איזה תיק?
במשרד החינוך!
התחלתי לעבוד לפני יותר מחודש
ועוד לא סידרתי את כל הטפסים.
כי אני טיפוס דוחה... - צעירים מעל עשרים
אז בעקבות השרשור הנ״ל
החלטתי לאתגר את עצמי-
תוך כמה זמן אני מסיימת עם זה.
פותחת הודעה לכל טופס.
מוזמנים לעקוב.
ואני גם צריכה תיק אמיתי
(תיק צד יפה של בנות)
אבל זה סיפור אחר.
אולי זה יהיה הפרס שלי.
בעיקרון סיימתי את התואר...
חוץ ממטלה אחת (!) משנה ג(!!!!)
שאני צריכה לעשות
(עשיתי פעם חלק אבל המרצה לא רשם את זה)
לדבר עם המרצה
לדאוג שהציון יעודכן
ולהשיג את הטופס.
כדי להיות במחר במכללה ולהחתים את מי שצריך..
בעז״ה.
גלויהלחפור למצוא את זה... מי זוכר??
בכל זאת...
שאני כשירה ללמד.
ללכת לרופא משפחה.
ליום ראשון
(כי אני מלמדת מחר, בחמישי ובשישי).
צעד קטן לאדם
צעד גדול לאנושות.
בדיעבד התברר ש(אם היתה לי סיסמה)
הייתי יכולה להוציא מהמחשב.
שאני יכולה לעמוד מול כיתה.
ללכת לרופא אא״ג.
גלויה
ימ''לאם כי אחרי שכיתה שהייתי בה עכשיו
אני לא יודעת מה שלום הגרון שלי.
אבל הוא לעוד שלושה שבועות!!!
מה אני אמורה לעשות?
לרופא שלה
בעיר אחרת
בדקתי, יש תור מוקדם יותר
מחר בעוד שבוע.
לקבוע ולבטל את התור לטו בשבט?
אני אבדוק היום עם סבתא אם אוכל לישון אצלה לילה קודם
ואז אקבע.
דחוף ברמה אטומית
מצפה למייל נזעם בחזרה.
(ושוב לסמן בכל הטפסים ״גרושה״ )
לא נעים.
(
)
לדבר איתם איכשהו.
לברר מה צריך והאם זה נחשב ״עבודה פרטית״?
ההיא שם תקעה בי מבט של "בוקר טוב אליהו"
וחצי מהטפסים היא אמרה שמיותרים...
טוב, ממילא אני צריכה אותם למשה"ח.
הלוואי וזה יהיה פשוט
כמו שאתה כותב.
החפירות
טפסים לעיריה-
כי חלק מהשעות שלי הן שעות עיריה, ולא של משרד החינוך.
כי עבדתי ב3 גופים שונים
אני צריכה רק לפנות לאחד מהם.
פה לקצתאפשר לבקש מהנה"ח שישלמו עם 48% מס, ובמקום זה להגיש דו"ח שנתי.
אם עבדת בחלק מהחודשים פחות או היית מובטלת, זה משתלם.
(עשיתי את זה - כמה פעמים - ויתרתי על תאום מס ופשוט ויתרתי על הכסף עד סוף השנה.
מס הכנסה באו אליי לא מזמן עם דרישת תשלום הזויה ולא קשורה למציאות. קודם כל שילמתי, אחר כך נריב איתם לאט לאט שיחזירו את הכסף בחזרה.
גלויהלקח חודש.
פאדיחה.
העיקר עברת את זה
חייב דחוף.
הרבה התחיל כאן.
כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים
מסגרת שונה לתקשורת.
לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.
ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.
נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.
או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.
ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.
מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.
קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...
רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.
בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.
אין סוף. בסוף זה רק אני.
שלום בנצי 👋)
אתם אולי מכירים את המנהלים של פורום ישל"צ? אני רוצה להכנס אליו והוא נעול
