בטח החילוני, אבל קיבלתי את הרושם שגם הדתיים בסדר עם המשפט בישראל.
הייתי מצפה שבכל פעם שיזכירו איזה דיון בבית משפט, איזה תביעה של הדוד מול איזו חברה, או הסדר בענייני נזיקין, וכו' תהיה איזו אמירה ברורה ש"בואו נלך לדין תורה", או "כמה חבל שהמשפט היום בישראל הוא לא לפי דיני התורה". אבל (כמעט) אף פעם לא קיבלתי את הרושם שיש איזו בעיה במשפט בישראל כפי שהוא היום. זה המשפט - קבל את זה.
אמנם לא גדלתי בין לומדי חושן משפט, אבל אני חושב שגם, ואולי בעיקר, לחלק הקצת פחות תורני בציבור הדתי יש משמעות בנושא הזה.
למה מוסדות המשפט לא נתפסו בעיני הציבור כבעייתיים? כי למה כן? הם עושים את העבודה בכל מה שקשור לעניינים ממוניים ופליליים כמו שצריך. אף פעם לא שמענו על איזו חריגה לא נורמלית מגבולות ההיגיון, והנחנו שהם מתאמצים מספיק בהוצאת הצדק לאור. ובכלל, לא ממש חשבנו לערער על אמינותם ועל צדקתם.
זאת כמובן מציאות עגומה ומקולקלת, מצב כזה שלא כואב לנו החוסר בדין תורה.
כל זה עד שבג"ץ התחיל להתערב בנושאים בוערים פוליטית - ימין שמאל. ברגע שבג"ץ עזב את התחום שפחות מעניין אנשים באופן אישי והתחיל לעסוק בתחום שיותר מעניין אנשים באופן אישי - אחוז האוכלוסיה שמסכים עם דעותיו ומוכן לקבל אותן הולך וקטן.
האמון בבג"ץ הולך ומידלדל לאט לאט.
ייתכן שעדיין סומכים עליו בכל שאר התחומים ורק ממאנים להרשות לו לעסוק בנושאים לא לו.
אבל, וזה מה שרציתי להגיד - אני רואה פה התחלה של ערעור אמון הציבור במערכת המשפט, התחלה שתמשיך ותמשיך, עד שבאף תחום הציבור לא יהיה מוכן לקבל את דעת המשפט הנוכחי, ואז, יקבלו עליהם דין תורה באהבה וישיבו שופטינו כבתחילה.
כמה זמן התהליך יארך? לא יודע, מקווה שלא הרבה.
מסכימים עם קריאת המציאות?





ישיבת המקדש!!!!
יפה מאד!!!!



