אני כותבת לפי מה שנראה לי.. אני לא באמת יודעת,ננסה..

ראייה לפי דעתי זה ראיית הטוב-העיין הטובה לאו דווקא חיצונית.

ושרואים את האדם בעיין טובה אז אתה גם תיתן לו  באמיתי ,כי אתה מרגיש צורך לתת ולאחר מכן ע"י הנתינה תבוא האהבה.(הרב דסלר כותב)

שגם אם זה מישהו זר ברחוב שאתה פשוט תיתן לו\צדקה\חסד.. אז אתה תרגיש אהבה עליו.

כי נתינה-זה אהבה.

מה שהתלמיד אמר שעד שהוא לא פוגש את הרב הוא לא יכול להגיע לאהבה- זה בגלל שכנראה לא מספיק רק הדברי החוכמה שהרב כתב ונכון שזה חיבר את התלמיד.. אז כנראה שצריך גם את המוחשי.. את המעשה- שזה הנתינה. לא רק בשכל,אלא ממש מוחשי..

גם אם זה לוא דווקא דבר מוחשי לדוגמא עצות ופתרונות ודברי חוכמה,זה בנוסף למפגש ששם יש את האהבה בשלמותה.

ב'-משיעור ששמעתי- לא חייב לראות את ה' בשביל לאהוב אותו.וכן אני יודעת שיש לי צלחת על השולחן ושאני אסגור את העיניים אני תמיד אדע שיש שם צלחת. וככה זה עם ה' אני תמיד ירגיש אותו. וידע שהוא שם בשביל עמ"י. זו ידיעה .. שה' פה..

ואהבה לא חייב רק מנתינה.גם מנתינה אבל לא רק.כי יש הרבה דברים שיוצרים את האהבה.

ואהבה זה לא חייב להיות רק בדיבור מוחשי שאומרים אתזה .כי מי אמר שרק הדיבור זה מה שבאמת ?יש הרבה דברים בחיים כמו חסד. נתינה. עזרה. אפילו לשבת ליד מישהו אפילו לא דבר. סתם לשבת ליידו . זה גם מראה על אהבה.. (זה מה שהמורה שלי אמרה באחד השיעורים)

בחיים לא ראיתי את ה' אבל אני אוהבת אותו.כי פשוט זה רגש. זה נמצא שם.זה אמונה-ואמונה מגיעה לשמחה-ושמחה לאושר ואושר לבריאות וזה בסופו של דבר שרשרת...

אם זאת אהבה שרואים- אני יכולה להגיד בדיבור "אני אוהבת את ה'" -וזה מראה שאני אוהבת את ה'

אבל זה יותר מה שקורה בלב-כי זה מתחיל משם-ואז בא לבחוץ..

וגם מי אמר שחייב לראות כל דבר? למה כל דבר בחיים אני חייבת לראות? בשביל שיוכיחו לי? וזה ממש מלמד אותי על אמונה-כי גם אם לא רואים. מרגישים שה' פה איתנו.

מתוך דבר גשמי מתעוררים לאהבה- כי ה' ברא גם דברים גשמיים וגם דברים רוחניים. אז אם הקב"ה ברא את זה זה כנראה זה לא סתם.

וזהו.. תודה ..(: תקנו אותי בדברים שצריך!!   שבאמת נזכה לאהבת ה' 

לדעתי אהבה שהיא לא בראייה זה יותר הערצה

וכשרואים זה קצת מוריד את ההערצה, כמה שזה מרגש והכל

ולכן את הקב'ה אנו אוההאוהבים אהבה עם יראה והערצה מרחוק וזה גם נותן כח לדמיין, הדמיון יותר חזק מהראייה

למדנו שכח הדמיון יותר חזק מכח הראיה=מציאות 

וזאת מהיכן לומדים? 

 לעתיד לבוא כשיתגלה כח היצה'ר הצדיקים והרשעים יבכו,, הצדיקים יבכו מרוב אושר, היצה'ר נראה להם כמו הר גבוה ולכן הם כ'כ שמחים שהצליחו לעבור אותו, והרשעים יבכו כי זה יראה להם כחוט השערה ויצטערו איך לא התגברו על דבר כ'כ קטן

איך זה יתכן? מסבירים חז'ל שכח הדמיון יותר חזק מכח המציאות, הצדיקים לא עברו את העבירה עדיין ולכן היא נראית להם בדמיון כ'כ גדולה, הם מפחדים שיכשלו ונזהרים מאד, והרשעים, ברגע שזה הגיע לידי מעשה התגמד למולם כח העבירה, עד פה אני מקווה שהיה מובן

ומה לומדים מזה? שאם היינו רואים את הקב'ה אז כוחו היה מתגמד לעינינו, ככה אני חושבת, אני לא יודעת אם שייך להביא לכאן את הדוגמא הזאת אבל ככה נראה לי

אם לא הבנת אז אנסה להסביר שוב

גאולה זה לא משהו שנתפס בשכל ולכן כשמדובר על התגלות יכול להיות שזה לא בדיוק מה שאנחנו בני האדם חושבים, זה יהיה משהו אחר

חזונות דניאל - ארבע מלכויות בכלל והחזונות האחרונים על יוון בפרט.

ספרי חגי (לשים לב לתאריכים!) וזכריה. במקביל ספר עזרא, בעיקר פרקים ה-ו.

אחר כך כמובן סוגיית הגמ' בשבת, כל אחד כדרכו בבקיאות/בעיון/אליבא דהלכתא/אגדה שבדברים, עם המפרשים. (עין אי"ה על האגדתות שם)

שאילתות - "דרשה לחנוכה" הראשונה והשניה, נמצאות בתוך פרשת וישלח. אפשר לקרוא בריהטא הדברים מובנים ומאירים. ל'מטיבי שבת' ללמוד בנחת עם 'העמק שאלה' של הנצי"ב. אגב, מומלץ מאוד גם כלימוד לקראת יום העצמאות ויום ירושלים.

נר מצווה למהר"ל. (מי שלומד דניאל - דגש על ההתחלה. מי שלומד את סוגיית הגמ' הנ"ל יכול לדלג להמשך).

כל המוסיף (והולך...) - מוסיפים לו

למה לקרוא תרגום מעובד ולא מדוייק של 'מלחמות היהודים' של פלאביוס, כשהיום אפשר לקרוא תרגומים מדוייקים של המקור?

(אני יודע שרבותינו הראשונים מצטטים ממנו, לא היה להם את המקור וכנראה הם בכלל לא ידעו שהם קוראים ספר מעובד בעיבוד חופשי)

ובכלל, על המרד הגדול אין לנו ברירה אלא לקרוא את הגרסא של הבוגד הנאלך פלאביוס, ולקוות שאנחנו מצליחים לברור את העובדות מהאינטרסים. אבל לגבי מלחמות החשמונאים, יש את ספרי המקבים, שנכתבו ע"י בני התקופה, אז למה בכלל להזדקק לכלי שלישי ורביעי?

זה הספר שיש לנו זמין בבית

ולא אני קבעתי מה לומדים, זה משפחתי 

יש לי דף מקורות שאני נהנה לחזור עליו כל שנה שעוסק ביחס ביו נס פך השמן לנס המלחמה.

מעבר לכך מציץ בנר מצוה או בשפת אמת אבל לרוב מתקשה להבין אז לא מרגיש שיוצא עם משהו .. 

זה לעבור על אטלס כרטא לתקופת בית שני, המשנה והתלמוד. כשבזמנו גנבו לי את הכרך, מצאתי להפתעתי כעבור זמן הדפסה חדשה שלו - אך ורק את הכרך הזה בעטיפתו הכתומה המונומנטלית, ובמעין סוג של דפי כרומו בניגוד לנייר העתיק במקור - ומיהרתי לקנות. וכך נוצרה אצלי שוב סריה מלאה, עם עותק יוצא דופן של הכרך. אבל אכן, למרבה המזל לא נגעו כלל בתוכן. המפות, ההקשרים העולמיים, התיאור מאיר העיניים שנשען לא רק על "קדמוניות היהודים" אלא על מקורות רבים שכבר בעת הוצאת הכרך היו זמינים למחקר, עושים את העיון לקריאת חובה יסודית.
למי שמכיר, שנים לא מעטות אחרי תום המפעל האדיר הזה, הוצא למרבה התדהמה כרך באנגלית על התקופה שההיסטוריוגרפיה הנוצרית מגדירה "Late antiquity", וכדי ביזיון וקצף. וזה לא שאטלס כרטא לתקופת בית שני, המשנה והתלמוד - עם כל זה שספוג באהבת הארץ, העם והמורשת הרוחנית, בזכר המקדש העמוק והחורבן והיצירה הרוחנית הנשגבת של חכמינו בארץ הקודש - ויתר על הסבר ברור ומסודר לראשית הנצרות והתפשטותה באימפריום עד ימי פילוג רומא ושלטון ביזנטיון וכנסייתה ה"אורתודוקסית". 

ואם יש לכם סגולות ותפילות אשמח ממש שתשתפו.

כמובן הכי בסיסי זה לכוון לפי הברכות:

לקיים מצוות הדלקת נר חנוכה, כפי שתיקנו חכמים.

לפרסם את הניסים שנעשו לאבותינו בימים ההם בזמן הזה.

וזה כולל: את נס הניצחון על היוונים ואת נס פך השמן.

מעבר לזה:

להרחיב במשמעות הנס: ניצחון שהביא לשלטון ישראל. נצחון של האמונה על פני הכפירה, הטהרה על פני הטומאה.

לכוון נר איש וביתו - האור של הבית, המשפחתיות.

לכוון מוסיף הולך - שאנחנו מעלין בקודש ועל תוספת הניסים.

לכוון שהנר הוא הנשמה, נר ה' נשמת אדם, מה רוצים להאיר בנשמה ולהאיר כלפי חוץ לנשמות נוספות.

לכוון שהנר הוא התורה והמצוות, כי נר מצווה ותורה אור - התורה והמצוות שאני מבקש להאיר בנשמתי.

יש סגולות שקשורות לתיקון המידות?

אנחנו מדליקים בנחת

(עושים הכנות לפני, זה מיוחד!)

ואז שרים את המזמור למנצח

ואת ארוממך

ואחר כך יושבים מול הנרות ומתפללים

משתדלים להתבונן ולא רק להסתכל , כמה שיותר.

ארוחת ערב משתדלת משהו יותר חגיגי 

ולשלב בזה לימוד, שיהיה סעודת מצווה.
 

בעיקרון לא שאלתי אף פעם אבל אני מאמינה שבגלל שהחנוכייה היא חפץ של  מצווה (כמו ארון קודש , נרות שבת וכו) אז גם כשהיא מכוסה אפשר להתפלל עוד בזכות המצווה שקיימנו כאן.

הנרות הדולקים ולהתבונן בהם

אבל גם כשהיא מכובה, זה עדיין חפץ של מצווה.

ושנא את הרבנות

ככה כתוב בפרקי אבות

ואל תתוודע לרשות (המס)

האהוב עלי

חג ארוך אבל לא מחייב

בלי מלא סעודות

חורפי

הדלקת נרות כיפית

מפגשים משפחתיים

היסטוריה של ניצחון

עם גבורה נשית

מעבר למהות של החג,

בשבילי זה גם הפסקת התרעננות באמצע השגרה.

ולכן גם אם אין חופש מהלימודים/עבודה, אני אקח בעצמי חופש

א: כן

ב: כן

ג: יש

ד: מאוד, מורה דרך חיים.

ה: כל שאלה שקשורה איכשהו לרוחניות מלכתחילה

ו: כל שאלה שלא קשורה באופן ישיר לרוחניות הוא משהו שהתקדש בגלל משהו מסוים אבל ביסודו הוא לא רוחני הוא עם קשר רוחני.

וכמה רבנים שמשפיעים מאוד על העבודת ה' שלי והבחירות שלי בחיים.

למרות זאת לצערי הרבה שנים לא יצא לי להתייעץ אחד על אחד עם רב לגבי שאלות שהן לא הלכתיות.

באמת מרגיש שזה חסר, וזה יעד בשבילי בעז"ה

את הבנים והתלמידים שלהם, שהם גם סוג של רבנים שלי.

[יש לי רב אחד שהיה מאוד משמעותי בחיים שלי שעדיין חי, אבל כשהתבגרתי ובהשפעת אחד הרבנים שנפטרו ודוד שלי שהיה חברותא של הרב הנפטר, התרחקתי בצורה מסויימת מדרך הלימוד של אותו רב.

עיקר המחלוקת האם צריך ללכת בלימוד תורה ולמדנות מהכלל אל הפרט, או מהפרט אל הכלל. כמובן שאני הכרעתי כדרך הראשונה, שלימד אותי הרב הזקן שנפטר ודוד שלי. יש לי גם מחלוקות אמנויות עם אותו רב, וגם בהשפעת הרב שנפטר ודוד שלי ניצלתי מאותם השקפות, אבל זה עניין יותר מזערי.]

יש לי רב ושמו עשיו, ויש לי רב ושמו עשב.

אולי בעצם בכלל אין לי. על כל פנים יש לי שיער.

משמעותי מאד, הוא מחובר לקרקפת.

האם הגיע הזמן להסתפר.

את כל שאר הדברים.

משמעותית לי מאוד ואוהבת את הגישה שלה לחיים,

אבל לא בקשר מאוד אישי איתה, היא נמצאת שם בשביל להתייעץ מידי פעם..

שואלת אותה שאלות רק כשאני מרגישה שאני לא מצליחה לענות לעצמי בכנות לבד.

רק אם היא אמיתית כי יש כל מיני מתחזות.

מסקרן לדעת מיהי.