את צדיקה ברמות!

עצה שלי- מה שיכול לעזור בלעמוד על שלי הרבה פעמים- זה הכרה בערך הדבר.

תעמידי לעצמך את בעלך כל פעם שקשה..

ובעזרת ה' זה יעזור!

אשרייך לגמרי!

היתה לי תקופה שרציתי להתחזק בצניעות.

אז חוץ מחצאית עד הקרסול, הלכתי עם גרביים.

למה?

כי זה נחשב דוס.

ובאמת לא הבנתי את העניין..

אז באיזה שהוא שלב הפסקתי.

ואז בררתי ולמדתי למה, ועכשיו יש לי מסוגלות לעשות את זה..

אני לא רוצה עדיין, אבל אני יכולה.

סתם רציתי להוסיף את הנקודה הזאת

טוב...אני עונה פה על הרבה שאלות בפורום ומשתדל לתת תשובות ועצות.

אבל יש רמות שאני עוצר-קורא ופשוט שותק.

נכון-תמיד אפשר יותר להקפיד וגם שייך על פי ההלכה אבל-כל הכבוד על ההבנה המעמיקה!

עצות...כשאגיע לרמת הדרושה "לדון" אותך(אין אדם דן את חברו עד שיגיע למקומו) אוכל לתת עצות.

בהצלחה!

(השתדלי לעלות ולהתקדם במעלות הטהרה והצניעות!)

כתבת ממש יפה .. אני אצא קצת חריגה ואומר שאני לא ממש אוהבת את הגישה של צניעות רק בשביל הבעל .. ברור שבסופו של דבר הוא היחידי ש'יהנה' מזה אבל אני הולכת בצניעות בעיקר בשביל עצמי..כדי לשמור על הכבוד שלי וכי זה זכות עצומה וכו וכו' .. לאידעת אם אני מובנת אבל בכל מקרה כל עוד זה מדרבן אותך ומחזק.. אשרייך ♥ 

ואת יודעת מה? כן יש דברים שאני אומרת לעצמי שכמו שאני לא רוצה שבעלי ייעשה אז אני גם לא עושה , לדוגמא: אני לא רוצה שבעלי יסתכל על בנות או יראה סרטים , אז זה מחזק אותי גם לשמור על העיניים ולא לראות סרטים.. 

אמן שכל עם ישראל יהיה ככה!!

ובשער- לדעתי קליפס זה מהמם!! ויש מלא מלא דברים באמת מושלמים שאפשר לעשות בשער גם שהוא אסור את יכולה לעשות כזה צמה יפה לצד, הגבהה, אנאערף מה יש מלאא עופי על זה!! יום אחד פשוט תעסי ניסויים בשער תנסי כל מיני דברים ותראי עד כמה יש פול דברים שבאמת אפילו יותר יפים משער פזור

בהצלחה יצדיקה

ואשריך כ"כ. 

אולי יעזור לך ללמוד למה צניעות זה דבר טוב ואז גם יהיה לך יותר רצון וכח לקיים?

אני אישית לא רואה בשיער אסוף משו צנוע. 

אני חושבת שזה כלל לא משנה אם את צנועה או לא.. אם מישי תלך עם בגדים לא הולמים והשיער אסוף זה נקרא משוו?

בכלל לא!!!

אם נלך ברחוב עם שיער אסוף קליפס או כלך דבר זה הופף אותי ליותר צדיקהה? לא נראליי..

אבל בשיער אני לא ככ מסכימה..

אבל הלעמוד על שלך.. אשרייך!!

אני גם הכי עומדת על שלי בעיני צניעות, ובמיוחד שהחברה שלך לא!

אבל אשרייך שזכית! שהקב'ה ישלח לך בעל צדיק וטוב. מגיע לך.

עצה שלי- אני פשוט אומרת לעצמי למה זה חשוב אך שאני מתנהגת כך בצניעות, בלי לחשוב מה אנשים אומרים עלי.

אם אני נוהגת נכון- אז זה הכולללללללללללל!

חיזקתם מאוד!!

וכתגובה לכמה ניקים שלא הבינו לגמרי.. כנראה לא הסברתי את עצמי טוב.

לא התכוונתי לומר שאני משתדלת ללכת ע"פ ההלכה וללכת בצניעות רק בשביל בעלי.. הרי אם הייתי הולכת בדרך שלי בגלל גורם חיצוני כלשהו (אפילו אם הוא בעלי) זה לא היה מספיק כדי שאעמוד על שלי ולא אכנע ללחץ חברתי ולגורמים חיצוניים אחרים.. אם החלטתי ללכת בדרך הישר כנראה זה קצת יותר עמוק מ'בעלי'. 

הרצון שלי להתקרב לה' יתברך הוא אינסופי ועמוק כל כך.. 

אבל בכל זאת, אני בשר ודם, ובחיים יש פיתויים וניסיונות.. אז אני תמיד מחפשת גורמים שיידרבנו אותי להתקרב למטרה.

(שגם היא אינסופית כמובן..)

בשבילי, בעלי (וגם הילדים שיהיו לנו בעז"ה!! הרי חשוב לי שיהיו צדיקים ואנשים טובים לא פחות מבעלי היקר..)

הוא דבר שאני מספיק רוצה ומייחלת לו כדי שיוכל להפוך לדירבון משמעותי בהרבה תחומים בחיים..

אז כן. אני משתמשת בזה המון. זה לא הופך להיות 'חיצוני' בגלל זה. 

מקווה שהסברתי את עצמי טוב הפעם

ועוד דבר - לא נראה לי הבנתי אותך, אנונימי

תודה רבה!

בסניף אני נחשב 'קיצוני' (כמו הקומונר שלי) ובישיבה אני נחשב 'ממלכתי'... וכן, גם אני רק שומר על ההלכה הפשוטה, אבל כנראה שנורמה השתנתה. האסור הפך למותר, וזאת בעיה רצינית. עיי' למה?! (מה עובר על המגזר) - נוער וגיל ההתבגרות

יוצא לי לפעמים לעבור ליד האולפנה שבעיר, אני משתדל שלא להסתכל אבל לפי מה שראיתי,
המצב לא מזהיר במיוחד. החצאית כבר לא חצאית. החולצות הגזורות והקצרות, השיער הפזור...

לפעמים זה קצת עצוב, כי אנחנו קוראים לעצמנו "דתיים", לא?
השאלה היא עד כמה אני באמת דתי?
90%? 80%? מותר לי לחפף, הרי זה ממש קשה לשמור על הכל.

אלוקים לא צריך את המצוות שלך.
כל המצוות שאלוקים נתן לנו - הם אך ורק בשבילנו.
שאלוקים אמר לשמור שבת, זה מובן שזה כדי שאדם ינוח.
אך כשאלוקים אומר להניח תפילין, לנענע ארבעת המינים, ללכת בצניעות...
אנחנו באמת חושבים שזה בשבילנו?

מה בדיוק תורם לי להניח תפילין? סתם בזבוז זמן.
ללכת בצניעות? חחחח הצחקת ראית איזה חום היום?
ללמוד גמרא? בטח, רק לבגרות.

ממתי הפכנו לאנשים עם אינטרס בכל דבר?

ר' יוסף קארו (מחבר השולחן ערוך) כותב בהלכה הראשונה של אורח חיים סימן א':
"יתגבר כארי לעמוד בבוקר לעבודת הבורא ויהא הוא מעורר השחר".
- שואלים חז"ל שאלה פשוטה מאוד...
למה בחר השולחן ערוך ללמוד ערך נעלה כלכך של השכמת בית הכנסת מחיה טמאה וצמאת דם?
למה לא כתב "יתגבר כמלאך"? "יתגבר כצדיק"?
ראיתם פעם אריה בטבע? זאת בין החיות העצלניות בעולם!
אריה שוכב על הארץ כל היום. הלביאות עושות בשבילו את כל העבודה, לא סתם נקרא "מלך החיות".

אז איך בדיוק אפשר ללמוד מאריה ערך חשוב זה לחיינו?

אך אם אריה יראה אייל או כל דבר אכיל אחר... הוא יעזוב את הכל רק בשביל לרוץ אליה ולנגוס בה את שיניו.
במילים אחרות, רק אם יש לו סיבה מספיק טובה - לא משנה כמה עייף הוא יהיה - 
הוא יזנק בכל הכוח לעבר המטרה.

השולחן ערוך יודע שקשה מאוד להתעורר בבוקר.
ולכן כותב שכל אדם צריך למצוא את הסיבה שבשבילה הוא באמת הולך לקום בבוקר למרות שכלכך קשה.
 
אהבתי מאוד את הסיבה שלך, "למען בעלי". גם אני חושב כך כבר הרבה זמן (חחח לא, למען אשתי).
אם זאת הסיבה שלך שאת יודעת שהיא מחזיקה אותך, לכי איתה בכל הכוח.

נדיר למצוא היום בנות כמוך, אשריך!
"לפום צערא - אגרא"   -   ככל שהצער יותר גדול בקיום המצווה כך גם השכר שנקבל.
שתזכי לחתן ירא שמיים בדיוק כמוך. אחד בלי משחקים, בלי ידידות, עם לב ורגש יהודי.

ב"הצלחה רבה! 
וסליחה אם קצת חפרתי 
 

לא חפרת

שמחתי לקרוא

חיזקתם!

כייף לדעת שעוד יש לנו כאלו מדהימות!

תחזיקי מעמד! 

אמנם כתבתי את זה כבר..

אבל פשוט כל תגובה מחדש ממש נותנת כוחות חדשים..

שמחתי לקרוא כל תגובה!

אוהבת אתכם אחים אהובים

הפניני הלכה כותב לעניין כיסוי הראש:

"רווקה אינה צריכה לכסות את ראשה.

ולדעת ה'מגן- אברהם' (עה, ג), מדברי חכמים גם רווקות צריכות להקפיד שלא ללכת ברחוב בשיער פזור, שמצד מידת הצניעות עליהן לאסוף את שיער ראשן. ואכן כך נוהגות חלק מן הבנות הדתיות, שאוספות את שיער ראשן בסרט או שקולעות משערן צמות, כדי שלא יהיה פזור.

אולם לדעת בעל 'מחצית- השקל' ובעל 'מגן-גיבורים', אין לבחורות איסור ללכת ברחוב בשיער פזור. ומאחר שיסוד המחלוקת הוא בדברי חכמים, ויש לנו כלל שבכל ספק בדברי חכמים הלכה כמיקל, הרוצות להקל וללכת עם שיער פזור – יש להן על מה לסמוך.

אולם חשוב לזכור תמיד את הכלל היסודי של הלכות צניעות, והוא, שלא למשוך תשומת לב מוגזמת. ויתכן שתהיה אשה שמבחינה חיצונית תשמור על כל הלכות הצניעות אולם לבושה יהיה לא צנוע. כללו של דבר, אין שום פסול בכך שאשה תיראה יפה, להיפך, יש חשיבות לכך שכל בחורה ואשה תשתדל לטפח את הופעתה, אבל יופי זה צריך להיות עדין ומופנם מעט, המשדר יופי, נעימות, נאמנות וטוב לב, ולא יופי המושך מבחינה מינית ומשדר התגרות ומוחצנות..."

אשריכם!

בדיוק כמו בחיים האזרחיים

הציבור הדתי לאומי לא מתרכז בגבולות גזרה צרים - אלא נמצא בכל מגוון החיילות והתפקידים, קרביים, תומכי לחימה, ג'ובניקים, אנשי מחשוב, כלכלה, הנדסה, המון עתודאים שמתפזרים בכל יחידות הצבא עם סיום התואר בכל מגוון התפקידים הפתוחים בעתודה האקדמאית.

ובהמשך בחיים האזרחיים- בכל ענפי המשק, הכלכלה, התעשייה, האקדמיה, חקלאות, מסחר 

!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

אין תשובה "נכונה" אחת לשאלה הזו, וההחלטה צריכה להתבסס על סדרי העדיפויות, הערכים והצרכים האישיים שלך.

כמדריכה בסניף הנפרד, המחויבות שלך היא לבנות ולהעביר תכנית הדרכה מתאימה לערכים שאת דוגלת בהם. ואף להוות דוגמא אישית לבנות שאת המדריכה שלהן.

האם העיסוק המקביל בחב"ב בסניף המעורב יוצר אצלך קונפליקט פנימי או מסר בעייתי?

האם האופי והרקע הדתי של הבנים המגיעים לסניף המעורב מקשים עליך?

או שיש פעילויות שהאופי שלהם סותר את הערכים שלך?

העובדה שציינת שאם לא תלכי לחב"ב, "סביר להניח שלא יהיה לך חברה אחרת" היא נקודה קריטית. קשרים חברתיים הם דבר בסיסי וחשוב מאוד. אם החב"ב המעורב הוא הדרך היחידה שלך כרגע לשמור על קשרים משמעותיים, עזיבה עלולה לגרום לבדידות ולקושי.

מדוע שלא יהיו לך קשרים חברתיים מחוץ לסניף המעורב? החברות שלך רק שם? אין דרך אחרת לשמר את הקשר עם החברות האלה?  (מפגשים מחוץ לסניף, פעילויות אחרות?)

אולי  לצמצם הגעה לסניף המעורב, לא להפסיק לגמרי? 

זהו הבעיה היא שאני חייבת את זה... זה כאילו השחרור שלי מכל הלחץ והבלאגנים של השבוע...

הרמה הרוחנית של החברה אצלנו היא די גבוהה ובאמת שלא נראלי זה משפיע... פשוט אני חוששת שזה קצת מוזר...

אם הרמה גבוהה מה הבעיה לנסות לעשות הפרדה?

לא כי אני מכיר את הנושא מקרוב, סתם נראלי שזה אמור להיות ככה.

זה מאוד מורכב כי הרמה הרוחנית שלהם גבוהה יחסית לחברה בעיר שלנו...

אני מדייק קצת יותר, חלקם מגיעים מבתים מסורתיים וחלקם חוזרים בתשובה... אני בכלל מהקצה השני, למי שמכיר אני לומדת באולפנת תפארת שזה אולפנה יחסית דוסית וזה פחות או יותר הכיוון שלי...

עכשיו מבינים קצת יותר??

אם כן, המצב יותר מורכב ויש יותר על מה לדון, גם בגלל הצד של הקירוב רחוקים שבעניין, ושזה מחזיק את המתחזקים בתור דתיים, ומראה להם שאפשר להיות שם ולהיות דתיים...

חוץ מזה יש על זה לרב שניאור הרבה דיבורים בעניין, היו כאלה שאחרי בירור אישי מלווה ברבנים גדולים (כדוגמת הרב שמואל אליהו), הרב שניאור הסכים להם להשתתף בפעילויות של סניף מעורב, בכל מקרה אם זה מעניין אותך יש יהודי שעוסק בכל ההקלטות של הרב שניאור ע"פ נושאים, כנראה שיהיה לו הקלטה בנושא, מוזמנת לשלוח לו מייל harav.shneor.ketzשטרודל גימייל נקודה קום. את יכולה לבקש ממנו חומרים בנושא, אם זה מעניין אותך. 

אתה יודע על איזה עוד נושאים יש??

אני ממש מפחדת שבסוף זה גם ישפיע עליי...

כאילו לכו תדעו מה יקרה, זה יכול חס וחלילה לדרדר...

בקיצור מורכב ביותר...

אתה מרגיש בדידות כי אין לך חברים? מה עם חברים לכיתה בלימודים?

אתה לא חבר בתנועת נוער? 

זה הנקודה יש לי חברים אבל אני לא רוצה לבנות את הקשר שלי רק בשביל להרגיש שיש לי חברים ואני לא בודד...(מוזמן להסתכל בשרשור החדש על ללכת לסניף מעורב שאתה לא כל כך מאמין בזה אבל צריך בסוף חברה..)

א- אדם בסופו של דבר מול עצמו גם כשהוא עם חברים וגם כשהוא לבד... האם אתה מהווה חברה טובה לעצמך? 

מעניין לך עם עצמך? האם אתה חבר טוב לעצמך (רגשית)?

תכנס פנימה. בכל אחד יש עושר פנימי וזה תענוג לגלות אותו.

ב- נסה לשים לב לזה שאתה אף פעם לא באמת לבד, תמיד מושגח בידי מישהו שאוהב אותך אהבת עולם...