שנכון לקחת פסק זמן, אבל לא כזה שיהפוך למריחה.

אולי שבועיים, ואם צריך שלושה.

אני חושב שדווקא החזרה לשגרה תעזור גם להתגבר על הגעגוע. זה עיקרון דומה לעובדה שמחשבה דוחים על ידי מחשבה אחרת ולא על ידי התעלמות.

המחשבה על הצד השני היא אחראית, אבל סוף כל סוף אתה עושה ככל יכולתך להמשיך הלאה.

בקיצור: קל לומר, קשה לעשות.

בהצלחה.

'לא' מתחילה בחוסר יציבות ששואפת מעלה ומסתיימת לא באחרת מהראשונה באותיות, אחת ממעטות שלהן שתי רגליים על הקרקע.

כל 'לא' מערער לנו את מה שהיה נדמה כקרקע יציבה בעבורנו, מביא אותנו לניסיון להבין מה לוקחים משם, עם הפנים למעלה וגוף נוטה קדימה והלאה ומשם... חוזרים להתחלה. עם יציבות מסוימת. ואלופו של עולם בכל התהליך הזה.

לרוב, בעניין הזה אנחנו יודעים ומרגישים מה הכי טוב לנו ברגע הנתון.

יש מי שיאמר לעצור עכשיו יעשה לא טוב, וממשיך קדימה.

יש מי שיאמר הפסקה (כאן הדעות חלוקות כמה זמן אורכת ההפסקה הזו).

מה שכן, לענ"ד, לצפות שקשר יעלים קשר זה דבר שמאוד קשה לסמוך עליו, והשוואות הן דבר בלתי נמנע. 

אין לאן לרוץ ואין לאן למהר, האמונה בהשגחת הבורא ותפילה אליו בכל עת עוזרים לדעת למצוא איזה ישוב שיהיה לה נחמד ונעים שם...

ועדיף לקחת זמן מוקצב מראש לחשוב מה לוקחים ממה שהיה, להרפות ולייצב את עצמנו במובן מסוים (כי אין לא שלא מערער בנו משהו פנימי וגורם לחשוב לעומק). ומשם להמשיך עם כוחות מחודשים. יש שיראו בזה מה שנקרא הכנעה - הבדלה - המתקה.

ולגבי בזבוז הזמן - גם מצידך וגם מבחינת הבחורה - תבטח בה' שהכל מושגח ומדויק ומה שמתרחש בפועל, בין אם דחית כרגע הצעות ובין אם נפגשת וראית שלא, הכל רצונו. כי רק רצון המלך נעשה. 

אם אתה מרגיש שאתה צריך זמן "לעכל" את התחושות ולתת לעצמך את הזמן להרגע, לך על זה.. כי זה באמת לא פשוט להמשיך כאילו לא קרה כלום.

אולי כדאי להחליט על תקופה קצרה של הפסקה כדי לנקות את הראש, אבל לא תקופה ארוכה מידי, כי לפעמים דווקא כשממשיכים לצאת, זה עוזר להשכיח קשרים קודמים.

אבל כמו שכי בשמחה תצאו אמר, בסופו של דבר אחרי כל העצות - כדאי לך להקשיב למה שבאמת אתה מרגיש שנכון לך.

כי אפשר לתת עצות אבל יתכן שהרבה מהן לא רלוונטיות לך.

הנקודה העיקרית החשובה בעיניי זה להמנע מלעשות דבר שמרגישים שהוא גורם לנו להלחם בעצמנו בצורה חונקת. מותר שיהיה לנו קשה, לגיטימי שיהיו לפעמים השוואות.

נכון שאדם צריך להתעלות מעל עצמו ולהתאמץ להתקדם, אבל לפעמים צריך גם לשחרר מעצמנו ולתת לזה את הזמן..

מקווה שהועלתי ולו במעט.

בהצלחה רבה!

אם ככה זה דורש ממני ישבצ עם עצמי, ממש תודה. 

גם אם אחרי כל העבודה שעשינו עם עצמנו (ישב"צ רגוע), פתאום לאחר תקופה מסויימת הכל מתפרץ והרגשות גואים - לא להילחץ מיזה. זה לגיטימי לדעתי.

לא לחשוב שכל העבודה שעשינו עד אז לא שווה כלום, כי זה לא נכון.

לפעמים אנחנו עובדים על עצמנו ומרגישים מצויין, ופתאום התרחשות כלשהי גורמת להכל לצוף.

וזה בסדר.

רק צריך לראות איך מתוך זה מנסים לעלות חזרה.

אני שמתי לב על עצמי שאם אני מתחילה לכעוס ולייסר את עצמי ("למה אני מגיבה ככה"/"למה אני לוקחת ללב"/"למה אני לא מסוגלת לעבור הלאה" וכו) זה סתם מיותר ומייאש.

אז שוב, נכון, אני לא אומרת לא להתקדם ורק להיות שקועים בלהסחף אחר הרגשות המתמסכנים, אבל צריך לשים לב שאנו מנתבים את עצמנו נכון - מצד אחד אנו מתקדמים וצומחים מיזה, ומצד שני לא מתעלמים מהרגשות והתחושות שלנו.

לא קל בכלל ליישם, אבל שמתי לב על עצמי שעצם הבנת הנקודה הזו, כבר מקדמת קצת.

שכוייח.

[התלבטתי אם לכתוב עכשיו, אבל אני חושבת שהכרת הטוב זה דבר ראוי להערכה, אז כתבתי]

• שיהיה גבוה, אבל לא שחצן.

• חתיך, אבל שלא יידע שהוא חתיך.

• חכם, אבל שלא יתקן אותי.

• עשיר, אבל שיהיה עניו.

• תורני, אבל שלא יהיה "כבד".

• קליל, אבל רציני.

• מצחיק, אבל שידע מתי להפסיק.

• רגיש, אבל גברי.

• גברי, אבל מחובר לרגשות.

• ספונטני, אבל מתכנן הכול מראש.

• כריזמטי, אבל צנוע.

• מנהיג, אבל שייתן לי להוביל.

• אוהב לטייל, אבל גם אוהב להישאר בבית.

• ספורטאי, אבל שלא יהיה מכור לחדר כושר.

• בשל רגשית, אבל עם נשמה של ילד.

• חברותי, אבל שלא יהיו לו יותר מדי חברות.

• שיהיה לו תואר.

• רצוי שניים.

• ועדיף שגם יעשה מילואים בלי להתלונן.

• שיהיה לו עסק מצליח או עבודה בהייטק.

• אבל שיסיים לעבוד בארבע כדי להיות עם הילדים.

• שיאהב ילדים.

• אבל שלא ייתן להם מסכים.

• שידע לבשל.

• ושלא יעשה מזה עניין.

• שיקום מוקדם לתפילה.

• אבל גם יישאר ער לדייט עד חצות.

• שילמד דף יומי.

• וגם שיספיק לקרוא ספרי פסיכולוגיה.

• שיהיה מחובר לרב.

• אבל שיחשוב בעצמו.

• שידע לרקוד.

• אבל לא יותר טוב ממני.

• שיאהב מוזיקה.

• אבל שלא ישמיע טראנסים באוטו.

• שיהיה כריש במשא ומתן.

• אבל עדין איתי.

• שיזכור כל תאריך חשוב.

• בלי שאני אזכיר.

• שידע להחליף גלגל.

• לתקן ברז.

• להרכיב איקאה.

• להבין במשכנתאות.

• להשקיע בבורסה.

• ולהוציא את הזבל בלי לבקש.

• שיהיה עמוק.

• אבל גם זורם.

• שידע להכיל.

• אבל גם להציב גבולות.

• שיכבד את ההורים שלי.

• ויאהב את האחים שלי.

• ויצחק מהבדיחות של אבא שלי.

• שיהיה בן 29.

• עם ניסיון החיים של בן 45.

• והאנרגיות של בן 23.

• בלי מטענים.

• בלי אקסיות.

• בלי דרמות.

• ועם אינטליגנציה רגשית של מטפל זוגי.

• וכמובן... כימיה. כי אם אין כימיה — כל השאר לא משנה.

כמובן ג'נרטתי את המקבילה לגברים (חלק חמודים, חלק קצת פספס והייתי עורכת יותר)

שתהיה צנועה, אבל נראית כמו דוגמנית.

תורנית ומשכילה, אבל שאין לה ידע הלכתי יותר ממני.

חכמה ושנונה, אבל שלא תנצח אותי בוויכוח.

זורמת וקלילה, אבל שתקפיד על קלה כבחמורה.

שתפרגן לי מול החברים, אבל שלא תגרום לזה להיראות כאילו היא מחנכת אותי.

נשית וענוגה, אבל שתדע להרים ספות כשמנקים לפסח.

דעתנית ומבינה, אבל שתיתן לי להרגיש הראש בבית.

עצמאית, אבל שתחכה להחלטה שלי.

שתרצה לפרנס את לימוד התורה שלי, וחס וחלילה לא שתפתח קריירה.

שתעשה תואר פרקטי.

עדיף בהוראה או חינוך מיוחד.

אבל שתרוויח כמו בהייטק כדי לשלם שכר לימוד לישיבות.

שתעבוד חצי משרה.

כדי שתהיה בבית כשאני חוזר מסדר ערב.

שתאהב ילדים.

שתגדל שבט של שמונה ילדים.

אבל שלא תיראה עייפה לעולם.

שתדע לבשל כמו אמא שלי.

ושלא תשתמש באבקת מרק.

שתכין חלות כמו במאפייה.

ותלמד את כל הסגולות להפרשת חלה.

שתאהב אורחים בשבת.

ותארח 15 חברים מהישיבה בהתראה של שעה.

ותשמח לשטוף את כל הכלים במוצאי שבת בלי להזעיק אותי.

שתהיה מחוברת לרבנית שלה לתמיכה רגשית.

אבל שתסכים עם הרב שלי בכל נושא.

שיהיו לה אידאלים לתמוך בחצי שנה רצוף מילואים.

אבל שלא תדרוש ממני לגור בגבעה.

שתדע לשיר זמירות שבת.

אבל שלא תשמיע קול ליד חברים שלי.

שתאהב מוזיקה יהודית עמוקה.

אבל שלא תביא לי שירי קרליבך של שלוש שעות.

שתעשה ספורט ותשמור על כושר.

אבל בצניעות ובלי לעשות מזה עניין.

שתדע לנהוג בצורה בטוחה.

אבל שתיתן לי לנהוג תמיד.

שתדע לקפל את הציצית היטב בלי שהפתילים יסתבכו בכביסה.

ותגהץ לי את החולצות הלבנות בלי קמט אחד.

שתהיה עמוקה מחשבתית.

אבל שתסתפק בוורטים פשוטים על הפרשה.

שתדע להכיל את הספקות שלי.

אבל שתהיה יציבה כמו סלע אמוני.

שתכבד את ההורים שלי.

ותאהב את השטויות של אחים שלי.

ותצחק מהווארטים הנאמרים בשולחן שבת של אבא שלי.

שתהיה בת 21.

עם בגרות נפשית של בת 50.

והמראה הרענן של בת 16.

בלי היסטוריה של דייטים.

בלי חפירות של 'לאן הקשר הולך' - שפשוט תזרום עד האירוסים.

ועם יכולת הקשבה של פסיכולוגית קלינית אחרי יום עבודה.

וכמובן... שיהיה ענווה ופשטות. כי אם אין פשטות — איפה כל התורניות?

יש שיר כזה

אגב זו תשובה לכל אתגר

חתן מתוק מדבש*

אני חושב שכולנו רוצים לבנות בית ורק מחכים לזה

שיעור ד' זה לא צעיר

לא צריך לקחת אותי כפרוייקט כדי לשדך לי?

אבל אני כופר וצעיר מכדי להכיר בחורות שיתאימו לך

זקן בעלז. ואולי אתה לא מכיר בחורות שיתאימי לי אבל אולי את הסגנון כן

את הסגנון ודאי שאני מכיר, אבל את הבחורות לא

מתחיל שיעור ג'

להכיר בנות בסגנון זה כבר משהו אחר. השאלה יותר מי יכול לעזור לי להכיר

לא הייתי חושש מזה לשניה

במקומי; שיר או סיפור וכו'. חוששת שהוא יעשה זאת טוב יותר.

ולזה אני לא מוכנה. באמת רוצה להאמין שאף פעם לא

יוכל להחליף את האדם, את היצירתיות האנושית.

אחרת, מה אנחנו עושים פה בכלל?

מהסיבה הפשוטה שאיני אוהב לנהל שיחות.

הרימו כוס לחייו ואמרו: "ומה עלינו לספר למלך על אודותיך, זנון?".

"לא כלום", השיב להם, "מלבד שישנו איש זקן באתונה שיכול לשתוק בשעת משתה".

"על הפטפטנות", פלוטרכוס.

טאקט ויכולת להתאים את עצמך לסיטואציה שאתה נמצא בה היא נכללת בכישורי חברה בסיסיים.

ברור שיש מקרים שעדיף לוותר על הנימוסים ולדבר ישירות, אבל הרבה יותר מעצבן בן אדם שלא יודע להתאים את עצמו לסיטואציה.

אוקי,

למשל אם בן אדם "מתאים את עצמו לסיטואציה" ולמעשה נרצה או לא, צבוע כלפי הצד השני,

איך נדע שהוא לא עושה את זה איתנו ?

כי אצל הבן אדם הישיר, עם כולם, נדע שמה שהוא אומר, זה מה שהוא חושב

ואם הוא רוצה "להתאים את עצמו לסיטואציה", הוא לא מחרטט הוא פשוט שותק.

ואם הוא אוהב את הצד השני הוא מחייך לו ואם הוא לא אוהב הוא לא מחייך. הכל ברור. בלי לעגל פינות. בלי צביעות.

אחרי ההבהרה הזו,

איזה אופי תעדיפו יותר ?

גם אני מעדיף בחורה יפה וגם שמאוד אוהבת את המטבח וגם אוהבת מאוד לגדל ולחנך ילדים (ממש אוהבת, נהנית מזה)

אבל מה אני מעדיף יותר ? שתאהב לגדל ולחנך ילדים.

אין לי בעיה שהיא לא תהיה יפה ושלא תאהב את המטבח, למרות שגם אלה דברים חשובים, אבל אם צריך לבחור, בחרתי. ויתרתי.

רואה ? עניתי על התשובה.

עכשיו תורכם (פנייה לנשים וגברים)

מה חשוב לכם יותר ? ישיר כלפי כולם (סותם במקרה שלא רוצה לפגוע אבל לא מחייך ולא מספר סיפורי סבתא)

או...מעגל פינות ? זורם ? ונרצה או לא מחרטט קלות. או זה או זה.

זו השאלה.

שאלה שיש לה תשובה ברורה מאוד וניתן לענות עליה בצורה החלטית,

גם אם זה פחות נח, אבל זה פורום אנונימי, אז אני מאמין שזה אפשרי.

זכיה ב 20 מיליון שקל בשנה הקרובה , לעונים.

שייך,

סביר מאוד שאפילו לא קיבלו את הפרטים שלך בגלל זה.

לפעמים דווקא כשהאדם כבר לא רלוונטי עבורנו הדמיון מתחיל להשלים את כל מה שלא באמת קרה. הוא בונה בראש מה היה יכול להיות ובקלות מצייר תמונה מושלמת ( מידי) שלא בטוח שהייתה קיימת במציאות.

כשאתה רואה אותה עם בעל וילד אתה לא באמת רואה את החיים שהיו יכולים להיות לכם. אתה רואה תוצאה מוגמרת והמוח באופן טבעי משלים את החסר..

אל תשכח שגם אם הייתם נפגשים אף אחד לא יודע אם באמת הייתם מתאימים. יש הבדל גדול בין פוטנציאל שדמיינו במשך שנים לבין זוגיות אמיתית שנבנת יום יום .

ובעיניי, המשפט שכתבת מה אני אמצא? הוא כנראה הדבר שבאמת יושב מתחת לכל זה. מתי שלי תגיע

אל תיתן למחשבות האלה לשכנע אותך שפספסת את האחת. יכול להיות שהן פשוט מזכירות לך כמה אתה רוצה כבר להקים בית משלך. וגם זה, בעזרת ה' יגיע.

ועם כל מה שכתבתי לי יש כלל ישר שקופץ לי לא להשוות לאחרים תתרכז בעצמך זה באמת הרבה יותר כיף

זה באמת מה שחשתבי בהתחלה... מי אמר שאנחנו בכלל מתאימים. וזהעבד טוב

רק שבחודש האחרון לא יודע פתאום נכנס למח

עכשיו הגעתי לבית אז אני יותר מיושב. שניה רגע עוצר כי נשרף לי האוכל.

אוקי שומעים? אז בקיצור, עכשיו אני פתאום קולט את הפספוס. היא היתה עם האח שלה (בנינו זה הבן שלה אבל אני מעדיף לחשוב שהיא לא נשואה)

קיצר זרקה לו פירגונים בקול .. "מלך מלך!" אני סתם הסתובבתי. נראה לי היא חצי התפדחה למרות שהיא לא מהמתפדחות. אולי מהמפדחות זה כן. בקיצור....

מה רציתי להגיד, חשבו על הסיטואציה שאני מסתובב ואומר לה "יותר ממני?..." מה לדעתכם היתה התגובה שלה? אני אומר הייתה מבקשת את המספר לא שאני משוויץ עכשיו או משהו.

סתם טוב אני רואה שאני שוב מדרדר לכן נעצור כאן. יש למישהו משהו להוסיף?

זה בסדר אתה גם ככה מדבר לעצמך אין מה להוסיף . אוקי... הבנתי.

אני הולך.

🤣🤣🤣

קשה לדעת.