העובדה שנחמיה טמבל ופסיכי, לא מנעה ממנו לעשות זאת שוב.
אז הוא נימוק לעצמו בעולמו העלוב בנסיון אחרון נואש למצוא חיים בעצמו שלא לדבר בעולם.
עדיין, הוא חושב ואולי אפי' מאמין שיש עוד תקוה למישהו כמוהו. שלא רק שהיה טוב שלא נברא משנברא-
גם לפשפש ולמשמש אינו מצליח..
פספסת אותו.. (פעם הבאה תלחץ על הריבוע של התגובה אחרי שההודעה של נחמיה פתוחה 
)
איפה @סביון.. יש לו איזה קישור בנושא
מה גילית בתשע בבוקר שלא היה שם באחד ושתיים עשרה אתמול.. 
גמאני ערכתי...
לא ראית? אבל הגבת על זה כבר אתמול.
תשרשר נכון |מסנן|
כנראה אין לך תשובה ואני סתם מתקטננת.
@נחמיה17 סליחה על הנצלו''ש הזה.
פשוט שחיטת שרשור 
היכולות שלך אדירות אבל לצערי אתה מזלזל
הדם היזע והדמעות שלך עכשיו הולכות לעזאזל
אתה רק רוצה להיעלם ואתה נהיה בן ערובה
אין אדם שלא נופל,האם הוא קם בחזרה?
אתה אדם טוב, אני יכול רק לשער
ואחשוף קצת מהנאחס שלי צר לי לצער
היכולות האדירות רק מגדילות את האשמה
הדם היזע והדמעות לא עברו במבחן והמשימה
אני לא רוצה להתאבד אבל זה כנראה כבר נעשה
מות אכזרי וקשה חבל שלא בערישה
נכון, כולם פה לוחמים במלחמת החיים
ויש פצועי קרב והאמת גם יש נופלים
אני מרגיש מפרפר קצת, בין נפילה לפציעה
מה לגוף יש כבר לטעון מה הנשמה עוד מציעה?
לפעמים כדי לא להשאר למטה צריך להבין את צער הירידה
ולא תעזור תגובה לעידוד שהיא כזאתי רדודה
ולפעמים לעצום עיניים ולבטאות כאב כ"כ חד צריך הרבה אומץ
ואני מנסה לצבור עזות אפילו רק כקומץ
וחבל על חוסר החיים והמות הנורא
התקומה תהיה קשה נראה שאין ברירה
לקום בחזרה- את זאת אני עוד מנסה
ובאמצע הקימה ליפול למרות שזה פאסה
אני מצליח להפתיע את עצמי ברמות דביליות מדהימות
אני הלוחם העלוב ביותר עלי אדמות
אולי אצליח להתנחם אבל הצער שורף ולא מרפה
נראה שזה טוב הצריבה,רק כך אני מתרפא.
אם תמשיך לבכות וליילל אז תאמין שכבר הפסדת
זהו שפל המדרגה אחי,רק תראה לאין הגעת
אתה נשמע כזה פתטי,אל תבכה בשביל לפרוש
אני מאתגר אותך לסבול אחי תרים מיד ת'ראש
כשאתה מרגיש שאין תקווה ושכבר איבדת משמעות
כשאתה רוצה להיות בקבר או לא להיות פה בטעות
שהמציאות היא משתנית והדבר תלוי בך
אתה יכול להתמודד או סתם פשוט לברוח מעצמך
אין איך להגיד את זה באופן מתומצת
אבל אנסה בכל זאת והפעם רק קצת
אתה חושב מה עובר לי בראש בכתיבה הזאת
אחי אל תיעלב אבל אולי התחלת להזות
אתה מנסה לנחם אותי אך אני ממאן
זה לא אישי פשוט אני מרגיש כמו כביש סואן
ובאמצע הכביש קרתה תאונה
ועכשיו חסומה כל התנועה.
אני טמבל ופסיכי ואומר זאת שוב ושוב
זו לא בכינות זה כאב והוא כאב ממש חשוב
אין לי מחסום בכתיבה יש לי מחסום בנפש
והאמת העצב מזה מזכיר קצת בדל של חופש
אז אבכה ואבכה זאת טיפת החיות שבי נשארה
אל תדאג אחי לא שקעתי במרה שחורה
הבכי הזה הלואי תמיד אהיה בוכה
לא תמיד להתאבל על עצמי אני זוכה
בס''ד
תפסיק לרדת על עצמך אתה רק יורד יותר נמוך
אפשר לקום מהנפילה גם אם הכל נראה חשוך
אני מבין את הכאב שלך והכוונה מאחוריה
אבל גם ת'תקווה האחרונה שיש לך אתה קורע
ומתנהג כמו מפסידן,לפחות תנסה להתאושש
הכאב הכי גדול צומח שרק שוקעים בתוך האש
באתר יד שניה
במדור
דירה להשכיר
מסיבות מובנות
העדפנו בנות
ומייד קיבלנו
נזיפה חמורה
ה ד ר ה!
הממ....
יש חובות להחזיר
המצב לא שפיר
אין ברירה,
בא נעשה רשימה.
ראשונה היתה לי
אחריה היה צליל
הוא תובל
היא יובל
היא דניאל
(עם הכלבה גבריאל)
שתי חן
שני חן
(לא ביחד)
היא ריף
הוא אגם
היא אזוב
הוא נרקיס
גם היא.
(הגדיל לעשות
בחור בשם דין
שביקש אם אפשר עוד קצת להמתין
עד שבן זוגו (בחור בשם קים)
יספיק להגיע מסין.....)
כשעברנו שנית
על כל הרשימה
נתקפנו בכאב ראש
איום ונורא,
לא הצלחנו פשוט
להבין,
מי הוא מה
עכשיו בדירה
זוג מקסים ממוסקבה;
הוא אברשה היא מאשה
לחתול קוראים סשה
החתולה היא נטאשה
וזו הבוחשת ב kasha
היא כמובן ...
סבתא באשה!
הם חזרו בתשובה
לפני פחות משנה
ומקפידים על מצוות בהידור.
וכדי לקיים זריזין מקדימין
הקימו סוכה באלול...
יציבה
חזקה
(היתה שם סופה!)
לא תימוט
לא תיפול
לעולם!
החרוזים מדויקים, הסיפור חמוד מאוד, קליל ופשוט כיף לקרוא אותו...
(לא יודעת איך הגעתי לפורום הזה אחרי שנים שלא נכנסתי אליו)
אֲרוֹן חַשְׁמַל, יָצוּק
בֵּטוֹן וְצִירֵי מַתֶּכֶת (שֶׁיָּדְעוּ חַיִּים שֶׁאֵין בָּהֶם חֲלוּדָה)
עֵשֶׂב עָלֶה בִּקְצוֹתָיו, פֶּרֶא
וְאוֹר מְרַצֵּד מִבַּעַד חַלּוֹן עָכוּר
מֵבִין אוֹתְךָ, שַׂחְתִּי לוֹ
גַּם הַחַשְׁמַל שֶׁלִּי
עוֹדֶנּוּ בָּאָרוֹן
סכנת מוות
חָתוּלוֹ הַשָּחוֹר־לָבָן
מִסְתַָּתֵר מִתַּחַת לִמכוֹנִית
יְלָלוֹת בְּנִיב בִּלְתִּי־מוּבַן
מַפְעִילוֹת אִינְסְטִינְקְט יָשָן
וְאַז שְרִיקָה
וְאַז בְּרֳקִים
שֶאֵינַם מַתְאִימִים לַחֲתוּלִים.
לַחֲתוּלִים אֵין מַסְבִּירִים מַדּוּעַ רָבִים הַאֲנָשִים.
אף שחָתוּלוֹ הַשְּמַנְמַן
הֵחֵל מַסְכִּים לְלִטּוּפִים
בֵּין הַדְּחִיפוֹת בַּמַּדְרְגוֹת
נִרְאֶה שֶהַשְּכֵנִים
כְּבַר אֵינַם מַבִּיטִים בּוֹ.
עליהן, הן עוד תבואנה....
עוד יחזור הניגון.....
אתה מזכיר לי חתול רחוב
כזה שקופץ כשמתקרבים אליו
כזה שלא צריך שישמרו עליו
כזה שמסרב לבטוח
גם לא בי
גם לא בי
תן לי ללטף אותך
את חצי האוזן שנותרה לך
מבטיחה שלא אפגע בך
אולי יום אחד תסכים
לבטוח בי
לבטוח בי
אטווה לך שירים שמחים
נחבוש יחדיו את הפצעים
נבכה הכל החוצה
אם תבטח בי
אם תבטח בי
רק אם תסכים
לבטוח בי
לבטוח בי.
היו ימים.
נושא השיר הוא אתה?
השירים שלך מלווים אותך לאורך זמן?
אתה מתנסה בסוגים נוספים של כתיבה יוצרת?
אני פחות טוב בפרוזה ועוד פחות בכתיבה ארוכה / המשכים, אבל היו לי כמה חיבורים טובים.
מעדיף שירה.
או "פחות אוהב"?
אתה כותב רק לפה או רק למגירה או משתף גם בפורומים אחרים?
קל לי יותר לבטא את עצמי בשירה ואני אוהב את התמציתיות שלה.
אבל כאמור, היו לי כמה קטעים בודדים שאינם שירה שכתבתי, שכן מצאו חן בעיניי.
בעבר שיתפתי ב־tale.co.il אך האתר נסגר.
יש לי כמה חיבורים פה ושם בוואטפד ובאתר החדש chapter.co.il, מעבר לזה לא.
אתה חושב שאתה מצליח לבטא את עצמך בתמציתיות של השירים שאתה כותב בצורה טובה גם לאחרים כמו לעצמך?
אתה משתף גם אנשים שמכירים אותך?
אני אוהב שירה עברית של דור האמצע (פוסט־אלתרמן כזה). נניח נתן זך, אברהם חלפי, זלדה, כאלה.
גם פיוטי אשכנז.
גם שירים יפניים מסוימים (בעיקר אינדי מלודי, לפעמים יש מילים מעניינות).
נראה לי שרוב ככל השירים שלי מובנים למדי. יש כמה אזוטריים. מדי פעם אני שואל את מר AI מה הוא חושב (עוזר לי לנתח ולרכז את המחשבות בדיעבד), ובדרך־כלל זה קולע.
אנשים לא כל־כך מכירים אותי.
הבדידותיפה.
ואנשים שקוראים אותך להרגשתך יותר מכירים אותך?
אם כי, באופן כללי, איני מרגיש בנוח עם זה מכירים אותי.
לעזאזל אני מרגיש כמו פסיכולוג חחחח
פשוט פרשתי וכיוון שלא יכולתי להתחבר לאחו, חזרתי כחתול זמני.
הבדידותתמשיך לכתוב ולשתף ולגלות דברים על עצמך
אולי אתה יודע משהו שאני לא
וואו, מהמם, כואב מאוד, נוגע, מחזק...
יש גם רגעים טובים
זמנים שפתאום הכל משתחרר בחזה ואפשר לנשום. לנשום בשם האלים, לנשום סוף סוף!
אויר פסגות גם ברחוב.
והכל בהיר ונקי. ואתה רוצה משפחה. ואתה שמח.
ומאיר פנים. והכל פשוט יותר. הקשרים נפרמו. הלכלוך מתנקז.
ואתה תמה. וזה נראה מגוחך. איך לפני שעה קלה חרחרת ונפלת.
זה נראה כל כך רחוק. מה שהיה לפני דקות ספורות.
היאוש. האובדן הריקנות. השנאה.
הם אינם. אפשר מעולם לא היו.
ואז, הו, אתה מרגיש את הפחד המעקצץ.
ואמנם, הוא הוא רק צל קטם, עכשיו אתה שמח, הרי. אבל הוא קיים.
הידיעה הזאת, הקיימא.
שאתה על קצה צוק. ואמנם הראות נפלאה.
ומי יתן וימשיך. השכרון חושים הזה לנצח.
אבל יודע אתה. תנשום כמה שאתה יכול. כמה שריאותיך מסוגלות.
כי מי יודע. מתי תיפול.
אתה חי בין תהום לתהום.
שוחה מטינופת לשלולית. כך נגזר.
לעיתים אלוהים מרשה לך להירגע, מושך את ראשך בכוח מעל הזוהמא, דוחף אויר נקי לריאותיך.
רק כדי לצנוח שוב פנימה.
כתבת אותי!!
הבנתי לא מזמן שהחיים שלנו הוא גלגל, אנחנו נופלים וקמים ונופלים יותר עמוק וקמים יותר גבוה והתפקיד שלנו בחיים האלו הוא לנצל את הזמנים שאנחנו למעלה כדי לאגור כוחות לזמן שניפול....
קיצור, כתבת ממש ממש יפה....
הוא נפל לאחור
שערו התמזג עם חולות
ועיניו הפקוחות
מעולם לא היו כה כחולות
כששמים ירדו לקראתו
לשמו היה צליל של
מים חיים וצלילות ופכפוך ושמחה
כך בדיוק
הוא היה.
נער חלום
איש של אמת
איכותי ויפה וענוו
לא מאמינה
לא ייתכן
שהוא מת.
לאחר 120
משתוקקת לפגוש
את אמי, את אבי ושלוש חברות,
מגיעים בשמחה לקראתי
ואותך
בארי.
“ביירון, עשית את שלך!”
עובד יישר את המשקף העגול על אפו הבולמוסי והביט בטיפות המים שניתכו בעוז על הרחוב הריק.
“אם מחר יגיע,” אמר ועצר לחשוב, “אם יגיע היום של המחר, מי יודע מה יקרה? אמרו בחדשות שמחר אלו הולכות להיות הכמויות הכי הכי קשות.”
כמה טיפות סוררות ניתזו מאדן החלון הפתוח למחצה ופגעו באפו, מותירות אותו לח וקריר. עובד זינק לאחור בבהלה.
“אם לא הולכים ככה רחוק, כמו שאני,” אמר אל החדר הריק, “שטיפים של מים נקבל, אמאל’ה!”
הוא נשאר על עומדו זמן מה, וכשהרגיש בטוח יותר, התקרב אל החלון בשנית, מיישר את המשקף על אפו שוב.
“מה זה הכמויות האלו? ביירון, תפסה אותנו חזק ביירון.”
הוא שמע את השם שניתן לסופה כמה פעמים בחדשות, ומאז היא קיבלה אישיות וצורה רוחנית מיוחדת. הוא שלף את האייפון עשר מהכיס והביט בשעון שבחלקו העליון של המסך בדאגה.
“רק שיהיה טוב, רק שאני אגיע בשלום לעבודה.”
אכן, המשמרת שלו עמדה להתחיל בעוד ארבעים דקות, והוא חיכה בקוצר רוח שביירון תירגע ותנוח.
“ביירון, עשית את שלך!” קרא ביתר שביעות רצון ויישר את גבו הכפוף.
הגשם הזכיר לו שיר ישן, אבל הוא לא הצליח להיזכר בדיוק איזה, אז הוא ניסה להתחיל לשיר בתקווה שייזכר בהמשך תוך כדי שירה.
“רעמים וברקים… נשמעים כמו… כמו…”
לא, זה לא נשמע נכון. כדאי לנסות שוב, הפעם במנגינה אחרת.
“רעמים וברקים בלילות הקרים… וביום הקר… בום טראח!”
עַל הַסְּטֶנְדֶּר יוֹרֵד לֵיל הַסְּתָיו
מַצִּית כּוֹכָבַי
כּוֹכְבֵי מָרוֹם וְכָל צְבָא הַשָּׁמַיִם
מְצִיצִים בּוֹ, מְעַלְעֵלִים
בְּדַפֵּי הַצָּהֹב הַצָּהֹב הַזֶּה
בָּאוֹתִיּוֹת הַקְּטַנּוֹת
לֹא כּוֹכָב, לֹא חֲצִי סַהַר
רַק עַב חוֹלֵף
בְּשָׁמֶיךָ
