להתחיל לנקות מהרגע שאפשר- אחרי שנגמר הדימום.

וכל כמה שעות לנקות שוב.

אני מנקה עם היד במקלחת, וגם עם טישו/ עדים.

אם עושים עם טישו- צריך לשים לב שהוא לא יתפורר בפנים.

לפני הבדיקה עצמה, אפשר לנקות עם עד רטוב. בבדיקה עצמה בעיקרון לא להרטיב (חוץ ממצבים מיוחדים כשיש היתר).

מגבירים את היובש במקום, מה שעלול לגרום שבשעת הבדיקה עם עד יבש תפצעי את עצמך

ואז מתחילים להסתבך עם שאלות ובודקת טהרה וסתם בלגן מיותר

הכי טוב - שטיפה חיצונית במקלחת

למעשה אם את כבר נקיה את כבר נקיה

אלא מה - לפעמים נשארים קצת שאריות בפנים. לכן הכי טוב לעשות כבר בבוקר כאילו בדיקה - עם עד יבש, רגיל. זה ינקה את המקום מהשאריות

אח"כ כשעה+ לפני השקיעה כשעושים את ההפסק כבר התחדשה הלחות הטבעית של המקום ולא תפצעי את עצמך

אם עדיין יש הפרשה אדומה/חומה על העד אפשר לחכות 15 דקות ולבדוק שוב - אם רואים מגמת שיפור אפשר להמשיך עם זה, אם לא - חבל לנסות בכח, כנראה עוד לא לגמרי הסתיים ומחכים למחר

אבל שוב - להזהר - בדיקות תכופות מגבירות את היובש והחשש ליצירת פצעים במקום  (כל 15 דקות זה גם תכוף, עדיף לא לנסות יותר מדי או להתחיל יותר מוקדם כדי שאפשר יהיה לחכות אפילו שעה בין נסיון לנסיון)

אפשר עם עד. רטוב אולי בהתחלה.

ואח"כ בעדינות עם עד יבש - אולי זה כבר יהיה העד הנקי של הפסק טהרה.

ואחריו מפסיקים לבדוק, עד למחרת - הבדיקה של היום הראשון.

גם בדרכי טהרה. שכל אחת תשאל את הרב שלה

כל הבדיקות שלפניה אין להן משמעות,

ואם בודקים יותר מדי יש סיכוי טוב לפצוע את עצמך ולסבך את עצמך כהוגן

כך שלמרות שתאורטית הלכתית אין עם זה בעיה זה ממש לא מומלץ

למי שפוסק שכן, זה משהו כמו רבע שעה.

יש המתירים לכתחילה לעשות הפסק טהרה ובדיקות עם מגבון.

את יכולה לעיין בתגובה המפורטת למטה.

ובאמת כפי שכתוב שם, הפוסקים לא הזהירו כלל שצריכה להמתין.

גם בדרכי טהרה הרגיל (לא השלם) כתוב שתשטוף עצמה ותבדוק מיד אחר כך. 

מבחוץ - מקלחת

לא שטיפה פנימית בתוך הנרתיק

זה כמו בידקה עם עד רטוב שבעצם שוטפת הכל בפנים

הבעיה עם זה שזה מאד מייבש את המקום - פתח לצרות של פצעים

ואם בכל זאת עושים את זה, צריך לחכות זמן מה אחר כך לפני שעושים את הבדיקה האמיתית של ההפסק כדי לתת ללחות הטבעית של המקום להתחדש

אבל אז אם היא יוצאת נקיה, תשאלי את הרב שלך אם אפשר להתייחס לעד כזה כאל בדיקת הפסק טהרה.

במקרה למשל כמו שהעד הרטוב יצא נקי, אבל העד היבש שאחריו יצא מוכתם, יש הרבה מקום לפסוק שהעד הרטוב נחשב הפסק טהרה, ואפשר להמשיך לספור שם והלאה 7 נקיים.

אבל בשביל זה צריך לשאול רב.

ממש כמו שבשבעת נקיים אם יוצא עד מוכתם הוא פוסל

אלא אם כן הראית לרב את העד המוכתם והוא טיהר אותו. בלי קשר לכך שהעד שלפניו (יבש או רטוב זה לא משנה) יצא נקי

כשמנסים לעשות הפסק  - הבדיקה האחרונה היא הקובעת ומבטלת את קודמותיה

גם את עצמך כותבת שאלא אם כן מראים לרב (או מתקשרים ושואלים ומתארים את הסיטואציה).

גם הדגשתי בפירוש שצריך לשאול רב.

יש בהחלט מצבים שרב יתיר עד רטוב (וזה בהחלט משנה) נקי כהפסק טהרה, גם אם אחריו (ואפילו מיד אחריו) הופיע עד מוכתם.

הבדיקה האחרונה היא היחידה שיכולה להחשב הפסק טהרה

לא משנה אם לפניה עשית 10 בדיקות או 3 או שהיא הראשונה והאחרונה

אם היא יצאה מוכתמת ורב ראה והתיר זה בסדר. 

אבל בתגובה שלי חידדתי יותר: א. צריכה לשאול על עצם הענין שהעד היה רטוב.

ב. דווקא העד הרטוב הוא העד של הפסק טהרה, והעד שאחריו (ששאלה עליו רב) לא מעלה ולא מוריד (בתנאים הלכתיים  מסויימים) כיוון שהיא הצליחה להפסיק בטהרה ולהוציא עד נקי.

הרב לא מחלק בין שטיפה חיצונית לשטיפה פנימית, ולא מזהיר על הצורך לעשות כן.

בספר תורת הטהרה שנכתב על פי פסקיו של מרן הרב עובדיה יוסף זצוק"ל כתוב

"אישה שבדקה עצמה בדיקת הפסק בטהרה, ומצאה העד מלוכלך בדם, יכולה לחזור ולרחוץ היטב אותו מקום במים, ואחר הניגוב תחזור ותבדוק שנית, ואם יצא העד נקי בבדיקה שניה,עלתה לה בדיקה זו לבדיקת הפסק בטהרה".

כאן, דווקא יש התייחסות לניגוב, ועדיין הניסוח הוא כללי והרב לא מחלק בין שטיפה חיצונית לפנימית. 

ובהמשך הפיסקה הוא אף מדגיש כי מדובר בבדיקות רצופות בזו אחר זו: 

"ואפילו אם יצא העד מלוכלך בדם אף בפעם השניה, או השלישית, יכולה להמשיך ולבדוק שוב ושוב עד שתמצא העד נקי לגמרי, ובלבד שתזהר לסיים הבדיקה קדם זמן בין השמשות".

תורת הטהרה פרק שני ע"מ י"ב-י"ג.

הרב וואזנר בספרו שבט הלוי עמ' רפ"ח, כותב שמותר להרטיב את העד מעט כדי לאפשר לאישה לבדוק היטב ללא פחד מכאב.

הרב אפילו כותב שם שאם יש צורך, כדאי למרוח שמן במקום עצמו זמן מה לפני הבדיקה כדי לבדוק היטב.

ופוסקים רבים סוברים כך. 

@אמא תות

או אפילו במקום עצמו ואחכ העד יצא רטוב!! אולי טיפונית, אבל רטיבות קטנה לא פוסלת את העד

ואז התעוררה אצלי התהייה:

באותה תקופה היה לי היתר להיות עם תחתוניות בשבעה נקיים, וכמעט במאה אחוז מהמקרים כל כתם שהיה בהן הותר לנו. כך שבעצם יצא מצב שאם אני מצליחה לרגע אחד להוציא עד נקי, אני מתחילה שבעה נקיים, אפילו אם הדימום לא באמת נפסק! כי מה שיהיה אחר כך יותר לנו, ואת הבדיקה הבאה אני מחויבת לעשות רק למחרת לקראת שקיעה (כלומר ברור שלכתחילה בבוקר, אבל אם הייתי חוששת לכתם הייתי מסתפקת בבדיקה של הערב ובדיעבד זה נחשב). כך שגם אם ביום א' לקראת שקיעה הדימום לא באמת נפסק לגמרי, אם הצלחתי להוציא איכשהו עד כשר, ועד יום ב' בערב הדימום כן נפסק לגמרי - יכולתי לעשות הפסק ביום א' ולהתחיל שבעה נקיים (שהייתי מאוד זקוקה להם, זו הייתה תקופה משוגעת של דימום עשרה ימים מתוך עשרים בערך). אה, כן, גם ממוך דחוק היה לי פטור...

אז הייתי עושה בדיקות בזו אחר זו כל עוד לא נפצעתי ולא הייתה שקיעה, עד שהצלחתי להוציא אחת נקייה. והרגשתי רמאית גמורה. הרי ברור שבסוף הווסת אין דימום רציף אלא בגלים קלושים אחת לכמה זמן, ואם הצלחתי איכשהו לנקות לגמרי את הדם שנשאר מהגל הקודם, ולהוציא בדיקה נקייה לפני שמגיע הגל הבא, אז לכאורה עשיתי הפסק - אבל בעצם אני יודעת שהווסת עוד לא נגמרה.

כשאמרתי את זה לבעלי בהתחלה הוא חשב שאני מגזימה, אבל אחר כך התעמק בזה וחיפש ומצא, אני כבר לא זוכרת באיזה ספר, הדרכה שלא לעשות בדיקות בזו אחר זו ברצף "כי הדם לא יוצא בכל רגע ורגע" - נדמה לי שזו הייתה הלשון שם, בערך. כלומר בדיוק מה שהרגשתי, שזה לא אמיתי - צריך לתת קצת הזדמנות לגל הבא של דימום להגיע, ורק אם הוא באמת לא מגיע הבדיקה הבאה תצא טהורה. אם לא נותנים לו צ'אנס זו לא חכמה...

אני כמובן לא פוסקת כאן, ומבינה שיכולות להיות דעות שונות בהלכה, אבל ממה שחוויתי אני מבינה מאוד את ההיגיון בדעה הזאת.

יש הרבה הגיון הלכתי בבדיקות רצופות כאלה, אחת אחרי השניה.

כשממילא נראה שהדימום מסתיים, וכדי להספיק לעשות הפסק טהרה באותו יום עד השקיעה, הבדיקות החוזרות האלה בזו אחר זו מנקות את שאריות הדימום שכבר פסק.

מה גם שלדעת פוסקים גדולים מרגע שנמצא עד נקי לגמרי, כל כתם או אפילו דימום מועט שבא אחר כך, לא מתייחסים אליו כאל דם ווסת.

אז לכאורה גם בדיקות במרווחי זמן יוכלו לנקות אותו.

כשאני ידעתי שאזדקק דווקא לבדיקות רצופות כדי להוציא אחת נקייה, הבנתי שזה בגלל שאני צריכה להספיק לנקות אותו לגמרי לפני שיצא הגל החלש הבא...

זמן השקיעה מתקרב, והדם פסק רק סמוך מאוד לשקיעה (למשל בחורף שהיום קצר מאוד).

מה שאת מתארת זה משהו אחר. ועדיין, אפשר לראות גם בלילה שאחרי הפסק הטהרה לאן הדברים הולכים (אם אכן זה דימום של מחזור שנמשך או לא).

מהניסיון שלי (גם אני סובלת מכתמים) לא היתה פעם שהרב פסק לי טהור על הפסק טהרה כזה, שאח"כ לא ראיתי בעיניים שהוא צדק. 

ובכל זאת, כיוון שלפי התיאור שלך, את נוטה לראות כתמים גם ב 7 נקיים, אם היית מחמירה על עצמך ולא בודקת בדיקות רצופות, לא היית מצליחה לעשות הפסק טהרה, לספור, ולהיות מותרת לבעלך.

אם הרב פסק לך כך, יש מספיק "שוליים רחבים" בהלכה כדי להקל לך בבדיקות הרצופות האלה. 

רק משלימה את הסיפור שלי: מיום שראיתי את האמירה הזאת, אכן לא הייתי מסוגלת יותר לעשות בדיקות רצופות. עברו כמה שנים ולא חזרתי לכך מעולם.

ובכל זאת הצלחתי לעשות הפסקים, לטבול ולהיות מותרת. איך זה? פשוט מאוד - הוצאתי את ההתקן...

אח, איזה שמונה חודשים משוגעים אלה היו, מיום שהתקנתי אותו עד שנשברתי והוצאתי... אני נחרדת כשאני נזכרת.

באמת נשמע כמו תקופה בלתי אפשרית.

ואם אני מזהה נכון, אני זאת שפנתה אלייך במסר אישי והציעה שם של רב שאפשר להתייעץ איתו לגבי אפשרויות אחרות מלבד התקן .

לא נראה לי שאי פעם התייעצתי על זה בפורום.

אבל בכל מקרה יישר כוח לך 

מקור הדין להפסיק בין הרחצה לבדיקה הוא בשו”ת מהריל דיסקין ח”א סוס”ק ח’ ובשו”ת נפש חיה סי’ ס”א. ושם כתבו שצריכה להמתין כמה דקות, ולכתחלה כתב האגרות משה יו”ד ח”ב סי’ ע”א שתמתין כרבע שעה.

ובדיעבד נקטו הפוסקים שאף אם לא המתינה כי אם מעט (3-5 דקות) עלתה לה הבדיקה, מכיון שכל הפוסקים לא הזהירו כלל שצריכה להמתין קודם הבדיקה (חוט השני קצו,ד, ומראה כהן פ”ד ס”ב בשם הגרי”ש אלישיב), ויש שכתבו שאף אם לא המתינה כלל עלתה לה בדיקה (כן דעת הגר”ש וואזנר הו”ד במראה כהן שם, ור’ גם בספר יסוד הטהרה פ”ד ס”ב). ויש לציין שכל דין זה אמור רק כשרחצה בתוך אותו מקום או שישבה במים, אך אם רחצה עצמה רק במקלחת לכו”ע אינה צריכה להמתין כלל.

וטעם הדבר שמועילה בדיקה מיד אחרי הרחצה, כתבו לבאר עפ”י דברי שו”ת רע”א סי’ ס’ שמטרת הבדיקה היא לוודא על שעת הבדיקה עצמה שאין בה דם, ולא על משך זמן הקודם.

אבל מצד אני לא מסכימה איתך.

כשכותבים בפורום כזה דבר הלכה, שמדריכות כלות רבות מעולם לא שמעו עליה, המשמעות היא שזו הדרכה לא מצויה, כזו שלא מחייבת אפילו את רוב הנשים כאן, וכזו שלא תגרום כאן לבהלה שמא אישה שלא נהגה כך, נהגה שלא כדין.

המשמעות של "אני מדריכת כלות ומעולם לא שמעתי על זה" היא לא שמדריכות הכלות האלה מחזיקות מעצמן יודעות הכל, אלא שמדובר בחשש רחוק שהפוסקים אפילו לא הזהירו עליו, כפי שאת עצמך הבאת. 

אלא גם כשלמדתי הדרכת כלות בעצמי

ויודעת גם מהסביבה שלי (שיצא לדבר על זה) שכך נוהגים

וגם מרבנים שונים יצא לנו לשמוע את זה בהזדמנויות שונות

ואני לא מזרם חריג או קיצוני או מאד ספציפי, חרדים רגילים, סטנדרטיים

וכמו שמישהי הסבירה פה למעלה יש גם הרבה הגיון בעניין הזה.

לכתחילה ממתינים רבע שעה בין בדיקה לבדיקה. אם הזמן דוחק השקיעה קרובה ויש סיכוי שהבדיקה הבאה תצא יותר טובה אז בדיעבד מקצרים את זמן ההמתנה

אבל לכתחילה מתחילים מספיק מוקדם בשביל לא להצטרך את זה.

אני לא מדברת על מצבים מיוחדים כמו התקן ודימום הסתגלות

מדברת על המצב הרגיל שבדר"כ, תכלס-אם הסתיים המחזור -הסתיים ואם לא הסתיים לא הסתיים. אין פה יותר מדי מה להתחכם

מנסים לעשות הפסק, אם יוצא לא הכי נקי מחכים קצת ועושים עוד אחד - אם יש מגמת שיפור אפשר להמשיך. אם זה נראה אותו דבר-עדיף להרפות ולשחרר לחץ.

על העובדה שבספר הלכה חשוב,  לקהל עצום של נשים וכו'. ומה שהבאתי ציטוט מהרב עובדיה יוסף.

ויש נשים שהמחזור שלהן פוסק סמוך לשקיעה ועם מעט בדיקות רצופות, הן יספיקו יום נוסף בטהרה.

איך תדריכי אישה כזאת? שלא להזדרז ולבדוק בדיקות רצופות?

אם ההדרכה היא מעיקר הדין, את צודקת. אבל אם זו חומרה, את מחמירה עליה שלא לצורך ומעכבת אותה מלהפסיק בטהרה, לספור ולטבול.

יצא לי כמה פעמים לנסות "להרוויח יום" ע"י בדיקות רצופות.

מה שיצא לי מזה בסוף זה שהבדיקה של היום הראשון של 7 נקיים נפסלה (כי המשיך לצאת דם רק שבהפסק לא "תפסתי אותו" כי הזרימה בסוף הוסת היא חלשה עד אפסית).

ולקינוח תוסיפי לזה שהרבה פעמים הייתי נפצעת מהנסיונות האלו אז גם הפסדתי את אותו יום וגם צריך ללכת לבודקת טהרה (בזבוז זמן וכסף שהיה יכול להיחסך ממני).

וכל העגמת נפש מהנסיונות החוזרים ונשנים היא גם לא קלה.

אם הסיבה היא הלכתית , והיא מעיקר הדין (כמו שכתבתי בתגובה נוספת אלייך), כי אז באמת זה מצב של בדיעבד.

אבל אם הסיבה היא אחרת, אין כאן עניין של לכתחילה ממתינים, אבל בדיעבד מקצרים את ההמתנה.

אני אגיד לך למה זה חשוב - לפעמים החילוק הזה בין לכתחילה לבדיעבד עלול לגרום נשים לחשוש מלבדוק ברצף ולהפסיד את האפשרות לעשות הפסק טהרה באותו יום.

זה שכתוב לא עונה לשאלה.

10  או 15 וכו', אפשר להבין שזה לא מעיקר הדין. אחרת היה מס' דקות קבוע בהלכה.

יש חילוק גם בין מספר השעות שצריך להמתין בין בשר לחלב.

זה אומר שההמתנה לא מעיקר הדין?

אם אני לא טועה גם לגבי ההמתנה בין שיעורים לחולה ביום כיפור יש גישות שונות, ועוד כל מיני נושאים.

השאלה אם יש פוסק אחד שפוסק  10 דקות, ולעומתו פוסק אחר שסובר  15 דקות,

או שמדובר בהערכת זמן, "כ 10 - 15 דק'".

אם מדובר בהערכת זמן, אין כאן "גרעין קשה של הלכה" לענ"ד.

בדיוק היום שאלתי את הרב והוא הסביר לי.

גם אחרי שהדימום הסתיים, עדיין יש שאריות מהדימום בקפלי הנרתיק.

בלי ניקוי - והכוונה בניקוי זה למעשה לבדוק בעד בעדינות כמה פעמים עד שיוצא נקי - העד של הפסק טהרה יצא מוכתם למרות שהדימום כבר נפסק.

אם היום ארוך ויש זמן לשאריות הדימום להתפנות מהגוף ללא עזרה, מה טוב. אבל אם אין זמן עד השקיעה, לא חבל להפסיד יום בטהרה בגלל שאריות?

אפשר לראות בפועל שאכן מדובר בשאריות כשכל עד יוצא נקי יותר ומוכתם פחות מהעד הקודם.

הרב אמר שאין מציאות כזאת שמנקים מהר מהר ומצליחים לעשות הפסק טהרה לפני הפעימה הבאה של הדימום.

לדעת הפוסקים ברגע שעד יצא נקי והאישה הצליחה להפסיק בטהרה, כל מה שהיא רואה אחר כך, נחשב כתמים.

לא זאת הכוונה.

הכוונה היא אכן ל שניים-שלושה עדים.  ואם יש עוד זמן, אז אפשר אחרי הפסקה לנסות שוב.

כמה זה כמה וכמה לדעתך?

יש פוסקים שאומרים שאם אשה ניקתה וניקתה עד אחרי עד עד שיצא נקי, זה בסדר. ויש פוסקים שאומרים להמתין 5-10 דקות בין ניקוי לניקוי  ואז גם אם יש עדיין דימום חלש זה מאפשר לדם לצאת ולהכתים את העד וככה ההפסק יותר "אמין".

בפועל הרב אמר לי שמותר לנקות בלי שהיה בין ניקוי לניקוי.

זו לא הלכה להמתין.

יש דעות שאומרות שלכתחילה להמתין ובדיעבד ההפסק תופס גם אם לא המתינה.

יש דעות שאומרות שלא צריך להמתין בכלל.

"הלכה" זה מושג רחב. כל אחת ומה שפוסקים לה. יש כאלו שעבורן זו ההלכה ויש כאלו שלא.

אני זוכרת שכתבת ככה פעם לגבי נושא הלכתי אחר.

מצד שני הוא מאוד מקל בכמה תחומים אחרים...

זה מנקה הכי טוב ומשאיר את המקום ללא פצעים כלל.

כשהמגבון יוצא נקי, כדאי לעשות את ההפסק עם עד שמשחת אותו עם מעט משחת KY או וזלין או טיפה הרטבת אותו (אבל מכל הנ"ל לשים ממש מעט אחרת זה פוסל את הבדיקה)

חשוב שהעד של ההפסק יהיה משוח קצת כי אחרי הניקיון של המקום כל האיזור נורא יבש ועלול להיפצע ממש בקלות מהבדיקה.

כלומר לנקות את המקום עם מגבון לפני ההפסק.

אני אחת שנפצעת די בקלות ועם מגבון אף פעם לא נפצעתי! לא משנה כמה ניקיתי וניקיתי. הוא גם קצת רטוב, גם קצת עבה (וככה האיזור מוגן אם יש על היד משהו קצת מחוספס או שורט - כמו ציפורן למשל) וגם יש לו מרקם חלק כזה שמונע את ההיפצעות. 

כתבתי קל וחומר.

אני מציעה לשטוף את המגבון במים מהסבון שעליו קודם.

ואז לא יהיו עליו חומרים שלא נראים לך. ולמה שמגבון רטוב יפצע את המקום?

ההפרשות הטבעיות ממש לא מתחדשות תוך 10 דקות (אצלי זה לוקח לפחות 6 שעות עד שהמקום נהיה שוב לח וניתן לבצע בדיקה עם עד יבש בלי להיפצע. אם אחכה 10 דקות ואנקה זה מתכון בטוח לפצע)

גם אני חוויתי מה שאת אומרת, שהנסיונות החוזרים ונשנים לנקות - לא עזרו להרוויח יום. מצד שני יש נשים שזה כן מצליח להן.

אני אישית - מנקה בבוקר של ההפסק טוב טוב עם מגבון ו 45 דקות לפני השקיעה מנסה לעשות את ההפסק. אם יצא נקי מה טוב, אם יצא מעט מלוכלך אנסה עוד פעם פעמיים, אם יצא מאוד מלוכלך - אנסה שוב עם מגבון ואח"כ עם עד שמשחתי אותו ב KY.

לנקות עם אצבע רטובה/עד בדיקה אף פעם לא עוזר לי. האצבע לא מנקה הכל והעד פוצע אותי. 

ודרך אגב - לפי מה שאומרת רופאת הנשים שלי שום ניקיון הוא לא טוב לנרתיק. גם לא עם מים. לא בריא לנקות אותו בכלל.

אצלי זה 7-8 ימים (תלוי אם השקיעה מאוחרת או מוקדמת) ההבדל בין 15 ל 16 יום (של נידות) בעיני מאוד משמעותי. אני מוכנה לנקות עם מגבון רטוב וכל מה שצריך בשביל להספיק את היום (כמובן כשבאמת הוסת נגמרה). 

אותי המגבון לא פוצע, לכן עבורי זה מושלם. מנקה פרפקט, לא צריך לחשוש מניקוי חוזר ונשנה ואם אני תקועה במקום בלי מים זה בכלל יתרון. ניקוי במגבון + הפסק עם עד משוח + החלפת לבנים והנה, הרווחתי יום של טהרה (גם אם נתקעתי בפקקים או אם אני עובדת עד אחרי השקיעה ולא הספקתי להגיע הביתה)

ובתור אחת שסבלה פעם מפטריות חוזרות ונשנות אני יכולה לומר בוודאות שפטריה לא חוטפים מניקוי חד פעמי של האיזור במגבון. פטריה חוטפים בעיקר מתזונה לא נכונה (שגורמת לקנדידה ומשם הדרך לפטריה בנרתיק מאוד קצרה) ומשימוש בתחתוניות רגילות (כי החומר שלהם סינטטי ולא נושם בכלל).

אני בצעירותי גם הייתי מהלחוצות לבדוק,אחרי 5-6 ימים , מלא פעמים , עד שלפעמים פצעתי את עצמי.

כל פעם יש לי שאריות- אני כבר מרגישה שזה לא הפרשות חדשות,כבר רואה שאלו שאריות שנותרו בנרתיק- אבל מרפי יוצא שבימים הקצרים הללו הגל האחרון יוצא נגיד בצהרים, ואני לא מצליחה לנקות עד השקיעה. ואז אחרי השקיעה יוצא עוד כתם מסכן- ובאסה, התפספס יום. 

הפעם- גם לקחתי קינמון מהיום הרביעי (שבבוקר כבר היה דימום קלוש)- חצי כפית מהולה במים חמים, למחרת כמעט כפית-

וגם התחלתי את הניקיון מהבוקר... עשיתי מקלחת בבוקר וניקיתי מבחוץ, 

הכנסתי עד רטוב בבוקר לכל הפינות והסדקים (בזהירות רבה מצוואר הרחם שהוא תמיד נפצע לי..) 

טמפונים שייספגו (למרות שאני לא בטוחה אם זה עדיף)

שוב אחרי כשלוש שעות- עד רטוב,

ולפני שקיעה- עד רטוב,

ואחריו עשיתי הפסק.

וזה עבד!

אמנם היה מראה בספק גם עליו וגם על המוך דחוק,

אבל יצא טהור- ולפי המוך דחוק שלא היה עם שום אדום הבנתי שפעלתי נכון!

ובאמת גם בימי הטהרה אחכ היה ברור שהדימום נגמר והיה צורך רק לנקות את הנרתיק.

עוד סיבה אולי שהצליח: קראתי על שיטת הריקון הטבעי של שנברון (בפורום של באופן טבעי), וניסיתי ליישם.

אולי זה גם הועיל.

זה מרגיש נכון בכל מקרה....

יש לי מלפני כמה שנים בקבוק פלסטיק לחוקן ביתי, אני שוטפת אותו היטב, ממלאת בו מים חמימים ושוטפת את המקום מבפנים, ויודעת שאת ההשתדלות שלי עשיתי.

אצלך הבקבוק הוא מלפני כמה שנים אז כנראה לא נשארו חיידקים.

אבל אם מישהי תיקח בקבוק שהיה בשימוש לאחרונה ולא חוטא היטב (או גם אם ניסו לחטא..), ותשפריץ מים עם חיידקי מעיים לתוך הנרתיק, זה מתכון לאסון. אסון ממש.

אבל אני נתפסתי על משהו אחר -

את לא שנייה אחרי לידה? מה את מטאטאת בכלל?🤭

בכל אופן, בעלי אומר לי כל מיני דברים מצחיקים בסגנון, אבל לא זוכרת כרגע משהו ספציפי... (ואולי זה גם אישי מכדי לשתף🙈)

ובעלי לא יודע לטאטא..

כאילו יודע לטאטא אבל רק את המטר במעגל מסביבו...

מבחינתו זה המרחק מטאטא מגיע אליו...חחחחחח

אבל תודה על התזכורת!!

גם אם מישהו יגיע היא מאחורי הדלת..

רק לקוות שיצליח להיכנס כי הדלת לא כ"כ נפתחת😅🤭

יום למחרת ניסיתי שוב,  הרמצי כיסאות והוא בדיוק חזר הביתה, לרצפה שחורה כן? וישר אומר מה קרה את שוב שוטפת??

מבחינתו כיסאות למעלה זה אומרים שטפתי את הרצפה, לא משנה שהרצפה מחכה עוד מאתמול 

או רק סידרתי לקראת שטיפה.....

גם אני בשירות לאומי (רווחה) למדתי מעו"ס שתמיד צריך לפרסם את מה שעושים... אז לכן אני משאירה ערמות כביסה מקופלת (כשזה כן קורה...) עד שבעלי יגיע.

להשאיר ערימות כביסה..

פיזורים זה צטלה בפני עצמה אצלינו...

יש יציאות שהם רק של גברים נקודה!!!

אני עומדת מטגנת לביבות לקראת יציאה מהבית. בעלי חוזר מתפילת ערבית, מבקשת ממנו לארגן תיק לנסיעה עם טיטולים, מגבונים, בגדי החלפה ובקבוקים לבנות.

אחרי חמש דקות בערך אני רואה אותו יושב על הספה, שואלת אותו "ארגנת את התיק?" תשובתו המופלאה: "ביקשתי ממני לפני דקה, מתי הייתי אמור להספיק לארגן?" מממ.. בדקה (חמש כאמור) הזו במקום לשבת על הספה?

כמובן שווידאתי לפני היציאה שיש בתיק מה שביקשתי ולא היו מגבונים..

חח יצאה לי חצי פריקה.. פשוט היה לי אחהצ עמוס ומלא במשימות והפרופורציות ביני לבינו הדהימו..

עכשיו שלא תבינו לא נכון, הוא עושה מלא בבית. אבל היכולת המופלאה הזו פשוט להתיישב לנוח מדהימה אותי😅

אני מתיישבת להניק וכל ההנקה אני על קוצים במחשבה על כמה דברים יכולתי להספיק עכשיו במקום זה

בעלי הלביש לפוצון ציצית 

ושר: 

"בוקר טוב עולם... (במנגינת פינוקיו)

אני מסדר את החוטים

אני כבר ילד יהודי"

רציתי להעלות לפורום אז הנה הזדמנות. 

באה לשים פסולת בפח ואין שקית

רואה צלחת עם פסולת על השיש ומוסיפה את שלי

באה אחרי 5 דקות שוב לפח

עדיין אין שקית

אבל הצלחת עם הפסולת נעלמה

(הוא שם אותה בשקית שהוא הוציא החוצה ועוד לא שֹם בצפרדע)

נכנעתי ושמתי שקית בפח

לק"י

אני פותחת עוד שקית ומניחה איפושהו.

עד שהוא מוציא את המלאה מהפח, ושם חדשה....

בדרך כלל בלידות בעלי נמצא איתי והילדים אצל ההורים שלו.

אחרי שנגמרת הלידה, במקום לנסוע להורים שלו להיות עם הילדים ולעזור להם, הוא חוזר הביתה לבד.

מפיל את הילדים על ההורים שלו, ונהנה מבית ריק.

בעיניי לגיטימי. ווין ווין סיטואיישן

בכנות בעלי עושה את רב תחזוקת הבית

אז מי אני שארד עליו

אבל כן יש כמה דברים שאני נושכת שפתיים

הוא מטאטא (יסודי ומעולה, משהו נדיר!)

ומשאיר את הערימה באמצע החדר

אני מתפחלצת כי תכף יבואו הילדים וידרכו והוא מבחינתו זה 2 משימות נפרדות לחלוטין

יש לטאטא

יש ליעות

יום יבוא והוא יאסוף

(ברגיל אני לא מתאפקת ותמיד מרימה אלב עכשיו בסוף הריון אז מוותרת)

הוא שוטף כלים מנקה את הכיור מנקה את השיש

ואז תולש את מגבת הידיים מהמתלה

ומנגב איתה את השיש המקורצף

נשמע לו ממש מיותר גם לנגב בסמרטוט רטוב וגם לנגב ביבש

וזה מגרדדדדדדדד לי בעיניים.

משתדלת פשוט לא לראות.

מה עוד?

קבוע, קבוע

הוא מקלח את הילדים

ומוציא אותם במגבות שלנו.

למהההה בשביל מה לכל ילד בבית יש מגבת אחרת?

כדי שלא אצטרך כל היום לכבס

אבל לו זה לא מפריע וקשה לו להבין שזה מפריע לי...

רצף אירועים ממש מרגיזים ועוד מלווים בהרגשה של חוסר התחשבות

חיבוק

או לשאול, או להגיע מראש שבעים...

אבל זה אחד המבאסים גם להיות באירוע ולא לאכול וגם הקטע שלא מתחשבים...

אמרה שהוא ידאג לנו.

היא גם הרשתה לעצמה לאכול משהו בטענה שזה טבעוני, אני לא חושבת שהיתה אוכלת אם היתה יודעת שהוא אוכל טרף

בסוף הוא יודע הכל

מבינה שציפיתי יותר מידי

נשמע סופר קשוח, ובפרט שכשארחת כל כך טרחת והתחשבת..

אני בסיטואציות כאלו דואגת להביא איתי משהו- סלט/ פשטידה/ עוגה שאני אוהבת (אפילו קנוי...) ואז יודעת שבכל מצב יהיה לנו משהו לנשנש...

האמת אני חושבת שצריך לדבר איתו ברחל בתל הקטנה. בסוף הוא גדל כדתי והוא מכיר את ההלכות. אז נראה לי בסיסי שאם הוא מארח את המשפחה הדתית שלו הוא יתחשב.

(אצלינו במשפחה גם יש דתל"ש שמארח ודואגים שהכל יהיה כשר... אולי ההבדל הוא שהוא דתל"ש כבר מעל 30 שנה ועבר מזמן את הקטע של לעשות דווקא.)

וזה בלי לדבר על הקטע של להתארח אצל זוג לא נשוי אבל זה כבר עניין שלכם...

קיצור, אני חושבת שאפשר לדבר איתו כאדם בוגר בתקוה להבנה

בסוף כשבעלי אמר לו שיש בעיה עם זה שהוא מחמם בתנור הוא נעצר, אבל זה היה מאוחר מידי.

אני לא חושבת שזה היה דווקא כמו פשוט חוסר מחשבה עלינו.

ולגבי זה שהם זוג לא נשוי- יש דברים מורכבים בין משפחות...

יש צפרדעים שבולעים

בואי, גם זה שהיא קונסרבטיבית זה לא מציאה, אפילו שהיא חמודה ממש

וזה שהיא מסיתה אותו שמאלה שמאלה שמאלה

מצב קשוח.

ומנסים לאזן, די למען כיבוד הורים/חמים

לק"י

למשפחה קרובה מן הראוי לדאוג.

זה גם לא מישהו בודד ששומר כשרות. מן הסתם שהיו לא מעט.

לק"י

לי יש אחות טבעונית, אז הכי הגיוני שאני אדאג לה לאוכל באירועים. לא חייבים שיהיה לה הכל, אבל שיהיה מה.

היא משפחה קרובה, לא איזה סבתא של הבת דודה מהצד השני.

מניחה שהם לא יגבילו למינימום אנשים גדול מדי...

וצלם וקיר בלונים וכו'- לדעתי זאת החלטה שלכם אם ההוצאה שווה את זה. אחרים לא יכולים להגיד לך מה בזבוז כי זה שאלה של מה חשוב לך ומה ישמח אותך...

יצא לנו יותר זול מלקחת אולם וקייטרינג (מינימום הזמנה של 60 מנות שחלקם הלכו לפח)

צילומים - אם יש לאחד המשתתפים אייפון התמונות ממש איכותיות, לנו זה הספיק.

לא מוצאת מקום באיזור...

ובאיזו שעה עשיתם? ערב/בוקר?

אנחנו עשינו אירוע צהריים

כזה משעה 14 עד 16-17 בערך

יותר זול לעשות בצהריים מבערב

לא זוכרת כמה בדיוק

עלה לנו 150 למנה אם לא טועה + טיפ + בקבוק יין שווה..

הייתה ארוחה בשרית עם מנה ראשונה עיקרית והרבה מאוד תוספות וקינוח. חלק מהדברים ארזו לנו הביתה.

היינו 25 איש, בפועל הגיעו קרוב ל 30 ובעל המקום אמר שאכלנו ממש קצת ולכן לא מחייב על התוספת

אחות של בעלי רצתה לעשות שם כמה חודשים אחרינו והמחיר היה קצת גבוה יותר,

בגלל ענייני כשרות עשתה בסוף באנטריקוט (אנטירוקט עדהח רודריגז רובין)

וחצי מהמנות הלכו לפח כי אין לנו צורך בכמות כזאת..

זה זול ומרשים.

ואז לשלם קצת כסף למישהי שתנפח את על הבלונים ותתלה.

סט 109 יחידות שרשרת בלוני קונפטי כחול וזהב ו-2 יחידות אביזרי בלונים, ערכת קשת בלונים דקורטיבית מושלמת ליום הולדת, חתונה, מסיבת מקלחת תינוק, קיר רקע, ציוד לקישוט מסיבת חג משפחתית.

!בוא לבדוק אותם  SHEIN.com, - גיליתי מוצרים מדהימים ב

סט 109 יחידות שרשרת בלוני קונפטי כחול וזהב ו-2 יחידות אביזרי בלונים, ערכת קשת בלונים דקורטיבית מושלמת ליום הולדת, חתונה, מסיבת מקלחת תינוק, קיר רקע, ציוד לקישוט מסיבת חג משפחתית.

1 סט, מכתבים לתינוק קופסת נייר שקופה, קופסת בלונים לקישוט יום הולדת שמח, קישוט מקלחת לתינוק שנה אחת מסיבת יום הולדת 1 מסיבת יום הולדת (לא כולל בלונים) מתנות קישוטי מקלחת לתינוקות

!בוא לבדוק אותם  SHEIN.com, - גיליתי מוצרים מדהימים ב

1 סט, מכתבים לתינוק קופסת נייר שקופה, קופסת בלונים לקישוט יום הולדת שמח, קישוט מקלחת לתינוק שנה אחת מסיבת יום הולדת 1 מסיבת יום הולדת (לא כולל בלונים) מתנות קישוטי מקלחת לתינוקות

אם רלוונטי תגידי לי ואחפש לך עוד

שמכינות מארזים (חלבי) מאוד יפים של סלטים, פשטידות, סנדוויצ'ים, מוקרם, קינוחים...

אם חלבי זה יתאים, תכתבי אזור אולי נוכל לעזור לך לאתר משהי. 

או לעשות במסעדה שיש בה אופציה

או להזמין מגשי אירוח שיש בהרבה קייטרינגים, ואז לעשות בופה יפה ומכובד

או מסעדה שעושה משלוחים

ולפעמים יש גם קייטרינג שעושים דברים קטנים, בעיקר מתחילים וכאלה.

מזל טוב!!!

איזה ילד רגיש ומהמם.

יצא לך לשאול אותו אם הוא רוצה שהם יגיעו? אולי להכין להם ציור או שיר? לדבר על זה ולהבין אם הוא חושש ממשהו או פשוט מתרגש?

יוצא לכם לראות אותם הרבה?

אמר שדווקא כן רוצה. אבל ביקש שסבתא לא תחייך אליו.

ביקשנו מכולם מראש לא להתייחס אליו על ההתחלה כדי שיהיה לו רגע זמן להפשיר.

הילד ישב רוב הזמן על הספה והסתכל, רק לקראת הסוף (אחרי שעה וחצי בערך הוא התקרב לשולחן (כמובן שכל הזמן הצענו לו לבוא וחלק מהזמן גם ישבנו איתו על הספה))

מהשיח איתו הבנו שהוא לא מפחד כמו שהוא ממש ממש מתרגש.

הוא פוגש אותם בערך פעם בחודש +- לסעודת ליל שבת. בכל מפגש כזה הוא אומר לנו שלא רוצה שיחייכו אליו אבל זה אף פעם לא הגיע לרמה של כאב וכו

לנכדים היא ממש אחלה, קונה מתנות מביאה ממתקים

לא מצליחה לחשוב על משהו

היה שיח כזה גם אתמול וגם היום ולא נשמע שהוא מאיימת או מפחידה אותו

היא כן אישה נורא מתלהבת ורועשת - בגלל זה גן ביקש שלא תחייך - תתייחס

מכאן ועד התקפי צרחות למשך 30 שעות נשמע לי הזוי.

אני פתאום שמתי לב שכשאנחנו עם הילדים אז חמותי ממש סבבה, מתנהגת בצורה שעוברת לנו, אבל כשהיא איתם לבד היא אומרת להם כל מיני דברים שממש מלחיצים אותם. לא מרוע חס וחלילה, אבל נגיד הם משתמשים באיזו מילה סתם ככה, נגיד אומרים כל הזמן את המילה שולחן (זה לא המילה באמת, אבל נגיד "אתה שולחן" לאנשים) סתם כי זה מצחיק אותם, ואז היא אמרה להם שאסור להגיד את זה. ויש לי בן כזה צייתן שהוא כל הזמן דואג להיות בסדר ולא לעשות דברים שאסור וכו, והוא ממש נלחץ מזה, עד שקלטנו ואמרנו לו שהכל טוב ושלא יגיד לה אבל בכללי הוא יכול. עכשיו אם היינו שם באותה שניה היינו אומרים לו שזה לא מילה רעה ושמותר להגיד רק לא לסבתא. אבל לא היינו ומבחינתו היא דמות סמכות אז הוא נלחץ.

או שהיא היתה עם הילדים כמה זמן והלכנו לנוח והבת ממש בכתה שרוצה לבוא אליי (הם רגילים שבאים גם אם אני נחה) וחמותי ממש צעקה עליה שאסור לבוא אלינו בשום אופן וכעסה והבת שלי נורא נורא נבהלה ולא רצתה להתקרב אליה לשארית הביקור. וברור שהיא רק רצתה שננוח ולעזור, אבל זה עבר ממש גרוע.

אז לפעמים סבא וסבתא עושים או אומרים דברים שלא נעימים לילד והוא לא יודע שאתם הייתם מוצאים פתרון אחר, או שמבחינתכם הדבר הזה לא סבבה, כי אתם השארתם אותו איתם, אז כביכול הכל לגיטימי. ויכול להיות שקרו דברים כאלה בעבר וזה פשוט השאיר לו חוויה קשה ממנה. במיוחד אם את אומרת שלוקח לו זמן להפשיר והיא טיפוס סוער.

ואם אני זוכרת נכון הבן שלך קטן אז לא הייתי מנסה לדובב אותו בנושא, כי יש מצב שהוא נשאר רק עם התחושה אבל לא זוכר את הסיטואציה בדיוק ו/או לא ידע להסביר.

פשוט כל פעם שהיא באה הייתי כן מבהירה שאתם איתו כל הביקור ואם משהו לא נעים שיבוא ללחוש לכם באוזן או משהו כזה. ולהיות יותר בפוקוס עליו כשנמצאים בסביבה  שלה

למרות שכן, ליד הסבתא הזאת צריך להלך על ביצים.

היא מקסימה ועדיין, תחושת תכנון מילים ומעשים. לא חשבתי על זה. עכשיו אני נזכרת

הרבה פעמים היא מעירה לו אם זה על הפעלתנות שלו - כי הוא באמת שובב

או על הסדר כי היא חולת ניקיון ברמת האובססיה (מסדרת את החליפה שלו, ניקוי פנים וכאלה - למרות שהוא לא מלוכלך. זה הבנאדם) 

לאחרונה, אני לא מצליחה להיזכר בסיטואציה שבה זה קרה ככה שזה היה ממש מזמן. בטח לפני חצי שנה ויותר.

היא לא נמצאת עם הילד לבד מאז גיל שנה וחצי בערך שהייתה שומרת עליו אצלה בבית.

כשאנחנו מתארחים שם הילד איתנו דבוק אלינו רוב הזמן.

הפתרון הוא לא להפגיש בינה לבין הילד? נשמע לי הזוי.

מנסה לחשוב על דרך להתמודד עם זה.

פשוט להיות מודעים ולהיות בפוקוס עליו

להתמקד רק בו

זה כם יתן לך כוחות למפגש איתה כי תהיי אקטיבית להרים לו ולא פסיבית של לחטוף

אי אפשר לא להיות בפוקוס כי הוא פשוט איתנו, יושב עליי או על בעלי. עד שמפשיר והולך לשחק עם איזה משחק אנחנו כבר מתארגנים ליציאה.

איך אפשר ליצור יותר פוקוס מזה?

במיוחד שלאחרונה אני ממש לא מצליחה להיזכר בסיטואציה שבה היא העירה לו. 

יש לילד זיכרון מדהים אבל לא היה משהו שקרה בחצי שנה האחרונה.

אני פשוט באמת אובדת עיצות. קשה לי בקיצור

לא בדיוק סיטואציות כאלה. אבל כן כשבאנו למפגש משפחתי הוא לא הסכים להכנס ולקח לו הרבה זמן להפשיר (חוץ מזה שבחוץ היה קפוא אז באמת היה צריך להפשיר חחח)

אם היינו מגיעים לאירוע המוני אפילו בחוץ - הוא רצה לחזור הביתה.

בכלל היה לוקח לו זמן להתרגל.

וגם לחלק מהאחיות שלו לקח זמן להתרגל כשנפגשים עם משפחה. בסוף לאט לאט זה עבר והם גדלו ועכשיו זה פחות משמעותי.

כן יכולה להגיד שהוא רגיש. וכנראה זה בגלל זה התגובה שלו. 

אבל אולי לנסות לא רק לספוג את הקושי שלו

אלא לעשות דברים אקטיביים שיקלו עליו

לחשוב מה יעזור לו להיפתח

אם מגיעים בני דודים להביא משחקים שהוא יוכל לשחק איתם

דברים כאלה...

יש משחקים, ממתק שהוא מביא כדי לחלק ומלא תיווך

קשה לו להפשיר יש מקומות שזה בא לו יותר בקלות ויש מקומות שפחות.

יש לנו את הספרים של מקשיבים ללב ובאופן כללי הילד מבטא את עצמו מצוין.

הייתה גם הכנה, דיברנו על מה שיהיה, הכנו איתו את השולחן והסברנו מה יהיה מי יישב איפה וכו

אולי הייתה יותר מידי הכנה חח לא מצליחה לחשוב על בעיה אחרת.

זו רגישות גבוהה מאוד, שאמנם לא קלה, אבל בהחלט יכולה להיות מתנה.

מציעה לך לקרוא קצת על "ילד רגיש מאוד" ועל "אדם רגיש מאוד". יכול להיות שתמצאי שם לא רק אותו אלא גם את עצמך... ויש דרכים להתמודד עם זה, אבל ההיכרות עם העניין היא צעד ראשון🙂

וואו, גדול עליי.

מרגישה מוצפת מכל כיוון.

רק התחלנו קלת, מחכים לתור לרבע

רק קצת קשיי קשב ובעיות התנהגות

ילד בן שנתיים עם קשיים כאלה, זה נורא מתוק

בגיל 4 קצת פחות.

אני רוצה להיות בת יענה.

רציתי לכתוב לך את זה מהפן החיובי... רגישות גבוהה זו מתנה! נכון, היא באה עם קשיים בצידה, אבל מדובר באנשים ובילדים בעלי מודעות גבוהה לסביבה, שיכולה להביא אותם גם להיות אנשי חסד, אנשים קשובים בצורה לא רגילה, אנשים אהובים על הסביבה...

אני כותבת לך את זה בתור רגישה בעצמי (גיליתי את ההגדרה רק בשנים האחרונות) ובתור אמא לילדה רגישה אחת לפחות. ברור שיש בזה גם קשיים, גם בתור בוגרת אני מתמודדת עם זה, אבל עדיין לא הייתי מוותרת על הרגישות באופן כללי, לא שלי ולא של הבת שלי, ועל האיכויות והכישרונות שבאים עם זה...

(ואחרי שאני מכירה רגישות מסוג אחר, שנקראת בשם אוטיזם, אני לגמרי מודה על כך שהבת האחרת שלי היא אדם רגיש מאוד ושמשם נובעים הקשיים שלה... כי עם רגישות גבוהה אפשר לעבוד, עם אוטיזם זה קשה יותר...)

בכל אופן, אני לגמרי מבינה אותך❤️

גם קשיים חיוביים הם קשיים, וקשה כשהכול נופל בבת אחת...

אבל אתם בתהליך של טיפול כבר, וזיהיתם את זה בגיל צעיר, ובע"ה הוא ילמד כלים שיעזרו לו להתמודד עם הקשיים ולנצל את כל האיכויות שברגישות!

וואוו

לא ציפיתי

יש לך מושג למה זה כל כך מלחיץ אותו? איך הוא איתם?

מדהים איך הוא מרגיש כמוך מסתבר

ומדהים איך לפעמים אפשר לפתור בעיות רק על ידי דיבור

חיבוק ענק בטח את בשוק

יש לי ילדה שממש מתכווצ'צ'ת מהמון אנשים, גם אם כולם מוכרים. נכנסת לעגלה של אחותה וסוגרת על עצמה את הגגון. 

מכירה גם ילדון שהיה סובל מכאבי בטן קבוע כשהיו מגיעים אנשים.

נפהלתי לרגע שככה יהיה לו בכל אירוע..

למרות שאני מבינה אותו כי גם אני לא מבינה טוב לפני אירועים.

דווקא בגלל שאני מבינה אותו, תמיד הייתה לי תקווה קטנה בלב שהילד לא יירש את החסרונות שלי  

וואו, איזה רגישות יש לו.... כנראה הוא ממש חש סיטואציות.

חיבוק גדול.

תודה לה ' שזה לא משהו בריאותי, כי הבת שלי פעם היתה בת 3, כמו שתיארת (מידי פעם צרחות של כאב בטן, בא בגלים) וזה נגמר בניתוח.

ואני ממש זוכרת את השרשור הארוך על חמותך שלא מתארחת אצלכם וזה ממש משמח לשמוע שהיא באה והייתם בטוב!!! 

ילדתי שניים בינתיים ב"ה

הכל בסדר והמספר לא חזר ב"ה 

כמו הרבה דברים אחרים, זה עניין מאוד אישי.

אני עשיתי את הניתוח שנחשב קשה יותר (לא זוכרת עכשו את השם) ובגדול היתה לי החלמה קלה. מה זה אומר? שלא היו לי כאבים בכלל, אבל כן לקחתי בערך שבועיים וחצי חופש מהעבודה כי לא ראיתי טוב ולא רציתי לאמץ את העיניים (אני עובדת מול מחשב אז זה קריטי).

אחותי עשתה את אותו הניתוח כמה חודשים לפני - סבלה כמה ימים מכאבים מטורפים. ולדעתי חזרה לעבודה מהר יותר כי לא היתה לה גמישות כמו לי.

ככה שאני לא יודעת איך ניסיון של אחרים יכול להועיל פה... כי אין הבטחה מה יקרה.

מה שכן, כדאי להיערך ולבחור תקופה שבה יש יותר אפשרות לנוח, בטח כמה ימים, של חופש מהעבודה ועזרה בבית.

יומיים כאבים חזקים ממש בעיניים.

אח''כ ללא כאבים אבל ראיה מטושטשת שהלכה והתייצבה עם הזמן, כל הזמן היה שיפור.

חושבת שחודשיים-שלושה אחרי ראיתי 6/6 ב"ה.

שעשתה קצת אחרי לידה שלישית.

בערך שנתיים אחרי הלידה השישית (יותר משבע שנים אחרי הניתוח) חזר לה מספר של חצי בשתי העיניים, שלםני זה היה לה יותר מ4

אחרי 3 לידות ב"ה כל פיקס

רואה 6/6

היה מספר ממש גבוה, עשיתי לפני החתונה ומלכתחילה נשארה מידה נמוכה. אני חושבת שעלה לי עוד קצת אחרי, אבל אני עדיין לא משתמשת במשקפיים

מבחינת ההחלמה היה לי כמה ימים קשים. אני חושבת שאי אפשר לדעת מראש איך יהיה אז כדאי להיערך מראש לכמה ימים- שבוע של תפקוד נמוך יותר ועזרה בבית עם הילדים.

עכשיו יש 1-2.

אגב רואה ששאלת לגבי ניתוח נוסף, אני עשיתי בקייר לייזר והם מתחייבים שאם המידה עולה ומבחינה רפואית אפשר לעשות עוד ניתוח הם עושים ניתוח חוזר חינם...

עשיתי לפני החתונה בגיל 19, אחרי לידה רביעית חזר לי למספר הקודם. 

באסותא טוענים שהמחקרים מראים שאין קשר ללידות (קשה לי להסכים איתם)

בכל מקרה עכשיו מחכה לפני שאעשה ניתוח נוסף.

חייבת לציין שלא מתחרטת. היה שווה להיות בלי משקפיים 11 שנה...

וכבר לקחתי...

השאלה שלי בעיקר מה מצפה לי מבחינת דימומים ומחזור

זה מה שיש לצערי. מתפללת...

אם יש לך טיפים נוספים, אשמח לשמוע

הלבשתי ביגוד ראשוני ארוך דק של נקסט ומעליו אוברול חם. יש בכל החנויות... קרטרס, שילב, פוקס, נקסט - פליז/פוטר.

היו לי אני חושבת בערך 8 בגדים לתקופה הראשונה, זה גיל שפחות מתלכלך, אז זה שאלה של כמה את מתכננת לכבס.

לק"י

אגב, הבן שלי בן חודש וחצי ושוקל בערך 3.5, ויש אוברולים 3-6 שדי טובים עליו.

תחשבי שיש מתחת גם גטקס, וגם אוברול חייב להיות מספיק גדול, שיהיה לתינוק מקום. זה לא כמו חולצה ומכנסיים.

המלצה שלי מהאחרון שלי גרביונים יותר נוחים מרגליות.זה גמיש ומחמם.

ביגוד במידה 0-3 הייתי קונה לכזה משקל. אולי בגד 2 קטנים יותר...

ובגיל כזה לי נח בעיקר אוברולים ולא מכנס וחולצה...

יש פרוותי כזה אני הכי אוהבת! בעיני משו כמו 7 אם את מכבסת הרבה לגמרי מספיק. הם גדלים מהר...

וכובעים!

אז מסכמת לי

0-3

בערך 8 בגדים חמים זה בסיסי.

מישהי ראתה מבצעים/הנחות ויודעת להגיד לי איפה כדאי עכשיו?

קרטרס לדעתי 2+4 שזה הכי טוב שלהם והם איכותיים

פוקס 50 אחוז (אמור להיות 70 בהמשך)

שילב יש מצב שגם יש לא זוכרת

נקסט בלי מבצעים אבל מחירים סבבה ביחס לאיכות

הגוף פורק מתח

תבכי, תספרי כמה שיותר את הסיפור בדגש על יצירת רצף האירועים בצורה קוהרנטית והרפיות