משתפת פה רגעים מרירים-מתוקים
מחייה של גרושה צעירה.
למה פה? לא יודעת.
ו-אני לא באמת מסכנה כמו שזה נראה לכם
או לי.
(אומרים שכל גרושה יכולה לכתוב ספר,
אז שם כבר יש...)
גרושה בלי בושה
לא מתביישת בזה שאני גרושה.
אחד הדברים האמיצים שעשיתי.
פשוט קשה לי להגיד את זה.
השורש ג.ר.ש לא יוצא מהפה.
למי שלא יודע- הכל נראה כרגיל
המטפחת מונחת על מקומה (?)
חדי העין יבחינו שאין לי טבעות.
הבעיה מתחילה כששואלים שאלות.
״מה נשמע? איפה את גרה?״
אני: ליד ההורים (לא צריכים לדעת שהכוונה היא בחדר ליד...)
״מזל טוב!! מתי התחתנת??״
אני: לפני שנתיים ורבע. (לא צריכים לדעת שכבר התגרשתי מאז).
הגירסה הבעייתית יותר:
״כמה זמן אתם נשואים?״
אני: (בולעת רוק) חזרתי להורים.
אלה שצריכים עוד תיווך: לבד??
אני: כן....
יום אחד נחה עלי הרוח
חיכיתי שמישהי תשאל אותי משהו
היא: ״מה עושה בעלך?״
אני בשיא העליזות: ״כבר אין לי בעל!!!!!!!!!!!!!!״
מסכנה.
חטפה שוק.
אויש.
נראה לי הוא יכול להביא את החמור