יצא לנו לצאת קצת בלי הילד וגם יחד איתו וזה משפר את המצב לזמן קצר ואז חוזרים אחורה..

מאחלת לך שהיא תחזור ותתקרב מהר

יכול להיות שבגלל בעיות התקשורת היא מרגישה ריחוק והטהרה זה חלק מזה?

מחזקת את ידיך ללכת ליעוץ זוגי לבד, (או לטיפול עצמי)

ולנסות לטפל ולעשות הכל בשביל לפתור את בעיות התקשורת, יכול להיות שזה חלק חשוב בבעיה.

בהצלחה

תודה רבה. אני חושב שזה מצטרף אבל באופן כללי קשה לה עם ההלכה. היא התחילה להיכנס לקבוצות פמיניסטיות למיניהן בפייסבוק ולתאר לי כאילו כל הנשים פשוט סובלות מכל הנושא ושהוא לא מועיל בשום דבר. לא ציינתי גם שהיא בשבועות האחרונים הפסיקה גם לשמור שבת בבית (רק בחדר וכו') ככה שזה משהו יותר כללי

לפני ההריון היתה לה בעיה של דימומים אז התייעצנו עם רב גדול שאמר לה לעשות ממש מינימום בדיקות והדריך אותה. היינו מותרים חודש וחצי אחר הלידה לאיזה שבועיים ומאז שוב נאסרנו והיא כרגע לא רוצה שוב לטבול..

הבעיה שלי היא שאני לא אצליח להביא אותה לרב. אפילו ליועץ זוגי חילוני היא לא מוכנה..

 להיות אסורים שלושה חודשים אחרי לידה זה המוווווווון זמן!

ממליצה ממש להתייעץ עם הרב.

הכל בא כנראה מצעיריות, חוסר הבנה בדברים בסיסיים ביותר (אצלה. אתה דווקא כותב ממש בוגר ושקול). וזה מצטרף לקשיים רגילים שיש לאשה אחרי לידה, ובמצבים "הורמונאליים".

ראשית, חשוב שאתה תדע את האמת:

זה שאתה לומד בישיבה, תוך שימת לב לעזרה בבית, זה לא על חשבון הבית, אלא בונה את הבית. אם לא היית בישיבה, אלא סתם אדם שעוסק במשהו שחשוב לו ביותר, ואשתו מתלוננת, לא היית מגיב כנראה בעדינות כמו שמגיב בחור ישיבה כמוך... ב"ה.

נושא דחיית הריון ע"י הורמונים, כמובן לא קשור לצד ה"דתי". מבחינה "דתית" יש גם אופנים אחרים. זה לא קשור לענין. ואם היתה קצת יותר בוגרת, אז יכלה לשאול רב/רופאה לגבי אמצעים שגורמים לפחות דימומים. זה לא סיפור ענקי. 

ואתה צריך לדעת, ולהיות חזק בכך, שכאשר אנשים כאילו "עוזרים" במצב בו האשה אסורה, לא שומרים חלילה על הגדרים, אז אח"כ היא יכולה גם להתלונן ש"למרבית הפלא" התגלגלו גם הלאה, ובזמנים שעדיין לא מתאימים לכך כי הגוף לא התאושש.  הלכות נידה לא באו לאמלל, אלא ליייצר בתוך הנישואין קשר שבו הצד הפיזי מגיע בזמן מיטבי, ויכול לבטא עומק פנימי, כאיש ואשתו, ולא להידרדר להתגברות הגסות החומרי ללא התחשבות-אמת במוכנות הפנימית ובזמן הנכון.

ועל כן, אינה מקריבה את "גופה ופרטיותה" כדי שאתה תהיה מרוצה.. הדבר הכי בסיסי במשפחות בישראל הוא טהרת המשפחה. האישות הוא דבר משותף, לא "שלה", וההתנהלות עפ"י ההלכה, שעל דעת זה נישאתם, היא התנאי כדי שהשותפות הזו תתקיים. זה לא "בשבילך", אלא גם בשבילה. שהרי בלי זה לא ניתן להתקרב זה אל זה.

ועל כן גם ברור שלא שייך שהיא "תיגע" בך כשהיא נידה. גם לך יש "גופך ופרטיותך".. חושבני שצריך לומר לה באופן בהיר, בנחת, שאתה רוצה לשמור על הלכות נידה, ועל כן היא צריכה לכבד את זה ולא לגעת בך בניגוד לרצונך, למרות שאתה מאד אוהב אותה..

כעת לגביה. נראה שהיא די מבולבלת ומסכנה.. לא רוצה שיתערבו אחרים "ביניכם", אבל מדברת על הפרדת הביניכם.. רוצה את הקרבה (מנסה "ליגוע") ומדברת על גירושין..

כדאי שתנסה לדבר איתה, בשעה קצת "טובה".. תגיד לה שאתה אוהב אותה, ויחד עם זה שברור שאם הנושא של טהרת המשפחה היה מאד מובן לה, היתה לוקחת אותו ברצון, על אף הקושי, כמו שלוקחים דברים שלצורך רפואה וכד' בגלל הבנת חשיבותם. אז שכדאי לנצל את ההזדמנות הזו, לשבת ביחד עם מישהו שיסביר למה זה חשוב, להרחיב את האופקים וזה יתן יותר כח. כך גם לגבי התייעצות, לומר לה שיש בעולם אנשים עם נסיון לגבי היתקלות במצבים של קושי אחרי לידה, בין בני זוג וכד'; שהתייעצות זה לא להיכנס ביניכם, אלא לתת כיוונים ואח"כ זה חוזר אל רשות היחיד שלכם. להסביר שזה לא להחליש את מה שפרטי שלכם, אלא לתת חיזוק שהפרטי הזה יוכל להימשך טוב.

אם יצליח - מה טוב. אם לא - אכן תתייעץ לבד.

בינתיים, להרבות אהבה, אמפתיה, להקשיב ולהסכים עם זה שקשה לה - אבל לא לתת שמץ של לעבור על ההלכה במה שנוגע אליך. צריכה מצד אחד את התמיכה הרגשית (נתקלה במצבים שלא פגשה מעולם. הריון, לידה, הורמנים..) ללא כ"כ קשר ל"היגיון" - ומצד שני, גם את התחושה שאתה יציב, יודע מה רצה מעצמך, יש לך גבולות שמוצבים בנועם, ללא שמץ "עוינות", אבל בהירים.

הצלחה רבה.

דברים רבים נוספים בהלכה, כך שהיא מפרשת את זה כריחוק מהתורה.. ככה שאם חסר הבסיס אין כל כך מה לבנות קומות של כמה זה חשוב.

באמת היא בתקופה מאוד מבולבלת, אבל דווקא לגבי זה היא נראית מאוד נחושה.

תודה על העצות

קודם כל, חשוב שאתה תהיה שלם עם עצמך ועם צדקת דרכך.

זה יוכל לתת לך גם סבלנות לנסות לעזור לה בכך.

ונכון. הבסיס הוא הבעיה, בנוסף למצב הייחודי. ולכן, חשוב שהיא תגיע למצב שמבינה שיש כאן דרך שבלי להזדהות איתה או לפחות לרצות לברר את הכיוון, זה קשה. והמסקנה היא, שבהיות שהתחתנתם בכיוון זה, אז שווה לנסות לפחות לשמוע על הערך - לא רק של הלכות נידה, אלא בכללי. יש לה בעיה עם דברים בהלכה, התחתנה עם בחור ישיבה, אז דרך המלך היא לפחות לנסות לשמוע משהו - רב, רבנית, שיעורים.. הסברה כלשהי כדי שתהיה לה האופציה לרצות בכיוון הזה.

ומה שהיא נראית "נחושה" - הרצון פועל גם על הנחישות. אם תרגיש אהובה, עם הכללים האמיתיים הללו, וממילא גם תרצה לא לאבד את היחס והקרבה - אז גם תהיה אולי מוכנה לנסות להיות יותר שלימה עם הכיוון בו אתה הולך. ללמוד קצת, להבין יותר.

היא לא הפסיקה לשמור מצוות, אלא יש לה אי הבנה ושאלות לגבי מה שגדלה בו. ביחוד בנסיבות שזה "מפריע" לה.

אם היו מתחתנים יותר מאוחר, יש להניח שהשלב הזה היה עובר אצלה בירור כרווקה.

תצטרך ללמוד שכנשואה עוד יותר חשוב ללבן את יסודות הדברים ולהיות יותר שלמה איתם. זה כיוון של בית, זה בין איש לאשתו, זה חינוך ילדים.

אמן. - נשואים טריים

בנושאים שנוגעים לשניהם - ועל דעת זה התחתנו - וכמובן אין השוואה בין "האשה סובלת" מהדרך ההלכתית, לבין לגרום לאיש לעבור על מצוות ה' - 

אז אולי דווקא, אם כבר חושבים שאפשר להמליץ - האשה היא זו ש"תשנה את התפיסה" איך נוהגים בשותפות כשצד אחד "משנה תפיסה"?..

[בנוגע לפסיקת ההלכה, אני מציע להשאיר לפוסקי הלכה. אני לא שמעתי על מי שמתיר "להחזיק יד" בלידה. אם היו פוסקים מובהקים באמת שהיו פוסקים כך, למשל, אז ממילא היה ניתן להקל כמו בעוד דברים שמקלים בשעת צורך. כך גם לגבי "יתלו בפצע פנימי", זה לא "יש רבנים" אלא יש כללים מאד ברורים מתי תולים בכך ומתי לא. אם לא רוצים להזדקק למישהו/י חיצוני/ת, אז לומדים היטב את ההלכה, עושים "שימוש חכמים", ועם הזמן יודעים לא מעט דברים לבד. ולגבי "יש מהלכות נידה שאפשר להקל במצבים כאלה" - האם גם לגבי ילד חולה בבית, היינו אומרים "אפשר להקל", לגבי כל מיני דברים בלי לשאול רופא? או ששם ח"ו יכול לקרות אסון? אז גם מלא לשמור הלכות נידה יכול לקרות אסון, בעצם אי שמירתם. לכן, אם רוצים לשאול במה אפשר להקל לאור המצב המורכב, צריך לשאול פוסק מובהק. אבל לא סתם לזרוק ש"אפשר להקל"]

יש הבדל גדול בין נישואין בגלל מראה מסויים וכד', לנישואין ע"ד שמירת מצוות.

אהבה התלויה בדבר, הדוגמה שמובאת לגביה במשנה, היא אהבת אמנון ותמר - דהיינו, חיצוניות. בטל דבר - בטלה אהבה. דברים שקשורים למהות החיים, זה לא "תלויה בדבר", זה ממש ענין עיקרי, לפעמים גם באהבה עצמה. נכון שיכולה להיות מציאות אחרת; אבל אני חושש שהמחשבה כאילו כל "שינוי נפשי" אפילו שהוא בכל דרך החיים הבסיסית, אינה משנה ל"אהבה".. זה עצמו לעיתים מה שלא בוגר. לא סותר שכמובן כל אדם מתפתח, ובתוך האישיות המוכרת והאהובה, יכולים להיות תזוזות (הדדיות) שהיחס מתפתח איתן.

אני לא אמרתי שהיא בהכרח "תתיישר" עם מה שבצדק הוא הולך בו; אלא הגבתי על המלצתך לכיוון השני, שבעצם הוא יוותר על מה שהכי מהותי בחיים, חס ושלום. ועל זה כתבתי, ש"אם כבר חושבים שאפשר להמליץ" (כי אני לא באמת חושב שיש כאן מקום להמליץ סיסטמאטית לשנות את החשיבה, לו - כי זה לא צודק. לה - כי זה לא יעזור בצורה כזו..), אז ההמלצה צריכה להיות לכיוון מי שמשנה את מה שעליו הוקם הבית.  ולא מדובר פה בנשואים המון זמן, בית טרי שהוקם על היסוד הכי בסיסי של שמירת מצוות.

הוא אינו יכול "לוותר" כי זה לא שלו. זה צו ה'. השמירה מצידו אינה "כופה עליה". זו טעות מוחלטת. אנשים שהתחתנו על דעת שהם שומרים טהרה, אין האיש כופה על האשה בכך שאינו נותן לה להחטיא אותו.. איפה נשמע כדבר הזה... "כפיה", זה רק כשמישהו מנסה לכוף עצמו על השני ללא הסכמתו.

אלא מה? את צודקת בעיקרון. מכיון שרוצים לנסות להציל, צריך לבדוק במה מותר ללכת "לקראתה" שתרגיש רצויה ואהובה למרות דמיונתיה (המוטעים) ובמה לא. אבל זה לא בהמלצות קלילות בפורום, בנושאים חמורים שבחמורים. "רב עם כתפיים רחבות" - דהיינו, ממש גדול בתורה ובהכרת נפש האדם והמציאות - זו אמירה נכונה.

וגם מה שכתבת על לשדר הרבה אהבה וכו', מסכים איתך, כפי שגם כתבתי לפני כן. לא שהוא "מחפש פשרה", זה יוצר מצגת שווא שאינה טובה לאף אחד מהם, אבל כן שחושב איך יכול להקל עליה ולגרום שתרגיש טוב ונעים.

וגם נכון, שיש סכוי שתירגע, ודברים אצלה ישתנו עם הזמן  לטובה. אבל זה, דווקא אם מתוך היחס האוהב, יווצר גם רצון ללמוד את הדברים, לברר בנחת. סה"כ, היא בגיל ושלב של בניית תפיסת עולם. חשוב שלא תתקבע תפיסה אחרת. 

שיהיה לטובה בעז"ה.

אבל, אתה צריך לראות על המה הגבתי.

כאשר מישהי מציבה כ"עיקרון", שבדברים שנוגעים לשניהם והאשה "סובלת" מקיום ההלכה, אז כדאי שהאיש יחשוב על שינוי התפיסה ההלכתית, ומביאה דוגמה "בוטה", זה לא נכון כעיקרון. כאשר מתחתנים על דעת שמירת ההלכה, מי שצריך לחשוב על שינוי תפיסה במה שנוגע לשניהם, כאשר זה לא נוח לו, הוא הצד השני. להבין שלא כל מה שיכול לשנות בתפיסתו האישית, יכול לכוף על זולתו. מה גם, שהשינוי אצלה לא מהיום, לא רק כתוצאה מקשיי המצב.

ואת זה חשוב לדעת לפני המלצות מעשיות. כי יש הבדל, אם אדם יודע שהוא צודק וכעת מנסה לראות במה אפשר להקל כדי לעזור למצב מבולבל שזולתו נקלע - לבין לאבד את היסוד הפנימי. זה יכול לגרור למצבים חמורים, יכול לא להסתיים בזמן קצוב, יכול להחטיא בדברים חמורים שבחמורים. וגם נפשית לא בריא.

אם אדם יודע ברור היכן האמת, ומבין שלצורך שלום-הבית ראוי לבדוק במה באמת ניתן להקל בלי לעבור על איסורי נידה החמורים, זו דרך המלך.

הרי לא כתבתי שהוא יאמר לה "את תשתני" כציטוטך. את זה כתבתי למי שהגיבה על דבריו [הוא לכל היותר יכול להסביר שיש דברים שאינו יכול לזוז מהם, ולנסות איך אפשר לקרב]. כמובן, גם לא "שפטתי" אותה. הדבר האחרון שאעשה במצב כזה..

וזה הדבר השני שכתבתי, שלדברים כאלה לא זורקים דרך פורום דוגמאות שאיני יודע אם יש להן בסיס מינימלי הלכתי. או לומר "יש מהלכות נידה שאפשר להקל". האם גם בענייני רפואה היינו אומרים כך? או ממליצים על מומחה. אבל ללכת לרב עם "כתפיים רחבות", בהחלט; וזה גם מה שאני המלצתי.

לגבי האם יש כאן "חלל עליו שבת אחת כדי שישמור שבתות הרבה" - אינני חושב שזה נכון כפשוטו. שהרי שם מדובר על פיקוח נפש מול חילול שבת. יש כללים בהלכה וצריך פוסקים מובהקים לשיקלולם. אבל אם כתבת באופן "ציורי", כלומר ששווה להקל במה שאפשר עפ"י דעת תורה מובהקת - בזה כבר כתבתי שגם אני סבור כך. ואכן גם אני כתבתי שע"י יחס קרוב רגשית, גם ה"רצון" הנוגדני של הצד השני יכול להשתנות - ובעצם מתברר פתאום לפעמים שמה שהפריע לא היה דווקא ההלכה.

[אני לא מסכים ש"להתגרש" זה בהכרח עבירות שבין אדם לחבירו.. תלוי בנסיבות. הרי עפ"י דרכה של תורה, עוברת על דת יהודית זו עילה מספקת... זה לגבי מה שכתבת מצד דברי הרמב"ם. אבל אכן, למעשה, בדורותינו, בגלל כל מיני נסיבות - לא ממהרים להגיע להיתלות בעילות כאלה. ימין מקרבת]

והדרך שלי לא "מיליטנטית"... אלא שאני חושב שהנזק מלעשות מהל' נידה משהו ש"משנים" אותו לפי הצורך, זה דבר לא נכון. כך גם הטלת הספק אצל איש בדבקותו בהלכות בסיסיות; אחרי הכל, גם הוא אדם צעיר. ופה פורום ציבורי, שיש גם "אוירה" שנוצרת מהדברים.

אבל, תנוח דעתך.. מאחורי הקלעים, גם אני כתבתי לו והצעתי איך אפשר ללכת "לקראת" ואיך אפשר לברר דברים כאלה ובמה ניתן להקל בתוך ההלכה.

ואני מאחל לך הצלחה ושמחה - ולהיבנות מחדש בטוב.

חושבת שעצת רבך מצויינת! והיא תתן לך קשת של כלים ותובנות. תתקשר ליועץ זוגי עוד היום ושריין תאריך.

נסה להרבות את המקומות היציבים ביניכם, חוויות טובות שעושים או חווים יחד ומחוות נעימות שלך כלפיה.

קטונתי...בהצלחה אדירה בכל ורפואה שלימה לבנכם היקר!  

המצב שאתה נמצא בו באמת מצב קשה!! אתה אוהב אותה, מפחד שהכל יתפרק. שהילד יסבול מכל זה!

וכמה היא עברה..חתונה.. לידה.. הרחקות ממושכות.. הורמונים(שמשפיעים יותר מדי על מצבי הרוח) וילד בעל מום שמצריך כ"כ הרבה כוחות נפש. אז כנראה שהיא באמת מנסה לברוח. ויכולהיות שזה נובע לה מהרגשה יותר עמוקה. אולי היא מרגישה שהשם עזב אותה. (למה דווקא לי? וכו)

מה שאני יכולה לייעץ לך- הדבר היחיד שיכול באמת לעזור במצבים כאלה. וכאלה אני מתכוונת- מצבים שהבעיה היא לא בך. אתה מתנהל נכון, רגיש, מבין וכו. אלא הבעיה היא בשני/ה. 
במצבים כאלה- תצעק אל ה'.!!!!!!!!. תתפלל כ"כ חזק ובלי סוף. תפרוק את כל מה שאתה מרגיש בתפילה ודיבורים אליו הרחמן. תזכור שהוא זה הכל, וממנו הכל והוא כ"כ אוהב ומרחם שהוא רק מחכה לך!! אתה הרי רוצה בית כשר ונאמן עם אישה צדקת ומאמינה. תבקש מבורא העולם שיעזור לך!!
בגישה אליה. תמשיך להיות עוזר מכוון מכיל ומקבל(תמיד תנסה לזכור שזה לא היא זה השם). וכמו שאחרים כבר ציינו אל תאפשר מצבים בעייתיים.. (בצורה עדינה ואוהבת- אשתי אני אוהב אותך כ"כ את חשובה לי הכי בעולם אבל תביני אלו האמונות שלי , לך יש את שלך ולי יש שלי כרגע. אנא מאד חשוב לי שתכבדי זאת..) תלכו לרב שיכול להקל בדברים שניתן.

ושוב, תפילות תפילות תפילות : תתפלל שהשם יזכה אותך להכיר וללמוד את מה שהוא רוצה שתלמד מתוך הניסיון הזה, תתפלל שהשם יזכה אותך להכיר קודם כל שזה ממנו וזה לא היא!!!! זה הוא!  זה קלף הניצחון שלך. להפוך את המטרה. במקום להתמלא רגשות קשים עליה- תנסה להכיר שזה מאתו יתברך וככה הישועה שלך תהיה הרבה יותר מהירה כי אם זה הוא ולא היא אז אתה תלוי בו. ולא בה ובהרגשותיה. תתפלל שהשם ירחם עליך ועל הילד- ועליה!!! ובזכות הרחמים שלו יושיע אותך ותזכו לבנות בית כשר ונאמן בע"ה בקרוב!!! 
ישועות טובות ברכה והצלחה בע"ה!!!! בזכות בורא עולם!!!

אלא דיכאון אחרי לידה, כנראה כל העניין של לידה ותינוק היה לה קשה. ובמיוחד שילד נולד עם מום מורכב. יכול להיות שהיא כועסת בגלל זה ואז לא רוצה לשמור מצוות כי בעצם לא מרגישה שה' אוהב  אותה הרי נולד ילד שצריך טיפול ואם זה ככה אז למה לשמור? ואז מתווסף כל הקושי של טהרת המשפחה שכמעט אף אחת לא נהנית מכל התהליך הזה...

אולי אתם צריכים למצוא זוגות שעברו את מה שאתם עוברים עם בנכם החמוד שיתנו כלים איך להתמודד גם מעשית וגם נפשית וגם מבחינת אמונה. אולי קבוצת תמיכה. ושיהיה לה מישהו שיוכל להכיל את כל הקושי הזה. שתוכל להתאוורר עם חברות.

יכול להיות שבאמת סביבה שלכם יותר מדי דוסית בשבילה. לא ברור למה היא התחתנה עם אברך אם היא בגישות כאלו.

בקשר להלכות טהרה כדאי גם לשדר שאתה לא בלחץ ומאוד מעריך שהיא משתדלת ושאתה סומך עליה בעניין. 

התכנון שלי הוא להתחתן לקראת גיל 19,כשאני בשיעור א' בישיבת הסדר ולהישאר שם עד שנה ד' ולסיים את השירות בגיל מאוחר טיפה יחסית.

מה לעשות?אין לי מושג אחי.

המצב על הקרשים...

סרטון מוטביציה:

עוזר בתקופות קשות,בתקופות הקשות ביותר...וכמובן סייעתא דשמיא,בעיקר סייעתא דשמיא.

אשמח שתעדכן אותי מה קורה בהמשך במידה ואתה רוצה.

עשרת הדברות של הזוגיות

https://docs.google.com/document/d/1w7Ky24QkkGAzB13UPnmmkA2l50A48u6IAF8ORBQknxI/edit?usp=sharing

גם אחרי לידה, גם תינוק עם מום.

הייתי מנסה אולי לתמוך בה, לומר שאני מבינה אותה. לא להילחם בה, לא להתווכח.

הקבוצות האלו בפייסבוק - בעיה גדולה!

תנסה להעסיק אותה בעוד משהו חוץ מהמחשב והפלאפון.

ולגבי הלכות - תלך לרבנים מקלים. אל תעמיס עליה.

יש שמתירים דיאפרגמה, יש שמתירים לעשות פחות בדיקות, יש שאפילו מתירים ללכת עם צבעוני.

לא אידיאלי אבל עדיף מכלום.

ושתפסיק עם הסרזט!!! זה באמת נורא, גם לדוסיות.

אפשר התקן לא הורמונלי, אפשר דיאפרגמה.

ואם התינוק לא יונק, אפשר גם נובהרינג.

במקרים שהוויכוח הוא על עניין דתי זה נהיה הרבה יותר מסובך

מצד אחד אנחנו רוצים לתת את מלוא ההבנה לקושי 

אבל מצד שני אנחנו מרגישים צורך להבהיר את האמת: אין ברירה חייבים להיות נאמנים להלכה!

אז זהו שלא!!!

אנחנו לא צריכים לתמוך באלוקים הוא חזק מספיק גם בלעדינו.

בן הזוג זקוק לזה מאד וזה מה שאלוקים מצפה מאיתנו -שנתמוך בבת הזוג.

יתכן שהקצר בתקשורת בא מכך שאשתך מצפה להבנה של הקושי שלה

היא עברה טראומה קשה בלידה,נשארה בלי תמיכה,לבד,באחד הרגעים הכי קשים שבחיים

ואתה עומד מולה ומסביר לה מה צריך להיות: איך אדם אמור להתמודד מול קשיים ואתגרים וכו'

זה בדיוק מה שגורם לקצרים.היא זקוקה עכשיו להבנה לקושי שהיא נמצאת.

האם אתה נמצא עכשיו במצב של קשב בי שום שיפוטיות. רק להבין ולכאוב איתה?....

אם לא, אז זה בדיוק המקום לעבודה.

אני יודע שזה מאד קשה אבל זה חיוני מאד.

שווה לנסות את הדבר הבא:

דמיין לרגע שאברהם חוזר מהר המוריה אחרי שנכשל בניסיון העקידה.

הרחמים גברו בו והוא לא עמד בניסיון ,והוא שבור ומפורק מזה.

 כתוב לו מכתב תמיכה ועידוד אחרי שהוא נכשל.

גייס את כל כישרונותיך כדי להרגיע ולנחם אותו.

אחר כך תראה את המכתב לאשתך.

זה יכול להיות פתח לשיח אחר ביניכם.

בהצלחה!

בטווח ההלכתי יש פתרונות שהתורה הקדושה מספקת במקרים של לכתחילה ושל בדיעבד וזה בהתיעצות עם רב - שמודע לכל הפרטים.

ואם יש מקרה שכבר אין פתרון .

כשאדם מבין שהקב"ה הוא מלך העולם ואין עוד מלבדו והוא רחמן יותר ממך!

ואתה רואה רק חלק קטן מהתמונה ועוד מבין את זה בשכל אנושי, שהוא כמובן לא מודע לכל הרבדים.

אז אתה מבין שכל דבר שהוא הפך התורה = כמו התאבדות.

ולעזור לאשתו ללכת לכיוון הזה (כאשר במקרים מסוימים אין פתרונות הלכתיים מקלים) , לאדם בעל הבנה יהודית אמתית מדובקת לתורת האמת והחיים זה פשוט לקחת את אשתו למוות שהיא רוצה בו אך לא מבינה משמעותו.

וזה בדיוק הזמן להבין שיש דברים שהם לא בידנו!

כן, אתה רואה אדם עני מתלך - אז מה לגנוב בשבילו אוכל כי העשרים לא צריכים הרבה?! .

ואדם מסכן חולה כליות לא עלינו, תרחם עליו ותסמם ותגנוב מבן אדם בריא אחר כליה כי הוא חייב לתרום כי הבריא יכול לחיות בלי זה וכו'...

הרי ברור שדברים אלו לעשותם הם שפלות!!!.

וע"כ גם דברים שאסורים רוחנית עפ"י התורה הקדושה זה אסור נקודה. - וזה חמור והתנתקות מהתורה שהיא מקור החיים והמוסריות והרחמים !

ומי שלא רוצה להתנתק צריך להיות נאמן להלכה. נקודה.

(חושבת שהרעיון לכתוב מכתב כאילו אדם לא עמד בניסיון ולראות שמבינים את הצד השני זה רעיון עמוק ועוזר אבל שהוא יעבור לצד השני כי ה' לא צריך אותו זה פשוט חתיכת קשקוש, וברגע שאתה יודע מה בתורה צריך לשמור ומה לא וזה נתון לחוות דעתך האנושית ממזמן לא היינו שורדים כעם היהודי בדרך זו!)

פתחתי שם משתמש במיוחד..

נשמע שקשה מאד לך ולאשתך. ואתם נמצאים במצב מאד רגיש ועדין.

כל הכבוד לך על הרגישות ותשומת הלב. 

מניסיון אישי קשה, זה נשמע כמו דיכאון אחרי לידה. כדאי שתבדקו בהקדם. אפשר להתייעץ עם ארגון בשם "ניצה" שעוזר במצבים כאלה. http://www.nitza.org/

לפעמים 'מתלבש' על הדיכאון עניין שנהיה חרדתי. במקרה שלכם נשמע שזה טהרת המשפחה.

גם אחרי החתונה היה לה קשה עם טהרת המשפחה?

איך היא מתפקדת בלי קשר לעניין הזה?

היא שמחה? טוב לה?

הבית מתפקד?

אם זה דיכאון-

ממליצה שהיא תפגוש פסיכולוגית/ יועצת. קודם כל שיהיה לה טוב!! אני בטוחה שהיא סובלת (אפילו אל תכניס את העניין של טהרת המשפחה. בטוחה שזה יעלה די מהר).

אם זאת פסיכולוגית דתיה כדאי שהיא תתיעץ עם רב גדול כמו הרב יעקב אריאל ותשקף לו את המציאות שהיא רואה כמטפלת.

יש מצבים שנותנים הקלות משמעותיות. ולפעמים זה דיני נפשות!

ובפן האישי כ"כ מבינה אותה. עברנו את הגיהנום הזה!

ב"ה שרובו מאחורינו. אני מגדירה את עצמי דוסית מאד וכנ"ל גם בעלי.

ולמרות היראת שמיים שב"ה יש לנו, יש מצבים שהם לא נשלטים והם נגרמים מהדיכאון. וחייבים להבין שזה דבר חיצוני. זה באמת באמת לא היא.

(שוב, זה מאד תלוי איך היא היתה לפני כן..ואם המצב נגרם מהדיכאון)

ותדע שיש לך כח גדול מאד בזה! הסיבה היחידה שצלחנו את המשבר המטורף הזה זה בזכות בעלי, שלא הירפה. והחזיק את הזוגיות שלנו חזק.

וכמובן תדאג לעצמך, אם צריך תלך לטיפול/ תתיעץ/ תשתף. אל תישאר עם זה לבד.

אלו תגובות שמזמינות אותה להיפתח יותר. היא כאילו נותנת לך פה קצה חוט ומצפה שתתעניין בעולמה.

תגובות שיפתחו אותה הן כאלו:

"אני שומע. מתי הרגשת את זה לאחרונה?"

"זה נשמע ממש כואב להרגיש ככה לבד. רוצה לספר לי עוד?"

"איך אפשר להיות שם בשבילך?"

"את רוצה לספר לי יותר? אני מאוד רוצה לדעת"

"איך אפשר לתמוך בך ולהקל עליך?"

וכו'

לשאול שאלות ולא להציע פתרון, זו התורה כולה

להיפך התגובה שלך מחממת את הלב.

קודם כל, לצאת מנקודת הנחה שמישהו שמרגיש שלא רואים אותו והוא לא מעניין זה יכול לכאוב מאד מאד מאד. ובסיטואציות של המשפחה שלך, שהיא לא גדלה בה, באירועים משפחתיים שיש הרבה רעש ובלגן ואפשר למצוא את עצמך בצד בלי מישהו לדבר איתו - זה מאד מקשה.

אחר כך, תשאל אותה. תגיד לה שניסית להיות איתה ולעודד אותה. תן לה לחשוב ולענות - מה את רוצה לשמוע? מה היה מעודד אותך שאני אגיד?

לא בשביל שתדקלם את זה פעם הבאה, אלא כדי שתבין לעומק.

התגובה שלך היתה מעולה, אבל זה לא מה ש*היא* ציפתה, או מה ש*היא* מרגישה כעידוד ותמיכה.

זה ממש הגיוני. מישהו אחד צריך שיגידו לו - קטן עליך אתה מעולה ותעבור את זה, וזהו להתעלם מהקושי, ומישהו אחר צריך שיתנו לו שקט במיטה כשהוא הולך למיטה, ומישהו אחר צריך שדווקא יבואו אחריו וישאלו שוב ויכינו לו שוקו וישתתפו איתו בגל העצב הזה עד שיעבור.

ואם לא ברור לך או לא ברור לה - קח את התשובה של שוקולד פרה

זה באמת סוג התגובות שמאפשרות לפרוק רגש. תגובות של פתרון (אז תהיי איתי/אז אל תבואי) או של עידוד לפני שמקשיבים ממש עד הסוף (את מעולה ברור שכיף לדבר איתך) יכולות לתת הרגשה שהרגש שהיא חווה כרגע בעוצמה לא חשוב/לא משנה/משעמם/מתיש אותך.

בגדול אני מרגיש שהיא מצפה שאני אהיה איתה בזה שבאמת לא מעריכים אותה ואעלב יחד איתה אני מנסה לא לבטל את זה למרות שבתוכי אני חושב שהיא נורא נחיתית (כמובן שלא אגיד )אבל אולי איכשהו אני לא מצליח באמת להראות שאני גם חושב שהיא כזאת לא מוערכת (וגם חושב שכשמישהו כל הזמן משדר את זה אז גם לאנשים קצת קשה עם זה)ומרגישה בודדה 'לא מבינים אותה .

בגדול אני חושב שכן הגבתי כמו שכתבתם שאלתי מה היתה הציפייה שלה שאני יגיב וסוג התשובות הם אני בודדה ותן לי להיות עם זה לבד שאין לי זוגיות (כמו שכתבתי זה על קצה המזלג ...פשוט נשברתי עכשיו לבקש עזרה במקרה האחרון)וזה באמת נורא מתסכל לשמוע את זה כל הזמן. אז אם בכל אופן מתוך לב של אשה לאשה אתן יכולות להעמיק את הטעות שלי בתגובה ממש אשמח.

אבל כן כדאי שתחשבו ביחד איך היא יכולה להפגש יותר עם חברות/משפחה, נשים חייבות את זה בשביל לא להרגיש בדידות.

לגבי התחושות שלה שהיא נעלבת ממך קשה לי לעזור, אולי הנשים כאן ידעו יותר.

כתבו פה הרבה עצות חכמות לפניי. אבל אני אתעסק עם משהו אחר:

התפקיד שלך הוא להציב לה גבול רגשי. הרגשות שלך נשארים אצלך. אני נמצה פה בתור בעל ומוכן לחבק ולהיות ולהקשיב וכו. אבל אתה צריך להשאיר את האשמה שלה אצלה.

את ה"כיווץ" בגוף שאתה מרגיש ושלח אותך כנראה לכתוב את הפוסט הזה- את זה תשאיר אצלה. זה שלה. זה לא קשור אליך.

אתה יכול לעזור? אולי. אתה בן זוג מכיל וכל העצות הטובות? כן ! אבל זה שלה. לא שלך.

קרובה יותר לכניסה/מרווחת יותר

כך שזה בדרך כלל יתרון ולא חיסרון.

כמובן שאם זאת חניה שצמודה אליכם בטאבו. אין משמעות לכך שזאת חנית נכים.

זה רכוש פרטי שלך.

כמובן שחובה להקפיד שהחניה תרשם על שמכם בטאבו. אבל זה מובן מאליו.
 

אם בפועל זה יסומן כחניית נעים,

פקח או שוטר יכולים לתת דוח (אפילו אם לא מוצדק), ובנוסף לכך אנשים נכים ירגישו חופשי לחנות שם כי הם יחשבו שזה עבורם

גם אם היא מסומנת חניית נכים.
 

זה חתיכת לאקונה בחוק שבתי משפט פסקו נגד הנכים בקצת שישבתי לקרוא על זה קודם כי זה עניין אותי. גם אצלנו בבניין יש חניית נכה שצמודה לאחת הדירות ואם אני מבין אין מניעה (לבעל החניה) לחנות שם.

עד היום זה לא קרה, ונכים שגררו בעלי חניות פרטיות-נכים לבית המשפט הפסידו שם עד היום. העניין זה התגובה הנוספת שלי ושם זה יכול להסתבך.

מסתבר שזה בעיה יותר קשה  מאז אמצע 2025. עד אז הקבלן צבע את  החניות הנגישות ומכר אותן לאחת הדירות והכל היה סבבה.

והיום, מסתבר, העיריות לא נותנות לזה לקרות ודורשות שחניית נכים תישאר רכוש משותף:

ועדה מקומית רשאית למנוע מהיזם להצמיד חניית נכה לדירה פרטית? - מרכז הנדל"ן

אם כן זה חלק מעבודתו

אם לא, מומלץ להעזר במישהו שיודע לקרוא תשריט בית משותף (לא תורה מסיני. אבל עדין רצוי מישהו שיוכל לוודא שזה נרשם כראוי)

לא חושבת שצריך תו נכה בשביל זה

והיא תהיה מרווחת ונוחה

אצלינו השכן עם החניית נכים נהנה והשאר מחפשים את עצמם ביציאה ובכניסה לחניה

תודה על השיתוף,

משתתפת בצערך, כואב

איזה לב גדול שמתבטא במעשים קטנים שמחממים את הלב ומאירים את היום

איזה אומנות, ללמוד להביע ככה אהבה ותשומת לב בשגרה

ממש תודה שכתבת

אקח את זה גם לזוגיות וגם לילדים, להסתכל עליהם בעין טובה ולשלוח להם מסרים מחממי לב

הרבה כוחות יקרה אחת

שתרגישי את השם איתך 

נשמע איש מדהים ואבידה גדולה כל כך💔

תודה ששיתפת וחיבוק גדול ממש🥲

הלוואי שנצליח לאמץ לפחות חלק

איזה אדם מופלא!

איזה איש ובעל מופלא!

וואו וואו

באמת נעתקת הנשימה לקרוא כמה כמה הוא אהב ואוהב אותך! אינסוף, זה באמת באמת אינסוף.

בטוחה שגם עכשיו הוא שומר עלייך מלמעלה ואוהב, כ"כ כ"כ אוהב ורוצה את ההכי הכי טוב עבורך ושתחייכי את החיוך המקסים שלך שכ"כ משמח אותו ❤

ריגשת אותי כ"כ

איזו ברכה ואור עצום הוא והזוגיות שלכם

תודה רבה שנתת לנו הצצה קטנה לאור הגדול הזה שלו, למודל הזוגיות המבורכת הזו, לנתינה, למחשבה על האחר, לאהבה העצומה, לפינוק והשמחה.

זה פשוט מעורר השראה

ב"ה שנזכה כולנו ללמוד ממנו אפילו קצת 🙏

ב"ה שהקב"ה הטוב ישלח לך נחמה עצומה, המון המון כוחות, אור, תקומה וטוב שלם

שלא תוסיפי לדאבה עוד

והלוואי שתיפגשו בקרוב בבריאות בשמחה עצומה בתחיית המתים 🙏

מתפללת עלייך

את בלבי ממש ❤

ומלמד מאוד!

תודה רבה יקרה ששיתפת מהאור הגדול שלו

זה באמת אור אינסוף שבטח ממשיך להאיר

שהשם ישלח לך נחמה כוחות ושמחה!!🙏🩷

מקווה שבאמת ישנה ואפילו רק לאחד מכם משהו

והלוואי שיום אחד הכאב הזה ידהה ויכאב פחות אבל מיום ליום מרגיש שהכאב על מה שנאבד רק מתגבר ולא צריך הרבה מספיק ריח שמזכיר שיר או אפילו תמונה שאין למי לשלוח..שומרת את המילים המחבקות שלכם לזמנים קשים ויש לא מעט כאלה

באמת שאין מילים

הלב נשבר 😢

זה כ"כ כ"כ כואב וקשה מנשוא

אוי ה' איזו אבידה עצומה 😢

שולחת לך אהבה ותפילות וחיבוק ענק

אם יש דרך לעזור מעבר תגידי לנו 🙏

כמובן ששום דבר לא יכול למלא את החלל העצום

אבל אם יש דרך טיפה להקל מעלייך או כל דבר אחר שכן אפשרי?

יקרה שאת ❤️ אני חושבת עלייך הרבה, את בלבי ובתפילותיי, בהדלקת נרות ובתהלים ב"ה ובכלל ביומיום 🙏 

שהקב"ה ילווה אותך יד ביד בכל רגע ויתן לך המון נחמה, כוח, אור, ישועה שלמה

אמן כן יהי רצון 🙏❤️❤️

ליבי ❤️❤️❤️❤️

שה' יימלא חסרונך כמה שאפשר 🩷

חסר מילים

(יש קצת מילים מיותרות, אבל הן לשרשור אחר)

מזכיר לי את המתנה שקבלתי ל38 שלי

תשובה חיובית מעבודה חדשה

עד היום אני שם

המשרה הכי טובה שהיתה לי

בהצלחה

והמעבר לעבודה אחרת... שיהיה בהצלחה.

שתזכה לשנים רבות ונעימות לצד אישתך וליצ'י (עדיין חי הוילדע חייא?).

בכל 19 שנה נפגשים (בערך) הפער בין המולד לבין התאריך הלועזי.

אבל תתכן סטיה של ימים בודדים משיקולי "לא אִדּוֹ ראש" וחבריו (לדוגמא בהיותי בן 19 - היה לי פער של יום אחד, ובהיותי בן 38 - היו יומיים).

וכן להיפך - תתכן פגישה של התאריכים גם בשנים אחרות (לדוגמא לי, הפעם הראשונה שיהיה לי איחוד בין ימי ההולדת - יהיה בהיותי בן 46).

נ.ב. סליחה שקצת הרסתי את ההתלהבות...

יש כלל אחר?

לא קשור לנושא אבל זה כן כלל, דוחים את ראש השנה בכוונה אם המולד יוצא באד"ו, וכן יש עוד שלשה כללים. (מולד זקן, גטר"ד בפשוטה ובט"ו תקפ"ט אחר עיבור)

רק שמחה ואושר

שנית

זה לא נכון מה שכתבת כי הם מתאחדים יותר

אומנם רק לכמה שעות מצאת הכוכבים  העברי ועד חצות הלילה הלועזי..

לא יודע מה החישוב המדויק לחשב זאת אבל בפועל ראיתי שזה קורה

אני יודע שביקשת להתעלם מהנושא הכלכלי, אבל לדעתי זה הפיל שבחדר - אי אפשר באמת לשקול מקום מגורים אם אין אפילו טווח ריאלי.

האם למשל בית פרטי ברעננה, תמורת 5-7 מיליון ש''ח, יכול להתאים לכם?

לא חושב שרעננה יענה על קהילתי ושקט, מאמין שזה כנראה צריך להיות משהו בסגנון של יישוב/קיבוץ/מושב וכדומה

לגבי העניין הכלכלי - אנחנו רוצים להבין מה האופציות שיש (שמקיימות את התנאים העיקריים שלנו, כרגע לא ברור לנו אם יש כל כך מבחר), אחרי זה נכניס את הפן הכלכלי לתמונה

זה בשומרון, אבל לפי מה שהם כותבים בפרסומים שלהם - "לא עוברים מחסום" בשביל להגיע אליהם.

אני לא מכירה מאוד מקרוב, אבל הוא נשמע יישוב נחמד ומתאים לבקשות שלכם, והמחירים שם זולים יותר מעיר... (לא יודעת כמה המרחק בדיוק מהשרון, אבל זה אמור להיות יחסית קרוב)

ראיתי שהם כותבים שלא עוברים מחסום, אבל נראה מאוד קרוב לכפרים ערביים

תודה על ההצעה 

אני לא זוכרת את כולם

יש לי משפחה בחמד והם מרוצים...

אבל כמו שכבר אמרו המחירים שם מאוד יקרים

אולי בעצם לגור יותר רחוק זה אופציה?

אולי לפחדים מה'מעבר לקו הירוק', אין יותר מידי סיבה אמתית ואפשר להתיידד עם הרעיון?

האמת שכבר ניסינו והורדנו כל מיני רצונות אחרים שהיו לנו..

הפחד הוא קשה להתגברות (בעיקר לאשתי)

לגבי המשפחה - 30-40 דקות זה אחרי עבודה של שנים בעבר, הדרישה הייתה באותה עיר או מקסימום עיר שכנה..

אם יש בכל זאת רעיונות (אפשר להתעלם מהפן הכלכלי!) נשמח לשמוע

האיזורים שקרובים לשרון, ברובם הם כאלו שבקושי רואים בהם ערבים.

בקניה, ספק. אולי יחידת דיור בתוך וילה קיימת.

נשמח לשמוע רעיונות אם אתה מכיר יישובים קהילתיים ושקטים שעומדים בתנאים של המיקום

את כפר הראה או אם יש משהו דומה בסביבה (עמק חפר).

אבל כמו שאמרו מעליי, זה יהיה יקר. מאוד יקר.

כמה קהילתי שם? משפחות צעירות?

אבל אולי מישהו אחר מהפורום יכיר.

ויש ישובים נוספים בעמק חפר. אולי יש ישובים נוספים, שפשוט פחות מוכרים, אבל אולי גם הם יענו על הדרישה.

(וגם תלוי איפה בשרון נמצאת המשפחה. אולי גם פרדס חנה נמצאת בטווח שלכם).

וגם צופים רשמית זה לא בדיוק התנחלות.

או בכיוון של אלקנה/עץ אפרים/שערי תקווה.

(לא מכירה אישית את המקומות הנ''ל. זורקת כיוונים).

אבל כשאתה מחפש בית קרקע, חשוב לקחת בחשבון משהו-

ברוב המקומות, הבתים הפרטיים הם בשכונות הישנות, כלומר בהם גרים המבוגרים של הישוב.

הצעירים לרוב יגורו בשכונות הצעירות, שבהן בד''כ כבר תהיה בנייה רוויה (לרוב בניינים נמוכים של 3-4 קומות). אז הרבה פעמים, באותו ישוב ממש, תיאלץ לבחור בין לגור בשכונה של הצעירים, לבין לגור בבית צמוד קרקע (גם אם יהיו לך כמה מיליונים פנויים לרכישת הבית הפרטי).

יש כמה ישנים שעברו הרחבות

השאר קטנים מאוד

אם זה סביר עד 40 דק, אז יש גם את נוף איילון, מבוא חורון, ויישובי נחל שורק- יד בנימין, גני טל, נצר חזני

אצלנו באיזור יש מגוון אפשרויות לצאת לטייל. עשינו זאת בשבוע שעבר אחרי ארוחת הצהריים. היה מזג אויר מאוד יפה ונעים.

בערב שבת אפשר משחקים שמעניינים אתכם.  

משחקים שחמט שיש זמן

או יניב- למי שמי מכיר

היה גשום מידי השבת אז לא יצאנו כמעט,

נשפכנו מעייפות אבל היה טוב 👌

ולכן רצוי לקחת עו"ד שישמור 100% על האינטרסים שלכם ללא שום ניגוד אינטרסים

קחו אחד אחד.

עדיף אחד מומלץ.

המחיר בדרך כלל אחיד.

0.5% ממחיר הדירה

וגם אם לא, אפשר להגיע גם ל-0.3% + מע"מ.

בכל מקרה, מצטרף להמלצות החכמים - לא לוותר על עורך דין שייצג אותך בלבד.

בכל מקרה.

לא שווה לקחת עורך דין משותף כדי לחסוך כמה אלפי שקלים (אם בכלל)

זה פוטנציאל לנפילות גדולות יותר 

מי יפתור את הסכסוכים?

עורך דין אחר על חשבונך? (ועל חשבון המוכר?)

ברוב עסקאות הבתים יש סכסוכים ברמה כזאת או אחרת.

ככלל. עו"ד יהיה יותר נאמן לצד הראשון ששכר את שירותיו.

גם אם לא יצהיר זאת.

זה גם חסך לנו את ההתעסקות בלמצוא עורך דין.

בדיעבד היינו כנראה עושים אחרת כי העו"ד הזה ספציפית שהמוכרים הביאו לנו גם לא היה מאוד מוצלח.

אבל החלטנו באמת שלא כדאי לקחת את הסיכון בשביל הפרש כזה.

תודה לכל המגיבים!

ב"ה המכירה הסתיימה בלי הבעיות שהקונה ניסתה לעשות. מסקנה: בגלל שמדובר בכאלה סכומים גדולים אז בהחלט שווה להוציא עוד קצת כסף על עורך דין מטעמכם שיהיה נאמן לחלוטין לאינטרסים שלכם.

עוד לצד x ולא בשיתוף

בדק בית. לראות שאין בדירה פערים,.לפעמים מאוד סמויים.

מדובר בדירה חדשה יחסית שעדיין יש אחריות של הקבלן, ואנחנו גם מכירים קצת את המוכרים, עדיין חשוב לעשות?

פער בעצם המיקום וכו

לפני בעיות ישירות במבנה

לא יודע אם ניתן בפלטפורמה הזו יותר מדי

תחכה להתייחסות של כמה

** נגמרו לי השמות

ושאר החכמים

הצלחה רבה

@נגמרו לי השמות 

נראה כי זה מסוג הפעמים שרק היכרות מעמיקה בעולם האמיתי וראייה של התמונה הרחבה יכולים לתת בהירות במענה, להתאימו ולדייקו.

בצורה כזו בדברים המתוארים לצערי אינני חושבת שאוכל לתרום דרך הודעה בפורום.

כל תגובה תוכל לא לדייק במקרה הטוב, ולא לראות דברים מהותיים ואקוטיים במקרה הפחות טוב, ובכך לפספס את כל ההתאמה במענה.

לכן בהחלט חשוב לפנות בעולם האמיתי לכתובת מותאמת ולברר עד תום את כל מהלך החיים ולהביא לידי בהירות שלמה, החלטות טובות, הגעה לאיכות חיים ושמחה ב"ה.

הרבה ברכה והצלחה ב"ה

להבין מניין נובע לאשתך הפער הלא שגרתי הזה, והאם יש איך להתמודד - מבחינה מקצועית ומבחינת רצון שלה לתהליך. שזה קודם כל להבין שיש כאן אירוע חריג .

כל זה בקיצור ניסיתי לעזור

אתה היית מעוניין בהריונות האלה?

לא נכון להאשים לנצח את השידוך או בחירה גרועה שנעשתה אי שם.

אחריה נעשו ונעשות עוד כמה וכמה החלטות שאת חלקם אתה עדיין בוחר - כמו להביא עוד ילדים, כמו להישאר.

מה היתה העמדה שלך לכל אורך השנים? היו תקופות טובות? הייתם / היית בטיפול?

אני לא יודעת כלום מכמה שורות על היחסים ביניכם אבל אתה כותב עליה בצורה לא יפה.  

מנסה ללמד זכות שכתבת את הדברים במצב של מצוקה. 

קודם כל תברר אם עצמך אם אתה רוצה לשקם.

במקומך הייתי נעזר בטיפול אישי, ואם יש טעם, להמשיך לטיפול זוגי.

שהיא אוהבת לקרוא ולראות סדרות ופחות אוהבת להתערב במריבות ילדים

מזדהה עם זה לגמרי

גם אני מבלה הרבה שעות עם ספרים וסדרות

לא ממש אוהבת להיות הבוררת במריבות ילדים

גם לא מחבבת גדולה של עשייה

ויכולה לרבוץ על הספה שעות

אבל עדיין יש לנו זוגיות טובה

ולא הייתי מגדירה את עצמי כעצלנית

אז כנראה זו לא חייבת להיות סיבה לזוגיות לא טובה

וגם לא בטוח שהיא עצלנית

תמיד אפשר להתגרש

כנראה כדאי קודם לנסות לשנות משהו

נראה לי בתור התחלה כדאי לשנות גישה

לא מה היא עושה או לא עושה

אלא

מה אתה צריך ורוצה

מה היא צריכה ורוצה

והאם הצרכים והרצונות שלכם יכולים למצוא דרך משותפת 

שהוא הגדיר אותה "עצלנית" לא רק בגלל רביצה על הספה וצפיה בסדרות/קריאת ספרים.

כנראה שזה הרבה מעבר לכך.

מכירה כמה שאוהבות לרבוץ/לקרוא/לצפות

והן ממש ממש לא עצלניות! אפילו ההפך הגמור.

תמיד היתה כך?

יכול להיות תסמין של דיכאון או יותר גרוע מכך

הילדים באמת מוזנחים?

משהו מאוד חסר בתיאור שלך.

 התחתנה איתי בגלל זה שהיא פחדה להישאר הרווקה המבוגרת  ,

תאמת הדבר היחיד שמעניין את אשתי זה לקרוא ספרים ולראות סדרות

ושכול הבית ישרף

 היא יכולה לרבוץ על הספה שעות

שהילדים יהרגו אחד תשני

היא אחת הנשים הכי עצלניות  בעולם

מדי פעם עושה איזה משהו מזיזה את עצמה ,

היא נטו הייתה צריכה אותי בשביל הזרע שלי

להיות בוטה …

אבל אם קשה לך הבלאגן תביא עוזרת בית, אם קשה לך הילדים תקח ביביסיטר אם אתה רוצה אוכל תזמין.

לא זה המטרה בנישואים עם אישה.

ותשקיע בנישואים שלכם אם זה חשוב לך, אולי אם היא תרגיש מלאה מהזוגיות והחיים שלכם היא תוכל גם לתרום מעצמה לבית ולא לחפש להתמלא במקומות אחרים.

אתה אומר שהיא רק רצתה תורם זרע, אף פעם לא הרגשת קשר מיוחד אליה, נראה שאתה מרגיש סלידה ובוז כלפיה...

אז למה רצית להתחתן? ממתי התחושות האלה התחילו? לא היה ביניכם טוב גם בהתחלה?

נשמע שכדאי לך ללכת לטיפול אישי או זוגי כדי להבין לעומק מה קורה איתך ואיתכם ולקבל החלטות ולראות מה לעשות. ככה, בגישה הזאת כלפיה,

ובחוסר הרצון הזה ודאי לא כדאי להמשיך.

במקום סתם להתלונן בפורום, אל תהיה במקום קורבני של עשו לי שתו לי, גם אתה החלטת להתחתן איתה כנראה, מסיבותיך, צא למסע להבין מה באמת קורה פה, איפה האחריות שלך על הדינמיקה שנוצרה ביניכם,

ומה הדבר שנכון לך לעשות מכאן.