וואלה לא חסר לי בית מקדש.
טוב לי ככה.
אבל י"ז בתמוז..
ושלושת השבועות..
מה עושים?
איך מתחברים לביהמ"ק, איך רוצים אותו באמת?
וואלה לא חסר לי בית מקדש.
טוב לי ככה.
אבל י"ז בתמוז..
ושלושת השבועות..
מה עושים?
איך מתחברים לביהמ"ק, איך רוצים אותו באמת?
אם את רוצה יש לי רעיונות לחוברות מהממות!!!!!!
לראות סרטונים על החורבן וזה..
השיר תתן אחרית
) .קיצר תחשבי על הרציחות על הערבים על המצב של העם ותחשבי שה' לא מתגלהבעולם ותחשבי שבית המקדש הוא הגילוי של ה'
היה מדהיםםםם מאז הבנתי מממש כל מילה בשיר זה שיר פשוט מווושלם!
לחשוב על הצרות שביהמ''ק יהיה בנוי כבר לא יהיו, עד כמה אנכי זה?
אקדים ואומר שהשאלה על איך להפנים לרגש את הדברים שמשיגים בשכל זו שאלה שמנקרת בי זמן רב. והאמת- רציתי לכתוב עליה פעם.
עוד אומר- השיעור הכי טוב שקבלתי על החורבן היה בשנה שעברה , יום לפני ט' באב (שבת ט' באב, הצום נדחה לי' אב בראשון) עמד אברך והתחיל לדרוש ולדבר על הקשר של עמ"י עם הקב"ה ועל מה קרה לו בחורבן.
אותו אברך שאני מכיר משכבר ומעריך מאוד כשהחל קצת להכנס בדבריו על החורבן- הוא התחיל לבכות האופן שבו הוא הביע את הדבר. "דרך קשתו ויציבני כמטרה לחץ". רק לנסות להפנים מה זה. נהיינו כביכול מאהובה של השם יתברך לאויב. בדרשה המדוברת- לא נראה לי שהיה מישהו שלא בכה. נכון זה היה שבת. וניסו להתאפק ולא לבכות אבל זה פשוט כ"כ כאב. זה עלה על גדותיו.
הרושם הזה נשאר בי עד עכשיו. להגיד לכם שזו הפעם הראשונה שיצא לי לבכות על החורבן זה יהיה שקר אבל זו בהחלט נראת לי הפעם הראשונה שהייתי בשיעור שמי שלימד גרם לכולם לטעום קצת מהכאב.
כבר כתבתי פה פעם כמדומני.
שקשה לכאוב את זה כי אנחנו לו מבינים איזו דעת אלהים היתה פה בזמן המקדש. שנביאים מהלכים בקרבנו. שאנו מקריבים קרבנות. מי שהיה נכנס לירושלים לשערי המקדש לא היה צריך שום שיעור. הוא פשוט חוה את זה הוא היה בתוך מקום הקשר של עמ"י עם הקב"ה.
ממליץ על החוברת "הקודש והמקדש" ממש ממליץ. של הרצ"י טאו בהוצאת שירת ישראל.
בצפיה וכמיהה לבניין אריאל ולהשבת עולת התמיד.
נחמיה.
יפה מאוד! הנה קטע: Gmail
משתדלת יותר
שיש קשיים!
זה גם זה שאני רגילה למציאות הנוכחית, ומשהו לא מוכר מפחיד תמיד.
אבל גם טוב לי.
לא הייתי מוותרת על הקשיים שיש לי בעד שום הון שבעולם.
לא יודעת, אני תמיד לומדת.
איך שהוא כל שנה מחדש לא הולך לי.
תתן אחרית לעמך, תשיב מקדש לתוכינו.
תרומם הר מרום הרים, תקומם קרן גדועה.
תצהיר מחשכי איווי, תפאר יושבת בדד.
תעטה בה מלוכה לבדך, תסיר חרפה מעיר.
תנער זדים מזבולך, תמציא צדקה לעדתך.
תלבב את רעייתך, תכרות לה ברית חדשה.
תיקר נפשה בעיניך, תטהרנה במים טהורים.
תחנה בעיר חנה-דוד, תזקוף קומת תמרה.
תודיע לכל אהבתנו, תהלך בקרב מחנותינו.
תדרוש גאולה לגלוּתינו, תגלה קץ לגלוׂתינו.
תבוא מהרה לרחמינו, תאמירנו לך ונאמירך לנו!
20170709174713.docx
פרט וכלל ישראל על הצום.



אקונה מטטה(הקודם היה על מסירות נפש לגילוי המקדש)
רחל אמנו דווקא היא זאת שהצליחה לפייס את רבש"ע על אובדן הבית מכל אבות העולם
כי היא ויתרה ללאה על נישואיה ז"א היא קיבלה שדברים לא תמיד מושלמים
היא וממשיכי דרכה היום, שומרי החומות, מלמדים זכות על עם ישראל כל יום ויום.
ולכן חשוב מאד לא להגיד "אנחנו והם" או "זה ה____ (קבוצה בעם) האלה"
הקב"ה מחכה שנסתכל בעין טובה ואהבת חינם כי רק ככה מתעוררים הרחמים עלינו בשמיים.
נזכרתי בך..אולי זה יתן לך רצון לבית מקדש
תלמיד שואל את הרב: "אבל לא חסר לנו החיים האלה!!" (ביהמק"ש הכוונה)
הרב מופתע שניה מהשאלה ועונה: (דקה 54)
.
חסר לך הרבה ההויה של להיות יהודי.
את משלימה עם חסרון התגלות השם מציאות-טוב לך בלעדיו כביכול.
ולא להרגיש חוסר שמעולם לא ידעת על קיומו. לא הרגשת את הוויתו האמיתית היא דיי לגיטימית
ועוד יותר שאת נותנת לה אופציות.(לא מתכוון לפגוע ולזלזל אני יודע. - נוער וגיל ההתבגרות.)
הרב פינקוס זצ"ל בספרו "גלות ונחמה" ביאר את חשיבותו העצומה של עבודת הצום.
הרב פינקוס הבהיר כי צום מבטא את קשר האהבה של האדם עם הקדוש ברוך הוא. הוא ממשיל את הצום לאב, שכשילדו מתפתל מכאבים, אביו בא ויושב לידו, למרות שאינו יכול עזור לבנו או להקל על כאביו. הסיבה לכך שהאב יושב ליד בנו היא כי שהוא לא מסוגל לעזוב אותו בצערו.
באותו אופן ניתן להסביר את הקשר בין עם ישראל והקדוש ברוך הוא: כשכואב לעם ישראל, לא רק שהקדוש ברוך הוא משתתף בצערם, אלא הוא – שהוא כל יכול – ממש כואב לו, כביכול הוא עושה שגם לו עצמו יכאב. זהו כוונת הנאמר "עמו אנוכי בצרה".
"בזמן הצום, אנחנו מחזירים לקדוש ברוך הוא, וכביכול משתתפים בצערו ובכאבו של הקדוש ברוך הוא. אנו מכאיבים לעצמנו כדי להשתתף בכאבו של הקדוש ברוך הוא. משום כך מהווה הצום קירבה כל כך גדולה, כיוון שאדם מוכן לוותר על עצמו, על חלבו ודמו, כדי להשתתף עם הבורא יתברך בצערו", דברי הרב פינקוס.
כלומר, עבודת הצום היא גדולה כל כך כיוון שהצום מבטא רגש חזק: את קשר האהבה של הקדוש ברוך הוא עם עמו ישראל. כאשר האדם מכאיב לעצמו ומשתתף בצערו של הקדוש ברוך הוא על ירושלים ועל חורבן בית המקדש, הוא מבטא בכך את אהבתו הגדולה לבורא.
יהי רצון שתתקיים בנו התפילה הנאמרת בתפילת מנחה בתענית יחיד: "יהי רצון מלפניך... שיהא מיעוט חלבי ודמי שנתמעט היום כחלב המונח על גבי המזבח ותרצני".
לב סדוקתודה רבה!
אני ממש מנסה את מה שכתבתם,
אי"ה כשיהיה לי זמן לקרוא באמת אני אשב רציני..
אז תודה!
מקווה שלא שכחתי מישהו..
תודה!!
אני מרשה לעצמי לענות לך, שזה מאוד קשה.
אני אישית כבר ניסיתי הכל. כבר למדתי 4 שנים על 3 בתי המקדש, שמעתי את כל השירים האפשריים, כתבתי כמה בעצמי, קראתי את כל הספרים שיכולים להיות קשורים לסבל, כתבתי סיפור אחד, העברתי 2 הרצאות וכתבתי חוברת על ביהמ"ק.
כדי לרצות, צריך לחפש. הרגעים היחידים שהרגשתי תחושה של "איפה אתה ה', למה אתה משאיר אותי בלי בית המקדש" היו הרגעים שלמדתי רק כי ה' רוצה שאלמד על הבית שלו.
אין פתרון קסם. רק אם תתאמצי לנסות להרגיש - תחושי.
ובכל זאת - הדרך הכי פחות קשה זה הלימוד.
מצטערת על חוסר הסיוע....
את באמת יודעת מה זה בית המקדש?
מה זה גאולה?
מה זה חורבן?
בקטע הזה הייתי ממליצה לך (למרות שבד"כ אני לא עושה את זה) ללמוד את דעת הרבי מליובאוויטש בנושא.
נראה לי שיהיה לך קל יותר להתחבר לדרך שהוא מציג.
מחפשת קוראים/קוראות מהמגזר הציוני-דתי, כדי לקרוא סיפור זכרונות קצרצר של יוצא ברית המועצות לשעבר, ולענות על כמה שאלות.
הסיפור באורך 38 עמודים.
פרטים על הספר:
השעון המתקתק במרתף - סיפור מהווי נערותו של הרב מיכל וישצקי, מאחורי מסך הברזל.
תקציר:
ברית המועצות, תשט"ו. סדרי הלימוד של מִיכֵל וישצקי די רגילים: לימוד גמרא בבוקר, ולימוד חסידות עם אביו אחר הצהריים – שחזר מגלותו בקזחסטן חודשיים קודם לכן.
אלא שאז החסיד האגדי, ר' מענדל פוטרעפאס גם משתחרר ממאסר פתאום. הוא מאתגר את מיכל בסדרי לימוד חדשים – המובילים בקלות לרצף סיכונים חדש.
עד להימור הגדול מכולם.
מעניין אתכם?
כתבו לי ואשלח לכם את המסמך:
יהודית אורנשטיין -
0553075722
yehuditorens@gmail.com
אף אחד לא רוצה פה לקרוא את מה שאת מציעה. אין לזה היענות.
אין כמעט אנשים חדשים שמצטרפים לפורומים אז מה שאת עושה זה פשוט לטמטם לנו את המוח.
אולי די כבר?!
מחפשת קוראים/קוראות מהמגזר הציוני-דתי, כדי לקרוא סיפור זכרונות קצרצר מהווי נערותו של יוצא ברית המועצות לשעבר, ולענות על כמה שאלות.
הסיפור באורך 38 עמודים.
פרטים על הסיפור:
השעון המתקתק במרתף - סיפור מהווי נערותו של הרב מיכל וישצקי, מאחורי מסך הברזל.
תקציר:
ברית המועצות, תשט"ו. סדרי הלימוד של מִיכֵל וישצקי די רגילים: לימוד גמרא בבוקר, ולימוד חסידות עם אביו אחר הצהריים – שחזר מגלותו בקזחסטן חודשיים קודם לכן.
אלא שאז החסיד האגדי, ר' מענדל פוטרעפאס גם משתחרר ממאסר פתאום. הוא מאתגר את מיכל בסדרי לימוד חדשים – המובילים בקלות לרצף סיכונים חדש.
עד להימור הגדול מכולם.
מעניין אתכם?
כתבו לי ואשלח לכם את המסמך:
יהודית אורנשטיין -
0553075722
yehuditorens@gmail.com
האם אתם חושבים שכל הנערים של הציבור הדתי לאומי מכוון ליחדות עילית או גם למקומות רגילים אחרים ?
בדיוק כמו בחיים האזרחיים
הציבור הדתי לאומי לא מתרכז בגבולות גזרה צרים - אלא נמצא בכל מגוון החיילות והתפקידים, קרביים, תומכי לחימה, ג'ובניקים, אנשי מחשוב, כלכלה, הנדסה, המון עתודאים שמתפזרים בכל יחידות הצבא עם סיום התואר בכל מגוון התפקידים הפתוחים בעתודה האקדמאית.
ובהמשך בחיים האזרחיים- בכל ענפי המשק, הכלכלה, התעשייה, האקדמיה, חקלאות, מסחר
אבל בוודאי שיש הרבה הכוונה בציבור הדתי לאומי לצאת דווקא לתפקידים משמועתיים ומובילים בכל מקום ובפרט בצבא
ב"ה אנחנו זוכים להקים ארגון שיעודד את כולנו ביחד לצאת להפצות, להתחבר לצמא הגדול שיש בעם ישראל להתחבר לאבינו שבשמיים.
הארגון הוקם אחרי שבסוכות האחרון היה אירוע גדול בתל אביב - 'טולולולב - נוטלים לולב בתל אביב' שהשתתפו בו למעלה ממאתים בחורי ישיבות מישיבות שונות, ולמעלה מ-10,000!! יהודים זכו ליטול לולב.
בעז"ה ביום חמישי הקרוב יהיה אירוע השקה בהתוועדות 'צמאה' של הישיבות גבוהות __מגיעים ומתחברים דפוס .pdf
יצא עלון יפה, עלון (6).pdf מוזמנים לראות.
כמו כן יש אתר נחמד מתחברים - הנקודה היהודית שלי | קירוב לבבות והפצת יהדות
אשמח לתגובות....
אחד הפעילים זיהה אדם שהניח תפילין בשבוע שעבר והציע לו להניח שוב. להפתעתו, האיש ענה: "לא". כשנשאל מדוע, הוא הסביר בחיוך: "בפעם הקודמת שהנחתי אצלכם, הרגשתי התעוררות כל כך גדולה, שלא רק שקיבלתי על עצמי להניח בכל יום – אלא שכבר הזמנתי דוכן תפילין קבוע למספרה שלי!"
הופכים את העולם!
מתחברים - הנקודה היהודית שלי | קירוב לבבות והפצת יהדות
לכתבה על שמירת נגיעה לנוער דתי לעולם קטן (השבועון)
מחפשים: שני בנים ובת (דתיים) - לראיון קצר בטלפון
על איך הם רואים את הדברים, מה המצב בשטח בנושא ועוד מספר שאלות.
אפשר גם אנונימי אם לא נוח בשם המלא.
אם מתאים לכם - אנא פנו לנדב בווטאסאפ בלבד 0545645411
תודה
לכתבה על שמירת נגיעה לנוער דתי לעולם קטן (השבועון)
מחפשים: שני בנים ובת (דתיים) - לראיון קצר בטלפון
על איך הם רואים את הדברים, מה המצב בשטח בנושא ועוד מספר שאלות.
אפשר גם אנונימי אם לא נוח בשם המלא.
אם מתאים לכם - אנא פנו לנדב בווטאסאפ בלבד 0545645411
תודה
מחפשת קוראים/קוראות מהמגזר הציוני-דתי, כדי לקרוא סיפור זכרונות קצרצר מהווי נערותו של יוצא ברית המועצות לשעבר, ולענות על כמה שאלות.
הסיפור באורך 38 עמודים.
פרטים על הסיפור:
השעון המתקתק במרתף - סיפור מהווי נערותו של הרב מיכל וישצקי, מאחורי מסך הברזל.
תקציר:
ברית המועצות, תשט"ו. סדרי הלימוד של מִיכֵל וישצקי די רגילים: לימוד גמרא בבוקר, ולימוד חסידות עם אביו אחר הצהריים – שחזר מגלותו בקזחסטן חודשיים קודם לכן.
אלא שאז החסיד האגדי, ר' מענדל פוטרעפאס גם משתחרר ממאסר פתאום. הוא מאתגר את מיכל בסדרי לימוד חדשים – המובילים בקלות לרצף סיכונים חדש.
עד להימור הגדול מכולם.
סתם אני לא אבל משעמם פה רצח!!!!!!!!
!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!