חיימית- זה לאאאא בעיה שלי שאת משוטטת כאן כל החיים שלך, והספקת לקרוא את כלללל השאלות...

יש כאלה שזה עושה להם טוב, ולחלק לא..
בוגרים- הם לא. זה בדיוק הגיל שהם גדלים, אז.. וחברה קצת תשבש להם אתזה..

אבל יש כאלה שמצליחים לעמוד בזהה

לא רואה בזה שום יתרונות... 

מהזה הדבר הזה להיפגש עם מישהו רק בשביל חתונה מה הבעיה בחבר זה דוקה מאוד בונה וזה מאפשר לשמור אחד על השניה ולתמוך ככשה ולפעמים פתוחים יותר מעם חברה

כי זו הדרך שלהם להתעודד ולהשיג אהבה...

אבל אני בטח לא יודע כלום אני כולה בן 13....

אז אל תקשיבו לי...

זה פשוט לא טוב חבר בגיל הזה!!!

זה נשמע נחמד והכל..

אבל אחרי כמה זמן זה פשוט לא!!

(אני מדברת על הרוב.. ברור שיש כאלה שזה נשאר- תלמידה של אמא שלי התחתנה עם מישו שהיה חבר שלה מכיתה ח'..)

לי לא היה חבר, אבל עדיין, אל תעשו את הטעות הזאת!!

זה גיל שבונים את עצמך וחברות בגיל הזה זה לפעמים עם המון פוזה!!!

קשה גם.. אפילו לא חברים, קשר, זה מתחיל מהודעה, ואמרים שזה רק הודעות והכל בסדר, עוברים לשיחת טלפון, פגישה, בהתחלה רק לדבר, אחרי זה עם כיף, ולא נמשיך.....

וזה כ"כ כ"כ נכון!!!!!!!

ואני רק בת 13... טיפה נסיון אישי (לא חבר, רק קשר! לא יצא מזה הרבה טוב..)

גם לא מבינים כל כך אחד את השני כי זה גיל שמשתנים..

וסליחה על הניצלוש.. למרות שזה קצת בעניין..

ואמרתי כל כך הרבה נגד, אבל אני הרבה פעמים רוצה חבר, חושבת שזה יהיה לי טוב..

אבל מעבירה אתזה..

האוכלוסייה פה מתחלפת כל הזמן, אז כמו שכבדו אותנו כשהיינו חדשים ככה ראוי שאנחנו נכבד את הפחות ותיקים ולא נענה "חלאס לחפור" או דברים בסגנון.

למשהו בחיים, כל דבר, צריך שיהיה סיבה, אף אחד לא עושה משהו בלי סיבה.

השאלה שלי - למה להיכנס לזה?

הערה לזקנים שביננו: - נוער וגיל ההתבגרות

@ארי מש.

חשבתי להעתיק פשוט פעם אחת למייל מה דעתי על נושאים שמרבים לדבר עליהם פה (חבר/ה, מדינת ישראל וכו') וכל פעם פשוט להדביק בשרשור שצריך.. לא עשיתי את זה, אבל התוצאה היא שאני כבר כמעט ולא משקיע בפורומים (בניגוד לעבר), אז אולי כדאי לך לעשות את זה..

זה פוגע בכל חיי המשפחה...

למה שגבר יאהב את אשתו בזמן שיש לו עוד אלף בנות פי אלף יותר טובות ממנה, מה המיוחד דוקה באשתו משאר הבנות [ותמיד בחורה זרה תהיה יותר קורצת מזאת הנשואה לו].

על האויבים שלי כאלה חיי משפחה!

היהדות דוגלת בפיתוח חיי משפחה טובים ותקינים, שהגבר יאהב את אשתו ברמה הגבוה ביותר שכל האהבה שלו תהיה רק לאשתו ולא לאף אחת אחרת...

סתם אגב, באירופה אחוזי הגירושין שואפים לכמעט מאה אחוז, ולא משנה שכל אחד מהם נשוי בפעם המי יודע כמה ומליוני ילדים קרועים צועקים להורים שלהם צועקים לחיי משפחה צועקים לאהבה והם פשוט מסכנים אבא שלהם מתחלף כל שנה...

וכי לזה יקרא חיים....

כל היתרונות כביכול שאנשים מוצאים בחברויות האלו הן הנאות רגעיות, ואפשר לומר שזה סוג של בועה בצורת לב שברוב המוחץ של המקרים, במוקדם או במאוחר - מתפוצצת על הפנים. בלי רחמים.

וחסרונות? בלי סוף.

בוא נתחיל בזה שהחברות הזו כוללת בתוכה כל כך הרבה איסורי תורה, ויותר מזה! החברות בעצמה היא איסור תורה!

למה צריך את זה? כי זה כיף? כי זה נחמד? לא שאני מזלזלת בזה ח"ו,

זה מאוד חשוב שיהיה לבנאדם נחמד בסך הכל.. אבל בחייאת.. זה לא תירוץ..

וראיתי שכמה פה כתבו שזה 'בונה' וכו'..

פחח. תסלחו לי.. מעלה גיחוך

ואסביר את עצמי..

כפי שכולם יודעים, גיל ההתבגרות הוא גיל בו גודלים ומתפתחים מכל הבחינות.. פיזית, נפשית, שכלית, רוחנית. לומדים דברים חדשים, מגבשים דעות, שואלים, מחכימים, מעצבים את ההשקפה, את האישיות, כל אחד מגלה בעצמו כוחות חדשים, מכיר את עצמו יותר לעומק  וכו'..

כשיש לך חברה בשלב הזה בחיים,  (אשתמש בלשון זכר..)

וברור לך שזה לא למטרת חתונה

או.. יודע מה? אתה חושב אי פעם להתקדם לכיוון חתונה..

אבל אתה לא רואה את זה קורה בקרוב (מסיבות שמובנות לכולם..) 

סביר להניח שאת כל חייך אתה משקיע בה.. את כל הכוחות שלך!

כל הזמן חושב עליה, כל הזמן נפגש איתה, כל היום וכל הלילה מדבר רק איתה.. עושה לה.. קונה לה..

כל ההתנהלות שלך סובבת סביבה! 

וקורה לא מעט, שהכל נשכח. החברים, המשפחה, הלימודים.

ומעל הכל - אתה נשכח! 

שכחת שאתה צריך לעצב את האישיות שלך? לא של חברה שלך! סמוך עליה, היא מסוגלת לבד!

כדי לבנות את האישיות שלך, אתה צריך לבנות אותה בעצמך. בלי דברים מסיחים. 

אז מה ההבדל בין זוג נשוי ל'חבר וחברה'?

קודם כל, בין זוג נשוי אין את כל האיסורים שיש לסתם נער ונערה שקוראים לעצמם 'חברים'.

דבר שני, זוג נשוי נקראים שלם. ז"א, לפני שנישאו, כל אחד מהם היה חצי, וכשנישאו - הפכו לשלם. כ"כ יפה

ולעומת זאת, הנער ממש עכשיו בעיצומו של עיצוב אישיותו, משמע - הוא עדיין לא הגיע לאותו ה'חצי', וכך גם הנערה, אז פשיטא ש'חבר וחברה' בגיל הזה לעולם לא יוכלו להיות שלם!

ויש לי עוד כ"כ הרבה מה לומר על זה, אבל חפרתי מספיק.. וגם אין לי כח לכתוב עוד.. אז אני אסיים פה.

מקווה שהועלתי למישהו..

יש ממש קצת שמצליחים שזה יהיה בצורה טובה ונורמלית (מצליחיםלשמור נגיעה וכו')

אבל בעיקרון זה ממשש קשה אז לא כדאי בכלל להיכנס לזה...

"לא טוב היות האדם לבדו העשה לו עזר כנגדו" התורה אומרת שטוב קשר עם בת זה עוזר [לא במובן של שפחה ח"ו] אלא זה עוזר להבנות, לפתח את האישיות להקים בית לגדל ילדים ועוד...

זה נישואים בקדושה ובטהרה ולא למטרת פורקן יצרים והנאה רגעים כמו שכתב @צמאה לך נפשי!! בטוב טעם ודעת...

ותודה

אני ממש נגד. קודם כל זה איסור תורה.

חוץ מזה שחבל להכניס את עצמנו לניסיון המטורף הזה של שמירת נגיעה!!!

ועוד משו- מה העניין? בגיל הזה עדיף חברים בני מיננו ולא להתחיל להסתבך עם מציאת חן וכאלה... יש עוד סיבות שאומרים שזה הורס תחתונה אחר כך וכאלה אבל אני לא כל כך מבינה את זה ולא כל כך יכולה להסביר... אבל אני יודעת שזה מה שאומרים...

אבל, אם זה למטרות חתונה,ובאמת חושבים ומתייעצים שבשלים כבר לחתונה אז אין בעיה וזה אפילו מצווה... אבל לא הייתי מגדירה את זה בתור חבר אלא חתן.... וזה נורא חריג שבגיל כזה בשלים לחתונה.... בעיקרון ממש לא כדי...

זה ממש ממש תלוי, לרוב עדיף ממש שלא

אז ככה. רק לי זה מפריע, שילד בן 13. צוציק. נכון. צוציק. אני הייתי בן 13 והייתי צוציק. אז מה?! למה אם הוא  קטן ממני ב4 שנים זה אומר שהוא צריך להתנצל על כל  הבעת דעה. כי  יש לו דעה של פעורים והוא לא מבין כלום מחייו. נוג"ה זה פורום עם מנעד גילאים רחב מאוד ביחס לפער הנפשי שיש בין כל גיל באיזור הגילאים הזה....

זה לא אומר שאוטומאטי אני אתייחס לדעה שלו כחסרת הגיון. כן.

זה גם לא אומר שאני צריך לתת לו הרגשת נחיתות.

אותי  זה שבר בגיל 13-15 הסטיגמות על הגיל הזה. דברתי עם אנשים. אבל לא. הם יותר חכמים אני כולה "חמשוש" ומטה.... אני פעור שלא מבין כלום מהחיים שלו. לא בעובדות. לא בתורה. לא באמונה. לא במוסריות. לא בהבעה וברור שאין לו דעה.

זה רק אומר שבדיון צריך טיפה סבלנות להסביר דברים  שלפעמים נראים כמובנים מאליהם.

קראתי תגובה פה (יותר, אבל אחת) שבה הכותב התנצל שהוא מעיז לכתוב עמדה וכשאחר אומר לו שהוא באמת קטן יחסית. מתוך כונה טובה בלבד. להסביר לו שהוא לא רואה תמונה רחבה יותר שרואים נערים שגדולים ממנו בשנה שנתיים שלוש. וכשהכותב האחר אמר זאת- הוא  מיד שב  להתנצל- נחמץ לבי. אבל עוד יותר הצטערתי כשקראתי את שם המגיב בן ה13- "שונא סטגמטים!". קבל ביטול, אחי- גם אנחנו שונאים.

לא משנה אם הם בוגרים או לא, לא מתחילים קשר אם לא יודעים שאפשר להתחתן בחצי שנה הקרובה לפחות.

אם את מתכננת להתחתן ב16.5 אז לכי על זה אם את בוגרת.

אם את רוצה לעוד שנתיים אז זה פשוט אסור.

קולט אותו מרחף כאילו הוא לא בקרקע, בתחילה חשבתי שסתם עובר עליו משהו אבל כשראיתי שזה נמשך הרבה זמן וזה היה ממש עוצמתי יצאתי איתו לשחנ"ש ושם הוא אמר לי שהוא הכיר חברה ופשוט אין לו לא יום ולא לילה.

הוא לא חי מציאות

בדיוק כמו בחיים האזרחיים

הציבור הדתי לאומי לא מתרכז בגבולות גזרה צרים - אלא נמצא בכל מגוון החיילות והתפקידים, קרביים, תומכי לחימה, ג'ובניקים, אנשי מחשוב, כלכלה, הנדסה, המון עתודאים שמתפזרים בכל יחידות הצבא עם סיום התואר בכל מגוון התפקידים הפתוחים בעתודה האקדמאית.

ובהמשך בחיים האזרחיים- בכל ענפי המשק, הכלכלה, התעשייה, האקדמיה, חקלאות, מסחר 

!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

אין תשובה "נכונה" אחת לשאלה הזו, וההחלטה צריכה להתבסס על סדרי העדיפויות, הערכים והצרכים האישיים שלך.

כמדריכה בסניף הנפרד, המחויבות שלך היא לבנות ולהעביר תכנית הדרכה מתאימה לערכים שאת דוגלת בהם. ואף להוות דוגמא אישית לבנות שאת המדריכה שלהן.

האם העיסוק המקביל בחב"ב בסניף המעורב יוצר אצלך קונפליקט פנימי או מסר בעייתי?

האם האופי והרקע הדתי של הבנים המגיעים לסניף המעורב מקשים עליך?

או שיש פעילויות שהאופי שלהם סותר את הערכים שלך?

העובדה שציינת שאם לא תלכי לחב"ב, "סביר להניח שלא יהיה לך חברה אחרת" היא נקודה קריטית. קשרים חברתיים הם דבר בסיסי וחשוב מאוד. אם החב"ב המעורב הוא הדרך היחידה שלך כרגע לשמור על קשרים משמעותיים, עזיבה עלולה לגרום לבדידות ולקושי.

מדוע שלא יהיו לך קשרים חברתיים מחוץ לסניף המעורב? החברות שלך רק שם? אין דרך אחרת לשמר את הקשר עם החברות האלה?  (מפגשים מחוץ לסניף, פעילויות אחרות?)

אולי  לצמצם הגעה לסניף המעורב, לא להפסיק לגמרי? 

זהו הבעיה היא שאני חייבת את זה... זה כאילו השחרור שלי מכל הלחץ והבלאגנים של השבוע...

הרמה הרוחנית של החברה אצלנו היא די גבוהה ובאמת שלא נראלי זה משפיע... פשוט אני חוששת שזה קצת מוזר...

אם הרמה גבוהה מה הבעיה לנסות לעשות הפרדה?

לא כי אני מכיר את הנושא מקרוב, סתם נראלי שזה אמור להיות ככה.

זה מאוד מורכב כי הרמה הרוחנית שלהם גבוהה יחסית לחברה בעיר שלנו...

אני מדייק קצת יותר, חלקם מגיעים מבתים מסורתיים וחלקם חוזרים בתשובה... אני בכלל מהקצה השני, למי שמכיר אני לומדת באולפנת תפארת שזה אולפנה יחסית דוסית וזה פחות או יותר הכיוון שלי...

עכשיו מבינים קצת יותר??

אם כן, המצב יותר מורכב ויש יותר על מה לדון, גם בגלל הצד של הקירוב רחוקים שבעניין, ושזה מחזיק את המתחזקים בתור דתיים, ומראה להם שאפשר להיות שם ולהיות דתיים...

חוץ מזה יש על זה לרב שניאור הרבה דיבורים בעניין, היו כאלה שאחרי בירור אישי מלווה ברבנים גדולים (כדוגמת הרב שמואל אליהו), הרב שניאור הסכים להם להשתתף בפעילויות של סניף מעורב, בכל מקרה אם זה מעניין אותך יש יהודי שעוסק בכל ההקלטות של הרב שניאור ע"פ נושאים, כנראה שיהיה לו הקלטה בנושא, מוזמנת לשלוח לו מייל harav.shneor.ketzשטרודל גימייל נקודה קום. את יכולה לבקש ממנו חומרים בנושא, אם זה מעניין אותך. 

אתה יודע על איזה עוד נושאים יש??

אני ממש מפחדת שבסוף זה גם ישפיע עליי...

כאילו לכו תדעו מה יקרה, זה יכול חס וחלילה לדרדר...

בקיצור מורכב ביותר...

אתה מרגיש בדידות כי אין לך חברים? מה עם חברים לכיתה בלימודים?

אתה לא חבר בתנועת נוער? 

זה הנקודה יש לי חברים אבל אני לא רוצה לבנות את הקשר שלי רק בשביל להרגיש שיש לי חברים ואני לא בודד...(מוזמן להסתכל בשרשור החדש על ללכת לסניף מעורב שאתה לא כל כך מאמין בזה אבל צריך בסוף חברה..)

א- אדם בסופו של דבר מול עצמו גם כשהוא עם חברים וגם כשהוא לבד... האם אתה מהווה חברה טובה לעצמך? 

מעניין לך עם עצמך? האם אתה חבר טוב לעצמך (רגשית)?

תכנס פנימה. בכל אחד יש עושר פנימי וזה תענוג לגלות אותו.

ב- נסה לשים לב לזה שאתה אף פעם לא באמת לבד, תמיד מושגח בידי מישהו שאוהב אותך אהבת עולם...