איה. (הקדמה)
היא לא לב ושקע. צא.
היה יהיה ותעל. שרתי. בא.
משך. ברח לצין. כניצל חרב.
כשם אביתר.
שלעת והיה יהיה- אצעק שוב לאל-
איה!
[להבנה ארמוז-" הלך ניבי קדם אחור רוח אם דק יבינן כֻלה" (ר' יוליוס הירש)]
איה. (הקדמה)
היא לא לב ושקע. צא.
היה יהיה ותעל. שרתי. בא.
משך. ברח לצין. כניצל חרב.
כשם אביתר.
שלעת והיה יהיה- אצעק שוב לאל-
איה!
[להבנה ארמוז-" הלך ניבי קדם אחור רוח אם דק יבינן כֻלה" (ר' יוליוס הירש)]
לנקות את החדר. לסיים שמו"ת. לדבר עם ניק פה. ומקווה.
וכל זה להספיק לפני הנסיעה לצדיק בשכם....
כאילו בליל מחר....
אולי פעמיים נכנסתי.
אתפלל...
האם תוכל לשלוח את השיר באישי?
כבודו ישמחני עד למאד.
יש מצב לקבל הסבר מילולי\רעיוני\כללי על מה שהולך פה
החיבור המלא בעיקרון אמור להסביר.
וזה בכלל יכול להיערך....
החיבור אמור להיות להיות חיבור על המסע לגילוי הנשמה שהולך הרבה פעמים רצוא ושוב. (כפי שדייקה ציף)
ההקדמה הינה פלינדרומית. שניתן לקרוא אותה ישר והפוך.
יש מקום אחד שהסתבכתי בו והוא הלהט השוקע ("לב ושקע") אאלץ לערוך זאת במוקדם ובמאוחר)
העיקרון. הוא ההעלם שבמציאותו ית' לעומת גילוי כבודו.
היא לא (לב ושקע). צא!- זוהי הבריחה כביכול מהתפיסה ההרגשית של הנשמה
היה יהיה ותעל. שרתי. בא.- זהו הקול לנסות כן לנבור פנימה ולגלות. (שרתי- היא תיבה שדי התפ-שרתי עליה..)
משך. ברח לצין. כניצל חרב.- זה היה הקול הבורח אחרי שהתמוטט עולמו הפנימי העובד. זה כאילו לא לשקוע באבדן.
כשם אביתר.- זוהי שורה די פנימית בחיי המחבר. אבל באופן כללי- אביתר נמלט מנוב עיר הכהנים שנהרגה כולה בגלל דואג האדומי.
שלעת והיה יהיה- אצעק שוב לאל-
איה!- זהו חזרה אל הקול הממשיך של החיפוש.
עד כאן יכול לפרט....
קשה להסביר שיר. זה יותר גרוע מלהסביר בדיחה. כי בדיחה ההבנה גורמת בלבול וגיחוך אבל השיר. יוצר את הסדר. וזה קצת מחצין. נו, נויש..
אין לי מילים להגיב ועוד ממה ששכלי הקטן מבין.
חייב דחוף.

הרבה התחיל כאן.
כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים
מסגרת שונה לתקשורת.
לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.
ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.
נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.
או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.
ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.
מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.
קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...
רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.
בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.
אין סוף. בסוף זה רק אני.
שלום בנצי 👋)
אתם אולי מכירים את המנהלים של פורום ישל"צ? אני רוצה להכנס אליו והוא נעול