או שאני לא מכיר מספיק קפאין ומוצריו...

ג'יקוב

מראש השנה את מוריד ל1 מקס' 2 (בגלל כיפור) כנ"ל ר"ח אב

ואם צריך איזה שחור כדי להתעורר אבל זה נדיר

רק שוקו,

חם,

עם שוקולד

טסטר צוי'ס או רגיל של עלית (מגורען!)

1 וחצי קפה, שתי סוכרזית...

אבל זה משתנה כתלות בעירנות וביכולת הריכוז

שותה נס
@כמעין הנובע

אבל רק לפעמים.
היום שלי נפתח ב2 כוסות מים ובהמשך גם בעיקר מים

בס"ד

אבל בעיקרון, שחור לפי הצורך. בלי סוכר.

שמעתי מישהו אומר שסדר בוקר נקרא כך ע"ש הארבע כוסות.

בימים שאני לא עייף 0 ובעתות מצוקה 2-3.

שחור עם חלב 

הוא אכן כותב את זה לגבי ירקות אבל קודם לכן בסימן רב כותב: "פירות ששראן או בשלן במים, אף ע"פ שנכנס טעם הפרי במים, אינו מברך על אותם המים אלא שהכל; והרא"ש כתב דאפשר שאם נכנס טעם הפרי במים מברך בפה"ע".

כמעט כולם מודים שעקרונית מי שלקות הם כשלקות, בפועל כמעט אף אחד לא פוסק ככה (אני לא מכיר עוד מישהו שמברך 'בורא פרי העץ' על קפה).

נכון שהוא כתב לגבי ירקות דבר אחד ולקבי פירות את ההפך אבל לא נראה שהחילוק ביניהם הוא עצם היותם פרי ולא ירק כי זה לא חילוק מהחילוקים שמופיעים בראשונים, סביר שהחילוק הוא אחר (ויש כמה, למשל יש המצריכים שהדבר הנשלק יהיה נשלק לשם מאכל. וזה דבר שמצוי בירקות ולא בפירות).

לענ''ד הכלל אחד, וזה גם הסבר לשינוי בין מיץ פירות לבין מי שלקות - כל השאלה היא דרך אכילה.

רק אם יש רגילות לאכול את הפרי/הירק בשינוי צורה (במקום או באופן שווה פחות או יותר לצורתו המקורית) אז הוא מקבל את ברכת הפרי/הירק.

(היום מרקחת לרוב לא נעשית ממחית בלבד אלא עם 50% סוכר או קצת פחות).

יש ירקות שדרכם להישלק בלבד אבל אין פירות כאלו, לפחות לא כאלו שהיו מוכרים בזמנו ודיברו חז''ל (והרמב''ם בעקבותיהם) בהווה אבל לא שיש הבדל מהותי ביניהם.

[ופה נכנסת שאלה נוספת - אם הפרי עצמו לא נאכל הרי ברכתו 'שהכל', לכן אפילו אם גם לגביו חל הדין של מי שלקות כשלקות הן יקבלו את ברכתו שהיא כאמור 'שהכל' (כך פוסק הרב רצון ערוסי).

אבל אם השאלה היא מה דרך האכילה אז לא רלוונטי זה שהפרי עצמו לא נאכל כי דרך האכילה היא בצורת משקה.

אבל אן נכנסת עוד שאלה - אם הפרי כלל אינו נאכל אולי אין דינו דין פרי אלא דין העץ עצמו ולכן ברכתו 'בורא פרי האדמה' וכן ברכת מי שלקות שלו. זה תלוי בשאלה איך מוגדר פרי.

כן הייתה בזמנו של הרמב''ם המצאה חדשה - הסוכר (לדבריו בזמנם היו סוחטים את הקנים ומבשלים את המים עד שהיו מתקשים לסוכר). מה שהרמב''ם אומר זה שלדעתו הברכה עליו יהיה 'שהכל' משתי סיבות: 

א. המיץ שלהם לא טוב יותר ממיץ של פירות אחרים שברכתם 'שהכל'.

ב. הבישול גורם לשינוי צורה.

משמע מדבריו שהקנים הם כמו פירות, אלא שכמו בפירות אחרים סחיטה מוציאה את הנוזל מגדר פרי - לכאורה לפי זה מי שלקות שלהן כן יקבל את ברכת 'בורא פרי האדמה/עץ' למרות שהם עצמם לא נאכלים]

אוכלים את הנוזל שלהם. הרמב''ם מקביל את הנוזל שלהם ('דבש' בלשונו) לנוזל (כנ''ל) של התמרים. על זה הרמב''ם כותב שהנוזל אינו פרי ולכן מברכים עליו 'שהכל', לכן זה היה נכון גם לו היה אוכלים את הקנים עצמם ומברכים עליהם האדמה/העץ כמו כל הפירות.

ברור שהכל תלוי ברגילות (ונכון - זה שנהוג לפעמים לבשל פרי מסוים לא הופך את זה לדרכו, כתבתי באחת הדוגמאות הקודמות הגדרה כללית של 'במקום או באופן שווה פחות או יותר לצורתו המקורית' אבל אני לא סגור על ההגדרה) והעיקרון הוא שקובע ולא הדוגמאות.

הקפה

הוא פרי שלא נאכל כלל - לא חי ולא מבושל

מרן והרא''ש לא דברו מפורש על פרי שכזה. הרמב''ם הזכיר את הסוכר כאמור.

תמרים דרכם העיקרית היא אכילתם חיים, וגם כשבישלו זה את המיץ שלהם ולא אותם כך שבכל מקרה הברכה 'שהכל' בלי קשר לבישול.

משום מה זה לא מוזכר במפורש ברמב''ם בהקשר הזה ולא זכור לי שגם בשאר הראשונים אבל לכאורה הגמרא שואלת את השאלה הזו במפורש:

לשון הגמרא: "אמר רב פפא: פשיטא לי, מיא דסלקא - כסלקא, ומיא דלפתא - כלפתא, ומיא דכולהו שלקי - ככולהו שלקי. בעי רב פפא: מיא דשיבתא מאי, למתוקי טעמא עבדי, או לעבורי זוהמא עבדי לה? תא שמע: השבת, משנתנה טעם בקדירה - אין בה משום תרומה ואינה מטמאה טומאת אוכלים. שמע מינה: למתוקי טעמא עבדי לה, שמע מינה".

מה שאלת הגמרא ביחס לשיבתא, מה ההבדל בינו לבין שאר שלקות? 

הספק הוא בשאלה האם מטרת בישולו היא גם לתת טעם או רק לנקות, והספק נובע מזה שהרי השיבתא כלל לא נאכל ואינו ראוי לאכילה אחרי בישול. כך מוכח מהברייתא ממנה מובאת הראייה שמטרת הבישול היא גם למתק (ולכן ברכתם אדמה למרות שאינו נאכל...) שכן מרגע הבישול הוא בטל מתורת אוכל לעניין תרומה וטומאת אוכלין ("דשיבתא - ירק שנותנין מעט בקדרה למתק בעלמא ולא לאכלו").

כמובן לא הייתי סומך על הראיה הזו להלכה כי היא לא נאמרה במפורש ע''י אף ראשון, אבל בתור לימוד אפשר לאומרה.

כי בפועל הוא מנקה את הקדרה, השאלה של הגמרא אם הוא בנוסף גם מתבשל בשביל להמתיק שזה מה שרלוונטי לשאלה אם מברכים על המים אדמה או לא. לצורך העניין לא משנה אם אתה צודק שזה או-או או אני שזה ו/או ההלכה תהיה זהה (ואולי זה בכלל סתם סתמנטיקה ואנחנו בעצם מתכוונים לאותו דבר).

בסתירה לכאורה בין סוגיית זיעה למי שלקות כבר דנו (מכאן כי והלאה), אבל היא שאלה לגבי דין מי שלקות באופן כללי ולא לגבי שלקות שאינם נאכלים בדווקא.

השיבתא ראוי לאכילה חי ואחרי שהוא מתבשל הוא כבר לא ראוי, אבל אם היה כדבריך זו הייתה ראיה אפילו יותר טובה לזה שעל קפה יש לברך עץ/אדמה ולא שהכל כי הוא היה דומה לו לגמרי בעניין הזה ולא רק במקרה של בישול.

[כך מתאר הרמב''ם את השיבתא בפירוש המשנה: "ידוע כי השבת נאכל חי אחרי האוכל עם כל הלפתנים ואינו מתבשל בקדרה ולפיכך כל זמן שלא נתבשל חייב בתרומה ומטמא טומאת אכלין, אבל אם נתבשל משיתן את טעמו בתבשיל וימצא בתבשיל טעם השבת הרי נגמרה תועלתו, ומה שנשאר ממנו אחר כך כמו הפסולות שאינן ראוין לאכילה ולפיכך אינו חייב בתרומה ולא מטמא טומאת אכלין"]

הוא סובר שהלכתית צריך לברך עליהם עץ אבל בכל זאת לא פוסק ככה למעשה (זו לא הסוגיה היחידה בה הוא עושה את זה, אישית קשה לי עם זה).

לפעמים לא, כאן לא. וגם כאן הוא אומר ביושר שהסוגיה אומרת X והוא פוסק Y ולא מסביר את המנהג בצורה שלדעתו דחוקה, גם זה ייחודי.

משפט חזק שאחד הר''מים שלי אמר לי בעבר כשהתייעצתי איתו על משהו:

"החיים הם כמו קפה שחור - או שאתה משאיר קצת קפה בכוס או שאתה שותה קצת בוץ".

אני כבר אחרי... 

לפחות בגיהנום יש מים חמים להכין נס.

לאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאא...

תגיד לי אלפי ספרים תורניים ב"ה שעזרו לי שנים

באיזה הקשר זה פורום? 

ותגלי מקום מעניין מאוד. זה לא 'אוצר החכמה' עצמו - ספריית הספרים הענקית, אם כי יש ביניהם קשר כמובן.

זה פורום תורני, רובו חרדי אך לא כולו. חלק מהכותבים מוכרים (הרב איתם הנקין ז"ל, יבל"א הרב יוסף בדיחי, הרב יואל קטן, ועוד מן הסתם), אם כי כולם משתמשים בשמות אנונימיים כמו כאן.

מי ששם בפורומים אלה מי שנחלשו רוחנית והתדרדרו לפורומים. אצלנו, החזקים לא משוטטים בדברים כאלה באינטרנט וממילא לא תראה מקבילה.

זו פרשנות בלבד.

כלומר, מן הסתם יש שם רבים כאלה, אבל ודאי לא כולם. יש שם אנשים גדולים, ידענים ומעניינים, יראי שמיים בהחלט.

חלקם גם רבנים מוכרים, כפי שכתבתי להפי.

בסוף השימוש בכלים כאלה מועיל לפיתוח של שיח תורני, לפתרון שאלות, ועוד.

אה, ואני מכיר חברה חזקים מאוד אצלנו שמכירים את הפורומים האלה. כל מי שמחפש באינטרנט מדי פעם תשובות לשאלות תורניות עיוניות (לא הלכתיות פשוטות), כמעט בטוח נפגש בזה. דווקא חברה ברמה גבוהה לדעתי. אז אמנם הצדיקים הנ"ל אינם משוטטים יומם ולילה באינטרנט, אבל יוצא לפעמים להיכנס.

לעצם העניין. כנראה בעולם הדתי לאומי יש לא מעט פעילות כאן (פחות משהייתי רוצה) ולא מעט גדולי תורה צעירים כותבים דווקא בפייסבוק.

משם אפשר להתחיל. אחר כך להתקדם...

לדעתי, לאדם הממוצע טלפון ב-1,000 ש"ח (מהדור האחרון של שיאומי למשל) יכול לספק את כל הצרכים +++. 

אבל אם למשל חשוב לך מצלמה מעולה, כזאת שתאפשר לך לפתח את התמונות שצילמת בלי שיראו שזה צולם בטלפון (כלומר בלי פיקסולים, מריחות וטשטושים), אז המחיר כבר קופץ פי כמה...

נתונים נוספים שאם הם חשובים לך, יכולים להשפיע על המחיר: עמידות למים ואבק, בהירות מסך (לנוחות צפייה באור שמש), עמידות לנפילות, זיכרון RAM (ככל שגבוה יותר - הטלפון יוכל לשרוד יותר משימות גם בלי להאט ולהיתקע), קליטה של דור 5 (מאז שיש לי דור 5 - אני כבר לא מחפש WIFI באף מקום, כי האינטרנט שלי במכשיר יותר מהיר מרוב הרשתות הביתיות), אפשרות לסים וירטואלי (בשביל להתחבר לחברות סלולר בלחיצת כפתור בלי צורך בסים פיזי, כולל למשל אם רוצים חבילת גלישה בחו"ל כמעט בחינם), טעינה מהירה, סוללה חזקה...

מכשיר שמצטיין בכל מה שכתבתי עכשיו, כנראה יעלה לפחות 3,000 ש"ח. אבל מי שלא חייב את כל התכונות האלה, בהחלט יכול לקנות מכשיר פשוט יותר.

נקודה למחשבה: מכשיר פשוט של היום שעולה רק 1,000 ש"ח, הרבה יותר משוכלל ומתקדם ממכשיר דגל שעלה לפני 5 שנים 3,000 ש"ח.

הכל תלוי מה תרצי לעשות עם זה

לאחרונה קולגה רכשה את הדגם האחרון של אייפון הכי טוב.

עלה 7000+

שאלתי אותה מה הצורך, היא הסבירה שהיא מצלמת הרבה סרטונים לפרסום העסק שלה והיא חייבת שזה יהיה הכי טוב שיש

לעומת זאת.

אצלי התכונה הכי חשובה במכשיר סלולרי זה אינפרא אדום. לצורך שליטה במזגנים במקום עבודתי. לכן חיפשתי דווקא את התכונה הזאת. 

כי זה יכול להיות כלי זניח שאת לא נוגעת בו כמעט וזה יכול להיות מרכז היום שלך ללימודים / עבודה וכאלה.

אם למשל את מצלמת ועורכת סרטונים זה גם שיקול ובגלל זה כדאי לחשוב עם עצמך מה הפונקציות שחשובות לך ומה התקציב.

זה תלוי למה את משתמשת...

וגם לכל חברה ודגם יש יתרונות וחסרונות

אני מציע לך אם את באמת פחות מבינה ומכירה את העולם הזה של מפרטים של פלאפונים וההבדלים ביניהם

אז פשוט תכתבי מה השימושים שאת עושה בפלאפון וכמה מהם במקביל

אם בא לך אז יכולה גם לומר איזה מכשיר יש לך עכשיו ומה את מרוצה ולא מרוצה ממנו ככה יהיה מקום להשוואה וידעו לתת לך יותר מדויק

אם יש לך גם חברה של פלאפונים שאת רוצה רק מהם אז תכתבי

מכשירי ביניים (1500+) מספיקים לדעתי לרוב השימושים. אני עצמי מסתפק במכשיר ביניים שקניתי בפסח של 2021 ועבר מאז קצת שדרוגי תוכנה קצת יותר מורכבם (כן, בניתי לו רום !). הוא אחלה ומשרת אותי יפה לבינתיים.

נמחקה לי כל היסטורית הצטאים בווצאפ במכשיר *הישן* .. ואחרי דו שיח ארוך עם הצאט GPT/גמיני נראה שאין לי שום גיבוי... מצד שני אם להיות רציונלית מה כבר איבדתי? הודעה ממשהי מהעבודה שמארה לי כמה אני מיוחדת.. נראלי נחיה.. 

שלך באופן שוטף 

זה מונע מהמצב להדרדר למקומות לא נעימים.

יש צד טוב שאפשר להתבטא ככה, כשאתה ממש לא מול השני.

השיקול שלך מאוד רציני, וזה יכול למנוע הרבה דברים לא נעימים.

קשה להכריע.

ברור לי, צריך להיזהר מאוד במה שכותבים, אבל אולי לא יותר מדי.

אתה שואל כמה היינו מוכנים לשלם בכדי שיצנזרו לנו סרטים? אם גוי היה עושה את זה.. הייתי משלם הרבה.

בטח לא 2 שקל..

במקום לצנזר ולשפר את בעיות הצניעות בעיתונות החילונית, יש עיתונות המותאמת לציבור הדתי.  

נראה לי מוזר לצרוך תוכן ומדיה עם בעיות צניעות גם אם יש מי שיחתוך וידביק וינקה את מה שמפריע. 

ולא רק מצנזר בקטע של להסתיר, אז אולי יש בעיה אחרת של עצם הסרט והתוכן שלו. זה כבר דבר אחר..

יש גם בעיה של אלו שצופים כדי לסנן, אבל אולי אתה מתכוון אם איזה אלגוריתם.

מדובר כמובן על סרטים או סדרות שבגדול הן 'נקיות', אבל לפעמים יש פתאום כמה שניות של בעיה.

הסינון מתבצע ע"י AI ולא ע"י שום אדם יהודי וכד'.
השאלה הייתה האם מבחינתכם הייתם משקיעים סך מסוים שעבור כל סרט או פרק שאתם צופים - תוכלו לשים אותו בתוכנה שתעבור על כולו ותחתוך את המקומות הבעיתיים.

גם מבחינה רעיונית אז כן

אבל הרבה פעמים סרטים אפילו בלי קשר לחוסר צניעות לא תואמים את הלך הרוח של יהודי.

נ.ב

המטרה של סרטים היא לא לשרוף את הזמן או להוות ריגוש אלא ללמד דרך חוויה

כי זה גם ככה מחנך מהדלת האחורית... אז צריך לראות שזה עונה גם על זה 

וזה מסובך, לכן הפיתרון הוא כמו שכתב @פ.א. 

סרט זו חוויה חזקה ולכן זה כלי שאפשר לרתום אותו לקדושה את לא חושבת?

לשעתיים מטרדות היום יום, מלחצים ודאגות.

הולכים לקולנוע או צופים בבית בסרט, יוצאים להצגה,  כדי להכנס לזמן קצר לעולם אחר.  ההפוגה הזו מעניקה למוח "מנוחה" מרעשי הרקע של המציאות.

לפעמים אנחנו נהנים אפילו מסרטים שגורמים לנו לפחד או לבכות. זה קורה כי המוח שלנו יודע שזה "רק סרט" 🙃

מי מחפש לקבל שעת חינוך בצפייה בסרט?

לשם כך יש שיעורים ולימודים.

סרט הרבה מחצין דברים ומציג אותם בדו מימד ולפעמים תלת מימד חזותי

יש נושאים יפים וחשובים שמעבירים אותם בסרט,

עדיין הדיבור ןהעומק שבשיח או לימוד אמיתי מתוך ספר, נותן מימד אחר שא"א להעביר בצורה שטחית וצבעונית

נראלי שמסר או תוכן אמיתי או רעיון זה דבר שצריך עיבוד או שיח עמוק, לא דרך רדודה

שתעביר אותו

או תתיימר לחנך איתו  

בסרט יש יתרון שאין בלימוד מספר וכן להיפך.

זה כמו סיפור רק בצורה משודרגת וחיה יותר. בעיניי אין רע בלשלב... כל עוד הסרט חיובי.

ולאו דווקא בתור שעת לימוד, גם בשביל העשרה.

בין אם תרצה ובין אם לא הסרט מעביר מסרים, ובצורה הכי חזקה שיש... שאגב המטרה שאתה מתאר לענ"ד לא אידאלית בכלל. זה לברוח מהמציאות. אבל אם כבר, אז לפחות שיהיה משהו יחסית מועיל ולא מזיק. (מסייגת שאין בעיה בעיניי שיציאה לסרט תהיה שעת בילוי מדי פעם, אבל שוב שזה יהיה סרט חיובי)

בניגוד למדיום ויזואלי שבו הכל מוגש לנו "מוכן", הקריאה דורשת מאיתנו להיות שותפים ליצירה. כששוקעים בספר טוב ומעניין, אנחנו בונים בדמיון שלנו את הדמויות, את תיאור המקומות, המוח שלנו הוא זה שמפיק את הסרט מהמילים הכתובות. וממש נכנסים למציאות המתרחשת בספר, ומתנתקים זמנית מהמציאות סביבי בזמן שאני שקוע בספר.  

וכשעוצרים באמצע קריאת ספר וחוזרים אליו כעבור יום/יומיים, שוב צריך להכנס למציאות המדומיינת של העלילה. 

סרט יכול למלא בהשראה, להעשיר וללמד כמו ספר, אבל אם המטרה היא להסיח את הדעת מהמציאות אז משהו במציאות לא תקין. אלו שתי מטרות שונות. לא קוראים או צופים רק בשביל להפעיל את הרגש ולכבות את השכל... מסכים?

וככה גם מספר טוב.

נראה לי מרחיק לכת להגדיר יציאה לסרט שנהנים ממנו, ובעקבות כך התנתקות לשעה/שעתיים, כבריחה מן המציאות. 

כי המטרה מוגדרת, כמו שמכניסים מנוחה בלו"ז אבל זה לא מה שהיה נשמע שאמרת. חוץ מזה גם בילויים צריכים להיות כשרים, ותאמין לי שאין בזה אמצע בד"כ... או שזה חיובי וממלא, או שזה מוריד.

אכן אפשר היה להבין ממני משהו אחר ממה שהתכוונתי

אז אני בא להדגיש שאני מדבר על יציאה לבילוי מידי פעם כדי להינות מהפנאי ולא כדי לברוח ממציאות חיים, מצרות ובעיות. 

אין לי "מקום" בעולם... אני כאן כל רגע שה' מחליט שאהיה כאן, כל רגע מחדש. 

שליחה, כל מה שיש לי זה מה', ממה שהוא נותן לי משתדלת לתת.

אחרים רואים את מה שאני באמת מכוונת. כשאני מצליחה באמת לכוון ולהיות בתודעה של מה שכתבתי לפני- אנשים רואים את זה, זה ממש כאילו "שם ה' נקרא עליך ויראו ממך". יראת כבוד כזו.

אבל לא תמיד אני ככה, וכשאני פועלת ממניעים אגואיסטים זה ניכר.

אין לנו תפקיד אחד בעולם חוץ מלעשות את רצון ה' ולהתקרב אליו.

וזה כן בא ביחד עם מודעות עצמית, לראות מה הכלים שה' שם לך.

אם זה יכולת לשמח אנשים, אם זה לימוד שאתה צריך להפיץ... מבינים את זה לפי מה שקורה איתך, אתה יודע במה אתה טוב, ועדיין כל פעם ה' שם אותך בסיטואציה אחרת, כל רגע בפני עצמו. 

יכול להיות שאתה אדם תוסס ואתה יודע איך להשתמש בזה לטוב אבל עכשיו ה' רוצה אותך בפקק ולראות איך אתה מגיב ואם תתעצבן. זה מלא דברים. המגמה היא אחת.

היא הדרך, לא המטרה. 

מי שמתקבע על התכונה שבעיניו היא התפקיד שלו עלול לחטוא לעיקר.

כי תמיד חשבתי שכישרון ויעוד קשורים זה לזה.

תוכלי לבאר את כוונתך?

ברור לי מאד

לעשות טוב לעצמי ולאחרים

ללמוד ולהשתפר מיום ליום

אני לא מוטרדת ממה אנשים אחרים חושבים על התפקיד שלי

את התפקיד שלי רק אני קובעת ושאחרים יתעסקו בתפקידים שלהם

יעוד של כל מי שרוצה בזה

לא רואה צורך לתחום את תפקידי לתחום מסוים 

בסוף, זה תלוי במינון של כמה אתה צורך. כי אם תגזים אתה בסוף תמצא את עצמך בחמש לפנות בוקר מתעורר ליד פח זבל עם גרביים שהם לא שלך.

ככה זה בחיים. צריך לקבל אותם כמו שהם. כל ניסיון להתכחש להם נועד לכישלון. כי מה הם החיים אם לא צבר אירועים שמפריעים לנו לישון?

אבל בסוף מה יקרה איתי בפועל זה רק ה' יודע ומוביל

לשנות הרגלים רעים

ליצור הרגלים טובים

כשהבנתי את הקונספט של ההרגל זה הפך קל

ממליצה על ספר כוחו של הרגל

הוא מסביר את הרעיון של

טריגר- פעולה- תגמול

איך להיפטר/ ליצור הרגל

או ליצור הרגל זה תהליך מתמשך

הרבה אנשים אוהבים תוצאות של כאן ועכשיו

לא אוהבים תהליכים

וזה גורם לקושי בהשגת דברים

אני כן אוהבת תהליכים

מסוגלת לראות את התוצאה העתידית ולחכות בסבלנות

לרוב גם נהנת מהדרך

לכן בעיניי זה לא קשה

אחרים בטח יקראו לזה קשה עד בלתי ישים

ממליצה לקרא קצת טורים של הרב יצחק פנגר

ללכת בצעדים קטנים 

ולחלק את החזון הגדול למטרות קטנות ברות ביצוע

לפני כמה שבועות בעלון הידברות הרב פנגר רשם טורים בנושא שינוי התנהגות

ופירט איך לעשות את זה צעד צעד

זה עלונים לפני חודש- חודש וחצי ככה.

לגבי הצעדים הקטנים-

נגיד שאתה רוצה לרוץ מרתון שזאת המטרה הגדולה, אז

קודם אפשר כצעד ראשון להגביר מוטיבציה ובמקביל להוריד את המושג המופשט (רוצה לרוץ מרתון)

לפס מעשי (שינויים קטנים - לשים את הנעליים ליד הדלת, אפילו בלי לנעול, בשלב מאוחר יותר לקבוע זמן לריצה)

כשהייתה לי מטרה גדולה

השיטה של צעדים קטנים עזרו לי להגיע אליה....

היום אני מתמודדת עם דברים שאותה טכניקה בהחלט תשמש אותי

רק צריך לרצות

ולעשות משהו קטן בכיוון. 

ומוסיפים כמה שיכולים