לי אחד הדברים הקשים הוא ההגבלה על ההנקה בשכיבה.
וגם הדברים האחרים שציינת.
זה הכי טבעי ונכון בעיני שהתינוק יהיה צמוד לאם, אך יחד עם זה שתהיה לאם עזרה צמודה. נראה לי שבעבר נשות המשפחה היו נרתמות.
באחת הלידות לקחתי בייביסיטר ללילה וזה היה ממש מעולה. אילו זה לא היה יקר הייתי לוקחת לאורך כל האשפוז. ואני בהחלט חושבת שכדאי למצוא מישהי כזאת מראש, ולקרוא לה במקרה הצורך (בהנחה שלא מסתדר עם הבעל או מישהו אחר מהמשפחה).
יש פעמים שאפשר לבקש מהשותפה לחדר לשמור לכמה דקות. אבל זה מאוד תלוי מי היא ומה מצבה (ממישהי שהתינוק שלה בוכה הרבה, או שהיא מאוד כאובה אני לא אבקש) וגם אם התינוק שלך רגוע.
וכמובן להשתחרר מוקדם.
עד 12 שעות מהאשפוז - יכולים לעשות בעיה עם התשלום(לחייב אותך בהוצאות הלידה), אבל לאחר מכן לא.
אמנם ייתכן שתצטרכי לחתום על טופס מפחיד שאת לוקחת על עצמך את האחריות, כי לפי הפרוטוקולים של בית החולים את צריכה להישאר שם.
גם יש חשיבות להישאר במעקב רפואי. אבל אני לא זוכרת מהו הזמן הקריטי. לדוגמא ייתכן שלאחר 24 שעות כבר לא בעיה. אאל"ט גם בלידה ביתית המיילדת באה לאחר זמן מסויים לבדוק את היולדת.
שימי לב שלאור זה שעשית ביות, ההתלבטות שלך כבר לא ביות כן או לא (בתוך בית החולים), אלא ביות או שחרור מוקדם. כלומר בתוך בית החולים אני מבינה שמבחינתך כמובן שביות.
בעיני חשוב לבוא עם כמה שיותר ידע (כגון איזה בדיקה קריטי לעשות בבית חולים ואיזה אפשר גם בקופ"ח), עם הכנה למקרים שונים (כגון סיכום עם בחורה שתלווה אותך באשפוז למקרה הצורך), ולהחליט בסופו של דבר לפי מה שקורה בשטח.
לדוגמא, אספר לך מה שהיה בלידה הרביעית שלי- הלידה היתה בעין כרם והתאשפזתי בביות מלא.
נולד ילד במשקל יחסית גבוה, שלפי הפרוטוקול אצלם מחייב מעקב סוכר.
באשפוז היה לי לא נעים, היתה אחות שממש הציקה (באופן יוצא דופן, רוב הצוות מהמם. על זאת שהציקה כבר שמעתי מעוד יולדת שהציקה גם לה), ויצא שלא הצלחתי לישון. החלב לא שפע, ואז הבן שלי לא עלה מספיק במשקל, ואז היה יותר בעייתי מבחינת הסוכר. הרופאה המליצה על בקבוק מטרנה.
ב"ה היה לי הרבה ידע שהשתמשתי בו כדי להחליט- קודם כל שמתי לב שהמשקל של הבן שלי גבולי ובבית חולים אחר הוא לא היה נכנס תחת הגדרה זו, כי הפרוטוקולים בבתי החולים אינם זהים. שנית, ידעתי שבקבוק הוא נזק ללא יכולת חזרה (מבחינת הרכב החיידקים במעיים, חוץ מזה שזה יכול להרוס את ההנקה), וזה פתרון מציל במקרים קיצוניים שזה לא המקרה הזה. הבנתי שבשל תנאי בית החולים אני לא ישנה, ולכן החלב לא מיוצר מספיק. אך אם אבוא הביתה אשן ואז יהיה חלב ואז לא תהיה בעיה עם הסוכר.
ואכן, למרות מצעד הרופאים שניסו לשכנע אותי אחרת (ולא היה להם מענה לטיעונים ההגיוניים שהעלתי), השתחררתי לאחר כ-24 שעות מהלידה. נאלצתי לחתום על טופס מפחיד שאני לוקחת את האחריות ושהילד יכול למות.
נסעתי הביתה, באותו הלילה ישנתי 12 שעות עם הפסקת הנקה אחת, כשבני לצידי. מאז ב"ה החלב כמובן היה בשפע. עשינו ליתר ביטחון בדיקת סוכר אחת במרפאה שהיתה כמובן תקינה, וגם pku.
בקיצור לאור כל הנתונים הכרעתי. ואין לי ספק שנהגתי בחכמה והיטבתי עם הבן שלי. אמנם לא היה לי נעים להיות במצב כזה של לחצים לאחר לידה, אך עמדתי בזה בלית ברירה.
דרך אגב באותה הלידה היה לי סידור לבחורה שתעזור לי בלילה, אך נמנעתי מלקחת אותה בשל הסכום, ואחר כך הצטערתי מאוד.
בלי קשר, בכל הלידות השתחררתי מוקדם מהנורמה (בדרך כלל כ-36 שעות לאחר לידה, לפעמים כדי לחסוך לעצמי הליכה לקופ"ח בשביל ה-pku), בשל הסיבות שציינת.
לסיום, הרבה הרבה מזל טוב!!!
...
