יש כל מיני זרמים אצל החרדים, ובהחלט יש זרמים שממש אין רגש לפני החתונה. ההורים מחליטים והזוג רק נפגש כדי לראות מי עומד להיותץ איתו מתחת לחופה.

אותי אישית זה מזעזע..

אבל למה להכליל את כולם?

יפה שהדגשת שיש כל מני זרמים בציבור החרדי...צריך רק קצת לפתוח את העניים ואת הראש ולקבל שכן..יש חרדים שמתחתנים עם רגש ואהבה וכל העולה על ראשכם...

אמרתי שיפה שאמרת שיש כל מיני סוגים של חרדים..אנשים אחרים פה מכלילים את כל החרדים לאיזה משהו דוס קיצוני ובלתי מוגדר...שזה רע מאד

אני בעד. ממש ממש

מחר?

(אני פשוט באמצע לבלוע מצב רוח נוראי עכשיו)

גם החרדים לא "מתפללים אחרי". הם מתפללים לפני ואחרי ותוך כדי. אבל זה לא הסיפור.

הבעיה היא שלמי שגדל על אהבה כמו שהוא ראה בסרטים\בספרים- זה שביל שחסום.

אצל חרדים יש שני מרכיבים שבונים את הרגש-

האמונה שזה הזיווג משמיים ולכן אפשר שיהיה רגש,

והחיים המשותפים מתוך דאגה זה לזו ע"פ חוקי ההלכה וההדרכה התורנית(הוא דואג לה יותר מאשר

לעצמו והיא לא יותר מאשר לעצמה).

הנתינה ההדדית מובילה לאהבה שלהם, כי לתת לאחר גורם לאהבה כלפיו.

אצל מי שגדל על ברכי העולם של אהבה כמשיכה, הדרך הזו לא תצליח כי היא לא מספקת

את הריגוש הנצרך בשביל ההשקעה שלו. לכן הוא צריך את הסטרטאר של משיכה חזקה.

כמובן שאין בשום אמירה לעיל זילזול בצורך במציאת חן, ו"כימיה" בין בני הזוג.

אולי רגש שונה, לא של התאהבות ומשיכה (שזה דבר שנדיר שיש אחרי 3-7 פגישות)

אבל כן רגש של חיבה, של רצון להמשיך ושל ענין ומשיכה מסוימת.

נכון שחרדים משקללים גם נתונים יבשים, ולעיתים הרגש עוד לא ברור לגמרי, אבל זה לא נכון שהם מתעלמים ממנו.

חרדים לא מתחתנים על פי רשימת מכולת כמו שאהבה בתענוגים הנכבדה מאד טרחה לכתוב.

ההורים מבררים לפני והזוג נפגש ובודק אם הוא מתאים גם רגשית ואם יש חיבור ונושאים משותפים. ואז יש את כל התקופה בין האירוסין לחתונה שגם בה עוד בודקים שהכל בסדר וזורם ויש רגש חיבה הדדי. 

המגזר שכן מתחתן ע"פ "רשימה" אלו חסידי גור (ואולי עוד חסידים אני לא מכירה את הזרמים השונים)

ואצלם לא בטוח שמחכים לרגש גם אחרי החתונה.

מותר רק פגישה פעם בשבועיים-חודש בערך,

מותר להתקשר לשיחה אחת של עשר דקות במהלך השבוע, ומותר שעה לפני שבת.

בקיצור, הקשר שלהם לא הכי פעיל...

מדהימות ההמצאות שלכם בהקשר של החרדים.

הגולש האחרון אתה מוזמן לבדוק לפני שאתה מטעה פה את כולם.

אתה שוגה בהזיות

היא מוחה, ובצדק, על מה שהיא רואה כהכפשת והוצאת שם רע על ציבור שלם של מאות אלפי יהודים

יכולתי גם לקלל אותו יותר כי הוא מדבר לא לעניין וממשיך להתעקש על זה, אז עוד כתבתי עדין.

וכל אחד שאני מעירה לו ומסבירה לו איפה הוא טועה ישר בא ואומר שדוד שלו/סבאשלו/שכן שלו וכן הלאה הוא חרדי ולכן זה כן נכון, אבל הלוווווווווו אני חרדית, מסתבר שאני מכירה את הציבור אליו אני שייכת יותר טוב ממי שמכיר דרך איזה בובעס צ'ווק (ביטוי של סבתא שלי)

זהו

נכון שאת חרדית ואת אחרת, 

אבל זה לא אומר שכל מי שמספר על דברים אחרים הוא מפנטז,

יש גם אחרים, כמו שאת אומרת כל הזמן,

ויש כאלו עם כללים , עם הגבלות וכו'.

ממש שטויות וממש לא נכוןןןן "הגולש האחרון"...

והזוג נפגש כדי לבדוק את ההתאמה ביניהם, נפגשים כמה פעמים שצריך כדי להגיע להבנה אם הבן אדם מתאים לי או לא.

אם היו מתחתנים רק עפ"י הנתונים היבשים ומצפים לרגש שיבוא בהמשך - כולם היו מתחתנים עם הבן אדם הראשון שהיו פוגשים ותתפלאו - אבל זה ממש לא כך! לא יודעת אחוזים אבל הרוב לא מתחתנים עם הראשון.

אבל אפשר לחשוב מה ביג דיל, ההורים לא כופים להתחתן, הם מבררים את הפרטים - משתפים את המדובר באינפורמציה ומחליטים יחד אם מתאים להיפגש או לא, ואז התפקיד עובר לידי הבחור/ה להחליט אם להיפגש שוב ושוב או לא ולבסוף להתחתן - גם זו החלטה של המיועד עצמו.

שמסכימים לקחת על עצמם את האחריות האדירה של החלטה כזאת...

ואת ההשלכות...

ועם זאת הרבה אמת.

מתגובתך ברור כמעט שאת לא הורה, כי אין ספק אלו רגשות אשמה עולים בהורה שלקח את ההחלטה והאחריות על עצמו והקשר נכשל וילדו סובל.

אני בת חרדית להורים שלא מוכנים להחליט בעצמם ולקחת את האחריות בטענה שילד שבשל לנישואין צריך להיות מסוגל לקבל את ההחלטה בעצמו, כמובן בעוד הם מייעצים ותפקיד הבירורים הנרחבים והמקיפים עליהם. לדעתי הם צודקים במאה אחוז. אם זאת בכיתה שלי לדוג' 30 בנות מתוך 40 אמרו לי בפירוש שהם שמחות וסומכות שהוריהן לוקחים את רוב משא השידוך וההחלטה על כתפיהם. (ותמיד יש שאלה וברכה מרב)

אני חושבת שיותר קשה להורים.

וכפי שהזכרתי, גם רואה ושומעת שזה כך מהורים ומבחורות בגיל השידוכים.

זה יותר בתור עזרה והכוונה ויעוץ.

הילד הוא זה שאמור להחליט בסוף!!
 

ממני חרדית נשואה...

גם היומיום .

והם לא מאמינים בכלל במושג אהבה.

חרדית.

מן הסתם הבנת שב"לא נשואים" הכוונה נשואים ללא רגש שזה כמו לא נשואים.

אבל גם לו יצוייר שהם באמת לא נשואים - כל עוד האישה "לא נשואה" רק עם גבר אחד הילדים לא ממזרים. (וגם אם היא כן הלכה אח"כ עם מישהו אחר כשעוד היתה "לא נשואה" לקודם, עדיין הילדים מהבעל הראשון - לא ממזרים, אבל זה כבר לגמרי אחוז קטן...................... הכל בצחוק כמובן)

כל עוד האישה לא בילתה עם מאה גברים אלה רק עם אחד.

ואנחנו ממש לא ממציאות על הגורים אתה מוזמן לחפש באינטרנט תקנות ל"ט

גם בתוך הגורים יש הרבה זרמים ,

ומעטים מאד הזוגות שחיים שם לפי כל התקנות 

מעטים עוד יותר אלו שחיים לגמרי בלי אהבה.

פשוט הפכתם פה את הדיון כאילו רק לחרדים מותר לדבר..שזה לא נכון בכלל

אפשר לברר כל דבר וללבן ולהיוודא איפה האמת נמצאת. 

אם ניקח את המשמעות הפשוטה של נשואים לעריכת חופה וקידושין אז בודאי שהם עושים וחלילה לאמר שהילדים ממזרים או שהם חוטאים.

זנות בשונה מנישואין זה  מעשה ללא אהבה וקשר לבן זוג.

וזה מה שקורה בגור.

המעשים טכניים לחוד ואין אצלם היתר לאהוב או לחבב את המעשה כי מבחינתם זה משוקץ ואשה זה דבר טמא.

 ולא אני אומרת את זה .  תשאלו את חסידי גור.

 התורה מבקשת ודורשת מאיתנו לקדש את החומר והקידוש נעשה ע"י ההתיחדות של איש ואישה בטהרה וצנעה.

ברוב החסידויות הרסו את זה ובעיקר בגור. 

תשאלו .

ולמה להמשיך עוד ועוד קשר ולעורר ציפיות אם זה "לא זה"??

ההחלטה יכולה להיות יותר קלה ויותר מהירה עם פחות כאב לב לכל הצדדים

לחרוג מהנורמה זה לא בריא בכל סביבה.

זה כבר לא נהיה חריגה מהנורמה

זה נהיה נורמה

להתווכח איתי זה בזבוז זמן מוחלט.

מה עוד את עושה ב-10 פגישות שלא עשיתי ב-5 פגישות שנפגשתי עם בעלי???

הוא לא היה הבחור הראשון שלי וגם לא השני...

קדמו לפגישות בירורים רבים...

חיפשתי גם מישהו שאני מכירה טוב ושהוא מכיר גם אותו טוב...

ובמקרה הזה זה היה אח של חברה טובה שלי שלמד שנה מעליו...

הוא ידע להגיד לי עליו המון!

וב"ה! נפגשנו 5 פגישות...

ואח"כ הוא בא לבית שלנו ואני לבית שלו...

וב"ה אנחנו נשואים באושר, אוטוטו 10 שנים!

יכול להיות רגש.

בין אם זה רגש חיבה, סימפטיה וכו', ובין אם זה אהבה סוערת ונוצצת.

בגדול, אנשים חושבים שאם לפני החתונה יש רגש, זה סימן טוב לגבי ההמשך, שהוא ימשיך ואף יחזק, ואם להפך - להפך.

זה נשמע די הגיוני.

[לגבי רגש סוער של התאהבות, יש יותר מקום לפקפק, כי-

א. הוא נוטה להיות יחסית קצר טווח.

ב. הוא הרבה פעמים מבלבל].

לפחות אצלנו זה ככה... ואלו שמשדכים עם שמיכה על הפנים פגישה אחת זבנגית וגמרנו, עושים טעות.

רגש לא תמיד מתפתח אחרי חתונה... לפעמים זה פשוט לא זה.

ומשום מה, לא יודעת איך, אבל איכשהו כן זוגות שם נשארים נשואים באושר ויושר.

התאמה בנתונים טובה תמיד כי כשמתחתנים על סמך רגש בלבד יש נטייה להתעלם מבעיות... או לחשוב שאפשר לתן אותם אחרי חתונה... וזה טעות לא נורמאלית.

זה דורש עבודה (או טיפול זוגי במקרה שאת מכירה)

אבל אם יש נתוני פתיחה טובים, רצון לאהוב ונכונות להשקיע - תמיד יבוא הרגש בסוף.

נתינה מביאה אהבה - מכירה?

אז אם הם משקיעים , ועובדים על הקשר שלהם - יגיע גם הרגש.

אם הם לא משקיעים - גם אם התחתנו עם אהבה מהוליווד - הרגש ידעך. 

ואצלינו באמת בודקים שיש רגש של רצון לאהוב ולהכיר.

אבל גם כשאין רגש כזה- אם יש הרבה רצון משני הצדדים, ונכונות , 99 אחוז שהוא יגיע בסוף.

מתי שזה לא קורה - זה בדרך כלל חסימה, או חוסר רצון , לדעתי .

כשבחור ובחורה נפגשים ורוצים להמשיך זה בגלל שטוב יחד.

אני חרדית ומכל מי שאני מכירה: אחיות, גיסות, שכנות, חברות-

אף אחת מהן לא הלכה לחתונה בלי שהיא תרגיש איזשהוא רגש חיובי כלפי בעלה לעתיד.

בד"כ זה לא רגש קל אלא הרבה יותר מיזה....

אם תדברו אם אותן בנות חרדיות בתקופה של לפני החתונה-

בד"כ רובן ככולן כבר הרבה יותר מקת רגש של אהבה.

אולי יש גם אחרות שפחות פיתחו רגשות כאלה אבל הן המיעוט שבמיעוט.

לא יכולה לחשוב על אחת שהלכה לחתונה בכוח בלי שתרגיש שהיא אוהבת ורוצה לחיות את המשך חייה עם אותו אחד שהיא הולכת להינשא לו.

זה בד"כ אחוזים ממש בודדים למרות שאני מכירה יותר את הצד ההפוך...

רגש של חיבה , ורצון לאהוב את הבנאדם הספציפי הזה,

זו עוד לא אהבה (לפעמים ) אלא רגש כלשהו.

וחוץ מזה שזה הבדל השקפות.

שלא "תופיע " אהבה, אצלינו סוברים שאהבה לא מופיעה, אלא היא תוצאה של עבודה אמיתית.

א. הם מאמינים שהשידוך משמיים, וזו ההשתדלות שעליהם לעשות

ב. הם מאמינים שאפשר לפתח רגש לכל אחת שאין אליה דחיה /ויש רגש בסיסי 

שאר החרדים ממש לא ככה!

ההורים לא בוחרים את החתן!

הם עוזרים לילדים שלהם לברר ולבדוק את המדובר.

להתייעץ, לשאול...

ואת הבחירה- הבחורה עושה!
היא נפגשת ולא כופים עליה "לסגור" אם זה לא מה שהיא רוצה!
ממש לאאאאאאאאא

ועדיין הם מסתדרים.

אבל ברור שזה לא בסדר וצריך להכיר ולבדוק שיש התאמה!

שני הדברים חשובים באותה מידה. 

גם משיכת הלב וגם התאמה. 

אם אין התאמה משיכת הלב תדעך בגלל חיכוכים, ואם אין משיכת הלב ההתאמה תרגיש כמו פאזל מקרטון.

את מדברת על זרם מסוים מאד!!!!!!!!!!!!!!!!!! בציבור החרדי

הרוב הגדול לא כך.

ההורים לא בוחרים לאף אחד עם מי להתחתן, הם רק מקבלים את ההצעה ומעבירים לבחור/ה את שיקול הדעת אם הפרטים מסביב נראים מתאימים.

די כבר להכליל. אתם לא יודעים עלינו כלום!

אם את כחרדית באה וכותבת שיש דברים בגו' את ממש מחזקת את ההמצאות שלהם שהציבור החרדי הוא כזה, וכשחושבים עלי מה שאני לא - זה ממש מעצבן אותי.

ואני לא חושבת שיש פחות אחוזים שחיים באושר שהתחתנו ככה (חסידים )

לעומת אחרים (לטאים, ספרדים ודת"לים)

אבל מדברייך נשמע כאילו שיש השפעה לשיטת הבחירה של הבן זוג לחיים.

אף אחד לא חושב שכולם חיים שם באושר ואין להם אף פעם בעיות, הדיון הוא האם זה מפריע להם בהמשך.

בקשר שאנשים מחפשים היום זה לא מספיק

אני בעד. ממש ממש

מחר?

(אני פשוט באמצע לבלוע מצב רוח נוראי עכשיו)

אני בעד. ממש ממש

מחר?

(אני פשוט באמצע לבלוע מצב רוח נוראי עכשיו)

שמשווים אותו לרשימת הציפיות שלך :

למשל : חכם V

זורם V

חברותי - V-

ואז מחליטים האם שווה להתפשר על מה שלא, והאם הוא מתאים למה שאני מחפשת

ולגביי השאלה העיקרית שלי?

ויש להם פחות זמן לפתח אותו, כיוון שיש פחות פגישות.

יש חרדים שבגלל זה באמת לא בודקים רגש, וזו טעות לדעתי,

ויש הרבה שגם במעט הפגישות בודקים את זה, וזה רגש מסוג אחר, לא התאהבות, אבל כן רצון להכיר ולאהוב.

זאת התאמה חשובה. לי למשל נראה לי אין אי קיו גבוה, ואם אנסה להכיר מישהי חכמה, אז קודם כל אני לא אבין אותה ברוב המקרים, וגם היא כנראה די מהר תשתעמם ממני, אולי גם לא תעריך אותי, וזה נקודת התחלה לא טובה.

חשוב שבני הזוג יהיו פחות או יותר ברמה דומה בתחום הזה בשביל שלא יהיו פערים גדולים מדי.

לגביי רמת השכל שלא יהיו פערים זה וודאי...אבל לגבי הרגש-הזוג קובע כמה פגישות הוא צריך ...הזוג יכול לקחת את הזמן וזכותם!...אבל יש הרבה יותר רגש אחריי החתונה כשזה מגיע ממבטים וממילים נעימות וממגע כמובן אז הרגש נהיה טהור קדוש וגדול יותר מאשר לבזבז אותו לפני החתונה..וגם- הזוג מתחתן אחריי שהוא מרגיש שיש מציאת חן ומשיכה הדדית...והם כן יכולים לפתח סוג של התאהבות רק ללא מגע עד החתונה..אני ראיתי את אחותי-היא הייתה ממש מאוהבת גם בלי מגע וכו'...הם שמרו הכל וכשאני אומרת ה-כ-ל אז תדמינו בראש ה-כ-ל כל העולה על ראשכם (ואת זה המורה שלי אמרה לי..) הכל הם שמרו לאחרי החתונה רק אז זה בא ממצווה וממקום קדוש יותר...אז לא מפסידים פה אלא רק מרוויחים! וזה לא רק הם אלא החרדים בהכללתם...

והרבה חרדים ככה...

אצל הדתיים והחילונים בכלל לרוב יוצאים דרך היכרויות וכל מיני מפגשים ובודקים איך הולך ביחד.

אצל חרדים משתדלים כמה שיותר לברר איך ילך להם ביחד והפגישות נועדות לברר אם כל הבירורים אכן כך,

הם יוצאים ביחד ומשוחחים על מה שבא להם ומרגישים איך זה ביחד.

לאחות שלי יש חברה חרדית שכל החיים לימדו אותה שאחרי החתונה האהבה באה מאליה, אחרי שהיא התחתנה היא באה מבואסת לאחות שלי ואמרה שהיא פשוט לא מרגישה קשורה לבעלה, בשכל הכל התאים, התחתנה, אבל היא נשארה עם בעל לא קשור אליה.

בגלל זה לא אומרים לחכות לאהבה שתבוא אחריי החתונה מאליה...מה זה השטויות האלה שיווואו!!!!

ובעצם כל המשפחה הייתה חרדית וגדלתי בתוך זה. זה ש'לאחות שלי יש חברה חרדית' זה רק כי הסיפור הזה עליה.

אתם ממש מקובעים ולא מאפשרים להכניס לראש תגלית חדשה (או ישנה תלוי מאיפה מסתכלים) אבל מה לעשות שאני בתור חרדית רואה את הדברים מבפנים ...אתם מסתכלים מבחוץ ושומעים לחברה של אחותך או משהו כזה כשהם עשו טעות..

למה להכליל את כולם בטעות שלה? 

צריך לעבוד עליה...

זה וודאי שככל שיש יותר משיכה יש יותר מוטיבציה לעבוד, 

אבל עבודה תמיד תהיה!

והשאלה למה היא הגיעה לזה שבעלה לא קשור אליה?

ואין כזה דבר שהאהבה באב מאליה! תשכחו מיזה!
 

אני גם חרדית ואפ'פם לא שמעתי את הקשקוש הזה שאומרים לחרדים: תתחתני והאהבה תבוא מאליה!!

כדי לאהוב באמת - צריכים לעמול, להשקיע!
 

וגם בציבור לא חרדי- אין כזה דבר שהאהבה באה ככה מאליה!
ואם ככה בחור או בחורה חושבים אז הם טועים ובגדול!
כי אהבה שבאה מאליה- היא גם תלך פתאום מאליה.....

אבל אהבה שבונים ומשקיעים לאט לאט- לא סותרים אותה בבום אחד.

ואהבה כזאת לא נגמרת בשנייה אחת של ריב...

מספר פגישות, בירורים, מעורבות הורים?

אם נפגשים 3 חודשים ולא מתפתח רגש, זה שונה לגמרי משנפגשים 3 פגישות ולא מתפתח רגש.

[איזה רגש צריך להתפתח זו גם שאלה, לא בהכרח שזה רגש של התאהבות].

לפני החתונה, לא יכולים להיות רגשות אמיתיים. נקודה.

מה שכן יכול להיות, וחייב להיות לפני החתונה, זה כימייה בין השניים ומשיכה והתחלה של רגש.

אז נכון שיש קבוצות במזגר החרדי (חסידויות מסויימות) שלא נפגשים אצלם בכלל,

למעט פגישה אחת קצרה לפני האירוסין, רק כדי לראות שיש להם התחלה של כימייה והם לא מרגישים דחייה.

(אחרי שההורים כמובן בררו באופן מקיף שיש התאמה בין הנתונים).

אצל רוב הציבור החרדי היום, מקובל להיפגש מינימום שלוש פגישות, וזה עולה בהתאם לצורך הספציפי.

ותתפלאי כמה כימייה ומשיכה יכולים להיווצר בפרק זמן קצר שכזה.

ממני

אחת שנפגשה שלוש פגישות וסגרה ברביעית, וחיה באושר ואושר עם בעל מקסים.

תודה לה'.

לא מסכים

הוא תוצאה של התחיבות, נאמנות ונתינה.

כיוון ששלושת הדברים לא יכולים להיות לפני הנישואים (חוץ מנתינה ברמה מסוימת)

האהבה אינה אמיתית.

יש אהבה אבל היא מגיעה בעיקר מאהבה עצמית, ומהנאה, כיף , משיכה .

כשאומרים "אמיתי" מתכוונים למשהו שיעמוד במבחן המציאות,

אהבה שתשרוד קשיים, שתתן מוטיבציה להתגבר עליהם.

וזה יש רק אחרי .

זה מה שצריך. את אמרת.

זה לא ראיון עבודה.

לא שלא מרגישים אותו, אבל זה רגש שנובע מאגואיזם ולא יעזור במהלך החיים.

אם תמשיך לחיות רק איתו - הוא ידעך,

ואם תפתחו אהבה אמיתית - גם זה יבוא. 

ומצטטת מההודעה הקודמת שלי:

כשאומרים "אמיתי" מתכוונים למשהו שיעמוד במבחן המציאות,

אהבה שתשרוד קשיים, שתתן מוטיבציה להתגבר עליהם.

וזה יש רק אחרי .

http://www.meirtv.co.il/site/content_idx.asp?idx=23654&cat_id=3867

לדבר על רגש ואהבה ,התאהבות וקשר בלי להבין על מה בדיוק מדברים זה חבל , נכון?

יש אהבה ויש התאהבות .

התאהבות זה דבר שקורה ברגע-  קליק, כימיה וכו איך שתגדירו את זה .

 וזה יכול רק להעשות בפגישה אחד עם השני,

ובשביל משיכה  והתאמה לא צריך לצאת כל כך הרבה.

אהבה זה דבר שרק בניה של חיים משותפים יצרו את זה.

לכן חרדי ממוצא לא מחפש את זה.

הוא שם את עיקר הקשר על החיים בתוך הנישואין.

צריך להבדיל בין החרדים,  כי הסקאלה גדולה מאד.

ראשית -ליטאים לחסידים ובתוך זה יש מגוון עצום של סגנונות ולכל אחד מנהגים והחלטות שונות.

גם הליטאים וגם החסידים לא מפגישים לפני שבודקים התאמה

בסגנון המשפחות, בהשקפות, ברמת חיים ועוד. ואפילו טיפוסים , במקום לתת לבחור ולבחורה ליראות אחד את השני ולהחליט הם יושבים ומבררים עם עצמם איזה סגנון וטיפוס הם רוצים.

ויש חסידויות מסוימות שלא מפגישים בלי שליחה לגרפולוג להתאמה כמו בגור למשל.

אחרי כל זה בדרך כלל מפגישים פגישה אחת או שניים אצל חסידים וזה בשביל שיראו אחד את השני .

 וזה פגישה בסופו ווארט אצל רוב החסידויות. ידוע לי שזה די קשה לחתן או כלה לבטל בשלב זה אבל נהיה יותר ויותר שכיח.

אצל חסידים החתן והכלה לא נפגשים בכלל בין החתונה.

אצל ליטאים לא פחות מ-3 פגישות והפגישות יכולות  ארוכות, של כמה שעות וגם בחוץ מה שאין אצל חסידים.

בדרך כלל יגבילו את כמות הפגישות.

וזה לגיטימי מאד להוריד שידוך אחרי פגישה /שניים ואפילו יותר.

 בחור ובחורה שנפגשים כבר 4 או 5 הם כבר נמצאים במקום שיכולים להרגיש אם נעים להם ביחד ויש התאהבות בשביל להתחתן.

בין האירוסין לחתונה ממליצים לא להיפגש מידי , בגלל בעיות צניעות ובינינו הקשר לא מידי פתוח ברמה שאפשר לדבר על הכל. וזה רק מזיק.

אציין עוד דבר שיועצי נישואין מעידים שלא ראו הבדל בין ליטאים לחסידים בקשר שאחרי החתונה מלבד ההתחלה שלליטאים יותר קל בגלל ההיכרות.

ואם נדבר על קשר של קימא  וזה השאיפה הכלל עולמית  חותכת מגזרים, עמים ודתות.  מי מצליח יותר? 

זוג חילוני שגר אחד עם השני במשך שנים ,הנישואין שלו אחר כך טובים יותר? 

התשובה אצלכם.

אפילו ברמת ההבדל בין ישיבת חברון לחסידות תולדות אהרן.

קל וחומר ברמת ההבדל בין הציבור הדת"ל לציבור החסידי.

ראשית לא יודע מאיפה הבאת את ההגדרה שלך לעניין. שנית אם אתה רוצה לסגל לעצמך את הסגנון החרדי לעניין זוגיות והנלווה אליה. אז תחיה כמו חרדי. השיקולים השידוכיים הם חלק ממערכת חיים כוללת. על כל המשתמע מכך.

כולל ציפיות ואכזבות...

בהנחה שאנחנו לא מדברים על חצרות איזוטריות כמו גור וכד', החרדים בהחלט שמים לב למשיכה הדדית. היה לי מורה שלמד בישיבת לייקווד. אחרי השידוך ראש הישיבה שאל אותו, בראש ובראשונה, האם הוא חש משיכה כלפי הבחורה.

תצפה בשיעורים של ד"ר אבולעפיה מרווקות לנישואיןבערוץ מאיר יעשה לך סדר בראש.

http://www.meirtv.co.il/site/content_idx.asp?idx=23640&cat_id=3867

חוץ מזה כל הדיון של הפורום הזה נהפך ל: "חרדים ומה שבניהם" מה זה קשור? גם אצל הדתיים הלאומיים לפעמים יכולות ליהות נטיות לכיוון מסויים שלא רק כמה זרמים של החרדים מקבלים אותם אל תגדירו את "החרדים" למשהו מוגדר תאמינו לי יש גם כמה נקודות לאחר המילה הזאת ולדיון יש כאלה שכן עושים את זה ויש כאלה שלא כול אחד משיקוליו ומדרכו.

יש זרמים אצל החרדים שזה לא שהם מוציאים את הרגשות ואהבה מליביהן\ם הם פשוט מנמיכין אותה ומתמקדים בקטע שלמצוא התאמה ולראות שיש כימיה זה הכול כדי שאהבה והרגשות לא יהיו יותר מידי בשביל שזה לא יסנוור את הלרות שיש התאמה מלאה הבנתם? זה הכל

http://www.meirtv.co.il/site/content_idx.asp?idx=23654&cat_id=3867

צריך גם נתונים טובים ומתאימים בסיסיים,

וגם לראות אם מתפתח רגש, רצון. הגם שעיקר בניינו וביסוסו באמת זה אחרי החתונה.

הוא יצא עם בחורה שאמרה שלדעתה הוא דווקא בול בשביל חברה שלה. אח שלי נשוי באושר ועושר עד היום הזה ממש.

מישהו או מישהו יכולים להיות מציאה מאוד גדולה, ועדיין להצליח לפתח כימיה עם אחת ולא עם אחרת.

גם ביישנים צריכים להתחתן.

● א גרוייסע מציא'ה

ה' יעזור לפולניות

אז כנראה שזה כן רעיון טוב..

כמובן רק אחרי שחושבים טוב אם זה מתאים, ולא סתם כדי "לנחם" את הצד השני.

אישית ישר אחרי שקשר הסתיים חשבתי למי יכול להתאים אלא אם היתה לי חוויה מורכבת

הגרסה הראשונה יותר טובה, לא צריך לייצר הרבה גרסאות. יצא לך טוב. זהו. אל תיגע

המקרר שלי

המנגינה יצאה יפה מדי, אולי הייתי צריך להשקיע במילים...

בשביל זה יש את הפגישה

שואלים מה שלום הצד השני ומתי ואיפה נפגשים

זה מאוד תלוי בצד השני..

פצל"פ כתב שבשביל זה יש את הפגישה.. נכון.

ועדיין יש משהו יותר כיף וזורם בשיחה שהיא יותר מכמה דקות טכניות.

הכלל שלי הוא ברגע שהבן אדם מעניין: השיחה מעניינת.

לשאול מה שלומה, מה היא עשתה היום ועל זה מתפתחים קצת.

יש כאלו שמצפים לשיחה קצרה, שבו רק מתאמים פגישה.

יש כאלו שמצפים לשיחה קצת יותר מעמיקה.

אי אפשר לדעת מראש מה הצד השני מצפה.

לכן לדעתי, נכון לשאול - ולהשאיר את הדלת פתוחה.

וגם כאן - לא לקבוע עובדה - ניפגש ביום X במקום Y. לקבוע מתוך דו שיח -

לשאול על ההעדפות של הצד השני.

על מה לא הייתי מדברת -

שאלות יבשות על הכרטיס של הצד השני.

אקטואליה.

דברים שקורים בעולם.

למה?

בהנחה שהצד השני קרא את הכרטיס שלי, מה הקטע לחזור על הדברים?

מה שכן אפשר לעשות, זה להתעניין בפרט מסוים -

ממש מסקרן, איך נכנסת לתחביב X?

שאלה כזו מביעה שזה לא משהו יבש, זה באמת מעניין אותך איזשהו פרט שתפס לך את העין, ונותן לה מקום לבטא את האישיות המיוחדת שלה.

אתה אומר שאין שום דבר מעניין בכרטיס??

בטוח יש שם משהו. אנשים חדשים מגיעים ממקומות שונים, עם תפיסות שונות, בחירות מעניינות שהם עשו בחיים שלהם.

אני חושבת שנכון להגיע לקשר מתוך סקרנות ורצון להכיר את מי שעומד מולך.

אתה גם יכול לעשות משהו כזה - לא יודע מה בדיוק את יודעת עליי, אבל יש אולי משהו שתרצי לדעת עליי לפני שניפגש?

אקטואליה ודברים שקורים - זה לא המקום בעיני - תחילה של קשר זוגי צריכה לעסוק בכם. לכן השאלות המתאימות יותר בסגנון של - איך עבר עלייך היום? יש משהו שאני יכול להביא לדייט כדי לשמח אותך?

משהו שמראה התעניינות ספציפית בעולם שלה, לא משהו כללי על תוצאות הבחירות או משהו כזה.

בעיקר - לא לבוא עם רשימת שאלות מוכנה.

אם זה נשמע קשה, מורכב, מסובך -

אפשר להתאמן על בני משפחה\חברים.

בהצלחה!

בעיני, אם שניכם ראיתם פרטים אחד של השני וגם ביררתם אחד על השני - פרטי ההיכרות של התחביבים ורקע לא כאלה משמעותיים.

הייתי בעיקר שואל שאלות שנוגעות ל"איך עבר עליך היום?" בהכי פשוט ואנושי. נגיד מספרת חוויה אז אני מקשיב שואל ומתמקד בחוויה. לא מה זה אומר בתור דייט אלא ליצור אווירה נוחה ונעימה. וכן הייתי גם משתף קצת איך עבר לי היום ולזרום בהתאם לכמה שהיא מתעניינת וכמה מתחשק לי לספר.

ועוד שאלה שאפשר לשאול זה "איפה אתה בחיים כיום?" נגיד אם היא סטודנטית, איך הולך לך בלימודים וכן על זה הדרך. הרבה פעמים השאלות הללו מתחברות.

דווקא באיזור דייט 3 ומעלה שטיפה יותר מכיר ונותנים אמון זה בזו אז יותר מרגיש לי טבעי לשאול שאלות אישיות בהדרגה.

אני יודע שיש הרבה כאלה שלא עושים כמו שכתבתי וזה בסדר גמור כל אחד מה שטוב ונעים לו

וגם לא צריך להאריך מידי, קצת לשאול שאלות בסגנון ש @advfb כתב ואז כשהאוירה קצת יותר נינוחה לעבור לתאם פגישה, אפשר גם להגיד משהו כמו "טוב... אז אני אשמח שנדבר יותר/שנכיר יותר... מתי מתאים לך..."

יש כאן אנשים שמתמודדים עם אכילת לב? יעני יצאתם עם מישהי/ו תקופה ואחרי כמה זמן אתם אוכלים את הלב על טעויות שעשיתים דברים שלא אמרתם וכו'? איך אתם מתמודדים עם זה?

אני לדוגמא יצאתי עם מישהי ואני כל כך אוכל את הלב על זה שהיו דברים שהיה צריך להגיד שלא אמרתי לדוגמא בדייט האחרון שלנו שבאמת הייתי מאוהב בה עד השמיים שיחקנו משחק כרטיסיות והיה שאלה אם היית יכול לעשות דבר משהו ולא לדפוק חשבון (משהו בסגנון) מה היית עושה? ואני כל כך רציתי להגיד לה הייתי אומר לך שאני אוהב אותך, והיא באמת הבחורה הכי טובה שיצאתי איתה בזכותה השתניתי הפכתי להיות בחור אחר אחרי הפרידה פתאום מצאתי המון חסרונות שיש בי שקשורים בהכרח לזוגיות בטחון עצמי וכו' ובזכותה פשוט השתניתי הפכתי להיות בחור אחר לגמרי (גם יותר הרזיתי ושניתי הרבה דברים בחיצוניות שלי) האמת שניסתי להגיד לה את זה לפני כמה חודשים ולהחיות את הקשר אבל היא חשבה שזה לא מתאים ווואלה מאז אני פשוט אוכל את הלב שלי איך להתמודד עם זה?

קודם כל, זה כואב, שורף וכו'... כל התארים הקשים שיש.

אחרי שמספיק כאבנו והרגשנו,

אפשר לחשוב מחשבות בונות על גב הקושי הגדול.

(מתי יודעים שמספיק, מחכים קצת זמן)

בסוף בסוף בסוף...

כשאדם אוכל ת'לב, מה שמפריע לו זה לא רק העבר

אלא בעיקר העתיד.

למה?

כי זה שעשיתי טעות, זה לא אומר שלא יהיו לי עוד הזדמנויות.

האמונה בעתיד טוב יותר היא הנקודה שדרושה לחיזוק בעיקר בדברים כאלה.

הציפייה להזדמנויות חדשות היא קשה, אבל היא בידינו.

חיבוק גדולה ובהצלחה רבה!

תזכור שלפעמים התחושות האלה הן אמיתיות, לפעמים הן חכמה בדיעבד.

אחרי שנרגעים כדאי בצורה שכלית להבין מה בשכל ומה ברגש

ואם צריך וזה נכון לכל הגורמים יש הזדמנות שניה.

בחיים שלנו יש הרבה הזדמנויות,

ולא תמיד אנחנו מזהים אותם בזמן אמת,

או פועלים כפי שהיינו רוצים באידיאל.

את העבר אנחנו לא יכולים לשנות.

אנחנו יכולים לשנות את נקודת ההסתכלות שלנו על העבר.

היתה סיבה שלא אמרת לה אז שאתה אוהב אותה, נכון? שקלת, והחלטת שלא.

אבל מעבר לזה, הקטע בזוגיות, זה שיש בה שני אנשים.

וכשאחד הצדדים מעוניין, והשני לא -

זה מבאס, זה כואב, זה עצוב.

היה כאן פוטנציאל, והוא איננו.

איך מתמודדים?

לפי חמשת שלבי האבל.

מההודעה שכתבת נראה שכבר עברת כמה שלבים בתהליך.

אם אתה מרגיש שאתה שוקע בזה כבר זמן,

ולא מצליח להשתחרר מהתחושות הקשות, ממה היה קורה אילו, מחוסר יכולת להיפתח לקשרים אחרים -

זה הזמן בעיני לפנות לאיש מקצוע.

ויש ב"ה הרבה מאוד בחורות טובות ומקסימות, ואני מקווה שתמצא אחת שהבחירה תהיה הדדית, שתוכלו לצמוח ולהתקדם יחד.

לכן אני בספק ביחס למשמעות של אמירה כזאת ביחס לשלב בו פותח השרשור נמצא.

העמידה מול הכאב, היא קודם כל השהיה איתו ורק אח"כ לדעת איפה זה בשלב וכו'

והוא לא האדם היחיד שחווה דבר כזה,

אבל יש כלים ודרכים להתמודד, זה לא סוף העולם.

הידיעה שיש בכלל שלבים, שיש אפשרות לצמוח מתוך משבר, זה חיזוק בעיני.

ולפני הכלים להתמודדות הידיעה שזה בסדר גמור לעבור את זה היא קריטי וחשובה והיא עצמה יכולה להיות בסיס לעבודה טובה יותר

כלומר זה שאתה השתפרת ונהיית גבר יותר טוב זה לא כדי לחזור אליה על 4 ולהיות סמרטוט שלה כדי שתרצה אותך.

(שזה בערך מה שעשית עכשיו)

אתה צריך להיות טוב ולהיות עם ביטחון עצמי ולהתמקד בטוב שבעצמך. להיות מגנט למשהו יותר טוב מאשר קשר שאתה מתגעגע אליו אבל בגדול היית שם במקום שבו אתה "צריך להוכיח את עצמך" ואתה "לא מספיק טוב" בעיניה. אתה לא שם לב לזה אבל אני כן וזה רע. רע ממש.

לא באמת מקדמת ויחד עם זה, הכאב מובן מאוד.

יש אנשים שהם מגיעים לחיים שלנו בשביל ליצור בהם מהפך- כאלה שממש ברור שזה לטובה מה שהם העבירו.

וכאלה שרק חכמת הבדיעבד מגלה את הטוב שיצא משם.

בסיטואציה כזאת אם מרגישים שיש משהו פתוח, אני חושבת שצריך לסגור את זה מול הבן אדם- במידה ויש אפשרות לחזור ובאמת יש בזה תועלת כלשהי ולא רק תחושה פנימית של הרגל ורצון לחזור לשם כי המוח מתנה את זה בתור 'הכי טוב'.

במידה וזיהית שזה המוח שחושב שרק שם נמצא טוב, הייתי ממליצה לבדוק מול עצמך איך אתה יכול להשתחרר מזה.

לי אישית הדבר שעזר זה שהבחור התחתן, ה' עשה איתי חסד.

זה הופך אותו לפחות משמעותי בסיפור שלי?

התשובה היא: לא.

אבל מה זה כן עושה?

זה לא הופך אותו לסיפור!

החיים שלנו לא מתחילים ומסתובבים סביב קשר של אדם ששינה בנו כ"כ הרבה, שוב כותבת מהמקום שלי.. אבל ככה אני הרגשתי בפרספקטיבה של כמה שנים.

שבאיזשהו מקום כל דבר טוב שיש בי תליתי בצד השני כי הוא "גילה לי".

וזה לא בריא, כי אם יש חלישות הדעת- הבריחה הראשונה של התת מודע תהיה להיזכר בו, כי רק איתו הרגשתי x,y,z

כתבת שניסית,

אז זה הזמן לשחרר ולבנות ביטחון ואהבה עצמית שלא תלויה בה (סליחה שזה חריף)- כותבת מה שראיתי בחוש על עצמי ועל הקרובים אליי.

זה הרבה פעמים לא במודעות.

איך משחררים?

זאת כבר נקודה אחרת, כואבת.

אז קודם עדיף להתחזק.

בהצלחה בחיפוש

שם גם שדכנים שמשדכים מסורתיים. (התגובה בראש הפורום של "מדריך עדכני לפורום שלנ"ו" ושם בקישור "רשימת שדכנים מתעדכנת")

אני רואה שם ברשימה נגיד את השדכניות רחל בן דוד וחבצלת מורי ונאווה תמר, תסכלי יש שם מספרי טלפון.

(ונראה לי גם באתר שליש גן עדן יש).

בהצלחה רבה

א. הפלטפורמה פה לא נועדה לזה

ב. רוב האנשים פה כנראה לא מסורתיים

ג. איפה כן? אתרים, אפליקציות, שדכנים, אירועי פו"פ וכו'...

בהצלחה!

אולי @מוקי_2020 יכול לסייע

אם מישהו רואה ומרגיש בנוח והוא נזהר בהתאם, למה לא?

אם אתה מחפש משהו מסוים, הגיוני ללכת למקום שבו סביר להניח שתמצא אותו.

אתרי הכרויות, אפליקציות, מפגשי פו"פ - מיועדים לזה.

האתר הזה לא מיועד להכרויות, אבל בהחלט יש לא מעט זוגות שהכירו פה.

אבל

כמה מהם הם מסורתיים?

עדיף ללכת למקום שבו מטרת ההיכרות היא "קשרים רציניים" כפי שהיא רצתה, ומסתובבים שם יותר אנשים מהזרם שאותו היא מחפשת.

זה מגדיל את הסיכויים למצוא מישהו עם פוטנציאל התאמה גבוה יותר.

לצורך העניין,

מי שמחפש עבודה בהייטק - כנראה לא ימצא אותה באמצעות שיטוט ברחוב, ואמליץ לו להירשם ללינקדאין. מי שמחפש לעבוד כמוכר בחנות, דווקא הגיוני שימצא בדרך הזו, ולא אמליץ לא להירשם ללינקדאין למען מציאת עבודה.

השאלה היא מה אתה מחפש ואיפה סביר שקשר כזה יווצר.

א. היא מחפשת מישהו מסורתי - פחות הגיוני שיקרה כאן.

ב. זכור לי שהיו פה שרשורי הכרויות כאלה ואחרים, ואולי כדאי להזכיר שאפשר לפנות למנהלי הפורום כצד ג' - אבל כניק חדש, לא סביר שיש כאן מישהו ספציפי שמעניין אותה - כי אנשים לא מציגים את עצמם פה כמו שהם היו מציגים את עצמם באתר הכרויות.

אז לא נראה לי נכון להפיח בה תקוות שווא שפה זה מקום עם סיכויים גבוהים בשבילה.

אני חושבת שקודם כול צריך להפריד בין הקושי שמייצרות הנסיבות לבין קושי שנובע מהקשר עצמו.

חודשיים שבהם נפגשים פעם בשבועיים הם לא חודשיים של היכרות כמו בקשר שבו נפגשים פעמיים בשבוע.

קשר בתנאים מורכבים מצריך יצירתיות וגמישות משני הצדדים. אפשר לייצר חוויות משותפות גם מרחוק, בשיחות וידאו, משחקים משותפים, ואולי גם למצוא הזדמנויות לנסוע אליו ולהיפגש מעבר ליציאות הרגילות.

חשוב גם לשים לב שההתקדמות הרגשית ( וגם הטכנית) לא נשענת בעיקר על שיחות טלפון, כי קרבה שנוצרת משיחות ארוכות לא תמיד משקפת את עומק ההיכרות במציאות.

וכשכבר נפגשים, צריך להבין את המגבלות של שני הצדדים. הוא מגיע מותש פיזית ונפשית מהצבא, אבל גם עבורה ההמתנה וההתמודדות עם המרחק אינן פשוטות. כדאי להתאים את הציפיות מהמפגשים למציאות הזו.

לא כל מחשבה, חשש או התלבטות צריכים להפוך לשיחה זוגית. בשביל זה כדאי שיהיו אנשים נוספים שאפשר להתייעץ איתם, שאפשר לעבד איתם מחשבות בלי להעמיס הכול על הצד השני.

ובעיקר, לא כל שיחה צריכה להיות עמוקה ולא כל דייט צריך להסתיים במסקנות. צריך להשאיר מקום גם לצחוק, ליהנות ופשוט להיות יחד. בטח באינטנסיביות כזו של קשר.

ביטחון בקשר לא מחייב ודאות לגבי סופו וגם לא ממש אפשר להיות מושקעים כל כולך בקשר אם סדר הפעולות מתהפך. הוא יכול להיבנות גם מתוך התחושה שיש מספיק טוב כדי לרצות להמשיך להכיר. לא צריך לצפות שהקשר יהיה כולו שמחה ונטול ספקות, אבל כן חשוב שהספקות לא יתפסו את רוב המקום. כי אם כל הזמן עסוקים בלברר האם טוב לנו יחד, לא משאירים מספיק מקום לחוויות שיאפשרו לנו באמת לדעת את זה. חלק משמעותי מהבירור הוא לא רק לדבר על הקשר, אלא גם לחוות אותו.

בהצלחה לזוג ושיחזור לשלום בעזרת ד'.

אעביר להם.

אשמח לעוד תגובות...

עם מישהו או מישהי שמתעסקים בל'קראת זוגיות',

לא כל כך יודעת איך זה נקרא היום,

אבל זוכרת שיש הדרכה לקראת, לייעוץ והכוונה וכל זה.

תודה 🩷

צאו להליכה

לכו לעשות קניות

לכי איתו לקנות טלפון/מחשב

לך איתה לקנות משהו שהיא אוהבת

לכו ביחד אפילו לתחנת דלק וניפוח צמיגים.

לא יושבים על ספסל ומדברים.

אבל הפוך. זה מה שגורם לקשר להיות לא מספיק נקי ונעים.

כי הם מדברים על דברים מעיקים גם, כמו התלבטויות בקשר וכזה,

וזה לא במקום של דייטים רישמיים ולכל אין את ההכנה למפגש בינהם כמו לדייט ואין את הניסיון לדבר בצורה ספציפית שץעשה אוירה נעימה וכזה.

וזה טבעי, כי באמת השלב הוא שהקשר כבר לא דייטים רישמי, ולכן השאלה היא איך שם שומרים על הקשר מרגש ונעים ולא מייצר מועקה.

בעולם החילוני יש לא מעט רעיונות לאיך לשדרג דייטים. התוכן הזה לא מתאים לפה לפורום אבל אם זה שייך אני יכול לשלוח לינקים לא רעים בכלל לרעיונות.

יצא לי לשלוח לא מעט חומרים כאלה לגברים ברמות הקפדה דתיות שונות אחרי אזהרה מתאימה. כולם הפיקו תועלת. אבל אני בטח לא עושה את זה לפני קבלת רשות ואני לא חושב שזה מתאים לפה.

בדיוק הזכרת לי מישהו שביקש ממני אתמול ולא הספקתי לשלוח לו בגלל הלחץ של העבודה והבחירות אתמול.

אז הנה זה קרה. וזה בסדר שלאנשים אחרים זה לא מתאים.

קלילות זה אופי.

אני זוכרת מדוייט שכל דייט איתו היה נורא כבד, עמוק וכבד, התחרפנו בכל נושא, חזרתי עם מועקה למרות שעל פניו הכל התאים.

משהו בחיבור של שנינו (גם לי יש צד כבד) יצר תסבוכת מכל דבר קטן.

אם אחרים צדדים אחרים שלי גם יוצאים.

החיים לא כאלה כבדים בטח לא בגיל הזה.

אם כל דייט יוצר מועקה, אולי כדאי להעלות את השאלה האם זה מתאים ברגש ולא על הדף.

ועוד עצה

אולי שלא ידברו על התלבטויות בקשר ופשוט ינכחו בקשר?

לסכם שלא מדברים על זה מספר דייטים ושכל אחד ימצא מישהו אחר לפרוק לו על ההתלבטות בזמן הזה.

הם גם מאד יודעים להנות יחד.

כשהם כן מצליחים לעבור את המוזיקה הם ממש נהנים יחד.

רק שכל הקשר בשיחות למשך שבועיים מייצר שמעלים נושאים כבדים לשיחה, וגם שעיפים מותשים נפשית ופיזית כשהן נפגשים כבר.

והם באמת מבינים שהחיים לא אמורים להיות כבדים,

רק לא מבינים איך לשנות את זה.

לא לשתף אחד את השני בלבטים מחשבות?

לשים לב על מה מדברים? זה לא מייצר קשר פלסטיקי?

גם ההבנה שהתלבטות על הקשר עדיף לספר למורה/מתווכת/ חברה ולא לבן זוג, נותנת תחושה קצת של קשר לא מספיק פתוח וכנה. לא?

וממש תודה על התגובה 🩷

לא נראה לי שנכון להעלות כל התלבטות כל הזמן.

זאת תקופה של רכבת הרים והרבה רגשות וחששות

אם נשתף כל רגש חולף זה יכול ליצור בלבול וחוסר ביטחון אחד אצל השניה.

אולי לסכם זמן של כמה דייטים להנאה בלי חפירה על הנושא.

זה לא אומר להסתיר, זה אומר לשתף מאוחר יותר כשהדעה מגובשת.

בזוגיות אחרי חתונה זה שונה, יש כבר ביטחון בקשר ושיתופים של רגשות לא מערערים את הביטחון.

אעביר להם.

ממש שמחה על כל תגובה פה.

כי אני מרגישה שממש אין לי מושג בנושא כי לא הייתי שם,

ואין להם יותר מידי עם מי להתייעץ מעבר אלי.

לפעמים גברים חושבים שכנות מחייבת לשתף בכל ספק והתלבטות, אבל חשוב להבחין בין פתיחות בריאה לשיתוף יתר.

התלבטויות הן חלק טבעי מהיכרות, אך לא כל ספק צריך להעלות מול הבחורה. לפעמים נכון לקחת זמן עם עצמך להבין מה מפריע ולהתייעץ עם אדם שאתה מעריך.

היה גבר שמאוד הערכתי שידע לומר לי ,אני צריך קצת זמן עם עצמי, וחזר אליי אחרי שעיבד את הדברים. בעיניי זו בגרות ואחריות רגשית.

לעומת זאת גבר אחר שגם היה כמה אבל אובר שיתוף חוזר של :רוצה, לא רוצה, מתלבט" עלול לערער את תחושת הביטחון של הבחורה בקשר!

המסר הוא לא להסתיר רגשות או להימנע מכנות. להפך, כנות היא בסיס לקשר בריא. אבל יש הבדל בין לשתף את הצד השני באמת שלך, לבין להפוך אותו לשותף לכל סערה פנימית שעוברת עליך... ולזרוק את זה עליו.

בעיניי, גבריות בוגרת היא לדעת להיות כן ופגיע, ובו בזמן לגלות אחריות רגשית ושיקול דעת לגבי מה משתפים, מתי ואיך.

לא מעט קשרים עלולים להסתיים דווקא בגלל התנהלות כזו, ולא בהכרח בגלל חוסר התאמה. שימו לב לזה.

תאמת שאצלם זה דווקא הבחורה שיותר מעלה הכל מאשר הבחור.

הוא מדבר איתי ומעלה הרבה מולי ומשתדל מולה פחות. אבל היא כל התלבטות מעלה בפניו.

אעביר להם את דעתך.

תודה!

זה הגיוני

אישה מטבעה יותר משתפת .. הדעה שלה גמישה יותר .

בסוף, תחושת ביטחון היא דבר בסיסי בקשר.

ולא צריך להרגיש באופן כרוני התשה

אין עניין לייצר שמחה בכוח כשהיא לא קיימת גם אם בהתחלה היה מאוד טוב.

אם כשהם נפגשים אין תחושת הקלה ורוגע, זה משהו שצריך לתת עליו את הדעת.

ואם יש אפשרות לקחת קצת הפסקה מהמילואים לטובת הדייטים, אני חושבת שזה יכול לעשות טוב ולאפשר לבחון את הקשר בצורה רגועה יותר.

מסיים עוד חצי שנה.

הם מאד יודעים לשמוח ולבנות יחד,

רק שהרבה פעמים זה לוקח להם זמן כי קודם יש מועקות ורק אחרי זה נרגעים ושמחים.

מרגיש לי קצת שהיא מחפשת אצלו ביטחון מעבר לרגיל, משהו שעובר כבר לתלות קצת אולי.

איפה הגבול?

אני חושבת שחשוב לא למהר לפרש את הצורך שלה בביטחון כתלות. לקבל תחושת ביטחון מהבחור שאיתו היא בונה קשר זה צורך בסיסי וטבעי(:

לפעמים אנשים חושבים שנשים מחפשות בעיקר ביטחון חומרי אבל בעיניי, מה שאישה באמת מחפשת הוא קודם כל יחס יציבות אכפתיות ותחושה שיש לה על מי להישען.

במקום לשאול אם היא זקוקה ליותר מדי ביטחון, הייתי שואלת מה עוד לא ניסינו לעשות כדי שהיא כן תרגיש בטוחה בקשר?

אולי לדבר איתה יותר, ובעיקר להקשיב לה באמת. לא רק הקשבה פסיבית, אלא הקשבה פעילה, מתוך רצון להבין את עולמה הפנימי.

אפשר לשאול מאה שאלות שלא נוגעות בנקודה, ואפשר לשאול שאלה אחת מדויקת שפותחת את הלב.

והשאלה החשובה בעיניי היא: מה פותח לה את הלב? 🩵

זה באמת מאד מורכב.

כי יש כביכול חורים בדרך של בנית הקשר. ושיחת טלפון לא יכולות להחליף נוכחות אנושית.

מה שהייתי מציעה זה לדבר על זה- כלומר על מה שאת שואלת אותנו, שישטחו אחד בפני השני את עצם המורכבות הזו. שיחה כזו כנה, של לפגוש את האמת של המציאות יכולה דוקא לייצר העמקה בקשר וקירבה. וגם אם לא - זאת האמת ומאמינה שכדאי לפגוש אותה. ביחד.זה חשוב.

ועוד משהו לא כדאי לתת לזה כותרת של מועקה, אלא זו התמודדות מאתגרת, כי באמת גם המציאות של המילואים והמלחמה הקיומית היא מאתגרת בלי קשר, ואין דרך יותר יפה להציג את זה. זה אמיתי.

שיקבלו את השמחה כל אחד לחוד ושניהם ביחד- מכך שהם עושים את התנועה הנכונה, פוגשים מבררים משוחחים, מסכימים להרגיש לחשוב לתקשר את כל מה שעובר... בלי הלקאה עצמית. אדרבה הם הם הגיבורים שמתמודדים ושואפים לבניית בית בתוך כל הכאוס. ועוד דבר- אולי אחרי שיחה כזו ילכו שניהם לכותל להתפלל על זה... שיכניסו את רבונו של עולם איתם... שיעלו את הכאב לתפילה ... וההליכה הזו ביחד לשם ההתכווננות הזו היא תנועה נכונה במאמצים..

אני מקווה שכל אלו יכולים להרפות את המתיחות ולהוסיף נינוחות. העיקר לא להיאבק עם המצב. אלא לפגוש אותו בענווה ולהתמודד. בשכל ישר ברגש ישר בישרות.

הייתי מציעה אולי שילכו כזוג לשוחח עם רב מסוים או דמות רוחנית שתחבר אותם לאמונה ולרצון השם בנקודה הזו, לגודל, שתתן מאור פנים, הארה של תורה , שתתן כוחות להמשיך ולבחון את הקשר.. בנחת...ותסייע ב"ה לנקות מהמרחב את מה ש"מיותר"..

מקווה שהובנתי

בהצלחה

אפשר ל משיך לצאת, קשר טוב קשה לייצר ככה. שיורידו את מימד הזמן והלחץ. ויתנו לזמן לעשות את שלו. לפי מה שאת מתארת זה יכול לקחת הרבה זמן. אם טוב להם ככה. שיהיה. לא להילחץ.

אם זה קשר שחשוב ויקר להם,

והם מוכנים לעשות עבודה כדי לממש את הפוטנציאל -

לדעתי נכון לפנות לאיש מקצוע,

אחד (או אחת) עם ניסיון,

בדגש על קשרים וצבא

שידריך אותם וייתן להם כלים.

לדעתי אין לזה תחליף.

כן, להוציא על זה כסף.

וזה לא זול.

אבל אם זה חשוב להם -

זה יכול להביא את הקשר הזה לרמות אחרות.

(אני כותבת את הדברים כמישהי שעברה מסע, כתבתי על זה מעט כאן:

פגשתי מישהו. - לקראת נישואין וזוגיות

וכדאי אולי גם לקרוא את התגובה הזאת בשרשור ההוא: להלן דבריו: - לקראת נישואין וזוגיות

לא כ"כ רוצה לשתף בבמה ציבורית זו את הדרך שלנו, אבל אולי באישי אוכל לפרט יותר.)

אין לי משהו חכם לומר

שאלה מצוינת! ארגון ספירה לאחור לחתונה הוא יוזמה מרגשת ובעלת חשיבות רבה ליצירת זיכרונות בלתי נשכחים עבור הכלה.

מבנה הרשימה המקיף: 4 מעגלים מומלצים לפנייה

* מעגל המשפחה הקרובה והמורחבת 👨‍👩‍👧‍👦

* 👵 סבים וסבתות: תמונה מרגשת שמביאה עמה המון נחת וברכה.

* 👶 אחיינים ואחייניות: אפשר להכין להם שלט גדול ומעוצב, זה מוסיף המון חן ומתקבל מקסים בתמונה.

* 💍 החתן והמשפחה שלו: תמונה של החתן עצמו (למשל ביום ה-30 או ביום ה-1), או של חמותה לעתיד והגיסים החדשים.

* מעגל העבודה והלימודים 💼

* 💻 קולגות מהעבודה הנוכחית: תמונה קבוצתית במשרד או ליד פינת הקפה.

* 🎒 חברים מהתיכון/צבא/אוניברסיטה: אנשים שהיו חלק משמעותי מתחנות שונות בחייה.

* 👩‍ר מנהלת או בוס מפרגן: מחווה מפתיעה ויוצאת דופן שמראה על יחסים חמים.

* מעגל הקהילה והשגרה 🏡

* ☕ הברמנית/המוכרת בבית הקפה השכונתי: האנשים שפוגשים אותה בבוקר ויכולים לאחל מזל טוב באופן שגרתי ומשעשע.

* 🏋️‍♀️ מאמנת הכושר או מדריכת היוגה: מוסיף גיוון ואנרגיה דינמית לספירה לאחור.

* 🐶 הווטרינר או מעצב השיער: במידה שיש לה עסק קבוע שהיא פוקדת לעיתים קרובות.

* אורחים מיוחדים ודמויות נוסטלגיות 🌟

* 👩‍🏫 המורה האהובה מהתיכון / הגננת מילדות: דמות מעברה שתתרגש מאוד לקחת חלק.

* ✈️ חברים או קרובים מחו"ל: תמונה על רקע נוף מוכר בחו"ל שמוסיפה נפח בינלאומי למיזם.

טבלת השוואה: חלוקת ימים מומלצת לספירה לאחור

| מעגל משתתפים | ימים מומלצים בספירה | רמת יצירתיות נדרשת |

|---|---|---|

| משפחה קרובה | ימים 1-5 (הכי קרובים לחתונה) | גבוהה (שלטים מושקעים) |

| מעגלי שגרה וקהילה | ימים 10-20 (אמצע הדרך) | בינונית (אווירה קלילה) |

| חברים מחו"ל/דמויות עבר | ימים 21-30 (תחילת הדרך) | גבוהה (רקע ייחודי) |

> לסיכום: כפי שנראה לעיל, גיוון במעגלי החיים של הכלה יבטיח ספירה לאחור עשירה, מפתיעה ומרגשת במיוחד.

>

מקווה שמידע זה עזר לך! האם תרצי שאפיק עבורך רשימה נוספת או ארחיב על אחד הסעיפים שנזכרו לעיל?

מן הסתם הסיסמה היא 4

או 1234

או 0001

נסה את שלושתן ותחזור אלי עם המסקנות

אבל כדאי לייחד אותן ספציפית לאדם שעליו עושים את הספירה.

תעשי רשימה של כל המעגלים שהיא נמצאת בהם, ותראי מה רלוונטי. נגיד אם היא בחוג נגרות, אפשר להכניס את החברות מהחוג לספירה, למרות שזה לא מופיע ברשימות הסטנדרטיות.

גם לא חייבים שזה יהיה דווקא 30 יום. אם אין לך איך למלא את זה, גם 16 יום ספירה זה מכובד.

ואל דאגה, רוב הספירות שראיתי היו מלאות בפאשלות ואנשים שבקושי זורמים ושולחים תמונה ישנה עם מספר שנוסף בעריכה. לא צריך לצפות שזה יהיה מושלם.

תיקח את החברים או המשפחה תחלק אותם כל אחד או 2 ביום אחר.

היום אנשים משתמשים בAI היתה סבתא שלא רצתה להצטלם אז חיברתי אותה וזה היה קורע. והם אהבו ממש