ועוד חשבתי כזה בראש ואי מה הפמניזם עשה לנו חח

לענייננו, אישית אני חושבת שזה מבורך, ובעיניי זה אידיאל. 

לאישה יש באמת הרבה תפקידים : גם בפרנסה, גידול הילדים, תחזוקת הבית, גידול הבעל חח סתם, כאילו זוגיות 

נראה לי לא סביר מה שנפל עליה בדורות האחרונים בעל כורחה...

אבל לצערי, נראה שהמציאות פחות מאפשרת את זה. היום רוב הנשים (לא בדקתי, נראה ככה) עובדות.

כדי להחזיק בית, מאוד מומלץ שיהיו שתי משכורות, ואין עדיין איזו הבנה שנשים צריכות איזון בין בית לעבודה.

נשים עובדות במשרות מלאות! איזה עבודה נותנת לך חצאי משרות? הוראה ? (לא מזלזלת, אבל שכרה לא בצידה לצערי) מוכרת בחנות? קופאית? 

זה בעיה.  

כי:

1. להיות בבית כל היום זה לא בריא - לא לבריאות, ולא לנפש. אדם הוא יצור חברתי וצריך לראות חברה.

2. הבטלה מביאה לידי שעמום והשעמום לידי חטא - כשלא חיים באורח חיים שמקדש את הזמן ונותנים משמעות לכל רגע שאפשר לעשות בו דברים - זה גרוע. וכשנמצאים בבית אז אין מסגרת שמחייבת לעבוד ומכאן הדרך מאד קצרה לבטלה..

3. סיבה אישית - אני מחפש מישהי שאפתנית עם ראש גדול, שלמדה דבר או שניים, שמעריכה לימוד והשתלמות, ושאין לה רק אידאל יחיד להיות אמא לילדים, אלא גם מעבר לזה..נתינה, עשייה - בקיצור אשת חיל.

4. קשה בימינו להיות מפרנס יחיד, במיוחד אם רוצים משפחה גדולה ובמיוחד אם רוצים שתהיה אפשרות ללמוד תורה גם ולא רק לעבוד

מצד שני -

1. גם לא ארצה שהיא תעבוד בחברה שיש בה הרבה גברים.

2. כשיש לידות ויש ילדים לטפל בהם, ברור לי שזו תקופה שהיא תהיה בעיקר בבית. וכך צריך להיות. אבל לא כאידאולוגיית חיים.

ההישארות בבית לא תביא אותה להיות בבטלה. 

הרעיון הכי יפה ומבורך... 

שהילדים מטופלים ע"י אמא ואבא ולא במקומות אחרים עם אנשים זרים- ובאמת לאמהות יש ממש את השייכות והכשרון לרומם את הבית ולהפיח בו חיים מה שלא קורה בקלות כשיש עומס של עבודה וכו'... ככה שהכי טוב אם מתאפשר שהאמא תהיה בבית ותשפיע בתור דמות מרכזית על חיים של הילדים... יוצא היום שילדים לא כ"כ פוגשים את ההורים בצורה נקייה ויפה וזה ממש חבל כי הילדים אמורים לחנוק מההורים כי הם הדמויות הכי נוכחות רגשית וחינוכית...

אז מבחינה טכנית היום זה פחות אפשרי וחייב לשלב עבודה, אבל האופן שבו האמא צריכה להיות נוכחת בחיים של הילדים אמור להיות לגמרי ככה- והדרך הזאת אמורה להיות מה שמתווה את הדרך בחיים ערכית, חינוכית, תורנית גם כשההורים עובדים כי זה הדבר המרכזי- הקרנה וחינוך.

אישה שרואה את הטיפול בבית לא כעול אלא כאידיאל, ומשקיע את מירב זמנה (לא את השעות בהן היא חוזרת מסמורטטת מהעבודה, אלא את הזמן שבו היא הכי רעננה וממוקדת!) בבית, בילדים ובבעלה. 

כל עוד זה לא בא מתוך תחושת מרמור או תסכול, או רצון להגשמה עצמית במובן אחר (שזה גם לגיטימי לחלוטין), זה ממש מבורך. 

לי עצמי זה ממש קוסם - לאו דווקא להיות 100 אחוז בבית, אלא להחזיק במשרונת כלשהי של 20% ואת שאר הזמן להשקיע במשפחה שלי. 

הרבה מדברים בהקשר לסיטואציה הזאת על "מימוש פוטנציאל אישי". אבל מי אמר שלעבוד במשרה מלאה יתרום לזה? אישה יכולה להיות בבית ולהגשים את עצמה, אם דרך חוגי העשרה, קורסים או דרכים אחרות.

אבל זה תלוי בהרבה גורמים, בראש ובראשונה העניין הכלכלי. כיוון שאני לא יודעת מה הבחורצ'יק שלי לומד/במה הוא עוסק, אין לי דרך לדעת האם זה ריאלי עבורי. מה גם שעכשיו אני מדברת גבוה גבוה, אבל לא בטוחה שמבחינת האופי זה מתאים לי... ימים יגידו  ( אחותי מגדלת 6 ילדים, נשואה לאיש קבע ואעפ"כ מתעקשת להחזיק במשרה מלאה, פשוט כי זה לא עושה לה טוב לשבת בבית. לעומתה, גיסתי הרופאה כל כך נהנית מגידול הבנים שלה, שאם רק היית נותן לה הזדמנות היא הייתה עוזבת הכל ומשקיעה את כל הזמן שלה רק בהם )

נ.ב. מי שזה מריח לו לא פמיניסטי, מצטערת להודיע לכם שזו הפמיניסטיות בהתגלמותה!! הזכות לבחור ולעשות מה שעושה לי טוב באמת, ולא לפעול מתוך לחץ של החברה או סטיגמות למיניהן.

מי היא, מה הקשר שלי איתה, מה הרגשות, מה התחושות, מה המחשבות, שאר הדברים.

קודם כל, מעריך את זה ממש!

בלי קשר, מניסיוני, הבנתי שיותר הולך לי עם קרייריסטיות,

מסיבות כאלה ואחרות, אז ייתכן שלי זה לא מתאים.

אבל שוב, אם התנאים הבסיסיים טובים - זה מדהים בעיני,

שהבית הוא המרכז, גם אם נאלצים לעבוד משרה מלאה.

בהצלחה

הוא נצטווה 'לעבדה ולשמרה',

ואחרי החטא הוא גם נאלץ להזיע...

אבל זה דווקא כלפיו ולא ברור שזה כלפיה,

מן הסתם תלוי בשאלה כמה היותה מקבלת היא חלק מהקללה וכו'

רק להעמיד דברים על מתכונתם..

אדם נולד כדי לעבוד את ה' לא כדי לעבוד סתם...

הגמרא שואלת (במסכת סנהדרין דף צט) על הפסוק "אדם לעמל יולד"

על איזה עמל מדובר?  ומגיעה למסקנה שמדובר על עמל תורה.   זהו המימוש העצמי האמיתי!

מה גם שהתעסקות בענייני העולם - כסף וכו' הוא דבר מסוכן ומשכיח את הקב"ה

ולכן צריך למעט בו כמה שיותר

מה שכן, אם אותו אדם לא יעשה כלום באותו זמן, אז וודאי עדיף שיעבוד.. כי זה מונע מעבירות

אבל סתם ככה?   אין לזה שום ערך!!

אני מצרף מקורות..

מסילת ישרים - דרך קניית החסידות

"אך מפסידי החסידות הם הטרדות והדאגות, כי בהיות השכל טרוד ונחפז בדאגותיו ובעסקיו, אי אפשר לו לפנות אל ההתבוננות הזה...

...וכיון שהשתדל הרי יצא ידי חובתו וכבר יש מקום לברכת שמים שתשרה עליו ואינו צריך לבלות ימיו בחריצות והשתדלות מוכרח"..

"אלא הדרך האמיתי הוא דרכם של החסידים הראשונים, עושים תורתן עיקר ומלאכתן תפלה,

וזה וזה נתקיים בידם, כי כיון שעשה אדם קצת מלאכה משם והלאה אין לו אלא לבטוח בקונו"

חובות הלבבות שער הבחינה

"ואחר כך יברור לו מגשמי העולם, מה שיש בו הנאת גופו ותיקון עניינו בעולם, כפי הצורך והסיפוק בלבד, ויעזוב שאר מותרי העולם ומשכיותיו המטרידים את הלבבות מן האלוהים, וישתדל לעשות לאחרית, ולאשר הוא הולך אליו לאחר מותו"

ליקוטי מוהר"ן תודה נד

כִּי צָרִיך הָאָדָם שֶׁיִּהְיֶה לוֹ הִסְתַּפְּקוּת
לְהִסְתַּפֵּק מִזֶּה הָעוֹלָם, רַק בַּמֶּה שֶּׁצָּרִיך לוֹ בְּהֶכְרֵחִיּוּת מִזֶּה הָעוֹלָם
וְזֶה מֵחֲמַת שְׁנֵי טְעָמִים
א מֵחֲמַת שֶׁזּאת הַקְּדֻשָּׁה הַמְּלֻבֶּשֶׁת בְּעִסְקֵי הָעוֹלָם הַזֶּה
הוּא בְּחִינַת רַגְלִין: "עֲוֹן עֲקֵבַי יְסֻבֵּנִי"
שֶׁהַקְּלִיפּוֹת מְסַבְּבִין אוֹתָהּ תָּמִיד, וְרוֹצִין לִינק מֵהֶם
עַל כֵּן הוּא מָקוֹם מְסֻכָּן
בְּכֵן צָרִיך לְהִסְתַּפֵּק רַק בְּהֶכְרֵחִיּוּת
וְעוֹד, מֵחֲמַת שֶׁיֵּשׁ עֲבוֹדָה גְּבוֹהָה מִזּוֹ, שֶׁהוּא קְדֻשָּׁה גְּבוֹהָה מִמֶּנָּה
וְצָרִיך לַעֲבד הַשֵּׁם יִתְבָּרַך בְּאוֹתָן הָעֲבוֹדוֹת וְהַקְּדֻשּׁוֹת הַגְּבוֹהוֹת מִזֶּה"

כשאדם הולך כבר לעבוד, אז הוא עובד את ה' בכך שהוא לא משקר, נושא ונותן באמונה וכו'..

אבל זה לא אידיאל ללכת בכוונה ולהכנס לזה בלי סיבה.

צריך כסף כדי לחיות ולעבוד את ה', ואנחנו נתקללנו להשיג אותו בעצמינו..

לכן הולכים לעבוד

אבל יש עבודת ה' גדולה מזאת.. תורה מצוות ומעשים טובים.

אם את יכולה להוכיח הפוך.. תביאי מקורות

אדם יכול לעבוד גם 10 שעות..

אבל משתי סיבות,

או שהוא צריך באמת את הכסף,

או שהוא לא מסוגל ללמוד ולעבוד את ה' בזמן הזה אז הוא עובד. כי "יגיעת שניהם משכחת עוון"

אבל בראש הוא תמיד חושב על קיום התורה ומצוות וכוסף לזה..

זה אחלה!!

לגבי להתחכך במציאות, אשה שמגדלת ילדים, מדברת עם חבירות, שומרת כשרות בבית זה לא פחות התחככות במציאות.   או גבר יכול ללכת למסור שיעורים, לחזק אנשים וכו' כיד הדמיון הטובה

אבל לא להיות יותר חכמים מהקב"ה, ולנסות לקדש אותו במקומות שהוא ציווה לברוח מהם.

זו עצת היצר..

וזו לא דעתי כמו שראית, זה כתוב בספרים..

צריך לקבל את דעת התורה כדי להתקרב לה'.. אין דרך אחרת

ציטוט מהתגובה הקודמת"

"אשה שמגדלת ילדים, מדברת עם חבירות, שומרת כשרות בבית, זה לא פחות התחככות במציאות.   או גבר, יכול ללכת למסור שיעורים, לחזק אנשים וכו' כיד הדמיון הטובה"

(אם הבנתי נכון) את דיברת על עבודה בשביל כסף , ועניתי שאין בזה ערך כלפי עצמו

וודאי הרמב"ם לא חיפש להרוויח כסף סתם ככה.

ואם אנחנו מדברים על לתרום לחברה וכו'

אז גידול ילדים - הדור הבא של עם ישראל, הוא וודאי תרומה הרבה יותר גדולה מכל דבר אחר.

יותר קרוב לעשיה לשם שמים, כי בבית אדם לא מקבל הערכה כמו בחוץ.. בטח לא מילדים חח

וגם קיום דברי רבותינו: "עניי ביתך קודמים"   לדאוג קודם לקרובים ואח"כ לרחוקים יותר.

אה ותודה, באמת היה חג אחלה ומלא משמעות.

מקווה שגם לך 

התכוונתי לעבודה שאמנם "לכאורה" לשם שמים, אבל גם מרוויחים ממנה כסף...

ומשמע שעל זה מדבר ר' נחמן וכל הספרים. 

כל עוד יש לאדם תפקיד יותר חשוב מבחינת עבודת ה' לעשות באותו זמן, והוא מסוגל לכך

אין שום סיבה ללכת להתעסק סתם בכסף וענייני העולם הזה. 

ונוסיף משהו..

שתדעי שאת יכולה לתרום הרבה מאד בקן הפרטי שלך... 

לא סתם נאמר על אמא של ר' יהושע בן חנניה "אשרי יולדתו"   היא התאמצה מאד שיצא תלמיד חכם, וזה באמת מה שיצא...

בהתחלה אולי לא מרגישים מימוש, אבל התוצאות יגרמו לך לשמוח עד השמים!

בהצלחה!!

 פשוט ומפורסם שגם לפי שיטת הרב קוק ותלמידיו הקדושים - פשוט וברור שצריך שיהיו גם תלמידי חכמים שרוב ככל זמנם הוא רק שקיעות בתורה"ק וירא"ש, ויתרה מזאת כתוב ברב קוק באיגרות שאין עניין שאותם התלמידי חכמים יעזרו בעצמם בשיכלול של הציונות [שהרב קוק רואה בה התגשמות הגאולה], משום שלכל אחד יש את העסק שלו והעסק שלהם הוא לדבוק בתורה - ולדבוק בשכינה שבארץ ישראל - "נועם" אלו תלמידי חכמים שבארץ ישראל שמנעימים זל"ז בהלכה", 

אם כי כמובן שאת צודקת שהוא התווה גישה מחודשת - ואמר שמכששבנו לא"י חזרנו ל"מעשיות" - שלגבי אנשים שלא מתאים להיות תלמידי חכמים - העיסוק בעניני חול מתוך ירא"ש וקביעות עיתים לתורה הוא מצב לכתחילאי ולא מצב דיעבדי, ובכך, מתוך ההרמוניה עם התלמידי חכמים [שמחזקים בהם את החיבור לקודש] יוצא שאור השם מתגלה גם בעיניני החול. ואכמ"ל

והאמת שמאוד היה לי קשה להבין, איך אפשר לומר בשלוות נפש "אני מוכנה לקבל את העובדה שאני רחוקה מהשם". 

הפירוש של המאמר הזה הוא: אם אדם רק ילמד ולא ירוויח כסף הוא עלול להגיע לגזל..

וכל תורה שאין עמה מלאכה - ואם תאמר יהא עמל בתורה תמיד ויגיעתה תהא משכחת עון, ומה צורך למלאכה?

 לכך הוזקק לומר וכל תורה שאין עמה מלאכה סופה בטלה, לפי שאי אפשר לו בלא מזונות, ומלסטם את הבריות ומשכח תלמודו:

מוזמן להביא עוד פירושים.. נשמח מאד

יש עניין לעבוד את ה' גם כשאתה לא לומד תורה, אלא גם כשאתה במשרד ועובד ומפרנס את אשתך או בכלל מפתח מוצר חדש כי זה חלק מתיקון העולם..

יש עניין ללמוד מתמטיקה כי זו אחת מדרכי ההנהגה של ה' יתברך.

זה לא הכרח - זה לכתחילה.

בכלל הגאון מוילנא סבר שכל מי שחסר לו יד אחת בשארי חכמות, יחסר לו מאה ידות בחכמת התורה, והוא דיבר על 8 חכמות שעליך להיות בקי בהם כדי להבין טוב יותר את התורה והן: מתמטיקה, הנדסה, ביולוגיה, אסטרונומיה, גאוגרפיה, לשון, מוזיקה ורפואה..

אתה צודק שאין לדברים הללו ערך בפני עצמם, אלא העובדה שם נועדו לתיקון העולם/להראות את דרכי ההשגחה של ה' בעולם.

ממליץ לך לשמוע קצת את הרב שרקי.

קודש וחול זה לא הכרח בל יגונה. זה לכתחילה.

היה שווה כל הדיון בשביל זה.. באמת!

רק אם תוכל להסביר לי את המשפט הזה "וכל שמרבה העולם יישוב מוסיף עבודת ה' חורבן וכו'.."

אבל בכל אופן, נראה לי שהבנתי את העיקרון- שיש ממצווה להתעסק בדברים שיגרמו ליישוב ארץ ישראל.

אגב, נראה לי שעדיין לא רוב ישראל שרויין בארץ (לפי התנאי שהוא כותב) 

אבל החידוש הוא חידוש יפה מאד!!

אבל רק אומר..

שעדיין לגבי אשה שמגדלת ילדים זה וודאי מימוש עצמי

וגם יישוב ארץ ישראל. נכון? 

כמובן, אם היא מבינה שכאשר צריך, אז עובדים ולא רואים בכך "גזירה" שצריך לקטר עליה.

אם גם במקרה כזה "לא יותר מידי".. זו כבר הערכת מצב "טכנית" של האיש. האם יוכל לעמוד בכך.

לדעתי זה מהמם, כשהילדים חוזרים לאמא שפויה עם אוכל חם שמחכה להם ובית נקי

מה צריך יותר מיזה.

בעיסוק והזמינות של הבעל, בדינמיקה הזוגית, בעומס החיים והמשפחה (גילאי הילדים, כמה ילדים). 

אם הבעל הוא זה שאחראי על ארגון הילדים בבוקר, להעיר, להלביש, אוכל, לפזר למוסדות חינוך - פחות זמינות ופנאי לפנק בבוקר במיטה עם אלפחורס את האישה האהובה…

זה עניין של סדרי עדיפויות

לשים אלפחורס ליד הכרית עם פתק זו פעולה של פחות מ5 דק

זה דברים קטנים שעושים שינוי גדול בדינמיקה הזוגית

וההפך אם מכינים ארוחת בוקר לילדים אפשר להכין צלחת נוספת לאישה/ להזמין ארוחת בוקר עם שליח

זה עניין של מה חשוב

אם נהיה אובייקטיבים לאדם שאין זמן גם לא יהיה לו זמן להיות בפון או להתכתב עם אנשים או לעשות דברים שהוא אוהב ורובנו עושים את הדברים הנ"ל

אז שזוגיות זה דבר מספיק חשוב אפשר למצוא זמן למחוות יום יומיות של 5 דק

והקב"ה ידאג שתקבלי מישהו כזה.

את מתחתנת עם אדם, פרטנר, שרוצה לעשות לך טוב ואת לו.
 

להתחתן עם האחד המושלם שבדיוק נותן לך את החיזור המדויק שאת רוצה - אין כזה כנראה.

הסוד הוא תקשורת.

ולא רק בחיזור, בכל ציפיה מסוימת שיש לכם מבן/בת הזוג.

המטרה היא לא חיפוש אחרי שלמות, וגם לא מה שהכי קרוב לשלמות.

המטרה היא אדם שאפשר לתקשר איתו בצורה בריאה, שהוא קולט, שהוא רוצה שיהיה לכם טוב וששניכם מוכנים לעבוד על זה.

רוצה פרחים כל שישי? אפשר להגיד.

גם מתנה, אפילו איזו מתנה ספציפית.

זה לא גורע מאפקט החיזור.

וללמוד עוד לפני החתונה - לא לצפות מאף אחד להבין ללא מילים, בן/בת זוג לא אמור לקרוא מחשבות ולא הבעות פנים עמומות.
 

וזה לא קשור למידות טובות, מכירה אנשים מהממים שלא קולטים את הצורך המדויק של האישה ולא את שפת האהבה שלה.

תקשורת טובה זה הנתון הכי חשוב להצלחה בזוגיות. 

רוצה לענות לך על כמה דברים

חשוב שתביני לא היינו נשואים דקה וחצי

זו זוגיות שנבנתה במשך שנים..כלומר לא התחתנו וישר הכל היה מושלם התחתנו עם הרבה אהבה ורצון להטיב אחד לשניה אבל כמו כל זוג עבדנו על הזוגיות דיברנו הרבה למדנו אחד את השני הסברתי לו בדיוק מה משמח אותי ומה פחות מדבר אלי ולאט לאט הוא הבין איך אני מרגישה אהובה ומחוזרת ומתוך זה שגבר אוהב אישה והוא רוצה לעשות אותה מאושרת אז הוא יעשה את הדברים שהיא הסבירה לו שמשמחים אותה

.אני חושבת כמו שרשמו לך מידות טובות זה הבסיס להכל..זה דבר שאני יכולה להעיד עליו היה לו מידות של בנאדם 1 לדור היינו נשואים כמעט עשור ואני יכולה לספור על יד אחת את מספר הפעמים שראיתי אותו כועס אז תחפשי גבר עם מידות טובות ורגוע

לגבי דייטים אני באמת מאמינה בתחושה פנימית אני יכולה לומר לך שבשניה שראיתי את בעלי ידעתי שהוא יהיה בעלי לא חושבת שכשתרגישי מחוזרת תרגישי שזה גובל באובסיסיביות ההיפך את תרגישי אהובה ושמישהו דואג ואוהב אותך

וגם בדייטים בעיני אפשר לראות הרבה..הוא דואג לבדוק אם הגעת הביתה. מציע לך לשתות/ מביא איתו משהו לפגישה/ יוזם/ בפגישות מתקדמות מביא פרחים או פינוק קטן

אבל זה דברים שעם אדם טוב ניתן גם לבנות יחד

מאחלת לך מכל הלב שתמצאי את שאהבה נפשך

בדברים הקטנים.

רגיש ביחס לזמן שלך, ביחס לנוחות שלך

תסמכי על עצמך שתדעי לזהות אכפתיות

מפה והלאה - תקשורת תקשורת ועוד תקשורת, ואז - השמיים הם הגבול

לא מרגש אותי כל המחמאות שטויות

תן לי כנות עדינות יציבות זהו

עדיף צעד צעד מאשר שחור לבן מוגזם

בנוגע ליציבות, זה שונה. גבר יכול להיות אחלה בכללי גם אם הוא לא הכי משרה יציבות, וכמובן זו תכונה, לא מעשה ספציפי. אבל גבר שעושה גוסטינג זה מעשה נלוז. (גם אישה כמובן.)

תדבר איתה על זה על החששות שלך ועל הרצונות שלך ברגע שהכל יהיה על השולחן אז אפשר יהיה ליצצור קשר בינכן שהוא עמוק יותר גם בתקופה הזו

היא כן ואת לא ?

לשמוח בשבילה ולבקש את אותו אור שימלא את החיים שלך.  התחושה שאת מרגישה עכשיו זה בערך משהו כמו "לה יש ולי אין ואני מקנאת בה" (ואז גם עושה עבודה שכלית של לא רוצה לקנא בה)

ואני מציע משהו אחר

איזה כיף להם, אני רוצה גם. יש כזה בעולם, ואם יש כזה בעולם אז גם אני יכול/ה להשיג אותו.

פחות קרוב. לשמוח בשביל חברה שלך אפילו שזה לא קל לך.

אין על מה להתבייש. הרגשות שלך לא אומרות שאת לא שמחה בשביל החברה שלך.

להיפך, דווקא בגלל שאת כל כך שמחה בשבילה זה לוחץ לך על כפתור ה"מה איתי?". זרה לא היתה גורמת לך להרגיש כך.

שאתה מרגיש שאתה יותר מדי משקיע וזה לא הדדי. אני טועה?

לא יצא לצאת עם בחורה שאחרי דייט שני שלישי הבחורה מעצמה שלחה הודעה בלי ששלחתי לה.

אולי אני המוזר?

אבל בזמנו, בטח שהיה תקשורת דו כיוונית גם מבחינת יוזמה. וכשאין, זה לגמרי חשוד בתור היא לא מתלהבת אבל "עושה מה שצריך".

יש הבדל ממש גדול בין התרבות כיום של הודעות וואטסאפ

לבין הודעות בש.א בפורום או סמס

אני יוצא כמה שנים ב"ה ולא יודע איך זה אצל בנות..

אחרי 3-4 דייטים, אז אפשר לעשות סוג של שיחת חתך (לא כמו בצבא, אבל יש קווים מקבילים ;) ) שבה בהם עושים תיאום ציפיות.

קודם כל אתה משתף איך אתה מרגיש ביחס לקשר ואז - 

איך את מרגישה ביחס לקשר?

במידה והכל טוב, אז שואל -

איך מפה ממשיכים?

ולאו דווקא שהיא תענה תשובות ברורות, אלא שניכם בונים את זה ביחד.

בגלל שבכל זאת מדובר במישהי מסוג בת, ובקשר קשר שמכוון להקמת בית בישראל, זה קצת שונה מתיאום ציפיות במערכות יחסים אחרות, וגם על זה כדאי לתת את הדעת. 

אני מאמינה שהבסיס לזוגיות תקינה זה תקשורת תקינה.

מפריע לך שהיא לא יוזמת?

תגיד לה את זה.

מצפה שגם היא תתקשר\תשלח הודעה מיוזמתה - תגיד לה את זה.

סביר להניח שיש לכם ציפיות שונות, עמדות שונות על המקום בקשר.

צריך לנהל את השיחה הזאת בחכמה, לא כביקורת על איך שהיא היתה עד כה, אלא -

עד כה היה לי טוב וחיובי, ואני רוצה לקדם את הקשר הזה עוד קצת - ומתוך המקום הזה לדבר. לבדוק אם גם היא נמצאת במקום הזה בכלל, אם גם היא רוצה להצמיח את הקשר, ולבדוק איך כל אחד מכם יכול לעשות את זה.

בהצלחה!

זה לא בהכרח מה שיקרה בפועל כמובן.

אם 5-6 פגישות, אז אם זה לא עולה בראשונה, גג בשניה- לא הייתי ממשיכה.

אם 3-4 חודשים- הייתי מחכה שבועיים- שלושה, עם 2-3 פגישות בשבוע

אם שנה- הייתי מחכה חודש-חודשיים.

תחשוב על עצמך איך אתה מרגיש כשאתה חושב על להיפגש איתה. משהו מעיק לך? טוב לך?

אם היית צריך להיות איתה עכשיו יום שלם. כמה מהר היית ממצה את העניין?

אתה מסוגל להיפתח איתה ולשתף אותה בדברים אישיים? רוצה בזה?

הייתי מעביר איתה יום שלם כי היא מעניינת, יש לה אנרגיות, ונחמד איתה סה"כ. מה שבטוח לא מעיק.

לגבי פתיחות אני פתוח עם הרבה אנשים, אז לא מרגיש שזה משהו מיוחד לספר לה דברים אישיים

אם תוך כמה מפגשים לא מתפתח משהו אחר, ביי.

מבחינת מראה, אתה מתחבר אליה? משהו מפריע?

יש משיכה כלשהי גם אם קטנה? 

דברתם על איפה עומד הקשר? אתה יודע איך היא מרגישה?

לנסות להגיע לקומה הבאה..

יותר לשתף לעומק וברגש.. לספר גם על חולשות, התלבטויות בעבר ובהווה..

וגם להביא אנרגיה אחרת ביניכם..

לאסוף אותה. /ללוות לתחנה

לשאול  אותה מה יעשה לה טוב ויפתח אותה יותר..

להחמיא (ברמה המתאימה)

לארגן פקל/מבשלים יחד משהו שאוהבת. וכו'

דבר זה יכול לאט לאט לפתח את הרגש.

בנוסף, ליצור מפגשים חוויתיים יחד ולא רק ישיבה וכד', אלא ממש דייטים חווייתיים,

לשוחח על חלומות, שאיפות,

וגם על קשיים או כאבים,

זה יכול יותר לחבר.

ובתוך הפגישה עצמה - להיות רק בה.

לא לנסות לחשוב ולנתח תוך כדי הפגישה,

אלא לשהות

להיות ברגע

בנוכחות

ולאחר ובין לבין הפגישה אפשר לחשוב על כך בצורה תחומה ומסודרת.

וגם לא למהר ולרוץ לשום מקום מחד

ומאידך לא סתם "למרוח" אם מבינים בוודאות שלמה שזה לא זה (באופן כללי, לא כהתבטאות לכאן או לכאן על המקרה הספציפי כמובן).

אבל כן, נתינת הזמן גם היא חשובה

והמקום ללב להיפתח

בטח אם יש לו או היו לו מחסומים או כוויות מהעבר

בטח אם הוא נפגע ורוצה לשמור על עצמו חזק

וגם אם לא - עצם הזמן, ההיכרות, העמקת ההיכרות, היצירה של התנאים להשביל להרגיש יציבות בתוך הקשר, רגש בתוך הקשר, ביטחון בתוך הקשר, שייכות בתוך הקשר - אלו דברים שבונים ונבנים ולא באים ב"פוף".

וכמובן הרבה תפילה לקב"ה שיכוון אותך גם תוך כדי וגם בכלל להחלטות הכי נכונות וטובות.

המון ברכה והצלחה ב"ה

דיברתי על נושאים יותר אישיים?

התקדמתם קצת בשיח?

אבל אצלי במבחן התוצאה זה לא עבד כך..

היו בנות שפגשתי והתפתח רגש מהר..

אבל כשפגשתי את אשתי, במשך חודש וחצי זה היה כמו שתיארת.

נעים, נחמד, מעניין וכו', אבל ללא התפתחות של רגשות.

בשלב הזה שנינו המשכנו, רק מפני שלא מצאנו סיבה מספיק טובה להפסיק.

אחרי חודש וחצי החלטנו שאנחנו הולכים לסדנא אצל מישהי שתעזור לנו לפתח את הרגשות.

שבועיים לאחר הסדנא כבר התארסנו (עם הרבה רגש אחד אל השניה).

מה עוזר לייצר רגש מאפס?

לי זה תמיד היה נראה שזה או שיש רגש או שאין. אי אפשר לייצר רגש.

נפגשתי עם אחת 10 פעמים, ועדיין לא היה שום רגש, למרות ששאר הדברים התאימו. שאלתי איזו יועצת בתחום מה לעשות, היא אמרה שאם רגש לא התפתח אחרי זמן כזה, כנראה גם שלא יתפתח ואין טעם להמשיך.

אם אין רגש, כנראה שגם אין משיכה, לא?

נניח שפיתחת רגש כלפיה, מה עם המשיכה? זה גם יכול להתפתח?

ובכלל, כמה זמן מחזיק הרגש שפיתחתם בסדנא? זו מניפולציה שצריך לתחזק כל כמה זמן?

כרגע מה שעולה לי לראש:

עשיית מעשים למען האחר,

חשיפה של נושאים רגישים,

צבירת חווייות משותפות

ויש כמובן עוד..

הסדנא מתחילה בהיכרות,

היא מנסה לאתר את חסם הרגש בקשר, ולתת כלים לזוג להתגבר על החסם.

כשהיא מזהה דפוסים לא טובים, היא גם יכולה לעזור לזוג להיפרד.

אני הגעתי אליה עם 2 בנות.

עם הראשונה הרגש היה לא הדדי (היא הייתה עם רגשות ואני לא).

היא הצליחה לשבור לי מחסום, התפתח לי רגש אבל הוא לא היה יציב.

בהמשך,יחד איתה הבנתי שבת-הזוג 'חונקת' אותי, והיא עזרה לי להיפרד ממנה (כי בת הזוג לחצה עליי להמשיך וזה לא היה לי פשוט).

עם אשתי,

היא נתנה לנו כלים שעזרו לנו להיחשף יותר זה בפני זו.

וגם המליצה לנו לצאת לטייל, להצטלם יחד ולצבור חוויות משותפות.

לגבי אי התפתחות רגש לאחר כ-10 פגישות.

אני מסכים שזה כנראה לא יקרה מעצמו, אבל מניסיון אישי זה יכול לקרות עם עזרה (כפי שהיה אצלנו).

לגבי משיכה, אם אין משהו שממש גורם לדחיה, אז זה יכול לקרות.

אצלנו המשיכה התפתחה יחד עם הרגש.

לגבי כמה זמן זה מחזיק מעמד..

עם הראשונה, זה אכן לא היה יציב.

עם אשתי זה מחזיק כבר כמה שנים ללא צורך בעזרה מאז.

רגש לא מחזיק אם יש שגרה יומיומית שוחקת, אז מדי פעם יוצאים לדייטים, טיולים, חופשות וכד'.

(כל זוג עם מה שטוב לו והתדירות שהוא צריך) 

מה שעולה מכאן שעבדתם על חסימה רגשית. זאת אומרת, הרגש הפוטנציאלי קיים רק שהוא חסום ולכן לא מופיע בפועל.

אבל ייתכן שבאמת אין שום רגש וזה לא עניין של חסימה. צריך פשוט לעבוד בהנחה שיש חסימה רגשית, ואם זה לא עזר אז כנראה שאין שום רגש פוטנציאלי.

הבנתי נכון?

רק אחדד שאם יש התאמה שכלית, *הערכה הדדית, דיבור נעים ואין דחיה מבחינת הנראות.

אז הסבירות לחסם רגשי היא מאד מאד גבוהה.

*לגבי הראשונה שהזכרתי לעיל, לקראת סוף הקשר היא אמרה לי שהיא מרגישה שאני לא מספיק מעריך אותה, עד אז לא שמתי-לב לזה, אבל כשהיא אמרה את זה פתאום הבנתי שזה נכון..

שווה להתייעץ עם איש מקצוע.

זה נשמע לי שאלה שיא הטריוויאלית.

ואולי איש מקצוע זה יהיה מאמן לחתונה.. איזה אנשי מקצוע עוסקים בזה?

@איזו

ויש מגוון עצום של אנשי מקצוע.

וצריך למצוא את הסוג והאדם המתאים לאירוע.

באופן אישי, נעזרתי באנשי מקצוע שונים לדברים שונים. לי חשוב ניסיון החיים של האדם, וגם סוג ההכשרה.

לא דומה בעיניי אדם שעשה קורס של חודשיים אצל מאמן אחר ומגדיר את עצמו כמאמן לחתונה ועוסק בזה שנה, לבין אחרים שלמדו טיפול בצורה רצינית יותר במסגרות אחרות, ועוסקים בזה מספר דו ספרתי של שנים.

יש היום המון גישות טיפוליות. יצא לי ללכת לאנשי מקצוע, להשקיע זמן וכסף, ולא התאים לי. יצא לי ללכת לאנשי מקצוע אחרים, שמאוד עזרו לי. מצאתי שהגישה של האחרים דיברה אליי הרבה יותר מהראשונים, שלא היתה לי מועילה. 

בעיני שווה להשקיע זמן ומאמץ למצוא אדם שיוכל לעזור לך, במיוחד אם מדובר במשהו שיש בו דפוס חוזר. אפשר לפתח מיומנויות וכלים, שלענ"ד יסייעו גם בחלק הבא של המסע הזה.

אורך ההכשרה ושנות הניסיון לאו דווקא מעידים על התאמה ואיכות,

וזה נכון לכל דבר ועניין..

לגבי טיפול, הפרמטרים החשובים הם התאמה בהשקפת עולם וחיבור בין-אישי.

צריך להכיר המלצות אישיות על מאמנים

והשאלה שלו נראת לי שיא הטריוויאלית.

לא בטוח הייתי קופץ דווקא לרעיון הזה.

יכול להיות שכן יש צורך אבל יכולות להיות גם עוד אופציות..

אנחנו לא יודעים אם זה קורה לו באופן חד פעמי או שזה קורה לו לאורך זמן 

ובאופן טבעי אנחנו לא יודעים עוד משנים ביחס לסיטואציה

בעיני, האמירה ללכת לאיש מקצוע היא לא אמירה נטרלית.

היא אמירה שיש לה משמעות מסויימת ולכן הייתי אומר אותה במידה ויש תשתית מסויימת.

יש הרבה עניינים שקשורים לרגש שאפשר במקרים מסויימים לדבר בין חברים או עם דמות חינוכית אפילו...

כמובן, בלי לגרוע כלל וכלל מהצורך והחשיבות והתועלת המרובה שיש באנשי טיפול ומקצועות טיפוליים.

לא הייתי ממליץ להכליל

האם אתה יכול להכיר בחורות נוספות בקלות ? כאלה שסיכוי סביר שתהיה התלהבות כמו שהיתה לך כבר.

אם כן, אז כנראה עדיף לך להמשיך הלאה.

אם לא, אז שווה לבדוק לעומק אם יש משהו לעשות כדי להתניע את הקליק. ברוב המקרים יש מה להתניע.

הרי אם זו היתה הבחורה היחידה בעולם, היית מתנהג אחרת. זה על אותו סרגל.

החלק הקריטי הוא שאין לך משהו שאתה לא אוהב אצלה וזה רק נייטרלי כזה. כל עוד נייטרלי אז הכל פתוח ולפעמים גם משתלם יותר,

כמו תבשיל טוב על אש נמוכה.

בהצלחה.

כשמגיעים הכי למטה -משם אפשר רק לעלות...  

אחי היקר!

לכל אחד יש סיכוי! 

חזק ואחוז עצמך!

כוון עצמך אל מי שאמר - והיה העולם!
בסך הכל הוא יכול והוא בטוח דאג לך כבר...

רק עוד קצת סבלנות...

הישועה כבר מעבר לפינה...

אתה יודע כמה פעמים גיליתי שיש תחתית יותר עמוקה ממה שהייתי?

וברצינות:

התחתית היא לא מציאות אובייקטיבית, של נקודה ספציפית שממנה אפשר רק לעלות.

לרוב בן-אדם יתחיל לעלות, בנקודה שהוא יבין ויפנים שהוא האחראי הבלעדי על האושר שלו ולא לתלות את האושר שלו בגורמים אחרים (כמו מציאת בת-זוג).

בונוס, כשזה יקרה הוא גם ימצא מישהי שמתאימה לאדם מאושר ולא מישהי שמתאימה לאדם מיואש.

תראה, כל כך הרבה שמרימים את ידיהם, עד שזה נראה כמו מוראלים בסניף😉

תהיה חזק בויה. שוק השידוכים קשוח מאוד אבל היעד הנכסף שווה את כל הסבל בדרך.

עוד כמה הרמות והורדות ידיים ותזכה להרים למישהי יד ולהשחיל בה טבעת

אני לא מחפש עזרה, תמיכה או עצה כאן. אני פשוט רוצה להבין איך אפשר להשתיק את הקול הקטן והמכאיב שעדיין מנסה וללמוד להמשיך בחיים בלי תקווה בכלל.

לא יודע למה אלוהים ברא ככה את העולם ולמה כל כך כואב, אבל עד שלא תפצח את זה אתה תגלה שאי אפשר להשתיק את הקול הזה, חרף הבזיונות והכאב. עד שלא תעז ללמוד את חוקי המשחק - החוקיות האכזרית של העולם תמשיך לטגן אותך.

"ודווקא כשרואים את האופק הלב נשבר מן המרחק

כאן לומדים איך לאהוב את זה

ואני עובד בזה

עד שהפחד בי יצחק"

כתב את זה רותם בר אור, אדם שהחיים כנראה פירקו לו את הצורה והוא לומד מחדש את חוקי המשחק

Short קצר ויפה שלו בנושא:

בהצלחה!

אם הציפיות מעמיסות מדי עדיף לוותר עליהן. 

וזה סוג של אתחול. אח"כ מפתחים תקווה טובה עם איזון נכון.

גם לקוות וגם לאזן את זה עם עומסים

ציפיות למשו גבוה יכולים להפריע, אבל זה לא חייב להעסיק אותנו 

אין מצב שאתה מרים ידיים אחי!!

אם אין לך דאודורנט טוב..

אתה לא מרים ידיים, אחי!!

בגללכם הייתי צריך לכתוב את הבדיחה המטופשת הזו.

הכרת הטוב.
להעריך את הקיים.
לא לקחת אותו כמובן מאליו.

עכשיו, יש לך 2 דרכים.
הדרך הארוכה 
תצטרך להגיע לכזו תחתית,
שגם אם תראה פרח ברחוב או תעשה הליכה קצרה בפארק ביום עם שמש טובה,
 הדופמין שלך, התחושה הנעימה, הריגוש,  יעלה כמו שחקן כדורגל שמבקיע גול בדקה 90 מול 50,000 צופים.

או הדרך הקצרה
זה שתתחיל ממחר בבוקר, שינוי בסיסי, סיבוב פרסה, בעזרת צעדים קטנים מאוד,
על מנת שתהיה מאושר ושמח בחלקך, גם במצב הקיים. וברור שזה אפשרי כי מיליונים בעולם עוברים ועושים את זה.

עכשיו למשהו יותר מעשי.
תעשה ניסוי.
נניח אתה בתקופה שאתה לא שולט במחשבות ומרגיש ריקנות. אין לך חשק לכלום. 
תתקין אפלקציה עם מד צעדים.

תתחיל לשים לב כמה אתה זז כל יום.
אם למשל אתה  זז 5000 צעדים ביום ועדיין רצות מחשבות לא נעימות,
אז תנסה לזוז 10,000.
ואם זה לא מספיק אז 25,000 צעדים ביום. פשוט תתחיל ללכת עם מוסיקה נעימה או פודקאסט שמדבר על נושא קליל מאוד.

דבר אחד בטוח :
כשעייפים  ממאמץ בריא במהלך היום, אז  בסוף היום, אין זמן לחשוב על הרמת ידיים נפשית,
פשוט רוצים לנוח בכיף והכל רגוע מאוד.  זה מדע בסיסי ופשוט. 
לאנשים עסוקים אין זמן למחשבות האלה.
אין לך במה להתעסק ? תמצא משימות קטנות ופשוטות שלא דורשות מאמץ מחשבתי ותסיים אותם.

למה חשוב שתעשה השתדלות ללמוד את הדרך הקצרה ?
כי גם אחרי  שתמצא זוגיות יש אתגרים חדשים שגורמים לבן אדם להתעייף וצריך ללמוד איך להתמודד טוב יותר בתקופות האלה.
עדיף כמה שיותר מוקדם.

בהצלחה.