א. אוקיי סליחה אני לא בקי פה בכללים, אבל באמת כמו שכתבת בעצמך זה לא נוגע כ"כ למקרה הספיציפי.

ב. בחלק גדול מהציבור כן,בחלקים אחרים לא. וגם בחלקים שכן - זה לא מספיק "להתייחס בכבוד". אתה יודע, אדם נתבע לפי דרגתו... ככל שהחברה שלנו במקום יותר גבוה - כך היא נתבעת יותר. ואם היא לא יודעת להכיל את החרדים - ולא רק "לדעת שיש מה ללמוד מהם" אלא גם "ללמוד מהם", ואפילו אתה יודע מה? "ללמוד איתם". מישהו "לומד איתם"? מישהו "לומד מהם"? כל הזמן מסבירים למה אנחנו צודקים והם טועים. 

ג. זה נכון שגם אצלם קיימת בעיה, אבל 1. אנילא מסכים לניסוח "אם כבר". זה נכון שיש אצלם בעיות, אבל עצם הניסוח "אם כבר" מראה -לדעתי - על קלות ההאשמה כלפיהם ופחות בדיקה של עצמנו. 2. אני לא מדבר רק על יחס לחברה השנייה במובן של "הוא אמר לי הוא לקח לי" אלא גם במובן של "מה החברה נותנת" מה היא תורמת לעולם, למדינה, לעם ישראל, לחברה התורנית. האם יש איזה מישהו דתי לאומי שמדבר בהתלהבות על איך שהחברה התורנית החרדית גדלה ומתפתחת ומלמדת המון תובנות בעולמה של תורה? ודאי שלא. למה? כי אף אחד לא חושב שצריך ללמוד מהם. אף אחד לא חושב שכדאי ללמוד אצלם. צריך ללמוד מחשבים, צריך ליישב את הארץ. הכל נכון, אבל מה עם תורה? אתה יודע מה? "צריך לאהוב חילונים!" מישהו חשב פעם "צריך לאהוב חרדים!"? אני רק חושב על המשפט הזה "צריך לאהוב חרדים" וישר עולות לי בראש תמונות של העוויות פרצופים שעשו כל מיני יהודים נחמדים עם כיפה סרוגה, בישיבות ושלא בישיבות. תחשוב גם על זה.

עיין מה שכתבתי בפיסקה האחרונה של הודעתי הראשונה בשרשור

את המשמעות של "ללמוד" את הנושאים האלה...

(אלא מאי? רבים מאלה שאני מכיר, אילו היו נפגשים בזה, היו פוטרים את זה בזלזול כשטות/בזבוז זמן/ביטול תורה/מה שלא יהיה. אנשים לא רוצים להשקיע, אז לא מבינים. או שלא יודע למה לא מבינים, אבל לא מבינים. אני יודע שלא מבינים, כי אני מכיר אנשים. בחברה הזאת ובעוד חברות. אז מי שלא מבין.. חראם עליו...)

כמו שכתב "חסדי הים" - החרדים הם בדלנים. לכן, וגם מהיכרותי עם התוכניות כמו תוכניות בית המדרש שתיארת - הסיכוי שלך להכיר את החרדים דרך זה - קטן מאוד. אני גם יודע מנסיוני, מכיוון שהייתי מעורב בתוכנית כזאת, למרות שכנראה מצומצמת, ומכיוון שבסמוך הייתי גם במקומות חרדים - אני יודע שאין שום היכרות אמיתית דרך זה. גם במקומות אחרים השעות יחסית מצומצמות, גם אם לא כל כך, וגם זה יותר יחסי מלמד-תלמיד, והסיכוי להכיר די קטן. כדאי לזכור, שבאופן כללי בגיל מבוגר או גם בגיל צעיר במסגרת לא אינטנסיבית, קשה להכיר אנשים מבלי להתחקות אחריהם. אינני מציע שנערים בישיבה תיכונית ייטפלו לאברכים כדי להתחקות אחריהם. אבל אני מצביע על כך שקשה להכיר. כמו שאמרתי - אני יודע שההיכרות מועטה, מסיבות שונות, ומה שנקרא "זר לא יבין זאת". לך שנה ללמוד במקום חרדי ואז יש לך סיכוי להבין. שוב, זו לא המלצה, זה רק הבעת רעיון. את ההמשך תקרא כאן.

עליך לדעת, ש"אדם גדול" אינו "אדם שגדל". הגדולה מגיעה מהקדוש ברוך הוא. הגדילה היא רק הופעתה של הגדולה בעולם, בהתנוצצות איטית, כאור בוקר יזרח שמש, באופן שמתאים לעולם הזה לסבול. לכן, האדם הגדול אינו זקוק לעולם. להפך, העולם זקוק לו. וחוץ מזה - מתכונותיו של אדם גדול - זה יודע כל מי שמכיר אנשים גדולים - כתוב גם במסילת ישרים (לא ציטוט במילים: ) "נקיי הדעת שבירושלים לא היו יושבים בסעודה אלא אם כן יודעים מי מסב עמהם". גם בחז"ל יש המון הלכות וכדומה בסגנון זה על חברים לעומת עמי הארצות. לכן, גם החרדים - נזהרים ולא מתערבים בכל המי ומי. וזה מדרכו של אדם זהיר ובודקני. ולכן אתה מוצא אותם, למשל בכולל אברכים, ולא מחוצה לו. ולכן באמת קשה להשיג אותו - וזה חלק ממעלתו. מה לעשות. הגר"א כותב - שהקדושה צריך יגיעה רבה להשיגה. וגם אדם קדוש, צריך יגיעה רבה להשיגו. מה לעשות. ואיך כותב הרב קוק, גם הקדושה הולכת לאט (ויש לזה עוד מקורות) ולא בבת אחת, ולא בבהילות. אז גם היחס לקידמה לא צריך לבוא ב"פרץ של קידמה". הבהילות אינה טובה אף פעם. 

אינני אומר, אגב, שהחרדים הם דווקא פיסגת המין האנושי. ישנם מעלות רבות לבני אדם, וייתכן בהחלט שמעלותיהם של דתיים לאומיים עולות על מעלותיהם של חרדים. (בהכללה כמובן). אבל ישנה מעלה של "היות אדם" של "היות אדם גדול". זה עניין של אישיות, זה לא קשור ליכולות או לאינטלקטואל או לכל מיני דברים. זה גם לא אומר שאתה האדם הכי מצליח בעולם. זה רק אומר שאתה אדם שממקסם (מלשון מקסימום, ואם תרצה גם מלשון מקסים) את יכולותיו האישיות. אני לא די בקי ודי חכם להסביר, אבל זה בגדול.

וה-4 לא ברור

בפרשה הם היו בחברון.  

לא בקרית ארבע. 

קרית ארבע זה השם השני של חברוןף לפי התורה והנך

3 ילידי הענק, הם לא ראו את אבא שלהם?

חוץ מלצייר את תלמי יווני עם תלמים

יכולתי כבר לבקש? ג'לביה?

כמו שרואים מציורי יהודים בלכיש מבית ראשון, מנינוה.

כאפיה זה כנראה רק למדבר ערב שם השמש חזקה יותר ולא רוצים להשרף בעורף

@משה  אולי תרצה להשתמש בזה

לכל מיני שטויות מצחיקות

כרטיס למופע שהוא אוהב, ספר מסוג האהוב עליו, ארוחה עם

חבר , מנוי על משהו (אבל זה יותר מהסכום המדובר, בגד

עניבה (אם הוא משתמש), כיפה מיוחדת וכד')

אהבתי את הרעיון של מופע שהוא אוהב

נראה לי שאזמין כרטיסים לשנינו

תודה💖

העניין שלו

זה הבעיה עם בנים,

לבנות הכי קל לקנות מתנות

בטח שיש דברים שמעניינים בנים. הוא רגיל? הוא חנון?

לקנות לו בהקשר הזה

הוא די רגיל, טיפה חנון...

מעבדת AI

ארון תקשורת לAI

שרת אחסון לAI

אני עדיין לא אחות של @משה 

ספר דווקא אחלה רעיון רק הילד בצבא ואין לו זמן לקרוא

תודה על הרעיונות🙏

ספר עם פתק החלפה.

אבל זה באמת לפי האדם...

אבל חשבתי או לקנות משהו פיזי, שישאר איתה וישמש להמשך (והרעיון הראשון היה מזוודה/תיק).

וגם לעשות איזה ערב משפחתי כלשהו ל'ברכת הדרך', רק אין לי רעיון מה עושים בערב הזה...

איך היא תצטרך לנסוע ולהתנייד, תדירות החזרה הביתה.  

בתחבורה ציבורית מסודרת, אוטובוסים ורכבות, מזוודה על גלגלים יותר נוחה מתיק ענק על הגב.

יש עדיין בנות עם תיקים ענקיים, אבל יש הרבה מאוד, ואולי הרוב לדעתי האישית, עם מזוודות.  

מי שחוזרת כל שבוע הביתה, צריכה משהו גדול להתארגנות ההתחלתית אך לנסיעות השבועיות תיק קטן.  

מי שחוזרת הביתה רק פעם בכמה שבועות, בגלל אופי השירות, ברור שתצטרך משהו גדול מאוד בנפח.   

אם יש שם מזרן נוח? נקי?

כנ"ל שאר הדברים.

ואם הכל טוב שם

מה היא אוהבת?

יש לה תחביבים?

ותמיד אפשר לקנות מכונת גלידה לדירה

זה נראה לי פינוק נחמד 

לא הכל חומרי בעולם הזה

סעיף ב מאוד הגיוני. זה טריוויאלי, אלא אם כן יחליטו שכל אמירה אישית היא בהגדרה של מייצגת.

סעיף א יהיה סופר מובן אם מדובר במקום בטחוני/ממשלתי וכיוצא בזה, או אם מדובר בסטראטאפ וכדומה שכל קימטוט יחרב להם את התדמית ויפגע כלכלית בגלל האטמוספירה הפוליטית שהכל שזור בה היום במקומות האלה. אחרת לא ברור בכלל למה אסור להגיד שאתה עובד במקום פלוני.

ומסעות
 

זה אכן אחד הדברים החשובים ביותר שמקבלים מהשנים היפות בתנועת הנוער. טיולים, מסעות, מחנות קיץ 

מכל דבר פה (אולי חוץ מחקלאות)

יש לי קצת ואני לאט לאט מקבל עוד.
אני לא חושב שזה סותר, 
ודווקא לפעמים זה דברים מקבילים ומשליכים אחד לשני.

סיורים, טיולים.... הכי נכון וטוב בעיניי.

אם אתה מתחבר דרך ללכת בה ולהכיר בה עוד ועוד מקומות ועוד ארבע אמות אז טיולים

אם ההיסטוריה מחברת אותך למשמעות של הנצח- תוסיף ידע

אם אתה ממש רוצה להיות בחזית של כיבוש הארץ אז לך להתיישבות הצעירה או הותיקה

ואם אתה רוצה חיבור פיזי לאדמה עצמה- אז חקלאות

אישית אני חושבת שזה משלים אחד את השני ועוברים בכל התחנות כדי לקבל תמונה מלאה ולפתח קשר עם משמעות. אחר כך אפשר להתמקם בזווית אחת ולגוון מדי פעם.

(זה נשמע כמו חיבור זוגי אבל באמת יש בחיבור לארץ מימד כזה. ראה ערך השיר 'הנני כאן' שכתב חיים חפר ושר יהורם גאון ואחר כך הראל סקעת, והשיר הוותיק 'עוד לא אהבתי די' שקיבל לאחרונה עיבוד מחודש והוסב בקלות לשיר אהבה לאישה)

ואני רק מרגיש רצון להתקרב עוד ועוד ועוד

על מה אתה מתלבט?

אתה אוהב לשאול שאלות, אה?

יותר מלשתף בעצמך😏

לדעתי הכי כדאי להתחיל בלצאת לסיורים עם מדריכים שמלמדים את ההסטוריה של המקומות מאז התנ"ך ועד ימינו.

גם להבין פשט תנ"ך. בדיוק קראתי את החוברת של נתנאל אלינסון על מגילת רות, ואתה רואה שאי אפשר להבין באמת את מה שקרה שם בלי הבנה בסיסית במציאות החקלאית ובתנאי האקלים של האזור לדוג'.