איפה @סביון.. יש לו איזה קישור בנושא

היכולות שלך אדירות אבל לצערי אתה מזלזל

הדם היזע והדמעות שלך עכשיו הולכות לעזאזל

אתה רק רוצה להיעלם ואתה נהיה בן ערובה

אין אדם שלא נופל,האם הוא קם בחזרה?

אתה אדם טוב, אני יכול רק לשער

ואחשוף קצת מהנאחס שלי צר לי לצער

היכולות האדירות רק מגדילות את האשמה

הדם היזע והדמעות לא עברו במבחן והמשימה

אני לא רוצה להתאבד אבל זה כנראה כבר נעשה

מות אכזרי וקשה חבל שלא בערישה

נכון, כולם פה לוחמים במלחמת החיים

ויש פצועי קרב והאמת גם יש נופלים

אני מרגיש מפרפר קצת, בין נפילה לפציעה

מה לגוף יש כבר לטעון מה הנשמה עוד מציעה?

לפעמים כדי לא להשאר למטה צריך להבין את צער הירידה

ולא תעזור תגובה לעידוד שהיא כזאתי רדודה

ולפעמים לעצום עיניים ולבטאות כאב כ"כ חד צריך הרבה אומץ

ואני מנסה לצבור עזות אפילו  רק כקומץ

וחבל על חוסר החיים והמות הנורא

התקומה תהיה קשה נראה שאין ברירה

לקום בחזרה- את זאת אני עוד מנסה

ובאמצע הקימה ליפול למרות שזה פאסה

אני מצליח להפתיע את עצמי ברמות דביליות מדהימות

אני הלוחם העלוב ביותר עלי אדמות

אולי אצליח להתנחם אבל הצער שורף ולא מרפה

נראה שזה טוב הצריבה,רק כך אני מתרפא.

אם תמשיך לבכות וליילל אז תאמין שכבר הפסדת

זהו שפל המדרגה אחי,רק תראה לאין הגעת

אתה נשמע כזה פתטי,אל תבכה בשביל לפרוש

אני מאתגר אותך לסבול אחי תרים מיד ת'ראש

כשאתה מרגיש שאין תקווה ושכבר איבדת משמעות

כשאתה רוצה להיות בקבר או לא להיות פה בטעות

שהמציאות היא משתנית והדבר תלוי בך

אתה יכול להתמודד או סתם פשוט לברוח מעצמך

אין איך להגיד את זה באופן מתומצת

אבל אנסה בכל זאת והפעם רק קצת

אתה חושב מה עובר לי בראש בכתיבה הזאת

אחי אל תיעלב אבל אולי התחלת להזות

אתה מנסה לנחם אותי אך אני ממאן

זה לא אישי פשוט אני מרגיש כמו כביש סואן

ובאמצע הכביש קרתה תאונה

ועכשיו חסומה כל התנועה.

אני טמבל ופסיכי ואומר זאת שוב ושוב

זו לא בכינות זה כאב והוא כאב ממש חשוב

אין לי מחסום בכתיבה יש לי מחסום בנפש

והאמת העצב מזה מזכיר קצת בדל של חופש

אז אבכה ואבכה זאת טיפת החיות שבי נשארה

אל תדאג אחי לא שקעתי במרה שחורה

הבכי הזה הלואי תמיד אהיה בוכה

לא תמיד להתאבל  על עצמי אני זוכה

בס''ד
תפסיק לרדת על עצמך אתה רק יורד יותר נמוך

אפשר לקום מהנפילה גם אם הכל נראה חשוך

אני מבין את הכאב שלך והכוונה מאחוריה

אבל גם ת'תקווה האחרונה שיש לך אתה קורע
ומתנהג כמו מפסידן,לפחות תנסה להתאושש
הכאב הכי גדול צומח שרק שוקעים בתוך האש
 

הכל שר, מזמזם, הומה

מיילל, רועש, סואן

דומה הדבר הזה

למשהו

אך דומם הדבר ההוא

מכבר.

זה גדול

תקיעת שופר,

קול תרועה.

הנה הוא בא,

הנה הוא בא.

אבל הוא לא ענה,

וגם לא צלצל.

צחוק של ילדים,

רחובות מלאים.

מי זה הוא האיש,

שחוצה את הכביש?

קול מבשר,

אנחה גדולה.

משיח בא.

משיח בא.

אַסְלָה תַּמָּה

אַסְלַת הַחֵן

מְצֻפֶּה בְּפּוֹרְצֵלָן

קוֹרֵאת לִי: הֵן!

קִלּוּחֵךְ קוֹלֵחַ נִיחוֹחֵךְ פּוֹרֵחַ

וְכָל כֻּלֵּךְ אוֹמֶרֶת אַהֲבָה. 

בָּרְחָה לִי אַסְלָתִי הַתַּמָּה

נִשְׁבְּרָה הִיא בְּצֵל הַמַּעֲמָסָה

נָפְלָה שְׁדוּדָה

מִי יַרְכִּיבֶנָּה שׁוּב לְמַעֲנִי.

מִקּוֹל שְׁרַבְרַבֵךְ

בּוֹקַעַת זְעָקָה

שֹׁד וָשֶׁבֶר! אָסוֹן נוֹרָא!

נָפְלָה הָאַסְלָה

לֹא תּוֹסִיף קוּם

עַכְשָׁו אֲנִי לֹא שׁוֹמֵעַ כְּלוּם וְהַכֹּל בְּצֶבַע חוּם.

הכלבים בשכונה שלנו נובחים הרבה

מפריעים ללמוד תורה

נובחים נביחות שבעל פה

אין להם מורא

יש אחד מרוט

נכנס לפעמים בצעד ארוך

לא נובח, מחרחר

אין תחרות

הרבה פעמים הוא מאחר

היום ניסיתי שוב, והשיר כביר

מרתק אותי הרקע

היו מניעות העלמות את רגליהן בכיוון מזרח והעלמים היו נפלאים בעיניהם אל תוך אגם

דוּר דוּר עלסו הפרפרים,

גוף גוף שחקו כעוללים

דווי דווי עלו החכמים

שור שור עמלו החסידים

צוף צוף, הגו משוררים!

עמדתי בשער ולא נתנו לי להיכנס.

"משפצים כאן",

הם אמרו.

אז חיכיתי על מפתן השער,

הדקות והשעות עברו.

המשכתי להגיד את פרקי התהילים,

שיפעלו שם.

יעוררו רחמים.

על נהרות בבל ישבנו, גם בכינו.

והמואזין קורא לגויים.

והם, ימח שמם- עוברים.

והבאים וההולכים, השואלים והמבררים-

מסתכלים עליי. נועצים.

ודמעות רבות,

אם אשכחך ירושלים.

והקריאת מואזין ממשיכה.

ולי- אין עדיין כניסה!

כך מרגישה גלות.

ואחרי כמה דקות והמתנה של מספר שעות,

אמרו לי: "את יכולה להיכנס עכשיו".

ונכנסתי.

והרגשתי,

ככה מרגישה גאולה.

ככה מרגישה תקווה.

כתבת יפה.

לפני כארבעה חודשים כתבתי פתק בטלפון, כותרתו שיר של יום ומהותו שיר אחד כל יום.

ידעתי שחלדו גלגלי שפתי וזמן רב יקח עד שאכתוב שירה שוב, לומר שהתמדתי תהיה אמת חלקית מאוד, אך עם הזמן התדירות גברה ובימים האחרונים הרגשתי כאילו נמהלתי שמן ועברתי ממלמול שקט לדיבור מפורק, תכף נשורר.

אני הייתי אחת ולעצמי, חשבתי להציע לכם, אם תהיה היענות, לפתוח שרשור שיקרא שיר של יום ויהווה קריאה לאתגר. כל יום ישורשר בו שיר אחד בלבד, מי שתופס תופס, אם שניים פרסמו יחדיו - זכינו כולנו, אבל אם מישהו כבר כתב את השיר היום, יש להמתין למחרת. חושבת שאפשר לנסח כמה חוקים, אתם יכולים להעלות אותם, למשל: לא ניתן לשתף בשיר שנכתב אתמול.

הקיצור! מה אומרים? @כולם ללא יוצא מן הכלל גם אתם המספרים סיפורים

לגבי מקום..

סיפורי מעשיות, אבדת בת מלך.

תודה. מחזקים דברייך.

התפעמות שכזאת אסור לה שתישאר במחשכים.

כנביא האוגר נבואתו הנכספת להתגלות.

"והבור ריק אין בו מים"

..

או שטעות למחוק?

אני מוצא את עצמי נע בין שני הקצוות האלה.