אני מישהי מהפורום.. פתחתי לעצמי שם משתמש חדש כי יותר נוח לי לכתוב בשם 'בדוי'..
אז ככה:
בחברה שאני נמצאת בה אני נקראת 'סופר דוסית'.. אבל ממש..
אין לי מושג למה.. אני הולכת על פי ההלכה, עובדת את ה', משתדלת לקיים מצוות קלה כבחמורה.. אני לא קיצונית. בשום אופן..
אני מכסה את המרפק, הולכת עם חצאיות שייכסו בכל מצב את הברך, אבל אני לא הולכת עם גרביים ולא עם שטריימל..
אה.. ועוד דבר.
אני משתדלת ללכת עם שיער אסוף..
זאת אומרת, אני שמה קליפס או משהו. תכלס, הקליפס המסכן הזה לא הופך את השיער ל'אסוף', אבל בכל זאת.. זו תחושה שלי..
ברוך ה' הקב"ה חנן אותי בשיער יפה וארוך, גלי וזהוב.. וקיבלתי על עצמי שלא לפזר את השיער למרות שזה ממש מקובל בחברה שאני נמצאת בה ללכת עם פזור..
לפי מה שאני יודעת- יש לזה מקור הלכתי כלשהו, אבל אצלינו ובהרבה מקומות היום זה הפך לכל כך נורמטיבי ורגיל, שזה נהפך לחלק מהשגרה וזה בסדר..
אני די בטוחה שנערה שהולכת צנוע והשיער שלה פזור לא תופסת את העין יותר ממישהי שהולכת עם 1000 פשמינות על הראש. ולא משנה כמה היא צנועה..
אז בזמן האחרון הרבה אנשים ניגשים אליי..
שואלים אותי למה בעצם אני כל הזמן אוספת את השיער?.. הרי כל כך יפה לי פזור...
ולפעמים אני מסבירה.. לפעמים אין לי כח..
אני אומרת שמטעמי צניעות אני אוספת את השיער.
בדר"כ לא מבינים.. אבל מה אכפת לי? זה ביני לבין עצמי. ביני לבין הקדוש ברוך הוא.
יש לי מניע מטורף שעוזר לי להתמודד עם כל הניסיונות, בעיקר בכל מה שקשור לצניעות.. צניעות בלבוש, שירת נשים, צניעות בדיבור, במעשים, הריחוק מבנים..
יכול להיות שיש פה חבר'ה שמשתמשים במניע המיוחד הזה..
קוראים לו בעלי.
שנים אני מחכה לו..
ובכנות, אני רוצה את הטוב ביותר. בעבורי. לא בעבור ההורים, ולא בעבור עיני המתבוננים.. רק בעבורי.
אני גם יודעת שהקב"ה מתאים לכל אחד את חציו השני על פי גודלו ורמתו..
אני לא רוצה להתחתן עם בחור שמחפף במצוות.. מחפף בעבודת ה' יתברך..
לא רוצה בחור שהסתובב כל היום עם בנות..
לא רוצה אחד שמדבר ומתנהג בזולות.
אני רוצה אחד צדיק, ירא שמים, אוהב את הקב"ה ואת בריותיו, בחור טהור וקדוש! בן תורה אמיתי!
ובשביל לזכות באחד מיוחד שכזה, עליי להיות כזו. להשתדל בכל מאודי, בשבילו, בשבילי, בשבילנו.
וזה פשוט קשהה!!
עכשיו העליתי נקודה ספציפית מאוד שעוסקת בשיער שלי.. אבל הרשימה עוד ארוכה!..
אני כל כך להוטה לעבוד את ה' באמת, וכשאני יכולה וצריך אז גם לקבל על עצמי דברים בכדי להתקרב יותר..
אם אחזור רגע לנושא של השיער..
זה קשה. ממש. לעמוד מול המראה כל יום מחדש ולהחליט שבשבילי ובשביל בעלי האהוב, עליי לעמוד על שלי.. קיבלתי על עצמי משהו - אז העמוד בו!! לא משנה כמה ינסו להחליש אותי..
אני אשמח לשמוע עצות מעשיות, לקבל כוחות כדי לעמוד בניסיונות שבאות עלינו..
כל דבר ייתקבל בשמחה..
) זה לא היה מספיק כדי שאעמוד על שלי ולא אכנע ללחץ חברתי ולגורמים חיצוניים אחרים.. אם החלטתי ללכת בדרך הישר כנראה זה קצת יותר עמוק מ'בעלי'. 
❤