עמוד 24

Besheva 740

הרבצ"ר מחוייב לשתף פעולה עם המטכ"ל בכל עניין ואסור לו להביע את דעתו האישית בכל דרך שהיא (התורה היא לא צד בדיון). צריך להיזכר בקרנבל שהיה טרום בחירתו לרבצ"רות כדי להבין שהכתבה הזאת היא דמגוגיה אחת גדולה כדי להכפיש את רב"צ כאילו שהם אופוזיציה בציונות הדתית. סו"ס רב"צ מחוייבים למטכ"ל ולא לרבנים המתונים והליברלים בישראל.

אפשר להתווכח על השאלה אם ראוי היום להכנס לתפקיד הרבצ"ר במצבו הנוכחי, אבל א"א להאשים את הרבצ"ר שהוא תומך בפקודה הנ"ל.

צריך רק לקוות שהמעורבות של רב"צ תואיל במשהו ולא רק תזיק.

תאר לך מה יקרה אם הקרפ"ר (קצין רפואה ראשי) יצא בחריפות נגד שילוב חיילות בשיריון מסיבות רפואיות. יעשו לו את אותו קרנבל כמו שעשו לרב קרים (ולבעלי הזיכרון הקצר: יקראו להדיח אותו, הוא יצטרך לחזור בו ולהתנצל כמה פעמים כדי להרגיע את הרוחות ושלא יגידו שהוא שובינסט חשוך. והשאלה הרפואית? זה לא חשוב העיקר יש אישור מהקרפ"ר)

כשהרב קרים בחר לקחת את תפקיד הרבצ"ר אחרי שירקו לו בפרצוף היה לזה סיבה. הסיבה היא כנראה שהוא רואה בתפקיד דרך להשפיע על המערכת בצורת השפעה חיובית או לכל הפחות מיזעור נזקים (מה שכנראה הוא עושה עכשיו עם פקודת השילוב החדשה). דעתו של הרבצ"ר היא שבתפקידו הוא יכול להועיל, ובאי אמצעותו בתפקיד יכול להיות רק גרוע יותר.

אותו דבר אפשר לומר גם על 'רב הגירוש'. הוא יהיה סבור שבתפטרותו לא תהיה שום תועלת ובהשארותו במערכת יש לו מה להועיל ולכן בחר להישאר (ובמידה רבה ליישר קו עם המטכ"ל). כמובן שיכול להיות שהוא תמך במהלך, אך אני לא יכול לקבוע זאת כי אני לא יודע.

מתוך זה אנו מסיקים שהסיכון הוא לא רק הפנסיה, אלא הרבה יותר. מפסידים את היכולת להיות משפיע.

כל זה מתוך הנחה שהמניעים של הרבצ"רים טהורים כפי שנוח לי לחשוב וד"ל.

כל שנשאר לי הוא לברך 'ברוך שלא עשני אב"ד' שצריך להתמודד עם השאלות האלה.(זה מליצי, כמובן)

אז למה צריך רב צבאי ראשי אם לא בשביל השאלות של הלכה וצבא?

אם תדייק בדברי תגלה שהשבתי על שאלתך.

"אפשר להתווכח על השאלה אם ראוי היום להכנס לתפקיד הרבצ"ר במצבו הנוכחי,"

יעילות רב"צ אכן מוטלת בספק במצב הנוכחי. יעילות רב"צ היא בעיקר מיזעור נזקים.

למה צריך רבצ"ר, אם אסור לו להתבטה בנושאים הלכתיים שנוגדים פ"מ.

כל זה לא בא להפחית מחשיבות רב"צ בתחומים השונים(כשרות, שירותי דת השונים, זו"ק וכו')

אגב יש מה להאריך על הבעיתיות של השילוב בין דת וצבא ואכמ"ל.

חבל להאמין לכל מיני "חדשות".

לא ראינו, דומני, רב אחד מכל הגוונים הידועים, שתומך בצורה הזאת של השירות;

אז יש לשאול את הרב קרים, אם מעוניינים, במה הענין.

ועד אז, עדיף לא להתייחס לכך. אין קץ ל"נפלאות התקשורת"....

בס"ד

בעיקר הדרך הכי נסתרת סודית ומסווגת-

זו הדרך בה מעובדות מסויימות הם מגיעים למסקנות

שאם אומרים שהוא היה "בעד" תכנית שכל תלמידי החכמים המוכרים יצאו נגדה,

אז צריך לשאול אותו על כך, לפני שמאמינים לזה.

איזו ענוה היא זו, שמפרסם בגלוי, שברגע שהוא שלל - ירד הענין ונגנז.

הרי הסגנון הזה שם, הוא סגנון רחובי. ומדוע להאמין להוצאת שם רע?

הרב קרים, כעת, ביטל מיד מסמך שהרב אבינר לא הסכים לו. זה אומר הרבה מאד.

גם מה שמביא דוברו של הרב קרים בשמו, כפי שקראתי את הדברים, כלל אינו ברוח של מה שמביא העיתונאי הזה. לא "ארסיות" ולא שום דבר. הוא אומר שהיה מישהו מבכירי הרבנים שאז כינה את הדברים "הוראות  השילוב הבלתי ראוי" וכעת אמר שהם קבילות. ומסקנתו של הרב קרים היא שתלוי לפי הזמן.

כלומר, בזמנו, כשהרמטכ"ל דאז, מופז, הכניס שירות נשים למקומות שלא היו - זה היה אכן "בלתי ראוי". היום, כשכבר יש מציאות נתונה, ודנים על פחות מכך - זה קביל באופן יחסי. זו המשמעות הפשוטה של דברי הרב קרים. עיתונאים מסויימים, כדברי דוברו של הרב קרים, שהגיב בדיוק על דברים כאלה, מעוניינים למצוא מחלוקות וקרעים.

איני יודע אם זה היה הרב אבינר, כפי שנטען, או לא. אבל זה לא משנה לגבי הדברים הנ"ל.

מה שאני כן יודע, הוא ששמעתי בעצמי אז מהרב רונצקי, כשמישהו מאנשינו שיש לו יד גם בצבא וגם בעולם המכינות, טען נגדו על הוראות "השילוב הראוי"  שהרב רונצקי היה ממונה על הכנתן, ע"י מופז, אמר לו הרב רונצקי שהוא הראה אותם לרב אבינר והסכים להם. כלומר, לא ברור שגם אז הרב אבינר התנגד לכך. ומשפט כמו שצוטט בשמו (אם זה בכלל בשמו באמת), "הבלתי ראוי", יש לו אפשרות לפרשנויות שונות. 

למשל, שהשילוב הוא בלתי ראוי, אבל ההוראת אחרי שהצבא קבע תערובת כזו, הן טובות יותר מאשר למחות ולהישאר בלי השפעה...

הקיצור, תלמידי חכמים, מכבדים זה את זה בעליל, בעלי מידות טובות - חבל להיתפס לאיזה עיתונאים שכבר מסגנונם רואים על כתיבתם - ולהאמין לתוכן דבריהם...

אז אתה יכול לראות שבמה שכתב מי שהתנפל עליהם, יש דיסאינפורמציה. סביר שבעצמו לא בדיוק יודע.

בגלל שהרבנות הצבאית היא לא הסמכות הבלעדית, היא גם לא הגורם המכריע. לצורך העניין, זה כמו בפוליטיקה, ואמנם הבית היהודי יושבים בממשלה, אבל יושבים איתם עוד כמה וכמה אנשים... גם אם הוא יהפוך שולחנות ויצהיר הצהרות לוחמניות, זה לא בהכרח ישפיע על שיקול דעתם של הרמטכ"ל והאלופים.

הניסיון לצייר את הרב קרים כיוזם הפקודה הוא בדיחה לא מוצלחת מכל כך הרבה בחינות...

פועלים לתיקון פקודת השירות המשותף

כחיזוק לנ"ל, עד כמה צריך לנקוט זהירות כשמסתמכים על דיווחי תקשורת בכלל, וביחס לתלמידי חכמים בפרט.

[לא נכנס כעעת לעצם הנושא, שצריך להיות בקיא בו כדי לדעת מה בדיוק נענה ע"י מה שכתוב במכתב הזה, ומה לא, אם בכלל. 

ובוודאי שהבעיה אינה רק "הדתיים", אלא עצם העידוד של שירות כזה והגדלתו, ביחידות לוחמות, והאג'נדה שביסוד הדברים.

אבל הרבצ"ר, רואים שהוא אדם מתון, עניו, ת"ח עם אחריות כללית, ועושה כמיטב יכלתו]

ב. מי שמסתכל בנוסח הדברים, מבין ש"אין מצב" שרבצ"ר יכתוב אותם. היו קמים עליו. אומרים שהוא כותב כאילו הוא "נציג הציונות הדתית בצבא"...

גם הרמטכ"ל וכו' - דו"צ מגיב עבורם.

ג. לגבי האומץ לצאת נגד מפקדו, באמת השאלה היא התוצאה. לא פעם חושבים, מה היה עושה הרב גורן זצ"ל...  אבל אי אשר להכחיש, שהתנאים השתנו. את הרב גורן לא מינה רמטכ"ל, וכשמשהו שהרמטכ"ל הורה לא מצא חן בעיניו - הלך להתלונן לבן גוריון, שקיבל את עמדתו.. 

אני מניח שהרבצ"ר הנוכחי מעריך שעדיין התועלת בכך שהוא שם, גדולה מזו שהיה שם את המפתחות על השולחן...

רוב האנשים פה בסדר, אבל לא כל ניק פה הוא טלית שכולה תכלת ותיזהרו מפירוט של דברי שיוכלו לנצל נגדכם.

ובנוסף, תזכרו שהפורום ציבורי וכל דבר שהכתב פה יכול להימצא על ידי גוגל כך שכל אדם יכול לפתוח ולקרוא.

עכשיו עוד מישהי ביקשה עזרה. איזה שאלות יש לאנשים. באה לי אחת קצת מבוגרת, מדברת קצת חלש. אני: הינה עוד צרות. אני עם השיר באוזניות והיא מדברת כאילו אני שומע אותה . מכבה את האוזניות . "כן?" .. היא: אפשר לבקש בקשה? בטח נשמה מה תרצי? עד חצי המלכות. סתם לא באמת אמרתי לה ככה. קיצר היא מתיישבת לידי בספסל, איך אני מעבירה את כל הטקסט הזה לוואטסאפ? אני לוקח את הפלאפון שלה אומר לה הינה יש לך אופציות לבחור למי לשלוח. היא היתה בהלם מנסה להבין איך עשיתי את זה, נתתי נגיעה במסך לאחור, מסביר לה שיש מטוס נייר שהיא רק צריכה ללחוץ עליו ויש לה אופציות למי לשלוח. היא לא האמינה שהאופציה בכלל קיימת 😄

מצווה שניה.

סתם שאלה שעלתה לי הרגע.

טוב זה כבר קרה בשבת ויצאתי קצת טמבל אבל בסדר. לא נדבר על זה כרגע. מי שואל איפה זה עין גנים כשיש גם רחוב כזה וזה גם שכונה?! כן זה אני ששאלת אותו את זה בשבת היי 🙋🏼‍♂️

חחח מצחיק שאני מגיע לפה פעם ביובל עם סיפורים הזויים …

🤡

אתה צריך שאלת רב האם יהיה מותר לך לאכול קטניות בפסח, שהרי ההבדל הגדול בין עדות המזרח ואשכנזים במספר לילות הסליחות בחודש אלול, זה לכפר על קטניות בפסח אצל עדות המזרח

זה לא תלוי מה איכות האוכל שם או שאצל ספרדים לעומת אשכנזים יש אוכל טוב בטוח?

ת

שנה של קיום משאלות לטובה לכל באי ובאות הפורום

אשמח אם זה לא יהיה הנושא כאן...

היה לך קשר איתה. הערכת אותה. עשית איתה דרך. הכי הגיוני בעולם.

היא האשה היחידה, גם בזה היא היתה פורצת דרך לשבור את תקרת הזכוכית.

יהי זכרה ברוך.

לוועדת פרס נובל מאז מארי קירי אין שום תקרת זכוכית

בפועל היתה רק אחת

לא היו גונבים ממנה את הגילוי

מעגל דמים ללא קץ או עוצמת נצח: התודעה היהודית שתכריע את האויב

החרות הפצועה של מדינת ישראל, המנסה לבנות את ביתה הלאומי ללא זיקה עמוקה לשורשיה ולקודש, גובה מאיתנו מחיר דמים יומיומי וכואב. אנו מוצאים את עצמנו במרדף אינסופי של "כיבוי שריפות" מול פני רוע משתנים: פעם אלו בלוני תבערה ועפיפונים המכלים את שדותינו, פעם נחילים של כטב"מים ורחפני נפץ המאיימים על ערינו, ופעם מטחי רקטות, מנהרות ופיגועי טרור מגוונים. אנו ניצבים מול מציאות שבה אין לנו רגע של שקט; מציאות שבה אנו לא מפסיקים לכבות דליקות פיזיות וביטחוניות, מבלי לראות את האופק או את הקץ.

בכל פעם שאנו גוברים על איום אחד, מיד צומח איום אחר במקומו. הניסיונות לפתור את הבעיה בכלים טקטיים, טכנולוגיים או צבאיים בלבד דומים לטיפול בסימפטום ולא במחלה עצמה. אנו משיגים שקט זמני, אך נכשלים פעם אחר פעם מלגמור את הסיפור עד הסוף ולעקור את האיום מן השורש — משום שהשורש האמיתי הוא רוחני במהותו.

אירועים אלו אינם יד המקרה. הטרור הבלתי פוסק, על כל סוגיו וטכנולוגיותיו, הוא תזכורת רוחנית וקיומית רבת עוצמה. האויבים מציקים לנו, אך מלמעלה מכוונים אותנו בניסי ניסים — באמצעות מסרים שמימיים שאין לנו ברירה אלא להקשיב להם — להבין שאיננו יכולים להסתמך על כוחנו ועוצם ידינו בלבד. המציאות דוחקת בנו לחזור "מלא על מלא" לשורשינו העוצמתיים, המוצקים והקדושים.

הטרור והלחימה האינסופית ייפסקו רק מכוח נחישותנו המוחצת, שתנבע מתוך זהות יהודית מבוררת. ברגע שנתחבר לשורש הנשמה המשותפת של עם ישראל, יתקיים בנו: "כל המקום אשר תדרך כף רגלכם בו לכם יהיה" (דברים יא). נחישותנו הרוחנית והמעשית תנפץ את אשליות האויב, כהבטחת התורה: "ונתתי שלום בארץ... ורדפתם את איביכם ונפלו לפניכם לחרב" (ויקרא כו). אז, מתוך עוצמה פנימית בלתי ניתנת לערעור, יסתיים מעגל כיבוי השריפות ויראו כולם את ניצחוננו המוחלט: "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך" (דברים כח).ל