2. אני חושבת שהאיזון זה הדבר העיקרי שעוזר. כל תקופה/שלב זה משתנה לפי הצרכים שלי ושל הבית. אבל להיות קשובה לעצמי לגבי הכוחות ולהשתדל לא להלקות את עצמי על מה שבכוחות שלי כרגע לעומת אחרות. ואני יודעת שאני מפצה בתקופות אחרות או כשאין ברירה.

3. לצערי לא, אצלי בבית תמיד הכול היה קשה ועמוס ובלתי אפשרי (כך ההורים הציגו את זה). אני יכולה להגיד מהבית של בעלי ששונה לגמרי משלי: סדר עדיפויות ברור, לקחת הכול בקלות ולא בהיסטריה, דוגמה אישית של ההורים, לעמוד במחויבויות ולא לעשות עניין ממה שהחיים שבחרנו (ילדים, זוגיות, עבודה) דורשים.

4. האמת שאצלי זה כל כך משתנה בהתאם להורמונים. אני גם וגם, תלוי בתקופה.

בול מה שבא לי

חלום שלי

להיות קלילה מול עומס וצריך ועוד צריך

ולהיות בחויה של חיות וקלילות

לא לעשות עניין בלב מכל ה3צב המהיר של החיים

פשוט מרגישה שזה ההפך מהאישיות שלי

אני מרגישה עומס גדול בחיים, שהולך ומתגבר כל הזמן. עומס נפשי לא פחות מעומס טכני... ובכל פעם שאני חושבת שהתרגלתי - אני מגלה שלא...

בכל אופן, בעלי הוא העוגן שלי מהבחינה הזו. אנחנו נושאים את העומס ביחד, וזה מקל.

לא יודעת לומר על הבית שגדלתי בו... ההורים שלי טיפוסים הרבה פחות לחוצים ממני, הם פחות לוקחים את החיים קשה כמוני... אבל אמא שלי מודה שלנו יש יותר עומס ממה שהיה להם.

כשאני חושבת על זה - יש מצב בהחלט שאני משדרת לילדים את הלחץ שלי, ושזה ישפיע עליהם בעתיד... אבל לא יודעת מה לעשות עם זה🤷‍♀️ מתפללת ומקווה שאני מצליחה לשדר להם גם דברים חיוביים

ואולי באמת הבעיה העיקרית היא שאני טיפוס שאוהב נחת - שזה טוב במובן מסוים, אבל באמת מקשה להתנהל כשיש עומס.

לא הייתי רוצה להשתנות, כן הייתי רוצה יותר "להחזיק" את עצמי כדי שאוכל להחזיק את החיים...

בינתיים חולמת על היום שבו נשב בנחת על המרפסת, ולא נצטרך לדאוג לשום טיפול לילדים

1. הוא לא בהכרח מתגבר

יש תקופות יותר/ פחות עמוסות

אני לא זורמת עם החיים

אלא מתכננת אותם ככה שיתאימו לקצב שלי רוב הזמן

2. מודעות לרצונות/ כוחות שלי

תכנון יומיומי/ שבועי/ חודשי למה שמתאים לי

3. את רוב הכלים הנדרשים לא קבלתי

אפילו להיפך

אבל כן קבלתי סטנדרטים בסיסיים של תפעול בית מבחינה טכנית

זה גם משהו

מה שילדים צריכים זה בעיקר לתת להם להתנסות בחיים נטולי שיפוטיות ועם מרחב בחירה שלהם

שההורה נמצא ברקע להכווין ולתמוך במה שצריך/ תואם גיל

וגם סטנדרטים בסיסיים בחיים של סדר/ ניקיון/ התנהלות כלכלית/ התנהלות אישית

4. איטי רגוע

אם כי אני גם יודעת לתקתק דברים בעיקר בעבודה

לא מתוך לחץ ומהירות

אלא מתוך פוקוס ומקצועיות

וזה קורה לעיתים גם במלאכות בית

5. אוהבת את האני השלם

את המעלות והחסרונות ביחד

את ההצלחות והטעויות

וגם אוהבת להיות בתהליך תמידי של שיפור/ שינוי

כי לחיות בתנועה זה כל הכיף והמשמעות בחיים 

2. לזכור שזה זמני ולרוב תוצאה של שפע (ילדים, פרנסה, התפתחות אישית..)

כן חושבת שהגוף והנפש מתרגלים לקצב בסוף, רק כדאי לעצור ולראות שזה עדיין משתלם.

3. גדלתי בבית שהיתה מחשבה על איך לעזור לאחר, לוקחים את הדברים בפרופורציות, רצו שנשקיע ונצליח באופן כללי אבל בלי להשתגע, המסר תמיד היה לי אנשים טובים. מרגישה שזה עוזר לי לפקס את עצמי על מה חשוב ומה פחות..

זוכרת שבתור ילדה אמא שלי היתה עובדת בימי שישי והיה המון לחץ סביב שבת, וראיתי את העבודה שהיא עשתה כדי להגיע למצב של כניסת שבת בנחת.

4. כשיש לי משימות מוגדרות ולחץ של זמן זה מאתגר אותי ואני מתקתקת. כשיש לי זמן פנוי והמשימות משמימות אני נכנסת למוד הרגוע שלי ומתעלמת מהן 😅

5. משמח אותי שבזמני לחץ אני מצליחה לשדר רוגע ונחת, וקשה מאוד להוציא אותי מהכלים. 

עומס זה חיים, זה אומר שקורה משהו.

ב"ה זה אומר שיש עבודה, שיש ילדים ושיש בשביל מה לקום בבוקר.

גם מאוד עוזר שהעומס בא בשלבים ולא בבת אחת (אין לי תאומים חח)

עוזר להצליח- להרגיש שהחיים הולכים לקום חיובי ולהתפתחות. הילדים גדלים ומפתחים אישיות וההורות הופכת להיות משמעותית יותר.

בקריירה מתקדמת, יש עניין והמשכורת עולה.

מה שעוזר לווסת את העומס- שתמיד יש מה להוריד למיקור חוץ או להוריד סטנדרטים.

מרגישה סבבה כי הקטנים גדלו 😄

הקטן שלי בן 5 וזה חיים אחרים. ויש גם גדולים שאפשר להשאיר איתם את הקטנים אז הרבה יותר גמישה וחופשית. זה מגיע לא לדאוג.

לא חושבת שהבית נתן לי כלים, אבל כן מתנה גדולה יותר- את הדרייב להצליח. ידעתי שאם אין אני לי, מי לי.

בניגוד לחברותי, לא היו לי קשרים, ואף אחד לא פתח לי דלתות. זה רק תדלק אותי יותר, הכל השגתי בזכות עצמי ביזע ועמל. יש מורים שלא נתנו לי הרבה סיכוי סתם מטעמי גזענות, דווקא להם אהבתי להכניס מכה מתחת לחגורה ולהוכיח מה אני שווה. הרגשתי עונג צרוף לראות את המבט התמה שנמרח על הפנים שלהם כשהם היו עושים את הקשר בין השם עם הציון, לבין הפנים שלי. זה הסב לי אושר יותר מהציון עצמו.

(לא כל המורים היו כאלו, אבל בהחלט היו. מרגישים את הזלזול הזה בשיעורים עד המבחן הראשון)

לגבי רגוע- תקתקן, לא זה ולא זה.

אני עושה הרבה דברים ואוהבת את העשיה, אבל זה לא שזה "אופי" זה הרבה עבודה עצמית.

אני כן בן אדם שאוהב לאתגר את עצמו.

אני יומאת לריצה של 20 דקות, אני ארוץ 22 דקות.

אני מעריכה את עצמי 90 במבחן מבחינת יכולות, אני ברבאק ינסה להוציא את ה92.

המטרות שלי תמיד יהיו בגובה העיניים ועוד קצת. חייב את העוד קצת כדי לצאת מאזור הנוחות ולדחוף את עצמי קדימה.

אני אוהבת בעצמי שדווקא איפה שקשה לי, שם אני דורשת מעצמי ולא עושה לעצמי הנחות.

עוד משהו שאני אוהבת בעצמי, שאני קשובה לעצמי הרבה יותר מאשר שאני קשובה לסביבה מבחינת מה מקובל, ככה האנרגיות שלי מופנות למקומות שנכונים לי, ותורמים לי בחיים ולא על לקבל פידבק מהסביבה שיום אחד תשתנה ואז למי אכפת אם עמדתי בסטנדרטים של הסביבה או לא.

עוד משהו שאני אוהבת בעצמי (לפחות עם הזמן זה התפתח)

אני פחות שוקעת בגלל טעויות. כלומר עושה תחקור קטן עם עצמי מה מקור הטעות ואיך ניתן למנוע מקרים דומים להבא ומתקדמת הלאה.

להישאב לתוך אשמה והלקאה עצמית, גוזל המון אנרגיה מיותרת.

ומנגד לא ללמוד מטעויות גם גרוע.

לגבי השאלה מה כהורה צריך להעניק לילדים כהכנה לחיים זו שאלה ענקית והיא עומדת בפני עצמה.

1. בהחלט עמוס, עומס טוב ומשמח. דואגת לפסקי זמן ביום יום כדי לנשום. ומנמיכה ציפיות איפה שצריך כדי לאזן את החיים.

2. למדתי איך לווסת בין מטלות הבית, לצרכים של הילדים והעבודה, והצורך שלי לנוח. למדנו יחד כזוג מה החוזקות של כל אחד מאיתנו, מה אנחנו אוהבים יותר לעשות, ומקלים על עצמנו איפה שרק אפשר. אם היה לנו יותר זמן בחיים, הבית היה יותר מסודר ונקי, האוכל היה יותר מושקע, והדברים היו מתבצעים בתדירות גבוהה יותר. אבל יש דברים שחשובים לנו יותר כרגע.

3. כן. גדלתי בבית שבו שני ההורים לוקחים חלק מלא בתפקוד הבית ומגבים אחד השני, והילדים עוזרים ולוקחים חלק בלתי נפרד. וגם בבית שלי היחס לתפקוד הבית היה ברוגע. לא גדלנו בבית מרקחת. חונכתי עם דגש גדול מאוד בחשיבות התקשורת, וביטוי הרגשות. ובאמת הרבה מאוד מהדילמות נפתרות כשלומדים לתקשר.

4. אני חד משמעית איטית ועצלנית יותר. בעלי תקתקן וזריז יותר. לכן אנחנו בדכ מעדיפים שאני אהיה עם הילדים, והוא יקח את תפקוד הבית.

5. אני אוהבת את זה שאני ובעלי בחרנו במודע איך היום יום שלנו יראה. ואנחנו מתמודדים עם עומס לא קל, ומודים עליו. ויודעים לנווט את היום יום בצורה שנכונה לנו.

אני קוראת פעמיים כל תגובה

והז מרתק אותי איך אנחנו גדלים תוך כדי החיים וכמה אנחנו בתנועה ףנימית ולמידה..איך לדייק את החיים שלנו

בא לי לשמוע עוד🙏

זה מאוד מעניין אותי

כי זה מעסיק אותי המוןןן

רציתי בהתחלה רק לשתף ולהתיעץ איתכן

אבל כשמשתפים אז בדר''כ מגיבים נורא נקודתית  ולא מודעים לכך התמונה..

או מציעים רק דברים מהעולם שלנו ולא הכל מדויק

לכולם

אז הרגשתי שכיף לי קודם פשוט להרחיב אופקים

לא תמיד יוצא לי לדבר על זה עם נישם אחרות ברובד העמוק

לא רק עצות לקיפולי כביסה יעילים

אלא על עצם החוויה מול החיים

אגב אני לא בתחילת הדרך.. יש לנו כבר ב''ה הרבה אוצרות ...והרבה פז''ם של נישואים

ועדיין

אני כל הזמן בשיח פנימי רצון להבין מה הז החיים האלה בכלל

ואיפה אני בתוכם

ואיך להצליח לחוות אותם כמו שאני חולמת

1+2. לא פשוט לי ולכן אני עושה שינוי שמקווה שיעזור. התפטרתי מהעבודה ואני בדרך למקום אחר בעז'ה. עד כה נעזרת במכשירים חשמליים שמקלים מאוד ועזרה עם הילדים אבל אני פשוט חייבת ספייס וזמן עצמי ורוב ענייני הבית עליי אז לא מנסה להיות סופרוומן

3. כן לגמרי

ההורים שלי חינכו אותנו לעצמאות מגיל צעיר. הרבה חופש בחירה. הרבה מרחב להיות מי שאנחנו רוצים להיות. גם כלכלית התחלתי להיות עצמאית בגיל העשרה. ודוגמה אישית למופת בעיניי לגבי התנהלות יומיומית.

4. מעשי תקתקני לרוב. אבל כאמור צריכה ספייס אז מאזנת

5. סקרנות וראש פתוח. חוסר שיפוטיות. 

חיפשתי תקופה ארוכה וברגע שסגרתי הודעתי

לדעתי פחות כדאי להתפטר ורק אז לחפש מכמה סיבות

1. את מגיעה לראיונות עם יותר בטחון

2. את לא נואשת ותקחי גם הצעות לא רלוונטיות

3. זהנראה יותר טוב בעיניי המגייסים

4. אפשר לחסוך בקשת המלצה ממעסיק נוכחי אם לא הסתדרת איתו (אומרים שהחיפוש דיסקרטי)

5. את ממשיכה רצף פנסיוני

תוכלי להסביר לי על 4?

קודם כל הרבה אנשי מקצוע לא ממליצים לבקש המלצה ממעסיק נוכחי בעת חיפוש עבודה כי הוא יכול לסכל בגלל אינטרס אישי שעובד לא יעזוב

דבר שני, אם את לא מסתדרת עם מעסיק נוכחי ובגלל זה רוצה לעזוב - איזה המלצה אובייקטיבית חיובית הוא ייתן לך שתקדם אותך במקום אחר? 

1.את האמת, ממש קשה לי עובדת במשרה כמעט מלאה + נסיעות + 2 ילדים וקשה לי ממש. אין לי איך להוריד אחוזי משרה וחייבת כלכלית לעבוד לפחות קצת. קורסת הרבה

כמעט ולא מכינה אוכל נורמלי. חד פעמי תמיד וערימות כביסה זה נורמה

2. עדיין מנסה להתרגל ...

3. לא ככ, אמא שלי הייתה עקרת בית אז זה עולם אחר לגמרי. הילדים שלי קטנים אז לא יודעת אבל אני אומרת לעצמי שאם אני מנמיכה סטנדרטים לבנים שלי לפחות הכלות שלי ירויחו ( נס שבעלי גדל ככה )

4. אני יכולה לתקתק דברים אבל אני בדרך כלל עייפה אז זה לוקח זמןןן

1. יש תקופות עמוסות יותר ויש פחות. בתקופות שפחות לרוב אני מרגישה 'על זה' .. אבל בתקופות עמוסות יותר- העומס מאוד קשה לי, לא מרגישה שאני מצליחה להתמודד נכון וטוב. הולכת לאיבוד. 

2. עוזר לי להיות בעשייה, לא ליפול לייאוש של יותר מידי כביסה, יותר מידי משימות- אלא להתחיל, לעשות. הייתי שמחה להתמקד במשימה אחת- למשל הייתי צריכה ללמוד לבחינות תקופה- ולא הצלחתי להפריד בין סידור הבית לבין הלימודים, למרות שזה מה שהיה נצרך. 

3. בגדול גדלתי בבית שההורים היו כל הזמן בעשיה, לא היה מנוחה. מאוד משימתי. צריך- עושים. אין התחשבות בעצמי, בכוחות שלי, או משהו בסגנון.. ההורים שלי לוקחים את החיים יותר באופטימיות ואני לא מצליחה.. 

מה צריך כהורה כדי לתת לילדים כלים לחיים- בגדול לעשות דברים ברוגע, בלי לחץ, אבל גם לא נונשלנט. להימנע מביקורת עצמית או שיפוטיות יתר/הלקאה עצמית- הם יורשים את זה.. 

להיות באוירה חיובית ולא לדחוק את עצמך. 

4. לרוב אני איטית רגועה, אבל הרבה פעמים נכנסת למוד תקתקני- אם כי, לא להרבה זמן. 

5. הרגישות והרחמנות שלי- זה עוזר לי להסתכל על הילדים בצורה חומלת יותר. 

זה עניין שמעסיק אותי המון, כרגע עוד צריכה לסדר את המחשבה שלי בעניין , אבל שאלות טובות

1- הרגשה משתנה, תלוי בתקופה ובזמן. אצלי יש חודשים עמוסים בטירוף ויש נונוחים יותר.

2-לא התרגלתי... מציק לי מאוד שיש עומס, אבל חיה עם זה ואין ברירה.

3-לא גדלתי בבית שנותן כלים, כילדה וגם נערה העומס היה פחות. גם כי לא הייתי אמא וגם כי זה היה דור אחר כנראה... היה יותר זמן להכל, או שרק לי הרגיש ככה.
מה צריך כהורה? מעניין, צריכה לחשוב על זה. בגדול- ללמד סבלנות ורוגע גם כשעמוס. ולא להתבאס מדברים שלא מספיקים או לא יצאו מושלמים...לזרום...
4- חד משמעית מעשית ותקתקנית. מהירה ולא דוחה.
5- כשאני מתחילה משהו- פרוייקט, בבית, בעבודה,בחיים שלי, עם הילדים לא משנה מה. אני על זה ואני מהירה ועושה עבודה 100 בלי פשרות.

בס"ד

1. זה נושא שמעסיק אותי המוווון. זה פשוט קשה מאד. מרגישה מול קושי שאני לא מצליחה לפצח. כן מאמינה שהפלאפון מוסיף עומס. מעבר לזה אין לי הרבה תובנות. מחפשת, וגם קצת מפחדת. כי זה לאאאא בריא בכלל לחות על 200 קמ"ש לאורך זמן. בעיקר על בעלי שלא יודע לעצור (אני כן עוצרת).

2. לא מצאתי. חוץ מלהפחית פלאפון, שעוזר חלקית, אבל זה קשה מאד ותקופה ארוכה שלא מצליחה. לא מתרגלת ולא מקבלת את המציאות הזאת. כן לומדת לייעל אותה ופחות להתרגש מזה. וכן דואגת להפסקות בשבילי. זה חובה קדושה. בלי זה אין אותי, נקודה.
 

3. לא.

ללמד פניות. להוות דוגמא אישית בזה (אני לא שם לצערי).

לדעת לתעדף. לדעת להיות ולחיות בהכי פשוט של המילה, ולא כל הזמן להיות במרדף אחרי הספקים. ואולי לשדר שהילדים טובים מעצם זה שהם קיימים, ושהם לא צריכים להוכיח את הטוב שלהם על-ידי כל מיני מעשים. אולי. כי מצד שני אין כמו הגשמה למי שאוהבת את זה, אז אולי זה לא יעזור. וגם כי תכלס להיות טוב זה גם לעשות טוב... 🤔

4. איטי רגוע, קל.

(אבל גם עם פתיח לא מאד ארוך, זה יכול לבוא ביחד?🫣).

5. את העומק, את היסודיות, את הזהירות, את האמת, את הדיוק, את היכולת לגעת באחר, את האמונה בתהליכים. תודה לה' שהכל ממנו.

בע"ה מחר אקרא את התגובות פה, מסוקרנת מאד!

ישבנו לשיחה ארוכה על הדברים כדי לנסות להבין איך כן מצליחים לחולל שינוי. תודה @נחת-רוח על השרשור!

1. החיים שלי עמוסים באופן די אובייקטיבי - עובדת במשרה כמעט מלאה בתפקיד ניהול זוטר, בנוסף יש לי גם קליניקה פרטית 8 ילדים והתנדבויות בוועדות בישוב. אבל אני בגישה שמי שעמוס לרוב ימצא זמן לעוד משהו. לרוב זה עובד לי אבל לאחרונה אני מרגישה שזה קצת יותר מדי ומנסה כן קצת לא לקחת על עצמי מליון דברים אלא להיות יותר הקשב לעצמי למננן קצת יותר, לקחת הפסקה.

2. בבית יש חלוקת תפקידים כך שכולם שותפים בבית.

אבל באופן כללי אני אוהבת את מה שאני עושה וקנה כמעט כל בוקר בשמחה וסיפוק וזה נותן כוחות.

3. לגבי הבית שאלה, הוא היה שונה מאוד ממה שהבית שלי, הרבה פחות ילדים, אמא שנמצאת בבית הרבה יותר ממני, אז קשה להשוות. כן קיבלתי את הנטייה להתנדב ולעשות.

4. אני אדם תקתקן, עוזר לי להצליח בכל המשימות

5. בהקשר של השאלה אוהבת את היכולת לעזור לאחרים, לעשות חסד גם תוך כדי עבודה 

אני באמת אוהבת את העשייה שלי, ובד"כ זה ממש ממלא אותי למרות העומס

אבל גם קצת חשוף, כי לצערי כרגע אני לבד בלי בעלי...

קודם הרגשתי עומס גדול יותר, הייתי צריכה לנהל גם אותו

הייתי מבקשת ממנו דברים כדי שיוריד מהעומס שלי

באיזשהו שלב הוא התחיל לעשות גם בלי שאבקש וזה עזר לי מאוד, אבל עדין בהרגשה שלי הייתי בעומס מנטלי מאוד גדול.

עכשיו שאני לבד, הכל עלי... שברור שקשה יותר

אבל אין לי ציפיות ואין את ההתשה הנפשית בתקשורת איתו...

אני משתדלת לעשות כל יום קצת שלא יצטבר. כמו כביסה או כלים.
אני לא מנקה הרבה

אני קונה לי פרחים שיהיה לי נחמד

אבל בגדל הימים נורא מתישים כי זה לקום מוקדם ולארגן ולקחת למסגרות, לנסוע לעבודה, לחזור וכל שגרת הערב עד שהילדים ישנים.
בערב זה בעיקר תחושת הבדידות שקשה
אבל השבועות עוברים מהר יחסית, הנה כבר יום חמישי...

מניחה שתהיה לי שנה קשה עכשיו, אבל זה גם יעבור

אני רוצה לשים קצת יותר דגש על עצמי, להשקיע בעצמי גם

כי תמיד אני חושבת איך הן מתמודדות, כשאני לפעמים מרגישה שלא מצליחה להיענות לשלל דרישות החיים.

מה עוזר לי להצליח? מחברות שאני כותבת לעצמי. אני אוהבת להסתכל אחורה ולהיזכר בהתמודדויות הקטנות שהיו לי. זה נותן לי פרספקטיבה שאני כן יודעת להתמודד, למרות שאני חיה בתחושה שאני לא יודעת מספיק.

באיזה בית גדלתי? גדלתי בבית שבו יש שגרה קבועה ובטוחה. אני חושבת שזה כלי שאמא שלנו העבירה לנו בלי ששמה לב לכך- תמשיכו הלאה. גם אם קשה. ואבא שלי החדיר בנו- תצחקו על קשיי החיים.

אבל גם היו הרבה לחצים בבית בו גדלתי, ככה שהכל מורכב
אני מעשית אבל גם רגועה. אני ביודעין מתנהלת בנחת בבית. גם אם יש מצבי לחץ. הילדים לא יראו אותי זזה במהירות. חשוב לי מאוד לתת להם תחושה שהבית זה מקום להתפרק בו, לא מקום שמוסיף עוד לחצים
אני אוהבת בעצמי שאני אחת עם תקווה. תמיד בחיפוש, תמיד בהתבוננות, תמיד בלמידה
אני אוהבת את זה שאני מחבקת ומנשקת המון. שאני משתדלת מאוד לחייך אליהם בבוקר.

מה הסוד? מצבי לחץ זה עקב אכילס שלי.

שבת?

האמת היא שאם אני לבד אני מתנהלת יופי. אם בעלי לידי אני הלחץ שגם הוא ייקח חלק

בגלל שעברתי דיכאון רציני, כמוך, זה חידד לי ששום דבר לא שווה את החרדה ואת המתח. שום דבר לא מסוכן באמת. שום דבר לא נורא באמת. אני מניחה שאת יכולה להזדהות עם זה, אולי.

נאחר? נאחר

לא נספיק להתקלח? אוקיי

יהיה פחות אוכל? גם בסדר

זה להתחבר לדיכאון מחדש אבל מהצד השני- מהצד שמבין שהמציאות הפנימית יותר חשובה מהחיצונית.

להגיד לך שאני תמיד ככה? לא... אבל זו תובנה רצינית שקיבלתי בעקבות הסבל.

בדיכאון הרגשתי שאני כל כך עמוק בתהום, שאפילו קבצן ברחוב בלי שיניים ועל הרואין, יותר חי ממני.

עכשיו כשאני יותר בתוך החיים, אני משתמשת בשחור הזה כדי להכיל דפקות וקשיים ולהזכיר לעצמי שהעיקר בחיים זה פחות להגיע ליעד כמו לדעת לייקר את הרגעים הקטנים בדרך.

בס"ד

איזו מהממת את ואיזו דרך עשית עם החיים שלך 🤍!!!! לדעת להפיק מסקנות כאלה וליישם אותן זאת חוזקה מטורפת.

ועונה לך:

אני מרגישה שבשכל אני מבינה ויודעת.

ויותר מזה, לא הייתי רוצה שבגלל לחץ שלי הילדים שלי יחוו קושי נפשי, חוסר הערכה, לחץ וכו'

אבל לא מצליחה ליישם בפועל. או לא מספיק.

זה כן ממש לא מתקרב למה שלחץ היה עושה לי בתקופה שהייתי חולה, זה הרבה יותר סביר. ובעיקר זה כבר לא משפיע עלי אותו דבר. פעם זה לא רק היה גורם ממני להיות לא נעימה, זה גם היה יכול למוטט אותי ולהקריס אותי, עד למצבים קשים מאד. היום זה פשוט ייצא החוצה כמשהו לא נעים, מדבק, לא מספיק מכבד (צעקות, אמירות פחות מוצלחות, ביקורתיות) - ונקודתית. מתרוממת ממה שהיה בלי לעשות מזה סיפור מדי גדול.

מתי זה קורה?

לחץ מכוער (לא מספיק מכבד) - לפני שבת, ובעיקר בעיקר לפני שבת במילואים. בחלק מהפעמים שאני רואה שמאחרים בבוקר (בגללי, כי לא קמתי מספיק מוקדם).

האמת שבעבר זה היה קורה בהרבה מצבים נוספים, לפני יציאה לשבת או נופש, כשהיה לי יותר מדי עבודה ואפילו לפני תור רפואי שלא יצאנו אליו מספיק בזמן. היום אני הרבה יותר מתוכננת ב"ה אז זה כבר לא קורה (או כמעט לא קורה).

לחץ בקטנה אבל עדיין מזיק כשזה קורה לעיתים קרובות מדי - קורה הרבה סתם בהתנהלות היומיומית שלי. זה לא משפריץ החוצה כמו מה שתיארתי בפסקה הקודמת אבל זה מן שדר כזה "אמא לא פנויה". שזה לגיטימי במינון נמוך אבל אני מרגישה שאצלי זה מופיע במינון גבוה הרבה יותר ממה שהייתי רוצה.

גם אני צועקת ולחוצה ואומרת אמירות לא במקום.

אבל פה את גם יכולה להכניס את החיבור מחדש לדיכאון-

תסתכלי עליו כאל לוע של מפלצת.

מי בא בטענות למי שנחלצה מלוע כזה? אף אחת.

אז תזכירי לעצמך כל הזמן- נחלצתי מלוע הארי ואני עדיין בעבודה איך לחיות לצד הזיכרונות ולצד הסרט שעברתי.

אני לא כמו כל אחת רגילה. 

בס"ד

חשבתי מההודעה הראשונה שהצלחת כבר לא לצעוק וכו' בזמני לחץ. אז למה בעצם התכוונת כשכתבת שאת מתנהלת בנחת גם במצבי לחץ?

וזאת חשיבה יפה, ואת מאד צודקת.

אם כי היום ביום-יום אני מרגישה יותר קרובה לסתם אשה מאשר לאשה שעברה את מה שאני עברתי. עם הזמן אני גם רואה שכל-כך (!!!) הרבה אנשים עוברים כל-כך הרבה דברים קשים וניסיונות שמהבחינה הזאת, אני דווקא מרגישה כמו אחת רגילה. כן עברתי את הדבר המטורף והטראומטי הזה, וכן לפעמים יש עדיין השלכות פה ושם של זה (כבר לא הרבה ב"ה, אם כי אני יודעת שאף אחד לא חסין ובוודאי לא אני ח"ו) - אבל בכמעט כל סיפור חיים יש ניסיונות לא קטנים, אז אני פחות מרגישה עם סיפור חריג. את מבינה?

שבת שלום ושוב תודה שכתבת ועל מה שכתבת ❤️

אאכ יש מצבים קצה חריגים. נגעד עכשיו הילדים שפכו מיכל של צבע לבן, אז זה חריג.

שבת ועניינים רגילים פחות מלחיצים אותי.

אני כן מסתכלת לאיפה שהייתי ושואבת משם את התובנות שלי.

אובייקטיבית לכל אחת הקושי שלה.

אבל אני לא חיה את הסבל האובייקטיבי..

אני חיה את ההתמודדות שלי, ולכן משווה את מי שאני היום למי שהייתי אז.

אני לא פסיכולוגית או משהו,

סתם משתפת במחשבה שעלתה לי למקרא הדברים-

יכול להיות שתחת מעטה הלחץ יש תחושות של אשמה או בושה?

יכול להיות ששלב לפני ההתמודדות עם התגובה, כדאי להתמודד קודם עם המחשבות העצמיות?

להזכיר לך שאת טובה וראויה גם כשמאחרים כי לא קמת בזמן, וגם אם אתם מפספסים תור לרופא.

לרוב ההשלכות לא כ"כ חמורות.

אז מאחרים לבית הספר או צריך לקבוע תור חדש.

זה לא נעים התגובות של הסביבה: למה איחרתם וכו' האבל האמת היא שלא חשוב מה הסביבה מגיבה

הם לא רואים את התמונה הגדולה, וגם בסוף אם הלחץ יוצא על הילדים או סתם מוציא ממני משהו לא נעים, לא שווה לי לתת לסביבה כזה קרדיט לנהל אותי..

אז אולי שניה לעשות סוויצ' בראש ולחזור כמו מנטרה, אני טובה איך שאני- לומדת ומשתפרת. ואני לא נמדדת אם הצלחתי להגיע בזמן או לא.

עוד משהו, הרבה פעמים לחץ מגיע בהתנגשות בין צורך לשלוט במציאות כשאין לנו שליטה עליה.

למשל כשיש פקק זה מביא לנו עצבים כי אין לנו איך להשפיע על הפקק שישתחרר

או אם הסופר עומד להיסגר

או אם עוגה לא יצאה טוב

או אם שבת עומדת להיכנס.

ההפרדה בין מה שבשליטתי לבין מה שלא, אני חושבת שעוזרת לווסת את הלחץ.

והאמת שגם לפני שבת, הרבה פעמים יש לנו תכנון מי יכול לעשות מה, או מה עוד אפשר לעשות,

וכשאין שיתוף פעולה, או לא שיתוף מיטבי, אז זה גורם לנו ללחץ וכעס.

אם נפנים שאנחנו יכולים לבקש ולחנך אבל בסוף אין לנו שליטה על התגובה/ עזרה שנקבל, ויכול להיות שדברים לא יהיו תקינים לפני שבת כי ככה הילדים בחרו לעשות/ לא לעשות, אולי זה יוריד מהלחץ.

ומצדיעה על שבתות המילואים, זה כל כך קשה!!!

❤️❤️❤️

גם ההרגשה להיות לבד, וגם כל ההכנות וכל התפעול רק עלייך זה מאתגר פי 2!

מקווה שתמצאי את הנוסחה שתעבוד לכם להכנות שמחות ורגועות בע"ה!

(אם מתאים לך קצת טיפים- אני חופפת ביום חמישי, ניקיון שירותים וכביסות גם חמישי, מה שלא מספיקים לא עושים  זה הדד ליין. מעדיפה בית מטונף ויותר רוגע, אוכל קליל חלק קנוי, הקטנים ישנים צהריים, מתקלחים ואז רואים סרט. בזמן הזה יש לי קצת יותר פנאי להכנות, שטיפה עם שואב שוטף גם בשישי בבוקר וגם לפני שבת, לפעמים הילדים עושים, לא מבריק אבל מה שיוצא אני מרוצה. עריכת שולחן ילדים מקשטים ועורכים, מה שהם שוכחים הם משלימים לפני הארוחה, לא בודקת אותם ולא מנחה. מה שיוצא אני מרוצה. אני שמה שירי שבת ברקע זה מכניס לאווירה ועוזר לשמור על רוגע. חשוב גם לאכול בעצמנו במהלך יום שישי, דואגת לפרחים ודברים שירימו לי את המצב רוח)

בהצלחה ושבת שלום!

האמת שזה חלק מהסיבה לכך שאני עונה רק עכשיו. נתתי לדברים לחלחל קצת ועכשיו אני קוראת בשנית.

עונה לך ובעיקר לעצמי. אני לא חושבת שאני חוששת מהתגובות של הסביבה. זה יותר קול פנימי ביקורתי לדעתי.

ומה שכתבת על ההתנגשות בין הצורך לשלוט במציאות לחוסר שליטה עליה בפועל מאד מאיר עיניים. כולל מה שכתבת על התכנון שלנו אעל הילדים אמורים לשתף איתנו פעולה.

עכשיו נשאר רק ליישם. מעניין איך אצליח אם עד עכשיו לא הצלחתי...

תודה שכתבת!❤️

כתבת מרגש

ונגעת בי בהרבה דברים

ועוררת בי מחשבות

אני תקתקנית ברמות. לא מבינה איך לאחרים יש עומס, מה הבעיה? חוזרת הביתה ב4, מתקתקת את הבית בחצי שעה-שעה כולל סדר מדיח מכונת כביסה ומייבש, מכינה ארוחת ערב ותוך כדי ש.ב. עם הילדים, הכל בא בקלות. ביום יום יש לי המון זמן פנוי (חמישה ילדים, מפעוטות ועד תיכון). 
(בד"כ, כמובן, תמיד יש יוצאי דופן.)

אבל, יש מחיר לתקתקנות הזו. הכל אצלי משימות, מטלות, מבצעת מהר ובזריזות מסמנת וי מנטלי ועוברת לדבר הבא,

אז גם לדבר עם ילדים וגם להשכיב אותם או לספר להם סיפור מתבצע באותה דרך ואני לא מצליחה לצאת מזה.

קשה לי סתם לשהות איתם, לחייך, לשכב ולהסתכל על התקרה ולצחוק,

כי הכל צריך להיות עם מטרה מוגדרת ולהיגמר בזמן מוגדר.

בקיצור,

לכל המתוסכלות שהן לא מספיקות הכל, תסתכלו גם על הצד החיובי.
יש לכן אופי יותר רך ועגול, אם אתן פחות משימתיות סימן שאתן יותר "שוהות", וזה מעולה לחינוך ילדים ולקשר שלכן איתם.

אפשר לדחות את זה ליום אחר שתצליחו להתארגן מראש?

יש חלון זמן מאד ספציפי...

חדר במלון זה אולי אפשרות... צריך לבדוק...

אבל מה אני יעשה עם הילדים בבוקר?

זה ממש על הבוקר וגם אני אל מבינה בבתי מלון אפשר להכנס מתי שרוצים?

על זה לפני כן

כי עכשיו זה אומר למצוא מעכשיו לעכשיו מלון

ויותר קשה

למצוא מישהו שיבוא לשמור עליהם בלילה

ולקחת אותם למסגרות (מחוץ ליישוב)

אוף ממש חבל שלא חשבתי על זה מוקדם יותר

בסוף אני אשלח אותו לבד לשירותים שהם בלי מזגן שיתמודד ויעשה מה שצריך בלעדיי🤭🫣😅

אני חושבת שאפשר גם לקחת חומר מיוחד שמשמר את הזרע ליותר שעות

אבל אולי זה רק לבדיקה לא להשבחה

שווה לברר

יש מצבים שמאשרים את זה, אבל ממה שאני מכירה זאת די האפשרות האחרונה.

גם אנחנו היינו בלחץ של זמן ומהלחץ בעלי היה בטוח שהוא כבר לא יצליח ולא נספיק….

ולא הבנתי למה אי אפשר בשירותים? אז מה אם חם? זה עניין של דקות וזהו לא?

כמה פעמים אמרו לנו תוך שעה....

אחד הפרטים הכי מתסכלים בטיפולים וגם הלא מדוברים.

נטד קשה להיות זוג שומר הלכה במצב הזה!! מחזקת ומחבקת אותך! ותדעי שזה סיטואציה לא קלה ומאד מאתגרת לרבים וטובים!!

ואיזה מסובך זה עם הילדים

מבינה אותך ככ

אני לא מכירה השבחת זרע רק הבאת זרע לטיפול רגיל

הרבה פעמים לא הספקנו תוך שעה (זה באמת לא ריאלי, רק להתארגן אחרי לוקח זמן..) וגם כשהגענו תוך שעתיים שלוש זה עבר חלק לגמרי בלי בעיות.

לא יודעת לגביכם

בנוסף איפה אתם עושים את התהליך?

אנחנו דיברנו פעם עם רב של הבית רפואה והוא הציע לסדר לנו חדר שם.

וגםמציעה להתקשר לבוני עולם, לדעתי יש להם קו לשאלות חירום. הם נתנולנו יותר מענה בנושאהזה ממכון פועה.

בהצלחה רבה רבה שיעבור בקלות ובבשורות טובות!

לגבי השעה יכול להיות שבגלל שזה השבחה זה חייב להיות תוך שעה? וואלה לא מבינה בזה בכלל

סבב ראשון ומקווה שגם אחרון שלנו בעז"ה

זה במכון של השבחה לא בבית חולים...הוא בעיר אחת וההזרעה עצמה בעיר אחרת...

מה זה בוני עולם? ואולי ננסה באמת אותם/את מכון פועה... למרות שגם על הרב שלנו ששאלנו אני מאד סומכת

בוני עולם זה כמו פועה רק חרדי

מהניסיון שלי לפעמים יש להם יותר מענה ויותר יצירתיות..

וגם לנו לטיפול רגיל אמרו תוך שעה רק כשלקח יותר זה לא היה נורא

אז גם אם לוקח לכם קצת זמן תזכרי שזה אמור להיות בסדר..

כדאי לברר אולי מותר הלכתית שיוציא לבד בשירותים בלעדייך, כי בסוף זה לא לבטלה זה כדי לשבח את זה ולהשתמש במטרה שלשמה הוא נועד.

אם לא תהיה ברירה זה מה שנעשה

הרב אמר לנו שזה עדיפות אחרונה אז בכל זאת מנסים למצוא פתרון

אולי אפילו 2 פתרונות

(בית ריק של חברים שמצאנו, קצת יותר רחוק, או צימר לשעה על הבוקר יותר קרוב למקום-תכלס מחכים לתשובה מבעלתת הצימר)

תודה שהייתן איתי❤️

זה כזה קשה שאין עם מי לדבר על זה (למרות שמבינה למה זה ככה)

*חברה שלי שעוזרת לי, אם את פה במקרה וזיהת אותי- את חייבת להגיד לי🤣

הייתי בקבוצת תמיכה שבה מישהי ספרה שהיא קבעה צימר לשעה בדיוק בשביל השבחת זרע, וקבלו את שוק חייהם כי צימר כזה מיועד בדרך כלל לזוגות שלא בדיוק שומרים על ההלכה או המוסר בלשון המעטה.

היא לא פרטה, אבל אמרה שבעלה היה צריך לעצם עיניים, ושהיא הרגישה צורך אחרי המעשה להבהיר לבעלת הצימר שהם זוג נשוי.

לא יודעת מה הסגנון של הצימר הזה, אבל כדאי לברר.

גם לא לדאוג, לא באמת חייבים שזה יהיה שעה בדיוק עד מסירת הדגימה. לנו אמרו שאומרים שעה כדי שאנשים יביאו את זה תוך שעה וחצי- שעתיים.

הציעה לי גם את זה

אמרתי לה לא תודה

ה' ירחם

ותודה לגבי השעה, זה בהחלט מוריד ממני לחץ...

למרות שיש גם את השעה של התור של ההזרעה עצמה...שסתם פשוט צריך להספיק להגיע אליה בזמן

אם רלוונטי בלניאדו ספציפית יש חדר. אולי בעוד מקומות.

פדיחה לומר אבל כשאני בדקתי מצאתי שיש בכל מיני ערים חדרים לפי שעות. הרב שלנו לא אהב, אמר שזה ממש חילול ה' כזה. כי באים לשם כל מיני זוגות שלא רוצים להיראות... אבל אולי זה עניין של דעה מה יותר בעייתי. בסוף אם אין אופציה יכול להיות שהרב יעדיף להתיר לבעל להסתדר לבד.

מקווה שתמצאו סידור לילדים.

וגם, לא נעים לומר, אבל בפופורציות. הלוואי אמן שזה יצליח, אבל בסופו של דבר זה לא בהרבה יותר סיכוי מיחסים רגילים בזמן. משקיעים בזה את הנשמה. באמת, גם באנו מרחוק וטרללת, ובסוף הרבה פעמים זה לסמן ווי על שלוש הזרעות כדי לקבל אישור לעבור הלאה...

בהצלחה! בע''ה פעם אחת וזהו!

לא ידעתי לגבי הסוף...

טוב אני מתפללת שזה יעבוד אצלינו על הפעם הראשונה אמן!

אני כן באתי לכל הזרעה בתקווה גדולה.

אבל אין להשוות לאחוזי הצלחה ב ivf

כשהסבירו על הכל...

תודה על המידע

שחוזר הניגון, החלטתי לסנן

באמת אבל

אני באופן אישי גם לא קובעת נופש מראש אף פעם אז זה לא מחרבש לי איזו תכנית שאי אפשר לדחות למועד אחר

אני באמת ממליצה להוריד מינון של חדשות. זה ממש בריאות הנפש

זה שתראי ותתעדכני לא אומר שהתחזיןת נכונות וגם אין לנו שליטה על זה. חבל על האנרגיות הנפשיות שאת משקיעה

היום אין מלחמה? אחלה. אז היום נעשה משו

מחר חלילה תהיה? נתאים את עצמנו

( מקווה שהתגובה במקום, שולחת חיבוק בכל אופן❤️)

אני בכללל א בחדשות, כולם מסביב מדברים על זה...בעבודה, בכל מקום.אז אני כל פעם פותחת "וואלה" רק לראות אם מתחיל משהו, קוראת רק כותרת כללית, לא קוראת הכל.מרגישה שרוצה לדעת מה מי מו

אבל שומעת קולות.

לא דיבורים, קולות של מטוסים.

אז הלב מחסיר פעימה, ובלי שאני רוצה אני מעבירה בראש שיש מה שצריך בממד.

ומימי הסגרים בקורונה אני לא דוחה יציאות כמה שאפשר.

וכן, ממשיכה להדחיק ולעצום עיניים בכח, ולהמשיך רגיל.

כי אולי כן, אבל אולי לא

ורק משתדלת לכוון יותר בתפילה, בעיקר באנוכיות שלא יבטלו לי את הנופש

אני גם כמוך, ערוכה עם מה שצריך לשעת חירום,

לדוגמה ההורים שלי באים אלינו לשבת אז דואגת שיהיו גם כסאות נוחים בממד.

ציוד בסיסי בממד יש כבר 3 שנים.

כולל פנסים, מאוורר על סוללות וסוללות. לא שאני חושבת שנצטרך, אבל זה שם כבר מאחרי ה7 לאוקטובר אז למי אכפת..

מחשב של העבודה לוקחת כל יום איתי הביתה.

לפני שבת מטעינה את הנייד ודואגת לנתק מהשקע לפני שבת אם אצטרך לטלטל אותו.

דברים בסיסיים כלאחר יד, כשמתרגלים אז לא מתרגשים מהמעבר משגרה לחירום.

ואז ממשיכה לגמרי כרגיל.

בעיני זה לא להדחיק אלא דווקא הכי לפקוח עיניים...

מעריכה את הכנות באמירה...אבל זה צורם מאוד מאוד מאוד.יש משפחות שמשתדלות לכוון בתפילה שהבעלים , בנים, חתנים..לא יצאו שוב לסבב נוסף...ושלא יפלו חיילים..

הילדים ממש יתבאסו אם יתבטל 😔

מאחלת לכם שלא יקרה כלום, וזה סתם איומיםוהכל יחזור על מקומו בשלום

ימים האלו זה כבר הפך לשנים אלו...

גם שנה שעברה היה חשש ובסוף טסנו ונהנו.

מקווים לטוב..

תמיד יכולים להיות שיבושים מכל מיני סיבות בלתי צפויות אבל אי אפשר לחיות ככה את החיים....

ובד"כ אני בנאדם זורם, ולא אכפת לי מכלום.אבל עכשיו לקראת חופשת קיץ, מבאס.

מבחינתי חיה את החיים, מתכננת תכניות לעתיד כמו תמיד, מקסימום יתחרבש לי.. ממש לא חיה בתודעת מלחמה מתקרבת... אחד הדברים הכי קשים לחיות איתם זה חוסר וודאות, אני מציעה לך לא להכנס לזה בכלל! כעת היום הכל כרגיל, אז ממשיכים. מה יהיה, לא להתעסק עם זה.

אין מלחמה אלא אם הוכח אחרת במשך כמה ימים (עיין ערך המלחמה שהתחילה ונגמרה באותו יום)

בתקופה כ"כ משוגעת

חוץ מלא להחשף לחדשות

צריך גם לא להתייחס לשמועות שרצות שם

כי אין פרופורציה בין כמות הפעמים שדברו על מלחמה לבין הביצוע

מבחינתי ברור שיהיה, וזה רק עניין של ימים.

יש אומרים אחרי המונדיאל שהוא היום.

אבל בעצם לא משנה לי אם זה יתחיל מחר מחרתיים בשבת או עוד שבוע או עוד חודש.

כן קבענו נופש, אולי הוא יתבטל,

יש משימות לסיים בעבודה, אולי זה יהיה מהבית.

הילדים ממילא בבית בחופש.

קניות וסידורים לשנה הבאה צריכה לעשות, חיכיתי לאחרי ט' באב

מקסימום נעשה עם משלוח.

באמת לא יודעת מה כבר יכול להשתבש בשגרה המשובשת ממילא..

ואם לא יהיה גם טוב,

כאילו אין תרחיש שיגרום לתוכניות להשתנות מהקצה לקצה.

היום לקחתי איתי ציוד נחוץ מהמשרד לצורך עבודה מהבית אם אצטרך לפרק זמן ארוך.

מקסימום כל יום אקח ואחזיר מה כבר יכול להיות..

העיקר שלא יהיו לימודים מרחוק, זאת החרדה העיקרית שלי מהתפתחויות מרעישות שכאלו 😜

ועדיין...כמו כזה לפני לידה, שיש מתח מתי ואיך וכמה, חוסר שקט.ככה מרגישה עכשיו

מצחיקה אני

ממילא המציאות לא צפויה ויכולה להתהפך ברגע , אז אני פשוט חיה את חיי רגיל, קובעת מתכננת הכל רגיל. כשנופתע, נתמודד. לא רואה טעם לעסוק בזה.

עכשו קראתי אתכן ונזכרתי שהדאגה העיקרית שלי ממצב כזה זה שיקפיצו אותו למילואים ואני אשאר להשתגע לבד עם הילדונת 😒

איף.

משיח דחוף.

לואפילו לרגע לא הבנתי מהחדשות שכל רגע עלולה לפרוץ פה מלחמה נוספת...

אני אפילו לא מבינה על סמך מה החשש הגבוה?

טראמפ תוקף אנחנו לא...

איראן תוקפת במכוון לא אותנו

נכון אולי

אבל האולימהזה קיים תמיד מבחינתי לאור השנים האחרונות

לא רואה שום הבדל בין האולי..שלמדנו לחיות לצידו ולומרנשזה במילא לא בשליטתנו ובבחירתנו אז בואו נמשיך בשגרה

לבין האולי כרגע

טראמפ רק לוחץ עליהם להגיע להסכם הוא לא משמיד את הגרעין או משהו כזה

לנו אין המון אינטרס בזה

ולכן מבחינתי אין לי אפילו מחשבה כזאת בראש

נכון ברור שאם יעלה להם והם יתקפו פה הכל יכל להשתנות

אבל בסדר זה נכון תמיד באותה המידה בעיני

קיצר בעיני לחיות בחששות של מה יכל לקרות זה ממש לוקח לנו גם את המעט שגרה שפויה שיש לנו בשנים האחרונות

זה עבודה תודעתית

וגם אמונית לזכור בידיים של מי אנחנו

וזה לא סותר שהחשש הכי מובן שיש וטבעי לחשוש ממה יהיה.. קשה לנו עם חוסר ידיעה ברור...

דווקא כאחת שכן קראה הרבה על

להיפך טראמפ מבין שאין איך לעשות איתם הסכמים וההסכמים איתם לא שווים כלום.

הוא מתכנן לפגוע בהם קשות מאוד מאוד וככל הנראה לצורך העניין ישראל תתערב כי יש לנו יכולות שהוא לא יכול לוותר

עכשיו רק העיתוי לא כ"כ ברור

אולי מחכה לאחרי המונדיאל

אולי מחכה לבחירות האמצע שלו

זה לא יודעים... ימים יגידו

אבל מסכימה איתך שלא לתת לזה לנהל אותנו

אני כבר לא מתרגשת מהאולי הזה

עברנו את זה כמה פעמים ונעבור גם הפעם אם יהיה צורך

הוא מפעיל עכשיו לחץ צבאי כבד זורק אמירות מפוצצות ובציוץ הראשון שלהם של חולשה והסכמה הוא יעזוב הכל לטובת -יון מדי י על הסכם

אני ב n12 ו וואלהושם ממש נותנים תחושה של אוטוטו מלחמהאבל עכשיו כולם רק על המונדיאל.

רק עדכונים שטראמפ תקף באיראן

בסדר..

ייאוש דכדוך כניעה רפיסות וכו'... 😏

בלי קשר לימין שמאל פוליטי, באמת שלא כדאי לצרוך מהם חדשות. הם יוצרים התקפי חרדה מכלום.

12 הם ה- מלחיצים

( ע"ע "ערוצי התבהלה...")

תעברי לאתר אחר ( או שתוותרי לגמרי (; )

מתעסקת בזה כי זה פשוט לא רלוונטי בעיניי כרגע.

תהיה מערכה? נתכוונן עם החיים בהתאם.

חבל מעכשיו להיות סביב זה.

מבחינתי הכל כרגיל

כל הזמן דיבורים על היתכנות של מלחמה

תשימי מבטחך בבורא עולם

ותנסי לסנן כמה שאפשר

תלכי עם המנטרה הזו ,הקדוש ברוך הוא דאג דואג וידאג לי ויעשה הכי נכון עבורי ולא לתת לפחד לנהל

זה כבר הפך להיות בדיחה

קרה לפחות פעמיים שאמרו שתיתכן הסלמה וטראמפ איים שיתקוף עוד הלילה. כולם היו ערוכים.

בסוף טראמפ דיבר עם מי שצריך ועשה משא ומתן ואמר שחזר בו. לפחות פעמיים זה קרה אם לא שלוש.

אז מה נתן לנו לדעת מכל התפתחות הזו? סתם לחץ מיותר לשווא . לא בריא. הרצון לשליטה במקרה הזה רק מראה כמה אנחנו רחוקים משליטה. מנסים לדעת הכל כדי להערך אבל הגורמים הגדולים משנים את הכללים על ימין ועל שמאל.

הכי טוב להתנתק ואם יהיה משהואז תהיה התראה מקדימה של 10 דקות .

תנפשי. תצאי. אל תחשבי יותר מדי על מה יקרה אילו... זה לא יתן לך כלום חוץ מדאגה מיותרת.

ואם זה יפתיע באמצע נופש אז תפעלי בהתאם באותה סיטואציה אבל כרגע אין כלום

'יש לי כלים להתמודד עם מה שיגיע'.

באמת אין לנו איך לדעת מה יהיה ומתי.

רק להיזכר בכוחות שלנו, בכל מה שכבר עברנו והצלחנו להתמודד איתו, ולדעת שכל מה שיבוא- יבוא עלינו מתוך אהבה של הקב''ה.

אני שומרת.

גם ככה לא אוכלת יותר מידי בשרי במהלך השבוע.

עוזר אפשר בשר

אבל לא נעים לי חח

יהודים וכזה חח

הכנתי פסטה

תכיני דגים או לפחות קטניות וירקות...

אני כן מקפידה

אולי גם קציצות/בולונז טונה יעזרו לתחושה של "בשרי".

היום גם ראיתי הצעה לשווארמה דג. לא ניסיתי.

אני כרגע בתקופה שדגים מגעילים אותי. 🫣🙄

לא רואה סיבה להקל בזה

אבל איתך בתסכול כי אני מרגישה רעבהההה ואני לא אוכלת חלבון

סורי על הנצלוש אבל רעיונות לחלבון חוץ מדג יתקבלו בברכה חחח

אחרי לידה, כיולדת- יש הקלות בעניין.

תכיני לך דברים מפנקים חלביים ואז אולי החשק לבשררר ירד.

ולא שמרתי. מבחינת בעלי זה אפילו לא היה שאלה. גם לא צמתי בתשעה באב.

איך אומרים אצלנו בשם ר' חיים סולוביצ'יק? אנחנו לא מקלים בחומרת הימים, אנחנו מחמירים בפיקוח נפש.

בגמרא יש נידון על בשר טרף, אז בשר בתשעת הימים...

ולא חשבתי שיהיה לי קשה

אבל ממש קשה

כתבת מדויק.

מתסכל פשןט מתסכל

כבר אין לי כח להלחם ולעשות דברים עם כל טיפת כח שישלי

פשוט מיואשת

סליחה שניצלתי את התגובה שלך🙈

ממש מזדהה,

אני אחרי בוקר שלם של הקאות

וחייבת להופיע בעבודה,

פשוט השרשור שלך בא במקום,

יש כזה דיסוננס מטורף בין איך שמרגישים לבין איך שכל העולם מצפה שנתפקד.

אנימלא חושבת שהבעיה אצל הרופאים...

הבעיה אצל כולנו , לא באשמתנו, אלא הפתרון אצלנו אני מתכוונת..

אנחנו בקצב חיים מטורף, מנותקים מהטבע, מהנשימה, מהמחשבה, הכל מהר, על אוטומט, הספקים, הספקים, הספקים

להוכיח את עצמי לכולם

וכו וכו

..

אז זה לא אשמתנו

המירוץ הזה

אבל הפתרון אצלנו...

וזה קשה

מאוד...

אבל לפעמים

אין ברירה לעצור...

בכל מקרה חיבוק גדולללל

וזה עובר!!!!

לא מסכימה איתך רופאים לא אמורים לרפא את הבחילות וההקאות

ככה זה לחלקנו, זה הריון (לחלקנו), וחוץ מהכמה כדורים, ועירוי, מה את עוד מציעה? להעלים את זה אי אפשר.

כן מסכימה שמקומות עבודה בישראל, יאשרו חופשת מחלה לאישה עם היפרמאזיס, כי באמת שלא ניתן ללכת לעבוד עם ה"מחלה" הזו.ביטוח לאומי, משרד הרווחה, העבודה והלא יודעת מה, צריכיםפ להכיר באישה עם היפרמאזיס כמחלה ולתת לה אישור לשהות בביתה, עד שתתאושש (לרוב עובר אחרי חודשיים- שלושה)

קשה מאוד מאוד

בכל אופן במצבים דורשי אשפוז.

לא עשו לי שום בעיות. אישרו תוך יום מהגשת הטפסים ותוך יומיים הכסף היה בחשבון.

נתנו לי שמירה לחודשיים, הספיק כי היה גם חודש של מלחמה ופסח בהתחלה, שלא עבדתי.

וזה היפרמאזיס לכל דבר(פשוט לא מאשפזים, כי עושים עירוי בקופה ושלום)

האמת שאני אף פעם לא ניסיתי לקחת שמירת הריון בגלל זה, כנראה באמת אפשרי.בהיפרמאזיס, אצלי בכל אופן, המצב כל כך נואש, שממש לא מעניין אותי העבודה והכסף באותם הימים.רק שיעזבו אותי להקיא ולסבול בשקט.

ב. הפעם רצו לאשפז אותי ולא אשפזו בגלל המלחמה. והעדפתי להגיע לקופה על פני אשפוז ביתי וב''ה שיכולתי. (בהתחלה לא הצלחתי לבד, בהמשך כן) ואישרו שמירה.

אכן הגשתי את הבקשה אחרי חודשיים, כשיכולתי להרים קצת ראש וכבר לא הייתי במצב מסוכן.

אין שום ספק שגם היפראמזיס שלא דורש אשפוז הוא סבל!! ולא תמיד אפשר לעבוד איתו.

לשאלתך, הלכתי ללמוד רפואה כדי לעזור לאנשים ולרפא אותם.

להתאים גיל לעובר ולפתח בדיקות יכול להיות מציל חיים, והציל חיים של לא מעט עוברים ואמהות כך שלא הייתי מזלזלת בזה.

עברתי הריון, הרגשתי זוועה ויחד עם זאת שימח אותי מאוד שניתן להציל את חיי וחיי תינוקי בזכות בדיקות. והצלת חיים עומדת בעדיפות עליונה בפיתוח והשקעת תקציבים.

רופא שאומר שהריון הוא לא מחלה זה בעיה כי יש פעמים שהריון הוא אכן מחלה.

אבל לא ברור לי היציאה נגד ציבור הרופאים בישראל

ומאיפה את יודעת שלא מתאמצים למצוא פתרון? הבעיה היא שההורמון שמחזיק את ההריון הוא הוא זה שגורם לצרות שנלוות אליו אז את הגורם לא נוכל להעלים ובסימפטומים עושים כמיטב היכולת לטפל, בין אם זה בונגסטה או זופרן במצבים קיצוניים יותר.

סטודנטית לרפואה, אמא.

זה אחד הדברים הכי פשוטים שהם עושים.

לא רואה שום סיבה לשלם על פרטי .

הייתי צריכה לקחת תינוק, בהתייעצות עם יועצת הנקה היא אמרה לי שלא כדאי בקהילה אצל אף אוזן גרון כי היא נתקלה בלא מעט מקרים שהם חששו מידי לחתוך עד הסוף וזה לא היה יעיל. נתנה לי שמות של מומלצים לעשות פרטי, ונפלתי מהכסא מהמחיר שזה עלה בשביל פרוצדורה כל כך קצרה ופשוטה שכבר יצא לי לעבור עם ילד נוסף עוד בימי האישפוז בבית החולים. ולוקחים חצי מהמחיר על 'פגישת יעוץ'- לא הייתי מגיעה אם לא היו ממליצים לי גורמים מקצועיים...

בקיצור חיפשתי באפליקציה התרת לשון אבל לא בדקתי אף אוזן גרון אלא מי שעושה את זה והוא כירורג ילדים. מצאתי תור למחרת במקום נגיש יותר מאיכילוב, ובעלות של ביקור אצל רופא בקופה.

בהצלחה!

אני בכללית..

אני במכבי.

אצלנו באפליקציה יש אפשרות לעשות חיפוש גם לפרוצדורה וזה החיפוש שעשיתי

ד"ר רפאל יודסין הוא אחד המומחים לזה, והוא מקבל פעם בשבוע בכללית בשכונת מקור ברוך (בשאר הזמן בשר"פ של הדסה עין כרם, בעיקרון. זכור לי שזה עולה 300 בערך, אבל לא בטוחה כי בסוף התרנו אצלו בקופה).

המאוחדת. הוא עובד גם בכללית.

קצר וחינמי

כמה עלה לך?

עלות פרטית באיכילוב:

התרה 750 / 850 (לא כתוב לי ברור)

בדיקה 350

לא ברור לי אם יש התרה, האם משלמים גם על הבדיקה או שזה כלול ב850.

יש גם מרפאה פרטית של ד''ר בוצר. עולה 925 בדיקה ועוד 925 התרה אם צריך. אפשר לקבל החזר קטן מהכללית.

יודסין מקבל במרפאת הכללית מקור ברוך, פעם בשבועיים בערך. קובעים תור דרך *2700. ואז זה עולה רק עלות ביקור אצל רופא מקצועי (35 בערך).

אפשר להגיע אליו גם דרך שרפ הדסה עין כרם, אם יש כללית מושלם זה עולה 250.

אני שלחתי ערעור לכללית, ואישרו לנו טופס 17 לאיכילוב. כי רק שם יש מרפאת לשון קשורה, והסברתי למה המקרה שלנו דורש דווקא מומחה ספציפי.

בעיניי עדיף תמיד לצפות ללידה בתאריך מאוחר ומקסימום להיות מופתעת לטובה.

לא חושבת שכאדי לך לנסות זירוזים טבעיים בשלב כ"כ מוקדם.

סתם מתיש ומעצבן וכנראה שלא כ"כ יעיל.....

עדיין ממליצה לא לדחוק את הקץ...

עדיף לשנות מיינד ולהנות מהתקופה

להנות מהקצת שקט לפני שהחיים מתהפכים. אבל עדיין אני על קוציםם

יום הולדת בתשעת הימים זה די מבאס

95 בצום,או אחרי סלט?

מה הערכים שלך בדרכ?

בצום היו תקינים אבל התחילו לעלות- 105 וכזה...

העניין הוא שגם אחרי אוכל אני רואה שיש עליה.

אפילו שהיא עדיין בגבול התקין-

אם פעם סלט היה מביא אותי ל80- היום הוא יכול בכיף לעשות לי 95.

יכול להיות ירק ספציפי שמקפיץ סוכר

זה רק סלט?

או בעוד דברים?

מהנסיון שלי כל הריון היו דברים אחרים שהקפיצו את הסוכר,תנסי לעקוב בנפרד אחרי המרכיבים.

לפעמים גם טונה בשמן. לפעמים קוטג'.

לא משהו שאמור להעלות סוכר.

שווה לך לבדוק.

קוטג' לי היה בסדר.

תנסי במקום אולי ביצה קשה

תנסי גם לבדוק פלפל,לא אמור אבל יש הפתעות בחיים האלה.

הבעיה שהרופאה רוצה שכבר אתחיל גלוקומין ואני ממש ממש ממש לא רוצה תרופות

לידה שמתפתחת לבד

זה מאזן ממש.

ועושה טוב לגוף והכי חשוב שזה מאזן את הסכרת.

לי לא

אני גיליתי על סכרת רק לפני שבוע ואני עוד בשלב שבודקת מה מעלה. גם לי יש קצת חריגות לצערי..

הכי עוזר הליכה נמרצת בערב לפני השינה לפחות רבע שעה

חוץ מזה לאכול משהו שומני לפני השינה- חופן שקדים, או משהו בסגנון