יצא לנו לצאת קצת בלי הילד וגם יחד איתו וזה משפר את המצב לזמן קצר ואז חוזרים אחורה..

מאחלת לך שהיא תחזור ותתקרב מהר

יכול להיות שבגלל בעיות התקשורת היא מרגישה ריחוק והטהרה זה חלק מזה?

מחזקת את ידיך ללכת ליעוץ זוגי לבד, (או לטיפול עצמי)

ולנסות לטפל ולעשות הכל בשביל לפתור את בעיות התקשורת, יכול להיות שזה חלק חשוב בבעיה.

בהצלחה

תודה רבה. אני חושב שזה מצטרף אבל באופן כללי קשה לה עם ההלכה. היא התחילה להיכנס לקבוצות פמיניסטיות למיניהן בפייסבוק ולתאר לי כאילו כל הנשים פשוט סובלות מכל הנושא ושהוא לא מועיל בשום דבר. לא ציינתי גם שהיא בשבועות האחרונים הפסיקה גם לשמור שבת בבית (רק בחדר וכו') ככה שזה משהו יותר כללי

לפני ההריון היתה לה בעיה של דימומים אז התייעצנו עם רב גדול שאמר לה לעשות ממש מינימום בדיקות והדריך אותה. היינו מותרים חודש וחצי אחר הלידה לאיזה שבועיים ומאז שוב נאסרנו והיא כרגע לא רוצה שוב לטבול..

הבעיה שלי היא שאני לא אצליח להביא אותה לרב. אפילו ליועץ זוגי חילוני היא לא מוכנה..

 להיות אסורים שלושה חודשים אחרי לידה זה המוווווווון זמן!

ממליצה ממש להתייעץ עם הרב.

הכל בא כנראה מצעיריות, חוסר הבנה בדברים בסיסיים ביותר (אצלה. אתה דווקא כותב ממש בוגר ושקול). וזה מצטרף לקשיים רגילים שיש לאשה אחרי לידה, ובמצבים "הורמונאליים".

ראשית, חשוב שאתה תדע את האמת:

זה שאתה לומד בישיבה, תוך שימת לב לעזרה בבית, זה לא על חשבון הבית, אלא בונה את הבית. אם לא היית בישיבה, אלא סתם אדם שעוסק במשהו שחשוב לו ביותר, ואשתו מתלוננת, לא היית מגיב כנראה בעדינות כמו שמגיב בחור ישיבה כמוך... ב"ה.

נושא דחיית הריון ע"י הורמונים, כמובן לא קשור לצד ה"דתי". מבחינה "דתית" יש גם אופנים אחרים. זה לא קשור לענין. ואם היתה קצת יותר בוגרת, אז יכלה לשאול רב/רופאה לגבי אמצעים שגורמים לפחות דימומים. זה לא סיפור ענקי. 

ואתה צריך לדעת, ולהיות חזק בכך, שכאשר אנשים כאילו "עוזרים" במצב בו האשה אסורה, לא שומרים חלילה על הגדרים, אז אח"כ היא יכולה גם להתלונן ש"למרבית הפלא" התגלגלו גם הלאה, ובזמנים שעדיין לא מתאימים לכך כי הגוף לא התאושש.  הלכות נידה לא באו לאמלל, אלא ליייצר בתוך הנישואין קשר שבו הצד הפיזי מגיע בזמן מיטבי, ויכול לבטא עומק פנימי, כאיש ואשתו, ולא להידרדר להתגברות הגסות החומרי ללא התחשבות-אמת במוכנות הפנימית ובזמן הנכון.

ועל כן, אינה מקריבה את "גופה ופרטיותה" כדי שאתה תהיה מרוצה.. הדבר הכי בסיסי במשפחות בישראל הוא טהרת המשפחה. האישות הוא דבר משותף, לא "שלה", וההתנהלות עפ"י ההלכה, שעל דעת זה נישאתם, היא התנאי כדי שהשותפות הזו תתקיים. זה לא "בשבילך", אלא גם בשבילה. שהרי בלי זה לא ניתן להתקרב זה אל זה.

ועל כן גם ברור שלא שייך שהיא "תיגע" בך כשהיא נידה. גם לך יש "גופך ופרטיותך".. חושבני שצריך לומר לה באופן בהיר, בנחת, שאתה רוצה לשמור על הלכות נידה, ועל כן היא צריכה לכבד את זה ולא לגעת בך בניגוד לרצונך, למרות שאתה מאד אוהב אותה..

כעת לגביה. נראה שהיא די מבולבלת ומסכנה.. לא רוצה שיתערבו אחרים "ביניכם", אבל מדברת על הפרדת הביניכם.. רוצה את הקרבה (מנסה "ליגוע") ומדברת על גירושין..

כדאי שתנסה לדבר איתה, בשעה קצת "טובה".. תגיד לה שאתה אוהב אותה, ויחד עם זה שברור שאם הנושא של טהרת המשפחה היה מאד מובן לה, היתה לוקחת אותו ברצון, על אף הקושי, כמו שלוקחים דברים שלצורך רפואה וכד' בגלל הבנת חשיבותם. אז שכדאי לנצל את ההזדמנות הזו, לשבת ביחד עם מישהו שיסביר למה זה חשוב, להרחיב את האופקים וזה יתן יותר כח. כך גם לגבי התייעצות, לומר לה שיש בעולם אנשים עם נסיון לגבי היתקלות במצבים של קושי אחרי לידה, בין בני זוג וכד'; שהתייעצות זה לא להיכנס ביניכם, אלא לתת כיוונים ואח"כ זה חוזר אל רשות היחיד שלכם. להסביר שזה לא להחליש את מה שפרטי שלכם, אלא לתת חיזוק שהפרטי הזה יוכל להימשך טוב.

אם יצליח - מה טוב. אם לא - אכן תתייעץ לבד.

בינתיים, להרבות אהבה, אמפתיה, להקשיב ולהסכים עם זה שקשה לה - אבל לא לתת שמץ של לעבור על ההלכה במה שנוגע אליך. צריכה מצד אחד את התמיכה הרגשית (נתקלה במצבים שלא פגשה מעולם. הריון, לידה, הורמנים..) ללא כ"כ קשר ל"היגיון" - ומצד שני, גם את התחושה שאתה יציב, יודע מה רצה מעצמך, יש לך גבולות שמוצבים בנועם, ללא שמץ "עוינות", אבל בהירים.

הצלחה רבה.

דברים רבים נוספים בהלכה, כך שהיא מפרשת את זה כריחוק מהתורה.. ככה שאם חסר הבסיס אין כל כך מה לבנות קומות של כמה זה חשוב.

באמת היא בתקופה מאוד מבולבלת, אבל דווקא לגבי זה היא נראית מאוד נחושה.

תודה על העצות

קודם כל, חשוב שאתה תהיה שלם עם עצמך ועם צדקת דרכך.

זה יוכל לתת לך גם סבלנות לנסות לעזור לה בכך.

ונכון. הבסיס הוא הבעיה, בנוסף למצב הייחודי. ולכן, חשוב שהיא תגיע למצב שמבינה שיש כאן דרך שבלי להזדהות איתה או לפחות לרצות לברר את הכיוון, זה קשה. והמסקנה היא, שבהיות שהתחתנתם בכיוון זה, אז שווה לנסות לפחות לשמוע על הערך - לא רק של הלכות נידה, אלא בכללי. יש לה בעיה עם דברים בהלכה, התחתנה עם בחור ישיבה, אז דרך המלך היא לפחות לנסות לשמוע משהו - רב, רבנית, שיעורים.. הסברה כלשהי כדי שתהיה לה האופציה לרצות בכיוון הזה.

ומה שהיא נראית "נחושה" - הרצון פועל גם על הנחישות. אם תרגיש אהובה, עם הכללים האמיתיים הללו, וממילא גם תרצה לא לאבד את היחס והקרבה - אז גם תהיה אולי מוכנה לנסות להיות יותר שלימה עם הכיוון בו אתה הולך. ללמוד קצת, להבין יותר.

היא לא הפסיקה לשמור מצוות, אלא יש לה אי הבנה ושאלות לגבי מה שגדלה בו. ביחוד בנסיבות שזה "מפריע" לה.

אם היו מתחתנים יותר מאוחר, יש להניח שהשלב הזה היה עובר אצלה בירור כרווקה.

תצטרך ללמוד שכנשואה עוד יותר חשוב ללבן את יסודות הדברים ולהיות יותר שלמה איתם. זה כיוון של בית, זה בין איש לאשתו, זה חינוך ילדים.

אמן. - נשואים טריים

בנושאים שנוגעים לשניהם - ועל דעת זה התחתנו - וכמובן אין השוואה בין "האשה סובלת" מהדרך ההלכתית, לבין לגרום לאיש לעבור על מצוות ה' - 

אז אולי דווקא, אם כבר חושבים שאפשר להמליץ - האשה היא זו ש"תשנה את התפיסה" איך נוהגים בשותפות כשצד אחד "משנה תפיסה"?..

[בנוגע לפסיקת ההלכה, אני מציע להשאיר לפוסקי הלכה. אני לא שמעתי על מי שמתיר "להחזיק יד" בלידה. אם היו פוסקים מובהקים באמת שהיו פוסקים כך, למשל, אז ממילא היה ניתן להקל כמו בעוד דברים שמקלים בשעת צורך. כך גם לגבי "יתלו בפצע פנימי", זה לא "יש רבנים" אלא יש כללים מאד ברורים מתי תולים בכך ומתי לא. אם לא רוצים להזדקק למישהו/י חיצוני/ת, אז לומדים היטב את ההלכה, עושים "שימוש חכמים", ועם הזמן יודעים לא מעט דברים לבד. ולגבי "יש מהלכות נידה שאפשר להקל במצבים כאלה" - האם גם לגבי ילד חולה בבית, היינו אומרים "אפשר להקל", לגבי כל מיני דברים בלי לשאול רופא? או ששם ח"ו יכול לקרות אסון? אז גם מלא לשמור הלכות נידה יכול לקרות אסון, בעצם אי שמירתם. לכן, אם רוצים לשאול במה אפשר להקל לאור המצב המורכב, צריך לשאול פוסק מובהק. אבל לא סתם לזרוק ש"אפשר להקל"]

יש הבדל גדול בין נישואין בגלל מראה מסויים וכד', לנישואין ע"ד שמירת מצוות.

אהבה התלויה בדבר, הדוגמה שמובאת לגביה במשנה, היא אהבת אמנון ותמר - דהיינו, חיצוניות. בטל דבר - בטלה אהבה. דברים שקשורים למהות החיים, זה לא "תלויה בדבר", זה ממש ענין עיקרי, לפעמים גם באהבה עצמה. נכון שיכולה להיות מציאות אחרת; אבל אני חושש שהמחשבה כאילו כל "שינוי נפשי" אפילו שהוא בכל דרך החיים הבסיסית, אינה משנה ל"אהבה".. זה עצמו לעיתים מה שלא בוגר. לא סותר שכמובן כל אדם מתפתח, ובתוך האישיות המוכרת והאהובה, יכולים להיות תזוזות (הדדיות) שהיחס מתפתח איתן.

אני לא אמרתי שהיא בהכרח "תתיישר" עם מה שבצדק הוא הולך בו; אלא הגבתי על המלצתך לכיוון השני, שבעצם הוא יוותר על מה שהכי מהותי בחיים, חס ושלום. ועל זה כתבתי, ש"אם כבר חושבים שאפשר להמליץ" (כי אני לא באמת חושב שיש כאן מקום להמליץ סיסטמאטית לשנות את החשיבה, לו - כי זה לא צודק. לה - כי זה לא יעזור בצורה כזו..), אז ההמלצה צריכה להיות לכיוון מי שמשנה את מה שעליו הוקם הבית.  ולא מדובר פה בנשואים המון זמן, בית טרי שהוקם על היסוד הכי בסיסי של שמירת מצוות.

הוא אינו יכול "לוותר" כי זה לא שלו. זה צו ה'. השמירה מצידו אינה "כופה עליה". זו טעות מוחלטת. אנשים שהתחתנו על דעת שהם שומרים טהרה, אין האיש כופה על האשה בכך שאינו נותן לה להחטיא אותו.. איפה נשמע כדבר הזה... "כפיה", זה רק כשמישהו מנסה לכוף עצמו על השני ללא הסכמתו.

אלא מה? את צודקת בעיקרון. מכיון שרוצים לנסות להציל, צריך לבדוק במה מותר ללכת "לקראתה" שתרגיש רצויה ואהובה למרות דמיונתיה (המוטעים) ובמה לא. אבל זה לא בהמלצות קלילות בפורום, בנושאים חמורים שבחמורים. "רב עם כתפיים רחבות" - דהיינו, ממש גדול בתורה ובהכרת נפש האדם והמציאות - זו אמירה נכונה.

וגם מה שכתבת על לשדר הרבה אהבה וכו', מסכים איתך, כפי שגם כתבתי לפני כן. לא שהוא "מחפש פשרה", זה יוצר מצגת שווא שאינה טובה לאף אחד מהם, אבל כן שחושב איך יכול להקל עליה ולגרום שתרגיש טוב ונעים.

וגם נכון, שיש סכוי שתירגע, ודברים אצלה ישתנו עם הזמן  לטובה. אבל זה, דווקא אם מתוך היחס האוהב, יווצר גם רצון ללמוד את הדברים, לברר בנחת. סה"כ, היא בגיל ושלב של בניית תפיסת עולם. חשוב שלא תתקבע תפיסה אחרת. 

שיהיה לטובה בעז"ה.

אבל, אתה צריך לראות על המה הגבתי.

כאשר מישהי מציבה כ"עיקרון", שבדברים שנוגעים לשניהם והאשה "סובלת" מקיום ההלכה, אז כדאי שהאיש יחשוב על שינוי התפיסה ההלכתית, ומביאה דוגמה "בוטה", זה לא נכון כעיקרון. כאשר מתחתנים על דעת שמירת ההלכה, מי שצריך לחשוב על שינוי תפיסה במה שנוגע לשניהם, כאשר זה לא נוח לו, הוא הצד השני. להבין שלא כל מה שיכול לשנות בתפיסתו האישית, יכול לכוף על זולתו. מה גם, שהשינוי אצלה לא מהיום, לא רק כתוצאה מקשיי המצב.

ואת זה חשוב לדעת לפני המלצות מעשיות. כי יש הבדל, אם אדם יודע שהוא צודק וכעת מנסה לראות במה אפשר להקל כדי לעזור למצב מבולבל שזולתו נקלע - לבין לאבד את היסוד הפנימי. זה יכול לגרור למצבים חמורים, יכול לא להסתיים בזמן קצוב, יכול להחטיא בדברים חמורים שבחמורים. וגם נפשית לא בריא.

אם אדם יודע ברור היכן האמת, ומבין שלצורך שלום-הבית ראוי לבדוק במה באמת ניתן להקל בלי לעבור על איסורי נידה החמורים, זו דרך המלך.

הרי לא כתבתי שהוא יאמר לה "את תשתני" כציטוטך. את זה כתבתי למי שהגיבה על דבריו [הוא לכל היותר יכול להסביר שיש דברים שאינו יכול לזוז מהם, ולנסות איך אפשר לקרב]. כמובן, גם לא "שפטתי" אותה. הדבר האחרון שאעשה במצב כזה..

וזה הדבר השני שכתבתי, שלדברים כאלה לא זורקים דרך פורום דוגמאות שאיני יודע אם יש להן בסיס מינימלי הלכתי. או לומר "יש מהלכות נידה שאפשר להקל". האם גם בענייני רפואה היינו אומרים כך? או ממליצים על מומחה. אבל ללכת לרב עם "כתפיים רחבות", בהחלט; וזה גם מה שאני המלצתי.

לגבי האם יש כאן "חלל עליו שבת אחת כדי שישמור שבתות הרבה" - אינני חושב שזה נכון כפשוטו. שהרי שם מדובר על פיקוח נפש מול חילול שבת. יש כללים בהלכה וצריך פוסקים מובהקים לשיקלולם. אבל אם כתבת באופן "ציורי", כלומר ששווה להקל במה שאפשר עפ"י דעת תורה מובהקת - בזה כבר כתבתי שגם אני סבור כך. ואכן גם אני כתבתי שע"י יחס קרוב רגשית, גם ה"רצון" הנוגדני של הצד השני יכול להשתנות - ובעצם מתברר פתאום לפעמים שמה שהפריע לא היה דווקא ההלכה.

[אני לא מסכים ש"להתגרש" זה בהכרח עבירות שבין אדם לחבירו.. תלוי בנסיבות. הרי עפ"י דרכה של תורה, עוברת על דת יהודית זו עילה מספקת... זה לגבי מה שכתבת מצד דברי הרמב"ם. אבל אכן, למעשה, בדורותינו, בגלל כל מיני נסיבות - לא ממהרים להגיע להיתלות בעילות כאלה. ימין מקרבת]

והדרך שלי לא "מיליטנטית"... אלא שאני חושב שהנזק מלעשות מהל' נידה משהו ש"משנים" אותו לפי הצורך, זה דבר לא נכון. כך גם הטלת הספק אצל איש בדבקותו בהלכות בסיסיות; אחרי הכל, גם הוא אדם צעיר. ופה פורום ציבורי, שיש גם "אוירה" שנוצרת מהדברים.

אבל, תנוח דעתך.. מאחורי הקלעים, גם אני כתבתי לו והצעתי איך אפשר ללכת "לקראת" ואיך אפשר לברר דברים כאלה ובמה ניתן להקל בתוך ההלכה.

ואני מאחל לך הצלחה ושמחה - ולהיבנות מחדש בטוב.

חושבת שעצת רבך מצויינת! והיא תתן לך קשת של כלים ותובנות. תתקשר ליועץ זוגי עוד היום ושריין תאריך.

נסה להרבות את המקומות היציבים ביניכם, חוויות טובות שעושים או חווים יחד ומחוות נעימות שלך כלפיה.

קטונתי...בהצלחה אדירה בכל ורפואה שלימה לבנכם היקר!  

המצב שאתה נמצא בו באמת מצב קשה!! אתה אוהב אותה, מפחד שהכל יתפרק. שהילד יסבול מכל זה!

וכמה היא עברה..חתונה.. לידה.. הרחקות ממושכות.. הורמונים(שמשפיעים יותר מדי על מצבי הרוח) וילד בעל מום שמצריך כ"כ הרבה כוחות נפש. אז כנראה שהיא באמת מנסה לברוח. ויכולהיות שזה נובע לה מהרגשה יותר עמוקה. אולי היא מרגישה שהשם עזב אותה. (למה דווקא לי? וכו)

מה שאני יכולה לייעץ לך- הדבר היחיד שיכול באמת לעזור במצבים כאלה. וכאלה אני מתכוונת- מצבים שהבעיה היא לא בך. אתה מתנהל נכון, רגיש, מבין וכו. אלא הבעיה היא בשני/ה. 
במצבים כאלה- תצעק אל ה'.!!!!!!!!. תתפלל כ"כ חזק ובלי סוף. תפרוק את כל מה שאתה מרגיש בתפילה ודיבורים אליו הרחמן. תזכור שהוא זה הכל, וממנו הכל והוא כ"כ אוהב ומרחם שהוא רק מחכה לך!! אתה הרי רוצה בית כשר ונאמן עם אישה צדקת ומאמינה. תבקש מבורא העולם שיעזור לך!!
בגישה אליה. תמשיך להיות עוזר מכוון מכיל ומקבל(תמיד תנסה לזכור שזה לא היא זה השם). וכמו שאחרים כבר ציינו אל תאפשר מצבים בעייתיים.. (בצורה עדינה ואוהבת- אשתי אני אוהב אותך כ"כ את חשובה לי הכי בעולם אבל תביני אלו האמונות שלי , לך יש את שלך ולי יש שלי כרגע. אנא מאד חשוב לי שתכבדי זאת..) תלכו לרב שיכול להקל בדברים שניתן.

ושוב, תפילות תפילות תפילות : תתפלל שהשם יזכה אותך להכיר וללמוד את מה שהוא רוצה שתלמד מתוך הניסיון הזה, תתפלל שהשם יזכה אותך להכיר קודם כל שזה ממנו וזה לא היא!!!! זה הוא!  זה קלף הניצחון שלך. להפוך את המטרה. במקום להתמלא רגשות קשים עליה- תנסה להכיר שזה מאתו יתברך וככה הישועה שלך תהיה הרבה יותר מהירה כי אם זה הוא ולא היא אז אתה תלוי בו. ולא בה ובהרגשותיה. תתפלל שהשם ירחם עליך ועל הילד- ועליה!!! ובזכות הרחמים שלו יושיע אותך ותזכו לבנות בית כשר ונאמן בע"ה בקרוב!!! 
ישועות טובות ברכה והצלחה בע"ה!!!! בזכות בורא עולם!!!

אלא דיכאון אחרי לידה, כנראה כל העניין של לידה ותינוק היה לה קשה. ובמיוחד שילד נולד עם מום מורכב. יכול להיות שהיא כועסת בגלל זה ואז לא רוצה לשמור מצוות כי בעצם לא מרגישה שה' אוהב  אותה הרי נולד ילד שצריך טיפול ואם זה ככה אז למה לשמור? ואז מתווסף כל הקושי של טהרת המשפחה שכמעט אף אחת לא נהנית מכל התהליך הזה...

אולי אתם צריכים למצוא זוגות שעברו את מה שאתם עוברים עם בנכם החמוד שיתנו כלים איך להתמודד גם מעשית וגם נפשית וגם מבחינת אמונה. אולי קבוצת תמיכה. ושיהיה לה מישהו שיוכל להכיל את כל הקושי הזה. שתוכל להתאוורר עם חברות.

יכול להיות שבאמת סביבה שלכם יותר מדי דוסית בשבילה. לא ברור למה היא התחתנה עם אברך אם היא בגישות כאלו.

בקשר להלכות טהרה כדאי גם לשדר שאתה לא בלחץ ומאוד מעריך שהיא משתדלת ושאתה סומך עליה בעניין. 

התכנון שלי הוא להתחתן לקראת גיל 19,כשאני בשיעור א' בישיבת הסדר ולהישאר שם עד שנה ד' ולסיים את השירות בגיל מאוחר טיפה יחסית.

מה לעשות?אין לי מושג אחי.

המצב על הקרשים...

סרטון מוטביציה:

עוזר בתקופות קשות,בתקופות הקשות ביותר...וכמובן סייעתא דשמיא,בעיקר סייעתא דשמיא.

אשמח שתעדכן אותי מה קורה בהמשך במידה ואתה רוצה.

עשרת הדברות של הזוגיות

https://docs.google.com/document/d/1w7Ky24QkkGAzB13UPnmmkA2l50A48u6IAF8ORBQknxI/edit?usp=sharing

גם אחרי לידה, גם תינוק עם מום.

הייתי מנסה אולי לתמוך בה, לומר שאני מבינה אותה. לא להילחם בה, לא להתווכח.

הקבוצות האלו בפייסבוק - בעיה גדולה!

תנסה להעסיק אותה בעוד משהו חוץ מהמחשב והפלאפון.

ולגבי הלכות - תלך לרבנים מקלים. אל תעמיס עליה.

יש שמתירים דיאפרגמה, יש שמתירים לעשות פחות בדיקות, יש שאפילו מתירים ללכת עם צבעוני.

לא אידיאלי אבל עדיף מכלום.

ושתפסיק עם הסרזט!!! זה באמת נורא, גם לדוסיות.

אפשר התקן לא הורמונלי, אפשר דיאפרגמה.

ואם התינוק לא יונק, אפשר גם נובהרינג.

במקרים שהוויכוח הוא על עניין דתי זה נהיה הרבה יותר מסובך

מצד אחד אנחנו רוצים לתת את מלוא ההבנה לקושי 

אבל מצד שני אנחנו מרגישים צורך להבהיר את האמת: אין ברירה חייבים להיות נאמנים להלכה!

אז זהו שלא!!!

אנחנו לא צריכים לתמוך באלוקים הוא חזק מספיק גם בלעדינו.

בן הזוג זקוק לזה מאד וזה מה שאלוקים מצפה מאיתנו -שנתמוך בבת הזוג.

יתכן שהקצר בתקשורת בא מכך שאשתך מצפה להבנה של הקושי שלה

היא עברה טראומה קשה בלידה,נשארה בלי תמיכה,לבד,באחד הרגעים הכי קשים שבחיים

ואתה עומד מולה ומסביר לה מה צריך להיות: איך אדם אמור להתמודד מול קשיים ואתגרים וכו'

זה בדיוק מה שגורם לקצרים.היא זקוקה עכשיו להבנה לקושי שהיא נמצאת.

האם אתה נמצא עכשיו במצב של קשב בי שום שיפוטיות. רק להבין ולכאוב איתה?....

אם לא, אז זה בדיוק המקום לעבודה.

אני יודע שזה מאד קשה אבל זה חיוני מאד.

שווה לנסות את הדבר הבא:

דמיין לרגע שאברהם חוזר מהר המוריה אחרי שנכשל בניסיון העקידה.

הרחמים גברו בו והוא לא עמד בניסיון ,והוא שבור ומפורק מזה.

 כתוב לו מכתב תמיכה ועידוד אחרי שהוא נכשל.

גייס את כל כישרונותיך כדי להרגיע ולנחם אותו.

אחר כך תראה את המכתב לאשתך.

זה יכול להיות פתח לשיח אחר ביניכם.

בהצלחה!

בטווח ההלכתי יש פתרונות שהתורה הקדושה מספקת במקרים של לכתחילה ושל בדיעבד וזה בהתיעצות עם רב - שמודע לכל הפרטים.

ואם יש מקרה שכבר אין פתרון .

כשאדם מבין שהקב"ה הוא מלך העולם ואין עוד מלבדו והוא רחמן יותר ממך!

ואתה רואה רק חלק קטן מהתמונה ועוד מבין את זה בשכל אנושי, שהוא כמובן לא מודע לכל הרבדים.

אז אתה מבין שכל דבר שהוא הפך התורה = כמו התאבדות.

ולעזור לאשתו ללכת לכיוון הזה (כאשר במקרים מסוימים אין פתרונות הלכתיים מקלים) , לאדם בעל הבנה יהודית אמתית מדובקת לתורת האמת והחיים זה פשוט לקחת את אשתו למוות שהיא רוצה בו אך לא מבינה משמעותו.

וזה בדיוק הזמן להבין שיש דברים שהם לא בידנו!

כן, אתה רואה אדם עני מתלך - אז מה לגנוב בשבילו אוכל כי העשרים לא צריכים הרבה?! .

ואדם מסכן חולה כליות לא עלינו, תרחם עליו ותסמם ותגנוב מבן אדם בריא אחר כליה כי הוא חייב לתרום כי הבריא יכול לחיות בלי זה וכו'...

הרי ברור שדברים אלו לעשותם הם שפלות!!!.

וע"כ גם דברים שאסורים רוחנית עפ"י התורה הקדושה זה אסור נקודה. - וזה חמור והתנתקות מהתורה שהיא מקור החיים והמוסריות והרחמים !

ומי שלא רוצה להתנתק צריך להיות נאמן להלכה. נקודה.

(חושבת שהרעיון לכתוב מכתב כאילו אדם לא עמד בניסיון ולראות שמבינים את הצד השני זה רעיון עמוק ועוזר אבל שהוא יעבור לצד השני כי ה' לא צריך אותו זה פשוט חתיכת קשקוש, וברגע שאתה יודע מה בתורה צריך לשמור ומה לא וזה נתון לחוות דעתך האנושית ממזמן לא היינו שורדים כעם היהודי בדרך זו!)

פתחתי שם משתמש במיוחד..

נשמע שקשה מאד לך ולאשתך. ואתם נמצאים במצב מאד רגיש ועדין.

כל הכבוד לך על הרגישות ותשומת הלב. 

מניסיון אישי קשה, זה נשמע כמו דיכאון אחרי לידה. כדאי שתבדקו בהקדם. אפשר להתייעץ עם ארגון בשם "ניצה" שעוזר במצבים כאלה. http://www.nitza.org/

לפעמים 'מתלבש' על הדיכאון עניין שנהיה חרדתי. במקרה שלכם נשמע שזה טהרת המשפחה.

גם אחרי החתונה היה לה קשה עם טהרת המשפחה?

איך היא מתפקדת בלי קשר לעניין הזה?

היא שמחה? טוב לה?

הבית מתפקד?

אם זה דיכאון-

ממליצה שהיא תפגוש פסיכולוגית/ יועצת. קודם כל שיהיה לה טוב!! אני בטוחה שהיא סובלת (אפילו אל תכניס את העניין של טהרת המשפחה. בטוחה שזה יעלה די מהר).

אם זאת פסיכולוגית דתיה כדאי שהיא תתיעץ עם רב גדול כמו הרב יעקב אריאל ותשקף לו את המציאות שהיא רואה כמטפלת.

יש מצבים שנותנים הקלות משמעותיות. ולפעמים זה דיני נפשות!

ובפן האישי כ"כ מבינה אותה. עברנו את הגיהנום הזה!

ב"ה שרובו מאחורינו. אני מגדירה את עצמי דוסית מאד וכנ"ל גם בעלי.

ולמרות היראת שמיים שב"ה יש לנו, יש מצבים שהם לא נשלטים והם נגרמים מהדיכאון. וחייבים להבין שזה דבר חיצוני. זה באמת באמת לא היא.

(שוב, זה מאד תלוי איך היא היתה לפני כן..ואם המצב נגרם מהדיכאון)

ותדע שיש לך כח גדול מאד בזה! הסיבה היחידה שצלחנו את המשבר המטורף הזה זה בזכות בעלי, שלא הירפה. והחזיק את הזוגיות שלנו חזק.

וכמובן תדאג לעצמך, אם צריך תלך לטיפול/ תתיעץ/ תשתף. אל תישאר עם זה לבד.

הסורקים - מחזירים את הכלבים הביתה | Facebook

עד יום חמישי זה הרבה זמן

גם הבעלים יחפש את הכלב

וגם הכלב "יתגעגע" 

הכלבים שניהם בלי שבב, בסבירות גבוהה, ברחו מאיזה כפר ערבי.

עברו להסגר, לוודא שלא חולים בכלבת.

בתקווה שיהיה אפשר לאמץ אותם לאחר מכן

אבל בלי תעודות, הם לא שווים יותר מסתם כלב.

ולכלב משוטט אין תעודות בדר"כ.

האם שקלת ליטול קלמנרבין או מרגיעים טבעיים אחרים? לפעמים צריך גם את זה עד שיסתדר

מאמינה בחוסן מנטלי

אז מנסה לשאןב רעיונות🙂

אפשר לשתות קמומיל להרגעה, ולשתות מיץ תפוזים טרי כדי לקבל ויטמין c נקי, אז למה אי אפשר לקחת רגיעון טבעי בכדור?
 

זה לא במקום עצות מנטליות, זה עצה נוספת. אל תבואי שלילית לזה, לא מדובר במשהו כימי או ממכר.

חוץ מההבנה שהעולם מורכב. לפחות אנחנו נמצאים בארץ ישראל, ריבונים על עצמנו, ויכולים להגן מבלי להיות תלויים בחסד המזויף של העמים.
 

ובעז"ה גם זה נראה שבכל מקרה נצא מהמלחמה (אולי סבב) הזה מחוזקים ייתר עם מעמד אחר, בריתות אחרות, ותודעה אחרת.

רק ראיה לטווח הארוך יכולה להועיל כאן.

זה יותר כמו מלחמה אחת מתמשכת עם הפסקות

זה כנראה ימשיך

אולי עוד הרבה זמן

זה לא מחליש אותי

מה שהיה לפני רצף המלחמות הללו

היתה אשליה

שמחיר הניפוץ שלה יכל להיות גבוה בהרבה

כל מה שיקרה

הרבה יותר טוב ממה שהיה פה קודם

הטיפים שלי

להתעלם מהחדשות

לצמצם התייחסות למלחמה למינימום

להתעסק בדברים שיש עליהם שליטה

כאלה שנותנים תחושות טובות

לחיים יש להציע הרבה יותר מאזעקות טילים וחדשות

זה מעבר ללהתעלם מחדשות, זה זה שאי אפשר לתכנן שום דבר, לבסס קרירה, הילדים קופצים וצריך להעסיק אותם והכל מיטלטל

לילדים אולי למצוא פתרון ביניים שיכול להחזיק תקופה

קריירה כדאי שלא תהיה תלויה רק בזמני שגרה

ולעשות איזושהי חלוקה זוגית בקשר לילדים

אפשר לתכנן דברים

במגבלות מסוימות

רוב הדברים אפשריים

אם באמת רוצים אותם

לומדת תנ''ך.

התחלתי בלימוד הנ''ל היומי, וזה פשוט מרחיב את הדרך להסתכל על המציאות. זה נותן ראייה רחבה של מה שקורה כאן והמון המון תקווה. כשקשה לי אני עושה בינג' ומרגישה אח''כ שאני חוזרת לנשום.

זה נותן לי אמונה וחוסן מנטלי בכמויות.

ממליצה מאוד.

אלה פרקי תנ''ך מבוארים על ידי הרב פרנקו מישיבת הגולן.

אפשר למצוא בכל אפליקציה שאת שומעת בה פודקאסטים או מוזיקה.

דוגמא לפרק ששמעתי במוצ''ש האחרון (רק כדי להתבשם. ממליצה בעקרון לשמוע על הסדר)-

'תהילים מזמור פג

ואם שמעת, חשוב לזכור שאלו שיעורים בני חמש-שש שנים, שהוקלטו לפני ה-7.10.

הרלוונטיות שלהם רק מראה כמה אנחנו תחת השגחה אלוקית.

גם אני שומעת, מאוד אוהבת.

אני נמצאת בקבוצה ששולחים בה מידי יום 2 פרקי נ"ך ע"מ לסיים לשבועות

לק"י

אם זה מעודד אותה, היא יכולה לחשוב על זה...

אבל לדעת שזה לא סופי.

אוכלים אוכל טעים

פוגשים חברים

לומדים

מדברים איתם בטלפון 

בהצלחה! נשמע לא פשוט בכלל...

מבקשות מג'מני דברים מופרכים לדפי צביעה, ואז מדפיסות וצובעות

לפנות בעדינות ולבקש את החדר הריק?

בכל מקרה נשמע מבאס ממש. מה בעלך עושה בשביל לשפר את התנאים האלו?

ומורכב

אי אפשר להסביר להם?

למה לא היה אפשר להיות בחדר הפנוי למעלה?

לפני שהגעתם שזה יהיה המצב?

וגם אם זה הבית של האחות, אי אפשר שאח שלה ואשתו או האחיינית יהיו שם?

באמת מוזר להזמין כשלפחות לזוג אין מיטה לכל אחד משני בני הזוג

הקשר עם האחות לא חזק גם בלי קשר לחגים?

אין מצב לנסות להתקרב בשגרה כדי שאם תתארחו שוב (אם בכלל תרצי עם כזאת מציאות) תוכלו להשתמש בחדר הפנוי למעלה?

לך אין בכלל קשר עם גיסתך?

והכי חשוב, בעלך מבין אותך בכל הסיפור הזה?

מאוד חשוב שהוא איתך

אם הקשר עם גיסתך טוב, אין אפשרות לפני אירוח שם לבקש ממנה שאתם או הילדים יהיו בחדר השני?

על הדברים האישיים שלה כמו שאמרת לא צריך להיכנס

חבל שתגיעו לשם ותצאו בכזאת הרגשה לא טובה 

מאוד מורכב

וכנראה מצב רגיש ביותר

אגב, להזמין את ההורים אליכם רלוונטי? 

אז אישית, בלי קשר לכלל ההתנהלות, הייתי חושב שמי שמסוגלת להיות אמא, אמורה להחזיק באופן קבוע דירה לעצמה ולא להיות תקועה אצל ההורים, אבל כנראה שגם זה חלק מהמורכבות.

למעשה מציע להתמקד במה נכון לכם, גם אם זה להשאר בבית (אולי להזמין אותם אליכם?), אבל בשום אופן לא להכנס למורכבות בין גיסתך להורים.

מבחינתי, אירוח צריך לכלול תנאים מינימליים כגון מיטה.

אם אין מיטה, אין אירוח שכולל לינה. נקודה.

''אמא, אנחנו נשמח מאוד להתארח אצלכם, אבל בגלל שאין לכם מיטות עבורנו, נגיע ביום שבו אפשר גם לחזור הביתה לישון אחרי האירוח''. ככה פשוט.

בלי דרמות, בלי להפוך את זה ליותר ממה שזה.

אין מיטות, לא מגיעים.

שחלק מהקושי הוא גם שציפו מכם 'להתכלב' בלי שאמרו לכם.

ויש אנשים שבאמת זורם להם לישון מיליון אנשים בחדר קטן (שכנים שלי ישנים קבוע 7 נפשות בממ''ד עם תנאים כמו שתיארת). אבל יש אנשים שאצלם ילד בלי מיטה משלו- לא ישן דקה.

והילדים שלי הם מהסוג האחרון- אז אני מבינה אותך מאוד.

ואשתף שפעם חמי וחמותי הוציאו אותנו לנופש, אבל כדי לחסוך הם החליטו בשבילנו שהילדים ישנו שניים במיטה. שזה סבבה בעיני אנשים מסוימים, אבל אצלנו לא. ממש ממש לא. וגילינו את זה רק כשהגענו לנקודת האירוח.

אני הייתי חצופה מספיק כדי לשלוח שני ילדים לישון בחדר של סבא וסבתא.

ומאז זה לא חזר על עצמו.

ספציפית לגבי 'ליל סדר עם סבא', יש לזה משמעות וחשיבות של המשך העברת מסורת הדורות, אבל יש גם אפשרות אחרת.

רבים שנאלצו בקורונה או במלחמה או בנסיבות אחרות לעשות בעצמם - גילו גילוי חדש. ליל סדר שלכם, בקצב שמתאים לכם כשבעלך ואת ממוקדים בילדים שלכם - זה משהו מיוחד ומרומם מאוד. אפשר גם להזמין חברים לעשות יחד. אם יש לכם כח הכי חשוב (וגם הכי מחנך את ילדכם) להזמין את הזקוקים לכך בשכנותכם - אדם גלמוד, משפחה של עולים שאין להם קרובים בארץ וכד'. אבל קודם כל המיקוד בכם.

זה לא אומר שמעכשיו כך זה יהיה לנצח, יתכן שבעוד כמה שנים יסתדרו דברים ותוכלו לעשות בפורמט זה או אחר סדר עם סבא וסבתא, אבל כרגע זה כנראה יוצא מאוד עמוס - אז כדאי לחשוב על האפשרות.

עשינו את זה לא מעט שנים,

כי גם בשנים שהיינו צריכים להיות בצד שלי לפעמים לא יכלנו בגלל מורכבויות משפחתיות.

אבא שלי עזב לחו"ל לפני 5 שנים וכן יש כאב כזה ותחושת חוסר, זה בעיקר פוגש אותי סביב ליל הסדר

ועדיין מציע למצוא איך להפוך את הלימון ללימונדה.

אנחנו עשינו לבד סדר, זוג עם תינוק, בגלל אילוץ מאוד מורכב וזאת היתה חוויה מכוננת.

אח"כ חלק מהשנים כן נסענו, אבל כשהתאים שמחנו לעשות לבד.

ומצד שני, ממש מרגיש לי שאני מכיר את הסיפור הזה... די דומה לבית שאני מכיר. או בקיצור, יש מצב שאנחנו קרובי משפחה

בכל מקרה, התיאורים נשמעים לא טוב, אבל גם צריך להבין שאלו ההורים של בעלך, ואיזשהו מחיר תצטרכי לשלם על הכבוד שלך לבעלך ולרצון שלו לשמר קשר עם הוריו.

לשמחתי, אני שומע כאן הרבה תחושת הזנחה, אבל לא משהו בלתי הגיוני או לא אפשרי לחלוטין.

מציע שתקיימי שיחה עם בעלך ותחשבו על מה כן ומה לא, ואיך בכל זאת הולכים זה לקראת זה. כי בסופו של דבר דם זה לא מיץ עגבניות ואנחנו צריכים לתת מקום להיבטים סוציולוגים של בני זוגינו.

מציע לך להגיע עם אמפתיה וכבוד לצרכים שלו. קחי בחשבון שהמחיר יכול להיות הוצאה של בטן מלאה שלו על הורייך (אחרי הכל, הגמל לא רואה את דבשתו). וגם להכיר ולקבל את המושג "כניעה".

זה מה יש...

למרות שלא נראה לי.

ביננו אנחנו פתוחים ומדברים על הכל.

על האתגרים בשמפחתי ובמשפחתו.

וגם הוא מבואס מהמצב.

קשה לו שאמא שלו לא יוצאת...

לא מבין מה האחות נתקעה שם שנה פלוס...

וגם מתגעגע, בקיצור, מורכב

הסיפור-מסגרת שתיארת, מתאים אחד לאחד לבית שאני מכיר (ולמגינת הלב, הבית שגדלתי בו. רק שמסיבות שונות אני כמעט לא מתארח בו..). וכן, הכתיבה שלך מתאימה לגיסה שהתארחה בחג. כולנו יודעים שמאוד קשה לה.

מה שכן, זה כנראה לא אתם, גם כי אין הרבה סיכוי שהיא תכתוב כאן, וגם כי כשכנסת לפרטים זה שונה מאוד מהבית שאני מכיר (האספרגר הוא לא אח אלא קרוב ברמה אחרת, והאחות התקועה היא לא דתלשית וזה סיפור של הרבה יותר משנה שנתיים. ועוד כמה פרטים).

מצד שני, דווקא אני מדמיין את אותה גיסה מתייעצת אתי. ובכנות אני בעיקר שואל את עצמי למה מתוך כמה וכמה ילדים שקשה להם, רק היא "עושה כל כך הרבה בעיות"? למה דווקא היא לא מתפשרת? ובפרט באמת שהם באים מעט מאוד (לא רק לאירוח, גם לארוחה קצרה וכדו' הם בקושי באים, וגם כשבאים - זה בלעדיה).

וזה מדגיש לי אולי את מה שצריך לשים לב ולהיות מודעים לו. בשביל לשמר קשר עם משפחה, זה עניין רציני ודורש איזה מחיר משמעותי. אם זה חשוב לכם (כמובן בהנחה שזה באמת חשוב), אז נאלצים לשלם את המחיר. אפשר להפחית את הכמות, אפשר למצוא מקסימום פתרונות לבעיות ספציפיות (נניח אם יש בעיה עם הממד, אז אולי יש לבעלך חבר ילדות או שכן שהוא בקשר טוב איתו, ושינסה לסדר לינה אצלו). אבל אם הקשר הזה חשוב, צריך להבין שיש לו מחיר.

זה לא קל, אבל יכול להיות שגם בילך מתקשה אצל הורייך ושותק, ולא כדאי לעורר דובים. ובכלל יש סיכוי שזה גם קשור לרגישויות ייחודיות שלך.
 

בהצלחה יקרה ♡

שהכיוון של השיח ביניכם פה הולך למקום רע.

אתה די בטוח שאתם משפחה ויש לך בטן מלאה עליה (או על הגיסה האמיתית), מה שמבטיח מתכון נוראי לפורום.

הכי טוב שתדלג על הסיפור הזה, או שתנסה להתאמץ להבין את הצד שלה. זו הזדמנות פז שלך לשמוע ולהיכנס לנעליים של מישהי שאתה חושב ש"רק היא עושה בעיות". אולי תגלה כמה דברים גם על עצמך במהלך הקריאה.
 

ואכמ"ל.

ואני אומר את זה דווקא בגלל שאני מבין את הסיטואציה, וגם אני כנשוי טרי, הייתי ממש שמח להיות קצת פחות דבוק למשפחה של אשתי, אבל בס"ד הבנתי מהר שאין טעם להיפרד ועדיף למסגר ולהתמודד.

ממש מבינה את התסכול על הסיטואציה. זה באמת יכול להרגיש שלא מתחשבים בכם.

זה שלא היה מקום נורמלי לישון, וחוסר הגיינה זה נורא מגעיל ומבאס אין ספק וברור שצריך להסיק מסקנות כלשהן להבא.

יחד עם זה, מציעה גם לחשוב על מה שההורים עוברים עם האחות וכמה זה התגברות והתמודדות יום יומית ואולי עוגמת נפש עבורם, ויש בן עם אספרגר שאולי צריך יחס מיוחד, והם בטוח רצו שתבואו ואתם גם חשובים להם מאוד.

יש מצב שהם נמצאים בסיטואציה מאוד קשה של לנסות לרצות את כולם ובעצם לא יכולים לתת פתרון טוב לכולם בו זמנית. וכמו כל הורים מבוגרים הם פשוט רצו את הילדים שלהם איתם בחג. רצו נחת וזה רצון כל כך מובן.

אני לא אומרת שאת לא צודקת, ההרגשה שלך מובנית ומצודקת.

את לא צריכה לסבול ואולי לא תוכלו להתארח שם בתקופה הקרובה,

אבל אולי כדאי לנסות לראות גם את הצד של ההורים ולהבין את הקשיים שלהם בהתמודדות עם כולם.

אולי זה יתן פרופורציות וחמלה למצב שלהם, גם אם זה לא עושה את המצב שלך יותר קל.

אולי תמצאו דרך לשפר בעתיד את השינה שם ואולי לא. אולי תמצאו דרך אחרת לקשר.

זה לא חייב להיות פתרון מידי אבל כל צעד קטן לחמלה יכול לעזור.

שולחת חיבוק

זה בדיוק הסיפור.

וזה נורמלי.

זהההרבה צרכים שונים בו זמנית וזוג הורים שרוצה לתת לכולם.

אבל בגלל שזיהתי שזה יותר מידי צרכים, גילאים, סטטוסים וכו שמתנגשים, העדפתי ללכת אחרי החג ולא להשאר גם לשבת כי הרגשתי שזה כבר יהיה יותר מידי.

קצת מבאס שלאחות אין עצמאות ולא נראה שיש אופק להתנחלות שלהם שם.

להורים זה ממש קשה אבל לא ברור לי למה הם נתקעים שם.

בעבר גיסתי היתה עובדת ומאז הלידה שזה שנתיים היא רוצה לגדל את הילדה בבית אז עובדת רק שעה ביום וההכנסה בהתאם והבן זוג לא יודעת היה שם קצת און אנד אוף אז לא ברור..

הפתרון הקל שלהם זה להיוצ אצל ההורים, הסבתא עוזרת המון עם הילדה, חוסכים הוצאות, אבל בעיניי זה קטסטרופה.

גם כמובן דוחק אותנו הצידה לסבא ולסבתא לא נשאר גרם של כח וסבלנות לילדים שלנו. אבל מעבר לזה הסבתא אישה חולה וכולם בבית עליה זה עומס. 

כמה מורכבות

כמה זה דורש לנווט בין חלקי המשפחה בעיקר שזה חשוב לכם וזה מביא גם מחירים לא פשוטים כמו שכתבת.

@שבורת,לב כתבה מאוד יפה כאן

את כנראה לא תוכלי לפתור את המצב עם הגיסה,

זה שלהם.

אל תקחי עליך דברים שמיותרים לך.

אבל את מקסימה שלמרות הכל היית שם בחג ומקסימה החשיבות של חג עם ההורים בעיניך.

זה לא מובן מאליו.

צריך לקוות שעם הזמן אולי יהיו שינויים.

יש עוד שנה עד ליל הסדר הבא ובינתיים יכול להיות שדברים יזוזו וישתנו לטובה.

צריך זמן וסבלנות.

❤️

ליל סדר עם הסבא והסבתא. מעריכה אותך ממש.   זו כן חוויה שזוכרים הילדים.    מבינה שהיה לך קשה ומעריכה גם את הסבתא שמתמודדת בכל כך הרבה חזיתות : הבת הלא נשואה עם הרגישות הדתלשית - קורה במשפחות דתיות ובאמת הולכים על ביצים כדי לא לנתק ולהתנתק, הבן עם האספרגר וגם הרצון לארח אתכם - משפחה שלמה כשאין להם תנאים מתאימים. חושבת שאולי כדאי מראש לחשוב איך לעזור לסבתא, אולי להביא מיטה מתקפלת, אולי משהו בניקיונות לפני, להביא מצעים שלכם (אני מביאה קבוע כדי לא להוסיף כביסות למארחים) וכד'. חושבת שכיוון חשיבה כזה, שהסבתא מתאמצת ולא ככ מצליח לה כי קשה לעמוד בצרכים של כולם ורצון לעזור לה וליצור חוויה משופרת לכולכם כחזית מאוחדת, יכול לעזור גם לתחושות שלך.

פרחים מידי יום שישי,

לקום בלילה לילדים הקטנים

לקום איתה בלילה גם כשהיא מניקה כדי לעזור

אחריות לניקיון הבית

אחריות לקניות השבועיות

מתנה שווה ליום הולדת

ליזום מידי פעם יציאה לבית קפה/מסעדה

ליזום לצאת איתה לקניות לעצמה בקניון

לאפשר לישון עד מאוחר בשבת בבוקר

חופשות שוות בארץ או בחו"ל 

בעיניי זה מיותר לחלוטין שהבעל גם יקום בלילה,לפחות שהבעל ישן כמו שצריך

מי שבא לה להעיף עגבניות...רחמים...הכל נקי פה לפסח...

לי היו תקופות בתחילת ההנקה

שהציל אותי כשהוא היה קם לעזור לי

אבל כן היינו עושים סוג של תורנות או לפחות קימה אחת שלי כדי שיהיה לה 4-5 שעות רצופות של שינה.

אחרת זה מורכב להמשיך לתפקד שכל שעתיים צריך לקום להאכיל + יש בית ועוד ילדים שצריכים את צרכי הבית 

יש תינוקות שלא נרדמים מיד אחרי הנקה.

ואפילו רק להביא את התינוק לאישה להנקה בשכיבה יכול להקל מאוד מאוד.

הוא כתב שהוא קם במקומה...

זה לא רלוונטי

לקום יחד איתה כן

רק בשביל להביא/להחזיר תינוק,

זה תינוקי ומיותר בעיניי,במיוחד אם הבעל עובד למחרת.

ככה לא באמת צריך להתעורר אלא ממשיכים להניק חצי מתוך שינה.

ויש גם אמהות מניקות שעובדות.

ויש הבדל מהותי בעיניי, בין מה גבר יכול לעשות לאשתו, לבין אשה שיכולה לעשות לבעלה.
מבחינת התפיסה- זה חופף בעיניי והכלל הוא- לאן מכוון החץ? מה בראש סדר העדיפויות?
כל הפעולות הקטנות- והנחוצות מאוד, צריכות לנבוע היכן ומתי שבן הזוג יצליח לחוש תחושת אכפתיות, וזה שאני בראש סדר העדיפויות.
ברור שאנחנו חיים עם רגליים על הקרקע, ויש בלתמי"ם ויש  עניינים אבל מה מניע אותי?
מקווה שזה ברור..
לעניין הטכני-
לפי דעתי אשה צריכה להרגיש יציבות, לקיחת אחריות ויוזמה.
מה הבעל יכול לעשות?
ליזום דייט- ביתי או בחוץ, אחת לשבוע או לשבועיים, לדאוג שיש מי שישמור על הילדים (לא לבקש מאשתו אבל שהוא יהיה זה שמוביל את העניין)
משקה שהיא אוהבת בלי שהיא תצטרך לבקש
משהו טעים שהיא אוהבת
מסאז'- בזמנים שמותר, או אפילו לרכוש לה מסאז' מקצועי
הודעות במהלך היום, גם הבעת חיבה רגשות ומחשבות וגם שיתוף -נתקלתי בסרטון\ פוסט הזה וחשבתי עלייך (משהו שמביע אהבה, הערכה או תשוקה)
כמובן שפינוק של מתנה שווה מדיי פעם, מבלי שהיא תצטרך להתחנן ולהזכיר מליון פעם, לשים לב היא היא רומזת או אומרת שרוצה משהו, ולהפתיע איתו
לסדר לה את המיטה
אם מתאפשר לשניכם בלו"ז- לשחרר אותה לעשות כרצונה לזמן פינוק של מה שהיא רוצה, כמה שעות מבלי שהיא תצטרך לדאוג איך הבית מתפקד ומסתדר...
כשיש אפשרות לתת לה לישון עד מאוחר בשקט\ שנ"צ
ושוב חוזרת לעיקרון- שהיא תרגיש במעשים ולא רק בדיבורים שאתה חושב עליה ושהיא נמצאת בראש סדר העדיפויות.

נשמע שפותח הפוסט הוא גבר לכן עניתי על הצד הנותן הגברי..
 

מה שהשני אוהב

אני אוהבת קפה

כיף לי שהוא מפנק אותי בכוס קפה עם שוקולד

הוא אוהב אוכל טוב

כיף לו שאני מפנקת בארוחה שווה

פתקים זה תמיד טוב

פרחים אני פחות בקטע

דווקא בעלי שמח לקבל עציצים יש לו גינה מכובדת

לצאת ביחד לטייל

הוא מאוד אוהב לצאת לאיזה מעיין

אני אוהבת לבתי קפה

שמשתנה מאדם לאדם.

כן יש בזה משהו טיפונת לא־רומנטי לשאול "מה עושה לךָ/ךְ את זה"

אבל באמת אנשים כל־כך שונים וכל־אחד אוהב ומתלהב ממשהו אחר.

סבורני שהחכמה הגדולה היא לאו דווקא לעשות את המעשה הרומנטי הגנרי אלא דווקא לדעת מה הצד שני האוהב? מה האופי שלו? מה הנקודה שנוגעת בו/בה בדווקא?

כל אחד שמח במשהו אחר, אבל כדי לדעת מה משמח את השני דרושה הקשבה הדדית ופתיחות להגיד מה באמת משמח.

יש כאלה שישמח אותם מתנה ויש כאלה שזה יעצבן אותם (כי בזבוז כסף/ כי אני לא צריך את זה/ כי מיותר בעיני...) יש כאלה שימחו לקבל כוס קפה (למיטה?) ויש כאלה ששונאים קפה או  אוהבים רק את זה שהם מכינים וכו'...

לכן א'. לא להקיש שאם חבר קנה לאישתו תכשיט חדש והיא היתה בעננים זה אומר שגם אישתך תשמח בכזה דבר.

ב'. מה שמשמח אותך לקבל או לתת, לא בהכרח משמח גם את השני/ה.

אנשים שונים אוהבים וצריכים דברים שונים. ע"ע 5 שפות האהבה.

ג. הייתי מחלקת בין מטלות בבית וטיפול בילדים שבהן מתחלקים כל אחד לפי מה שמתאים לבין חיזור ונתינה מעבר לרגיל כדי להוסיף אהבה. לדעתי הבלבול בין הדברים גורם להרבה מתחים של: אבל עשיתי כל כך הרבה (שטפתי/ קמתי/ סידרתי/כיבסתי...) איך זה שהיא עדיין לא שמחה איתי/ כועסת עלי/ מרוחקת ממני?... אולי כי אין בעיניה (או בעיניו) קשר בין דברים שצריך לעשות לבין אהבה. (שזה גם קצת נכנס לעניין שפות האהבה, אבל לא בהכרח.)

בהצלחה רבה. כיף שמחפשים מה משמח את השני. אבל לא צריך לחפש רחוק. לדעתי, אפשר פשוט לשאול ולדבר על זה כמה וכמה פעמים בחיים. זה דברים שמשתנים כל הזמן.

כולל מצוות סיפור יציאת מצרים.

אמנם כמינימום שבמינימום, למי שלא מצליח הכל (או חייל וכד' שיש לו דקות ספורות), יוצאים ידי חובת סיפור יציאת מצרים בהזכרת יציאת מצרים שבקידוש (וכמובן - לשתות כוס ראשונה) ולהגיד מ"רבן גמליאל היה אומר וכו' לפיכך וכו'" עם הברכה שחותמת את המגיד וכוס שניה.

(מקור: משנ"ב סימן תע"ג ס"ק ס"ד).

נוהגים להשתדל מאוד לשמוע גם את עשרת המכות (משנ"ב שם) ולכאורה כדאי מאוד גם את הפסקה של "עבדים היינו" שבהתחלה, שבה מופיע סיפור השיעבוד והיציאה בקיצור. (ע"פ דבריו בסימן תע"ב ס"ק נ')

מעבר לזה - כמובן כל המרבה, הרי זה משובח, אבל אם את מפסידה קטעים מכל הדרשה הארוכה של "ארמי עובד אבי וכו'" - לא צריך להילחץ להשלים.

עשרת המכות מאוד חשוב

כל השאר פחות מהותי

מגיד לוקח כ10 דקות בקריאה מהירה ורצופה

הלל כ3-4 דקות

לא רואה לחץ להשלים כלום.

תכווני בקידוש. תגידי "פסח מצה ומרור" את עשרת המכות.

ותכוונתי "ולהגדת לבנך". תספרי להם שאת מתזזת אחרים כי זה פסח.

או שלשם שינוי אל תתזזי.

ואז הם ישאלו מה קרה שאת ככה נינוחה?

אז תספרי להם שעבדים היינו ועכשיו את בת חורין 🤣

פסח שמח 

מתוך שולחן ערוך "הרב", תעג סעיף מג:

ועיקר נוסח ההגדה שתקנו חכמים חובה על הכל הוא מתחילת עבדים היינו עד הרי זה משובח ואחר כך מתחלה עובדי עבודה זרה היו אבותינו כו' עד סוף דרוש פרשת ארמי אובד אבי ואח"כ פסח שהיו אוכלין כו' מצה זו כו' מרור זה כו' בכל דור ודור כו' ואותנו הוציא משם כו' לפיכך כו' עד ברוך אתה ה' גאל ישראל ושאר כל נוסח ההגדה הוא מנהג שנהגו כל ישראל מדורות הראשונים:

נ.ב. מה שהוא כותב "סוף דרוש פרשת ארמי אובד אבי" - הכוונה היא עד עשרת המכות (ולא חייבים להוסיף את דברי רבי יוסי הגלילי וחבריו)

צריך לומר, או לפחות להקשיב, מ"רבן גמליאל אומר, כל שלא אמר..." עד הברכה שלאחר ההגדה.

אם תרצי אבדוק במדויק

בעיקרון נשים חיבות בכל מצוות הלילה כמו גברים - נשואים טריים

וציינתי את המקורות.

העובדה שכמה ניקים שונים, ענו על דעת עצמם בלי מקורות ו(כנראה) בלי לדעת בכלל, כיצד הראשונים והפוסקים השונים הבינו את המשפט היחיד שהם ציטטו, מדגישה שוב עד כמה הפורום אינו במה מתאימה לפסיקת הלכה.

ולתועלת הציבור, להלן דברי המשנה ברורה, סימן תעג סעיף קטן סד:

גם נשים חייבות במצות הלילה ובאמירת הגדה ... ולכן החיוב גם על המשרתת שתשב אצל השולחן ותשמע כל ההגדה ואם צריכות לצאת לחוץ לבשל עכ"פ מחויבת לשמוע הקידוש וכשיגיע לר"ג אומר כל שלא אמר וכו' תכנוס ותשמע עד לאחר שתיית כוס ב' שהרי מי שלא אמר ג' דברים הללו לא יצא ונוהגין שגם קוראין אותן שתשמע סדר עשרה מכות שהביא הקב"ה על מצרים כדי להגיד להם כמה נסים עשה הקב"ה בשביל ישראל

בזמן וביום הכי לחוץ בשנה אולי זה לא הזמן לתהליכי עומק,

לכן ממליצה רגע לעבור את היום ומחר כמה שאפשר, ובהמשך לראות במבט-על איך לגשת לנושא.

גם לבחון יותר לעומק את הצורך שלך שם,

גם את ההתנהלות עצמה של כל אחד מבני הבית בנושא הסדר והניקיון,

גם להקשיב פנימה ולפתוח לעומק את הצד של בעלך שכתבת שהוא כן מנסה לסדר

וכי הזמנים בהם הוא לא מסדר עבורו הם כי "גם ככה את לא מרוצה" כדבריו.

כלומר להקשיב רגע לחוויה הפנימית גם שלו.

שהוא כן מנסה וניסה לסדר.

שאולי לא יודע או לא מסוגל או קשה לו לסדר כמוך, אולי זו לא החוזקה הכי חזקה שלו, אולי הוא "סתם" שונה ממך והראש שלו פועל אחרת וכן הלאה...

וגם שהוא לא מסדר לא כי לא אכפת לו, לא כי הוא נגדך, אלא כי באמת באמת הוא מרגיש שמה זה שווה אם גם ככה תהיי לא מרוצה, אז הוא במעין "אין כניסה" כמו תמרור כזה.

אם אסדר - אשתי לא תהיה מרוצה.

אם לא אסדר - אשתי לא תהיה מרוצה.

אז מה אוכל לעשות?

אולי אני מרגיש שכל מה שלא אעשה זה אף פעם לא יהיה בסדר או מספיק?

שאין לי שם כניסה, אין לי שם מוצא?

אולי אני צריך להרגיש שם בעומק שכן יש הכרה למאמץ שאני כן עושה,

שכן יש קבלה לשוני ולאדם שאני,

שכן אשתי שמחה ומאושרת,

שכן אני יכול לתת יד ולתחזק את הבית כמו שצריך ויש לכך ניראות והערכה?

וכמובן לשמוע גם לעומק אותך.

ואז להגיע למציאת דרכי כיוון שיכולים להתאים לשניכם.

אחרי ראיית עומק שלך

ראיית עומק שלו

ראיית עומק של ההתנהלות כולה בנושא

השלב של ההתקדמות והפתרונות יכול להגיע יותר בבהירות, אבל רק על גבי ההבנה לעומק והניראות של כל הנ"ל.

שולחת עוד חיבוק וחיזוק

ב"הצלחה גדולה בכל יקרה!

ומצרפת לך כאן שתי הודעות שכתבתי בדיוק מקודם בפורום הו"ל שיכולות להתאים גם לכאן ❤️

קוצר רוח ועבודה קשה

וקצת על הזוגיות שלנו בתקופה הזו 

(משום מה קצת מתקשה ולא עובד לי להעתיק את הכתובת של הקישור עצמו, אז ניסיתי מה שיכולתי בינתיים ואם לא עובדים לך הקישורים אפשר פשוט להיכנס לכרטיס שלי ולראות את שתי ההודעות האלה שם בצורה מסודרת...)

אם כן אני מציעה לרכז כל תחום באותו אזור, לתת מקום לכל דבר ואם צריך לכתוב על כל מגירה וקופסא מה יש בה. כשיש מקום לכל דבר, וכל תחום באותו האיזור הרבה יותר קל לשמור על סדר גם למאותגרי סדר קשים. ואם הםממש מאותגרים שלטים ממש יכולים לעזור כי הם רואים בדיוק איפה כל דבר

צריך כמובן תקופת הטמעה,אבל זה עדין מקל מאד

אם לא קשה לך אפשר גם לזרוק ולפנות מהבית דברים לא נצרכים,ואז זה מוריד מהבלגן כי יש פחות מה לבלגן

וזו תקופה שצריך לנשוך שפתיים ולהחזיק מעמד.

לאחרי פסח אני מציעה חלוקת תפקידים שבה את האחראית הבלעדית על הסדר ו"בתמורה" הוא אחראי על משהו אחר (רצוי משהו שאת שונאת לעשות).

בתור המבולגנת מביננו אני יכולה להעיד שאני בכלל לא *רואה* שום בלגאן בזמן שהוא משתגע ולכן זה פתרון ממש טוב שבו הצד המסודר משלים עם הבלגאן של השני אבל "מרוויח" ממקום אחר.

אם יורשה לי, שאת בעצם כועסת על אנשים שמנסים לעזור (וטועים) ומוציאה את החשק שלהם מזה. גם על הבעל ועכשיו גם על הילדה שלך.

גם התגובה שלו "גם ככה את לא מרוצה" נשמע כמו "אני עושה את המקסימום שלי ואת לא מרוצה". זה לבד מוציא את החשק.

המחשבה שלי: רשימה סגורה, לתת לו משימות שלא מטרגרות אותו איתך, ובטח שלא להעיר לו. זה לא מועיל לכם.

נשמע שאת מאוד מוצפת, יש עלייך הרבה עומס ופסח עושה להכל בוסט.

את רוצה שותפות ואת צודקת, כשאין זה מאוד מתסכל.

אני חושבת שזה יותר עמוק מהבלגן הטכני וכדאי לברר מה קורה לך בפנים ובזוגיות.

בקשר לילדה-

ברגע שאת שמה עליה תווית שהיא כמו אבא שלה המוח שלך כבר מתחיל לחפש הוכחות לזה ואז כל דבר קטן שהיא עושה נצבע דרך זה.

היא קצת אבא שלה וקצת כמוך ובעיקר היא אדם בפני עצמה.

היא תלמד ממך מיומנויות בצורה יותר טובה כשזה יבוא בלי לחץ.

אז אולי הכי שווה כרגע להתרכז בלהחליף את המחשבה שהיא דומה לאבא שלה במחשבה אחרת כמו שהיא עדיין לומדת.

זה יעשה המון הבדל.

שולחת חיבוק❤️🧘🏽‍♀️🙏