בקרני שומרון הר ברכה ועוד ישיבות לומדים 'אליבא דהלכתא' כלומר לימוד שנועד להביא לידיעת ההלכה, לראיית הקו החורז בין התורה למשנה לגמרא ראשונים אחרונים והלכה, הרעיון הוא שגמרא זה לא מקצוע בפני עצמו והוא מעולם לא היה אמור להיות כזה, עניינה של הגמרא היא ספר הוראות ובירורים הלכתיים, כיוון שכך אם לומדים את הגמרא שלא על מנת להגיע להלכה- מפספסים את המטרה לגמרי. ועין באורות התורה שתורה לשמה זה תורה שנועדה להופיע את החוכמה הא-לוהית כמה שיותר בעולם המעשה, ולכן גדול תלמוד שמביא לידי מעשה.

א. "לולי תורתך שעשועי" יש מי שמפרש זאת כהתענגות על התורה מעצם הלימוד עצמו וכיוון שכך לאו דווקא ההגעה להלכה.

ב. ניתן להסביר את המימרא שהבאת גם כך: "גדול תלמוד! (למה?) שמביא לידי מעשה" אבל לא בהכרח "גדול, תלמוד שמביא לידי מעשה".

לא באתי ממש לחלוק אלא לחדד.

ב. אפשר להסביר, אבל לא כך מסבירים, ולא כך למדו כל הדורות. בדורות האחרונים התחדשה שיטת למדה כתגובה לתנועת ההשכלה. למעשה לא כך היה הלימוד מעולם, ועד היום ישיבות ספרדיות משמרות את השיטות הישנות. ישנן הוראות של הרבה אחרונים (ש"ך שו"ע הרב ועוד) שצריך להקדים את הלימוד המעשי משום שזו המצווה העיקרית.

עיסוק אינטנסיבי בתוספות ורשב"א, משנה למלך ומחנה אפרים, קצות נתיבות ורבי עקיבא איגר, הוא חלק משיטת הלימוד הרצויה בעיניך?

א. בחירת מסכת כמה שיותר מעשית.

ב. הגעה להלכה בסוף.

הרבה פעמים מתעסקים המון באחרונים ובגלל זה לא מגיעים להלכה או שלומדים בקצב איטי להחריד. זו בעיה מבחינתי.

להלכה ולא בשאלות שאין להן נפקא מינא, אבל כל מה שהלכתי תלמד בצורה עיונית הלימוד שלך יהיה הרבה יותר איטי מהלימוד הישיבתי הרגיל.

[לשם הדוגמא, לא להסתפק בזה שהמגן אברהם הבין כך בתוס', וכך פסק להלכה, אלא לנסות להבין בעצמך האם זה מה שיוצא מדברי תוס', והאם אפשר להסביר אחרת, או לנסות להבין בכל אחד מהראשונים בסוגיא מה הסברא, ולפי מזה מה יהיה הדין בנידון חדש שהתחדש בדורות האחרונים, ומה ההוכחות של פוסקי דורינו שדנו באותו נידון חדש, ואיך החולקים ענו עליהן, והאם התשובות מתיישבות בסוגיא וכו'].

בלימוד לא אליבא דהלכתא, הרבה פעמים אפשר להסתפק שיש הסברים אפשריים, ואחרי שכל אפשרות מובנית להמשיך הלאה. אם אתה רוצה להגיע להכרעה, אתה גם צריך לדון האם יש הוכחות לאחד מההסברים, והאם אפשר לדחות אותן.

לימוד מהיר שמגיע להלכה מצריך קיצורי דרך משמעותיים.

[אני לא דן כרגע האם הרווח עולה על ההפסד, ולמי ובאיזה שלב מתאימה כל דרך, אלא רק להציג את הצד הזה של העניין].

ועוד 3 שנים ללמוד כתובות וגיטין.

בלימוד של כמה שעות לסוגיא אפשר להגיע לעיקרי הסברות וההבנות של כל השיטות השונות (פרט לסוגיות מיוחדות) ומכאן הלימוד של האחרונים נעשה מאוד מאוד קל וברור, כולל נפקא מינות מעשיות של דורנו. מניסיון זה בכלל לא איטי וזה נותן תוצאות חבל על הזמן.
בלימוד לא אליבא דהלכתא (מה שיש ברוב מוחלט של הישיבות) בכלל אין הגעה להלכה ואין כזו מטרה. וגם אם מגיעים - זה בדרך אגב ולא כלימוד שיטתי שמאפשר ידיעת נושאים שלמים מהגמרא להלכה.

התוצאות הן נפלאות- בחור סוף שיעור ב' שמשקיע ועושה חזרות יודע הלכות בשר וחלב ברמה טובה (לא ברמת הדקדוקים של רבנות), הלכות יום כיפור מהגמרא להלכה, הלכות איסורי אכילה של גויים, הלכות פסח ברמה טובה מאוד (כמעט כל שאלה שעולה יש לו כלים לדון בה ולהכריע), והלכות יו"ט כנ"ל.

הוא יודע את הדעות המרכזיות ואת סברותיהן בסוגיא ואת ההגעה להלכה מהמימד הזה.

רחוק מלימוד עיוני הלכתי מעמיק ומקיף.

וחשוב שלפוסקי ההלכה תהיה יכולת עיונית מעמיקה, וחשוב שמי שלומד בלי עמל של הבירור, גם אם דרך הלימוד שלו טובה עבורו, ומעניקה לו ידע היקפי טוב, ידע את ההבדל בין מה שהוא עושה למה שפוסקי ההלכה הגדולים [הן בדורנו, והן בדורות קודמים] עושים, וידע את המגבלות שלו כשהוא בא להכריע.

ואגב, כדאי לדעת שגם בשלושת הבבות ובמסכת כתובות יש הרבה שאלות הלכתיות מעשיות. 

[חשוב לציין את זה גם בשביל מי שלומד אותן, שישים לב לצדדים האלה, וגם למי שלא לומד אותן כי הן לא מספיק הלכתיות בשבילו].

למשל-

האם מותר להיות רועה צאן? האם מותר לעבור בטיול דרך שדות שלא שלך? איזה אבידות אתה חייב להחזיר? האם הנחה על קנייה במזומן ולא בתשלומים, אסורה משום ריבית? מתי חייבים לשלם את שכר הפועל? האם אתה צריך לשלם לטכנאי שביצע תיקון נוסף על מה שביקשת? 

מה המחוייבות של כל אחד מבני הזוג בתחום הפרנסה?

אבל פחות זורקים תיאוריות לאוויר ומנסים לבנות משהו. נצמדים לטקסט ולדעות העיקריות ובאמת מבינים אותם כראוי בלי לנסות לכפות עליהם חידושים רחוקים. 

מלימוד כזה פוסקים הלכה, ולא מלימוד פלפלני שמנסה למצוא פשטים חדשים ולמעשה מפספס את העיקר. וכך לומדי גדולי כל הדורות עד לפני 200 שנה בערך.

כל גדולי הדורות עד לפני מאתיים שנה בערך, אני יכול להציב לך אתגר. תבחר נושא שלמדת לאחרונה, ואני אשתדל למצוא לך שאלה לגביו, מאחד השו"תים החשובים מלפני יותר ממאתיים שנה, ותנסה לכתוב תשובה בעצמך על השאלה הזו [בלי לראות את התשובה בשו"ת], ואח"כ להשוות את מה שכתבת למה שמופיע בשו"ת ותבדוק האם זה דומה. 

לומדים נושא, פורסים את הדעות השונות ואז מנסים לגבש תשובה לשאלה אפשרית. לרוב זה קולע בול לתשובות של אחרונים או ראשונים. כמובן שלא תמיד, הרי אנחנו שיעור ב' והם גדולי הדורות, אבל באופן כללי זה קרוב מאוד כי כך גם הם למדו.

לפעמים יוצא לנו כמו דעה מסוימת ולא כמו הדעה חולקת כי יותר הלכנו בהבנה של צד אחד.

http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=1832&st=&pgnum=27

משו"ת שאגת אריה [השו"ת מלפני כמאתיים חמישים שנה].

הוא עוסק בשאלה הלכתית בענייני או"ח, זמן הזכרת יציאת מצרים ביום.

תראה את החשבונות שהוא עושה לגבי פירוש הסוגיא של ספק קרא ק"ש וספק קרא אמת ויציב.

ברור שאני לא מצפה מתלמיד בשיעור ב' להגיע לרמה של השאגת אריה.

אבל, כשאתה לומד פירוש בסוגיא, אתה בכלל מנסה לבדוק אותו באופן יסודי כזה? 

אפשר לעשות חשבונות כאלה, כשאתה מקדיש סדר אחד לסוגיא?

או שמקדישים להם כמה ימים. לא אמרתי שכל שאלה אפשר בלימוד כזה לפרק, אבל אפשר בהחלט לקבל את הכלים לזה במסגרת לימוד הסוגיא ואז אם עולה שאלה אפשר לנסות לחשוב בכיוונים השונים.

ובנוסף- יש הרבה סוגי פוסקים, שאגת אריה הוא באופן כללי מהפלפלנים והחדים שבהם, כמו נו"ב כו"פ רע"א וכדו'. יש פוסקים הרבה יותר עדינים בסגנון שלהם, ערוה"ש מ"ב גר"א ועוד ועוד, זה לא שהם פחות מעמיקים אבל הסגנון שלהם הוא הרבה יותר לעקוב אחר הסברות המרכזיות בראשונים ולהכריע למעשה בשאלות מציאותיות שעולות עם הדורות.

לקחת כל תירוץ, ולבחון טוב טוב האם הוא מסתדר.

אני לא בטוח שהיית חושב שהסוגיא והתוס' שהשאגת אריה מדבר עליהן קשים במיוחד, בלי שהייתי מביא לך את התשובה הזו.

ובשביל לפסוק הלכה, לא מספיק רק להעלות כיווני חשיבה, צריך גם לדעת לבדוק אותם, וצריך בשביל זה עמל עיוני.

אז נכון שיש 'קיצורי דרך' לרכוש ידע חשוב, שכולל גם הלכה למעשה וגם את עיקרי השיטות והסברות ולפעמים יש מהם רווח גדול, אבל צריך לדעת את המגבלות של הדרך הזו, כשבאים לחדש על בסיסה, או להכריע בין דיעות. וחשוב שיהיו ת"ח שלמדו בדרך עיונית יותר, שיוכלו לברר את הדברים לעומק.

נכון שיש פוסקים פחות פלפלנים משאגת אריה, אבל זה לא בהכרח אומר שהדרך שלהם היא דווקא הדרך שאתה מדבר עליה [למשל, המשנה ברורה שהזכרת, עוסק באופן שיטתי בהרבה מאוד אחרונים].

"...וזה היה המנהג שנהגו לקבוע ישיבות לפלפל בהם סוגיות ודבורים קשים אף על גב שנראה כאבוד זמן אחר שאין מוציאין ממנו לא דין ולא משפט מפני הענין שאמרנו כדי ללמוד להישיר השכל כדי שידע להעמיק הענינים כאשר יבואו לידו כדי שיוציא לאור משפטו..." (מספר סדר היום (לרבי משה בן מכיר, חי בארץ לפני כ400 שנה), סדר הלימוד)

נכון שלפעמים הדרך 'לקבוע ישיבות לפלפל' נגררה לכיוונים מוגזמים, וכבר מחו על זה גדולי ישראל.

כך לומדים גמרא כמו שצריך (גמרא= פלפול וחידוד הבנת טעמי הדינים). 

ואחר כך כאשר נדרשים לשאלה ספציפית אפשר לפתוח אותה בחידוד גדול, למרות שלרוב זה לא נצרך. הרבה פעמים יצא לי לראות סוגיות שהאחרונים ה'יותר פלפלנים' היו לא כ"כ לפי הפשט והסברא הישרה, ודווקא האחרונים הפשטנים יותר שעסקו בלסכם את דעות הראשונים, הגיעו לפסקים יותר ברורים. הלימוד הישר והפשוט מקנה ידיעה יותר טובה ומסודרת ואפשר יותר לפסוק איתה. 

[עם אי אלו הבדלי סגנון בשיטת העיון מהגוש].

לא יודע לגבי מצפה רמון.

בשיעור גמרא בהר עציון או בשיעור מדעים מדוייקים באוניברסיטה

ואם כך, למה לומר דברים נטולי כל דיוק או משמעות?

בס"ד

---- ברוכים הבאים לפורום בני הישיבות --- - בני הישיבות

תודה!

אתה מתכוון שלא לומדים כמו במחלקה לתלמוד באוניברסיטה, או שלא שלא לומדים כמו שתואר בהודעה הזו - לא התכוונתי להעביר ביקורת - אסביר את דברי - בני הישיבות ?

של @אניוהוא נכונים או לא.

אמנם אעיר שהוא מדבר על הדרך הקלאסית של האחרונים, אבל נראה לי שהכוונה היא דווקא לדרך של ישיבות ליטא. [ולא למשל לקצות החושן ואחרונים דומים], וגם שם, זה הקצנה של הדברים. [הרי חידושים קלאסיים של ר' חיים מתחילים מסתירה ברמב"ם]

מצאתי בינתיים מאמר מעניין על שיטת הלימוד של הרב ליכטנשטיין, שקשור לזה-

http://haretzion.org/images/stories/YHE/torah/Brisk%20-%20REKrumbein.pdf

ליישוב סתירות ברמב"ם.

האם הוא חשב שהרמב"ם הגדיר לעצמו את הדברים באותם מונחים, או שהרמב"ם הגיע לזה בדרך אחת, והוא בדרך אחרת, איני יודע.

ולפעמים כן מתחשבים בחידושים כאלה בפסיקת הלכה. [אמנם באופן יחסי לא כ"כ הרבה].

אבל הצורה שהצגת את ההבדל בין הגוש לישיבות אחרות, נראית לי מאוד לא מחמיאה לישיבות האחרות דווקא. ולא ברור איך אפשר להגיע לאותן מסקנות, אם הדרכים כ"כ שונות

וכמדומני, שהדרך של סברות בלי הקפדה על ביסוס, היא רחוקה מאוד מדרכם של הרבה אחרונים. 

[הגר"א הוא דוגמא מאוד קיצונית להקפדה על הביסוס, אבל גם אצל הרבה אחרונים אחרים אפשר לראות שהדברים בנויים על הוכחות ממקורות].

לא צריך לשעבד את כל שיטת הלימוד לדרכו של אחרון אחד.

יש עוד דרכי לימוד, ועוד אחרונים שתקפו את הקשיים מכיוונים אחרים, וכל אחד מהם תורם את חלקו בהבנת הדברים.

גם אלה שעסקו בבירור הגירסא ברמב"ם, תרמו הרבה להבנת כוונתו.

מה שאתה כותב לא מדוייק, באופן שמשנה את המשמעות של העניין.

אם יצא לי לבדוק את זה, אולי אבדוק ואפרט יותר.

לא מוכר לי שרב חיים התעקש שלא יפסקו בדרכו, אם יש לך מקור לזה, מעניין אותי לדעת.

אחפש מקור יותר מדויק

כמדומני ב'אישים ושיטות' יש לזה התייחסות, ויש איזה שהוא סיפור ב'נפש הרב' או ב'מפניני הרב'.

אבל אני חושב שמשם משמע שזה לא בדיוק כמו שאתה מבין את זה.

"דומה שכחו של ר' חיים היה גדול יותר בתורת מפרש ומסביר מאשר בתורת משיב ופוסק. אף הוא עצמו לא נדחק לגבול ההוראה למעשה, לא השיב תשובות לרבנים שואלים מערים אחרות, ולרוב לא נענה לשאלות אף בעירו בבריסק. לכך היו ממונים שם דיינים ומוצי"ם גדולי תורה שהיו כפופים ונכנעים לר' חיים. ואף על פי כן סובבות בחוגי הלומדים הרבה הוראות רבי חיימ'יות, מוסברות בהעמקתו החודרת ובהגיונו הבריא. ניתוחו ההגיוני בא לידי גילוי לא בלבד בשעורים ובשיחות תורניות אלא אף בהוראות ופסקים הגיון זה בא."

"למה בכל זאת נמנע ר' חיים מלעסוק בשאלות ותשובות? יש חושבים שהתרחקותו ממקצוע הוראה באה משום שהיה מיראי ההוראה ירא מהאחריות. לדעתי סיבה אחרת לדבר. רבי חיים הרגיש שלא יוכל ללכת בדרך הכבושה, הוא יהיה מוכרח לפסוק נגד הרגיל והמקובל. בשעה שמוחו הבהיר ושכלו הצלול מראים לו אחרת מהוראת גדולי הפוסקים, לא יתן לו מצפונו הטהור של איש האמת לבטל את דעתו ולהכנע, מוכרח יהיה לבטל את דעתם הם, ובכך לא רצה"

התורה זה לא האמת לאמיתה האלוקית אלא מה שעמ"י פסק

וכן גם אם פסק טעויות

וגם אם זה לא הכוונה הממשית ברמב"ם אם כך נתקבל אז כך פוסקים

לכן ר' חיים לא אהב להורות הלכה

גם אם הדיעה המקובלת בפוסקים להקל.

[כך נראה לי גם מסברא, וגם מכך שמפורסם שבבית בריסק נהגו בחומרות מופלגות].

אבל, נראה שהוא חשב שמותר, ואולי אפילו רצוי, שהוא ימנע מלהורות לאחרים במצב כזה.

לעומת זאת, מופיע שבענייני פיקוח נפש הוא לא היה נשמט מלהורות, אף שגם בעניינים אלה שיטתו שונה מהמקובל. [דרכו לחשוש מאוד לפיקוח נפש, אף בחששות רחוקים ].

החוק של הישיבות הסדר וגבוהות עדיין קיים, בגץ פסל רק את החוק שפוטר לגמרי מגיוס

מה ההבדל בין ישיבה גבוהה לישיבה חרדית מבחינת חוקי הגיוס הצבא?

בגיל 18, אלא בגיל מאוחר יותר.

וגם בישיבות גבוהות אם מישהו ימשיך עד אותו הגיל - הוא יהיה פטור. הלא כן?!

האם יש הבדל חוקי ביניהן?

מי שידחה כל שנה

בסוף יגיע לגיל 26 ויהיה חייב להתגייס, אין פטור.

אני לא באמת מבין בחוקים...

יש מקומות שכן נותנים פטור אחרי גיל 26?

בחור "חרדי" בן 17-18 שיבוא עם אישור מהישיבה כמו לפני 20 שנה - הצבא ידחה לו את השירות?!

מומלץ להתחבר למציאות, ויפה שעה אחת קודם.

הצבא דוחה את השירות למי שמגיש דח"ש ועומד בקריטריונים. ככה זה במדינת חוק. נעים להכיר.

כשהיה צורך

לפחות במכינות הקדם צבאיות (גם החילוניות. גברים עם פרופיל קרבי)

ושום ניסיון כפייה לא הצליח.

ובתחילת המלחמה ממילא כולם הסכימו כי אף אחש לא רצה שיטבחו בו בישיבה אלא העדיף לצאת להילחם בחזית.

אמרו לכל מכינה כמה בחורים עם פרופיל קרבי הם צריכים להביא לגיוס מוקדם יותר

המכינות לא התנגדו כי באמת היה צורך גדול

כאמור דובר גם על מכינות דתיות וגם מעורבות וחילוניות

אבל זה לא שהמכינות התנדבו

הצבא הוריד הוראה והן עשו מה שצריך…

יש לציין אבל שזה באמת היה נקודתי, ולא המשיך מאז באופן קבוע. לדעתי היה רק גל אחד כזה שהקדימו לו את הגיוס. 

אלא הוראה

אני מכירה רק מבעלי תפקידים במכינות לא תורניות

הם לא התנגדו ברמה המשפטית כי באמת היה צורך גדול במדינה, ולמרות הקושי הגדול התייצבו.

אבל זה לא שהתייעצו איתם או ביקשו מהם. אלא אמרו.

נתנו להם להחליט אם הם בוחרים מי התלמידים שיגיעו או שהצבא יבחר בעצמו.

אבל זהו.

כאמור, לא הגישו ערעורים, כן ניסו להידבר. קיבלו על עצמם את המרות ואת המשימה.

רק ציינתי כי כן לקחו בחורים שבדח"ש (ומכינות זה דחש רק של שנה, גג שנה וחצי)

כל בחורי הישיבות החרדים היו ניצבים באופן קבוע בלשכת הגיוס

ודוחים את השירות

ועכשיו זה לא אפשרי

כל הסערה היא סביב הטיפשים והרשעים שהחליטו לייצר מאבק בכוח, ולהפסיק לבוא לצו ראשון ולביצוע הדח"ש.

אבל גם הרשעים האלה הם מסממני הגאולה, כי רק העובדה שאנחנו במדינת ישראל תחת שלטון יהודי בארץ ישראל היא מה שמאפשר לרשעים להרים ראש. אילו היו תחת המגף הגלותי בין הגויים היו מלקקים ונכנעים את הפריץ שלהם.

ההתנהגות שלהם מלמדת על נפלאות ראשית צמיחת גאולתנו. בעל כרחם, אפילו מלאך חרדי רע עונה אמן.

אבל אין מה להתווכח עם הדיבור המגעיל שלך

מי שחוסם אמבולנס בכביש 4,

מי שמזיק לאחרים וגורם להפסדי ענק,

מי שמשקר ביודעין לגבי העובדות,

מי שהוא כפוי טובה שאין הקב"ה והוא יכולים לדור בעולם אחד,

מי שמעקם את התורה ומעוות ועושה אותה קרדום לחפור בה.

זה מגעיל. זה באמת מגעיל.

אבל גם זה חלק מסימני הגאולה ב"ה.

וגם הם יחזרו בתשובה, ונקווה שמוקדם ולא מאוחר.

עד אז כל בחור היה מגיש דיחוי, למעט פלג קטן יחסית שנקרא "הפלג הירושלמי".

בשנה האחרונה בשל פקיעת החוק (בהוראת הבג"צ), בוטלו כל הסדרי הדיחוי, וכעת כל בחור ישיבה שלא מתגייס נחשב לעריק.

לא זו בלבד, היה זמן שבחורים מישיבת הסדר חרדית חדשה שכן בחרו להתגייס, נעצרו קודם כל כעונש על עריקתם עד עכשיו.

בעיניים חרדיות, זה מראה כמה ה"פלג" צדק...

דעתי האישית היא שכמו בהרבה תחומים 2 הצדדים צודקים.

צודק הציבור בישראל שכבר לא יכול להכיל מצב בו ציבור שלם בהגדרה מקבל פטור מחובה בסיסית הקיימת לכל צעיר בישראל, ולא רק שמקבל פטור גם נוטה לנהוג באטימות וכמעט ניכור ב"שלוות עולמים" כשיש הרוגים רבים ל"ע, אנשים שנפגעה פרנסתם/שלום ביתם וכיוצא בזה.

צודק במידה מסוימת גם הציבור החרדי שרגיש לנסיון לשנות אותו, ולכן נוטה להסתגר בחשדנות, במיוחד מול גופים כמו הצבא, שלפחות כלפי חוץ לא נראה שמכבד את הדתלי"ם בלשון המעטה.

וכשאחרי כל זה עוצרים באישון ליל בחורי ישיבה תמימים שבסך הכול הקשיבו לרבותיהם, זה מעורר קונוטציות לרעיון של "גזירת שמד" שאז צריך למסור את הנפש אפילו על "ערקתא דמסאנא".

צודקים מי שעונה להם כנגד, שקודם כל- בפיקוח נפש הרבה דברים נדחים, בנוסף, לא שמענו אמירה ברורה ממנהיגי הציבור החרדי באלו תנאים כן ירצו להתגייס.

בנוסף, אם באמת החרדים חושבים שחוק בסיסי במדינה בעייתי כל כך מבחינה הלכתית, הייתי ממליץ שיתמכו ברעיון הרדיקלי שהגיע דווקא מהקפלניסטים של "תנועת ההיפרדות".

מעניין אותי מה דעתכם על התכנית של "מרן" משה פייגלין? ישימה? ריאלית?
כאן הוא מסביר אותה בפרוטרוט

וב3 שנים האחרונות הסתובבתי הרבה בתל השומר.

אני לא רוצה להיכנס לויכוח הרעיוני כי הוא כבר נעשה ונחפר, ולא תהיה בזה תועלת נוספת. מעשית, הישיבות הגבוהות הסרוגות ממשיכות להתנהל כרגיל. מעשית, הליטאים ממשיכים כרגיל.

איפה יש בעיות? רק בפלג, ובכמה ספרדים.

אין לי מושג אלו קבוצות אתה רואה, והאם הם בחודשים האחרונים, אבל חסר לך מידע.

הנה, מגוגל ראשוני(בעזרת ai גם כן)
⚖️ בג"ץ 5819/24 אכיפת חובת הגיוס על תלמידי הישיבות – צו מוחלט!

אין פה ביטול של פונקצית הדח"ש עצמה. זה ממשיך, ומי שעושה את זה אין עילה לעצור אותו.

כל הישיבות הליטאיות הרגילות (שלא קשורות לפלג)

היו מתייצבות בלשכת הגיוס עד לפני שנה בערך

מלפני שנה פלוס, אין אפשרות לדחות שוב את הגיוס

בפסק דין

אני רק יודעת שלא נותנים להם להמשיך לדחות שירות

מאז שפג תוקף החוק הקודם

הם למשל לא יוצאים לחו"ל כי הם יודעים שהם יעצרו בנתבג

הסיבה שאתה חושב שהבעיות אצל הפלג וספרדים כי הם בעיקר נעצרים בגלל מעצר אחר שלא קשור לגיוס

(בגלל הפגנה לא חוקית/ עברת תנועה/ נסיון יציאה מהארץ ועוד)

ואז מעבירים אותם למשטרה צבאית

לבחור רגיל ומודע למצבו אין הרבה סיבות להיעצר וממילא לא מועבר לצבא

אלא אם כן ישנו פסק דין אחר שאני מפספס. אם כן, אשמח להפניה.

אל המשבר החוקתי ומעבר לו: גיוס בני הישיבות לצה"ל

והנה הסבר על דחית שירות למוסדות בהסדר

מתגייסים | דחיית גיוס לטובת מסלולים תורניים

קצת כמו שהיה לפני

נניח בני ישיבות הסדר שסיימו את החלק הצבאי, ועכשיו שוב בישיבה- נחשבים עדיין מחויילים, ולכן בעת הצורך יוכלו לקחת אותם לתפקיד שוב (והם אפילו לא ייחשבו מילואים)

ישיבות גבוהות זה באמת מעניין איך עושים.

יכול להיות שבגלל שביינישים סרוגים בישיבות גבוהות עפ רוב התחילו הליכים צבאיים (צו ראשון בכיתה י"א וכו)- הצבא קל יותר איתם.

חרדים שלא מתכננים להתגייס, באים ללשכת הגיוס אך עושים הליך מקוצר רק בשביל להיכנס למעמד בן ישיבה, אך לא עושים דפ"ר, ריאיון, בדיקות רפואיות וכו.

מדברת כמובן על מה שהיה כשתורתו אומנותו עוד היה בתוקף.

כלומר בחור בן 19 חרדי שהלך לישיבה גבוהה - עוד לא עשה את הליכי הצו הראשון המלאים.

בחור בן 19 דת"ל - כנראה הגיע בתיכון לעשות צו ראשון, ואולי גם התחיל במיונים כלשהם.

מבחינת הצבא זה נראה שונה מאוד. 

בסביבה שלי מעלות לא נחשבים חנונים

אני לא יודע מה הטווח שלך שאליו אתה משווה

אבל בוא נגיד ביחס למרכז הר המור והגוש, אז לא

הם ממש לא חנונים

אם אתה משווה למצפה רמון שדרות ויפו למשל אז כן הם יכולים להיחשב חנונים

בכללי על סטיגמות, יש כאלה שיותר נכונות וכאלה שפחות...

בסוף כל אחד יכול להמציא סטיגמה מהחוייה שלו על מקום מסוים, זה לא הופך את זה אוטומטית לנכון

שנית - עקרונית אי אפשר, אולי דרך קשרים באיגוד?

לק"י

וממליצה לך להזהר עם הודעות באישי.

לא לגלוש להתכתבויות אישיות מידי או לתת פרטים אישיים.

רק דבר אחד לא מובן לי - אתה רוצה לרשום את האחיין שלך? אתה האפטרופוס החוקי שלו?

אם הוא מחפש דוקא הכנה פיזית לצבא הוא יוכל למצוא את זה בעיקר במכינות.

יש מכינות בסגנון קרוב לישיבה, עם רמות לימוד שונות. ישיבות בסגנון של מכינה אני לא בטוח שקיים.

ישיבות לעומת זאת בדרך כלל מתמקדות בהכנה הרוחנית והערכית לצבא ופחות בפיזית.

ואם הוא מחפש בעיקר פחות לימודי גמרא, יש ישיבות הסדר שאפשר למצוא בהן את זה. או פחות לימודי גמרא, או הנגשה משמעותית הרבה יותר, וסגנון שונה של התלמידים.

לא מכיר אישית, אבל נשמע מתאים למה שכתבת

ומה הוא רוצה?

אם לא מתאים לו לשבת ולשקוד על תלמודו, למה לעשות מסגרת של הסדר?

(כמעט אשאל, מה ההצדקה לעשות פחות מכולם צבא, למי שלא יושב ושוקד על תלמודו?)

כמובן, יש ישיבות הסדר פחות עמוסות ושיש בהן יותר לימודי אמונה וכד'. אולי מעלה אפרים תתאים, אבל צריך לדייק מה רוצים.

הוא פחות מתחבר ללימודי גמרא, אני מעדיף שיתגייס במסגרת הסדר כדי שיתגייס ביחד עם החבר'ה גם אם הוא יחליט לחתום ויתור בהמשך.

אם היתה מכינה עם גיוס של החבר'ה ביחד זה היה השילוב המושלם.

סליחה שאני לא בדיוק עונה לשאלתך, אבל עד כאן לא כתבת מילה אחת על מה הוא רוצה, רק על מה אתה רוצה. אם מה שאתה מחפש, זה מה שהוא רוצה, תתעלם מהמשך ההודעה שלי, תבדקו אולי ישיבת ההסדר מעלה אפרים יכולה להתאים.

זה יפה וטוב שאתה רוצה שהוא ילמד בישיבה, אבל צריך להפנים שלכיתה א' אנחנו רושמים את הילד, לכיתה ט' בשיח עם הנער, עדיין אנחנו רושמים. לשיעור א' הבחור בוגר ורושם את עצמו למקום שליבו חפץ.

טוב מאוד אם יש לכם שיח פתוח וכנה, כזה שאתה מצליח להיות קשוב לבנך ולמה שמעניין אותו, למה שמטריד אותו למה שמשמעותי לו בחיים ואתה גם יכול להכווין אותו, לעזור לו למקד נכון לשוחח על סדרי עדיפויות וכד'.

אבל, אין יותר גרוע מהורה שמנסה לכפות על ילדיו הבוגרים את חלומותיו שלו, כשזה לא מתאים לבחור עצמו. לאורך השנים ראיתי יותר מידי פעמים, שדווקא אלו שלהורים שלהם היה מאוד ברור מה הבחור אמור לעשות כשלבחור זה לא התאים - בעטו הכי רחוק וההורים הפסיקו להיות בשבילם כתובת משמעותית, לא רק בנושא הספציפי, אלא בכלל.

ברור שזה בתיאום אתו, אני לא יכפה עליו משהו שהוא לא רוצה.

מאחר ויש כל כך הרבה ישיבות בסגנונות שונים, חכמת המונים והמלצות אישיות זאת דרך לףשיכולה לעזור לקבל החלטה

ישיבות גם שולחות נציגים לדבר בישיבות התיכוניות ולהציג את עצמן, שינסה לראות למה הוא מתחבר.

אגב, מאוד ממליץ לעשות שבו"שים אמתיים, של כמה ימים טובים כולל שבת. אם מגיעים למקום רק לכמה שעות, כמו שעושים הרבה חבר'ה היום, לא באמת מתרשמים מאווירה של מקום.

נהריה - יש אפילו חדר כושר

איתמר אווירה קרובה מאוד למכינה ישיבתית,

 אני לא רוצה להוציא שם רע אבל רוב ישיבות ההסדר אין לימודיפ רציניים אז הם דיי דומות למכינות (יש זמן לאימונים פייזים וכמובן מנטלים והכנה לצבא מכל הבחינות גם ההלכתית וגם תמיכה של רמים בזמן השירות) ... כמעט כל ישיבת ההסדר  בלי 3 סדרי גמרא.... 

האלה שיותר קרובות לישיבות גבההות (אווירה יותר רצינית) זה ישיבות כמו מעלה אדמים, הגוש, כרם ביבנה, מדברה כעדן שבי חברון וכו' 
החסרתי הרבה שיובת זה בהערכה גסה מאוד שהשם יסלח לי , כל השאר בערך זה באמצע בין ממש רציני לבין אווירה של מכינה 

יש כשבעים ישיבות הסדר, יש בהן סגנונות שונים ומגוונים. חלקן באמת עם הרבה לימודי אמונה ואווירה יותר משוחררת. בחלק גדול, רבות מאוד ממה שציינת יש בהחלט שלושה סדרי גמרא ולימוד רציני מאוד.

(לא שזה מאוד משנה, שבי חברון היא ישיבה גבוהה, גם מדברה כעדן מוגדרת כישיבה גבוהה, למרות שאפשר לעשות שם הסדר והרוב עושים בשלב מסויים מאוחר מהסדר רגיל).

אך אין בכוונתי להוציא לעז וידוע שיש ישיבות עם יותר או פחות שבאבניקים ואווירה יותר או פחותץ לוחצת וכזה 

מכיר מלא שעשו הסדר משני הישיבות הנל ואני יודע שכל שיעור שם עושים יוצאים הרבה להסדר אח שלי היה איתם במחלקה . לכן אני הזכרתי אותם בתור ישיבות ההסדר , יש לי גם חברים שעזבו ישיבות כמו מרכז ובית אל בשביל לעשות ההסדר...
לכן אני אומר שמבחינתי ישיבה שאפשרי לעשות בה ההסדר בלי לעזוב את הישיבה היא הסדר לא משנה לי איך קוראים לה מבחוץ, לצורך הדוגמא ישיבת איתמר נקראת ישיבה גבוהה 

אך למעשה הרב יהושוע וון דייק יותר מסתם מעודד את הבחורים לעשות ההסדר (יצא לי לעשות איתו שיחה בנדון) ויוצא שבשיעור אולי אחד או שניים עושים גבוהה והשאר ההסדר....