מה שאומר בעצם לדחות בוודאות את החתונה בשנה,
יעני שנה בלי דייטים/היכרויות וכו'..
אני לא זקן (סה"כ בן 22), האם להכניס את זה בתוך סל השיקולים?

פסידונית
פסידוניתלא סביר סטטיסטית, אבל מי יודע.



ציניות היא תכונה מכוערת שאנשים לא יודעים מה היא בכלל (שילוב של פאסימיות, סנוביות ונטיה להיות מעצבן) ומשתמשים במילה הזאת בטעות 
הם הפסידו את קדושת א"י ושייך עליהם דברי הגמרא "עובדי עבודה זרה בטהרה הם" (כמובן שזה לא כפשוטו ויש להעמיק בכוונת הגמרא הזו, ולדעתי זה מכוון לגמרא במק"א האומרת על הדרים בחו"ל "כמי שאין לו אלוה" וההסבר בגמרות הללו לפי דעתי היא קטנות האמונה שיש בעבודת השם של הגלות שהיא בחינת כמי שאין לו אלוה כמדומה שכך כותב הרב קוק ע דעת אלוקים ועוד)
חוץ מלגבי הרב קוק שהרב חרל"פ העיד בדברו על ריש מלין שנכתב בחו"ל שלרב היה צינור המחבר אותו לקדושת א"י ואפ"י הכי גם על הרב קוק מסופר שהיה מלא בצער על שהותו בנכר משמע שעדיין עם כל קישורו לארץ ישראל עדיין זה היה בצורה חסרה
ואולי זה גם חובה הלכתית כי כל ההיתר בסתמא לדחות את חיפוש הכלה הוא בגלל לימוד תורה אבל בגלל שליחות מי אמר שמותר
אבל כמובן שאני מאוד מאוד מעריך את חשיבות השליחות. אוקי
אבל מבחינה ערכית לדעתי עדיף שבחור בגיל 22 יחפש קודם את כלתו ואת תיקון עצמו ואח"כ ילך לתקן את העולם ובכך גם יועיל יותר לעולם. ויש עוד טעמים
במקור הדין בגמרא הוא לימוד תורה...
אם יש היתרים אחרים, לא שמעתי. מוזמנים לשתף אותנו
להתחתן בזמן או לעשות שליחות על חשבון זה
ואפשר לומר שזה בחינה של חטא נדב ואביהו לפי הסבר הרב קוק לחטא שלהם (שזה הליכה ע"פ הרגש על פני השכל)
פתחתי בעינין הזה שירשור בנוער וגיל ההתבגרות תכתוב שם ואני אוכיח לך שזה לא נכון
עושה את האדם לא פחות ערכי אם לא יותר, אפשר לנסח את זה ככה - זה מחדד לאדם את הערכיות שיש בו! (עכשיו השאלה כמה ערכיות היתה בו מלכתחילה וכמה הוא עובד אחרי נישואיו לתקן את ערכיותו)
זה דבר ערכי מאוד ויותר חשוב משליחות, אבל יש פה כמה עניינים שצריך להבין..
כרגע,בנקודת הזמן הנוכחית הוא לא חייב להימנע מלצאת לפגישות. שיצא..
היו לי כמה חברות גם כן שסגרו שליחות והמשיכו לצאת בטווח הזמן שבין סגירת מקום השליחות לבין העזיבה מהארץ,ככה, כי החיים לא מפסיקים בגלל החלטה של לצאת לשליחות. ממשיכים לזרום עם החיים.
לכן, אם ימצא את זיווגו עד אז בעז"ה- שיבטל את השליחות/שידאג לחבר אחר שיגיע במקומו.
אך אם לא-(ומאחלת שכן!), נשמע לך הגיוני שהוא מראש ישלול דבר שהוא רוצה, בכדי לצאת לדייטים(מה שלא בהכרח יביא לחתונה) , בעוד שהיציאה לשליחות אף תתרום לו במובנים רבים??(ומי יודע, אולי גם יכיר שם מישהי).
מה היית חושב על כך שיצאתי לפגישות, וכעת אני חשה שהפסקה מהדייטים תעזור לי להיות יותר מוכנה לחיי נישואין? עדיין טעם פנימי שכזה בעייתי מבחינה הלכתית?
נראה לי שבאמת אין עניין להרחיק לכת ואם אדם מרגיש שטוב לו לעשות שליחות בשנה הקרובה-שיעשה.
[לפעמים זה דווקא היצה"ר שבא בלבוש מצווה, מהדהד למה לא לצאת לשליחות,למה לא לחזק יהודים אחרים-בגלל שאתה צריך להתחתן. וכי נדע מתי שהוא מתי נתחתן?לא
..אז זורמים עם החיים ומה שנראה טוב לעת עתה- עושים! ].
ב"ה המטרה פה טובה ונעלית,לכן אין סיבה להימנע מראש לצאת לשליחות. זו דעתי: )
וגם מבחינה ערכית כתבתי שיש מקרים יוצאי דופן כגון מה שאת מתארת ש: "כעת אני חשה שהפסקה מהדייטים תעזור לי להיות יותר מוכנה לחיי נישואין" שבאת כנראה במקרה שכזה עדיף שיצא לשליחות אם זה יועיל לו!! אני דברתי רק בצורה כללית. את מבינה
(@צריך עיון)).כל עוד וזה במסגרת ההלכה


זה חידוש במחוזות ספרד, תוצר של תרבות המערב שזלגה לפה.
זה נכתב בצחוק, כל מי שמכיר יחסי אשכנזים/ספרדים יצחק מזה. נא לא להפוך את זה למלחמה 

הדוכס מירוסלבאם אדם לא מצליח, לא משנה אם זה בגלל קושי רגשי או מעשי, ניחא יש על מה לדבר (ועל זה מתבססים ההיתרים, זה בגדר אנוס כמדומני).
אבל שאנשים דוחים את זה כי בא להם להנות, לחוות, לסיים תואר - לא חושב שהבן אדם הזה יוצא נקי מההלכה
ולכן לא שייך לומר אני אדחה את הפגישה עם הבחורות כי הכל משמיים!! וזה נראה לי פשוט! לא!?
ביחוד שהתברר לי מ@פלוני מפונפן שאכן לא ברור אם בכלל יש היתר הלכתי לכך!
ולגבי הוספת רובד באישיות ביציאה לחו"ל אל שתכחי שזה גם יכול להוריד את האדם מיראת השמיים שלו כשהוא לבד בנכר בין גויים ובלי אישה - אבל בואי נאמר שזה לא מה שגורם לי לשלול שליחות העוזרת לבני חו"ל אלא כל מה שאני שולל זה בגלל "החשיבות הגדולה לא לאחר את החתונה" ועכשיו נתברר שזה גם חובה הלכתית

אז שהיה לו את כל האור וההצלחה שבעולם ! נכון!?![]()
אופטימיותעל מה אתה צריך לענות לי?
אני לא דנתי לגופו של שרשור רק עניתי לעניינים ההלכתיים כנ"ל בפצלו"שים.
לעניין עצמו: אין לי מושג מה השליחות שהוא צריך לעשות ואני מכיר הרבה אנשים שדווקא בחו"ל מצאו את זיווגם.
מצטרף לאיחולי ההצלחה לפותח השרשור
עדיין מבחינה ערכית אני חושב שראוי לאדם להתמקד קודם בתיקון הבסיסי של עצמו ורק אח"כ ללכת לתקן את העולם ראה מידות הראי"ה ערך תיקון (שעצם תיקון עצמו מתקן את העולם וכ"ש לעינינו שהוא הולך בפועל לתקן את העולם על חשבון חיפוש הכלה שראוי שזה יהיה מתוך תיקון עצמו)
אבל כאשר הבחור יהא נשוי ויחדד את הירא"ש ואת החיבור לתורה ואת האידאלים הפנמיים שלו ומתוך כך יצא לתקן את העולם בזה הוא גם לא יביא על עצמו חסרונות מעצם זה שהוא דוחה את חיפוש הכלה בצורה אינטסטיבית (כוונתי שגם אם יצא לו לפגוש בנות בחו"ל זה לא כלום לעומת הבנות שהוא יכול לפגוש בארץ) וגם יועיל הרבה יותר לעולם,
אבל כמובן שיש מקרים מיוחדים (כמו אחד שנמאס לו לחפש כלה כמו שהעלתה אופטימיות או אחד שהוא מבורר היטב בחיבורו לתורה עוד לפני הנישואין) אבל בצורה כללית כך אני חושב
.
זאת עבודת קודש אדירה!!
אם אתה מאוד תנצל את השנה הזאת בתחום הדייטים אז אל תצא.
אם לא כל כך אז אתה צריך לעשות את השיקול שלך של רווח והפסד .
אם זה היה אני בגילך , אני לא הייתי שוקל אפילו לדחות את הנושא בשנה בשביל שליחות
קשה לתת תשובה חד משמעית כי המשקלים שניתנים לכל דבר שונים בין אנשים .
תחשוב על זה טוב . בהצלחה
וחושב שיש לקשר הנוכחי סיכוי סביר להגיע לחתונה אך עדיין הקשר לא בשל לחתונה, והיציאה לשליחות תביא לסיום הקשר אז יש טעם להתלבטות וכדאי לבטל את הרעיון.
אם אין כרגע קשר כלשהו אז כדאי שתצא לשליחות. למרות שבחו"ל המבחר מצומצם יותר, הסיכוי למצוא את האחת דווקא שם גדול יותר, אלא אם כן מדובר בקהילה רחוקה מאוד מיהדות ולא יהיו גם שליחות במקום.
כשנפגשים כתוצאה מפעילות משותפת ולא למטרות דייטים, קבלת ההחלטות קלה יותר ולעיתים רבות אם היית פוגש בחורה מסוימת בדייט, זה היה מסתיים לאחר דייט ראשון או שני (למשל בגלל בייישנות של אחד הצדדים) ואילו כשנפגשים באופן תדיר למטרות אחרות לומדים יותר להכיר את השני בלי הלחץ להחליט ולכן מתקבלת החלטה טובה יותר כשמחליטים להפוך את ההיכרות לקשר נישואים.

מזל טוב 🥳
(סורי הייתי חייבת)
אבל היא התחתנה לפני כשנה וחצי
פעם ברווקים הבררנים😊
ואבירי המקלדות שכנעו אותי שיש דברים חשובים יותר,
מאז כבר יצאתי עם כמה בחורים ואף אחד לא היה מידי חתיך😏
לא חתול זמני😸
סתם, אני לא ממש בשל.
@חתול זמני פספס את אהבת חייו
לא בכל שרשור זה מתאים.
בשעות הערב אז אמור להיות יחסית סבבה
לא דייט ראשון אבל גם לא קשר יותר מדי מתקדם
רעיונות?
אני נשבע לך שאתה מספיק טוב
כן, אתה מספיק טוב
המציאות זו לא האמת
אתה מספיק טוב, אני נשבע שאתה מספיק טוב.
גם שאף אחת לא רואה את זה בך, אני רואה.
גם שאתה בעצמך לא רואה, אני רואה.
גם אם במציאות אף אחת לא רוצה אותך, זה לא אומר כלום.
אני אומר לך, א ת ה מ ס פ י ק ט ו ב.
אני נשבע.
גם אם אתה בטוח שהקב"ה לא זוכר אותך.
אתה מספיק טוב.
וואי כמה הוא לא זוכר.
שחכת אותי ריבנו של עולם.
אני גם פה
ואני כבר מספיק טוב
א נ י. מ ס פ י ק טוב.
אני כבר לא מסוגל להתפלל אליך, אני מרוסק מצפייה
ואני מספיק טוב, אתה יודע את זה.
אני ראוי, גם שאני רוצה יותר מדי,
אני לא מסוגל להמשיך לבקש ממך את זה, כי אני כל כך מאמין בך, שאני ממש מתאכז
וזה כואב לי האכזבה, כואב,
זה כואב וקשה, באמת.
אבל חיזור הידיעה שאתה טוב, זה חשוב כל כך בעיניו יתברך.. ה' רוצה את התפילות שלנו, את הכיסופים, את העבודה.
נשמע שאתה שם.
אז רק עוד קצת להיות בבחינת ציפית וקיווית לישועה?
והאכזבה, היא תחושה של עשיתי ככה וככה, אז מגיע לי. אולי שווה לשנות את זה, שלא משנה מה- ה' משפיע עליי וצריך רק לייצר כלי מספיק מתאים.
ושוב, נשמע שיש לך כלי- אבל אולי אישתך.היא איזה רעבעצן רצינית, שצריך רק להגדיל את הכלי עוד קצת.
אנחנו לא יודעים, אבל אנחנו יודעים שה' הוא אבא טוב.
ואתה ראוי. וודאי.
הייתי במקום הזה, וחשוב לי להגיד שזה לא היה בריא לי, חוץ מזה שזה גם לא נכון ולא מקדם.
אתה טוב, נכון, זה לא קשור לזה שאתה טוב.
זה לא עובד כמו כספומט, אולי בתת מודע חושבים ככה שמי שטוב יקבל טוב ומי שרע רע, שזה נכון בעיקרון אבל מה זה טוב ומה זה רע אנחנו לא יודעים להבחין, אולי דווקא הדבר הזה שנראה לי רע הוא הדבר שטוב ולהפך. וזה באמת ככה.
בקיצור המציאות שלך כרגע היא לא עונש על כך שאתה לא מספיק טוב, ה' לא מעניש אותך, הוא מיטיב איתך כבר עכשיו, אנחנו רק לא יודעים לראות את זה. אולי עוד כמה חוד' או שנים נראה.
בא לי לנער אותך, כי אני הכי מכירה את זה, אני בין האנשים הכי מתקרבנים שיש, לא שאתה כזה, אני כן, ופשוט חבל לחיות בתודעה כזאת שה' מחזיק משהו שאני רוצה ולא נותן לי את זה, ה' מונע ממך את מה שרע לך , תאמין בזה, זה תהליך לשנות את המחשבה, אבל זה ממש גאולה. וזה ילך איתך לכל החיים. זה תפיסה יותר בריאה של אלוקות. יותר בוגרת. יותר מגדלת ומחזקת. ובאמת יותר אמיתית.
קשה שלא להתקרבן, אבל אני חושב שזה לא מה שרציתי לומר
בעיקר רציתי להגיד שאני פשוט טוב, גם אם לא נמצא מישהי שבוחרת בטוב הזה.
ולא בגלל שאני טוב אז אני צריך לקבל.
אלה הפוך גם אם אני לא מקבל אני טוב. וזה דבר שקשה לי להיות בו, כי אני תמיד מאשים את עצמי, ופחות במגיע לי, למרות שכן אני חושב שמגיע לי, אבל מעצם זה שאני אדם חי, ולא כי עשיתי גם לעושה רע מגיע.
והשיחה מול הקבה, כן, אני חושב שהוא מחזיק משהו שאני מאוד רוצה ומונע ממני אותו, יכול להיות שזה לטובתי, כנראה שזה לטובתי, אבל מצד שני יש בי רצון, והוא הייתי גם כן, ואני לא במדרגה של להגיד שרפוא קרובה לבוא, אני במדרגה שכואב לי שאין שמיעה לתפלתי.
גאולה נוספת כדי לצאת מהמקום הזה. ושתדע לך שהמקום הקשה הזה מול ה', ילך איתך עם כל קושי בחיים אם לא תעבוד על זה מתישהו.
נכון מאוד, אתה טוב גם אם עדיין לא בחרו בך. אני מרגישה ששידוכים זה אחד המקומות שאין בהם שום טבע והגיון, שום! זה לא ככל שאתה איכותי תצליח יותר, המשוואה הזאת לא כ"כ קיימת בחוויה שלי, וגם בכלל. אז נכון שחוויה של דחייה\ חוסר בחירה בנו וכו' יכולה להרגיש שאולי משהו בנו חסר אבל אין שום היגיון בשידוכים ככה שאי אפשר ללמוד מזה כלום חוץ מזה שה' מזווג זיווגים.
בכל מקרה, חשוב לחזק את עצמנו כי גם הרגשות לא תמיד הולכים עם ההגיון והשכל..
אהבתי מאוד, זה ממש מחשבות שגם אני חשבתי אותן, קצת בהתאם לאופיי אבל כן אותן מחשבות. שהן נכונות. אבל, זה נורא מצומצם ומצמצם, כל התודעה הזאת.
נכון נכון, הוא מחזיק משהו, שגם אם הוא לא טוב לך כרגע זה לא אומר שאתה לא רוצה את זה, אבל תחשוב- מה האינטרס שלו בעצם למנוע ממך? הוא עושה לך דווקא בשביל לצער? (ברור שלא, הרי הוא טוב ומיטיב) הוא לא יודע שאתה רוצה את זה? (הוא יודע יותר ממך ורוצה את זה יותר ממך) מי שם לך את הרצון הזה בכלל מלכתחילה?(ה') אם יש לך רצון למשהו כנראה זה שייך לך, לא סתם זה מצער אותך. וזה באמת מבאס. וזה בהחלט כואב. אבל זה כן אומר שזה יגיע מתישהו, לא יודעת מתי, אבל כשזה יהיה לך הכי נכון וטוב. אבל בינתיים, כדאי להבין שה' לא נגדנו,להפך, הוא הכי רוצה את טובתנו, אבל השכל שלנו לא מגיע לשכל שלו, אנחנו לא מבינים את המהלכים, אבל וודאי יש סיבה לעיכוב והיא לטובתי.ה' תמיד מייטיב, זה לא שעכשיו הוא עושה רע ובעז"ה בעתיד הוא יתחיל גם לתת טוב, לא, הוא לא משתנה, תמיד יש טוב, תמיד הוא מיטיב ומשפיע טוב. המציאות כרגע היא הכי טובה ונכונה לי. זה משהו שצריך ללמוד לחיות אותו. כל יום.
יצא לי קצת מבולגן אבל העיקרון הועבר..
אתה טוב ומגיע לך הכל דוד
אבל בעיקרון היא צודקת, לא?
הבעיה כאן היא חוסר האמון במי שהציע לה..
פעם מישהו שאל אותו אם מותר להתגלח בספירת העומר לצורך פגישות
הרב אליהו שאל אותו אתה רוצה להתחתן עם מישהי שלא מפריע לה שבן אדם מתגלח בספירת העומר?;)
אדם אמין סיפר לי שכשהוא (או חבר שלו, לא זוכרת במדויק) שאל
את הרב מרדכי אליהו זצ"ל, איך לבחון יראת שמים של בחורה,
הוא ענה לו: אם היא מברכת על מה שאוכלת.
ולא הוסיף יותר.
אני בעד,
לפעמים אני גם מתקילה בשאלות(:
1. היא לא חוקרת משטרה שמנסה ל"התקיל" עבריין.
2. זה לא כן, זה לא ישיר, ואם הייתי בחור, לא הייתי שמח עם בחורה כזו.
3 הוא אמר שהוא מעדיף חצאית. למה להמשיך לחפור ולהתעקש?!
ואם חוששים שהצד השני לא יודה על האמת (שב"כ....?)
אז אולי כן להיפגש ובמהלך הפגישות ניתן להבין לבד.
וגם, אולי הבחור מאוד רוצה קשר, אז הוא אומר כך.
לפי ענ"ד.
אני מבינה את הבחורה, אבל זה לא הגון וראוי.
תפרגנו על מעשה טוב ואז ממנו תדברו על התכונה שאתם אוהבים בה/ו באישיות.
דוגמא -
תודה שאתה מפרגן לי כל הזמן, ממש אני רואה בזה את העין הטובה שלך 
הוא @חתול זמני.
פשוט עדיין לא הכרתי אותך מספיק זמן בפרום
עם שטויות
פה לא אוהבים שמשגעים פה את הפורום עם דיבורים לא קשורים🙃
זאת אומרת להתחיל לפרגן על המעשה הטוב שהאדם עשה - "איזה מעשה X טוב עשית"
ואז להגיד לו שזה לא רק המעשה אלא המעשה נובע מתכונה טובה שלו - "זה שעשית ככה זה מראה שאתה X Y Z"
אני שואלת כי ספציפית לגבי מחמאות לילדים, דווקא הבנתי שעדיף להחמיא על מעשים, ועל מאמצים. ולהימנע מלהדביק תוויות של תכונות אופי (חיוביות, כמובן. שליליות זה מובן מאליו)
את מציגה את זה כהנחת יסוד שאני לא כל כך מבין.
אדרבה, אם מדברים על ילדים - אדם תופס את עצמו עם תכונות חיוביות שהן מהותיות בשבילו, זה בונה לו תדמית טובה.
והסיבה שאליה כיוונתי - ברגע שאת מפרגנת רק על מעשה יש בזה משהו שיטחי. אבל כאשר את מפרגנת על עצם האישיות בזה משהו הרבה יותר אישי והרבה יותר מחמיא. זה לראות את מי שמולך ממש ולא רק בתועלת שהוא עושה. כל אחד רוצה ש"יראו אותו".
רצוני הוא להיות סמוי מן־העין.
יש עוד מחקרים דומים.
הרעיון הוא שאם ילד מתרגל להתיחס לעצמו כ"חכם", "צייר", "מוכשר", "יפה", ורואה בזה את עצמו ואת הערך שלו - מה יקרה כשזה כבר לא יעבוד? אם הוא ינסה לפתור תרגיל ולא יצליח? הוא כבר לא יהיה חכם? אבל אם הוא לא יהיה חכם אז מה הוא בכלל? הוא ינסה לצייר ציור ולא יצליח - אז הוא כבר לא צייר, אבל אם כך, מה הוא שווה?
ולכן עדיף להחמיא על מאמץ, לחזק מסוגלות שמגיעה על ידי ניסיון, ולא להחמיא על כשרונות.
זה קצת שונה מהדוגמא הספציפית שנתת, לגבי עין טובה, כי בדוגמאות שלי מדובר על כשרונות ולא מידות. ושוב - גם מדובר על ילדים. אני צריכה לחשוב על ההבדל בין הדוגמא שלך לדוגמאות היותר ברורות של כשרונות, וגם כמובן על השוני בין הקשר חינוכי לקשר בין מבוגרים.
המטרה באמת היא למצוא את האישיות שמאחורי המעשה,
ולכן להגיד לילד "כל הכבוד שהתאמצת", זה לראות אותו, לראות את המאמץ שהוא עשה.
לכן לצורך העניין, פחות משנה מה המקרה בדיוק, השאלה אם מאירים חלק טוב ומהותי באישיות או שאנחנו מתמקדים בעניין חיצוני במחמאה.
הוא כמובן לא קשור לכאן
באמת פחות התכוונתי לעניין שהוא לא אישי, אבל זה נשמע גם טוב מאוד
ותודה לכל מי שידע כבר ולא סיפר
בקרוב אצל כולם בע"ה!
איזה מרגש
שתבנו בית קדוש ושמח ביחד
ארץ השוקולדמזל טוב,
שיתמלאו כל משאלות ליבכם לטובה בבית הנפלא שתקימו יחד באהבה, בריאות, שמחה ואושר לאורך שנים רבות
איזה יופי!
שתזכו לבנות בית נאמן בישראל מתוך אהבה, שמחה, נחת ורווח!
המון המון מזל טוב! כן תרבינה הודעות משמחות כאלו!
איזו בשורה משמחת ומרגשת
בשעה טובה ומבורכת ממש
שתזכו לבניין עדי עד בשמחת עולם ובאהבה גדולה ❤️🌟🥳
שלום
האם קיים קבוצת ווצאפ עם הצעות של בחורים דתי לאומי תורני או חרדלניקים בגיליי 20-29?
היי לכולם,
בעז"ה אנחנו נתחתן בחודש אב, ובאזור חנוכה שאחרי אני מתחיל תפקיד ג'וב בתור קצין פרוייקט דרך עתודה (עדיין אין שיבוץ לאיפה נהיה בארץ)
כל הזמן מדברים איתנו על קורס קצינים וואלה בא לי לצאת כי אי אפשר להתקדם בצהל בפיקודי אם אתה לא קצין
הקטע זה שאם נגיד אצא בתחילת התפקיד כלומר 3 חודש אחרי שנתחתן, אז זה אומר שכשאהיה בבהד אחד 3 חודש אחזור רק לשישי-שבת
ודיברתי איתה על זה והיא מוכנה ודוחפת אותי שאני אצא כדי שדלתות בצבא יפתחו.
אבל לאחרונה גיליתי שגם ההכשרה החילית היא שבועיות ואז זה יוצא חצי שנה של רק שישי-שבת, זה לא יותר מידי?
מה שאר החיילים הנשואים עושים?
הראשונים.
לא דוחים חתונה בגלל זה, ובוודאי לא לוותר על קורס הקצינים וההכשרה החיילית. ממש חשוב לטובת פיתוח הקריירה שלך בצבא ובהמשך באזרחות, עפ"י הניסיון שתצבור בצבא.
מה שכן, ממליץ לתכנן בינכם מניעה בחודשים הראשונים. עד שתכנס למסלול שירות צבאי נוח מבחינת הבית.
רק חושבת שלאשתך יהיה קשה. שנה ראשונה יעשה לביתו....
חושבת שהקשר בין בני הזוג בתחילת דרכם, הוא החשוב ביותר.
נניח שזו היתה קרירה אחרת, לא צבאית?