העובדה שהוא מאמין בי ושאני עדיין פה
ושיש הרבה טוב מסביבי. גם קושי, אבל גם הרבה טוב
אז זה מרגיש לי שהכי טבעי שאני גם אעשה את הצוות שהוא אמר
וכשאני מצליחה נגיד להתפלל (שזה בעצם סיפור עצוב ) אני מרגישה הכי מסופקת בעולם שאני רק רוצה לעשות את זה שוב. זה קשה לי ממש, אבל ברגע שאני עושה זה הכי מספק שיש

אני לא מאמינה שהעולם נברא מהתפוצצות גזיםוזה די ברור לי שיש מישהו שעומד מאחורי הכל.
לא יודעת איך להסביר, אני פשוט מאמינה בזה

כתבתי כאן פעם את אחת התשובות שלי


שוב צריך להגדיר (אהבה של כל מתמטיקאי) מה זה אלוקים
כדי להגדיר אותו נצטרך לאפיין אותו
הוא לא חומר או תלוי חומר הוא לא יצור ולא ברוא הוא ברא את העולם
(אם הוא משגיח זה סיפור לשרשור חדש)
עכשיו בואו נחשוב אם מוכרח שיהיה דבר כזה שעונה על ההגדרה האמורה לעייל
העולם אינו יכול להיות קדמון
קרי הוא לא יכול להיות קיים אינסוף זמן
כי זה אומר שמאחורי השמש (או כדור הארץ או כל חומר) יש אינסוף זמן וזה אומר שהיא כבר התפוצצה בסופר נובה
טכנית היא לא קרי צריכה להיות נקודת היווצרות ממנה החל הזמן
מה זה זמן? זמן נוצר ע"י מרחב וגופים שנעים בו ולפי תנועת הגופים נקבע הזמן
וכאן מגיע המושג המרגש המפץ הגדול /נקודת הראשית /זמן הבריאה
שהוא בעצם היווצרות יש מאין של מרחב קרי חלל וגופים קרי חומר על כן מוצא היש הוא מהאין בהרכח לכן,
מוכרח שתהה ישות לא תלויית חומר ומקום ולכן גם זמן שתגרום לדברים להיווצר
אני טוען שזה אלוקים נשמע לי התאוריה הכי מתקבלת על הדעת

הטענה  היא פשוטה.

יש בורא מכורח המציאות כי בלתי אפשרי לומר שהיא אין סופית/ אין לה התחלה.  ולכן היא חייבת להיות ברואה. ומכיון שאנו מניחים שזה משהו שגרם לבריאה (דבר שלא הבהרת פה כלל |זועם|...) [ובו נאמר משום שיש בה סדר וסדר הוא תוצר תבוני  (כלומר שצריך שתיהיה תבונה שיצרה אותו)]- אז יש בורא (תבוני, ז"א- שברא בחכמה) ולבורא הזה,יהיה  בסדר רוצה לקרוא- אלהים....

שכוייח

אבל באמת בגלל זה לא תמיד אני עושה בשמחה...

אז למה אתה ממשיך אם קשה לך?

זה לא כי הפסקתי להאמין בו...

ואם הוא לא חילק- אז אני  מחלק בשבילו (תשלום אח"כ...)

חילוק די הגיוני בעיניי למעשה...

משהו שקיים רק אצלי כנראה:

כשאני פותחת סידור, למשל, ומתחילה לחשוב על כל האנשים בעולם שמתפללים את אותם מילים, וכל אחד רואה אותם בדרך שונה וקורא אותם ממבט אחר, ועל כל האנשים שהתפללו כזאת תפילה בעבר, בסיביר או בשואה או בבבל או לך תדע איפה, זה נותן לי פוש להמשיך להיות חלק מהדבר הגדול הזה. (תופעה ייחודית בעולם, אגב. אין עוד דבר כזה כמעט*)

*הכמעט בא בשביל אופציה פתוחה שאולי אני לא יודעת הכל, ובעצם זה קיים גם איפשהו בהודו

אגב, מעריכה מאוד את הבירורים והחיפושים שלך.

זה מעורר הערצה

בס"ד

 

מאוד משמח אותי שהיכולת לממש את עצמי ואת הייעוד שלי נמצאת בידי.

ואת הייעוד שלך דרך התורה?

בס"ד

 

לראות את זה).

 

והוא ברא אותי למטרה מסויימת. אז היא הייעוד שלי.

איך אני אדע מה היא? הוא חסך לי את העבודה הבלתי אפשרית של להבין אותו וגילה לי- נתן לי תורה שבה התשובות נמצאות.

בל"נ...

 

אני חושב שהשירשור יהיה יעיל בנוגע להרבה שאלות באמונה...

ושוב. אני עזבתי את הדת....
דת זה דבר מקשה ומחסר חיים... אתה הרי צריך לפנות מקום בחיים שלך בשביל אלהים. אז בעצם ככל שיותר תיהיה מסכן וקטן ועלוב- ככה יותר תעשה טוב לאלהים... זה זבל של חיים.... למעשה זה זבל של מוות....

לא, אני לא דתי!

אל נא תיעלבי.

אבל אני מעדיף לתת נקודות פתיחה יותר כלליות ו"תפיסתיות", כאלו שאלות גדולות שמפנות  לתשובות גדולות.
[אל דאגה לא אכנס יותר מדי עמוק, אשתדל לפחות... ולא אדבר שפה גבוהה.. אשתדל לעשות את זה בהיר]

אחרי ששברתי את הראש כדי להבין את המצווה
כולל פרטים ומחלוקות
הרבה יותר כיף קל ומשמעותי לקיים אותה

אם נחלק אפריורית את המצוות לשתיים נראה די בברור כי יש שני סוגים. הגיוניות ושהמוסר הטבעי מסכים איתם ומצוות שהקב"ה ככה ציווה.
לא חייבים להאמין באלהים כדי לא לרצוח לא לגנוב לא לנאוף ולכבד הורים. זה רק דוגמא ורוב המצוות מתיישרות עם המוסר הטבעי את זה אין לי בעיה לקיים ואפילו בשמחה

הבעיה מתחילה אם מצוות ללא הגיון רציונאלי כמו ארבע מינים ופרה אדומה אז בסדר את זה מקיימים לפעמים בלי שמחה אבל זה מיעוט ממש זניח ולא יוצא הרבה

גם אם כן אז זה לא קשור לדת או אלוהים אלא להיותי אדם

נכון. ועדיין

לקיים מצוות של ה זה משהו אחד, ולקיים מצוות של הרב אבינר זה דבר אחר

מה הבעיה?

בטח כשאת לבד

בס"ד

 

אני חושב שהכוונה היתה ברורה. לא הכל מותר ומתוך נקודת מוצא שאני לא אעמיס על עצמי שום דבר שאסור לי, המטרה היא לא ליפול לגישה המגוכחת והנלעגת של "אם משהו קשה לך, רק תגיד ונתיר כדי שחס ושלום לא תעזוב את הדת באופן רשמי".

בס"ד

ההלכה באמת לא כזאת מחמירה ואני לא מבינה מה הבעיה ללכת לפי הקולות. איזה עניין יש דווקא להחמיר?
אם מישהי רוצה ללכת לפי הדעה המקילה זה בסדר גמור.

בס"ד

 

היא תעלה במקרה אחר

בס"ד

 

בדת שלנו יש דברים אסורים והיא כן מדריכה אותנו להגביל את הנטיות הטבעיות שלנו בהרבה מקרים. הגבלות הגיוניות ומובנות, אבל לא תמיד כיפיות ונוחות.

בס"ד

 

השאלה היא על מצבים שבהם כן. לא כמה כאלה יש, כי יש. וגם אחד זה מספיק.

אני מבקש מחילה אם הבנתי לא נכון....
אבל רק לי זה היה נשמע זלזול בכת"ר אבינר?

 

משהו בסגנון- "יש הבדל בין לעשות משהו כי זה רצון ה' לבין- כי ככה הרב אבינר אמר"...

לא הכול אני עושה בשמחה כי תמיד יש משו שאתה לא מתחבר.בכל מקום.
אבל לפחות את הרוב-האמונה שלי בו שהכל לטובתי(על סמך מה שראיתי שזה לטובתי)

אדם שייצר מחשב מבין בו הכי טוב-ספר ההוראות שלו הכי טוב.

ה' ב 'ייצר'-ברא את העולם ומבין בו הכי טוב-התורה, מדריך למשתמש בעולמו של הקב"ה.כלומר היא ההדרכה שלנו לחיים טובים בעולם הזה.
מה שאני מאמינה בו זה ש
התורה=ספר לחיים טובים.

לכן אם אקפיד על מצוות הלכות ואנסה לעשות בדיוק את ההוראות במדריך למשתמש, יהיה לי הכי טוב.
יש מבין?

בנוגע לעשיה בשמחה, זה חלק מההדכות שלנו במדריך..

זה תשובה אחת שאולי תתיישב לך..הרב"הצלחה נשמה!

אז אנחנו מקיימים מצוות ממניעים אינטרסנטיים (במידה כזו או אחרת)?

אם לא ארצה לא אענה

דבר ראשון, זאת תשובה אחת מתוך הרבה לשאלה שלה.

דבר שני יש גם מקום לזה.כל התורה מלאה בשכר ועונש-זה נקרא לעבוד מיראה.אז התשובה היא כן.

יש מדרגה יותר גבוהה- שזה לעבוד מאהבה ולזה לא התייחסתי בתשובה שלי למעלה.

כמו כל דבר אחר בחיים.

לגמרי ולחלוטין.

תחשבי על זה ותראי שאני צודקת.

אני חולקת עלייך.
אפשר לעשות משהו מתוך הנחה שזה מה שצריך לעשות, לפני הכנסת שיקולים אישיים.

אני ממש לא רב...

אבל אני חושבת שאנחנו בהחלט יצורים אינטרסנטיים ככה נבראנו וזה לאו דווקא רע.

לא נורא, אני עדיין מרשה לחלוק גם עלי

אני עושה מה שצריך, בלי לבדוק אם זה נחמד לי ומתאים לי או לא, כי אני מאמין שהיכנעות למה שצריך תעשה לי טוב, עכשיו או בעתיד.

נראלי זה דיון בעיקר סמנטי

בואי נבדוק רגע.

למה חשובה לך האמת? מה בה גורם לך להתכופף אליה?

אז איך את מגדירה אינטרס?

זה כולל מגוון סוגי אינטרסים - פיזי, נפשי, רוחני

אני חושבת שכל דבר שאנחנו עושים בסופו של דבר מוביל אותנו לטובת הנאה כלשהי.

עוד לא מחייב שמטרת העשייה היא להשיג משהו

רק בשביל להשיג את המשהו הזה.

יכול להיות שאני עושה משהו כי זו האמת לדעתי, ויוצא שזה גם טוב עבורי.
זה עוד לא מחייב שבמקרה שהטוב היה נעדר הייתי נמנע מלעשות.

ההתקרבות עצמה - נסיונות פעילים

@קמנו ונתעודד
זה אוטומטית מתקשר לי אליך
מזכיר לי שוב את הדיון ההוא על ליבוביץ'

בס"ד

 

גם חשבתי, אבל החלטתי לא להתערב כשראיתי שאת עושה את העבודה כמו שצריך.

אינטרס של התקרבות לה

קשה להרגיש את זה (אני לא מרגיש)
אבל הנפש שלנו רוצה התקרבות לה׳. אני יודע שהיא רוצה זאת, ונותן לה את זה. זה אינטרס

נכון שאנחנו שואפים להתקרבות לקב"ה, אבל במובן מסוים האדון ציווה ולכן אנחנו מחויבים לעשות, עוד לפני שיקולי כדאיות.

כי לכך נוצרתי, ואני ממלאת את תפקידי בעשיית רצונו. 

וגם, כשאני "מתקשרת" איתו כמו שצריך, בתפילה, במחשבה, בהרגשה- אהבה, הרצון לגרום לו נחת רוח.

ואני שמח לעשות רצון השם

אשכרה.