קשה לי לבחור

אך לא מצאתי את המקור בגמרא אך רש"י על משלי כ"ט:ג' מביא את זה

ספר מגניב כזה.

למדתי אותו הכי הרבה, יש נבואות ממש יפות ותיאוריות. 

במיוחד על ימות המשיח!

כל ביקורת המקרא היא כפירה, זה לא "כמעט" כפירה. גרמנים - צעירים מעל עשרים

רוב הפרשנים והפוסקים המשתייכים ליהדות האורתודוקסית לא מסכימים עמו... (במיוחד שזו כמעט כפירה לומר כך...)

ואפשר לשמוע את השיעור הראשון בסדרה על ישעיהו של הרב אורי שרקי. מומלץ.

וביתר פירוט בשיעורו הנ"ל של הרב שרקי.

לא יכולה לדון יותר מזה על כך.

אנטישמיים, שחלקם גם היו בתקופת הנאציזם (וקציני S.S.) הם היוזמים של הטענות ההזויות האלה.

יהודי שבחור ללכת אחרי הסברות שלהם, שיבושם לו... אבל שידע מאיפה הדברים נובעים.

צרפתי

הגרמני עליו ככל הנראה אתה מדבר הוא יוליוס וולהאוזן והוא נפטר ב1918 נאצי נכון?

לקרוא לרב מרדכי ברויאר כופר?

לא נראה לי שייך כל כך אבל....

נראה שפחות אכפת לך מהאמת ההיסטורית אז לך על זה

הוא אומנם לקח חלק מהשיטות בהם הם השתמשו אבל ממש לא את ההשקפה והאמונה שלהם לגבי 'מחברי המקרא'.

אבל יש הבדל בין פסוקים בודדים ששייכים לנביא אחר, לבין טענה שמחצית מהספר נכתבה בידי מישהו אחר... (ואם זכור לי נכון - אחת הטענות לכך שלא יכול להיות שאותו ישעיהו כתב את הספר כולו, היא נבואות הנחמה על כורש וכדומה. ביקורת המקרא טוענת שלא ייתכן שאדם שחי בתקופת בית ראשון יספר במדויק מה שהתרחש קצת לפני בית שני... אבל כמובן - הם לא לוקחים בחשבון את האפשרות של נבואה משמים...)

עצמה, מהזווית האקדמית שנולדה בגרמניה,

לא על דעות בחז"ל שמובאות במסורת.

נוגע בך בנקודות הכי עמוקות. שיריו של דוד המלך.. צריך יותר?

בס"ד

במיוחד אחרי ששמעתי את השיעורים של הרב מדן עליו

תמיד הרגשתי חיבור מיוחד אליו ונהניתי לקרא אותו סתם

ואחרי לימוד מעמיק יותר...

הוא סוג-של מסכם את כל הרעיונות הכללים בתורה למשפטי-מחץ

לא ישבתי ללמוד אותו כמו שצריך אבל

ולא הבנתי מה לא התאים\מכובד במילה ספר.  

אם כבר אז את המילה אוהבים צריך לשים במרכאות לדעתי..

סתם, תמיד אומרים: ספר בראשית ספר שמואל וכו'  זה לא בעיה.

והמילה אוהבים- לא יודע, כי הכל זה תורה והכל נכתב ברוח הקודש וכו'

אז זה קצת מפריע לי ששואלים מה אתם הכי אוהבים...

ברור שלאהוב את התורה זה מצויין ונצרך וכו'

ובדיוק בגלל מה שכתבת זה קצת מפריע לי ששואלים איזה ספר הכי אוהבים, ואז כאילו מדרגים את הספרים,

כמו שלא שואלים איזה ילד אתם הכי אוהבים.

אז אם היית כותבת אולי במרכאות (או מילה אחרת) זה היה נשמע יותר טוב..

לי זו נשמעת תקופה קשה ועצובה מאוד, בלי סדר ושלטון, בלי הנהגה... ויש שם סיפורים שממש קשה לי לקרוא...

למרות ההתנקלויות של הפלישתים והצער.. 

ודווקא בגלל הסיפורים המזוויעים רואים מה עם ישראל עבר, 

וגם היו מלא שופטים טובים.. 

לא יודעת להסביר.. הספר הזה תמיד סיקרן אותי

בזכות ה"סיפורים" ובזכות הדמויות.

חוץ מזה שאלו ספרים של גאולה: בספר שמואל יש סוף-סוף נביא גדול אחרי תקופת השופטים הקשה, ואח"כ, כמובן, גם את דוד המלך, מלך המשיח. במגילת אסתר יש אמנם גאולה חלקית - כי הם עדיין נשארים בגלות - אבל בכל זאת יש שם סיפור "מושלם" עם סוף טוב "נהדר". אני תמיד מתרגשת כל שנה מחדש מהתהליך של הגאולה שם...

חוץ מאלה אני אוהבת גם את תהילים, כמובן, שהוא הספר שמדבר אותנו יותר מכול, וגם את ספר יונה, שיש בו סיפור נבואי לא רגיל (ובמיוחד אחרי שקוראים ולומדים את הספר "כנפי יונה" של הרב חננאל אתרוג - מתחברים אליו ממש!).

אהבתי איך בכמה משפטים קצרים הוא מוריד טענות שלמות נגד הקב"ה והאמונה בו. 

המוסר שלו הוא פשוט וקולע למטרה 

אני לא אוהב את הדירוג הזה כי אני אוהב את כולם באותה מידה (חוץ מההבדלים הברורים בחשיבות בין התורה לנביאים ולכתובים).

אמנם יש הבדלים בין הספרים בתוכן ובמטרה שלהם אבל זה לא אמור להשפיע על האהבה כלפיהם (כמו שלא אמורים לעשות השוואה ברמת האהבה בין אבא לאמא או בין הילדים למרות ההבדלים הרבים והמהותיים שיש ביניהם).

אבל אם השאלה היא איזה ספר אני לומד יותר מהאחרים אז התשובה היא משלי - גם כי הוא מלא בתובנות שעוסקות בכל תחומי החיים (רוחניים, פסיכולוגיים, פרקטיים ואמוניים. בדומה למסכת אבות) וגם כי אני אוהב במיוחד את הטעמים שלו...

הטעמים האלו הם טעמים חלביים (לא מכיר טעמי אמ"ת מרוקאיים, לא נראה לי שיש כאלה).

הטעמים האלה יותר כיפיים דווקא בתהילים, שם יש יותר זרקא וירח בן יומו.

למדתי בברקאי וזה לא בדיוק אותם טעמים, דומים אבל לא זהים. כנראה גירסה קצת שונה של טעמים חלביים.

ואומר איך שאני רוצה (או יותר נכון איך שלמדתי), יש להם כמה שמות וזה לא באמת משנה...

זוכר שהיה חויה מיוחדת ללמוד את הספר לאט עם פרשנים

ואני אוהב לקרוא בטעמים פרקים ממנו. באמת עונג רוחני

החלמת חזקיה 

לא מפחד לדבר בשם עצמו

וכנראה לא פותח פצלש

אבל היום אני כבר רק מפה כמעט

ולא כ"כ משתמש במקורי

היה לי כינוי בלי הנקודה ושכחתי את הסיסמא אליו

לפני הרבה שנים

מלבד אחד כמו מבולבלת, לא זוכר מה הפצלש

אוי, עלית עלינו🙈

@מבולבלת מאדדדד , באיזה ניק נשתמש?

אומנם פתחתי הרבה בעבר אבל ברשמי אני קופץ מידי פעם לבנות מרכלות עלי אבל לא יותר מכך.

אני אפילו לא מכוון את זה.. אני פשוט מתחבר ומה שיוצא לי בהתחברות אני מתחבר.. חחח

אבל לצערי מהצד השני, כעסתי על מישהו ולא רציתי להסביר...

כשמישהו מכעיס אותי כל כך ואח"כ עוד שואל למה אני כועסת, זה עוד יותר מרגיז ומתסכל וגומר את הסבלנות. כאילו... אתה עושה דבר כל כך מציק ולא ברור לך על מה אני כועסת?? זה מעלה את התחושה שמדובר בהיתממות ולא באמת ברצון כנה להבין למה כעסתי..

אני חושבת שהפתרון במצב כזה הוא פשוט להתרחק ממי שכועס עליך, אם אתה חשוב לו, כשהוא ירגע הוא יפנה אליך בעצמו...

ומה עשית כשזה קרה לך? פשוט חיכית?

לא חשבתי על האופציה הזו למרות שחז"ל אמרו "אל תרצה את חברך בשעת כעסו".. כי שם בסוף מדובר בחברך שבסוף ישקף לך את המצב.

אין לי "מקום" בעולם... אני כאן כל רגע שה' מחליט שאהיה כאן, כל רגע מחדש. 

שליחה, כל מה שיש לי זה מה', ממה שהוא נותן לי משתדלת לתת.

אחרים רואים את מה שאני באמת מכוונת. כשאני מצליחה באמת לכוון ולהיות בתודעה של מה שכתבתי לפני- אנשים רואים את זה, זה ממש כאילו "שם ה' נקרא עליך ויראו ממך". יראת כבוד כזו.

אבל לא תמיד אני ככה, וכשאני פועלת ממניעים אגואיסטים זה ניכר.

אין לנו תפקיד אחד בעולם חוץ מלעשות את רצון ה' ולהתקרב אליו.

וזה כן בא ביחד עם מודעות עצמית, לראות מה הכלים שה' שם לך.

אם זה יכולת לשמח אנשים, אם זה לימוד שאתה צריך להפיץ... מבינים את זה לפי מה שקורה איתך, אתה יודע במה אתה טוב, ועדיין כל פעם ה' שם אותך בסיטואציה אחרת, כל רגע בפני עצמו. 

יכול להיות שאתה אדם תוסס ואתה יודע איך להשתמש בזה לטוב אבל עכשיו ה' רוצה אותך בפקק ולראות איך אתה מגיב ואם תתעצבן. זה מלא דברים. המגמה היא אחת.

היא הדרך, לא המטרה. 

מי שמתקבע על התכונה שבעיניו היא התפקיד שלו עלול לחטוא לעיקר.

כי תמיד חשבתי שכישרון ויעוד קשורים זה לזה.

תוכלי לבאר את כוונתך?

ברור לי מאד

לעשות טוב לעצמי ולאחרים

ללמוד ולהשתפר מיום ליום

אני לא מוטרדת ממה אנשים אחרים חושבים על התפקיד שלי

את התפקיד שלי רק אני קובעת ושאחרים יתעסקו בתפקידים שלהם

יעוד של כל מי שרוצה בזה

לא רואה צורך לתחום את תפקידי לתחום מסוים 

שם קוד,

אליאס,

דיקסיט,

עידן האבן,

טיקט טו רייד,

Robo rally,

The crew,

Avalon,

Shadows over Camelot,

Nefarious,

Colloretto,

סושי גו,

אזול,

Draftasorus

מה זה השמות האלה אתה בטוח שזה בישראל?😂

ממש תודה!

מה ה3 הכי מומלצים בעיניך? (חוץ משם קוד ואליאס)

ולא יודע אם תרגמו אותם, בכל מקרה, בכלל המשחקים שפירטתי אין מלל כמעט.

תלוי מה הסגנון שאת מחפשת?

האורך? מספר השחקנים?

טוב אז יש לי שיעורי בית לחקור.

לא משנה הסגנון והאורך העיקר שיהיה אפשר גם בשני שחקנים ומעלה ולא מ-4

כלומר שנאה עצמית היא לא הפרעה בפני עצמה, אלא תסמין של הפרעות ומחלות שונות, בעיקר דיכאון מג'ורי והפרעות חרדה למיניהן.

מכמה היבטים לגבי קנאה וכעס שמבלבלים את הדעת.

מקומות מהיבטים שונים.

בכללי הוא כותב עמוק עם המון מקורות והסברים קצרים, וכדי להבין את השפה שלו ואת הרעיונות שהוא מנסה להעביר, צריך הרבה יגיעה. גם צריך להשוות בין כמה וכמה מקומות.

אתן לך דוגמית מהפרשה שהייתה:

"שענין הפגם שהוצרך לתקן הוא בחינת חטא עץ הדעת כמבואר אצלינו בהרבה מקומות, ופגם עץ הדעת הוא בג' בחינות קנאה ותאוה וכבוד המוציאין את האדם מן העולם [אבות פ"ד מכ"א], והוא נתקן ע"י ג' אבות שהם בבחינת אהבת ה' ויראתו ותפארתו כמש"ה [ישעיהו מט, ג] ישראל אשר בך אתפאר שהוא תיקון ג' בחינות אלו, והרמז לזה כי ג' אבות עם הכולל כמספר עץ הדעת".

כלל וכלל ושצריך להתגבר על זה, רק הוא מציין תופעה. הוא אומר בלשונו שדווקא צריך להפוך את המחשבות עלמא דחירות.

הרבה פעמים (לרוב) לאדם יש דימוי עצמי נמוך

זה גורם לו לשנאה עצמית, תיעוב עצמי מוסתר או יותר גלוי.

וזה הרבה ממה שהורס לאדם בחיים, זה התעללות עצמית.

בלי מודע האדם בעצמו מחבל לעצמו בחיים. 

תודה

האמת שאני כתבתי טוב לא התכוונתי דווקא לטוב במובן של נכון מוסרית אלא גם לטוב במובן הנעים והמועיל

כלומר גם מסעדה טעימה היא מסעדה טובה למרות שאין בה שום דבר מוסרי

אבל ברור שהמוסריות היא גם חלק מהטוב הזה

כשחיים את האדם שאנחנו בכל המובנים. כשמחים בחלקנו אבל משתדלים

לדייק יותר במה שממלא אותנו סיפוק. בנתינה לעצמנו ולאחרים בצורה מאוזנת,

כשמצליחים להתגבר על משהו אצלנו, ולו אחת ליום ומבחינים בזה.

כשמצליחים לגרום למישהו (במיוחד במשפחה) שמחה. כשמצליחיףם

לבטא את הכשרונות שבנו, כשבסוף היום, כשמתבוננים אחורה, מרגישים

שהיום מוצה. היטב ולא בוזבז. מוצה נכון. כשזוכרים שהשם מלווה אותנו

תמיד בכל זמן ובכל מקום.

מותר לשאול ולתהות כפי שהיא תוהה (בליל סערה...). בטוחה שיש הרבה ספרי קודש שמדברים על זה והוגים בזה.

צריך למצוא אותם.  אולי תנסי לשמוע שיעורים של הרב אהרן לוי בהידברות. מאוד מתקבל על הדעת שגם הנושא

הזה עולה באחד השיעורים, או ביותר.  אפשר גם לשאול אותו בתגובות. הוא עונה, אמנם בקצרה, אבל זה יתן

כיוון מחשבה...

מה עם הרב נויגרשל? אם לא טועה, בימי שלישי בערב (22.00?). שואלים אותו כל מה שמעניין, מטריד,

מעלה תהיות....מאוד ממליצה. הוא גם יכול להפנות לשיעורים ו/או ספרים העוסקים בזה.

הוא עמוק וירא שמים ויודע ה מ ו ן.  

אולי אפשר לחפש גם באינטרנט , כמובן, עם ביקורת ולא לקבל כל דבר  - עם ביקורת ומחשבה.

להשוות לחכמינו, לדרך התורה.

בצורה שטחית אולי, שהטוב הוא הקב"ה. הוא מקור הטוב וכל מה שנובע ממנו הוא טוב.

מו"נ נחשב לספר פילוסופיה, לא?

במשפט אחד, למצוא חן בעיני אלוקים ואדם.

אולי, זה הטוב.

אני מציע לך לקרוא את הדיאלוג האפלטוני הידוע "אותיפרון", או למצער לקרוא את "פרוטגורס". הם עוסקים ממש בנושא הזה.

אני לא בטוח שתצא מהם תשובה חד משמעית, אבל אני בטוח שתירדם די מהר

ולגבי איפה ה' בסיפור? ובכן, הוא זה שיצר את המערכת ואת האדם, ולכן הוא יודע מה עובד הכי "טוב" כלומר מה מתאים לחיים בצורה המושלמת.

מרגיש לי קצת שטחי, אבל אולי זה מועיל כנקודת פתיחה כלשהי.