מה שהיה לי לומר (בקיצור נמרץ) זה

שהגעגוע הקשה ביותר הוא תוצאה של שילוב טרגי בין חיסרון ותקווה. זה כמו פצע פתוח שלא מפסיקים לגרד אותו ולכן הוא לא יכול להחלים. 

הפתרון צריך להיות אחד מהשניים - או להחליט שיש מקום לתקווה ולעשות מה שאפשר למלא את החיסרון, או להבין שלמלא אותו באופן הזה זה לא טוב ולא נכון או לא אפשרי ואז לכאוב ולהתאבל אבל לוותר על התקווה ולשים את הכאב מאחור.

[עוד נקודה משלימה לקודמת: לפעמים אנחנו מתבלבלים בין הגעגוע לאדם לגעגוע לתחושה מסוימת שהוא עורר. למשל חבר קרוב שמאיזו סיבה שלא תהיה הקשר איתו נפסק - יכול להיווצר מצב שהאדם ירגיש געגוע לחבר אבל בעצם הגעגוע הוא (בעיקר) לחברות קרובה ולאו דווקא ספציפית לאותו החבר. אם לצורך העניין הוא יכיר חבר קרוב אחר זה ימלא לו את החיסרון אבל אצל האדם יש התניה בין האדם הספציפי לבין החיסרון האמיתי שאותו אדם מילא לו ולכן הוא לא יכול להשתחרר מאותו האדם ולנסות למלא את אותו החיסרון בדרך אחרת למרות שהיא כן אפשרית]

מה המישהו הזה עשה? מה קרה  לו?

I hate myself about it

I feel like I'm doing something forbidden

But it's not

Why am I so hard on myself about it

I hate how much I enjoy it 

נאכל ביצים ובשר כל היום

נזיז ברזלים

נשמע מוזיקה

נישן נורמלי

האלכוהול ייכנס למידה מאוזנת, לפחות במהלך השבוע

עכשיו די לדבר על זה כמו איזה גיי שמעלה גרה עצמית ומלקק לעצמו תתחת כמו איזה חתול

צריך לחזור לפילוסופיה כי גם הנפש מתאמנת

פחח

את מי אתם מחפשים

במקום לחפש לכו ליצור את עצמכם אין מה למצוא יש מה ליצור ולברוא

מה צורכים בשביל לאכלס את התודעה המבולבלת הזאת

מה רואים מה קוראים מה שומעים

מותר כבר להגיד ערסים או שזה לא פוליטיקלי קורקט

למי אכפת

היעשה מה שהינך

אלא אם כן אתה חסר אונה קדמית וזה בולט אבל נסלח

חודש אייר

סוף אפריל

מזל שור שחורש ביסוד האדמה

מרגישים את כוחות היצירה והפריון באוויר

לכן הכל עולה ובועט ורק רוצה להחפיץ ולקחת ליזום ולפעול

אייר זה אור זה זיו

אני מעדיף את החושך והאופל אבל בשביל להרגיש אותו צריך אור

זה סתם בלי קשר

וגם מפורסם וידוע ולא באמת נצרך לומר

עכשיו קצת בוקובסקי בשביל הנשימה ואז לעבודה בחזרה

"כי לפעמים חייבים להשתין בכיור"

מי כותב ככה?

או במילים אחרות

"האם אתה יכול לזכור מי היית לפני שהעולם אמר לך מי אתה צריך להיות?"

את תהיי

אני מבטיחה לך

את תהיי ויהיה לך

יהיה לך הכל

את תהיי הכל

את כבר הכל

את עולם

עולם שלם ונסתר

אל תתני לו לרסק אותך

יש לך עוד חיים לחיות

קומי אהובה

כי בא אורך

קומי לזרוח

🤍

אמן

וזה כאילו דומה לכל שנה אבל זה לא

אין בית שאין בו מת

וחסרה חמלה

אף אחד לא חושב שהשני מיוחד כי הוא גם סובל

אין סבלנות באוויר

משהו יתפוצץ מתישהו וההישרדות הזאת כבדה

יכולה הייתי נעקדת במקומו

סדק

סדק אחד בכל יום

אין מה למהר

זה בסוף יגיע להכל

יתפרץ כמו סכר

על אדמה רעה ויבשה

הזמן לא מרפא דבר

רק מפיל אותך על חרבו

העבר מגיע כמו חסד

זכרונות מנחמים מעט

עצוב כשלא נשאר מי למות למענו

או

לחיות בשבילו