(מתייג את @צהובה, ששאלה...)

אני בעד להקים מיזם! קוראים לו "די לניצלוש!" (או "שניצלוש"!)

נחשו על מה המיזם? יפה! להפסיק ניצלושים!
איך עושים את זה?
שלושה שלבים

א- כשנפגשים ב"ניצלו"ש"- הודעה ל"ת בכותרת "די למיצלוש"/ הודעה המתייגת בתוכן את פותח/ת השרשור את הההודעה רושמים כתגובה לתגובת הנצלוש האחרונה, כלומר- אם נפתח דיון התגובה האחרונה בסדר הזמן של הדיוניצלוש. (ככה החלטתי שקוראים לזה...)

ב- אחר שרואים שפותח/ת השרשור המנוצלש אינו/אינה מסכים/מה ומוכן/נה לנצלוש- מדווחים! הודעה ובתוכן שלה תיוג אחד המנהלים עם המילה "ניצלוש!"! (אין צורך, בד"כ, ב"דיווח", זה אמצעי כשממשיכים את הנצלוש אף אחר התיוג...)

ג- אם אפשר- פתיחת שרשור חדש באותו הפורום בעל השרשור המנוצלש השרשור יהיה בכותרת בעלת מילים מסכמות לניצלוש.. וכן את המילה "ניצלוש" בסוגריים בתוכן ההודעה מתייגים את המנצל"שים וכותבים בשורות קצרות את הנקודה שבה הדיוניצלוש נגמר....

המיזם כמובן עובד על ביקורת הדדית (לרוב אנו לא שמים לב על מה שאנו עושים עד שמעירים לנו, אולם על האחר- בד"כ שמים לב ומכיוון שהכל בהדדיות והבנה- יש להוכיח..)
נו, מה אתם אומרים?

מנהלים?:
@ענבל
@שמואלג
@אמת המים (מוכרח לומר שזה נשמע ניק של בת, אבל זה בן!!! אל תתבלבלו!)

קצת כואב שהפורום ניהיה "מנצלשה" או "ניצלושייה"....
לילה טוב.

[המיזם בחסות "@הדסי שושה" המאחלת לילה טוב לכל בית ישראל....]
(לילה טוב, @הדסי שושה)

חייב דחוף.

(בייניש)

הרבה התחיל כאן.

כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים

מסגרת שונה לתקשורת.

לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.

ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.

נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.

או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.

ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.

מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.

קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...

רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.

בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.

אין סוף. בסוף זה רק אני.

אתם אולי מכירים את המנהלים של פורום ישל"צ? אני רוצה להכנס אליו והוא נעול