תודה כל כך 

ועכשיו רציני

זה ניסיון די כושל שלה להציג את רגש ההתאהבות כזניח מאוד לעומת ההמשך.

האינטרס היחיד של האנשים הללו לפסול את רגש ההתאהבות (שהיא האהבה האמיתית) ,

היא רק בגלל שהם יודעים שקשה להגיע לאהבה כזאת דרך שידוכים . אז מתרכזים בהמשך , 

בבנייה שלאחר החתונה.

ואם תקראו בין השורות הרב לא פסל את העניין הזה

הוא רק טען שהעיקר זה אחרי החתונה .

זו רבותיי , מעלתו של משיח בן דוד .

מה שאתה אומר הוא פשוט לשון הרע.

האינטרס היחיד של האנשים הללו לפסול את רגש ההתאהבות היא מתוך היכרות עמוקה

עם הבעייתיות שיש בו. גם מי שיוצא לא בדרך של דייטים לא מרגיש כל פעם כזאת הרגשה.
אחת הבעיות המרכזיות שלנו זה שאנחנו מתעסקים בנושאים חיצוניים- ועוד עושים את זה

מבחוץ.
התאהבות היא לא מדד לקשר. יוכיחו זאת מאות אלפי הזוגות שהיו מאוהבים ונפרדו, והתאהבו

אח"כ במישהו אחר וכן הלאה. גם בעולם הדתי, גם בעולם שאינו דתי.
קשר זה בנייה מתמדת. זו עבודה. אחת העבודות הקשות ביותר שיש לאדם. לא סתם אומרים

שעד שאדם לא מתחתן הוא לא התחיל לעבוד על המידות- עבודה זוגית היא קפיצת מדריגה בעבודת

המידות, שפשוט קשה להבין עד כמה זה שונה.
להתאהבות יש מקום. אבל הוא לא מוכרח. לא קריטי, ולא תמיד חיובי אפילו.
וסליחה על ה"התנשאות"- אבל, כדי לדבר על האחרי לעומת הלפני, אתה צריך לדעת מה קורה בשני הצדדים,

לא רק בצד אחד.
 

האינטרס היחיד שלך לבטל את דבריהם של אנשים שמבינים בנושא- היא להתנגד לדרך של דייטים רגילים,

שכנראה לא כלכך הצליחה לך(והיא אמנם לא מושלמת, ויש בה הרבה בעייתיות, בלי קשר לנושא הזה)

כאחד שבקיא בהלכות לשון הרע ומקפיד על זה שנים ,

לא כתבתי שום דבר שמתקרב ללשון הרע. 

לגבי עצם העניין , אתה מניח הנחות וקובע עובדות שבינם לבין המציאות אין שום קשר.

אתה מדבר על בניית קשר , כשאני מדבר על רגש ,

אתה קובע עובדה שבנאדם שלא התחתן

לא התחיל לעבוד על המידות , ומתוך ניסיון גם זה לא נכון .

נכון , התאהבות זה לא מדד לקשר , היכן טענתי שזה מדד לקשר? 

התאהבות זה דבר נחוץ בקשר רומנטי , אם אתם רוצים לחיות את חייכם בקשר עם בן זוג בלי רגש של אהבה

שיבושם לכם , אבל אתם יודעים טוב מאוד שזה לא הדבר האידיאלי גם אם תמשיכו להדחיק את זה.

קשר כשלעצמו חייב להיות מבוסס על המון נתונים ולאו דווקא על רגש , זה נכון

העניין שיש אנשים שמבטלים לגמרי את עניין ההתאהבות שהיא האהבה האמיתית .

ועל זה אני מתרעם .

אדם יכול להפסיק לאהוב , ולעבור להתאהב באחרת , אבל זה מאוד נדיר ,

כמו שכתבת על עניין המידות , אני באותה מידה יכול להביא לך גם משפט שכל העולם מכיר

אהבה יש רק פעם אחת בחיים . באופן כללי? זה כמעט נכון , זה דבר מאוד נדיר .

אתה מספר לי שצריך לדעת מה קורה בשני הצדדים ,

כאשר ספק גדול שאתה היית בצד של הלפני.

ולא . אני לא כותב את זה כי לא הצליח לי בדרך הדייטים , 

אני כותב את זה כי אני מאמין בדרך האמיתית והרגילה , שידוכים זה לא הדרך האידיאלית

להכיר את בן או בת הזוג שלך . אתה אומר שזה לא קריטי , אני טוען שכן .

בלי רגש כלשהו אין לזה טעם של קשר רומנטי , ובכלל . שידוכים זה דבר בעייתי בלי קשר לזה

שאין רגש לרוב , זה בעייתי כי זה מהיר חד וחותך , ככה לא בונים קשר בין בני זוג 

אם אתה אומר "האינטרס היחיד של האנשים הללו לפסול את רגש ההתאהבות (שהיא האהבה האמיתית) ,
היא רק בגלל שהם יודעים שקשה להגיע לאהבה כזאת דרך שידוכים . אז מתרכזים בהמשך , 
בבנייה שלאחר החתונה."
כשאתה אומר גם "כי אני מאמין בדרך האמיתית והרגילה , שידוכים זה לא הדרך האידיאלית
להכיר את בן או בת הזוג שלך "
אתה אומר שהאנשים האלו עושים מעשים רעים- כלומר, גורמים לאנשים ללכת בדרך מסויימת

שהיא דרך לא נכונה ובריאה, ובגלל זה הם אומרים מבטלים משהו אמיתי.
זו אמירה קשה כנגד אנשים.

התאהבות איננה האהבה האמיתית.

הייתי לפני, ואני גם אחרי. לא גדלתי עם בת הזוג שלי מגיל אפס.
אז ככל הנראה- בחלק של הלפני הייתי.

הייתי גם מאוהב(אפילו כמה פעמים)

הדרך האמיתית והרגילה היא לא דרך התאהבות. 
התאהבות גם לא נחוצה בקשר רומנטי. אהבה נחוצה. ואהבה זה דבר שבונים.

זה רגש אחר לגמרי, התאהבות ואהבה.
 

ובקשר לעבודת המידות- אין דמיון בין העבודה על המידות כשאתה נשוי לעבודה על המידות כשאתה רווק.
וזה נאמר מניסיון אישי שלי, ולא רק שלי, אלא של גדולי ישראל לאורך הדורות. 

שים לב שאתה מבלבל בין שני מושגים-
אהבה יש רק פעם אחת בחיים- אתה מדבר על אהבה, שאין לה שום צד וחיבור לרגש ההתאהבות.
וגם המשפט הזה לא נכון- אנשים אוהבים, מתאלמנים ח"ו, מתחתנים מחדש ואוהבים שוב.

התאהבות כל שכן שיש יותר מפעם אחת בחיים. אני מכיר מלא אנשים שהתאהבו ולא התחתנו,

ומכיר מלא זוגות נשואים ואוהבים שמעולם לא התאהבו.

אז אני אומר ש"האנשים האלו עושים מעשים רעים" ?

תסלח לי אבל אתה פשוט אומר דברים הזויים

איך הגעת לזה?? אמרתי סה"כ שבכדי לברוח מהמציאות הם הולכים לדרך אחרת שאומרת 

שהתאהבות זה שטויות ולא נצרך , ועם זה צר לי אך אני ממש ממש לא מסכים איתך.

אני לא יודע אם היית מאוהב או לא ,

זה לא דבר שאני יכול להבין בלי שאתה מספר מה הרגשת מצטער.

התאהבות לא נחוצה לקשר רומנטי? טוב פה אני מבין עם מי יש לי עסק

אי אפשר להתקדם לשום מקום מכאן , אם מבחינתך קשר בין בעל לאישה לא צריך להיות רומנטי

זה בעיה שלך . חבל אתה לא יודע מה אתה מפסיד

אהבה שאתה קורא לה אהבה זה לא רגש , זה תוכנה של הדדיות , של משהו נרכש

כמו טעם נרכש , אין שום קשר ללב .

תרשה לי לא להסכים איתך גם בעניין המידות ,

אתה יכול להגיע לכמעט שלמות בלי קשר לחתונה.

הבעיה הכי הכי גדולה שלך , שאתה קורא לכל דבר שזז אהבה 

מה לעשות שהמציאות שונה? רק מי שחווה אהבת נפש ידע שזה לא משהו שזמין כל שני וחמישי

אבל מי אני שיתווכח עם מישהו שאומר שקשר בין בעל לאישה לא צריך להיות רומנטי?

תחי מדינת ישראל !

"אמרתי סה"כ שבכדי לברוח מהמציאות הם הולכים לדרך אחרת שאומרת 
שהתאהבות זה שטויות ולא נצרך "

כלומר- הם בורחים מהמציאות, הם ידועים שזה בעייתי ואומרים אחרת בשביל מה?

בשביל לברוח מהמציאות כי המציאות היא?

אני לא צריך לקבל אישור שלך על אם הייתי מאוהב או לא, אני יודע שכן,

מעניין מאיפה החלטת שאתה מומחה האהבה הגדול, ולא מוכן להקשיב

לאף אחד.

התאהבות היא לא מצרך בקשר רומנטי. כמו שכתבתי למעלה, אהבה היא מצרך בקשר

רומנטי.

אין רומנטיקה בהתאהבות. אין קשר בין רומנטיקה והתאהבות.

התאהבות היא חוויה אישית של אדם. בהתאהבות אתה אוהב אישה

כמו שאתה אוהב פיצה- היא עושה לך טוב ונעים, אז אתה אוהב.

זו ההתאהבות שלך. 

ואני יכול להסביר גם את המנגנון הכימי שגורם לתענוג הזה שאתה קורא לו התאהבות.

אתה צריך לקרוא שוב את מה שאמרתי- לא אמרתי שקשר בין בעל לאישה לא צריך

להיות רומנטי, אמרתי שהוא לא קשור להתאהבות.
 

האהבה שאני קורא לא אהבה היא הרגש החזק ביותר שקיים. 
כמו כל דבר אמיתי הוא נבנה. לפעמים הוא מתחיל בהתאהבות ולפעמים לא.

זה לא באמת משנה.

זה לא טעם נרכש, ואתה אומר את זה כי אתה מדבר עליו מבחוץ.
וזה לגיטימי. אבל לא מראה על דברים טובים.

אתה יכול לספר לי מה אני מרגיש? איך אתה מחליט עליי מה הרגשות שלי ולמה הם קשורים?

אתה יכול לחשוב מה שאתה רוצה. אדם לא נשוי לא מבין עדיין מה זו עבודת המידות.

לא בגלל שהוא רע או לא בסדר. פשוט בגלל שעוצמות החיים הן אחרות.

הבעיה שלך היא שאתה לא יודע מה זו אהבה.

אני לא קורא לכל מה שזז אהבה. אני קורא לדבר ספציפי מאוד אהבה.

אם חווית אהבת נפש איפה היא? למה אתם לא נשואים באושר ועושר?

אולי כי אהבת הנפש שלך היא רגש לא רלוונטי ולא אמיתי.

ושוב- רק כדי להבהיר לך- אני ממש לא חושב שקשר בין בעל לאישה לא צריך להיות רומנטי,

אני פשוט לא מגדיר התאהבות כדבר רומנטי.

אני אומר שכולם שקרנים , אני לא יודע מזה אהבה , אני לא יכול לדעת מזה אהבה 

אני טיפש ואתה החכם . אתה נשוי וכל הרווקים לא מבינים כלום מהחיים שלהם ,

גם על המידות של עצמם.

אז קבל תיקון:

כן , אני יכול להגיד לך אם התאהבת , ברגע שתגיד מה הרגשת אליה לפני החתונה.

בוודאי שאפשר לדעת . 

התאהבות זה תגובה כימית? 

סבבה , אין נשמה , אין רוח , אין כלום , תכף גם תגיד שאין בורא לעולם , איתך הכל אפשרי.

צחקתי בקול כשכתבת שאין קשר בין רומנטיקה להתאהבות , אין קשר??

אתה בכלל יודע מה הפירוש של רומנטיקה? בטח ובטח שלא אהבה של קשר הדדי ונתינה

זה יש לך גם את אחותך או דודה שלך או אפילו אמא שלך.

מעניין מזה לדעתך רומנטיקה זה באמת יהיה מצחיק לשמוע .

ונכון , אתה לא צריך לקבל ממני שום אישורים , רק אתה יודע מה הרגשת .

אז שתתחיל קצת להבין מהי אהבת נפש , תחפש מידע על זה , בוודאי גם תגיע למסקנה .

אה ותפסיק לקחת אישי , אם אתה נשוי אז סבבה לדעתי אתה בכלל לא אמור להתעסק בזה

אני מנסה להגיב בישביל לסתור אותו בסדר..

אני פשוט לא מסכים איתו זה הכל

הבאתי את הדברים שלך כבר למעלה.

אתה אמרת שמי שאומר שהתאהבות לא רלוונטית זה מתוך אינטרס

למרות שהמציאות אחרת והוא בורח ממנה.

זה נקרא לקרוא לו שקרן.

אני לא אומר שאתה טיפש.

אתה לא יכול לדעת מה זו אהבה בין בעל לאישה בלי להיות נשוי.

זה כמו להגיד שאתה לא יכול לדעת מה זו נהיגה אם מעולם לא נהגת,

או לדעת מה זו מלחמה אם מעולם לא היית באחת. 

זה נראה לי מאוד הגיוני.

אם אתה רוצה לשחק במשחק הזה-

אתה מעולם לא היית מאוהב.

אין לך מושג מה זו אהבה כי מעולם לא הרגשת אותה.

תוכיח אחרת.

התאהבות זו תגובה כימית. זה פשוט מאוד.
אני יכול לגרום לך להרגיש מאוהב על ידי זריקה של החומר הנכון.

כן, אני יודע שזה מבאס, אבל התאהבות היא תופעה כימית יותר מפעילות רוחנית נשמתית.

אתה מוציא שם רע לרבנים... אני מניח שאתה קרוב יותר לטעון שאין בורא לעולם.

אני שמח שצחקת בקול, לפחות זה.

אז אני אגיד את זה שוב- אין שום קשר בין רומנטיקה, לבין התאהבות.

רומנטיקה מתרחשת בין בני זוג. התאהבות היא חוויה אישית.

אהבה אמנם קיימת ברמות שונות בין אנשים שונים, אבל זה לא דומה,

כמו שחיים מופיעים בכל העולם, אבל מדרגת החיים של יהודי לא דומה

לזו של גוי וזו לא דומה לזו של חיה וכן הלאה.

האם כולם מופיעים חיים? כן. האם הדרגות שוות? לא.

אני יודע מה זו אהבת נפש. אהבת נפש נמדדת במקומות המורכבים,

במוכנות לוותר, לא בתחושה פסיכו-פיסיולוגית של פרפרים בבטן.

אהבתי את הדברים, אבל רק לא הבנתי אהבת נפש נבנית מאפס? או שיש פוטנציאל מסויים ואז היא נבנית.

כי אני מבינה את משיח, אפילו שלא מסכימה כי אני רוצה להאמין בגדולי ישראל, זה פשוט נשמע שאפשר להתחתן עם כל אחד ופשוט לתת ואז אני יאהב. אבל איך יהיה לי את המוטיבציה לתת אם הוא לא מעניין אותי/ מושך אותי/ מרגש אותי וכו'? אחרת אפשר בעצם להגיד שאהבת נפש יכולה להבנות גם עם חברה או חבר טובים.... 

אהבת נפש נבנית ממחויבות.

מבחירה במחויבות בלתי מתפשרת.

באמירה- זו האישה שאני מתכוון לחיות לצידה כל החיים.

החיים הללו והחיים הבאים.

על בסיס המחויבות הזו באה עבודה גדולה של זיכוך ועבודת המידות,

היכולת להקשיב באמת, גם בתוך מחלוקת. הרצון שלשני יהיה טוב, 

האושר מכך שהוא מאושר, הבאסה כשהוא לא. הרצון שדברים יראו בדיוק

כמו שמתאים ונוח ונכון מבחינתי- והרצון שהדברים יהיו בדוק כמו שמתאים

ונוח ונכון מבחינת הצד השני- והחיכוך המתמיד בין השניים, והוויתור ומציאת

עמק השווה. והקרבות. בלי הקרבה אין קרבה. לפעמים בלי גם קרבות מקרבים.

והידיעה שלא משנה מה קורה- אנחנו נקום ונמשיך ללכת יחד.

על זה בנויה אהבת נפש.

לכן היא הולכת ונבנית.

זה נכון שחלק ממנה יכול לבוא לידי ביטוי, גם בקשרים אחרים.

עם חברה או חבר הם יכולים לבוא לידי ביטוי רק עד רמה מסויימת.

גם מבחינה פיזית וגם מבחינה רגשית.

אנחנו לא אחד עם החבר שלנו. אנחנו גם לא שואפים להיות.

ויותר מזה- אין לנו הזדמנויות להיות. אנחנו לא מגדלים ילד משותף

ביחד, אנחנו לא מחליטים על איך יראה הבית, החיים, החינוך וכו'...

עם חבר זה זמני. עם בן זוג- נצחי, וכל החלטה בעלת משקל גדול.

את עונה לעצמך על השאלה-

אהבה אמיתית יכולה להתפתח כמעט עם כל אחד, מתוך המחויבות והחיים

המשותפים, הנתינה וההתמסרות.

השאלה היא מה המוטיבציה.

פה יש קצת מקום להתאהבות- היא נותנת מוטיבציה. אבל רק לזמן קצר ומועט.

התאהבות ארוכה מחזיקה מעמד כמה שנים בודדות. עד 3 בד"כ.

מה אח"כ מחזיק? או שעבדת על זה או שלא, הרבה זוגות מתפרקים בשלב הזה.

יש עוד דברים- אמונה חזקה, עניין, ביטחון, רצון וכו'.

אבל כל המוטיבציות הן טובות לעבודה.

ושוב- חברים זה לא דומה. אנחנו לא חיים ביחד ברמה כזו של השלכה

אחד על השני. אין את המחויבות הנדרשת.

אצל משפחה- יש את המחויבות, אין את הבחירה.

אצל חברים- יש את הבחירה אין את המחויבות.

אצל בני זוג- יש את שניהם- יכולה להתפתח אהבה.

אני בטוח שלפני שהכרת את אשתך אהבת אותו מאוד !

אה אתה אוהב בנות ,

אז..מה עם בנות במשפחה שלך? .. אני בטוח שלפני שהכרת את אשתך

בטח הרגשת רגש של ""אהבה"" לאחת מהן . מן הסתם משפחה.

למה הלכת לחפש את זה במקום אחר? זה היה לך מתחת לאף !

כל מה שכתבת זה הגיג אחד גדול , 

אתה מנסה להשתמש במילים גבוהות בשביל שתצא מבין .

99% מהעולם הזה מכיר את המשפט אהבה יש רק פעם אחת בחיים ,

כולם טועים. רק אדון מתן, שטוען שצריך לשחק קלפים עם חבר שלך מספיק זמן

בשביל להתאהב בו הוא צודק , יחי האהבה המדומה!

ה"אהבה" שלך זו אהבה סתמית , תפלה , וחסרת כל רגש

"מוטיבציה" "מחויבות" "קרבות" זו רבותי , אהבה שתלויה בדבר .

אני אתן לכם דוגמה :

בורא עולם אוהב אותנו אהבה ללא תנאים ! 

האם מישהו מעלה על דעתו שנתנו לבורא עולם משהו?? 

אז הוא מפסיק לאהוב אותנו? ופה העיקרון ! מי שאוהב זה לא הגוף , זה הנפש

מי שאוהב זה לא השכל זו הנשמה , אנחנו אנשים מאמינים ואנחנו יודעים שיש משפט

"מאן דנפח מדיליה נפח" בורא עולם זיכה אותנו במתנה ענקית שנקראת נשמה !

שאוהבת , שכוספת , 

שמתחברת לנשמה אחרת , אז אתה בא אדון מתן , וטוען שהכל בנוי על תנאים , זו בדיוק אהבה שתלויה בדבר! אהבה ללא תנאים זו אהבת הבורא אלינו , ואם בורא עולם נפח בנו נשמת חיים ממנו הוא נפח ולכן אנחנו דומים לו בעניין הזה , יש לנו את היכולת לאהוב בלי שום מחויבות , וללא תנאים .

ואל תטעה כאן את כולם (כמובן שללא כוונה) אבל אתה בהחלט מטעה, בזה שאתה אומר שרבנים דוגלים רק במה שאתה מתאר כאן , זו שטות אחת גדולה , הרבנים כמעין רצו ליצור גדר בשביל לגדור את האנשים שלא ילכו אחרי ההבל והפרפרים בבטן , אהבת נפש זה לא פרפרים בבטן ! תקלוט את זה כבר , זה חיבור בין נשמות , זה להשבע שלעולם לא משנה מה יקרה לא עוזבים אחת את השני , והעיקרון הוא שלא הבאנו אחד לשני כלום , אבל יש חיבור , כי הנשמות שלנו מרגישות , יודעות , מבינות , שאנחנו אחד

מי שלא היה אף פעם במצב הצבירה הזה לא יבין על מה מדובר.

אבל הבל אחד גדול.

אהבה מגיעה רק אחרי הנישואים.

כי רק אחרי הנישואים יש את ההגדרה הזו, שאומרת- לא משנה מה יקרה לא עוזבים.

לפני החתונה- אין שום מחוייבות.

ולכן גם אין אהבה, בטח שלא אהבת נפש.

הקב"ה אוהב אותנו בלי תנאים כי אנחנו חלק ממנו.

אנחנו חלק מהכל, ולכן אנחנו אוהבים את הכל.

האהבה של הקב"ה אלינו היא אהבת אב או אם, לא אהבה רומנטית לבדה.

בשיר השירים עמ"י נמשל גם לבת וגם לאישה.

כלומר- האהבה הזו, הזוגית, יושבת על גבי אהבות קודמות.

אדם שאוהב את המשפחה שלו, את החברים שלו- יכול בקלות רבה יותר לאהוב את אישתו.

כי הוא מכיר את הרגש הזה ואת הכוח הזה בתוכו.

מי שאוהב זו הנשמה, והיא אוהבת את הנשמה שהיא חלק ממנה- וזה לא קורה לפני

חתונה- כי לפני החתונה עדיין אין את החיבור בין הנשמות.

ולכן כל העיקרון שלך הוא טעות אחת גדולה לחשוב שלפני החתונה יש מקום לאהבה,

בלי מחויבות- אין אהבה.

ולא אמרתי שאוהבים את בן הזוג בגלל שהוא מקריב למענך. ההפך, אתה אוהב את בן

הזוג שלך כשאתה מקריב למענו. פה נבחנת האהבה העצומה שאתה חושב שאתה מדבר

עליה.

הסברתי כבר למעלה למה לא התחתנתי ואני גם לא מעוניין להתחתן עם חבר\קרובת משפחה.

מעבר לעובדה שהדברים הללו הם איסור.

ואגב תתפלא- אבל יש כאלו שמתאהבים בחבר\קרובת משפחה.

אתה רוצה להגיד להם שהם לא מאוהבים?

עצם העובדה שהתורה אומרת שזה אסור מעיד שזה אפשרי.

האהבה הגדולה שאתה חושב שאתה מדבר עליה לא מגיעה בשום צורה שהיא לפני החתונה.

לפני החתונה- כל הדברים הללו הם הורמונים ונוירו-טרסמיטורים.

אגב- לאמירה שלך שאם הייתי יכול הייתי עשיר. יש מי שמוכר את זה.

קוראים להם מוכרי סמים, וחלק מהסמים שמוכרים גורמים לתחושת ההתאהבות הזו.

חיבור בין נשמות זה כשיש שתי נשמות, זה לא קשור להתאהבות.

בהתאהבות יש רק נשמה אחת.

עובדה- אתה טוען שאתה מכיר ויודע מה זו אהבת נפש ועם זאת אתה בודד.

איפה אהבת הנפש שלך?

לך תדע אם תהיה אהבה אחרי חתונה אם אפילו לפני לא היה... וכבר היו מקרים.

ראיתי זוגות שמתגרשים אחרי שהיו מאוהבים,

ראיתי זוגות אוהבים מאוד שהתחתנו בלי להתאהב.

חייב להיות רגש לפני החתונה.

איזה רגש ומה המקום שלו- זו שאלה אחרת.

אבל לא משנה איזה רגש זה- הוא לא אהבה.

הוא יכול לקרב אליה, אבל הוא לא יהיה היא.

ושוב- אין הבטחה בהתאהבות לזוגיות מוצלחת. לפעמים

אפילו ההפך... קל לטעות באדם שמולך כשאתה מאוהב.

ואתה נוהג לקרוא לה ככה רק בגלל שאתה מתנגד לכל רעיון האהבה,

כשתבין שאותה התאהבות היא אהבה ,

יהיה לך יותר קל להבין שאתה טועה.

חייב להיות רגש לפני החתונה?

על איזה רגש אתה מדבר בדיוק??

הרי אתה דוגל בשיטה שכל רגש הכי קטן ויאלה מתחתנים ,

אני לעומתך לא דוגל בשיטה הזאת .

אם הייתי הולך לפי השיטה שלך הייתי מתחתן עם כ-ל א-ח-ת

כי תמיד אבל תמיד יהיה רגש למישהי

מעצם היותה בת ואם יש משיכה סבירה ביני לבינה .

לא יהפוך את זה לנכון.

סתם רגש שנוצר מחוויות משותפות

לא אהבה אמיתית

זה ממש לא סתם רגש שנוצר מחוויות משותפות.

זו האהבה האמיתית ביותר שקיימת.

עובדה היא שהרגש הזה לא מתפתח עם אנשים אחרים שיש לך

חוויות משותפות איתם.

כשיש חוויות ועמידה במשברים ביחד הכל אפשרי 

הקשר מתחזק , זה קורה גם במשפחה

זה אפילו לא נקרא רגש 

ב"ה זכיתי לחוות את חלקי במשברים משותפים עם המשפחה המקורית שלי,

אפילו עם חברים בצבא(יותר עמידה בלחצים, משברים וחוויות מזה?)

וזה עדיין לא אותו רגש.

עברתי חוויות קשות עם צוות מסויים, כלל התמודדות מורכבת עם נושאים של 

חיים ומוות. למשך תקופה לא קצרה כולל חוויות מאוד משמעותיות. 

היו שם גם בנות וכאלו שהייתי בקשר טוב(אפילו טוב מאוד) איתן, עם אף אחת

לא נוצר רגש כזה.

אני אגיד לך למה ,

כי מעולם לא נוצר קשר כזה קודם לכן ,

כשאתה בתוך תא משפחתי יש לך אפשרות לחוות את הדברים באופן שונה

אבל זה לא אומר שזה 'מיוחד' , עם כל בת שהיית נכנס איתה לתא משפחתי

זה פשוט היה קורה.

אם תתחתן חלילה עם אחרת אתה תבין את זה מהר מאוד.

זה ממש לא אומר שזו אהבה

יש לנו מחויבות הדדית,

ובחירה זה בזו באופן מוחלט.

רק איתה התחתנתי ורק איתה יש לי קשר נשמתי אחדותי.

מהבחינה המצומצמת שלי- כן. כל אחת שהייתי מתחתן איתה הייתי יכול לאהוב.

מבחינת ההשגחה- לא. זאת האחת שהתחתנתי איתה ולכן זאת היא ולא אחרת.

אם הייתי מתחתן עם מישהי אחרת אז ההשגחה היא זו שהובילה אותי אחרת.

נטול כל רגש אמיתי

רגש אמיתי זה רגש שנובע בלי שתעשה כלום 

זה היופי הטהור שבאהבה , להפוך את זה למשהו שקורה רק 

מתוך מצבים מסויימים זה עוול

כל דבר אמיתי מכוסה.

אהבת ה' היא משהו שפשוט נובע מתוכך?

מה יקרה כאשר היא תפסיק.

אהבה שתלויה בנביעה שלה היא אהבה שתלויה בדבר.

כי בסופו של דבר הנביעה תיגמר.

אם רוצים לבנות משהו בחיים צריך להשקיע ולהתאמץ

אין מה לעשות.

היופי הטהור שבאהבה הוא שבנינו אותה.

או כמו שאתה אוהב משפטים מוכרים-

מה שבא בקלות, באותה הקלות יעלם.

אהבה שתלויה בנביעה שלה היא אהבה שתלויה בדבר..

תגיד מה אתה התחרפנת? סליחה שאני אומר לך את זה

איבדת את זה לגמרי

אם נגמר לך מה להגיד אז עזוב אל תגיד כלום

הנביעה לא תגמר ולא בטיח ,

מה אתה חושב שזה סוללה? 

אין אהבה בנויה , תקבל את זה למרות שאתה נשוי וזה קשה לך

אמרתי לך , לא מתאים שתתעסק בזה אתה נשוי וזה לא לעניין

וזה לא "בא בקלות" 

אהבת נפש מתחילה עם מישהי מאוד מסויימת 

היא לא באה בקלות כמו שאתה מתאר את זה 

אתה אפילו לא קורא מה שאני כותב , בעצם אתה קורא

אבל אתה בשלך ושאלוקים יעזור לאנשים שישמעו לך

אהבה שתלויה בהרגשה שלך אותה-

היא אהבה התלויה בדבר.

כל-כך פשוט שזה מצחיק לראות שאתה מתנגד לזה.

זה הדבר הכי פשוט שקיים- התאהבות היא חולפת 

ואין מה לעשות עם זה, אף אחד לא חי חיים שלמים

בהרגשה שאתה מדבר עליה.

אפילו לא אתה, באופן אירוני.

אבל שוב- פה נקודת המחלוקת.

זה דבר שיכול לקרות עם כל אחת , 

אתה בעצמך כתבת למעלה שאשתך יכלה להיות כל אחת אחרת

אם לא ההשגחה שתסדר לך דווקא אותה , 

אז יפה , הגעת לאהבה מדומה איתה 

זה מצחיק לראות או יותר נכון עצוב לראות ,

שאתה טוען שאהבה בהכרח תגיע שזה אפילו חסידי האהבה המדומה 

לא יסכימו איתך , כמו שכבר אמרתי אתה מקצין בצורה מטורפת

אפילו הם יגידו שאתה חי בהזיות

כשתבין דבר מאוד בסיסי ,

שאהבה זה לא משהו שנבנה , אז הדיון הזה יגמר

לפני שהבנת את זה , אתה חי במציאות מדומה שאתה מבין מזה אהבה

אתה פשוט לא מאמין באהבה אמיתית , אתה מאמין בפיקציה

זה העולם שאתה בנית ואתה חי בתוכו ומסרב להבין שיש משהו מעבר

אין מה לעשות עם זה.

לפני חתונה, היא עלולה גם לא להגיע אחרי.

אחרי חתונה נחשפים לצדדים פחות יפים (בלשון המעטה) כך שאם לא קיימת אהבה התחלתית והתלהבות, שיגרת החיים השוחקת עלולה להביא לחורבן.

גם אם האהבה הזו היא חולפת ("הידלקות"/ "התאהבות") היא תורמת המון בהתחלה- לרצון והמוכנות לקבל ולהכיל את הצד השני.

התאהבות לפני לא מוסיפה או מעלה. 
היא עוזרת אולי בצד של המוטיבציה.

אבל מזיקה בצד של העיוורון.

יש יתרונות וחסרונות. 

אבל זה לא מדד.

אהבה לא יכולה להגיע לפני החתונה ולכן זה לא רלוונטי.

השיגרה השוחקת מביאה חרבן לא פחות לזוגות שהיו מאוהבים.

כמובן שיש צורך ברגש לפני החתונה.

אבל לא התאהבות.

כתבתי פה כבר במקום אחר.

חיבה, רצון לתת, משיכה, הערכה- אלו רגשות חיוביים שעליהם תיבנה האהבה

אחרי החתונה.

פשוט מקווה שאנשים כאן לא ינטשו את הרגש  ,

ולא ירצו להיות גרושים עם שלושה בגלל השטויות האלה שלך.

אתה מקצין בטירוף , "אין אהבה לפני חתונה" "יש צורך ברגש לפני חתונה"

הכל בשם האהבה המזוייפת הזאת שלך , תבין , לעולם לא תצליח להבין את מי שחווה את האהבה האמיתית , הכל אתה תגיד העיקר "לא התאהבות" כפיים ממש בוגר , העיקר להוציא את האהבה המדומה שלכם מהכח אל הפועל , אבל סבבה , שאנשים יתחתנו רק עם רגש של חיבה ואז אתה תהיה אחראי לגירושים שלהם , אני חושב שמיציתי את הנושא

אני לא מקצין בשום צורה. אני אומר דברים פשוטים שנאמרים כבר דורות

על גבי דורות של תלמידי חכמים. ואומרים אותם גם מדריכי זוגיות.

כלומר- כל מי שמבין בתחום.

כמובן שיש חשיבות לרגש לפני החתונה.

לא ההתאהבות קובעת.

אנשים לא מתגרשים בגלל שהם לא התאהבו. אנשים מתגרשים 

לצערנו הרב בגלל שהם לא עובדים ומשקיעים בזוגיות שלהם.

או שפשוט נמאס להם להשקיע ולעבוד.

הרבה פעמים דווקא בגלל שהם היו מאוהבים בהתחלה ואח"כ

זה נמאס.

שאהבה לא יכולה להגיע לפני חתונה. כי כל מה שכתבת בסוף, מתבסס על אהבה.

משיכה, חיבה, הערכה וכו כול אלו יחד מהווים פשוט מילים נרדפות לאהבה על אש נמוכה.

הן רגשות מקדימים. יכולות להיות לי חיבה והערכה לחברים,

וגם משיכה לבנות שהן לא בת הזוג שלי.

אהבה זה רגש אחר לגמרי.

אין ספק שהוא צריך את הבסיס של הרגשות האלו כדי לצמוח,

אבל הוא לא הם.

אהבה מתחילה במחויבות ובבחירה בה.

ולפני החתונה אין את זה.

לכן הם גם לא יכולות להיות.

איפה אהבת הנפש שלך שאתה מדבר עליה כל הזמן?

כל המילים שלך חסרות תוכן בלי להסביר איפה אהבת הנפש הזו שלך

ואיך זה שעוד לא התחתנת איתה...

אתה יכול להשתמש בהעלבות, ובביטויים נמוכים, אבל זה לא מוסיף לרמה

של הדיון.

בוא נעשה סדר בדברים-

אתה לא מדבר על אהבה אלא על התאהבות.

אני מדבר על אהבה.

כשאני כותב מתאהבים אני מדבר על מה שאתה אומר.

כשאני כותב אהבה אני מדבר על מה שאני אומר.

הנשמה אוהבת. לא מתאהבת.

התאהבות היא חומרים בווריד.

אהבה היא מחוייבות.

החוויה שאתה קורא לה אהבה היא התאהבות- והיא גופנית לחלוטין.

לכן היא לא קשורה לאהבה בשום דרך.

היא דמיון בלבד. הייתי שם. זה קל, זמין ונוח. אבל חסר טעם.

בלי מחויבות אין אהבה. בלי מחויבות  האהבה שלך ריקה מתוכן.

למעשה היא תלויה בדבר- ברגש. אהבה שלא תלויה בדבר היא 

אהבה שלא תלויה באיך אני מרגיש באותו רגע, אחרת היא תלויה

במשהו שחיצוני לה. כשאין מחויבות- אין אהבה.

כשאין מחויבות, האהבה היא חד צדדית.

לא אמרתי שיש קשר שנבנה רק על התאמה שכלית, זו פרשנות שלך לדברים שלי,

אמרתי שעיקר האהבה בקשר לא מגיעה מהתאהבות. ושלהתאהבות אין חלק בזה.

לא פסלתי את הצורך באהבה. אלא בהתאהבות. תשים לב להבדל כמו שהסברתי למעלה.

אם לא ידעת שהקב"ה אוהב אותנו אהבה רומנטית אתה מוזמן ללכת ללמוד-

הקב"ה אוהב את כנסת ישראל אהבה רומנטית עזה. כמו שרבותינו דורשים ומלמדים,

כמו שמובא בשיר השירים. הקב"ה אוהב את כנסת ישראל כאהבת הדוד לרעיה.

הרמב"ם מלמד אותנו שאהבת ה' היא כאהבת אישה.

צא ולמד.

אתה מנסה לסתור אותי אבל אתה נכשל בהבנת הנקרא-

יש אנשים שמתאהבים בבני משפחה. לא אמרתי שיש שם אהבה.

יש אפשרות להתאהב בבני משפחה, או חברים. זה קיים.
מה זה אומר? שצריך להתחתן איתם? ח"ו...

אני לא לוקח את זה כהוכחה שיש אהבה, אלא התאהבות. תקרא שוב.

זה שהתאהבת ולא התחתנת רק מוכיח שהתאהבות איננה אהבה.
הרגש שהרגשת קשור רק אלייך, והוא מצא פרקן בדמות מסויימת, 

היא לא רלוונטית ולכן אתה גם לא נשוי לה.

אהבה שייכת לזוג- ומכיוון שאתה לא זוג, אתה גם לא חווית אהבה,

אלא התאהבות. שאלו, כפי שכבר אמרתי כמה פעמים, שני נושאים

שונים בתעלית.

כן, הנשמה מוגבלת רק לאחרי החתונה, כי רק בטקס החתונה הנשמות מתאחדות

והופכות להיות נשמה אחת. כמובן שכדי להופיע את הקשר הנשמתי הזה, יש צורך

בעבודה רבה ומשמעותית.

כל עוד הנשמות אינן אחת, אין אהבה.

היגיון צרוף.

ושוב, אתה נתקע באותו כשל הבנתי-

הנשמה אוהבת, היא לא מתאהבת. 

ההתאהבות היא הורמונים ונוירו-טרנסמיטורים ולפני החתונה זה כל מה שיש.

סמים גורמים את אותה תחושה של התאהבות, מה שמוכיח שהמושא לא רלוונטי.

אלא התחושה היא אותה תחושה.

כל עוד אתה לא מחוייב אליה- אתה לא אוהב אותה. 

אם אתה אוהב אותה- תתחייב.

כל עוד אתה לא מסוגל, זאת לא אהבה שאתה אוהב אותה,

אלא את עצמך.

בהתאהבות יש רק נשמה אחת. זה נתון. זו רק הנשמה שלך.

העובדה העצובה היא שאתה מוכיח בזה שאתה לא נשוי

שההתאהבות שלך לא גרמה לך להיות זוג.

מה שאומר שהיא נשארה אצלך. 

ומה שאומר שההתאהבות עדיין- היא רק אצלך ולא אצל אף אחד אחר.

הייתי מאוהב, אהבת נפש עזה. ולא התחתנתי איתה. למה? כי אחרי כמה זמן

זה נגמר, כמו כל הרגשה חזקה אחרת. ואני יודע טוב מאוד על מה אתה מדבר.

לכן אני אומר שזה שטויות. בתור מי שחווה וגילה עד כמה חסר טעם הדבר הזה.

כמו יצר הרע שרץ ואומר "תראה מה יש לי ביד" ובסוף כשאתה תופס אותו היד ריקה.

אני מכיר כל-כך הרבה זוגות שנפלו במקום הזה...

אני מקווה שנחזור לחיבור בין נשמות. חיבור בין נשמות זה תהליך מורכב.

הנשמה מתאהבת , אתה יודע למה? כי אנחנו לא רובוטים .

אתה יכול להמשיך לטעון שאהבה

(כן כן לא התאהבות כי התאהבות =כשאתה מבין לראשונה שאתה מאוהב)

גם אם תמשיך לטעון שאהבה זה תוצר של חומרים בגוף אני עדין אמשיך להזכיר

שיש לנו נשמה , ואם נלך בקו שלך אז על הכל אפשר להגיד זה הפיזי ולא הרוחני .

השמיעה , מי שומע? האוזניים או הנשמה? יש מהות. יש תודעה.

התאהבות היא אהבה והיא לגמרי לא גופנית .

תאווה לגוף יש המון , אבל זו אינה תאווה , זו אהבה

לכן המילים הללו כל כך שונות והמהות שלהן כל כך שונה.

אתה כותב שכשאין מחויבות אהבה היא חד צדדית ,

בזמן שיש זוג שמאוהב באופן הדדי גם בלי שום מחויבות ,

וזו עובדה.

בוא נשים את הדברים על השולחן:

דבר שאנחנו לא מסכימים עליו:

אני מגדיר אהבה כמו התאהבות ולא מפריד בניהם .

התאהבות = תחילתה של אהבה היא במילה הזאת , הרגע שאתה מבין שאתה מאוהב .

מה שאתה מדבר עליו זה יפה וחשוב , אבל לדעתי זה לא עיקר .

זה מתחלק שווה בשווה , וכשאין אהבה (מה שאתה קורא התאהבות) אין טעם בקשר כזה .

רגש שאתה מדבר עליו לפני חתונה שצריך להיות קיים ,

זה רגש סתמי שיחלוף מהר מאוד . ואז אין טעם בחיי נישואין כאלה.

אתה גם כותב , שההתאהבות שלי הייתה פורקן בדמות מסוימת .

(שוב אתה משתמש במילים שקשורות לתאווה נטו)

ואני טוען שלא , שוב כמו שאמרו לך כאן , לא תוכל להבין מזה אהבה

עד שלא תחווה אותה . זה שלא התחתנתי איתה זה מסיבות אחרות

בגיל 16 אתה רוצה שאני אתחתן? בקיצור זה לא העניין שלך עם כל הכבוד.

וזה לגמרי לא סותר .

אתה גם כותב עוד , שהנשמה מוגבלת רק לאחרי החתונה ,

זה דבר הזוי שלא שמעתי כמותו מעולם , רק בטקס החתונה הן מתאחדות

בזה אתה צודק , אבל איך הן יתאחדו אם בורא עולם לא יצור איתות שמראה לנו

שזו היא , זה הוא , אתם שייכים אחד לשניה , וזה לא רק איתות , 

זה גם הדרך של הנשמה לדעת את אחד מהזיווגים שלה ,

שיש לו פוטנציאל להשלים אותה

והיא אותו.

אתה גם טוען , שסמים גורמים לתחושת התאהבות = אהבה 

אתה לקחת כאלה? תגיד שנדע מאיפה לך הרעיון ההזוי הזה ,

אבל אתה יודע. . . גם אם תקח כאלה , עדין לא תדע אם אתה התאהבת או לא 

כי זה הרגשה שמעולם לא הרגשת , ומפה אי ההבנה שלך בנושא .

כתבת בסוף , שאם אני מאוהב אני צריך להתחייב אליה ,

ובכן , לא תמיד זה מתאפשר בפועל אצל אנשים מסוימים ,

אבל המחויבות אליה נשארת בנפש בעוצמות מאוד גבוהות ,

לעיתים גם לאחר חתונה עם אחרת אתה לא תשכח את הראשונה 

ואתה פשוט לא יכול לשלוט על זה , כמובן שצריך להתמסר לזו שלבסוף התחתנת איתה ,

שזה במקרה גרוע מאוד שלא התאהבת בשנית מה שנדיר שיקרה.

בוא נסכם שלא נסכים על כלום , 

אתה לא מבין אהבה כי לא חווית כזאת . 

גם אם תגיד מלא פעמים "חוויתי" "הייתי שם", רק מלראות

כמה אתה משתמש בשפת קודים של תאווה לגבי אהבה , 

רק מראה עד כמה לא חווית את מה שאני ורבים בעולם הזה כן חוו .

אז להטיף לי על אהבה לפני חתונה בלי שאתה יודע מזה זה בלתי אפשרי.

לכן לעולם לא נסכים , שוב כמו שאמרתי , החיבור אחרי החתונה זה דבר חשוב

אבל לא העיקר בדווקא. 

בוא נסכם שאנחנו לא מסכימים.

אני לא הגדרתי התאהבות כתאווה.

פורקן הוא לא נושא לתאווה בלבד.

פורקן של רגש הוא לא עניין תאוותני. הוא פשוט 

מתאר את המצב שיש לך צורך בלהרגיש משהו,

וזה מתבטא(מוצא פרקן) אצל דמות כלשהי.

גם כעס, כשמבינים אותו, מוצא פורקן בדמויות מסויימות,

למרות שלא תמיד הן הסיבה האמיתית לכעס.

והתאהבות, היא לחלוטין מצב פיסי.

אני מניח שעברת חוויה רגשית מטלטת בגיל 16.

אבל גם אני הייתי בגיל הזה. גם אני טעמתי את אותו רגש.

ההתנשאות והזלזול שלך במי שלא מסכים איתך, והטענה

שמי שלא מסכים איתך זה כי הוא נחות ממך מבחינת מה 

שהוא הרגיש- מוכיח עד כמה הטענות שלך הן טענות ריקות

מתוכן.

כשאין מחויבות האהבה היא חד צדדית גם בזוג-

כל אחד אוהב את עצמו דרך האחר.
כי כל עוד אין מחויבות לא צריך להתמודד עם השאלה האם

אני אוהב את האישה שאיתי, כי ברגע שמשהו לא מתאים

אני יכול לקום וללכת. וזה קורה הרבה מאוד פעמים.

אני יודע על מה אנחנו לא מסכימים.
הסברתי את זה לפני כן כבר.

אני יודע מה אתה חושב, כי כבר אמרת.

אני רואה מציאות אחרת. אני רואה אנשים שחיים אחרת

מהתיאוריה שלך. אנשים נשואים, שמסתכלים אחורה

ויודעים להגיד- לא ההתאהבות היא זו שקובעת.

גם בגלל שאני רואה מספיק אנשים שלא היו מאוהבים והיום 

יש ביניהם אהבה חזקה ועצומה. שאם להשתמש במושגים שלך-

אתה לא יכול להבין אותה כי אתה לא שם.

וגם כי אני רואה אנשים שהיו מאוהבים, מאוד מאוד, והתגרשו,

או במצבים מוצלחים יותר לא התחתנו אפילו.

זה כן העניין שלי. אם אתה מדבר על אהבה אתה צריך להסביר מאיפה

אתה מביא את הידע הגדול הזה, ואיך זה, שאם אתה טוען שהייתה לך

אהבת נפש- עוד לא התחתנת.

מה קרה לאהבת נפש שלך? למה לא התחתנת איתה בגיל 18?

זה הרי הזיווג שלך? זו האישה של חייך?

למה נתת לעצמך להפסיד אותה?

היית מחכה מגיל 16 ובגיל 18 מתחתן. מה קרה לאהבה שלך?

או שלא הייתה שם אהבה ואפילו זוג לא היה שם?

ואל תגביל את ריבונו של עולם להסביר לך איך שמתאים לך. 
הוא לא עובד אצלך. הקב"ה מחליט איך מזווגים ולא אתה. והקב"ה

מחליט אם צריך הרגשה כזו או אחרת.

הקב"ה יצר דרכים, ושלוחיו של הקב"ה הגדירו אותן. הקב"ה לא מחוייב

לתת לך את האיתות שאתה מעוניין בו, הוא לא מוגבל תחתיך.

בוא נגיד שהתעסקתי עם הנושא הזה, אמנם לא לקחתי, אבל יצא לי

לעבוד עם כאלו שלוקחים. חוצמיזה שיש מלא מידע על הנושא הזה.

שוב ההתנשאות...

אם גם אחרי החתונה עם מישהי יש לך מחויבות נפשית למישהי אחרת

אז אתה בוגד. היחידה שצריכה להיות בחיים שלך זו אישתך. ואם האהבה

שלך לאשתך תלויה ברגש שלך לאחרת- אז אתה לא מחוייב.

אז אתה גם לא באמת תתחתן איתה, בלב, כי אתה עדיין רוצה מישהי אחרת.

שאגב- כל מה שיש לך מאותה מישהי זה חלום. לא אישה מציאותית.

חוצמיזה שלא הבנתי-

אהבה יש פעם אחת בחיים או שמתאהבים בשנית?

אתה כל הזמן אומר "אהבה יש פעם אחת בחיים"(מה שאני לא מסכים איתו)

ועכשיו אתה כותב- "שלא התאהבת בשנית מה שנדיר שיקרה."

כלומר- לא להתאהב בשנית זה נדיר? 

או שהתכוונת שהסיכוי שתתאהב בשנית הוא נדיר?

ואז מסכנה אשתך כל החיים...

ושוב ההתנשאות...

אל תחליט מה אני מבין\מרגיש ומה לא...

אז למה אתה ממשיך לדון כאן בכל זאת?

כל הגישה שלך מראה שאתה כן* מגדיר אהבה כתאווה.

להשתמש בלשונות של "פרפרים בבטן" כן זה סוג של תאווה ,

סוג של ריגוש . לכן הטיעונים שלך על אהבה לא קבילים .

אתה שב וטוען שאהבה זה צורך ב-"להרגיש משהו" 

בזמן שזה לא קורה עם כל אחת , לכן הטיעון שלך נופל .

אדם שירצה להרגיש משהו , ירגיש את זה עם המון בנות שהוא הכיר קודם לכן.

ואכן זה לא קורה. לכן הטיעון שלך לא קביל.

אתה לא נחות ממני במה שאתה מרגיש ,

רק שאתה לא מבין דבר מאוד פשוט שאני מנסה שעות להסביר לך ,

אתה לא הרגשת מעולם מהי אהבה , לכן אני חוזר על זה ,

איך אפשר להסביר למישהו שמעולם לא ראה, מזה לראות?

שמעולם לא הרגיש אהבה , מהי אהבה ?.

אתה כל הזמן מציג את האהבה כמשהו אגואיסטי 

שכל אחד רוצה משהו ושואף למשהו ואז מוצא לו פורקן בשני ,

זו מחשבה הזויה .

אהבה בין בני זוג היא כנה ואמיתית ולא קמים והולכים 

כמשהו לא מתאים.

"על כל פשעים תכסה אהבה"

לא למדת את זה עדין?

זה שאנשים מתגרשים , אני לעולם לא יכנס למוח שלהם 

ויבין את כל מכלול הסיבות שגרמו להם לעשות את זה ,

יותר מזה , אני אפילו לא יודע אם הם היו באמת מאוהבים ,

והאם זה היה הדדי , אז תפסיק לתת לי דוגמאות על אנשים שהיו מאוהבים

והתגרשו , אני לא יודע בכלל מה הם הרגישו ועד כמה זה היה אמיתי .

לגבי האהבה שהיתה לי למישהי , זה אכן לא העניין שלך.

אבל אם כבר שאלת , כמוני כמוך אני חזור בתשובה , אתה לא מצפה

שבחור בן 16 שבכלל לא קשור לשידוכים

ולא מכיר את העניין של ישא עול עוד בנעוריו יתחתן בגיל הזה .

אגב , אמרת שגם אתה התאהבת בגיל הזה ואתה מכיר את זה לא?

אז למה לא התחתנת עם אותה אחת? רואה? אפשר לשחק עם זה איך שתרצה .

אגב אני בכלל לא מאמין שהתאהבת , אבל אם אתה אומר.....

לגבי הסמים , אמרתי לך . אם יש לך מידע על סם כזה

תפרסם אותו , כי אתה בטח תהפוך למולטי מליונר , לגרום לאנשים להתאהב 

לנצח במישהו או מישהי? , אשרייך שעלית על זה , אבל לצערך זה לא קיים בעולם.

"אם גם אחרי החתונה עם מישהי יש לך מחויבות נפשית למישהי אחרת 

אז אתה בוגד."

באמת? ואני חשבתי שכתבתי :

"כמובן שצריך להתמסר לזו שלבסוף התחתנת איתה "

זכרון של רגש יהיה לך אם תתאהב באחרת ותתחתן איתה

אבל לא רגש , טעיתי בניסוח בתגובה הקודמת.

לגבי אהבה יש רק פעם אחת בחיים-

ציינתי גם למעלה , יש משפט כזה , אני לא מסכים איתו במאה אחוז.

הוא סה"כ בא לתאר מצב שאהבה זה דבר נדיר ,

לעיתים זה יכול לקרות אפילו 3 פעמים בחיים .

וזה שיש לך זכרון כלפי מישהי אחרת , זה ממש לא אומר שאתה בוגד.

זה קורה גם למי שלא התאהב , זכרונות , חוויות , אז כולם בוגדים?

האישה שהתחתנת איתה היא ראשונה עכשיו ,

כרגע היא האחת שלך .

פרפרים בבטן הם לא תאווה. הם סוג של הרגשה.

זה שזה לא קורה עם כל אחת זה לא רלוונטי. זה רצון שנבנה ובסוף מוצא

מושא ומולו זה קורה. לרוב אין צורך באף קשר בין שני הצדדים של ההתאהבות.

בנות צעירות מתאהבות בכוכבי קולנוע או זמרים. הן לא מכירות אותם בכלל.

לכן התאהבות מוכרחת לא להיות אהבה- כי אהבה זה בזוג.

גם בנים מתאהבים בבנות שלא קשורות אליהם ואין להם שום מערכת זוגית.

בנות בכיתה וכו' אין זוגיות- אין אהבה.

אתה לא יכול להחליט אם הרגשתי התאהבות או לא.

כמו שראית אני יודע יפה מאוד מה זו התאהבות, והרגשתי אותה.

אני רק יודע לתת לה את המקום הנכון שלה. 

להגיד- אתה לא יודע מה זה, כשאין לך שום היכרות איתי.

ויותר מזה- כשאני אומר שאני יודע ואין לך שום הוכחה אחרת.

זו התנשאות.

אז אין שום אפשרות לדון בדברים. אתה היחיד שחווה, ולכן אתה היחיד

שיודע.

זו תאוריה מעניינת אבל חסרת אפשרות לדיון בה. 

אם כל מי שהתגרש מעולם לא התאהב למרות שהוא אומר ומביע וטוען

שהוא היה מאוהב ושניהם אומרים את זה- אז אי אפשר לבחון את הטענה 

שלך. לכן אני מתנצל אבל אני לא יכול לראות בה שום דבר מעבר לרעיון

בלתי ניתן להוכחה.

אני שואל אותך, בתור מי שמרים את דגל ההתאהבות למה לא התחנת איתה.

למה לא וויתרת על כל החיים שלך בשבילה?

אני טוען שהתאהבות היא לא מדד. ולכן גם השאלה לא רלוונטית אליי.

ברור שאני לא אתחתן איתה רק כי התאהבתי.

הבעיה עם התאהבות היא שהיא לא לנצח. לכן גם סמים לא יגרמו לזה להיות לנצח.

אתה גם מסכים שההתאהבות חולפת- הרי אתה אומר שבסוף למרות

שהתאהבת אתה צריך להתמסר ואז אתה כבר לא מאוהב בזאת שהתאהבת,

אלא את אוהב את זו שאתה נשוי לה.

אז התאהבות חולפת או לא?

כי לפני רגע כתבת להיות מאוהב לנצח.

תחליט.

אם מישהו מרגיש אהבה זוגית כלפי מישהי שהוא לא אישתו- הוא בוגד.

זכרונות הם לא בגידה, אהבה זוגית לאחר היא סוג של בגידה.

יש מה לעשות עם זה. אבל זה משהו שלא היית רוצה לשמוע מבן זוג.

אני רק עכשיו קולט שאתה מבלבל את השכל רק בגלל שאתה נשוי

אתה פשוט נשוי ולא מוכן לקבל את העובדה שלא הכרת אהבה

אתה הבאת אותי להגיד את זה ותכלס חשבתי את זה מלכתחילה

אז לכן ובעקבות זה , אני לא מוצא טעם לכתוב לך ולחזור על דברים שכבר

אמרתי , ואתה חוזר וטוחן מים למרות שאתה יודע שאתה טועה ,

אתה ממשיך להטעות ולכתוב שטויות .

דוגמא אחת לשטות שכתבת "בנות צעירות מתאהבות בכוכבי קולנוע או זמרים"

כן אתה צודק , מזה מאוהבות , זה אולי רק בדמיון שלך אחינו , אתה סתם מבלבל את השכל

הן דלוקות עליהם בלשון העם , אתה מבין למה אתה לא מבין בגרוש מזה אהבת נפש?

זה למה.

לשאלה שלך איך אני טוען שצריך להתמסר לאחרת ואז זה הוכחה

שאהבה חולפת , אני אמרתי שוב , אם התאהבת באחרת לאחר מכן

והיה לך מזל , אז כן לחלוטין האהבה החדשה תתפוס מקום מרכזי ואתה תתעסק

רק בה מאשר בזכרון .פשוט

אם תשימי לב , הייתי בתרבות דיון

עד שראיתי שהוא חוזר על עצמו ולא מנסה לקבל דעה אחרת

אתה רוצה לא להסכים- אף אחד לא מכריח אותך.

אתה מציג דעה אחת, אני מציג דעה אחרת.

אני לא מתכוון לקבל את דעתך, אני מכיר אותה טוב מדי

וראיתי הוכחות רבות מדי להיותה טעות.

אני יכול לדון- אבל אתה לא דן בשום דבר, אתה מטיף.

וכאשר לא מסכימים איתך- אתה מחריף את הסגנון שלך.

אתה לא יכול להחליט בשביל אנשים אחרים מה הם חוו או הרגישו,

אני יודע מה הרגשתי ומה חוויתי.

אני גם יודע מה אני חווה.

הניסיון שלך להגיד כל הזמן שרק אתה מבין ורק אתה יודע,

זו פשוט התנשאות שאין לה מקום בדיון בין שני צדדים.

אמרתי לך אלף פעם , כל הסטיגמות שלך על כל הנושא

מראות עד כמה אתה רחוק מלהבין מהי אהבה

אני לא אקבל דברים ממי שמראש מגדיר אהבה כפרפרים , זיקוקים,

הידלקות ושאר מרעין בישין

תאוריה שבבסיסה האמירה- רק אני ומי שמסכים איתי מבין,

וכל מי שלא זה רק כי הוא נחות מאיתנו בנושא הזה(ולא משנה מה הסיבה-

חוסר יכולת, חוסר הרגשה, לא היה שם)

זו תאוריה בעייתית.

כאשר מדובר בנושא ענייני- שאפשר לבחון אותו בצורה ישירה-

היית במלחמה, כן או לא. יש לזה מקום.

כאשר ההגדרה היא על פי הסכמה איתך- אז נכנסת ללולאה 

שלא מאפשרת להוכיח את הטענה הזו.

זו טכניקת הגנה ידועה של רעיונות שונים. 

אבל זו טכניקה ידועה גם בהיותה המנגנון של כל רעיון מופרך,

בגלל שאי אפשר לבחון את הטענה.

אתה יכול לכתוב מה ההרגשה של אהבה בעיניך.

ככל הנראה אני אענה שחוויתי אותה. כי אכן חוויתי אותה.

אבל זה לא משנה לך- כי אתה יודע על אנשים אחרים שאתה

לא מכיר מה הם הרגישו\מרגישים... 

אשרייך.

אתה טוען שחווית אהבה ,

תענה לי על השאלה בבקשה .

מה הרגשת אליה לפני החתונה , תודה.

אבל רק את האמת לא סיפורי סבתא

אתה תגדיר אהבה ואני אגיד לך אם חוויתי אותה.

אני כבר כתבתי מה ההרגשה של ההתאהבות שאתה מדבר עליה.

ככה אני אדע , כי אני אגיד לך משהו פשוט ,

אהבה שאני מתאר , מכל כיוון אפשרי אם זה חברים ,

אם זה ידיעה כללית מאנשים אחרים , היא מאוד מוגדרת 

אי אפשר לטעות בזה , אגב כשאוהבים אתה עצמך לא טועה בזה. זה פשוט ברור לך .

אז אנא , ספר לנו בבקשה מה הרגשת 

אלא אם כן אתה חושש ..ואני יכול להבין למה.

כבר כתבתי למעלה, ואפילו הגבת "ואתה צודק תיארת את האהבה יפה",

כלומר, כבר אישרת שמה שהרגשתי וכתבתי שם- צודק בעיניך וזו 

האהבה שאתה מדבר עליה.

אז ממה אתה חושש?

שתסתור את דברי עצמך?

זה לא יעבוד עם חברות אולי גם, כי אין משיכה??? 

וזאת תיאוריה שמאוד מאוד קשה לי...

אני נוטה לשלב את הדעה של משיח, שמרגישים שיש חיבור כלשהו, שיש רצון להיות ביחד ואז עם הפוטנציאל הזה לשלב את התיאוריה המוכרת של מחוייבת, נתינה מובילה אהבה וכו'.

אבל אני לא נשואה אז אולי אני טועה 

זה לא יעבוד עם חברות באמת כי אין משיכה.

כדי להתחייב אני צריך לרצות להתחייב.

הדעה של משיח היא לא חיבור כלשהי.

הדעה של משיח זו התאהבות טוטאלית מלאה ומציפה שממלאת את האדם לגמרי,

שהוא לא מצליח להפסיק לחשוב עליה. כזו שהאדם רואה את מושא האהבה כל הזמן

בעיני רוחו. שהוא מלא בפנטזיות על חיים משותפים.

שכל מה שמעניין אותו כל היום וכל הלילה זה רק להיות עם מושא האהבה. 

התאהבות הורמנלית כזו- שקורה הרבה לנערים ונערות.

זה מה שמשיח מדבר עליו.

חייב להיות רגש של רצון לחיבור, רצון להיות קרובים. רצון להיטיב לשני.

כל אלה חשובים מאוד. וחבל מאוד להתחתן בלעדיהם, וזה עלול

גם להוביל לגירושים. בגלל שקשה לעבוד בלי שיש רצון לעבוד.

תחושות כמו חיבה, הערכה, שמחה בקשר- חשובים ונפלאים.

אבל הם עוד לא אהבה. הם הבסיס שעליה היא יכולה לצמוח.

זו לא הדעה שלי בלבד ,

ואתה צודק תיארת את האהבה יפה ,

רק שאני רואה את זה בתור רוח ונפש ואתה בתור הורמונים .

אתה מדגיש כל הזמן את הרצון לחיבור , רצון להתחיבות , רצון להיטיב לשני

וזה מצחיק . כי אם אתה אוהב באמת ,  זה נובע ממך אוטומטית!!

אתה לא צריך רק "לרצות להיטיב" ,

בורא עולם ברא את העולם כי הוא רצה להיטיב לבריותיו , אבל למה הוא רצה?

כי רצון הטוב להטיב , והרצון של מי שמאוהב הוא אוטומטי להטיב , להשפיע , לתת מעצמך

אפילו למסור את נפשך בשבילה.

אין צורך בעבודה כלל , זה פשוט נביעה שנובעת ממך אוטומטית .

והינה לך שני דברים בחבילה אחת . גם אהבה וגם נתינה .

כמו שקיום מצוות לא נובע ממך אוטומטית למרות שזה הכי טבעי ונכון לך.

דברים הם לא קלים ולוקח להם זמן ותהליך...

אני מכיר הרבה סיפורים עצובים בגלל התאהבויות כאלו.

במקרים שלא הייתה חתונה בגלל גיל צעיר-

אלימות, ניצול ופגיעה מינית קשה. היא\הוא היו מאוהבים, ובשביל 

האהבה הם היו מוכנים לעשות הכל.

מסוכן, מגעיל- והחלק המצער שזו בכלל לא הייתה אהבה.

במקרים שהיו חתונות- אנשים התחתנו עם מישהו שהם חלמו שהוא כל מיני דברים,

גם שם- לפעמים דברים קשים ממש, לפעמים פשוט חוסר התאמה מוחלט.

אני מכיר סיפור של מישהי שהייתה מאוהבת באדם אלים. היא כמעט התחתנה איתו,

אם חברות שלה לא היו עוצרות אותה, היא הייתה היום שפחה של איזה גבר...

אתה יכול לדבר גבוה על אהבה. אבל לא מסרת את הנפש אף פעם.
כל עוד אתה לא מחוייב- אתה לא באמת מוותר. כי תמיד האופציה נגישה.

גדול המצווה ועושה. לא גדול שאינו מצווה ועושה.

קל לעשות כשלא מחוייבים.

קשה לעשות כשמחוייבים.

שצריך לתחילת קשר רצון להעניק, ומאיפה מגיע הרצון הזה? לדעתי ממציאת חן + משיכה לצד השני... 

כמובן שיש להם חלק משמעותי

יצר לב האדם רע מנעוריו , ולכן זה לא נביעה טבעית.

יראו עיניך מה שידך מקלידות (:

רק שים לב:

"מסוכן, מגעיל- והחלק המצער שזו בכלל לא הייתה אהבה."

נכון זו לא אהבה , אז למה אתה אומר שהסיפורים האלו נגמרו בעצב בגלל אהבה??

שמת לב איך אתה סותר את עצמך??

בהתחלה אתה אומר-

"אני מכיר הרבה סיפורים עצובים בגלל התאהבויות כאלו."

ואז בסוף כותב

"מסוכן, מגעיל- והחלק המצער שזו בכלל לא הייתה אהבה."

ואני אמור לקבל ממך הרצאות על אהבה? ממש לא.

אתה סותר את עצמך על ימין ועל שמאל .

שוב אני אומר , אתה נותן דוגמאות שלא אומרות שום דבר ,

"היא היתה מאוהבת בגבר אלים"

נו אז? אם הוא היה אוהב אותה אהבת נפש , הוא לא היה מסוגל לגעת בה

ושוב , אתה נותן דוגמאות קיצוניות , זה כל אחד יכול לעשות בקלות , 

זה ממש לא אומר שום דבר.

אבל יש על זה הסתרה.

"האלוקים עשה את האדם ישר"- זה היסוד.

אח"כ- "יצר לב העדם רע מנעוריו"- משעה שננער לצאת מבטן אימו.

הטבע של האדם ישר.

ההופעה שלו לא ישרה.

והתפקיד שלו הוא ליישר אותה.

אתה חוזר על אותה טעות ידידי.

אני כותב אהבה כשאני מתכוון לאהבה.

אני כותב התאהבות כשאני מתכוון למה שאתה אומר.

ולכן הכל הגיוני ומסודר.

תפסיק לנסות לסתור את דברי כשאתה לא קורא בכלל מה אני כותב.

בגלל התאהבויות יש סיפורים עצובים- כי אין בהם שום אהבה.

דיברת פעם עם גבר אלים? מי אתה שתחליט אם הוא אוהב אותה או לא?

זה שיש לו הפרעה נפשית לא אומר שהוא לא אוהב. זה אומר שהוא חולה

וצריך טיפול.

הדוגמאות הללו הן דוגמאות של הנזק שיש בהתאהבות.

אני מכנה אהבה. 

שזו ההגדרה המדויקת והאמיתית , למושג אהבה.

התאהבות = הרגע שהבנת* שאתה אוהב.

בפועל זה אומר אתה מאוהב=אהבה אמיתית.

בקשר לגבר האלים,  תגיד אתה אמיתי?

"מי אתה שתחליט אם הוא אוהב אותה או לא"

מה עובר עליך תגיד?

אמרת שהיא אהבה אותו (מה שאין לך שום הוכחה אליו)

גבר אלים יכול לאהוב אוקי נו ומה הוכחת בזה? 

שכל האהבה שאני מדבר עליה לא נכונה כי היה גבר אלים שהרביץ לאשתו?

אני מדבר על הנורמל ואתה בכוונה מכניס לי שטויות של הפרעות נפשיות

כתירוץ לפסול את הטוהר שבאהבה

ההפך , אני אמרתי , אם הוא היה באמת אוהב אותה היה בטח מתגבר 

גם על ההפרעה הנפשית שלו.

--

כשתבין שיש לנו מחלוקת בקטע עקרוני ביותר

אז תפסיק לנסות להתווכח איתי.

אתה מתווכח לשווא , לא מסכימים נקודה.

זה דבר עקרוני שיש לנו מחלוקת עליו , אין מה לדון בזה.

התאהבות = אהבה =מאוהב 

כל הדברים שאתה מציג על נתינה , לחיות עם אישה 10 15 שנים 

בתוך בית אחד זה לא אומר שהם מאוהבים , זה אומר שזה המצב שהם נקלעו אליו

וככה הם מנהלים בחיבה יתרה את שגרת יומם , שיבושם להם ,

אבל את המושג אהבה הם מעולם לא הכירו.

ואם אמרת שיש לנו מחלוקת על זה , הגיע הזמן שתפסיק לנסות להתווכח על זה.

אני מבין שיש לנו מחלוקת עקרונית ביותר.

אני גם כתבתי למעלה כמה פעמים איפה היא נעוצה.

אני אומר-

אהבה- מחויבות.

אתה אומר- אין קשר למחויבות.

הבנתי אותך. אתה מדבר על תחושה שמתרחשת במפגש מסויים בין גבר לאישה.

חזקה ועוצמתית אפילו.

שלא קשורה לשום דבר מלבד לעצם ההרגשה שלו\שלה.

אני לגמרי מבין על מה אתה מדבר.

ואפילו אמרת את זה למעלה. 

מה שאני לא מקבל זה את האמירה שלך על מה שקורה אחרי החתונה.

אנשים שנשואים חווים רגש, שמגיע מתוך מחויבות מוחלטת.

לצערי אתה לא משאיר ברירה אלא להגיד לך את זה בצורה הכי בוטה שיש,

אבל זה לגמרי הסגנון שלך- אתה מעולם לא חווית את הרגש הזה ולכן אתה

לא מכיר אותו.

אני גם יכול להסביר לך איך אני יודע שלא חווית אותו-

כי מעולם לא הייתי נשוי ומחוייב לחלוטין.

כשתתחתן, תוכל לחוות אותו.

בוא נסכם- שאתה לא מכיר את הרגש שאני מדבר עליו,

הייתי אומר שאני לא מבין את הרגש שאתה מדבר עליו-

אבל אמרת למעלה שאני מבין... 

זה לא "תחושה" שמתרחשת במפגש מסויים בין גבר לאישה ,

מה שאני מתאר לכל אורך הדרך זה מה שכלל העולם קורא לו אהבה.

אתם המצאתם מושג אחר לאהבה , זכותכם , רק אל תגידו שזו האמת האבסלוטית ,

במיוחד כשיש פה דבר שרוב העולם לא יסכים אתכם עליו , הוא יסכים שקיים משהו אחר 

לאחר חתונה , אבל ממש לא אהבה אמיתית , אהבת נפש.

ונכון , אני מעולם לא חוויתי רגש של לאחרי חתונה

ולא מתיימר כמוך !!! לפסול משהו שלא הרגשתי !

אבל אתה לעומת זאת לועג לאהבת נפש , שקורת לפני חתונה ואם תתחתן איתה

ויעברו חודשיים ויהיה לך מזל אז יתכן שגם לאחר חתונה , אתה לועג לאהבת נפש כזאת

למרות שלפי הדיבורים שלך מעולם לא הכרת כזאת , כי מי שכותב על אהבת נפש

פרפרים וזיקוקים , וכותב שזו התלהבות חולפת , כן , אני לא צריך להיות נביא בשביל להגיד לך שאתה לא יודע על מה אתה מדבר.

אמרתי למעלה שאתה מבין , כי התייחסתי רק לנקודה אחת

שכתבת שזו אהבה שממלאת את האדם והוא לא מפסיק לחשוב על אהבת הנפש שלו

על זה הסכמתי איתך שאתה מתחיל להבין מה הכוונה , אבל לא טענתי שאתה הרגשת אותה, זה אני לא טענתי , ודברי אמת ניכרים

אז כן , אני מאמין שאני לא מבין את הרגש אתה מדבר עליו

ואני לא הכיר עד שלא אתחתן ,

אבל עם זה אני חושב שאני , כאחד שהרגיש אהבת נפש , ומכיר אנשים

שחוו את זה וכולם מספרים אותו סיפור , מאמין שזו אהבת נפש אמיתית ,

כי מי שלא חווה לא ידע ..

שוב , מעריך את מה שאתה מדבר עליו ואת הרגש שלך 

ושל שאר הנשואים , פשוט יש לנו מחלוקת על העניין מהי אהבת נפש 

האחד, 

על מה שאתה מדבר עליו אם הוא בכלל אהבה.

והשני- אם הוא אהבה, איזו מהאהבות היא האמיתית.

אני לא לועג לרגש שהרגשת.

אנ לועג לעובדה שאתה מחליט עליי מה הרגשתי.

זה שאתה ממשיך להיות בתוך הבועה שלך וממשיך לנסות להגחיך את האהבה

זה לא מוסיף לך כבוד , אתה בדעה ואי אפשר להוזיז אותך ממנה 

אז מצטער נמאס לי לדבר ולנסות להסביר למישהו שאפילו לא הצליח להבין על מה אני מדבר

וכל זה אחרי כמה הודעות ארוכות בנושא. רק מלראות איך אתה קורא לאהבת נפש "פרפרים בבטן"

רק מראה לי כמה הבנת משהו ממה שהסברתי.

אגב , אם היית מצליח לגרום לאנשים להתאהב באמצעות הזרקת חומר כלשהו

בטח הייתה האיש העשיר בעולם ..כןכן יותר מחברת קוקה קולה . בהצלחה עם זה 

ואם כבר הזכרת את ההבדלים בין יהודי לגוי , אז ההבדל בין האהבה שאני מדבר עליה

לאהבה שאתה מדבר עליה הוא בדיוק כזה

יש משהו חיובי אחד בשידוכים , 

שזה צנוע ולא גורם לך להתפזר עם מישי סתם לחינם ,

הדבר השלילי בדרך הזו שזה נעשה המון פעמים בלי שום רגש , עם זה אני לא מסכים

לא תצליחו לשכנע אותי שקשר בין זוג צריך להיות רק על פי שכל

לא פסלתי שידוכים על הסף

תתפלאי אמרו לי את זה המון ! , רק תראי מה כתב לי מתן פה למעלה

"התאהבות גם לא נחוצה בקשר רומנטי. " 

מה לכל הרוחות?? את מבינה למה אני מתרעם על כל זה?? 

אפשר לשאול כמה פעמים את נפגשת עם בחור

עד שבא לך רגש כלשהו אליו? ..

אם זה מגיע די מהר עם כל אחד זו .לא .אהבה .

וסביר להניח שלא יהיה לכם קשר רומנטי איכותי , כי כמו שזה בא? ככה זה ילך ..

היום כייף לי לדבר עם מישהו מחר הוא מעצבן אותי קצת או שעשה משהו שלא נראה לי

ימאס לי ממנו לא רוצה לדבר איתו

אני לא אומר שלהתאהבות יש אבסלוטיות בלי נגמרת , לכן צריך לתדלק אותה

אבל לכתחילה היא מתודלקת בצורה מטורפת .

אני מדבר על אהבה , לא סתם רגש של כייף לי איתו

זה יכול להיות לי גם עם בנים

אמרתי שדווקא בגלל שזה מגיע עם הרבה אנשים

זו לא התאהבות ! זה אומר שהחוויה הזאת היא סתמית ויכולה להתרחש עם כל אדם שני

מה יותר חזק? תחליטי בעצמך

אני אשאר עם הרגש ואתם עם הבנייה

אמרתי לך איך לחשוב? לא..

רק אני מרחם על אנשים שעדין לא יודעים מהי אהבת נפש אמיתית ..

עצוב.. 

אולי תזכו לזה פעם 

סוף סוף מישהו עם הגיון בריא.

והיו לי ידידות וגם חברות...

לא אומר לי כלום..גם לי היו

וזה לא קרה איתם חוץ מאחת ויחידה.

בהזדמנות אחי... אני צריך ללכת ללמוד

אני מודע שלפעמיים אני נשמע ממש רע בתגובות ,

אז רק רציתי להגיד שאין לי כל כוונה לפגוע , ולא..אף מנהל לא העיר לי הפעם או משהו..

זה פשוט מציק לי .. , אז סליחה אם נפגעתם או משהו זה לא היה הכוונה שלי

שחסידי האהבה המדומה מפקפקים באהבת נפש .

אהבת נפש זה לא "מישהו שאני קצת דלוקה עליו" זה משהו מעבר לזה .

משהו שלא תוכלי לשכוח אותו גם אם תתחתני לאחר אי פעם .

היא אהבה רומנטית , שהיא אהבת נפש אמיתית .

את יודעת , אפשר כל אחד שיהיו לו הגדרות שונות , אבל העיקרון הוא תמיד אותו דבר

ההגדרות שלי הן כאלה:

הידלקות קליק פרפרים בבטן - , כל זה שייך למשהו חולף .

אהבת נפש - האהבה האמיתית שתילך איתך תמיד עד סוף החיים והיא נדירה מאוד .

אהבה מדומה - אהבה שדוגלים בה כל מיני אנשים שלא הכירו אהבת נפש לפני חתונה 

וחושבים שרק ""אהבה"" שבונים זה הדבר היחיד שקיים. 

זאת שאלת השאלות... 

לכן זה נדיר , אי אפשר לשלוט בזה

יש ת'קטע הזה שאנשים אומרים (לי זה לא קרה עדיין..)  שהם נפגשו עם הבת זוג שבסוף הם התחתנו איתה,  שהם הרגישו פתאום כאילו הם כבר מכירים אותה והכל פתאום זורם... 

לזה אתה מתכוון?

זה יכול לקרות עם כל מי שתתאים לך באופי

למשל אחותי , נפגשה עם מישהו פגישה ראשונה שלה בעולם השידוכים

וצחקה איתו ודיברה חופשי ואמרה שהיא הרגישה כאילו הם מכירים שנים ,..

מזה אומר לי? שום דבר , פשוט מצאה לה מישהו שזורם איתה ובסגנון שלה

אין שום קשר ואפילו לא מזערי ביותר לאהבת נפש.

אתה מתבלבל עם מציאת חן לדעתי... 

מציאת חן ומשיכה זה דבר שפשוט קורה, 

מעבר לזה זה כבר משהו שמפתחים... 

אני נראה לך טיפש שאני לא מבדיל בין מציאת חן לאהבת נפש?

עולם המושגים שלכם מעוות

כי מעולם לא תיארתם לעצמכם שניתן להרגיש אהבת נפש

בלי לדחוף אליה בכל הכח , אז הינה למדת משהו חדש

תשאלי אנשים שחוו ותשמעי מהם , אני אחד מהם ואני הוכחה שזה קיים

העולם הדתי ברובו מכיר רק שידוך ,

ואין שום מגע עם המין השני לאורך כל הדרך עד גיל החתונה

לכן הסיכוי שתוכלי להתאהב במישהו הוא לא גדול ,

לכן המון דתיות לא מכירות את המושג הזה בכלל

כל מה שהן מכירות זה או , מה שלימדו אותן אנשים שכלל לא מבינים בעצמם

מהי אהבת נפש כי הם גם באו ממסגרות דתיות הדוקות , או מה שהם מכירות 

מעולם הדייטים , רגש סתמי שאפשר לחוש עם כל אחד שאת קצת מתחברת אליו

בכל אופן, יש לי הרגשה חזקה שאנחנו מדברים על אותו דבר אלא רק שהמושגים שונים... 

והדעה שלי באמת באמת מתבססת מהרבה פגישות שיצאתי, ספרים שקראתי, דברים שחוויתי וכו'

אני לא מאלה שיזרקו מושגים באוויר כי הם שמעו או קראו עליהם פעם. אני באמת בודקת עם עצמי.

אני מכירה מושג של חיבור נשמות, מין חיבור שאי אפשר להסביר אותו,

לעת עתה הרגשתי את זה עם כמה חברות שלי. שפשוט ידעתי שניהיה חברות... 

אולי זה יבוא לידי ביטוי גם בשידוך, לא יודעת. השאלה אם זה מה שאתה מדבר עליו...

אין לי אלא לרחם עליכם 

אתם לומדים שטויות מאנשים שאין להם מושג בגרוש ,

זה עצוב מאוד .

אתם כמו תוכים חוזרים ומשננים מה שה"מלומדים" לימדו אתכם ,

בזמן שאתם לא מבינים שמי שלא ראה צבעים לעולם לא יבין מזה צבע 

לכם כן , צריך לרחם על אנשים כאלה

כשכמעט כל הסובבים אותי כאן לא חוו את זה או שלמדו מהאנשים הלא נכונים

אגב לידיעתך בעבר הרבה כתבו לי בפרטי שהם תומכים בעמדה שלי

וגם כאן 'תפוח יונתן' שכתב "מי שלא היה אף פעם במצב הצבירה הזה לא יבין על מה מדובר."

וגם 'חסדי הים' שניהם מסכימים איתי .

'ספקטקולרית' למשל כתבה

ש-"לך תדע אם תהיה אהבה אחרי חתונה אם אפילו לפני לא היה... וכבר היו מקרים."

כלומר ממש לא מצדדת בדעתו של מתן , בעוד שמתן סובר שאהבה בהכרח תגיע לאחר החתונה

היא מאמינה שלא 

אז אני לא היחיד כאן עם כל הכבוד

תמשיכי בסידורים לשבת

בואי נגיד. שאת פוחדת להגיד .

את מפחדת בדיוק כמו מתן .

שניכם יודעים את האמת ופוחדים ממנה

אם לא היית צריכה אישור לא היית מפחדת להגיד מה את מרגישה אליו

אבל מה לעשות שאת מפחדת שכל מה שלימדו אותך זה חרטה?.

הבנתי שיש לך נקודת מבט שונה על הנושא אבל זה לא שולל את נכונות הדברים שלהם. 

אני גם לא מסכימה כל כך אם מה שהם אומרים, אבל זו הדעה הרווחת בכל הספרים שקראתי, בכל ההרצאות ששמעתי ושל רוב הרבנים שאני מכירה. אז אמנם קצת קשה לי עם זה אבל אני מנסה להבין מה לא בסדר ומה לא נכון בתפיסה שלי ואיך להשתחרר ממנה. 

מה לא נכון בתפיסה שלך? איך להתשחרר ממנה?

למה ? כי בספרים כתוב? כי רצו להרחיק אותך מפרפרים בבטן ולקחו את זה לדעתי האישית

לקיצוניות אחרת? את לא הבנת את כוונת הרבנים ובטח לא את כוונת העולם

לא יודעת למה אני מרגישה מותקפת, בכל מקרה לא נעים לי לכתוב כך ולא באתי חלילה להתקיף אותך.

אף אחד מכותבי הספרים בחיים לא מעלה בדעתו להרחיק ממנו את האושר אלא פשוט לתת כלים איך לבנות בית בצורה נכונה ובריאה. פרפרים בבטן זה מהמם וזה כייף, אבל אחרי שאתה יודע שהחלטת נכון בשכל. וקשה מאוד (עד בלתי אפשרי) לקבל החלטות שכולות כשאתה מאוהב עד מעל לראש. ועם קצת לחשוב ריאלי, פרפרים וכל התחושות האלו זה ממש מדהים אבל לפרק זמן קצר ולא כשזה משבית לך את החיים... כשנופלים לאהבה ומאבדים את החושים, לא מתקדמים בתחומים אחרים כי מרוכזים ממש בקשר, ואם הקשר הזה בסופו של דבר נחתך (מכל סיבה שלא תהיה), יוצא ששרפו סתם תקופה משמעותית בחיים. 

זה נובע מתסכול בעיקר, כשאני רואה מה שאת כותבת ויודע שאת לא מבינה

כמה דברים בסיסיים שהיו משנים לך את כל התפיסה לגבי זה ,

את צריכה להבין משהו , אני לא בחור טיפש , אני יודע שאם אוהבים זה צריך להתקדם 

לעבר חתונה להקמת בית של קדושה של תורה , זה לא חייב להיות כמו שאת מתארת

"ששרפו סתם תקופה מהחיים" , קודם כל אין דבר כזה סתם לשרוף , זה הכל רצון ה'

ואם את מאוהבת במישהו ואתם בתהליך להתחתן אז אוקי זה אהבה שהיא חיובית ,

אבל אם באמת אתם שורפים את הזמן זה שלילי , אין לי ספק בזה.

אבל להבדיל ממך , אני לא מקצין , אני אומר אוקי , צריך שגם לאהבה הזאת שלך

יהיה גם שכל , שידע לעשות החלטות נכונות , אני מאמין בכל ליבי והבנתי ,

שאהבה זה דבר נשגב 

שאני חוויתי ומאחל לך גם להרגיש , אבל תדעי שאת צריכה פחות להקצין ,

לא לקחת את האהבה כרגש שלילי ומתעתע , אלא כדבר חיובי שצריך גם לשתף איתו 

הגיון בריא . ופרפרים בבטן זה מושג שלא קשור לשום אהבת נפש . את יודעת למה זה דומה?

לזה שאת מנסה לתאר משהו למישהו ולא מצליחה ממש להסביר לו אז את מנסה לסבר לו את האוזן עם משהו דומה? ..אז זה פשוט ההבנה לאנשים שלא חוו את זה , זה המילים שאולי אפשר להשתמש בהם אבל אני נגד זה .

מקווה שהבנת את הכוונה שלי עכשיו יותר ברור

אז השכל לא בדיוק יכול לעבוד במצב כזה, וזה מה שהופך אהבה לדבר פחות רצוי בשלב מוקדם.

שזהו אינו המצב הטבעי. 

ז"א אם השליח לא עושה את השליחות כראוי המשלח לא יכול לעשות כלום

כמו תחושת פרפרים בבטן

אם זה ספק שיכול להתברר ולהתיישב במציאות אז לחכות.

גם צריך תמיד לשאול האם בקשר יש את כל מה שמחפשים ונכון כדי להקים בית

איך יודעים מה צריכים כדי להקים בית?

יש לי הרבה רצונות ושאיפות וכו', אבל אף פעם לא באמת הייתי נשואה כדי להבין מה אני צריכה בבעל..

זה תהליך שמתחיל בזהות שלי ובערכים שחשובים לי ואיך יראה הבית שאני רוצה להקים, ואז מתוך זה בפגישה מבררים האם יש מכנים משותפים, האם יש מציאת חן

לא באמת אפשר לדעת בלי ניסיון

וגם כשיש ניסיון אנשים יכולים לטעות בבחירה שוב

באופי ובהרגלים מהבית. כי הרבה מהרצונות והצרכים שלנו טבועים בנו מתוך הרגלים שרכשנו בבית ההורים בשנות ילדותינו ובגיל ההתבגרות, ועיצבו את האופי שלנו.

ברור שיש את הדברים המאוד בסיסיים:

התאמה באורח החיים הדתי וההשקפה הדתית, מציאת חן פיזית ורגשית, הרגשת משיכה ותשוקה מאוד כייף לנו ביחד ויש געגוע וחוסר כשלא נמצאים ולא מתראים כמה ימים…

היכולת לנהל שיחה פתוחה, מקשיבה ומכבדת, בייחוד בזמנים של חוסר הסכמה

ויש נושאים שעלולים להיות יותר מורכבים בדרך להחלטה, ומקור לספקות וחוסר ביטחון מה יקרה בעתיד:

מצבים רפואיים ידועים ומחלות כרוניות, האם יש שקיפות מלאה בקשר הזוגי או שיש הרגשה שיש חורים מהעבר שלא ידועים, כסף - האם יש בטחון כלכלי להקמת בית ומשפחה, כלומר לפחות אחד מבני הזוג כבר יכול לפרנס בצורה סבירה, או שהפרנסה תלויה בניסים ונחיה בהתחלה מהיד לפה?

אם כל צד מבני הזוג מגיע מעדה ותרבות אחרת, אשכנזים מול עדות המזרח, עשויים להיות פערי מנטליות.

גם הייתי מכניס כאן את היחס של כל צד בנושא חלוקת אחריות במטלות היומיום, ניקיון, ואחזקת הבית. יכולים להיות כאן פערי מנטליות… הגבר למשל בא ממשפחה שבה האבא לא לוקח חלק בעול תחזוקת הבית ואצלם הכל האמא עושה, אבל אנחנו בדור אחר וכן רוצים שהגבר ישא בעול ובמטלות המעצבנות…

וחשוב לציין שכמה שלא נהיה סגורים ובטוחים בהחלטה, אחרי הנישואים, כשמגיעים לחיים המשותפים ביחד, בהכרח יצוצו דברים חדשים שלא יכולנו לבדוק אותם לפני הנישואים.

אבל כן נוכל להתמודד ולמצוא פתרונות, להכיל הבדלים ולבוא לקראת הצד השני, וגם פה ושם נושאים שלא נוכל לפתור באופן מושלם ונצטרך להתפשר.

בשלב מסוים, המשך הציפייה אינו מוסיף נתונים חדשים על הפרטנר אלא רק מעכב את הנכונות לקבל החלטה, לחתוך או להחליט שזה זה.

כנראה שאת מכירה אותו מספיק זמן, מכירה את הערכים המרכזיים שלו, ראיתם אחד את השניה ברגעי כעס או לחץ, אתם יודעים מה שואפים לבנות – ואין באמת מידע חדש וקריטי שעומד להתגלות שבוע הבא.

אין ודאות של 100% בשום דבר. בחירה זוגית אינה "גילוי" של משהו שקיים במאה אחוז, אלא החלטה ליצור את הוודאות הזו יחד.

את צריכה להבדיל בין ספק מוצדק לחשש מטבעי: אם יש דברים שהם מהותיים - חוסר התאמה בערכים, תקשורת לקויה, אורח חיים והשקפה שונים, ראייה שונה של מציאות החיים והתכנון לעתיד- זו סיבה מוצדקת לעצור.

לעומת זאת, פחד מהחמצה או פחד מהתחייבות הם תגובה אנושית טבעית למעבר בין שלב ההססנות לשלב ההשקעה.

יכול להביא מעצמי - הכרנו והחלטנו להתחתן עוד לפני שהיה לי תואר. אנחנו לא דוסים ולא מסוג המשפחות שמסתמכות על פרנסת האישה.

תודה לאל שמי שהיום אשתי האמינה בי, נענתה להצעת הנישואין (אחרי 3 חודשי היכרות ביננו), התחתנו, בתחילה הייתי סטודנט והיא פרנסה, חיינו בצמצום רב, ואח"כ סיימתי את הלימודים, השתלבתי בעולם הייטק, נולדו לנו ילדים, גרים בבית מרווח, וב"ה חיים באושר

אבל איך אני יכולה לדעת מה מהספקות באמת מוצדק?

מתמודדת איתן 🤔

ודאות היא לא שהכל מושלם, אלא שאני שמח בעיקר שפגשתי ומוכן לעבוד איתו ולגדול איתו. ברגע שבו פוגשים את זה יש ודאות ואין מקום להכניס ספקות

יראה את הטוב במי שמולו, יבחר בו,

ובעצם יתחרט אח"כ על החבילה שהוא לקח על עצמו?

מה זה להכניס את עצמו לוודאות ואז לראות את הטוב? זה עובד הפוך. רואים את הטוב, נוצר חיבור ורואים פוטנציאל לצמיחה משותפת, ואז בוחרים.

ואם אח"כ יתחרט על הבחירה?

פחד ממחוייבות.

יש משהו עכשיו שגורם לך לחשוב שבהמשך לא יהיה טוב? פער שאינו פתיר בעבודה משותפת, בכוחות משותפים שאת כבר מכירה בשניכם?

אז למה לחשוש ממה שלא קיים במציאות?

פחד הוא דבר נהדר כשהוא גורם לזהירות בהתקדמות, אבל הוא דבר נורא כשהוא תוקע. (אגב, אלו שתי תגובות לפחד לא רק בפן הרעיוני. יש אנשים שכשהם נתקפים בפחד מאיום פיזי הם נדרכים ופועלים הרבה יותר טוב, בחושים מחודדים, ויש שמשתתקים ונתקעים במקום)

אז חדדי חושים, שהפחד יהיה פחד בריא שעוזר להתקדמות ולא תוקע.

החוש שהכי חשוב שיהיה חד הוא הראייה.

עין טובה.

לראות טוב. לחפש את הטוב. לדון לכף זכות, ובעיקר, להאמין בטוב. שהוא קיים, שהוא יכול, שהוא יגדל, והכל שואף אליו.

כי אלוקים טוב.

"וירא אלוקים את כל אשר עשה והנה טוב מאד"

את רואה בו טוב? הוא עושה לך טוב? גורם לך להיות טובה יותר? הוא רואה בך טוב? ושניכם אוהבים טוב?

טוב מאד.

לא ודאות שאני כרכע בשיא הקשר ואנחנו תמיד בעננים, שברור לי שהוא הכי טוב.

פשוט הבנה שיש בסיס לקשר, בסיס משותף בשיח וערכים, ואמונה שעם הקשר הנוכחי ועם האישיות שלך ושלו אפשר להצמיח ולהפריח את הקשר מעלה-מעלה.

בסיס זה טוב

טוב.. תודה!

1. שנעים איתו וכיף ונחמד

2. שהוא מודע לחסרונות שלו ולא נרקיסיסט

3. שאין דברים שהם ווטו (לא כדאי להתחתן עם חילוני כי זה מורכב, זה בסדר להטיל ווטו על חסרונות אובייקטיביים)

לכולם תמיד יש חסרונות ובתוך הקשר מתגלים עוד חסרונות, ככה זה באופן טבעי. המטרה היא למצוא דבר עיקרי - הלב שלו, המילה שלו, המידות שלו, האמיתיות שלו, הרצון שלו - ועל זה לשים את הכסף

תקופה את מרגישה שאין לך חשק לראות אותו שכל דבר שהוא עושה מכווץ אותך

זה לא התלבטות זה לא זה ..

ואם יש משהו אחד שלא מסתדר לך זו התלבטות

אבל מה הקשר לבדידות

ולמה שזה יפריע

ניסיתי לשכנע מישהי שתפסיק ושהוא סתם מבלבל אותה עם שטויות, לא מקשיבה...

בעיניי הכול עניין של מינון. הבעיה מתחילה כשנוצרת תלות- כשהוא הופך לכתובת הרגשית הקבועה או מחליף קשר אנושי.

הבעיה היא בין היתר שהוא מתחנף ומרצה ולא מאתגר.

להבנתי הוא נותן עצות לא רעות בכלל לנשים, והרבה פעמים לא מתאימות בכלל לגברים.

נתתי פעם תאור של קשר חצי רעיל (לא כזה שמרעילים בכוונה, אבל כזה שלא בריא לצד הגברי שבעניין).

GPT הציע להמשיך

ג'מיני ממש צעק שזה קשר רעיל ושנכון להפסיק אותו. אבל רק לאחר עוד קצת התכתבות.

גרוק לא זוכר מה הייתה התשובה. אבל יהיה מעניין לנסות. אני אחפש אם יש לי את השאלה.

ראיתי פה ושם התייעצויות עם GPT של נשים עם שאלות נשיות (וגם ניסיתי לבדיקה) והיה ניכר ממש שהוא מוטה לכיוון הזה.

מקום אחד שהיה בו מענה לא רע לגבר: מודלים סיניים לא מצונזרים. המצונזרים עושים את מה ש"נכון" ופמיניסטי.

GPT ודומיו מעולים בצורך לקחת משהו שאדם כותב ולעשות לו שיקוף. זה נותן תועלת בערך כמו לכתוב בשביל עצמך (תרגיל ידוע לניקוי הנפש מעומסים שעובד יפה) וגם קצת כמו המנגנון המקובל באחת החסידויות לכתוב ליהודי שכבר לא איתנו.

זה שהוא יכול לשנות את דעתו תוך כדי תנועה מאות פעמים אם זה מתיישר עם דעת השואל.

אז אני לא יודע כמה נכון לשפוט אותו כמישהו עם מערכת מוטה לצד כזה או אחר...

הוא פשוט נותן עצות לא נכונות. גם אם הוא "נוטה לכיוון".

אין לה באמת אינטילגנציה רגשית ויכולת חשיבה מורכבת זה ניתוח שכלתני של מה שאתה כותב לו. מעבר לזה יש סכנה שכשפורקים רגשית לבינה המלאכותית הוא גורם לנו לפתח אליו מעין מערכת יחסים שהיא מסוכנת בקלות היא יכולה לנתק אותנו מהחברים שלנו.

אבל, נראה לי שגרוק פחות מפחדים מהשטויות האלו

נסה גם את ג'מיני.

התלבטתי אם לנסות את deepseek ובסוף וויתרתי.

לא תקין, לא בריא, לא בעד

אבל כן...

לא צריך להיות בת בשביל זה... מסוכן ביותר.

למה זה רע?

וגם מבזבז זמן ותנסי לחשוב כמה זה מנתק אותך מהיום יום וחוסם את היכולת להיפתח רגשית לבני אדם

תלוי איזה שימוש עושים בו

אפשר לתעל אותו ואפשר להתבזבז איתו

ובAI זה בריבוע

כי בשימוש נכון הוא מתאים את עצמו והתועלת עולה

ובשימוש גרוע להיפך

קשרים פרונטליים...

העולם הולך לשם בכל מקרה, צריך לחשוב מה עושים ואיך לוקחים את זה לטוב, אם זה אפשרי...

והוא לא משאיר את הנעליים בסלון

בסוף הבינה המלאכותית חשופה לכל המידע שקיים ברשת, חשופה להרבה מאמרים פסיכולוגיים וידע מקצועי. למה לא לנצל את זה?

בנוסף יש לה מוח גדול, אמנם מלאכותי אך עדיין מתפקד והיא יכולה לעשות סדר במחשבות ולעזור ולהעלות נקודות.

כמובן שצריך להשתמש בה בגבול הטעם הטוב. אני מכירה מישהי שכשבחור מסוים נפרד ממנה אמר לה שזה בעצת הצ'אט. זה מוגזם בהחלט.

אבל אם סתם מתבכיינים לו, בעיני סבבה.

*ולמה הדגשת שהן תורניות? אם זה בעיה זה בעיה לכולן בכל המגזרים.

אבל הוא לא גאון רגשית, חוץ מזה תחשבי גם על ניצול הזמן שלך מולו

צריך לפעמים להקשות עליו, להגיד לו להעלות רמה, ולדייק אותו. כלומר להעלות אותו על המסלול האישי שלך.

על מישהי שנפרדה מהחבר שלה בגלל שהיא הבינה שהיא פשוט נמצאת בתוך לולאת צ'ט. הוא פשוט אמר לו מה לעשות והוא עשה.

הוא לא באמת יכול להחליף בן אדם

הוא גם קוטע כל רגע ומביא מלא עצות

הוא נכשל בתור גבר או אישה

שתהיה שנה טובה! בע"ה כולנו נמצא את החצי השני שלנו ולא נזדקק לפתרונות ביניים.

לא ממש הבנתי איך הוא עובד ולא ענו לי מהתמיכה הטכנית של האתר

ובאתר שלהם יש רשימת שדכנים עם מספרי טלפון. תחפש את מי שהכי קרוב אליך ולנסות ליצור קשר ישירות.

אולי המיזם לא התרומם, ורק נשאר אתר...?

אישית, לא מעמיק בהלכות, שמח שלשנינו זה אתגר כי זה סימן שאוהבים ומקיימים את ההלכה כי צריך למרות הקושי ויודעים שזה זמני (מאורסים)

קיבלתי החלטה, ואני יכול לעמוד בה.

הרי בשבת לא היית מדליק חשמל בגלל רצון רגעי או דחף עז להכין משהו

בגמרא בסוף מסכת עבודה זרה מובא מקרה בנוגע ליין נסך של יהודים שיושבים עם פרוצה גויה, שהיין לא נאסר. והסיבה: שאמנם גובר על היהודים יצר העריות, אך עדיין לא מוכנים לשתות יין נסך (ולכן לא סביר שהם נתנו לגויה לגעת ביין). עיין סט:

או כמו שאמרו במקום אחר, גזל ועריות - נפשו של אדם מתאוה להן ומחמדתן.

זה לא קשה

והאם יש לכם שיעורים שאתם אוהבים לשמוע בנושא ובנושא זוגיות בכללי?

מחפש בסגנון הרב שרקי כזה רציונלי פשוט ובהיר

פשוט לו אין הרבה

סדרה יפה. עוסקת בעיקר בדייטים כפי הזכור לי אבל לא רק

מרב המוגדר חרדי, ממליצה מאוד על הרב אבנר קבאס (הרבה הומור....)

ורבנים נוספים העוסקים ומרצים בנושא. לצערי איני זוכרת את

שמותיהם, אבל שמעתי ברדיו וכן ראיתי ביוטיוב.

ישנם ביניהם כאלה שממש מפרטים מהפגישה הראשונה. באתר "הידברות". מצויינים.

אגב, באתרי השידוכים השונים ביוטיוב יש טיפים טובים מאוד

ומאמרים טובים מאוד בנושא.

בהצלחה!

"מגע הקסם" לא יודע אם אפשר להשיג אותה בחנויות אולי באינטרנט אפשר.

אם לא היה קושי זה היה נורה אדומה. כדאי שתתרגלו, זה הולך לחזור בראונדים כל חודש

ועכשיו ברצינות - אין פתרון קסם. רק אני יכול לומר שזה קשה וצריך להסתכל קדימה. לזכור שזה תחום בזמן ושיש ודאות מתי נגמר. ותכלס חזרתי על מה שארץ השוקולד אמר

לק"י

זו הערה לגבי מי שלא מרגיש קושי, שלא ייבהל שמא משהו לא בסדר בקשר.

וגם נראה לי שיש קצת הבדל בתחושות לפני החתונה ואחריה.

האם אתם מנהלים את הזמן שלכם, או שהוא מנהל אתכם?

כולנו רצים סביב השעון, מודדים דקות ומנסים להספיק כמה שיותר. אבל האמת היא שמהירות היא לא הסיפור – האיכות היא הסיפור.

ספר הזוהר חושף סוד שמימי מדהים על כוחה של הבחירה לעצור את השלילי:

"כַּד אִתְכַּפְיָא סִטְרָא אַחְרָא לְתַתָּא, אִסְתַּלַּק יְקָרָא דְקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְעֵילָא עַל כֹּלָּא, יַתִּיר מִשְּׁבָחָא אַחְרָא"

ובתרגום פשוט לעברית: כאשר כוחות הסיטרא אחרא (הצד האחר, השלילי) נכנעים ומכופפים למטה, כבודו של הקדוש ברוך הוא מתעלה למעלה מעל הכל, יותר מכל שבח אחר.

המשמעות היא עצומה: בכל פעם שאנחנו מונעים מעצמנו מעשה שלילי, אנחנו לא רק נמנעים מרע – אנחנו אקטיבית ממשיכים ומגלים את אור האינסוף של הבורא בכל העולמות כולם.

זהו עומק כוונת שלמה המלך בפסוק: "מָוֶת וְחַיִּים בְּיַד לָשׁוֹן" (משלי י"ח, כ"א). הבחירה לעצור, לבלום את הדחף ולבחור בטוב הופכת את ההווה החולף למציאות נצחית שמאירה את הקוסמוס כולו באור אלוקי בלתי מוגבל.

אל תתנו לזמן פשוט לעבור – חברו אותו לאינסוף על ידי הבחירות שלכם בכל רגע מחדש.

מה התנועה האיכותית הבאה שאתם בוחרים לעשות כבר עכשיו

אולי נגיד שכשאתם הולכים

אם זה לא מציק

אז שיהיה לך חפץ אחר ביד שאתה משחק איתו

כדור כזה של התרמות דם או מפתחות

קנס של מאה שקלים, אם לא עומדים בהחלטה. אתה תעמוד בהחלטה. הכי טוב לא להיפגש. לא תהיה לך שום בעיה.

צריך להכיר טובה לה' שהפגיש ביניכם, זה ממש לא מובן מאליו, ולשמור את מה שהוא מצווה.

לזכור שלצד השני גם יש אח שלא רוצה שמישהו יגע באחותו בלי מחוייבות.

לצאת מהפרספקטיבה המצומצמת של מה אני מרגיש, להסתכל מלמעלה על העניין ולהתחבר לאמת המוסרית והתורנית שלא נוגעים לפני חתונה.

לזכור שמטרת האיסור היא לא רק סור מרע אלא גם עשה טוב - זה הזמן הכי טוב להתחבר לצד של "וארשתיך לי לעולם" ושל "אחותי כלה". לקשר הפנימי השורשי שהוא הרבה מעל הגוף והמגע. עכשיו אתם באורות הגבוהים המיוחדים שבהמשך החיים אתם תכניסו אותם לכלים, ואם עכשיו אתם מצמצמים את האורות, זה יכול להשפיע על כל העתיד שלכם.

האם אתם מנהלים את הזמן שלכם, או שהוא מנהל אתכם?

כולנו רצים סביב השעון, מודדים דקות ומנסים להספיק כמה שיותר. אבל האמת היא שמהירות היא לא הסיפור – האיכות היא הסיפור.

ספר הזוהר חושף סוד שמימי מדהים על כוחה של הבחירה לעצור את השלילי:

"כַּד אִתְכַּפְיָא סִטְרָא אַחְרָא לְתַתָּא, אִסְתַּלַּק יְקָרָא דְקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְעֵילָא עַל כֹּלָּא, יַתִּיר מִשְּׁבָחָא אַחְרָא"

ובתרגום פשוט לעברית: כאשר כוחות הסיטרא אחרא (הצד האחר, השלילי) נכנעים ומכופפים למטה, כבודו של הקדוש ברוך הוא מתעלה למעלה מעל הכל, יותר מכל שבח אחר.

המשמעות היא עצומה: בכל פעם שאנחנו מונעים מעצמנו מעשה שלילי, אנחנו לא רק נמנעים מרע – אנחנו אקטיבית ממשיכים ומגלים את אור האינסוף של הבורא בכל העולמות כולם.

זהו עומק כוונת שלמה המלך בפסוק: "מָוֶת וְחַיִּים בְּיַד לָשׁוֹן" (משלי י"ח, כ"א). הבחירה לעצור, לבלום את הדחף ולבחור בטוב הופכת את ההווה החולף למציאות נצחית שמאירה את הקוסמוס כולו באור אלוקי בלתי מוגבל.

אל תתנו לזמן פשוט לעבור – חברו אותו לאינסוף על ידי הבחירות שלכם בכל רגע מחדש.

מה התנועה האיכותית הבאה שאתם בוחרים לעשות כבר עכשיו

מזכיר את התפיסה כאילו מי ש"אחראי" על "טוהר האישה" זה לא היא אלא הגברים בחייה..

או כמו הקטע הדפוק שיש לחלק מהגברים לכבד אישה רק כתלות בהאם יש גבר בסביבתה שאותו צריך לכבד.

הרבה פעמים אם מישהו מתחיל עם מישהי והיא לא בעניין, היא יודעת שהוא לא יפסיק לנדנד עד שהיא תגיד "יש לי חבר". כי אז יש פה גבר שהוא צריך לכבד, אם סתם האישה בעצמה לא רוצה זה לא מספיק

אני לא מאשימה אותך ברעות החולות האלה, אבל צריך לשים לב שלא נגררים לשם בטעות

זה לא משנה אם בפועל יש לה אח או לא, זה בא לשקף לבחור תחושה מצד מה ששנוא עליך.

אז אם כבר מתאים יותר לשאול- ומה אם אין לבחור אחות (למרות שלך תוכיח שאין לו)

למה שמישהו ירצה "שלא יגעו באחותו" כאילו היא איזה אובייקט שברשותו, מילא היית אומר "שרוצה שאחותו תשמור מצוות" וגם על זה היו לי קושיות

הרגזתי אותך? מצויין.

חלילה לוותר.

קח את הכעס הזה שקפץ לך הרגע, ותחשוב מאיפה הוא מגיע.

זה פשוט לא שייך. 'נישט שייך'.

להשקיע את זה עמוק בנפש.

זה פשוט לא שייך.

בנוסף, מבחן המרשמלו.

תחזיק חזק. הגעגוע בונה את הקשר.

כ "תקופת אימון לעתיד"

ואז כשקשה לנו לשמור (גם אנחנו שומרים) אנחנו זוכרים רגע שאנחנו לא כאן בשביל הרגע.. אלא בשביל להתכונן למשהו גדול יותר שיבוא אחרי החתונה.

וגם לזכור את החומרה של זה וללמוד (כל אחד לבד) על החשיבות של זה עוזר מאוד.

כל כך יפה ונכון! תודה!

כך פסק החפץ חיים. (מצד איסור קריבה לנידה). אמנם ברמת ההתפרטות ההלכתית יש מקום לדון לגבי סוגים שונים של נגיעת חיבה, אך הגבול דק מאד. רגב זה רלוונטי גם לקשיים אחרי החתונה כשאסורים. ומחומרת העוון נלמד על שכר הנזהר ממנו.

האינסופי, המפרק, הלא הגיוני, של הרווקות -

לזכור שה' נוכח שם, ולא רק כמלווה, אלא כמי ששם אותנו בתוך זה ומעביר אותנו תהליך שנבחרנו לעבור.

דבר שני, עם כל ההתרגלות להרגל, בסופו של דבר יגיע השלב שההרגל כנראה יקרוס מעצמו מרוב קושי, אז עדיף להקדים את המאוחר ולהפיל אותו באופן יזום.

לגבי האינטואיציה - זה באמת לא פשוט, אני חושב שיש שתי שאלות משלימות שיכולות לתת תשובה אינטואיטיבית יחסית בהירה - מה היית עושה לפני עשר שנים ובעוד עשר שנים אם היית נפגשת איתו אז?

אם נניח-

בגיל עשרים (בהנחה שבגיל הזה היה פשוט יותר) הייתי רוצה להתחתן איתו. ואז עולה החשש- אבל אולי זה כי לא הייתי מספיק מודעת.

ובגיל ארבעים גם הייתי רוצה להתחתן איתו כי גם אחרי כל המודעות יש התאמה טובה וכמה אפשר לבד.

אז יוצא שאת מכוסה גם מצד המודעות וגם מצד החיבור הטבעי.

על המודעות העצמית.

פחד זה רגש לגיטימי.

לא מצופה שתבטלי אותו.

השאלה היא אם את יודעת לנהל אותו? תהיי מסוגלת?

איזו מודעות, איזו רגישות, איזו תבונה.

את נשמעת אישה פשוט מקסימה!

ובאמת נשמע שבתוכך הכל, שאת יודעת הכל, וכמו הניק שלך – כאשר את פורחת מבפנים ויש לך את השלווה הזו מבפנים אז הכל ממש ממש בסדר 😊

כמו בפעמים שהקשבת פנימה כאן בכתיבה שלך והיו "הבלחות" כאלו של רוגע ושלווה ויציבות וטוב פשוט ושלם.

כמו במילים שכתבת עליו: "ככל שאני כותבת אני מבינה שהשאלה לא ממש קשורה אליו, כפרה עליו. לאיש הזה שעומד מולי". נכון שזה כאילו "קצת" מילים אבל נשמע שהן מבטאות כ"כ הרבה. ונשמע שטוב לך איתו, ואפילו טוב מאוד, כמו שכתבת "אם טוב ברמה כזו עכשיו".

אז טוב מאוד שכתבת את כל ההודעה הזו, זה ממש עושה סדר (או לפחות מתחיל לעשות) לכל מה שמתחולל בפנים, והייתי ממליצה לך פשוט להמשיך – להמשיך ולכתוב כאן או רק לעצמך וממש לפרוט דבר דבר.

לכתוב ולפרט – מה מפחיד?

ומה עוד?

מה מפחיד בלהתחתן דווקא איתו?

מה קשור דווקא בו שמפחיד אותך?

באילו פעמים את לא סומכת עליו (אם יש כאלו) ספציפית?

באילו פעמים את מפחדת לא לסמוך עליו ספציפית?

ממש להסתכל לפחד בלבן של העיניים, לא להתעלם או להדחיק אלא להיפך – לכתוב ולפרוט ולפרט את כל הפחדים. פחד פחד.

ואז גם להתחיל לענות לו. אחד אחד ולעומק.

קודם לכתוב ואז להבין, כי כאשר כותבים יש לדברים התחלה ואמצע וסוף ולא הכל נמצא לנו במוח (ובלב) בבליל בלתי נגמר של מחשבות ולופים שבאמת אי אפשר למצוא ידיים ורגליים שם...

וככל שאת כותבת את מזהה באמת קולות של פחד דווקא מההחלטה להתחתן, מעצם השינוי, מעצם הלא מוכר והלא יודע, שזה הכי הכי טבעי והגיוני שיש בעולם יקרה!

ובטח אחרי שכתבת שיש לך סיבות לפחד מעצם הנישואים ואפילו התחלת לפרט אותן: כאלה שקשורות ברקע שלך, שנוגעות באופי, ולהיכרות שלך את עצמך בלבד עד עכשיו.

ובאמת שהמוכר והחזק זה הלבד במה שסיגלת עד עכשיו כל השנים אז בטח שזה מפחיד, אפילו מפחיד נורא להניע לשינוי!

המוח שלנו מורכב מתבניות ואוהב באמת את המוכר והידוע ואל תזיזו לי את הגבינה שלי, ככה אנו מתוכנתים. וכשבאים לעשות שינוי, גם שהוא שינוי לטובה, זה מפחיד! לעיתים משתק מפחד! לכן כ"כ חשוב להקשיב לפחדים האלה, כמה שצריך, ובעיקר – לענות להם. בכנות ועד הסוף.

ואת מקסימה שכתבת שאת רגילה לפחד ולעשות. זה באמת מדהים איך שלמדת ולימדת את עצמך להתמודד עם דרכי החשיבה של המוח שמייצר לך קטסטרופות ובעצם רוצה רק לשמור עלייך משינוי בכל מחיר. ואת מתמודדת, ואת עושה, ואת לא נמנעת, ואת ממש מצליחה! אלופה שאת!

ואולי תקראי לאינטואיציה הזו שלך שדיברת עליה גם "הקול הפנימי שלי", ובעצם תחזקי את עצמך בכך שיש בתוכך נשמה, חלק אלוק ממעל ממש, אלוקות! והרבה פעמים הקול הפנימי הזה שלנו הוא הוא הביטוי של הנשמה ושל החלק אלוק ממעל שלנו. ודווקא הקשבה לקול הזה זה המפתח.

ודאי שלא אפשרי להעביר כאן על הכתב את העומק של הדברים, וודאי שיש כאן דיוקים רבים שצריך להעביר ולעבור, אבל זה באופן שטחי וכללי – להקשיב לקול הפנימי שבך.

כמובן בליווי של ההקשבה גם לפחדים, הפירוט שלהם והמענה להם דבר דבר ולעומק כאמור. ותמיד תמיד כדאי גם להתפלל על זה לקב"ה שבידו הכל, להתפלל לבהירות, ולשלווה, ולהחלטות הכי טובות ונכונות.

ואפשר גם לכתוב את כל הטוב שאת כן רואה בו, באיש הזה שעומד מולך 😊

ואיפה את כן סומכת עליו, ואיפה את כן רוצה להתחתן דווקא איתו.

וכנ"ל איפה מפחיד לך דווקא בו, איפה מפחיד שאת לא סומכת דווקא עליו?

ואז בטבלה נפרדת את יכולה לכתוב את הפחדים מעצם ההחלטה להתחתן ומעצם הנישואים, בצורה נפרדת ממנו ספציפית, וככה לראות יותר בבהירות איפה זה הפחד מעצם השינוי ואיפה זה הפחד מהבחירה דווקא בו ספציפית. זה יעשה לך עוד יותר סדר. ואת גם ממש ממש טובה בזה אז פשוט להמשיך ולפרוט לעצמך הכל 😊

ולגבי מה שכתבת בסוף של מה אם יש איפשהו שם מישהו אפילו טוב יותר וכו',

אז בדיוק כמו שכתבת, חשוב לזכור שאין באמת אף אדם אפילו אחד מושלם. לא גבר ולא אישה.

רק רק הקב"ה לבדו מושלם.

אנחנו כולנו בני אדם.

ו"אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא". אין.

כלומר לכולנו יש יתרונות, לצד חסרונות.

וכדאי לראות את האדם שמולנו כמכלול.

האם את המכלול הזה אני רוצה?

האם במכלול הזה אני בוחרת?

(והאם הוא/היא רוצים אותי ואת המכלול שאני? האם הוא/היא בוחרים בי ובמכלול שלי?)

עוד דבר מהותי מאוד מאוד הוא ה*עבודה תוך כדי תנועה* כלומר ההבנה שנישואין, זוגיות, הוא דבר של תחזוקה מתמדת והשקעת אנרגיה מתמדת. לכן שני בני זוג שמגיעים גם עם שלמות בבחירה, גם עם רצון אמיתי להיות יחד ולעבוד על כך כל הזמן, גם בוחרים אחד בשנייה כל יום מחדש ומבינים שהשקעה תמיד תמיד צריכה להיות - הסיכויים שלהם להצלחה וחיי נישואין מאושרים עולים בצורה ענקית.

ולגבי החששות והספקות:

קודם כל חשוב להפריד האם הספקות הן מ*הבחור עצמו*

או האם הספקות הם מ*ההחלטה עצמה להתחתן* ומהמעבר המפחיד והגדול מרווקות לנישואין.

אם התשובה היא המקרה הראשון - צריך להמשיך בנחת להיפגש עם הבחור ולראות האם באמת זה זה.

ורק את יכולה באמת לענות לעצמך ולהחליט מה הכי נכון עבורך

(כמובן שתמיד טוב להתייעץ כמו שאת עושה פה, אבל חשוב להבין שבסוף רק את יכולה להחליט את ההחלטה ולא אף אחד אחר).

כדי לדעת אם זה זה או בדרך להיות זה,

תוכלי לשאול את עצמך מספר שאלות:

האם את מעריכה את בן זוגך הנוכחי?

האם את רואה בו אבא טוב לילדייך?

האם כיף לך איתו בזמן הפגישות ונעים לך איתו?

איך התקשורת ביניכם?

איך מתנהלים חילוקי הדעות ביניכם?

האם את מרגישה שאת יכולה להיות את כאשר את לידו?

האם בין לבין הפגישות את מתגעגעת אליו או חושבת עליו?

האם הוא מכבד אותך?

האם יש לך חיבה אליו?

האם יש לך משיכה אליו?

אחרי שתעני לעצמך על השאלות הללו,

אפשר לעבור לרגש של הבילבול. בתוך הבילבול הזה נמצא (ואולי בעצם מסתתר) הפחד.

פחד עמוק וגדול מאוד.

פחד לטעות.

פחד לחיות חיים שלמים ללא אהבה, כזו טובה ואיכותית

פחד להיכשל בבחירת בן הזוג

זה חשוב שאחרי שתביני את עצמך תיתני גם לו מקום, לפחד.

תביני מה בדיוק מפחיד אותך?

מה התסריט הכי גרוע שיכול להיות אם כן תתחתני לבסוף עם הבחור?

מה התסריט הכי גרוע שיכול להיות אם לא תתחתנו בסוף?

מה יקרה?

ומה עוד יכול לקרות?

ואיך את תהיי?

ומה יקרה לך?

ואיך את תרגישי?

ומה זה אומר עלייך לדעתך?

ותני לעצמך להרגיש גם בגוף את התחושות שתרגישי כאשר תעבדי על המקום הזה של הפחד.

האם יש כיווץ בגוף?

איפה בדיוק? בבטן? ברגליים? בראש?

האם הגרון נחנק? יש דמעות?

אולי אין בכלל כלום?

תני לעצמך להרגיש.

תהיי שם.

אחרי שתעברי את כל השלבים האלה עם עצמך,

תוכלי להיות יותר חכמה כלפי עצמך.

תוכלי לראות יותר בבהירות דברים.

וזה תהליך, כמובן, לא תוך שניה הכל מסתדר ומתבהר.

אבל זה תהליך חיוני שחשוב לעבור עם עצמך.

חשוב גם לזכור שהפחד הוא באמת רגש טבעי.

זה באמת מפחיד.

זה באמת דבר בעל משמעות עצומה לחיים - עם מי לחלוק אותם, לנצח

ההחלטה הזו בהחלט מפחידה.

ואם נקשרים ואוהבים - גם אז הפחד הוא לעיתים בלתי נמנע

כי מה יקרה אם חלילה נאבד את זה?

גם פחד מאובדן ממשי ח"ו של האדם האהוב

וגם פחד מאובדן של הקשר שמתבטא בדמות גירושין בפועל או גירושין רגשיים וחיים ללא אהבה.

זה באמת מאוד מאוד מפחיד.

עם כל אהבה גדולה בא גם פחד גדול.

עם כל אהבה גדולה בא גם סיכון לאבד אותה

עם כל סיכוי גדול בא גם סיכון גדול

אבל אם לא מסתכנים לעולם - גם לא אוהבים עד הסוף לעולם.

את את מוכנה לוותר על אהבה שלמה ולהיות רגועה שלעולם לא תטעי ולעולם לא תיפגעי?

או שאולי את מוכנה לפחד לפעמים ולהרגיש בלבול ולא כל-יודעת לפעמים ולקחת את הסיכוי שאולי משהו יקרה - אבל מצד שני לקחת בשתי ידיים את הסיכוי לאהבה גדולה ושלמה?

זו בחירה רק שלך. ❤

דבר נוסף שעוזר לבהירות בהחלטה -

קודם כל - בדיוק כמו שכתבת בהודעתך, אנחנו יודעים שבכל אדם יש יתרונות וחסרונות.

ז"א, שכל אותן תכונות מאוד טובות שכן יש בבחור הנ"ל, בכלל לא בטוח שיהיה בהבא בתור שלו יהיו או שלא את התכונות שמהותיות לך.

לכן צריך גם את זה לקחת בחשבון.

תמיד צוחקים שאם כל גבר וכל אישה יכלו לעשות "מיקס" של כל התכונות הטובות+הפיזיות הטובה בכל מי שיצאו איתם לאורך כל השנים - הם היו מגיעים לנוסחה של גבר/אשת החלומות.

קצת מההוא,

את זה מההוא,

את זה מההיא -

ויוצא מר/גברת מושלם/ת

ובכן,

לצערנו זה לא קיים.

ולא רק שזה לא קיים,

כל ההשוואות האלה שיש לנו מקשרים קודמים,

יוצרים אצלנו מעין "תרמיל" שהולך ונהיה מאוד כבד על הגב...

בתרמיל הזה נמצאות ההשוואות.

וככל שיוצאים עם יותר מדויטים - כך התרמיל הזה גדל וגדל

ואותו בחור שכרגע נמצא איתך בקשר - נמצא איתך בקשר + עם כל התרמיל שלך וכל מי שאי פעם יצאת איתו.

הוא אפילו בלי לדעת נמצא בתחרות סמויה (או גלויה) עם כל אותם מספר הבחורים עמם יצאת בעבר.

עם כל תכונה ותכונה טובה של מי מהם,

עם כל פרט גופני של מי מהם,

עם כל כימיה, רגש של אהבה, תשוקה ומשיכה שהרגשת לכל מי מהם,

עם כל חוויה וחוויה שעברת איתם

וזה בנוסף לכל מה שאת סוחבת על עצמך עוד מינקות וילדות - וכל הדפוסים והמשפחה הגרעינית וכו' וכו' -

ו...

זה הרבה.

זה לא קל.

צריך באמת להיות כמעט מלאך ומושלם כדי להצליח לנצח בתחרות הזו.

ולעמים נראה שלתחרות הזו פשוט לא יכול להיות מנצח.

אז אם אפשר לבוא לפגישות איתו ולראות רק אותו כפי שהוא,

ורק אותך כפי שאת,

בלי כל המטענים של האחרים ובלי כל ההשוואות - 

זה יכול לעשות הרבה טוב.

אפשרות לבחון רגע את הדברים בנקיות, בלי כל ההפרעות וההסחות שיש ברקע.

ואז לשאול את עצמך אז מה כן יש בו?

במה הוא טוב?

מה את אוהבת בו?

מה את מעריכה בו?

וכן הלאה.

---

ואם הפחד והחשש הוא מ*עצם ההחלטה להינשא* ולא מהבחור עצמו-

ישנם כמה דברים שיוכלו לעזור:

1. נסי לברר בתוכך את החלק ההססן הזה.

ממה הוא מפחד בעצם?

האם הוא נתקל בעבר (אולי בילדות? אולי מודל ההורים? אולי חוויה קשה שבה הוא ראה איך נישואין מתפרקים או לא מתפרקים אבל גורמים לאדם סבל? משהו אחר?) במשהו שיכול לגרום לו לפחד ולהסס?

מה התרחיש הכי מפחיד שממנו הוא הכי מפחד?

מה קורה בתרחיש הזה?

מדוע הוא פיתח את חוסר הודאות הזה?

האם זה תרם/תורם לו באיזשהו אופן במשך השנים?

האם בעבר הוא גם היה שם? מה הוא גרם לך להרוויח/להפסיד?

מה כן עשית או לא עשית בגללו?

מה יקרה אם תקשיבי לו ולא תלכי על זה? מה תרוויחי? ומה תפסידי?

ומה יקרה אם לא תקשיבי לו, תתמלאי בחלק הבטוח שלך ותלכי עלך זה - מה תרוויחי אז? ומה תפסידי אז?

תנסי להיות רגע עם עצמך בשלמות - ממש להרפות את הגוף, לעצום עיניים, לנשום לתוכך פנימה ולהיזכר ברגע אחד בחייך שבו הרגשת ביטחון. ממש רגע שבו הביטחון עטף את כל כולך והלכת איתו בראש ובלב ופעלת לפיו.

מה את רואה שם?

מה היה שם באירוע הזה?

איך הרגשת שם?

איפה בגוף הרגשת את הביטחון הזה?

נסי להיות שם רגע ולקחת את הביטחון הזה, שהוא גם חלק ממך, ולנסות לתת לו יותר ויותר את הבמה - ממש לדמיין אותו גדל וגדל בתוכך עד שהוא ממלא את כל כולך.

מי את שאת מלאה בביטחון עצמי?

מי זאת שואלת ושואלת שהיא בטוחה?

מי את שאת לרגע נפרדת מחוסר הודאות?

2. ישנה טכניקה מוכרת לקבלת החלטות,

שבה אומרים להפוך את ההחלטה ממצב אקטיבי (אני בוחר) למצב פסיבי (בוחרים בשבילי) - ולפי זה לראות מהו באמת הרצון האמיתי יותר של האדם.

במקרה שלך,

אם אני אשאל אותך מה יקרה אם תיפרדו מחר, בן זוגך יהפך לבן זוגה של אישה אחרת - ינשא לה ויהיו להם יחד ילדים משותפים.

ז"א, אם הוא יחליט זאת מחר ויחתוך ממך וילך לאחרת -

מה תרגישי אז?

שהרווחת?

או שהפסדת?

את התשובה הזו תיקחי ותדעי את ההחלטה שלך יותר בשלמות.

3. הדבר העיקרי, ואולי היחידי יש יאמרו שיקבע האם זה יהיה זה או לא יהיה זה

זה אך ורק *את ובן זוגך* והבחירה שלכם אחד בשנייה בכל יום מחדש!

אם תבחרי להיות שם,

אם תאמיני בעצמך ובבן זוגך ובמה שיש ביניכם,

ותקחי את האמונה והבחירה והביטחון הזה יום יום שעה שעה - *זה* מה שיגרום לכם להצליח!

*זה* מה שיגרום לנישואים שלכם לעבוד לנצח,

*זה* מה שיהפוך את זה ל*זה*!

וכמה שזה חשוב לומר זאת,

כי לצערנו בדור הזה הבלבול כל כך כל כך גדול, אנשים הולדים ומסתובבים בעולם הזה פשוט מבולבלים וגם אחרי שהתחתנו, כבר לא יודעים מה ואיך והאם ומדוע

בטוחים שרק אם ימצאו את האחד הזה שעוד יותר טוב מההוא,

ואת האחת הזאת שעוד יותר מוצלחת מההיא - אז הם באמת יהיו מאושרים!

וזה פשוט לא נכון!

מה שהם באמת צריכים זה לבחור בו/בה! בשלמות!

להביט לו בעיניים ולראות בו את האחד *שלך*, כי הוא *שלך*,

להביט לו לתוך הנשמה ולראות בו את השותף לכל חייך,

ולא רק עכשיו, ולא רק באירוסין, ולא רק החתונה, ולא רק בשנה הראשונה והשנייה, ולא רק בשנה ה20, אלא כל יום מחדש!

ההבחירה הזו,

האמירה הברורה הזו,

תגרום לך כל יום לבחור בו מחדש,

להפוך את הנישואים שלכם ללא מובנים מאליהם,

להשקיע ולתת,

להקדיש זמן ומרחב זוגי לכל אורך הדרך

וזה, באמת באמת זה מה שיגרום לך לאושר נצחי ולנישואים חזקים, טובים ומטיבים ב"ה.

4. הייתי מציעה לך להקשיב יותר לגוף שלך, לרגש שלך,

ולא רק לשכל.

שהוא שם, והוא חריף וחכם וחזק - ואת זה את יודעת ואף אחד לא יקח לך.

אבל אל תתני לו להעיב על השמחה שלך ועל כל מה שיכול להיות לך טוב בחיים האלה רק כי הוא אוהב לנתח ולשאול אלף פעמים ומכל זווית על כל אירוע שקורה לו בחיים.

אני לא אומרת חלילה להתעלם ממנו,

הוא שם ויש לו תפקיד חשוב,

אבל מאז שסיים את תפקידו ובחן רציונאלית האם הבחור טוב לך או לא, מתאים לך או לא,

*שם*, תני יותר מקום לגוף ולרגש שלך.

שאלי את עצמך

מה אני מרגישה כשאני לידו?

איזה רגש עולה בי כשאני חושבת עליו?

ועלינו יחד?

ועלינו מגדלים ילדים?

ואיפה אני מרגישה בגוף שלי את כל זה?

מה החוויה הגופנית/פיזית שלי כשאני נמצאת לידו?

איזו תחושה הוא מעלה בי?

תהיי שם רגע ותשהי בתחושות האלה.

גם הגופניות וגם הרגשיות.

ותני להן רגע למלא את כל כולך.

את יכולה אפילו לתת להם שם או לדמיין אותן בצורה מסוימת עם צבע מסוים - ואז בכל פעם כשיעלו החששות - תביאי את הצורה המוחשית הזו שדמיינת לאותן החששות שיענו להן,

שיהיו שם לעשות סדר בדברים.

תני להם את המקום שלהן ואת הזמן שלהן ותרגישי אותן, ותשהי ברגש ובחוויה הגופנית הזו.

בצורה הזו, תהיי בטוחה גם שכלית, גם רגשית וגם גופנית,

ובצורה הזו תוכלי קצת להרגיע את החלק ההססן והחושש שבך כשתצטרכי.

5. לגבי החשש "מה אם יש יותר טוב?"

אז כמובן שאפשר לדעת רק את מה שיש כרגע.

ואם כרגע יש מישהו שאת אוהבת, מעריכה, טוב לך איתו,

ואת חושבת שיש כיוון ויש דרך לעבור איתו גם מכשולים וקשיים – אז הכיוון מאוד חיובי.

ואחרי כל השאלות והבירורים האלו תאמיני בעצמך שיש לך ותהיה לך את התשובה הנכונה עבורך.

ואז אחרי שמחליטים החלטה - שכמובן חשוב מאוד שתהיה בשלמות ובבהירות -

כל מה שישאר לך לעשות זה להיות שלמה איתה

שזה אומר - לשים רגע את הפחדים בצד ולחיות, ולהשקיע באופן אקטיבי כוונה ורגש ומחשבה ומאמץ לטובת הקשר, ואם וכאשר הקשר שלכם יגיע לחתונה - גם אז - לזנוח את כל ה"מה היה אילו" ולחיות בכאן ועכשיו.

ויותר חשוב - להשקיע בכאן ועכשיו.

להחיות את הכאן ועכשיו כל יום מחדש.

לכוונן את כל האנרגיות שלך - במקום לבלבול ולספקות שיכרסמו - לבנייה. לביחד שלכם. 

להחליט החלטה ברורה ש*כך החלטתי ואני עכשיו נותנת את כל כולי לנצח למען זה*-

ואז אפשר לנתב את כל הבלבולים והפחדים ולתעל אותם לצורך עשייה חיובית.

לכמה שיותר אהבה, וזמן ביחד, ונתינה, והשקעה, וחיבור, ושיחות, ואיכות.

הנישואין מעניקים לבני זוג שייכות אמיתית זו לזה.

התחתנו. אני האישה שלו. הוא האיש שלי. כמו שהילדים שלי הם שלי ואני אמא שלהם, וזו לא שאלה בכלל.

וזה הופך את הזוגיות שלנו למשהו חי וקיים, יציב ובטוח, ומתוך המקום הזה בניית הזוגיות נראית שונה לגמרי.

אז החתונה בעצם מעבירה אותנו ממוד של 'האם' למוד של 'איך'.

זו החלטה חד פעמית וגורפת (שהיא קפיצה למים בעיניים עצומות, לא משנה כמה זמן וכמה לעומק מכירים), שמעבירה את הקשר משאלת ההאם הקשר הזה טוב לשאלת האיך נגרום לקשר הזה להיות טוב.

ויש בידינו המון המון איך!

כלומר יש בידינו היכולת להגיע לטוב שלם, גדול, עצום ומקיף ב"ה.

6. ואם יש גם חשש ופחד שאומר לך: "מה אם אחרי החתונה "פתאום" פוגשים מישהו אחר"?

אז את עונה לו -

מתחתנים כאשר יש שלמות בהחלטה ורצון אמיתי לחיות יחד כל החיים.

מה יקרה אחרי החתונה?

אם תכירי מישהו אחר?

זה בכלל לא נכנס למשוואה כאשר יש שלמות, כי אם את אוהבת אותו ובחרת בו - אז בחרת *בו*. וזהו.

אז הוא שלך.

וזהו.

אין עוד אחרים.

אין.

עושים ניתוק במוח - וכל הגוף והנפש מכווננים למצב הזה ש*כבר מצאתי*

ולא למצב של *אני עדיין מחפשת*

כאשר את במצב של כבר מצאתי,

אז אפילו יהיו מיליון בחורים טובים - זה לא אמור להזיז לך - כי יש לך את בעלך שלך.

הוא שלך, ודי.

אז את לא תהיי ביחידות עם אחרים, ולא תשחנשי עם אחרים, ולא תגעי באחרים וכו' - וכך יהיה יותר קל לא "לפול" בפניהם, אם יש גבולות ברורים גם טכניים וגם נפשיים בעמדה הנפשית - זה בכלל לא אמור לקרות.

וכדי לחזק את ה"לא אמור לקרות" הזה - ממשיכים לעבוד על עצמנו ועל הזוגיות שלנו יום יום גם אחרי החתונה -

ממשיכים להשקיע אחד בשני ובעצמנו,

ממשיכים לצאת לדייטים קבועים גם כשנשואים,

ממשיכים לקחת אחד את השנייה כלא מובן מאליו בכלל,

ממשיכים לתת, להשקיע, לאהוב, להתרכז פנימה ולכוון את כל האנרגיות והאהבה לבית פנימה בכל התחומים שיש - וממילא מה שיש בחוץ בכלל לא מעניין כבר.

7. ומה עונים לחששות או פחדים שאומרים לנו שאם נתחתן הכל יהיה "דפוק"?

למשל, שלא תישמר האהבה והתשוקה שלנו?

קודם כל לענות להם את האמת - שהדבר המרכזי שיקבע האם זוגיות הכוללת נישואין תשמר -

הוא בני הזוג עצמם.

והמודעות והמאמצים שלהם עצמם.

הכל תלוי איך מתייחסים לנישואין ואיך רואים אותם.

האם ההתייחסות אליהם היא כ"מזהמים" את כל הדברים הטובים הנ"ל,

או ההאם ההתייחסות היא כמעצימים, מרחיבים ומעמיקים את כל הנ"ל.

איך אומרים? הכל תלוי בעיני המתבונן.

כל מה שנחשוב שיכול "לזהם" את הנישואין  - יכול להיכנס באותה מידה גם למערכת זוגית ללא נישואין, וגם לאדם רווק ללא כל זוגיות.

ואתן מספר דוגמאות -

קודם אכתוב את ה"חשש" (שיופיע בגרשיים) ואז את התשובה אליו:

- לדוגמא "עול הפרנסה":

עול הפרנסה יכול לדכא, לבאס, להכביד ולהעיק גם על רווק,

גם על רווקה,

גם על זוג ללא נישואין

וגם על זוג במסגרת הנישואין.

אנשים צריכים לעבוד כדי להתקיים, זו המציאות בימינו,

ויוקר המחיה שעולה וכל מה שקשור בזה לא תורם, אבל זה לא שייך לנישואין או לא נישואין,

אפשר לראות זאת אצל כל אדם באשר הוא.

-"גידול-חינוך- טיפול והשקעה בלתי פוסקת מכל היבט אפשרי בילדים":

גם כאן

אם אדם רוצה ילדים,

ולא משנה אם זה רווק או אם זו רווקה שמחליטה לקחת תרומת זרע/הורות משותפת/כל דרך אחרת - היא תצטרך להתמודד עם עול גידול הילדים.

אא"כ אדם לא רוצה ילדים כלל - ואז אמנם אין לו את "עול הילדים", אבל באותה מידה גם אין לו את "הילדים עצמם", האושר שבהם, ההמשכיות שבהם, החיים עצמם שבהם וכל היתר.

- כל מורכבות נוספת אצל הילדים כמו טמפרמנט, נכות ל"ע וכו' - כל זה רק קל יותר להתמודדות במסגרת יציבה של משפחה עם שני הורים מתפקדים, מאשר אצל אם חד הורית או אב חד הורי.

- "מערכת היחסים עם המשפחה המורחבת/סביבה- מתערבת/מעורבת/מגוננת מדי/מתעלמת/מפלה" - 

גם כאן - אם אדם רוצה להיות לבד כל חייו, ללא שום זוגיות באשר היא - אז את המשפחתולוגיה של הצד השני הוא אכןן לא יחווה.

כי בכל דרך אחרת - זוגיות ללא נישואין גם היא כוללת בתוכה משפחתולוגיה לא מעטה של הצד השני.

אז גם כאן - שוב תלוי בעיני המתבונן - מהם היתרונות ומהם החסרונות,

מה אני מרוויח/ה ומה אני מפסיד/ה ומה יותר כדאי לי.

אני מאמינה שאנשים שבוחרים בנישואין מעדיפים להרוויח את כל הטוב שבהם גם אם יצטרכו "להפסיד" ולהתמודד פעם בחודש עם חמות לא מי יודע מה...

וכמובן גם בתוך הקושי/הקשיים עצמם ללמוד להשתכלל ולמצוא כלים נכונים ומתאימים לנו גם בעת הקושי עצמו.

- "שינויים ומעברים בחיים" -

- גם כאן רוצה לומר לפחות על עצמי,

בתור אישה שעברה תוך כדי נישואים גם אובדן של אב בגיל צעיר,

גם חזרה בשאלה של בעלי,

גם דיכאון אחרי לידה,

גם משברים אחרי הלידות

גם מחלות של הורים 

ועוד הרבה דברים -

ובכולם, עם יד על הלב, המציאות שה' זיכה אותי שיהיה לי את אישי לידי - רק העלתה אותה, עשתה לי טוב, ובהרבה מובנים אפשר לומר שהצילה אותי.

מערכת הנישואין הייתה שם כדבר הטוב, המנחם, המרפא, העוזר, התומך והטוב שבחיים.

לא חלילה המפריע לכל זה.

אינני יודעת כיצד אדם לבד יכול לעבור דברים כאלה, זה נורא גם ככה, ולא מאחלת את זה לאף אחד בעולם.

והרבה אנשים, רואים את המציאות המשותפת שלהם ובני/בנות זוגם אליהם הם נשואים, כברכה גדולה.

ועם הברכה הזו הם מתמודדים עם שלל אתגרי החיים,

ששוב, גם ללא הנישואין כל אדם עובר או יעבור אי אילו משברים בחייו, כל אחד וה"שק" שלו איך שאומרים.

לא הנישואין הם אלו שגורמים לכל ה"לכלוך"/"זיהום"/"קשיים"/"משברים"- הם יכולים להיות קיימים ללא שום תלות בהם,

ואם משכילים ומתאמצים לדעת איך לשמר ולהתמודד עם הכל בצורה נכונה ובריאה - רק צומחים מזה.

- "קושי לשמר תשוקה" -

לימוד נכון של כל נושא האישות והשקעה בו -  גורמים גם לפן הזה להתעמק, להתעצם ולהתרחב עם השנים.

גם כאן - צריך להתאמץ, צריך לעבוד, צריך לשמר, צריך להשקיע, צריך לדבר, להיפתח, גם בתוך מערכת של נישואין אפשר וצריך להשקיע וללמוד עוד ועוד גם בנושא זה, ובשניים זה נותן הרבה יותר.

לכן, אם נחרוט על לוח ליבנו שני "סטיקרים" אולי הכי חשובים -

1.  בן זוג זה המשפחה שכן בוחרים - שייכות אמיתית ושורשית.

2. ההצלחה של הזוגיות לא קשורה בהכרח רק לנתוני הפתיחה/האדם, אלא להחלטה - אני שלו והוא שלי, אני אוהבת אותו, אנחנו ביחד.

ומי שיקבע אם נצליח או לא - זה רק או בעיקר אני והוא,

ההחלטה שלנו לאהוב, כל יום מחדש, גם אחרי 20 ו50 שנות נישואין,

הבחירה שלנו אחד בשנייה, כל יום מחדש, גם אחרי 20 ו50 שנות נישואין

המודעות שלנו לכך

וההשקעה שלנו בפועל לכך.

- וכמובן כמובן *ללמוד* על הנישואין

מהי המהות של הנישואין,

תמיד להיות במודעות, למידה, הקשבה, נתינה והשקעה.

ועוד דבר חשוב על אהבה בכללותה ובמהותה:

אהבה -

היא התחייבות ללא תנאים כלפי אדם לא מושלם

לאהוב זו לא רק הרגשה חזקה,

זו החלטה.

זו בחירה.

והבטחה.

מי שאיתי – בעלי/אשתי הוא/היא הכי מושלם *לי*.

וואו יצא ממש ארוך,

המון המון ברכה והצלחה יקרה

ב"ה שתראי בחוש ובמתיקות בשלווה ובבהירות את כל הטוב שיש

מאמנת טובה תעזור לך לארגן את הראש.