(אם את רוצה תשובה פרקטית - תעדכני, יש לי נסיון עם נדודי שינה)

אני לא באמת מבין גדול מדי, אבל יכול לכתוב על הנסיון האישי שלי ועל מה שייעצו לי עליו.

האם את מול מסך מחשב עד מאוחר?

אולי סלולרי?

אחת הבעיות של חוסר שינה זו הבחירה לשחק בסלולרי כי אי אפשר עם ה"כלום" המתסכל, אבל - הסלולרי בעצמו מחזיק את העיניים ערות.

ב-Windows 10 יש פונקציה מובנית לעשות את המסך יותר חום בשקיעה. אם את לא גרפיקאית ונכונות הצבעים על מסך המחשב פחות מעיקה עלייך, אז תוכלי להנות מזה.

גם ב-Android החדשים זה קיים. זה נקרא "תאורת לילה", תחת הגדרות > תצוגה.

אבל זה לא רק מסכים

לפני שמתמודדים עם התופעה הזו צריך לנסות להבין מה קרה.

האם יש משהו שאת דואגת ממנו או מפחדת ממנו ולכן את לא ישנה?

האם את חושבת "בלולאה" על אותם דברים כל הזמן ולכן לא ישנה?

מחשבות אסורות למינהן?

וגם - האם את רעבה?

אם התשובה לאחת מהשאלות הזו למעט האחרונה נכונה גיליתי שמה שעוזר לי זה פודקסטים, כלומר תוכניות מלל באוזניות. כשזה מעניין זה "שוטף" את המוח ומחדיר לו מלל חדש.

מוסיקה יכולה גם לעזור, אבל זה מאוד תלוי באישיות.

אפשרות נוספת - להחדיר לדמיון מטלה טכנית שצריך לבצע. למשל הליכה/נסיעה ליעד מסויים על כל הפרטים שלה (עכשיו נלך לפה ועכשיו ניסע לשם).

פעילות פיזית

לפעמים הבעיה קיימת מכיוון אחר - וזה חוסר בפעלות פיזית. זה קיים אצל "עצלנים" אבל זה קיים לא פחות אצל אנשים שהמוח שלהם עובד קשה אבל הרגליים והידיים לא כל כך.

מה את אוכלת בשעות הלילה?

גיליתי שעליי יש דברים שמשפיעים חזק יחסית כמו שוקולד וסוכר לסוגיו, וכן קפה.

זה שימושי במיוחד כשצריך להיות ער כי אין ברירה (עבודות תחזוקה, נהיגה). בשאר הזמן זה רעיון לא משהו.

הגוף שלך כנראה אחר.

עוד נקודות

להשתיק את הסלולרי באופן אוטומטי אחרי שעה מסויימת בלילה (22:00 במקרה שלי) - AutomateIt ועוד.

לצאת לשרוף אנרגיה בחוץ כ-40 דקות לפני השינה. ריצה קצרה או גינת כושר שיש היום כמעט בכל מקום. אפילו בבית-אל.

לבדוק  אם את נרדמת טוב יותר עם בגדים ארוכים או קצרים. אני למשל גיליתי שמבנה הגוף שלי אוהב גרביים בגלל שקר לי בקצוות.

הגוף שלך או של קורא התגובה יהיה אחר משלי - אבל זה הניסיון היעיל שלי.

שתהיה במסע שלך הכי טוב שיכול להיות

אולי אני קצת מפחדת

מפחדת שיהיה טוב

מפחדת שאשכח מה רציתי להיות

אתה לא שפוי

ראית מה שראית

ונשארת אכזר

מה שממתגנט אל הטוב

בצורה המעוותת שלך

נרקב.

למה ה'?

למה לקחת ממני את המקום היחיד

שאי פעם הרגשתי שייך?

למה הרגת את האדם היחיד

שאי פעם אהבתי?

אני כמו חיגר

כמו עיוור

חולה רוח

הכאב פסיכוסומטי

ועליבות ההלך המסכן

מהלכת מעליו

לחשושי המילים של ההולכים רכיל

הם צעקות באוזניים שלי

אני אוכל ואקיא אוכל ואקיא

אקעקע את הגוף

כסימן לנצחיות השברון של הנפש

אני לא שייך לפה

המחשבות שלי רצות כמו רכבות

אל מחנות ההשמדה

אל חוב שאי אפשר לפרוע

ההזדמנות לחיות בכאב

בייסורים שיכלו כל חלקה טובה

אל טיפשות הלב ורפיון השכל

שנתפשטו באדם כמו מחלה ממארת

וכמו צרעת כולם מתרחקים

והנשמות הטובות מתגלות

גסות, מלאות רחמים

ולא יכולות לפצות על החסר.

ומה עם הרחמנות שלי?

כמה כאב היא מסיבה לי?

סכין שעמלתי להשחיז,

יום יום שעה שעה,

במטרה אחת

לתקוע בלב החולה של רודפיי

עד שהשגתי אותם

צמא נקמה

גואל דם

גיליתי שהלב החולה הוא רק שלי

ועדיין הייתי מוכן להשלים את המשימה.

ופתאום הסכין קהתה

ונשאר התסכול.

בין החיים והמוות

בנדודים חסרי קץ

הנשמה פרחה

לא יכולה לסבול את תחלואי הגוף

את ההשלמה עם הכאב המפעם

של זמניות תיכלת עולם הפירוד

והגוף מתהלך בשר ולא דם

משתנע

משתגע בעצמו, כמו כפלי המוח האומלל

פיתולי התהומות הקוראים לקול צינורך