ידעתי שאתם נשואים, אבל לא שאין לך אמא.

למה שזה יפריע?

האמת מבינה את השאלה. כי זה מפחיד, להתחתן עם מישהו שיש לו כזה חור בלב - וזה חור, אין מה לעשות.

אבל, לכל אחד יש חור בלב, נרצה או לא נרצה.

ואנחנו לומדים להתמודד עם זה, וגם אתם תלמדו, וסה"כ בסוף אנחנו חיים בשמחה כמו כולם.

כן, יש חוסרים ודפקות שלי יש ולך בחיים לא יהיה (בע"ה!),

אבל גם לך יש כאלה,

ובאמת אני חושבת שאם באים בראש פתוח ובלי פחד ומוכנים ללמוד, אז רק גדלים וצומחים מזה.

זה דבר מורכב, אבל בהחלט אפשר לחיות עם זה ולחיות טוב.

מה גם שזה תלוי מאוד איך המשפחה התמודדה עם זה נגיד..

אם הם נפלו וההורה הנותר לא מתפקד ובלאגנים בבית אז זה פשוט קצת כמו לצאת עם מישהו ממשפחה הרוסה..

אבל המון פעמים מצליחים בסיעתא דישמיא עצומה להתמודד עם זה עם הרבה אמונה וכוח.

(וזה שלא יהיה חם או חמות זה בהחלט לא ההשלכה היחידה..)

רק צריך לדעת שמעכשיו אתה כמו אבא ואמא שלה

וזה לא עניין של גישה

בהחלט היה אפשר להתנסח בצורה עדינה יותר.

לא  יודעת בקשר לניתוק מהמציאות (לדעתי זה עניין אינדיבידואלי), אבל תזכור שאתה מדבר עם אנשים, על אנשים.

זה יכול לפגוע.

באופן כללי, בעיני התגובה שלך הייתה כוללנית וקצת פוגעת.

(בכל זאת אני אגיד: דברים שקורים בחיים משפיעים עלינו, אבל על כל אחד בצורה שונה.)

והסכמתי עם כל מילה.

גם עם מישהו שההורים שלו גרושים..

צריך לבדוק איך הוא לקח את זה ואיך הוא התמודד עם זה

ואם לקח את זה למקום טוב אז אפילו הוא עדיף מבחור עם 2 הורים

מנסיון

הם בני אדם בדיוק כמונו, וגם לנו יש הורים, איך אפשר לפסול על דברים כאלה.

מפחדים מקצת התמודדות, זה חלק מהחיים, ואין לנו שום הבטחות לגבי העתיד

ודי נמאס מהניתוחים הפסיכולוגים, תצאו תכירו, מקסימום זה יצליח

בסרטן יש מרכיבים גנטים, ואת זה לא בודקים בבדיקות האלו

ויש עוד מחלות גנטיות שלא בודקים

יש מוטציות שאופייניות בסרטן שיכולים להיות נשאים שלהם ולא לפתח סרטן לעולם ואנשים שלא נשאים יכולים לפתח.

סרטן מאוד נפוץ במדינות מפותחות, אולי בגלל תוחלת החיים שגבוהה יותר. במדינות לא מפותחות המחלות הנפוצות הן בעיקר מחלות טפיליות

במשפחה שלי לא היה ידוע לי על מקרים של סרטן ולפני שבועיים דוד שלי נפטר מסרטן

אז מה זה אומר? זה לא אומר כלום

כשבאים לבחור בן/בת זוג זה לא היחס שצריך לבוא איתו ואנחנו לא יכולים לדעת מה יקרה בעתיד, ויש הרבה דברים לא צפוים שיכולים לקרות. אז אנחנו בוטחים בה' שהכל לטובה ושנוכל להתמודד.

אפשר לחיות את החיים מתוך פחד והתגוננות ואפשר לשחרר ולחיות!! (לא בכוונה של לקחת סיכונים מטומטמים כולל בבחירת בן זוג) להבין שיש מלא דברים שהם לא בשליטתנו וזה בסדר

ונכון שאף אחד לא רוצה להתמודד עם דברים כאלה, אבל אלה החיים וההזדקנות עושה את שלה.

קל לחיות בתא משפחתי "נורמטיבי" ולהסתכל על כל מה שלא כזה כבעייתי, או להתעורר מהאשליה הזאת

בגלל שיקולים כלכליים

שיהיו כאלה קשיים בעיקבות פטירה.

למרות שאמרתי לה שאין לי מידע על המצב הכלכלי שלהם. 

אני לא אהבתי את הנימוק שלה גם, וקשה לי עם זה מאוד...

אבל אני יכולה להבין מאיפה זה בא....

אני לא אהבתי את הנימוק שלה גם, וקשה לי עם זה מאוד...

אבל אני יכולה להבין מאיפה זה בא....

זה לא מטריד אותי אני מנסה להסביר את עמדתה

א. יש השלכות, בין אם במודע ובין אם לא.

מה ההשלכות?

אצל כל אחד זה יכול לצוץ בצורה אחרת.

אצלי לדוגמה זה הרבה שאלות בנוגע לחינוך  שלמעשה לא חוויתי ואני חווה מחדש עם הילדים.

 ו"פולניות" יתר ודאגה קצת מעבר לאנשים שלא נחשפו למוות.

למה?

כי אצלי מוות זה דבר מאוד מוחשי, זו לא כותרת בעיתון או מילה.

זו חויה.

ואצל כל אחד החויה הזו נחרטת ומשפיעה באופן אחר.

מישהיא פעם אמרה לי שלא מחלימים מזה אלא עוברים את זה...

זה ישפיע וזה ישפיע על כל אחד באופן אחר.

האם זו סיבה לפסול?

לעניות דעתי לא.

כי כל אדם מגיע למערכת זוגית עם שריטה כלשהיא.

וכל יתום מקבל את היתמות שלו באופן אחר.

יש כאלו שחוששים יותר מדברים מסויימים.

יש כאלו שמחפשים בבן הזוג את ההורה האובד.

יש כאלו שדואגים מאוד להורה הנותר או לכלל בני המשפחה הנותרים

ויש כאלו שבכל כוחם ינסו להקרין חוסן ופוזה של "זה לא מזיז לי".

יתום בעיניי הוא דווקא טיפוס שיהיה רגיש יותר לזולת באופן משמעותי.

חיפוש הזהות שלו לא יפגע במערכת הנישואין אלא ימנף אותה.

(אם כי גם זה מאוד תלוי בסופו של דבר באישיות של האדם).

ב. בהחלט יתכן שיתום יגיע עם בעיות כלכליות מהבית, אבל זה בר שינוי ותלוי מודעות כמו כל אדם אחר.

ג. בלי קשר לכך שאני יתומה, עוד לפני שבעלי הכיר אותי הרב שלו אמר לו שבעל הוא לפעמים בעל, לפעמים חבר ולפעמים אבא.

וזה מאוד נכון בעיניי, בעלי בשבילי הוא ללא ספק גם קצת אבא

אותי זה מנחם ומשמח והוא נושא ב"תפקיד" בשמחה...

אבל עם יתום אולי כן

זה מאד קשה. תלוי כמובן באיזה גיל נפטר ההורה, מה הקשר שלו היה עם ההורה שנפטר, האם ההורה החי התחתן מחדש... זה מאד מורכב ומשתנה מעניין לעניין.

אבל,  אבל. בגלל שמתחתנים בגדול עם בנאדם, ולא עם המשפחה, אז- 

א. יתמות משפיעה על האופי הרבה. הופכת אנשים לבוגרים ורציניים יותר, ורגישים לזולת. פלוס.

ב. הקב"ה אוהב אותם מאד. פלוס.

ג. אולי יש להם חסכים\טראומות, אבל מניחה שמתמודדים איתם אחרי פטירת ההורה והם מטופלים. עם זאת, הקשיים יכולים לצוץ כשנולדים ילדים, ובן\בת הזוג היתומים יכולים לחוש בעיות עם גידול נורמאלי בגלל חוסר בדמות אם\אב  (מי שנפטר) ועוד כל מיני בעיות כהנה וכהנה.

מכל שאר הבחינות, זו מצווה גדולה, אלו אנשים נהדרים וחזקי אופי לרוב, וגם לא תהיה לך שוויגער להתמודד איתה

(סורי על הרוע )

מסכימה עם התובנות החכמות שלך, ורוצה להוסיף: פה זה לא אותו דבר כמו שמן/גבוה וכו', פה זו פסילה בגלל דיעות נפסדות לטעמי...וחבל שעקב גזענות, או לתדהמתי יתמות וכדו' מפסידים בניין בתים מדהימים.

כמו שמישהו לא נמשך למישהו שמן, שזה תכונה חיצונית, מות רלו גם לא להימשך למישהו כהה עור.

ואם זו אפלייה על בסיס גזע, אז לא להימשך לשמנים זה אפלייה על בסיס בעיה גנטית.

בקיצור. כל אחד נמשך למשו אחר ואין בושה בכלום.

אלא אם כן למישהו אין בעיה עם צבע או מראה מסויים או אופי מסויים ורק ה"עדתיות" מפריעה לו, זה בהחלט מטומטם.

פחד מלהתחתן עם יתום או גרוש נובע מזה שבטח יש להם בעיות נפשיות מסויימות. זו הבעיה, לא כל השאר. לדעתי.

ההבדל הוא שתכונות פיזיות או תכונות אופי הם דבר שבסדר להירתע מהם,

וגם בעיות נפשיות זה דבר שצריך לשקול.

אבל לפסול על סמך סטיגמות? מגוחך, חסר טעם ופרימיטיבי.

תקראי, כולם אומרים שאין להם בעיה ובדיוק מה שאת אומרת!

אני מכירה הרבה יתומות לצערי. אוקיי? וכולן ב"ה בסדר גמור, חוץ מאחת מהן שהתחרפנה קצת.

את יכולה לקבוע בוודאות שכל מי שאיבד רח"ל הורה לא הושפע מזה? 

אם את בסדר, אני מעריכה ממש. אבל יש כאלו שלא.

למה להשוות בין משהו כזה, שהשם ירחם, לבין מישהי שרוצה שבעלה יהיה רזה?

זה מה שאמרתי! שלא צריך להפלות על סמך עדה.

אבל מישהו שממש מפריע לו צבע עור כזה או אחר, זכותו המלאה. (אני פשוט מכירה כמה כאלה, ויש להן חברות תימניות ואתיופיות, אבל הן לא מוכנות לקבל בעל כזה.)

עוד כמה שנים, תחזיות גנטיות מספרות שכולם יהיו ממוצא מעורב, ואפילו מראות סקיצה של האדם העתידני (עתידני להלן- בעוד מאה או שניים)

לא קשור. את יכולה להתחבר לאופי, כן.

צריכים לאהוב את הבפנים, כן. יופי פנימי ובלה בלה בלה.

לך זה לא מפריע? כל הכבוד.

יש כאלו שכן מפריע להם. יש כאלו שקשה להם להתחבר עם אנשים שונים מהם.

לא אומרת שזה טוב, אני רק אומרת שזה לא רע, זה לא קשור לנטיות.

את לא יכולה לומר שאשכנזי שרוצה אשכנזייה זה כי יש לו "נטיות לב שצריך לעבוד עליהן."

איזה צבע את אוהבת? הא?

לא, הצבע שבחרת הוא לא הצבע שאת צריכה לאהוב, את צריכה לאהוב את כל הצבעים, 

לא יפה לאהוב רק צבע אחד. זה נטיות לב מטופשות.

אני באמת רוצה שתביני שלא תשפטי אותם.

[הראשונה] היא אמורה לקבל עונש על כך שהתייתמה, ר"ל?

והרי יש לה אבא הכי גדול שמלווה אותה: אבי יתומים ודיין אלמנות...

ומי שמתחתן איתה, מלבד שזוכה במצוה שיש לכל איש לשמח את אשתו, זוכה בשימוח בת שהתייתמה.. ומן הסתם גם בהרגשה שלה של גודל הענין שזכתה לבעל - ביחס חוזר.

לגבי "השלכות" ספציפיות, כמו כל נושא משמעותי שעובר על האדם - אפשר לבדוק לגופו של ענין. יכולות להיות השפעות לכיוונים מנוגדים.

אני חושבת שזה תלוי בזוג עצמו , האם הוא מסוגל להחיל את כל זה .

זה באמת חור גדול (כמו שאמרו כאן)  והאיש/ה צרכים להבין את היתום/ה ולהכיל אותה .

לתת להרגשה טובה והמון ביטחון כמו ההורה החסר. את צריך לזה המון כחות נפשיים.

דברים כאלה צריך לדעת מראש. כי אולי לא כולם יכולים להתמודד עם תיק כזה.

אבל לפסול רק בגלל זה , לא נראה לי.

צריך לדבר על זה וללבן את העניניים ולראות האם זה מתאים ,והאם אני יכל להסדר אם זה ....

נ.ב

אני למשל גדלתי מגיל צעיר בלי אבא , בערך מגיל שנתיים -שנתיים וחצי.

אמא שלי הייתה שנים רבות מסורבת גט (קבלה אותו כאשר היתי כבר בחטבה ....).

וגדלנו אם ההורים שלה (סבא וסבתא - מצד אמא ) בערך בגיל 14-15 הם נפטרו והיה לי מאוד קשה עם זה.

במיוחד שסבא שלי נפטר. הוא נתן לי המון כח ובטחון.

והרבה פעמים אני אומרת לבעלי שהוא מזכיר לי את סבא שלי ....

ואני צריכה ממנו הרבה בטחון , שאני יכלה לעשות דברים , עידודים בכל מיני תחומים .....

ובתחילת הנשואים הרבה הזכרתי את סבא שלי , הייתי  ( ועדין) רגישה בעניין הזה.

בעיקר סביב חגים ,ותקופות מסוימות בשנה. שאז הוא היה צריך להכיל אותי .

ולתת לי זמן להשתחרר ולהתפרק קצת עם בכי .

אין לי מושג מה ההשלכות - אבל כל אחד סוחב מטען רגשי כל שהוא ולכן נפגשים ומכירים - ככלל אני לא חושב שמשהו שקרה לאדם שלא באשמתו הוא דבר שצריך לפסול עליו (נכון שאם יהיו שתי הצעות במקביל אז זה אולי יהיה משנה)

האמת, שזה לא עלה כשיקול, גם כשהציעו לי אותו... הבנאדם מדהים!

לתשומת לב המפחדים/ חוששים.. לצערנו אפאחד לא בן אלמוות.. אא"כ מסיבה כלשהי ח"ו אמות לפני ההורים שלי, גם אני אהיה יתומה..

התחתנתי עם בעלי שנה אחרי פטירת אימו וברור שבית ללא אמא מתנהל אחרת מבית עם אמא. וברור שיש לבעלי חור ענק בלב וגעגועים אינסופיים לאמא הנהדרת שהייתה לו. אבל לצערנו יש גם דברים רבים אחרים שיכולים להשפיע על החיים. אין צורך לחפש מוות או גירושים (של המשודך או הוריו..) לא חסר מצב כלכלי/ נפשי, סתם הורים נשואים וחיים שקשה להם יחד. זה שלאדם ב"ה יש שני הורים חיים ובריאים בבית מעיד על בריאות הנפש של הבית ושהאדם גדל בבית חם ויציב?

אישית, חמותי נלקחה לעולם שכולו טוב בפתאומיות גדולה מאוד ולא זכיתי להכיר אותה. אבל הקשר בין בעלי לאחים ולאביו רק התחזק והתעצם. גם הקשר שלנו עם המשפחה המורחבת נהיה הדוק ואוהב הרבה יותר (למרות שלפי הסיפורים היה חם ואוהב מאוד גם לפני..)

אני מאחלת לכל המחפשים שבעז"ה יראו את האדם שמולם מתוך תכונותיו וכשרונותיו ואת הכוחות האדירים שמצבי משבר מוציאים מהאדם החזק שמתמודד וקם.

מזל טוב 🥳

(סורי הייתי חייבת)

אבל היא התחתנה לפני כשנה וחצי

@חתולה ג'ינג'ית

פעם ברווקים הבררנים😊

ואבירי המקלדות שכנעו אותי שיש דברים חשובים יותר,

מאז כבר יצאתי עם כמה בחורים ואף אחד לא היה מידי חתיך😏

לא חתול זמני😸

סתם, אני לא ממש בשל.

@חתול זמני פספס את אהבת חייו

לא בכל שרשור זה מתאים.

או במקרה של השרשור הזה... מיאודויק.

הטיילת על חוף הים ממש נחמדה, אוויר טוב, רעש של גלים ויש כמה חנויות כשרות שאפשר להיכנס אם רוצים

זה כואב וקשה, באמת.

אבל חיזור הידיעה שאתה טוב, זה חשוב כל כך בעיניו יתברך.. ה' רוצה את התפילות שלנו, את הכיסופים, את העבודה.

נשמע שאתה שם.

אז רק עוד קצת להיות בבחינת ציפית וקיווית לישועה?

והאכזבה, היא תחושה של עשיתי ככה וככה, אז מגיע לי. אולי שווה לשנות את זה, שלא משנה מה- ה' משפיע עליי וצריך רק לייצר כלי מספיק מתאים.

ושוב, נשמע שיש לך כלי- אבל אולי אישתך.היא איזה רעבעצן רצינית, שצריך רק להגדיל את הכלי עוד קצת.

אנחנו לא יודעים, אבל אנחנו יודעים שה' הוא אבא טוב.

ואתה ראוי. וודאי.

הייתי במקום הזה, וחשוב לי להגיד שזה לא היה בריא לי, חוץ מזה שזה גם לא נכון ולא מקדם.

אתה טוב, נכון, זה לא קשור לזה שאתה טוב.

זה לא עובד כמו כספומט, אולי בתת מודע חושבים ככה שמי שטוב יקבל טוב ומי שרע רע, שזה נכון בעיקרון אבל מה זה טוב ומה זה רע אנחנו לא יודעים להבחין, אולי דווקא הדבר הזה שנראה לי רע הוא הדבר שטוב ולהפך. וזה באמת ככה.

בקיצור המציאות שלך כרגע היא לא עונש על כך שאתה לא מספיק טוב, ה' לא מעניש אותך, הוא מיטיב איתך כבר עכשיו, אנחנו רק לא יודעים לראות את זה. אולי עוד כמה חוד' או שנים נראה.

בא לי לנער אותך, כי אני הכי מכירה את זה, אני בין האנשים הכי מתקרבנים שיש, לא שאתה כזה, אני כן, ופשוט חבל לחיות בתודעה כזאת שה' מחזיק משהו שאני רוצה ולא נותן לי את זה, ה' מונע ממך את מה שרע לך , תאמין בזה, זה  תהליך לשנות את המחשבה, אבל זה ממש גאולה. וזה ילך איתך לכל החיים. זה תפיסה יותר בריאה של אלוקות. יותר בוגרת. יותר מגדלת ומחזקת. ובאמת יותר אמיתית.

קשה שלא להתקרבן, אבל אני חושב שזה לא מה שרציתי לומר

בעיקר רציתי להגיד שאני פשוט טוב, גם אם לא נמצא מישהי שבוחרת בטוב הזה.

ולא בגלל שאני טוב אז אני צריך לקבל.

אלה הפוך גם אם אני לא מקבל אני טוב. וזה דבר שקשה לי להיות בו, כי אני תמיד מאשים את עצמי, ופחות במגיע לי, למרות שכן אני חושב שמגיע לי, אבל מעצם זה שאני אדם חי, ולא כי עשיתי גם לעושה רע מגיע.

והשיחה מול הקבה, כן, אני חושב שהוא מחזיק משהו שאני מאוד רוצה ומונע ממני אותו, יכול להיות שזה לטובתי, כנראה שזה לטובתי, אבל מצד שני יש בי רצון, והוא הייתי גם כן, ואני לא במדרגה של להגיד שרפוא קרובה לבוא, אני במדרגה שכואב לי שאין שמיעה לתפלתי. 

גאולה נוספת כדי לצאת מהמקום הזה. ושתדע לך שהמקום הקשה הזה מול ה', ילך איתך עם כל קושי בחיים אם לא תעבוד על זה מתישהו. 

נכון מאוד, אתה טוב גם אם עדיין לא בחרו בך. אני מרגישה ששידוכים זה אחד המקומות שאין בהם שום טבע והגיון, שום! זה לא ככל שאתה איכותי תצליח יותר, המשוואה הזאת לא כ"כ קיימת בחוויה שלי, וגם בכלל. אז נכון שחוויה של דחייה\ חוסר בחירה בנו וכו' יכולה להרגיש שאולי משהו בנו חסר אבל אין שום היגיון בשידוכים ככה שאי אפשר ללמוד מזה כלום חוץ מזה שה' מזווג זיווגים.

בכל מקרה, חשוב לחזק את עצמנו כי גם הרגשות לא תמיד הולכים עם ההגיון והשכל..

אהבתי מאוד, זה ממש מחשבות שגם אני חשבתי אותן, קצת בהתאם לאופיי אבל כן אותן מחשבות. שהן נכונות. אבל, זה נורא מצומצם ומצמצם, כל התודעה הזאת.

נכון נכון, הוא מחזיק משהו, שגם אם הוא לא טוב לך כרגע זה לא אומר שאתה לא רוצה את זה, אבל תחשוב- מה האינטרס שלו בעצם למנוע ממך? הוא עושה לך דווקא בשביל לצער? (ברור שלא, הרי הוא טוב ומיטיב) הוא לא יודע שאתה רוצה את זה? (הוא יודע יותר ממך ורוצה את זה יותר ממך) מי שם לך את הרצון הזה בכלל מלכתחילה?(ה') אם יש לך רצון למשהו כנראה זה שייך לך, לא סתם זה מצער אותך. וזה באמת מבאס. וזה בהחלט כואב. אבל זה כן אומר שזה יגיע מתישהו, לא יודעת מתי, אבל כשזה יהיה לך הכי נכון וטוב. אבל בינתיים, כדאי להבין שה' לא נגדנו,להפך, הוא הכי רוצה את טובתנו, אבל השכל שלנו לא מגיע לשכל שלו, אנחנו לא מבינים את המהלכים, אבל וודאי יש סיבה לעיכוב והיא לטובתי.ה' תמיד מייטיב, זה לא שעכשיו הוא עושה רע ובעז"ה בעתיד הוא יתחיל גם לתת טוב, לא, הוא לא משתנה, תמיד יש טוב, תמיד הוא מיטיב ומשפיע טוב. המציאות כרגע היא הכי טובה ונכונה לי. זה משהו שצריך ללמוד לחיות אותו. כל יום. 

יצא לי קצת מבולגן אבל העיקרון הועבר.. 

אתה טוב ומגיע לך הכל דוד

אבל בעיקרון היא צודקת, לא?

הבעיה כאן היא חוסר האמון במי שהציע לה.. 

פעם מישהו שאל אותו אם מותר להתגלח בספירת העומר לצורך פגישות

הרב אליהו שאל אותו אתה רוצה להתחתן עם מישהי שלא מפריע לה שבן אדם מתגלח בספירת העומר?;)

אדם אמין סיפר לי שכשהוא (או חבר שלו, לא זוכרת במדויק) שאל

את הרב מרדכי אליהו זצ"ל, איך לבחון יראת שמים של בחורה,

הוא ענה לו: אם היא מברכת על מה שאוכלת. 

ולא הוסיף יותר.

אני בעד, 

לפעמים אני גם מתקילה בשאלות(:

1.  היא לא חוקרת משטרה שמנסה ל"התקיל" עבריין.  

2.  זה לא כן, זה לא ישיר, ואם הייתי בחור, לא הייתי שמח עם בחורה כזו.

3  הוא אמר שהוא מעדיף חצאית. למה להמשיך לחפור ולהתעקש?!

ואם חוששים שהצד השני לא יודה על האמת (שב"כ....?)

אז אולי כן להיפגש ובמהלך הפגישות ניתן להבין לבד.

וגם, אולי הבחור מאוד רוצה קשר, אז הוא אומר כך.

לפי ענ"ד.

אני מבינה את הבחורה, אבל זה לא הגון וראוי.

הוא @חתול זמני.

פשוט עדיין לא הכרתי אותך מספיק זמן בפרום  

עם שטויות

פה לא אוהבים שמשגעים פה את הפורום עם דיבורים לא קשורים🙃

זאת אומרת להתחיל לפרגן על המעשה הטוב שהאדם עשה - "איזה מעשה X טוב עשית"

ואז להגיד לו שזה לא רק המעשה אלא המעשה נובע מתכונה טובה שלו - "זה שעשית ככה זה מראה שאתה X Y Z"

אני שואלת כי ספציפית לגבי מחמאות לילדים, דווקא הבנתי שעדיף להחמיא על מעשים, ועל מאמצים. ולהימנע מלהדביק תוויות של תכונות אופי (חיוביות, כמובן. שליליות זה מובן מאליו)

את מציגה את זה כהנחת יסוד שאני לא כל כך מבין.

אדרבה, אם מדברים על ילדים - אדם תופס את עצמו עם תכונות חיוביות שהן מהותיות בשבילו, זה בונה לו תדמית טובה. 

והסיבה שאליה כיוונתי - ברגע שאת מפרגנת רק על מעשה יש בזה משהו שיטחי. אבל כאשר את מפרגנת על עצם האישיות בזה משהו הרבה יותר אישי והרבה יותר מחמיא. זה לראות את מי שמולך ממש ולא רק בתועלת שהוא עושה. כל אחד רוצה ש"יראו אותו".

רצוני הוא להיות סמוי מן־העין.

יש עוד מחקרים דומים.

הרעיון הוא שאם ילד מתרגל להתיחס לעצמו כ"חכם", "צייר", "מוכשר", "יפה", ורואה בזה את עצמו ואת הערך שלו - מה יקרה כשזה כבר לא יעבוד? אם הוא ינסה לפתור תרגיל ולא יצליח? הוא כבר לא יהיה חכם? אבל אם הוא לא יהיה חכם אז מה הוא בכלל? הוא ינסה לצייר ציור ולא יצליח - אז הוא כבר לא צייר, אבל אם כך, מה הוא שווה?

ולכן עדיף להחמיא על מאמץ, לחזק מסוגלות שמגיעה על ידי ניסיון, ולא להחמיא על כשרונות.

זה קצת שונה מהדוגמא הספציפית שנתת, לגבי עין טובה, כי בדוגמאות שלי מדובר על כשרונות ולא מידות. ושוב - גם מדובר על ילדים. אני צריכה לחשוב על ההבדל בין הדוגמא שלך לדוגמאות היותר ברורות של כשרונות, וגם כמובן על השוני בין הקשר חינוכי לקשר בין מבוגרים. 

המטרה באמת היא למצוא את האישיות שמאחורי המעשה, 

ולכן להגיד לילד "כל הכבוד שהתאמצת", זה לראות אותו, לראות את המאמץ שהוא עשה.

לכן לצורך העניין, פחות משנה מה המקרה בדיוק, השאלה אם מאירים חלק טוב ומהותי באישיות או שאנחנו מתמקדים בעניין חיצוני במחמאה.

הוא כמובן לא קשור לכאן

באמת פחות התכוונתי לעניין שהוא לא אישי, אבל זה נשמע גם טוב מאוד

איזה מרגש

שתבנו בית קדוש ושמח ביחד

מזל טוב,

שיתמלאו כל משאלות ליבכם לטובה בבית הנפלא שתקימו יחד באהבה, בריאות, שמחה ואושר לאורך שנים רבות

איזה יופי!

שתזכו לבנות בית נאמן בישראל מתוך אהבה, שמחה, נחת ורווח!

המון המון מזל טוב! כן תרבינה הודעות משמחות כאלו!

איזו בשורה משמחת ומרגשת

בשעה טובה ומבורכת ממש

שתזכו לבניין עדי עד בשמחת עולם ובאהבה גדולה ❤️🌟🥳

הראשונים.

לא דוחים חתונה בגלל זה, ובוודאי לא לוותר על קורס הקצינים וההכשרה החיילית. ממש חשוב לטובת פיתוח הקריירה שלך בצבא ובהמשך באזרחות, עפ"י הניסיון שתצבור בצבא.  

מה שכן, ממליץ לתכנן בינכם מניעה בחודשים הראשונים. עד שתכנס למסלול שירות צבאי נוח מבחינת הבית.  

רק חושבת שלאשתך יהיה קשה. שנה ראשונה יעשה לביתו....

חושבת שהקשר בין בני הזוג בתחילת דרכם, הוא החשוב ביותר.

נניח שזו היתה קרירה אחרת, לא צבאית?