ערב טוב,
ב"ה מתחתנים בקרוב.
הרב שיערוך לנו בעז"ה את החופה, ביקש שנדע איזה סכום כסף לכתוב בכתובה.
לפי איך מחליטים מה הסכום? אין לנו מושג.
נשמח לשמוע מנסיונכם.
תודה רבה וערב טוב!
לא צריך לכתוב שם סכום גבוה מדי, צריך להיות משהו הגיוני שאפשר לחיות ממנו במשך שנה אם אני לא טועה.
כדי שלא תהיה עין הרע:
555,555 ש"ח ![]()
רק בגלל זה הוא בחיים לא יוכל להתגרש ממני ![]()
וברצינות עד כמה זה תקף לפי חוקי המדינה במידה של גירושין?
הם ביטלו את הסכום בכתובה מסיבה מסוימת או שבכלל לא התייחסו לזה?
שזה לרוב יותר.
לא יודע באיזה שכיחות, אבל מצאתי במאגר המקוון של פסקי דין רבניים כמה פסקי דין כאלה. [אחד מהם על סכום של כחצי מיליון ש"ח].
לא יודע מה הנסיבות הספציפיות במקרה שלכם.
נראה לי ברור שבכל מקרה נכון לרשום סכום הגיוני, ליכולת הכלכלית של הבעל, לא רק בגלל החשש שזה יגיע חלילה לידי מימוש, אלא גם כי ראוי שאדם לא להתחייב לדברים שהוא לא יכול לעמוד בהם [גם אם הוא חושב שלא ידרשו ממנו בפועל].
קורנפלקס

אז לא נראה לי משנה
אף מאמינה שיש בזה איזה שהוא עניין
כתב זכויות בלי שום תוקף!


ח"י רבבות, 52 אלפים וכו...
הסיבה שאין היום יחס לסכום הזה- שנקרא תוספת כתובה הוא כך-
סכום הכתובה המשמעותי הראשוני הוא 200 זוז לכל אחת, וזה לא משתנה, שזה כסף למחיה
לשנה אחת וזה בערך 50 אלף היום.
הסכום שהוא תוספת כתובה הוא תקנה, שנועדה לגרום לכך שהגברים באותה תקופה יחשבו
על הגירושים יותר(הייתה תקופה, קשה, אצל שמעון הצדיק, שהגירושים היו כל-כך גבוהים שזה
היה נצרך). אבל מכיוון שיש היום חרד"ג שאומר שאישה לא יכולה להיות מגורשת שלא לרצונה,
אין משמעות היום לתוספת כתובה כי אם היא לא מעוניינת היא יכולה פשוט לסרב, ולכן כל עוד
היא מעוניינת בגירושין לא יוציאו ממנו את סכום התוספת שנועדה למנוע ממנו להתגרש בקלות
כנגד רצונה. אלא אם כן מדובר במקרה ממש חריג.
נאלצתי לומר שאני מוחלת עליה כדי לקבל את הגט ולגמור עניין, וכך ידוע לי שנהוג.
באופן מפתיע, חברה אחרת שלי שנפרדה מבעלה בלי ילדים, התעקשה על כתובתה זמן ארוך מאד (באזור שנה) ובסוף קיבלה אותה! תחשבו על זה...
שיהיה בניין עדי עד!
א. יש מנהגים בישיבות שונות כמה לכתוב כדי שלא יהיה הבדל בין החתנים. נדמה לי שזה 75,000 אך היום שמעתי שזה קצת יותר כיון שישנה עליית מחירים רבה וסכום זה נמוך ביחס לדין הבסיסי.
ב. כאשר מדובר על סכומים מנופחים לעתים בתי הדין אינם מקבלים זאת משום שישנה אומדנא שזה נעשה בסתאם וללא כוונה אמיתית.
ג.. כתובה זה מחייב וזה תקף לכל דבר ועניין ולא כמו שכתבו פה!. אלא שבגלל שכיום החוק מחייב שיחלקו בשאר הנכסים שווה בשווה (גם בפנסיה) לכן אין לזה כל כך ערך כי לרוב שאר הנכסים כלולים בכתובה. על כן במקרה שאין נכסים וכדומה כן מתחשבים בכתובה.
ד. שיהיה בשעה טובה ומוצלחת לאורך ימים ושנים רבות יחד.
עקרונית חז"ל תיקנו 200 זוז (שכר ממוצע של כשלושת רבעי שנה).
א. יש שמשאירים את התקנה כמו שהיא ופשוט כותבים "200 זוז" = שווה ערך לכ2,000 ש"ח נכון להיום.
ב. יש שמעריכים שעל פי כוונת חז"ל בתקנת הכתובה שהיא לדאוג למחיית האשה הסכום שצריך לכתוב הוא של שכר מינימום של כשנה (לא יודע למה שנה ולא שלושת רבעי) = 50-80 אלף ש"ח.
ג. יש שמעריכים שעל פי כוונת חז"ל בתקנת הכתובה שהיא להרתיע את הבעל מלגרש את אשתו (יותר מתאים לפשט הגמרא לענ"ד) הסכום אמור להיות סכום מרתיע ולא סכום שמוציאים על רכב אלא גבוהה משמעותית.
[לענ"ד העניין המרכזי שלשמו תוקנה תקנת הכתובה כבר לא רלוונטי כי בפועל יש שוויון בין הגבר לאשה - שניהם מפרנסים ולשניהם יש את הזכות לבחור אם להתגרש או לחילופין לסרב לגירושין, ככה שאין צורך לא להרתיע את הבעל ולא לדאוג לכלכלת האשה (לפחות לא יותר מאשר לגבר).
אז נכון שאנחנו לא מבטלים תקנות חז"ל, אבל גם לא חייבים 'להגדיל ראש' נגד ההיגיון - אפשר לקיים את תקנת חז"ל המקורית כלשונה ולכתוב "200 זוז" או את הסכום הזה בש"ח כמו הגישה הראשונה]
סה"רוריתאחרונהאנחנו זוג צעיר, נשואים בקושי שנה וחצי. שנינו סטודנטים, בעלי בתואר טובעני, אני הרבה פחות.
שנה שעברה גרנו באברכיה בעיר של ההורים שלי, ואמא כל הזמן רמזה שאנחנו צריכים להזמין אותם, בסוף נכנעתי והזמנו. חשבנו שכדי להיות הוגנים כדאי גם להזמין את ההורים של בעלי, שנראה לי שלא ממש הבינו את הקונצפט והסכימו לבוא ביום שישי, אחרי שנצלו את הזדמנות לנסוע לרמי לוי באזור, כדי לשבת אצלינו רבע שעה ולאסוף אותנו לשבת אצלם. אין אצלם את כל הנימוסים האלו.
בתחילת שנה הזאת עברנו לדירה חדשה, ואמא שלי כל זמן אומרת ש"מסקרן אותה לראות איפה אנחנו גרים". אני כל הזמן צריכה להדוף אותה כדי שבעלי לא יצטרך לבזבז ערב לימודים יקר על זה. (כמובן שאני מנסחת את זה יותר יפה, אבל עדיין.) מבחינת סדרי עדיפויות ברור שאני מעדיפה לתת לבעלי שקט ללמוד ולעשות מטלות (וגם לי!) ובאמת שאני לא מרגישה צורך לספק את הסקרנות שלה.
באופן כללי, אני ובעלי הראשונים בבית שהתחתנו. שמתי לב שהמודל שאמא שלי מכירה זה מודל של אורחים מנומסים, כל פעם שאנחנו באים לשבת מצופה שנביא עוגה, (וכמובן שאני עובדת במטבח בצורה מלאה כי איך אפשר להסתדר בלי הבת הבכורה) והכל סביב התארחויות, מצופה להביא מתנה לימי הולדת של כל סבא סבתא, אח, הורה. והכל תמיד "מצופה", "מנומס", "ראוי" ו"לא יפה".
במשפחה של בעלי יש הרבה ילדים בוגרים שכבר לא גרים לא בבית, מאוד רוצים שנגיע, בפעמים הראשונות כשניסיתי להביא עוגה, חמותי מיד אמרה שלא צריך, שאני כמו משפחה. הכל הרבה יותר חם. גם לא מובן מאליו שנגיע לכל אירוע. כמובן שמאוד רוצים, אבל יקבלו בהבנה ולא ילחצו עם "ציפיות מנומסות" כאלו.
עכשיו אמא שלי התקשרה והייתי ממש שנייה מלריב איתה על זה. היא שאלה מה נשמע ואמרתי בדיוק הלכנו למסעדה לחגוג לי יום הולדת, והיא ישר התחילה. "היום הולדת שלך בלועזי זה שבוע הבא וכל החיים חגגנו לך בלועזי, אז הוא בשבוע הבא." (שזה בכלל מרגיש כמו "לא אכפת לי איך את מגדירה את זה, או מה התאריכים שחשובים לך) "יפה מאוד שחגגתם אתם, אבל מה את מתכננת לעשות עם המשפחה?" היא אמרה שזאת כבר ממש חוצפה שאנחנו לא מזמינים כי היא "סקרנית לראות". אמרתי לה שהזמנו אותה לדירה הקודמת, והיא אמרה שזה "רק פעם אחת בשנה שלמה". מה היא מצפה להתנחל אצלינו כל שבוע?
עוד שנייה מתחילה תקופת מבחנים ואין לנו זמן, זאת הייתה יציאה חד פעמית. אנחנו כל הזמן באים לשבתות, לא ברור לי למה אנחנו גם צריכים לבוא באמצע שבוע לכל יום הולדת וביקור, ועוד לארח אותה. לא הייתי עד כדי מתנגדת אם לא הייתה דוחפת את זה את זה כל הזמן. אבל למה שבכלל אנחנו נארח אותה? אנחנו זוג צעיר, אנחנו אמורים להתארח אצל אצל ההורים, לא להפך!
אוף, חלק ממה שכל כך שמחתי בהתחתן זה להתרחק מהשפחה שלי. אם זה היה תלוי בי הייתי רואה אותם פעם בחודשיים אולי.
נראה לי שאני בעיקר פורקת. אם יש עצות מועילות אני אשמח. אני בעיקר עצבנית ולא רוצה להכנע לשטויות האלו. אני גם מפחדת שאם אני אזמין אותה פעם אחת היא תצפה לעוד.
מפלצתקטנהעברתי ניתוח מסיבות רפואיות לפני יומיים . אתמול חזרתי הביתה. ניתוח יחסית מורכב ויש לי כאבים ממש.
בעלי מצונן.
חברים התתקשרו להזמין אותנו לא.ערב היום . אז אמרתי להם שאני חולה ושלא נוכל להגיע.
אז בעלי שואל אותי אם עניתי להם ואם כתבתי שהוא חולה ולכן לא נוכל להגיע.
אז אמרתי לו "לא, כתבתי להם שאני חולה ולא נוכל להגיע". הוא התפלא
אגב הוא חולה מת לטענתו (יש לו קצת נזלת כן?)
גבר עם נזלת סובל לא פחות מאשה אחרי ניתוח 🤭
וברצינות,
רפואה שלמה לשניכם!
כל חורף חוזר לו אותו סיפור,
תעלומה עקשנית, ממש סיוט חמור:
הבכור מתקלח ושר לו שירים,
ואחריו נשארים רק מים קרים.
הדוד דלק שעות, עבד כמו חייל,
ובכל זאת אין לי מים, ממש חבל.
חשבנו: יש תקלה, הדוד חלוד
לא ידענו מה עושה שם הילד החמוד.
פותח את המים החמים בלי בושה,
ומשם מתחילה הדרמה הקשה.
הוא מחכה שהמים יתקררו ויהיו נעימים,
הדוד מתרוקן, הילד שמח בעננים.
רק כשהטמפרטורה “מושלמת”, לא פחות,
הוא מתחיל להתקלח אחרי שהדוד פרש לאנחות.
וכל זה, כן כן, אני לא מדבר שטויות,
במקום לפתוח מראש על טמפרטורות ראויות.
הוא כמובן חמוד ובכלל לא סדיסט,
אך יש מלא הפתעות בגידול ילד אוטיסט.
ננחם את עצמנו שהסיפור עוד לא אבוד,
הרי יש קצבת נכות שמשלמת על הדוד.
(כמובן, לא מהמקרה המתואר...)
בתור אמא לשני אוטיסטים חמודים (השנייה עוד קטנה מכדי להתקלח בעצמה) אני יכולה להזדהות... (גם אם זה לא קורה אצלנו כך בדיוק - ולו רק כי החימום של המים אצלנו עובד על גז, אז אי אפשר לגמור את המים החמים...)
הילדים המתוקים שלנו (עם קשיים שלהם אבל ממש לא אוטיסטים), מתנהלים בדיוק באותה צורה.
אבל כל עוד הם רבים ביניהם על מי בסדר ומי לא בסדר, שיהנו 😅
את הברז - הם יקבלו מים נעימים?
כי לפי מה שאני מבינה, זה מה שעבר בראש של הילד של פותח השרשור: הוא פשוט לא הבין שאם הוא מכוון את הברז על המים הכי חמים - הם יישארו חמים כל עוד יש בדוד מים חמים... (לא מדובר פה על מתבגר שנהנה להיות במקלחת שעות סתם ככה...)
כמו שאמר מי שאמר:
להיות אבא לנער אוטיסט בן 14, זה לדבר איתו על הבדלים בשיטת המשטר בין מדינות שונות בקרן אפריקה, או על שיטות מתקדמות לייצור מים כבדים בכור גרעיני, ואז לרדת על הריצפה בשביל לקשור לו את השרוכים...
היה שלב ששקלנו לשים ברז חשמלי כדי להגביל את המים במקלחות.
איני מכיר אותך ואת תשתיות המים בביתך.
אבל שווה (ברצינות) להזמין בעל מקצוע לבדוק את העניין.
1.גם תוכל מראש לכוון לאיזה טמפרטורה נעימה לו והיא תשאר ככה לאורך כל המקלחת ותמיד. חורף קיץ סתיו אביב.
2. אין בזבוז של מים חמים
3. דקה אחריו הבא בתור יכול להכנס בלי צורך לחכות שהדוד יתחמם.
כספית לחמם ליטר מים בגז קצת יותר יקר מאשר בדוד
אבל במקרה שלך זה יצא זול יותר
מכבים לפני שבת.
ואם שוכחים אז צריך להקפיד ממש, לפתוח את הברז על מים קרים בלבד.
זה מה שהבנתי, לנו אין חימום מים בגז.
מכבים לפני השבת או חג ואם חורף אז אין מים חמים (כי יש בעיה עם מים של דוד ) ואם קיץ זה מהדוד שמש.... בכל מקרה 24 שעות בלי מים חמים להתקלח אפשר לחיות מתקלחים לפני שבת ובצאת השבת....
ואנחנו משלמים סביב 1.5 שקל לשעת עבודה של דוד.
וזה היה לפני הרפורמה שעברנו לבזק אנרג'י.
לפני כמה שנים הייתי במקום של ייאוש.
התחתנתי צעירה ותמימה עם אדם שפגע בי ורמס אותי יום־יום, מהרגע שנכנסנו לנישואים.
אחרי שנים של פחד והשפלה, הגיע רגע אחד מכריע – תקרית שבה הוא הרים עליי יד.
באותו יום קיבלתי החלטה: אני הולכת, ולא חוזרת.
ועשיתי את זה.
עזבתי עם הילדים שלי ויצאתי לדרך חדשה.
המשפחה תמכה בי, החברות והחברים עטפו אותי, וכולם היו גאים בי – אפילו בני משפחה שלו.
והכי חשוב: אני גאה בעצמי.
עברתי מהחושך אל האור.
הצלתי את עצמי – בזמן.
והצלתי את הילדים שלי.
היום אני במקום אחר לגמרי.
יש לי עסק פרטי, יש לי רישיון, ובעזרת השם יהיה לי גם בית משלי.
ועדיין, כמו לכל מי שעבר טראומה, יש תקופות של נפילות באנרגיה.
אולי זיכרונות, אולי פצעים שהודחקו.
לא מזמן, כשמצאתי את עצמי שוב במצב ירוד, עלו בי תמונות מהעבר:
איך אחרי מכות או יריקות לפנים הוא היה יוצא מהבית,
ואני נשארת לבד בחדר, בוכה,
עם הילדים הקטנים סביבי.
בלי למי לספר, בלי כתף להישען עליה.
ואז נזכרתי איך הייתי מגיעה לכאן, כותבת שרשור,
ואנשים זרים – טובים – היו מגיבים, מחזקים, מרימים אותי מהרצפה.
כי אז באמת לא היה לי עם מי לשתף.
כשקיבלתי את ההחלטה להתגרש, אנשים לא האמינו שאעשה את זה.
זה היה צעד אמיץ, כמעט בלתי נתפס.
והיום אני רוצה לומר תודה.
עברו כמה שנים, אבל תודה על האנושיות, על הטוב, על היד המושטת.
רק לומר: בסוף יש סוף טוב, גם אם הדרך קשה וכואבת.
יש אור גדול בדרך.
תהיי חזקה.
תאמיני בעצמך
בעלי ואני ב"ה בזוגיות מהממת ואוהבת באמת.
היום קרה משהו שמפריע לי ואני מתלבטת אם אני מגזימה או שזה באמת מציק. בעלי סטודנט והלך ללמוד למבחן שלו עם מישהי מהלימודים, כדי שתשלים לו חומר שהפסיד במהלך החודשים האחרונים במילואים. זה עורר בי פתאום רגשות של קנאות מה הוא יישב עם בחורה לבד והיא תסביר לו? מה ואם הם יצחקו פתאום וכו... אני קנאית בהגזמה או שמה?
חחחח תודה
אשתי מאוד יפה בעייני, ברמה שכשאני לומד מדרש או רש"י שמזכיר אשה יפה, עולה לי בראש הדמיון של אשתי,
למרות, שבשכל אין לי ספק שבוודאי לא היום אחרי כמה וכמה הריונות ולידות ועניינים רפואיים וגם לא לפני כן - היא לא היתה זוכה בשום תחרות חיצונית, בפרמטרים של אלו שמסתכלים על החיצוניות.
אני מכיר לא מעט גברים, שכשנוצר קשר רגשי כבר לא הטרידו אותם ענייני יופי שלפני כן היו להם משמעותיים.
מחפשת המלצה לסדנה לערב נשים בקהילה❤️
לא סדנה יקרה! לא קשירת מטפחות.
תודה!!
מניחה שיש במגוון מחירים, ואולי אפשר להכין ערכות ולהכין בלי הדרכה.
כמה אתן מוכנות להשקיע פר משתתפת?
ואם לא דחוף לכן מפעילה מבחוץ אפשר סדנת DIY פשוטה יש מלא אופציות
עיצוב שוקולד לפרלינים
ציור בקפה
יש לי המלצות..
תלוי מי הקבוצה, כל אחת לוקחת הביתה או משהו שיוצר קולז
לרב זה על קנווס, עם מדבקה צובעים ומסירחם את המדבקה אז יוצא לכולן יפה ..
אפשר להזמין דברים ספציפיים.
מישהו מכיר מניסיון ויודע להמליץ בין טיוטה היילנדר לבנם קיה סורנטו
שניהם חצי היברידיים, 7 מקומות
לשימוש עירוני
תודה 🙏