מעטים,
מעטים האנשים,
מעטים האנשים שיכולים לראות לתוכך פנימה.
רוב האנשים יראו את החיוך שחייכת למשמע ה""בשורה הטובה"" (ולא בטעות המרכאות כפולות),
רוב האנשים ישמעו את ה-"מזל טוב, איזה יופי!" שהשפתיים דובבו, כאילו מעצמם, על אוטומט.
רוב האנשים יראו אותך קורן, מחייך, מואר ומאיר.
רוב האנשים יתחממו מהחום שאתה מפיץ.
רוב האנשים ישמחו להיות בקרבתך- כי זה בדיוק סוג האנשים שנעים להיות בחברתם.
רוב האנשים יהנו ויתרשמו מהחיוך והקלילות בה הדברים עוברים אצלך ועליך. שגם כשלא הכל זוהר ולא הולך- החיוך על הפנים, והשפתיים מדברות אמונה, ביטחון ואופטימיות.
אבל מעטים,
מעטים האנשים,
מעטים האנשים שברגע ששמעת את אותה ""בשורה משמחת"", יקלטו את רעידת האדמה שהתרחשה בתוכך.
מעטים האנשים שיהיו מסוגלים להבחין בהלם שהכה בפניך.
מעטים האנשים שידעו שאף על פי שגווך זקוף- התמוטטת מבפנים. רגליך לא עמדו לך.
מעטים האנשים שידעו שהחיוך שחייכת היה מנותק לחלוטין ממה שהרגשת באותו רגע. וברגע שאחרי. ובעוד הרבה רגעים שבאו ועוד יבואו.
מעטים האנשים שידעו שמה שהיה נראה כמו חיוך, היה בסך הכל מתיחת קצות השפתיים לצדדים מנוגדים, וחשיפה כואבת של כמה שיניים שדרשה הרבה כח.
מעטים האנשים שידעו שמבעד לדמות הבאמת שמחה, וחיובית, מוארת ומאירה שלך- מסתתרים הרבה מאד צער וקושי.
מעטים האנשים שידעו שמאחורי הרבה מאד כוחות נפש שיש בך, והרבה פירגון לבעלת השמחה, והרבה רצון שיהיה לה טוב- כאב גדול נחבא אל הכלים.
מעטים האנשים שמבעד לאור בעיניים שלך יראו את האור שמדי פעם רועד, מדי פעם מתעמעם, ואת האור שבאותו רגע כבה.
מעטים שיקלטו ניצוץ חדש בעין. ניצוץ שנולד מדמעות ומאי וודאות שהעיניים נשטפו בהם.
מעטים שידעו שמעבר לגלי הצחוק והגיל שבאמת קיימים בך ובאמת מאפיינים אותך ונמצאים אצלך תדיר- מעטים שיראו את מקווה הדמעות שאפילו הוא מתכחש לעצמו.
עד ש"בום" מכה בך, מכה בו, ומוציא הכל. ושוטף אותך יחד איתו ויחד איתך. והדמעות לא באות מבחירה, הן פשוט נובעות החוצה, המאבק לעצור אותן הוא זמני, רגעי, לדחות את מה שגם ככה יקרה בשתי דקות רק בכדי לתפוס פינה שקטה ופרטית, ואז להוציא הכל.
ואותם מעט אנשים, מה שהם יודעים ואחרים לא- רק גורם להם להעריך אותך יותר.
מעטים האנשים הללו, יש סיכוי שזיהיתי אחד כזה היום.
ו..לך.
מזל טוב, באמת. הרבה שמחה ואושר ובריאות עם האחד והיחיד שלך, שלשמחתי אני לא מכיר. אני באמת רוצה שיהיה לך טוב. וזה לא סותר את הבכי, ואת הכאב, ואת הצער.



