נמאס לי כבר שיש "רבנים" שמתירים לכתחילה!בןאדם+כנפירוח

ב"ה

אין כל ספק שבני עקיבא היא בדיעבד. במקום להסתפק במיעוט שבמיעוט של הרבנים שמתירים (שמקבלים 10000000 שו"תים ביום על בעיה אחרת) צריך להסתכל כמו שצריך על העובדות. גם בסניפים הכי תורניים שיש יש בעיות. מאוד מאוד קשה לפתור אותם וזה בלתי אפשרי בשביל נער. למעלה מ-50% מחניכי בנ"ע לא שומרים נגיעה (נתונים רשמיים). המספרים באריאל הרבה הרבה יותר נמוכים. אומרים שהרמה הדתית עולה.. אבל כשהרמה הדתית עולה אז הסניף בסופו של יום נהיה נפרד. הרב אבינר אמר משפט חכם: יש דרך צנועה ויש דרך לא צנועה - צריך ללכת בדרך הצנועה! ואם אין דרך צנועה אז שילך בדרך לא צנועה אין לו ברירה (כמו ברחוב וכו'). איזה תירוצים לא שמעתי - אם הם לא יהיו מעורבים אז הם - א)לא יתחתנו בחיים. ב)יכשלו ברגע שיראו נשים הרבה יותר חזק. &יש לי תירוצים לזה: א)כל ה"ביצות" הם מחניכי תנועה מערובת לכתחילה והקיבץ הדתי. ב) כל העניין זה לא להרבות בראיית נשים - זה כמו שתגיד ברגע שהוא יראה חזיר הוא יאכל אותו. הוא לא מדמיין מה הוא יכול לעשות עם אותה אישה בכל מקרה, אז למה שיעשה משהו?

שנזכה ב"ה להתגדל בתורה.

אז אל תיהיה בבני עקיבא!!!אנונימי (2)

אל תחפור לאנשים אחרים

קודם כלבןאדם+כנפירוח

ב"ה

ישנה מצוות התוכחה... לא לחפור לאנשים אחרים זה הכי קל.. אבל אני חייב ע"פ ההלכה!!

אל תשקר ותגיד "אל תחפור לאנשים אחרים"....

שלום,בניעקיבא

ה' עמך!

א. ובכן, מי שמך לכנות גדולי תורה - "רבנים"?

יש רבנים גדולים מאוד, פוסקי הלכה גדולים, שלא מסכימים איתך. 

וגם אם אנחנו לא מסכימים עם מישהו, אין לנו רשות לזלזל בו.

ב. "נתונים רשמיים"?! אין דבר כזה. לא העבירו שום שאלון בנושא.

ג. גם הטענה עצמה מגוכחת. 100% מחברי תנועת X מדברים לשון הרע, אבל רק 30% מחברי תנועת הנוער של שמירת הלשון. זה לא פייר להשוות בין התנועות, כי קהל היעד שלהן שונה. שתיהן מבורכות.

ד. יש כאלה שטוענים שזוהי הדרך הנכונה לחיות, כאידיאל. עיין פה.

ה. העולם הוא לא שחור לבן. אם החלוקה היתה ברורה בין צנוע ללא צנוע, הבחירה היתה פשוטה. אבל זה לא המצב.

בברכת חברים לתורה ולעבודה

קודם כל..בןאדם+כנפירוח
בטעות זה יצא לי עם מרכאות כי העתקתי את זה..
ועכשיו... מיעוט הרבנים שמתירים (ואותם אני מכבד מאוד) הם בוודאי מיעוט שבמיעוט לעומת הרבנים שבדיעבד ואף אוסרים.
היצר הכי חזק הוא יצר העריות- הדרך הכי קלה זה פשוט לא להגיע למלחמה עם היצר הרע.
יש רבנים שחושבים שזה אידאל - אבל כשרואים את הנתונים (שדרך אגב מדובר בבוגרי בני עקיבא והמגזר תחפש את זה).
קודם כל - אין שום היתר לחצאית קצרה ש99 אחוז מבנות בנע הולכות בהן מה גם שרוול קצר.
דווקא מי שבא מבית תורני - הוא יפול הכי מהר...
הרבה יותר קל להתמודד עם לשון הרע ורכילות מאשר עם יצר העריות.
נפסק בשולחן ערוך וברמבם שאסור לומר שלום לאישה, קל וחומר להיות איתה בתנועת נוער.
לצערנו הרב היו חברה תורניים מבנע שהתחרדו בגלל שראו בציבור שלנו מקל מידי.
הרבה פעמים מי שלוקח את פסיקותיו של הרב שרלו בנושא בנע לא לוקח את אותם דברים בכיסוי ראש או בצניעות כללית (שמה הוא כמו הרב אבינר, אולי קצת קצת יותר מקל ממנו).
מי שפסק בעד התערובת הוא לא גדול כמו הראיה קוק הרציה קוק הרא שפירא הרצי טאו וכולי...
אין בכוונתי חלילה לבזות את הרב ליכנשטיין או אחרים (ומי שחושב שכן זוהי בעיה שלו).
תאמין לי בוא שבת אחת לאריאל תרגיש מה זה.. (אם אני לא טועה זה זכר, לא ברור לי)...
מה שאני לא אומר זה שצריך לסגור את בנע (ביחוד העולמית). ישנם כאלה שבלי זה לא היו יודעים מה זה תורה ואפילו היו מדרדרים לה' יודע איפה.
בע"ה שנתגדל בעבודת ה יתברך
תורת חיים בעז"ה!
אז מה אתה רוצה להגיד בעצם?אנונימי (3)
אהלן,רק לשמוח יש!!

אשתדל לענות לפי הסדר.

 

*קודם כל-צודק לחלוטין שאין היתר להתלבש בצורה לא צנועה. אבל איך קבעת ש99 אחוזים שבנות בנ"ע מתלבשות ככה? חתיכת הוצאת שם רע. באמת פוגע בכל הבנות הצנועות בבני עקיבא...

בנות שמתלבשות בצורה לא צנועה יש בכל תנועה. מסכימה שבבני עקיבא יש יותר אבל שוב-היא פונה לקהל אחר.

 

*דווקא מי שבא מבית תורני יפול הכי מהר? יש מה לדון על זה אבל זה לא לגמרי קשור. לדעתי החבר'ה התורניים מחזקים ברוב המקרים.

 

*הרבה יותר קל להתמודד עם לה"ר מאשר עם יצר העריות-ייתכן. אבל זה לא גורף.וגם לא משנה.

 

*נפסק בשולחן ערוך וברמב"ם שאסור לומר שלום לאישה, קל וחומר להיות איתה בתנועת נוער.- באמת יש בזה בעייתיות, אבל יש היתרים,אלו שאתה לא מסכים איתם.

 

*היו חברה תורניים מבנע שהתחרדו בגלל שראו בציבור שלנו מקל מידי.-חבל שלקחו את זה למקום של להתחרד ולא של לתקן את המצב. ממש לא אשמת בני עקיבא. (לא הציבור שמקל ולא ההתחרדות של חברה תורניים)

 

*הרבה פעמים מי שלוקח את פסיקותיו של הרב שרלו בנושא בנע לא לוקח את אותם דברים בכיסוי ראש או בצניעות כללית- נכון, אבל מה יש לתנועה לעשות מול האנשים שמתנהלים ככה? שוב. בני עקיבא היא לא מי שלא בסדר פה.

 

*אני בטוחה ששבת בסניפי אריאל מסויימים יותר צנועה ואולי גם יותר מרוממת מאשר בסיפי בני עקיבא מסויימים.

אבל יש מטרות אחרות שמוגשמות בשבתות הלא מרוממות והלא צנועות שלנו...

( מאוד מאוד תלוי סניף.לא בטוחה בכלל שהאווירה בשבת באריאל כ"כ שונה מבסניף שלי-שמעורב לגמרי)

 

*ואחרי כל זה...מה בעצם אתה כן אומר?

 

 

נזכרתי בהערה לגבי ההודעה הראשונה שלך-

הסיבות שאתה מכיר ללמה התנועה מעורבת הן סיבות שאנשים פרטיים הביאו לך מעצמם וממה ששמעו. לא מזלזלת בסיבות שהם נותנים לעצמם ולאחרים אבל אלו לא הסיבות שהתנועה מספקת.

יש הבדלבןאדם+כנפירוח

ב"ה

קודם כל הייתי בעבר בסניף מעורב של בנ"ע ופרשתי.. בגלל חוסר הצניעות. כמו שכתבתי אפשר לעשות מה שאפשר בשביל להפריד את המקסימום שניתן, אבל עדיין לא להרחיק את השאר.

ידוע שיש בעיה בלילות של המחנות/המסעות, אז תפרידו בין בנים לבנות בלינה - אף אחד לא ימות מזה שהמסלולים לא יהיו צמודים למקום הלינה. מי שבכל זאת לא יצא (אע"פ שמעורב בהופעה ובמסלולים), הרי מובן שלא היה טוב שהוא היה יוצא ממילא, צריך לזכור שיש עקרונות לבנ"ע. לפחות בפעילויות צריך לשמור על שמירת נגיעה וכו'.. הזמן שזה הכי נראה זה בחודש ארגון וכו'. שבט איתנים משנות ה-50 הוציאו את הריקודים המעורבים מבנ"ע אחרי שראו את המקורות והסכימו להתיר לגבי העירוב. הבנים שלהם עם הנכדים של אותם אנשי איתנים, בשנות ה-80 פתחו סניף בין החומות בירושלים בתמיכת הרבנים מ"צ נריה, ח' דרוקמן,מלמד,י' וייס וכו'. היה אז סכסוך עם הקיבוץ הדתי שהתנגדו לזה. עד פתיחת סניף גב"ש בנים שפתחו את תנועת אריאל, בגלל שהק"ד, ששלטו על בנ"ע, הציקו להם, שהקומנור הראשון היה הרב אליעזר מלמד.( ודרך אגב חלק מאלה שהקימו את אריאל הקימו גם את ערוץ 7).

יש הרבה דברים שבנ"ע עושה ואריאל לא עושים (הרבה פעמים מסיבות של מיעוט ילדים וחוסר תקציב) כמו גרעינים שחזרו לפני 15 שנה. מנגד עדיין הרמה התורנית גבוהה יותר. מניסיון בבנ"ע יותר שמים דגש על הישראליות בפעולות מאשר באריאל ששמים יותר דגש על ארץ ישראל וכו'.

הבעייה הקטנה היא.. שבני עקיבא פשוט לא רוצים להתאחד (אריאל לא רצתה להיות מופרדת מבנ"ע בהתחלה-בנ"ע פשוט לא איפשרו להם, יותר מ-5 פעמים ניסו להתאחד מאז - עדיין לא רצו)!! הייתה הצהרה בוועידה הקודמת של כמה הורים נחמדים, אבל לא קורה כלום בינתיים. ככה גם לגבי מפלגת הבית היהודי - שזה פשוט שקר גס - לומר שבנט רוצה להתאחד. המחלוקת היחידה שיש לנו עם החרדים זהו מה היחס למדינה, אבל הכי כיף זה ללכת עם החילונים - כי בינינו מי רוצה אחדות עם "המסריחים השחורים האלה".

ניסיתי לא להכניס פוליטיקה, אבל לא הצלחתי... משום מה בנ"ע מוכנים לסניפים נפרדים אבל להתאחד - בלתי אפשרי.

מסכימה חלקיתרק לשמוח יש!!

מסכימה שיש הרבה מה לחשוב ולתקן ובמיוחד בנושא של הטיולים...יש מה לשפר.

 

אבל מדובר גם באוכלוסיה שמגיעה להרבה מהסניפים-משפחות יותר מסורתיות עממיות ככה,ומי שרוצה להגיע למצבים מסויימים-יגיע אליהם בכל מקרה. (חשוב לי לציין שאני לא מנסה להצדיק דברים לא מתאימים שנעשים וגם לא לחפות.)

 

בעניין האיחוד-העמדה של בנ"ע לגבי סניפים נפרדים היא שכל סניף צריך להיות מותאם למקום בו הוא נמצא.

ביישוב דתי שבו הכל נפרד, ויש אמירה לאוכלוסיה שהסניף צריך להיות נפרד, אז הסניף נפרד.

במקומות שהם יותר לייטיים\מסורתיים מן הסתם הדרישה של תושבי המקום היא שונה ואם הסניף יהיה נפרד יתפספסו הרבה חניכים, וחבל. הסניף צריך להיות תואם למקום שבוא הוא נמצא.

באריאל כידוע כל הסניפים נפרדים, ככה שהבעיה של בנ"ע עם  האיחוד לענ"ד היא (בין השאר) ההפרדה הגורפת. ולא עצם האיחוד עם אריאל.

חוץ מזה באמת יש הבדלים קצת יותר מהותיים בין ההשקפות של התנועות, שיכולות להקשות על איחוד, ולא רק נפרד-מעורב וסוגיות גאלו..

 

שנזכה בעז"ה לאחדות בעם..גם אם התנועות לא ביחד ולא מסכימים אידיאולגית..

שאלהאנונימי (4)
מה הבעיה שבמקום חילוני יעשו בני עקיבא עם הפרדה?
התרוץ תלוי במקום הסניף לא תופס!!

תאמיני לי בבני עקיבא נפרד: יבואו בנים דתיים,לילדים חילונים יצרפו אותם לבני עקיבא ויקרבו אותם מצויין אל דאגה! לא צריך תמעורב..

צריך הפרדה לא משנה מתי ואיפה.
הלכה זאת הלכה.
בלי פשרות.
מאיפה הנתונים המגוחכים האלו?!?!?!אנונימי (3)
כן? רק אחוז אחד של בנות מבני עקיבא הולכות בצניעות?!
אם אתה כל כך צדיק תנסה לפחות לא להוציא שם רע על בנות טהורות שכן הולכות בצניעות ובוודאי שלא לפגוע בהן!
וזה רק נקודה קטנה מבין כל הדברים שאמרת!
אז אתה לא אוהב את בני עקיבא, סבבה.
אז אמרת שזה לא טוב, אוקי..
אבל מצד שני אתה אומר שאתה לא בעד לסגור את בני עקיבא..
יש משהו שאתה תומך בו?!
אני בתור אחת שכן הולכת בצניעות, אני וחברות שלי (וכן, כולנו מבני עקיבא, ויש הרבה מאוד כמונו!!!!!) נפגענו אישית מכל אותם האנשים שמוציאים עלינו דיבה רעה.
זה תלוי בסניף!בןאדם+כנפירוח

בס"ד

תלוי מאוד בסניף... בסניף שליד הבית שלי רק המדריכות מגיעות צנוע.. אפילו המדריכים מגיעים עם מכנסיים קצרים! האחוז של החצאיות הארוכות הוא הרבה יותר גבוה ביישובים הדתיים ביחוד ביש"ע (חוץ מהקיבוץ הדתי ומקומות כמו אלקנה, אבל יותר במקומות כמו טלמון).

שקר וכזב להגיד שאריאל רוצה ל"כפות" הפרדה. מבינים שישנם אוכלוסיות רבות שצריכות את העירוב, מוכנים לדבר על זה, הבעיה - שאין עם מי לדבר!

נניח על ישיבות הקו טוענים שהם מוציאים את כל מי שלא הולך בדרכם. משום מה קורה אותו הדבר פי עשרת אלפים בקיבוץ הדתי (שדי שולט על בני עקיבא) וחושב שמי שמקפיד על ההלכה אינו נחשב "ציונות דתית" - זאת ההפרדה האמיתית. אני מאוד אוהב את העקרונות התורניים של בנ"ע אבל כשמתווכחים על נושאים כמו ריקוד מעורב ושירת נשים ונותנים לחניכים לעשות מה שהם רוצים (איסורים הלכתיים) - ברור שהתנועה מכניסה ביד פתוחה את המסורתיים והחילוניים וביד השניה סוגרת לתורניים ומי שרוצה להקפיד על ההלכה..

מההתחלה אריאל לא רצתה לעזוב את בני עקיבא - הכל זה אשמת בני עקיבא והקיבוץ הדתי - שעד היום לא רוצה אותם (באמצעות 'נאמני תורה ועבודה' ו'קולך' שרק עבודה בראש שלהם לא תורה). פעם ניסו להידמות כמה שיותר לחילונים - האם זה היה דבר טוב, שמנסים להמשיך בקיבוץ ה(לא באמת)דתי.

אם תעשי סקר בקרב הנהלת אריאל תראי שיש רוב מוחלט להתאחדות עם בנ"ע, מצד אחד בלי לוותר על ההפרדה בסניפים כמו שהיה עד עכשיו ומצד שני להשאיר את הסניפים המעורבים.

לא ענית לי על שום דבר.אנונימי (3)
(או שטעית בשירשור..?) בכל אופן, אני לא מסתכלת רק על היישוב שלי, האווירה שאני חווה במחנות היא אווירה מאוד טובה ומי שלא מחפשת קשר עם בנים- לא מוצאת! כן, גם בסניפים מעורבים- מי שלא מחפשת קשר עם בנים תדבר איתם לעיתים ממש רחוקות ורק עיניינים טכניים.
זה שאתה אומר שבני עקיבא תומך בעירבוב זה נכון אבל צריך להבין שיש המון (!) מהצוות שמתנגדים, אבל המזכ"ל בעד ולכן לא מפרידים הרבה סניפים. עוד מעט יחליפו מזכ"לים ואמרו לי שהמזכ"ל החדש תומך בסניפים נפרדים (שגם אני תומכת בזה אבל לעומתך אני לא פוגעת ומזלזלת בכל השאר..)

מצטערת אם אלו מילים קשות אבל לא מצאתי דרך עדינה יותר.
זה לא קשור!!איתן..

זה לא נכון שמי שלא מחפש קשר לא מוצא!

יש לנו יצר הרע וכשנמצאים לבד יש דברים שמושכים... 

אנחנו צריכים להלחם בזה וכמה שיותר להתרחק.

אין אפוטרופוס לעריות!!!

לכן, אסור סניפים מעורבים (אא"כ בלי זה הם יגיעו למצב נורא יותר...) וכך גם מחנות.

 

מצטער אם אלו מילים קשות אבל לא מצאתי דרך עדינה יותר.

בואו נדבר יפה..רק לשמוח יש!!

א. מבקשת שלא תנקוב בשמות של יישובים וסניפים. עוד הוצאת שם רע.

ב. לא מסכימה שהקיבוץ הדתי שולט על בני עקיבא,אולי הקיבוץ הדתי הישן מאוד...אבל לא של היום.

ג. על כל דבר בהקשר של צניעות יש מה להגיד-מכנס קצר לבנים זה משהו שמתירים.

ד. לא ניסיתי לטעון שאריאל "כופים" הפרדה,התנועה עצמה נפרדת..קשה לי להסביר בכתב.

ה. אני חושבת (מקווה מאוד שאני צודקת) שברוב מוחלט של הסניפים לא נותנים לחניכים לעשות מה שהם רוצים, יש צוות, ויש קומונרית, ויש גם אנשים מעל הקומונרית..נכון שיש פעמים שעוברים על איסורים הלכתיים אבל לא יודעת...אויל בפעמים מסויימות זה אפילו כדאי כדי לקרב. אני צריכה לחשוב על זה.

ו. שוב הנקודה שבנ"ע לא סגורה לחבר'ה תורניים. זה הכול גישה של התורניים. הייתה תקופה שהיותר דוסים אצלנו לא באו-ואללה השבט הידרדר. עכשיו באים וב"ה אנחנו במקום כ"כ הרבה יותר טוב!! זה בחירה שלהם איך להסתכל על זה. (אני מדברת על סניף ברמה דתית סבירה בהחלט.ברור לי שיש מקומות *מסויימים מאוד* שבהם הסניף חוסם את עצמו לחבר'ה תורניים ורק ה"חזקים ביותר" באים לשם וזה בתור שליחות)

 

אני ממש מבקשת שתפסיק עם ההאשמות הבוטות והלא מבוססות האלה (לא מצאתי מילה אחרת).

אחוז אחד שמתלבשות צנוע. למעלה מ50% לא שומרים נגיעה. ו"רק עבודה יש בראש שלהם לא תורה"-האמירה האחרונה באמת באמת פוגעת.

ממש לא נעים לנהל ככה דיון. דווקא מעניין וחשוב לי לדבר על זה,אבל הדרך שבה זה מתנהל לא מתאימה לי..

 

ומי שהגיבה מעליי-הסיבה שלא מפרידים סניפים היא ממש לא דני הירשברג.הוא המזכ"ל אבל לא יכול לקבוע לבד התנהלות של תנועה שלמה.

אני גם לא בטוחה שאפשר להגיד בצורה מוחלטת ש"בני עקיבא תומכת בערבוב" ,לא חושבת שעל הרבה דברים בתנועה אפשר להגיד באופן מוחלט "בני עקיבא תומכת ב..\מתנגדת ל..." כי בבני עקיבא יש כ"כ הרבה גוונים,גם בשטח בסניפים וגם בהנהלה-שנחשב שיש להם קו ספציפי שאיתו הולכים,גם שם יש הרבה סגנונות בתוך הציבור הדתי.

קיצור הדברים לא פשוטים כמו שמציגים איתם.

 

מצטערת שחפרתי. חשוב לי להיות ברורה.

זאת בדיוק הבעיה!אנונימי (4)
ישלי מלא חברות שעזבו את הדתי לאומי בשביל החרדי...
ווואלה טוב להן!
אבל באסה הן מפספסות ציבור יקרר..
והכל בגלל ההתרים של הציבור בהרבה דברים...

אני לא כמוהן,הציבור חשוב לי עד כדי כך שלא אעזוב אותו בחיים...בלי נדר..מה שירצה ה'
ברוך ה' יש כמות גדלה של הפרדה ואנשים שבעד הפרדה בציבור,ככה שיש תקווה ..
סתם שאלהמתקדם...
איפה מצאנו בהלכה שהוחכים על פי 'רוב הרבנים'???
אם אתה אומר שכן הולכים על פי רוב הרבנים, דע לך שרוב הרבנים כיום אןסרים גלישה באינטרנט... והם לבושים בפראק כיםה שחורה ומגבעת, וגרים בבני ברק מאה שערים וגאולה...
אין שום מקור הלכתי שמתיראויערבך

אז אל תהפכו חולשות שלכם לאידאלים השולחן ערוך פוסק בבירור שאסור! 

שולחן ערוך לא פוסק שאסור,מתקדם...
מהסיבה הפשוטה שהוא חי כמה מאות שנים לפני שבנ''ע נוסד... אתה יכול לומר שעל פי הבנתך, מה הוא העה אומר על מציאות כמו בני עקיבא, אבל כמו כן יהיו אנשים שיחלקו עליך...
היצר של היום והיצר של תקופות השולחן ערוךאויערבך

כנראה שלא שונים ע"מ להגיד שפסיקתו לא רלוונטית להיום

 

הרוב המוחלט של הרבנים **מהציונות הדתית**בןאדם+כנפירוח
עבר עריכה על ידי בןאדם+כנפירוח בתאריך ל' בסיון תשע"ו 16:21

ב"ה

קודם כל אוירבעך אני לא יודע אם כתבת את 'בשלטון הכופרים אין אנו מאמינים!' בצחוק או בשקר - מכיון שאתה גולש באינטרנט ועוד בערוץ 7 - של המזרוחניקים רחמנא ליצנן!!

השולחן ערוך אוסר שאסור לדבר,לראות אישה בכלל בלי קשר לנישואים.. אם תמצא דרך שבני עקיבא תהיה בלי זה תקבל את התוצאה הבאה: תנועת 'אריאל'!

גם הרב שרלו פסק שכדאי כמה שיותר להרחיק, והוא והרב אבינר פסקו שאם בכל מקרה יש חובה שזה יהיה 'רימון' או משהו כזה..

רוב הפוסקים של הכיפות הסרוגות פוסקים בדיעבד (במרבית המקרים) או שאסור בכלל (הרב אבינר, הרב זלמן מלמד) - אבוי לך אם תאמרי שהם פחות גדולים מאלו של החרדים!

היצר של היום הוא הרבה יותר חזק- הרבה מהחניכים (יש גם באריאל כאלה), שאין להם אינטרנט מוגן בבית ואפשר להבין מה אפשר לעשות עם זה..

היום זה לא הקיבוץ הדתי אלא נאמני תורה ועבודה..

בטעות יצא לי שמות של סניפים כאלה וכאלה.. אבל יש לשבח את בנ"ע על כך שלאט לאט משתפרת אבל כמו שכתבתי כשהחברה בסניף יותר תורניים בדרך כלל הם רוצים הפרדה.

הרבה פעמים הסניפים נגררים הכי ההורים (לאו דווקא תורניים) ולא אחרי הרבנים.

מעכשיו מחליטים שהדיון יהיה נקי, בלי קללות ועלבונות...

(ד"א אני נחשב ילד הרבה יותר חופר מכל בן אדם אחר בעולם מוציא לשון).

מה הבעיה-שלבנות זה קל! לי כגבר קשה פי כמה וכמה להתמודד עם איסורים אלו!!

יחיד ורבים הלכה כרבים (ככה גם יצא בשמונה עשרה דבר, שע"פ שהיו חומרות, באותו זמן היה רוב לבית שמאי ופסקו בעקבותם אף על פי שלרוב מדובר בספק דרבנן לחומרא שאמור להיות לקולא): תראה בפורטל הדף היומי: https://daf-yomi.com/DYItemDetails.aspx?itemId=19321

 

זהו. נתקעתי.רק לשמוח יש!!

סתם, הטיעון שלבנות זה קל...זה לא קל, אבל זה בטוח יותר קל מלבנים. 

אין לי הרבה מה להוסיף, ברור שהסניפים הרבה פעמים הולכים אחרי ההורים במקום אחרי הרבנים.

 

והטיעון הגדול שחייבים להגיע אליו-בני עקיבא היא תנועה של עם,ולכן לא יכולה להתנהל בצורה מופרדת כמו אריאל. בני עקיבא עושה עבודה עצומה של קירוב לבבות וזה באמת בא הרבה פעמים על חשבון הדוסים יותר. החשיבה שצריך לעשות זה הפסד מול רווח.. ולדאוג שהדוסים ידרדרו\ייפגעו כמה שפחות.

אם בסניף מסויים כל הדוסים מפסיקים לבוא, הסניף מדורדר, גם המדריכים לא איכותיים ולא במצב של להרים את הסניף והחניכים... צריך שיהיה שינוי. (כל דבר-מדריכי חוץ, לשלב עם סניף איכותי אחר באיזור...משהו)

אבל בסניף ש"יחסי הכוחות" בו שווים בערך (לא דווקא מבחינה מספרית) והחבר'ה הדוסים לא מתדרדרים או סתם מרגישים לא בנוח ברמה מוגזמת אז זה בסדר. ואולי שווה העירוב. אולי.

 

נק' תחתונה-נכון שיש את ההפסד בתנועה מעורבת אבל יש רווחים גדולים אחרים ואנחנו לא יכולים לדעת מה באמת יותר חשוב וגדול. צריך לדאוג שיהיה איזון כמו בכל דבר בחיים.

שו"ע פוסק שאסוראיתן..

להלן שו"ת עם הרב אבינר:

 

שו"ת עם הרב אבינר

 

תנועת נוער מעורבת

ש: איזה היתר יש לערב בנים ובנות בתנועת נוער. בניי שם, מדברים כל הזמן על הבנות ולמטרה זו הם הולכים לשם? 
ת: איני מכיר היתר. עיין קצור שו"ע קנב ח-ט-י.

http://www.havabooks.co.il/sms.asp?cat=159

 

וזה מה שכתוב בקיצוש"ע:

(ח)

  • צריך האדם להתרחק מן הנשים מאד מאד. אסור לקרוץ בידיו או ברגליו ולרמוז בעיניו לאשה, ואסור לשחוק עמה, להקל ראשו כנגדה או להביט ביופיה. ואסור להריח בבשמים המיוחדים לאשה, וכל שכן כשהיא אוחזתן בידה או שהן תלויין עליה. אסור להסתכל בבגדי צבעונין של אשה שהוא מכיר אותה, אפילו הבגדים אינם עליה, שמא יבוא להרהר בה.
פגע אשה בשוק, אסור להלוך אחריה, אלא רץ שתשאר לצדדין או לאחריו. ולא יעבור בפתח זונה, אפילו ברחוק ארבע אמות.
והמסתכל אפילו באצבע קטנה של אשה ונתכוין ליהנות ממנה, עוונו גדול מאד. ואסור לשמוע קול אשה או להסתכל בשערה.

‎‎‎‎‎‎‎‎‎‎‎‎‎‎‎ט

אין שואלין בשלום אשה כלל, ואפילו על ידי בעלה אסור לשלוח לה דברי שלומים. ולכן כשכותב אגרת לחבירו, אסור לכתוב ולומר: שלום לזוגתך. אבל מותר לשאול לבעלה או לאחר איך שלומה. וכן מותר לכתוב לחבירו: הודיעני משלום זוגתך.

(י)

המחבק או המנשק אפילו אחת מן הקרובות, שאין לו שום הנאה, הרי זה עושה איסור, שאין קרבים לערוה כלל, חוץ מן האב עם בתו והאם עם בנה, שהם מותרין בחיבוק ונישוק.

איתן,בניעקיבא

א. אנחנו לא נוהבגים לפי כל מה שהשו"ע פסק. יש דברים בהלכה שהם לא הכי ברורים.

לדוגמה, מה עדיף לגבי כיסוי ראש, האם פאה זה טוב?

יגידו החב"דניקים שזה האידיאל, ומי שמתחזקת היא מי ששמה פאה.

לעומתם, יש ציבורים שקוראים לפאה 'עצת בלעם הרשע' על כל המשתמע מכך.

מה באתי לומר בכך?

זה שאתה רואה משהו אחד כהתחזקות, כמצב האידיאלי, לא בהכרח נראה כך בעיני כולם.

או במילים אחרות, יש אנשים שמאידיאל לא הולכים לאריאל.

 

ב. ובטח תשאל, למה? מה, הם לא מכירים את מה שהרב אבינר חושב? מכירים, ובכל זאת הם פוסקים אחרת, ובעינהם זה לא פחות צודק ממה שאתה ציטטת.

אשמח אם תקרא את הטקסט הבא. אתה לא חייב להסכים איתו, אבל אני מקווה שזה יעלה כמה נקודות למחשבה. קצת ארוך, אבל שווה את זה.

 

על הצניעות: בין קדושה לתועבה / בכל סרלואי אולמן

 

חברה צנועה תוחמת את המיניות לגבולות נכונים, ומאפשרת לנשים קיום כבני אדם. החברה הדתית והחרדית מתרחקת מאידיאל זה, בשל תרבות צניעות שיש בה מן הפורנוגרפיה

 

נשות טאליבן בבית שמש

 

לא מזמן נסעתי בטרמפ. הנהגת היתה אישה חביבה, בת גילי בערך. כדרכן של נשים הבטתי בלבושה. היא הייתה אישה יפה, רק שאי אפשר היה לראות את גופה. שערה היה מכוסה כולו וגופה – עטוף ברדיד שחור. מתחתיו – שכן הרדיד הזה לא היה אטום לגמרי, אלא כמין רשת שחורה דמוית תחרה צפופה מאוד – לבשה חולצה לבנה, ועליה עליונית. ריחמתי עליה – היה חם מאוד ובאוטו לא פעל מזגן; אך מסתבר שרחמיי נבעו יותר מתחושתי שלי מאשר מרגשותיה שלה. היא נראתה מאושרת.

מדוע אישה המתלבשת על פי גדרי ההלכה החמורים ביותר עוטה על עצמה של? נימוסיי לא עמדו בפני סקרנותי ושאלתי אותה.

היא השיבה בחביבות שבעלה ביקש זאת ממנה. בעלה, יש לציין, לומד באחת הישיבות הציוניות הגדולות. הוא ביקש ממנה להוסיף קדושה. היא הסכימה. ביישוב אין היא הולכת כך; אבל כן בירושלים – שבה נעשה הדבר מקובל יותר ויותר. היא סיפרה על רב גדול שפנתה אליו אישה וביקשה להתחזק במשהו, והוא אמר: בתוספת צניעות.

צניעות פלוס

למילה הזו, צניעות, יש ערך של פצצה. איש אינו יודע את טבעה המדויק ואת מרכיביה הממשיים אך מהרגע שבו את משליכה אותה לאווירו של חדר היא מכתימה את הקירות, מחריבה את הרהיטים ומשאירה פצעים וצלקות בגופן של כל אלו הדוברות עליה. יהיו כאלה שיתארו אותה כהתגלמות הטוב וככוחה של האישה; יהיו כאלה שיתארו חוויות קשות ואף יזכירו צלקות נפשיות.

אך מהרגע שהטלת את המילה הזו לאוויר, משהו בו ישתנה. שוב לא תוכל הנשימה לחזור לקדמותה.

 אני אישה דתייה. אני שומרת מצוות מאז שנולדתי, ובזמן מסוים גם התחלתי לשמור מצוות לא מתוקף החינוך אלא מתוקף הבחירה. ויותר מכך: קיבלתי על עצמי מערכת של מושגים והלכות כחלק מאורח חיי גם אם אני חשה קושי ממשי בביצוען. לכן אני מכסה את ראשי ומפרידה בין בשר לחלב; אני מתפללת בבוקר ומקפידה על טהרת המשפחה. אני מתלבשת לפי כללים הלכתיים מובהקים, כפי שאני מקפידה על מזון כשר. נכון, אני מאמינה שעולמי הרוחני אינו שלם עדיין; הרבה הרבה יש לי ללמוד ולהבין, תמיד אוכל להקפיד יותר. אך זוהי דרכה של תורה; ובכל השתלמות בעבודת המידות או המעשה – הדרך תמיד ארוכה מהיעד. ועם זאת – זוהי דרך מחויבת, דרך שאני שמחה בה; הנה אומר זאת בשמחה ובגאווה: אני אישה שומרת מצוות, אישה דתייה.

והנה, יש נשים המתבקשות על ידי בעליהן לעשות מעבר למקסימום שדורשת ההלכה, בשם מידת החסידות. זוהי, יש לציין, אופציה ראויה עבור אנשים שהקדושה בוערת בדמם. אך קדושה זו נראית לעתים כנחלתן של נשים בלבד. מהי מידת החסידות שהוא דורש מעצמו, כגבר? האם הוא מקפיד שלא ללכת בזרועות מגולות? האם יקבל על עצמו – שהרי כל רצונו להרבות בקודש – תפילות נוספות, ארבע ביום אולי? או שמא יקום לתיקון חצות? נראה שלא. נראה שמידת חסידות עבור גבר היא בינו לבין א-לוהים, ו מידת חסידות עבור אישה היא בלבושה; צניעותה שלה היא סממן עבור רמתו הרוחנית. ונראה שצניעותה של אישה לעולם אינה מספקת. היא ממלאת אחר דרישותיה החמורות ביותר של ההלכה ועדיין אין הדבר די; היא נדרשת לדברים שאף אינם נחשבים למידת חסידות. למעשה, היא נענית לבקשתו של בעלה (ומפניה נראה היה שהם מאושרים ביותר) שתוסיף על עצמה יותר מהמקסימום שקיבלה על עצמה.

כנשוך נחש

וכאן יש לעצור, ולספר סיפור.

אני מתגוררת ביישוב ועובדת בעיר; בדרכי לעבודה אני נוסעת באוטובוס. אני עולה עליו ומבקשת להתיישב, וכאן נראה שקרה דבר מה חמור מאוד. נראה שעשיתי מעשה נפשע – התיישבתי ליד גבר. הוא קם ממקומו כנשוך נחש ונעמד מיד ואני הרגשתי אשמה ובושה. אחרים, גברים ונשים – נראה שכולם ישבו ליד בני מינם – נעצו בי עיניהם. עליי להצטדק מיד: היה זה המקום היחיד באוטובוס בחלקו הקדמי, והרי אני ביקשתי לשבת; הדרך לירושלים היא דרך ארוכה ומלאת פיתולים שלא רציתי לעמוד בהם. מה גם שהייתי בזמן שעבור האישה הוא קשה יותר מן הבחינה הגופנית. וסת? ראשית הריון? כבר אינני זוכרת. מילא, ועוד אומרים שזיכרונן של נשים חזק משל הגברים.

הגבר שאיתרע מזלו והתיישבתי לידו העדיף לעמוד כל הנסיעה ורק לא לשבת לידי. לא משום שנדף ממני ריח לא נעים (אני נוהגת להתרחץ מדי יום), לא משום שהחזקתי בידי ספר שאינו קדוש (היה בידי סידור תפילה); משום שאני אישה.

כי בשנים האחרונות, בעולם פרוץ ביותר, התרבו הסייגים והמנהגים. נשים הורחקו לחלק האחורי של האוטובוס, ונאסר עליהן לשבת ליד גברים. נשים מתבקשות להסתיר את חלקי גופן הנשיים ולעטות של. נשים מתבקשות לא לעבור ברחובות במועדים מסוימים. נשים מקבלות שירות בקופות נפרדות במרכזי הקניות. נשים –  נראה שיש משהו מערער מאוד בחברתן של נשים. משהו אסור. אותו גבר שקפץ ממקומו כאשר העזתי להתיישב לידו לא עשה זאת מאבירות אלא מפחד; בעיניו היה כעס; בעיניו היה גועל. משהו – במעשה שעשיתי – עורר בו רגשות חזקים ביותר.

וכאן יש להעיר: אני אוהבת להיות אישה; אוהבת להתלבש, אוהבת את חברת הנשים. חונכתי בבתי ספר ובתנועת נוער נפרדת; עד היום אני מרגישה בושה בפני גברים. בקלות רבה יותר אני מסתדרת עם בנות מיני. יתר על כן: אני מאמינה שבמקרים רבים ההפרדה בין גברים ונשים היא הכרחית – כמו בבתי ספר למשל. נקודת המוצא של דבריי היא זו האורתודוקסית, הרואה את הצניעות על פי הלכה כערך ודרך חיים ואת הצניעות שבהתנהגות ובמעשה כערך חיובי המתבטא בעוד פנים, הרבה מעבר ללבוש.

לא באתי לקעקע את מוסדות הארץ, לא באתי להציע: הסירו את מלבושיכן, שבו בחיקם של גברים באוטובוס, פרקו את המסגרות -  -

כל שביקשתי הוא לשבת, באוטובוס.

משהו בי – בהופעתי, במה שאני משדרת – משהו מעורר פחד. משהו מעורר גועל. כבר אין מדובר בכיסוי הגוף אלא בהסתרה של איבר נמק, של משהו מאיים ומרתיע ומעורר חלחלה – גופי שלי, גוף האישה.

מחיקת השם

אבל, תאמרו בצדק, הרי עולמנו שלנו היום שונה בתכלית מהעולם שהיה לפני עשר, ואפילו חמש שנים. אינך יכולה ללכת ברוב בלא לפגוש פורנוגרפיה. מעולם לא היה העולם פרוץ כל כך – סרטים, תמונות, פרסומות. לא נזכיר את האינטרנט. דומה שכל מי שמבקש לקנות או למכור היום משהו, קונה למעשה את גופך שלך. גופך שלך, שהוא הדבר היקר לך ביותר, נעשה מטבע עובר לסוחר. כיום כבר לא מדובר בסחר בנשים אלא במסחר המבוסס על נשים; האישה היא מטבע עובר לסוחר.

 וגם אלו שכמו חיים על ירח פנימי ונמנעים מכל אלו, אם ילכו ברחובות ודאי יפגשו ביותר בשר חשוף נשי מאשר בכל תקופה אחרת. וכנגד כל הפורנוגרפיה הציבורית הזו, חיפצון וזילות של גוף האישה, מן הראוי להרבות בקדושה.

ומהי אותה קדושה? הפרישות כמובן. בעולם מעורבב נתרחק מן הנשים. בעולם פרוץ, נלביש אותן. ובעולם שבו הפמיניזם העניק לה קול, והוציא אותה מן המטבח וחדר הילדים, נחזיר אותה, שקטה ומכובדת, לשם.

וכאן יש לעשות הבחנה: צניעות היא כיסוי והפרדה המאפשרים מרחב ללא הפרעה מינית. פורנוגרפיה היא דריסת הגבולות הללו. צניעות מאפשרת קשר; הפורנוגרפיה משמידה אותו. הצניעות מניחה את קיומה של האישה ומקיימת את המפגש בינה לגבר; ואילו הפורנוגרפיה מוחקת את השנייםומסרסת את מקום הקשר. בעולם פורנוגרפי, מאבדת האישה את פניה. אין היא שם, גיל או מהות; היא הופכת לצביר איברים. אין לה רצון או בקשה; כל קיומה הוא ביצרים שהיא מעוררת. והמשתמש בפורנו זקוק לה כדי למחוק אותה; הוא משתמש בה כדי להעלים אותה, כדי לגרש אותה מקרבו. ועולם המאפשר פורנו והשטוף בו, עולם המלמד נשים להתלבש כפרוצות, עולם שבו התנהגות ולבוש פורנוגרפיים הופכים לנורמה, גם אם הוא שוויוני בתנאי השכר וההעסקה – הוא עולם שונא נשים.

 מול עולם כזה, תאמרו, עומד העולם החרדי. עולם שמטרתו להגן על האישה: החברה נפרדת, לבושה של האישה צנוע באמת. ההפרדה בין גברים לנשים מאפשרת את המפגש האמיתי, המתוק כל כך, בין שניים שלא הוכתמו במגע זר, בגוף ובנפש. הנה הנה קמה כאן חברת מופת שמצליחה להתעלות מעל טינופת הרחוב -  -

פורנוגרפיה הפוכה

אך משהו קורה. משהו מתערער. משהו – רע? מוזר? – עובר ברחובות בשנים האחרונות. בהתחלה, את רואה ולא ממש מבינה. את מתארחת בשמחה משפחתית ורואה שהנשים והגברים חוגגים באולמות נפרדים. את מוצאת על מדף בביתם של ידידים עשרה ספרים וקונטרסים, וכולם עוסקים בצניעות. בצאתך לרחובה של ירושלים אינך יכולה להימלט מעשרות מודעות בעניין. ברדיו, בחדשות מדברים על נשים המכסות את כל גופן מכף רגל ועד ראש, אך כאן, נאורותך וחינוכך הטוב אינם מאפשרים לך לחרוץ משפט על מורכבותו של ציבור שלם. את מנסה להפריד בין העולם שאת חיה בו לחברה החרדית שאת מעריצה ועם זאת מבקרת, ורואה כי נורמות צניעות חרדיות בלבוש ובהתנהגות נכנסות אל עולמך שלך.

 כל העולם נעשה שטוף בשיח הצניעות כשם שעולם אחר שטוף בזימה.

והצניעות הופכת לחזות הכול. היא נהפכת למדד לאיכות הנפש; היא נהפכת לקנה המידה היחיד לקדושה וסגולתה של האישה. ואט אט נעלמת האישה בפני הצניעות. תחת שהצניעות תאפשר את הקשר עמה, בלא בלבולי התאווה, היא נדרסת על ידה. חוט דק תלוי בין חובת הצניעות והזכות שבה לבין הפחד מאישה; חוט דק שתהום תלויה בו. והמרחק מהאישה – מרחק שיש עמו כבוד להבדלים בין המינים, כבוד לסוד שבמפגש בין אישה ואיש (שבחברה מעורבת כמו נשחק למשהו עייף, משומש מאוד), המרחק הזה מתפרש כהתרחקות מגורם החטא והטומאה – האישה.

 אומר זאת בפשטות: אותם חרדים המבקשים מנשים לעבור לחלק האחורי של האוטובוס; אותם אנשים המבקשים מנשותיהם לעטות של על גופן המכוסה כבר לפי דרישת ההלכה המחמירה ביותר; אותם גברים שעורכים תמונות בעיתון כדי שלא יופיעו בהן פניה שלא אישה ובוודאי לא שמה – אותם אנשים המזהים את האישה כמקור התאווה והטומאה והחטא – שטופים בפורנוגרפיה כמעט כמו החברה החילונית, שממנה הם מבקשים להיות נבדלים כל כך.

ואנשים אלו אינם רעים, אלא שעם השנים ומחנק הסגירות נטשטשה דעתם בין כיסוי ומחיקה. ואין בכוחן של הנשים להגיב כיוון שהזיהוי בין איכותה של אישה וצניעותה חד כל כך ומאיים כל כך במשמעויותיו בחברה שאמת המידה שלה היא כמעט כולה בדקדוקי מצווה ולבוש, עד שכל תגובה בעניין כמוה כמחיקת כל זיהויה העצמי, כמוה ממש כהתאבדות.

ובמסגרת תהליך ההקצנה הכללי שעובר על החברה הדתית, שבו היא נקרעת בין קוטב החרדיות לקוטב החילון, לא תוכל אישה לשאול מדוע שלא ללבוש של בעצם. היא מזהה את מעשי החברה החרדית כתוספת קדושה ולא מבינה את שורש העניין, ואם לא ייעצר הסחף עכשיו – על ידי אמירה רבנית וצעקת הנשים – הוא יהפוך לנורמה בציבור הציוני דתי בשנים הקרובות, וכבר לא ניתן יהיה להשיב את הגלגל אחור.

וכאשר מזוהה הצניעות עם כלל המידות הטובות, כל התנגדות לה היא אסון וכל שאלה עליה היא ערעור על סלע קיומנו. והאישה, המנסה להיות יהודייה טובה יותר, נדחקת לפינות האחוריות של האוטובוס כשבד שחור מכסה את איבריה הנשיים. היא מזוהה עם החטא; ואת החטא – אין לגלות ברשות הרבים. דומה שכוחה השטני גדל שבעתיים: יהיו הרחובות נפרדים. כוחה עצום כל כך עד שיש לכסות את כל גופה ממש. והיושב לצידה באוטובוס, הרי הוא מתחייב בנפשו.

זוהי פורנוגרפיה. בפורנוגרפיה חושפים את גוף האישה כדי למחוק את פניה שהם עולמה הרגשי; כאן מכסים את גופה כדי להימנע מכוח הפיתוי העז שלה; מול הפורנוגרפיה מאבד האדם את שיפוטו המוסרי ואת שיקול דעתו. והתוצאה אחת היא: ה"אישה" נעלמת. כבר אין מדובר בגוף החי, בבשר ודם בעל רגשות, חלומות, תחושות; כאן וכאן מדובר בגוף בלבד. וכוח הייצוג של החטא עצום כל כך והפחד ממנו רב כל כך, שכמו נראה שכל ייצוג של נשיות הוא המפחיד. למעשה, יש להכחיד את הנשיות עצמה.

מלחמה בדרך

אני רוצה לצאת במשפט מפוצץ מאוד: אנו נמצאים כעת בתחילתה של המלחמה על זכות הקיום של הנשיות ברשות היחיד והרבים. קראנה לזה בכל שם שתרצו: פמיניזם, שוויון, הזכות לנסיעה באוטובוס, הזכות שלא להזיע בקיץ. המלחמה הזאת לא תיעשה על ידי קריעת של מגופה של אישה הבוחרת לעשות כן; מאבקיהן של נשים נעשים בכוחן המתנגד לאלימות.

אל תסכימו. התלבשו בצניעות אך אל תניחו לאיש להאפיל אתכן בבד שחור או לחשוף אתכן באורח מביש לאור השמש. נהגו בהתחשבות כלפי זולתכם אך אל תסכימו לפחד ולשנאה שאתן מעוררות בשל היותכן נשים. זכרו: כשאתן נענות לבקשתו של נער או ילד או גבר לעבור לחלק האחורי של האוטובוס אתן אולי הופכות לשעיר לעזאזל; אבל הוא עושה אתכן לאיברים איברים.

הכותבת היא מורה, משוררת ומנחת סדנאות כתיבה

פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון', ט' בתשרי תשע"ב,  7.10.2011

לא קראתי עד הסוףאנונימי (4)
אבל זה לא קשור
זה שיש קופות לגברים ולנשים,
זה שיש הדרתנשין באוטובוס.

זה רק באזורים ספציפיים,וזאת הכללה גמורה

בסדר?


יש הלכה,עושים אותה.

להתרחק מהנשים מאוד מאוד.

אין פה מה להתבלבל.
הלכה פשוטה.
קודם כל הטליבאן זוהי בדרך כלל בחירה של הנשים.בןאדם+כנפירוח
כמעט כל החברה החרדית סולדת מהמנהג. הרב אלישיב זצ''ל התנגד לבקשה הזה. הבעלים והמשפחה גם כן בדרך כלל מתנגדים. אבל האישה הזאת, עם השאל, שונאת שמסתכלים עליה. ממש ממש שונאת. עד כדי כך שהיא מחליטה לכסות את גופה שלה ולא זו בלבד, אלא שגם של הילדים שלה. בעיני השאל הוא 'מנהג גוים' לכל דבר ועניין, יש איתו בעיה הלכתית. 'אין מקיימים מצווה בעבירה' זה לא אני אמרתי.
אני בין המתנגדים לקווי מהדרין בכפיה, אבל בעד לתת לחרדים מקומות נפרדים, למי שירצה זאת, בקוים שלהם.
דווקא בגלל כל החשפנות באינטרנט צריך להצטנע כי לכי תדעי מה יחשבו עליך.
לצערי הרב, ראיתי כאן בפורום 'בני עקיבא' (וגם בחוברות של 'נאמני תורה ועבודה') שהופכים היתרים מה'שרידי אש' זצ''ל שבדיעבד - לכתחילה.
נפסקה הלכה בשולחן ערוך - ''הרחק האיש מן האישה מאוד מאוד''.
למעלה מתשעים אחוזים מהרבנים פסקו שאסור חברה מעורבת ואם כבר - אז בדיעבד (כולל הרב נריה זצ''ל). אז כל ה-90% משוגעים ופחות מ-10% נורמלים? תסכימו אותי שזה לא באמת נשמע לכם הגיוני.
ברור שיש רווחים כמו הפתיחות לציבור הכללי, אבל עצם העובדה שצריך פתיחות היא בדיעבד.
אין ספק שבמקומות תורניים צריך סניפים נפרדים.
המאמר יפה,לא כ"כ הבנתי מה הקשררק לשמוח יש!!אחרונה

בכ"מ, זה לא עניין של נורמלים ומשוגעים, אלא של דעות שונות.

לא חושבת שמי שהולך לבנ"ע מאידאולוגיה (אני מדברת על ציבור דתי ירא שמיים) חושב שאריאל משוגעים.

זה באמת עצוב שהופכים משהו שהוא בדיעבד לאיזה אידיאל גדול מלכתחילה.. אבל אני לא חושבת שבנ"ע עושה את זה בתור תנועה. הרבה חבר'ה שבאים עושים את זה אבל לא התנועה.

(חוץ מזה זו בעיה של כל הציבור בעוד נושאים, ואפילו לא רק של הציבור הדתי אלא של כולם בתור בני אדם. להצדיק את מה שאנחנו עושים ולהציג אותו כטוב ומלכתחילה. אבל לא חשוב.)

 

ההיתר למעורב הוא בדיעבד-נכון, אני חושבת שכל אדם דתי שיודע קצת ומפעיל את הראש יודע את זה.

במקומות תורניים צריך סניפים נפרדים,והם באמת נפרדים.

לפי דעתכם:שמיניסט באמ"ש
האם צריך להקים תנועת נוער בגרעין שנכנס לתוחמת הצפונית ב"רצועת עזה"?
הנחשון יוצא לטיולים עם כל הסניף?אנונימי (פותח)
תלוירעות שרהאחרונה

בנטיעות וכזה נראה לי שכן

במחנה יש משהו נפרד

אני צריכה פעולה פיגוזית על תפילהאחי אהוביה

יש למישו אולי?

קצת יותר פרטים, גברת תותחיתימח שם עראפת

לאיזה גיל, איזה חלק שקשור לתפילה?

אשמח גם..אנונימי (2)

כיתה ד..

על החשיבות של להתפלל מנחה בסניף..

אצלנו אחרי המפקד כל שבט מתפלל לבד והרבה חניכות לא ככ שותפות במקרה הטוב יושבות בשקט במקרה הרע גם מדברות ואז יוצא שמי שמתפללת כביכול מפסידה כי היא לא בענינים.

רוצה פעולה מפוצצת כזאתי על תפילה ולמה חשוב שיגרה אותם להתפלל..

לכיתה ואחי אהוביה

חלק ממערך בת מצוה

באמת להעביר להם את ההרגשה שתפילה זה לא עול, זה לא עוד משימה מעיקה שצריך לסמן עליה וי.. 

צ'אט ג'יפיטיזיויק

להלן מערך שיעור של חצי שעה בנושא תפילה, המיועד לנוער דתי בכיתה ו' ומחולק לשלושה חלקים של 10 דקות כל אחד. המערך מותאם לגיל ולרקע הדתי של התלמידים, תוך שימוש בשפה פשוטה ופעילויות קצרות וממוקדות:

חלק ראשון: פתיחה והיכרות עם הנושא (10 דקות)

מטרה: לעורר עניין ולחבר את התלמידים לנושא התפילה.  

דקה 1-2: שאלה פותחת  

שאל את התלמידים: "מה אתם מרגישים כשאתם מתפללים? משהו מיוחד או אולי משהו שקשה לכם בזה?"  

תן ל-2-3 תלמידים לשתף בקצרה (30 שניות לכל אחד).

דקה 3-5: סיפור קצר  

ספר סיפור קצר על חנה מהתנ"ך (שמואל א', פרק א'): "חנה התפללה בלב שלם לבקש בן, והתפילה שלה הייתה כל כך חזקה שהיא ממש דיברה עם ה' כמו עם חבר."  

שאל: "מה אתם חושבים שהפך את התפילה שלה למיוחדת?"

דקה 6-10: דיון קצר  

שאל: "למה לדעתכם חשוב להתפלל? מה זה נותן לנו?"  

עודד תשובות כמו: קשר עם ה', שקט בלב, תחושת תמיכה.

חלק שני: הבנת התפילה דרך פעילות (10 דקות)

מטרה: להמחיש את המשמעות של התפילה בצורה חווייתית.  

דקה 1-2: הסבר קצר  

אמור בצורה פשוטה: "תפילה היא כמו שיחה עם ה'. לפעמים אנחנו מבקשים, לפעמים מודים, ולפעמים סתם רוצים להרגיש קרובים."

דקה 3-8: פעילות קבוצתית  

חלק את הכיתה ל-3 קבוצות קטנות.  

תן לכל קבוצה משימה:  

קבוצה 1: כתבו 3 דברים שהייתם מבקשים בתפילה.  

קבוצה 2: כתבו 3 דברים שהייתם מודים עליהם.  

קבוצה 3: כתבו 3 דברים שמרגישים לכם קרובים ללב בתפילה (למשל: שיר, מילה או רגע).

כל קבוצה מקבלת דף ועט, ויש להם 5 דקות לעבוד יחד.

דקה 9-10: שיתוף מהיר  

נציג מכל קבוצה משתף בקצרה (30 שניות לקבוצה).

חלק שלישי: סיכום וחיבור אישי (10 דקות)

מטרה: לעזור לתלמידים לקחת את הנושא איתם ליום-יום.  

דקה 1-3: דבר תורה קצר  

אמור: "בתפילה אנחנו לא רק מדברים, אלא גם מקשיבים. כמו שכתוב בתהילים 'קרבת אלוקים לי טוב' – כשאנחנו מתפללים, אנחנו מתקרבים לה'."

דקה 4-7: פעילות אישית  

תן לכל תלמיד דף קטן וכתוב עליו: "כתבו משפט אחד שהייתם רוצים להגיד לה' בתפילה שלכם היום."  

תן להם 2-3 דקות לכתוב בשקט.

דקה 8-10: סיום מעודד  

אמור: "כל תפילה חשובה, גם אם היא קצרה או פשוטה. נסו השבוע להתפלל משהו קטן מהלב שלכם."  

סיים בשאלה: "מי רוצה לשתף את המשפט שלו?" (רשות, לא חובה).

הערות למנחה:

שמור על אווירה קלילה ומכבדת.  

התאם את הקצב לפי התגובות של התלמידים – אם חלק אחד מתארך, קצר את הבא.  

הבא דף ועטים לפעילויות.

אם זה בשבת קודש תעביר בעל פה.

בהצלחה!

חמוד אבלאנונימי (2)

מחפשת יותר פעולה עם משחקים שבסוף מתקשרים לענין התפילה פחות דיונים ושאלות

צריך משו עם נשמה 😉אחי אהוביה
כן ברור אבלאנונימי (2)

מנסיון כל הדיונים וכו לא ככ פועל הם צריכות לזוז חח

לאלא התגובה שכתבתי היתה לזו של @זיויקאחי אהוביה

אני ממש מסכימה איתך..

אה הבנתייאנונימי (2)
טוב אז אם את מוצאת משו אני אשמח שתעדכניאחי אהוביה
סגורראנונימי (2)
מה את מחפשת?אנונימי (2)

לאיזה כיתה?

 

לגמריזיויק
יש לי כמה חומריםאנוני-מי?
אז אני אשמחאחי אהוביהאחרונה
מכירים סניף בנע בירושלים שמחפש מדריכת חוץ?תורת חיים בעiז

חברה שלי מחפשת וכדאי גם סניף שהוא נורמלי ולא עכשיו ממש חילוני (סניף מעורב זה ממש אחלה)

מדשיותאנונימי (פותח)

טוב נושא קשוח אז ככה..

בתחילת ההדרכה היה לי ולמדשית שלי(נקרא לה א )בעיה עם עוד מדשית שלנו(נקרא לה ב) (אנחנו רביעיה). היה קשוח ממש. מלא אנשים התערבו בזה (הקומונרית, מהנוער ובכללי כל הצוות וכו)אומרת דוגרי הרבה מזה זה אני ומדשית א הגזמנו וחיפשנו אותה מלא ממש וכל דבר שעשתה הערנו לה ודווקא מדשית ב היתה בהקשבה וכיבדה ממש וממש השתדלה לשנות(מה שאני משה לב בדיעבד עכישו אז סתם הייתי חמה עליה ברמות לאיודעת להסביר למה). 

אחרי התערבות ודיבור הבעיה נפתרה(לפחות ככה אני ראיתי אתזה.) ביקשתי סליחה ושמנו את הדברים מאחורה.

עכשיו שמתי לב שמדשית א כל הזמן מעירה/ מחפשת את מדשית ב כאילו על סתם דברים היא איחרה טיפה כי אבא שלה במילואים ועזרה קצת בבית והיא עשתה פרצוף ואמרה לי אחכ שזה לא ניראה לה ובכללי על כל דבר היא מעירה מעקמת אף וכו.

עכשיו יש לי התלבטות אם להעיר לה ולהגיד לה כאילו היה מריבה את צודקת אבל שמנו תדברים מאחורינו תני לה קצת להוכיח את עצמה לא כל הזמן להסתכל בזכוכית מגדלת על מה שהיא עושה. או להתעלם ולראות מה יקרה ואולי להגיד לקומונרית

קיצור מקווה שיצא מובן מה אומרים?

תשחרר. לא בידיים שלךמשה
בכלל. אנרגיה של אנשים אחרים לא בשליטה שלך,סשום צורה. רק התגובות שלך.
כן אבלאנונימי (פותח)אחרונה

בסוף עכשיו לא כ"כ מרגישים את זה אבל אם זה ימשך זה יגיע למצב שהיה לפני כן שלא דיברנו המדריכות מלבד מי מכינה את הפעולה. מצב שבטוח לא רוצות להגיע אליו. אף אחת.

סיפור אהבה בסניף | עלילתי קצרElad Mukades

מצרף סרט קצר שעשינו, מסוקרן לשמוע תגובות ומחשבות שלכם עליו

 

במשפט - יוני המדריך, חותך את הקשר עם סיגל מבני עקיבא, בשם התחזקותו הרוחנית, אך מגלה שההתמודדות רק מתחילה. 

סניף בלי מבנהתורת חיים בעiז

מה עושים בחודש ארגון? לגבי צביעת קירות

צובעים על בדיםadvfb
אנחנו צבענו פעם על דיקטים, אפשר גם אולי במקלטהחנוניתאחרונה
קלסר הדרכה ונחשוןאוריהש

רעיונות לקטעים/משפטים לקלסר הדרכה?

וכמובן רעיונות למה להכניס לבפנים (חוץ מהכנת פעולה, רעיונות לערבים וכו)

 

ואשמח גם לקטעים ולמה להכניס לקלסר של נחשון (קטעים על עשיה וכו)

 

תודה רבה!

אולי יעניין אותך