מי אתה שתצא כנגד (רוב ה)דיעות ותחרוץ את ההלכה ביקוב הדין את ההר במחי יד של צידוד לדעה אחת? זאת לא הבנתי.....

עיין בתגובות השרשור שבחלקן הביאו מקורות לב' הסוגיות.

(כולל תגובת עבדך הנאמן, כבודי..)

ושם ראיתי שלפחות רובם לא חולקים על עיקר דין זה ...

(למדתי פעם סוגיא זו, לא לעומק.)

נו"כ, וכאלה....

בס"ד

אסביר יש עדיפות להמינע משירי גווים בכללי בגלל שלא הולכים בחוקתייהם ושיר שמוציא את הרגש ומקרב פחות רוצים שנתקרב לגווים.

זה בכללי.

עכשיו יש את נושא השיר והמילים שלו.

על נושא כשר ומילים כשרות יש אפשרות להקל, והבסיס הו בדיוק כמו חכמה בגווים תאמין, שמותר להאמין לדברי חכומה בגווים, אז אפשר גם לשמוע שיר עם מסר כשר ומילים כשרות.{אך שוב יש שימנעו}

במקרה הזה שיר השירים המילים וודאי אמת, עכשיו אם זה אני מאמין, הייתי אומר שאסור.

למה?

כי עם השיר היה הבעת רגש כלפיי ה' אצל גוי הוא כנראה התכוון לעבוד עבודה זרה ולקחת מעבודה זרה זה כבר לא פשוט.

אבל כשאת אומרת שהיא לוקחת למחוזות אחרים, אני מניח דהכוונה זה אהבה, אז באהבה אין את הדין לא להשתמש כמו דבר ששומש לעבודה זרה, והמילים והמסר הם שוב שיר השירים.

לכן יש אפשרות לשמוע.

אם זאת בנוגע לכלל שירי האהבה ממולץ לשמור ולחכות לבעלך.

בס"ד

אז היא עובדת עבודה זרה ואסור להנות מעבודה זרה.{והשירה שלה הקול שלה הוא הבעייתי לא המילים שנשארות בקדושה.}

בנוגע ל2. פעם שאלתי את הרב אליהו על שירי אהבה בלי קשר והוא ענה לי ששירים כשרים לשיר לאשתך.

במילים אחרות אם המחוזות האחרים היו אהבה היה מותר כי המילים כשרות ואין איסור להשתמש בתוצר של אהבה לעומת עבודה זרה שלא משתמשים בעץ שגוי עבד אותו וכדומה.

אבל גם באופן כללי שירי אהבה טובים וכשרים עדיף לא לשמוע סתם אלא, לייחד אותם לבעלך, לקב"ה.

{מצד הזהירות הרבה בכל נושא הצניעות שצריך לנקוט.}

בס"ד

ממולץ לייחד את הרגשות של אהבה לבעלך, לקב"ה.

שירה נגינה, מעוררים את הרגש, חלק מהנפש, ולכן מאד כדאי להקפיד שירי אהבה לא לשמוע בלי מחשבה, כמו שלא ממולץ להגיד לכל אדם ברחוב אני אוהב אותך, וזה לא ממש נחשב אהבה בצורה כזו.

עכשיו אין איסור בשמיעת השירים האלה, אלא כדאי להבין אותם לפני.

לשיר לבעל, זה הפיתרון הפשוט באמת כמו שאומרים לו שאוהבים אותו כך גם את השירים האלה של אהבה לשיר עליו.

או לחלופין על הקב"ה, לראות את שם הויה מולך לחשוב שהוא מהווה ומקיים אותך ובעצם מחזיק מחבק{ההתגלות, אפשר לדמיין את האותיות עוטפות אותך{גם ממולץ להתבודדות}} ובצורה כזו לשיר לו, לאוהב את ה', עם המילים {הכשרות כמובן} של השיר אהבה.

כמובן שאת לא חייבת בכל פעם לעשות את זה אבל ממולץ כך כי חבל לאבד את הרגש היקר והטהור הזה לריק

רמב"ם- שירות ותשבחות להשי"ת - מותר

רמ"א-  כשאין זה על שכר- מותר

הגר"ע יוסף- רדיו וטייפ- מותר

[הגרח"ד הלוי- הכל מותר בימינו.(שאר הפוסקים חלקו עליו.)]

כקולות  הנ"ל

הרב אליעזר מלמד התיר גם

ויש עוד פוסקים רבים שעוד לא למדתי...

הגרח"ד התיר משום אז ימלא שחוק  פינו. את כל השירים כל השנה.

בבבין המצרים הרב אליעזר מלמד  צירף מיעוט הפוסקים בעניין טייפ (הציץ אליעזר) בבין המצרים(!!) להתיר עם  עוד קולות אחרות(חלקם גם מיעוט הפוסקים) אני לומד פניני הלכה ולא ראיתי עדיין את הרב מלמד  פוסק בשום מקום. הוא מביא פסקים ומצרף קולות וכותב שאפשר להקיל על פיהן.  אבל פוסק פסקים בסדר גודל של פסקי הגר"ע יוסף- לא  ראיתי  שפסק.   [כנראה שאינו ראוי לכך, מצדו] ....

אז כן! שאר הפוסקים חלקו על הגרח"ד הלוי בהיתרו הנ"ל ואת זאת שמעתי מת"ח!!! אז  אני מבקש ממך לא ישר לרדת עליי....... יום טוב.

אדרבה רב לרוב יאמר משהו בצורה תקיפה, אם יש חולקים עליו

ממה שאמרתי "שאר הפוסקים"...
עד שאבדוק את אותו מקום לפחות.

מחילה עמוקה....

בגמרא כתוב-

"הקורא פסוק של שיר השירים ועושה אותו כמין זמר, והקורא פסוק בבית משתאות בלא זמנו - מביא רעה לעולם. מפני שהתורה חוגרת שק, ועומדת לפני הקדוש ברוך הוא, ואומרת לפניו: רבונו של עולם, עשאוני בניך ככנור שמנגנין בו לצים."

(סנהדרין דף קא עמוד א).

[יש שאלה מה בדיוק הבעיה בזה, ומתי היא שייכת, אבל נראה לי שגם לפי פירושים מקלים יחסית פה זה יהיה אסור, אבל איני פוסק הלכה].

מדברי פותח השרשור.

השיר הזה הוא שיר אהבה או שהיא בחרה לשיר משיר השירים בגלל הקדושה שלו?

אם זה שיר אהבה אז יש בו שתי בעיות: שירי עגבים (יש לרמב"ם אריכות על זה בכמה מקומות) והוצאת שיר השירים לענייני חול.

אם היא מתכוונת לתוכן אז במידה והיא נוצרייה הייתי מדמה את זה לספר שכתבו מין, התוכן הכתוב הוא קדוש אבל האמונה של הגוי הופכת אותו ללא ראוי.

נ"ב

תזכורת: הפורום הוא לא מקור לפסיקת הלכה.

רמב"ם- הל' תענית  פי"ד, אגרת לחכמי ארם צובה... יש עוד מקום?  אשמח לדעת....

בספ"א במסכת אבות וז"ל:

" ודע, כי השירים המחוברים, באיזו לשון שיהיו, אמנם יבחנו בענייניהם, והם נוהגים מנהג הדיבור, אשר כבר חילקנוהו. ואמנם בארתי זה, אף על פי שהוא מבואר, לפי שראיתי זקנים ואנשי מעלה מאומתינו, שכאשר יהיו במשתה יין, בחתונה או בזולתה, וירצה אחד לשיר שיר ערבי, אפילו היה ענין זה השיר בשבח הגבורה או הנדיבות - וזה מן החלק האהוב - או בשבח היין, יגנו זה בכל אופן מן הגינוי, ואין מותר אצלם לשומעו. ואם ישיר המשורר שיר מן השירים העבריים - לא יגונה זה, ולא יחשב חמור, עם היות בזה הדיבור מה שהוזהר ממנו, או המאוס. וזו סכלות גמורה, לפי שהדיבור לא יאסר, ויותר, ויאהב, וימאס, ויצווה באמירתו, לפי לשונו, אלא לפי עניינו. שאם יהיה ענין זה השיר מעלה - צריך לאומרו, באיזו לשון שיהיה; ואם יהיה עניינו פחיתות - צריך להניחו, באיזו לשון שיהיה. ולא עוד, אלא שיש אצלי בזה תוספת, שאם יהיו שני שירים שלהם ענין אחד, לעורר כח התאוה ולשבחו ולשמח הנפש בו, והיא פחיתות, וזה מחלק הדיבור המאוס, לפי שהוא יעורר ויזרז למידה פחותה, כמו שיתבאר מדברינו בפרק הרביעי, ויהיה אחד משני השירים עברי, והאחר ערבי או בלשון אחרת - תהיה שמיעת העברי והדיבור בו יותר מאוסה אצל התורה, למעלת הלשון, ושהיא אין ראוי להשתמש בה אלא למעלות, וכל שכן אם יצורף לזה שימוש בפסוק מן התורה או משיר השירים לזאת הכוונה, שאז יצא מחלק המאוס לחלק האסור, המוזהר ממנו, הואיל והתורה אסרה שיעשו מילות הנבואה מיני זמר בפחיתויות ובדברים המגונים."

ולפני זה האריך בסוגי הדיבורים, איזה דיבור אסור ואיזה מותר ומה שביניהם.

לגבי הלכות תענית - שם לא מדובר בתוכן השיר אלא בעצם ההנאה מהנגינה (למעט ההיתר המחודש שהוא תלוי בתוכן).

אזי גם במקרה הזה אין איסור.

צריך לשעו תתשובה גם על כוונות לא טובות בלב, לא על המעשה. על זה נאמר "על חטא שחטאנו לפניך בהרהור הלב". פשוט להצטער על הכוונה הרעה, לא על המעשה. ולחשוב שאם הייתי באותה סיטואציה היית ימסגירו למשטרה רק מטעמים טובים. זה נקרא חרטה. לחשוב שהייתי חזר לעבר ועושה אחרת

כי זה היה מוצדק (לא קראתי את הסיפור לפרטים)

והקו שלו, כל אחד והפסיקה שלו, כל אחד והדרך שלו, אפילו כל אחד והכת שלו, נמשיך לחיות עם ערב-רב (ובאלאגן) במנהגים ובהנהגות הדתיות. 

קודם כל כמו שנאמר כאן, שבת זה הזמן בדיוק בשביל סיטואציות כאלה של סיטואציות כמו שלך, 

בנוסף אני ממליץ לך גם סוג של לעשות 'מבחן' לעצמך האם יש זמנים ארוכים שאתה משתמש בטלפון\מחשב\טכנולוגיה כזו או אחרת והזמן הזה מתבזבז לשווא, הרבה פעמים קורה לנו בלי שאנחנו שמים לב וזה יכול להיות אחלה של זמן לעשות בו את הדברים שאנחנו באמת רוצים, בהצלחה  

אם ה' יתברך רואה שכשיש לך זמן אתה כן פותח ספר
ולא סתם מתבטל, ניצחת.

ספר נפלא לעובדי ה', אבל תובעני
זה לא ספר שקוראים בשבת לפני השנ"צ

קשה לקריאה?

או תובעני מבחינת עבודת השם? 

יכול להיות שרצו לעדן את הנוסח. כשהספורנו מביא את זה על תשובת האחים ליוסף "האלוקים מצא את עוון עבדיך" - הם לא מועמדים למוות, אבל המשמעות זהה. אנחנו יודעים שלא עשינו את מה שאתה מעליל עלינו ואתה רק אחד מהשליחים של הקב"ה להביא עלינו את הדין שמגיע לנו בין כך.

בהשראת המכילתא

"משה דברן את! אין לי שלוחין אין לי גדודים אין לי שרפים אין לי אופנים אין לי מלאכי שרת ואין לי גלגלי מרכבה שאשלח ואוציא את בני ממצרים שאתה אומר לי שלח נא ביד תשלח?"

"כך אמר יונה אלך בחוצה לארץ מקום שאין השכינה שורה ונגלית... אמר לו הקב"ה, יש לי שלוחין כיוצא בך שנאמר וה' הטיל רוח גדולה אל הים"

על שלל הלכותיה והרעיונות הפילוסופים שכרוכים בה.

אבל מי יקרא את זה?

בהנחה שהיית רציני , אז כוונתך בין היתר שמצצות מעקה קשורה לנושא ביטחון והשתדלות, השגחה?

אשמח לחידוד..

זה חיבור מאוד מעמיק ושיטתי על מדרש רבה + אגדות ירושלמי. לא כמו עץ יוסף או אפילו יפה מראה אלא יותר סגנון מהרש"א. או טוב יותר, כמו הפירושים הממש ממש ארוכים של מראה הפנים על אגדתות מסוימות.

או: ספר שיאגד את כל אגדתות ירושלמי (קיים כבר) אבל יביא את כל המפרשים הקלאסיים של הירושלמי (קורבן העדה / פני משה / רידב"ז כו'). אולי גם חיבור כזה שמביא רק אגדתות ירושלמי מקוריות שאין להן מקבילות במדרש רבה / בבלי.

ויום אחד הוא נתקל בפירוש 'תפארת ציון' מלפני מאה ומשהו שנה והתרשם ממנו מאוד

(יש בהיברובוקס את הכרך על מדרש רבה אסתר. אני לא מכיר את הפירוש בעצמי)

אכתוב ב"נ בהמשך

שומרת את השרשור

כמו ברכון רק של שחרית מקוצרת ליחיד (יחידה למען הדיוק).

לימים שהזמן דחוק. וגם זה יותר נוח (חוברת קטנטנה במקום סידור שצריך לדפדף).

ותכלס אולי גם למנחה (גם ככה קצר)

ממש בשביל הימים הלחוצים שיוצאים מהבית מוקדם ואין זמן בכלל בכלל.

ובנפרד בשביל הפרקטיות…

אגב, גם ככה יש מלא דברים שנשים לא אומרות, בטח בתפילת יחיד, גם כשזמנן בידן (תפילין, קורבנות…)

הרי יש הלכות על דילוגים ומה המינימום שכן חייב בשחרית וכו. אז כזה. מאוגד במשהו קטן כמו ברכון של כמה דפים (האלו בלי השירים החסידיים, שזה נטו ברכת המזון)

וגם אם אני לא טועה

מנחה, ראש חודש, חגים... 

פרשת השבוע לפי התלמוד הירושלמי

ידעו..

זכור לי במעורפל שיש התעסקות בזה בכתבי

האדמור מפיאסצנה היד..

הרבה מפיאסצנה מביא שם הרבה על עבודה עם דמיון ומסביר למה חשובה התלהבות זה די ארוך ועבודה תהליכית לא משהו שאני עכשיו יכתוב פה בדקה.

בחבד אגב יש הרבה דיבור על התלהבות מתוך התבוננות תוכלי למצוא אצל אדמור הזקן הרבה התבוננויות על זה

אז תחילת פרק כו בתניא מדבר על שמחה ועצבות..

אבל שוב זה קצת שונה..

שווה לעיין שם בכל מקרה😃

על שמחה ועצבות יש מלא!

אבל ספציפית על הנקודה של התהלבות פחות מצאתי..

תודה

ואמנם כבר ידעת, שהנרצה יותר בעבודת הבורא, יתברך שמו, הוא חפץ הלב ותשוקת הנשמה. והוא מה שדוד המלך מתהלל בחלקו הטוב ואומר (תהלים מב, ב): כאיל תערג על אפיקי מים כן נפשי תערוג אליך אלקים, צמאה נפשי לאלקים וגו'. (תהלים פד, ג): נכספה וגם כלתה נפשי לחצרות ה'. (תהלים סג, ב): צמאה לך נפשי כמה לך בשרי. ואולם האדם אשר אין החמדה הזאת לוהטת בו כראוי, עצה טובה היא לו שיזדרז ברצונו, כדי שימשך מזה שתולד בו החמדה בטבע, כי התנועה החיצונה מעוררת הפנימית, ובודאי שיותר מסורה בידו היא החיצונה מהפנימית.

אך אם ישתמש ממה שבידו, יקנה גם מה שאינו בידו בהמשך, כי תולד בו השמחה הפנימית והחפץ והחמדה מכח מה שהוא מתלהט בתנועתו ברצון. והוא מה שהיה הנביא אומר (הושע ו, ג): ונדעה נרדפה לדעת את ה', וכתוב (הושע יא, י): אחרי ה' ילכו כאריה ישאג.

בהצלחה!