מספרים 
שבי"ז תמוז [לא זוכרת שנה]
ר ישראל דב אודסר ז"ל
נתקף ביצר רע- ואכל [בצום]
הוא מאד נשבר מזה
ולא ידע מה לעשות.
הוא ניגש לספרי ר נחמן [אאל"ט כדי לפתוח ולקבל תשובה מה לעשות]

ואז מאחד הספרים נפל פתק שאומר ככה

"



הוא מאד התפעל מהתוכן שהיה בבחינת "נבואה" עבורו. כי זאמת זה היה בי"ז תמוז ובאמת הוא לא התענה בו...
 

ומאז אפשר לומר שנקשרה נפשו ברבי נחמן והוא ראה עצמו כמו תלמיד מובהק שקיבל מסר מהרבי והולך איתו.

חסידי ברסלב שמקושרים עם ר ישראל [קוראים לו "סבא ישראל"] רואים בו סוג של פלא וממשיכו של ר נחמן.
ומייחסים לו חשיבות.

עכשיו
ר ישראל פעם התבטא על הסגולה הזו שזה "שיר של גאולה" [משהו כזה]- והחזרתיות על המילים/ אותיות, זה דבר שלשיטתם פועל הרבה טוב ומקרב את הגאולה [חוץ מהפצות של ספרי ר נחמן ושירים וכו'].

זה מה שאני הבנתי.
יש הרבה הרבה סרטים ששייכים לזה.

את יכולה לגגל "הזמיר". [ לא רוצה לטעות בשמו.]  הוא מאד החזיק ממנו.ה

שחבר של סבא שלו בטבריה היה בצעירותו ליצן שכזה והוא סיפר שהוא למד עם ר' ישראל בישיבה ופעם הוא חמד לצון והוא זה שהכניס אז את הפתק ל' ישראל לספר.

השאלה איך ננחים מאמינים עדין שזה רבי נחמן שלח לו..

נראלי שמי שקצת יסתכל לעומק של הסיפור

יבין זה לא הגיוני שמישו שם את הפתק..

דבר ראשון בתקופה הזאת שרפו ספרים של ברסלב

לכן הארון עם הספרים של סבא היה נעול..ורק לו היה מפתח..

אז לא ככ הגיני שמשיו הכניס

דבר שני כתוב בפתק-"יז בתמוז יאמרו שאינך מתענה"

ואפאחד לא ידע בכלל שהוא שבר את הצום.

דבר שלישי כתוב בפתק "מיין פייערל וועט טלייען  ביז משיח וועט קומען"

(האש שלי תוקד עד ביאת משיח)

וזה משפט מספר "חיי מוהרן"

שלאף אחד בזמנו לא היה בכלל את הספר הזה..

בזמנם שרפו ספרי ברסלב..נראלי אפילו לסבא בעצמו לא היה את הספר הזה.

וחוצמיזה סבא אמר שהפתק עד לעצמו

זהו

לצון איזה בחור משונה.

כך או כך אין נפקא מינה.

אם אדם היה בחלישות הדעת ומישהו כתב לו פתק בעילום שם ועודד אותו, אני רואה בזה סייעתא דשמיא גדולה.

לגבי תוכן הפתק והשם של רבי נחמן, המושג הזה נקרא ריבוע, כשמוסיפים אות לשם עד שהשם מתמלא.

יש בזה עניינים בקבלה ואכמ"ל.

אוח הגבתי לא נכון

בגלל זה המשפט נקרא שיר הגאולה?

אבל גם אם אתה צודק.. אין בזה שום נפקא מינה לעבודת ה'.

רבי נחמן השאיר ספרים ועצות כדי שיקראו אותם וידעו מה לעשות.  וזה בעצם התקרבות לצדיק...

יכול להיות שסבא ישראל היה צדיק, אבל מה שיצא מהזרם הזה - לא בדיוק מה שרבינו רצה

בכלל

אבל בא רגע נעשה סדר...

כל הדברים שכתבת על התבודדות, אמונת חכמים, הפצה,נשמות תועות שמוצאות את עצמן אצל ר' נחמן  וכו'

כל זה יפה מאד!

אבל זה כבר נאמר ע"י רבי נחמן מברסלב ורבי נתן שהמשיך אותו, וזה מה שעשו גם לפני המעשה של הפתק.

אז אתה אומר שיש מסר מיוחד כלשהו בפתק.. ת'אמת לא מצאתי שום מסר מיוחד...

דבר שני, אני מאד מעריך את הננחים על העניין של ההפצה וכו'..

אבל אני ממש לא מסכים עם כל ההתנהלות שלהם והיחס ולתלמידי חכמים..

תברר ותספר לנו מה גילית זה באמת מעניין...

ומצטער לא התכוונתי להעליב או משהו בסגנון

שאם היה הסכם כלשהו ואחד מהצדדים שינה מההסכם,  פסק הדין תמיד יהיה לרעתו...

פה זה מעין אותו דבר... אדם שבא לשנות דבר מוסכם ע"י טענה כלשהי, חובת ההוכחה היא עליו

כך הוא הדין בגמרא

לדוגמא, הבאתי לך בד וביקשתי שתתפרי לי חליפה.  ואת החלטת לתפור לי חצאית 

אם אני לוקח את החצאית לעצמי, אני צריך לשלם לך משהו אחרי הכל.

במקרה כזה מסתכלים מה הכי זול בשבילי

אם זו חצאית שאמורה לעלות הרבה, והחומרים שהוצאת עליה זולים יותר.. אני משלם את החומרים.

אבל אם החומרים יקרים והחצאית זולה יותר מהם,  אני אשלם את מחיר החצאית.

הם טוענים שנפל פתק משמים ובו נפקא מינה לעבודת ה'..

צריך לומר נ נח נחמ.. וכו' לא יודע מה..

הם אלה שצריכים להוכיח שכל זה נכון...  כי עד עכשיו לא נשמע כדבר הזה 

ה' לא שולח לך פתקים מהשמיים. ה' לא נמצא ב'שמיים' זוהי מטאפורה למה שמעבר...

אף אחד לא מקבל מסר חומרי מעולם רוחני כזה או אחר.

יש בגמרא סיפור על חכם שקיבל פתקא משמיים גם כן... הבעל שם טוב על התורה מביא את זה.

מסכת סנהדרין: יתבו תלתא יומא בתעניתא בעו רחמי נפל להו פיתקא מרקיעא...

מסכת בבא מציעא: נפל פתקא כל הפורש יהא בנידוי ספדוהו שבעה יומי נפל פתקא לכו לביתכם לשלום...

זה לא כפשוטו... זה מה שנקרא מהנמנעות אחרת היו עוד פתקים... תראה כמה חכמים וכמה שיטות יש לפרש את המושג "בת קול". לא נראה לי שיש מי שמפרש את זה כפשוטו ממש...

ולא נתחיל לדבר מהבעיות שעולות מהחבורה הנ"ל... כשמאמינים בנמנעות אין גבול לשום דבר וד"ל..

אם היסטורית אפשר להפריך גם הבית יוסף לא יתווכח.

אמרו שהגיע בפתק בשביל להראות ולבסס את ברוך שאמר כברכה מקובלת בנוסח אחיד על כולם... ויש גם על זה מחלוקת........

למה?! כי לתימנים יש נוסח אחר, וגם בצפון אפריקה היו מספר נוסחים... אחד לשבת אחד ליום חול ועוד... הוא לא הגיע מהשמיים...

אני לא מתעלם מזה שיש גדולי ישראל שככה טוענים שיכול להיות כפשוטו.. אני יודע את זה וגם יודע מה טען רמב"ם- שיש בזה מתוך זלזול בגדולים בסופו של דבר...

ומה נעשה עם מעשיות רבה בר בר חנה ועוד ועוד..

וכשמציגים עמדות בדבר הגשמה לכלל הציבור הקליפה מתקבלת כפרי והנזק גדול... לא אכפת מה כתוב אכפת מי קיבל ממי וכו'

בסופו של דבר זה הויכוח, הגשמה....

יש לי רימון אז זה לא נותן לי..

אבל שווה חיפוש

חוץ מהסיפור ההיסטורי, שיש אומרים שזה אמיתי ויש אומרים שחמד - בית המדרש

אם רבי נחמן כתב את זה, אז אני מבינה למה כותבים בכל מקום את הנ נח נחמ.

אבל אם לא, לא רואה עניין לכתוב את זה.

ומעבר לזה, זה שמישהו כתב פתק בשם רבי נחמן... לא יודעת, לא נשמע לי טוב.

גם אם אדם כתב בצחוק, זה מה שה' רצה שיקרה.

גם אם רבי נחמן כתב כמו בתקופת חז"ל, זה מה שה' רצה שיקרה.

ה' העיקר, לא רבי נחמן ולא איזה ברסלבר.

זה הרעיון באמונה...

לא כל דבר שקורה אומרים ככה ה' רצה ומתחילים להאמין בזה...

לכאורה תאמין גם בשבתאי צבי כי ה' רצה שהוא יתפרסם.  

אז לא הבנתי את הטענה שלך..

מעבר לכך, (לא שאני חושב שאתה תומך בזה)

לכתוב "נ נח נחמ" על קירות וכו' רוב הפעמים זה גובל בגזל דרבים.

הפתקא רק מקבלת אישושים.

אף רב ברסלבי לא מדבר נגד רבי ישראל כי הוא היה צדיק ות"ח גדול (שמעתי במפורש דברים בעדו).

גם נגד הפתקא לא מדברים במפורש.

ואם תלמיד חכם כזה אמר שזה משמים, מבחינתי ומבחינתך שיהיה משמים.

מה שאתה רואה ברחוב מה"ננחים", לצערנו, זה נרקומנים והומלסים בעיקר. הם לא מלמדים על הכלל.

תכיר אברכים של רבי ישראל, ותבין את ההבדל.

ותבין גם את השיטה, למה הם רוקדים ברחובות.

מי שהיה כאן ילד בשנות ה90, וישמע את הטעם שרבי ישראל נתן בזה, יבין וישמח מאוד שרבי ישראל הנהיג מה שהנהיג!!

נ.ב,

אין שום מקום להשוות בין השנים, אבל.

שבתאי צבי הכריז שהוא המשיח, הפתק לא קשור בכלל לעניין ואין בו שום נזק.

צריך לשעו תתשובה גם על כוונות לא טובות בלב, לא על המעשה. על זה נאמר "על חטא שחטאנו לפניך בהרהור הלב". פשוט להצטער על הכוונה הרעה, לא על המעשה. ולחשוב שאם הייתי באותה סיטואציה היית ימסגירו למשטרה רק מטעמים טובים. זה נקרא חרטה. לחשוב שהייתי חזר לעבר ועושה אחרת

כי זה היה מוצדק (לא קראתי את הסיפור לפרטים)

והקו שלו, כל אחד והפסיקה שלו, כל אחד והדרך שלו, אפילו כל אחד והכת שלו, נמשיך לחיות עם ערב-רב (ובאלאגן) במנהגים ובהנהגות הדתיות. 

קודם כל כמו שנאמר כאן, שבת זה הזמן בדיוק בשביל סיטואציות כאלה של סיטואציות כמו שלך, 

בנוסף אני ממליץ לך גם סוג של לעשות 'מבחן' לעצמך האם יש זמנים ארוכים שאתה משתמש בטלפון\מחשב\טכנולוגיה כזו או אחרת והזמן הזה מתבזבז לשווא, הרבה פעמים קורה לנו בלי שאנחנו שמים לב וזה יכול להיות אחלה של זמן לעשות בו את הדברים שאנחנו באמת רוצים, בהצלחה  

אם ה' יתברך רואה שכשיש לך זמן אתה כן פותח ספר
ולא סתם מתבטל, ניצחת.

ספר נפלא לעובדי ה', אבל תובעני
זה לא ספר שקוראים בשבת לפני השנ"צ

קשה לקריאה?

או תובעני מבחינת עבודת השם? 

יכול להיות שרצו לעדן את הנוסח. כשהספורנו מביא את זה על תשובת האחים ליוסף "האלוקים מצא את עוון עבדיך" - הם לא מועמדים למוות, אבל המשמעות זהה. אנחנו יודעים שלא עשינו את מה שאתה מעליל עלינו ואתה רק אחד מהשליחים של הקב"ה להביא עלינו את הדין שמגיע לנו בין כך.

בהשראת המכילתא

"משה דברן את! אין לי שלוחין אין לי גדודים אין לי שרפים אין לי אופנים אין לי מלאכי שרת ואין לי גלגלי מרכבה שאשלח ואוציא את בני ממצרים שאתה אומר לי שלח נא ביד תשלח?"

"כך אמר יונה אלך בחוצה לארץ מקום שאין השכינה שורה ונגלית... אמר לו הקב"ה, יש לי שלוחין כיוצא בך שנאמר וה' הטיל רוח גדולה אל הים"

על שלל הלכותיה והרעיונות הפילוסופים שכרוכים בה.

אבל מי יקרא את זה?

בהנחה שהיית רציני , אז כוונתך בין היתר שמצצות מעקה קשורה לנושא ביטחון והשתדלות, השגחה?

אשמח לחידוד..

זה חיבור מאוד מעמיק ושיטתי על מדרש רבה + אגדות ירושלמי. לא כמו עץ יוסף או אפילו יפה מראה אלא יותר סגנון מהרש"א. או טוב יותר, כמו הפירושים הממש ממש ארוכים של מראה הפנים על אגדתות מסוימות.

או: ספר שיאגד את כל אגדתות ירושלמי (קיים כבר) אבל יביא את כל המפרשים הקלאסיים של הירושלמי (קורבן העדה / פני משה / רידב"ז כו'). אולי גם חיבור כזה שמביא רק אגדתות ירושלמי מקוריות שאין להן מקבילות במדרש רבה / בבלי.

ויום אחד הוא נתקל בפירוש 'תפארת ציון' מלפני מאה ומשהו שנה והתרשם ממנו מאוד

(יש בהיברובוקס את הכרך על מדרש רבה אסתר. אני לא מכיר את הפירוש בעצמי)

אכתוב ב"נ בהמשך

שומרת את השרשור

כמו ברכון רק של שחרית מקוצרת ליחיד (יחידה למען הדיוק).

לימים שהזמן דחוק. וגם זה יותר נוח (חוברת קטנטנה במקום סידור שצריך לדפדף).

ותכלס אולי גם למנחה (גם ככה קצר)

ממש בשביל הימים הלחוצים שיוצאים מהבית מוקדם ואין זמן בכלל בכלל.

ובנפרד בשביל הפרקטיות…

אגב, גם ככה יש מלא דברים שנשים לא אומרות, בטח בתפילת יחיד, גם כשזמנן בידן (תפילין, קורבנות…)

הרי יש הלכות על דילוגים ומה המינימום שכן חייב בשחרית וכו. אז כזה. מאוגד במשהו קטן כמו ברכון של כמה דפים (האלו בלי השירים החסידיים, שזה נטו ברכת המזון)

וגם אם אני לא טועה

מנחה, ראש חודש, חגים... 

פרשת השבוע לפי התלמוד הירושלמי

ידעו..

זכור לי במעורפל שיש התעסקות בזה בכתבי

האדמור מפיאסצנה היד..

הרבה מפיאסצנה מביא שם הרבה על עבודה עם דמיון ומסביר למה חשובה התלהבות זה די ארוך ועבודה תהליכית לא משהו שאני עכשיו יכתוב פה בדקה.

בחבד אגב יש הרבה דיבור על התלהבות מתוך התבוננות תוכלי למצוא אצל אדמור הזקן הרבה התבוננויות על זה

אז תחילת פרק כו בתניא מדבר על שמחה ועצבות..

אבל שוב זה קצת שונה..

שווה לעיין שם בכל מקרה😃

על שמחה ועצבות יש מלא!

אבל ספציפית על הנקודה של התהלבות פחות מצאתי..

תודה

ואמנם כבר ידעת, שהנרצה יותר בעבודת הבורא, יתברך שמו, הוא חפץ הלב ותשוקת הנשמה. והוא מה שדוד המלך מתהלל בחלקו הטוב ואומר (תהלים מב, ב): כאיל תערג על אפיקי מים כן נפשי תערוג אליך אלקים, צמאה נפשי לאלקים וגו'. (תהלים פד, ג): נכספה וגם כלתה נפשי לחצרות ה'. (תהלים סג, ב): צמאה לך נפשי כמה לך בשרי. ואולם האדם אשר אין החמדה הזאת לוהטת בו כראוי, עצה טובה היא לו שיזדרז ברצונו, כדי שימשך מזה שתולד בו החמדה בטבע, כי התנועה החיצונה מעוררת הפנימית, ובודאי שיותר מסורה בידו היא החיצונה מהפנימית.

אך אם ישתמש ממה שבידו, יקנה גם מה שאינו בידו בהמשך, כי תולד בו השמחה הפנימית והחפץ והחמדה מכח מה שהוא מתלהט בתנועתו ברצון. והוא מה שהיה הנביא אומר (הושע ו, ג): ונדעה נרדפה לדעת את ה', וכתוב (הושע יא, י): אחרי ה' ילכו כאריה ישאג.

בהצלחה!

לספור את העומר 49 יום