ידעתי שאתם נשואים, אבל לא שאין לך אמא.

למה שזה יפריע?

האמת מבינה את השאלה. כי זה מפחיד, להתחתן עם מישהו שיש לו כזה חור בלב - וזה חור, אין מה לעשות.

אבל, לכל אחד יש חור בלב, נרצה או לא נרצה.

ואנחנו לומדים להתמודד עם זה, וגם אתם תלמדו, וסה"כ בסוף אנחנו חיים בשמחה כמו כולם.

כן, יש חוסרים ודפקות שלי יש ולך בחיים לא יהיה (בע"ה!),

אבל גם לך יש כאלה,

ובאמת אני חושבת שאם באים בראש פתוח ובלי פחד ומוכנים ללמוד, אז רק גדלים וצומחים מזה.

זה דבר מורכב, אבל בהחלט אפשר לחיות עם זה ולחיות טוב.

מה גם שזה תלוי מאוד איך המשפחה התמודדה עם זה נגיד..

אם הם נפלו וההורה הנותר לא מתפקד ובלאגנים בבית אז זה פשוט קצת כמו לצאת עם מישהו ממשפחה הרוסה..

אבל המון פעמים מצליחים בסיעתא דישמיא עצומה להתמודד עם זה עם הרבה אמונה וכוח.

(וזה שלא יהיה חם או חמות זה בהחלט לא ההשלכה היחידה..)

רק צריך לדעת שמעכשיו אתה כמו אבא ואמא שלה

וזה לא עניין של גישה

בהחלט היה אפשר להתנסח בצורה עדינה יותר.

לא  יודעת בקשר לניתוק מהמציאות (לדעתי זה עניין אינדיבידואלי), אבל תזכור שאתה מדבר עם אנשים, על אנשים.

זה יכול לפגוע.

באופן כללי, בעיני התגובה שלך הייתה כוללנית וקצת פוגעת.

(בכל זאת אני אגיד: דברים שקורים בחיים משפיעים עלינו, אבל על כל אחד בצורה שונה.)

והסכמתי עם כל מילה.

גם עם מישהו שההורים שלו גרושים..

צריך לבדוק איך הוא לקח את זה ואיך הוא התמודד עם זה

ואם לקח את זה למקום טוב אז אפילו הוא עדיף מבחור עם 2 הורים

מנסיון

הם בני אדם בדיוק כמונו, וגם לנו יש הורים, איך אפשר לפסול על דברים כאלה.

מפחדים מקצת התמודדות, זה חלק מהחיים, ואין לנו שום הבטחות לגבי העתיד

ודי נמאס מהניתוחים הפסיכולוגים, תצאו תכירו, מקסימום זה יצליח

בסרטן יש מרכיבים גנטים, ואת זה לא בודקים בבדיקות האלו

ויש עוד מחלות גנטיות שלא בודקים

יש מוטציות שאופייניות בסרטן שיכולים להיות נשאים שלהם ולא לפתח סרטן לעולם ואנשים שלא נשאים יכולים לפתח.

סרטן מאוד נפוץ במדינות מפותחות, אולי בגלל תוחלת החיים שגבוהה יותר. במדינות לא מפותחות המחלות הנפוצות הן בעיקר מחלות טפיליות

במשפחה שלי לא היה ידוע לי על מקרים של סרטן ולפני שבועיים דוד שלי נפטר מסרטן

אז מה זה אומר? זה לא אומר כלום

כשבאים לבחור בן/בת זוג זה לא היחס שצריך לבוא איתו ואנחנו לא יכולים לדעת מה יקרה בעתיד, ויש הרבה דברים לא צפוים שיכולים לקרות. אז אנחנו בוטחים בה' שהכל לטובה ושנוכל להתמודד.

אפשר לחיות את החיים מתוך פחד והתגוננות ואפשר לשחרר ולחיות!! (לא בכוונה של לקחת סיכונים מטומטמים כולל בבחירת בן זוג) להבין שיש מלא דברים שהם לא בשליטתנו וזה בסדר

ונכון שאף אחד לא רוצה להתמודד עם דברים כאלה, אבל אלה החיים וההזדקנות עושה את שלה.

קל לחיות בתא משפחתי "נורמטיבי" ולהסתכל על כל מה שלא כזה כבעייתי, או להתעורר מהאשליה הזאת

בגלל שיקולים כלכליים

שיהיו כאלה קשיים בעיקבות פטירה.

למרות שאמרתי לה שאין לי מידע על המצב הכלכלי שלהם. 

אני לא אהבתי את הנימוק שלה גם, וקשה לי עם זה מאוד...

אבל אני יכולה להבין מאיפה זה בא....

אני לא אהבתי את הנימוק שלה גם, וקשה לי עם זה מאוד...

אבל אני יכולה להבין מאיפה זה בא....

זה לא מטריד אותי אני מנסה להסביר את עמדתה

א. יש השלכות, בין אם במודע ובין אם לא.

מה ההשלכות?

אצל כל אחד זה יכול לצוץ בצורה אחרת.

אצלי לדוגמה זה הרבה שאלות בנוגע לחינוך  שלמעשה לא חוויתי ואני חווה מחדש עם הילדים.

 ו"פולניות" יתר ודאגה קצת מעבר לאנשים שלא נחשפו למוות.

למה?

כי אצלי מוות זה דבר מאוד מוחשי, זו לא כותרת בעיתון או מילה.

זו חויה.

ואצל כל אחד החויה הזו נחרטת ומשפיעה באופן אחר.

מישהיא פעם אמרה לי שלא מחלימים מזה אלא עוברים את זה...

זה ישפיע וזה ישפיע על כל אחד באופן אחר.

האם זו סיבה לפסול?

לעניות דעתי לא.

כי כל אדם מגיע למערכת זוגית עם שריטה כלשהיא.

וכל יתום מקבל את היתמות שלו באופן אחר.

יש כאלו שחוששים יותר מדברים מסויימים.

יש כאלו שמחפשים בבן הזוג את ההורה האובד.

יש כאלו שדואגים מאוד להורה הנותר או לכלל בני המשפחה הנותרים

ויש כאלו שבכל כוחם ינסו להקרין חוסן ופוזה של "זה לא מזיז לי".

יתום בעיניי הוא דווקא טיפוס שיהיה רגיש יותר לזולת באופן משמעותי.

חיפוש הזהות שלו לא יפגע במערכת הנישואין אלא ימנף אותה.

(אם כי גם זה מאוד תלוי בסופו של דבר באישיות של האדם).

ב. בהחלט יתכן שיתום יגיע עם בעיות כלכליות מהבית, אבל זה בר שינוי ותלוי מודעות כמו כל אדם אחר.

ג. בלי קשר לכך שאני יתומה, עוד לפני שבעלי הכיר אותי הרב שלו אמר לו שבעל הוא לפעמים בעל, לפעמים חבר ולפעמים אבא.

וזה מאוד נכון בעיניי, בעלי בשבילי הוא ללא ספק גם קצת אבא

אותי זה מנחם ומשמח והוא נושא ב"תפקיד" בשמחה...

אבל עם יתום אולי כן

זה מאד קשה. תלוי כמובן באיזה גיל נפטר ההורה, מה הקשר שלו היה עם ההורה שנפטר, האם ההורה החי התחתן מחדש... זה מאד מורכב ומשתנה מעניין לעניין.

אבל,  אבל. בגלל שמתחתנים בגדול עם בנאדם, ולא עם המשפחה, אז- 

א. יתמות משפיעה על האופי הרבה. הופכת אנשים לבוגרים ורציניים יותר, ורגישים לזולת. פלוס.

ב. הקב"ה אוהב אותם מאד. פלוס.

ג. אולי יש להם חסכים\טראומות, אבל מניחה שמתמודדים איתם אחרי פטירת ההורה והם מטופלים. עם זאת, הקשיים יכולים לצוץ כשנולדים ילדים, ובן\בת הזוג היתומים יכולים לחוש בעיות עם גידול נורמאלי בגלל חוסר בדמות אם\אב  (מי שנפטר) ועוד כל מיני בעיות כהנה וכהנה.

מכל שאר הבחינות, זו מצווה גדולה, אלו אנשים נהדרים וחזקי אופי לרוב, וגם לא תהיה לך שוויגער להתמודד איתה

(סורי על הרוע )

מסכימה עם התובנות החכמות שלך, ורוצה להוסיף: פה זה לא אותו דבר כמו שמן/גבוה וכו', פה זו פסילה בגלל דיעות נפסדות לטעמי...וחבל שעקב גזענות, או לתדהמתי יתמות וכדו' מפסידים בניין בתים מדהימים.

כמו שמישהו לא נמשך למישהו שמן, שזה תכונה חיצונית, מות רלו גם לא להימשך למישהו כהה עור.

ואם זו אפלייה על בסיס גזע, אז לא להימשך לשמנים זה אפלייה על בסיס בעיה גנטית.

בקיצור. כל אחד נמשך למשו אחר ואין בושה בכלום.

אלא אם כן למישהו אין בעיה עם צבע או מראה מסויים או אופי מסויים ורק ה"עדתיות" מפריעה לו, זה בהחלט מטומטם.

פחד מלהתחתן עם יתום או גרוש נובע מזה שבטח יש להם בעיות נפשיות מסויימות. זו הבעיה, לא כל השאר. לדעתי.

ההבדל הוא שתכונות פיזיות או תכונות אופי הם דבר שבסדר להירתע מהם,

וגם בעיות נפשיות זה דבר שצריך לשקול.

אבל לפסול על סמך סטיגמות? מגוחך, חסר טעם ופרימיטיבי.

תקראי, כולם אומרים שאין להם בעיה ובדיוק מה שאת אומרת!

אני מכירה הרבה יתומות לצערי. אוקיי? וכולן ב"ה בסדר גמור, חוץ מאחת מהן שהתחרפנה קצת.

את יכולה לקבוע בוודאות שכל מי שאיבד רח"ל הורה לא הושפע מזה? 

אם את בסדר, אני מעריכה ממש. אבל יש כאלו שלא.

למה להשוות בין משהו כזה, שהשם ירחם, לבין מישהי שרוצה שבעלה יהיה רזה?

זה מה שאמרתי! שלא צריך להפלות על סמך עדה.

אבל מישהו שממש מפריע לו צבע עור כזה או אחר, זכותו המלאה. (אני פשוט מכירה כמה כאלה, ויש להן חברות תימניות ואתיופיות, אבל הן לא מוכנות לקבל בעל כזה.)

עוד כמה שנים, תחזיות גנטיות מספרות שכולם יהיו ממוצא מעורב, ואפילו מראות סקיצה של האדם העתידני (עתידני להלן- בעוד מאה או שניים)

לא קשור. את יכולה להתחבר לאופי, כן.

צריכים לאהוב את הבפנים, כן. יופי פנימי ובלה בלה בלה.

לך זה לא מפריע? כל הכבוד.

יש כאלו שכן מפריע להם. יש כאלו שקשה להם להתחבר עם אנשים שונים מהם.

לא אומרת שזה טוב, אני רק אומרת שזה לא רע, זה לא קשור לנטיות.

את לא יכולה לומר שאשכנזי שרוצה אשכנזייה זה כי יש לו "נטיות לב שצריך לעבוד עליהן."

איזה צבע את אוהבת? הא?

לא, הצבע שבחרת הוא לא הצבע שאת צריכה לאהוב, את צריכה לאהוב את כל הצבעים, 

לא יפה לאהוב רק צבע אחד. זה נטיות לב מטופשות.

אני באמת רוצה שתביני שלא תשפטי אותם.

[הראשונה] היא אמורה לקבל עונש על כך שהתייתמה, ר"ל?

והרי יש לה אבא הכי גדול שמלווה אותה: אבי יתומים ודיין אלמנות...

ומי שמתחתן איתה, מלבד שזוכה במצוה שיש לכל איש לשמח את אשתו, זוכה בשימוח בת שהתייתמה.. ומן הסתם גם בהרגשה שלה של גודל הענין שזכתה לבעל - ביחס חוזר.

לגבי "השלכות" ספציפיות, כמו כל נושא משמעותי שעובר על האדם - אפשר לבדוק לגופו של ענין. יכולות להיות השפעות לכיוונים מנוגדים.

אני חושבת שזה תלוי בזוג עצמו , האם הוא מסוגל להחיל את כל זה .

זה באמת חור גדול (כמו שאמרו כאן)  והאיש/ה צרכים להבין את היתום/ה ולהכיל אותה .

לתת להרגשה טובה והמון ביטחון כמו ההורה החסר. את צריך לזה המון כחות נפשיים.

דברים כאלה צריך לדעת מראש. כי אולי לא כולם יכולים להתמודד עם תיק כזה.

אבל לפסול רק בגלל זה , לא נראה לי.

צריך לדבר על זה וללבן את העניניים ולראות האם זה מתאים ,והאם אני יכל להסדר אם זה ....

נ.ב

אני למשל גדלתי מגיל צעיר בלי אבא , בערך מגיל שנתיים -שנתיים וחצי.

אמא שלי הייתה שנים רבות מסורבת גט (קבלה אותו כאשר היתי כבר בחטבה ....).

וגדלנו אם ההורים שלה (סבא וסבתא - מצד אמא ) בערך בגיל 14-15 הם נפטרו והיה לי מאוד קשה עם זה.

במיוחד שסבא שלי נפטר. הוא נתן לי המון כח ובטחון.

והרבה פעמים אני אומרת לבעלי שהוא מזכיר לי את סבא שלי ....

ואני צריכה ממנו הרבה בטחון , שאני יכלה לעשות דברים , עידודים בכל מיני תחומים .....

ובתחילת הנשואים הרבה הזכרתי את סבא שלי , הייתי  ( ועדין) רגישה בעניין הזה.

בעיקר סביב חגים ,ותקופות מסוימות בשנה. שאז הוא היה צריך להכיל אותי .

ולתת לי זמן להשתחרר ולהתפרק קצת עם בכי .

אין לי מושג מה ההשלכות - אבל כל אחד סוחב מטען רגשי כל שהוא ולכן נפגשים ומכירים - ככלל אני לא חושב שמשהו שקרה לאדם שלא באשמתו הוא דבר שצריך לפסול עליו (נכון שאם יהיו שתי הצעות במקביל אז זה אולי יהיה משנה)

האמת, שזה לא עלה כשיקול, גם כשהציעו לי אותו... הבנאדם מדהים!

לתשומת לב המפחדים/ חוששים.. לצערנו אפאחד לא בן אלמוות.. אא"כ מסיבה כלשהי ח"ו אמות לפני ההורים שלי, גם אני אהיה יתומה..

התחתנתי עם בעלי שנה אחרי פטירת אימו וברור שבית ללא אמא מתנהל אחרת מבית עם אמא. וברור שיש לבעלי חור ענק בלב וגעגועים אינסופיים לאמא הנהדרת שהייתה לו. אבל לצערנו יש גם דברים רבים אחרים שיכולים להשפיע על החיים. אין צורך לחפש מוות או גירושים (של המשודך או הוריו..) לא חסר מצב כלכלי/ נפשי, סתם הורים נשואים וחיים שקשה להם יחד. זה שלאדם ב"ה יש שני הורים חיים ובריאים בבית מעיד על בריאות הנפש של הבית ושהאדם גדל בבית חם ויציב?

אישית, חמותי נלקחה לעולם שכולו טוב בפתאומיות גדולה מאוד ולא זכיתי להכיר אותה. אבל הקשר בין בעלי לאחים ולאביו רק התחזק והתעצם. גם הקשר שלנו עם המשפחה המורחבת נהיה הדוק ואוהב הרבה יותר (למרות שלפי הסיפורים היה חם ואוהב מאוד גם לפני..)

אני מאחלת לכל המחפשים שבעז"ה יראו את האדם שמולם מתוך תכונותיו וכשרונותיו ואת הכוחות האדירים שמצבי משבר מוציאים מהאדם החזק שמתמודד וקם.

בהחלט חשוב תמונה מושקעת שמציגה אותנו בטוב, וגם אני מביא כזאת.

אבל חייב גם שתהיה משקפת ומציאותית.. לא פילטרים ומשחקים עם זוויות וכאלה.

זה עלול לגרום הרבה תסכול מדייטים ראשונים מביכים בו סתם מחכים לברוח ברגע שמנומס מספיק. (לא שזה מעלה גדולה לגבר כזה, אבל כך עובד העולם)

הצד השני מצפה לרחל כמו בתמונה ואז מגיעה לאה..

שידכתי לחבר של בעלי מישי ובפגישה הגיעה מישהי מאוד מאוד מלאה

ממש לא ראו את זה בתמונה שהעבירה

החבר הזה נסע שעה נסיעה כדי להפגש איתה ובסוף זה היה ברור שהפגישה הלכה לפח כי זה נפל כבר על זה

הוא כמובן כיבד ונשאר עד סוף הפגישה

אבל חייב להעביר תמונה תואמת מציאות..חבל על שניכם

או יפסיקו לבקש תמונות אז דבריי יהיו מיותרים.

עד אז אני גאה להגיד לבנות- דאגו לאינטרסים שלכן,שיהיו לכן הצעות.

(אני לא שדכנית.אני מדברת כחברה שמנסה לעזור)

גברים. לא ככה האידיאל להתחתן.

אני לא אומר מה לעשות מבחינה פרקטית.

כל הקטע הזה של תמונות יכול להיות מורכב ומסובך.

לא כולם מרגישים שיש להם בכלל תמונה וואו.

לא כולם רוצים בכלל לשתף תמונה שלהם.

בכנות, את חושבת שיש מישהי שמשתפת תמונה ואומרת - הנה אני ביודעין ומתוך כוונה ברורה משתפת תמונה מכוערת שלי?

האם נראה לך שמי שבוחרת תמונה, אומרת לא אכפת לי מהתמונה, זאת פשוט התמונה האחרונה שלי?

האם נכון לשתף דווקא תמונה מאירוע, או אולי יש שיקולים אחרים שבעקבותיהם בוחרים דווקא תמונה מחיי היום יום?

האם את, כשדכנית, מסוגלת לכבד בחירה כזאת?

מחפש תמונה עדכנית יחסית ושולח. אין לי כח לכל ההתעסקות הזו.

ובאמת שהגיע הזמן להפסיק עם כל מחול השדים סביב התמונות. 

אני לא שדכנית אלא חברה שמנסה לעזור לחברות שלה ולא התחתנתי צעירה בכלל וגם אני שנאתי כל כך את זה

אבל

כש'עברתי צד' והתחלתי לשדך פשוט הזדעזעתי מכמה בנים פוסלים על תמונה. בחורות שהן זכיה בלוטו פשוט נפסלות בחור אחר בחור והן לא יודעות את זה כי זה עוד לא הגיע לשלב שאני מציעה להן והן מתייבשות תקופות

ונשרף לי הלב

אז אני כותבת כאן כדי שיגיע לכמה שיותר בנות מהממות- תעשו הכל כדי לצאת הכי טוב שלכן!!

ומי שכתב פה שקר החן- בא לי להגיד אנחנו פועלים בתוך הכללים של העולם הזה שיש בו גם מקום לשקר החן.

ואין לי דעה מגובשת בנושא

אבל פעם אחת ביקשו סתם עוד תמונה יותר טובה וזה עצבן אותי אז חברה שלי צילמה אותי מחזיקה דף שמסתיר את הפנים וכתוב עליו

"והיו עיניך רואות את מוריך (ישעיהו ל, כ)"

יש לי חברות הרבה מעל היופי הממוצע

דווקא שהן שולחות תמונות מאירועים/ צילום מקצועי לגברים יש תחושה של איום

לעומת זאת שהן מחייכות למצלמה בסלפי חמודי או שמצלמים אותן שותות קפה בבוקר או בטבע מתי שרואים את היופי הטבעי זה הכי כובש

בהנחה והן נראות טוב בלי איפור

. בלי אודם בלי תסרוקות בלי שטויות ..הכי פשוט

הכי אומרים כן..

ותתפלאו לנשים יפות הרבה יותר מאתגר למצוא

הרבה פעמים הצעתי לגברים והן דווקא פסלו על שטויות כמו על מקום וכו' .. ( וזה היה נראה לי קטנוני אבל לא התערבתי ) ובדיעבד הם ספרו לי שלא היה להם אומץ להגיד להצעה כזו טובה ( כי גם הפרטים שלהן טובים) כן.

אז גברים אומרים הרבה יותר מהר כן להצעה לבחורה שנראת ממוצעת - חמודה  מאשר בחורה יפיפיה .

זה לא שהם לא רוצים אותה .. הם מרגישים איום או בדייט מקטלגים אותה כסנובית

לא יודעת אם שמעת אבל תשאלי חברה שלך הכי יפה שאת מכירה תשאלי אותה מה קורה אצלה בדייטים

ותבני ששם זה הכי כואב

כל גבר רוצה אשה יפה

מה יש לו להיות מאוים, הוא לא עוד אישה שיכולה לקנא ולהרגיש מאוימת

כמו כל אדם שמכירים ואפשר ללמוד ממנו

בטח אם יש הרבה חוויות משותפות ושיחות עומק

לשינוי בתפיסות ובעמדות שלי לגבי כל מיני דברים.

פחות בדברים פוליטיים...

לא בהכרח שינוי אבל כן דיוק ועיסוק בערכים חשובים ומשמעותיים שהיו נראים לי פשוטים מובנים מאילהם ופתאום כשלצד השני ברור כל כך משהו שלי לא כזה סגור זה פתח להתבוננות והתעמקות בנושא

וממילא נראה לי שגם שינויים קלים מתרחשים בהתעצבות הכללית שלי כאדם אחרי כל פעם שהיתה לי התבוננות כזאת

חוצמזה שאני נורא מנסה לקחת משהו טוב מכל הפגישות שהיו לי מתוך אמונה שה' שלח אותם בשבילי אם לא להתחתן אז כדי להשתפר וללמוד משהו 

לאחרונה יצאתי עם בחורה שהרגשנו פערים מסויימים בהשקפה הדתית (עניין יותר של ניואנסים, לא הכי גרונדזים)

מרגיש שזה נתן הפרייה מסויימת, זה אתגר אותי וזה זה הוסיף טוב בהקשר הזה, בהחלט למדתי מזה על עצמי.

מצד שני, שנינו אנשים שאוהבים לדבר על השקפה ויצא שלא מצאנו את זה בתור נושא משותף בגלל השוני בעניין ולשנינו זה היה בסדר גמור.

בהחלט יצא לי בעבר להתרם בעניין הזה, אפילו קניתי ספר שמישהי ספרה לי שהיא קוראת אותו... אבל לא זוכר הרבה פעמים כאלה.

ספרים שהמדוייטים המליצו, או שחקרתי תחום או נושא מסויים שעניין אותן.

א. מתחנתים גם עם המשפחה. בין אם אנחנו רוצים, ובין אם לא - כולנו באים ממשפחה ומרקע מסוים. ברוב המקרים, זה גם אומר שתהיה אינטראקציה בין המשפחה שתקים למשפחת המוצא, ברמה ובתדירות כזאת או אחרת.

האם זה אומר שהיא עצמה לא תורנית? איפה רבקה גדלה? רחל ולאה? וכו' וכו'

ב. מורכבות אפשר למצוא בכל מקום. אף אחד לא מבטיח לנו חיים קלים.

ג. יכול להיות שיכלת לבנות איתה בית תורני נהדר - אבל זה ממש לא אומר שלא תוכל לבנות משהו דומה עם מישהי אחרת. ב"ה יש בנות תורניות רבות, ותוכל עם לא מעט מהם לבנות משהו טוב, ואפילו יותר מזה. הכל פוטנציאלי כל עוד זה לא נעשה...

מה זה אומר מתחתנים עם המשפחה? 

בנאדם לא מנהל זוגיות עם המשפחה.

כן מנהל מערכת יחסים מסיומת שצריך לתת עליה את הדעת, אך היא בשום מקרה לא חתונה.

גם אין יותר מדי כלים להעריך את מידת המורכבות ביחס למשפחת המוצא.

לפעמים יכול להיות פערים מאוד גדולים אבל שמסתדרים מעולה, לפעמים להיפך.

תמיד כיף שדברים משותפים, זה פשוט.

בתור מישהו חדש בעולם הדייטים, הוא אולי מדמיין לעצמו שיפגוש בקרוב את הנסיכה שלו, והם יחיו באושר ובעושר עד עצם היום הזה.

כלומר,

אני חוששת שיש כאן דברים שהוא לא לוקח בחשבון:

לאיזה סוג של קשר אני מצפה עם חמי וחמותי? עם הגיסים והגיסות?

האם נוסעים אליהם לשבתות וחגים? איך זה נראה?

האם יהיו מפגשים משפחתיים? מה התוכן שלהם?

האם הדודים וסבא וסבתא שותפים פעילים בגידול הילדים? (בייביסיטר וכו')?

האם הנ"ל הם גם משענת כלכלית?

כמובן שאפשר להמשיך לדבר על מערכות יחסים לא בריאות - כמו התערבות בזוגיות וכו'. אנחנו לא חיים במציאות סטרילית, ואני בטוחה שאם תלך לפורומים המקבילים תמצא שרשורים על בעיות בתוך המשפחה.

בעיני יש מחירים לשני הכיוונים - בין אם נמצאים בקשר (וצריך להגדיר משהו), ובין אם נמצאים בניתוק (מה המסר שזה מעביר לילדים?)

מסכימה איתך שאין דרך להעריך את המורכבות, ובטח כשאין לנו מושג מה צופן העתיד.

אבל זה טעות בעיני לחיות בתודעה שאנחנו נחיה בבועה שזה רק שנינו והילדים שיבואו...

זה נכון מאוד, לאו דווקא בהקשר הזה. כמובן שבכל דבר שקשור לזוגיות.

זה מעגל יחסית חיצוני.. אבל כמובן חשוב לתת עליו את הדעת.

לא מבין למה ענית בהקשר הזה, הרי השואל אמר שהוא דווקא דחה הצעה על רקע משפחתי. משמע, הוא מבין שזה נושא רגיש שיכול להיות משמעותי.

נראה לי שיותר מועיל להגיד מה כן ולא מה לא בהקשר הזה.

לכן השאלות הללו שהבאת הן נועדו רק כדי להבין שזה יכול מורכב.

כמו שאת בעצמך אמרת, קשה מאוד לענות על השאלות האלה, אם בכלל אפשרי לענות עליהם..

לכן, נראה לי שיש צורך בשאלות בירור ביחס למקום החשיבות של השואל ביחד לנושא.

שאלות שיעוררו להבין מה היחס שלו לזה וה המקום אותו הוא צריך לתת לנושא.

את כל ההלכות שנוגעות לכולם כמו שבת כשרות וכו' נוהגים לפי בעלי, שחלק מהדברים עושה כמו המשפחה שלו בחלק מחמיר יותר. מה שנוגע רק אלי כמו צניעות זה עניין שלי.

ברור שהמקום התורני שלה משנה, אבל נשמע שהיא החזקה. המקום התורני של המשפחה לא משנה בכלל בעיני.

תהיה מודע לזה שמה שחשוב זה האדם העצמו, והסביבה שלו זה בנוסף. גם האבות והאמהות לא תמיד היו עם משפחה 100 אחוז...

תחשוב על ההורים והאחים של אברהם. אח של יצחק... אח של יעקב... המשפחה של רבקה... ושל רחל ולאה..

לאו דווקא רק בפן התורני.

לאחרונה עלו לי מחשבות, שמבחינה מסויימת

בפרט אצל אשה, יותר חשוב לי המשפחה שלה

מאשר היא.

אין לי כוחות סוס להסביר את עצמי

אבל לפי מה ששמתי לב אשה זה המון

עניין של הרגלים, והיא רוצה להמשיך את מה

שהיה בבית שממנו באה.

אולי זה רק מהניסיון מהזוית הצרה שדרכה

אני רואה את המציאות, סה"כ הייתי נשוי לאשה אחת.

אבל גם לפי המקורות,

כתוב בשולחן ערוך לישא

בת תלמיד חכם, ולא ישא בת עם הארץ.

המיקוד לא עליה, אלא על הבית ממנו הגיעה.

וגם אם החליטה לשנות כיוון

מי יודע כמה שנים, וכשהיא תתעייף

תזכר במנהגי הוריה.

אני יודע רציתם לשמוע שהכל אפשרי

וכל מה שאתם צופים בסטטוסים של מוטיבציה

אבל בתכלס האנשים לא כאלה גמישים

ולא כאלה חזקים.

מה דעתכם?

תאמת אני לא יודע כל כך למה זה ככה.

תקח דף ועט ותרשום לעצמך את כל החששות שעולים ותראה אם אתה יכול להתמודד איתם.

המטרה של המשימה הזאת ליצור אצלך יותר בהירות ופחות להתבחבש ולהתבלבל בגלל חוסר הבהירות

יכול להיות שכבר כתבו בדומה

תמיד יש שונו בין אנשים ומורכבות ויתרונות וחסרונות לכל אחד בעיניו לפי ענייניו.

החשש מאוד מובן אבל עם חששות צריך להיפגש ולא לברוח כדי לראות במה האם יש ממה לחשוש.

תפגוש את הבחורה תשמע ממנה על המשפחה שלה על היחס שלהם למקום שלה...

גם לא הייתי מעלב את זה בכלל בהתחלה.

תראה שיש ביניכם התאמה וכו'

אולי זו אשתך?

ומשם כבר תגיע לנקודב הזאת...

האם מדובר באנשים קשים שיש להם רק את הדרך שלהם זו בעיה והאמת שזה לא משנה אם הם דתיים מאוד או לא בכלל.

אנשים קשים זו התמודדות

וגם בזה כשיש זוגיות טובה ונכונה אפשר לדעת איך לנהל את הדבקים בצורה ישרה וחכמה

בהצלחה וה יתן לך עצה טובה

שהתחתנה עם בעל תשובה - המשפחה לא קשורה לרמת הרוחניות של האישה. בכלל. מה שקשור זה ההחלטה שלה איפה להיות וכמה היא נחושה להישאר שם ולא להיות מושפעת.

הקשר היחיד למשפחה, זה כמה הם גמישים ביכולת להכיל את השוני ואם לא אזמה היא חושבת לעשות עם זה. ואת זה כדאי לבדוק ולברר כי אם זה בכיוון טוב ויש פתיחות - זה מעולה.

המשפחה שלי אפילו לא שומרים שבת חוץ מאחות אחת (ואנחנו משפחה גדולה) ואף אחד לא היה מהמר בחוץ שאני לא נראית דתייה מבית

נכון, זה אומר שעושים החלטות שהרבה פעמים הן לא פוטוגניות מבחוץ כזוג אבל הן כן תואמות את אורח החיים שבחרנו.

ואגב,גם בתוך משפחות דתיות ודוסיות יש הבדלים בהרבה דברים שצריך להכיל. אזלא בטוחה שיש לך איך לברוח מזה

מאז ששמעתי על הטבח הנורא אני בוכה. ב'מעוז צור' שרתי בבכי ובכלל פרצתי בבכי ב'נקום נקמת דם עבדיך' והוספתי לאומה הרשעה את ישמעאל.

אבל ב"בִּבְכִי יָבֹאוּ וּבְתַחֲנוּנִים אוֹבִילֵם אוֹלִיכֵם אֶל נַחֲלֵי מַיִם בְּדֶרֶךְ יָשָׁר לֹא יִכָּשְׁלוּ בָּהּ כִּי הָיִיתִי לְיִשְׂרָאֵל לְאָב וְאֶפְרַיִם בְּכֹרִי הוּא".

הבכי מטהר את ה'יסוד' להכל, ומביא מהר לידי זיווג, כדברי החתם סופר.

הבכי הוא כמו מקווה לרצון, ומעלה את הרצון למקום גבוה וטהור, וכמו שמאריך הרב קוק באורות הקודש חלק ג' על עליית הרצון כמטהרת את מידת ה'יסוד'.

כשרצון נפגש עם רצון נוצר זיווג.

כל עם ישראל קדושים וטהורים, כפך השמן הטהור של הכהן הגדול, כמו שכתוב בעין אי"ה שבת.

ה' תרחם על כולנו! אנחנו ראויים!

גם הטוב הוא פה אצלנו , אצל כל אחד

רק נותר לנו למשוך אותו

מבין? 

אני מגיב במקומו הוא לא נמצא פה הרבה

חנוכה שמח🥰

אשלח לך הצעה ביום ראשון, ביום רביעי שלחה לי את הפרטים, וזה כבר לא היה רלוונטי..

כאילו זה נשמע לי הכי הגיוני לחכות קצת, אבל בגלל שהפלטפורמה של הוואטסאפ היא כל כך מהירה הקצב מתאים בהתאם.

קלטתי שמבחינתה זה כנראה לגיטימי לכתוב "אשלח לך הצעה" ואז לשלוח עוד 3 ימים.. ומבחינתי זה לא. לא בגלל איזו תפיסת עולם, אלא פשוט כי השוק מאוד מהיר.

אין לי שום סיבה לחכות להצעה 3 ימים ואני יודע שגם היא יכולה להגיד לי "אה היא בדיוק נתפסה" או סתם אגלה שאני לא חושב שאנחנו מתאימים.

העניין הוא שאנשים נתפסים ונפרדים בצורה מהירה מאוד ולכן גם ככה המהירות שאנשים מפגינים.

ברור לי שלפני הפלטפורמה של הוואטסאפ הדברים זזו הרבה יותר לאט ולאנשים היה גם יותר סבלנות

אולי זה יותר הצורה.

מי שהציעה לך - ידעה שהבחורה בכלל פנויה ביום ראשון? יכול להיות שמלכתחילה היא לא ביררה את זה איתה?

ממה שאני יודעת אין נוהל מסודר. נכון שמקובל יותר שקודם הוא אומר "כן" לפני שהיא מודעת לעניין בכלל, אבל זה ממש לא תמיד ככה. יש בנות שמעדיפות להישאל קודם. הרבה פעמים אם משדכים מכרים, את הצד שמכירים שואלים קודם.

באופן אישי אומר שאני לא מרגישה יותר מידי ככה. לא זכור לי שקרה לי מה שאתה מתאר.

לפעמים קורה שפתאום יש מבול של הצעות, ואז אני אומרת - שאני בדיוק מבררת, או בדיוק בתחילת קשר, ואולי בעתיד הקרוב זה יהיה רלוונטי.

ואני קצת נרתעת מה"שוק". המילה הזאת לא באה לי בטוב בהקשר הזה..

אני אומר שזאת הפלטפורמה, בגלל שלעשות "העבר" בוואטסאפ זה לוקח חצי שנייה ולהתקשר בטלפון זה לוקח יותר זמן, אנשים צריכים להתפנות לזה ריגשית.

ובלי קשר לאם היא ידעה או לא ידעה (במקרה הזאת אני מניח שהבחורה לא קיבלה פרטים שלי אבל נעשה בירור אם היא פנויה) - הקצב שפרטים עוברים דרך מיזמים, קבוצות וואטסאפ, שדכנים הוא קצב מסחרר. יש לי חבר שהתחתן לפי כמה שנים משידוך שנעשה ע"י 4 שדכניות וואטסאפ שונות שכל אחת שלחה לחברה שלה. וואטסאפ זאת תקשורת מאוד מהירה, תקשורת איטית כמעט ולא היתה מאפשרת לדבר כזה לקרות.

ובאמת, בדרך כלל אני מעדיף שלא יבררו אם הבחורה פנויה, כי אם היא לא פנויה יהיה לי דרך לדעת אם אני רוצה לחזור לי שהציע שינסה לאחר זמן שוב לבדוק לי אם התפנתה. וגם, זה לוקח זמן ואין לי סבלנות לזה. מעדיף לגלות שהיא תפוסה, מאשר לחכות עוד את הזמן הזה שיכול לקחת יומיים גם.

אולי את חווה את זה אחרת כי יש לך יותר סבלנות ממני, גם יכול להיות. אולי כי לפעמים מציעים לך אחרי שהבחור אישר, מה שכמעט בחיים לא קרה לי. לכן הניסיון במקרה כזה הוא לא הסבלנות, כי הבחור כבר אישר.

אסביר את ההקשר בו אני אומר את המילה "שוק". 

אני לא מתייחס לשידוכי וואטסאפ בתור דבר עמוק ולכן אני מרשה לעצמי להביא ביטוי מאוד שיטחי שלדעתי די תואם את השיטה הזאת.

כן, אני חושב שזה כלי, שברגע שיודעים את היתרונות והחסרונות שלו, אין סיבה שבעולם לא להשתמש בו בעת הצורך.

לרגע לא התכוונתי חלילה לדמות את כל מחפשי הזוגיות למיניהם כמוצרים בשוק. מה לעשות שבשיטה של כרטיסים זה חלק מהעניין וכמובן, חלילה אסור להשליך את זה על האנשים עצמם. 

השימוש בכלי הזה לא גורם לזלזל באנשים, הוא כן בעיני מבטא מגבלה אינטגרלית בשימוש בו.

"שלעשות "העבר" בוואטסאפ זה לוקח חצי שנייה ולהתקשר בטלפון זה לוקח יותר זמן, אנשים צריכים להתפנות לזה ריגשית."


יש לי קצביה, שכל פעם שהיה צריך לעשות הזמנה, זה נעשה  דרך הטלפון.
אני רק מהמחשבה שאני מפריע למישהו באמצע עבודה מסויימת או שהוא עם לקוח בחנות.
זה כבר גורם לי לחשוב 3 פעמים לפני שאני מזמין.

מרגע שאפשר להזמין דרך אפלקציה,
אני מזמין הרבה יותר, הזמנות קטנות במקום אחת מרוכזת (חנות קרובה מאוד).

אבל לא הבנתי משהו.
מה הבעיה שלך להמתין 3 ימים ?
אני מנסה להבין אם אתה מכוון למשהו כללי או שזה רק משהו נקודתי שמפריע -לך-.

יכול להסביר ?
אם יגידו לי "תקשיב, נכיר לך מישהי שאנחנו חושבים שהיא מתאימה לך, אבל תמתין שבועיים"
אז אני לא מבין באיזה מקרה אני אגיד "לא, לא, שבועיים אני לא ממתין". מה אכפת לי "להמתין" ?
יכול להסביר. לצרכי מחקר כמובן.

אני יכול להשיג הצעות בצורה יחסית מהירה ולכן אם אדם חושב שאחכה להצעה שלו אז כנראה שהוא טועה.

זה שה"שוק" עובד בצורה מאוד מהירה גורם לי לחוסר סבלנות, לפעמים מוצדק ולפעמים שלא, ביחס לעיכוב בהצעות.

אין בעיה שישלח לי הצעה עוד שבועיים, שלא יחשוב שאני אחכה. יום יומיים כנראה שאחכה אם זה מישהו שאני סומך עליו.

אבל שואל כדי להיות בטוח.
כי באמת נושא השידוכים זה דבר מרתק וגם חשוב.
כרגע לא בשימוש אישי שלי, אבל זה יכול להשתנות ביום אחד.

כשאתה אומר "שלא יחשוב שאני אחכה",
זה אומר שאם אתה כן מסכים "לחכות" שבועיים,
אז אתה למעשה מתחייב לא לצאת לדייטים אחרים, להמתין להצעה ואז להחליט אם אתה נפגש או לא עם אותה הצעה ?

הבנתי נכון ?

אני לא חושב שאף אחד לא יסכים סתם לעצור שבועיים אז זה זמן יחסית מוגזם אבל כן הבנת.

ישר כוח!

באמת נראה שגברים ונשים חווים את זה אחרת.

אני באמת כמעט תמיד מקבלת (ומבקשת..) רק אחרי שהצד השני אישר. [בהנחה שזה פנייה דרך צד ג]

וזה בעצם אומר שהצד השני פנוי ומעוניין. אבל זה גם אומר שיש מצב שאני לא פנויה, או לא מעוניינת. וגם שמבחינתי יכולות לעבור תקופות שבהם אין לי שום הצעה, כאשר בפועל יכול להיות שהיו כאלה שביררו והחליטו שלא...

תודה על ההסבר על השוק.

נתקלתי בשדכני וואטסאפ שפשוט מעבירים כרטיסים, בלי לקרוא יותר מידי. אבל מסתבר שגם להם יש הצלחות - אבל אף אחד מאלו שאני קיבלתי בדרך הזאת לא היו רלוונטיים.

זה עדיין צורם לי המילה הזאת, וזה לא שיש לי פתרון קסם לאיך אפשר לעשות את זה יותר טוב..

שיש כרטיסים, שהם מנסים לשווק משהו, וברור שיש מאוחריהם אדם עם סיפור שלם, אבל הכרטיס עצמו הוא לא הבנאדם. לכן אני אולי מרגיש בנוח עם המונח שוק. למרות שגם יכול להיות שאצלי השימוש הזה יכול ליצור חוסר נוחות בהקשרים כאלה ואחרים.

נראה לי גם חשוב לומר שעצם הפלטפורמה של הכרטיסים (גם בוואטסאפ, אבל גם במיזמים שונים) היא פלטפורמה מאוד מוגבלת ולכן גם אם השדכן הוא מעולה ומקסים עדיין יהיה בזה מימד פחות "אנושי" וממילא מאוד מוגבל. ובודאי, התחושה האישית היא גם חשובה שמתעסקים עם שדכנים וחשוב מצד אחד לדעת לצאת מאיזור הנוחות או להרחיב אותו כדי שיהיה עוד אופציות להצעות, מצד שני חשוב גם להיות במודעות ריגשית ולשים גבולות גזרה ביחס ליציאה מאיזור הנוחות

שבזמן הזה קיבלת כבר הצעה אחרת? כי אם כן לגיטימי לקבל אותה .

אבל אם לא קיבלת הצעה ואתה סתם מעניש את מי שהציע כי שלח שבוע אחרי זה מיותר

אני שואל את עצמי מה הוא התכוון שהוא שלח לי את זה תוך שלושה ימים

מן הסתם אנשים עסוקים ולא תמיד פנויים אבל בדרך כלל נראה לי הכיוון זה להציע ישר

אצלי אני לא מרגישה ככה

הכל איטי מאוד, ותמיד לוקח כמה ימים..

וגם אחרי קשר לוקח לי מלא זמן עד שמתחילה משהו חדש

אני לא חושב,

אנשים לא רוצים לחכות ימים כי ההנחה שזה עוד כמה ימים עד שייפגשו, ומן הסתם יהיו הרבה נסיונות כך שזמן רב לברר יקח עוד זמן.

בגלל שהפלטפורמה הזאת מאוד מהירה אז הציפייה שזה לא יקח כמה ימים אלא יהיה באותו יום.

על עצם ההצעה.

אני אשלח לך הצעה ואז לוקח כמה ימים עד ששולח את ההצעה.

תאמת היה ממש לאחרונה שרשור על זה.

אני גם לא מלין על כך... אני תוהה על כך.

ולכן הכל נהיה מהר מאוד מאוד.. ולכן גם קיימת ציפייה שדברים יעברו מהר.

מאמין שלפני הוואטסאפ היתה ציפייה לזמן יותר ממושך, דהיינו היתה יותר סבלנות כי זה לקח יותר זמן.

לפני הפלאפונים בכלל מן הסתם היתה ציפייה לזמן עוד יותר ממושך.

ככה מסתבר לי

מקווה שהפעם זה מובן חח

הלבד קשה ולהיות בזוג זה הרצון האולטימטיבי.

לכן בגלל שמדובר בדחף, אז יש גם סבלנות יכולה להוות טריגר.

כי היא לא תראה כמו אחת כזאת בסוף החג

אופס ימי החנוכה😂

ותודה על התזכורת שיש לי כל מיני העדפות קטנטנות כאלו שאסור לשכוח בתוך כל ההתרכזות בערכים החושבים והגדולים, 

כי הדברים המשותפים הקטנים הם הרבה פעמים הבסיס לקשר טוב 

נראה לי כדאי למקד קצת יותר לפחות לעצמך.

מה זה אומר ראש פתוח?

האם זה אומר שאתה מוכן לשמוע גם רבנים מהר המור וגם ממרכז?

האם זה אומר שאתה מוכן לשמוע רבנים חרדים ו/או דמויות מהשמאל?

האם זה אומר שאתה לומד ספרים של הרב בני לאו?

האם זה אומר שאתה רואה סרטים? איזה סגנון?

מה זה אומר מתייעץ עם רבנים?

האם ההתייעצות אומרת שאתה מחפש הסכמה שלהם לאופי הכלה שתבחר או שתצטרך אישור שלהם בטרם תצא?

או שזה רק בשאלות ערכיות כגון ענייני פוליטיקה/השקעות? או שאולי גם ביחס לעבודה וחיי חברה?

כל תשובה פה לגיטימית, אבל לפחות לעצמך ורצוי גם לטובת מי שתחפש שתצא איתך כדאי לדעת מה הכותרות שאמרת אומרות

המון בהצלחה

זה אומר שאני דתי בראש פתוח לעולם תרבות מערב מתערבב בין אנשים\קהילות אם זה חילוניים אז לוקח מהם את הדברים הטובים (למשל תרבות)  אם זה דתיים לוקח מהם את הדברים הטובים (למשל אהבת חינם וחיבור בין אנשים) ומהחרדים לקחתי את ללכת לפי הלכה לא דתי לפי דעתי ולעשות מה שבראש שלי בלי להייעץ אם אני נמצא בבעיה או שיש לי בעיה אני פונה לרב שייעץ לי ויעזור לי אני לא ישר הולך לבעל מקצוע רק כי יש לו תואר בדבר הזה למשל פסיכולוג

מקווה שדי הגדרתי את עצמי טוב

ולכן חשוב לי משהי מאמינה בדרך הזאת בחיבור בין העולמות

אבל לפחות לי עדיין לא ברור איפה אתה נמצא.

התרבות החילונית טובה לדעתך? רק לדתיים יש אהבת חינם וחיבור בין אנשים? רק חרדים הולכים לפי ההלכה?

בדברים שאינם הלכתיים, למשל מצב נפשי, תפנה לרב לפני שתפנה לפסיכולוג?

אולי יהיה יותר נח להגדיר לאיזה רבנים אתה הולך? איזה ישיבות מתאימות לתפסית עולמך? עם מי אתה מתייעץ? לפי איזו השקפת עולם הלכתית אתה הולך?

איך אתה מחליט מה מהתרבות החילונית אתה לוקח ומה לא?

במה מתבטאת הפתיחות שלך?

בעיני לא צריך לענות על זה כאן, רק שמדברך אין לי מושג איפה אתה נמצא על הציר הדתי.

יש כאלו שיותר מכוונים לסגנון מסוים.

אבל מעבר לזה, 

הייתי ממליצה לפנות לכמה שדכנים,

אבל לא רק.

להירשם לכמה מיזמים\אתרים\אפליקציות\קבוצות וואטסאפ,

ככל שיש לך כח להתמודד..

אתה צריך לדעתי להודיע לעולם (כולל חברים ומשפחה), שאתה פנוי ומחפש - ומה אתה מחפש.

מחזק מאוד! במיוחד המשפט "בית ה' נחנך בימי החנוכה, את הבית שלכם אבנה מהרה" נגע בי.

תודה!