להתחיל לנקות מהרגע שאפשר- אחרי שנגמר הדימום.

וכל כמה שעות לנקות שוב.

אני מנקה עם היד במקלחת, וגם עם טישו/ עדים.

אם עושים עם טישו- צריך לשים לב שהוא לא יתפורר בפנים.

לפני הבדיקה עצמה, אפשר לנקות עם עד רטוב. בבדיקה עצמה בעיקרון לא להרטיב (חוץ ממצבים מיוחדים כשיש היתר).

מגבירים את היובש במקום, מה שעלול לגרום שבשעת הבדיקה עם עד יבש תפצעי את עצמך

ואז מתחילים להסתבך עם שאלות ובודקת טהרה וסתם בלגן מיותר

הכי טוב - שטיפה חיצונית במקלחת

למעשה אם את כבר נקיה את כבר נקיה

אלא מה - לפעמים נשארים קצת שאריות בפנים. לכן הכי טוב לעשות כבר בבוקר כאילו בדיקה - עם עד יבש, רגיל. זה ינקה את המקום מהשאריות

אח"כ כשעה+ לפני השקיעה כשעושים את ההפסק כבר התחדשה הלחות הטבעית של המקום ולא תפצעי את עצמך

אם עדיין יש הפרשה אדומה/חומה על העד אפשר לחכות 15 דקות ולבדוק שוב - אם רואים מגמת שיפור אפשר להמשיך עם זה, אם לא - חבל לנסות בכח, כנראה עוד לא לגמרי הסתיים ומחכים למחר

אבל שוב - להזהר - בדיקות תכופות מגבירות את היובש והחשש ליצירת פצעים במקום  (כל 15 דקות זה גם תכוף, עדיף לא לנסות יותר מדי או להתחיל יותר מוקדם כדי שאפשר יהיה לחכות אפילו שעה בין נסיון לנסיון)

אפשר עם עד. רטוב אולי בהתחלה.

ואח"כ בעדינות עם עד יבש - אולי זה כבר יהיה העד הנקי של הפסק טהרה.

ואחריו מפסיקים לבדוק, עד למחרת - הבדיקה של היום הראשון.

גם בדרכי טהרה. שכל אחת תשאל את הרב שלה

כל הבדיקות שלפניה אין להן משמעות,

ואם בודקים יותר מדי יש סיכוי טוב לפצוע את עצמך ולסבך את עצמך כהוגן

כך שלמרות שתאורטית הלכתית אין עם זה בעיה זה ממש לא מומלץ

למי שפוסק שכן, זה משהו כמו רבע שעה.

יש המתירים לכתחילה לעשות הפסק טהרה ובדיקות עם מגבון.

את יכולה לעיין בתגובה המפורטת למטה.

ובאמת כפי שכתוב שם, הפוסקים לא הזהירו כלל שצריכה להמתין.

גם בדרכי טהרה הרגיל (לא השלם) כתוב שתשטוף עצמה ותבדוק מיד אחר כך. 

מבחוץ - מקלחת

לא שטיפה פנימית בתוך הנרתיק

זה כמו בידקה עם עד רטוב שבעצם שוטפת הכל בפנים

הבעיה עם זה שזה מאד מייבש את המקום - פתח לצרות של פצעים

ואם בכל זאת עושים את זה, צריך לחכות זמן מה אחר כך לפני שעושים את הבדיקה האמיתית של ההפסק כדי לתת ללחות הטבעית של המקום להתחדש

אבל אז אם היא יוצאת נקיה, תשאלי את הרב שלך אם אפשר להתייחס לעד כזה כאל בדיקת הפסק טהרה.

במקרה למשל כמו שהעד הרטוב יצא נקי, אבל העד היבש שאחריו יצא מוכתם, יש הרבה מקום לפסוק שהעד הרטוב נחשב הפסק טהרה, ואפשר להמשיך לספור שם והלאה 7 נקיים.

אבל בשביל זה צריך לשאול רב.

ממש כמו שבשבעת נקיים אם יוצא עד מוכתם הוא פוסל

אלא אם כן הראית לרב את העד המוכתם והוא טיהר אותו. בלי קשר לכך שהעד שלפניו (יבש או רטוב זה לא משנה) יצא נקי

כשמנסים לעשות הפסק  - הבדיקה האחרונה היא הקובעת ומבטלת את קודמותיה

גם את עצמך כותבת שאלא אם כן מראים לרב (או מתקשרים ושואלים ומתארים את הסיטואציה).

גם הדגשתי בפירוש שצריך לשאול רב.

יש בהחלט מצבים שרב יתיר עד רטוב (וזה בהחלט משנה) נקי כהפסק טהרה, גם אם אחריו (ואפילו מיד אחריו) הופיע עד מוכתם.

הבדיקה האחרונה היא היחידה שיכולה להחשב הפסק טהרה

לא משנה אם לפניה עשית 10 בדיקות או 3 או שהיא הראשונה והאחרונה

אם היא יצאה מוכתמת ורב ראה והתיר זה בסדר. 

אבל בתגובה שלי חידדתי יותר: א. צריכה לשאול על עצם הענין שהעד היה רטוב.

ב. דווקא העד הרטוב הוא העד של הפסק טהרה, והעד שאחריו (ששאלה עליו רב) לא מעלה ולא מוריד (בתנאים הלכתיים  מסויימים) כיוון שהיא הצליחה להפסיק בטהרה ולהוציא עד נקי.

הרב לא מחלק בין שטיפה חיצונית לשטיפה פנימית, ולא מזהיר על הצורך לעשות כן.

בספר תורת הטהרה שנכתב על פי פסקיו של מרן הרב עובדיה יוסף זצוק"ל כתוב

"אישה שבדקה עצמה בדיקת הפסק בטהרה, ומצאה העד מלוכלך בדם, יכולה לחזור ולרחוץ היטב אותו מקום במים, ואחר הניגוב תחזור ותבדוק שנית, ואם יצא העד נקי בבדיקה שניה,עלתה לה בדיקה זו לבדיקת הפסק בטהרה".

כאן, דווקא יש התייחסות לניגוב, ועדיין הניסוח הוא כללי והרב לא מחלק בין שטיפה חיצונית לפנימית. 

ובהמשך הפיסקה הוא אף מדגיש כי מדובר בבדיקות רצופות בזו אחר זו: 

"ואפילו אם יצא העד מלוכלך בדם אף בפעם השניה, או השלישית, יכולה להמשיך ולבדוק שוב ושוב עד שתמצא העד נקי לגמרי, ובלבד שתזהר לסיים הבדיקה קדם זמן בין השמשות".

תורת הטהרה פרק שני ע"מ י"ב-י"ג.

הרב וואזנר בספרו שבט הלוי עמ' רפ"ח, כותב שמותר להרטיב את העד מעט כדי לאפשר לאישה לבדוק היטב ללא פחד מכאב.

הרב אפילו כותב שם שאם יש צורך, כדאי למרוח שמן במקום עצמו זמן מה לפני הבדיקה כדי לבדוק היטב.

ופוסקים רבים סוברים כך. 

@אמא תות

או אפילו במקום עצמו ואחכ העד יצא רטוב!! אולי טיפונית, אבל רטיבות קטנה לא פוסלת את העד

ואז התעוררה אצלי התהייה:

באותה תקופה היה לי היתר להיות עם תחתוניות בשבעה נקיים, וכמעט במאה אחוז מהמקרים כל כתם שהיה בהן הותר לנו. כך שבעצם יצא מצב שאם אני מצליחה לרגע אחד להוציא עד נקי, אני מתחילה שבעה נקיים, אפילו אם הדימום לא באמת נפסק! כי מה שיהיה אחר כך יותר לנו, ואת הבדיקה הבאה אני מחויבת לעשות רק למחרת לקראת שקיעה (כלומר ברור שלכתחילה בבוקר, אבל אם הייתי חוששת לכתם הייתי מסתפקת בבדיקה של הערב ובדיעבד זה נחשב). כך שגם אם ביום א' לקראת שקיעה הדימום לא באמת נפסק לגמרי, אם הצלחתי להוציא איכשהו עד כשר, ועד יום ב' בערב הדימום כן נפסק לגמרי - יכולתי לעשות הפסק ביום א' ולהתחיל שבעה נקיים (שהייתי מאוד זקוקה להם, זו הייתה תקופה משוגעת של דימום עשרה ימים מתוך עשרים בערך). אה, כן, גם ממוך דחוק היה לי פטור...

אז הייתי עושה בדיקות בזו אחר זו כל עוד לא נפצעתי ולא הייתה שקיעה, עד שהצלחתי להוציא אחת נקייה. והרגשתי רמאית גמורה. הרי ברור שבסוף הווסת אין דימום רציף אלא בגלים קלושים אחת לכמה זמן, ואם הצלחתי איכשהו לנקות לגמרי את הדם שנשאר מהגל הקודם, ולהוציא בדיקה נקייה לפני שמגיע הגל הבא, אז לכאורה עשיתי הפסק - אבל בעצם אני יודעת שהווסת עוד לא נגמרה.

כשאמרתי את זה לבעלי בהתחלה הוא חשב שאני מגזימה, אבל אחר כך התעמק בזה וחיפש ומצא, אני כבר לא זוכרת באיזה ספר, הדרכה שלא לעשות בדיקות בזו אחר זו ברצף "כי הדם לא יוצא בכל רגע ורגע" - נדמה לי שזו הייתה הלשון שם, בערך. כלומר בדיוק מה שהרגשתי, שזה לא אמיתי - צריך לתת קצת הזדמנות לגל הבא של דימום להגיע, ורק אם הוא באמת לא מגיע הבדיקה הבאה תצא טהורה. אם לא נותנים לו צ'אנס זו לא חכמה...

אני כמובן לא פוסקת כאן, ומבינה שיכולות להיות דעות שונות בהלכה, אבל ממה שחוויתי אני מבינה מאוד את ההיגיון בדעה הזאת.

יש הרבה הגיון הלכתי בבדיקות רצופות כאלה, אחת אחרי השניה.

כשממילא נראה שהדימום מסתיים, וכדי להספיק לעשות הפסק טהרה באותו יום עד השקיעה, הבדיקות החוזרות האלה בזו אחר זו מנקות את שאריות הדימום שכבר פסק.

מה גם שלדעת פוסקים גדולים מרגע שנמצא עד נקי לגמרי, כל כתם או אפילו דימום מועט שבא אחר כך, לא מתייחסים אליו כאל דם ווסת.

אז לכאורה גם בדיקות במרווחי זמן יוכלו לנקות אותו.

כשאני ידעתי שאזדקק דווקא לבדיקות רצופות כדי להוציא אחת נקייה, הבנתי שזה בגלל שאני צריכה להספיק לנקות אותו לגמרי לפני שיצא הגל החלש הבא...

זמן השקיעה מתקרב, והדם פסק רק סמוך מאוד לשקיעה (למשל בחורף שהיום קצר מאוד).

מה שאת מתארת זה משהו אחר. ועדיין, אפשר לראות גם בלילה שאחרי הפסק הטהרה לאן הדברים הולכים (אם אכן זה דימום של מחזור שנמשך או לא).

מהניסיון שלי (גם אני סובלת מכתמים) לא היתה פעם שהרב פסק לי טהור על הפסק טהרה כזה, שאח"כ לא ראיתי בעיניים שהוא צדק. 

ובכל זאת, כיוון שלפי התיאור שלך, את נוטה לראות כתמים גם ב 7 נקיים, אם היית מחמירה על עצמך ולא בודקת בדיקות רצופות, לא היית מצליחה לעשות הפסק טהרה, לספור, ולהיות מותרת לבעלך.

אם הרב פסק לך כך, יש מספיק "שוליים רחבים" בהלכה כדי להקל לך בבדיקות הרצופות האלה. 

רק משלימה את הסיפור שלי: מיום שראיתי את האמירה הזאת, אכן לא הייתי מסוגלת יותר לעשות בדיקות רצופות. עברו כמה שנים ולא חזרתי לכך מעולם.

ובכל זאת הצלחתי לעשות הפסקים, לטבול ולהיות מותרת. איך זה? פשוט מאוד - הוצאתי את ההתקן...

אח, איזה שמונה חודשים משוגעים אלה היו, מיום שהתקנתי אותו עד שנשברתי והוצאתי... אני נחרדת כשאני נזכרת.

באמת נשמע כמו תקופה בלתי אפשרית.

ואם אני מזהה נכון, אני זאת שפנתה אלייך במסר אישי והציעה שם של רב שאפשר להתייעץ איתו לגבי אפשרויות אחרות מלבד התקן .

לא נראה לי שאי פעם התייעצתי על זה בפורום.

אבל בכל מקרה יישר כוח לך 

מקור הדין להפסיק בין הרחצה לבדיקה הוא בשו”ת מהריל דיסקין ח”א סוס”ק ח’ ובשו”ת נפש חיה סי’ ס”א. ושם כתבו שצריכה להמתין כמה דקות, ולכתחלה כתב האגרות משה יו”ד ח”ב סי’ ע”א שתמתין כרבע שעה.

ובדיעבד נקטו הפוסקים שאף אם לא המתינה כי אם מעט (3-5 דקות) עלתה לה הבדיקה, מכיון שכל הפוסקים לא הזהירו כלל שצריכה להמתין קודם הבדיקה (חוט השני קצו,ד, ומראה כהן פ”ד ס”ב בשם הגרי”ש אלישיב), ויש שכתבו שאף אם לא המתינה כלל עלתה לה בדיקה (כן דעת הגר”ש וואזנר הו”ד במראה כהן שם, ור’ גם בספר יסוד הטהרה פ”ד ס”ב). ויש לציין שכל דין זה אמור רק כשרחצה בתוך אותו מקום או שישבה במים, אך אם רחצה עצמה רק במקלחת לכו”ע אינה צריכה להמתין כלל.

וטעם הדבר שמועילה בדיקה מיד אחרי הרחצה, כתבו לבאר עפ”י דברי שו”ת רע”א סי’ ס’ שמטרת הבדיקה היא לוודא על שעת הבדיקה עצמה שאין בה דם, ולא על משך זמן הקודם.

אבל מצד אני לא מסכימה איתך.

כשכותבים בפורום כזה דבר הלכה, שמדריכות כלות רבות מעולם לא שמעו עליה, המשמעות היא שזו הדרכה לא מצויה, כזו שלא מחייבת אפילו את רוב הנשים כאן, וכזו שלא תגרום כאן לבהלה שמא אישה שלא נהגה כך, נהגה שלא כדין.

המשמעות של "אני מדריכת כלות ומעולם לא שמעתי על זה" היא לא שמדריכות הכלות האלה מחזיקות מעצמן יודעות הכל, אלא שמדובר בחשש רחוק שהפוסקים אפילו לא הזהירו עליו, כפי שאת עצמך הבאת. 

אלא גם כשלמדתי הדרכת כלות בעצמי

ויודעת גם מהסביבה שלי (שיצא לדבר על זה) שכך נוהגים

וגם מרבנים שונים יצא לנו לשמוע את זה בהזדמנויות שונות

ואני לא מזרם חריג או קיצוני או מאד ספציפי, חרדים רגילים, סטנדרטיים

וכמו שמישהי הסבירה פה למעלה יש גם הרבה הגיון בעניין הזה.

לכתחילה ממתינים רבע שעה בין בדיקה לבדיקה. אם הזמן דוחק השקיעה קרובה ויש סיכוי שהבדיקה הבאה תצא יותר טובה אז בדיעבד מקצרים את זמן ההמתנה

אבל לכתחילה מתחילים מספיק מוקדם בשביל לא להצטרך את זה.

אני לא מדברת על מצבים מיוחדים כמו התקן ודימום הסתגלות

מדברת על המצב הרגיל שבדר"כ, תכלס-אם הסתיים המחזור -הסתיים ואם לא הסתיים לא הסתיים. אין פה יותר מדי מה להתחכם

מנסים לעשות הפסק, אם יוצא לא הכי נקי מחכים קצת ועושים עוד אחד - אם יש מגמת שיפור אפשר להמשיך. אם זה נראה אותו דבר-עדיף להרפות ולשחרר לחץ.

על העובדה שבספר הלכה חשוב,  לקהל עצום של נשים וכו'. ומה שהבאתי ציטוט מהרב עובדיה יוסף.

ויש נשים שהמחזור שלהן פוסק סמוך לשקיעה ועם מעט בדיקות רצופות, הן יספיקו יום נוסף בטהרה.

איך תדריכי אישה כזאת? שלא להזדרז ולבדוק בדיקות רצופות?

אם ההדרכה היא מעיקר הדין, את צודקת. אבל אם זו חומרה, את מחמירה עליה שלא לצורך ומעכבת אותה מלהפסיק בטהרה, לספור ולטבול.

יצא לי כמה פעמים לנסות "להרוויח יום" ע"י בדיקות רצופות.

מה שיצא לי מזה בסוף זה שהבדיקה של היום הראשון של 7 נקיים נפסלה (כי המשיך לצאת דם רק שבהפסק לא "תפסתי אותו" כי הזרימה בסוף הוסת היא חלשה עד אפסית).

ולקינוח תוסיפי לזה שהרבה פעמים הייתי נפצעת מהנסיונות האלו אז גם הפסדתי את אותו יום וגם צריך ללכת לבודקת טהרה (בזבוז זמן וכסף שהיה יכול להיחסך ממני).

וכל העגמת נפש מהנסיונות החוזרים ונשנים היא גם לא קלה.

אם הסיבה היא הלכתית , והיא מעיקר הדין (כמו שכתבתי בתגובה נוספת אלייך), כי אז באמת זה מצב של בדיעבד.

אבל אם הסיבה היא אחרת, אין כאן עניין של לכתחילה ממתינים, אבל בדיעבד מקצרים את ההמתנה.

אני אגיד לך למה זה חשוב - לפעמים החילוק הזה בין לכתחילה לבדיעבד עלול לגרום נשים לחשוש מלבדוק ברצף ולהפסיד את האפשרות לעשות הפסק טהרה באותו יום.

זה שכתוב לא עונה לשאלה.

10  או 15 וכו', אפשר להבין שזה לא מעיקר הדין. אחרת היה מס' דקות קבוע בהלכה.

יש חילוק גם בין מספר השעות שצריך להמתין בין בשר לחלב.

זה אומר שההמתנה לא מעיקר הדין?

אם אני לא טועה גם לגבי ההמתנה בין שיעורים לחולה ביום כיפור יש גישות שונות, ועוד כל מיני נושאים.

השאלה אם יש פוסק אחד שפוסק  10 דקות, ולעומתו פוסק אחר שסובר  15 דקות,

או שמדובר בהערכת זמן, "כ 10 - 15 דק'".

אם מדובר בהערכת זמן, אין כאן "גרעין קשה של הלכה" לענ"ד.

בדיוק היום שאלתי את הרב והוא הסביר לי.

גם אחרי שהדימום הסתיים, עדיין יש שאריות מהדימום בקפלי הנרתיק.

בלי ניקוי - והכוונה בניקוי זה למעשה לבדוק בעד בעדינות כמה פעמים עד שיוצא נקי - העד של הפסק טהרה יצא מוכתם למרות שהדימום כבר נפסק.

אם היום ארוך ויש זמן לשאריות הדימום להתפנות מהגוף ללא עזרה, מה טוב. אבל אם אין זמן עד השקיעה, לא חבל להפסיד יום בטהרה בגלל שאריות?

אפשר לראות בפועל שאכן מדובר בשאריות כשכל עד יוצא נקי יותר ומוכתם פחות מהעד הקודם.

הרב אמר שאין מציאות כזאת שמנקים מהר מהר ומצליחים לעשות הפסק טהרה לפני הפעימה הבאה של הדימום.

לדעת הפוסקים ברגע שעד יצא נקי והאישה הצליחה להפסיק בטהרה, כל מה שהיא רואה אחר כך, נחשב כתמים.

לא זאת הכוונה.

הכוונה היא אכן ל שניים-שלושה עדים.  ואם יש עוד זמן, אז אפשר אחרי הפסקה לנסות שוב.

כמה זה כמה וכמה לדעתך?

יש פוסקים שאומרים שאם אשה ניקתה וניקתה עד אחרי עד עד שיצא נקי, זה בסדר. ויש פוסקים שאומרים להמתין 5-10 דקות בין ניקוי לניקוי  ואז גם אם יש עדיין דימום חלש זה מאפשר לדם לצאת ולהכתים את העד וככה ההפסק יותר "אמין".

בפועל הרב אמר לי שמותר לנקות בלי שהיה בין ניקוי לניקוי.

זו לא הלכה להמתין.

יש דעות שאומרות שלכתחילה להמתין ובדיעבד ההפסק תופס גם אם לא המתינה.

יש דעות שאומרות שלא צריך להמתין בכלל.

"הלכה" זה מושג רחב. כל אחת ומה שפוסקים לה. יש כאלו שעבורן זו ההלכה ויש כאלו שלא.

אני זוכרת שכתבת ככה פעם לגבי נושא הלכתי אחר.

מצד שני הוא מאוד מקל בכמה תחומים אחרים...

זה מנקה הכי טוב ומשאיר את המקום ללא פצעים כלל.

כשהמגבון יוצא נקי, כדאי לעשות את ההפסק עם עד שמשחת אותו עם מעט משחת KY או וזלין או טיפה הרטבת אותו (אבל מכל הנ"ל לשים ממש מעט אחרת זה פוסל את הבדיקה)

חשוב שהעד של ההפסק יהיה משוח קצת כי אחרי הניקיון של המקום כל האיזור נורא יבש ועלול להיפצע ממש בקלות מהבדיקה.

כלומר לנקות את המקום עם מגבון לפני ההפסק.

אני אחת שנפצעת די בקלות ועם מגבון אף פעם לא נפצעתי! לא משנה כמה ניקיתי וניקיתי. הוא גם קצת רטוב, גם קצת עבה (וככה האיזור מוגן אם יש על היד משהו קצת מחוספס או שורט - כמו ציפורן למשל) וגם יש לו מרקם חלק כזה שמונע את ההיפצעות. 

כתבתי קל וחומר.

אני מציעה לשטוף את המגבון במים מהסבון שעליו קודם.

ואז לא יהיו עליו חומרים שלא נראים לך. ולמה שמגבון רטוב יפצע את המקום?

ההפרשות הטבעיות ממש לא מתחדשות תוך 10 דקות (אצלי זה לוקח לפחות 6 שעות עד שהמקום נהיה שוב לח וניתן לבצע בדיקה עם עד יבש בלי להיפצע. אם אחכה 10 דקות ואנקה זה מתכון בטוח לפצע)

גם אני חוויתי מה שאת אומרת, שהנסיונות החוזרים ונשנים לנקות - לא עזרו להרוויח יום. מצד שני יש נשים שזה כן מצליח להן.

אני אישית - מנקה בבוקר של ההפסק טוב טוב עם מגבון ו 45 דקות לפני השקיעה מנסה לעשות את ההפסק. אם יצא נקי מה טוב, אם יצא מעט מלוכלך אנסה עוד פעם פעמיים, אם יצא מאוד מלוכלך - אנסה שוב עם מגבון ואח"כ עם עד שמשחתי אותו ב KY.

לנקות עם אצבע רטובה/עד בדיקה אף פעם לא עוזר לי. האצבע לא מנקה הכל והעד פוצע אותי. 

ודרך אגב - לפי מה שאומרת רופאת הנשים שלי שום ניקיון הוא לא טוב לנרתיק. גם לא עם מים. לא בריא לנקות אותו בכלל.

אצלי זה 7-8 ימים (תלוי אם השקיעה מאוחרת או מוקדמת) ההבדל בין 15 ל 16 יום (של נידות) בעיני מאוד משמעותי. אני מוכנה לנקות עם מגבון רטוב וכל מה שצריך בשביל להספיק את היום (כמובן כשבאמת הוסת נגמרה). 

אותי המגבון לא פוצע, לכן עבורי זה מושלם. מנקה פרפקט, לא צריך לחשוש מניקוי חוזר ונשנה ואם אני תקועה במקום בלי מים זה בכלל יתרון. ניקוי במגבון + הפסק עם עד משוח + החלפת לבנים והנה, הרווחתי יום של טהרה (גם אם נתקעתי בפקקים או אם אני עובדת עד אחרי השקיעה ולא הספקתי להגיע הביתה)

ובתור אחת שסבלה פעם מפטריות חוזרות ונשנות אני יכולה לומר בוודאות שפטריה לא חוטפים מניקוי חד פעמי של האיזור במגבון. פטריה חוטפים בעיקר מתזונה לא נכונה (שגורמת לקנדידה ומשם הדרך לפטריה בנרתיק מאוד קצרה) ומשימוש בתחתוניות רגילות (כי החומר שלהם סינטטי ולא נושם בכלל).

אני בצעירותי גם הייתי מהלחוצות לבדוק,אחרי 5-6 ימים , מלא פעמים , עד שלפעמים פצעתי את עצמי.

כל פעם יש לי שאריות- אני כבר מרגישה שזה לא הפרשות חדשות,כבר רואה שאלו שאריות שנותרו בנרתיק- אבל מרפי יוצא שבימים הקצרים הללו הגל האחרון יוצא נגיד בצהרים, ואני לא מצליחה לנקות עד השקיעה. ואז אחרי השקיעה יוצא עוד כתם מסכן- ובאסה, התפספס יום. 

הפעם- גם לקחתי קינמון מהיום הרביעי (שבבוקר כבר היה דימום קלוש)- חצי כפית מהולה במים חמים, למחרת כמעט כפית-

וגם התחלתי את הניקיון מהבוקר... עשיתי מקלחת בבוקר וניקיתי מבחוץ, 

הכנסתי עד רטוב בבוקר לכל הפינות והסדקים (בזהירות רבה מצוואר הרחם שהוא תמיד נפצע לי..) 

טמפונים שייספגו (למרות שאני לא בטוחה אם זה עדיף)

שוב אחרי כשלוש שעות- עד רטוב,

ולפני שקיעה- עד רטוב,

ואחריו עשיתי הפסק.

וזה עבד!

אמנם היה מראה בספק גם עליו וגם על המוך דחוק,

אבל יצא טהור- ולפי המוך דחוק שלא היה עם שום אדום הבנתי שפעלתי נכון!

ובאמת גם בימי הטהרה אחכ היה ברור שהדימום נגמר והיה צורך רק לנקות את הנרתיק.

עוד סיבה אולי שהצליח: קראתי על שיטת הריקון הטבעי של שנברון (בפורום של באופן טבעי), וניסיתי ליישם.

אולי זה גם הועיל.

זה מרגיש נכון בכל מקרה....

יש לי מלפני כמה שנים בקבוק פלסטיק לחוקן ביתי, אני שוטפת אותו היטב, ממלאת בו מים חמימים ושוטפת את המקום מבפנים, ויודעת שאת ההשתדלות שלי עשיתי.

אצלך הבקבוק הוא מלפני כמה שנים אז כנראה לא נשארו חיידקים.

אבל אם מישהי תיקח בקבוק שהיה בשימוש לאחרונה ולא חוטא היטב (או גם אם ניסו לחטא..), ותשפריץ מים עם חיידקי מעיים לתוך הנרתיק, זה מתכון לאסון. אסון ממש.

גם אם בלידה נראה שיצא הכל, יכול להיות שנשארו שאריות שגורמות לדימומים.

נבדקת אחרי הלידה?

מכירה אישה שיש לה דימומים וכתמים בתקופת ההנקה )קבוע( לא יודעת את ההסבר במדויק אבל בעצם בהנקה רירית הרחם לא מתעבה תקופה ממושכת וכנראה שאצלה הרירית ככ דקה שיוצר כתמים.

מטפלת בזה ברפואה אלטרנטיבית אבל זה לא עוזר 100%

גם כדי לבדוק שאין שאריות ברחם

וגם אם הרחם נקיה - שתבדוק ממה זה - מה מצב רירית הרחם, מה המצב ההורמונלי ואם יש לה עוד רעיונות ממה זה יכול להיות.

גם אם אין לזה משמעות רפואית, דימום לא מוסבר במשך 3 חודשים אחרי הלידה, זה בהחלט מצריך יחס ופתרון רפואי היות שזה מפריע.

שאריות שליה.

חשוב ללכת שוב לאולטרה סאונד ואם לא רואים מספיק טוב אז להיסטרוסקופיה

איך היה בהנקות הקודמות?

בפרט אם זה קורה לאחרכ שאתם ביחד...ולפני לא היה.
אם היא מוצאת פצע- אתם מותרים וזה מקל עלייך,כי אז יודעים שיש לך פצע בצוואר הרחם וזה מקור הדימום.
אם אין פצע- זה אוסר אתכם, (כמובן היא גם מתקשרת לרב ומסבירה והוא אומר את דעתו ההלכתית) וכדאי ללכת לרופאה כי יאז מקור הדימום הוא מהרחם, או הורמונאלי מהנקה...

תשאלי קודם כל את מכון פועה תתקשרי אליהם

הם טובים ומקצועיים.

דבר שני

יש לפעמים הפרשות דמיות בהנקה

צריך להיות כל הזמן עם תחתון שחור

אפשר לשים תחתונית שחורה

ולא להסתכל בניגוב

ראיתי גם שיש נייר לניגוב שחור ואז זה גם מגניב כי את לא רואה את.ההפרשות האלו

דבר נוסף כמו שאמרו ממש תבקשי אולטרסאונד לראות שהכל נקי בבטן

בעייני כלום.

או שמביאים משהו מכולם ואז אפשר לפנק במשהו קטן או ארוחת בוקר נחמדה וצנועה.

או כלום.

הכוונות טובות. אני בטוחה. אבל זה יוצר מתח במודע או שלא במודע מול הורים אחרים ומול הצוות שאחרי דברים כאלה הם סוג של משוחדות...

אם לילדים טוב, תפרגני להם בהודעות. תכתבי מכתב להנהלה/למפקחת. הרבה הרבה יותר משמעותי מעוד כוס עם שוקולד. 

אני כבר מאבדת את הראש

האנשים סביבי לא ככ עשירים ולמרות זאת התפיסה שגננות ומורות חייבות לקבל כל הזמן מתנות.

גם כשזה מטפלת פרטית שאני משלמת לה טבין ותקילין כל חודש.

כל ראש חודש יש מתנות בגן, א. בוקר/שוקולדים וכו.

טו בשבט חנוכה ראש השנה תחילת שנה חזרה לשגרה.. בפורים יש משלוח מכל ההורים אבל בנוסף ככככלללל האמהות שולחות עוד משהו.

מעבר לעלות אני סתם לא טובה בהפקות האלה ולמצוא כל פעם ברכה בחרוזים ולנסח יפה ולכתוב בכרטיס מעוצב... ממ משתגעת מזה

וגם לא מרמינה שהגננות כבר מוחמאות, כי זה ברור לי נאבד בסך הכל הכללי..

גם אני וגם אני רואה עוד הורים שנותנים משהו מדי פעם ואני לא חושבת שזה גורם למתח והשוואות.

אפשר גם לארגן מכל הגן וזה עוד יותר מהמם אבל דורש הרבה יותר כוחות.

ולא עולה שקל

לבעלי יש קבוצה שבה הוא שומר את כל הודעות המרגשות של הורים, קורא בזמנים קשים

ולא מהבינה......

זה הכי נותן כח והכי מחמם את הלב.

לא עוד כוס או קרם לחות לארון....

בחנוכה זה חג החינוך

זה אותם מילים

אני אוהבת לעצור ולהגיד תודה

והם מתרגשות מאוד משוקולד

או שיש לך ליד הבית זולסטוק או מקס ותמצאי משהו סמלי לחנוכה ארוז יפה

ממש סמלי

ופתק

זה מהמם

אולי תתייעצו עם חמיך?

עלה לי שואב שוטף ידני או רובוטי..

השאלה אם תשתמש בו..

בטח אם הכל עליה

יש דרך הקופה

אפשר לקבוע פגישה עם העוס, זה ללא עלות בכלל. פשוט לצלצל לשאול מתי היא נמצאת, אמורה לעבור בין מרפאות.

והיא עוזרת למצוא ולהפנות הלאה.

אם הטיפול הוא דרך הקופה זה ממש בחינם, רק לפעמים יש המתנה.

העוס יכולה לסיע בקיצור ההמתנה אם תחשוב שזה דחוף...

יש גם טיפול תרופתי שמאד עוזר. אני הרגשתי שצריכה את העזרה התרופתית כי אחרת לא אתמיד בטיפול, כי לא היה לי באמת כח לטפל בעצמי.

מה קורה בטיפול?

בגדול, נותנים מקום להכל. הרבה פעמים דכאון נובע ממקום בתוכינו שמכל מיני סיבות  אנחנו חונקים בפנים. והחנק הזה מחלחל כמו מוות של איזור מסוים בנפש. וזה מוביל לדכאון המדובר.

כשמגיעים לטיפול ויש מקום להכל, להניח כל רגש כל חויה כל תחושה, עצם האוורור הזה מאד מקל ומסיע לחזור לחיים.

יש גם כלים מעבר שעוזרים להתמודד.

ועוד 2 נקודות חשובות:

ויטמינים- למלא מאגרים של משפחת ויטמיני בי, ברזל, וויטמין די. בשלושתם מצוי מאד מחסור אצל נשים בפרט אחרי לידה והם קריטיים לבריאות הנפש.

ספורט- לא תמיג זה ישים אבל אם כן, כל פעילות גופנית, גם הליכה של 20 דקות בפרט אם נעשית בשמש- מעלה רמות של הורמונים בגוף שאחראיים על מצב רוח חיובי.

ואם יורשה לי לעודד- זה עובר. זה לגמרי יכול לעבור.

ספורט התגלה מחקרית כיעיל כמו טיפול תרופתי כשהוא נעשה במינונים מסויימים.

אם אני זוכרת נכון זה משהו כמו 20 דקות של פעילות מאומצת (נגיד הליכה שמתנשפים) 3 פעמים בשבוע, אבל לא זוכרת במדויק.

וממש התגלה שמוחית זה עוזר כמו טיפול.

וויטמינים סופר סופר חשוב.

לנסות טיפול דרך הקופה.

ומצטרפת גם לזה שדיכאון מגיע בדרך כלל מסיבה מסוימת, וכשאת מבינה מה הסיבה ומטפלת בה הרבה פעמים הוא פשוט עובר...

אבל ממש חמוד שהיא אומרת לבד שמוצץ יכול לעזור לה

הייתי שוקלת להביא לה

אפשר ללכת לריפוי בעיסוק. ובינתיים לתת לה ללעוס דברים אחרים, כמו חתיכת בד שתחברו לבגד שלה, כפית חד פעמית, מאכלים קשים כמו גזר וגריסיני...

יכול להיות שזה נובע גם ממשהו רגשי, אז יכול להיות שכשזה ייפתר גם הצורך התחושתי ייגמר.

בינתיים תשתדלי כמה שפחות להראות לה את הגועל שלך, כי מן הסתם זה ישפיע על הקושי הרגשי...

❤️

חשבתי לתומי שתחושתי זה ילגים שנולדו ככה.

זה יכול להווצר ביום בהיר אחד?

ויכולות להשתנות במהלך השנים.

שלושה מילדיי (אם לא פספסתי נוספים) "אכלו" את החולצה שלהם בשלב מסוים של חייהם, וזה עבר אחר כך. אצל הקטנה (הילדונת שעל הרצף) זה עבר לאחר שבגן ובבית עשינו מה שכתבתי לך (בהתייעצות עם המרפאה בעיסוק). יש לה צורך גדול בתחושה, וזה מתבטא בכל מיני אופנים, וזה אחד מהם.

אבל באמת זה יכול להיות בגלל עניין רגשי, ואז זה יעבור בזכות הטיפול הרגשי... תתייעצו עם המטפלת הרגשית.

יש כאלה על שרשרת, שגם נראים יפה.

היא ממש אוהבת

אני מרגישה שבימים שאני מצליחה להפנות אליה יותר זמן איכות זה פחות קורה ככה שאולי באמת זה רגשי אצלה ויעבור מהר מעצמו...

אחותי עדיין מוצצת, היא בת 25 🤭

שימנע את היכולת להכניס את האצבע ולמצוץ.

לא יודעת מי מתקין (רופא שיניים? אורתודנט?) אבל כנראה גוגל / AI ידעו להגיד.

חוץ מזה, סתם רעיון, שאולי  יעזור אם היא בעצמה כבר מתלוננת ורוצה להפסיק, שתסתובב עכשיו לתקופה (לא יודעת כמה נחשב שצריך כדי להפסיק את האוטומט של הגוף) עם כפפות. מעריכה שזה לא נוח ונעים למצוץ איתן, וזה יזכיר לה לא להוריד כשהיא בלי לשים לב תקרב את האצבע לפה.

בהצלחה

אבל אני חושבת שבכל מקרה הרצון זה הצעד הראשון.

אם כל פעם שהיא מתחילה היא תקלוט ותפסיק לאט לאט זה יהפוך מפעולה שקורית בהיסח דעת לפעולה מודעת ואז היא תוכל לפני זה לחשוב אם היא באמת רוצה, לעצור שניה ולותר