(חשבתי בשבת, כתבתי במוצאי שבת)
כתבתי מהחוויה שלי כגרושה, תרפיה בכתיבה..
אולי זה יעזור לעוד מישהי שמחכה לזיווג.
בוכה כמו טיפשה
כשהנשואים מגיעים
האחיין המתוק
מעלה געגועים
למה שהיה או שלא
יכול להיות
אך הלב בשלו
דמעותיי מצויות
בעצם אותו היום
החל המצור
כשהמשבר התחיל
היה קשה לעצור
אני קצת יודעת
מה זה חורבן
את השוואה כבר עשה
הנביא כמובן
כאשה עזובה
אשר לא ילדה
ניצבת עכשיו
מרגישה בודדה
זהו מסר גדול
שאלייך נשלח
השכינה כביכול
בוכה יחד איתך
מזבח הוריד דמעה
ואת בוכה עליו
על היכל, על ביתך
על בית חרוב שחרב
את הבכי תנתבי
על ההר והחורבות
תבקשי, תכאבי
על סיבת הסיבות
הולכת להתפלל
על הגאולה
על ביתו של ה׳
ושאהיה עוד כלה.
נכתב בהשראת הספר ״כמים, ליבך״ של הרבנית ימימיה מזרחי על שלושת השבועות
ותורה פט בליקוטי מוהרן (בתגובה פה)
גם כשגרתי בפנימיית הישיבה, ולא היה לי