יצא לנו לצאת קצת בלי הילד וגם יחד איתו וזה משפר את המצב לזמן קצר ואז חוזרים אחורה..

מאחלת לך שהיא תחזור ותתקרב מהר

יכול להיות שבגלל בעיות התקשורת היא מרגישה ריחוק והטהרה זה חלק מזה?

מחזקת את ידיך ללכת ליעוץ זוגי לבד, (או לטיפול עצמי)

ולנסות לטפל ולעשות הכל בשביל לפתור את בעיות התקשורת, יכול להיות שזה חלק חשוב בבעיה.

בהצלחה

תודה רבה. אני חושב שזה מצטרף אבל באופן כללי קשה לה עם ההלכה. היא התחילה להיכנס לקבוצות פמיניסטיות למיניהן בפייסבוק ולתאר לי כאילו כל הנשים פשוט סובלות מכל הנושא ושהוא לא מועיל בשום דבר. לא ציינתי גם שהיא בשבועות האחרונים הפסיקה גם לשמור שבת בבית (רק בחדר וכו') ככה שזה משהו יותר כללי

לפני ההריון היתה לה בעיה של דימומים אז התייעצנו עם רב גדול שאמר לה לעשות ממש מינימום בדיקות והדריך אותה. היינו מותרים חודש וחצי אחר הלידה לאיזה שבועיים ומאז שוב נאסרנו והיא כרגע לא רוצה שוב לטבול..

הבעיה שלי היא שאני לא אצליח להביא אותה לרב. אפילו ליועץ זוגי חילוני היא לא מוכנה..

 להיות אסורים שלושה חודשים אחרי לידה זה המוווווווון זמן!

ממליצה ממש להתייעץ עם הרב.

הכל בא כנראה מצעיריות, חוסר הבנה בדברים בסיסיים ביותר (אצלה. אתה דווקא כותב ממש בוגר ושקול). וזה מצטרף לקשיים רגילים שיש לאשה אחרי לידה, ובמצבים "הורמונאליים".

ראשית, חשוב שאתה תדע את האמת:

זה שאתה לומד בישיבה, תוך שימת לב לעזרה בבית, זה לא על חשבון הבית, אלא בונה את הבית. אם לא היית בישיבה, אלא סתם אדם שעוסק במשהו שחשוב לו ביותר, ואשתו מתלוננת, לא היית מגיב כנראה בעדינות כמו שמגיב בחור ישיבה כמוך... ב"ה.

נושא דחיית הריון ע"י הורמונים, כמובן לא קשור לצד ה"דתי". מבחינה "דתית" יש גם אופנים אחרים. זה לא קשור לענין. ואם היתה קצת יותר בוגרת, אז יכלה לשאול רב/רופאה לגבי אמצעים שגורמים לפחות דימומים. זה לא סיפור ענקי. 

ואתה צריך לדעת, ולהיות חזק בכך, שכאשר אנשים כאילו "עוזרים" במצב בו האשה אסורה, לא שומרים חלילה על הגדרים, אז אח"כ היא יכולה גם להתלונן ש"למרבית הפלא" התגלגלו גם הלאה, ובזמנים שעדיין לא מתאימים לכך כי הגוף לא התאושש.  הלכות נידה לא באו לאמלל, אלא ליייצר בתוך הנישואין קשר שבו הצד הפיזי מגיע בזמן מיטבי, ויכול לבטא עומק פנימי, כאיש ואשתו, ולא להידרדר להתגברות הגסות החומרי ללא התחשבות-אמת במוכנות הפנימית ובזמן הנכון.

ועל כן, אינה מקריבה את "גופה ופרטיותה" כדי שאתה תהיה מרוצה.. הדבר הכי בסיסי במשפחות בישראל הוא טהרת המשפחה. האישות הוא דבר משותף, לא "שלה", וההתנהלות עפ"י ההלכה, שעל דעת זה נישאתם, היא התנאי כדי שהשותפות הזו תתקיים. זה לא "בשבילך", אלא גם בשבילה. שהרי בלי זה לא ניתן להתקרב זה אל זה.

ועל כן גם ברור שלא שייך שהיא "תיגע" בך כשהיא נידה. גם לך יש "גופך ופרטיותך".. חושבני שצריך לומר לה באופן בהיר, בנחת, שאתה רוצה לשמור על הלכות נידה, ועל כן היא צריכה לכבד את זה ולא לגעת בך בניגוד לרצונך, למרות שאתה מאד אוהב אותה..

כעת לגביה. נראה שהיא די מבולבלת ומסכנה.. לא רוצה שיתערבו אחרים "ביניכם", אבל מדברת על הפרדת הביניכם.. רוצה את הקרבה (מנסה "ליגוע") ומדברת על גירושין..

כדאי שתנסה לדבר איתה, בשעה קצת "טובה".. תגיד לה שאתה אוהב אותה, ויחד עם זה שברור שאם הנושא של טהרת המשפחה היה מאד מובן לה, היתה לוקחת אותו ברצון, על אף הקושי, כמו שלוקחים דברים שלצורך רפואה וכד' בגלל הבנת חשיבותם. אז שכדאי לנצל את ההזדמנות הזו, לשבת ביחד עם מישהו שיסביר למה זה חשוב, להרחיב את האופקים וזה יתן יותר כח. כך גם לגבי התייעצות, לומר לה שיש בעולם אנשים עם נסיון לגבי היתקלות במצבים של קושי אחרי לידה, בין בני זוג וכד'; שהתייעצות זה לא להיכנס ביניכם, אלא לתת כיוונים ואח"כ זה חוזר אל רשות היחיד שלכם. להסביר שזה לא להחליש את מה שפרטי שלכם, אלא לתת חיזוק שהפרטי הזה יוכל להימשך טוב.

אם יצליח - מה טוב. אם לא - אכן תתייעץ לבד.

בינתיים, להרבות אהבה, אמפתיה, להקשיב ולהסכים עם זה שקשה לה - אבל לא לתת שמץ של לעבור על ההלכה במה שנוגע אליך. צריכה מצד אחד את התמיכה הרגשית (נתקלה במצבים שלא פגשה מעולם. הריון, לידה, הורמנים..) ללא כ"כ קשר ל"היגיון" - ומצד שני, גם את התחושה שאתה יציב, יודע מה רצה מעצמך, יש לך גבולות שמוצבים בנועם, ללא שמץ "עוינות", אבל בהירים.

הצלחה רבה.

דברים רבים נוספים בהלכה, כך שהיא מפרשת את זה כריחוק מהתורה.. ככה שאם חסר הבסיס אין כל כך מה לבנות קומות של כמה זה חשוב.

באמת היא בתקופה מאוד מבולבלת, אבל דווקא לגבי זה היא נראית מאוד נחושה.

תודה על העצות

קודם כל, חשוב שאתה תהיה שלם עם עצמך ועם צדקת דרכך.

זה יוכל לתת לך גם סבלנות לנסות לעזור לה בכך.

ונכון. הבסיס הוא הבעיה, בנוסף למצב הייחודי. ולכן, חשוב שהיא תגיע למצב שמבינה שיש כאן דרך שבלי להזדהות איתה או לפחות לרצות לברר את הכיוון, זה קשה. והמסקנה היא, שבהיות שהתחתנתם בכיוון זה, אז שווה לנסות לפחות לשמוע על הערך - לא רק של הלכות נידה, אלא בכללי. יש לה בעיה עם דברים בהלכה, התחתנה עם בחור ישיבה, אז דרך המלך היא לפחות לנסות לשמוע משהו - רב, רבנית, שיעורים.. הסברה כלשהי כדי שתהיה לה האופציה לרצות בכיוון הזה.

ומה שהיא נראית "נחושה" - הרצון פועל גם על הנחישות. אם תרגיש אהובה, עם הכללים האמיתיים הללו, וממילא גם תרצה לא לאבד את היחס והקרבה - אז גם תהיה אולי מוכנה לנסות להיות יותר שלימה עם הכיוון בו אתה הולך. ללמוד קצת, להבין יותר.

היא לא הפסיקה לשמור מצוות, אלא יש לה אי הבנה ושאלות לגבי מה שגדלה בו. ביחוד בנסיבות שזה "מפריע" לה.

אם היו מתחתנים יותר מאוחר, יש להניח שהשלב הזה היה עובר אצלה בירור כרווקה.

תצטרך ללמוד שכנשואה עוד יותר חשוב ללבן את יסודות הדברים ולהיות יותר שלמה איתם. זה כיוון של בית, זה בין איש לאשתו, זה חינוך ילדים.

אמן. - נשואים טריים

בנושאים שנוגעים לשניהם - ועל דעת זה התחתנו - וכמובן אין השוואה בין "האשה סובלת" מהדרך ההלכתית, לבין לגרום לאיש לעבור על מצוות ה' - 

אז אולי דווקא, אם כבר חושבים שאפשר להמליץ - האשה היא זו ש"תשנה את התפיסה" איך נוהגים בשותפות כשצד אחד "משנה תפיסה"?..

[בנוגע לפסיקת ההלכה, אני מציע להשאיר לפוסקי הלכה. אני לא שמעתי על מי שמתיר "להחזיק יד" בלידה. אם היו פוסקים מובהקים באמת שהיו פוסקים כך, למשל, אז ממילא היה ניתן להקל כמו בעוד דברים שמקלים בשעת צורך. כך גם לגבי "יתלו בפצע פנימי", זה לא "יש רבנים" אלא יש כללים מאד ברורים מתי תולים בכך ומתי לא. אם לא רוצים להזדקק למישהו/י חיצוני/ת, אז לומדים היטב את ההלכה, עושים "שימוש חכמים", ועם הזמן יודעים לא מעט דברים לבד. ולגבי "יש מהלכות נידה שאפשר להקל במצבים כאלה" - האם גם לגבי ילד חולה בבית, היינו אומרים "אפשר להקל", לגבי כל מיני דברים בלי לשאול רופא? או ששם ח"ו יכול לקרות אסון? אז גם מלא לשמור הלכות נידה יכול לקרות אסון, בעצם אי שמירתם. לכן, אם רוצים לשאול במה אפשר להקל לאור המצב המורכב, צריך לשאול פוסק מובהק. אבל לא סתם לזרוק ש"אפשר להקל"]

יש הבדל גדול בין נישואין בגלל מראה מסויים וכד', לנישואין ע"ד שמירת מצוות.

אהבה התלויה בדבר, הדוגמה שמובאת לגביה במשנה, היא אהבת אמנון ותמר - דהיינו, חיצוניות. בטל דבר - בטלה אהבה. דברים שקשורים למהות החיים, זה לא "תלויה בדבר", זה ממש ענין עיקרי, לפעמים גם באהבה עצמה. נכון שיכולה להיות מציאות אחרת; אבל אני חושש שהמחשבה כאילו כל "שינוי נפשי" אפילו שהוא בכל דרך החיים הבסיסית, אינה משנה ל"אהבה".. זה עצמו לעיתים מה שלא בוגר. לא סותר שכמובן כל אדם מתפתח, ובתוך האישיות המוכרת והאהובה, יכולים להיות תזוזות (הדדיות) שהיחס מתפתח איתן.

אני לא אמרתי שהיא בהכרח "תתיישר" עם מה שבצדק הוא הולך בו; אלא הגבתי על המלצתך לכיוון השני, שבעצם הוא יוותר על מה שהכי מהותי בחיים, חס ושלום. ועל זה כתבתי, ש"אם כבר חושבים שאפשר להמליץ" (כי אני לא באמת חושב שיש כאן מקום להמליץ סיסטמאטית לשנות את החשיבה, לו - כי זה לא צודק. לה - כי זה לא יעזור בצורה כזו..), אז ההמלצה צריכה להיות לכיוון מי שמשנה את מה שעליו הוקם הבית.  ולא מדובר פה בנשואים המון זמן, בית טרי שהוקם על היסוד הכי בסיסי של שמירת מצוות.

הוא אינו יכול "לוותר" כי זה לא שלו. זה צו ה'. השמירה מצידו אינה "כופה עליה". זו טעות מוחלטת. אנשים שהתחתנו על דעת שהם שומרים טהרה, אין האיש כופה על האשה בכך שאינו נותן לה להחטיא אותו.. איפה נשמע כדבר הזה... "כפיה", זה רק כשמישהו מנסה לכוף עצמו על השני ללא הסכמתו.

אלא מה? את צודקת בעיקרון. מכיון שרוצים לנסות להציל, צריך לבדוק במה מותר ללכת "לקראתה" שתרגיש רצויה ואהובה למרות דמיונתיה (המוטעים) ובמה לא. אבל זה לא בהמלצות קלילות בפורום, בנושאים חמורים שבחמורים. "רב עם כתפיים רחבות" - דהיינו, ממש גדול בתורה ובהכרת נפש האדם והמציאות - זו אמירה נכונה.

וגם מה שכתבת על לשדר הרבה אהבה וכו', מסכים איתך, כפי שגם כתבתי לפני כן. לא שהוא "מחפש פשרה", זה יוצר מצגת שווא שאינה טובה לאף אחד מהם, אבל כן שחושב איך יכול להקל עליה ולגרום שתרגיש טוב ונעים.

וגם נכון, שיש סכוי שתירגע, ודברים אצלה ישתנו עם הזמן  לטובה. אבל זה, דווקא אם מתוך היחס האוהב, יווצר גם רצון ללמוד את הדברים, לברר בנחת. סה"כ, היא בגיל ושלב של בניית תפיסת עולם. חשוב שלא תתקבע תפיסה אחרת. 

שיהיה לטובה בעז"ה.

אבל, אתה צריך לראות על המה הגבתי.

כאשר מישהי מציבה כ"עיקרון", שבדברים שנוגעים לשניהם והאשה "סובלת" מקיום ההלכה, אז כדאי שהאיש יחשוב על שינוי התפיסה ההלכתית, ומביאה דוגמה "בוטה", זה לא נכון כעיקרון. כאשר מתחתנים על דעת שמירת ההלכה, מי שצריך לחשוב על שינוי תפיסה במה שנוגע לשניהם, כאשר זה לא נוח לו, הוא הצד השני. להבין שלא כל מה שיכול לשנות בתפיסתו האישית, יכול לכוף על זולתו. מה גם, שהשינוי אצלה לא מהיום, לא רק כתוצאה מקשיי המצב.

ואת זה חשוב לדעת לפני המלצות מעשיות. כי יש הבדל, אם אדם יודע שהוא צודק וכעת מנסה לראות במה אפשר להקל כדי לעזור למצב מבולבל שזולתו נקלע - לבין לאבד את היסוד הפנימי. זה יכול לגרור למצבים חמורים, יכול לא להסתיים בזמן קצוב, יכול להחטיא בדברים חמורים שבחמורים. וגם נפשית לא בריא.

אם אדם יודע ברור היכן האמת, ומבין שלצורך שלום-הבית ראוי לבדוק במה באמת ניתן להקל בלי לעבור על איסורי נידה החמורים, זו דרך המלך.

הרי לא כתבתי שהוא יאמר לה "את תשתני" כציטוטך. את זה כתבתי למי שהגיבה על דבריו [הוא לכל היותר יכול להסביר שיש דברים שאינו יכול לזוז מהם, ולנסות איך אפשר לקרב]. כמובן, גם לא "שפטתי" אותה. הדבר האחרון שאעשה במצב כזה..

וזה הדבר השני שכתבתי, שלדברים כאלה לא זורקים דרך פורום דוגמאות שאיני יודע אם יש להן בסיס מינימלי הלכתי. או לומר "יש מהלכות נידה שאפשר להקל". האם גם בענייני רפואה היינו אומרים כך? או ממליצים על מומחה. אבל ללכת לרב עם "כתפיים רחבות", בהחלט; וזה גם מה שאני המלצתי.

לגבי האם יש כאן "חלל עליו שבת אחת כדי שישמור שבתות הרבה" - אינני חושב שזה נכון כפשוטו. שהרי שם מדובר על פיקוח נפש מול חילול שבת. יש כללים בהלכה וצריך פוסקים מובהקים לשיקלולם. אבל אם כתבת באופן "ציורי", כלומר ששווה להקל במה שאפשר עפ"י דעת תורה מובהקת - בזה כבר כתבתי שגם אני סבור כך. ואכן גם אני כתבתי שע"י יחס קרוב רגשית, גם ה"רצון" הנוגדני של הצד השני יכול להשתנות - ובעצם מתברר פתאום לפעמים שמה שהפריע לא היה דווקא ההלכה.

[אני לא מסכים ש"להתגרש" זה בהכרח עבירות שבין אדם לחבירו.. תלוי בנסיבות. הרי עפ"י דרכה של תורה, עוברת על דת יהודית זו עילה מספקת... זה לגבי מה שכתבת מצד דברי הרמב"ם. אבל אכן, למעשה, בדורותינו, בגלל כל מיני נסיבות - לא ממהרים להגיע להיתלות בעילות כאלה. ימין מקרבת]

והדרך שלי לא "מיליטנטית"... אלא שאני חושב שהנזק מלעשות מהל' נידה משהו ש"משנים" אותו לפי הצורך, זה דבר לא נכון. כך גם הטלת הספק אצל איש בדבקותו בהלכות בסיסיות; אחרי הכל, גם הוא אדם צעיר. ופה פורום ציבורי, שיש גם "אוירה" שנוצרת מהדברים.

אבל, תנוח דעתך.. מאחורי הקלעים, גם אני כתבתי לו והצעתי איך אפשר ללכת "לקראת" ואיך אפשר לברר דברים כאלה ובמה ניתן להקל בתוך ההלכה.

ואני מאחל לך הצלחה ושמחה - ולהיבנות מחדש בטוב.

חושבת שעצת רבך מצויינת! והיא תתן לך קשת של כלים ותובנות. תתקשר ליועץ זוגי עוד היום ושריין תאריך.

נסה להרבות את המקומות היציבים ביניכם, חוויות טובות שעושים או חווים יחד ומחוות נעימות שלך כלפיה.

קטונתי...בהצלחה אדירה בכל ורפואה שלימה לבנכם היקר!  

המצב שאתה נמצא בו באמת מצב קשה!! אתה אוהב אותה, מפחד שהכל יתפרק. שהילד יסבול מכל זה!

וכמה היא עברה..חתונה.. לידה.. הרחקות ממושכות.. הורמונים(שמשפיעים יותר מדי על מצבי הרוח) וילד בעל מום שמצריך כ"כ הרבה כוחות נפש. אז כנראה שהיא באמת מנסה לברוח. ויכולהיות שזה נובע לה מהרגשה יותר עמוקה. אולי היא מרגישה שהשם עזב אותה. (למה דווקא לי? וכו)

מה שאני יכולה לייעץ לך- הדבר היחיד שיכול באמת לעזור במצבים כאלה. וכאלה אני מתכוונת- מצבים שהבעיה היא לא בך. אתה מתנהל נכון, רגיש, מבין וכו. אלא הבעיה היא בשני/ה. 
במצבים כאלה- תצעק אל ה'.!!!!!!!!. תתפלל כ"כ חזק ובלי סוף. תפרוק את כל מה שאתה מרגיש בתפילה ודיבורים אליו הרחמן. תזכור שהוא זה הכל, וממנו הכל והוא כ"כ אוהב ומרחם שהוא רק מחכה לך!! אתה הרי רוצה בית כשר ונאמן עם אישה צדקת ומאמינה. תבקש מבורא העולם שיעזור לך!!
בגישה אליה. תמשיך להיות עוזר מכוון מכיל ומקבל(תמיד תנסה לזכור שזה לא היא זה השם). וכמו שאחרים כבר ציינו אל תאפשר מצבים בעייתיים.. (בצורה עדינה ואוהבת- אשתי אני אוהב אותך כ"כ את חשובה לי הכי בעולם אבל תביני אלו האמונות שלי , לך יש את שלך ולי יש שלי כרגע. אנא מאד חשוב לי שתכבדי זאת..) תלכו לרב שיכול להקל בדברים שניתן.

ושוב, תפילות תפילות תפילות : תתפלל שהשם יזכה אותך להכיר וללמוד את מה שהוא רוצה שתלמד מתוך הניסיון הזה, תתפלל שהשם יזכה אותך להכיר קודם כל שזה ממנו וזה לא היא!!!! זה הוא!  זה קלף הניצחון שלך. להפוך את המטרה. במקום להתמלא רגשות קשים עליה- תנסה להכיר שזה מאתו יתברך וככה הישועה שלך תהיה הרבה יותר מהירה כי אם זה הוא ולא היא אז אתה תלוי בו. ולא בה ובהרגשותיה. תתפלל שהשם ירחם עליך ועל הילד- ועליה!!! ובזכות הרחמים שלו יושיע אותך ותזכו לבנות בית כשר ונאמן בע"ה בקרוב!!! 
ישועות טובות ברכה והצלחה בע"ה!!!! בזכות בורא עולם!!!

אלא דיכאון אחרי לידה, כנראה כל העניין של לידה ותינוק היה לה קשה. ובמיוחד שילד נולד עם מום מורכב. יכול להיות שהיא כועסת בגלל זה ואז לא רוצה לשמור מצוות כי בעצם לא מרגישה שה' אוהב  אותה הרי נולד ילד שצריך טיפול ואם זה ככה אז למה לשמור? ואז מתווסף כל הקושי של טהרת המשפחה שכמעט אף אחת לא נהנית מכל התהליך הזה...

אולי אתם צריכים למצוא זוגות שעברו את מה שאתם עוברים עם בנכם החמוד שיתנו כלים איך להתמודד גם מעשית וגם נפשית וגם מבחינת אמונה. אולי קבוצת תמיכה. ושיהיה לה מישהו שיוכל להכיל את כל הקושי הזה. שתוכל להתאוורר עם חברות.

יכול להיות שבאמת סביבה שלכם יותר מדי דוסית בשבילה. לא ברור למה היא התחתנה עם אברך אם היא בגישות כאלו.

בקשר להלכות טהרה כדאי גם לשדר שאתה לא בלחץ ומאוד מעריך שהיא משתדלת ושאתה סומך עליה בעניין. 

התכנון שלי הוא להתחתן לקראת גיל 19,כשאני בשיעור א' בישיבת הסדר ולהישאר שם עד שנה ד' ולסיים את השירות בגיל מאוחר טיפה יחסית.

מה לעשות?אין לי מושג אחי.

המצב על הקרשים...

סרטון מוטביציה:

עוזר בתקופות קשות,בתקופות הקשות ביותר...וכמובן סייעתא דשמיא,בעיקר סייעתא דשמיא.

אשמח שתעדכן אותי מה קורה בהמשך במידה ואתה רוצה.

עשרת הדברות של הזוגיות

https://docs.google.com/document/d/1w7Ky24QkkGAzB13UPnmmkA2l50A48u6IAF8ORBQknxI/edit?usp=sharing

גם אחרי לידה, גם תינוק עם מום.

הייתי מנסה אולי לתמוך בה, לומר שאני מבינה אותה. לא להילחם בה, לא להתווכח.

הקבוצות האלו בפייסבוק - בעיה גדולה!

תנסה להעסיק אותה בעוד משהו חוץ מהמחשב והפלאפון.

ולגבי הלכות - תלך לרבנים מקלים. אל תעמיס עליה.

יש שמתירים דיאפרגמה, יש שמתירים לעשות פחות בדיקות, יש שאפילו מתירים ללכת עם צבעוני.

לא אידיאלי אבל עדיף מכלום.

ושתפסיק עם הסרזט!!! זה באמת נורא, גם לדוסיות.

אפשר התקן לא הורמונלי, אפשר דיאפרגמה.

ואם התינוק לא יונק, אפשר גם נובהרינג.

במקרים שהוויכוח הוא על עניין דתי זה נהיה הרבה יותר מסובך

מצד אחד אנחנו רוצים לתת את מלוא ההבנה לקושי 

אבל מצד שני אנחנו מרגישים צורך להבהיר את האמת: אין ברירה חייבים להיות נאמנים להלכה!

אז זהו שלא!!!

אנחנו לא צריכים לתמוך באלוקים הוא חזק מספיק גם בלעדינו.

בן הזוג זקוק לזה מאד וזה מה שאלוקים מצפה מאיתנו -שנתמוך בבת הזוג.

יתכן שהקצר בתקשורת בא מכך שאשתך מצפה להבנה של הקושי שלה

היא עברה טראומה קשה בלידה,נשארה בלי תמיכה,לבד,באחד הרגעים הכי קשים שבחיים

ואתה עומד מולה ומסביר לה מה צריך להיות: איך אדם אמור להתמודד מול קשיים ואתגרים וכו'

זה בדיוק מה שגורם לקצרים.היא זקוקה עכשיו להבנה לקושי שהיא נמצאת.

האם אתה נמצא עכשיו במצב של קשב בי שום שיפוטיות. רק להבין ולכאוב איתה?....

אם לא, אז זה בדיוק המקום לעבודה.

אני יודע שזה מאד קשה אבל זה חיוני מאד.

שווה לנסות את הדבר הבא:

דמיין לרגע שאברהם חוזר מהר המוריה אחרי שנכשל בניסיון העקידה.

הרחמים גברו בו והוא לא עמד בניסיון ,והוא שבור ומפורק מזה.

 כתוב לו מכתב תמיכה ועידוד אחרי שהוא נכשל.

גייס את כל כישרונותיך כדי להרגיע ולנחם אותו.

אחר כך תראה את המכתב לאשתך.

זה יכול להיות פתח לשיח אחר ביניכם.

בהצלחה!

בטווח ההלכתי יש פתרונות שהתורה הקדושה מספקת במקרים של לכתחילה ושל בדיעבד וזה בהתיעצות עם רב - שמודע לכל הפרטים.

ואם יש מקרה שכבר אין פתרון .

כשאדם מבין שהקב"ה הוא מלך העולם ואין עוד מלבדו והוא רחמן יותר ממך!

ואתה רואה רק חלק קטן מהתמונה ועוד מבין את זה בשכל אנושי, שהוא כמובן לא מודע לכל הרבדים.

אז אתה מבין שכל דבר שהוא הפך התורה = כמו התאבדות.

ולעזור לאשתו ללכת לכיוון הזה (כאשר במקרים מסוימים אין פתרונות הלכתיים מקלים) , לאדם בעל הבנה יהודית אמתית מדובקת לתורת האמת והחיים זה פשוט לקחת את אשתו למוות שהיא רוצה בו אך לא מבינה משמעותו.

וזה בדיוק הזמן להבין שיש דברים שהם לא בידנו!

כן, אתה רואה אדם עני מתלך - אז מה לגנוב בשבילו אוכל כי העשרים לא צריכים הרבה?! .

ואדם מסכן חולה כליות לא עלינו, תרחם עליו ותסמם ותגנוב מבן אדם בריא אחר כליה כי הוא חייב לתרום כי הבריא יכול לחיות בלי זה וכו'...

הרי ברור שדברים אלו לעשותם הם שפלות!!!.

וע"כ גם דברים שאסורים רוחנית עפ"י התורה הקדושה זה אסור נקודה. - וזה חמור והתנתקות מהתורה שהיא מקור החיים והמוסריות והרחמים !

ומי שלא רוצה להתנתק צריך להיות נאמן להלכה. נקודה.

(חושבת שהרעיון לכתוב מכתב כאילו אדם לא עמד בניסיון ולראות שמבינים את הצד השני זה רעיון עמוק ועוזר אבל שהוא יעבור לצד השני כי ה' לא צריך אותו זה פשוט חתיכת קשקוש, וברגע שאתה יודע מה בתורה צריך לשמור ומה לא וזה נתון לחוות דעתך האנושית ממזמן לא היינו שורדים כעם היהודי בדרך זו!)

פתחתי שם משתמש במיוחד..

נשמע שקשה מאד לך ולאשתך. ואתם נמצאים במצב מאד רגיש ועדין.

כל הכבוד לך על הרגישות ותשומת הלב. 

מניסיון אישי קשה, זה נשמע כמו דיכאון אחרי לידה. כדאי שתבדקו בהקדם. אפשר להתייעץ עם ארגון בשם "ניצה" שעוזר במצבים כאלה. http://www.nitza.org/

לפעמים 'מתלבש' על הדיכאון עניין שנהיה חרדתי. במקרה שלכם נשמע שזה טהרת המשפחה.

גם אחרי החתונה היה לה קשה עם טהרת המשפחה?

איך היא מתפקדת בלי קשר לעניין הזה?

היא שמחה? טוב לה?

הבית מתפקד?

אם זה דיכאון-

ממליצה שהיא תפגוש פסיכולוגית/ יועצת. קודם כל שיהיה לה טוב!! אני בטוחה שהיא סובלת (אפילו אל תכניס את העניין של טהרת המשפחה. בטוחה שזה יעלה די מהר).

אם זאת פסיכולוגית דתיה כדאי שהיא תתיעץ עם רב גדול כמו הרב יעקב אריאל ותשקף לו את המציאות שהיא רואה כמטפלת.

יש מצבים שנותנים הקלות משמעותיות. ולפעמים זה דיני נפשות!

ובפן האישי כ"כ מבינה אותה. עברנו את הגיהנום הזה!

ב"ה שרובו מאחורינו. אני מגדירה את עצמי דוסית מאד וכנ"ל גם בעלי.

ולמרות היראת שמיים שב"ה יש לנו, יש מצבים שהם לא נשלטים והם נגרמים מהדיכאון. וחייבים להבין שזה דבר חיצוני. זה באמת באמת לא היא.

(שוב, זה מאד תלוי איך היא היתה לפני כן..ואם המצב נגרם מהדיכאון)

ותדע שיש לך כח גדול מאד בזה! הסיבה היחידה שצלחנו את המשבר המטורף הזה זה בזכות בעלי, שלא הירפה. והחזיק את הזוגיות שלנו חזק.

וכמובן תדאג לעצמך, אם צריך תלך לטיפול/ תתיעץ/ תשתף. אל תישאר עם זה לבד.

ואם לא נעים לדבר איתו,

אז פשוט תתרגלי לרעש...

אז מן הסתם הוא עושה את זה לגמרי בחוסר מודעות, והוא ישמח שיאמרו לו אם מפריע.

פשוט לגשת אליו, לומר לו בחיוך שאתם נהנים לשמוע לפעמים את מה שהוא שומע, אבל לפעמים העוצמה קצת מפריעה לכם, ואוחי אם אפשר לשמוע באוזניות - זה יהיה מבורך.

קצת לא נעים ברגע הראשון, אבל הבעיה תיפתר בסוף.

וכמובן, תמשיכו לשמור איתו על יחסי שכנות חביבים ופתוחים גם אחר כך, כדי להראותלו שאין לכם בעיה איתו, אלא שמדובר רק במשהו נקודתי שרציתם לפתור.

אולי יש לו ירידה השמיעה ולכן לא שם לב שזה כ''כ חזק

😅 50/60 או יותר 80/90?

אם הוא מאד מבוגר אז לא הייתי פותחת את זה מולו גם אם הוא מאד סימפטי..

לנו יש רעש של סקסופון מהשכן..רוצה להתחלף?😜

בתחלה חשבנו שהיא שמה שירים, אבל הכל אותו קול. יש פלייליסט קבוע שכולל שירי ארץ ישראל הישנה והטובה, let it go, רק תפילה אשא, הלוליה hello silence my old friend, ועוד כמה קלאסיקות מלפני 15 שנה מינימום.

בעיקר בימי שישי או בערבים. אנחנו לא יכולים לצפות את זה. אם אלו היו שירי מסיבות אולי היה לנו יותר אומץ, אבל כרגע אנחנו לגמרי מתפדחים לדבר איתה על זה.

גם מה נעשה? בזמן שהיא שרה היא בטח לא תשמע דפיקות בדלת, ובזמן אחר זה לא קשור.

מצטרפת לשאלה.

אני משערת שיש לו ירידה בשמיעה ולכן הוא לא שם לב אפילו שזה כל כך גבוה. אם זה מאד מציק שווה לדפוק להתעניין בשלומו ליצור קשר נעים ואז בעדינות לעלות מודעות שלו לעניין. אולי יש לו מכשירי שמיעה ואיתם הוא יכול לשמוע בפחות ווליום? אולי לשמוע באוזניות? אולי בשעות שיותר נוחות?

זה שיח שצריך קודם להגיע ממקום חברי ומתעניין וממקום מכבד לנסות למצוא פתרון

תודה על התזכורת החשובה. במרחב הווירטואלי לא תמיד אפשר לדעת מי עומד מאחורי הניק ומהן כוונותיו, ולכן חשוב לשמור על גבולות ולא לשתף פרטים אישיים, תמונות או מידע רגיש עם אנשים שלא מכירים באמת. אם מישהו מטריד או גורם לאי־נוחות, כדאי לתעד, לחסום ולדווח למנהלי הפורום. אפשר להיות פתוחים ולעזור לאחרים, ובו בזמן לשמור על עצמנו. 🙏

אז הוא ממש גרוע בזה.

וגם במקרים הרבה יותר מורכבים / מבלבלים / לא ברורים / שכוללים בתוכם ניסיונות יותר עדינים או הדרגתיים במסווה כזה או אחר של עזרה / רצון טוב / הבעת מצוקה / שיתוף / התייעצות / פנייה כאישה ובאמת עוד אינסוף אפשרויות. הכל מהכל ובכל דרך שהיא.

אז המעט שנוכל לעשות זה לשמור על עצמינו, לנקוט משנה זהירות מול כולם, ולהזכיר ולרענן לעצמנו את החשיבות.

הקב"ה נתן לבני האדם כ"כ הרבה כוח ויכולת וזה באמת כ"כ מצער שיש שבוחרים להשתמש בזה לרע. הלוואי שכל אדם יתחבר לטוב שבו, לחלק אלו-ה ממעל שבו, וישתמש בכל כוחותיו אך ורק לטוב.

ב"ה שנזכה כולנו להשתמש רק לטוב בפלטפורמה הזו ובכלל 🙏

ובכלל יש שלל ניקים.

יש כאלה שזה ממש שיטה אצלם - כל גולשת באשר היא לשלוח לה הודעה ולנסות את "מזלם".

וכאמור זה יכול להיות כל אחד/ת. על שלל הניקים השונים.

לפחות שיהיה מקורי

אם הוא הצליח להתחיל עם מישהי

לפעמים יש אנשים בעולם (מסתפק?) שכנראה מאחסנים את המוח שלהם בצנצנת ועובדים בלעדיו.

לק"י

אבל באמת שחשוב להיות עירניים.

ובכללי מי שפונה באישי לאשה נשואה, לגבי דברים שהיא כתבה בפורום, זה לא לעניין.

(לא מדברת על אלה שפותחים בשיחה חברית, כאילו שהם חברים... שזה ברור שזה חשוד).

הייתי נרשם פה עם ניק של אישה, מגיב קצת בפורום, מחכה להם שיבואו ומגיב להם עם פרסומת.

ומזה אפשר להסיק את היקף התופעה הנוראית והמצערת.

שהרבה מהגברים (מבין אלה שבאמת לא רוצים את הטינופת הזו, אך מתפתים בכל זאת, כלומר רובם הגדול של הדוסים, ולא רק), היו מעדיפים יותר מעורבות, שותפות ותמיכה מצד האשה שלהם עם היא מגיעה עם הרבה מאד הבנה, הכלה, אמפתיה, אמון, סבלנות, רצון אמיתי לעזור, ואהבה בלתי מעורערת.

אך בפועל הרבה מהנשים לא מסוגלות לכך או לא מעוניינות בכך. בהחלט אפשר להבין זאת, לדעתי זה חבל, אבל מה לעשות.

זה כואב, מאד. גם לאיש, גם לאשה - השאלה מה עושים אחרי שנותנים זמן לכאוב את הכאב, ומתפנים לחשוב מה הלאה?

"אש בבית עמרם", ולא לחינם אמרו שאין אפוטרופוס לעריות. זה לא אומר עלייך שום דבר, זה הדבר הראשון הכי חשוב בסיטואציה הזו.

עכשיו צריך למצוא תהליך שדרכו עובדים על פיתוח הרגלים חדשים וחיזוק האיפוק והשליטה העצמית. יש מי שזה אצלו עם אוכל, יש מי שזה אצלה עם שופינג, ויש מי שזה קורה להם בנושאים הרגישים האלה.

הכאב מובן, והכאב גם מותר. את זה בכל מקרה אין טעם להכחיש.

איך אפשר לתת כותרת לנושא כל כך עמוק, כואב ומורכב??

אי אפשר.

למעשה:

-אין דבר יותר כואב בעולם מאשר שתי השורות שכתבת. אפשר לבכות על זה שנים. זה הדבר הכי עצוב וקשה שיכול לקרא לך..

-תדעי לך שלעולם נשים לא יבינו את תפיסת העולם של גברים באמת על הנושא הזה. וגם אם יבינו לעולם לא יכילו.. אולי רק אם תלמדי פסיכולוגיה מינית...

הגבר שלך לא ממש בוגד בך. הוא אוהב אותך הכי בעולם.. הוא רק מתמודד עם גירויים שחזקים יותר מכל הרגשות שלו ועובדים רק על הביולוגיה שלו. תקראי שוב את המשפט האחרון. הכוונה היא שאת לא -לא מספיקה לו. הוא לא חושב שאת לא יפה או לא חלילה לא -לא אוהב אתך מספיק. כשגבר צופה בדברים מיניים זה הרבה פעמים מנגן לו רק על הביולוגיה, על התאווה והגוף. זה נטול כל רגש. זה מלא ומוצף תאווה, אבל לא רגש. הרגש שלו תמיד יהיה שמור רק לך. כשהוא נפל הביולוגיה שלו גברה. זה הסיפור.. (מקווה שאני מספיק ברור)

חשוב שתביני אותו! -עד כמה שאת מסוגלת... העולם פיתויים וגירויים שמציבה המדיה היום בפני גברים היא לא נתפסת בעוצמתה. ותדעי לך שאם הוא -כמו שכתבת, נופל רק פעם בהרבה זמן (בתקווה שזה אכן כך ולא בעוד מקומות) זה אומר שהוא ממש עובד על עצמו ומשתדל שזה לא יקרה וכנראה שברגע חולשה נפשית או פיזית, עייפות, הוא לא מצליח ונופל.

אני חושב שזו תעודת גיבור במובן מסויים.. אם הוא נופל רק פעם מכמה חודשים הוא גיבור! שלא תחשבי. אני כלל לא מנרמל את המעשים שלו. זה בעייתי ונוראי לחלוטין. ממש! אבל אם את עושה זום אאוט רגע; תביני, בעלך לא הכי צדיק כמו שרצית או דימיינת. יש לו יצרים והוא נופל. אבל שימי לב! הוא לא "שה תמים", ודווקא בגלל זה: עם זאת שהוא חשוף לעולם הגירויים והתאוות שמציעה המדיה, הוא משתדל וכל כך נלחם לא ליפול, ורק פעם ב.. נכשל. דעי לך שאנשים שחשופים לעולם הזה שמציעה המדיה בדרך כלל מכורים ונמצאים עמוק עמוק בלופ בתוך התוכן הזה. שוב, אני לא מצדיק אותו כלל. אבל רק חשוב שתביני שהוא בתוך מלחמה. הוא לא אוהב את המקום בו הוא נמצא.

דעי לך שזו התמודדות קשה ביותר. "ה"התמודדות של הדור שלנו!!

-אם זה ממש ממש מפריע לך, ונשמע שזה כן, תתייעצי עם רב או יועץ זוגי העוסקים בתחום. חשוב שזה יהיה מישהו עם הבנה עמוקה בנפש האדם ובעל רחבות אופקים. ולאחר מכן אני חושב שאת צריכה לפתוח את הנושא אתו. כן, עם בעלך. אבל לבוא עם מאסה פסיכית של הכלה, הבנה, קבלה. אפס שיפוטיות!!! אפס!!!

אני חושב שרק אם תיגשי איליו ככה, את תצליחי בעז"ה, ואת הולכת לתת לו את המתנה הכי גדולה שנתת לו בחיים.

תגידי לו שאת מבינה אותו ואת ההתמודדות שלו. יודעת שזה קשה. יודעת שזה לא אתה ולא קשור לכל הטוב שביניכם.. אבל את רוצה שביחד הוא ייצא מהג'ורא הזו...

-הכול בהשגחה פרטית! לא סתם את נשואה לגבר הזה, עם ההתמודדות הזו. ולא סתם גילית את זה; כנראה שיש לך שליחות מטורפת שרק את יכולה לעשות. ואת בעז"ה תעשי את זה, ובגדול!

אני לא מכיר את המכלול והמבנה, לכן אני שוב מדגיש: חייבים להתייעץ לפני עם רב וכדומה. מה שכתבתי זו דעתי הענייה. אני לא יועץ ולא רב, ולא עם ניסיון בתחום. רק אדם שחושב קצת ושעבר הרבה. כך שייתכן ואני טועה לגמרי...

אבל מה שבטוח את חייבת לשים בצד את כל החששות, הפחדים הבושה. להיות לביאה. לקחת את החיים שלך והזוגיות והבית שלך בשני הידיים, ולהגיד לעצמך ולאלוקים: "אני מנקה לך ומטהרת לך את המשכן לשכינה שבביתי". "אנא ה' עזור לי!"

מאחל לכם את כל ההצלחה שרק אפשר.

זכרי: ירידה צורך עלייה!

הייתי חוזרת מטבילה והיה נוגע פעם אחת ואז לא מתקרב אליי שבועיים. זאת אומרת שהיה השלכות למעשים שלוִ . ולא הייתי מבינה למה לא מתקרב אליי.

את באמת חייבת להתייעץ עם מישהו..

היום אפשר למצוא -ובוודאי שמגזר שלנו, רבנים כל כך אנושיים. כל כך חדי מחשבה ויחד עם זאת בעלי רגישות.. אני בטוח שאם תרצי תמצאי מישהו כזה.

את חייבת. כמה שזה יהיה לא נעים והכל...

והעיקר להיות חזקה. לקחת נשימה לפני כל צעד ולדעת שה' שם אותך בתוך הסיטואציה ויש לך את הכוחות לעמוד בזה.

את רוצה טוב, אז זה מה שיהיה בסוף.

בטוח!!!

לא לדאוג, לא לדאוג...

בשורות טובות והצלחה רבה..

מה הוא אמר לגבי זה?

ולא מבין ממה אני כל כך פגועה. ולמה לא ממשיכה הלאה ושוכחת מזה כי מבחינתו הוא השתנה ולא יעשה את זה שוב. חייבת לציין שלפני 3 חודשים נפל. הבטיח שלא יקרה שוב. ושבועיים אחרי שוב נפל. ועדיין לא מבין למה אני פגועה .

אני מנסה להבין האם כל אחת הייתה מרגישה פגועה ונבגדת או שאני דרמטית ?

ואני מתעלמת מההשלכות ושמה אותן בצד ושואלת רק לעניין עצם המעשה. שלמרות שנשוי מחפש יזום תמונות. זה מרגיש לי זלזול וחוסר כבוד אליי.

ניסה לעצור ולא הצליח, הבטיח ושוב נפל - קוראים לזה התמכרות. הדרך החוצה מצריכה עזרה מקצועית.

אם כלל החיים שלכם הם טובים, אז זה לא שהוא מחפש אישה אחרת אלא הוא מחפש את ה"סם" שלו. אם הקשר ביניכם הוא תקין מצד עצמו אז באטתה מידה הוא יכל להתחיל לעשן. זה לא בגללך וזה ממש לא שייך לחוסר כבוד כלפייך. כשאדם מכור אז זה פשוט לא בשליטתו גם אם הוא חושב שזה תועבה.

אדם שמבטיח לעצמו שלא יאכל עוד מתוקים ואז אוכל עוגייה אחרי שבועיים שלא אכל, מכור למתוק? או פשוט יש פה פיתוי שלא הצליח לעמוד בו?

בעיניי הנקודה הבעייתית פה היא שלא נוגע בה אחר כך.

כלומר אם נשים לרגע בצד את מה הוא עושה, ונתמקד במה זה משפיע עליה, שם יש עבודה וזה בעיניי הפן החשוב, הפגיעה בזוגיות.

כי עצם המעשה הוא התמודדות שלו מול עצמו. ואם פותחת השרשור הייתה אומרת שזה לא משפיע עליה בשום צורה אבל היא נגעלת או מרגישה נבגדת וכו' הייתי אומרת לה לעשות עבודה פנימית מול עצמה, לעשות הפרדה בין המעשים שלו אל היחס שלו אליה.

אבל ההשלכה המיידית היא פגיעה בזוגיות ולכן זה בעייתי.

זו שאלה מה קרה לפני שקיבל על עצמו לא לאכול יותר מתוקים. ואנחנו יודעים שמיניות היא כוח קצת אחר מתשוקה למתוק.

אבל אני מקבל את הזהירות שלך.

לא כל מי שלא מצליח לעמוד במילה שלו, הוא מכור.

במיוחד אם הוא הבטיח רק בגלל הכעס שלה בלי רצון אמיתי ויצא מנק הנחה שהיא לא תגלה.

ואפשר לבדוק אותם בשאלון די פשוט של 12 צעדים.

למשל בהתמכרות תמיד תהיה הידרדרות מדברים קלים לדברים חמורים יותר.

למשל כפייתיות, למשל שלא בהכרח יש לה קשר לסיפוק המיני בזוגיות (כלומר יכול להיות מצב שהיחסים מעולים ועדיין יש התמכרות)

שלמשל תסמיני גמילה מסוימים למי שמנסה להתנקות.

היד באמת קלה על המילה, מצד שני יש הרבה מכורים שלא מודעים לעצמם.

תרגישי בנוח עם הרגשת הנבגדות.

זה אמנם לא בגידה. ובאמת כמו שכבר כתבו זה נפוץ מאד.

אבל זה לא מצדיק או מכשיר או אומר שזה פחות פוגע ומשפעל.

מבינה אותך ממש.

וכמו אלה שהגיעו - ממליצה ממש להתייעץ. ובאמת נשמע שהוא מכור ולא מצליח להפסיק ואז כדאי לבדוק תהליכי גמילה.

בהצלחה ממש!!

עד כמה זה פוגע באשה

קודם כל זה שאת מרגישה שזה כמו בגידה עבורך, זה בסדר, ככה את רואה את הדברים ואת יודעת מה את רוצה בזוגיות שלך.

זה משהו שגילית רק עכשיו ויכול להיות שהוא לא רואה את זה בתור משהו גדול במימדים שאת רואה את זה, אז פשוט תדבררי את עצמך מולו ותגידי לו בלי לתקוף(כי הוא לא מודע לרמת התסכול והאכזבה שאת חווה כרגע), שגילית את זה לאחרונה, שזה מאוד מפריע לך, תסבירי לו גם למה זה מפריע לך ותשאלי מה גרם לו לעשות את זה?

תפתחי איתו את השיחה בצורה כזו שתיתן לו את האפשרות להגיב לך כדי שתייצרו שיח אמיתי ולא שיח עמדות, כי יכול מאוד להיות שיש בעיה יותר עמוקה שמפריעה לו(לא שזה מצדיק את המעשה) והיא זו שגרמה לו לעשות את זה. - ככה גם תעמדי על מה שמפריע לך וגם תשתמשי בזה בשביל לשפר את הזוגיות שלך.

לפני זמן מה נתן מאיר פרסם כתבה במקור ראשון על כך שהיה מכור לתכניים מיניים והיום הוא מטפל בתחום. ממליץ לפנות אליו או לכל מישהו שהוא בר סמכא בתחום.

קודם כל חיבוק.

כתבת מדהים.

אתה כותב עם המון מודעות.

היית בטיפול?

אתה יודע מה עומד מאחורי זה?

לדברר את זה, את הכאב

לשומן ופחמימות,

להימורים,

לצפייה בתכנים מיניים...

לאו דווקא מניסיון אישי או מקצועי אלא מקריאה על חוויות של אנשים אחרים...

התחושה שבזמן אמת אתה לא יכול לעצור את עצמך, ורגע אחר כך מגיע הכעס ו''למה עשיתי את זה'' והייאוש, וההבנה שלא באמת קיבלת את מה שרצית...

כתבת בעבר שגם אשתך לא יודעת. אולי כדאי לספר לה? אולי כאשר מגיע הייצר, אם תשתך תדע על כך אז היא תוכל לעזור לך לנתב את זה למקום חיובי במקום למקום שפוגע בך?

נשמע קשה.

חיבוק.

זה דיי סיוט. מה זה נותן?

ובכלל צריך הפניה למיון, לא?

הוא כתב על זה בעבר, אפשר לראות בכרטיס שלו.

ומה הבעיה לקבל הפניה למיון אם מתלוננים על כאב בטן חזק?

תקרקע את עצמך מחדש, ותמשיך קדימה.

שנים שלמות לא נעלמות רק בגלל פעם אחת. שנים של מוח לומד, שנים של חיזוק עצמי, שנים של הצלחה - זה מדהים!

של 12 צעדים, היא נחשבת עם יעילות גבוהה.

תקבלי שם גם הזדהות וגם עזרה.

להתחיל מזה שלגלוש ולצפות

זה לא דבר נורא

ובכלל ספק אם זה כזה גרוע

ואז חמלה וקבלה עצמית

כבר משפר את איכות החיים

וזה בסדר שיש סודות

לא על כל דבר שעושים

מישהו צריך לדעת

ואז להמשיך עם הבנה איזה שינוי רוצים לעשות

ולחפש דרך עם יעדים ראליים

מישהי יודעת איך אני מגיעה למשתמשת פה?

איך מתייגים?

למשל "@ סיר לחץ" אבל בלי רווח בין השטרודל לשם המשתמש שאת מקלידה, ואז בוחרת מתוך הרשימה הנפתחת.

@סיר לחץ

לאתר של מאור קפלן. מניחה תמצאי מענה, כי עוסקת גם בנושא הזה.

מאור קפלן – עמוד 2 – להאיר מיניות בריאה

לחפש איזה חלל היא באה למלא.

ומתי את נתפסת לזה. כלומר, מתי יש לך צורך לברוח.

והכי חשוב אהבה וקבלה עצמית. גם במצב הקיים.

הרבה מאד מאד גברים

והרבה נשים

גם הם בצרה הזו.

אך הידיעה הזו טובה רק אם היא מחזקת, ולא להיפך חלילה.

ממליץ לך לא להתפתות מדברי מי שמטילה ספק עד כמה זה נורא. זה בפירוש נורא. אך יש תקווה, ומנסיון אישי - החיים הרבה יותר יפים אחרי שנגמלים.

מצויין שאת רוצה עזרה.

יהי ה' בעזרך.

אל נא תשנאי את עצמך, אך בהחלט כן תשתדלי לשנוא כמה שיותר את הטינופת. השנאה הזאת היא חשובה, ונובעת מאהבה גדולה לטוב.

בהצלחה אחות יקרה.

את שופטת את עצמך מאד לחומרה.

אמא לא טוב. אישה שהוא לא רצה.

זה לא.

זה נושא כאוב ועצוב ואת בעז''ה תצאי מיזה, אבל זה לא את. את אישה טובה.

בעיני לכל התמכרות יש גמילה. אומנם זה קשה להגיד ולעשות אבל נותן תקווה שזה אפשרי.

אנשים נגמרו מסמים קשים מאד, ממצבים חמורים מאד מאד.

בטוחה שאת גם יכולה. ואם היה לך מספיק כח לכתוב פה, תוכלי לאגור עוד כח ולטפל ולהיגמל ולסיים.

מאחלת לך טוב בעז''ה ♥️

קודם כל חיבוק ענק ענק.

ההתמודדות קשה מאוד ולא פשוטה

היא שקופה כי את מסתירה- אבל היא שם.

וכשאת מסתירה משהו- הקושי הוא גם על ההתמודדות וגם על ההסתרה, מנסיון...(רצית הזדהות 😉)

אני לא מחלקת ציונים כמה זה נורא וכמה לא. זה גם לא משנה

את עושה את מישהי אחרת עושה ב'.

זה לא בית משפט.

זה מספיק שזה משהו שלילי ואת מרגישה את ההשלכות ורוצה להיגמל.

כמה דברים

1. הכותרת. תחזקי את עצמך. תמצאי נקודות אור ויש המון. זה דבר אחד שלילי, משמעותי אבל אחד. אני בטוחה שיש המון, ועצם הרצון שלך מוכיח את זה. ממש תרשמי רשימה מפורטת של דברים שאובים בך.

2.חמלה. גם שעושים דבר שהוא נורא מותר לחנות ולחבק ולהכיל את עצמנו. הלקאה עצמית לא מקדמת אלא רק מובילה למעגל קסמים שבסופו נופלים שוב.

3.לזהות דפוס- את שמה לב אם הנפילה קוראים בזמן מסויים? לחץ, חרדה? או חשק מיני לא מסופק? את רוצה את מה ששם טכנית או מה שזה מספק לך?

לכל מה שתעשי פה יש התקדמות בנתיב שונה.

אם זה לחץ וחרדה- לטפל במקור.

אם זה חשק מיני טכני אמיתית רוב הבעלים רק מחכים שהאשה תרצה לשדרג את החיים הסודיים באספקט הזה, לאפשר בעדינות וחכמה להביא לידי כך.

חשוב לי לומר שאם אכן מתגלה דפוס התמכרותי שהוא התמכרות ממש, כדאי לחשוב על עזרה מקצועית.

דבר נוסף שחשוב לי לומר- זה לא צובע את כולך. למה את פוסלת את כולם- זו לא האשה שבעלי רצה זו לא האמא שמגיעה לילדים שלי. אם את נופלת בזה, אז את גם לא מקשיבה להם, מגדלת, מאכילה, מכבסת וכו'? את חברת יכולות הכישורים של אמא כי נפלת? זו עצת היצר הרע שרוצה לדרדר אותנו לתהום נצחית ולא מאפשר לנו לקום ולהמשיך. וזה בטוח לא נכון, טכנית.

העולם שלנו לא שחור ולבן. הטוב והרע משמשים בערבוביא.

ברכת ה' עלייך ומליון חיבוקים!

הוא צריך לדייק את עצמו באופן כללי מול אנשים ולהציב גבולות. ספויילר: לא תמיד זה יהיה נחמד לך.

שכן יעזור הכוונה של איש מקצוע. להרגיש שיש גב של איש מקצוע מול מניפולציות וסחיטות רגשיות חוזרות ונשנות, אל מול הצרכים הזוגיים והמשפחתיים שלנו.

פשוט, הוא לבד. לא מצב שבו הוא מנהל קונפליקט לחץ משני כיוונים.

אם תגיעו להסכמה ביניכם. תוכלו להציב את הגבול. ומותר עד ניתוק מוחלט.

על יעל זק''ש, מנהלת הפורום @נגמרו לי השמות

ממש לא מובן מאליו, משמח ומחמם את הלב, תודה רבה 🙏

אולי כדאי לבדוק גם את כרמי צור, נגוהות, מעלה מכמש ויישובים באזור בנימין. שווה לברר בכל מקום על חיי הקהילה, האופי התורני ורמת הביטחון בפועל. מאחלת לכם למצוא מקום שתרגישו בו באמת בבית ❤️

מכיר כמה מהם

ואני בטוח שיש רמות שונות של דוסיות וכיפיות

יש התיישבות צעירה, זה יותר סגנון צעיר ואחיד, קראוונים הרבה פעמים...

ויש יישובים 'ותיקים' יותר...

זה בא על חשבון נוחות וקרבה לערים, באיזורים 'מסוכנים' אם זה משהו שמטריד אתכם...

ממליצה לבדוק גם את כרמי צור וגוש עציון, יש שם יישובים עם קהילה תורנית ואווירה משפחתית ❤️

זהו יישוב "תורני פתוח" - חם ומשפחתי, עם גבעה סמוכה ובה 14 משפחות של חלוצים.

גיאוגרפית הוא "חור במרכז הארץ" - 40 דקות מירושלים, אריאל, פתח תקווה ולוד. 30 דקות ממודיעין. 15 דקות מעפרה.

המצב הבטחוני די רגוע בשלוש השנים האחרונות מאז פרוץ המלחמה. אין הרבה אירועים באזור. [מה שקרה בעין רייא, ליד נווה צוף, בערב יום הכיפורים הוא היוצא מן הכלל המעיד על הכלל, והמטיילים חזרו למעיינות בהמוניהם].

מוזמנים להתייעץ בפרטי. אני כמעט לא כאן.

אם ככה כל הישובים ביו"ש נחשבים בסדר.