אין דבר כזה "מראש", זה המצאות של להט"בים

המציאות של נשמה "הפוכה" היא נדירה.

וגם שם יש עבודת המידות והמצוות לא מתבטלות.

כל אדם נולד עם אפשרויות, ומי שטוען שיש כאלה שלא, משקר לעצמו (ולענ"ד לא לחינם)...

הביאו פה כמה פעמים את תקנת השבין ההוא, ושם דייקא הוא אומר את זה.

(בעניין ההוא זה כשאדם טוען שאין לו ברירה, הוא משקר. אם מישהו מהצד היה אומר את זה, ניחא)

מה גם שהקטע של "נטיות" הוא המצאה חדשה. בעולם העתיק כל אחד יכל לעשות מה שבא לו, בדיוק כמו חיות, ולא היה צריך שיקטלגו אותו.

אין פה גדר של אנוס.

בכללי הירידה מהקליפה הזאת היא לבהמות וכו'.

עיין בשער הגלגולים בעניין.

בכל מקרה, כך או כך, יש ברירה.

המציאות הזאת נדירה. שום דבר לא השתנה.

90% מהאנשים עם נטיות רכשו אותן בדרך כזאת או אחרת (פגיעה, או עודף וכו').

אתה נכנס לדיון לא קשור על דרכי תשובה. אף אחד לא אמר שקל לעשות תשובה.

אתה רוצה לחפש תירוצים ברוח ללמד עליהם זכות? אשריך.

הם לא ינקו מדינה של גהנום בגלל זה.

שאל אנשים עם נטיות, אתה תראה שרובם המוחלט נפגעו בילדות ומעט מהם פשוט נמשכו אחרי תאוות עד שהגיעו לשם.

אני שאלתי, לא מדבר באוויר ובתאוריות

בצורה מינית בשביל לאזן לו את הנשמה עם הגוף?

שאלתי אם אתה אומר שהרב הזה שציטטת אומר את מה שכתבת?

בכל אופן, לדעתי, הקטע של הפגיעה סותר לחלוטין את הקטע הרוחני.

ורואים את זה על אנשים מסויימים במפורש

אני לא מבין את העניין. שאלתי אם הרב אמר את זה במפורש או שזה רעיון שלך ואתה מתחמק.

החשיפה והפגיעה וכל זה, לשיטתך, אלה עבירות שלא נותנים לאדם בחירה עליה.

זה בוודאי נגד התורה...

בוודאי שיש לו בחירה, תמיד.

אדם לא צריך לעבור עבירות מלידה כדי להתיישר עם גלגולים קודמים שלו.

המידות שלו ככה מלידה.

אני בוודאי צודק.

אדם שמתה לו היד מבחינה רוחנית, יוולד בלי יד.

אדם שהיד של רקובה מבחינה רוחנית, יעבור נסיונות בחיים שיכריעו את הכף.

מפיץ רעיונות מוזרים בשמו...

ואין לי מושג על מה אתה מדבר, אתה כנראה מבלבל עיון עם ידיעה

אתה כל הזמן מדבר על גאווה, ואז בוכה שאתה לא צודק

או שאין פה שאלה?

בוודאי שזאת בחירה, גם אם זה מולד - זאת בחירה.

יש מקרים נדירים בהם זה מולד, ברוב המקרים לא.

לא הבנתי את הקשר להגדרת הקשיחות, מה זה שייך לנטיות?

ב90% מהמקרים אלה נסיבות (מההיכרות שלי, רובם נפגעו בילדות, מיעוטם פשוט נגררו אחרי תאוות).

וממה שאני מכיר דווקא הגברים ה"נשיים" מלידה הרבה פחות נופלים במקומות האלה.

זה לא קשור לקשיחות. נשים יותר קשוחות בהרבה מגברים (שנוצרה מעצם וכל זה)

לא מדבר על ניסיון ומה הסיבות לכך.

אז הגועל אולי לא יהיה, אבל הצער על יהודי שעובר עבירה צריך להיות דומה

לו יצוייר שאדם שפוגע סדרתית בנשים, או חמור מכך שופך דמים, היה יושב בבית הכנסת. האם היית דן אותו כך לכף זכות גם?

נראה לי שלא. זאת הבניה חברתית, בדיוק כמו היחס הסלחני הפתאומי שצץ כלפי עושי התועבות האלה.

לא יודע מה ההמצאה הזאת לומר שהגועל בא מהנצרות, זה פשט התורה כתוב שחור על גבי קלף. המילה תועבה כתובה בתורה ומוסברת ע"י חכמינו כריחוק וגועל.

כתבתי כאן משהו ארוך ומחקתי. אתמצת אותו, אני מכיר הרבה אנשים שעשו מעשים לא טובים חמורים באותה המידה, מרובם ככולם אני מעדיף להתרחק אבל לא במבטי גועל ואין לי בעיה לנהל איתם שיחות, לכן נראה לי שנקודת המבט שלי קצת יותר אובייקטיבית משל רוב האנשים. ולכל הפחות אצלי, אין שום הבניה חברתית.

שהתורה *לא* אמרה שזה גועל בשם אדם כלשהו שטוען שזה בא מהנצרות.

שזאת כמובן המצאה מוזרה מאוד

ציטוט מדבריו: "אגב בהקשר הזה יש מאמר מעניין של יואב שורק המראה שהיחס של הגועל מקורו בגישה נוצרית"

אתה מתערב בדיון בין אנשים, טוען שאף אחד לא הבין נכון פרט לך, ואז מטיל באחרים האשמות על סמנטיקה

לגוף הדברים, למען הבנת הנקרא: הוא מביא בשם איזה פובליציסט טענה שתועבה אינה חיוב לגועל, ושהיחס "הגועלי" נולד בנצרות. זה שקר גמור, כמובן.

ובנוסף הוא אמר, מדעתו, שגם אם התורה אמרה תועבה, יכול להיות שכל הגיעול שלנו מהעבירה הזאת הוא חיצוני.

@ג'ון בכל אופן, כך או כך, זה להמעיט מערכה של העברה. וזאת דרכם של הרשעים להרוס את התורה ע"י ביטול הרגש. הבעיה שלנו, המנסים להיות יראי שמים, שאנחנו לא רואים את המגמה.

בהתחלה איבדנו את הרגש למחללי שבת (פעם זה היה בושה, ונדיר), והיום אנחנו מאבדים את הרגש לעושי תועבה. ואנחנו כבר בשלבים של אובדן הרגש לגביי חיי אדם.

אם יש אדם שעוד מרגיש קצת צער באחת מהעבירות האלה, אשריו ואשרי חלקיו, ולא צריך להקטין את ישרותו המידתית (מ"עבודת המידות").

וכן, ב"ה יש כאלה שגם חילול שבת מצער אותם באותה המידה, אשריהם ואשרי חלקם!

חזור והחכם.

בתור מי שחוזר שוב ושוב לדיון הזה כמו ילדה קטנה ופגועה וקורא לי גאוותן ומתנשא בכל שרשור רק כי אתה טועה כל פעם מחדש, נראה לי שאתה זה שצריך לקרוא את המשפט "הפוסל, במומו פוסל".

לכן הצעתי לך להשיג מראה..

מנסה לייצג את הכלל רק כי האגו שלך נפגע ואתה כל הזמן מנסה לשקם אותו בדיונים טרחניים מולי ואז עוד טוען לי "אני לא מדבר איתך יותר *מוציא לשון*".

אתה צודק, אני כנראה שייך לדור אחר, אבל כשתפתח פורום "הגנון של גמני", אני אתמוך בפורום "30+" בשביל אנשים קצת יותר מאוזנים

לגיטימציה לעבירות האלה שנובעת מהבניה חברתית מתוכננת וזדונית (כולם יודעים על הקטע של יצוג להט"ב במדיה, זה לא סוד).

לכן אני חושב שהמצב היום הוא של חוסר רגש לעבירה הזאת והרבה יותר נכונות להכיר בה כ"טבעית" ורואים את זה גם פה בפורום בחלק מהשרשורים.

וצריך להצר על זה מאוד ולבכות על זה שאפילו דתיים לא מזדעזעים ממעשים שהתורה אמרה שהם תועבה...

יתכן שיש אנשים שתיעבו את המעשים בעבר מהתניה חברתית, והם אלה שמושפעים היום מההתניה החברתית לצד השני. עליהם ועל שכמותם הרמב"ם ודומיו מגדולי ישראל מסבירים שלהם, ההמון, ההפחדות והידיעה בלי הבנה שייכות.

אז לדעתי, גם אם זאת הייתה התניה/הבניה חברתית, היא הייתה ברוכה ותורנית.

והיום כשאין אותה, זה נורא ואיום והמצב גרוע. אנחנו נלחמים כל הזמן במלחמה אבודה כשאנשים דתיים חושבים שזה "בסדר".

אני גם לא חושב שמדובר ברתיעה ברמה הדתית פרופר. זה מייצג משהו נחות ברמה האנושית כמו בבתי הכלא (שרוצים להתעלל שמה בבנאדם זאת אחת הצורות) בפסיכולוגיה (עד לפני לא הרבה שנים זה נחשב הפרעה נפשית) ולהבדיל הרמב"ם (בהלכות פדיון שבויים כמדומני) 

אם בנאדם מתמודד עם זה ברמה האישית (ואפילו נכשל) זה דבר אחד אבל לתת לזה לגיטמציה?! להשוות את זה לחיי נישואים?

שגם לגבי אישה זה נחשב ביזיון בתורה

כל הדיבור שמנסים להציג את זה ככה.

בעל ובעל, אבא ואבא וכו' וכו'

לדעתי, לאדם הממוצע טלפון ב-1,000 ש"ח (מהדור האחרון של שיאומי למשל) יכול לספק את כל הצרכים +++. 

אבל אם למשל חשוב לך מצלמה מעולה, כזאת שתאפשר לך לפתח את התמונות שצילמת בלי שיראו שזה צולם בטלפון (כלומר בלי פיקסולים, מריחות וטשטושים), אז המחיר כבר קופץ פי כמה...

נתונים נוספים שאם הם חשובים לך, יכולים להשפיע על המחיר: עמידות למים ואבק, בהירות מסך (לנוחות צפייה באור שמש), עמידות לנפילות, זיכרון RAM (ככל שגבוה יותר - הטלפון יוכל לשרוד יותר משימות גם בלי להאט ולהיתקע), קליטה של דור 5 (מאז שיש לי דור 5 - אני כבר לא מחפש WIFI באף מקום, כי האינטרנט שלי במכשיר יותר מהיר מרוב הרשתות הביתיות), אפשרות לסים וירטואלי (בשביל להתחבר לחברות סלולר בלחיצת כפתור בלי צורך בסים פיזי, כולל למשל אם רוצים חבילת גלישה בחו"ל כמעט בחינם), טעינה מהירה, סוללה חזקה...

מכשיר שמצטיין בכל מה שכתבתי עכשיו, כנראה יעלה לפחות 3,000 ש"ח. אבל מי שלא חייב את כל התכונות האלה, בהחלט יכול לקנות מכשיר פשוט יותר.

נקודה למחשבה: מכשיר פשוט של היום שעולה רק 1,000 ש"ח, הרבה יותר משוכלל ומתקדם ממכשיר דגל שעלה לפני 5 שנים 3,000 ש"ח.

הכל תלוי מה תרצי לעשות עם זה

לאחרונה קולגה רכשה את הדגם האחרון של אייפון הכי טוב.

עלה 7000+

שאלתי אותה מה הצורך, היא הסבירה שהיא מצלמת הרבה סרטונים לפרסום העסק שלה והיא חייבת שזה יהיה הכי טוב שיש

לעומת זאת.

אצלי התכונה הכי חשובה במכשיר סלולרי זה אינפרא אדום. לצורך שליטה במזגנים במקום עבודתי. לכן חיפשתי דווקא את התכונה הזאת. 

כי זה יכול להיות כלי זניח שאת לא נוגעת בו כמעט וזה יכול להיות מרכז היום שלך ללימודים / עבודה וכאלה.

אם למשל את מצלמת ועורכת סרטונים זה גם שיקול ובגלל זה כדאי לחשוב עם עצמך מה הפונקציות שחשובות לך ומה התקציב.

זה תלוי למה את משתמשת...

וגם לכל חברה ודגם יש יתרונות וחסרונות

אני מציע לך אם את באמת פחות מבינה ומכירה את העולם הזה של מפרטים של פלאפונים וההבדלים ביניהם

אז פשוט תכתבי מה השימושים שאת עושה בפלאפון וכמה מהם במקביל

אם בא לך אז יכולה גם לומר איזה מכשיר יש לך עכשיו ומה את מרוצה ולא מרוצה ממנו ככה יהיה מקום להשוואה וידעו לתת לך יותר מדויק

אם יש לך גם חברה של פלאפונים שאת רוצה רק מהם אז תכתבי

מכשירי ביניים (1500+) מספיקים לדעתי לרוב השימושים. אני עצמי מסתפק במכשיר ביניים שקניתי בפסח של 2021 ועבר מאז קצת שדרוגי תוכנה קצת יותר מורכבם (כן, בניתי לו רום !). הוא אחלה ומשרת אותי יפה לבינתיים.

אתה שואל כמה היינו מוכנים לשלם בכדי שיצנזרו לנו סרטים? אם גוי היה עושה את זה.. הייתי משלם הרבה.

בטח לא 2 שקל..

במקום לצנזר ולשפר את בעיות הצניעות בעיתונות החילונית, יש עיתונות המותאמת לציבור הדתי.  

נראה לי מוזר לצרוך תוכן ומדיה עם בעיות צניעות גם אם יש מי שיחתוך וידביק וינקה את מה שמפריע. 

ולא רק מצנזר בקטע של להסתיר, אז אולי יש בעיה אחרת של עצם הסרט והתוכן שלו. זה כבר דבר אחר..

יש גם בעיה של אלו שצופים כדי לסנן, אבל אולי אתה מתכוון אם איזה אלגוריתם.

מדובר כמובן על סרטים או סדרות שבגדול הן 'נקיות', אבל לפעמים יש פתאום כמה שניות של בעיה.

הסינון מתבצע ע"י AI ולא ע"י שום אדם יהודי וכד'.
השאלה הייתה האם מבחינתכם הייתם משקיעים סך מסוים שעבור כל סרט או פרק שאתם צופים - תוכלו לשים אותו בתוכנה שתעבור על כולו ותחתוך את המקומות הבעיתיים.

גם מבחינה רעיונית אז כן

אבל הרבה פעמים סרטים אפילו בלי קשר לחוסר צניעות לא תואמים את הלך הרוח של יהודי.

נ.ב

המטרה של סרטים היא לא לשרוף את הזמן או להוות ריגוש אלא ללמד דרך חוויה

כי זה גם ככה מחנך מהדלת האחורית... אז צריך לראות שזה עונה גם על זה 

וזה מסובך, לכן הפיתרון הוא כמו שכתב @פ.א. 

סרט זו חוויה חזקה ולכן זה כלי שאפשר לרתום אותו לקדושה את לא חושבת?

לשעתיים מטרדות היום יום, מלחצים ודאגות.

הולכים לקולנוע או צופים בבית בסרט, יוצאים להצגה,  כדי להכנס לזמן קצר לעולם אחר.  ההפוגה הזו מעניקה למוח "מנוחה" מרעשי הרקע של המציאות.

לפעמים אנחנו נהנים אפילו מסרטים שגורמים לנו לפחד או לבכות. זה קורה כי המוח שלנו יודע שזה "רק סרט" 🙃

מי מחפש לקבל שעת חינוך בצפייה בסרט?

לשם כך יש שיעורים ולימודים.

סרט הרבה מחצין דברים ומציג אותם בדו מימד ולפעמים תלת מימד חזותי

יש נושאים יפים וחשובים שמעבירים אותם בסרט,

עדיין הדיבור ןהעומק שבשיח או לימוד אמיתי מתוך ספר, נותן מימד אחר שא"א להעביר בצורה שטחית וצבעונית

נראלי שמסר או תוכן אמיתי או רעיון זה דבר שצריך עיבוד או שיח עמוק, לא דרך רדודה

שתעביר אותו

או תתיימר לחנך איתו  

בסרט יש יתרון שאין בלימוד מספר וכן להיפך.

זה כמו סיפור רק בצורה משודרגת וחיה יותר. בעיניי אין רע בלשלב... כל עוד הסרט חיובי.

ולאו דווקא בתור שעת לימוד, גם בשביל העשרה.

בין אם תרצה ובין אם לא הסרט מעביר מסרים, ובצורה הכי חזקה שיש... שאגב המטרה שאתה מתאר לענ"ד לא אידאלית בכלל. זה לברוח מהמציאות. אבל אם כבר, אז לפחות שיהיה משהו יחסית מועיל ולא מזיק. (מסייגת שאין בעיה בעיניי שיציאה לסרט תהיה שעת בילוי מדי פעם, אבל שוב שזה יהיה סרט חיובי)

בניגוד למדיום ויזואלי שבו הכל מוגש לנו "מוכן", הקריאה דורשת מאיתנו להיות שותפים ליצירה. כששוקעים בספר טוב ומעניין, אנחנו בונים בדמיון שלנו את הדמויות, את תיאור המקומות, המוח שלנו הוא זה שמפיק את הסרט מהמילים הכתובות. וממש נכנסים למציאות המתרחשת בספר, ומתנתקים זמנית מהמציאות סביבי בזמן שאני שקוע בספר.  

וכשעוצרים באמצע קריאת ספר וחוזרים אליו כעבור יום/יומיים, שוב צריך להכנס למציאות המדומיינת של העלילה. 

סרט יכול למלא בהשראה, להעשיר וללמד כמו ספר, אבל אם המטרה היא להסיח את הדעת מהמציאות אז משהו במציאות לא תקין. אלו שתי מטרות שונות. לא קוראים או צופים רק בשביל להפעיל את הרגש ולכבות את השכל... מסכים?

וככה גם מספר טוב.

נראה לי מרחיק לכת להגדיר יציאה לסרט שנהנים ממנו, ובעקבות כך התנתקות לשעה/שעתיים, כבריחה מן המציאות. 

כי המטרה מוגדרת, כמו שמכניסים מנוחה בלו"ז אבל זה לא מה שהיה נשמע שאמרת. חוץ מזה גם בילויים צריכים להיות כשרים, ותאמין לי שאין בזה אמצע בד"כ... או שזה חיובי וממלא, או שזה מוריד.

אכן אפשר היה להבין ממני משהו אחר ממה שהתכוונתי

אז אני בא להדגיש שאני מדבר על יציאה לבילוי מידי פעם כדי להינות מהפנאי ולא כדי לברוח ממציאות חיים, מצרות ובעיות. 

אין לי "מקום" בעולם... אני כאן כל רגע שה' מחליט שאהיה כאן, כל רגע מחדש. 

שליחה, כל מה שיש לי זה מה', ממה שהוא נותן לי משתדלת לתת.

אחרים רואים את מה שאני באמת מכוונת. כשאני מצליחה באמת לכוון ולהיות בתודעה של מה שכתבתי לפני- אנשים רואים את זה, זה ממש כאילו "שם ה' נקרא עליך ויראו ממך". יראת כבוד כזו.

אבל לא תמיד אני ככה, וכשאני פועלת ממניעים אגואיסטים זה ניכר.

אין לנו תפקיד אחד בעולם חוץ מלעשות את רצון ה' ולהתקרב אליו.

וזה כן בא ביחד עם מודעות עצמית, לראות מה הכלים שה' שם לך.

אם זה יכולת לשמח אנשים, אם זה לימוד שאתה צריך להפיץ... מבינים את זה לפי מה שקורה איתך, אתה יודע במה אתה טוב, ועדיין כל פעם ה' שם אותך בסיטואציה אחרת, כל רגע בפני עצמו. 

יכול להיות שאתה אדם תוסס ואתה יודע איך להשתמש בזה לטוב אבל עכשיו ה' רוצה אותך בפקק ולראות איך אתה מגיב ואם תתעצבן. זה מלא דברים. המגמה היא אחת.

היא הדרך, לא המטרה. 

מי שמתקבע על התכונה שבעיניו היא התפקיד שלו עלול לחטוא לעיקר.

כי תמיד חשבתי שכישרון ויעוד קשורים זה לזה.

תוכלי לבאר את כוונתך?

ברור לי מאד

לעשות טוב לעצמי ולאחרים

ללמוד ולהשתפר מיום ליום

אני לא מוטרדת ממה אנשים אחרים חושבים על התפקיד שלי

את התפקיד שלי רק אני קובעת ושאחרים יתעסקו בתפקידים שלהם

יעוד של כל מי שרוצה בזה

לא רואה צורך לתחום את תפקידי לתחום מסוים 

בסוף, זה תלוי במינון של כמה אתה צורך. כי אם תגזים אתה בסוף תמצא את עצמך בחמש לפנות בוקר מתעורר ליד פח זבל עם גרביים שהם לא שלך.

ככה זה בחיים. צריך לקבל אותם כמו שהם. כל ניסיון להתכחש להם נועד לכישלון. כי מה הם החיים אם לא צבר אירועים שמפריעים לנו לישון?

לשנות הרגלים רעים

ליצור הרגלים טובים

כשהבנתי את הקונספט של ההרגל זה הפך קל

ממליצה על ספר כוחו של הרגל

הוא מסביר את הרעיון של

טריגר- פעולה- תגמול

איך להיפטר/ ליצור הרגל

או ליצור הרגל זה תהליך מתמשך

הרבה אנשים אוהבים תוצאות של כאן ועכשיו

לא אוהבים תהליכים

וזה גורם לקושי בהשגת דברים

אני כן אוהבת תהליכים

מסוגלת לראות את התוצאה העתידית ולחכות בסבלנות

לרוב גם נהנת מהדרך

לכן בעיניי זה לא קשה

אחרים בטח יקראו לזה קשה עד בלתי ישים

ממליצה לקרא קצת טורים של הרב יצחק פנגר

ללכת בצעדים קטנים 

ולחלק את החזון הגדול למטרות קטנות ברות ביצוע

לפני כמה שבועות בעלון הידברות הרב פנגר רשם טורים בנושא שינוי התנהגות

ופירט איך לעשות את זה צעד צעד

זה עלונים לפני חודש- חודש וחצי ככה.

לגבי הצעדים הקטנים-

נגיד שאתה רוצה לרוץ מרתון שזאת המטרה הגדולה, אז

קודם אפשר כצעד ראשון להגביר מוטיבציה ובמקביל להוריד את המושג המופשט (רוצה לרוץ מרתון)

לפס מעשי (שינויים קטנים - לשים את הנעליים ליד הדלת, אפילו בלי לנעול, בשלב מאוחר יותר לקבוע זמן לריצה)

כשהייתה לי מטרה גדולה

השיטה של צעדים קטנים עזרו לי להגיע אליה....

היום אני מתמודדת עם דברים שאותה טכניקה בהחלט תשמש אותי

רק צריך לרצות

ולעשות משהו קטן בכיוון. 

ומוסיפים כמה שיכולים

לא מפחד לדבר בשם עצמו

וכנראה לא פותח פצלש

אבל היום אני כבר רק מפה כמעט

ולא כ"כ משתמש במקורי

היה לי כינוי בלי הנקודה ושכחתי את הסיסמא אליו

לפני הרבה שנים

מלבד אחד כמו מבולבלת, לא זוכר מה הפצלש

אוי, עלית עלינו🙈

@מבולבלת מאדדדד , באיזה ניק נשתמש?

אומנם פתחתי הרבה בעבר אבל ברשמי אני קופץ מידי פעם לבנות מרכלות עלי אבל לא יותר מכך.

אני אפילו לא מכוון את זה.. אני פשוט מתחבר ומה שיוצא לי בהתחברות אני מתחבר.. חחח

צריך ללחוץ על שיחות אישיות בתפריט הצד ולא בתוך הכרטיס האישי

אכן זה מבלבל

העביר להסטוריה

אם לוחצים על 'הסטוריה' רואים את כל השיחות הסגורות

זה מונע מהמצב להדרדר למקומות לא נעימים.

יש צד טוב שאפשר להתבטא ככה, כשאתה ממש לא מול השני.

השיקול שלך מאוד רציני, וזה יכול למנוע הרבה דברים לא נעימים.

קשה להכריע.

ברור לי, צריך להיזהר מאוד במה שכותבים, אבל אולי לא יותר מדי.

אבל לצערי מהצד השני, כעסתי על מישהו ולא רציתי להסביר...

כשמישהו מכעיס אותי כל כך ואח"כ עוד שואל למה אני כועסת, זה עוד יותר מרגיז ומתסכל וגומר את הסבלנות. כאילו... אתה עושה דבר כל כך מציק ולא ברור לך על מה אני כועסת?? זה מעלה את התחושה שמדובר בהיתממות ולא באמת ברצון כנה להבין למה כעסתי..

אני חושבת שהפתרון במצב כזה הוא פשוט להתרחק ממי שכועס עליך, אם אתה חשוב לו, כשהוא ירגע הוא יפנה אליך בעצמו...

ומה עשית כשזה קרה לך? פשוט חיכית?

לא חשבתי על האופציה הזו למרות שחז"ל אמרו "אל תרצה את חברך בשעת כעסו".. כי שם בסוף מדובר בחברך שבסוף ישקף לך את המצב.

יכול להיות שיש 0.000000000000000000001% שזה לא קיים אצלם