בקרני שומרון הר ברכה ועוד ישיבות לומדים 'אליבא דהלכתא' כלומר לימוד שנועד להביא לידיעת ההלכה, לראיית הקו החורז בין התורה למשנה לגמרא ראשונים אחרונים והלכה, הרעיון הוא שגמרא זה לא מקצוע בפני עצמו והוא מעולם לא היה אמור להיות כזה, עניינה של הגמרא היא ספר הוראות ובירורים הלכתיים, כיוון שכך אם לומדים את הגמרא שלא על מנת להגיע להלכה- מפספסים את המטרה לגמרי. ועין באורות התורה שתורה לשמה זה תורה שנועדה להופיע את החוכמה הא-לוהית כמה שיותר בעולם המעשה, ולכן גדול תלמוד שמביא לידי מעשה.

א. "לולי תורתך שעשועי" יש מי שמפרש זאת כהתענגות על התורה מעצם הלימוד עצמו וכיוון שכך לאו דווקא ההגעה להלכה.

ב. ניתן להסביר את המימרא שהבאת גם כך: "גדול תלמוד! (למה?) שמביא לידי מעשה" אבל לא בהכרח "גדול, תלמוד שמביא לידי מעשה".

לא באתי ממש לחלוק אלא לחדד.

ב. אפשר להסביר, אבל לא כך מסבירים, ולא כך למדו כל הדורות. בדורות האחרונים התחדשה שיטת למדה כתגובה לתנועת ההשכלה. למעשה לא כך היה הלימוד מעולם, ועד היום ישיבות ספרדיות משמרות את השיטות הישנות. ישנן הוראות של הרבה אחרונים (ש"ך שו"ע הרב ועוד) שצריך להקדים את הלימוד המעשי משום שזו המצווה העיקרית.

עיסוק אינטנסיבי בתוספות ורשב"א, משנה למלך ומחנה אפרים, קצות נתיבות ורבי עקיבא איגר, הוא חלק משיטת הלימוד הרצויה בעיניך?

א. בחירת מסכת כמה שיותר מעשית.

ב. הגעה להלכה בסוף.

הרבה פעמים מתעסקים המון באחרונים ובגלל זה לא מגיעים להלכה או שלומדים בקצב איטי להחריד. זו בעיה מבחינתי.

להלכה ולא בשאלות שאין להן נפקא מינא, אבל כל מה שהלכתי תלמד בצורה עיונית הלימוד שלך יהיה הרבה יותר איטי מהלימוד הישיבתי הרגיל.

[לשם הדוגמא, לא להסתפק בזה שהמגן אברהם הבין כך בתוס', וכך פסק להלכה, אלא לנסות להבין בעצמך האם זה מה שיוצא מדברי תוס', והאם אפשר להסביר אחרת, או לנסות להבין בכל אחד מהראשונים בסוגיא מה הסברא, ולפי מזה מה יהיה הדין בנידון חדש שהתחדש בדורות האחרונים, ומה ההוכחות של פוסקי דורינו שדנו באותו נידון חדש, ואיך החולקים ענו עליהן, והאם התשובות מתיישבות בסוגיא וכו'].

בלימוד לא אליבא דהלכתא, הרבה פעמים אפשר להסתפק שיש הסברים אפשריים, ואחרי שכל אפשרות מובנית להמשיך הלאה. אם אתה רוצה להגיע להכרעה, אתה גם צריך לדון האם יש הוכחות לאחד מההסברים, והאם אפשר לדחות אותן.

לימוד מהיר שמגיע להלכה מצריך קיצורי דרך משמעותיים.

[אני לא דן כרגע האם הרווח עולה על ההפסד, ולמי ובאיזה שלב מתאימה כל דרך, אלא רק להציג את הצד הזה של העניין].

ועוד 3 שנים ללמוד כתובות וגיטין.

בלימוד של כמה שעות לסוגיא אפשר להגיע לעיקרי הסברות וההבנות של כל השיטות השונות (פרט לסוגיות מיוחדות) ומכאן הלימוד של האחרונים נעשה מאוד מאוד קל וברור, כולל נפקא מינות מעשיות של דורנו. מניסיון זה בכלל לא איטי וזה נותן תוצאות חבל על הזמן.
בלימוד לא אליבא דהלכתא (מה שיש ברוב מוחלט של הישיבות) בכלל אין הגעה להלכה ואין כזו מטרה. וגם אם מגיעים - זה בדרך אגב ולא כלימוד שיטתי שמאפשר ידיעת נושאים שלמים מהגמרא להלכה.

התוצאות הן נפלאות- בחור סוף שיעור ב' שמשקיע ועושה חזרות יודע הלכות בשר וחלב ברמה טובה (לא ברמת הדקדוקים של רבנות), הלכות יום כיפור מהגמרא להלכה, הלכות איסורי אכילה של גויים, הלכות פסח ברמה טובה מאוד (כמעט כל שאלה שעולה יש לו כלים לדון בה ולהכריע), והלכות יו"ט כנ"ל.

הוא יודע את הדעות המרכזיות ואת סברותיהן בסוגיא ואת ההגעה להלכה מהמימד הזה.

רחוק מלימוד עיוני הלכתי מעמיק ומקיף.

וחשוב שלפוסקי ההלכה תהיה יכולת עיונית מעמיקה, וחשוב שמי שלומד בלי עמל של הבירור, גם אם דרך הלימוד שלו טובה עבורו, ומעניקה לו ידע היקפי טוב, ידע את ההבדל בין מה שהוא עושה למה שפוסקי ההלכה הגדולים [הן בדורנו, והן בדורות קודמים] עושים, וידע את המגבלות שלו כשהוא בא להכריע.

ואגב, כדאי לדעת שגם בשלושת הבבות ובמסכת כתובות יש הרבה שאלות הלכתיות מעשיות. 

[חשוב לציין את זה גם בשביל מי שלומד אותן, שישים לב לצדדים האלה, וגם למי שלא לומד אותן כי הן לא מספיק הלכתיות בשבילו].

למשל-

האם מותר להיות רועה צאן? האם מותר לעבור בטיול דרך שדות שלא שלך? איזה אבידות אתה חייב להחזיר? האם הנחה על קנייה במזומן ולא בתשלומים, אסורה משום ריבית? מתי חייבים לשלם את שכר הפועל? האם אתה צריך לשלם לטכנאי שביצע תיקון נוסף על מה שביקשת? 

מה המחוייבות של כל אחד מבני הזוג בתחום הפרנסה?

אבל פחות זורקים תיאוריות לאוויר ומנסים לבנות משהו. נצמדים לטקסט ולדעות העיקריות ובאמת מבינים אותם כראוי בלי לנסות לכפות עליהם חידושים רחוקים. 

מלימוד כזה פוסקים הלכה, ולא מלימוד פלפלני שמנסה למצוא פשטים חדשים ולמעשה מפספס את העיקר. וכך לומדי גדולי כל הדורות עד לפני 200 שנה בערך.

כל גדולי הדורות עד לפני מאתיים שנה בערך, אני יכול להציב לך אתגר. תבחר נושא שלמדת לאחרונה, ואני אשתדל למצוא לך שאלה לגביו, מאחד השו"תים החשובים מלפני יותר ממאתיים שנה, ותנסה לכתוב תשובה בעצמך על השאלה הזו [בלי לראות את התשובה בשו"ת], ואח"כ להשוות את מה שכתבת למה שמופיע בשו"ת ותבדוק האם זה דומה. 

לומדים נושא, פורסים את הדעות השונות ואז מנסים לגבש תשובה לשאלה אפשרית. לרוב זה קולע בול לתשובות של אחרונים או ראשונים. כמובן שלא תמיד, הרי אנחנו שיעור ב' והם גדולי הדורות, אבל באופן כללי זה קרוב מאוד כי כך גם הם למדו.

לפעמים יוצא לנו כמו דעה מסוימת ולא כמו הדעה חולקת כי יותר הלכנו בהבנה של צד אחד.

http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=1832&st=&pgnum=27

משו"ת שאגת אריה [השו"ת מלפני כמאתיים חמישים שנה].

הוא עוסק בשאלה הלכתית בענייני או"ח, זמן הזכרת יציאת מצרים ביום.

תראה את החשבונות שהוא עושה לגבי פירוש הסוגיא של ספק קרא ק"ש וספק קרא אמת ויציב.

ברור שאני לא מצפה מתלמיד בשיעור ב' להגיע לרמה של השאגת אריה.

אבל, כשאתה לומד פירוש בסוגיא, אתה בכלל מנסה לבדוק אותו באופן יסודי כזה? 

אפשר לעשות חשבונות כאלה, כשאתה מקדיש סדר אחד לסוגיא?

או שמקדישים להם כמה ימים. לא אמרתי שכל שאלה אפשר בלימוד כזה לפרק, אבל אפשר בהחלט לקבל את הכלים לזה במסגרת לימוד הסוגיא ואז אם עולה שאלה אפשר לנסות לחשוב בכיוונים השונים.

ובנוסף- יש הרבה סוגי פוסקים, שאגת אריה הוא באופן כללי מהפלפלנים והחדים שבהם, כמו נו"ב כו"פ רע"א וכדו'. יש פוסקים הרבה יותר עדינים בסגנון שלהם, ערוה"ש מ"ב גר"א ועוד ועוד, זה לא שהם פחות מעמיקים אבל הסגנון שלהם הוא הרבה יותר לעקוב אחר הסברות המרכזיות בראשונים ולהכריע למעשה בשאלות מציאותיות שעולות עם הדורות.

לקחת כל תירוץ, ולבחון טוב טוב האם הוא מסתדר.

אני לא בטוח שהיית חושב שהסוגיא והתוס' שהשאגת אריה מדבר עליהן קשים במיוחד, בלי שהייתי מביא לך את התשובה הזו.

ובשביל לפסוק הלכה, לא מספיק רק להעלות כיווני חשיבה, צריך גם לדעת לבדוק אותם, וצריך בשביל זה עמל עיוני.

אז נכון שיש 'קיצורי דרך' לרכוש ידע חשוב, שכולל גם הלכה למעשה וגם את עיקרי השיטות והסברות ולפעמים יש מהם רווח גדול, אבל צריך לדעת את המגבלות של הדרך הזו, כשבאים לחדש על בסיסה, או להכריע בין דיעות. וחשוב שיהיו ת"ח שלמדו בדרך עיונית יותר, שיוכלו לברר את הדברים לעומק.

נכון שיש פוסקים פחות פלפלנים משאגת אריה, אבל זה לא בהכרח אומר שהדרך שלהם היא דווקא הדרך שאתה מדבר עליה [למשל, המשנה ברורה שהזכרת, עוסק באופן שיטתי בהרבה מאוד אחרונים].

"...וזה היה המנהג שנהגו לקבוע ישיבות לפלפל בהם סוגיות ודבורים קשים אף על גב שנראה כאבוד זמן אחר שאין מוציאין ממנו לא דין ולא משפט מפני הענין שאמרנו כדי ללמוד להישיר השכל כדי שידע להעמיק הענינים כאשר יבואו לידו כדי שיוציא לאור משפטו..." (מספר סדר היום (לרבי משה בן מכיר, חי בארץ לפני כ400 שנה), סדר הלימוד)

נכון שלפעמים הדרך 'לקבוע ישיבות לפלפל' נגררה לכיוונים מוגזמים, וכבר מחו על זה גדולי ישראל.

כך לומדים גמרא כמו שצריך (גמרא= פלפול וחידוד הבנת טעמי הדינים). 

ואחר כך כאשר נדרשים לשאלה ספציפית אפשר לפתוח אותה בחידוד גדול, למרות שלרוב זה לא נצרך. הרבה פעמים יצא לי לראות סוגיות שהאחרונים ה'יותר פלפלנים' היו לא כ"כ לפי הפשט והסברא הישרה, ודווקא האחרונים הפשטנים יותר שעסקו בלסכם את דעות הראשונים, הגיעו לפסקים יותר ברורים. הלימוד הישר והפשוט מקנה ידיעה יותר טובה ומסודרת ואפשר יותר לפסוק איתה. 

[עם אי אלו הבדלי סגנון בשיטת העיון מהגוש].

לא יודע לגבי מצפה רמון.

בשיעור גמרא בהר עציון או בשיעור מדעים מדוייקים באוניברסיטה

ואם כך, למה לומר דברים נטולי כל דיוק או משמעות?

בס"ד

---- ברוכים הבאים לפורום בני הישיבות --- - בני הישיבות

תודה!

אתה מתכוון שלא לומדים כמו במחלקה לתלמוד באוניברסיטה, או שלא שלא לומדים כמו שתואר בהודעה הזו - לא התכוונתי להעביר ביקורת - אסביר את דברי - בני הישיבות ?

של @אניוהוא נכונים או לא.

אמנם אעיר שהוא מדבר על הדרך הקלאסית של האחרונים, אבל נראה לי שהכוונה היא דווקא לדרך של ישיבות ליטא. [ולא למשל לקצות החושן ואחרונים דומים], וגם שם, זה הקצנה של הדברים. [הרי חידושים קלאסיים של ר' חיים מתחילים מסתירה ברמב"ם]

מצאתי בינתיים מאמר מעניין על שיטת הלימוד של הרב ליכטנשטיין, שקשור לזה-

http://haretzion.org/images/stories/YHE/torah/Brisk%20-%20REKrumbein.pdf

ליישוב סתירות ברמב"ם.

האם הוא חשב שהרמב"ם הגדיר לעצמו את הדברים באותם מונחים, או שהרמב"ם הגיע לזה בדרך אחת, והוא בדרך אחרת, איני יודע.

ולפעמים כן מתחשבים בחידושים כאלה בפסיקת הלכה. [אמנם באופן יחסי לא כ"כ הרבה].

אבל הצורה שהצגת את ההבדל בין הגוש לישיבות אחרות, נראית לי מאוד לא מחמיאה לישיבות האחרות דווקא. ולא ברור איך אפשר להגיע לאותן מסקנות, אם הדרכים כ"כ שונות

וכמדומני, שהדרך של סברות בלי הקפדה על ביסוס, היא רחוקה מאוד מדרכם של הרבה אחרונים. 

[הגר"א הוא דוגמא מאוד קיצונית להקפדה על הביסוס, אבל גם אצל הרבה אחרונים אחרים אפשר לראות שהדברים בנויים על הוכחות ממקורות].

לא צריך לשעבד את כל שיטת הלימוד לדרכו של אחרון אחד.

יש עוד דרכי לימוד, ועוד אחרונים שתקפו את הקשיים מכיוונים אחרים, וכל אחד מהם תורם את חלקו בהבנת הדברים.

גם אלה שעסקו בבירור הגירסא ברמב"ם, תרמו הרבה להבנת כוונתו.

מה שאתה כותב לא מדוייק, באופן שמשנה את המשמעות של העניין.

אם יצא לי לבדוק את זה, אולי אבדוק ואפרט יותר.

לא מוכר לי שרב חיים התעקש שלא יפסקו בדרכו, אם יש לך מקור לזה, מעניין אותי לדעת.

אחפש מקור יותר מדויק

כמדומני ב'אישים ושיטות' יש לזה התייחסות, ויש איזה שהוא סיפור ב'נפש הרב' או ב'מפניני הרב'.

אבל אני חושב שמשם משמע שזה לא בדיוק כמו שאתה מבין את זה.

"דומה שכחו של ר' חיים היה גדול יותר בתורת מפרש ומסביר מאשר בתורת משיב ופוסק. אף הוא עצמו לא נדחק לגבול ההוראה למעשה, לא השיב תשובות לרבנים שואלים מערים אחרות, ולרוב לא נענה לשאלות אף בעירו בבריסק. לכך היו ממונים שם דיינים ומוצי"ם גדולי תורה שהיו כפופים ונכנעים לר' חיים. ואף על פי כן סובבות בחוגי הלומדים הרבה הוראות רבי חיימ'יות, מוסברות בהעמקתו החודרת ובהגיונו הבריא. ניתוחו ההגיוני בא לידי גילוי לא בלבד בשעורים ובשיחות תורניות אלא אף בהוראות ופסקים הגיון זה בא."

"למה בכל זאת נמנע ר' חיים מלעסוק בשאלות ותשובות? יש חושבים שהתרחקותו ממקצוע הוראה באה משום שהיה מיראי ההוראה ירא מהאחריות. לדעתי סיבה אחרת לדבר. רבי חיים הרגיש שלא יוכל ללכת בדרך הכבושה, הוא יהיה מוכרח לפסוק נגד הרגיל והמקובל. בשעה שמוחו הבהיר ושכלו הצלול מראים לו אחרת מהוראת גדולי הפוסקים, לא יתן לו מצפונו הטהור של איש האמת לבטל את דעתו ולהכנע, מוכרח יהיה לבטל את דעתם הם, ובכך לא רצה"

התורה זה לא האמת לאמיתה האלוקית אלא מה שעמ"י פסק

וכן גם אם פסק טעויות

וגם אם זה לא הכוונה הממשית ברמב"ם אם כך נתקבל אז כך פוסקים

לכן ר' חיים לא אהב להורות הלכה

גם אם הדיעה המקובלת בפוסקים להקל.

[כך נראה לי גם מסברא, וגם מכך שמפורסם שבבית בריסק נהגו בחומרות מופלגות].

אבל, נראה שהוא חשב שמותר, ואולי אפילו רצוי, שהוא ימנע מלהורות לאחרים במצב כזה.

לעומת זאת, מופיע שבענייני פיקוח נפש הוא לא היה נשמט מלהורות, אף שגם בעניינים אלה שיטתו שונה מהמקובל. [דרכו לחשוש מאוד לפיקוח נפש, אף בחששות רחוקים ].

אם הוא מחפש דוקא הכנה פיזית לצבא הוא יוכל למצוא את זה בעיקר במכינות.

יש מכינות בסגנון קרוב לישיבה, עם רמות לימוד שונות. ישיבות בסגנון של מכינה אני לא בטוח שקיים.

ישיבות לעומת זאת בדרך כלל מתמקדות בהכנה הרוחנית והערכית לצבא ופחות בפיזית.

ואם הוא מחפש בעיקר פחות לימודי גמרא, יש ישיבות הסדר שאפשר למצוא בהן את זה. או פחות לימודי גמרא, או הנגשה משמעותית הרבה יותר, וסגנון שונה של התלמידים.

לא מכיר אישית, אבל נשמע מתאים למה שכתבת

ומה הוא רוצה?

אם לא מתאים לו לשבת ולשקוד על תלמודו, למה לעשות מסגרת של הסדר?

(כמעט אשאל, מה ההצדקה לעשות פחות מכולם צבא, למי שלא יושב ושוקד על תלמודו?)

כמובן, יש ישיבות הסדר פחות עמוסות ושיש בהן יותר לימודי אמונה וכד'. אולי מעלה אפרים תתאים, אבל צריך לדייק מה רוצים.

הוא פחות מתחבר ללימודי גמרא, אני מעדיף שיתגייס במסגרת הסדר כדי שיתגייס ביחד עם החבר'ה גם אם הוא יחליט לחתום ויתור בהמשך.

אם היתה מכינה עם גיוס של החבר'ה ביחד זה היה השילוב המושלם.

סליחה שאני לא בדיוק עונה לשאלתך, אבל עד כאן לא כתבת מילה אחת על מה הוא רוצה, רק על מה אתה רוצה. אם מה שאתה מחפש, זה מה שהוא רוצה, תתעלם מהמשך ההודעה שלי, תבדקו אולי ישיבת ההסדר מעלה אפרים יכולה להתאים.

זה יפה וטוב שאתה רוצה שהוא ילמד בישיבה, אבל צריך להפנים שלכיתה א' אנחנו רושמים את הילד, לכיתה ט' בשיח עם הנער, עדיין אנחנו רושמים. לשיעור א' הבחור בוגר ורושם את עצמו למקום שליבו חפץ.

טוב מאוד אם יש לכם שיח פתוח וכנה, כזה שאתה מצליח להיות קשוב לבנך ולמה שמעניין אותו, למה שמטריד אותו למה שמשמעותי לו בחיים ואתה גם יכול להכווין אותו, לעזור לו למקד נכון לשוחח על סדרי עדיפויות וכד'.

אבל, אין יותר גרוע מהורה שמנסה לכפות על ילדיו הבוגרים את חלומותיו שלו, כשזה לא מתאים לבחור עצמו. לאורך השנים ראיתי יותר מידי פעמים, שדווקא אלו שלהורים שלהם היה מאוד ברור מה הבחור אמור לעשות כשלבחור זה לא התאים - בעטו הכי רחוק וההורים הפסיקו להיות בשבילם כתובת משמעותית, לא רק בנושא הספציפי, אלא בכלל.

ברור שזה בתיאום אתו, אני לא יכפה עליו משהו שהוא לא רוצה.

מאחר ויש כל כך הרבה ישיבות בסגנונות שונים, חכמת המונים והמלצות אישיות זאת דרך לףשיכולה לעזור לקבל החלטה

ישיבות גם שולחות נציגים לדבר בישיבות התיכוניות ולהציג את עצמן, שינסה לראות למה הוא מתחבר.

אגב, מאוד ממליץ לעשות שבו"שים אמתיים, של כמה ימים טובים כולל שבת. אם מגיעים למקום רק לכמה שעות, כמו שעושים הרבה חבר'ה היום, לא באמת מתרשמים מאווירה של מקום.

נהריה - יש אפילו חדר כושר

איתמר אווירה קרובה מאוד למכינה ישיבתית,

 אני לא רוצה להוציא שם רע אבל רוב ישיבות ההסדר אין לימודיפ רציניים אז הם דיי דומות למכינות (יש זמן לאימונים פייזים וכמובן מנטלים והכנה לצבא מכל הבחינות גם ההלכתית וגם תמיכה של רמים בזמן השירות) ... כמעט כל ישיבת ההסדר  בלי 3 סדרי גמרא.... 

האלה שיותר קרובות לישיבות גבההות (אווירה יותר רצינית) זה ישיבות כמו מעלה אדמים, הגוש, כרם ביבנה, מדברה כעדן שבי חברון וכו' 
החסרתי הרבה שיובת זה בהערכה גסה מאוד שהשם יסלח לי , כל השאר בערך זה באמצע בין ממש רציני לבין אווירה של מכינה 

יש כשבעים ישיבות הסדר, יש בהן סגנונות שונים ומגוונים. חלקן באמת עם הרבה לימודי אמונה ואווירה יותר משוחררת. בחלק גדול, רבות מאוד ממה שציינת יש בהחלט שלושה סדרי גמרא ולימוד רציני מאוד.

(לא שזה מאוד משנה, שבי חברון היא ישיבה גבוהה, גם מדברה כעדן מוגדרת כישיבה גבוהה, למרות שאפשר לעשות שם הסדר והרוב עושים בשלב מסויים מאוחר מהסדר רגיל).

אך אין בכוונתי להוציא לעז וידוע שיש ישיבות עם יותר או פחות שבאבניקים ואווירה יותר או פחותץ לוחצת וכזה 

מכיר מלא שעשו הסדר משני הישיבות הנל ואני יודע שכל שיעור שם עושים יוצאים הרבה להסדר אח שלי היה איתם במחלקה . לכן אני הזכרתי אותם בתור ישיבות ההסדר , יש לי גם חברים שעזבו ישיבות כמו מרכז ובית אל בשביל לעשות ההסדר...
לכן אני אומר שמבחינתי ישיבה שאפשרי לעשות בה ההסדר בלי לעזוב את הישיבה היא הסדר לא משנה לי איך קוראים לה מבחוץ, לצורך הדוגמא ישיבת איתמר נקראת ישיבה גבוהה 

אך למעשה הרב יהושוע וון דייק יותר מסתם מעודד את הבחורים לעשות ההסדר (יצא לי לעשות איתו שיחה בנדון) ויוצא שבשיעור אולי אחד או שניים עושים גבוהה והשאר ההסדר....

מעדיף לא לפרט

אתה?

לא מפרט

רק צריך להתקין בוט שימנע מלכתוב הודעות בזמן הסדרים..

יושב בזמן סד"ע ומסתכל בפורומים של ערוץ 7.

איך יוצאים מזה?

נראה לי שישבת כאן כבר מסדר בוקר.

אבל יאללה תעלה סוגיה שהיית אמור ללמוד היום, או הסוגייה אחרונה שלמדת לפני המשבר, ונתחיל להתפלפל כמו בני ישיבות.

אני כאן

תחילת גיטין.

תקנת בפנובפ"נ,

מה קורה אם לא קויימה?

זה מסובך אחי,

לפי רבה - אם בית הדין חושש שהגט לא נכתב לשמה, אז אין המון מה לעשות... והחשש מתעצם לגעת תוספות (ב שבני חו"ל חולקים על ההלכה "וכתב לה - לשמה". כמובן ש"לאחר שלמדו" זה יותר קל כמו שהגמרא אומרת בהמשך. (אגב נדמה לי שהראב"ד פוסק כדעת רבה, כלומר שרבה אית ליה דרבא אז תכלס חוששים לשני הדברים).

לפי רבא, בגדול העניין יותר קל, כי הבלגן הוא למקרה שיהיה ערעור (כי אם אין ערעור אנחנו לא חוששים מעצמינו, כי משום עיגונה הקילו בה רבנן, כמו שכותב התוספות בתחילת הדיבור האחרון בדף ב.). עכשיו תראה, בעיקרון רשי בדף ג. נותן שני פירושים מה עוזר הפנוב"נ לפי רבא: 1. מרגע שהשליח אומר, הבעל יתבייש לערער. 2. הבעל עצמו כבר לא יהיה נאמן. ככה שתכלס אם לפי הפירוש הראשון, אז אין כאן עניין גדול.

מצד שני, צריך לקחת בחשבון את מחלוקת התוספות בדף ג. (בדעת ר"י), שגם אם הבעל מערער לא מאמינים לו, לעומת דעת הכפתור ופרח (נדמה לי איפשהו בפרק י) שאם הבעל עודה בלגן אז מאמינים לו ופוסלים את הגט. כך שהאמירה של בפנוב"נ או הכרחית או כמעט חסרת משמעות, ואז זה בעיקר כמו שאומר התוספות ש"בעל מידק דייק" הכוונה שמתלכחילה הוא מדייק ונזהר, וזו המטרה של האמירה.

הקיצור, לפי רבא זו תקנה שבאה להגן על מצבים מסובכים ולא ממש פותרת בעיות ספציפיות. אז זה לא נורא כל כך. אבל לפי רבה זה די בלגן אם הבחור לא אמר... (למרות שבפיכח ונתחרש לא גזרו חכמים, כך שאולי זה לא סוף העולם, כי רוב בקיאים הם).

מתוך רצון לא רק לקשקש מהזיכרון...

אז ככה, אם השליח לא אמר בפני נכתב וכו', זו מחלוקת בין רבי מאיר לחכמים בברייתא בדף ה:, והלכה כדעת חכמים שזה לא נורא רק שיחזור ויעשה את הפעולה ויאמר.

ולגבי השאלה מה קורה אם הבעל מערער אחרי שאמר בפנוב"נ, אז ראיתי שכבר בירודלמי יש התייחסות לזה ונאמר כך: "אמר ר' יוסי: חומר שהחמרתה עליה מתחילה שיהא צריך לומר בפני נכתב ובפני נחתם, היקלתה עליה בסוף שאם בא ועירער עררו בטל".

מבחינתי באמת הדיון מתחיל מהמח' תנאים הזו;

לפי ר"מ כל המשנה בגיטין ממטבע שטבעו חכמים הגט פסול, שזה מעניין כי לכ' מדאורייתא כשר, בעצם, היא עדיין נשואה ומותרת לבעלה הראשון? רק כי השליח לא אמר בפנופ"נ,
 

לפי חכמים - כשר, אז מה התוקף של התקנה? מה קורה אם לא מקיימים אותה? הכל טוב?!

הרי הברייתא בעצמה ממשיכה "כיצד יעשה...". השאלה היא מה קורה אם הוא לא עשה את זה.

מצד שני, באמת לא מובן מה הטעם של רבי מאיר. הרי תכלס מדובר בחשש רחוק, כי רוב הדיינים בקיאים בלשמה (וכאן רבי מאיר לא אמור לחשוש למיעוטא, כפי שמסבירה הגמרא), ומן התורה עדים החתומים על השטר נעשה כמי שמחקרה עדותם בבית דין. אז למה היא פסולה מן התורה?

(נדמה לי שיש תוספות בדף ה על חלק מהנושאים האלה, אבל אני כבר צריך ללכת לישון כדי לקום מחר לסדר בוקר )

אבל לא מספיק הייתי מרוכז בו,

לפתע עלתה לי התובנה שבעצם הסוגיא שלי בסדרי בוקר בשבועות האחרונים היא זו; 'ריחיים בצווארו ויעסוק בתורה'?!

מסכת גיטין אחת ה.... פשוט אחת המדהימותתת!!!

יש בה כל כך הרבה פרטים והיבטים, שהסיכוי להתעמק ולהבין הכל, זה כמעט אפסי. תסתכל רק על הסוגיה של רבה ורבא, איך אותה מדנה יכולה לקבל משמעות גם של שאלה הלכתית עקרונית (לשמה) וגם של שאלה עובדתית (קיום השטר) ואתה עומד מול משנה עם 100 דוגמאות (גבולות הארץ? סמוכות ומובלעות? עולי בבל ועולי מצרים - לפי רהינו תם?) ועוד משפטים דו משמעיים ושאלות טכניות של שליח להולכה, הבאה וקבלה; אישה שהביאה, עבד שהביא, בעל שהביא; עד נעשה דיין; עדי חתימה או עדי מסירה (וכמה שיטות מפשרות...). חתיכת סלט לא הגיוני, וזה עוד לפני שכל המצב מתהפך - לאחר שלמדו, מלתא דלא שכיחא וכו וכו.

נראה לך שאפשר לעשות את זה תוך כדי שינה? או תוך כדי ריחיים על צווארו???

עזוב אותך, אל תנסה לבלוע הכל. קח את מה שהכי הכי חשוב בישיבה: האווירה, החידוש, היצירתיות והרעיונות שעולים. אהבת תורה מהברק שלה. זה ימלא לך מצברים וזה מה שחשוב לך עכשיו!!

אתה הרי מכיר את הסיפור על "עולא אקלע לבבל" (בתענית וגם בפסחים), שבהתחלה היה מאוכזב איך אנשים שככה חוגגים לא לומדים תורה, אבל בדיעבד הוא הבין שהאנשים כל כך סובלים שצריך להודות שמישהו בכל זאת לומד תורה...

תשמח שאתה מנסה, שאתה משקיע, שאתה רוצה. תשמר את זה! בסוף תצליח ובענק!!!

ואל תשכח שאתה גם חייב: "וכי עני היית יותר מהלל?" (הסיפור הידוע ביומא)

היית יכול כבר לתקן את הטעות בכותרת, על הדרך

..

אז בצפון נראה לי זה מעלה גלבוע (לא כזה מכיר אבל נראה לי).

במרכז יותר אז יש את הר עציון, מעלה אדומים, ירוחם, עתניאל, מחנים, אורות שאול בתל אביב.

אם אתה מחפש משהו כמו שיח (סגנון הרב שגר אם אני לא טועה?) אז נראה אולי מחנים או עתניאל? לא זוכר בדיוק. בצפון לא יודע אם יש כזה סגנון אולי יש במעלה גלבוע אבל לא יודע באמת. ולא יודע מה הסגנון בנהריה או עכו

וכן מחנים

מישהו שאני מכיר שלמד במחניים, אם זה חשוב

או מעלה גלבוע?

ישיבת מעלה גלבוע 

אבל אני לא מספיק בקיא בהגותו ובישיבה הנ"ל..

יש את ישיבת ראש פינה

בית מדרש ראש פינה 

ו

ממליץ מאוד לבדוק את ישיבת חב"ד במגדל העמק.
מקום שלומדים בו ברמה מאוד גבוהה, עם סגנון חשיבה שמדמה את הסגנון המקורי של חסידי חבד לדורות - עם חקירה מעמיקה ודורשת אמת מוחלקת... שווה לנסות!

אם הכוונה לרמת לימוד גבוהה אז יש את קרית שמונה באזור הצפון והמון ישיבות באזור המרכז וירושלים

אם זה דיכאון אמיתי, כדאי לשתף דמות מקצועית וגם רופא צבאי.

ואולי למכינה

ההחלטות שתקבל יכולות להיות משמעותיות ובלתי הפיכות, ולכן קודל כל חשוב שתשים לב לזה ותשקול צעדים בזהירות.

כמו שאמרו פה, ייתכנו כמה סוגי קשיים:

1. קושי בלימוד ובסף הדרישות הישיבתיות - כנראה מרבית האנשים חוטפים איזה שוק כשהם מגיעים לזה, אבל זה טבעי. האם ניסית לדבר עם ר"מ בישיבה שרתה נמצא בה? יכול להיות שבירור פנימי כזה יעזור לך להתפקס ולמצוא את המסלול שיהיה טוב לך.

2. חוסר התאמה עם הישיבה - זה קורה. למרות שחיפשנו ועשינו שבושים, אולי בחרנו לא נכון. יכול להיות שמעבר לישיבה אחרת זה כל מה שאתה צריך. סגנון לימוד אחר, סגנון חברתי אחר, סגנון אחר של גישה, מיקום אחר, וכדומה. אולי ישיבה גבוהה ולא הסדר, אולי מכינה ולא ישיבה. יש כל מיני אופציות, ואולי אתה צריך משהו מהאפשרויות האחרות.

3. רצון לצבא - יכול להיות שפשוט הצבא מדבר אליך חזק. זו גם אפשרות. באופן אישי אני חושב שתקופה בישיבות/מכינות זה חשוב לעיצוב העולם הפנימי שלך (מידות, תפישת עולם, עולם רעיוני), להרחבת ההשכלה התורנית שלך (הלכה, גמרא, ספרות אמונית, וכו), וליציבות מנטלית שנולדת משני הדברים הקודמים.

אגב, אם בעניין הצבא מה שמפריע לך זה העניין של שירות מקוצר, אז זה פתיר. אחרי שתסיים את תקופת הישיבה שלך, אתה בהחלט יכול להתגייס באופן רגיל. אבל בשביל זה אתה צריך ישיבה גבוהה או מכינה.

ואם אף אחד מאלה לא נראה לך מתאים, אולי הבעיה היא אחרת ושווה לשקול לפגוש איש מקצוע. אבל אלה החלטות שלא כדאי לקבל לבד, כדי לא לעשות טעויות אימפולסיביות.

בהצלחה רבה!