פשוט שאדם נבחן ונידון בכל יום. ומבלי להכנס לחילוקי הדברים, ברור למה זה לא סותר. לא?

למסקנה, ראש השנה הוא יום הדין המרכזי. ויש צ'אנס בכל רגע ורגע.

קוראים לזה תשובה, בימינו...

זה שתוסיף הרבה סימני שאלה לא יחזק את הטענה שלך.

בלשון המשנה (והברייתות) יש מחלוקת, ויש גם "חדא* ועוד קאמר".

כלומר מחלוקת שלא מבטלת את הדעה הראשונה אלא מוסיפה עליה.

https://daf-yomi.com/DYItemDetails.aspx?itemId=19506

https://daf-yomi.com/DYItemDetails.aspx?itemId=14690

זה שהחלטת מה סגנון הברייתא על דעת עצמך, זה נחמד. אבל זה לא מחייב את התנאים. אפשר להסתכל בראשונים שם. מה גם שאם זאת מחלוקת הלכתית (ויש לה קצת נפקא מינה) הלכה צריכה להיות כרבי יוסי, וכידוע בכל הפוסקים מוזכר שר"ה הוא יום הדין.

בכל אופן, לעניין, אין כאן קושי לוגי. אולי קצת חוסר הבנה בלוגיקה.

אם אני אומר לך שבמשך כל זמן שאינו יום, השמים שחורים. ובא אדם אחר ואומר לך שהם גם צהובים, ואחד שאומר שהם גם כחולי-כהים, פשוט שזה לא מבטל את זה שהשמים שחורים (בחלק מהזמן)

חדא דאין זה "ענייני מחשבה". פשוט שאם זה לא יום הדין, אין טעם לרוב ככל ענייני החג, שהם הלכה.

תרי, כי כבר עניתי לטענותייך. אתה לא מבין איך משניות עובדות, לכן הצעתי לפניך קישורים. לא נדון בזה עד שתבין ותחזור.

ההשערה שלי פשוטה, אף אחד לא סותר את העובדה שראש השנה הוא יום הדין. ולהגיד את זה, בחידוש כזה מפליא שאף אחד לא אמר מעולם, זה מעורר פלצות. אתה באמת חושב שאף אחד לא שם לב ל"סתירה", כביכול, בברייתא הזאת? עיין קצת בראשונים ומפרשים סביב הדף.

אתה גם מתעלם ממשניות אחרות מפורשות ומברייתות אחרות בנושא.

המשנה הכי פשוטה בעולם: "בפסח על התבואה, בעצרת על פירות האילן, בראש השנה יט כל באי העולם עוברין לפניו כבני מרון, שנאמר (תהלים לג, טו) היוצר יחד לבם, המבין אל כל מעשיהם. ובחג כב נידונין על המים" (ראש השנה א ב).

מובאת בלא שום חולק.

כנ"ל תוספתא שם: "הכול נידונין בראש השנה וגזר דינם מתחתם ביום הכיפורים".

נ.ב,

אני מניח שאתה יודע טיפה ללמוד גמרא. בד"כ כשיש סתירה בין משנה לברייתות המשנה עומדת על זה. אם היא לא, "חדא ועוד קאמר" וזה פשוט מאין פשוט כמותו.

כל מה שכתבת כל-כך שבור לוגית שמיותר להתייחס לזה

אבל אתה לא נראה לי ראוי ליחס. מצחיק אותי שכתבת בשרשור אחר שאתה רוצה לחסום מישהו כי נעלבת ממנו ואתה מתבטא כמו חיה פצועה.

אבל אני יכול להבין את בר הפלוגתא שלך.

אין דבר יותר מגוחך מבעל גאווה שלא רק לא מוכן להבין שהוא לא מבין, הוא גם מטיח באחרים עבודת המידות .

לילה טוב

אם היית רוצה להבין היית שואל, לא תוקף

תשובה לעניין של מתי הדין-

ד – השתלשלות הברכה והדין | פניני הלכה

מה הקשר בין יום הדין לזכרון תרועה-

ב – יום תרועה | פניני הלכה

למה קוראים לחג ר"ה (תסתכל גם בהערה למטה)-

ג – ראש השנה | פניני הלכה

שזה בדיוק משמעות המילים "זכרון תרועה" - כמו שמצינו בספר במדבר: "וביום שמחתכם ובמועדיכם ובראשי חדשיכם" - שים לב: "ובראשי חדשיכם" - "ותקעתם בחצוצרות... והיו לכם לזיכרון לפני אלוקיכם".

אלא כך:

(אגב

א. זה יפה שאתה זוכר את כל מה שאני כותב, ועוד מילה במילה) 

(ב. זה כמובן מותר לך לחשוב על אנשים גם כשלא נמצאים איתם, אבל בכל זאת בן אדם מעדיף הרבה פעמים להיות קצת לבד.)

ובכן, לענייננו:

"המלכת ה'" אין משמעה הגדרת עצמנו כנתינים שלו. אדרבה, הגדרת עצמנו כנתינים היא פעולה של הגבהת העצמיות שלנו כבני אדם,גם אם בצלם אלוקים, ואילו המלכת ה' משמעה התבטלות מולו, "ביטול היש" - אפילו ביטול ה"צלם אלוקים" מול האלוקים בעצמו.

מה הבעיה שלך לקבל את פירושי, שהוא מתאים למה שמקובל על רוב חכמי התורה?

זה כמובן חשוב לבדוק את הפרשנות, אבל אני לא חושב שיש טעם להעיר על פרשנויות הגיוניות, גםא אם אתה אישית מעדיף פרשנות אחרת

גם אני יודע לערוך

ללמוד את פסוקי מלכויות שבמוסף? אפשר לנסות

אבל לזה כרגע לא הכנתי

ואל תיעלב, זה רק לצורך הדיון: האם אתה מדבר לפעמים דברים שלדעתך הם מיותרים או חסרי משמעות?

גם בתפילות בר"ה כמעט שלא מוזכר שהוא יום דין.

עיקר העניין הוא המלכת ה' עלינו ועל כל העולם, והדין הוא פועל יוצא של זה.

(צילום מתוך "טללי חיים")

מעסיק קובע נהלים למועסק בתחילת עבודתו. כדי להקל על הסברת הדוגמא, נניח שהוא קובע נהלים לחודש הקרוב בתחילת אותו חודש לועזי, כלומר ב-1 באותו חודש לועזי. בנוסף, המעסיק צריך לשלם את שכר העובד בסוף החודש הלועזי. לצורך העניין כמדומני שהמקובל הוא ב-1 בחודש הבא. ישנם, לעומת זאת אנשים שמעדיפים לקבל את המשכורת דווקא ב-9 בחודש הבא (נניח), וכך העברת המשכורת נעשית אצלם דווקא ב-9 בחודש.

עכשיו:

לגבי השאלה הראשונה - אם המעסיק קובע נהלים ב-1 בחודש, האם פירוש הדבר שאין טעם לשנות את הנהלים בהמשך? ואם יש טעם לשנות את הנהלים בהמשך - האם פירוש הדבר שאין טעם לקבוע את הנהלים ב-1 בחודש?

לגבי השאלה השנייה - אם "ראש החודש" הלועזי הוא ב-1 בחודש, האם פירוש הדבר ש-9 בחודש כבר אינו היום הקובע עבור החודש?

הכל צדק, אבל אם הכל צדק - למה מחכים לראש השנה? בדיוק בגלל שהקב"ה בחר לנהל את זה כמו שמתאים לנו כבני אדם, ולכן בדיוק כמו שאם עשינו משהו באמצע השנה - הדין מושהה מבחינת כתיבתו וחתימתו, וזה יהיה רק בראש השנה הבאה - בדיוק אותו דבר הדין בראש השנה מושהה מבחינת זה שהוא לא יוצא לפועל, והצדק אומר שאם הוא לא יוצא לפועל עד נניח א' בניסן - אז בדיוק כמו שלפני ר"ה יש אפשרות לחזור בתשובה כדי לשנות את גזר הדין של מה שכבר עשית, כך אחד גזר הדין תוכל לחזור בתשובה כדי לשנות גם את מה שכבר עשית ואפילו את גזר הדין שלאחריו. הכל כמובן במסגרת הצדק ומה שמתקבל על הדעת שראוי, מתי ועד כמה יש זכות לאדם.

אם בא' תשרי תשע"ז קבעו שבכ"ו אלול תשע"ז יקרה כך וכך, אז שורת הדין נותנת, שאסור שזה יקרה בכ"ה אלול תשע"ז. ואם כן, נעבור לשלב הבא של הדברים - יום כ"ה אלול תשע"ז חוצץ בין ר"ה תשע"ז לבין כ"ו אלול תשע"ז. משמע מזה, שהדין של ר"ה תשע"ז לעניין כ"ו אלול תשע"ז, הוא דין שלקח בחשבון מראש את השינויים העשויים להתרחש בכ"ה באלול תשע"ז. עכשיו, כ"ז אלול תשע"ז כבר אינו חוצץ, ולכן שורת הדין נותנת שהוא (כ"ז אלול) לא אמור להשפיע על כ"ו אלול. אבל כ"ה אלול כן אמור להשפיע על כ"ו אלול, ולכן אם יש רשות לשנות נהלים - אזי הרשות הזאת חלה על יום כ"ה אלול, (אם כי נכון שלא על כ"ז אלול). 

רשות לשינוי  מאוחר של נהלים מוקדמים

תודה! - צעירים מעל עשרים

שתקופת המעשה נחשבת לכל כך הרבה זמן עד ראש השנה? כל מעשה ומעשה נידון בפני עצמו. אין הכי נמי שבמידה ויש דין על כללות השנה, זה ייעשה בנפרד מהפירוט של המעשים, ואכן הדין על כללות השנה לא אמור להשתנות לפי רעיון זה

במהלך פעילות זיהה אחד החיילים דמויות חמושות ללא קסדה, שלפי כל הסבר הגיוני אינם מכוחותינו.

ביקש אישור ירי מהסמל. לפי ההוראות באותה הפעילות הוא היה צריך לאשר בעצמו. משום מה חשש והעלה למ"מ. גם הוא יכל לאשר משום מה העלה למ"פ, והוא העלה למ"ד. שמענו בקשר את המג"ד מורה למ"פ לירות, המ"פ מורה למ"מ, המ"מ מורה לסמל והסמל נותן פקודת 'אש' לחייל. בשבריר השנייה בין פקודת האש' ללחיצה על ההדק, החייל מזהה שאחד המזוהים שם קסדה. הוא ממתין רגע עם הירי ומעלה לסמל את הדיווח, כי הוא חושש שזה בכל זאת כוחותינו. זה עולה לבירור למעלה ומתברר שאלו חיילים שבאמצע פעילות עלו על גג של בית שהם לא צריכים להיות בו בכלל, שהוא שטח השמדה, כנראה כדי לחפש קליטה.

קוראים לזה נס.

טנק מהכח שלנו היה תקולוהגיע למגרש טיפולים אחורי באיזה מוצב בעזה. זה היה אחרי ימים מתישים מאד לצוות, ואיכשהו שכחו לפרוק את כלי הנשק בטנק. הטק הגיע לשם בערב יום כיפור. בליל יום כיפור עבד אחד הטכנאים בתוך הטנק, ובטעות לחץ וירה צרור מהמאג. הטנק היה מכוון ממרחק של עשרות מטרים בלבד, לתוך מניין של תפילת ליל יום כיפור, עם עשרות רבות של מתפללים. הטכנאי ידע את זה, והוציא את הראש מהטנק, מוכן לראות את התמונה שהולכת להיצרב לו בראש לכל החיים. הוא רואה מולו טנק. בלי שום הסבר הגיוני, כשיש מקומות חנייה פנויים בצורה מסודרת, הגיע כמה דקות קודם מפקד טנק והחליט לחנות את הכלי שלו כך שיחסום את הטנק המטופל, והלך. הטנק שלו ספג את כל הצרור, והנזק היחיד מהאירוע היה מפקד שקיבל ריתוק 28 על חשבון חופשת השחרור שלו😬

ניסים.

פעילות בלבנון. כוח החי"ר צריך לכבוש ווילה ענקית, 3 קומות. לא רוצים להיכנס דרך הדלת מחשש שהיא מחוברת למטען. טנק יורה כדי לפתוח פתח כניסה, ובמקום חדר שיתפוצץ, פיצוץ ענק, הגג עף וכל הוילה נדלקת בבעירה מטורפת תוך שנייה. הבית היה ממולכד.

לברך כשמסיים תקופת לחימה. שיצא מכלל סכנה.

1.שני בני דודים שלי רבו והיו בנתק חצי שנה.

בשבת חלמתי שבני דודים שלי מתחבקים, וקמתי בוכה. ממש דמעות זולגות וזולגות, נדיר מאד.

ביום ראשון התקשרתי לבן דוד והוא אמר שבשבוע שעבר הם השלימו...!

2.בסעודת פסח התווכחנו ולא הסכמתי על דבר תורה, ואז אמרתי משפט גאוותי 'למדתי הרבה תורה, לא נראית לי דעתך'. ובביס הבא המצה דקרה ופצעה אותי בחיק. ממש ננעצה לי בחיך, זה ממש כאב (אף פעם לי קרה לי ככה). ואז אמרתי שזה קרה זה היא לחם ענוה ואמונה, ולא הייתי בענוה ואמונה...

3. הוצאתי מהפה משפט קשה לה', 'אין סיכוי שאני אעמוד בניסיון'. ואחרי שנייה השפרצתי דאורדוראנט והוא עף לי כמעט לפה (אף פעם לא קרה לי). כאילו לומר לי אל תגיד דבר כזה...

4. למדתי תורה, והיתה אזעקה ולא היה לי כח ללכת לממ''ד, ובשנייה הבאה הגעתי לקטע בגמ': "שאם היה קורא ובא, פוסק. (רמז שאני צריך להפסיק...) לא פסק מאי? אמר ר' מיאשה בר בריה דריב''ל עליו הכתוב אומר וגם אני נתתי להם חוקים לא טובים ומשפטים לא יחיו בהם" (כלומר בגלל שאני לומד את המשפטים - לא יחיו = סכנה)

יש דברים שעדיף להשאיר אותם לא ידועים עד הסוף

אין חובה לפגוע בנפש, וכל אחד מכיר את הנפש שלו ויודע כמה יכול להכיל

לא זוכר מי כרגע מחילה

שאמר שמראות אסורים כוללים בקטגוריה גם מראות קשים של שפיכות דמים. זה מזיק לנפש. בייחוד כשזה מהעם שלך.. כשאני ראיתי את מה שראיתי הרגשתי כאילו במובן מסוים אנסו אותי וחיללו אצ כבודי. יודע שזה דוגמא רדיקלית אבל זה הדבר ההכי קרוב להרגשה הזאת. זה עשה לי כל כך רע שנכנסתי לדיכאון למשך חודש לא עבדתי לא יצאתי מהבית לא שמעתי מוזיקה לא צחקתי בקושי אכלתי.

אבל אחר כך למרות הכל חייבים לבחור בחיים

אגב איך נחשפת לסרט הזוועות?

מן סוג של מזוכיזם כזה. לא ראיתי ואיני מתכוונת לראות, בעז"ה. יש מספיק מועקות ומתח,

לשם מה להוסיף זוועות?

שמוביל אל הסרטון.

מיליוני צפיות, גם מאיראן ו"פלסטין": נתוני "אתר הזוועות" - אחרי נאום נתניהו באו"ם

לדעתי כל הרעיון של ללעוג ל"תרבות יוון" ו"אנשים שמסתכלים על אנשים אחרים רצים אחרי כדור ומוחאים כפיים" קצת נדוש עד־כדי... קיטש. אפשר ברגע אחד לקנות "עליונות" מוסרית או סוג־של אליטיזם חברתי באמירת הכביכול מובן מאליו.

מה אני אגיד לך:

מעולם לא עניין אותי ממש כדורגל כהוא זה, אבל כן ראיתי כמה משחקים, כי ראיתי שממש התלהבו מזה במקום העבודה. ובסך־הכל יש בזה משהו כיפי ומשחרר, וזה די מגניב לראות כדורגל ממש מקצועי. לרוב אני מעדיף כדורסל, אבל גם זה היה מעניין. וזה מצחיק וכיפי "לפרשן" ו"להמר" כאילו אני או העמיתים לעבודה מבינים בזה איזה משהו. אני רואה בזה הנאה ילדותית ותמימה, שאינה סותרת את האופי שלי כאדם מוזר ומתבונן.

לעיני המתבונן כן זה נראה כמו "נהירה" ו"תרבות המערב" אבל חוץ מכאלה שהם באמת "חולי כדורגל" בסך־הכל זה סתם משהו חמוד ומרגיע. לרוב האנשים העובדים אין פנאי או כוחות פיזיים או חברים כדי לארגן משחק כדורגל בערב כדי לפרוק קצת עצבים, אבל כן מתאפשר לשבת על בירה ולצחוק קצת סביב משהו קליל וכיפי.

ככה אני רואה את זה.

כשקוראים את התנ"ך, רואים שעברי מצוי ובינוני היה יותר קרוב לישראלי מסורתי מודרני מאשר לרב דב לנדו.

גם דוסים, תתפלא.

ויש אנשים שזה מעניין אותם, ויש אנשים שלא.

אני אגב ראיתי כמה משחקים במונדיאל השנה. למה? הבנתי שמכל המדינות, ארגנטינה הכי אוהבת ישראל. אז אני בצד שלה. ואיתי הרבה אנשים שזה השיקול שלהם. אני לא מבינה כלום בכדורגל (טוב, עכשיו קצת יותר) וזה לא מעניין אותי. מבחינתי זה היה עניין פוליטי.

אבל זה נכון שזה סוג של המקום האחרון שבו במערב מותר להיות עם חוויה לאומית בריאה. כן גם פוליטית.

הוא לא מעודד אותי. לא מפריע לו אבל זה לא מעניין אותו בכלל... אני רואה לבד וצועקת על השחקנים מה לעשות. אהה, ותוך כדי צוחקת על השדרנים שאומרים על השחקנים מה הם אמורים לעשות כאילו זה עוזר

אז זה לא האשם הצפוי. אז מי הדביק אותך בזה? תמיד היה לך חיבה לזה ?

ואין מי שיכניס אותי לזה. סתם עלה לי לראש. בנות הן משוגעות, אתה יודע

בעיני זה חילול השם שדוסים ממרכז מתלהבים מהדברים האלה ברחוב כאילו מינימום מדובר ביום העצמאות

ובמה זה שונה מפעילות פנאי כמו דמקה?

פעילות פנאי סתמית. בצפייה במשחקי ספורט - מלבד ביטול התורה ומשוב הלצים שבעניין - מתחברים לעולם הערכים הזר של תרבות המערב. זו פסיחה על שתי הסעיפּים. ומי שההבלים הללו תופסים אצלו מקום נכבד בנפש - ממקום זה שבנפשו נדחקת הקדושה.

לגבי ביטול תורה כאילו באמת שישבו וילמדו במקום לצפות

מי שצופה בין כה לא היה פותח גמרא בזמן הזה. ואם היה לו כח ללמוד הוא לא היה רואה.

וגם לגבי תרבות המערב מה כל־כך תרבות המערב בזה?

אם באמת זה משהו שתופש הרבה מהזמן ומהמקום בנפש אז אפשר לראות בזה בעיה

אם זה סתם עיסוק סתמי אני באמת לא רואה מה ההבדל בין לקרוא חדשות (הרבה יותר משחית את הנפש, מלא איסורים ולשון הרע), לבהות בקיר ולגרד את הבטן (מביא לידי שעמום), לקרוא ספר קריאה (מלא ברעיונות זרים ולפעמים גם בעייתיים), לבין לצפות בכדורגל שחוץ מאנשים שיודעים לרוץ יפה לא קורה שם כלום.

ב-2018 יצא מחקר של איזה שמאלנית, שטוען שבארועי מדיה גדולים בעולם מדינת ישראל מנצלת את זה שאין מקום בחדשות כדי להפציץ בעזה/בלבנון.

הקו הצהוב התקדם מאוד יפה בחסות המודניאל.

ורק רומז לכך שההבלים הללו נועדו רק עבור גויים. ועם ישראל צריך לנצל את זמנו לתורה ומעשים טובים, (כמו השמדת אויבים).

Attack When the World Is Not Watching? US News and the Israeli-Palestinian Conflict | Journal of Political Economy: Vol 126, No 3

או תשומת הלב המוקפדת על הבלורית, או המחמאות השקריות חסרות הפרופורציה בחוברות שמוציאים לכבוד הבחור החשוב החתן דנן (ולא הזכרתי בכלל את הכלה החסודה שהיא באמת באמת בעלת חסד ומידות טובות וכולה תפילת צדיקים ויראים ויראת שמיים ויחידה בדור, ואם היא עובדת בהייטק אז גם זכה החתן "ושלל לא יחסר" ואכמ"ל)...

ולא מן המותר להזכיר את דברי בית שמאי שאוסרים לשקר גם בזה, במיוחד אם לא נשאלו על הכלה. ועדיין התורה אמרה "מדבר שקר תרחק".

וכך או כך, גם לשקר יש גבולות.

אבל יפה שנתפסת דווקא למה שאפשר להשתמש בו ולהגדילו כדי להסתיר את יתר הדברים. כהרגלך בקודש לצופף שורות.

לא עלה על דעתי. רק אחרי התגובה שלך הבנתי. שוב, אתה עם הלצופף שורות....באמת נקדימון, זה כבר מעייף.

זו דרך טובה לוודא שרואים אותך ואתה יכול לחצות בבטיחות.

יכול להיות שאנשים עם חשש לחצות את הכביש מגזימים עם זה קצת יותר מהנצרך.

להסתכל על הנהג כשאתה חוצה

זוכר? אם גם לא בתגובה נחמדה כל כך....

ולפעמים קורה שלא רואים מה מגיבים, כי נכנסים לפורום אחרי ימים אחדים וגם המגיבים

לא עונים מייד; אני יכולה עכשיו להגיב למישהו שכתב עוד בתמוז וגם להיפך.....

זה ממש בולט, וכל הכבוד על זה.

אנחנו לומדים מזה.

תודה על הדיבור הזה. ממש שימח אותי.

פתאום הרגשתי לרגע לא שקוף.. שמישהו שם לב ללב שלי. שאני קיים. תודה!

ואפילו שלא מכירים, מכירים באיזה מקום; הרי האופי, האישיות

ניבטים גם אם השם בדוי...

ו...בבקשה!

גם לא מקלחת צוננת מינימלית?

לך צריך להזכיר שזו ההטרלה השנתית של @אריק מהדרום ?!

מחזקים את ידך במנהג החשוב

הכלל הוא: מתי שקיימת בך שנאה ליהדות ולהלכה זה אומר שמשהו לא תקין.

ההלכה מודה שבמקרה שלך יש מקום להקל.

אתה יורה לעצמך ברגליים, אף אחד מלבדך לא אשם במצב הזה.

הבחירה בידך - להמשיך לסבול סתם, או להקשיב להלכה האמיתית.

והבנתי שזו הטרלה קבועה. אז הצטרפתי.

לא יודע למה הגבת למגיבה שמעליך ולא לפותח, אבל מוזמן לחפש בכרטיס שלו

לא יכול כבר עם שלושת השבועות האלה - צעירים מעל עשרים

אסור לרחוץ בימים קרירים במקומות מזיעים?

ולהשתמש בתיאודורנט אם זה לא עוזר?

לא להתקלח כבר מי"ז בתמוז כדי שיהיה לי קל בתשעת הימים.

היום יש ספריי מסריח שאפשר להתיז וזה פותר את העניין.

הבעיה שנגמר המלאי

אם הורסים לי את זה כל שנה, דווקא השנה יש הרבה חדשים בפורום.

נראה לי זו השנה ה14 או ה15 לשרשור הזה.

אגב סבא שלי ז"ל תקופה ארוכה חשב שזו באמת ההלכה ולא החה מתקלח בשלושת השבועות רק בערבי שבת.

בשבת ראש חודש, הכוונה

הרי ידוע שלמעשה מנהגי האבלות (כמו לא לשמוע מוזיקה כו') זה לכל השנה, אלא שרוב הציבור לא מודע/ לא יכול לעמוד בכך, ורק בבין המיצרים מחזירים עטרה ליושנה, שנזכה

שיש כאלה שבאמת עושים את זה,

או שסתם הם מדיפים ניחוחות ולא מצליחים לשלוט על זה,

התפללתי מנחה בשבת מאחורי איזה נער, וחששתי שאני עומד לעלות בסערה השמימה.

(והתלבטתי בכלל אם מותר לי להתפלל שמה, אבל כשאני לא מתנדנד זה סבבה)

שהוא מקלח לכבוד שבת, כי ככה כתוב בקיצור שולחן ערוך.

בראשון עוד היה בסדר, בשני שלישי התחיל להיות קשה, ברביעי חמישי כבר בלתי נסבל...

ישב כמה שנים בכלא, שוחרר כמיטב המסורת של מערכת המשפט הישראלית המלאת חמלה והגנה על אלו שהרסו חיים.

מסתבר שתוך כמה שנים יחזר להסתובב עם פמליה וחסידים שוטים, בדיוק כמו מוטי אלון...

היו מחאות, דיבורים, ואז השתקה.

אולי צריך להציף את הנושא הזה שוב.

צריך לעקוב, לבדוק מה הסטטוס של הרוע הזה

מי מסוגל לחזור לכזה איש? להאמין בו?

מדובר על אנשים אינטלקטואלים... לא לבושי שחורים שנוהרים אחרי כל כת מזדמנת וכל איש אשר בשם רב יכונה, אשר כל רדיפה שבעולם וכל פיצוץ פרשייה לא תרחיק אתם ממנו אלא תוסיף ותעצים את אהבת והערכתם אליו..

איך יש עדיין אלפי חסידים לברלנד?!

אם אתה מכיר שמישהו שמתפתה לשם, תציל אותו. זהו.

שהיכולות שהביאו אותו למקומו הקודם עדיין שם. ספויילר: זה אכן דבר שלא מסובך מדי ללמוד. אבל רוב האנשים המערביים לא מאמינים בזה ואז כשזה עובד להם זה שוק חייהם.

אבל ערוץ 7 לא מפתיע בהתנהגות הזו. אמנם לאחרונה זה קצת נרגע, אבל בשנים האחרונןת הייתה תחרות סמויה לא מוכרזת בין ערוץ 7 לבין סרוגים מי יצליח להפוך ל"הארץ" לדתיים