אמרתי לו: "אתה יודע מי הכי מסכנים בפסח? חבדניקים טבעונים"

הוא שאל אותי אם אני מכיר אנשים כאלה?

השבתי שאני לא מכיר.

הוא ענה לי "אתה יודע, יש גמרא שאומרת שמי שאין בו דעת אסור לרחם עליו."

יש כאלה שלא שותים מים מהברז ולא אוכלים דגים וקמח תפו"א

שמאלץ ו

חבד אוכלים קמח תפו"א

כתוב שם- "בחסידויות סקווער, בעלזא ובעוד מקומות נהגו שלא לאכול דברים שנעשו מקמח תפוחי אדמה משום אותו החשש - שנראה כמו קמח רגיל"

בכ"מ נראה שהחסדיות ההם לא אוכלים בכלל קמח תפו"א

אפילו אם הכנת בבית

שאני לא יכול לחשוב לעצמי שזה דברים קצת הזויים. כמו שתגיד "מה אכפת לי שחבדניקים חושבים שהרבי חי" - באופן פרסונלי ברור שלא כל כך אכפת לי מה אדם כזה או אחר חושב או אומר או עושה, זה עניין שלו - שיהיה לו לבריאות. זה לא אומר שלעצמי אני לא יכול לחשוב שזה דבר שטותי ולא טוב...

מזל שלא חזרתי בתשובה דרך חבד  

למה הם יכולים לאכול/לא יכולים? כן - מעדויות. 

בנוגע לכך שזה עינוי נפש? ובכן, זה עניין מאוד אישי וסובייקטיבי, וכן, אני מאמין שלהרבה מאוד אנשים מציאות כזאת של לא לאכול כמעט כלום שבוע שלם זה בהחלט עינוי נפש. לא שמי שצריך לעשות את זה (בשל היותו חבדניק) לא יעשה את זה - יעשה, כנראה, וזה סבבה כי זה מה שהם קיבלו על עצמם בהיותם חסידים של חבד - אבל זה לא אומר שזה לא קשה.

שימי לב שהענף הזה בשרשור נפתח מדבריו של אריק ואליהם התייחסתי - למקרה של חבדניק שהוא טבעוני. כי חבדניק כזה שהוא טבעוני לא יהיה לו את הבשר והביצים... אז לסיכום - באופן כללי לחבדניקים יש גם את הבשר והביצים, בהחלט - אבל במקרה הספציפי שדובר כאן של חבדניק טבעוני - המצב יהיה חמור הרבה יותר כי מגוון האוכל מצומצם עוד יותר...

וזה תשובה לכל היתר כאן בנוסף על מה שעניתי בפרטני  

וואלה נראה שגרמתי כאן מיני סערה  

וכמו שאמרתי זה באמת לא משנה מה שתגיד כי זה מאוד סובייקטיבי. אין אמת מוחלטת לכולם. אז כן, בהחלט אני יודע על כאלו שזה עינוי בשבילם, וכן, מציאותית כמו שגם אתה מודה בזה, יש הרבה דברים שהם לא אוכלים  - זאת מציאות - מכאן כל אחד לוקח אותה לאן שהוא רוצה, די פשוט. גם לחיות על מים וחרובים זה יכול להיות סבבה לגמרי למי שרוצה בכך ועינוי נפש לרבים אחרים.

ספציפית בעקבות אריק, של חבדניקים טבעונים - להם אין גם בשרים ביצים וחלב... 

אם יש בשר ביצים וחלב זה קצת יותר אחלה למרות שעדיין הרבה מאוד דברים אין. אפילו לסתם אשכנזים קשה מאוד בפסח, קל וחומר לחבדניקים.

אלו לא שאלות פילוסופיות אלא עובדות - יש אנשים שזה קשה להם, ויש כאלו שסבבה עם זה - קשה להתווכח עם עובדות. גם קשה להתווכח עם העובדה שככל שאתה אוסר על עצמך עוד דברים אז יש לך תפריט יותר מצומצם - כל מה שאתה יכול לאכול גם אחרים יכולים לאכול + דברים שאתה אוסר על עצמך והם לא... - זה מתמטיקה די פשוטה  

(אגב, שים לב מה קורה כשמורידים מהתפריט שלך את הבשר, הדגים והביצים. נשארנו עם הרבה פחות אוכל...

אז הטענה הראשונית שחבדניק טבעוני יהיה לו מאוד קשה בפסח עוד יותר מחבדניק רגיל, היא בוודאי נכונה - אבל לחבדניק רגיל יש את המגבלות שלו. 

הזאת בהסבר למה זה יהיה עוד יותר קשה מהרגיל ושכמעט לא יהיה לו כלום לאכול...

רק לי יש שליש!


וחוץ מזה רחפת אותך לא שכחנו!

בס"ד

היום אמרתי להורים שלי שאכין להם אוכל, אז אבא שלי (שראה את התמונות של השקשוקה מאתמול) ישר ביקש שאכין שקשוקה...

בס"ד

אני אתמול הכנתי את השקשוקה (ואת שאר הדברים..)

ואז גם שפשפתי את המחבת ב12 בלילה ממש חזק- כי היו בה אזורים שרופים מרוב שהשתמשנו בה לכמה דברים...

אולי היום בניגוד לילדות אני אצליח לטפל בו ויגדל לו קצת שיער

נעשה לו קוקיות, שיהיה בת

איך אומרים ראש דשא או ראשת?😉

"ראש אולפנה או ראשת אולפנה?" 

"ראש עיר או ראשת עיר?"

כן ראשת זה חארטה..

מחבבת שגרה

היא לא חייבת להיות משעממת

בשבט יש יומולדת לעץ שלנו בגינה

שגדל בספונטניות מתוך דשא סינתטי

לא שזכרתי את זה

אבל האייפון בחר להציג תמונה שלו הראשונה להיום 

יש הזדמנות לעשות סעודה רביעית, להוסיף אלפא ביתא פסוקי ברכה ופיוטים וכו'. הלוואי שאזכה לחצי ממה שאני מדבר בחצי מהפעמים. אבל לפחות יש משמעותית יותר זמן ויותר נחת לזה מאשר בקיץ. (וגם בקיץ זה ברכה כי יש הזדמנות יותר בנחת משמעותית בשישי להשלים שמו"ת ושיר השירים וכו' וכולי האי הלוואי )

שהעברת נושא. זה מאוד חכם. יישר כוח!

חודש טוב!

לגבי מה עושים במוצ"ש ארוך. זה היה כמו מים קרים על נפש עייפה  אחרי הדיונים של חרדים -דת"ל.

בעבר הייתי עונה בוודאי

היום אני מסתכלת אחרת

קשיי העבר (וגם ההווה) עזרו (ועוזרים) לי לבנות דברים שאני מאד מרוצה מהם

וכנראה לא הייתי מגיעה אליהם לולא הקשיים

זה מצד אחד

מהצד השני הייתי שמחה לחיים נטולי קשיים או מופחתי קשיים מורכבות החיים..

כלומר, זה משהו שמתנגד לנו כדי שנשים לב אליו, קצת כמו "כאב" במובן הפיזי.

כמה התנגדות צריך בדרך כדי להתפתח

לא שמישהו שאל אותי קודם

אבל אולי יום אחד אני אבין שזה היה נצרך כמו שהבנתי על קשיים מהעבר

אני חושב שבשלב מסויים לומדים שצריך ללמוד יותר "להכיל" ופחות להתנגד.

זה עוזר לשנות את המציאות בטווח הרחוק, בעיקר. אבל בטווח הקצר עוזר לי לחיות טוב ולישון טוב ולא להיות במקום שבו "קשה" לי במובן של להרגיש שקשה.

הגדרה טובה

כשההתנגדות יורדת

גם הציפייה יותר מותאמת

קושי צפוי הוא יותר קל

איך את מגדירה את זה?

זה קושי שחוזר על עצמו

אז אני יודעת (או לומדת לדעת) מראש מה או מי הגורם/ים

ויודעת (או לומדת לדעת) להתייחס בהתאם

אם זה קושי חדש

זה הזמן לניסוי וטעייה עד להגדרת הגורמים ולהתוויית הדרך המתאימה ביותר 

אי אז בגיל 30 וקצת.

זה את היכולת "להגדיר" (הנה יצא ממני המתכנת) קשיים כדי להתחיל לעבוד איתם.

זה אומר שקורה לך משהו שאתה לא נהנה ממנו אבל אתה לא חסר אונים כלפיו וגם יודע לדחות אותו למחר או לשים לב להתקדמות.

Stand a little taller

Doesn't mean I'm lonely when I'm alone

What doesn't kill you makes a fighter

Footsteps even lighter

Doesn't mean I'm over cause you're gone

מה שלא הורג אותך - מחשל אותך.

מה שהורג אותך - מחשל את אמא שלך.

מה שהורג את אמא שלך - נותן לך שבוע "מיוחדת"...

נ.ב. הומור שחור זה מנגנון הישרדות אנושי.

יש כאלה שהייתי מוותרת

ומאמינה שהייתי נבנית גם בלעדיהם

עברתי כל מיני דברים בחיים. והייתי במקומות שלא ברור לי כיום איך יצאתי מהם…

כשאני מסתכלת אחורה, אני רואה איך זה חלק ממה שגרם לי להיות מי שאני כיום. אבל לא הייתי מזמינה שום דבר כזה, גם אם הייתי יודעת איך אצא מזה. משתדלים לראות את הטוב מהמצב הנתון, אבל זה לא אומר שהייתי בוחרת בזה. ואני עדיין מצולקת מדברים שעברתי. אבל משתדלת כל יום לגדול מזה ולהתקדם הלאה.

כל קושי שעוברים, עלול להשאיר משקעים. ויש את הפחד להתעורר יום אחד ולחזור אחורה, להרגיש שוב שם בקושי הזה ולא להיות עם כוחות להתמודד. 

לכתחילא כן

כיון שאם חלק מהקשיים לא היו קיימים בחיי

הייתי חוסכת הרבה סבל (וזבל)

בדיעבד חלקם לא

כיון שזה  חשף אותי להבנות עמוקות כלפי עצמי

והביא אותי למי שאני כיום

על החלקים ה"עצובים" או המורכבים בחיים (שגרמו לי בדיעבד לבזבוז כוחות והרבה עצב)

הייתי מוותרת

בבחינת "לא הם ולא שכרם"

אבל

בדיעבד, בגלל שהמורכבויות לימדו אותי הרבה

ובזכותם אני מי שאני

אז הם 'עזרו' לי ללמוד מהם איך להמשיך הלאה.

ואפשר להעמיק ב"תורת מנחם", תשמ"ד חלק ד', שבת מסעי סעיף י"ב-

בקצרה הרבי מילובביץ' מסביר על עניין המסעות ממדרגה למדרגה [כפי שידוע שהבעש"ט עסק במסעות שיש בנפש האדם].

בדיעבד אני באמונה שלמה בהקב"ה ובראייה של הטוב של מה זה בנה בתוכי.

אני? לכתחילה? הייתי מוותר.

אבל איזה מזל שהקב"ה מנהל את המציאות...!

אבל אני מניחה שזה כי עוד לא מיציתי את הטוב מהם. התועלת שהיתה בהם עוד לא נגלתה לי. מקווה שמתישהו בהמשך אבין שלא הייתי מוותרת עליהם.

מסופר כי לאחר מאסרו המפורסם בשנת תרפ"ז (שלזכרו נקבע חג הגאולה יב-יג תמוז), שאלו את הרבי הריי"ץ לתחושתו לאחר כל מסכת הייסורים שעברו עליו, והשיב:

"אם יציע לי מישהו למכור לי במיליארד, רגע אחד של ייסורים בעתיד – לא אקנה. ואם ירצה מישהו לקנות אצלי עבור מיליארד, רגע מייסוריי בעבר – לא אמכור".

אני חושבת שהקשיים הפכו אותי לאישה טובה יותר, עם יותר איכפתיות ותשומת לב לאחרים ולקשיים שלהם.

אבל, אני חייבת לציין שהקשיים שלי לא היו קשים כמו שהיו יכולים להיות בנסיבות אחרות, והייתי עם הרבה תמיכה מסביב.

גם בעבר,ברור

גם הנוכחיים.