להתחיל לנקות מהרגע שאפשר- אחרי שנגמר הדימום.

וכל כמה שעות לנקות שוב.

אני מנקה עם היד במקלחת, וגם עם טישו/ עדים.

אם עושים עם טישו- צריך לשים לב שהוא לא יתפורר בפנים.

לפני הבדיקה עצמה, אפשר לנקות עם עד רטוב. בבדיקה עצמה בעיקרון לא להרטיב (חוץ ממצבים מיוחדים כשיש היתר).

מגבירים את היובש במקום, מה שעלול לגרום שבשעת הבדיקה עם עד יבש תפצעי את עצמך

ואז מתחילים להסתבך עם שאלות ובודקת טהרה וסתם בלגן מיותר

הכי טוב - שטיפה חיצונית במקלחת

למעשה אם את כבר נקיה את כבר נקיה

אלא מה - לפעמים נשארים קצת שאריות בפנים. לכן הכי טוב לעשות כבר בבוקר כאילו בדיקה - עם עד יבש, רגיל. זה ינקה את המקום מהשאריות

אח"כ כשעה+ לפני השקיעה כשעושים את ההפסק כבר התחדשה הלחות הטבעית של המקום ולא תפצעי את עצמך

אם עדיין יש הפרשה אדומה/חומה על העד אפשר לחכות 15 דקות ולבדוק שוב - אם רואים מגמת שיפור אפשר להמשיך עם זה, אם לא - חבל לנסות בכח, כנראה עוד לא לגמרי הסתיים ומחכים למחר

אבל שוב - להזהר - בדיקות תכופות מגבירות את היובש והחשש ליצירת פצעים במקום  (כל 15 דקות זה גם תכוף, עדיף לא לנסות יותר מדי או להתחיל יותר מוקדם כדי שאפשר יהיה לחכות אפילו שעה בין נסיון לנסיון)

אפשר עם עד. רטוב אולי בהתחלה.

ואח"כ בעדינות עם עד יבש - אולי זה כבר יהיה העד הנקי של הפסק טהרה.

ואחריו מפסיקים לבדוק, עד למחרת - הבדיקה של היום הראשון.

גם בדרכי טהרה. שכל אחת תשאל את הרב שלה

כל הבדיקות שלפניה אין להן משמעות,

ואם בודקים יותר מדי יש סיכוי טוב לפצוע את עצמך ולסבך את עצמך כהוגן

כך שלמרות שתאורטית הלכתית אין עם זה בעיה זה ממש לא מומלץ

למי שפוסק שכן, זה משהו כמו רבע שעה.

יש המתירים לכתחילה לעשות הפסק טהרה ובדיקות עם מגבון.

את יכולה לעיין בתגובה המפורטת למטה.

ובאמת כפי שכתוב שם, הפוסקים לא הזהירו כלל שצריכה להמתין.

גם בדרכי טהרה הרגיל (לא השלם) כתוב שתשטוף עצמה ותבדוק מיד אחר כך. 

מבחוץ - מקלחת

לא שטיפה פנימית בתוך הנרתיק

זה כמו בידקה עם עד רטוב שבעצם שוטפת הכל בפנים

הבעיה עם זה שזה מאד מייבש את המקום - פתח לצרות של פצעים

ואם בכל זאת עושים את זה, צריך לחכות זמן מה אחר כך לפני שעושים את הבדיקה האמיתית של ההפסק כדי לתת ללחות הטבעית של המקום להתחדש

אבל אז אם היא יוצאת נקיה, תשאלי את הרב שלך אם אפשר להתייחס לעד כזה כאל בדיקת הפסק טהרה.

במקרה למשל כמו שהעד הרטוב יצא נקי, אבל העד היבש שאחריו יצא מוכתם, יש הרבה מקום לפסוק שהעד הרטוב נחשב הפסק טהרה, ואפשר להמשיך לספור שם והלאה 7 נקיים.

אבל בשביל זה צריך לשאול רב.

ממש כמו שבשבעת נקיים אם יוצא עד מוכתם הוא פוסל

אלא אם כן הראית לרב את העד המוכתם והוא טיהר אותו. בלי קשר לכך שהעד שלפניו (יבש או רטוב זה לא משנה) יצא נקי

כשמנסים לעשות הפסק  - הבדיקה האחרונה היא הקובעת ומבטלת את קודמותיה

גם את עצמך כותבת שאלא אם כן מראים לרב (או מתקשרים ושואלים ומתארים את הסיטואציה).

גם הדגשתי בפירוש שצריך לשאול רב.

יש בהחלט מצבים שרב יתיר עד רטוב (וזה בהחלט משנה) נקי כהפסק טהרה, גם אם אחריו (ואפילו מיד אחריו) הופיע עד מוכתם.

הבדיקה האחרונה היא היחידה שיכולה להחשב הפסק טהרה

לא משנה אם לפניה עשית 10 בדיקות או 3 או שהיא הראשונה והאחרונה

אם היא יצאה מוכתמת ורב ראה והתיר זה בסדר. 

אבל בתגובה שלי חידדתי יותר: א. צריכה לשאול על עצם הענין שהעד היה רטוב.

ב. דווקא העד הרטוב הוא העד של הפסק טהרה, והעד שאחריו (ששאלה עליו רב) לא מעלה ולא מוריד (בתנאים הלכתיים  מסויימים) כיוון שהיא הצליחה להפסיק בטהרה ולהוציא עד נקי.

הרב לא מחלק בין שטיפה חיצונית לשטיפה פנימית, ולא מזהיר על הצורך לעשות כן.

בספר תורת הטהרה שנכתב על פי פסקיו של מרן הרב עובדיה יוסף זצוק"ל כתוב

"אישה שבדקה עצמה בדיקת הפסק בטהרה, ומצאה העד מלוכלך בדם, יכולה לחזור ולרחוץ היטב אותו מקום במים, ואחר הניגוב תחזור ותבדוק שנית, ואם יצא העד נקי בבדיקה שניה,עלתה לה בדיקה זו לבדיקת הפסק בטהרה".

כאן, דווקא יש התייחסות לניגוב, ועדיין הניסוח הוא כללי והרב לא מחלק בין שטיפה חיצונית לפנימית. 

ובהמשך הפיסקה הוא אף מדגיש כי מדובר בבדיקות רצופות בזו אחר זו: 

"ואפילו אם יצא העד מלוכלך בדם אף בפעם השניה, או השלישית, יכולה להמשיך ולבדוק שוב ושוב עד שתמצא העד נקי לגמרי, ובלבד שתזהר לסיים הבדיקה קדם זמן בין השמשות".

תורת הטהרה פרק שני ע"מ י"ב-י"ג.

הרב וואזנר בספרו שבט הלוי עמ' רפ"ח, כותב שמותר להרטיב את העד מעט כדי לאפשר לאישה לבדוק היטב ללא פחד מכאב.

הרב אפילו כותב שם שאם יש צורך, כדאי למרוח שמן במקום עצמו זמן מה לפני הבדיקה כדי לבדוק היטב.

ופוסקים רבים סוברים כך. 

@אמא תות

או אפילו במקום עצמו ואחכ העד יצא רטוב!! אולי טיפונית, אבל רטיבות קטנה לא פוסלת את העד

ואז התעוררה אצלי התהייה:

באותה תקופה היה לי היתר להיות עם תחתוניות בשבעה נקיים, וכמעט במאה אחוז מהמקרים כל כתם שהיה בהן הותר לנו. כך שבעצם יצא מצב שאם אני מצליחה לרגע אחד להוציא עד נקי, אני מתחילה שבעה נקיים, אפילו אם הדימום לא באמת נפסק! כי מה שיהיה אחר כך יותר לנו, ואת הבדיקה הבאה אני מחויבת לעשות רק למחרת לקראת שקיעה (כלומר ברור שלכתחילה בבוקר, אבל אם הייתי חוששת לכתם הייתי מסתפקת בבדיקה של הערב ובדיעבד זה נחשב). כך שגם אם ביום א' לקראת שקיעה הדימום לא באמת נפסק לגמרי, אם הצלחתי להוציא איכשהו עד כשר, ועד יום ב' בערב הדימום כן נפסק לגמרי - יכולתי לעשות הפסק ביום א' ולהתחיל שבעה נקיים (שהייתי מאוד זקוקה להם, זו הייתה תקופה משוגעת של דימום עשרה ימים מתוך עשרים בערך). אה, כן, גם ממוך דחוק היה לי פטור...

אז הייתי עושה בדיקות בזו אחר זו כל עוד לא נפצעתי ולא הייתה שקיעה, עד שהצלחתי להוציא אחת נקייה. והרגשתי רמאית גמורה. הרי ברור שבסוף הווסת אין דימום רציף אלא בגלים קלושים אחת לכמה זמן, ואם הצלחתי איכשהו לנקות לגמרי את הדם שנשאר מהגל הקודם, ולהוציא בדיקה נקייה לפני שמגיע הגל הבא, אז לכאורה עשיתי הפסק - אבל בעצם אני יודעת שהווסת עוד לא נגמרה.

כשאמרתי את זה לבעלי בהתחלה הוא חשב שאני מגזימה, אבל אחר כך התעמק בזה וחיפש ומצא, אני כבר לא זוכרת באיזה ספר, הדרכה שלא לעשות בדיקות בזו אחר זו ברצף "כי הדם לא יוצא בכל רגע ורגע" - נדמה לי שזו הייתה הלשון שם, בערך. כלומר בדיוק מה שהרגשתי, שזה לא אמיתי - צריך לתת קצת הזדמנות לגל הבא של דימום להגיע, ורק אם הוא באמת לא מגיע הבדיקה הבאה תצא טהורה. אם לא נותנים לו צ'אנס זו לא חכמה...

אני כמובן לא פוסקת כאן, ומבינה שיכולות להיות דעות שונות בהלכה, אבל ממה שחוויתי אני מבינה מאוד את ההיגיון בדעה הזאת.

יש הרבה הגיון הלכתי בבדיקות רצופות כאלה, אחת אחרי השניה.

כשממילא נראה שהדימום מסתיים, וכדי להספיק לעשות הפסק טהרה באותו יום עד השקיעה, הבדיקות החוזרות האלה בזו אחר זו מנקות את שאריות הדימום שכבר פסק.

מה גם שלדעת פוסקים גדולים מרגע שנמצא עד נקי לגמרי, כל כתם או אפילו דימום מועט שבא אחר כך, לא מתייחסים אליו כאל דם ווסת.

אז לכאורה גם בדיקות במרווחי זמן יוכלו לנקות אותו.

כשאני ידעתי שאזדקק דווקא לבדיקות רצופות כדי להוציא אחת נקייה, הבנתי שזה בגלל שאני צריכה להספיק לנקות אותו לגמרי לפני שיצא הגל החלש הבא...

זמן השקיעה מתקרב, והדם פסק רק סמוך מאוד לשקיעה (למשל בחורף שהיום קצר מאוד).

מה שאת מתארת זה משהו אחר. ועדיין, אפשר לראות גם בלילה שאחרי הפסק הטהרה לאן הדברים הולכים (אם אכן זה דימום של מחזור שנמשך או לא).

מהניסיון שלי (גם אני סובלת מכתמים) לא היתה פעם שהרב פסק לי טהור על הפסק טהרה כזה, שאח"כ לא ראיתי בעיניים שהוא צדק. 

ובכל זאת, כיוון שלפי התיאור שלך, את נוטה לראות כתמים גם ב 7 נקיים, אם היית מחמירה על עצמך ולא בודקת בדיקות רצופות, לא היית מצליחה לעשות הפסק טהרה, לספור, ולהיות מותרת לבעלך.

אם הרב פסק לך כך, יש מספיק "שוליים רחבים" בהלכה כדי להקל לך בבדיקות הרצופות האלה. 

רק משלימה את הסיפור שלי: מיום שראיתי את האמירה הזאת, אכן לא הייתי מסוגלת יותר לעשות בדיקות רצופות. עברו כמה שנים ולא חזרתי לכך מעולם.

ובכל זאת הצלחתי לעשות הפסקים, לטבול ולהיות מותרת. איך זה? פשוט מאוד - הוצאתי את ההתקן...

אח, איזה שמונה חודשים משוגעים אלה היו, מיום שהתקנתי אותו עד שנשברתי והוצאתי... אני נחרדת כשאני נזכרת.

באמת נשמע כמו תקופה בלתי אפשרית.

ואם אני מזהה נכון, אני זאת שפנתה אלייך במסר אישי והציעה שם של רב שאפשר להתייעץ איתו לגבי אפשרויות אחרות מלבד התקן .

לא נראה לי שאי פעם התייעצתי על זה בפורום.

אבל בכל מקרה יישר כוח לך 

מקור הדין להפסיק בין הרחצה לבדיקה הוא בשו”ת מהריל דיסקין ח”א סוס”ק ח’ ובשו”ת נפש חיה סי’ ס”א. ושם כתבו שצריכה להמתין כמה דקות, ולכתחלה כתב האגרות משה יו”ד ח”ב סי’ ע”א שתמתין כרבע שעה.

ובדיעבד נקטו הפוסקים שאף אם לא המתינה כי אם מעט (3-5 דקות) עלתה לה הבדיקה, מכיון שכל הפוסקים לא הזהירו כלל שצריכה להמתין קודם הבדיקה (חוט השני קצו,ד, ומראה כהן פ”ד ס”ב בשם הגרי”ש אלישיב), ויש שכתבו שאף אם לא המתינה כלל עלתה לה בדיקה (כן דעת הגר”ש וואזנר הו”ד במראה כהן שם, ור’ גם בספר יסוד הטהרה פ”ד ס”ב). ויש לציין שכל דין זה אמור רק כשרחצה בתוך אותו מקום או שישבה במים, אך אם רחצה עצמה רק במקלחת לכו”ע אינה צריכה להמתין כלל.

וטעם הדבר שמועילה בדיקה מיד אחרי הרחצה, כתבו לבאר עפ”י דברי שו”ת רע”א סי’ ס’ שמטרת הבדיקה היא לוודא על שעת הבדיקה עצמה שאין בה דם, ולא על משך זמן הקודם.

אבל מצד אני לא מסכימה איתך.

כשכותבים בפורום כזה דבר הלכה, שמדריכות כלות רבות מעולם לא שמעו עליה, המשמעות היא שזו הדרכה לא מצויה, כזו שלא מחייבת אפילו את רוב הנשים כאן, וכזו שלא תגרום כאן לבהלה שמא אישה שלא נהגה כך, נהגה שלא כדין.

המשמעות של "אני מדריכת כלות ומעולם לא שמעתי על זה" היא לא שמדריכות הכלות האלה מחזיקות מעצמן יודעות הכל, אלא שמדובר בחשש רחוק שהפוסקים אפילו לא הזהירו עליו, כפי שאת עצמך הבאת. 

אלא גם כשלמדתי הדרכת כלות בעצמי

ויודעת גם מהסביבה שלי (שיצא לדבר על זה) שכך נוהגים

וגם מרבנים שונים יצא לנו לשמוע את זה בהזדמנויות שונות

ואני לא מזרם חריג או קיצוני או מאד ספציפי, חרדים רגילים, סטנדרטיים

וכמו שמישהי הסבירה פה למעלה יש גם הרבה הגיון בעניין הזה.

לכתחילה ממתינים רבע שעה בין בדיקה לבדיקה. אם הזמן דוחק השקיעה קרובה ויש סיכוי שהבדיקה הבאה תצא יותר טובה אז בדיעבד מקצרים את זמן ההמתנה

אבל לכתחילה מתחילים מספיק מוקדם בשביל לא להצטרך את זה.

אני לא מדברת על מצבים מיוחדים כמו התקן ודימום הסתגלות

מדברת על המצב הרגיל שבדר"כ, תכלס-אם הסתיים המחזור -הסתיים ואם לא הסתיים לא הסתיים. אין פה יותר מדי מה להתחכם

מנסים לעשות הפסק, אם יוצא לא הכי נקי מחכים קצת ועושים עוד אחד - אם יש מגמת שיפור אפשר להמשיך. אם זה נראה אותו דבר-עדיף להרפות ולשחרר לחץ.

על העובדה שבספר הלכה חשוב,  לקהל עצום של נשים וכו'. ומה שהבאתי ציטוט מהרב עובדיה יוסף.

ויש נשים שהמחזור שלהן פוסק סמוך לשקיעה ועם מעט בדיקות רצופות, הן יספיקו יום נוסף בטהרה.

איך תדריכי אישה כזאת? שלא להזדרז ולבדוק בדיקות רצופות?

אם ההדרכה היא מעיקר הדין, את צודקת. אבל אם זו חומרה, את מחמירה עליה שלא לצורך ומעכבת אותה מלהפסיק בטהרה, לספור ולטבול.

יצא לי כמה פעמים לנסות "להרוויח יום" ע"י בדיקות רצופות.

מה שיצא לי מזה בסוף זה שהבדיקה של היום הראשון של 7 נקיים נפסלה (כי המשיך לצאת דם רק שבהפסק לא "תפסתי אותו" כי הזרימה בסוף הוסת היא חלשה עד אפסית).

ולקינוח תוסיפי לזה שהרבה פעמים הייתי נפצעת מהנסיונות האלו אז גם הפסדתי את אותו יום וגם צריך ללכת לבודקת טהרה (בזבוז זמן וכסף שהיה יכול להיחסך ממני).

וכל העגמת נפש מהנסיונות החוזרים ונשנים היא גם לא קלה.

אם הסיבה היא הלכתית , והיא מעיקר הדין (כמו שכתבתי בתגובה נוספת אלייך), כי אז באמת זה מצב של בדיעבד.

אבל אם הסיבה היא אחרת, אין כאן עניין של לכתחילה ממתינים, אבל בדיעבד מקצרים את ההמתנה.

אני אגיד לך למה זה חשוב - לפעמים החילוק הזה בין לכתחילה לבדיעבד עלול לגרום נשים לחשוש מלבדוק ברצף ולהפסיד את האפשרות לעשות הפסק טהרה באותו יום.

זה שכתוב לא עונה לשאלה.

10  או 15 וכו', אפשר להבין שזה לא מעיקר הדין. אחרת היה מס' דקות קבוע בהלכה.

יש חילוק גם בין מספר השעות שצריך להמתין בין בשר לחלב.

זה אומר שההמתנה לא מעיקר הדין?

אם אני לא טועה גם לגבי ההמתנה בין שיעורים לחולה ביום כיפור יש גישות שונות, ועוד כל מיני נושאים.

השאלה אם יש פוסק אחד שפוסק  10 דקות, ולעומתו פוסק אחר שסובר  15 דקות,

או שמדובר בהערכת זמן, "כ 10 - 15 דק'".

אם מדובר בהערכת זמן, אין כאן "גרעין קשה של הלכה" לענ"ד.

בדיוק היום שאלתי את הרב והוא הסביר לי.

גם אחרי שהדימום הסתיים, עדיין יש שאריות מהדימום בקפלי הנרתיק.

בלי ניקוי - והכוונה בניקוי זה למעשה לבדוק בעד בעדינות כמה פעמים עד שיוצא נקי - העד של הפסק טהרה יצא מוכתם למרות שהדימום כבר נפסק.

אם היום ארוך ויש זמן לשאריות הדימום להתפנות מהגוף ללא עזרה, מה טוב. אבל אם אין זמן עד השקיעה, לא חבל להפסיד יום בטהרה בגלל שאריות?

אפשר לראות בפועל שאכן מדובר בשאריות כשכל עד יוצא נקי יותר ומוכתם פחות מהעד הקודם.

הרב אמר שאין מציאות כזאת שמנקים מהר מהר ומצליחים לעשות הפסק טהרה לפני הפעימה הבאה של הדימום.

לדעת הפוסקים ברגע שעד יצא נקי והאישה הצליחה להפסיק בטהרה, כל מה שהיא רואה אחר כך, נחשב כתמים.

לא זאת הכוונה.

הכוונה היא אכן ל שניים-שלושה עדים.  ואם יש עוד זמן, אז אפשר אחרי הפסקה לנסות שוב.

כמה זה כמה וכמה לדעתך?

יש פוסקים שאומרים שאם אשה ניקתה וניקתה עד אחרי עד עד שיצא נקי, זה בסדר. ויש פוסקים שאומרים להמתין 5-10 דקות בין ניקוי לניקוי  ואז גם אם יש עדיין דימום חלש זה מאפשר לדם לצאת ולהכתים את העד וככה ההפסק יותר "אמין".

בפועל הרב אמר לי שמותר לנקות בלי שהיה בין ניקוי לניקוי.

זו לא הלכה להמתין.

יש דעות שאומרות שלכתחילה להמתין ובדיעבד ההפסק תופס גם אם לא המתינה.

יש דעות שאומרות שלא צריך להמתין בכלל.

"הלכה" זה מושג רחב. כל אחת ומה שפוסקים לה. יש כאלו שעבורן זו ההלכה ויש כאלו שלא.

אני זוכרת שכתבת ככה פעם לגבי נושא הלכתי אחר.

מצד שני הוא מאוד מקל בכמה תחומים אחרים...

זה מנקה הכי טוב ומשאיר את המקום ללא פצעים כלל.

כשהמגבון יוצא נקי, כדאי לעשות את ההפסק עם עד שמשחת אותו עם מעט משחת KY או וזלין או טיפה הרטבת אותו (אבל מכל הנ"ל לשים ממש מעט אחרת זה פוסל את הבדיקה)

חשוב שהעד של ההפסק יהיה משוח קצת כי אחרי הניקיון של המקום כל האיזור נורא יבש ועלול להיפצע ממש בקלות מהבדיקה.

כלומר לנקות את המקום עם מגבון לפני ההפסק.

אני אחת שנפצעת די בקלות ועם מגבון אף פעם לא נפצעתי! לא משנה כמה ניקיתי וניקיתי. הוא גם קצת רטוב, גם קצת עבה (וככה האיזור מוגן אם יש על היד משהו קצת מחוספס או שורט - כמו ציפורן למשל) וגם יש לו מרקם חלק כזה שמונע את ההיפצעות. 

כתבתי קל וחומר.

אני מציעה לשטוף את המגבון במים מהסבון שעליו קודם.

ואז לא יהיו עליו חומרים שלא נראים לך. ולמה שמגבון רטוב יפצע את המקום?

ההפרשות הטבעיות ממש לא מתחדשות תוך 10 דקות (אצלי זה לוקח לפחות 6 שעות עד שהמקום נהיה שוב לח וניתן לבצע בדיקה עם עד יבש בלי להיפצע. אם אחכה 10 דקות ואנקה זה מתכון בטוח לפצע)

גם אני חוויתי מה שאת אומרת, שהנסיונות החוזרים ונשנים לנקות - לא עזרו להרוויח יום. מצד שני יש נשים שזה כן מצליח להן.

אני אישית - מנקה בבוקר של ההפסק טוב טוב עם מגבון ו 45 דקות לפני השקיעה מנסה לעשות את ההפסק. אם יצא נקי מה טוב, אם יצא מעט מלוכלך אנסה עוד פעם פעמיים, אם יצא מאוד מלוכלך - אנסה שוב עם מגבון ואח"כ עם עד שמשחתי אותו ב KY.

לנקות עם אצבע רטובה/עד בדיקה אף פעם לא עוזר לי. האצבע לא מנקה הכל והעד פוצע אותי. 

ודרך אגב - לפי מה שאומרת רופאת הנשים שלי שום ניקיון הוא לא טוב לנרתיק. גם לא עם מים. לא בריא לנקות אותו בכלל.

אצלי זה 7-8 ימים (תלוי אם השקיעה מאוחרת או מוקדמת) ההבדל בין 15 ל 16 יום (של נידות) בעיני מאוד משמעותי. אני מוכנה לנקות עם מגבון רטוב וכל מה שצריך בשביל להספיק את היום (כמובן כשבאמת הוסת נגמרה). 

אותי המגבון לא פוצע, לכן עבורי זה מושלם. מנקה פרפקט, לא צריך לחשוש מניקוי חוזר ונשנה ואם אני תקועה במקום בלי מים זה בכלל יתרון. ניקוי במגבון + הפסק עם עד משוח + החלפת לבנים והנה, הרווחתי יום של טהרה (גם אם נתקעתי בפקקים או אם אני עובדת עד אחרי השקיעה ולא הספקתי להגיע הביתה)

ובתור אחת שסבלה פעם מפטריות חוזרות ונשנות אני יכולה לומר בוודאות שפטריה לא חוטפים מניקוי חד פעמי של האיזור במגבון. פטריה חוטפים בעיקר מתזונה לא נכונה (שגורמת לקנדידה ומשם הדרך לפטריה בנרתיק מאוד קצרה) ומשימוש בתחתוניות רגילות (כי החומר שלהם סינטטי ולא נושם בכלל).

אני בצעירותי גם הייתי מהלחוצות לבדוק,אחרי 5-6 ימים , מלא פעמים , עד שלפעמים פצעתי את עצמי.

כל פעם יש לי שאריות- אני כבר מרגישה שזה לא הפרשות חדשות,כבר רואה שאלו שאריות שנותרו בנרתיק- אבל מרפי יוצא שבימים הקצרים הללו הגל האחרון יוצא נגיד בצהרים, ואני לא מצליחה לנקות עד השקיעה. ואז אחרי השקיעה יוצא עוד כתם מסכן- ובאסה, התפספס יום. 

הפעם- גם לקחתי קינמון מהיום הרביעי (שבבוקר כבר היה דימום קלוש)- חצי כפית מהולה במים חמים, למחרת כמעט כפית-

וגם התחלתי את הניקיון מהבוקר... עשיתי מקלחת בבוקר וניקיתי מבחוץ, 

הכנסתי עד רטוב בבוקר לכל הפינות והסדקים (בזהירות רבה מצוואר הרחם שהוא תמיד נפצע לי..) 

טמפונים שייספגו (למרות שאני לא בטוחה אם זה עדיף)

שוב אחרי כשלוש שעות- עד רטוב,

ולפני שקיעה- עד רטוב,

ואחריו עשיתי הפסק.

וזה עבד!

אמנם היה מראה בספק גם עליו וגם על המוך דחוק,

אבל יצא טהור- ולפי המוך דחוק שלא היה עם שום אדום הבנתי שפעלתי נכון!

ובאמת גם בימי הטהרה אחכ היה ברור שהדימום נגמר והיה צורך רק לנקות את הנרתיק.

עוד סיבה אולי שהצליח: קראתי על שיטת הריקון הטבעי של שנברון (בפורום של באופן טבעי), וניסיתי ליישם.

אולי זה גם הועיל.

זה מרגיש נכון בכל מקרה....

יש לי מלפני כמה שנים בקבוק פלסטיק לחוקן ביתי, אני שוטפת אותו היטב, ממלאת בו מים חמימים ושוטפת את המקום מבפנים, ויודעת שאת ההשתדלות שלי עשיתי.

אצלך הבקבוק הוא מלפני כמה שנים אז כנראה לא נשארו חיידקים.

אבל אם מישהי תיקח בקבוק שהיה בשימוש לאחרונה ולא חוטא היטב (או גם אם ניסו לחטא..), ותשפריץ מים עם חיידקי מעיים לתוך הנרתיק, זה מתכון לאסון. אסון ממש.

עם ההטרדה עם ההערות כאלו

זה ממש מטריד שנשים עסוקות בצורה אובססיבית עם המשקל שלי

אם כי אני כן מרוצה מהמשקל שלי (ולא מרוצה מהסיבה שהגעתי אליו)

בעיניי הסיבה שנשים כן מרשות לעצמן להעיר ולהתערב

כי זה לא פוגעני בעיניהן

אלא שיח מתוך קנאה

ועדיין כשקיבלתי כמה הערות ביום זה היה מטריד ביותר (הפסקתי להתייחס להערות והן לאט לאט התאדו)

אחרי הלידה הזאת עליתי במידה והייתי ממש מתוסכלת על זה שבגדים לא עולים עלי - הרגשתי מוזנחת ושאין לי מה ללבוש כל פעם שפתחתי את הארון

ואז קיבלתי מאיזה מישהי הערה שאני לא נראית שילדתי.

ועוד אחת עם הערה שאני בטח לא מתמודדת עם דימוי גוף ומשקל.. אז כן. אני כן.

אף פעם אי אפשר לדעת איפה ההערות האלו תופסות את הצד השני...

חיבוק❤️

בא לך להחמיא? תגידי למישהי שהיא יפה/ נראית טוב

לא צריך להוסיף ירדת/עלית/רזה/שמנה.

לא רלוונטי! לא מתאים. לא נכון.

בדיוק הייתה לי שיחה כזו עם חברה לפני כמה שבועות. ודיברנו על כמה צריך לתת את הדעת לכל מילה שיוצאת מהפה, כי אולי מצד הדוברת היא חושבת שזו מחמאה אבל לעולם לא תדעי איך זה מתקבל בצד השני.

ובכלל בעיניי כל השיח על הנראות החיצונית, צריך לקבל גבולות ופרופורציות..

הלוואי ותזכי בהודעה שלך להאיר את עיניי הסביבה ולו במעט🥰 

אני בטוחה שיש עוד כמה שיסכימו איתי.

אני משתדלת תמיד לדבר ברגישות ובטקט, אבל הודעות כאלה גורמות לי לשתוק ולא לדבר עם אף אחת, אולי לפעמים בצורה קצת פוגעת.

אני אחת לא פטפטנית בכלל וגם ככה לפעמים קשה לי למצוא נושאי שיחה, אז עוד יותר קשה לי אם אני יודעת שאני צריכה להיזהר במלא דברים...

אולי לא עם האישה שלידי על ילדים כי אולי יש לה בעיות פוריות? אולי לא אדבר איתה על בעלי, כי אולי היא רווקה שממש מחפשת או גרושה או אלמנה או שיש לה בעיות בזוגיות? אולי לא אספר לה על הדיאטה היקרה שעשיתי כי היא במשבר כלכלי כרגע? אולי לא אספר משהו על ההורים שלי כי שלה נפטרו?

כן יש מצב שהייתי מחמיאה למישהי, "איזה כיף לך לא רואים שילדת בכלל, בניגוד אליי שקבוע נראית בחודש שביעי" אבל בפירוש לא הייתי חופרת לה כל יום על המשקל.

בכל מקרה חיבוק על החוויה הלא נעימה 🫂

ברור שאם את תדברי על כך שהשמנת, זה לא יפריע לך.

אבל אם מישהו אחר ידבר/יעיר על זה- זה יפריע מאוד.

אז אני אדבר עם חברה שלי שעוד אין לה, על הילדים *שלי*, והיא תדבר על התואר השני *שהיא עושה* ולי כרגע אין אפשרות לעשות.

אבל בחיים זה לא יקרה הפוך, שאני אדבר על הילדים שאין לה או שהיא תשאל אותי לעומקן של הסיבות שבגינן אני לא לומדת.

שתינו משותפות אחת את השנייה, היא על טיפולי פוריות ואני על החסמים, אבל אף אחת לא תתחיל שיחה על הדברים של השנייה.

כך גם במשקל.

אם אני מדברת על המשקל שלי, אין בעיה.

אבל אם אחרת תדבר על המשקל שלי אז יש בעיה.

מסכימה איתך שאי אפשר לא לדבר בכלל,

אבל כשמדברים צריך להתרכז בצד *שלך*,

ולא בצד השני.

מקווה שהצלחתי להסביר את הנקודה שלי🙏

ונשמע מהדברים שלך שאת מאוד רגישה ומשתדלת לכבד את הגבולות של האחר❤️

של השיח שהוא עליי ולא על האחר.

ובאופן כללי נשמע שאת אדם מאוד רגיש ופחות הבן אדם שיפגע😍

אז אין לך מה לחשוש❤️

ובכללי תמיד אפשר לדבר על הכל, עם יד על הדופק ולהרגיש את האדם שנמצא מולך.. 

בעבר הייתי רזה מאוד מאוד באמת ברמה קיצונית, לא עשיתי כלום בשביל זה, אכלתי רגיל התנהלתי ממש רגיל... ועדיין חברות של אמא שלי שאין לי שום קשר אליהן מצאו לנכון לגשת אליי ולצעוק עליי שאני אפסיק עם הדיאטה הזו, שאני נראית רע וגרוע וזה בכלל לא מחמיא ונשי, כאילו יש לי מה לעשות עם ההערות האלה, והן כמובן לא הסתפקו בזה אלא פנו גם לאמא שלי ודרשו ממנה שתעיר לי.

אפשר לדבר על המון דברים, בעיקר תלוי איך

אני לא מעירה על משקל אף פעם, גם לא כשאני יודעת שחברה שלי עשתה דיאטה.

אם היא העלתה, על עצמה, אני אגיב בעדינות. ועל ההתמדה, לא על ההיבט הפיזי של הירידה.

לא. זה לא כמו לדבר על ילדים או הורים למשל. כי נגיד ילדים, יכול להיות שלמישהי זה מאוד רגיש כי פוריות, אבל אצלך, זה מאוד חיובי ומשמח וחלק גדול בקטע טוב מהחיים שלך.

משקל זה לא באמת ככה. יש כאלו שאחלה להן עם המשקל שלהן ולא היו רוצות שהוא ישתנה. לא מכירה מישהי שהמשקל שלה אקטיבית משמח אותה בצורה טבעית ובריאה. (מכירה מקרים שזה ממש "שימח", ואלו היו מקרים של הפרעת אכילה ממש רצינית).

נכון, יש כאלו שעושות דיאטה מאוזנת, ושמחות בירידה במשקל וכו'. אבל גם אז, להערות יש פוטנציאל לעודד כיוון של הפרעת אכילה. 

זה גם מלא פעמים מגיע מנשים שמנות ששונאות שמעירים להן על משקל

ועדיין הן חושבות שלצד ההפוך זה בסדר!

הזוי ..

ולפעמים זה מנוסח עוד יותר בחוסר טקט-

עוד רגע את נעלמת

את בטוחה שאת אוכלת?

מה יהיה, את מצטמקת מיום ליום...

למה את ככ רזה?

ועוד ועוד 🤦

פשוט

לא

רלונטי!!

אוף 

והדוגמאות שנתת- בדיוק!

אחד לאחד...

ואם זה היה הפוך- אז היה ברור לכולם למה זה לא לגיטימי.

בתור נערה קראו לי ילדת שואה

עפרון..

ומוכרת בחנות בגדים שאלה אם צריך להזמין את הרווחה כי כנראה אין לי אוכל בבית . פשוט מעצבןןן ולאישה מלאה בחיים לא ידברו ככה כי זה פוגע..

השרשור נועד לכל מי שחפצה בפרקי זמן של -

התאוורורות,

מנוחת הראש, הגב, העיניים ואצבעות הידיים,

נוכחות עם עצמה ועם היקרים לה,

מיקוד, ריכוז ויעילות 🙂

אנחנו מקדישות זמן איכות לעצמינו / בן הזוג / הילדים / כל מי שיקר לנו, ומתנתקות מהפלאפון ומהמחשב על מנת ללהתאוורר - ולהתחבר שוב למה ולמי שחשוב לנו.

איך זה עובד? כל אחת שרוצה כותבת בשרשור מתי היא מתכוונת להיות בלי מסך.

מוזמנות להתעניין, לשאול "איך היה?" לפרגן ולתמוך אחת בשנייה ❤️. וגם לנחם ולעודד כשלא הלך (קורה...). ההתעניינות ההדדית נותנת מוטיבציה וכוח!

הפרויקט מוקדש לעילוי נשמתן של רנה שנרב הי"ד, רעות שוורץ ז"ל, הודיה מעודד ז"ל וקרן אורה יוסקוביץ ז"ל.

מי שרוצה תיוג כשיש שרשור חדש - תכתבו לי בתגובה להודעה הזאת בבקשה 🙂❤️

ל3 שעות וחצי!

זה לא היה לגמרי מתוכנן מראש, אבל זה היה כל כך כיף ומשחרר.

הייתי רק בקשר עם הבית למה שהיה צריך וזהו.

מבחינתי זה היה מושלם!!

אני רוצה לקחת הבוקר לאיזה זמן אבל עוד לא תכננתי לגמרי איך הולך הבוקר שלי.. יש כמה טלפונים שאני צריכה לעשות וכזה.. אז אעדכן בע"ה בהמשך 😀

יש משהו ממש פותח את הראש כשהגלישה היא לא אפשרות בכלל.

איך היה לך הבוקר?

אבל כשאני בנסיעה זה פחות גלישה.. אבל נהניתי שהיה שקט מצד כל הווטסאפים וההתרעות..

(במחשבה שניה נגיד לפורום אולי כן הייתי נכנסת פה ושם בתור בחנות או משהו כזה.. או כשחיכיתי במרפאה.. וזה שזה לא בקיצורים ולא מחובר למשתמש שלי בהחלט הפחית גם שם..)

הבוקר בשעה שלקחתי ישנתי. היה נפלא. ואז גם הפעלתי שיעור ורק הקשבתי לשיעור כשעשיתי דברים, בלי לעצור לפתוח דפדפן ווטסאפ.

גם עם הילדים לקחתי קצת זמן פה ושם וגם היה מעולה ב"ה!

אני חשבתי קצת לשנות קונספט, עד עכשיו לקחתי הרבה בזמן שאני עם הילדים ואז בלילה מצאתי את עצמי שקועה במסך. אז ברור שלא כדאי להיות שקועה במסך בזמן עם הילדים אבל אני רוצה לנסות את הגמילה בשביל עצמי יותר, חושבת להחליט על שעה שממנה אין אינטרנט עד הבוקר, אולי תשע וחצי?

כמובן שגם בצהריים אני אשתדל להיות יותר פנויה לילדים, אבל היום אני בעזרת ה' מכבה את האינטרנט מתשע וחצי בלילה עד הבוקר

מאוחרת יותר. בהנקה זה דווקא קשה לי כי כשהוא ישן עלי נוח לי להיות בפלאפון כשזה בגבולות הטעם הטוב..

לי עלתה מחשבה שבמקום להגדיר מתי לא אנסה להגדיר מתי כן.. אנסה להפוך בדעתי אם ואיך לעשות את זה.

ולגמרי שכחתי מהזמן רנה, ונגררחי ועוד דברים לא נצרכים...

מנסה שוב, מעכשיו עד 16:00 בלנ"ד.

אבעלי לא ענה לי אם הוא בעניין שנצטרף לאתגר (שלחתי לו הודעה בבוקר והוא היה עסוק..)

אבל הפלאפון שלי היה בצד כל השעתיים

והפלאפון שלו שימש בעיקר כמצלמה של היום הולדת שהייתה פה יחד עם הדלקת נרות

היה פה ערב יפה ב"ה.

תודה שוב על הרמת הכפפה!

רוב הזמן מאז הדלקת נרות הייתי בלי הפלאפון,

ומעכשיו עד שכל הילדים ישנים, כולל המתבגרים..

לא נכנסתי לאינטרנט בכלל, אבל נזכרתי במשהו שהייתי צריכה לברר ומפה לשם התעכבתי עם הפלאפון מעבר למה שתכננתי...

מקווה שמחר ילך טוב יותר..

הייתי כמעט 3 שעות ללא...

שיחקתי עם הילדים בסביבונים, סיפרנו גברת קרש ומר מערוך עם דמויות והצגה, הכנו לביבות תפוא והיה ממש זמן איכותי.

ואי כזה משמח לשמוע!

קשור מאוד לנושא השרשור

הרב אייל ורד:

הרב מתייחס רק למה שקורה שמחצינים, ובכלל לא למה שנכנס הביתה. לי זה נתן נקודות למחשבה גם בכיוון הזה...

הצפון זה אזור מאוד מאוד נרחב

למה את מתכוונת? אזור הגולן/ הגליל העליון/ אזור חיפה והקריות/ אזור עפולה?

אבל אנחנו מגיעים מרחוק

כמעט לא מכירים את הצפון

ככה שגם נסיעות של שעה מיעד ליעד זה משתלם לנו

גמישים

זה לונה פארק שווה ממש שכל המשפחה תהנה עם מלא מתקנים.

אולי מדעטק בחיפה גם יתאים, זה מוזיאון מדעי. הגדולים שלך מאוד יהנו הקטן פחות.

אפשר לעשות רכבלית בחיפה במחיר בדיחה של נסיעה בתחבורה ציבורית.

זה ישוב דרוזי הם ממש בסדר ונחמדים ומפוצץ שם יהודים

אין שם אוכל כשר מין הסתם חח אז הם מקצים למעלה קומה שאפשר לשבת בה ולאכול..

לא יודעת איך זה יהיה לכם עם המזג אוויר.

בטיולים בטבע באזור עמק המעיינות יש המון המון נחלים יפייפים.

מקומות פתוחים כנראה שמאוד בוצי עכשיו

אבל שמורות טבע בתשלום בטח יהיה יותר פשוט עם שבילים מסודרים.

אתם יכולים גם להצפין עוד יותר ולהגיע לבנייאס ולשמורת תל דן וכמובן לחרמון - לדעתי עכשיו עוד לא מושלג.

בטח שרוצים טבע

אני בונה על השמש שבעז"ה לא יהיה קור מטריד

וכמובן אלביש היטב

הבת שלי רוצה אגמון החולה

זה שווה?

וכמובן אשמח לעוד רעיונות למלא את הימים

והכל ממש יפה וירוק ורענן כזה

החיסרון הוא שאי אפשר להיכנס למים..

ולכן זה יותר מסלולים  יפים

והאטרקציות הן תצפיות מיוחדות או מסלולים עם חלק מגניב של יתדות או משהו...

החולה זה מאודדד צפונה, השאלה אם יש לכם כוח ככ צפון..

אולי איזור הכנרת

יש את מסלול הארבל שהוא מהמם

אפשר נחל עמוד ואז גם ביקור במירון/ צפת

ועכשיו אני נזכרת שיש נחלים עם מפלים שזורמים רק בחורף

ואז שווה לבקר

למרות שלא יודעת אם יעניין את הילדים וגם אם הזרימה התחילה כי לא ירד עד כה הרבה גשמים...

בהצלחה!!

לגבי אטרקציות אולי אפשר לשלב

גם מסלולים יפים ששווים את הנסיעה

וגם אטרקציות משפחתיות שיש בעיקרון גם ליד הבית אבל בעצם זה שונה שזה חלק מחופשה משפחתית וזמן איכות משפחתי...

כי לפעמים יש כל מיני צרכים בתוך המשפחה וחלק רוצים גם אטרקציות ולא רק טבע.. אז שיהיה גם וגם...

סכר אלומות -

חונים ליד האתר 'רוב רוי'

והולכים איזה רבע שעה דרומה בשביל סלול לאורך נהר הירדן עד לסכר. ואפשר גם להמשיך הלאה.

הליכה ממש נעימה וכיפית.

עוד מקום יפה- יער שוייץ

אפשר להתחיל מכאן, בקטע של שביל ישראל-

שדרות ספיר · טבריה

אז זה ממש שונה כי אצלי בגודש אני ממש מטפטפת...

בהצלחה יקירה!

לא שאיבות אבל כוס טפטופים. לי ממש עזר בלילות הראשונים, גם לא התעסקתי עם סטריליזציה זרקתי את הטיפות שהוצאתי. לא הסוג שמתלבש שלא כזה שאפשר טיפה ללחוץ אז זו שאיבה סופר עדינה, הוצאתי כמה מל וזה עשה הבדל. אבל זוכרת את זה יותר מיומיים...

מזל טוב, תרגישי טוב!!

תקפיאי מגבות עם מים שסחטת או פדים רטובים

)אני לקחתי מהבית חולים כמה פדים קפואים כאלה וכלפעם שהתחמם עלי הקפאתי שוב)

ושימי על עצמך איפה שגדוש וכואב

אצלי ממש עזר 

עדיין כואב...

ועד שהקטנה ישנה אני לא מצליחה לישון מהכאבים

ואני לוקחת אדוויל

אצלי עובר לחלוטין בערך שבוע אחרי הלידה.

אני כן שאבתי עד להקלה משמעותית, בהתחלה אפילו פעמיים-שלוש ביום ואז פעם ביום, ראיתי שאצלי זה לא הגביר את החלב (עובדה שאחרי מספר ימים זה ירד) אבל מאוד הקל ומנע דלקת (באחת הלידות הקודמות ניסיתי בלי לשאוב כי אומרים שזה לא נכון לשאוב בשלב הזה, כן סחטתי ועיסיתי את המקום ונוצרה לי דלקת).

מה המרחק מהבית? 

אני חשבתי להיות כמה ימים אצל אמא שלי עם התאומים, בסוף ברחנו אחרי לילה אחד הביתה

היה צפוף ולא נוח, והמזגן לא הגיע לחדר, היה חם נורא

גרים רחוק. אזור השעה נסיעה... 

לא יודעת אם החוסר סדר אצל הגדול יהיה שווה את העזרה של אמא...

אם לא יסתדר אז נחזור לפני, אבל אז זה אומר שאני מוותרת על העזרה מאמא.

לגבי 2, הכנתי תיקים לילדים אבל ליומיים שאני בבי"ח. אחכ חזרתי הביתה

כמה זמן את מתכננת להיות אצל ההורים? זה משמעותי להחלטה בעיני

אם יש לילד מספיק בגדים הייתי מכינה תיק עם 4-5 סטים, פיג'מה וכו' כדי שיהיה מוכן כבר

אם לא אז מכינה תיק עם דברים ליום- יומיים של הלידה ואחכ שבעלך יביא לו את השאר להורים שלך

וגם של התנהלות

למשל, חמותי מעדיפה שיביאו לה 2 בגדים של הילדים ובערב היא פוט משה במכונה במייבש ומלביהש למחרת. עדיף לה מאשר לנסות להתאים חולצה למכנס וכו...

אני הולכת לביח עם כלום פחות או יותר כי אין לי כמעט בגדים בסוף ההריון ולא מתאים לי שישבו בתיק לידה, אבל גרים ממש קרוב, ובעלי עם רכב, ובכיף יוצא אחרי הלידה להביא לי מה צריך, 40 דקות גג הוא אצלי חזור.

הז סתם אני אישית אבל כוונתי לומר שיש כל מיני פרמטרים טכניים שמשפיעים על הענין.

עוד נקודות

כמה מקום יש אצל ההורים וכמה נח לאחסן שם חפצים

האם יש שם ואצלכם מייבש

מי עוד חוץ ממך מתמצא בפריטים האלו )בעלי בלידה ראשונה לא ידע להוציא מהארון שלי גרב. אחותי באה לארוז לי בגדי החלפה למחלקה...(

אנחנו גרים רחוק אבל יש הרבה מקום אצל ההורים, גם מייבש וגם אני די סומכת על בעלי שיבין איזה בגדים להביא לילד (במקסימום הוא מביא הרבה מדי, שזה עמוס אבל לא נורא)

תלוי מה היה לך הנסיון בלידה קודמת

אני באחת הלידות כן שאבתי כבר בבית חולים

אלא אם כן בעלך ממש בעניינים, ויודע מה להביא.

1. כן כדאי להביא איתך משאבה ידנית, לא תמיד צריך אבל יש מקרים שצריך ותמיד טוב שיהיה לך כבר בביח

2. כן עדיף

תכיני תיק רק לזמן השהות בביח ולפני שאת נוסעת להורים תעברי בבית ותכיני לך תיק

ולילד הפעוט תביאי 10 חליפות ו-2 פיג'מות לא תצטרכי יותר מזה לדעתי

בעייני כלום.

או שמביאים משהו מכולם ואז אפשר לפנק במשהו קטן או ארוחת בוקר נחמדה וצנועה.

או כלום.

הכוונות טובות. אני בטוחה. אבל זה יוצר מתח במודע או שלא במודע מול הורים אחרים ומול הצוות שאחרי דברים כאלה הם סוג של משוחדות...

אם לילדים טוב, תפרגני להם בהודעות. תכתבי מכתב להנהלה/למפקחת. הרבה הרבה יותר משמעותי מעוד כוס עם שוקולד. 

אני כבר מאבדת את הראש

האנשים סביבי לא ככ עשירים ולמרות זאת התפיסה שגננות ומורות חייבות לקבל כל הזמן מתנות.

גם כשזה מטפלת פרטית שאני משלמת לה טבין ותקילין כל חודש.

כל ראש חודש יש מתנות בגן, א. בוקר/שוקולדים וכו.

טו בשבט חנוכה ראש השנה תחילת שנה חזרה לשגרה.. בפורים יש משלוח מכל ההורים אבל בנוסף ככככלללל האמהות שולחות עוד משהו.

מעבר לעלות אני סתם לא טובה בהפקות האלה ולמצוא כל פעם ברכה בחרוזים ולנסח יפה ולכתוב בכרטיס מעוצב... ממ משתגעת מזה

וגם לא מרמינה שהגננות כבר מוחמאות, כי זה ברור לי נאבד בסך הכל הכללי..

כמורה- מרגישה שזה ממש לא המצב

מחנכות כן מקבלות פרגונים, אבל כמורה מקצועית- וואו אף אחד לא רואה אותךך

אם מתקשרים זה רק כדי להתלונן;)

לצורך העניין, היום יום המורה וההתייחסות היחידה הייתה שוקולד בקערה בחדר צוות- מבית הספר! לא מההורים/תלמידים...

כנראה צריך לגעת איפה לעבוד

גננות מקבלות גם יותר מסיעות

למרות שסיעות לא פחות משמעותיות בחויה של הילד

ועובדות קשה ומתוגמלות פחות.

כנל מורה לא מחנכת יכןלה להעביר שנה בלי לקבל פתקון אבל מחנכת מוצפת ברמה שגיסתי ספרה לי שהיא שונאת ימים כאלו כי אין לה איך לחזור הביתה עם מליון שקיות קטנות...

לגבי להרגיש שקופה, בחוויה שלי אם את רוצה לשמוע מחמאות מהורים תתחילי את לשתף אותם בדברים טובים על הילדים שלהם. יש לי תלמידים שיותר קשה לי איתם (לא כאלה שהופכים כיתה ואין להם שום עניין ללמוד, אלא כאלה שכן רוצים רק קשה להם) ואני שולחת הודעות פירגון להורים ולמחנך שלהם. הם מחכים לזה. אנחנו מדברים על זה בתחילת שיעור שאני אשמח לשלוח הודעה לאבא/אמא שלך לשמח אותם. גם תלמידים בכיתה י זה חשוב להם. ואז ההורים מחזירים פרגון. לפעמים כתשובה להודעה. לפעמיים בהזדמנות אחרת בשיחת טלפון או משהו כזה אז אומרים לי כמה זה משמעותי שאני רואה את הבן שלהם, ושהוא אוהב ללמוד אצלי, ושמשמח אותו ההודעות ממני וכו...  

שהייץי ממש מאחלת לילדים שלי בפרט

ולמערכת החינוך בכלל

להתברך בה...

גם אני וגם אני רואה עוד הורים שנותנים משהו מדי פעם ואני לא חושבת שזה גורם למתח והשוואות.

אפשר גם לארגן מכל הגן וזה עוד יותר מהמם אבל דורש הרבה יותר כוחות.

ולא עולה שקל

לבעלי יש קבוצה שבה הוא שומר את כל הודעות המרגשות של הורים, קורא בזמנים קשים

ולא מהבינה......

זה הכי נותן כח והכי מחמם את הלב.

לא עוד כוס או קרם לחות לארון....

בחנוכה זה חג החינוך

זה אותם מילים

אני אוהבת לעצור ולהגיד תודה

והם מתרגשות מאוד משוקולד

או שיש לך ליד הבית זולסטוק או מקס ותמצאי משהו סמלי לחנוכה ארוז יפה

ממש סמלי

ופתק

זה מהמם

וגם אז הייתי מביאה, רק אם הייתי בטוחה שיסמכו על זה.

וגם הכשרות של שאר המצרכים.

(בהכללה) בישובים או בקהילות סגורות שכולם מכירים את כולם ואותה אוכלוסיה פחות או יותר, זו באמת לא בעיה

בעיר שהגן מורכב מכל מיני סוגי משפחות, זה בהחלט כן..

אני עובדת במקום לא דתי, ולא אוכלת מכל אחת, גם אם היא מצהירה שהיא שומרת כשרות (כי אין לי מושג מה זה כשרות מבחינתה....).

ואמזה כיף לשמעע שהילדים נהנים ומרוצים, זוכרת ששנה שעברה היו קשיים מול הילדים עם צוות הצהרון

משהו בנוסף.

אם לא הביאו ואת באמת רוצה לתת אז חבילה של שוקולד כמו עד חצות עם פתק לכל הצוות שיהיה בגן

ממש לא צריך להשתגע..

בגן שלי הועד הורים הביא לכולם וזה ממש לא ברור מאליו ומאוד מוערך, אבל באמת שאין צורך..

הזמינו אז סופגניות מעוצבות באריזה

השנה בגנים של הילדים שלי הביאו להם היום ארוחה/ כיבוד לכבוד יום המורה. 

בערב

במהלך היום אני בסדר

ככה גיליתי על ההריון..

לא יודעת לתת הסבר הגיוני, אבל תכלס זה מה שהיה.

שיהיה הריון תקין וקל בעזרת ה', בידיים מלאות❤️

וואי הלוואי

יש עוד קצת זמן עד שאוכל לבדוק

אבל נחכה בסבלנות

בילדות האחרונות אף השתמשתי בטיולון מהלידה...

בכל אופן, אם העגלה יקרה יחסית, אז זו סיבה טובה לשמור עליה במצב טוב בשביל הילדים הבאים בע"ה, ולקנות טיולון שהוא יחסית זול ובו להשתמש עד שלא יהיה צורך יותר בעגלה בכלל.

וגם זה שאפשר לשים את שני הילדים ביחד - זה יתרון גדול בעיניי... (רק צריך לשים לב שהגדולה זהירה מספיק על הקטן)

הרבה יותר קליל וכיפי.

וגם אוהבת לקנות אותו ביד 2 ואז זה גם לא הרבה כסף...

לא מזמן חידשתי טיולון, בה מצאתי במצב מעולה קרוב לבית

מתכוונות לטיולון שהוא לא של העגלה?

זה כזה כבד ומסורבל

לא מבינה מה טוב בזה

)כן מבינה. זה יותר יציב, לפעמים, וגם אפשר להפוך את הפנים לכוון האם. לא שווה בעיני(

אחרי שיהיה לך טיולון קליל כזה לא תביני איך חשבת בכלל על משהו אחר