(אם את רוצה תשובה פרקטית - תעדכני, יש לי נסיון עם נדודי שינה)

אני לא באמת מבין גדול מדי, אבל יכול לכתוב על הנסיון האישי שלי ועל מה שייעצו לי עליו.

האם את מול מסך מחשב עד מאוחר?

אולי סלולרי?

אחת הבעיות של חוסר שינה זו הבחירה לשחק בסלולרי כי אי אפשר עם ה"כלום" המתסכל, אבל - הסלולרי בעצמו מחזיק את העיניים ערות.

ב-Windows 10 יש פונקציה מובנית לעשות את המסך יותר חום בשקיעה. אם את לא גרפיקאית ונכונות הצבעים על מסך המחשב פחות מעיקה עלייך, אז תוכלי להנות מזה.

גם ב-Android החדשים זה קיים. זה נקרא "תאורת לילה", תחת הגדרות > תצוגה.

אבל זה לא רק מסכים

לפני שמתמודדים עם התופעה הזו צריך לנסות להבין מה קרה.

האם יש משהו שאת דואגת ממנו או מפחדת ממנו ולכן את לא ישנה?

האם את חושבת "בלולאה" על אותם דברים כל הזמן ולכן לא ישנה?

מחשבות אסורות למינהן?

וגם - האם את רעבה?

אם התשובה לאחת מהשאלות הזו למעט האחרונה נכונה גיליתי שמה שעוזר לי זה פודקסטים, כלומר תוכניות מלל באוזניות. כשזה מעניין זה "שוטף" את המוח ומחדיר לו מלל חדש.

מוסיקה יכולה גם לעזור, אבל זה מאוד תלוי באישיות.

אפשרות נוספת - להחדיר לדמיון מטלה טכנית שצריך לבצע. למשל הליכה/נסיעה ליעד מסויים על כל הפרטים שלה (עכשיו נלך לפה ועכשיו ניסע לשם).

פעילות פיזית

לפעמים הבעיה קיימת מכיוון אחר - וזה חוסר בפעלות פיזית. זה קיים אצל "עצלנים" אבל זה קיים לא פחות אצל אנשים שהמוח שלהם עובד קשה אבל הרגליים והידיים לא כל כך.

מה את אוכלת בשעות הלילה?

גיליתי שעליי יש דברים שמשפיעים חזק יחסית כמו שוקולד וסוכר לסוגיו, וכן קפה.

זה שימושי במיוחד כשצריך להיות ער כי אין ברירה (עבודות תחזוקה, נהיגה). בשאר הזמן זה רעיון לא משהו.

הגוף שלך כנראה אחר.

עוד נקודות

להשתיק את הסלולרי באופן אוטומטי אחרי שעה מסויימת בלילה (22:00 במקרה שלי) - AutomateIt ועוד.

לצאת לשרוף אנרגיה בחוץ כ-40 דקות לפני השינה. ריצה קצרה או גינת כושר שיש היום כמעט בכל מקום. אפילו בבית-אל.

לבדוק  אם את נרדמת טוב יותר עם בגדים ארוכים או קצרים. אני למשל גיליתי שמבנה הגוף שלי אוהב גרביים בגלל שקר לי בקצוות.

הגוף שלך או של קורא התגובה יהיה אחר משלי - אבל זה הניסיון היעיל שלי.

אבא אבא אבא,
 

לפעמים יש לי כוח לכתוב מגילה.

אבל מי יקרא?

אני בטח לא.

איזה תועלת תהיה לזה?

לא יודע.

ולפעמים נמאס לי.

ואני רוצה רק לכתוב שתי מילים - "נמאס לי". "אני שבור".

אבל מי יקרא?

אני בטח לא.

איזה תועלת תהיה לזה?

לא יודע.

תודה על ספירת העומר,

על עבודת התיקון.

תודה על ייסורי מצפון כשאשמע מוזיקה

זה מוזר שאני מחכה להם?

אני מחייך ושמח וכמעט מדלג ברחוב ולשם שינוי זה לא פייק זה לא שקר.

ועדיין אני מחכה לכאב ואני רוצה בו.

אני חושב אם מותר לי, שאנשים רבים פשוט נופלים מהסתירות האלה ונעצבים לגמרי.

אני יודע היום שבעבודה עדינה הם יכולים להיות חלקים משלימים,

תעזור לי לגלות את התורה הזאת איך אני עושה את זה.

אבא תעזור.

פערים ותהומות

התחושה שמשהו בי לא מאמין לי. התחושה שמשהו בחברה ובסביבה לא מאמין לי. אני לא יודע אם זה מפתיע או מובן. כאשר שנים אני אומר בפה "אני בסדר" "אני טוב" והגוף משדר ההפך, ואני מבין שחושדים אני מבין שיודעים ש"בסדר וטוב" זה רחוק מהאמת שמתחוללת פנימה. אבל אני לא חושב שאני בכלל מתאמץ להסתיר את השדר של הגוף. להפך בתוכי אני רוצה שישמו לב לצעקה האילמת של המצוקה גם כשאני לא יכול לדברר אותה - בכל אופן ככה חייתי ונשאר מזה מה שנשאר מהמנהגים המורגלים והטבעים המגונים.

אבל אני שואל, עכשיו? מה רואים בי? גם עכשיו זה אותו דבר? כי עכשיו כשאני אומר "בסדר" ו"טוב" אני מתכוון לזה בכל כולי בגוף ובנפש, ואני מרגיש סנכרון בין הגוף והנפש. האם זה לא נראה ככה? 

אולי, אם היית מתחיל רק ב"התחושה שמשהו בסביבה לא מאמין לי" הייתי מבין, אבל אמרת "משהו בי לא מאמין לי" - איפה המשהו הזה נכנס?

במעשים.

אז הנה לך השכל מהסביבה.

מה?

אתה אומר "אני מרגיש טוב" + ואתה משדר "אני מרגיש טוב" =שלב א': הושלם.

אבל אתה מחכה בנוסף ללהגיד "טוב" ולשדר "טוב" -- לפעול "טוב". שהפעולות שלך יעידו עליך שאתה בטוב. ואולי זה גם מה שהסביבה מחכה.

אז שלב ב'?: בתהליך.

אם אעשה טוב אתה תאמין לי? - כן.

יהיה חיזוק חיובי בלתי נמנע בחלקים מודעים ולא מודעים של התפיסה העצמית במוח שלך. בראש ובראשונה זה אתה שמחכה ומצפה לזה מעצמך, גם בלי מילים.

אז למה זה עדיין לא קורה?

- עדיין יש מעידות.

אי אפשר לפעול טוב לצד המעידות?

- בוודאי שאפשר וזאת התכלית המטרה והכוונה.

אז למה זה לא קורה?

- מילה אחת: יאוש. אתה צריך להילחם בחיזוק השלילי הבלתי נמנע של התפיסה עצמית בגלל המעידות, בירידת המוטיבציה לפעולה וההתרוקנות ממשמעות ותוכן.

אז מה העבודה שלי עכשיו?

- להבין שאין יאוש בעולם כלל.

רבה רבה רבה, אבא אבא אבא.

אולי יש תקווה.

תפילה.

משהו קורה

מתבשל

מתרקם

שומע קינג קרימזון וחושב על עוד חליל צד

לנשוף ככה לתוך המסדרון הזה ולהוציא כזה צליל נקי ויפה

אסוציאציות כאלה משמחות אותי

בית המשפט שלהם שיר ארוך ומעולה נוגד את כל המוזיקה מהיום בערך שגם היא סבבה אבל בדרכה

וזה סימבולי שזה השיר כי הוא מבשר משהו וזה מתקרב

שיהיה טוב

מהמדף

יש משהו ממכר בשקט של הבוקר כשעוד לא פותח את הטלפון ויש רק את הקפה והספר שמצאתי בדוכן יד שנייה

לא מחפש תשובות גדולות לחיים פשוט נהנה מהקצב האיטי של המילים. קצת כמו לשים תקליט של ג'טרו טאל הסאונד הזה החליל צד של אנדרסון עם כל הפגמים שלו עושה לי סדר בראש. אני מוצא את עצמי נשאב לסיפורים שמרגישים אמיתיים אבל הם לא.

כאלה שגורמים לך לעצור רגע ולהסתכל אחרת על הרחוב על האנשים על החתולים ועליה כשהיא מחזירה לך מבט ומשהו קורה בשניה הזאת.

בסוף אלו הרגעים הקטנים בין שיר טוב לספר פשוט

אנדרסון לא ניגן בחליל כדי להיות נחמד הוא ניגן את שואת הבינוניות כבר ב71

לא רק חליל צד

לפעמים זה רק העטיפה שרוצה לגלות משהו אחר למי שיעיז לכבד ולחקור ולבדוק קצת מעבר

הג'אסמין הזה הריח המשכר הזה על הבוקר שהגיע משום מקום והפתיע

ריחות יש להם איזה משהו מיוחד

כמו געגוע למשהו שלא היה קודם

SUN RA

כמה כאוס וכמה שליטה

אי אפשר לנגן ככה אם לא יודעים לנגן

אי אפשר לצייר מופשט מכוער וסתמי כל כך אם לא יודעים לצייר

ואי אפשר לכתוב חרא מטומטם אם לא חכמים ורהוטים מספיק

באותו משרד

אחרי אותה דרך

עם אותם אנשים

והכנפיים שנקרעות ממך

לתוך המדבר השומם והצחיח הזה

כשהמיילים ממלאים את העיניים

והואקום את התודעה

אז התפילה נהיית אמיתית יותר מפעם

אושר קח אותי אליך

הייתי צריך ללכת מסביב

לשמור לעצמי

עכשיו טובה לי השתיקה

מחכה לאושר שיקח אותי אליו עד הלילה

לפחות עד אז

איפה שעות השינה נעלמו?

אומרים אחר כך שיש חוק שימור החומר

חייכן קליל ואופטימי, לכאורה

הלכאורה רק על האופטימי

ספונטני שנהנה מכל השיט שואו הזה של השנים האחרונות

הנדוס התודעה ואילוף ההמונים

הרבה מוזיקה

יש עם מי לדבר

מלא ספרים

משוררים

בוקובסקי הזה

מערבב את המוח

חחח

טוב

די טוב

מעולה אפילו לא יודע מרגיש איזה הארה

טפיחה על השכם

האפרוריות הזאת באוויר עושה לי טוב

הכל רק לא הקיץ המחורבן הזה שמעבר לפינה

כשהגשם יורד על אלנבי ושוטף את כל החול והבוץ המטאפורי והאמיתי רק טוב יכול לצאת מזה

רק ההומלס המסכן בפינה שם ליד יהודה הלוי לא לוקח את זה טוב

מובן

מסכן

לשלוט על עצמי ולהיכנס לזמן מוגבל וכניסה בודדת

יאלהביי

עצובים

למה תמיד זאת מיכל

יש סגולה לשם הזה

אולי בת שאול

גם היא היתה מיכל לא?

איזה חיים

ארוכים

מהרחוב ועד החוף געגועים

אני מתגעגע למה שלא היה לי מעולם

שלא חוויתי

לא הכרתי

לא אכיר

אבל יודע שהוא שייך לי

שככה היה צריך להיות

אלוהים תוריד אהבה וגשמים

וצועק

פשוט צועק

שידעו מי הנורמלי היחיד כאן

א ל ו ה י ם

המציאות נוזלת

הים מגיע לחוף ונלחם בו

ככה החיים

הכל מתמרד

הגולם קם על היוצר

ולא מהסיבות הנכונות

כל כך הרבה עבודה מתנקזת לחדר הזה

השם הזה מתאים לו

עבודה שבלב

שכר הדמעות

אחדות וערבות שותפות ויצירה

אצבע ועוד אצבע על הגרון היבש

כי לעולם חסדו

כי לעולם ועד

עוד מעט יום ההולדת שלו הילולאה

ירגיע את הנפש?

בטח יותר ממפיסטו של בטהובן

בהצלחה לכל הצדדים

לכולם יש אטום

מה ישאר מאיתנו?

הג'וקים ישרדו