יצא לנו לצאת קצת בלי הילד וגם יחד איתו וזה משפר את המצב לזמן קצר ואז חוזרים אחורה..

מאחלת לך שהיא תחזור ותתקרב מהר

יכול להיות שבגלל בעיות התקשורת היא מרגישה ריחוק והטהרה זה חלק מזה?

מחזקת את ידיך ללכת ליעוץ זוגי לבד, (או לטיפול עצמי)

ולנסות לטפל ולעשות הכל בשביל לפתור את בעיות התקשורת, יכול להיות שזה חלק חשוב בבעיה.

בהצלחה

תודה רבה. אני חושב שזה מצטרף אבל באופן כללי קשה לה עם ההלכה. היא התחילה להיכנס לקבוצות פמיניסטיות למיניהן בפייסבוק ולתאר לי כאילו כל הנשים פשוט סובלות מכל הנושא ושהוא לא מועיל בשום דבר. לא ציינתי גם שהיא בשבועות האחרונים הפסיקה גם לשמור שבת בבית (רק בחדר וכו') ככה שזה משהו יותר כללי

לפני ההריון היתה לה בעיה של דימומים אז התייעצנו עם רב גדול שאמר לה לעשות ממש מינימום בדיקות והדריך אותה. היינו מותרים חודש וחצי אחר הלידה לאיזה שבועיים ומאז שוב נאסרנו והיא כרגע לא רוצה שוב לטבול..

הבעיה שלי היא שאני לא אצליח להביא אותה לרב. אפילו ליועץ זוגי חילוני היא לא מוכנה..

 להיות אסורים שלושה חודשים אחרי לידה זה המוווווווון זמן!

ממליצה ממש להתייעץ עם הרב.

הכל בא כנראה מצעיריות, חוסר הבנה בדברים בסיסיים ביותר (אצלה. אתה דווקא כותב ממש בוגר ושקול). וזה מצטרף לקשיים רגילים שיש לאשה אחרי לידה, ובמצבים "הורמונאליים".

ראשית, חשוב שאתה תדע את האמת:

זה שאתה לומד בישיבה, תוך שימת לב לעזרה בבית, זה לא על חשבון הבית, אלא בונה את הבית. אם לא היית בישיבה, אלא סתם אדם שעוסק במשהו שחשוב לו ביותר, ואשתו מתלוננת, לא היית מגיב כנראה בעדינות כמו שמגיב בחור ישיבה כמוך... ב"ה.

נושא דחיית הריון ע"י הורמונים, כמובן לא קשור לצד ה"דתי". מבחינה "דתית" יש גם אופנים אחרים. זה לא קשור לענין. ואם היתה קצת יותר בוגרת, אז יכלה לשאול רב/רופאה לגבי אמצעים שגורמים לפחות דימומים. זה לא סיפור ענקי. 

ואתה צריך לדעת, ולהיות חזק בכך, שכאשר אנשים כאילו "עוזרים" במצב בו האשה אסורה, לא שומרים חלילה על הגדרים, אז אח"כ היא יכולה גם להתלונן ש"למרבית הפלא" התגלגלו גם הלאה, ובזמנים שעדיין לא מתאימים לכך כי הגוף לא התאושש.  הלכות נידה לא באו לאמלל, אלא ליייצר בתוך הנישואין קשר שבו הצד הפיזי מגיע בזמן מיטבי, ויכול לבטא עומק פנימי, כאיש ואשתו, ולא להידרדר להתגברות הגסות החומרי ללא התחשבות-אמת במוכנות הפנימית ובזמן הנכון.

ועל כן, אינה מקריבה את "גופה ופרטיותה" כדי שאתה תהיה מרוצה.. הדבר הכי בסיסי במשפחות בישראל הוא טהרת המשפחה. האישות הוא דבר משותף, לא "שלה", וההתנהלות עפ"י ההלכה, שעל דעת זה נישאתם, היא התנאי כדי שהשותפות הזו תתקיים. זה לא "בשבילך", אלא גם בשבילה. שהרי בלי זה לא ניתן להתקרב זה אל זה.

ועל כן גם ברור שלא שייך שהיא "תיגע" בך כשהיא נידה. גם לך יש "גופך ופרטיותך".. חושבני שצריך לומר לה באופן בהיר, בנחת, שאתה רוצה לשמור על הלכות נידה, ועל כן היא צריכה לכבד את זה ולא לגעת בך בניגוד לרצונך, למרות שאתה מאד אוהב אותה..

כעת לגביה. נראה שהיא די מבולבלת ומסכנה.. לא רוצה שיתערבו אחרים "ביניכם", אבל מדברת על הפרדת הביניכם.. רוצה את הקרבה (מנסה "ליגוע") ומדברת על גירושין..

כדאי שתנסה לדבר איתה, בשעה קצת "טובה".. תגיד לה שאתה אוהב אותה, ויחד עם זה שברור שאם הנושא של טהרת המשפחה היה מאד מובן לה, היתה לוקחת אותו ברצון, על אף הקושי, כמו שלוקחים דברים שלצורך רפואה וכד' בגלל הבנת חשיבותם. אז שכדאי לנצל את ההזדמנות הזו, לשבת ביחד עם מישהו שיסביר למה זה חשוב, להרחיב את האופקים וזה יתן יותר כח. כך גם לגבי התייעצות, לומר לה שיש בעולם אנשים עם נסיון לגבי היתקלות במצבים של קושי אחרי לידה, בין בני זוג וכד'; שהתייעצות זה לא להיכנס ביניכם, אלא לתת כיוונים ואח"כ זה חוזר אל רשות היחיד שלכם. להסביר שזה לא להחליש את מה שפרטי שלכם, אלא לתת חיזוק שהפרטי הזה יוכל להימשך טוב.

אם יצליח - מה טוב. אם לא - אכן תתייעץ לבד.

בינתיים, להרבות אהבה, אמפתיה, להקשיב ולהסכים עם זה שקשה לה - אבל לא לתת שמץ של לעבור על ההלכה במה שנוגע אליך. צריכה מצד אחד את התמיכה הרגשית (נתקלה במצבים שלא פגשה מעולם. הריון, לידה, הורמנים..) ללא כ"כ קשר ל"היגיון" - ומצד שני, גם את התחושה שאתה יציב, יודע מה רצה מעצמך, יש לך גבולות שמוצבים בנועם, ללא שמץ "עוינות", אבל בהירים.

הצלחה רבה.

דברים רבים נוספים בהלכה, כך שהיא מפרשת את זה כריחוק מהתורה.. ככה שאם חסר הבסיס אין כל כך מה לבנות קומות של כמה זה חשוב.

באמת היא בתקופה מאוד מבולבלת, אבל דווקא לגבי זה היא נראית מאוד נחושה.

תודה על העצות

קודם כל, חשוב שאתה תהיה שלם עם עצמך ועם צדקת דרכך.

זה יוכל לתת לך גם סבלנות לנסות לעזור לה בכך.

ונכון. הבסיס הוא הבעיה, בנוסף למצב הייחודי. ולכן, חשוב שהיא תגיע למצב שמבינה שיש כאן דרך שבלי להזדהות איתה או לפחות לרצות לברר את הכיוון, זה קשה. והמסקנה היא, שבהיות שהתחתנתם בכיוון זה, אז שווה לנסות לפחות לשמוע על הערך - לא רק של הלכות נידה, אלא בכללי. יש לה בעיה עם דברים בהלכה, התחתנה עם בחור ישיבה, אז דרך המלך היא לפחות לנסות לשמוע משהו - רב, רבנית, שיעורים.. הסברה כלשהי כדי שתהיה לה האופציה לרצות בכיוון הזה.

ומה שהיא נראית "נחושה" - הרצון פועל גם על הנחישות. אם תרגיש אהובה, עם הכללים האמיתיים הללו, וממילא גם תרצה לא לאבד את היחס והקרבה - אז גם תהיה אולי מוכנה לנסות להיות יותר שלימה עם הכיוון בו אתה הולך. ללמוד קצת, להבין יותר.

היא לא הפסיקה לשמור מצוות, אלא יש לה אי הבנה ושאלות לגבי מה שגדלה בו. ביחוד בנסיבות שזה "מפריע" לה.

אם היו מתחתנים יותר מאוחר, יש להניח שהשלב הזה היה עובר אצלה בירור כרווקה.

תצטרך ללמוד שכנשואה עוד יותר חשוב ללבן את יסודות הדברים ולהיות יותר שלמה איתם. זה כיוון של בית, זה בין איש לאשתו, זה חינוך ילדים.

אמן. - נשואים טריים

בנושאים שנוגעים לשניהם - ועל דעת זה התחתנו - וכמובן אין השוואה בין "האשה סובלת" מהדרך ההלכתית, לבין לגרום לאיש לעבור על מצוות ה' - 

אז אולי דווקא, אם כבר חושבים שאפשר להמליץ - האשה היא זו ש"תשנה את התפיסה" איך נוהגים בשותפות כשצד אחד "משנה תפיסה"?..

[בנוגע לפסיקת ההלכה, אני מציע להשאיר לפוסקי הלכה. אני לא שמעתי על מי שמתיר "להחזיק יד" בלידה. אם היו פוסקים מובהקים באמת שהיו פוסקים כך, למשל, אז ממילא היה ניתן להקל כמו בעוד דברים שמקלים בשעת צורך. כך גם לגבי "יתלו בפצע פנימי", זה לא "יש רבנים" אלא יש כללים מאד ברורים מתי תולים בכך ומתי לא. אם לא רוצים להזדקק למישהו/י חיצוני/ת, אז לומדים היטב את ההלכה, עושים "שימוש חכמים", ועם הזמן יודעים לא מעט דברים לבד. ולגבי "יש מהלכות נידה שאפשר להקל במצבים כאלה" - האם גם לגבי ילד חולה בבית, היינו אומרים "אפשר להקל", לגבי כל מיני דברים בלי לשאול רופא? או ששם ח"ו יכול לקרות אסון? אז גם מלא לשמור הלכות נידה יכול לקרות אסון, בעצם אי שמירתם. לכן, אם רוצים לשאול במה אפשר להקל לאור המצב המורכב, צריך לשאול פוסק מובהק. אבל לא סתם לזרוק ש"אפשר להקל"]

יש הבדל גדול בין נישואין בגלל מראה מסויים וכד', לנישואין ע"ד שמירת מצוות.

אהבה התלויה בדבר, הדוגמה שמובאת לגביה במשנה, היא אהבת אמנון ותמר - דהיינו, חיצוניות. בטל דבר - בטלה אהבה. דברים שקשורים למהות החיים, זה לא "תלויה בדבר", זה ממש ענין עיקרי, לפעמים גם באהבה עצמה. נכון שיכולה להיות מציאות אחרת; אבל אני חושש שהמחשבה כאילו כל "שינוי נפשי" אפילו שהוא בכל דרך החיים הבסיסית, אינה משנה ל"אהבה".. זה עצמו לעיתים מה שלא בוגר. לא סותר שכמובן כל אדם מתפתח, ובתוך האישיות המוכרת והאהובה, יכולים להיות תזוזות (הדדיות) שהיחס מתפתח איתן.

אני לא אמרתי שהיא בהכרח "תתיישר" עם מה שבצדק הוא הולך בו; אלא הגבתי על המלצתך לכיוון השני, שבעצם הוא יוותר על מה שהכי מהותי בחיים, חס ושלום. ועל זה כתבתי, ש"אם כבר חושבים שאפשר להמליץ" (כי אני לא באמת חושב שיש כאן מקום להמליץ סיסטמאטית לשנות את החשיבה, לו - כי זה לא צודק. לה - כי זה לא יעזור בצורה כזו..), אז ההמלצה צריכה להיות לכיוון מי שמשנה את מה שעליו הוקם הבית.  ולא מדובר פה בנשואים המון זמן, בית טרי שהוקם על היסוד הכי בסיסי של שמירת מצוות.

הוא אינו יכול "לוותר" כי זה לא שלו. זה צו ה'. השמירה מצידו אינה "כופה עליה". זו טעות מוחלטת. אנשים שהתחתנו על דעת שהם שומרים טהרה, אין האיש כופה על האשה בכך שאינו נותן לה להחטיא אותו.. איפה נשמע כדבר הזה... "כפיה", זה רק כשמישהו מנסה לכוף עצמו על השני ללא הסכמתו.

אלא מה? את צודקת בעיקרון. מכיון שרוצים לנסות להציל, צריך לבדוק במה מותר ללכת "לקראתה" שתרגיש רצויה ואהובה למרות דמיונתיה (המוטעים) ובמה לא. אבל זה לא בהמלצות קלילות בפורום, בנושאים חמורים שבחמורים. "רב עם כתפיים רחבות" - דהיינו, ממש גדול בתורה ובהכרת נפש האדם והמציאות - זו אמירה נכונה.

וגם מה שכתבת על לשדר הרבה אהבה וכו', מסכים איתך, כפי שגם כתבתי לפני כן. לא שהוא "מחפש פשרה", זה יוצר מצגת שווא שאינה טובה לאף אחד מהם, אבל כן שחושב איך יכול להקל עליה ולגרום שתרגיש טוב ונעים.

וגם נכון, שיש סכוי שתירגע, ודברים אצלה ישתנו עם הזמן  לטובה. אבל זה, דווקא אם מתוך היחס האוהב, יווצר גם רצון ללמוד את הדברים, לברר בנחת. סה"כ, היא בגיל ושלב של בניית תפיסת עולם. חשוב שלא תתקבע תפיסה אחרת. 

שיהיה לטובה בעז"ה.

אבל, אתה צריך לראות על המה הגבתי.

כאשר מישהי מציבה כ"עיקרון", שבדברים שנוגעים לשניהם והאשה "סובלת" מקיום ההלכה, אז כדאי שהאיש יחשוב על שינוי התפיסה ההלכתית, ומביאה דוגמה "בוטה", זה לא נכון כעיקרון. כאשר מתחתנים על דעת שמירת ההלכה, מי שצריך לחשוב על שינוי תפיסה במה שנוגע לשניהם, כאשר זה לא נוח לו, הוא הצד השני. להבין שלא כל מה שיכול לשנות בתפיסתו האישית, יכול לכוף על זולתו. מה גם, שהשינוי אצלה לא מהיום, לא רק כתוצאה מקשיי המצב.

ואת זה חשוב לדעת לפני המלצות מעשיות. כי יש הבדל, אם אדם יודע שהוא צודק וכעת מנסה לראות במה אפשר להקל כדי לעזור למצב מבולבל שזולתו נקלע - לבין לאבד את היסוד הפנימי. זה יכול לגרור למצבים חמורים, יכול לא להסתיים בזמן קצוב, יכול להחטיא בדברים חמורים שבחמורים. וגם נפשית לא בריא.

אם אדם יודע ברור היכן האמת, ומבין שלצורך שלום-הבית ראוי לבדוק במה באמת ניתן להקל בלי לעבור על איסורי נידה החמורים, זו דרך המלך.

הרי לא כתבתי שהוא יאמר לה "את תשתני" כציטוטך. את זה כתבתי למי שהגיבה על דבריו [הוא לכל היותר יכול להסביר שיש דברים שאינו יכול לזוז מהם, ולנסות איך אפשר לקרב]. כמובן, גם לא "שפטתי" אותה. הדבר האחרון שאעשה במצב כזה..

וזה הדבר השני שכתבתי, שלדברים כאלה לא זורקים דרך פורום דוגמאות שאיני יודע אם יש להן בסיס מינימלי הלכתי. או לומר "יש מהלכות נידה שאפשר להקל". האם גם בענייני רפואה היינו אומרים כך? או ממליצים על מומחה. אבל ללכת לרב עם "כתפיים רחבות", בהחלט; וזה גם מה שאני המלצתי.

לגבי האם יש כאן "חלל עליו שבת אחת כדי שישמור שבתות הרבה" - אינני חושב שזה נכון כפשוטו. שהרי שם מדובר על פיקוח נפש מול חילול שבת. יש כללים בהלכה וצריך פוסקים מובהקים לשיקלולם. אבל אם כתבת באופן "ציורי", כלומר ששווה להקל במה שאפשר עפ"י דעת תורה מובהקת - בזה כבר כתבתי שגם אני סבור כך. ואכן גם אני כתבתי שע"י יחס קרוב רגשית, גם ה"רצון" הנוגדני של הצד השני יכול להשתנות - ובעצם מתברר פתאום לפעמים שמה שהפריע לא היה דווקא ההלכה.

[אני לא מסכים ש"להתגרש" זה בהכרח עבירות שבין אדם לחבירו.. תלוי בנסיבות. הרי עפ"י דרכה של תורה, עוברת על דת יהודית זו עילה מספקת... זה לגבי מה שכתבת מצד דברי הרמב"ם. אבל אכן, למעשה, בדורותינו, בגלל כל מיני נסיבות - לא ממהרים להגיע להיתלות בעילות כאלה. ימין מקרבת]

והדרך שלי לא "מיליטנטית"... אלא שאני חושב שהנזק מלעשות מהל' נידה משהו ש"משנים" אותו לפי הצורך, זה דבר לא נכון. כך גם הטלת הספק אצל איש בדבקותו בהלכות בסיסיות; אחרי הכל, גם הוא אדם צעיר. ופה פורום ציבורי, שיש גם "אוירה" שנוצרת מהדברים.

אבל, תנוח דעתך.. מאחורי הקלעים, גם אני כתבתי לו והצעתי איך אפשר ללכת "לקראת" ואיך אפשר לברר דברים כאלה ובמה ניתן להקל בתוך ההלכה.

ואני מאחל לך הצלחה ושמחה - ולהיבנות מחדש בטוב.

חושבת שעצת רבך מצויינת! והיא תתן לך קשת של כלים ותובנות. תתקשר ליועץ זוגי עוד היום ושריין תאריך.

נסה להרבות את המקומות היציבים ביניכם, חוויות טובות שעושים או חווים יחד ומחוות נעימות שלך כלפיה.

קטונתי...בהצלחה אדירה בכל ורפואה שלימה לבנכם היקר!  

המצב שאתה נמצא בו באמת מצב קשה!! אתה אוהב אותה, מפחד שהכל יתפרק. שהילד יסבול מכל זה!

וכמה היא עברה..חתונה.. לידה.. הרחקות ממושכות.. הורמונים(שמשפיעים יותר מדי על מצבי הרוח) וילד בעל מום שמצריך כ"כ הרבה כוחות נפש. אז כנראה שהיא באמת מנסה לברוח. ויכולהיות שזה נובע לה מהרגשה יותר עמוקה. אולי היא מרגישה שהשם עזב אותה. (למה דווקא לי? וכו)

מה שאני יכולה לייעץ לך- הדבר היחיד שיכול באמת לעזור במצבים כאלה. וכאלה אני מתכוונת- מצבים שהבעיה היא לא בך. אתה מתנהל נכון, רגיש, מבין וכו. אלא הבעיה היא בשני/ה. 
במצבים כאלה- תצעק אל ה'.!!!!!!!!. תתפלל כ"כ חזק ובלי סוף. תפרוק את כל מה שאתה מרגיש בתפילה ודיבורים אליו הרחמן. תזכור שהוא זה הכל, וממנו הכל והוא כ"כ אוהב ומרחם שהוא רק מחכה לך!! אתה הרי רוצה בית כשר ונאמן עם אישה צדקת ומאמינה. תבקש מבורא העולם שיעזור לך!!
בגישה אליה. תמשיך להיות עוזר מכוון מכיל ומקבל(תמיד תנסה לזכור שזה לא היא זה השם). וכמו שאחרים כבר ציינו אל תאפשר מצבים בעייתיים.. (בצורה עדינה ואוהבת- אשתי אני אוהב אותך כ"כ את חשובה לי הכי בעולם אבל תביני אלו האמונות שלי , לך יש את שלך ולי יש שלי כרגע. אנא מאד חשוב לי שתכבדי זאת..) תלכו לרב שיכול להקל בדברים שניתן.

ושוב, תפילות תפילות תפילות : תתפלל שהשם יזכה אותך להכיר וללמוד את מה שהוא רוצה שתלמד מתוך הניסיון הזה, תתפלל שהשם יזכה אותך להכיר קודם כל שזה ממנו וזה לא היא!!!! זה הוא!  זה קלף הניצחון שלך. להפוך את המטרה. במקום להתמלא רגשות קשים עליה- תנסה להכיר שזה מאתו יתברך וככה הישועה שלך תהיה הרבה יותר מהירה כי אם זה הוא ולא היא אז אתה תלוי בו. ולא בה ובהרגשותיה. תתפלל שהשם ירחם עליך ועל הילד- ועליה!!! ובזכות הרחמים שלו יושיע אותך ותזכו לבנות בית כשר ונאמן בע"ה בקרוב!!! 
ישועות טובות ברכה והצלחה בע"ה!!!! בזכות בורא עולם!!!

אלא דיכאון אחרי לידה, כנראה כל העניין של לידה ותינוק היה לה קשה. ובמיוחד שילד נולד עם מום מורכב. יכול להיות שהיא כועסת בגלל זה ואז לא רוצה לשמור מצוות כי בעצם לא מרגישה שה' אוהב  אותה הרי נולד ילד שצריך טיפול ואם זה ככה אז למה לשמור? ואז מתווסף כל הקושי של טהרת המשפחה שכמעט אף אחת לא נהנית מכל התהליך הזה...

אולי אתם צריכים למצוא זוגות שעברו את מה שאתם עוברים עם בנכם החמוד שיתנו כלים איך להתמודד גם מעשית וגם נפשית וגם מבחינת אמונה. אולי קבוצת תמיכה. ושיהיה לה מישהו שיוכל להכיל את כל הקושי הזה. שתוכל להתאוורר עם חברות.

יכול להיות שבאמת סביבה שלכם יותר מדי דוסית בשבילה. לא ברור למה היא התחתנה עם אברך אם היא בגישות כאלו.

בקשר להלכות טהרה כדאי גם לשדר שאתה לא בלחץ ומאוד מעריך שהיא משתדלת ושאתה סומך עליה בעניין. 

התכנון שלי הוא להתחתן לקראת גיל 19,כשאני בשיעור א' בישיבת הסדר ולהישאר שם עד שנה ד' ולסיים את השירות בגיל מאוחר טיפה יחסית.

מה לעשות?אין לי מושג אחי.

המצב על הקרשים...

סרטון מוטביציה:

עוזר בתקופות קשות,בתקופות הקשות ביותר...וכמובן סייעתא דשמיא,בעיקר סייעתא דשמיא.

אשמח שתעדכן אותי מה קורה בהמשך במידה ואתה רוצה.

עשרת הדברות של הזוגיות

https://docs.google.com/document/d/1w7Ky24QkkGAzB13UPnmmkA2l50A48u6IAF8ORBQknxI/edit?usp=sharing

גם אחרי לידה, גם תינוק עם מום.

הייתי מנסה אולי לתמוך בה, לומר שאני מבינה אותה. לא להילחם בה, לא להתווכח.

הקבוצות האלו בפייסבוק - בעיה גדולה!

תנסה להעסיק אותה בעוד משהו חוץ מהמחשב והפלאפון.

ולגבי הלכות - תלך לרבנים מקלים. אל תעמיס עליה.

יש שמתירים דיאפרגמה, יש שמתירים לעשות פחות בדיקות, יש שאפילו מתירים ללכת עם צבעוני.

לא אידיאלי אבל עדיף מכלום.

ושתפסיק עם הסרזט!!! זה באמת נורא, גם לדוסיות.

אפשר התקן לא הורמונלי, אפשר דיאפרגמה.

ואם התינוק לא יונק, אפשר גם נובהרינג.

במקרים שהוויכוח הוא על עניין דתי זה נהיה הרבה יותר מסובך

מצד אחד אנחנו רוצים לתת את מלוא ההבנה לקושי 

אבל מצד שני אנחנו מרגישים צורך להבהיר את האמת: אין ברירה חייבים להיות נאמנים להלכה!

אז זהו שלא!!!

אנחנו לא צריכים לתמוך באלוקים הוא חזק מספיק גם בלעדינו.

בן הזוג זקוק לזה מאד וזה מה שאלוקים מצפה מאיתנו -שנתמוך בבת הזוג.

יתכן שהקצר בתקשורת בא מכך שאשתך מצפה להבנה של הקושי שלה

היא עברה טראומה קשה בלידה,נשארה בלי תמיכה,לבד,באחד הרגעים הכי קשים שבחיים

ואתה עומד מולה ומסביר לה מה צריך להיות: איך אדם אמור להתמודד מול קשיים ואתגרים וכו'

זה בדיוק מה שגורם לקצרים.היא זקוקה עכשיו להבנה לקושי שהיא נמצאת.

האם אתה נמצא עכשיו במצב של קשב בי שום שיפוטיות. רק להבין ולכאוב איתה?....

אם לא, אז זה בדיוק המקום לעבודה.

אני יודע שזה מאד קשה אבל זה חיוני מאד.

שווה לנסות את הדבר הבא:

דמיין לרגע שאברהם חוזר מהר המוריה אחרי שנכשל בניסיון העקידה.

הרחמים גברו בו והוא לא עמד בניסיון ,והוא שבור ומפורק מזה.

 כתוב לו מכתב תמיכה ועידוד אחרי שהוא נכשל.

גייס את כל כישרונותיך כדי להרגיע ולנחם אותו.

אחר כך תראה את המכתב לאשתך.

זה יכול להיות פתח לשיח אחר ביניכם.

בהצלחה!

בטווח ההלכתי יש פתרונות שהתורה הקדושה מספקת במקרים של לכתחילה ושל בדיעבד וזה בהתיעצות עם רב - שמודע לכל הפרטים.

ואם יש מקרה שכבר אין פתרון .

כשאדם מבין שהקב"ה הוא מלך העולם ואין עוד מלבדו והוא רחמן יותר ממך!

ואתה רואה רק חלק קטן מהתמונה ועוד מבין את זה בשכל אנושי, שהוא כמובן לא מודע לכל הרבדים.

אז אתה מבין שכל דבר שהוא הפך התורה = כמו התאבדות.

ולעזור לאשתו ללכת לכיוון הזה (כאשר במקרים מסוימים אין פתרונות הלכתיים מקלים) , לאדם בעל הבנה יהודית אמתית מדובקת לתורת האמת והחיים זה פשוט לקחת את אשתו למוות שהיא רוצה בו אך לא מבינה משמעותו.

וזה בדיוק הזמן להבין שיש דברים שהם לא בידנו!

כן, אתה רואה אדם עני מתלך - אז מה לגנוב בשבילו אוכל כי העשרים לא צריכים הרבה?! .

ואדם מסכן חולה כליות לא עלינו, תרחם עליו ותסמם ותגנוב מבן אדם בריא אחר כליה כי הוא חייב לתרום כי הבריא יכול לחיות בלי זה וכו'...

הרי ברור שדברים אלו לעשותם הם שפלות!!!.

וע"כ גם דברים שאסורים רוחנית עפ"י התורה הקדושה זה אסור נקודה. - וזה חמור והתנתקות מהתורה שהיא מקור החיים והמוסריות והרחמים !

ומי שלא רוצה להתנתק צריך להיות נאמן להלכה. נקודה.

(חושבת שהרעיון לכתוב מכתב כאילו אדם לא עמד בניסיון ולראות שמבינים את הצד השני זה רעיון עמוק ועוזר אבל שהוא יעבור לצד השני כי ה' לא צריך אותו זה פשוט חתיכת קשקוש, וברגע שאתה יודע מה בתורה צריך לשמור ומה לא וזה נתון לחוות דעתך האנושית ממזמן לא היינו שורדים כעם היהודי בדרך זו!)

פתחתי שם משתמש במיוחד..

נשמע שקשה מאד לך ולאשתך. ואתם נמצאים במצב מאד רגיש ועדין.

כל הכבוד לך על הרגישות ותשומת הלב. 

מניסיון אישי קשה, זה נשמע כמו דיכאון אחרי לידה. כדאי שתבדקו בהקדם. אפשר להתייעץ עם ארגון בשם "ניצה" שעוזר במצבים כאלה. http://www.nitza.org/

לפעמים 'מתלבש' על הדיכאון עניין שנהיה חרדתי. במקרה שלכם נשמע שזה טהרת המשפחה.

גם אחרי החתונה היה לה קשה עם טהרת המשפחה?

איך היא מתפקדת בלי קשר לעניין הזה?

היא שמחה? טוב לה?

הבית מתפקד?

אם זה דיכאון-

ממליצה שהיא תפגוש פסיכולוגית/ יועצת. קודם כל שיהיה לה טוב!! אני בטוחה שהיא סובלת (אפילו אל תכניס את העניין של טהרת המשפחה. בטוחה שזה יעלה די מהר).

אם זאת פסיכולוגית דתיה כדאי שהיא תתיעץ עם רב גדול כמו הרב יעקב אריאל ותשקף לו את המציאות שהיא רואה כמטפלת.

יש מצבים שנותנים הקלות משמעותיות. ולפעמים זה דיני נפשות!

ובפן האישי כ"כ מבינה אותה. עברנו את הגיהנום הזה!

ב"ה שרובו מאחורינו. אני מגדירה את עצמי דוסית מאד וכנ"ל גם בעלי.

ולמרות היראת שמיים שב"ה יש לנו, יש מצבים שהם לא נשלטים והם נגרמים מהדיכאון. וחייבים להבין שזה דבר חיצוני. זה באמת באמת לא היא.

(שוב, זה מאד תלוי איך היא היתה לפני כן..ואם המצב נגרם מהדיכאון)

ותדע שיש לך כח גדול מאד בזה! הסיבה היחידה שצלחנו את המשבר המטורף הזה זה בזכות בעלי, שלא הירפה. והחזיק את הזוגיות שלנו חזק.

וכמובן תדאג לעצמך, אם צריך תלך לטיפול/ תתיעץ/ תשתף. אל תישאר עם זה לבד.

במדינות הגדולות

וגם קרוב מבחינת משך הטיסה.

יש גם את דובאי - לא הייתי שם עדיין ולא יודעת להמליץ 🙃

גם שם יש שפע של מסעדות כשרות

(חפשי בגוגל "מטיילים בכיפה"  אתר מעולה לתכנון נופש לדתיים) 

אולי עובר עליו משו...מצוברח ממשו...

ניסית לדבר איתו על זה?

התעלמות זו אלימות לכל דבר.

טיפול זוגי אולי יעזור. 

זו התנהגות חריגה ואכזרית כלפייך. לפעמים אין כוחות ואז קצת יורד החשק לדבר, אבל אם זה דפוס אי אפשר לתרץ כנפילה. את אשתו, הוא חייב להתאמץ עלייך. הוא מרגיל אותך בהענשה על התנהגויות שלא כפי רוחו, והעונש הוא נטישה.

אם זה באמת כמו שתיארת זה מאוד מאוד לא תקין. טיפול זוגי דחוף, אין משפיל מההתנהגות הזו.

ממליץ לא לתקוף חזרה אלא לפעול חכם. מן הסתם הוא גם בחור טוב ולכן אתם ביחד. אבל זו התנהגות אולטרה בעייתית, תיזהרי מאוד לא להיות מכילה כלפי דבר כזה

הייתי שולח אותו לתחקור של כמה דברים לנסות להבין איך הנפש שלו פועלת ולמה הוא מתגונן ככה. אבל הוא לא.

איך את מרגישה? מה עובר לך בגוף כשהוא עושה לך את זה ?

חלק מהחברה' כאן לקחו את זה קיצוני קצת, לטעמי. זו לא בהכרח אלימות, זה לא דורש טיפול דחוף, זה גם ממש אבל ממש לא מה שנקרא "טיפול שתיקה".

בסך הכל, מדובר לכאורה באדם טוב שעובר עליו משהו והוא מגיב לזה בצורה מסוימת. חבל באמת שהוא ככה מתנהג, וגם חבל שעובר עליו משהו, אבל זה קורה במשפחות הכי טובות. בשביל להבין כמה זה לא מבהיל, תדמיינו שהשטלה הזו הייתה נשאלת על ידי גבר, ביחס לאשתו. ברור שהתשובות היו שונות לגמרי, וזה משום שלנשים יש יותר לגיטימציה להביע רגשות, להעיר, לעמוד על דעתן וגם להתנהג בצורה כזו. אצלן זה נורמלי שיש תנודות במצב הרוח. מותר להבין שיש גם גברים כאלה. אף אחד לא מת מזה, וכנראה גם אף אחת לא תמות מזה.

לדעתי, תחכי קצת שזה יפשיר ותדברו, ותנסי בכנות להבין מה שורש העניין. דווקא ככל שתאפשרי לו לדבר בפתיחות, יש יותר סיכוי שהוא ילמד לדבר ולהעיר אם גרמת לו עוגמת נפש (אכתוב כאן משהו שיפחיד חלק מהחברות/ים, אבל יש מציאות כזו! יש שיח אלים מאוד כיום כלפי גברים, שגורם להרבה גברים עדינים לחוש שאסור להם להעיר ולדבר על מה שמפריע להם, ואז זה יוצא בצורות כאלה. אז אם באמת רוצים לפתור את הבעיה, צריך לגרום לו כן להעיר ולדבר ואולי זה יעזור).

כמובן שיש עוד הרבה אפשרויות. יכול להיות שזה מזג האוויר (פתאום נזכרתי בשיר היפה "מת אב ומת אלול" של ר' שמואל הנגיד, שמתאר את החוויה הזו בצורה מליצית ויפה), יכול להיות שזו איזו חוויה נפשית או אישית וגם יכול להיות שמישהי מדליקה אותו בחוץ ואז כשהוא חוזר אלייך הוא נכבה (לא תמיד זה סוף העולם, אבל אדרבה, ככל שתנהגו בחכמה ותפתרו את העניין בקלות, הוא יישאר אצלך ויבין כמה זה טוב).

בזכות אחד מחברי הפורום שהאיר את תשומת ליבי, אני רואה שלא מדובר באירוע חד פעמי שקרה לאחרונה, אלא באירוע שקורה מפעם לפעם.

אם זה אכן כך, זה שונה מהיחס המאוד סלחני שהצגתי. אם זה קורה רק בתקופה האחרונה, תנסי באמת להבין, אולי עכשיו ממש יש לו תקופה קשה (נניח, ואתן דוגמה מאירוע שהיה אצל קרובי משפחה שלי: זוג שגם ככה קצת דבוקים להורי האישה וכולם שם "לא מתים" על בעלה, מחליטים לעבור לגור אצלהם לתקופה ממשוכת, והגבר גם ככה מרגיש לא בנוח ועוד זוכה מדי פעם להערות קטנטנות מכיוונים שונים - את יכולה חהבין שזה מצב לא טוב מבחינתו, ובנוסף הוא מקבל עוד משקולת של 2 ק"ג כל יום-יומיים).

אבל כן, חד משמעית שזה לא מצב בריא וזה לא אמור לחזור על עצמו כל פעם שכועסים.

ממש ממש לא תקין

להישאר ככה זה לא יכול להיות

נשמע שכדאי לשוחח על המצב הזה בזמן נינוח ביניכם.

לשתף כמה זה פוגע בך, וכמה זה מכאיב לך, ולבקש שגם אם הוא פגוע ונסער יתנהל אחרת.

מוסיפה שיש אנשים ש"מענישים" בהתנהגות כזאת, ויש אנשים שהתגובה שלהם כשהם נסערים או כאובים היא התנתקות והסתגרות עד שהם נרגעים וחוזרים.

אם זה נעשה באופן מעניש, כדאי לפנות לעזרה חיצונית. אם זה חלק מדפוס התנהלות מסתגר בזמן קושי, אפשר להתחיל גם בשיח ביניכם.

כך או אחרת חשוב לשוחח על התחושות שלך מול זה. אפשר ורצוי, בכללית לדבר על התגובות והאוטומטים שלכם בזמני פגיעות. הרבה פעמים אצל זוגות אלה תגובות שמפעילות זו את זו.

לדוגמא צד שפגוע וצועק, ומלחיץ את הצד השני שרגיש להרמת קול, שמסתגר ומתרחק בגלל זה ואז הצד הראשון מרגיש נטוש, ויותר נפגע וכועס, וחוזר חלילה.

הרבה פעמים אופן התגובות הללו לפגיעות מוסיפות פגיעה נוספת, גם אם הצד השני צועק כי הוא פגוע, והצד המתרחק מתרחק כי הוא נסער, ושניהם לא מתכוונים לפגוע אחד בשני, אבל תכלס זה מה שקורה.

מודעות לאוטומטים האלה יכולה לסייע לשניכם (ולכל זוג) להתנהל יותר נכון בעיתות משבר.

איש שילמד שהוא כרגע פגוע וזקוק להסתגר שיגיד לפני כן, קשה לי לדבר עכשיו ואני צריך זמן לעצמי לעבד מה שהיה. הצד שהדחף שלו הוא להוציא את מה שמכעיס אותו, שילמד להגיד אני ממש ממש נפגעתי ממך ואני רוצה שנדבר על זה, מתי תהיי פנויה לשמוע אותי? וכן הלאה.

מטבע הפורמט, בני זוג עשויים לדרוך זה על הפצעים אחד של השני. זה לא באג אלא פיצ'ר, שבעבודה נכונה מאפשר לכל אחד להכיר לעומק את הפצעים והדפוסים שלו ושל בן הזוג, ולהתרפא בהתנהלות נכונה.

נשמע פה מהתגובות שאת במצב מזעזע והלך לך על הנישואים.

לא מקלילה, ובאמת זה קשה ברמות. זה השפלה נוראית וכאב מאד גדול לאישה.

רק אומרת שאני גם הייתי חווה את זה מבעלי, וב"ה אנחנו אחרי זה. אין דבר כזה היום.

הינו בטיפול טוב ב"ה. ובאמת שבאנו שתינו כדי לטפל ולא לשמוע ולהמשיך הלאה.

אבל לגמרי לגמרי אנחנו אחרי והסיכוי היום שיקרה דבר כזה הוא אפסי.

הוא פשוט הבין בעלי עד כמה זה לא רלוונטי ולא יכול להיות חלק מהחיים שלנו, ולמד להתמודד.

אש רק מעודדת אותך שאפשר לצאת מיזה. טיפול כמובן יועיל פי מאה מכל שיחה שלכם. אם יש לך סיכוי לשכנע אותו אז הכי טוב.

אם את רוצה המלצה למי שאנחנו הלכנו אפשרי באישי.

ולא אומרת לך טיפול עכשיו 40 שנה. הינו בטיפול ממוקד, כמה חודשים ואנחנו מעל זה.

בעז"ה שיהיה כה גם לכם.

חיבוק על הבדידות... לא קל בכלל.

למקרה שהדברים שאני כתבתי לא היו ברורים.

אני מסכימה מאוד עם הכתוב פה.

אני לפחות, המסר שהתכוונתי להעביר הוא שככה זה לא יכול להימשך וחייב עזרה חיצונית.

ממש לא התכוונתי שיש מקום להפסקת הנישואים.

ובכללי אני בעד הפסקה במקרים קיצוניים בלבד. 

מבינה לגמרי גם את הבהלה.

באמת זה ממש לא נעים.

אבל ב"ה אפשר לצאת מיזה. מטפלים ויוצאים והחיים אחרי הם כל כך אחרים.

החיים בצל החשש של 'אולי עכשיו משהו לא יתאים לו ויגזר עלי שקט של יומיים' זה זוועה.

אחרי שעובר החשש נפתחים עולמות. בעז"ה.

אני חושבת שלמרות שאמרת את זה בנחת, התפיסה שלך את הגברים עצובה.

אני לא חושבת שהם פוזלים לדשא של השכן. אני חושבת שהם יותר מתרשמים בקלות ממראה עיניים, אבל לפזול לדשא של השכן זה עניין של הלב ולא של מבט.

לא רואה לאן שיחה כזאת מקדמת. מילא אם היה תיאורטי, אבל הבאת דוגמא שבפועל משפילה את בעלך, וזה גם קצת מכה מתחת לחגורה, בשיחה אגבית להגיד לו שהוא התרגש מהמלצרית...זה משפיל.

את מתארת הרבה נחת וזרימה בתחילת השיחה, אבל לפי התגובה שלך בסוף את יכולה להבין שזה לא באמת קליל בעינייך - ובצדק.

את אומרת שלא נפגעת אבל זה רק כי בראש שלך נתת הסבר, אבל הנה ההסבר לא היה נכון וכן נפגעת.

וברור לגמרי למה. זה מעליב.

מיותר לגמרי מצד בעלך להגיד את זה

מיותר לגמרי מצידך לדחוק אותו לשם

וזה בדיוק הסיבה שהשיחה הזאת פשוט היה מיותרת מראש...

איך הייתי מגיבה?

כנראה בצורה תינוקית נעלבת מאד מאד וכועסת ועוזבת את השיחה - או רק שותקת או הולכת ממש.

כלומר, כן, ברור שגם אנשים נשואים יכולים להתרשם מאנשים אחרים בני המין השני.

וגם אני לא חושבת שזו בעיה להעלות את זה כטענה כללית מול האיש.

אני חושבת שזו בעיה להביא את זה לחיים המציאותיים האישיים שלכם.

מילא היית אומרת על אנג'לינה ג'ולי שברור שהיא יפה, או שאפילו היית אומרת על בראד פיט.

אבל זה לא במציאות.

להביא למציאות, בטח כשאת נותנת את הדוגמה השלילית *עליו* (ולא עלייך), זה לבשל לעצמך את הדייסה.

קודם כל העיקרון של להגיד על הצד השני. דמייני שהשיחה הייתה בנושא אחר - קנאה, כעס משהו כזה. את מבינה שזה מאוד שונה אם תתני דוגמה על *עצמך* שהרגשת בה קנאה/כעס, מאשר שתתני עליו?

ולנושא שלכם ספציפית… איך זה יכול לעשות טוב לזוגיות שלכם? או של כל אחד? אם מדברים על זה פרקטית. על ההיא מהמסעדה. ההוא שהסתכל והמלצרית שכך וכך.

זה קצת כמו שתדברו לפרטי פרטים איך הרגשתם כלפי איזה אקס/ית מהעבר. נכון, כנראה היו שם תחושות של אהבה ומשיכה כלשהן, אבל למה לפרט??? איך זה מועיל?

היה, נגמר, מתרכזים בזוגיות שלכם, במחויבות ובייחוד שלכם אחד לשניה. זהו. 

כמה חוכמה תבונה ורגישות יש בך! ❤

ורק לגבי הסיפא -

זו ממש לא צורה תינוקית אלא הכי אנושית שיש,

ואישה ששומעת כך מבעלה ומרגישה פגיעה הכי מוצדקת בבלעדיות, במחמאות, במבט, בכיוונון הלב, שרוצה וצריכה להרגיש היחידה עבורו מגיבה מתוך מנגנון הגנה הכי אנושי שיש בדיוק כמו שהיטבת לתאר - או כעס (FIGHT) או עזיבת השיחה (FLIGHT) או שותקת (FREEZ).

שאלו מנגנוני ההגנה שלנו עד ה120 ולא רק בינקות, וטוב מאוד שהם שם כדי להגן עלינו ולאותת לנו שמשהו כאן באמת פגע בנו והיווה איום עלינו, ע"י איום על מימוש הצרכים שלנו במקרה הזה.

ותיווך נכון ונתינת מקום נכונה לעצמינו לכל המתחולל בנו גם ודווקא אז, ואח"כ תיקשור נכון של זה לבן/בת הזוג יכולים גם להביא לצמיחה גדולה, לריפוי, לבניית קומה נוספת.

לא נפגעתי כי חשבתי שזה מראה עיניים, אבל שהוא דיבר על השפתיים הרגשתי שזה כבר עניין של הלב, ולא האמנתי שהוא ממשיך לחזור על זה...

גם כשהוא התרגש מהמלצרית במסעדה זה פגע בכבודי כי היא הרגישה את זה, אבל הבלגתי עד אותו רגע שהעלתי את זה בשיחה בשבת

ופותח שרשורים הזויים.

ולא תקין בעליל כמובן.

אין סיכוי שהוא דיבר ככה על שפתיים מבלי שהוא חשב לנשק אותן.

ולהגיד שוב ושוב זאת אפילו לא מחשבה חולפת, ממש לקח את זה איתו.

חוסר טאקט מתמשך, אולי הוא חטף שבץ או משהו.

לא מדברת ספציפית על השרשור הזה,

אבל בהחלט באופן כללי:

את צודקת לגמרי שעלולים להיות פעמים (ואף פעמים רבות לצערינו) שיפתחו שירשורים לא אמיתיים.

כלומר שכל הנכתב בהם לא אמיתי, או חלק אמיתי וחלק לא.

או שהפותחת מזדהה כאישה, אך "היא" בעצם גבר.

או שהפותח מזדהה כגבר, אך "הוא" בעצם אישה.

או שמשנים את הפרטים בצורה שקשה לקלוע לסיטואציה האמיתית ולהתאים את המענה,

או שיש באמת מקרים אפילו של מטרידים או אנשים/נשים עם כוונות לא טובות כלל שמנצלים את הבמה ואז פונים באישי להמשך ולעשות עוד רע חלילה,

או "סתם" משועממים,

או נערים/ות,

או טרולים,

או מעוניינים להביא נושאים פרובוקטיבים או עם פן "גופני" / "מיני" / "מוצנע" וכן הלאה

וחשוב ממש להיזהר.

גם לבחור למי להגיב אפילו בבמה פתוחה

ובטח שבאישי

ותמיד אם לא מתאים או מרגיש מוזר אפשר לדווח, ובעיקר לשמור על עצמינו, כל אחד על עצמו או עצמה.

אז כאן ספציפית יכול להיות שהכל אמת לאמיתה? ודאי.

יכול להיות שלא? יכול.

איך נדע? לא יודעת אם אפשר לדעת בוודאות כמעט אף פעם, אבל כל אחד ומה שהוא/היא מרגישים.

וחשוב גם לעקוב ו"להיות עם היד על הדופק" אם משהו נראה חשוד.

וגם כשכתבתי את זה אישית אני באמביוולנטיות,

כי מאוד יכול להיות שהכל אותנטי ואז זה עלול לפגוע בפותחת, ומתנצלת מראש אם כך, לא זו הכוונה.

אך העיקרון באופן כללי חשוב מאוד בפני עצמו ולכן היה חשוב לי בכל זאת לכתוב ולחזק את הנקודה הזו עבור כולנו.

אינך אחראית על ולא תתורו שלו, לא באופן רוחני שתילחצי שיגיע לגיהנום , ולא ב'לחץ' להיות 'מלכת היופי' עבורו

הוא פתוח איתך וזה יפה .

הקטע שהוא המחיש לך ככה - אולי יש לו פער כלשהו נוירולוגי וכו

אינך חייבת לקחת ללב

תחשבי שבעלך יתלונן, שבגלל שקנה לך שמלה חדשה, ולמרות זאת התעכבת על כל חלון ראווה אחרי זה, סימן שאינך אוהבת אותו

ממש קשורה לנושא.

נראה שלא הבנת את כוונתי

שוב - התפעל ממשהו מסויים בחוסר טאקט

אבל משמע ששם נעצר

לגבי שיתוף עם חברותייך זה לכאורה בעייתי

כלומר, פגעו בי - למרות זאת אני יכול לפגוע בחזרה רק לפי התו'ל- הדין . ולא להשתולל יותר מדי. עם כל הכאב והכבוד .

ושוב ממליץ לבדוק אם קיים אצלו פער כלשהו נוירולוגי תקשורתי וכו

וגם אם כן, לא באתי לתת כאן דין וחשבון, נכנסתי כדי לקבל תמונה ותגובות שיפוטיות לא מעליבות אותי אבל פחות משרתות את המטרה שלשמה שיתפתי באנונימיות סיטואציה רגישה.

וזו לא סתם התפעלות בחוסר טאקט, יש פה חוסר כבוד ורגישות ופגיעה באינטימיות. זה לא נעצר שם, זה מלווה אותנו הרבה זמן...

אז כאן יש נקודה שניתן לפתוח

חוסר כבוד וכו שציינת

מתי התחיל , מדוע, האם ואיך ניתן לטפל

עוד משהו -

אנשים כאן כותבים על מנת לנסות לסייע

אז גם אם תגובה אינה מה שהפותח ציפה לקבל - לא צריך לקחת קשה

ולפעמים משהו לא בעניין עלול במבט שני לשפוך אור

נראה לי ש נגמרו לי השמות לא הגיבה כאן

מסתמא יהיה לה מה לאמר

ברור שזה אסור לו הלכתית להסתכל עליה ובטח שלא להתמוגג מיופיה.

והוא נכשל

אבל אפשר בקטע הזוגי להסביר, שהוא מעביר את ההתפעלות אלייך.

וגם לשיתוף איתך.

זה לא כל כך נורא מבחינה זוגית. לדעתי.

אולי סוג של רמז שהוא היה רוצה שתעשי עיצוב שפתיים כלשהו.

באמת אמירה מיותרת יחסית.

מבחינה הלכתית ומוסרית, ברור שההסתכלות והמשך ההתפעלות אסורה.

ולא רוצה עיצוב שפתיים, יש לי שפתיים עבות ויפות וכל מי ששמע שזה מה שאמר, אמר שמוזר שהוא אמר את זה דווקא לי...

אבל הגלגל ממשיך להתגלגל...

למה עוד אנשים בסביתך יודעים עליו שאמר כך? 

שהבעיה היא לא השפתיים שלי אלא האמירה שלו

וכאילו לרמוז לאישה לעשות עיצוב שפתיים זה חכם והגיוני, יש פה תגובות מפתיעות...

כי באמת לא סביר לשתף באמירה כזו של בעלך את הסובבים אותך

לגופו של עניין האמירה לא רלוונטית

לחשוב שגברים פוזלים לדשא של השכן זה לא חשיבה בריאה ונכונה לקשר זוגי ואם בעלך פועל ככה שיעשה עבודה עם עצמו..

גם גבר שהוא לא דוס ולא עם זקן וכיפה גדולה יכול להיות נאמן..המראה זה חארטה אז שיפסיק להתמקד במראה ויתחיל לעשות עבודה פנימית

וזה מקובל עלי שחושבים שאני טרול משועמם, זה לא לוחץ עלי לחשוף פרטים שאני מעוניינת לשמור לעצמי...

אבל אם יש פה נשים וגברים שאמירה כזאת עוברת על ידם בשתיקה, וחושבים שאישה ממשיכה להרגיש נאהבת ונחשקת אחרי דיבור כזה אז כדאי שיזכרו שהחיים והמוות ביד הלשון.

ואם למישהו נראה מוזר ששיתפתי והתייעצתי עם סובבים שלי לגבי אמירה כזאת, כנראה לא מבין כמה זו אמירה שפוגעת בליבה של האינטימיות.

אבל זו הנקןדה זה שיח אינטימי של בני זוג

לא מתאים לשתף אותו עם אף אחד

פרט לבעלי מקצוע במידת הצורך...

אבל אם מציע לך לצאת איתו בהמשך תתחמקי. אל תגידי למה.

אם כבר דיברתם על הנושא שהוא פלרטטן ומסתכל על נשים אחרות והוא יודע שזה כואב לך.

כואב לך זה אומר שזה אמור גם לכאוב לו

אם אשתו עצובה בגלל שהוא מסתכל על נשים אחרות אז הוא פוגע בעצמו

מה הענין שלך לצאת למסעדה איתו ולחזור כאובה

עד שהוא לא יבין שאין פלרטוטים ואין מבטים בצורה כזאת שמכאיבים לך אין סיבה לצאת איתו

אגב אני מסכימה עם הפסקה הראשונה שכתבת, גברים צריכים להעריך ולזכור מה יש להם בבית!

דרך הטבע שיש משיכות כל הזמן. כל עוד לא ממשים אותן חס וחלילה, אין מה לדבר על זה.

זה רק ייצור פגיעה, העלבה ומתח. שום דבר טוב לא יכול לצאת מזה.

אם פתחת בטיפשות את הנושא, קבלי את משיכותיו בכנות. כשמבשלים חמין מקולקל - אין מה להתפלא אם יוצא מזה קלקול קיבה.

יש ציפייה ליצור משיכה, ולכן היעלבות כששומעים על משיכה לאחרות. וזה גם נוגע בדימוי עצמי.

אי אפשר לעצור את המשיכות לאחרות, זה דרכו של עולם. אפשר להעצים את המשיכה אליך. באופן חיובי, לא באופן שלילי.

כלומר: טוב ורצוי לדבר על - כמה אני יפה בעיניך, נכון שאתה אוהב את השפתיים שלי, מה הכי יפה בי שאתה הכי אוהב ונמשך. כאלה שאלות, שיעשו רק טוב.

עכשיו שכבר נאמרה האמירה שלו - מציע לך לא למסגר אותה ולעשות ממנה עניין. זו תחושה רגעית של משיכה מקומית. זה לא אומר שהוא לא נמשך אליך ולא שאת פגומה.

אבל הוא לא חכם מספיק . אם היה חכם לא היה בוער לו לבהות באישה אחרת כשהוא נמצא ליד אשתו

עד שהם אירגנו יציאה ויצאו הוא יכל להתאמץ בשעתים של היציאה לא להסתכל על אישה אחרת.

מה יצא לו? התאמצו ליציאה ובמקום להתקרב אחד לשני יצא הפוך. וכל זה למה? כי לא יכל להתאפק ביציאה הזאת לא להסתכל על אישה אחרת ולא לכבד את האישה שלו.

לצאת זה טירחה זה ביביסיטר זה ארגון הילדים.

יצא שכרו בהפסדו

המלומדות, הנבונות והלא טיפשות בכלל, מזל שאתה כאן להציל אותי מהבעירות שלי.

אפשר לנעול את השרשור אני רואה שהוא מיצה את עצמו...

או שעבר פס מגנטי בפועל

האם יש בפירוט מס' טלפון של החברה

האם חיוב מוכר שעבר בעלות

האם מישהו שנתת לו לשלם משהו דרכך

האם הוצג? כן

זה אומר הכרטיס כאילו עבר בפועל? איך זה הגיוני?

בעלי אמר שאולי זה בית עסק ששינה שם וכתובת אבל איך אני יודעת מה הוא?

תכחישי עסקה דרך חברת האשראי. הם מאוד מקפידים על הדברים האלה.

קודם לבדוק טוב מי זה העסק הזה, רק אחר כך להכחיש אם הבירור לא עזר.

לא מקבלים קנס מחברת אשראי כל כך מהר. בתור מי שמתפעל כמה עסקים שסולקים ומקבלים הכחשות.

איך אני מבררת מי זה?

כי השם ממש לא מוכר לי, ולא הכתובת

קרה לי פעם גם שהיה לי חיוב מוזר וכשהשוותי תאריכים וסכומים הבנתי שזה סתם שייק שקניתי בריבר ומשום מה בחיוב הופיע "דעבול גלצבי" או איזה משהו הזוי דומה

תנסי להיזכר מה עשית באותו יום או אולי נתת את הכרטיס למישהו אחר?

אפשר גם לבדוק באתר של החברת אשראי עצמה פעמים יש שם יותר פירוט

את גדולה! צודקת חחחח

תודה גם ל @רק נשמה זה באמת שם מוזר מאוד למשהו אחר חחח

כיוונים מעניינים

ממליץ למצוא חצי שעה פנויה ולטפל

לפחות באפליקציה של מקס.

נניח אם אני מעבירה בביט משהו תפעולי, וזה יורד מהאשראי, כתוב באשראי ביט. אז אני מוסיפה הערה קטנה מה זה כדי שיהיה לי אח"כ.

או לפעמים גם על רכישות משמעותיות שלא ברור מה הן (נניח איזה מוצר חשמל. לכי תזכרי מה קנית במחסני חשמל ביוני).

ברוב הדברים כמובן לא צריך. רמי לוי זה רמי לוי, אין יותר מדי מה להתבלבל… 

סליחה על השליליות, אבל האם יש לדעתך הרבה זוגות שמצליחים לחיות בצורה האידיאלית עליה את מדברת?

נראה שכל כך הרבה זוגות מסתבכים, וגם אצל אלו שלא, נראה שיש יותר מדי מקרים שכלפי חוץ נראים מקסימום כבינוניות, ולא כמשהו מספק מספיק.

הם בד"כ לא יפרסמו זאת בראש חוצות או אפילו בפלטפורמה מצומצמת.

ויש עוד הרבה המון אחרים שיכולים בהחלט להגיע לשם. ואם לא מצליחים לבד אז עם העזרה הנכונה והמותאמת אליהם ביותר.

ויותר מהמילה "אידיאלית" שכתבת הייתי מגדירה זאת כ"השקעה", "לימוד", "כיוונון המשאבים למקום הנכון", "עבודה הכי מתגמלת" וכן הלאה...

כי זה לא "פוף" קורה או שלא

זה לא ש"אנחנו זוג "דפוק" והם לא"

זה לא ש"אין לנו את זה" ו"להם יש"

זה לא "לחיות בחלום ורוד על ענן כל החיים בלי להשקיע"

אלא זה באמת באמת לימוד

ואף אחד מאיתנו לא נולד יודע זוגיות

כולנו

ותורה היא ולימוד היא צריכה

וכלל שיותר נלמד ויותר ניישם נגדל לתוך זה ונצמח עוד ועוד, גם בתור האדם האינדיבידואל שאנחנו וגם בתור הזוג שאנחנו ב"ה.

הכל בראש, באמת.

מיליארדי אנשים חיים באסיה, אירופה ובאמריקה עם טמפרטורות נמוכות בעשרות מעלות צלזיוס לעומת ירושלים, והחיים שם נמשכים כרגיל, ילדים הולכים לגני השעשועים אחר הצהריים, אנשים עושים הליכות וריצות בשביל הכושר, ילדים במעונות יוצאים לחצר אם לא גשום או מושלג...

אין להם dna שונה שמגן עליהם מהקור, הם פשוט רגילים אליו ויודעים שהוא חלק מהחיים. הכל בראש. אם מחליטים שטמפרטורה נמוכה היא חלק מהחיים ופשוט ממשיכים כרגיל, אז זה קורה. 

בקיצור, אל תוותרו בגלל הקור על אף אטרקציה או משהו שאתם רוצים לעשות. תתלבשו חם וצאו ליהנות!

ואסביר:

ארון הבגדים של כל אחד מאיתנו מותאם לצרכים האישיים, מושפע ממזג האויר שרגילים אליו.  

בארץ - ארון הבגדים ומגוון הפריטים של תושבי הערבה ואילת בהכרח שונה מהמקביל לו של תושבי ירושלים, גוש עציון, הגליל העליון והגולן.  

בחו"ל, אופנת החורף מותאמת למזג האויר המקומי.  בגדים הרבה יותר חמים מהמקובל בישראל.  

שכנים שלנו (אנשים מבוגרים) שעלו לישראל לפני לא מעט שנים, היו עכשיו בטיול של שבועיים בארה"ב.  בביקור משפחתי לרגל יום הולדת לסבא שם.  בניו ג'רזי.  סיפרו שקפאו מקור !! נאלצו לקנות שם מעילים כי המעיל שהביאו מהארץ לא הספיק 🥶 - וזה מזג אויר שהם היו רגילים אליו בילדות ובשנות הנעורים עד שעלו לארץ. פשוט הביגוד  שיש להם היום כבר לא מותאם לסביבה הקודמת.

גם שאנחנו מטיילים בחו"ל ונכנסים לעשות שופינג - הרבה מאוד מהאופנה לא מתאימה למזג האויר בארץ. 

אבל הקור הירושלמי הוא לא הקור האירופאי, ולא דורש ביגוד מיוחד... 

פליז ג'וזף קאופמן שיש לכל תלמיד ישיבה תיכונית ומלווה אותו עד שאשתו זורקת לו בגיל 50, בהחלט עושה את העבודה.

אם אתם בקטע של יינות גם את יקב גוש עציון וגם את יקב פסגות שיש סיורי טעימות.

מוזיאון אסירי המחתרות מהמם אם אתם אוהבים היסטוריה.

אני אנסה לחשוב על עוד רעיונות...

כלומר, אני צריך לצאת לשלוש תפילות ביום.

חוץ מזה בפעם האחרונה בשלושה ימים עשינו טיול קצר בחוץ ושאר הזמן נתנו לעצמינו, לדבר, להקשיב ולהתפנק ביחד בלי 'כוננות ילדים' נון סטופ. בהנחה שיש חימום במקום שמתארחים בו - זה לא בעיה.

למען האמת, אולי ישתנה השבוע, נכון לכרגע עוד לא באמת התחיל החורף. שבוע שעבר בירושלים בשעות היום היה אפשר להיות קייצי לגמרי, בערב היה צריך סוודר.

לבדוק באתר של עיריית ירושלים.

או להתקשר ל106 לברר.

יש בירושלים מבחר מקומות בילוי .מוזאונים,אתרי מורשת.

שוק מחנה יהודה .שכונות כמו ימין משה או נחלת שבעה.

מוזיאון המדע בלי ילדים זו חוויה אחרת וממש מומלצת!

הגן הבוטני.

יש סדנת יצירה בקרמיקה השכונת מקור ברוך- 5 דקות הליכה מהשוק. אני רואה שם מלא זוגות.

מוזיאון המוזיקה- ממש קרוב למדרחוב.

מכון המקדש.

יש הרבה הופעות, חפשו לכם משהו שאתם אוהבים ושיתאים לכם (נדמה לי שאבו טבלה בירושלים בזמן הקרוב)