נראה לי שחיסונים עושים כשמרגישים טוב

והיה צריך לעבור חיסון של גיל שנה וחצי.

התקשרתי לטיפת חלב ואמרו שאם אין חום- אין בעיה.

היה לו חום בחמישי ושישי והחיסון היה בשני. עבר מעולה ב"ה!

גם ככה חיסון הוא מצב מאתגר לגוף

למה לחסן גם צהבת בי וגם מחומשת וגם פרבנר וגם רוטה?< זה פוווול רעלים בפעם אחת.

הספיק לי פעם אחת 

עיין ערך ממים

מה היה אצלכם?

סיפורים - הריון ולידה

ובקצרה-הבת שלי היתה חולה ועבר כמה ימים שהיא נרפאה 

ואז התקשרו מהטיפת חלב

שצריך לחסן-ואין בעיה אם לא חולה כרגע

ואז שם הם אמרו לי שהתופעות לוואי האפשריות זה שוב חום וכו'

חיסנתי ואכן כך היה ושוב מהתחלה

בדר"כ לא תמיד היא חולה בתופעות לוואי-אז אני חושבת שהמערכת החיסונית היתה לקויה

ואמא שלי אמרה לא מחסנים בחורף(ואני מוסיפה וכשלאמא אין כח לקום בלילה ולטפל אפילו על הצד שיהיה תופעות לוואי)

הסתיגות-זה מה שהיה אצלי וזו דעתי.כל אחד שיראה בעצמו מה לעשות ויש עוד שיקולים כמו פנאי וכו'

ויש גם חיסונים בלי תופעות לוואי.

תודה!!

אבל אני כן רוצה להגיד שהמידע נגיש לכולם וניתן להגיע למסקנות גם לבד. אם יש לכן פייסבוק יש את הקבוצה חיסונים בחירה מושכלת שיש שם הרבה הורים עם סיפורי פגיעה והרבה מידע שהם למדו וקראו וגם אנשים שחוקרים את הנושא שנים שמגיבים ומצרפים מאמרים וקישורים כדי שניתן יהיה ללמוד.

בכל אופן, מעדיפה להתייעץ באופן פרטני עם איש מקצוע.

מי שמקבלת בירושלים זאת ד''ר ליאורה אוריאל.

מצרפת רשימה של רופאים שנותנים ייעוץ חיסונים http://vaccinesinc.blogspot.co.il/2011/10/blog-post.html

ויפתח ברוזה שגם עליו שמעתי דברים טובים ומקבל באיזור ירושלים.

תוכלי להעתיק?

ואולי לפרט בקצרה על החיסונים שהחלטתם כן / לא?

האם היעוץ בתשלום?

אני אישית אחרי שלמדתי על חיסונים, למדתי על ההסטוריה של חיסונים, למדתי כיצד לטפל במחלות וכיצד חלקם לא מסוכנות כמו שגרמו לנו להאמין. בלב שקט מוותרת על כל החיסונים ובוחרת דרכים אחרות להגן על ילדי מפני מחלות.

לכן החקירה צריכה להיות אינדבידואלית. ראית שאמא אחת מחסנת לפוליו וטטנוס כי כך נראה לה חשוב וזה בסדר גמור, היא חקרה והגיעה למסקנות שנכונות לה.

אי אפשר להגיד לאדם אחר מה לעשות כי הוא בסופו של דבר צריך לקחת אחריות על הבחירות שלו.

ולכן אני בעד להיכנס לאתר חסון שמנגיש מידע ולקרוא על כל מחלה ומחלה. ועל ההסטוריה של המחלות וכולי'.

לא רוצה להטריח מדי אבל אם את כותבת באישי אשמח שתעתיקי גם לי.. בדיוק מתחילה לחסן את ביתי בת החודש. אצל הבכור פיצלתי את כולם ולא נתתי רוטה, חי מוחלש ואת הMMR. עכשיו אני עוברת לטיפת חלב בעייתית ואשמח לחיזוק בענין וגם לשמוע את דעתך..\תודה!

ויש לי המון מידע לשתף, גם מחקרים מדעיים שפשוט לא נגישים לכולם.

הבעיה היא שרוב האנשים לא מעוניינים כל כך לשמוע וגם אם אני מצרפת מידע הם טוענים שזה מאתר שיש לו אג'נדה נגד חיסונים. האג'נדה היחידה בעיני זה הנגשת מידע ובריאות הילד.
מאז 1983 הוסיפו פי שתיים חיסונים. כשחיסנו את ההורים שלנו נתנו - משולש- דיפתריה טטנוס שעלת. ופוליו. ובגיל שנה וחצי MMR זהו!
היום יש צהבת בי בלידה ובגיל חודש. מחומשת- דיפתריה טטנוס שעלת היב ופוליו ופרבנר ורוטה. בנוסף יש פוליו חי מוחלש שלא נותנים בארצות הברית רק בישראל בגלל "בהלת הפוליו". אחר כך הוסיפו את האבעבועות רוח שלא היה. בנוסף יש את הצהבת איי שזאת מחלת ילדות קלה בגיל שנה וחצי ושנתיים.
יש המון מידע והוא קים והוא נגיש אבל צריך לרצות לשמוע ולפתוח את הראש קצת.
את הצד של חיסונים בטוחים מושלמים הצילו את העולם אפשר לשמוע בכל קופת חולים. כאן יש הזדמנות לשמוע קצת על הסכנות. עדויות של הורים שהילדים שלהם ממש נפגעו מחיסונים והילד שלהם לא חזר לעצמו אף פעם.
צריך להבין שחיסונים כן מכילים רעלים גם אם תגידו שזה בכמות זעומה זה עדיין רעלים שיכולים להגיע בקלות למוח ולפגוע.

הנה הרצאה מעניינית בנושא של רופאה שהיתה אחראית של מחלקת ילדים בבית חולים עד שגילתה את הנושא של חיסונים והתחילה לחקור. יש לה הרצאות קצרות על כל החיסונים עם תרגום בyoutube/ 

הרבה מאוד רופאים ממליצים על ויטמין די. אני אישית בעד לצרוך מהשמש כמה שניתן.
וגם ויטמין סי מעולה בזמן מחלות. הבן שלי היה מצונן מאוד ומשתעל ממש. עשינו יומיים של אינלהציה עם מי מלח, מרחתי שמנים אתריים עם מנטה אקליפטוס ולבנדר ונתתי לו 16 גרם של ויטמין סי ביום. תוך יומיים השיעול נעלם! לגמרי. בעבר הוא יכל לסחוב שיעול כזה חודשיים.

יש לי חדשות בשבילך: הכל זה רעל!! כן, כן, גם מים.

יש חומרים שסף הרעילות שלהם נמוך, כמו ציאניד, ויש עם סף רעילות גבוה, כמו מים.

אם נושמים יותר מדי ציאניד, או שותים יותר מדי מים, נגרם נזק לגוף ואף מוות. 

אז לאלומיניום יש סף רעילות כלשהו- ואני בטוחה שבחיסון יש כמות הרבה יותר נמוכה! וחוץ מזה שגם בדם שלנו יש אלומיניום באופן טבעי. 

ואת יודעת שאור שמש מסרטן? אז בואו נגדל את הילדים שלנו במרתפים ונחביא אותם מהשמש!

ההבדל הוא גדול.

חיסון מזריקים ישירות לרקמת השריר ועוקפים את מערכת העיכול, שם מתרכזת מרבית הפעילות של המערכת החיסונית הטבעית של הגוף, שיכולה להתמודד במידה מסויימת עם רעלנים.

ואם כן חלילה-

מאיזה חיסון

ומה הנזק?

הנכד שלי.

הנזק תודה לאל לא היה מאוד חמור, ובכל זאת.

בגיל חצי שנה הפסיק להתפתח - היקף ראש, משקל, נעצרו.

תפקוד מוטורי נסוג - לא רק שלא המשיך להתפתח, כולו נעשה נוקשה, אגרופים קפוצים ומקופלים פנימה.

בכי, לא רגוע. ריפלוקס שהופיע בבת אחת.

ההתפתחות עד החיסון היתה תקינה לגמרי.

נתנו לו טיפול הומאופתי וב"ה בהדרגה השתחרר, והתחיל להתקדם. התרופה ההומאופתית היתה כזאת שמטפלת ביכולת של הגוף להוציא החוצה רעלים ובמקביל לטפל בפגיע בטונוס של השרירים. 

על איזה חיסון מדובר?

חיסון גיל חצי שנה. כנראה שזה היה מנה אחת יותר מדי.

ועובדה שב"ה התינוק חזר לעצמו אחרי טיפול הומאופתי.

לוקח איזה שנה או כמה חודשים עד שמעלים חשש שהילד הוא אוטיסט, ה"י.

(לא יוצר קשר עין, לא מתפתח טוב, התפתחות שהחלה כתקינה- נסוגה פתאום וכד')

בשונה מתסמונת דאון למשל שניתן לגלות עדו בשלב ההריון או מיד בלידה.

שלא נדע!
 

כך שאני לא חושבת שבגלל החיסון עצמו- הילד נהיה אוטיסט.

הוא היה אוטיסט רק שגילו את זה בתקופה שאחרי החיסון....

את אומרת את מה שלימדו אותך. בפועל לפני שלושים שנה היה רק אחד מתוך עשרת אלפים תינוקות שהיה חולה באוטיזם. זאת הייתה מחלה לא קיימת.

כיום אחד מתוך 48 ילדים בארצות הברית עם אוטיזם. מאיפה זה מגיע?

ילד שמתפקד כרגיל לא נעלם, לא נסוג לאוטיזם בלי סיבה. יכול להיות שיש לו רגישות גנטית שגרמה לו אישית לסגת לאוטיזם ולא לילד אחר שגם קיבל את כל החיסונים. אבל המספרים עולים וכל ההורים מספרים את אותו סיפור- הילד שלי היה תקין לחלוטין, דיבר תקשר, היה בריא, הלך. ויום אחרי החיסון העלה חום, פרכס, ונעלם. למה אין ספרות על זה? זה הרי כל כך נפוץ והסיפור הוא אותו סיפור עוד פעם ועוד פעם.
את מבינה למה להורים קשה לצאת ולספר את הסיפור שלהם? אם כל הרופאים וכל אנשי המקצוע אומרים שהם משוגעים אבל בלב שלהם הם יודעים שקרה כאן משהו חריג. וההתעלמות מצד הרופאים היא כל כך בוטה. אין להם מושג מה גורם לאוטיזם העיקר שזה לא מרעל שהזריקו לגוף. כי חיסון הם בטוחים לגמרי.

מפחיד ל-2 הכיוונים!!

לא עד גיל שנה - שנה וחצי. בגיל הזה הרבה יותר מפחיד לחסן.

תסתכלי בהרצאה של דר' חיים רוזנטל.

יש מדינות מערביות שהמדיניות שלהן היא להתחיל את תוכנית החיסונים מגיל 3.

כמובן שאם חיים בצפיפות, בתנאי הגיינה בעייתיים, תזונה לא מספקת, ושירותי רפואה לא מספקים, מה שנדיר בארץ, יש מקום לשקול.

זה ענין של תועלת מול נזק.

אם מבינים שלחיסונים יש פוטנציאל נזק, צריך לעשות את השיקול.

הזכירו כאן את שיעורי האוטיזם הגבוהים שהולכים ועולים באופן בלתי נתפס. צריך להזכיר גם שיעורי ליקויי הלמידה, ה ADD וה ADHA שמזנקים באופן מטורף.

איך אתן מתמודדות עם טיפת חלב ודומיהן?

שמים את השאלה הזו בסוף סדר העדיפויות.

התמודדות עם טיפת חלב זה השיקול האחרון שצריך לעשות כשמדובר בבריאות ולפעמים גם בחיים של התינוק שלנו. זה דבר שצריך לזכור כל הזמן.

אני לא נתקלתי בלחץ והתנגדות יותר מדי מצד אחיות טיפת חלב.

מה כן אפשר? אפשר להגיד "התייעצנו בעלי ואני עם גורם רפואי, וקיבלנו החלטה".

אפשר להגיד "אני לא נגד חיסונים, רק דוחה לגיל יותר מבוגר, כי התינוקת כל הזמן חולה, ולא מצאתי חלון הזדמנויות" - יגידו לך שאין בעיה לחסן כשחולים או מיד כשמבריאים, תגידי שאת לא יכולה להסכים עם זה.

ואפשר לומר בתקיפות - "אני מפרידה בין השירות המצויין שלכם במעקב אחרי התפתחות הילד, לבין חיסונים.

לגבי חיסונים עשיתי את הבירורים שלי". 

אפשר לבקש מהאחות את העלון לצרכן של החיסון, ולשאול אותה אם היא יכולה להבטיח לך שהתינוק לא יסבול מתופעות הלוואי המצויינות בעלון. מכיוון שהיא לא יכולה להבטיח לך, את כרגע עושה את השיקולים של ריווח מול הפסד.

מילד גדול. המערכת החיסונית חלשה הרבה פחות בנויה.

כן, אני יודעת שהחולשה של מערכת החיסונית בגיל הזה היא טיעון נגד חיסונים (הם פחות יעילים בשלב הזה) אבל היא גם טיעון בעד חיסונים (הפם הרבה יותר נחוצים בשלב הזה).

תינוק יונק מחוסן הרבה יותר מילד גדול שכבר לא יונק בגלל המערכת החיסונית של אמא שלו, לא?

שממליצה מאוד על הנקה עד גיל 4-5, כך שמבחינתה הוא יונק גם כשהוא קטן וגם כשהוא גדול וזה לא שיקול...

של אם ילד בגיל שנה וחצי כבר לא יונק - האם הוא פגיע אז יותר מתינוק בן חצי שנה שעדיין יונק.

(זה מה שאת שואלת, נכון?)

שאלה טובה.

אני מניחה שהכי טוב לפתור אותה בכך שניתן לו לינוק גם בגיל שנה וחצי, הוא עוד צריך את זה.

אבל אם לא -

ממיעוט הבנתי נראה לי שזה מורכב. למערכת החיסון יש הרבה מרכיבים, הרבה תפקודים שונים, בחלקם הוא יהיה טוב יותר מעצם הגיל, ובחלקם אולי פחות כי הוא לא יונק.

לפי ההרצאה ששמעתי מחוקרת מערכת החיסון, יש סוגים מסוימים של נוגדנים שתינוק לא מסוגל לייצר עד גיל שנה, ולכן זקוק לגיבוי שלהם מאמא שלו (אולי IGA? לא בטוחה). אחרים הוא לא מסוגל לייצר עד גיל שנתיים, ויש עוד. אז לפי זה, מבחינת הנוגדנים מהסוג הראשון ההנקה כבר לא רלוונטית אחרי גיל שנה - כי הוא כבר מסוגל לייצר אותם בעצמו, ולא נזקק להם מאמו. 

ועוד - בחודשים הראשונים הקיבה חדירה, ונוגדנים מסוגלים לעבור ממנה למחזור הדם. כשהתינוק גדל מבנה הקיבה משתנה, ואז הנוגדנים עדיין יכולים לסייע בתוך מערכת העיכול, אבל כבר לא כ"כ לעבור ממנה לדם - שוב, כי התינוק כבר לא זקוק לזה, כי במקביל עולה התפקוד של המערכת החיסונית שלו.

אז ילד בן שנה וחצי שלא מקבל גיבוי חיסוני מאמא שלו בהנקה - לחלק מהדברים הוא כבר פשוט לא נזקק לגיבוי הזה והוא ממילא לא יכול היה לקבל אותו בהנקה. אבל לחלק מהדברים הוא עוד נזקק, ובהם הוא אולי במצב פחות טוב מהתינוק הקטן היונק.

שהקטן שלי הוא בן שנה ו-7 חודשים.

ינק עד לפני חודש בערך. אולי פחות.

ואני בהריון- אוטוטו נכנסת לחודש רביעי.

ידעתי על ההריון די מאוחר (כי לא קיבלתי בכלל. רק בגלל בחילות חזקות- הלכתי לבדוק).

מאוד רציתי להמשיך להניק אבל בורא עולם הטוב והמיטיב החליט אחרת.

וקשה לי להניק בהריון ככה.

ו... כן.. רק לפני חודש הפסקתי להניק-

והופ! לפני שבועיים הוא קיבל לי דלקת אוזניים וחום...

מה שב"ה לא היה בשנה וחצי הראשונות לחייו, כשהוא היה יונק.

אז- לא הכל בידיים שלנו. גם אם אנחנו מאוד רוצים!
 

מזל טוב לך על ההריון. האח הנוסף שאת נותנת לו זו מתנה עצומה, שמגמדת ענייני דלקות וחום...

קודם כל, אם הוא יונק הוא מוגן באחוזים גבוהים.

בנוסף, השיקול הזה נכון, אם בכלל,  רק לגבי סיכויי ההידבקות. לגבי התמודדות והחלמה עם מחלות, ככל שהגיל צעיר יותר, ההחלמה מהירה יותר. יכולת הריפוי של הגוף גדולה יותר.

קחי לדוגמא תינוקות מול ילדים בגיל מבוגר יותר, שעוברים אותו ניתוח או הליך כירורגי. הקושי אצל תינוקות הוא הרבה יותר קטן, וההחלמה פי כמה יותר מהירה. בוודאי אצל תינוק שלא חוסן ולא נחלש בעקבות החיסונים.

מכל מחלה אחרת שלא מחסנים נגדה. לא פחות מילדים בוגרים יותר.

חוץ משעלת בגיל חודש עד חודשיים (נדיר), אין הבדל בסיכויי ההחלמה בין תינוקות לילדים.

ואפילו אם תינוק החלים יפה ורק בגלל המחלה ירד קילו - זה זעזוע הרבה יותר גול לגוף שלו מילד ששוקל 15 קילו וירד קילו...

הכול יותר משמעותי כשאתה קטן.

הסיכוי שהתינוק ידבק מאחת המחלות שמחסנים נגדן בשנת החיים הראשונה הוא קטן לעומת הסיכון בחיסון.

הרי גם כשהוא מתחסן לפי תוכנית החיסונים, הוא לא לגמרי מחוסן נגד חלק מהמחלות עד אחרי החיסון של גיל חצי שנה, ולא מחוסן בכלל נגד המחלות שמחסנים נגדן בגיל שנה. אז מה התועלת בזה?

מי אומר שהמערכת רוצה ברעתנו? חלילה. רק שהשיקולים שהמערכת עושה הם שיקולים רחבים, מערכתיים, בנושאים מסויימים הם נוגדים את טובת הילד הפרטי שלך.

זה שהחיסונים מכילים לפעמים אלכוהול, ג'לטין, כימיקלים, סרום מבעלי חיים, מתכת וחומרים משמרים - זה נתון. אי אפשר להתווכח עם זה.

מבחינת משרד הבריאות המחקר הסטטיסטי קובע שהחומרים האלה במינון המסויים שהם ניתנים, לא מזיק בשיעורים נרחבים. גם משרד הבריאות לא טוען שהם לא מזיקים כלל.

את רוצה לסמוך על זה ב 100%, את יכולה.

מבחינת מדיניות כלכלית ואינטרסים מדיניים מקומיים ועולמיים, מה לעשות? אי אפשר לטמון את הראש בחול ולהתעלם מסימני השאלה במה שנוגע לילד הפרטי שלך.

זה לא אומר שמשרד הבריאות שלנו רוצה ברעתנו חלילה.

אפשר להשוות את זה לנזקי אבק או בגדים אלרגניים (אם יש כאלה)?

זה לא טרנד. זה קולות שהולכים ומתגברים כבר שנים.

וזה לא שלא היו כשלים שחברות החיסונים הודו בהם ושינו את ההרכב.

אבל כל שינוי כזה אורך זמן רב, ופרוצדורה מייגעת. זו ספינה כבדה מאוד שמסיטים ממסלולה.

והשינוי תמיד בא מלמטה.

מה נעשה אנחנו ההורים בינתיים עד שהמדיניות תשתנה? המעט שאפשר לעשות זה ללמוד קצת את הנושא.

והרבה מהמתכות קיימות גם בתחליף חלב לתינוקות 

הקב"ה ברא תינוקות שבדרך כלל מסוגלים להתגבר יפה על מחלות.

סומכים על הקב"ה, לסמוך על בשר ודם שיש לו השיקולים שלו, קצת יותר בעיה..

אנחנו צריכים לעשות השתדלות מושכלת.

לא אומרת לא לחסן בכלל, אבל לסמוך בצורה עיוורת רק כי מדובר במחקר רפואי ובמשרד הבריאות?

כמה פעמים חזר בו משרד הבריאות מהמלצות שפעם היו חובה, והיום חובה לעשות ההיפך? מספיקה לי פעם אחת כזאת, כדי לא לקחת את ההמלצות כדבר מובן מאליו.

תסתכלי אם את יכולה בסרטון של דר' חיים רוזנטל. הוא מספר שבעקבות לחץ של שנים, הוצא מרכיב התימרוסל (סוג של כספית) מהרכב החיסונים.

הוצא בארה"ב, ומשרד הבריאות כאן הזמינו מנות חדשות ללא המרכיב הזה כמובן.

אבל בינתים, 70,000 מנות ישנות שכבר נקנו והיו במלאי, עדיין ניתנו כחיסון למרות הנזק שהוכח.

משיקולים רחבים מהסוג הזה אני מדברת.

קודם כל, אלה הכלים שיש בידי משרד הבריאות כרגע להיטיב עם האוכלוסיה.

אלו כלים שיש להם ביסוס סטטיסטי, ועל זה משרד הבריאות מסתמך.

גם משרד הבריאות עושה שיקול של תועלת מול נזק, ומבחינתו אפשר לספוג את הנזק.

דווקא בסיפור של רמדיה, זה כשל חריג, שהורים שלא היתה להם ברירה אלא להסתמך על הנוסחה הצמחית, לא יכלו לצפות או להימנע ממנו.

לצערנו.

אני עלולה להרגיז פה הרבה קוראות אבל אני חושבת שזאת אופנה.

יש הרבה דברים שאולי יותר קריטיים לבריאות, בעיקר במזון.

ויש הרבה הסתמכות על חיסון הרוב שבזכותו יכולות אמהות בודדות חלבחור לא לחסן. הרי אם היתה מגפת פוליו בשטח או דיפתריה אף אחת לא היתה מעלה בדעתה לדחות חיסון אפילו בחצי יום..

וזה נושא כל כך מורכב!! הרי הרופאים בעצממם אומרים דעות מגוונות.

מי אנחנו שנבוא ונלמד מד"ר גוגל ונחליט כאלה דברים לבד??

אני לא אומרת לעשות הכל כמו תוכי.

לפצל, לדחות קצת, לוותר על מה שלא חובה, מה שמקל עלינו ונראה לנו סביר. אבל לא להתנגד בצורה ככ גורפת כאילו יש כאן קונספירציה רבתי.

דרך אגב, מלח שולחן מכיל ציאניד.

אקמול זה נושא שרוב ההורים לא יודעים בכלל מה התפקיד של החום.

ולגבי מתכות שאנחנו נחשפים אליהם. באמת יש ילדים מאוד רגישים שמתכות גם בסבון או בפלורוסנט יכול להביא אותם לקצה. אבל יש הבדל עצום בין לאכול את הרעלים לבין להכניס אותם ישירות למערכת הדם.
הקב''ה ידע שיש רעלים באדמה ושאנחנו יכולים לפעמים להכניס רעלים למערכת העיכול והוא בנה מערכת סינון מופלאה שיכולה באמת לסנן את רוב הרעלים. אבל כשמכניסים את זה ישירות למערכת הדם הדרך משם למוח קצרה הרבה יותר וגם הרעלים לא עוברים את מערכת הסינון הטבעית שהקב''ה ברא.

בעקבות שינוי בהגדרות הרפואיות, באבחונים... מכירה אנשים על הספקטרום האוטיסטי שלפני שלושים שנה ממש לא היו מאבחנים אותם כך.

ולגבי "את אומרת מה שלימדו אותך" - זו התנשאות. אני מניחה שהיא, בדיוק כמוך, אומרת מבין הדברים שלימדו אותה - את מה שהתיישב על דעתה ושכנע אותה.

בגלל שהיא נפלה.

אי אפשר להתווכח עם הורים כאובים .

ובמציאות - אין אף מחקר שמוכיח קשר בין אוטיזם לחיסונים (היה אחד שבסוף גילו שהוא מזויף)

ואם המספרים עלו - אז זו רק קורלציה,

עוד אלפי דברים השתנו בשנים האלו, אולי הריבוי הוא בגלל גידול האוכלוסיה (בשעה שתסמונות אחרות מאתרים) שינוי תזונה, קרינה ועוד אלפי דברים.

ואני לא מדברת ממה שלימדו אותי, קראתי הרבה על חיסונים, 

חפרתי בכל האתרים בעד ונגד,

והמסקנות שלי - אני אפצל ואדחה כנראה, אבל אין שום מחקר שמוכיח בוודאות שיש נזק בחיסון,

ועד אז - אני ספקטית.

-היום כל ילד שקצת לא מסתדר ישר מאובחן כאוטיסט.

-היום יש הרבה יותר מודעות. 

-הרבה דברים השתנו ב30 שנה האחרונות, לא רק החיסונים...למשל תזונה, רמת חיים.

אולי גם העליה בחולי הסכרת קשורה לחיסונים? ואולי גם העליה בתוחלת החיים? 

בקיצור אי אפשר לקחת שני דברים שקרו בו זמנית ולהקיש שהם בהכרח קשורים. יש קורלציה, אין סיבתיות.

אולי מה שאת מדברת עליו אלה לקויות הלמידה - שיכול להיות שאכן בימינו "מצמידים" לקות למידה לכל ילד שלישי בערך...

(וגם על זה אפשר לחלוק: יכול להיות שבעבר פשוט הגדירו את הילדים האלה כעצלנים. וכן - יכול להיות שהעלייה במספר הילדים לקויי הלמידה נובעת מהחיסונים, או מדברים אחרים שהתפתחו בשנים האחרונות בעולם...)

נכון יש הרבה גורמים שהשתנו אבל לא שמצדיקים כזה pandemic. הגנים לא יכולים היו להשתנות בשלושים שנה בצורה כל כך משמעותית.

ואני אחזור ואדגיש. לא מדובר על אוטיזם במובן הרגיל אלא מה שנקרא אוטיזם רגרסיבי. יש לו מאפיינים מוגדרים- מדובר על ילדים שעד גיל חצי שנה או שנה או שנה וחצי בשלב שבו הם השתנו הם תפקדו בצורה נורמלית לחלוטין. דיברו, תקשרו, תפקדו, הלכו, וכולי. ואחרי החיסון היה להם חום הם פרכסו, נהיו אגרסיביים, הקשיתו את הגב, בעיות מעיים, ופתאום נעלמו לתוך בועה ולא חזרו משם.

והסיפור הזה חוזר שוב פעם ושוב פעם. לגבי זה שאין מחקרים ומלא מחקרים הראו שאין קשר. אם את נכנסת לעומק וקוראת את המחקרים את רואה שהם אף פעם לא באמת חיפשו או שאלו את השאלה הנכונה. או שהמחקר סולפו הנתונים, או שהם הורידו חצי מהמשתתפים לפני שהם התחילו לספור בגלל כל מיני סיבות טכניות. ומנגד יש את ההורים שמספרים את אותו סיפור ברמה גלובאלית ורופאים שלאט לאט מתעוררים ומדברים בריש גלי על הנושא.
והאוטיזם הזה זה לא אבחון שניתן בקלות, נכון שיש קשת אבל הרבה מהמקרים מדובר על ילדים שבחיים לא יוכלו לתפקד בחברה רגילה, שיהיו עם טיטולים, שעם נטייה לאגרסיביות מלחיצה, שלא מדברים. אני לא מדברת על אסברגרס מתפקד ברמה גבוהה למרות שגם זה קיים ונקשר לאותו סיפור.

אני יודעת שכל מי שלמד חינוך למד על אוטיזם ואיך מגלים את זה בגיל שנה וחצי ושזה לא קשור לחיסונים. אני יודעת את זה. ובכל זאת, יש עוד צד לסיפור הזה וכדי להבין אותו צריך להיכנס לעומק ולהיחשף למחקרים שלא זוכים לאור גדול בכלל.

בפועל, מעולם ילדים לא היו חולים יותר מאשר בתקופה שלנו, ובמחלות קשות וכרוניות.

את מכירה גורם משמעותי כל כך שילדים באים איתו במגע, ושהשימוש בו נעשה אינטנסיבי כל כך, אחר מאשר חיסונים?

תזונה לא בריאה לא יכולה סיבה לאוטיזם בשיעורים כאלה. גם לא לליקויי למידה.

ואני כותבת את זה בתור מטפלת אלטרנטיבית.

למרבה הצער, שינוי, אפילו קיצוני, לכיוון של תזונה בריאה, ברוב המקרים לא נותן מענה לליקויי למידה, בטח שלא לאוטיזם או למקרים הקלים יותר על הספקטרום.

יש סברה הגיונית שאומרת שעצם ההימנעות מחשיפה של ילדים למחלות הילדות והאפשרות להתחסנות טבעית, כמו שקורה היום בגלל מדיניות החיסונים, היא הגורם לתחלואה בקנה מידה כזה ובעוצמה כזאת.

המערכת החיסונית לא נפגשת באופן טבעי קודם עם מחלות הילדות הקלות, ואז לא יכולה למחלת הקשות או הכרוניות.

שיקולים רחבים שונים, לא רק שיקולים של טובת הילד הפרטי שלך.

נעזרים בידע שלה, במכשור הרפואי שיש רק לה (אוזניים/גרון/סטטוסקופ/אפשרות לשלוח לבדיקות דם וכו') וביכולת האיבחון שלה כשמדובר במחלה.

כשמדובר במדיניות חיסונים, שם לא הכישרון הרפואי שלה בא לידי ביטוי. היא בסך הכל נציגה של המערכת.

הבת שלי לומדת סיעוד (אחיות) כמעט מסיימת, מעולם לא הביאו לידיעתן של הסטודנטיות מהו הרכב החיסון, לא היה לה מושג שבחיסון יש תמיד תאים מן החי, ואדג'ובנטים - מתכת שתפקידה להסעיר את המערכת החיסונית ולהכניס אותה לפעולה.

רופאים לא לומדים את כל התמונה הרחבה לגבי חיסונים. הם לומדים שחיסונים הם יעילים, מראים להם את הטבלאות ללא חלק מהשנים כך שנראה שיש ירידה גדולה בתמותה מהמחלות כשבעצם הירידה בתמותה הייתה הרבה קודם.
בנוסף לא מלמדים אותם לטפל באופן נכון בתופעות לוואי של החיסון, כי לא מלמדים אותם שדבר כזה קיים.

האשמה היא לא של הרופאים, אני לא מאמינה שאם רופא היה יודע שתינוק ימות מהחיסון שהוא היה נותן. הבעיה מתחילה הרבה יותר למעלה.

לגבי האם אני מכירה תינוקות שניזוקו אז בהחלט כן. אני מכירה הרבה הורים שילדהים נהיה אוטיסט ישר אחרי החיסון. הילד היה מתפקד, מדבר, מתקשר, הולך וישר אחרי החיסון הוא נעלם, נהיה אלים, דפק את הראש בקיר, בעיות מעיים קשות והוגדר כאוטיזם. אני מכירה מקרי מוות אחרי החיסונים. אני מכירה מקרה של נטרופיליה שזה שהגוף לא מייצר תאי דם לבנים כך שהתינוק בסכנה גדולה. אני מכירה ילד שנהיה לו פיברומיאלגיה אחרי חיסון שפעת ועוד כמה אנשים שהכליות שלהם הפסיקו לעבוד אחרי חיסון שפעת.

העדויות הם רבות והם כואבות מאוד. אבל זה לא מגיע לתקשורת ולא מגיע לחדשות. המקום היחיד שבו הורים שילדם נפגע יכולים לדבר זה הרשת. ואז מאשימים אותם שהם משוגעים ומשקרים.

אני בצד שלך .

ילד שעד החיסון התפתח כרגיל, מיד אחרי החיסון התחיל לגלגל עיניים - העיניים היו מתהפכות אחורה, טונוס השרירים נפגע קשה. התפתח לאט - עמידה והליכה התעכבו מאוד והיו לא יציבות, דיבור לא ברור. הראיה נפגעה כמובן.

הילד לומד היום בחינוך המיוחד וסובל ממגוון קשיים.

המשפחה עברה איתו המון טיפולים משקמים.

וילדה במצב קשה יותר - לא השתקמה. לא מנטלית ולא פיזית.

גם כן, האמא מספרת שציון האפגר אחרי הלידה היה 9-10, והיא התפתחה יפה מאוד עד לאותו חיסון.

אני נמצאת בקבוצה בפייסבוק ששם בואי נצא מנקודת הנחה ש90 אחוז מהפרופילים אמיתיים גם אם יש כמה שקריים הרוב זה אנשים אמיתיים עם חיים אמיתיים. ויש שם לא מעט סיפורי פגיעה. זה המקום שבו הורים יכולים לספר את הסיפור שלהם. בנוסף לכך אני גם מכירה במשפחה שלי סיפורי פגיעה. אחד כמו שאמרתי זה פיברומיאלגיה ודלקת מעיים חריפה ישר אחרי חיסון שפעת. והשני זה תגובה חמורה מאוד לחיסון המחומשת, נהייתה דלקת במוח והם כמעט איבדו את הילד. (שזאת אגב תופעת לוואי שכתובה בעלון לצרכן.

זאת למעשה היתה המדיניות בישראל למשך שנים, עד שנת 2013.

תוספת של החי המוחלש, תהיה לה כבר התשתית של המומת.

אני לא חיסנתי, ובהתפרצות ב 2013 חיסנתי במנה אחת של המומת כדי לא לסכן את ילדי, שהיו חשופים אז למתחסנים אחרים במוחלש.

הוא דבר גם על טננוס.

כמו שמסביר דר' חיים רוזנטל: 1. החיסון מסוכן, עם פוטנציאל נזק גדול. גם על פי הנחיות משרד הבריאות, אם ילד הגיב קשה למנה הראשונה, בחיסונים הבאים מוציאים עבורו את מרכיב השעלת ולא מחסנים.

2. החיסון לא כל כך יעיל - 40%-50% מהמתחסנים ידבקו בשעלת למרות שחוסנו, וזאת כנראה בגלל שבוצעו בו שינויים כדי שיהיה פחות מסוכן (לא כל התא של החיידק, רק המעטפת).

אז גם מסכנים את התינוק, וגם היעילות לא מספיקה.

3. שעלת היא מחלה מסכנת חיים רק בגיל צעיר מאוד - חודש. גג חודשיים. בגיל יותר מבוגר מזה, המחלה אומנם לא נעימה אבל נדיר שהיא קטלנית. מקרי המוות הבודדים שיש היום, הם בתינוקות מאוד צעירים כאמור.

נוסיף לזה, שהתינוק מוגן לכאורה משעלת רק אחרי שלוש מנות דחף, כלומר רק בגיל 6 חוד', כאמור כאשר אז המחלה לא מסכנת חיים.

4. יש טיפול הומאופתי יעיל לשעלת, ויש אפשרות לחיסון הומאופתי שמחזיק חודש, אם יש התפרצות מקרים ויש חשש הידבקות.

רק אחרי שגומרים את כל שלוש המנות?

אחוזי ההגנה מצטברים.

לא לחסן לא אומר לטמון את הראש בחול ולא להקשיב לרופאים ולסכן את הילד. לא לחסן אומר ללמוד איך לשמור על הילד ממחלות מראש בתור מניעה או אם כבר חולים כיצד יעברו את המחלה בשלום.

עניתי אבל מצרפת שההחלטה לחסן לפי פחד ממחלה היא מוצדקת אבל לפני שמחליטים אכן לחסן כדאי ללמוד על המחלה לעומק.

לדוגמא פוליו יש הרבה מה לכתוב עליו אבל אני לא רוצה שתסמכי עלי בתור מקור מידע אלא שתלכי ותקראי.
1. היו גורמים נוספים מלבד וירוס הפוליו שגרם לשיתוקים, בשנת 1954 הכניסו את החיסון ובשנת 1955 הכניסו הנחיה שכל אדם שהוא משותק עובד בדיקת דם לזיהוי פוליו. רק רבע ממקרי השיתוק היו פוליו. כל השאר היו תוצאה של רעלים או חיסונים אחרים. בנוסף שינו את ההגדרה למחלה. עד אז כל אדם שהיה משותק מיומיים ומעלה היה נחשב פוליו. שינו את ההגדרה שרק אנשים שהיו משותקים 60 יום נקראו פוליו, אז אוטומטית משני הפעולות שציינתי הייתה ירידה משמעותית מאוד בכמות חולי הפוליו. וכל זה קרה שנה אחרי שנכנס החיסון אז ניתן להבין למה בטבלאות נראה שיש ירידה מטורפת בכמות המקרים.
2. הטיפול בחולי פוליו היה מזעזע. הם היו לוקחים את האיבר המשותק ושמים אותו בעטיפה לעתים לחצי שנה. הפגיעה לאיבר הייתה ממשית ולא היה להם פיזיו טרפיה אז. זה גם מסביר למה הרבה משותקים סובבלים כל חייהם מהליכה מוזרה.

לגבי טטנוס, תראי את ההרצאה של סוזן המפריז. זאת הרצאה מעולה והיא מסבירה כיצד לטפל בפצע אחרי שנפצעים.

הרופאים לא יודעים מתי לתת טטנוס. כיום גם אם תלכי לבית חולים עם כוויה הם יציעו לך טטנוס. (שזה אבסורד אם את יודעת איפה חי טטנוס ואיזה תנאים הוא צריך כדי שאדם באמת יחלה).

מצרפת סרטון קצר שדן בדיוק בזה.ואם תיכנסי לאתר שלה את יכוטלה גם לקרוא על המחקר ההודי שהיא מציינת.

אני אישית בעד לפני שאת מגיעה להחלטות לקרוא על המחלות. אני אצרף לך חומרים על המחלות כי הידע הזה הוא פשוט חשוב מאוד ולא נגיש.

לשאלתך, בדיוק ראיתי סרט שמישהו הכין אחרי שנפגע מחיסון דיפתריה טטנוס ושעלת כשהוא בן 27. כך שנפגעים תמיד יש, וצריך להבין שהסיבה זה הרעלים שנמצאים בחיסונים שנכנסים בצורה לא טבעית. מערכת העיכול שלנו בנויה בצורה שהיא מסוגלת להכיל רעלים ולהוציא את רובם ישירות החוצה אבל כשמזריקים ישירות למערכת הדם הרעלים מגיעים ביתר קלות למוח.
הנה הרצאה על טטנוס. המרצה הייתה רופאת כליות בכירה במחלקה בארצות הברית. הסיבה שהיא התעוררה והתחילה לחקור את הנושא היה בגלל שהגיעו ב2009 שלוש מטופלים שהכליות שלהם קרסו ושלושתם העידו שעד לפני החיסון הכל היה בסדר איתם. היא פרסמה ספר מרתק שיש בו אלפי מקורות ועדויות וגם מחקרים שפשוט פחות נפוצים לציבור אבל הם בהחלט קיימים.
ומצרפת גם על פוליו דף מאתר חסון שמנגיש מידע על הנושא. הם מתבססים בקישור שאני שולחת על ספר שנכתב על חיסונים, ועל הספר של ד''ר סוזן המפריז כולל הרצאה שלה.

עוד דבר אחרון לגבי טטנוס זה שניתן לחסן 72 שעות אחרי פציעה ותמיד ניתן לתת חיסון סביל כך שלא צריך את כל המחלות האחרות בנוסף ובכל מקרה חשוב להכיר גם דרכים טבעיות לטפל בפצעים.
ותמיד כדאי לחסן בגיל כמה שיותר גדול. מתחת לגיל שנה אין זיכרון חיסוני וכל כמה חודשים הנוגדנים שאולי נוצרו נעלמים. וגם מעל גיל שנה נותנים לפצל את החיסון יותר

בכל מקרה, ממש ממליצה ללמוד על ויטמין סי. זה כלי מאוד חשוב וטוב שיהיה בבית.
את זה לא ידעתי, חידשת לי. אבל את מבינה שחיסון דחף לוקח שלושה שבועות לגוף לייצר נוגדנים. אם האדם באמת נדבק בטטנוס הוא ימות תוך כמה ימים. כך שאין בזה אפילו הגיון.

לא ראיתי כאן למה זה טוב .יש לי אבקה בבית.בתוך מה מומלץ לשים?

והאם צריך להרחיק מחלבי?

ולכן בחורף כדאי לקחת, כדי לעזור לגוף להתמודד עם כל המחלות שמסביב.

אפשר לשתות את האבקה עם מים או מיץ (זה מאוד חמוץ). 

מינון: אני אישית לוקחת 1000 מ"ג ביום, כשלא מרגישה טוב- 2000. 

אפשר לתת כל יום כתוסף תזונה. מינון של 2 מ''ג הוא בסדר גמור.

אני אישית לא מביאה סתם כך אלא רק במקרה של מחלה ואז ניתן לתת גם עד 100 גרם. מצרפת מאמר בנושא כדי להעשיר את הידע http://gidonkenar.com/high-dose-c/

חיסון שפעת הוא חיסון לא יעיל. הם מכניסים שלוש זנים כל שנה לחיסון מתוך 200 זני שפעת.

תופעות לוואי הכי נפוצות מהחיסון זה פשוט להיות חלשים ומצוננים ומחלה דמוית שפעת. שפעת זאת לא מחלה מסוכנת למי שיש לו מערכת חיסונית בסדר. וגם מי שיש לו מערכת חיסונית חלשה הייתי ממליצה שילך לדיקור סיני ויעשה שינוי תזונה לפני שיקח חיסון שפעת.

יש קבוצה של חוקרים שנקראת קוקריין שהם לא ממומנים על ידי אף גורם לעומת הCDC שיש להם ניגוד אינטרסים מטורף והרבה ממי שיושב שם וחוקר מקבל כספים מהדלת האחורית מחברת התרופות של החיסונים. ואני מצרפת מאמר של יפה שיר רז שהיא סוקרת בעברית מה שכתוב. כמובן שיש מקורות למה שהיא כתבה אבל YNET הורידו אותם אז אם את רוצה להעמיק אני יכולה גם לצרף לך את המקור של הקבוצת חוקרים הזאת. אני בדרך כלל לא מאמינה לכתוב YNET אבל במקרה הזה אני מכירה את הכותבת ויודעת שאין אף גורם שממן אותה לעומת כל כתבה אחרת שעולה בYNET בעד חיסון כזה או אחר.

בנוסף מתחת לגיל שנה תינוקות מקבלים כל כך הרבה חיסונים ולהוסיף את החיסון שפעת בנוסף לסדרה הקבועה זה פשוט הזוי.
והנה האתר של הקבוצת חוקרים הזו שמאוד נחשבת בעולם, הם מבצעים מחקרי מטה אנליזה ועוברים על כל הספרות ויוצאים עם דעות שלא מונעות על ידי כסף. את מבינה שאם הCDC יבין שהחיסון שפעת מזיק ולא יעיל ויכתוב על זה מאמר הם יצטרכו להוריד אותו מהמדפים. ואז מה הם הרוויחו? אי אפשר לתת לחתולה לשמור על החלב.

http://www.cochranelibrary.com/cochrane-database-of-systematic-reviews/
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4905372,00.html

בשנתיים האחרונות קרו כמה מקרים של נשים צעירות חרדיות שחלו בשפעת ונפטרו לאחר תקופה קצרה ממש.

המידע הזה ממש מפחיד אותי.

כי מיד אמרו שהחברה החרדית לא כ"כ מודעת לחיסון השפעת והנה, רק אצלם זה קורה ואם הם היו מחוסנים- זה לא היה קורה.

איך את מסבירה את זה?

גילוי נאות:

אני חרדית.

לא חיסנתי את ילדיי אף פעם בחיסון השפעת.

וכשהלכתי לפני זמן מה לעשות בדיקות דם מסוימות בשל היותי בהריון- האחות המליצה על חיסון שפעת להריוניות וכן עשיתי. ב"ה עבר בסדר אבל א חושבת שאעשה שוב בעתיד!

ואם הן נפטרו אז זה לא מהשפעת אלא מהסיבוכים שלה.

וגם אם היו מתחסנות לא בטוח שלא היו חולות כי לנגיף השפעת שי המון וואריאציות שגם מתחדשות כל שנה. 

אין שום סיבה שאישה צעירה ובריאה בדרך כל תמות משפעת חלילה.

אולי הן קרסו באופן כללי מעוד סיבות נוספות - עומס, תזונה לא מספקת, בריאות כללית לקויה.

אם היו מתחסנות במצב רגיש כזה, גם היו מסתכנות.

היא קיבלה חיסון שפעת במסגרת בית הספר חודש לפני שנפטרה, ומתה מסיבוך של שפעת....
בנוסף היה מקרה השנה שאני מכירה אותו ומכירה את האישה דרך אמא של אחד הילדים בגן של בני שהתחסנה לשפעת בזמן ההריון, תוך כמה שעות הרגישה מאוד לא טוב ותוך יומיים הגיעה לקופת חולים ומשם כבר הגיעה בקריסת מערכות לבית החולים. בכתבה הראשונה שדיברה על הנושא ציינו שבודקים כיוונים של ממה נגרם ואף חיסון שפעת שקיבלה יומיים קודם. בכתבה השנייה שהעלו אחרי שנפטרה= לא היה זכר לחיסון השפעת.
אני אישית חושבת שהנשים האלו מתו מסיבוכי שפעת אחרי שחוסנו אבל אם אני לא מכירה את הסיפור אישי אז זה רק ספקולציה.

בגיל שלוש וחצי!!!

בימים שלאחר מכן היו תופעות לוואי סטנדרטיות, קצת חום, נודניקיות וכו'

לאחר 3-4 שבועות דלקת ראות, ופרכוס.

והחל מאז החלה רגרסיה שנמשכה כ-10 חודשים והחמירה אט אט בהמון תחומים- ויסות חושי -התעסקות בפה, ליקוקים, התעסקות בצואה, דברים שממש לא היו קודם! 

נפילות לעיתים קרובות, חוסר שיווי משקל, חוסר קשר עין, חזרתיות על מילים, התקפי בכי בלתי פוסקים, רגישות (ריגשית) לכל פיפס.

וגם-החלה להיות בררנית באוכל בצורה מובהקת ופתאומית. הגננת עד היום בהלם מהילדה הזו ואיך שהיא השתנתה.

עד כדי כך שלקחנו לאבחון של אוטיזם!! ושם הם שאלו אותנו הנוירולוגית והקלינאית (מומחיות בתחום בארץ, כן...) - האם הילדה היתה חולה או קיבלה חיסון בסמיכות לתחילת הרגרסיה?

ורק אז חיברנו בין הדברים!!! כשחיפשנו בניירת את המסמכים הרפואיים ופנקס החיסונים ונוכחנו בסמיכות התאריכים

ב"ה היום בת ארבע וחצי, אני חושבת שהיא מתחילה לחזור אט אט ליכולות הקודמות שלה- עם הרבה תשומת לב ועבודה ספציפית על הקשיים. תודה לה'!

א. יש לי איזשהוא סיכום מסודר ששלחתי פה לכמה נשים על כל הענין. הסיכום הוא פרי הבנתי אחרי לימוד של הנושא, ואשמח לשלוח אותו למי שמעונינת. אני גם מחסנת חלקית ודוחה חלק. 

ב. אנקדוטה מענינת שהייתה לנו שבוע שעבר עם תינוקת בת שנה וחצי. היא היתה חולה בדלקת ריאות ואחרי 3 שבועות קמה בלילה עם סטרידור. טיפלנו בה במה שצריך ובלילה הבא הייתה בסדר גמור. באמצע היום שאח"כ המטפלת התקשרה אמרה שלא מרגישה טוב והעלתה חום. בעלי לקח אותה לרופא והרופא שלח למיון. שאלתי אותו בטלפון למה למיון ולא לטרם למשל, אז הוא ענה לי בקצת כעס שילדה לא מחוסנת צריכה לעשות בדיקת דם שיש רק בבית חולים. 

עכשיו: הילדה קיבלה חיסון מחומש בגיל חודשיים וחיסון משולש בגיל 9 חודשים. זה לא שהיא לא מחוסנת בכלל, אבל הוא אמר שזה לא מספיק. 

בעלי נסע למיון, התייבש שם 6 שעות בהמתנה והרופא לא הבין בכלל על מה מדובר ולמה שלחו אותנו למיון. שאל אותנו שוב על החיסונים ואמר בפירוש שאם קיבלה חיסון או שניים (כנראה מדובר על מרכיב של דלקת קרום המוח) זה נחשב למספיק ומבחינתו היא מחוסנת. לא הסכים בכלל לעשות את בדיקת הדם הנ"ל כי אמר שהסיכוי לזה הוא פחות מאחוז ושאר המדדים שלה תקינים לגמרי. 

זהו. למדנו פה כמה דברים. ואחד מהם הוא שיש בתוך עולם הרפואה הקונבנציונאלי כמה גישות שונות לענין החיסונים (טוב, ידעתי את זה גם קודם...), ומסתבר שהמלצות טיפת חלב וכו' הן ממש ממש לא תורה למשה מסיני. 

לא שהמקרה הזה חידש לי הרבה, האמת, אבל לפחות זה מחזק אותי לעמוד בלחצים שונים בעניני חיסונים. (האחות: את יודעת שמחלת כך וכך יכולה לגרום לחרשות אצל תינוקות? הרופא: את יודעת ששלושה יילודים מתו לפני 3 שנים משעלת? אם היית מקבלת חיסון לשפעת לא היית חולה בדלקת ריאות. וכו' וכו'.)

אני אפילו כבר לא עונה. אין לי כוח לזה. רק מהנהנת ואומרת: כן . אני יודעת. ואני לא רוצה את החיסון. תודה.

הכי לגיטימי בעולם שהורים ילמדו את הנושא הזה לעומק ויחליטו בעצמם. הילדים הם שלנו, לא של הממסד הרפואי שמונע מעוד כמה אינטרסים חוץ מענייני בריאות הילד. (פעם אמרתי את זה לרופאה בשניידר שצעקה עלי למה הבת שלי לא קיבלה את כל החיסונים. והיא הייתה די בהלם מעצם התגובה שלי ושתקה.) 

אשמח לסיכומים

תופעות לוואי של אקמול אכן יכולות להיות חמורות. אבל זה לא באותה רמה. זה לא פועל באותו אופן על הגוף.

ואני לא בעד אקמול אבל זה לא בר השוואה בעיני. תכתסלי על המרכיבים, אין שאריות דנא של בעלי חיים, חומרי הדברה, כספית ואלומיניום באקמולי.

אני אישית לא מביאה אקמולי כי למדתי על החשיבות של החום בזמן מחלה ואלא אם כן הם ממש סובלים אניי מחבקת ותומכת ונותנת סמרטוט לח אבל לא מורידה את החום. אם הם סובלים אז עושה אמבטיה ומנסה לצנן מים קרים או משהו בסגנון. בדרך כלל תוך יום וחצי החום נעלם והם עוברים את המחלה וככה הסיבוך של דלקת לא מגיע כי הגוף ניצח.

את, מבחינתך בצדק, מפנה לאתרים שבהם עונים רופאים. אבל רופאים מייצגים את המערכת שבה הם עובדים, ואת החינוך המקצועי שהם קיבלו.

איך אמר דר. אלכס קוטוק (רופא וחוקר, שערי צדק, ישראל) : "במהלך עבודתי בביה"ח שערי צדק, בעיקר במחלקת ילדים, השתכנעתי שרוב הרופאים הינם בורים גמורים בנוגע לחיסונים. ההיסטוריה שלהם, החומרים הרעילים אשר בהם, תופעות לוואי וכו' "   דר' אלכס קוטוק PHd, ההיטוריה של הרפואה.

הציטוט הוא מכאן http://www.hisunim.org.il/doctorsspeak/22-doctorsletter

באתר הזה מובא גם גילוי דעת עליו חתומים למעלה משמונים רופאים בכירים בתחומם, פרופסורים ואחיות מכל העולם, ובו הם מותחים ביקורת נוקבת על החיסונים וקוראים לציבור לדחות את החיסונים ולקחת אחריות על בריאותו.

פרוייקט בינלאומי מיוחד, 2011.

את הדעה הרווחת שחיסונים הם יעילים ובטוחים אני לא צריכה להנגיש, כולם חושבים את זה וכל הרופאים מצדדים בזה וזאת ההנחיה של משרד הבריאות.
 מה יש לחדש? הכל יעיל, תקין, בטוח, כמות רעלים לא מרעילה, אין תופעות לוואי, אל תדאגו, תחסנו, ועוד שנתיים נוסיף עוד חיסון ועדיין תחסנו להכל ובזמן, ואפשר לחסן כשיש חום ולתת מורידי חום אחרי חיסון. וכו' וכו'. את הצד הזה לא צריך להגיש.

מה שצריך זה לפתוח את הראש ולהיחשף למידע אחר, שלא מדברים עליו, על מחקרים שלא מצדדים בריש גלי באתרי החדשות, להבין שרופאים לא למדו על חיסונים ולא כי הם רעים אלא כי הם לא למדו.

להבין שהסטוריה היא דרך להביע עמדה פוליטית וכלכלית וכשמסתכלים אחורה רואים צד אפל יותר בהסטוריה של חיסונים, צד של תופעות לוואי איומות, צד של גורמים אחרים שיכלו להביא לרדיקציה של מחלות.
כדי להבין את מה שאני מדברת עליו צריך לחקור וצריך ללמוד. האג'נדה שאת מדברת עליה לא נובעת מאינטרס כלכלי, וגם לא מאינטרס להחזיר את כל המחלות למדינה שלנו, אלא אינטרס להנגיש מידע. לתת להורים את היכולת לבחור בחוכמה.
כל האחיות וכל הרופאים בטוחים שהם למדו את כל מה שיש ללמוד על חיסונים ועל כן אין דבר כזה תופעות לוואי ובשטח רואים שיש. רואים שאין דיווח ראוי. רואים שאין יחס ראוי להורים שמדווחים. וגם חבריהם לחברה מפחדים ממה שהם מנסים להגיד. כי אם יתכן מצב שבו משרד הבריאות ממליץ על טיפול שהוא מסכן אחוז מסויים של האוכלוסייה ופוגע פגיעות קטנות שלא ניתן לחזות את התוצאות שלהם לכלל האוכלוסייה אז מה זה אומר בכלל על החברה שלנו?
אני אישית הגעתי למקום של חקר החיסונים אחרי שנפל לי אסימון הכסף. הבנתי שמשרד הבריאות ממליץ על מזון כמו חלב כמזון זהב כאשר האמת רחוקה מאוד. אז יכולים להגיד לי שאני מקשקשת ומגישים את זה בבתי חולים וזה מונע אוסטיאופרוזיס ומאיפה מקבלים סידן. והתשובה שלי זה תחקרו. את הצד של זה מושלם אתם מכירים, תחקרו את הצד השני. ואז תחליטו.

כמו שאמרתי כבר, קראתי גם מחקרים של הצד השני.
אני כן אומרת שהצד השני הוא מוכר וברור- והמסקנה של כל המאמרים הוא שהכל בסדר. עשו חתך כזה וכזה, לקחו 120 אנשים שקיבלו את החיסון והכל היה בסדר. ראיתי עשרות מחקרים כאלה. הם לא הרגיעו אותי. לכן הגעתי למידע האחר.

מסכימה איתך שהרצאות הם פחות מהימנות כי את לא יודעת מאיפה האדם לוקח את הנתונים אבל כן קראתי את המחקר ההודי שלה והוא דומה בצורה יוצאת מהכלל למסקנות שלה.

ממתי מסקנה היא דבר רע, ממתי אג'נדה היא דבר רע? למה רק אג'נדה בעד חיסונית היא לגיטימית אבל לקרוא ולחקור ולגלות שיש בעיות רציניות בחיסונים ולהיות באג'נדה לספר לאנשים את זה זה לא לגיטימי?
והנה מאמר שאת יכולה לקרוא שמבוסס על הספר שלה
. http://www.hisunim.org.il/vaccinesinhistory/176-vaccinesunderthehood

זה שמחקר הוא ישן זה לא בהכרח רע, מה שרע זה שמחקר שמצא ממצאים מאוד משמעותיים לא המשיכו ועשו איתו שום דבר. למה לא נותנים לכל המטופלים שמגיעים לטיפול נמרץ ויטמין סי? יודעים שזה יכול לעזור להתמודד עם מחלות בצורה יוצאת דופן.

אני מנסה לשבור את מסכת האין בעיה הזו ולהראות שיש גם בשטח אלפי סיפורים של מקרים שנשמעים בדיוק אותו דבר ופגיעה דומה מאוד שמתרחשת ישירות אחרי חיסון.
וגם שיש מחקרים בנושא. הנה רשימה של מחקרים שארגון שמנסה להנגיש מידע ארגן. את יכולה לא לפתוח את זה בגלל שהם אלה שאיגדו את זה אבל כל המחקרים נמצאים בPUBMED ששם גם נמצאים כל המחקרים ההפוכים.
אני אישית עברתי על כמה ולא כולם אומרים שאין שום ספק שחיסונים גורמים לאוטיזם אבל הם כן מדברים על האופשרות, מסבירים איך זה יכול לקרות, מה ברעלים יכולים להיות בעייתי לגוף. הם לא אומרים- לא! אין לנו מושג ממה זה קורה אבל העיקר שזה לא קשור לחיסונים.
 

https://www.facebook.com/notes/vaxxed-revolution-for-choice/30-solid-scientific-studies-that-prove-vaccines-cause-autism/165199450554316

אשדודים זו האוכלוסיה הכי קונבנציונלית שיש.

ואת מבטלת בהינף יד מחקרים של חוקרים שהם בדיוק כמו אותם חוקרים שמצדדים בחיסונים רק שהמסקנה שלהם שונה, הם מנסים לספר שכן יש סיכוי סטטיסטי להיפגע.
המחקרים שעליהם הם מתבססים הם לא פחות רציניים ואני בעצמי קראתי הרבה כאלה גם לכאן וגם לכאן. וגם עשיתי קורס של שנה על מחקרים וסטטיסטיקות ויש כמה דגשים לקריאת מחקר.

1. מי מימן אותו? האם יש לו קשר לחברת תרופות בצורה ישירה או עקיפה?
2. במשך כמה זמן היה המעקב? מחקר מעקב של חיסון צריך לעקוב שנים. לא קיים מחקר שמשווה בין אוכלוסייה מחסנת ואוכלוסייה לא מחסנת ובודק את אחוז האוטיזם, ביקורים לרופא, אחוז התמותה בשתי הקבוצות ממחלות איומות. לא קיים מחקר כזה. זה כזה קשה? יש מלא אוכלוסייה בארצות הברית שבשמחה רבה ובטוב לבב היו מוכנים להקריב את ילדיהם הלא מחוסן כדי שיבדקו כמה הוא בריא. לא קיים מחקר כזה לא כי קשה לעשות מחקר כזה אלא כי זה המחקר שיגרום להורים לא לחסן יותר.
באמת שקראתי מחקרים וחלקם מגוחכים, אין לי מי מילה אחרת. לדוגמא חיסון הפפילומה. עשו פלצבו, מה שלא עושים בדרך כלל וזה נחשב ממש לסטנדרט הזהב של מחקרים. לקבוצת הביקורת שלא קיבלה את החיסון נתנו את כל המתכות והרעלים שנמצאים בחיסון רק ללא הווירוס. למה לא נתנו מים? כל אדם יודע שכדי לקבל פלצבו אמיתי זה צריך להיותמים. והפלא ופלא באמת היו תופעות לוואי חמורות בשתי הקבוצות כך שניתן להגיד שאין קשר.
או מחקר אחר שאני יכולה לצרף קישור שעקב אחרי נשים שקיבלו חיסון שעלת. עשרים אלף נשים, זה מאוד מרשים. ובאמת שבועיים אחרי החיסון היו אלף מאה שלושים וחמש לידות וזה בסדר כי הם ציפו שיהיה אלף וומאה וחמש עשרה. והיו חמש עשרה מקרי הפלות בערך. בקיצור היו תופעות לוואי אבל המסקנה הסופית שלהם הייתה שאם מסתכלים על עשרים אלף נשים אחרות מכלל האוכלוסייה זה לא מוזר שיש 15 אלף הפלות. אבל.. וזה האבל החשוב. כאן יש סיבה. הכניסו כאן רעל וצריך לעקוב האם הוא עושה משהו. אי אפשר להכניס לאוכלוסייה חיסון ואז כל תופעת לוואי שקיימת להגיד שלא קשורה. איזה מן דבר כזה? גם לא עשיתם מחקר כמו שצריך וגם אין דבר כזה תופעות לוואי. אז איך אפשר בכלל לדעת אם החיסון בטוח?

אני יודעת שאותך אני לא אשכנע, אבל אולי הצלחתי לתת תשובה להורים אחרים שיבינו כמה הכסף שולט בנושא הזה ולא טובת ילדיהם הפרטי.

על ילדה שהגיע לטיפול נמרץ אחרי שקיבלה את חיסון הרוטה והגיעה למצב של התפשלות מעיים, מיד אחרי החיסון.

זה רולטה רוסית יש צדדים לכאן ולכאן. אבל יש דברים שהורה יכול לעשות כדי לוודא שהילד לא יגיע למקרה כזה. במקרה של רוטה אם הילד משלשל חייבים לתת לו מינרלים ולוודא ששותה אחרת ישר לקחת למיון שיתנו נוזלים.

האוניברסיטה שלהם היא הכי מלאת אינטרסים כלכליים שיש. אבל זה שהם למדו את זה לא אומר לי כלום על לאיזה חומר הם נחשפו. אם הם נחשפו לכל המידע שאומר שאין בעיה עם חיסונים ולא למחקר אחד שמראה שיש בעיה אז זה שהם למדו לא עוזר.

אני לא מדברת על תופעות לוואי שניתן להכיל. אני מדברת על תופעות לוואי רציניות מאוד שמצריכות חשיבה מחדש על כל הרעיון הזה של להזריק מחלה עם רעלים לתוך גוף של ילד בריא. תופעות לוואי שנמצאות בעליה מטורפת, מוות בעריסה, אוטיזם, אחד מתוך 6 ילדים עם הפרעות קשב וריכוז וPDD בארצות הברית. זה דברים שדורשים יחס.
אין שום שאלה שאפשר לחלות, גם בוירוס רוטה אפשר להידבק. אבל א. גם תינוקות מחוסנים נדבקים ויצא לי לשמוע באמת עשרות עדויות של תינוקות שחוסנו לרוטה ובכל זאת חלו, דווקא זה חיסון כל כך לא יעיל ומצחיק שאת מביאה את הדוגמא הזו. חיסון לא שווה חסינות. זה שמתחסנים לא אומר שבמאה אחוז את מגנה על הילד שלך, ממש לא.
וגם צריך לדעת לטפל בילד חולה. המטרה היא למנוע מוות או למנוע מחלה? כי מחלות לא ניתן למנוע. הוירוסים הם יותר חכמים ממה שנראה לנו והם מקיפים אותנו. בחיסון הפרבנר יש 13 זנים מתוך תשעים. בשפעת יש שלוש מתוך 200 וכל הזמן הם מתפתחים ומשתנים ומפתחים מוטציות. אותו דבר לגבי שעלת גם. רופאים לא ממליצים לא להוריד חום, הם לא ממליצים לתת תוסף של ויטמין סי, הם לא ממליצים להימנע ממוצרים מהחי ולאכול רק פירות וירקות בזמן מחלה. יש הרבה דברים שיכולים לעזור לגוף לנצח בזמן מחלה והרופאים לא ממליצים עליהם.
כמו שאמרתי, מחלות אי אפשר למנוע. בגלל שאנחנו חיים במקומות הגיינים עם תזונה נאותה אז באמת הרבה פחות חולים. לדוגמא 98 אחוזים ממקרי המוות של חצבת בעולם הם ממדינות עולם שלישי. מה שצריך ללמוד זה איך לטפל בילד חולה בצורה טבעית והכי טובה.
אי אפשר לטעון שילד חלה בגלל שלא חוסן. זאת אמירה לא אחראית שפשוט אין דרך לעמוד מאחוריה. מהסיבה הפשוטה שלא קיים מחקר שלקח אוכלוסייה ונתן לה חיסון ואז חשף אותה לנגיף או הוירוס ובדק האם הילד חלה או לא. לא קיים מחקר. את יכולה להגיד שרואים את זה באוכלוסייה. אבל הנה אני העלתי השערה אחרת שהסיבה שהילדים פחות חולים ומתים זה בגלל שלא שותים מים שיש בהם שאריות של פסולת מתעשיות ומשחיטה והביוב לא זורם ברחוב (זה היה המצב בלונדון ובערים מרכזיות ב1850-1920 עד שהתחילו לעשות ניקוי רציני והכניסו ביוב, הזיזו את התעשיות לאיזורים מרוחקים יותר והתמותה התחילה לרדת בצורה מאוד משמעותית עוד לפני שנכנסו החיסונים. התמותה משעלת ירדה ב99 אחוז לפני שבכלל נכנס החיסון. אני אצרף טבלאות שתוכלי לראות. הטבלאות לא מוטות, הם מבוססות על סטטיסטיקה שארצות הברית מספקת בעצמה.
והינה מאמר בנושא שמבוסס על הספר של סוזן המפריז שכבר סיפרתי עליה שהיא רופאה לכל דבר וענין שהיתה בכירה מאוד עד שהגיעו שלושה מטופלים עם כשל בכליות אחרי חיסון שפעת ב2009 והיא התחיל לחקור לעומק את הנושא. ויש לה ספר מרתק באנגלית שאשמח להמליץ עליו.
http://www.hisunim.org.il/vaccinesinhistory/176-vaccinesunderthehood

אולי אפשר לומר את זה על החיסונים החדשים שהם לא 100 אחוז כמו שפעת, שעלת וכדומה. שבהם יודעים מראש שזה לא מאה אחוז.

אבל בגדול, רוב החיסונים למחלות הקשות פשוט מיגרו את המחלות הללו.

קחי כלבת, דיפתריה, ודוגמא יחסית חדשה - פוליו. הרי זאת היתה מגפה איומה ונוראה, והיו הפגנות בארה"ב שבהן הציבור תבע מהממשלה לייצר חיסון! ואז יונה סאלק פיתח חיסון ב"ה והמגפה נעצרה.

לא יודעת, זה בסיסי, איך אפשר להתעלם מזה? ומזה שפעם היו מתים מכלבת והיום ב"ה הציבור מחוסן? זאת מחלה שגם היום מתים ממנה. יש מקרה אחד בעולם אולי שהצליחו לטפל.. ממה שאני זוכרת שקראתי בזמנו.

צריך לא לשכוח את הבסיס,שהוא ברור ופשוט ואין עליו עוררין.

את הדיונים אפשר להשאיר למחלות קלות יותר שבהן אפשר בכלל להעלות על הדעת אפשרות בחירה. דרך אגב גם עם טיפול מיטבי יש למחלות הילדים סיבוכים שהם החשש העיקרי במחלה. וגם דלקת קרום המוח עלולה להשאיר נזקים בלתי הפיכים. זה שהרוב מבריאים בלי נזק, ב"ה. אבל צריך לשקול את הסיכון שאולי יש בחיסון לעומת הסיכון שאולי יש בחולי. כנראה שלדעת רוב המחקרים הסיכון בחולי מנצח. אבל פה יש לך איזה מקום לדיון. זה לא נכון למחלות מסוכנות יותר.

תסתכלי בגרפים שלהבת כוח הביאה.

וכלבת זה לא דוגמא טובה - לכלבת לא מחסנים כחלק משיגרת החיסונים, וזו לא מחלה שמוגרה. 

מתחסן מי שנפגע מנשיכה של בעל חיים נגוע.

זה כמו שתגידי שהשמש מסתובבת סביב כדור הארץ.

גם לי אין כח להגיב

שאל תפתחי את הנושא הזה עם חסידי חב"ד. 

כוונתי לנושא של מה מסתובב מסביב למה. מה שברור לך לא ברור להם...

יש לי כמה חברות שנחשבות חב"ד, קשה לי להאמין לכזה דבר..

אולי משיחיסטים בלבד, ולגמרי לא חב"ד אורגינל?

את יודעת, אני הולכת לשכוח את מה שכתבת לי אחרת אשנה את דעתי הטובה על חב"ד וזה יהיה עצוב..

האם את מאמינה כך גם לעניין היממה וגם לעניין השנה? שבשניהם השמש היא המסתובבת סביב כדוה"א?

לא יודעת אם כולם.

יש מקור שכך הרבי כתב. 

אני שמעתי את זה מאישה חב"דניקית שאני מאוד אוהבת ומעריכה. (וזה לא פגם בהערכה שלי אליה...)

אם את שומעת הסבר אחר, אני אשמח לשמוע כי אני לא הצלחתי להבין. 

הוא ממישהו ממכון ויצמן, אז מי שחושבת שהממסד מנסה להרוג אותנו, שלא תקרא.

http://davidson.weizmann.ac.il/online/maagarmada/med_and_physiol/%D7%94%D7%9E%D7%A0%D7%A2%D7%95%D7%AA-%D7%9E%D7%97%D7%99%D7%A1%D7%95%D7%9F---%D7%98%D7%91%D7%A2%D7%99%D7%95%D7%AA-%D7%90%D7%95-%D7%9E%D7%A9%D7%97%D7%A7-%D7%91%D7%90%D7%A9%3F?gclid=CjwKEAiA2abEBRCdx7PqqunM1CYSJABf3qvabKDsNH7T14w_uYhfz1kGD5mGh0Ikj_wHRGbdfqsA4hoCjW3w_wcB

למחבר אין תשובות טובות לחלק מהשאלות הנוקבות שנשאלות.

זה נתון משמעותי. אי אפשר להתעלם מזה.

נופל לי אסימון בצליל מהדהד.

יש כאן בפורומים מישהו שתוקף כל מה שמריח אלטרנטיבי/ויטמין C/הומאופתיה/דחיית חיסונים.

הוא הזכיר פעם שהוא חוקר במכון וייצמן..

הצדדים.

זה לא סוד. גלוי וידוע שאנשי מקצוע שרופאים ומדענים לא עובדים בחינם - לא אלה שתומכים בחיסונים ולא הקבוצה הקטנה יותר שמתנגדת. רופא שנותן פגישת ייעוץ להורים כדי לעזור להם לבחור אילו חיסונים להוריד - מקבל על זה תשלום. מדען שכותב ספר נגד חיסונים - מוכר אותו בתשלום. ועוד ועוד.

אין עם זה בעיה.

אני רוצה להאמין שרוב האנשים מאמינים במה שהם מתפרנסים ממנו, ומתפרנסים ממה שהם מאמינים.

מורה ליוגה מאמינה שיוגה זה חשוב, ספרנית מאמינה שחשוב לקרוא ספרים, ועובד במכון וייצמן כנראה תומך בחיסונים.

אחרי שהנקודה הבסיסית הזאת ברורה, אפשרלעבור להתייחס עניינית לטיעונים בפני עצמם.

יש הבדל בין רופא שמייעץ ומקבל על זה כסף. אגב גם אם תלכי לאונקולוג בכיר באופן פרטי זה יעלה לך אלף שקל. אדם שלמד הרבה שנים רפואה ראוי שיקבל כסף על פגישות איתו.

ויש הבדל בין זה לבין תעשיית תרופות שמממנת מחקרים, נותנת מניות לאחראית על הCDC בשווי שמונה מליון דולר שנה אחרי שהיא עוזבת עבודה של 20 שנה בCDC והכפילה בשתיים את כמות החיסונים שניתנים. זה נתונים שהם מסריחים ממש. באמת כואב לחשוב שמישהו עושה כסף על חשבון הכאב והסבל של אנשים פרטיים.

מיליארדים ויש לה אינטרס עצום לשמר את נתח השוק שלה, למשאבים של אתרים כמעט מחתרתיים שיוצאים נגד הזרם. 

אחרי שהנקודה הבסיסית הזאת ברורה, אפשר להתייחס לטיעונים עצמם - והטיעונים גם הם מדברים בעד עצמם..

וכמו שזה נראה, זה לא כל כך רחוק.

יותר ויותר נוירולוגים, קרדיולוגים, אימונולוגים וכו' בכירים בתחומם מגיעים למסקנה הזאת.

מה תגידו כששיעורי התחלואה יהיו כל כך גבוהים עד שלא תהיה ברירה אלא לחשב מסלול מחדש. 

תודי על האמת שלא נכנסת וקראת במשך חצי שעה וראית את הסרטונים שמסבירים על פוליו אלא הסתפקת בקריאה של דקה של מה שאני כתבתי והחלטת שלא רק שזה שטויות אלא שכל מילה שיצאה מהפה שלי שטויות. זאת דוגמא מצויינת למחקר שלא יניב תוצאות בגרוש.

אני לא בר סמכא לכלום. כל מה שאמרתי לא שלי הוא, אני לא חוקרת חיסונים ולא למדתי רפואה אבל אני יודעת לקרוא ולהסתמך על אנשים גדולים ממני שחקרו את הנושא ושמו את הקריירה שלהם בכפם כדי לצאת עם מידע שלא זמין להורים כדי שיוכלו לבצע בחירה מושכלת.

אני לא מגזימה, האמת הרבה יותר קשה ממה שאני ציירתי. באמת שמה שהבאתי כאן זה טיפה בים. והמסר שלי להורים זה לא להקשיב לי אלא לצאת ולחקור כי אין הוכחה שלהזריק כל כך הרבה חיסונים לתינוק כל כך קטן זה לא הרסני לחלוטין למערכת החיסונית שלו.

כלומר- להבין שחיסונן לתינוק זה לא דבר של מה בכך, ולבדוק במה מדובר. לשאול, לשמוע דעות שונות ולהחליט.

בעיני לפחות, מי שמחסן מתוך אמון עיוור בממסד הרפואי חסרה לו אחריות בדיוק כמו מי שלא מחסן לכלום סתם ככה, בלי לבדוק.

מי שבודק- וזה לא כ"כ משנה אם יחליט שלא לחסן בכלל או לחסן חלקית או לדחות או כל הוואריאציות האחרות- העיקר זה שהוא יודע מה נכנס לילד שלו ולמה הוא נותן את זה לילד שלו (או לא).

לגבי כל המחקרים והעובדות- בסופו של דבר, כל מה שאני או מישהי אחרת בפורות תגיד, וגם כל מה שרופא דגול זה או אחר יגיד- זה הכל מיד שניה או שלישית.

לי אין אפשרות לעשות מחקרים וגם לרוב הרופאים אין...הענין הוא במי נותנים אמון. וכדי לדעת במי לת אמון צריך לדעתי להבין מה הולך בתוך הסיפור הזה, לקלוט מי הגורמים הקיצוניים לכאן ולכאן (לדעתי, אתר "חסון" למשל הוא קיצוני בהתנגדות- לעומת משרד הבריאות שקיצוני במתן החיסונים)- ולברר, עד כמה שידינו מגעת...

לא קראץי את כל התגובטת

מתייחסת רק לנושא מימון המחקרים וכד'

כשאומרים "השוחד יעוור עיני חכמים ויסלף דברי צדיקים" אין הכוונה שמקבל השוחד אומר - אוקי. קיבלתי כסף, עכשיו אני הולך לשקר פה.

אלא שהשוחד ממש מעוור את עיניו, גורם לו לראות את המציאות באור מסוים. גורם לו לסלף דברים המצודקים.

לאדם קשה להיות אוביקטיבי, לפרשנות פנימית מודעת ולא מודעת יש הרבה השלכה על גיבוש הדעה שלנו גם לגבי נושאים לכאורה עניניים לגמרי

כשאדם כותר מאמר מדעי סדור, הוא מן הסתם מאמין במה שהוא כותב ועדיין דעתו ומסקנותיו יכולים להיות מוטים מאד גם בלי שהוא עצמו מודע לכך וכן - זה קורה כלפי מי שנתן לו את הכסף. (זה לא רק כסף, זה מעמד, יוקרה כבוד ועוד)

הבסיס הזה לא ברור מאליו ואני פירטתי כאן על פוליו איפשהו ויכולה לצרף לך קישור. כשאני אומרת שיש הרבה ידע שאנשים לא נחשפים אליו אני באמת מתכוונת לזה וזה מתחיל החל מהחיסון הראשון נגד אבעבועות שחורות וכלה בחיסונים עדכניים של שכלת לנשים בהריון. יש המון מה לקרוא והמון מה לחקור ואת יכולה לראות שגם המחקרים שתומכי החיסונים מצדדים בהם לפעמים פשוט לא שווים את הנייר שהם כתובים עליהם.
. http://www.hisunim.org.il/vaccinesinhistory/176-vaccinesunderthehood

אותה מסכת טיעונים שמפעילים מי שתומכים במתן חיסונים ללא סייג גם במקרה הזה של רוטה ללא התחסנות:

"אי אפשר לטעון שמחלת המעיים שנגרמה כתוצאה מוירוס הרוטה היא שהביאה את הילד למצב שהצריך טיפול נמרץ"

"צריך לבודד את הגורמים"

"יכול להיות שהיתה רגישות קודמת"

"אולי הטיפול לא היה הולם"

והאמת היא שרוטה זה וירוס אחד מתוך רבים של וירוסים שתוקפים את המעיים, ואין סיבה שבמדינה עם רפואה מתקדמת כמו ישראל, שבה ניתן לפנות חולה לקבל עירוי נוזלים, יגיעו תינוקות לטיפול נמרץ בגלל הידבקות בוירוס הרוטה.

כשילד נדבק ברוטה אנחנו יודעים במה נדבק. כשילד מחוסן ברוטה אנחנו לא יודעים איך החיסון ישפיע.

עם כל הכבוד, לסכן תינוקות בני חודשיים בכריתת חלק מהמעי בגלל חיסון, על זה נאמר, לשקול תועלת מול נזק.

לא יקרה כלום אם תאחרי את החיסון בכמה חודשים...

אצלי כמעט תמיד החיסונים התעכבו כי לפעמים היה לו שלשולים ולפעמים היה עם חום... והאחיות אומרות לא לחסן אם היה חום ביממה האחרונה (אולי יותר לא זוכרת)

וזה בכלל לא קריטי.

אז חכי קצת שתתאושש ועוד חודש-חודשיים-שלושה... תחסני.

בהצלחה!

בסופו של דבר חיסנתי בזמן

עבר בשלום ב"ה

לא נרשמו תופעות חריגות

קצת יותר אי שקט ביום הראשון אחרי החיסון וזהו

בדר"כ מחסנת את החיסונים הוותיקים שניתנים כנגד מחלות קשות

חיסונים חדשים - חשדנית. לא ממהרת לחסן

לא מחסנת נגד שפעת

תודה למי שענתה לי

לשטוף איתך כלים (אפשר גם לבד)

בובות ועגלה

כלי מטבח

בצק

כדור

מכוניות

פאזל פשוט (2-4 חלקים, לפי מה שהיא מצליחה)

פאזל עץ שמתאימים צורה לתוך שקע

לוטו

ממש רשימה מרשימה 😊

היא מאד אוהבת מים 

בגיל הקטן הם לא נעלבים אם תשטפי אחריו שוב, מבחינתו זה משחק.

הוא עומד לידך, את מניחה קרוב אליו כמה כוסות פלסטיק וכמה כפיות, הוא מסבן ומניח חזרה בכיור...

בסוף כשאת שוטפת הכל, את יכולה לתת גם לו לשטוף את הכלים 'שלו' ולהניח לייבוש. אבל גם בלי זה, הוא ייהנה לשטוף איתך כי הם מאוד אוהבים את המשחק במים ובסבון.

אני שמה במקום שונה את מה שאני שטפתי ואת מה שהוא שטף. את שלו מחזירה לכיור אחרי שהוא עובר למשחק אחר.

בשטיפה לכל אחד מאיתנו יש ספוג. הוא שוטף ומסבן להנאתו, באיזה סדר שרוצה וכמה פעמים שרוצה. אני שוטפת באמת, קודם סכינים חדים וכלים שבירים ואז מה שנשאר מהכלים האחרים

אני שמה במקום שונה את מה שאני שטפתי ואת מה שהוא שטף. את שלו מחזירה לכיור אחרי שהוא עובר למשחק אחר.

בשטיפה לכל אחד מאיתנו יש ספוג. הוא שוטף ומסבן להנאתו, באיזה סדר שרוצה וכמה פעמים שרוצה. אני שוטפת באמת, קודם סכינים חדים וכלים שבירים ואז מה שנשאר מהכלים האחרים.

לקחת בחשבון שהילד, בגדיו וכל הסביבה ירטבו. סיר עם מים שמנסים לשטוף בהחלט עלול להשפך על הרצפה

תכניסי לשם כלים קטנים מפלסטיק או כפיות מתכת, שימיממעט מים עם מעט סבון ושישפשף בהנאה 😄

כמובן אח"כ שוטפים הכל שוב.

אפשר גם לתת כלים נקיים מראש ואז לשטוף רק מהסבון.

אנחנו נותנים לו משטח להניח את הכלים השטופים..

ואחכ עוברים עליהם.

כשהוא שוטף חלבי, אני בשרי וכו'..

שירי משחק ואצבעות (הקטנה שלי משוגעת על זה).

עגלה ובובה.

סתם לפזר כל מיני צעצועים ואז לאסוף.

להיכנס למטבח ולפתוח ארונות ולהוציא כלים כדי שלאמא תהיה יותר עבודה בערב.

לטפס על דברים בצורה מסוכנת ולהפיל לאמא את הלב.

לחטט לאחים הגדולים בדברים שלהם, לפלח משם אוצרות, ואז להסתכל בעיניים תמות כשהם כועסים.

להיכנס לשירותים ולא להבין למה לאחות הגדולה יותר יש התנגדות להיכנס לשם - הרי יש שם כל כך הרבה אוצרות! מים שאפשר לזרוק לתוכם דברים, מברשת אסלה מעניינת, אסלה שאפשר לפתוח ולסגור שוב ושוב...

🤭😅😵‍💫

אצלינו הקטן (7.5 חודשים) גילה את השירותים והמקלחת🤦‍♀️

יום אחד מצאתי כתמים כחולים על הרצפה

ממש עקבות מסלול שלם

עד שגילית שהגברת שלפה את הסבון אסלה הכחול והלכה איתו בכל הבית

מאז יש סבון אסלה שקוף😅

מגה בלוקס

משחקי דמיון כמו כלי מטבח ובובה ועגלה

ממש אוהב מגנטים, בונה דברים מרשימים

ועוד רשימה -

מגה בלוקס

פאזלים - תתחילי מקטנים, הוא עכשיו בונה פאזלים 24 חלקים לבד, אבל חשוף לזה מגיל קטן.

מאודדד אוהב לצייר

כלי אוכל ומטבח קטן

מאוד אוהבת מדבקות

וגם טושים (לצערי צבעים לא) אם יש לך כח אז גם גואש

ובר בצק

אני לאחרונה הבאתי לה 2-3 אנשים של פליימןביל והמגלשה מאודד שמחה

אבל היפראמזיס חריף אז לא יודעת אם זה מדד.

פעם רופאים לא האמינו לי פשוט ואמרו שלפני שבוע 7 זה לא קשור להריון או שאני מדמיינת...

היום כבר מכירים ולא מזלזלים.

בכל מקרה תדעי ששום שלב לא מוזר. הבחילות יכולות להגיע בכל שלב. זה הגיוני ואמיתי וכדאי לך לבקש טיפול שיעזור לך.

בהצלחה!! זה קשוח בחילות ❤️

בלי היפראמזיס- 5 עד 18

תודה לה' בלי קשר על מלא מלא ניסים בהריון.

אל דאגה, סובלת מאוד בהריון מדברים אחרים;) 

התחילו בשבוע 8,

וערב לפני הלידה עוד לקחתי בונגסטה. 😅

(לקחתי גם זופרן. אבל הוא נגמר לי כמה ימים לפני הלידה ולא קניתי חדש)

לפעמים באמת מקצרת ולא אומרת מהרחמן.

לא יכולה לומר שהברכה נעשית בכוונה של ממש

תפילות לצערי זה רק ברכות השחר ותהלים. (ברכות השחר זה לפני שהילדים קמים) פעם הייתי מתפללת תפילה אחת בשבת (בד"כ מנחה) אבל לאחרונה לצערי אין לי כוח אפילו לזה, כי זה דורש לעמוד, ובאמת הריכוז בתפילת עמידה חשוב יותר...

וגם לי נקיפות מצפון שאני מזכירה לילדים להתפלל או שולחת אותם לתפילה ובעצמי לא...

בכל אופן, בקשר לברכת המזון - זה חינוך טוב לילדים שרואים שאסור להפסיק באמצע הברכה גם אם לילד יש משהו דחוף. (גם בתפילה זה ככה, כמובן...)

אני משתדלת גם ללמוד פרשת שבוע, וזה משהו שאפשר להפסיק בו באמצע אם ילד צריך אותי, ומצד שני אני לרוב לומדת בקול, אז הילדים רואים ושומעים. אז אולי אפשר משהו כזה...

ברכת המזון אני מקפידה לברך מיד כשאני מסיימת לאכול, ברגע שזה נדחה קל לשכוח... משתדלת לברך מתוך ברכון ואז גם הילדים רואים שאני מברכת, וגם זה עוזר יותר לכוונה (לא תמיד מצליח🫣).

תפילה לצערי ביום יום בד"כ לא מגיעה, משתדלת בשבת שחרית/ מנחה לפחות, גם קורה שמתפספס לצערי. אבל הי כרגע אני במשימה אחרת בדיוק😉👶🏻 לא סתם נשים פטורות ממצוות שהזמן גרמן.

כדי להרגיל את עצמך בחזרה.

אם זה משהו שהיית רגילה אליו אז תוכלי לחזור להרגל הזה מאוד מהר.

תרגילי את עצמך לברך בקול, הילדים יקלטו שזו ברכה ולאט לאט יתרגלו לא להפריע. בעיניי זה ממש דרך פשוטה להחדיר אמונה בילדים ששם שמיים שגור בפה.

תקראי על המעלה של הברכה וכמה זה חשוב. תדמייני כמה התפילה והברכה שלך חשובה. דווקא, בתור אמא למשפחה, עסוקה ומוטרדת, שבתוך סדר היום העמוס את עוצרת ומתפללת.

אם היית בתוך זה בעבר, תוכלי לחזור לזה בקלות בסיעתא דשמיא.

תפילות, תתחילי ממנחה, היום ארוך ויש זמן. לא צריך לייחד יחודיים, זה ממש עצה של היצר הרע שאומר לך שעדיף לא להתפלל בכלל כי את לא מרוכזת . בניגוד לגברים שיש להם את המניינים שלהם אנחנו יכולות להתפלל כמעט מתי שרוצות אז זה יכול להתמסמס כי מרגיש שתמיד אפשר אח''כ. אז תקבעי לך שעה שבה את עומדת להתפלל והיא תהיה קבועה.

אני יודעת על עצמי שיש תקופות שיותר חסום לי להתפלל, ויש תקופות שיותר קל, אבל מה שקובע והגדרתי לעצמי אני עושה ומאוד משתדלת לא לפספס. ברגע שעולים על הגל זה הרבה יותר פשוט.

מעריכה אותך מאוד על הרצון הזה, שתראי ברכה !

לצערי גם לא כל כך מתפללת וזה כואב לי מאוד

מקפידה, זה ממש דאורייתא... אבל לא מלחיצה את עצמי להתרכז. התרכזתי- מה טוב, אבל בסוף החובה היא לברך עם או בלי כוונה.

תפילות- לצערי אני חלשה. משתדלת תפילה אחת ביום אבל בתכל'ס לא כל יום מתפללת, לפעמים כן ולפעמים לא.

אבל גם כשאני מתפללת אני לא במקום של "אם לא התכוונתי זה לא שווה " כל אחרת אני לא אתפלל לעולם... משתדלת כפי יכולתי, בנחת.

כן מנסה שהיו עוגנים לתפילה. למשל, אם אני מצליחה להקדים קצת לעבודה אז נכנסת לבית הכנסת של מקום העבודה ומתפללת שם כמה דקות 

נראה לי כדאי לחשוב איך בכל זאת אפשר.

הילדים לא יוכלו 2-3 דק' בלעדייך?

יותר עצלות.

לפני הרבה שנים קיבלתי החלטה שאין דבר כזה מבחינתי יום בלי ברכות השחר ועמידה.

אז כן, יש פעם ב.. איזה יום שפספסתי עמידה. אבל משתדלת ממש כי זה חשוב לי.

במבט שלי- עבודת ה' היא בראש סדרי העדיפויות והכל נובע משם. העצה שהכי עוזרת לי היא כל הזמן להוסיף עוד קבלה, להיות כל הזמן בתנועה קדימה.

לפני כשנתיים לקחתי על עצמי שברכת המזון תהייה מתוך הכתוב. באופן מעניין זה דווקא גרם לי לזכור יותר לברך.. (וברור שעדיין קורה לפעמים שאני שוכחת.. אבל משתדלת במיוחד שברכת המזון זה דאורייתא)

ובסוף, מרגישה ממש שזה לא בזכותי, אלא חסד ה' שאני מצליחה עם 8 ילדים ועבודה להגיע לזה...

בתפילה - יש אומרים שאשה שטרודה בענייני הבית יכולה לומר רק ברכות השחר ובתוכם ברכות התורה , ובזה יוצאת ידי חובת תפילה.

בברכת המזון גם אפשר לקצר, אני לא זוכרת בדיוק איך נכון לקצר . זוכרת שיש נוסח בלאדי ממש קצר .

בהצלחה !

ואני בסדר גמור עם זה. בשלב הזה בחיי זה לא הגיוני. לא סתם נשים פטורות מזה.

בשבת שיש לי קצת יותר נחת אז משתדלת יותר,אבל הרבה פעמים הסעודות שלי נקטעות בללכת להניק או להחליף טיטול...

(אני עם 2 מתחת שנתיים איתי בבית)

כשהוא רואה שהמילים מפעילות אותך הוא ימשיך להשתמש בהם. גם אם תכעסי עליו או תענישי אותו..

אפשר להגיב במשפט קבוע בנחת, לדוגמה- בבית שלנו אנחנו שומרים על הפה נקי וממדברים במילים נעימות.

גם כשכועסים אנחנו שומרים על הפה..

אנחנו באדישות מוחלטת שולחים לשירותים

לא בכעס, בציון עובדה- זה מילים שאנחנו מרשים להגיד רק בשירותים. לך לשירותים תגיד את זה כמה שבא לך תחזור אלינו.

זה משהו שלמדתי מאמא שלי וזה עובד נהדר. לכל ילד יש את השלב שהוא הולך לשירותים וצורח משם פיפי-קקי-פיפי-קקי וכו וגם מילים מעבר לזה. נותנים לו לצעוק כמה שבא לו וזהו

מתייחסת לזה ממש בצורה זהה לזה שילד אומר לי "יש לי פיפי" אחלה אז תלך מהר לשירותים ותעשה שם, ככה גם אם הילד אומר את המילים האלה בתור קללה- אה אוקי אתה צריך להגיד מילים של שירותים- אין בעיה, לך לשירותים תגיד ותחזור אלינו אחרי.

יצא לי גם לקחת אקטיבית ילד לשירותים כשהוא אומר מילים כאלה.. קצת כמו שלוקחים אקטיבית ילד בגמילה שצועק "יש לי פיפי!!!" מהר מהר לשירותים- אותו דבר ומשתדלת לשדר שזו אותה התייחסות. זה מילים שצריכות לצאת כמו הפסולת של הגוף שצריך לצאת

זה שצריך אשכרה ללכת לשירותים כדי להגיד מוריד מזה את העוקץ מהר מאוד וזה פשוט מפסיק מתישהו..

כמו מנטרה.

ילד שלי בן 5 אמר עליי שאני מטומטמת ושהוא קורע אותי בשניות !

הייתי בהלם ממש. חוצפן.

למעשה עדיין לא הגבתי על זה כי הייתי גוססת במיטה.

היום אני מתכננת להגיב, ולא בא לי רק דיבורים כי כבר דיברנו איתו מלא פעמים, הוא ילד מותק ממש, אבל יש לו יציאות שממש חוצות את הקווים, אם יש לכן רעיון איך להגיב. 

לגבי מילים לא יפות, אני מגיבה הכי מהר שאני יכולה

לא בכעס, אלא עוצרת הכל - מגיעה למקום, אומרת שאין מילים כאלה בבית שלנו ו"קונסת" את מי שברח לו, כדי שהפה שלו יזהר יותר.

כרגע זאת דקה שיורדת מהתור היומי במסך. זה יכול להיות - לשים 3 דברים במקום.

העניין הוא להיות עקביים ומהירים.

לי זה מאד מאד חשוב אז אני ממש על זה וזה עובד.

ואני בצד של הילד - עוזרת לו לשמור על הפה שלא יברחו מילים לא יפות

בשביל ילד בגיל הזה כבר עבר נצח מאז שאמר את המילים האלה, הוא כבר הלאה...

וזו לא חוצפה, המילים האלה. אלה דברים ששמע איפשהו והוא חוזר עליהם. הוא עדיין קטן מכדי לייחס לו כוונות של חוצפה...

(כמובן, קל מאוד לכתוב את זה והרבה יותר קשה להפנים את זה ללב... גם לי הבוקר בת הארבע, שקמה בעייפות גדולה מדי, אמרה לי שאני סתומה, ואף שידעתי היטב שזו פשוט מילה שהיא שמעה והבינה שהיא מעליבה ולכן חוזרת עליה בזמני עייפות כאלה - נעלבתי בכל זאת, ולקחו לי כמה רגעים לפני שיכולתי לחזור לארגן אותה...)

אפשר להגיד אפילו:

פעם קראו לי מטומטמת וזה היה לי לא נעים כפתיח לשיחה.

העניין הוא לא מתי זה נעשה, אלא עצם המעשה ואנו רוצים ללמוד לעתיד איך לנהוג בחברה.

לכן גם אפשר לספר סיפור על שני אחים או שני חתולים שרבו וקראו אחד לשני בשמות גנאי ואיך זה הרגיש ואיך היה אפשר לנהל את הסיטואציה אחרת.

מהבחינה הזו לזמן ולדמויות בסיפור פחות יש משמעות, אלא למעשה עצמו ולמסר שאנחנו רוצים ללמד ממנו.

הוא יודע שזה מילים אסורות ואפשר גם בזמן רוגע להתייחס למילים ולדבר על זה אבל בזמן אמת הייתי מנסה רק לתת מקום לרגש הכועס / נעלב / עצוב/ מתוסכל וכו.

לא להתרגש זה לא אומר שיגדל להיות איש שמדבר ככה

כשאומרים מילים לא יפות אנחנו מסתכלים עליהם בפנים רציניות אבל אדישות לחלוטין ואומרים להפ שבבית שלנו לא מדברים ככה. אם הם אומרים שיש ילדים בגן שכן אז אומרים להם שבכל בית יש כללים אחרים, אבל בבית שלנו זה הכלל כי אלה מילים לא יפות.

לגבי איומים, גם לי יש ילד שאומר אני יותר חזק ממך וכאלה. אמנם דברים פחות קיצוניים. אני אומרת לו זה בכלל לא משנה מי יותר חזק, אני אמא שלך ואתה גם צריך לדבר בצורה מכובדת וגם אנחנו במשפחה מתנהגים בצורה מכבדת אחד לשני. לא משנה מי יותר חזק. הקטע לדבר איתם באדישות על הדברים האלה, כשזה מפעיל אותנו אז קשה להם לקלוט את המסר כי הם עסוקים בדינמיקה ויחסי הכוחות ביננו ובפחד שלנו ממה שהם אמרו. כשמדברים איתם באדישות הם קולטים שזה בכלל לא אישיו התוכן וזה לא מפחיד אבל שהצורה צריכה להשתנות כי לא מדברים כך ולא מתנהגים כך.

לגבי הפחדים הגיוני לצערנו, אפשר לפנות לפסיכולוגית של הגן או לקבל עזרה ממרכז חוסן בשירות הפסיכולוגי של העיריה.

נשמע שבאופן כללי זה משהו שיושב עליו ואולי ההתנהגויות שתיארת לפני זה נובעות מרצון להרגיש חוזק ושליטה באיזשהו מקום בחיים שלו. 

תעשה לכם פלאים.

במקום להקצין תגובה כדי לשדר לו כמה זה חמור

תשאלי את זה עצמך למה הוא עושה את זה?

כל ילד יודע שזה מילים של "שירותים" ושלא ראוי להשתמש בהם.

האם להגיד לו שזה אסור יקדם פתרון? פחות. וגם אם הוא יקבל מרות שזה אסור כי אמא אמרה, זה עדיין לא פותר את הבעיה מהשורש.

מה שהכי מדליק נורה אדומה, זה שהוא מהצד שלו גם מחריף צעדים.

את בעצמך בתת מודע מבינה שכשהוא אומר אני אהרוג אותך, זה נובע מאותו מקום שהוא אמר את המילים האחרות.

כשילד מחריף צעדים, זה אומר שמשהו בתגובה לא פתר לו את הבעיה שהוא מתמודד איתה.

במקרה כזה כשגם ההורה מחריף צעדים, נוצר ריחוק ופער בין ההורה לילד, הילד מתחיל להיות יותר מופנם, וההורה אמנם נתפס כסמכותי אבל לא כהורה נגיש. כשיגדל ויהיה במצוקה, ההורה זה לא בדיוק הדמות שהוא ירצה לפנות אליה.

במקום כל זה, כדאי לנסות להבין יותר לעומק מה מציק לו ולטפל בגורם ולא בסימפטום.

יכול להיות שילד בגן מדבר אליו ככה ואין לו כלים להתמודד

יכול להיות שהילדים בינם לבין עצמם מדברים ככה והוא לומד שכדי להיות בחברה צריך להשתמש במילים גסות.

יכול להיות שזו דרך שלו לבטא מצוקה

יכול להיות שהוא מנסה להתקרב אליכם וכדי להפעיל אתכם הוא משתמש באסטרטגיה שלא תוכלו להישאר אדישים כלפיה.

יכול להיות פה הרבה אולי, מה שבטוח שלתת לו עונש או לעשות משהו שירגיש שזה חמור בדרך מרחיקה, לא תפתור אף תרחיש שהעליתי פה כדוגמה. וגם לא תפתור תרחישים אחרים.

אפשר ורצוי להפריד בין חינוך ילדים, לבין תגובה ותקשורת בבית. במיוחד כשזה משהו שחוזר על עצמו.

כשילד עושה משהו שלא לרוחך, תצייני לך את זה בראש. לא צריך "לחנך" אותו לזה באופן מיידי.

למשל את רואה שהוא זרק עטיפה על הרצפה, והוא עייף ומוצף ועצבני, לא יקרה כלום אם את תרימי את העטיפה ותצייני לעצמך שזו נקודה לעבוד עליה בזמן שהוא קשוב.

בזמן שהוא אומר את המילים האלו, תנסי לקלוט רמזים מהסביבה מה יכול לגרום לו להגיד אותם.

האם הוא ביקש לפני כן משהו ולא הירשת לו? (שזה בסדר, רק שזה שופך אור שהוא כרגע מתמודד עם דחיית סיפוקים)

אולי חזרתם הביתה וחם לו?

האם הוא משועמם?

האם הוא מבטא מצוקות בעוד דרכים והמילים האלו זו עוד דרך?

איפה הוא ואיפה את עומדים/ יושבים כשזה קורה?

האם זה קורה גם בגן? גם ברחוב או רק בבית?

בנוסף לכל זה, אפשר להגיד:

אני מבינה שאתה נסער/ עייף/ עצבני/ שילדים הציקו לך

ועכשיו הלב שלך עמוס וקשה לך להירגע.

מה יעזור לך להירגע?

אתה רוצה שנעשה משהו ביחד?

אתה רוצה להתקלח אולי?

אם הוא ממשיך להגיד מילים כאלו, לומר בפשטות, זה לא נעים לי לשמוע מילים כאלו. אם תרצה שאעזור לך להתמודד אני פה בשבילך. לא צריך להחריף כלום. ילד בבסיס שלו רוצה שיהיה נעים איתו.

רק שהוא לא יודע איך לעבור מהמצב שהוא נמצא בו למצב של רוגע ונעימות ושיתוף פעולה.

לגבי 2, פתרון טכני אפשרי הוא לסדר לו מזרון בחדר שלכם לידכם. יהיה לכם את תחילת הלילה בפרטיות, ובמהלך הלילה כשהוא מתעורר, במקום שאתם תקומו ותהרסו את רצף השינה שלכם, הוא יוכל להיכנס ולישון לידכם.

אם הוא בוכה, אפשר להניח עליו יד. או לתת לו חיבוק ארוך. שיצליח להרגיע את הפחד. ככל שתרחיקו אותו מכם הוא יצטרך יותר, ככל שתמלאו את הצורך בקרבה, הוא ירגיש חזרה מוגן ובטוח וישחרר מעצמו.

יש ילדים בני 10 שעדיין מתקשים להתמודד עם הפחד בלילות, המצב הביטחוני זה לא מפלצת בארון שאפשר לפתור עם לוכד חלומות או פנס.

הם באמת צריכים את החוסן שלנו קרוב קרוב.

ומספיק אזעקה אחת כדי לעורר את המצוקה שחוו בתקופות קודמות.

יכול להיות שלשבת לידו לא פותר לו את המצוקה, יכול להיות שהוא צריך יותר קרבה כמו מגע ולכן גם לשבת לידו שעה לא עוזר.

תנסי לחבק אותו ארוכות לפני השינה, לעשות מסאג והרפיה לפני השינה. אולי זה יקל עליו וההרדמה לא תהיה כ"כ ארוכה.

תשאלי אותו מה יכול להקל עליו. לפעמים בגיל 6 כבר מספיק מודעים למה מרגיע. לא תמיד, אבל שווה לנסות.

כנראה שעוברת עליו תקופה קשה, וזה מתבטא הן בפחדי הלילה והן בדיבורים הלא יפים.

הדרך הנכונה והקשה היא לשדר לו הכלה והבנה ואהבה, להראות לו שאתם דואגים לו ורוצים בטובתו, רוצים שהוא יהיה רגוע ושליו ושפשוט יהיה לו טוב... אבל כאמור, זו הדרך הקשה והארוכה.

אפשר בינתיים להיעזר בטיפים נקודתיים -

בשביל הלילה: לומר איתו קריאת שמע מלאה בטון איטי ורגוע, לשיר לו מספר שירים שאתם קובעים מראש, לקנות לו בובת חיבוק ש"תגן" עליו, להשאיר מנורת לילה אם אין...

בשביל המילים הלא יפות: לומר בטון תקיף אבל רגוע שאצלנו בבית לא מדברים ככה. אם הוא ממש מרגיש צורך לדבר ככה - אז שיצא החוצה (לא ממש לצאת החוצה, כמובן, אלא למרפסת אם יש לכם או להושיב על אדן החלון). ואפשר גם להגיב לו בצורה שתבטא את האהבה שלכם: "ואני דווקא אוהבת אותך ובכלל לא רוצה להרוג אותך" וכו'.

בהצלחה...

מילים גסות זה מאד לא נעים לשמוע, אבל אם תנקי מהן את ההדיסוננס החינוכי - תוכלי לראות שזו דרך לפרוק תסכול.

יש הרבה תסכול בחיים של הילד שלך בתקופה האחרונה. משהו לא עובד לו, משהו לא מסתדר לו. יש גם בהלה, ויש מרדף -נסיון לשמור על קרבה איתכם כדי לחזור ולהרגיש בטוח.

תסכול, בהלה ומרדף הם רגשות שהולכים יד ביחד.

אלה רגשות ראשוניים, אי אפשר לכבות אותם -הם צריכים להתבטא, ולקבל מענה.

אז קודם כל לפקוח את העיניים ולחפש - מה לא עובד לילד שלי?

אולי משהו בבית הספר?

אולי עם החברים?

אולי מול אחד ההורים קורה משהו?

לבהלה - לתת בטחון, לתת קרבה בשפע. לתת מגע מווסת, לשחק - משחקי דמיון, משחקי בהלה (מחבואים, תופסת וכו').

לייתר את המרדף. לרדוף בעצמכם אחרי הילד ולהציע לו קרבה. הציעו כאן מזרן בחדר שלכם. גם במהלך היום תציעי לו כמה שיותר להיות יחד.

לתסכול - אם את מבינה שהתסכול מתבטא באגרסיביות, את יכולה למשוך לתוך משחק אגרסיבי. 

(מלחמת כריות, התגוששות וכד')

2. אני חושבת שהאיזון זה הדבר העיקרי שעוזר. כל תקופה/שלב זה משתנה לפי הצרכים שלי ושל הבית. אבל להיות קשובה לעצמי לגבי הכוחות ולהשתדל לא להלקות את עצמי על מה שבכוחות שלי כרגע לעומת אחרות. ואני יודעת שאני מפצה בתקופות אחרות או כשאין ברירה.

3. לצערי לא, אצלי בבית תמיד הכול היה קשה ועמוס ובלתי אפשרי (כך ההורים הציגו את זה). אני יכולה להגיד מהבית של בעלי ששונה לגמרי משלי: סדר עדיפויות ברור, לקחת הכול בקלות ולא בהיסטריה, דוגמה אישית של ההורים, לעמוד במחויבויות ולא לעשות עניין ממה שהחיים שבחרנו (ילדים, זוגיות, עבודה) דורשים.

4. האמת שאצלי זה כל כך משתנה בהתאם להורמונים. אני גם וגם, תלוי בתקופה.

בול מה שבא לי

חלום שלי

להיות קלילה מול עומס וצריך ועוד צריך

ולהיות בחויה של חיות וקלילות

לא לעשות עניין בלב מכל ה3צב המהיר של החיים

פשוט מרגישה שזה ההפך מהאישיות שלי

אני מרגישה עומס גדול בחיים, שהולך ומתגבר כל הזמן. עומס נפשי לא פחות מעומס טכני... ובכל פעם שאני חושבת שהתרגלתי - אני מגלה שלא...

בכל אופן, בעלי הוא העוגן שלי מהבחינה הזו. אנחנו נושאים את העומס ביחד, וזה מקל.

לא יודעת לומר על הבית שגדלתי בו... ההורים שלי טיפוסים הרבה פחות לחוצים ממני, הם פחות לוקחים את החיים קשה כמוני... אבל אמא שלי מודה שלנו יש יותר עומס ממה שהיה להם.

כשאני חושבת על זה - יש מצב בהחלט שאני משדרת לילדים את הלחץ שלי, ושזה ישפיע עליהם בעתיד... אבל לא יודעת מה לעשות עם זה🤷‍♀️ מתפללת ומקווה שאני מצליחה לשדר להם גם דברים חיוביים

ואולי באמת הבעיה העיקרית היא שאני טיפוס שאוהב נחת - שזה טוב במובן מסוים, אבל באמת מקשה להתנהל כשיש עומס.

לא הייתי רוצה להשתנות, כן הייתי רוצה יותר "להחזיק" את עצמי כדי שאוכל להחזיק את החיים...

בינתיים חולמת על היום שבו נשב בנחת על המרפסת, ולא נצטרך לדאוג לשום טיפול לילדים

1. הוא לא בהכרח מתגבר

יש תקופות יותר/ פחות עמוסות

אני לא זורמת עם החיים

אלא מתכננת אותם ככה שיתאימו לקצב שלי רוב הזמן

2. מודעות לרצונות/ כוחות שלי

תכנון יומיומי/ שבועי/ חודשי למה שמתאים לי

3. את רוב הכלים הנדרשים לא קבלתי

אפילו להיפך

אבל כן קבלתי סטנדרטים בסיסיים של תפעול בית מבחינה טכנית

זה גם משהו

מה שילדים צריכים זה בעיקר לתת להם להתנסות בחיים נטולי שיפוטיות ועם מרחב בחירה שלהם

שההורה נמצא ברקע להכווין ולתמוך במה שצריך/ תואם גיל

וגם סטנדרטים בסיסיים בחיים של סדר/ ניקיון/ התנהלות כלכלית/ התנהלות אישית

4. איטי רגוע

אם כי אני גם יודעת לתקתק דברים בעיקר בעבודה

לא מתוך לחץ ומהירות

אלא מתוך פוקוס ומקצועיות

וזה קורה לעיתים גם במלאכות בית

5. אוהבת את האני השלם

את המעלות והחסרונות ביחד

את ההצלחות והטעויות

וגם אוהבת להיות בתהליך תמידי של שיפור/ שינוי

כי לחיות בתנועה זה כל הכיף והמשמעות בחיים 

2. לזכור שזה זמני ולרוב תוצאה של שפע (ילדים, פרנסה, התפתחות אישית..)

כן חושבת שהגוף והנפש מתרגלים לקצב בסוף, רק כדאי לעצור ולראות שזה עדיין משתלם.

3. גדלתי בבית שהיתה מחשבה על איך לעזור לאחר, לוקחים את הדברים בפרופורציות, רצו שנשקיע ונצליח באופן כללי אבל בלי להשתגע, המסר תמיד היה לי אנשים טובים. מרגישה שזה עוזר לי לפקס את עצמי על מה חשוב ומה פחות..

זוכרת שבתור ילדה אמא שלי היתה עובדת בימי שישי והיה המון לחץ סביב שבת, וראיתי את העבודה שהיא עשתה כדי להגיע למצב של כניסת שבת בנחת.

4. כשיש לי משימות מוגדרות ולחץ של זמן זה מאתגר אותי ואני מתקתקת. כשיש לי זמן פנוי והמשימות משמימות אני נכנסת למוד הרגוע שלי ומתעלמת מהן 😅

5. משמח אותי שבזמני לחץ אני מצליחה לשדר רוגע ונחת, וקשה מאוד להוציא אותי מהכלים. 

עומס זה חיים, זה אומר שקורה משהו.

ב"ה זה אומר שיש עבודה, שיש ילדים ושיש בשביל מה לקום בבוקר.

גם מאוד עוזר שהעומס בא בשלבים ולא בבת אחת (אין לי תאומים חח)

עוזר להצליח- להרגיש שהחיים הולכים לקום חיובי ולהתפתחות. הילדים גדלים ומפתחים אישיות וההורות הופכת להיות משמעותית יותר.

בקריירה מתקדמת, יש עניין והמשכורת עולה.

מה שעוזר לווסת את העומס- שתמיד יש מה להוריד למיקור חוץ או להוריד סטנדרטים.

מרגישה סבבה כי הקטנים גדלו 😄

הקטן שלי בן 5 וזה חיים אחרים. ויש גם גדולים שאפשר להשאיר איתם את הקטנים אז הרבה יותר גמישה וחופשית. זה מגיע לא לדאוג.

לא חושבת שהבית נתן לי כלים, אבל כן מתנה גדולה יותר- את הדרייב להצליח. ידעתי שאם אין אני לי, מי לי.

בניגוד לחברותי, לא היו לי קשרים, ואף אחד לא פתח לי דלתות. זה רק תדלק אותי יותר, הכל השגתי בזכות עצמי ביזע ועמל. יש מורים שלא נתנו לי הרבה סיכוי סתם מטעמי גזענות, דווקא להם אהבתי להכניס מכה מתחת לחגורה ולהוכיח מה אני שווה. הרגשתי עונג צרוף לראות את המבט התמה שנמרח על הפנים שלהם כשהם היו עושים את הקשר בין השם עם הציון, לבין הפנים שלי. זה הסב לי אושר יותר מהציון עצמו.

(לא כל המורים היו כאלו, אבל בהחלט היו. מרגישים את הזלזול הזה בשיעורים עד המבחן הראשון)

לגבי רגוע- תקתקן, לא זה ולא זה.

אני עושה הרבה דברים ואוהבת את העשיה, אבל זה לא שזה "אופי" זה הרבה עבודה עצמית.

אני כן בן אדם שאוהב לאתגר את עצמו.

אני יומאת לריצה של 20 דקות, אני ארוץ 22 דקות.

אני מעריכה את עצמי 90 במבחן מבחינת יכולות, אני ברבאק ינסה להוציא את ה92.

המטרות שלי תמיד יהיו בגובה העיניים ועוד קצת. חייב את העוד קצת כדי לצאת מאזור הנוחות ולדחוף את עצמי קדימה.

אני אוהבת בעצמי שדווקא איפה שקשה לי, שם אני דורשת מעצמי ולא עושה לעצמי הנחות.

עוד משהו שאני אוהבת בעצמי, שאני קשובה לעצמי הרבה יותר מאשר שאני קשובה לסביבה מבחינת מה מקובל, ככה האנרגיות שלי מופנות למקומות שנכונים לי, ותורמים לי בחיים ולא על לקבל פידבק מהסביבה שיום אחד תשתנה ואז למי אכפת אם עמדתי בסטנדרטים של הסביבה או לא.

עוד משהו שאני אוהבת בעצמי (לפחות עם הזמן זה התפתח)

אני פחות שוקעת בגלל טעויות. כלומר עושה תחקור קטן עם עצמי מה מקור הטעות ואיך ניתן למנוע מקרים דומים להבא ומתקדמת הלאה.

להישאב לתוך אשמה והלקאה עצמית, גוזל המון אנרגיה מיותרת.

ומנגד לא ללמוד מטעויות גם גרוע.

לגבי השאלה מה כהורה צריך להעניק לילדים כהכנה לחיים זו שאלה ענקית והיא עומדת בפני עצמה.

1. בהחלט עמוס, עומס טוב ומשמח. דואגת לפסקי זמן ביום יום כדי לנשום. ומנמיכה ציפיות איפה שצריך כדי לאזן את החיים.

2. למדתי איך לווסת בין מטלות הבית, לצרכים של הילדים והעבודה, והצורך שלי לנוח. למדנו יחד כזוג מה החוזקות של כל אחד מאיתנו, מה אנחנו אוהבים יותר לעשות, ומקלים על עצמנו איפה שרק אפשר. אם היה לנו יותר זמן בחיים, הבית היה יותר מסודר ונקי, האוכל היה יותר מושקע, והדברים היו מתבצעים בתדירות גבוהה יותר. אבל יש דברים שחשובים לנו יותר כרגע.

3. כן. גדלתי בבית שבו שני ההורים לוקחים חלק מלא בתפקוד הבית ומגבים אחד השני, והילדים עוזרים ולוקחים חלק בלתי נפרד. וגם בבית שלי היחס לתפקוד הבית היה ברוגע. לא גדלנו בבית מרקחת. חונכתי עם דגש גדול מאוד בחשיבות התקשורת, וביטוי הרגשות. ובאמת הרבה מאוד מהדילמות נפתרות כשלומדים לתקשר.

4. אני חד משמעית איטית ועצלנית יותר. בעלי תקתקן וזריז יותר. לכן אנחנו בדכ מעדיפים שאני אהיה עם הילדים, והוא יקח את תפקוד הבית.

5. אני אוהבת את זה שאני ובעלי בחרנו במודע איך היום יום שלנו יראה. ואנחנו מתמודדים עם עומס לא קל, ומודים עליו. ויודעים לנווט את היום יום בצורה שנכונה לנו.

אני קוראת פעמיים כל תגובה

והז מרתק אותי איך אנחנו גדלים תוך כדי החיים וכמה אנחנו בתנועה ףנימית ולמידה..איך לדייק את החיים שלנו

בא לי לשמוע עוד🙏

זה מאוד מעניין אותי

כי זה מעסיק אותי המוןןן

רציתי בהתחלה רק לשתף ולהתיעץ איתכן

אבל כשמשתפים אז בדר''כ מגיבים נורא נקודתית  ולא מודעים לכך התמונה..

או מציעים רק דברים מהעולם שלנו ולא הכל מדויק

לכולם

אז הרגשתי שכיף לי קודם פשוט להרחיב אופקים

לא תמיד יוצא לי לדבר על זה עם נישם אחרות ברובד העמוק

לא רק עצות לקיפולי כביסה יעילים

אלא על עצם החוויה מול החיים

אגב אני לא בתחילת הדרך.. יש לנו כבר ב''ה הרבה אוצרות ...והרבה פז''ם של נישואים

ועדיין

אני כל הזמן בשיח פנימי רצון להבין מה הז החיים האלה בכלל

ואיפה אני בתוכם

ואיך להצליח לחוות אותם כמו שאני חולמת

בהלם ממה שאנשים מרשים לעצמם להתערב...

קודם כל הגבת ממש יפה ברגע האמת! אני נראה לי הייתי משתתקת מההלם.

לגבי מה לעשות- כיוון שהיא כבר התקשרה והתנצלה אז לא יודעת אם יש עוד משהו לעשות כרגע, אבל אולי לפני הפעם הבאה שאתם באים (ואלופה אם תסכימי בכלל😉❤️) שבעלך יבקש בעדינות לא להתערב בענייני הילדים.

ובנוסף להבא את האמת הייתי נמנעת מלשתף אותה בדברים שאני לא רוצה שאחרים ידעו, אם אח"כ זה יוצא ועוד מול כולם...

ובבקשה תני לעצמך לכאוב את הפגיעה, תוציאי את זה לחברה או מישהו קרוב אחר שיהיה לך קצת עיבוד לזה, חוויה לא נעימה בכלל!❤️‍🩹❤️

עברו שנים

העלתה את זה מהאוב

אם חלילה שוב יקרה,

תזכרי את הנעלבים ואינם עולבים ..

ותתפללי בשקט מיד על מה שחשוב לך . 

יכול להיות שהיא מדקנת...

ולעת זקנה לפעמים הטקט גן כן מזדקן...

ברמה שסבא שלי אמר על התינוק של בת דודה שלי שהוא מכוער🤷‍♀️😱

הלםםםם

כדי שלהבא לא יקרה.

אולי היא מאלה שחושבות שאם היא התנצלה אז זה נמחק, ובפעם הבאה שוב הלשון תשתחרר...

משהו בסגנון- שלום רבקה. חשוב לי להתייחס למה שקרה לפני שבועיים. אמנם התנצלת מאז אבל זה עדיין כואב לי ואני מבקשת שלא להתייחס לתפקוד שלנו כהורים.

את האמת שזו הלבנת פנים, וטוב מאוד שלא הלבנת את פניה חזרה. אבל זה ממש ממש פוגע. חיבוק גדול 

הערות על חינוך ילדים מכניסה מאוזן אחת, מוציאה מהשניה.

מה שאת חווית זה יותר חמור מהערות על חינוך ילדים.

אין לי הגדרה טובה לזה אבל וואלה לא סתם יש חיסיון רפואי ולא סתם רק אנשי מקצוע רשאים לתת אבחנות.

חיבוק גדול!!

לא יודעת מה הייתי עושה מולה, אבל קודם כל מולך להבין את עוצמת הפגיעה לא בגלל שהתערבו לך בחינוך שזה הרבה סבים וסבתות קצת נופלים בזה, אלא בגלל שהפרו ברגל גסה את הזכות שלך לפרטיות רפואית ואת הזכות שלך לא להיות מתוייגת. (לא שזה רע ללכת לטיפול, לא מצאתי הגדרה יותר טובה לעובדה שזכותו של כל אדם שלא כל מישהו ישלח אותו לטיפול..)

לה לאסוף אחרי שאתם הולכים

אופציה אחרת - תביאי איתך שקית לבגדים משומשים ותכניסי מיד. אני תמיד כשהתארחתי או ישנתי מחוץ לבית - אף פעם לא השארתי תחתונים זרוקים בחדר. ואני חושבת שכדאי לקחת בחשבון שבלי קשר יכולים להיכנסאנשים לחדר באמצע האירוח אז כדאי להימנע מלהשאיר בגדים אינטימיים (גם לא משומשים) בחוץ

סיטואציה מאוד לא נעימה. ממשש

חיבוק♥️

ועל המיטה שלי

כשהיא לקחה את המגבת זה נפל ונפתח

וחוצמזה שהייתי באמצע להתארגן מהמקלחת, כמובן לקחתי איתי הכל הכל 

היא לחוצת כביסה. הייתה חייבת לקחת כל מה שאפשר. אוף בא לי למןת

והאמת? תני לזה רבע להירגע. אולי גם היא הייתה מובכת ותחשוב פעמיים לפני שהיא נכנסת. וכן הייתי מבקשת מבעלי שידבר איתה ולא תכנס עד שאתם יוצאים

קודם כל בשבילי זה ממש חדירה לפרטיות להכנס כשאת עוד בשלבי התארגנות... זה כבר לא נעים.

בעסה ממש על הפדיחה והאי נעימות שלך!

אני רק ינחם אותך שכנראה הייתה כ"כ חדורת מטרה על הכביסה שלא עניין אותה בטח כל המתרחש מסביב, העיקר שהגיעה לכביסה...

זאת אומרת לא היית לבושה לגמרי? נכנסה בלי לדפוק?

מנסה להבין את הסיטואציה 

זה באמת נשמע חולי.

מבינה את הפדיחה שלך, רק שיהיה ברור לך שההתנהלות שלה לא תקינה.  שבעל יבהיר לה שהיא נכנסה לרשות הפרט..

לא הבנתי מה הלחץ לכבס כשאת עוד מתארגנת ...

אבל נראה לי שבסוף כדאי לך לנסות לשכוח מהמקרה... אל תעמיסי על זה דימוי גוף וכו'.

ואם מותר לי- סליחה אבל הצחיק אותי הצורך לשאוב את הריצפה בגלל תחתונים שנפלו 🙈 נשמע קצת הזוי...

הבעיה האמיתית היא שזה פגע לך בביטחון העצמי

כמה אפשרויות. את יודעת מה הכי יעבוד.

או שבעלך ידבר עם חמותך כמו שכתבו פה

או שתנסי להיות מסודרת יותר שם (במסגרת האפשרי. אפשרי?)

או שתנסי לעשות עבודה בעצמך שההערות/מעשים כאלו לא יפגעו בך.

השלישי הכי חשוב. בסוף היא עושה את זה מכוונה טובה, ואתן פשוט מאוד שונות.

פשוט לא לעניין להיכנס לחדר שמתארחים בו.

בעיני ממש חשוב להגדיר עכשיו גבולות כאלה

ואולי אפילו להגיד לה שאתם תדאגו לשים הכל מסודר במכונה כשאתם יוצאים..

סתם חושבת בקול, תראי אם מתאים לך.

את מתארת שחמותך חולת ניקיון.

שבת יוצאת אחרי שלכולם יוצאת הנשמה.

האם מתאים להתקלח בבית החמות בסיטואציה הזו?

מתי תכננתם לצאת?

אני הכי יכולה להבין אותך, שאת רוצה המשך של הפרטיות עד שאתם עוזבים,

אבל גם יכולה להבין אותה שהיא רוצה כבר להפעיל מכונה מיד במוצ"ש.

גם אותי משגע שכל הבגדים והמגבות הכל מפוזר בבית במוצש, ואני ממש ממש לא חולת ניקיון. אז מה היא..

אני חושבת שהתיאום ציפיות פה צריך להיות לגבי העזיבה.

מתי נכון שתעזבו כדי שהיא תוכל לנקות ולארגן את החדר אחריכם (ופחות יש סיכוי שהיא תסתפק בניקיון שלכם אחריכם אם היא חולת ניקיון. היא תרצה לנקות בעצמה)

ומצד שני לא נכנסים לחדר עד שאתם מוציאים את כל הדברים שלכם מהחדר. בסיסי.

(זה יכול להיות בגלל בגדים פרטיים וזה יכול להיות בגלל תכשיט יקר ששמת במקום מאוד ספיציפי וזה יכול להיות בגלל ציוד מסוכן שיש לכם בחדר (נשק למשל).

שטיפה של החדר נניח אפשר לחכות עם זה חצי שעה, להפעיל מכונה חצי שעה באיחור, או לגלות שאחרי שהפעלת מכונה יש עוד מגבת גוף מסתובבת זה ממש מעצבן.

פה אני חושבת שהיא צודקת וספציפית לגבי הכביסה כדאי לעשות מאמץ עילאי לוודא שאין טקסטיל שלה בחדר השינה שלכם במוצש כשהיא רוצה להפעיל מכונה. אולי תביאו איתכם מצעים ומגבות.

אולי כדאי שתארגני את החדר מיד כשהגברים יוצאים לערבית, כשבעלך חוזר הוא יעזור לך לארגן ורק אח"כ תעשו הבדלה.

בזמן הזה שחמותך תתעסק עם המטבח או משהו.

זה יכול לענות בדיוק על הרבע שעה החסרה שתסדר לכולם את הלו"ז ותאפשר לכם לצאת מהחדר עם מזוודות סגורות לפני שהיא נכנסת אליו.

לגבי בגדים אישיים, באמת כדאי לקנות שק ייעודי ומסומן לבגדים משומשים. ובגדים נקיים לאחסן בתא ייעודי בתוך המזוודה.

מותר לך להיות מבולגנת, זה לא חטא. הדבר היחיד שצריך לפתור פה, זה את הפער בינך לבין חמותך בנקודות חיכוך האלו. תסתכלי על זה ככה ולא כשאשמה/ בושה על מה שאת.

במהלך השבת היא מכבדת את הפרטיות שלכם שם? יש מפתח לחדר?

בגלל הרגישות הגבוהה שלה לניקיון, כדאי לוודא שהיא לא מפרה צרכים שלכם. לפעמים מפתח עושה את העבודה מצויין. היא לא רוצה לפגוע לכם בפרטיות,

היא רוצה שהבית שלה יהיה נקי.

כשמגדירים את זה ככה יותר קל למצוא פתרונות שמכבדים את כולם.

לגבי הדימוי גוף אין לי מה להגיד אבל לא בא לי להשאיר בלי התייחסות, אז חיבוק גדול!

את טובה וראויה! 💚

אצלנו ההורים שלי כאלו !!

וואי על כמות הפדיחות !!! מאז שהיינו ילדים, למשל היו מסדרים לנו את השולחן וזורקים לנו בטעות ציוד...הכל מהר בלי מחשבה. וזאת הנקודה.

פשוט ממש ממש מנסה להיות מסודרת שאני אצלם, לא משאירה כלום בשום מקום, אפילו לא לדקה ומחשבת כל דבר שאני עושה. נגיד נכנסתי להתקלח ואני יוצאת להתארגן, אני מודיעה שלא סיימתי ולא להיכנס עד שלא ניקיתי.

להגיד לך שזה נעים? לא.

אבל אני לא מתעסקת עם חולי סדר וניקיון, לא יעזור כלום.

אני לא יודעת אם לצחוק או לבכות

לא יפה לצחוק, אבל כתבת את זה כל כך חי שהרגשתי את הפדיחה בכל הגוף שלי

ואני מכירה ומלמדת שלא נכנסים לחדר בלי רשות! מכבדים את הפרטיות, כן, גם הילד שויתר על החדר שלו לא נכנס עד כל האורחים עושים צ'ק אאוט, או שמוודאים שסיימו.

ואם צריך משהו - מבקשים רשות!

והאמת נראה לי שהפריחה היא שלה, כי היא זאת שהפילה ולקחה, ולא שמה לב

אוף

לפחות תנצחי בתחרות פדיחות 

לנעול את הדלת כל פעם כשאתם בפנים שאף אחד לא ייכנס ויפתיע אותך.

את אנושית!!
זה בהחלט היה יכול לקרות גם לי...
חיבוק גדול. איזו סיטואציה קשה וכואבת.

האמת היא שהיא קצת הביאה את זה על עצמה. לו אני חמות שנכנסת עכשיו לחדר של כלתי עוד לפני שהם יצאו מהבית (מה שלא יקרה!! בע"ה), ברור לי שאני יכולה ליצור פאדיחות.

היא יצרה את הפאדיחה, לא את.
את לא רובוט, ולא צריכה להיות רובוט.
כשהבן של בעלי ישן אצלנו בחדר שבו יש עוד ילדים, אני לא נכנסת. אם אני צריכה פתאום טיטולים, אני דופקת בשקט, כדי שאם הוא יבין את הרמז, הוא יוכל להתארגן ולפתוח.

אם לא פתח- בעיה שלי! לא שלו. 
אין מצב להפתיע אנשים מבוגרים ולהתעסק בכלי המיטה שלהם. זה מזמין בושה לשני הצדדים!
 

תודה לכל אחת ואחת, כל כך הייתי זקוקה לאמפתיה הזאת ולפריקה. מי ששאלה על מפתח, זה הממד

משום מה היא מרגישה איתי יותר בנוח מכלות אחרות ואני לא מדמיינת אותה מעיזה להיכנס כשחלקן שם בלי רשות

אני מנסה להרגיע את עצמי שזה יותר פדיחה שלה משלי ושגם אני נתקלתי בחזיות שלה אבל עדיין מתקשה לעכל את האירוע. ולא נראה לי רלוונטי שבעלי ידבר איתה כי זה אולי יעכיר קצת את הקשר וגם כי הוא לא ממש מבין את הבושה שלי אבל גם די התעלם כשסיפרתי לו כי אין לו מה להגיד על זה

עדיין לא מאמינה שזה המקרה שלי

@שוקולד פרה. איזה כיף לו שאת ככה ואיזה כיף לכלות העתידיות שלך בע"ה!

@אמאשוני זה קצת שונה, ספיציפית במקרה הזה זהלא היה העניין וגם היא הציעה שנישאר (אחרי לידה ועוד) אם אפרט עוד כבר יהיה לי אאוטינג אבל מבינה מזה שכתבת שוט הפעם זה לא היה העניין בכלל. 

סתם אובסססיה להפעיל ברגע זה את המכונה ולא עוד כמה דקות כמו שבעלי הציע לה שיעשה בעצמו

עם הארוחת ערב כי לא נורא לא צריך לקום מוקדם...

אין אי אפשר לתכנן כלום פה. 

מסחרר ומבלבל

כאילו מישהו משחק בנו 

הוא בנה על חופש יותר ארוך

אני בקושי שמתי לב למלחמה הזו

בלי חדשות

אזעקה אחת בבוקר

כשחזרתי מהעבודה לרגע שמתי וויז והדרך היתה פנויה לגמרי

ואז נזכרתי

כן יש מלחמה

הכבישים פנויים

טוב שזה נגמר

כבר ברור שזה לא מועיל לכלום 

זה מטריף אותי

אתמול בלילה

אין לימודים

היום בערב

מחר סבבי כרגיל מה סבבה ומה כרגיל.

יום ככה יום ככה

התנודות החדות האלה

הזיה

אז עכשיו כבר כולם אוהים אותנו ונוסעים לטייל בטהרן?

איף

כבר קרה שבבוקר החזירו פתאום ללימודים.

את כנראה לא היחידה שזה הטריד אותה😉

אבל בסוף אני כן שמחה שחוזרים

עם כמה שזה מבלבל

לא מתאים לי עכשיו מלחמה🙈

סוף סוף משהו חיובי יוצא מזה שלא חזרנו לשגרה משאגת הארי. רצף מילואים מקצת אחרי פורים.

אנחנו ממילא הפוכים, קצת ימינה קצת שמאלה לא משנה הרבה.

לא הרגשתי שום אפס, שום מאה, לא מבינה על מה אתן מדברות חח אנחנו בעננה מתמשכת של בלאגן.

כבר לא מתרגשים מכלום 😄

גם לא הייתי מתרגשת אם היו מקפיצים עכשיו לסבב נוסף.

מעניין מה יכול לקרות שכן יפתיע אותי.

וקצת שמחה שהירי היה גם עלינו ולא רק על הצפון, אולי זה הכי מפחיד אותי שנקבל בשלווה וכמובן מאליו ירי על הצפון.

במובן מסויים היום הזה בבית עם כולם עזר לי להתאפס  דווקא.

גם כשהן חיוביות... (אם כי ברור שאני מעדיפה את הצד החיובי)

אבל בעיקר לא ברור לי - חזרו לשגרה כי נגמרה המלחמה או רק כדי לא "להשבית את המשק" וכו'?

כלומר - אפשר לגמרי להסתובב חופשי בלי חשש או שלא?

ככה מובן מהחדשות.

ביבי העדיף להקשיב לטראמפ...כדי לא להלחם בלי תמיכה של ארהב.

אני דווקא שמחה לחזור. היו לי הרבה תכניות לימים האחרונים האלו שנשארו לי לעבוד, וחבל לי להפסיד.
 

אבל לילדים שלי היה ממש קשה ההודעה שפתאום כבר חוזרים (למרות שבבוקר נתתי לכל אחד מהילדים לנחש כמה זמן תהיה המלחמה הזאת, ואחד מהם אכן ניחש שזה יהיה רק יום אחד... הוא באמת קיבל את זה יפה כשהודיעו שחוזרים. אבל האחרים ציפו למשהו ארוך יותר...)

מחר ב6 בבוקר 😶

אז אל תהיו מידי שאננות 😆

אי אפשר לדעת מה יהיה אחכ..

אומר שהמצב פה ממש ממש עדין ( לא שצריך את פיקוד העורף כדי להבין אבל זה ממחיש)