להתחיל לנקות מהרגע שאפשר- אחרי שנגמר הדימום.

וכל כמה שעות לנקות שוב.

אני מנקה עם היד במקלחת, וגם עם טישו/ עדים.

אם עושים עם טישו- צריך לשים לב שהוא לא יתפורר בפנים.

לפני הבדיקה עצמה, אפשר לנקות עם עד רטוב. בבדיקה עצמה בעיקרון לא להרטיב (חוץ ממצבים מיוחדים כשיש היתר).

מגבירים את היובש במקום, מה שעלול לגרום שבשעת הבדיקה עם עד יבש תפצעי את עצמך

ואז מתחילים להסתבך עם שאלות ובודקת טהרה וסתם בלגן מיותר

הכי טוב - שטיפה חיצונית במקלחת

למעשה אם את כבר נקיה את כבר נקיה

אלא מה - לפעמים נשארים קצת שאריות בפנים. לכן הכי טוב לעשות כבר בבוקר כאילו בדיקה - עם עד יבש, רגיל. זה ינקה את המקום מהשאריות

אח"כ כשעה+ לפני השקיעה כשעושים את ההפסק כבר התחדשה הלחות הטבעית של המקום ולא תפצעי את עצמך

אם עדיין יש הפרשה אדומה/חומה על העד אפשר לחכות 15 דקות ולבדוק שוב - אם רואים מגמת שיפור אפשר להמשיך עם זה, אם לא - חבל לנסות בכח, כנראה עוד לא לגמרי הסתיים ומחכים למחר

אבל שוב - להזהר - בדיקות תכופות מגבירות את היובש והחשש ליצירת פצעים במקום  (כל 15 דקות זה גם תכוף, עדיף לא לנסות יותר מדי או להתחיל יותר מוקדם כדי שאפשר יהיה לחכות אפילו שעה בין נסיון לנסיון)

אפשר עם עד. רטוב אולי בהתחלה.

ואח"כ בעדינות עם עד יבש - אולי זה כבר יהיה העד הנקי של הפסק טהרה.

ואחריו מפסיקים לבדוק, עד למחרת - הבדיקה של היום הראשון.

גם בדרכי טהרה. שכל אחת תשאל את הרב שלה

כל הבדיקות שלפניה אין להן משמעות,

ואם בודקים יותר מדי יש סיכוי טוב לפצוע את עצמך ולסבך את עצמך כהוגן

כך שלמרות שתאורטית הלכתית אין עם זה בעיה זה ממש לא מומלץ

למי שפוסק שכן, זה משהו כמו רבע שעה.

יש המתירים לכתחילה לעשות הפסק טהרה ובדיקות עם מגבון.

את יכולה לעיין בתגובה המפורטת למטה.

ובאמת כפי שכתוב שם, הפוסקים לא הזהירו כלל שצריכה להמתין.

גם בדרכי טהרה הרגיל (לא השלם) כתוב שתשטוף עצמה ותבדוק מיד אחר כך. 

מבחוץ - מקלחת

לא שטיפה פנימית בתוך הנרתיק

זה כמו בידקה עם עד רטוב שבעצם שוטפת הכל בפנים

הבעיה עם זה שזה מאד מייבש את המקום - פתח לצרות של פצעים

ואם בכל זאת עושים את זה, צריך לחכות זמן מה אחר כך לפני שעושים את הבדיקה האמיתית של ההפסק כדי לתת ללחות הטבעית של המקום להתחדש

אבל אז אם היא יוצאת נקיה, תשאלי את הרב שלך אם אפשר להתייחס לעד כזה כאל בדיקת הפסק טהרה.

במקרה למשל כמו שהעד הרטוב יצא נקי, אבל העד היבש שאחריו יצא מוכתם, יש הרבה מקום לפסוק שהעד הרטוב נחשב הפסק טהרה, ואפשר להמשיך לספור שם והלאה 7 נקיים.

אבל בשביל זה צריך לשאול רב.

ממש כמו שבשבעת נקיים אם יוצא עד מוכתם הוא פוסל

אלא אם כן הראית לרב את העד המוכתם והוא טיהר אותו. בלי קשר לכך שהעד שלפניו (יבש או רטוב זה לא משנה) יצא נקי

כשמנסים לעשות הפסק  - הבדיקה האחרונה היא הקובעת ומבטלת את קודמותיה

גם את עצמך כותבת שאלא אם כן מראים לרב (או מתקשרים ושואלים ומתארים את הסיטואציה).

גם הדגשתי בפירוש שצריך לשאול רב.

יש בהחלט מצבים שרב יתיר עד רטוב (וזה בהחלט משנה) נקי כהפסק טהרה, גם אם אחריו (ואפילו מיד אחריו) הופיע עד מוכתם.

הבדיקה האחרונה היא היחידה שיכולה להחשב הפסק טהרה

לא משנה אם לפניה עשית 10 בדיקות או 3 או שהיא הראשונה והאחרונה

אם היא יצאה מוכתמת ורב ראה והתיר זה בסדר. 

אבל בתגובה שלי חידדתי יותר: א. צריכה לשאול על עצם הענין שהעד היה רטוב.

ב. דווקא העד הרטוב הוא העד של הפסק טהרה, והעד שאחריו (ששאלה עליו רב) לא מעלה ולא מוריד (בתנאים הלכתיים  מסויימים) כיוון שהיא הצליחה להפסיק בטהרה ולהוציא עד נקי.

הרב לא מחלק בין שטיפה חיצונית לשטיפה פנימית, ולא מזהיר על הצורך לעשות כן.

בספר תורת הטהרה שנכתב על פי פסקיו של מרן הרב עובדיה יוסף זצוק"ל כתוב

"אישה שבדקה עצמה בדיקת הפסק בטהרה, ומצאה העד מלוכלך בדם, יכולה לחזור ולרחוץ היטב אותו מקום במים, ואחר הניגוב תחזור ותבדוק שנית, ואם יצא העד נקי בבדיקה שניה,עלתה לה בדיקה זו לבדיקת הפסק בטהרה".

כאן, דווקא יש התייחסות לניגוב, ועדיין הניסוח הוא כללי והרב לא מחלק בין שטיפה חיצונית לפנימית. 

ובהמשך הפיסקה הוא אף מדגיש כי מדובר בבדיקות רצופות בזו אחר זו: 

"ואפילו אם יצא העד מלוכלך בדם אף בפעם השניה, או השלישית, יכולה להמשיך ולבדוק שוב ושוב עד שתמצא העד נקי לגמרי, ובלבד שתזהר לסיים הבדיקה קדם זמן בין השמשות".

תורת הטהרה פרק שני ע"מ י"ב-י"ג.

הרב וואזנר בספרו שבט הלוי עמ' רפ"ח, כותב שמותר להרטיב את העד מעט כדי לאפשר לאישה לבדוק היטב ללא פחד מכאב.

הרב אפילו כותב שם שאם יש צורך, כדאי למרוח שמן במקום עצמו זמן מה לפני הבדיקה כדי לבדוק היטב.

ופוסקים רבים סוברים כך. 

@אמא תות

או אפילו במקום עצמו ואחכ העד יצא רטוב!! אולי טיפונית, אבל רטיבות קטנה לא פוסלת את העד

ואז התעוררה אצלי התהייה:

באותה תקופה היה לי היתר להיות עם תחתוניות בשבעה נקיים, וכמעט במאה אחוז מהמקרים כל כתם שהיה בהן הותר לנו. כך שבעצם יצא מצב שאם אני מצליחה לרגע אחד להוציא עד נקי, אני מתחילה שבעה נקיים, אפילו אם הדימום לא באמת נפסק! כי מה שיהיה אחר כך יותר לנו, ואת הבדיקה הבאה אני מחויבת לעשות רק למחרת לקראת שקיעה (כלומר ברור שלכתחילה בבוקר, אבל אם הייתי חוששת לכתם הייתי מסתפקת בבדיקה של הערב ובדיעבד זה נחשב). כך שגם אם ביום א' לקראת שקיעה הדימום לא באמת נפסק לגמרי, אם הצלחתי להוציא איכשהו עד כשר, ועד יום ב' בערב הדימום כן נפסק לגמרי - יכולתי לעשות הפסק ביום א' ולהתחיל שבעה נקיים (שהייתי מאוד זקוקה להם, זו הייתה תקופה משוגעת של דימום עשרה ימים מתוך עשרים בערך). אה, כן, גם ממוך דחוק היה לי פטור...

אז הייתי עושה בדיקות בזו אחר זו כל עוד לא נפצעתי ולא הייתה שקיעה, עד שהצלחתי להוציא אחת נקייה. והרגשתי רמאית גמורה. הרי ברור שבסוף הווסת אין דימום רציף אלא בגלים קלושים אחת לכמה זמן, ואם הצלחתי איכשהו לנקות לגמרי את הדם שנשאר מהגל הקודם, ולהוציא בדיקה נקייה לפני שמגיע הגל הבא, אז לכאורה עשיתי הפסק - אבל בעצם אני יודעת שהווסת עוד לא נגמרה.

כשאמרתי את זה לבעלי בהתחלה הוא חשב שאני מגזימה, אבל אחר כך התעמק בזה וחיפש ומצא, אני כבר לא זוכרת באיזה ספר, הדרכה שלא לעשות בדיקות בזו אחר זו ברצף "כי הדם לא יוצא בכל רגע ורגע" - נדמה לי שזו הייתה הלשון שם, בערך. כלומר בדיוק מה שהרגשתי, שזה לא אמיתי - צריך לתת קצת הזדמנות לגל הבא של דימום להגיע, ורק אם הוא באמת לא מגיע הבדיקה הבאה תצא טהורה. אם לא נותנים לו צ'אנס זו לא חכמה...

אני כמובן לא פוסקת כאן, ומבינה שיכולות להיות דעות שונות בהלכה, אבל ממה שחוויתי אני מבינה מאוד את ההיגיון בדעה הזאת.

יש הרבה הגיון הלכתי בבדיקות רצופות כאלה, אחת אחרי השניה.

כשממילא נראה שהדימום מסתיים, וכדי להספיק לעשות הפסק טהרה באותו יום עד השקיעה, הבדיקות החוזרות האלה בזו אחר זו מנקות את שאריות הדימום שכבר פסק.

מה גם שלדעת פוסקים גדולים מרגע שנמצא עד נקי לגמרי, כל כתם או אפילו דימום מועט שבא אחר כך, לא מתייחסים אליו כאל דם ווסת.

אז לכאורה גם בדיקות במרווחי זמן יוכלו לנקות אותו.

כשאני ידעתי שאזדקק דווקא לבדיקות רצופות כדי להוציא אחת נקייה, הבנתי שזה בגלל שאני צריכה להספיק לנקות אותו לגמרי לפני שיצא הגל החלש הבא...

זמן השקיעה מתקרב, והדם פסק רק סמוך מאוד לשקיעה (למשל בחורף שהיום קצר מאוד).

מה שאת מתארת זה משהו אחר. ועדיין, אפשר לראות גם בלילה שאחרי הפסק הטהרה לאן הדברים הולכים (אם אכן זה דימום של מחזור שנמשך או לא).

מהניסיון שלי (גם אני סובלת מכתמים) לא היתה פעם שהרב פסק לי טהור על הפסק טהרה כזה, שאח"כ לא ראיתי בעיניים שהוא צדק. 

ובכל זאת, כיוון שלפי התיאור שלך, את נוטה לראות כתמים גם ב 7 נקיים, אם היית מחמירה על עצמך ולא בודקת בדיקות רצופות, לא היית מצליחה לעשות הפסק טהרה, לספור, ולהיות מותרת לבעלך.

אם הרב פסק לך כך, יש מספיק "שוליים רחבים" בהלכה כדי להקל לך בבדיקות הרצופות האלה. 

רק משלימה את הסיפור שלי: מיום שראיתי את האמירה הזאת, אכן לא הייתי מסוגלת יותר לעשות בדיקות רצופות. עברו כמה שנים ולא חזרתי לכך מעולם.

ובכל זאת הצלחתי לעשות הפסקים, לטבול ולהיות מותרת. איך זה? פשוט מאוד - הוצאתי את ההתקן...

אח, איזה שמונה חודשים משוגעים אלה היו, מיום שהתקנתי אותו עד שנשברתי והוצאתי... אני נחרדת כשאני נזכרת.

באמת נשמע כמו תקופה בלתי אפשרית.

ואם אני מזהה נכון, אני זאת שפנתה אלייך במסר אישי והציעה שם של רב שאפשר להתייעץ איתו לגבי אפשרויות אחרות מלבד התקן .

לא נראה לי שאי פעם התייעצתי על זה בפורום.

אבל בכל מקרה יישר כוח לך 

מקור הדין להפסיק בין הרחצה לבדיקה הוא בשו”ת מהריל דיסקין ח”א סוס”ק ח’ ובשו”ת נפש חיה סי’ ס”א. ושם כתבו שצריכה להמתין כמה דקות, ולכתחלה כתב האגרות משה יו”ד ח”ב סי’ ע”א שתמתין כרבע שעה.

ובדיעבד נקטו הפוסקים שאף אם לא המתינה כי אם מעט (3-5 דקות) עלתה לה הבדיקה, מכיון שכל הפוסקים לא הזהירו כלל שצריכה להמתין קודם הבדיקה (חוט השני קצו,ד, ומראה כהן פ”ד ס”ב בשם הגרי”ש אלישיב), ויש שכתבו שאף אם לא המתינה כלל עלתה לה בדיקה (כן דעת הגר”ש וואזנר הו”ד במראה כהן שם, ור’ גם בספר יסוד הטהרה פ”ד ס”ב). ויש לציין שכל דין זה אמור רק כשרחצה בתוך אותו מקום או שישבה במים, אך אם רחצה עצמה רק במקלחת לכו”ע אינה צריכה להמתין כלל.

וטעם הדבר שמועילה בדיקה מיד אחרי הרחצה, כתבו לבאר עפ”י דברי שו”ת רע”א סי’ ס’ שמטרת הבדיקה היא לוודא על שעת הבדיקה עצמה שאין בה דם, ולא על משך זמן הקודם.

אבל מצד אני לא מסכימה איתך.

כשכותבים בפורום כזה דבר הלכה, שמדריכות כלות רבות מעולם לא שמעו עליה, המשמעות היא שזו הדרכה לא מצויה, כזו שלא מחייבת אפילו את רוב הנשים כאן, וכזו שלא תגרום כאן לבהלה שמא אישה שלא נהגה כך, נהגה שלא כדין.

המשמעות של "אני מדריכת כלות ומעולם לא שמעתי על זה" היא לא שמדריכות הכלות האלה מחזיקות מעצמן יודעות הכל, אלא שמדובר בחשש רחוק שהפוסקים אפילו לא הזהירו עליו, כפי שאת עצמך הבאת. 

אלא גם כשלמדתי הדרכת כלות בעצמי

ויודעת גם מהסביבה שלי (שיצא לדבר על זה) שכך נוהגים

וגם מרבנים שונים יצא לנו לשמוע את זה בהזדמנויות שונות

ואני לא מזרם חריג או קיצוני או מאד ספציפי, חרדים רגילים, סטנדרטיים

וכמו שמישהי הסבירה פה למעלה יש גם הרבה הגיון בעניין הזה.

לכתחילה ממתינים רבע שעה בין בדיקה לבדיקה. אם הזמן דוחק השקיעה קרובה ויש סיכוי שהבדיקה הבאה תצא יותר טובה אז בדיעבד מקצרים את זמן ההמתנה

אבל לכתחילה מתחילים מספיק מוקדם בשביל לא להצטרך את זה.

אני לא מדברת על מצבים מיוחדים כמו התקן ודימום הסתגלות

מדברת על המצב הרגיל שבדר"כ, תכלס-אם הסתיים המחזור -הסתיים ואם לא הסתיים לא הסתיים. אין פה יותר מדי מה להתחכם

מנסים לעשות הפסק, אם יוצא לא הכי נקי מחכים קצת ועושים עוד אחד - אם יש מגמת שיפור אפשר להמשיך. אם זה נראה אותו דבר-עדיף להרפות ולשחרר לחץ.

על העובדה שבספר הלכה חשוב,  לקהל עצום של נשים וכו'. ומה שהבאתי ציטוט מהרב עובדיה יוסף.

ויש נשים שהמחזור שלהן פוסק סמוך לשקיעה ועם מעט בדיקות רצופות, הן יספיקו יום נוסף בטהרה.

איך תדריכי אישה כזאת? שלא להזדרז ולבדוק בדיקות רצופות?

אם ההדרכה היא מעיקר הדין, את צודקת. אבל אם זו חומרה, את מחמירה עליה שלא לצורך ומעכבת אותה מלהפסיק בטהרה, לספור ולטבול.

יצא לי כמה פעמים לנסות "להרוויח יום" ע"י בדיקות רצופות.

מה שיצא לי מזה בסוף זה שהבדיקה של היום הראשון של 7 נקיים נפסלה (כי המשיך לצאת דם רק שבהפסק לא "תפסתי אותו" כי הזרימה בסוף הוסת היא חלשה עד אפסית).

ולקינוח תוסיפי לזה שהרבה פעמים הייתי נפצעת מהנסיונות האלו אז גם הפסדתי את אותו יום וגם צריך ללכת לבודקת טהרה (בזבוז זמן וכסף שהיה יכול להיחסך ממני).

וכל העגמת נפש מהנסיונות החוזרים ונשנים היא גם לא קלה.

אם הסיבה היא הלכתית , והיא מעיקר הדין (כמו שכתבתי בתגובה נוספת אלייך), כי אז באמת זה מצב של בדיעבד.

אבל אם הסיבה היא אחרת, אין כאן עניין של לכתחילה ממתינים, אבל בדיעבד מקצרים את ההמתנה.

אני אגיד לך למה זה חשוב - לפעמים החילוק הזה בין לכתחילה לבדיעבד עלול לגרום נשים לחשוש מלבדוק ברצף ולהפסיד את האפשרות לעשות הפסק טהרה באותו יום.

זה שכתוב לא עונה לשאלה.

10  או 15 וכו', אפשר להבין שזה לא מעיקר הדין. אחרת היה מס' דקות קבוע בהלכה.

יש חילוק גם בין מספר השעות שצריך להמתין בין בשר לחלב.

זה אומר שההמתנה לא מעיקר הדין?

אם אני לא טועה גם לגבי ההמתנה בין שיעורים לחולה ביום כיפור יש גישות שונות, ועוד כל מיני נושאים.

השאלה אם יש פוסק אחד שפוסק  10 דקות, ולעומתו פוסק אחר שסובר  15 דקות,

או שמדובר בהערכת זמן, "כ 10 - 15 דק'".

אם מדובר בהערכת זמן, אין כאן "גרעין קשה של הלכה" לענ"ד.

בדיוק היום שאלתי את הרב והוא הסביר לי.

גם אחרי שהדימום הסתיים, עדיין יש שאריות מהדימום בקפלי הנרתיק.

בלי ניקוי - והכוונה בניקוי זה למעשה לבדוק בעד בעדינות כמה פעמים עד שיוצא נקי - העד של הפסק טהרה יצא מוכתם למרות שהדימום כבר נפסק.

אם היום ארוך ויש זמן לשאריות הדימום להתפנות מהגוף ללא עזרה, מה טוב. אבל אם אין זמן עד השקיעה, לא חבל להפסיד יום בטהרה בגלל שאריות?

אפשר לראות בפועל שאכן מדובר בשאריות כשכל עד יוצא נקי יותר ומוכתם פחות מהעד הקודם.

הרב אמר שאין מציאות כזאת שמנקים מהר מהר ומצליחים לעשות הפסק טהרה לפני הפעימה הבאה של הדימום.

לדעת הפוסקים ברגע שעד יצא נקי והאישה הצליחה להפסיק בטהרה, כל מה שהיא רואה אחר כך, נחשב כתמים.

לא זאת הכוונה.

הכוונה היא אכן ל שניים-שלושה עדים.  ואם יש עוד זמן, אז אפשר אחרי הפסקה לנסות שוב.

כמה זה כמה וכמה לדעתך?

יש פוסקים שאומרים שאם אשה ניקתה וניקתה עד אחרי עד עד שיצא נקי, זה בסדר. ויש פוסקים שאומרים להמתין 5-10 דקות בין ניקוי לניקוי  ואז גם אם יש עדיין דימום חלש זה מאפשר לדם לצאת ולהכתים את העד וככה ההפסק יותר "אמין".

בפועל הרב אמר לי שמותר לנקות בלי שהיה בין ניקוי לניקוי.

זו לא הלכה להמתין.

יש דעות שאומרות שלכתחילה להמתין ובדיעבד ההפסק תופס גם אם לא המתינה.

יש דעות שאומרות שלא צריך להמתין בכלל.

"הלכה" זה מושג רחב. כל אחת ומה שפוסקים לה. יש כאלו שעבורן זו ההלכה ויש כאלו שלא.

אני זוכרת שכתבת ככה פעם לגבי נושא הלכתי אחר.

מצד שני הוא מאוד מקל בכמה תחומים אחרים...

זה מנקה הכי טוב ומשאיר את המקום ללא פצעים כלל.

כשהמגבון יוצא נקי, כדאי לעשות את ההפסק עם עד שמשחת אותו עם מעט משחת KY או וזלין או טיפה הרטבת אותו (אבל מכל הנ"ל לשים ממש מעט אחרת זה פוסל את הבדיקה)

חשוב שהעד של ההפסק יהיה משוח קצת כי אחרי הניקיון של המקום כל האיזור נורא יבש ועלול להיפצע ממש בקלות מהבדיקה.

כלומר לנקות את המקום עם מגבון לפני ההפסק.

אני אחת שנפצעת די בקלות ועם מגבון אף פעם לא נפצעתי! לא משנה כמה ניקיתי וניקיתי. הוא גם קצת רטוב, גם קצת עבה (וככה האיזור מוגן אם יש על היד משהו קצת מחוספס או שורט - כמו ציפורן למשל) וגם יש לו מרקם חלק כזה שמונע את ההיפצעות. 

כתבתי קל וחומר.

אני מציעה לשטוף את המגבון במים מהסבון שעליו קודם.

ואז לא יהיו עליו חומרים שלא נראים לך. ולמה שמגבון רטוב יפצע את המקום?

ההפרשות הטבעיות ממש לא מתחדשות תוך 10 דקות (אצלי זה לוקח לפחות 6 שעות עד שהמקום נהיה שוב לח וניתן לבצע בדיקה עם עד יבש בלי להיפצע. אם אחכה 10 דקות ואנקה זה מתכון בטוח לפצע)

גם אני חוויתי מה שאת אומרת, שהנסיונות החוזרים ונשנים לנקות - לא עזרו להרוויח יום. מצד שני יש נשים שזה כן מצליח להן.

אני אישית - מנקה בבוקר של ההפסק טוב טוב עם מגבון ו 45 דקות לפני השקיעה מנסה לעשות את ההפסק. אם יצא נקי מה טוב, אם יצא מעט מלוכלך אנסה עוד פעם פעמיים, אם יצא מאוד מלוכלך - אנסה שוב עם מגבון ואח"כ עם עד שמשחתי אותו ב KY.

לנקות עם אצבע רטובה/עד בדיקה אף פעם לא עוזר לי. האצבע לא מנקה הכל והעד פוצע אותי. 

ודרך אגב - לפי מה שאומרת רופאת הנשים שלי שום ניקיון הוא לא טוב לנרתיק. גם לא עם מים. לא בריא לנקות אותו בכלל.

אצלי זה 7-8 ימים (תלוי אם השקיעה מאוחרת או מוקדמת) ההבדל בין 15 ל 16 יום (של נידות) בעיני מאוד משמעותי. אני מוכנה לנקות עם מגבון רטוב וכל מה שצריך בשביל להספיק את היום (כמובן כשבאמת הוסת נגמרה). 

אותי המגבון לא פוצע, לכן עבורי זה מושלם. מנקה פרפקט, לא צריך לחשוש מניקוי חוזר ונשנה ואם אני תקועה במקום בלי מים זה בכלל יתרון. ניקוי במגבון + הפסק עם עד משוח + החלפת לבנים והנה, הרווחתי יום של טהרה (גם אם נתקעתי בפקקים או אם אני עובדת עד אחרי השקיעה ולא הספקתי להגיע הביתה)

ובתור אחת שסבלה פעם מפטריות חוזרות ונשנות אני יכולה לומר בוודאות שפטריה לא חוטפים מניקוי חד פעמי של האיזור במגבון. פטריה חוטפים בעיקר מתזונה לא נכונה (שגורמת לקנדידה ומשם הדרך לפטריה בנרתיק מאוד קצרה) ומשימוש בתחתוניות רגילות (כי החומר שלהם סינטטי ולא נושם בכלל).

אני בצעירותי גם הייתי מהלחוצות לבדוק,אחרי 5-6 ימים , מלא פעמים , עד שלפעמים פצעתי את עצמי.

כל פעם יש לי שאריות- אני כבר מרגישה שזה לא הפרשות חדשות,כבר רואה שאלו שאריות שנותרו בנרתיק- אבל מרפי יוצא שבימים הקצרים הללו הגל האחרון יוצא נגיד בצהרים, ואני לא מצליחה לנקות עד השקיעה. ואז אחרי השקיעה יוצא עוד כתם מסכן- ובאסה, התפספס יום. 

הפעם- גם לקחתי קינמון מהיום הרביעי (שבבוקר כבר היה דימום קלוש)- חצי כפית מהולה במים חמים, למחרת כמעט כפית-

וגם התחלתי את הניקיון מהבוקר... עשיתי מקלחת בבוקר וניקיתי מבחוץ, 

הכנסתי עד רטוב בבוקר לכל הפינות והסדקים (בזהירות רבה מצוואר הרחם שהוא תמיד נפצע לי..) 

טמפונים שייספגו (למרות שאני לא בטוחה אם זה עדיף)

שוב אחרי כשלוש שעות- עד רטוב,

ולפני שקיעה- עד רטוב,

ואחריו עשיתי הפסק.

וזה עבד!

אמנם היה מראה בספק גם עליו וגם על המוך דחוק,

אבל יצא טהור- ולפי המוך דחוק שלא היה עם שום אדום הבנתי שפעלתי נכון!

ובאמת גם בימי הטהרה אחכ היה ברור שהדימום נגמר והיה צורך רק לנקות את הנרתיק.

עוד סיבה אולי שהצליח: קראתי על שיטת הריקון הטבעי של שנברון (בפורום של באופן טבעי), וניסיתי ליישם.

אולי זה גם הועיל.

זה מרגיש נכון בכל מקרה....

יש לי מלפני כמה שנים בקבוק פלסטיק לחוקן ביתי, אני שוטפת אותו היטב, ממלאת בו מים חמימים ושוטפת את המקום מבפנים, ויודעת שאת ההשתדלות שלי עשיתי.

אצלך הבקבוק הוא מלפני כמה שנים אז כנראה לא נשארו חיידקים.

אבל אם מישהי תיקח בקבוק שהיה בשימוש לאחרונה ולא חוטא היטב (או גם אם ניסו לחטא..), ותשפריץ מים עם חיידקי מעיים לתוך הנרתיק, זה מתכון לאסון. אסון ממש.

לי היה כך כשהנקתי עם ההריון..

ההנקה.
כשהפסקתי להניק- עברו הסחרחורות.
אין ברירה...

והאם הוא בשליטתך או לא.

קנאה לרוב מגיעה כשחסר לנו משהו, וזה מאוד תלוי מה העניין כדי לדעת איך להתמודד, להתמקד ביש או לרפא את הפצע הרגשי שמפעיל אותך ככה.

נניח אם את מקנאה שבמי שיש לה תמיכה מההורים ולך אין, אבל ההורים שלך בסך הכול נורמטיביים ואוהבים אותך (או היו ואינם בחיים) אפשר להתמקד שוב ושוב ביש, במה שכן היה, בטוב שהם הביאו לך.

אם ההורים לא נורמטיביים או אוהבים, וטיפסת החוצה לבנות את עצמך לבד אבל זה עדיין משהו שממש קשוח לך ומלווה אותך (מן הסתם, נושא משמעותי מאוד) כדאי ללכת לטיפול רגשי לעבד את האין שלך.

אותו דבר בכסף, אם יש לך עבודה והכנסות אבל בדוחק ומסביב יש שפע, או אם הגעת ממשפחה ענייה והכסף גורם לך למצוקה.

או נניח ילדים (נניח אם יש לך שלושה וחלמת על משפחה מרובת ילדים, או אם אין לך ילדים - מן הסתם מצב קצת אחר ודורש התמודדות אחרת) 

נראה לי פשוט לקבל את זה שאת מקנאה. זה בסדר שאת רוצה מה שאת רוצה.

ובמקביל- להפריד בין הרצון שלך לחוסר פרגון, כי אם זה משהו טוב אז זה משמח שיש אותו לכל מיני אנשים אחרים, וזה שיש להם לא מוריד ממך או מהרצון שלך...

ולגבי החוסר האובייקטבי- אם זה משהו שיש לך מה לעשות ואיך לקדם אותו, ממש לשבת ולחשוב על זה איך את מקדמת ומה. יותר קל כשאת יכולה לעשות משהו קונקרטי לגבי זה.

ואם אין מה לעשות אז פשוט לנסות לקבל את זה (אולי בטיפול. זה נשמע משהו שממש משמעותי בחיים שלך ואולי יהיה קל יותר עם עזרה חיצונית.) לקבל את זה שזה לא יקרה, אולי אף פעם לא. וזה בסדר לכאוב את זה שחסר לך.

ולא להתבחבש האם הרגש הזה טוב או לא.

קנאה היא אנושית ולגיטימית ויכולה לעזור לנו בחיים להבין באלה נקודות בחיים שלנו אנחנו רוצות להשתפר.

האשמה על הרגש וההלקאה רק עושים ממנה יותר אישיו ממה שהיא.

תקבלי את זה שאת מקנאה.

(אם זה בגלל רשתות חברתיות, אז לסגור, הדבר הכי טוב שעשיתי לעצמי)

ושתי פעולות טכניות שעוזרות

1- להפריד בין האדם שמקנאים בו לבין הדבר שמקנאים בו - אני לא מקנאה ב"רחלי" אני מקנאה בזוגיות טובה ומפרגנת.

2- להחמיא ולפרגן לאותו אדם למרות הקנאה

דבר טוב

זו מראה למשהו שאני ממש רוצה ואין לי

זה רגע של מודעות טהורה

כי הגוף לא משקר

אני מאמינה שאפשר להשיג כל דבר אם באמת רוצים

לכן אם מגיע רגש כזה

אני מחדדת לעצמי מה אני רוצה להשיג

ומתכננת את הדרך לעשות את זה

גם אם זו דרך ארוכה 

הקנאה נובעת מחוסר שיש לי משהו שהוא יותר פיזי/כלכלי

כמו בית יותר גדול (יש לנו דירה משלנו בה מסודרת ויש בה מספיק חדרים לכולם אבל עדיין נניח אני מרגישה ובצדק שהסלון קטן לי ואם אחד מבני המשפחה יעבור דירה זה יהיה לי ניסיון ממש קשה. או נניח חופשות משפחתיות יש הרבה מסביבי שנוסעים לחול לדוגמא. יש לי יכולת כלכלית *אולי* לסוע לחול אבל אני לא נוסעת מסיבות אישיות שמונעות ממני וזה מפריע לי וקשה לי. או נניח שאני רוצה לסוע לחול רק עם בעלי אבל הוא פחות בקטע לעזוב את הילדים לבד לבד ולסוע (ילדים גדולים בלי קשר נראה לי מוגזם לעזוב לכמה ימים את הבית)

יש לי בה המון יש

ולא ברור לי למה ככה קשה לי עם האין

וזה כל הזמן מסביבי ולפעמים בתקופות מסוימות זה ביתר שאת

נניח בחופש שהרבה מסביב נוסעים לחול ואנחנו לא.

אני לא מצליחה להכניס לראש

הכל בסדר יש לך משפחה בריאה וילדים מהממים ובריאין בה תגידי אלף פעם תודה תתמקדי בחופש פה וגמרנו

* זה לא תמיד דברים כאלו לא ברי השגה. אבל אני לא הפקטור היחיד בתמונה יש עוד שיקולים ומרגיש לי כאילו יש לי בעיה עם עצמי ואני לא שמחה אפעם במה שיש לי ומי מבטיח לי שאחרי שהחליט שלמרות הכל נניח נוסעים לחול אז אני ירגע (במחשבה שלי כן אבל במציאות אולי יהיה לי דברים אחרים להתלונן עליהם)

* אני לא משתפת אפחד ברצונות שלי. בעלי יודע שהייתי רוצה אבל הוא לא מתרגש כי יודע שזה המצב ומקבל אותו בצורה פרקטית וגם זה טוב לו כי בגדול נניח שוב לנושא חול הוא היה מעדיף מראש שלא להתחיל עם זה בכלל.

* באתי מבית עם מושגים הרבה יותר גדולים. חייתי בבית גדול וכל היכולות הכלכליות ורמת החיים היתה הרבה יותר גבוה משל בעלי. אני כבר שניים לא חיה ככה אני לא נשואה לא שנה וגם לא 10 שנים אלא הרבה הרבה יותר. כל השנים ויתרתי והיה לי קשה. אבל אני מרגישה שהכל שעובר הזמן העומס מצטבר ואני לא מצליחה להתמודד איתו

* אני מפרגנת בה לכולם סביבי (ככה אני מרגישה) הקושי שלי הוא מול עצמי

ולדעתי גם הילדים מרגישים את זה וזה משפיע גם עליהם.

* אני לא מצליחה לקבל את זה שזה המצב

* מותר להתפלל על זה ? שיהיה לי כל מה שאני רוצה ? זה נשמע לי ככ ריקני

על רקע כלכלי

בעיניי היא הכי פשוטה לפתרון

כי לעשות כסף

לשים מטרה כזו בסדר עדיפות גבוה

זה לא מאד קשה

ואז יש מספיק כסף למה שרוצים

לנסוע לחו"ל אפשר עם חברה/ משפחה לא חייבים באופן זוגי

לפעמים צריך להבין את שורש הרצון והקנאה ולתת לשורש פתרון 

דבר שני , אני חושבת שדווקא השינוי מגמה שאת חווה- הגישה של "בית גדול, מושגים גדולים" לעומת הגישה העכשווית של מה שקיים לך במציאות היום, זה גורם לך לחדד את ההבנה של מה את רוצה באמת/מה היית רוצה באמת.

אני חושבת שקנאה (לפחות מעצמי אני יודעת לומר) זה לא דבר רע. הקנאה יכולה לדרבן אתנו לשינוי כדי ליצור את מה שאנחנו רוצים. וככה כל אחד מתפתח מהזווית שלו וממילא יש מצב של           "קנאת סופרים תרבה חכמה"

הקנאה הופכת להיות רעה כשהיא משפיעה עלינו רע- מלמדת אתנו להיות נרגנים/לא מקבלים את עצמנו/ לא מרוצים מעצמינו או מחלקנו בעולם/ צרי עין כלפי אחרים והצלחותיהם.

וזה אולי גם מה שגורם לרדוף אחרי עצמינו בנסיון להצליח כמו/ להשיג את ... כמוהו/ להוציא את העיניים לשני כדי להראות ש"גם לנו יש", וחוסר נוחות כללי עם עצמינו/ העולם.

אני כותבת פה על עצמי, את מוזמנת לקחת לך מה שיועיל לך.  

מה שעוזר לי - זה להתמקד קודם כל במה שיש לי כרגע (לא מה שטוב וברור לי שקיים טכנית, התמקדות בחוזקות ואיכויות שקיימות בי תמיד ולא תלויות בשום מצב גשמי) ולנסות לראות איך אני מתקדמת לאט לאט  בעזרת אותן איכויות ליעד שאני רוצה.

דבר נוסף שעוזר לי

זה פשוט להתפלל, לדבר על זה עם ה' ולפרט לו- תודה על מה שיש עד עכשיו, ואחרכך ממש לפרט לו מה אני רוצה שיהיה לי ולמה. ולומר לו "אתה מכיר אותי. אתה יודע שאני לא מבקשת סתם . תעזור לי עם המידה הזאת שקשה לי, תתן לי כוח ויכולת, זה לא רק בשביל הבניין הפרטי שלי, זה למען כבוד שמיים! "  

וגם לצייר במחשבה את החזון של הדבר שאני רוצה מאוד. זה גם עוזר לי ואני רואה מזה התקדמויות.  

מה בדיוק חסר לך.

החופשה בחו"ל שחזרת עליה - כתבת אפילו שאולי זה כן מתאפשר אבל בעלך מתנגד להשאיר את הילדים.

אולי שם הנקודה?

אולי מה שמפריע לך זה החלטות בחיים שמישהו מחליט בשבילך ואת לא לגמרי שלמה איתן או החלטות שמנוהלות יותר מדי ע"י רגשות שליליים כמו אשמה, ויש לך חוסר השלמה איתן.

אולי את פשוט רוצה זמן וחופשה לבד עם בעלך?

אולי חופשה בארץ תספיק? (לפעמים בארץ יקר יותר מחו"ל)

לקבל את הקנאה. מותר לרצות הכל גם אם זה לא הגיוני או לא מסתדר וגם אם יש לך המון דברים אחרים שכן קיימים.

ודבר שני- לנסות לבחור

זה נשמע שיש הרבה בחירות שאת מתבאסת עליהם. אז לנסות לפתוח עם עצמך את ההחלטות שוב ולראות- יש איך לשנות את ההחלטות? אם לא, מה הסיבות שהחלטת אותם?

כאילו מבחינתי יש הרבה דברים שאני מרגישה שאני חייבת לעשות, ואז כשאני חושבת על זה אני מבינה שזה בחירה- נניח בחירה לכבד את הרצון של בעלי, או לחיות יותר בנחת אבל עם יותר לחץ כלכלי, או סתם שקט כשאני מרשה לילדים ממתק כדי שלא יבכו עכשיו חצי שעה😅 כאלה החלטות. ואז כשאני מבינה שאני לא חייבת אלא בוחרת בזה, יותר קל לי להשלים עם ההחלטות. וכמובן יש דברים שאפשר לשנות. אולי שווה לך לנסות את זה.

לא בטוח שזה רלוונטי לך אבל זה הכי חזק מבחינתי.

לפני כן אני אגיד, שאני ךא טסתי לחו"ל מעולם וסביבי אנשים טסים כל הזמן, פשוט אין לי מספיק וזה מבחינתי יעד לא ריאלי אז אני לא מתכננת שום דבר כזה.

כנ"ל בעוד אספקטים, אם אני קונה לילדים בגדים זה בגלל שהתרווח קצת החודש או שממש כבר חייבים כי הבגדים מרופטים.

בניגוד ל@00 אני לא חושבת שהכי קל בעולם לעשות כסף ולכל אחד יש את הנסיבות שלו.

אבל זו לא הנקודה.

אני מתנדבת תקופה ארוכה אצל מישהי שהחיים שלה קשים מכל אספקט, הבית שלה נראה נורא, הבריאות שלה על הפנים, המשפחה שלה קטנה ולא ממש בקשר וכו'.

אני נהנית ממהתנדבות, כי אני באמת עוזרת לה במה שהיא צריכה.

אבל בעיקר חוזרת הביתה ומרגישה עשירה מופלגת.

זה יותר טוב מכל שינון שאשנן לעצמי.

החוויה, ולא השכל, עוזרים לי לשמוח בדירה המאוד ממוצעת עד קטנה שיש לי, אז מה אם המטבח מתפרק והבית מבולגן, יחסית למה שיש אצלה הבית שלי הוא ארמון.

אני כמובן שואפת שגם לה יהיה ארמון ועוזרת במה שאפשר (לא בכסף כי אין לי, אם תרציי אסביר קצת יותר בפרטי) ועדיין ההמחשה הזו מול העיניים כמה יש לי, עוזרת כמו חיסון כשהקולגות שלי טסים פעם אחר פעם לכל מיני חופשות בחו"ל, ובוכים שאירועים משפחתיים קטנים עולים להם הון כי אי אפשר לוותר על כלום (וכמובן אני חוגגת הרבה יותר צנוע כי פשוט אין)...

במקום להתפלל על שיהיה לך כל מה שאת רוצה.
ממש מבינה אותך ממקום של קנאה, אני למשל ממש מקנאה בנשים עם בתים גדולים ומעוצבים. תמיד זה צובט אותי וקשה לי.
דווקא בטסים לחו"ל אני ממש לא מקנאה.
כל אחת והקנאה שלה.
עם הזמן אני פחות מקנאה בבתים גדולים משלי, רואה, מקנאה וזה עובר לי מהר מאשר פעם.
לא יודעת איך... אבל כבר כמה אפשר לקנא?
גם חולמת לשפץ את הבית אז זה מנחם אותי כשאני נזכרת בכך.
אולי תדמייני לך טיול חלומות בחו"ל שכשיתאפשר לך יום אחד תבצעי אותו
וכל פעם כשמישהו יטוס והקנאה תגיעי, תחשבחי לך על הטיול השווה שאת הולכת לעשות ביום מן הימים. זה מרגיע את הנפש, את הקנאה כי אז המוח עסוק בלחזור לדמיין את טיול החלומות שלך ופחות לקנא בטיול החלומות של השכנה שטסה מחאר לחו"ל.

נשמע שאת לא יודעת בדיוק מה את רוצה, ולכן כשמישהו אחר מגשים את הרצון, פתאום קופצת לה קנאה, שאולי הוא עושה את מה שאת חולמת בסתר.

עשי לך רשימת חלומות משלך.

חלומות קרובים יותר וחלומות יותר רחוקים.

מה נותן לך תקווה ביחס לחלומות האלו.

מה מרחיק אותך וגורם לך לייאוש.

מה הכלים שלך להתמודד עם הייאוש.

וכולי וכולי.

ככל שתבררי לעצמך בתוך עולמך הפנימי- מה את רוצה באמת, רצון נקי שלך מבפנים בלי השפעות מהסביבה

ומה יכול לעזור לך להגשים

את מכאן תמיד תוכלי להתפרסם ולחזור לעצמך

בלי להתפזר מכל מיני מראית עין של אחרים.

לפני כמה זמן היינו באיזה אירוע המוני, ותפסתי שאני מקנאה בנשים יפות יוצר ממני. היה נראה לי דהחיים שלהן דבש מדבש.

ואז הבנתי, שכשאני עסוקה מלהסתכל על אחרות,

הבעיה היא לא הקנאה.

הבעיה היא שאני לא נהנית מהיופי שלי.

כדי להינות מהיופי שלי, אני צריכה. לעשות עבודה. עבודה פנימית של להפסיק להסתכל החוצה.

וזה קל. כי אני רק צריכה להגיד לעצמי משפט אחד

"אני לא מודדת עכשיו מי ייתר ממי כדי שאוכל להינות מהיופי שלי".

כלומר האינטרס שלי הוא לא להסתכל.

ולכן זה קל יותר מאשר איזו שאיפה אידיליה של לשמוח בחלקי.

ככל שתסתכלי החוצה ככה לא תהני ממה שיש לך.

לא תגידי לעצמך איזה כיף שלי יש... שה' ברא אותי עם...

אלא- בטח אצלה יותר שלם, בטח להם יותר טוב

וככה הנאת החיים שלך נפגמת.

אי אפשר להינות מהשפע ככה.

או בבית גדול יותר, אלא עמוקה יותר

את מרגישה שוויתרת כל השנים. על מה ויתרת? לטובת מה? איזה תועלת חשבת שזה יביא? מה היה קורה לדעתך אם היית מרשה לעצמך לא לוותר?

האם זה נחשב ויתור, או שבחרת בזה?

האם יש דרך לשנות?

הקנאה מציקה לך כנראה כי אנשים אחרים מרגישים חופשיים לעשות דברים לעומתך, שאת מוותרת, והוויתור הזה שאת מרגישה יושב עלייך ובא לידי ביטוי בקנאה אבל בעצם הוא עמוק יותר והיא רק הסימפטום. לדעתי.

ולכן - עוד טיסה או בית גדול יותר לא יפתרו לך את זה לדעתי. כי חופש פנימי להיות מי שאת ולהתנהל בחופשיות (בלי קשר לכסף, זה גם מה אומרים, מה "מותר" לי להרגיש, מה אני רוצה, תקרות זכוכית כאלה וגבולות שאנחנו שמים לנו בראש)  זה דבר שלא קונים בכסף. זה האומץ להביט למציאות בעיניים ולתת לעצמך רשות להביע רצונות ולתפוס מקום.

כמובן שאם דיברתי שטויות - זרקי לפח, הכל טוב

חיבוק♥️

וכמו שאמרתי

לא תמיד זה שאין לי זה בגלל שאין לי יכולת כלכלית

לפעמים יש דברים אחרים שמונעין (אולי אצל מישהו אחר זה לא היה מונע אבל אצלנו זה כן מונע)

ואני תמיד מתלבטת בין להגיד אני רוצה ואני חייבת ויהי מה

לבין קצת לעבוד על המידות שלי.

אגב לא כל יעד כלכלי הוא תמיד מושג

פרנסה זה אחד המפתחות של הקבה

אני מאמינה שחובה לעשות השתדלות

אבל גם חובה לדעת שזה לא בשליטתנו והכל מתנת שמיים

שמודעות היא מידה טובה

לחדד מה רוצים ולנסות להגיע ליעד הזה

זה טוב

קנאה שמביאה כעס/ צרות עין/ דברים אחרים שליליים

זה בעייתי

הדרך הנכונה לעבוד על המידה הזו

היא המודעות

המראה לנפש

לגבי הפרנסה

יש לאדם בחירה מספיקה כדי להרוויח מספיק

גם בהתחשב שלא הכל בידו

בעיניי לפחות

שמדבר על כוחה של הקנאה (בעקבות קנאת קרח במשה ואהרן).

ממליצה לשמוע, יש שם תובנות מיוחדות!

לקפל את הנעל וכך תוכלי לדעת אם הסוליה גמישה מספיק

אני אוהבת את הנעליים של פאפיה

במבצע באתר ב75 שח

אם את צריכה מידה 19 שזה קטן כנראה יהיה לך מגוון גדול יחסית של נעליים שנשארו מהם מידות

כמה פעמים בודדות ולא ממש להליכה, אז תחפשי בחנויות ילדים כמו שילב, גולף קידס כזה..

אני מתכוונת למשהו כזה-

סניקרס בגוון חאקי

היא התחילה ללכת לפני כמה שבועות

אז היא צריכה כבר נעליים טובות

ויש לנו חתונה אז היא צריכה גם חגיגיות...

אם כבר אז שיהיו טובות לשבת

ובעיקרון לא צריך נעליים שדווקא מוגדרות כצעד ראשון, צריך שיהיו מספיק תומכות לרגל, ועם סוליה רכה אבל מניסיוני במידות פיצקיות קשה למצוא משהו שהוא לא צעד ראשון.

אם את צריכה יותר קטן ממידה 19 אז אני מצאתי רק בנמרוד מידה 18 של אלפנטן.

אני לא יודעת איזה מידה היא

נלך לחנות ונמדוד מקווה ש19 יהיה טוב

הפיזיותרפיסטית של הבת שלי המליצה לנו על הנעליים של פאפיה ונמרוד.

חשוב שהנעל תחזיק טוב את הרגל, בעיקר מאחורה.

לפאפיה יש חגיגיות יפות שהן צעד ראשון. גם אנחנו מתכננים לקנות לה כאלה לאירוע שיש לנו

לפאפיה יש חנות? או שחנויות מוכרות נעליים שלהם?

תודה!

או עלי אקספרס

איכות פח, רק לזמנים שרוצים שתהיה חגיגית ויפה. עולה גרושים.

זה לא יגיע לי עד האירוע

עכשיו קצת יקר שם עדיין לטעמי

אבל אם זה חשוב לאירוע הייתי קונה

אני מחכה לסוף עונה

בבני ברק יש כמה חנויות שיש גם נעליים אלגנטיות לשבת ואירוע במידה 19.

אם רלוונטי לך בשמחה אתן לך שמות וכיוון (כמה רמות מחיר...)

בני ברק רחוק לי

תודה

זה מקבע להם את ההליכה, 

וכשהסוליה קשה זה ממש לא טוב, ולא נוח...

אם רלוונטי לך, אנסה למצוא דרך להעביר לך.

הן עלו 400 שקל, הילד נעל אותן אולי 4 פעמים.

אעביר לך בשמחה, רק תגידי איפה את גרה אני בשבוע הקרוב צפויה להגיע למרכז בכל מקרה. 

הביא מהגן חטיף . התברר שהוא לא אוהב אותו , חילק לאחים תוך כדי אמירה- אל תשכחו לומר לי תודה!

בבוקר יצאנו לגן . בספסל ישבה שכנה מבוגרת , לידה כלב רחוב . הוא - נתפלל שהכלב שלא יאכל אותה!

בתחילת שנה לקח לו כמה שבועות להתרגל לגן. אז הוא סיפר לי שגננת טרפה ילד . שאלתי - רק ילד אחד?

הוא ענה - רק אחד , כל השאר הלכו הביתה מהר.

אני שואלת אותו "איפה האף שלך?"

הוא עונה לי "במטבח".

(הטישו היה במטבח).

לפעמים באמבטיה הוא מתחיל לשאול אותי על השמפו והסבון "מה זה?", למרות שהוא יודע את התשובה.

אז פעם בצחוק עניתי לו דברים לא קשורים.

מאז הוא בעצמו שואל ועונה דברים לא קשורים.

וגם- כל לילה כשאני שרה לו 'המלאך הגואל אותי מכל רע' הוא אומר אל תגידי מכל רע, רק מכל טוב! (אחרי כל ההסברים שניסיתי

ושואל שוב ושוב בטון עולה ומתעצבן "איפה החריף שלי!?"

לקח לי כמה דקות טובות להבין שהוא מחפש את החטיף שקיבל מהגן.

גם אצלנו בן ה4 מברבר כל מיני פנינים.

באחת הפעמים אבא שלו שם אותו מהר מהר בחדר לישון אז הוא אומר לו- אבא אבל למה אתה לוקח אותי בהילוך מהיר?😂😂

היה בטוח שהתחיל החופש

אמרנו לו שכן

הוא: מה? לא! (בטון של מורה שאומרת 'אין על מה לדבר') 😂

אני מעירה אותה ואז היא שואלת: אמא איזה יום היום? אמרתי לה חמישי אז היא: למה?

מה זאת אומרת למה 🤣 אמרתי לה כי אתמול היה יום רביעי 😅 חמודה, בת 3 וחצי.. גם לי יהיה סלט ממרח הימים השבוע 🫣

לקחתי אותו לרופא כי חשדתי שהאדום שיש לו בישבן זה פטריה. ובדרך הסברתי לו קצת לאן הולכים וקצת על מוגנות.

בזמן שמחכים לרופא הוא מצהיר בקולי קולות: תכף אני מיכנס לרופא כי יש לי אדום בטיטול. לא שורף. שורף קסת. (קצת). טוב שלא פירט יותר בהרחבה!! 🤭

אח''כ הוא התחיל לתאר כל אחד שהיה שם ומה הוא עושה: "יש שם איש. יש לו סיכה. מה הוא עושה (כולו בדרמטיןת)? הוא מספר בטלפון!!

ואז היתה שם מישהי שצלעה: הוא: היא הולכת ככה ( ומחקה אותה)!!! 😅פדיחותת

ואתמול אמר לי: קפצנו במיים!

אז שאלתי אותו: מי? אתה או איקסית?

הוא: "שתיכם!" 

זה סכום יפה גם ככה

ולא חייב עציץ אפשר גם משהו מתכלה כמו שוקולדים

אגב כדאי שובר שאפשר לקנות במבצעים

ושיש לו אופציה דיגיטלית

דרים קארד יותר ספציפי לחנויות

וכרטיס פיזי זה עוד יותר מגביל כי צריך שהוא גם יהיה עלי ברגע הנכון

רק טלפון כשר, ונראה לי פחות נחמד להדפיס בבית דף עם השובר.

כאילו, עשיתי את זה בעבר אבל עכשיו חשבתי אולי שיותר חגיגי לתת כרטיס פיזי. 

יודעת כי קיבלנו

העברנו את הקוד לסמארטפון

אבל אפשר להשתמש בכרטיס הפיזי…

ולעומת זאת דרים קארד יש לי איפה לקנות קרוב לבית.

מעניין איפה קונים ביי מי באמת

תדפיסי את הכרטיס שנוצר, ואפשר להשתמש בו כך.

יש את כל הפרטים שצריך.

רציתי רק להוסיף שלפעמים נשאר איזה עודף שלא יודעים מה לעשות איתו ומי שאוסף "נתקע".

כמובן שעדיף להשתמש בכל הסכום, אבל אם לא יוצא לדעתי לגמרי אפשר לקנות משהו קטן שלא יוצא בול בסכום, נניח שוקולד, ועם היתרה אפשר לקנות משהו קטן לילדים כמו שלוקים תוך שמעדכנים את ההורים..

סייעות 175, ואז זה בדיוק 550. אבל מתלבטת כי נראה לי שהסייעות בתכל'ס עובדות בדיוק כמו המורה אז זה לא יפה.

או בעצם פשוט אולי 175 לכולן ו 25 באמת לתרום למשהו/ לקנות שלוקים לילדים

הן לא עובדות אותו הדבר המורה מתכננת בבית אחראית על הכל וכו

אבל

היתי נותנת בסכומים שלמים

170 או 180

לפעמים יש הנחות על כרטיסי מתנה, ואז אפשר למצוא אפילו כרטיס במחיר טיפה גבוה יותר באותו סכום.

לא הייתי אוספת עוד כסף.

גם מתנה פיזית אם את מוסיפה - יש קופונים ומבצעים ואז יש קצת יותר אפשרויות באותו הסכום 

בהנחה שהיא על חשבונך האישי.

יש כל מיני מבצעים בחנויות וקודי קופון שלא מוגבלים לשימוש אחד לפי תז או משהו כזה

אמנם אפשר לרכוש עד 5 תווים כאלה, אבל אם זו ממילא לא הנחה שהיית משתמשת בשביל עצמך אז זה לא על חשבונך. מניחה שגם אם לך אין מועדון בטח תוכלי למצוא מישהו עם מועדון שלא משתמש בהטבה הזאת

כרטיס דרים קארד של 180₪

ולהוסיף צרור ברכות מהתלמידים וההורים אפשר להוסיף שוקולד מיוחד ולאסוף עוד כמה שקלים ממהורים בשביל זה לצרף הכל יחד

וללכת על שובר עם שוקולד קטן עטוף בצלופן.

אם אין סמרטפון לדעתי עדיף שובר של חנויות חרדיות כמו כארד שופ, בסט שי וכו'