שינוי הגוף אחרי הלידהגם שואל

נשים על תכעסו .. אני מודע שזה בעייתי , 

 

יש לי בעיה, 

תמיד הייתי בררן וקפדן קצת בענייני יופי חיצוני של נשים, שהייתי יוצא עם בנות, חיפשתי מישהו יפה שאחשוק בה בצורה מספיק טובה 

 

שהכרתי את אשתי היא באמת הייתה בחורה יפה ומושכת, וזה מאוד שימח אותי.

 

עכשיו אחרי שהיא עברה תקופה קשה, ובלי קשר. היא לא משקיעה בגוף שלה והגוף שלה השתנה . אחרי הלידה באופן טבעי , ואני מאוד מבין את זה אבל בזמן שאני רואה אצלנו ביישוב את כל הנשים הולכות מחוג לחוג. מזומבה לחיטוב ליוגה וכל מיני דברים ואני רואה שהן חוזרות לעצמן פחות או יותר 

אשתי בכלל לא מזיז לה .. טוב לה איך שהיא.. שזה כשעלצמו נפלא אבל לי קשה .. היא מתרחבת ... 

 

קשה שאשתי לא שומרת על תזונה ועל הגיינה ברמה גבוהה ולא שומרת על הגוף 

קשה לי שאני חש שהגוף שלה הפך לרופס מאוד והבטן שלה ממש רופפת. (זה לא היה ככה אפילו אחרי הלידה ) זה דברים החודשים האחרונים. 

 

ואני מנסה לרמוז לה .. והיא לא רוצה .והיא גם לא מסתירה את הגוף שלה ,להיפך הגמור,  וזה משפיע לי על המשיכה ועל הרצון והיא לא מבינה מה יש לי..

ואני לא רוצה להגיד לה . אשתי היקרה , קשה לי עם הגוף שלך כרגע

 

זה אגב .. בעיה שלי . אני בעייתי בנושא הזה 

 

מצד שני למה נשים אחרות רבות שאני רואה, מודעות לזה וממש מטופחות נקיות ושומרות על עצמן

 

איך אני יכול להגיד לה מבלי לפגוע בה. כי בינתיים אני מתקשה 

 

ואם הבעיה היא בי, מה אני אמור לעשות כדי להרגיש טוב מולה. 

 

נ"ב - עברנו תקופה קשה וברוך ה' היא מרגישה יותר טוב עכשיו, אבל זה המחסום האחרון מבחינתי כדי לחזור לשגרה תקינה ובריאה. 

 

 

מה חשבת שיקרה...לעניין0
יראו הרווקים וידעו
לידה זה טראומה לגוף, וכולן משתנות. כולן.
ואף אחת לא נראית כמו שהיתה קודם.
גם אם נראה לכם שיש כאלה שזה לא מזיז להם, אתם לא יודעים. לא הכל רואים. (רצפת אגן למשל... על כל ההשלכות)
אז תפתרו את הרף הלא מציאותי ביחס ליופי - לפני החתונה. אם אתם רוצים זוגיות טובה.
כי אחרי זה מורכב וזה פוגע.

ומכאן אליך.
*תפסיק להסתכל על נשים אחרות*.
זה מתחיל שם ונגמר שם.

ותתחיל להסתכל על אופי, ולא על יופי. תמשך אליה כי היא מקסימה, כי היא נפלאה, כי אתה אוהב אותה ורוצה לבטא את זה.
בעיני זה מאוד נאיבי מה שכתבתדי שרוט
בגלל שמה זה אומר "תמשך אליה כי היא נפלאה וטובה"? משיכה מטבעה היא חומרית מאוד, יצרית מאוד, אי אפשר להמשך ל"יופי פנימי" כי זה לא משהו פיזי. בסופו של דבר האקט של מימוש האהבה הוא פיזי ולא פנימי.

לדעתי גם גברים וגם נשים צריכים לטפח את הגוף החיצוני שלהם ולשמור על אורח חיים בריא ואם "מתרחבים" אז לנסות כמה שיותר לחזור לגזרה הטבעית.
חולקת עליך...לעניין0
משיכה מורכבת ממשיכה לאישיות וממשיכה פיזית, במינונים שונים אצל כל אחד.
אני לא אגיד שאי אפשר לנתק ביניהם.
אפשר.
עובדה שאנשים נכנסים לסיטואציות אינטימיות עם אנשים זרים.
אבל האם זה בריא??
לא.
בחוש טבעי של בני אדם יש קשר הדוק בין קשר ואינטימיות נפשית לקשר פיזי ואינטימיות פיזית.
הבעיה היא שהתרבות שוטפת אותנו, ושמה דגש בלעדי על הצדדים החיצוניים והרדודים של החיים, תוך פספוס של כל העומק והמשמעות.
עד כדי כך שלך תסביר לאנשים היום מה הם מפסידים
מה זה עומק
מה זה חוויה בכמה רבדים
מה זה פנימיות
מה זה עונג נפשי
מה זה להרגיש סיפוק מלעשות טוב למישהו אחר.
כל העולם הפנימי שלהם, שצפה בטלויזיה מגיל חודש (ובפורנו מגיל 12, סליחה על הישירות) מובנה לחפש עונג אישי מיידי וחיצוני בלי מורכבות ובלי רבדים ובלי סבלנות.
עצוב. באמת.
וזה ממש לא רק בתחום המיני.

משיכה היא גם חומרית, אבל היא לא רק חומרית, מאוד מושפעת מהנפש ומהקשר.



קל לגבר לומר לאישה אחרי לידה שצריך לחזור לעצמה.
ואני אפילו לא אתחיל לפרט, בטח יבואו אחרי.
לידה היא טראומה לגוף, ולנפש, ומה שאישה צריכה שישדרו לה בטחון בגוף החדש שלה שהיא כבר לא מכירה, ולא שיגידו לה למהר לחזור לצורת גוף שכבר לא תהיה לה לעולם.
אתה תופס איזה קשה זה לאבד את הגוף המוכר שלך?!
ויש פה גם עניין של סדרי עדיפויות. יש אישה שמעדיפה להתפתח מקצועית, אישה שמעדיפה ללמוד, אישה שמעדיפה להשקיע עוד בילדים, ומוותרת על המשקל המקורי.
כבדו את הבחירה! אפשר לדון בה בעדינות, אבל מותר לה לבחור כך!
לחזור לגזרה אחרי לידה יכול להיות משימה כל כך סזיפית וחסרת הצלחה, שרוב הנשים האמיתיות מעדיפות יותר להרפות ויותר לקבל את עצמן כמו שהן... ולא, רוב הנשים לא מספיקות ללכת לזומבה.
מסכימה עם כל מילהמעין אמונה
אישית קשה לי להגיב לדברים. מסתפקת רק בלהודות שוב לה' על כך שאני אשתו של בעלי ולא שלך (הפותח) או דומים לך...
התחתנת עם אישה ולא בובת שעשועים.
גוף יפה תמיד בכל מצב למשיכה מינית אפשר למצוא בבתי זנות.. סליחה על הביטוי.
לא יפהדי שרוט
לרדת ככה על בנאדם.

לא הבנת אותו נכון.
מסכימה איתך וגם עם לעניין, איבדת עניין באישתך?אמילי.
כי כנראה הבסיס לנישואים מלכתחילה היו כדי להיטיב עם "עצמך" ולא עם אישתך.
כי "אהבה שתלויה בדבר, בטל הדבר בטלה האהבה".
כשאהבה בין זוג תלויה בדבר היא מאוד "שברירית" וכל האהבה נעלמת לה...ואז מחפשים אובייקט חדש .

כשבני זוג "מאוחדים" לשאיפותיהם "ולגורלם" אז ככל שמתעצמת "האחדות" בינהם "מתעצמת" בינהם האהבה!
אהבה שאינה תלויה בדבר אינה בטלה לעולם!!!
באמת שאהבתי את המשפטדי שרוט

שכתבת "כנראה הבסיס לנישואים מלכתחילה היו כדי להטיב עם *עצמך* ולא עם אישתך".

 

יש בזה משהו מאוד נכון במשפט הזה חרף כל מה שכתבתי למטה.

 

אבל אנחנו מדברים פה אני מניח על אנשים שבסקלה הם די נורמטיבים. כלומר הם מצפים למשהו שהוא איך לומר..... קצת טריויאלי. וביניהם הפותח. כך אני רוצה להאמין לפחות.

 

אדם נורמטיבי לא חושב רק על עצמו, הוא חושב גם על אישתו כמובן, אבל מה נעשה שגם לאדם נורמטיבי יש יצרים.

 

מי שלא נורמטיבי באמת חושב להיטיב עם עצמו ולא עם אישתו.

מספיק לראות מה קורה בעולם ההוליוודי. נישואין כמעט ב 100% לא מחזיקים מעמד למרות שכולם שם דוגמנים ודוגמניות. כי הם לא נורמטיבים, הם חיים חיים אחרים.

לא מסכימה עם זהעל הדרך

אין שום דבר נאיבי במה שלעניין כותבת, אישה לאחר הלידה לא מצליחה לחזור לעצמה ככ מהר ובטוח שלא תצליח בכלל לחזור לעצמה אם היא לא חושבת שצריך לעשות בשביל זה משהו.

היא ילדה! הגוף שלה עבר "טראומה" הן מבחינת המימדים והן מבחינת חוזקו של הגוף לאחר הלידה, ואתה צריך להבין את זה. צריך הרבה מאוד מוטיבציה, כוח רצון והתמדה בשביל להחליט "לחזור לגזרה" ולעשות את זה ולא לכל אחת יש את הכוח הפנימי להחליט לעשות את העבודה הזו. היא כרגע עסוקה מדי בתינוק ופחות חושבת על עצמה, היא זקוקה לכוחות בשביל לגדל ואולי גם להאכיל את התינוק ולכן גם אוכלת בכמות או באיכות שנראית לך לא טובה.

התחתנת עם אישה שנראית טוב ובעלת גיזרה נאותה, אך האם באמת חשבת שזה ישאר לכל החיים? גם אם ח"ו היא לא היתה יולדת והגוף הצעיר הנערי והחטוב היה נשאר איתה עד סוף ימיה, אותות הגיל יראו מתישהו. היא תזדקן ותתקמט, תלבין ואולי גם קצת תתקרח ולא תשאר אותה אחת שאיתה התחתנת, מה היה קורה אז? בגיל 45 היית מרגיש שזה כבר לא זה כי אתה כבר לא נמשך למראה שהשתנה ככ? ועל כן כמו שאתה כותב הבעיה היא באמת בך, כי מה תאמר על נשים שאינן יפות לפי כל קנה מידה ועדיין הן נשואות באושר לבעל שנמשך אליהן ואוהב אותן למרות המראה שלהן? זה אומר שלמרות שהמשיכה יוצרת בסופו של דבר מעשה פיזי, המשיכה עצמה היא רוחנית, היא פנימית, היא קשורה ליופי הפנימי שמגלים באדם, אל המידות הטובות והתכונות שבו-זה מה שגורם למשיכה, או יותר נכון, זה מה שמחזיק את המשיכה לאורך שנים.

 

המלצתי לך זה בראש ובראשונה להפסיק לפזול לעבר נשים אחרות, להפסיק להשוות בין נשים של מישהו אחר לאישה שלך שהביאה לך ילד. תתחיל להסתכל עליה, על מי שהיא באמת ועל מה שטוב בה.

מעבר לזה מבחינת התזונה, אתה יכול להציע שאתה זה שמתחיל להכין את האוכל בבית ותכין אוכל מזין יותר, תעשה אתה את הקניות של האוכל ובכלל תגיד שאתה רוצה בכוחות משותפים יחד איתה לעבור כל המשפחה יחד לתזונה טובה יותר.

לא אני פתחתי את השרשורדי שרוט
אני עניתי ללעניין לגבי עניין המשיכה.

לגופו של עניין, גם את וגם לעניין כתבתן דברים מאוד דומים.

אכן, משיכה מורכבת גם ממשיכה פנימית ומשיכה חיצונית. אין חולק על כך.

מה שאני אומר זה שאי אפשר לצפות ממישהו שימשך לאישתו אחרי שאחד המרכיבים נעלם לטעמו.

זה עניין של טעם לכל דבר ועניין. כמו שוקולד. יש כאלה שאוהבים ויש שלא. אי אפשר לשכנע את מי שלא אוהב שוקולד לאהוב שוקולד.

שניי אלה הם יצרים, גם המשיכה המינית וגם השוקולד.

לכן, כשאחד הגורמים נעלם וזה לא משנה אם המשיכה היא פנימית או חיצונית, גם אם לדוגמא פתאום האישיות של האישה פחות מושכת את הבעל אז הוא פיזית לא נמשך, מה לעשות.

זה גורם אצל הגבר ממש בעיה לקיים יחסים פיזיים כשאיןמשיכה, בין אם היא פנימית ובין אם היא חיצונית.

לא אמרתי שאישה אחרי כל הבוג'ראס של החיים צריכה עוד לעשות כושר. ברור שלא, היא מותשת. לכן כתבתי לו לפותח שיפנה זמן לאישתו כדי שלא תהיה מותשת לעשות כושר.
לא נאיבי. אמיתי לגמריד.

אם "משיכה" היא חומרית ויצרית, אז צריך לשים אותה על מקומה הנכון.

 

מי שבראש וראשונה לא תהיה אצלם אהבה נפשית, אישיותית, שהצד הפיזי נותן לה ביטוי ולא "במקומה", אז זה עלול לדעוך אצלם גם אם ה"נתונים" יישארו אותו דבר - ובוודאי שאהבה אמיתית, שזה גדול ועמוק וערכי הרבה מכל "משיכה", לא תהיה להם. כי ההתמקדות בחיפוש התחושה החזקה החיצונית, לא תיתן לדבר העדין הזה, שצורך זמן ועומק - להתפתח.

 

ו"מימוש אהבה" לא יבוא בלי אהבה. ובכלל, לא צריך לעשות מכל דבר יצרי "מימוש אהבה". לפעמים זה נכון - ולפעמים לא, אלא משהו שהוא מותר בתוך מציאות הנישואין. לא כל דבר צריך להציג כאילו הוא כבר באידיאל.

 

לא סותר "לטפח את הגוף". תלוי ממה זה בא, ומה באמת העיקר בעיני האנשים.

משיכה היא לא דבר רוחנישוקולד פרה.

 

אתה אוהב מישהו עם מידות טובות, אתה מעריך אותו, אתה לומד ממנו.

 

אתה לא נמשך אליו. אתה נמשך אל מישהו שמוצא חן בעיניך- וכן, הרבה מזה זה חיצוני. אם לבעלי יהיה ריקבון בשיניים והן יהיו אכולות- יהיה לי קשה להתקרב. ויש אנשים שמאוד רגישים לשומן. כן. מה לעשות. לכפות עליהם התעלמות? להכריח אותם להתקרב כשהם נגעלים?

 

יש פה בעיה אמתית שאי אפשר לגלגל אותה אליו בחזרה.

 

מה עוזר לתת על הראש? כאילו שעכשיו הוא יימשך כי זה יותר מוסרי ואצילי.

בדיוק ... ויש כאלה שלוקחים את זה אישייואב גל
כל הסיפור תקף לשני הצדדים
ואפחד לא מצפה מאשה שרק ילדה להיות ספורטאית
הצפייה היא רק שבסופו של יום לא תיהיה הזנחה
ובדיוק כמו שבחורה לא רוצה גבר מוזנח כנל להפך
זה דבר הגיוני
זה אינו קשור לנושא.ד.

הנקודה היא הפרופורציה שעושים מהמשיכה החיצונית (ואני לא מסכים גם עם הביטוי שהפך ל"שטנאץ". יש גם "משיכת הלב". כך אמר הרבי מלובאוויטש למישהו ששאל אותו על שידוך, שזה רק הוא יכול להחליט, לפי "משיכת הלב" להצעה).

 

בוודאי שחשוב שלא תהיה דחיה גם מבחינה חיצונית. 

אבל במה מתמקדים, משפיע מאד. התמקדות בטוב, חיבת הטוב, אשתו, גורמת לשינוי ]רופורציות (לא בגוף שלה - בהרגשה שלו.. אח"כ זה גם יוכל להועיל גם לנכונות שלה).

 

לפי מה שהוא כתב במקרה הספציפי הזה - אני באמת חושב שהדברים יוכלו לעזור לו "להשתחרר" קצת, גם  בהרגשה, מהצד הזה - ולבנות רגש אמיתי יותר. וכנ"ל - גם יעזרו יותר לנכונות שלה בהמשך, כנראה.

 

ככלל, גבר שמאד שם דגש על הצד הזה, ומרבה "להסתכל על אחרות", זה מפריע לאפשרות שלו לאהוב את אשתו. אז יש "עצירה", אח"כ התמקדות ביקר, שזו לא רק "דרשה", אלא גם דבר לגמרי מורגש, אח"כ אפשרות גם לפעול בתחום הזה, במקום המתאים לו.

 

ואני לא ראיתי בדבריו משהו כמו מה שציינת. לדעתי זו לא אותה מציאות.

כולנו אנושיים,שוקולד פרה.

 

ונישואים הם לא מעבדה סטרילית.

 

אתה יכול לאהוב מאוד את אשתך, לחבב אותה ולייקר אותה,

אבל כשזה מגיע לפסים של גוף,

אתה לא מסוגל להתגבר על הרתיעה.

 

ואמירות כגון "אתה שטחי=אתה מתמקד בחיצוני"

סתם גורמות לך להרגיש זבל.

 

נישואים זה לא המקום להגיד לאשתך\לבעלך "מפריע לך איך שאני נראית?- זבש"ך!"

זה המקום להבין ברצינות שיש פה בעיה. שכדי להביא ילדים לעולם צריך גם את הצד החזותי. להינות מקרבה ברמה הכי בסיסית. ברמה של "אני אוהב את איך שאת נראית". אם הוא לא אוהב את איך שהיא נראית גם החיבור נפגם.

 

לדרוש ממנו להסתכל עליה ב"מופשטות" של מלאך זה קצת לא ריאלי וגם לא נותן מענה לבעיה.

זה לא כל כך קיצוני כמו שאת מתארתלעניין0
אף אחד לא כתב שצריך להיות מנותק
או לא להתחשב כלל במשיכה
או להמשך גם אם היא 200 קילו, מוזנחת, לא מתקלחת ויש לה כינים כמו שנתת דוגמא.
לא.

אבל אם התחתנת כשהיתה משיכה
תסתגל לשינויים של החיים.
ההתמקדות בחיצוניות הופכת כל שינוי לדרסטי.
לחוסר משיכה מוחלט.
לחוסר יכולת לשמוח באשתך ולשמח אותה
לביקורתיות ושיפוטיות
וכל זה למה?
כי לפני החתונה היא היתה יפה מאוד (מעל הממוצע) רזה ומחוטבת
ועכשיו אחרי לידה, כבר פחות.
פחות.
לא תיאר כאן אישה שפתאום צריכה ניתוח שרוול. או הזנחה קיצונית.
תיאר אישה שטוב לה עם הגוף שלה.
כנראה זה ממש ממש שינוי מינורי.
כי אני מאמינה שאישה שתעבור שינוי חריף במראה, לא תזרום עם זה ככה בקלות.

וזה העניין
וזה מה שמנסים לומר פה
הכל ------- פרופורציות!!!
להתפס לכמה קילו אחרי לידה ובגלל זה לא להיות מסוגל להתקרב לאשתך
ושזה יאיים על כל הזוגיות ("הדבר האחרון שמפריע לי כדי לחזור לשגרה")
זה לא בריא
זה אפילו לא משהו נפוץ, זה חריג
אפשר להתבצר ולהגיד "יאללה יאללה כולכם מתייפייפים ואין מה לעשות"
זכותך.
בחירה חופשית.
מי שינזק זה רק אתה והזוגיות שלך.
אני לא אשלם שום מחיר על ההתבצרות ברף הגבוה והשטחי של היופי בחיים שלך...
אבל תדע שיש לה לעשות.
להכיר בבעיה זה חצי פתרון.
בוא תשמע מה כותבים לך פה, איך ללמוד להתמקד באישיות, להימשך לאישיות (בטח ובטח ובטח שנמשכים לאישיות!!!) לפתח עין טובה, עין מרחמת, עין מקבלת, עין זורמת, עין שמכבדת את מה שהגוף של אשתך עבר.
להתמקד באשתך ובאהבה הפנימית אליה.
ואם תהיה במקום הזה, מצטרפת לדן - אולי יהיה מקום לבקש ללכת לזומבה.
אבל היא חייבת להרגיש שזה בא מאהבה
שהאהבה שלך לא תלויה במראה שלה
שזה רק נועד לשפר ולהעצים צד פיזי, אבל המהות והעיקר לא ניזוקים מכמה קילו




כל הזמן נזכרת בחברה שלי, בחורה ממש יפה שכל הדאגה שלה בדייטים היתה שיוצאים איתה בגלל היופי ויתחתנו איתה מהסיבות הלא נכונות.
אמרה לי פעם כמה היא מקנאת בי, שאני ממוצעת, ואני יכולה לדעת בוודאות שלמראה לא היה מקום מסנוור או עיקרי בהחלטה.
ומהצד השני, לבעלי יש חבר עם סטנדרט גבוה מדי ליופי. בעלי רצה להציע לו חברה שלי, ואני לא הסכמתי.
וזה בדיוק מה שאמרתי לו.
עכשיו היא מושלמת. עוד 5 שנים וכמה ילדים וכמה לחצים, גם לה יהיו קמטים וסימני מתיחה. לא רוצה שתתחתן עם מישהו שלא התגבר על הדרישות הלא אמיתיות שלו. בסוף זה יצא החוצה.
עצוב.
לא רואה במה שכתבת,ד.

תגובה על מה שאני כתבתי. 

 

ואכן אני חושב שצריך פרופורציות, וגם שאת מערבבת בין דברים שאצל נשים ואצל גברים.

לדעתידי שרוט
אתה צריך לגרום לה לכך שיהיה לה *זמן* לעשות את זה. בהרבה מקרים האישה פשוט מותשת בסוף היום מטיפול בילד, בבית, עבודה וכו' כי הגבר חוזר מאוחר נגיד.

תעשה את זה ככה שתקח על עצמך חלק משמעותי מהמטלות שאישתך מטפלת בהם בדוטף וככה היא תהיה פחות מותשת.
לא בטוחאישה ואמא

יכולה לומר אצלי

אחרי כל לידה, חודש וחצי אח"כ הלכתי לכושר וירדתי במשקל וחזרתי לעצמי

בלידה האחרונה נשבר לי.

כל הזמן שאלתי את עצמי בשביל מה? בשביל שאחרי הלידה הבאה עוד פעם?

כבר עדיף להישאר שמנים וזהו. נמאס לי לעבוד קשה.

לבעלי זה הפריע ואני הייתי מודעת לזה ועדיין לא היה לי כח לחשוב אפילו על דיאטה והתעמלות.

לא היה אכפת לי וזהו.

מבחינת זמן ללכת לא היתה לי שום בעיה. זה היה סוג של יאוש ותסכול. נמאס לי להיות אקורדיון.

 

לקח לי הרבה זמן לצאת מזה ולהתחיל להשקיע בעצמי ולחזור להתעמל 

ותודה לאל שהיום אני במקום אחר

אבל מצליחה לגמרי להבין את אלו שנשבר להן מכל ההתעסקות הזאת עם הגוף 

אני מסכים איתךדי שרוט
את צודקת שכל ההתעסקות הזאת היא מתישה.

אבל בסופו של דבר זה גם חלק מהשקפת עולם. כי למשל על אותו משקל אנשים אומרים "אין לי כוח להביא יותר מילד שתיים לעולם. נשבר לי וכו". ואת למשל לא תגידי דבר כזה אני מניח. את פשוט אוהבת ילדים והרבה נכון?

אז אותו דבר בכיוון ההפוך, יש כאלה שיתמידו בכושר כל החיים ויש שימאס להם מהר מאוד.

הכל שאלה של מוטיבציה.

בנוסף, אני לגמרי מבין את אותם אנשים שאין להם כוח להיות בכושר כל הזמן (וזה לא שאני איזה דוגמן על כן? בואי), אבל צריך לקחת בחשבון שלחוסר כושר הזה יש מחיר. בבוף יהיה קשה לגבר או לאישה לקיים מגע אינטימי כשהוא או היא לא נמשכים לפרטנר.
לא חושבת שזו השוואה נכונהאישה ואמא

כי המצב הזה של לחזור להיות רזה 

ועד שהגעתי ליעד- שוב הריון

ושוב להשמין

ושוב לעבוד קשה כדי לחזור למשקל התקין

ואז שוב הריון

זה גלגל מאד מתיש

 

זה לא סתם קושי שנמאס

 

זה יותר כמו ילד שבונה מקפלה וכל הזמן מתפרק לו

בשלב מסויים הוא יעזוב את המשחק

 

 

ובעל שבאמת אוהב את אשתו

ולא את עצמו

יימשך לאשתו גם אם היא לא תהיה דוגמנית המאה

 

 

פה נכנסת השיפוטיותלעניין0
תנסה רגע להכנס לראש של אישה
זה לא כמו גבר שעושה כושר.
הגוף אותו גוף פלוס מינוס, וצריך לשמור על איזון
אצל אישה זה לא ככה
הגוף לא אותו גוף
כל כמה שנים יש שינוי דרסטי
דברים נדפקים. מכל לידה יוצאים עם מתנות
לחץ דם
בלוטת תריס
סכרת
אסטמה
אוסטופרוזיס
ברזל והמוגלובין
רצפת אגן כמובן
וצריך אחרי כל לידה איזה שנה שנתיים להתאושש ולהשתקם עוד במובנים הכי בסיסיים
חולים הרבה יותר
חלשים
לא מצליחים לתפקד כמו קודם
עייפים הרבה יותר
עכשיו תבקש מהמקום הזה, להוסיף כושר כי "תביני אחרת לא ימשכו אחרייך" שזה אגב אחלה מוטיבציה, ממש דרבון חיובי לעבודה. (אני צינית)

ולך, אני שואלת כל גבר,
אין מקומות בחיים שאתה מעדיף להרפות ולוותר ואולי גם להתעצל, כי זה סזיפי וקשה?
בטח שיש
הנה למשל,
אתה מודע לכך שיש לך בעיה
אתה מצהיר שרף הציפיות של העיניים שלך הוא גבוה
אבל במקום לעבוד על זה אתה אומר "ככה אני" "אני לא מלאך"
* שהיא תשתנה *

סבבה והכל,
אבל לומר שהיא עצלנית ולא מוצלחת,
את זה גם אפשר להגיד עליך.

(לא מדברת למישהו ספציפי, אבל כן מתארת את המצב)
אוי ואבוידי שרוט

לא אמרתי על מישהי כזאת שהיא עצלנית ולא מוצלחת. אני בכלל לא בנאדם כזה.

 

אני שוב חוזר ואומר, הכל, אבל הכל לגיטימי בנושא. זה לגיטימי לחלוטין אישה שאין לה כוח לעשות כושר. אפחד לא אומר עליה שהיא עצלנית. אומרים שזו עצלות. זה דברים שונים לחלוטין.

 לכל אחד יש את הקטע העצלותי שלו.

 

גילוי נאות - אני לא דוגמן ולא חתיך הורס. באמת שלא. וכבר שנה שאני מבטיח שאחזור לכושר ולא חוזר. למה? כי אני מתעצל.

 

וגם בשרשור הראשון שלי בפורום (לא יודע אם ראית) כתבתי שאני רוצה להפסיק עם זה ובינתיים זה לא הכי קורה.

 

אבל בסוף בסוף בסוף, החיים הם שורה תחתונה. מי שזונח את עצמו או את עצמה שלא יצפה שהפרטנר ימשך אל השני/ה. כי מדובר פה על יצר ביולוגי ממש. זה משהו מוחשי, איך שלא תסתכלי על זה.

הרבה בנות אני מכירה,שוקולד פרה.

שנראות מהמם גם אחרי 4-5 לידות. אז כנראה שזה הרבה גנטיקה ואולי גם רצון לשמור על רף גבוה בענייני יופי.

 

אני חושבת שאין לך מה להאשים את עצמך. זה טבעי ולכולנו קשה אם בן הזוג מחפף במשהו שעלול לפגוע במשיכה. אצלי זה למשל בהגיינת הפה- זה ממש קריטי אצלי. אצלך זה בענייני משקל. נכון שזה נושא רגיש אצל נשים, אבל זאת בעיה אמתית ולא נפתור אותה אם נטמון את הראש בחול.

 

לדעתי, כמו שאמר "שרוט" אתה צריך לאפשר לה את הזמן לעשות ספורט. הבעיה היא שמתוך הדברים נראה שספורט לא ממש מדבר אליה ועם הזמן הפנוי היא תעדיף לעשות דברים אחרים.

 

המצב הוא שהפתרון הוא לא במיידי ועליך להיות בעל אורך רוח. עליך בד בבד לשדר לה שאתה מקבל אותה ואוהב אותה בלי קשר למימדי גופה (אם תשדר לחץ היא תפתח אנטי), וגם מתגעגע לאיך שזה היה קודם.. זה מאוד עדין כי המגננה בקשר לגוף פועלת ישר: "תאהב אותי כמו שאני", "אתה סתם שטחי", "תתעלה על היצר" וכו'. לכן אתה צריך להיות חכם ולהיזהר שלא לפגוע בה (זה קודם כל!), ואח"כ לבטא בצורה עדינה את מה שמפריע לך.

 

ת'כלס זה נורא מורכב ועדין. אולי כדאי להתייעץ עם גבר שעבר חוויה דומה.

 

לא להסתכל על נשים אחרותאמא ל6 מקסימים
ולפחות לא להתעמק בהן ובגופן.
ייתכן שצריך למצוא גם דרך לעודד אותה לעשות משהו, אבל לעולם לא בגלל שאשה אחרת נראית טוב!
כשאתה תהיה כמו הבעל של השניה, תוכל לצפות שאשתך תהיה כמוה! (אין בכוונתי לומר שאתה בעל טוב יותר או פחות מהשני, אלא לומר שאין מקום להשוואת)
בעיה ...ישמח משה
אני חושבת שיש פה כמה ענייניםניקיתוש
ראשית אתה אומר אחרי לידה.
בהמשך אתה מזכיר שאפילו אחרי לידה זה לא היה כך.
וחוץ מזה היא לא משקיעה כלל וזה לא מזיז לה, מה שנראה לי תמוה. רוב הנשים אכפת להן איך הם נראות, בעיקר בעיני בעליהן!
לי זה נשמע סוג של דיכאון מסויים
אז נראה לי דבר ראשון, כמה זמן עבר מהלידה האחרונה?
האם בקשתך הגיונית?
האם יש לה את הזמן והפניות ללכת לחוגים?
אוכל בריא ומרזה בהישג יד?
ולגבי נשים אחרות, זה לא ככה.
לא כולן הולכות ולא כולן מרזות ולא כולן... על זו הדרך.
ויש להן מגרעות אחרות בטוח.
אז נראה לי צריך לעשות סדר בעוד עניינים חוץ מהשומנים.
וגם אפשר להתלבש יפה ומושך גם בזמנים ה"מלאים"
תעודד, תחמיא המון.
בהלצחה!
התחיל אחרי הלידה .. והחמיר הרבה הרבה אחרי הלידהגם שואל

אז כן ברור לי שזה קשור למצב הנפשי שהיא הייתה בו, 

אבל עכשיו היא יותר טוב ואני הייתי שמח אם היא הייתה משקיעה בזוגיות שלנו ממקום של השקעה בעצמה. 

זה היה הכי משמח אותי בעולם.

 

טוב שפתחתרק אמונה


נכון, הבעיה בעיקר אצלך..ד.

אל תסתכל על נשים אחרות, לאן "כל הנשים בישוב הולכות" ואיך הן "חוזרות לעצמן".

 

גם אשה שנראית הכי טוב, זה לא יחזיק הרבה מבחינת היחס, אם זה המבט.

 

תתמקד בטוב שבה, באישיות שלה. ממש תתמקד. זה קצת "תיקון" לפרופורציות שהיו לך כנראה טרם נישואין.

 

 

אחרי שתרגיש שיש  לך אשה ממש נחמדה - אז אם עוד יהיה לך חשוב, תוכל להגיד לה בעדינות מה היה משמח אותך אם "טיפה יותר" היתה משתדלת, אחרי הבהרה שגם בלי זה, היא הכי טובה לך וזה רק "בונוס".. זה לגיטימי, ויש להניח שהיא גם יותר תרצה לעשות אז משהו בענין.

 

זו ענ"ד.

 

בהצלחה.

היא כבר ממזמן מזמן לא אחרי לידה...גם שואל

אני משער שזה התחיל משם, אבל הכותרת שלי משכה את רוב תשומת הלב לאחרי לידה

וברור לי שאחרי לידה המצב ככה , ואז לא הייתי בשום ביקורת את תסכול

 

התסכול שלי הוא על המצב הנוכחי בו יש לה התנגדויות וזלזל בנושא הגיינה ואסתטיקה 

לעלות במשקל מתוך הזנחה ולא לרצות לעשות כושר , בלי סיבה ממשית, בעיקר עצלנות האמת...

 

מעבר לזה יש את נושא ההגיינה שהיא לוקה בחסר, השילוב של שניהם גורמים לי שחיקה עוד ועוד..

לזה כמובן יש לצרף את התקופה הקשה שעברנו אחרי הלידה שבה היינו רחוקים והיא הייתה ירודה נפשית. 

 

אני פשוט רואה שהנשים הבריאות המוצלחות אצלנו ביישוב כן מקפידות על זה וכן , אני מקנא... 

זה באמת חבל...ד.

אבל, האם חשבת אולי הזלזול הנוכחי בנושאם שהזכרת, שברור שראוי שאשה תשים לב אליהם - 

 

הוא בעצם "שאריות" של התקופה שהיתה ירודה נפשית?

 

 

אולי היא עדיין לא במצב רוח טוב דיו, וזה בעצם ביטוי לכך, סוג של "זריקוּת"?

 

כדאי, אם זה כך, שהיא תלך לרופאה, תעמוד על מצבה הנפשי העכשווי, אולי תציע דברים לחיזוק השמחה הנפשית (לפעמים אפילו ויטמינים מסויימים במינון "חזק"). מתוך כך - סביר שתהיה ל היותר מוטיוויה לשמוע על חזרה ל"מראה היפה".

 

וגם - חלק מהיכולת לשמוח, נובע מזה שתשמח אותה. אז כדאי להתאמץ בינתיים "לדלג" ככל האפשר על התחושות, ממש לא להסתכל מה קורה עם אחרות - בהבנה שזה לא "יאוש" אלא פעולה: כמה שהיא יותר מהר תהיה שמחה ורגועה, כך יותר סיכוי שתחזור להקפיד על המראה וכו'.

 

בהצלחה.

לפחות אצלה זה נתון לשינויאמא של אלה
יום אחד היא תעשה דיאטה ותחזור לעצמה ! ומה לגבי האופי הנוראי שלך?? האם זה נתון לשינוי???? ומספיק להסתכל על נשות הישוב !!!!!!!!!!!!!!!!!!
זה לא "אופי נוראי". זה כבר מוגזם.ד.

הסביר את הקושי.

גברים שמסתכלים על נשים בישוב ומקנאיםאמא של אלה
יש להם אופי נוראי!!
תראי,ד.

גם אני הערתי על הנקודה - ובעיקר כי אני חושב שזה גם מפריע לעצם הענין, ליכולת לבנות עין טובה פנימית, שתשפיע גם - בפרופורציה - על המוטיווציה שלה לצד הזה.

 

אבל, לפי מה שהסביר, זה לא בהכרח שזה מה שהוא עושה, הולך ו"מסתכל". רואה אגב הילוכו ושהייתו, ובהיות שהוא מרגיש שזה לא שאשתו סתם "לא נראית טוב", אלא שלא איכפת לה מזה, מזניחה את עצמה, ואצלו זה בעל משמעות - אז מכאיב לו עוד יותר כשרואה שזו לא הנורמה.

 

על כן, זה לא "אופי נוראי". זה קושי. 

אבל נכון, שהדרך לטפל בקושי, עוברת דווקא דרך התשדלות להתנזר מכל דבר כזה. דווקא כך, אפשר להתרכז יותר באישיות. לשמח ולתת. ודווקא כך, שי סיכוי שלא תהיה כל סיבה "לקנא, באחרים.

בדיוק ככה. אני ממש לא מבקש לבדוק אלא כדרך אגב.. ממש.גם שואל

הפכתן אותי לאיזה גבר שרק מסתכל על נשים אחרות

והמציאות אחרת, אני מתרחק ממגע כלשהו מנשים נשואות, וממש לא אוהב קלות ראש איתן , 

וכן , אגב יוצא לי להשוות מתוך קנאה וצער 

 

 

הצער מובן,ד.

אבל באמת, בהיות שהיא לא ככה באופן יסודי - 

 

תגיד לעצמך שכעת אתה "עובד על זה"... מתוך הבנה שכנראה היא לא השתחררה לגמרי ממצב הרוח שהיה לה, ולכן אין דעתה פנויה לטיפוח עצמה.

 

ואז - במקום להרגיש "נפעל" מהמצב, תרגיש שאתה פועל לשנותו.

 

תקצוב לעצמך זמן, נניח כשלושה חודשיםף שבוא אתה משקיע בלגרום לאשתך להיות שמחה כדי ש(גם) תחזור להיות איכפתית מעצמה ולטפח גם את המראה.

 

בזמן הזה, תשתדל לשמח אותה, להתמקד במה שטוב באישיות, להציע ללכת לבדיקות רפואיות אם יש צורך (חסר בויטמינים וכד'). תשתדל גם ממש להסיח את הדעת מכל צער של קנאה שאפשר להבין.

תגיד לעצמך, אני עובד על זה, כך זה חלק מהעבודה...

 

אם זה יתחיל להזיז משהו, היא תהיה יותר מעודדת, תוכל לומר לה: אני מציב לנו אתגר - שתרגישי טוב, שמחה, כך שתתחילי שוב לטפח את עצמך, כמו שהיית רגילה. זה גם יהיה סימפטום לדבר העיקרי - שאת במצב רוח יותר טוב, מאוששת, וגם תיראי עוד יותר יפה, כמו שאת באמת.

בצורה כזו, יש להניח שכאשר תהיה לה כבר טיפה מוטיווציה, זה יחמיא לה, ויעודד לעשות משהו בכיוון.

 

הצלחה רבה.

אין מה להשוות, כי גם אצלן-נביעה
אם היית רואה אותן מקרוב-
היית רואה:
קצ'קונים במקומות הזויים
צלקות בבטן אחרי לידה
אולי גם מלא שיערות בכל מני מקומות
כי מרחוק- ועם בגדים-.לא רואים את מה שמקרוב- אתה רואה אצל אישתך בלבד..
אגב,
לכן ביחסים מחשיכים- כי מקרוב אפשר לראות את כל הפגמים- שיש אצל כווווולן,
(כולל דוגמניות,שחקניות וכו)
ובדמיון, ומרחוק- הכל מושלם......ויש מקום לדמיון.....
אישתך היא אישה ככל הנשים,
הפרסומות, התקשורת, הסרטים- מקאות שקר אחד גדול.
נשים דעירות, מחוצ' קנות, מנומשות, בעצם... כמוכם, הגברים...
אבל במינון יותר קטן..
וצריכות להשקיע פי מאה להראות יפות כמו וכמו וכמו.. אם זה בהורדת שיערות(זה מתיש חביבי, וזה בכל הגוף, וזהכ-ל אישה, וזה כל שבועיים/חודש..)
אם בקרמים
אם באיפןר
בציפורניים
בכפותרגליים-
סיוט.
ואם לרגע האישה נרגעת ולא מתעסקת בזה-
תוך יום היא ניראית נורא. קרי- רגיל.עם קצת שפם,וגבות לא מסודרות,עם חזה נופל(במחילה, אחרי לידות והנקה- זה מה יש. אתהשכנות שלך אתה רואה עם חזיות ואין לךמושג איך זה נראה בלי. גרוע. כי אנחנו בני אדם. ולא דוגמניות שכל היום מתעסקות רק בטיפוח הגוף.
בשהיל זה תקנה לאישתך בגדים יפים סקבים שמכסים(!#) איזורים פחות נאים(בטן למשל), ומראים מה שכן יפה. ולכל אישה יש חלקים יותר ופחות. ובחושך עם נר, ואל תבדוק את הגוף שלה בכל מקום.
אין אף אחת דיפה בכל הגוף.
כל אחת זוכה בדברים יותר ופחות.
תהיו חכמים..
אלה החיים..
ואין טפס-
תשמור עיניים..
זה יציל אותך
מממגם שואל

את צודקת באופן כללי, ובלי קשר למה שרשמתי אני עובד על זה 

 

אשתי לצערי הרב דווקא פחות אוהבת (בבית ) לכסות את עצמה ומרגישה בנוח עם גופה ולחשוף אותו בפני, בטח את הבטן שלה. 

לקח לה זמן להסכים על צניעות בבית שלנו, גם שזה רק לידי, כי באמת זה יצר אצלי הרגשה לא נעימה, וגם מעורר מינית גם כשזה לא הכיוון וגם כי אני לא חושב שאני צריך להסתכל באור יום על גופה של אשתי ולהיות ער לפגמים שלו וכו. זה לא עושה טוב, אני חסיד של ההסתרות לפי ההלכה ואני עכשיו יותר מתמיד מבין כמה זה חשוב. 

 

 

 

 

הדשא של השכן ירוק יותריליד 82
ואני מרחם על ביתך אלה שיש לה אמא שרק משמיצה ולא מבינה ענייןגם שואל

 

אני מרחם עליה כי  אלה תגדל עם אמא מאוד שיפוטית ולעולם לא תכיל את המורכבות שלה 

אם היא תציג בעיה את ישר תגידי לה שיש לה אופי נוראי ! 

פויה אלה !! ילדה רעה !! את דוחה אותי ! 

 

בהצלחה בחינוך הילדים שלך 

 

את ממש מצטיינת בזה 

 

 

 

 

אלה כבר גדולה היא נשואה+2 ברוך השםאמא של אלה
ילדה מדהימה.. ברוך השם. פעם הבאה תסביר את עצמך יותר בכדי שנבין. כמו שהסברת בתגובתך האחרונה למטה. תקרא שוב את מה שרשמת בהתחלה. זה היה " אישתי אחרי לידה . השמינה. זה דוחה אותי. ואני מקנא בנשות השכונה". לא נשמע רע??
חבל על העצביםדי שרוט
תדע לסנן בין תגובות ענייניות לתגובות מכפישות....
די להגזמות ! אי אפשר לדבר פתוח מבלי לקבל בראש על שיפוטיותגם שואל

אף אחד לא חי בבועה, וזה לא שאני לוטש עיניים מתוך תשוקה חלילה. 

אלא מתוך השוואה.. מה לעשות. 

 

אני לא מתגרה מהן מינית , אם זה מה שאת חושבת.. 

אני פשוט מתבאס שאני רואה את נשות חבריי מטופחות, מתוקתקות, יודע שהם מקפידות על כושר והגיינה. הבית מתוקתק. 

 

טבעי שאקנא... וגם צריך עבודת מידות להכיל את זה. 

 

קשה לי , ואני משתף כאן בשביל לשמוע עיצות ולא לקבל בראש. 

זה לא חכמה .. 

בטח שאת לא מכירה את המקרה באופן אישי ואת כולו.. 

לפעמים זה רק נראה מבחוץToot
יש לי חברות נשואות שנראות "מתוקתקות" מבחוץ וגם כשבאים לבקר הבית חבלז.
אבל תכלס, תעשה ביקור פתע ותראה שזה לא ככה- הבית מבולגן רוב היום עד שהן מאפסות אותו ואת עצמן בסוף היום. לדעתי זה נורמלי
ולפעמיםToot
את עצמן הן מאפסות רק כשיוצאות
יש כאן מגילה(סורי באמת) ובה בתקווה כמה דבריםבא והולך

שחלקם תלויים בה וחלקם תלויים בך..התקדמות אמורה להתרחש כאשר אפילו בצד אחד יהיה שינוי..וסורי אם אני חוזר על דברים לא כזה קראתי תשאר..מקס תתעלם (וסורי2 על האורך)

 

מהצד שלה, שאחרי תקופת הלידה והלגיטמציה שתראה שונה, אחרי אחרי והיא עדיין נראית שונה..ותופסת עלזה גל להמשיך להתרחב. בכיוון הזה כמובן יש לחלק בין שינויים בלתי הפיכים שהלידה גורמת שאין להתלונן עליהם אלא להשלים עם המציאות, שזה טבע האישה שיקרו דברים כאלה, ולחלק לא יקרו דברים כאלה, (ויש שיעשו איפה שניתן ניתוחים על תוצאות "בלתי הפיכות אלו") לבין שינויים לא מוחלטים כמו עלייה במשקל וכו.

והצד שלך שבו אתה שם דגש טבעי-נרכש~ משו על חיצוניות יותר משאר הבנים שגם להם חיצוניות בראש.

 

נראה שלשני הצדדים יש איפה להתקדם, היא-שתרד למשקל סביר/חיצוניות משו, ואתה-וממש שלא ישמע בקטע רע, שהרי כל אחד או "אולי" אחת, עם שכל בקודקוד/יודע מה ההבדל בין גברים(רווקים!/נשואים!) לנשים לגבי יופי חיצוני, יבין שזה טבעי..לא אמרתי מוצדק, אלא טבעי-תשתדל פחות להסתכל על אחרות.

וזו לא אמירה שמכוונת ונכונה רק לך, אלא לרוב הגברים. שכאמור ההלכה לגבי מה מותר לראות או לא לראות אצל בנות אחרות לא משתנה בין רווק לנשוי, משמע שהיא מבינה שגם אם אתה נשוי וגם אם אתה אוהב את אשתך, עדיין שמור על עיניך כי בגדול אתה יותר נדלק ויזואלית מאשר בת. (ואל תקח קשה את 'אמא של אלה' שהגיבה כאן, היא מנותקת מהמציאות, במחילה, שיאירו לה תעניין)

ונכון, לא פשוט ונראה קיצוני בטח בעולם שלנו שמחצינים תגוף מכאן ועד הפרסומת הבאה, שזה יהיה קשה..אבל אשתך כרגע פחות נאה בעיניך (ובעיני רוב הבנים האחרים) ואולי זה יעזור לפתרון..שהרי פחות נאה יחסית לאחרות..כך שצד אחד להתקדמות מבחינתך, השתדל שהיא תהיה האחת היחידה בעולמך בכל הקשר- ראייה, קשר בעבודה/שכנות, שהכל יהיה יותר טכני(שייך תכלס למי שחסר לו יותר רגש עם אשתו, אבל עדיין תלוי) ו*בעיקר* פחות קשר עין איתן..ואפשרי. לא פשוט ולא קל ולא לכל החיים תשאר ככה, אבל עם הזמן, כשהשאיפה היא 'כאילו רק אני והיא קיימים בעולם', -שהיא תחזור יחסית להיות נאה בעיניך כי היא *עדיין* בת. והרי איזה עוד בנות יצא לך לראות חוץ ממנה? היא היחידה..אז אתה תתרגל..ו-תאהב אותה כפי שהיא. (ובדידי הווה עובדא,בהמשך) ולא סתם בת אלא אשתך, ואם הבית, ושלל תכונות שעדיין שרירות וקיימות ואתה אוהב..כך שגם התכונות האלה יוסיפו ויעזרו לגשר עם הזמן על קבלת היופי "היחיד" בעולמך.


ובדידי הווה עובדא..אני הפשוט והרווק כמו הנשוי יש אתגר בלשמור על העיניים ברחוב..ושמתי לב(פשש מי היה מאמין..ההלכה בנושא צדקה;) ) שככל שאני ממשיך להסתכל על בנות (מה הבעיה להסתכל? אני רגיל הרי..זה לא שלא באתי מסביבה חילונית משו.. -'איבר ישבו..') ברחוב או סתם בשיחה לא מרוסנת- כשבסביבתי מדובר על סטודנטיות חילוניות בנות גילי- יותר קשה לי עם רף היופי המושך והרצון להתקרב אליהן וזה..מה עשיתי? פשוט הפסקתי להסתכל בכלל, מכל מי שעוברת מולי ברחוב או בסביבה. וכמובן בצורה לא מרמזת או פוגעת בהן.. וכבר כל זה קורה חצי בטבעיות כבר. וזה נמשך ככה עולה ויורד עד עכשיו ב"ה..
ולמה הזכרתי? בדיוק עניין ההשוואה לאחרות ומקווה שתהיה עצה לך: פעם איזה בחורה חילונייה בת גילי היתה צריכה לבוא אלי לבית כדי לקנות משו, וכאמור תקופה כבר שלא הסתכלתי או זרמתי בשיחה עם בנות שלא קשורות אלי. בסיטואציה כזו כמובן שאסתכל עליה כשמדברים וזה..ומה פתאום קלטתי את עצמי עושה? אשכרה בוחן אותה..עוד בפנים רק..-ואוהב את מה שראיתי! וזה היה שוק, למה? כי אם לפני "ההתנזרות" הייתי רואה, לא הייתי מתייחס אליה כלכך, ולא שאני איזה מי יודע, פשוט הייתי באיזה חברה פעם ובנות זה לא מה שחסר לנו. אבל עכשיו? ואחרי שהשתדלתי לא להסתכל ברמה כזו או אחרת תקופה? פתאום שמתי לב שעומדת לפני בחורה בטווח די קרוב והיא ממש נחמדה חיצונית! ועוד אחרי כמה דקות קלטתי שיש לה גם משו יחודי ביופי שלה.. ולא שהייתה מכוערת ואני הרגע יצאתי מבית כלא, באמת ירד לי הרף..לנורמה טבעית. כשבתקופות אחרות לא הייתי מתרגש מבת נאה שמתחילה איתי כי לא הזיז לי, כך שמצד הניסיון וההיגיון (רק אתה והיא לבד בעולם נגיד), הן הגברים והן הנשים, ככל (מטרת ההלכה בנושאים אלו-) שנשמור את מחשבותינו ועיננו רק במי שקשור אלינו-כך יקל עלינו להתחבר בינינו..גם אם יש קצת שוני מימדי בנו

 

ואיך אולי לגרום לה/גם לה להתקדמות בנושא, הייתי מסביר שישלך בעיה והיא מאוד מפריעה לך, ועליך המלאכה לדעת איך ומה לומר אבל לומר..במידה ולך קשה הנושא להבלגה ונראה שכך. וכן לפעמים צריך להגיד דברים וכן הצד השני יפגע קצת אך זה מינורי לעומת ההשלכות שאם לא יאמר ולא יפגע..לא? 
ולא יודע מי היא ומה היא, אבל שורה תחתונה ולא קשורה אליך ולחיצוניות שלך, שהרי גם בת יכולה להתלונן על בעלה שהוא עב כרס ולמה הוא לא עושה כושר כמו לא מעט חילונים נשואים? -מצבה הוא לא אידיאלי כלכך. עילה להאשמה? ממש לא. יכול להיות שגם לה מפריע אך לא יודעת/עובדת על עצמה פסיכו' שלא מפריע ושאר תירוצים להשאיר תמצב, כי זה מאודד קשה בטח מהמקום שלה לעשות שינוי..וישלי יד ורגל בענייני ספורט וכו,. לכן הייתי מציע, ויעבוד יותר אחרי שתהיה לה הבנה ומודעות למצב- שתעשו ספורט ודיאטה משו ביחד ותתמוך בה כמובן שהרי היא אשתך ואתה עוזר לה ומעודד אותה שלא תפסיק או תישבר וכמובן באיזי ועפ גורם מוסמך.

לכן לא כלכך התחברתי למה שאמרת "זה אגב .. בעיה שלי . אני בעייתי בנושא הזה" -אנשים מתחתנים על סמך דברים מסויימים שירצו שימשיכו בעתיד ברמה כזו או אחרת..מין סטטוס קוו, אז יש רמה דתית שמן הסתם חריגה קיצונית ממנה למי מהצדדים תגרום לשני אי נוחות ואז פנינו לאן כדי לשפר את הרגשת השני שחשובה לנו אעפ שלי בא אחרת, אבל חייבת להיות נכונות והבנה, לדבר החדש מהמצב הישן והמוסכם, ובנושא דידן ישמצב יש כאן הכחשה לגיטימית, מנגנון הגנה מה שנקרא. וחיצוניות, ישלה לה חלק לא קטן בנוסף לרגשי במשיכה אהבה והחיבור שנוצר מכל אלה- זה דבר מאוד חשוב לזוגיות, לקשר הזוגי, ביתו הוא מבצרו הרי, אז איך נפסח על העניין כשהוא קיצוני ולא משו שקורה טבעי עם השנים. לכן כששינוי יחסית קיצוני ו*לא בלתי הפיך* קורה, יש על מה לדון..שהרי על שני הצדדים להיות מודעים ולעבוד ולשמר את הזוגיות האהבה..היא לא צריכה למות אחרי כמה שנים..צריך לפעול כל אחד מצדו, בשבילו ובשביל השני


הכל טוב ויפה רק צריך לראות איך להוריד אתזה לשטח..סיכום דברים- צריך לראות איך לשקף ליידע את הצד השני באמת, ואיך להפעיל אותו להתקדמות בנושא. יש לזה שני דרכים בחינוך: להיות איש צר ואויב, או עמו אנוכי בצרה. ומאחר וזוהי אשתך ולה נפש רכה, אז כמובן שהגישה השנייה..וכן בורב מקרים אחרים. לכן כנס וחקור עם עצמך והיכרותה איך להעביר לה בצורה הכי רכה והכי מאותו סירה את מה שמפריע לך ואיך *שניכם* עוברים תתהליך ביחד ובשמחה.

וזה כאמור נושא רגיש ולא פשוט לגעת בבת בעיקר בנושאים הללו כידוע, לכן תברר על הנושא מקטן ועד לגוגל של אנשים שכתבו על מצב דומה, ואז תראה מה תעשה.. חבישה משו, צריך לכאוב קצת כדי שיהיה יותר טוב אם אא ללא החבישה, ואתה כמובן לא היחיד במערכה..צא וראה, ובהצלחה

 

יופי ואופייליד 82
בואו לא נהייה צבועים

לא מכליל חס ושלום

העולם סובב סביב יופי...
לדוגמא שלטים ענקיים באיילון של בחורות ולא של מוצרים או טבע..

מעבר לכך כמה בחורות אני מכיר שלא מוצאות חתן כי הן לא מספיק יפות או מושכות??

מה הפרמטרים לבחירת בן זוג?

חברים שלי שבישיבה התיכונית חיפשו את היפות ביותר התחתנו בסוף עם המתאימות ביותר וממש לא היפות ביותר...

אשה יפה בעייני בעלה וזה החשוב ביותר

לגבי הריונות וכל שינוי גוף אחר חשוב מאוד לא להשאב לחלומות ופנטזיות ולעבוד על חיזוק הקשר כל הזמן...
רכב לוקחים לטיפול כל 15000 גם הזוגיות מצריכה טיפול שוטף

ונשים יקרות ...

גברים מסתכלים ומשווים במיוחד אחרי החתונה
ראוי לא ראוי זו עובדה...

גבר צריך לדבוק באשתו ולא לפזול

יכול להיות שבמהלך החתונה שלך יהיו נשים יפות יותר ...אז תעזוב את הכלה???

הראש של כולנו חייב להשתנות

אהבה על בסיס אופי ומשיכה ולא ההיפך
לשנות את השיח

וכשיש קשר חזק ואהבה גם הרצון להיראות טוב יהיה...

תשקיע בקשר הנפשי והכל יחזור למקומו
אהבה לא נמדדת במשקל בת הזוג
משהו קטן שצרם לי בתגובתךסמיילי12
ההכללה הגסה של הגברים.
תתפלא, לא כ-ל הגברים מסתכלים ומשווים אחרי החתונה!
אני מכירה כמה כאלה שלא. שמעריצים את האדמה שהאישה שלהם דורכת עליה. בקטע טוב כמובן (לא חלילה התרפסות שלהם מולה).
מכירה גברים שאוהבים את הנשים שלהם ללא תנאי, שבטוחים שהן הכי הכי שבעולם ואף אחת לא משתווה להן.
אה, וחלק מהנשים הנ"ל לא נראות כמו דוגמניות בלשון המעטה. וכמובן לא מוזנחות.

תחפש גם אותם בין חבריך.
בהצלחה.
כתבתי בראשית דברי שלא מכליליליד 82
לא שמתי לב, סליחה.סמיילי12
אהבא והולך
לא הבנתי למה אתה מתייחס בדבריי ומה אתה מחדש..? אם הגבת לי
לפתח הפוסטסמיילי12
עבר עריכה על ידי סמיילי12 בתאריך כ' בחשון תשע"ח 07:48
לגבי היגיינה- אני מסכימה איתך, זה לא פשוט. אולי שווה לשבת ולדבר על זה בטוב טעם ובנעימות. לי בעלי העיר פעם על משהו קטנטן ולא משמעותי בשבילי, אך כשהוא אמר שזה מפריע לו, ואמר את זה בחן ובנחת- לא רק שרצתי לתקן אלא שמחתי לתקן.

לגבי המשקל-אני גם סובלת מעודף משקל ולא רק מאחרי הלידה אלא הרבה הרבה לפניה. עכשיו התחלתי לחזור לעצמי. איך? על ידי תמיכה אין סופית של הבעל שלי. התגייסות שלו במלוא מובן המילה. אם זה לתת לי רעיונות לאוכל בריא או לבשל בעצמו, אם זה לקנות לי את הדברים הטעימים אבל הבריאים, אם זה להקדיש חלק מהמשכורת שלנו לקבוצת תמיכה (המשכורת שלנו קטנטנה כך שזה לא מובן). והכי הכי-לתת לי תחושה שאני הכי יפה ולא משנה המשקל שלי. הוא באמת מאמין בזה! מצד שני, שמח שארזה כי זה גם יותר טוב בשבילי, הן בריאותית והן נפשית.

מה שאני מנסה לומר בעצם- תבוא מגישה אוהבת, לא מגישה שמשדרת לאישתך שהיא לא מושלמת. תגיד לה שאתה אוהב אותה ובעיניך היא הכי הכי. ולאט לאט תכניס כל מיני שינויים טובים הביתה. אל תדגיש שזה בשבילה אלא בשביל הבית. שהבית יתחיל לשמור על הבריאות. אני בטוחה שבלב פנימה היא לא שמחה על השינוי החיצוני שעובר עליה. אבל זה מאד מאד קשה להשתנות, קשה להתחיל להקפיד ולשלוט במה נכנס לפה. בעיקר אחרי שהילדים מגיעים ויש עייפות מטורפת שאתה מנשנש כל הזמן כדי להישאר ער.
היא בע"ה תצליח עם תמיכה נכונה ועם אהבה גדולה שלך אליה.

בהצלחה רבה!
אתה מוכן להסביר לי מה אתה מסתכל על נשים אחרות ??עדן ירושלים
א. יש לך את אישתך רק היא,היא בלבד ולא אף אחת חוץ ממנה צריכות להיות לך
או להסתכל עליהן
או לשים לב לשינוי הגוף שלהן
או בכלל להתייחס אליהן
ב. אתה גבר נשוי- לא למדת שלא משווים אישה לחברתה?
ג. הנשים האלה שאתה מסתכל איך הן הולכות לחוגים וכ'ו- הן בדכ אשת איש (אם הן אחרי לידה...) רק תחשוב מה היה עובר לך בראש אם מישו היה מסתכל על אישתך ועל שהיא נראית פצצה וכולי..
אל תטיפי לי. למה נשים לא מסתכלות על בעלים אחריםגם שואל

ואומרות תראה את הבעל של ההיא.. עוזר לה ואתה לא .. וכו וכו .. 

 

בואי לא ניתמם, אנחנו חיים בעולם שאנשים עושים השוואות

 

האם זה טוב ? לא .. 

אבל מגיל 0 אנחנו בתוך השוואות, התינוק שלי כבר זוחל ושלי כבר אמר אבא..

 

תגובות אלו אין בהם שום עזרה.. 

 

באמת שאין צורך

כן אבל להסתכל על נשים אחרותעדן ירושלים
ועל מבנה הגוף שלהן ?? ולשים לב לכמה הוא מתפתח ???
אחי כדאי דחוף שתכבוש את הראש שלך בין 4 קירות ואישתך...
ואגב אני גבר
בין איש לאשתו.זה לא המקום לזרים ולא להשוואותרק אמונה


בנות ישראל יפות הנהרק אמונה

אם היא מצאה חן בעיניך בעבר-אז זה כבר מקפצה.

 

הייתי ממליצה לך להראות לה דוגמא אישית ולטפח את עצמך וללכת לכושר

ובלי ללחוץ עליה.תהנה מהיופי שלך.

 

היא תחזור לעצמה לאט לאט

ומוסיפה.יופי זה לא גוף.זה משהו רוחנירק אמונה

זה שמחה זה חיוך זה חיוניות

זה כנראה מה שראית אצל הנשים שם

מקווה שעם סבלנות אשתך

תחזור לזה

מוסיפהלעניין0
חיוך וחיוניות ושמחת חיים אצל אישה
קשור קשר הדוק, הדוק, הדוק,
לאיך שבעלה מתייחס אליה
לחיבה שלו כלפיה
להערכה שלו.

אישה שמחה היא אישה שיש לה מערכת זוגית טובה ומספקת.
זה כמעט חד משמעי.
אישה יכולה להיות עשירה, עם כמה ילדים שהיא רוצה, עם עבודה מצויינת, עם הצלחה וברכה בכל מעשה ידיה,עם כשרונות והערכה מכל העולם ואשתו.
אבל אם בעלה יתרחק ממנה היא תהיה בדכאון. דכאון אמיתי.
מסכימה.רק הבעיה בזהרק אמונה

שמי יהיה הראשון שיעשה את זה?

 

הוא צריך שהיא תהיה יפה עבורו

והיא שיהיה חזק עבורה

מי יהיה זה שיתן בלי תנאי

(נשמע שפה הענין שהוא מחכה שהיא תשכנע אותו שהיא חזרה לעצמה

תהיה יפה בכושר עם שמחה וחשק וחיזור

והיא לא יכולה לעשות זאת ללא ביטחון ואימון בו)

 

אין ברירה, לפי הנתונים,ד.

הוא כנראה צריך להיות ה"ראשון".

 

זה נשמע שהאשה הזו עדיין סוחבת את שרידי מצב הרוח שתיאר שהיה לה אחרי הלידה.

 

בשביל לצאת מזה, צריכה יחס טוב ומעודד.

 

תהיה שמחה - יהיה איכפת לה גם מהמראה, כנראה.

יש כאן מילכודרק אמונה
מי שרוצה לשמור על הזוגיות שלו.לעניין0
יהיה הראשון ולא יעשה חשבון.
צריך כח וענווה לזהרק אמונה


משמע שחובת הבעל להיות בשמחהנשוי שמח
ברמב"ם איפה שכותב על החובות של הבעל והאישה.. הוא כותב 'ולא יהיה עצב'. לאישה הוא לא כותב כך.. משמע שזה חובת הבעל ולא האישה..
אכן כמו שאמרת90210

באמת יש לך בעיה.

 

יש פה שני היבטים:

 

הראשון, ההתמודדות שלך עם עצמך. העבודה העצמית שלך. נראה שרק אתה תדע הכי טוב כיצד להתמודד במישור זה וכל הטרוניות שמופנות כלפיך לא יסייעו למצב להשתנות. רק עבודה עצמית שלך, כפי שאתה תמצא לנכון בהתאם לאישיותך (וכן, בוודאי שבנוסף, אולי בעיקר, הרבה תפילות יהיו רלוונטיות).

 

השני, ההתמודדות מולה. לא נכון "לטאטא" דברים מתחת השולחן. היא התחתנה אתך, כפי שאתה, ואם משו מהותי מפריע צריך, אולי חובה, לשתף. לא בביקורת, לא בהעלבה, אלא בכבוד, בהערכה, מתוך מקום משותף שאתם יחד וצריכים להתקרב זה לזו. לך יש את העבודה שלך, אך גם לה, אחרי הרבה כבוד, יש עבודה מסוימת.

 

אם תדע לפנות אל ליבה ברגע של קרבה ואהבה, ממקום של ענווה, המכיר בחסרונך, אך גם בצרכיך ובמקום שלך בסיפור, ותפנה לא "ברמז", אלא יותר מכך, בטוחני שהיא לא תשיב את פניך ריקם.

 

מקווה שעזרתי, בהצלחה!

תגובה ממש יפהשוקולד פרה.


אהבתי את הסיפא של תגובתך ! ישר כוח ,גם שואל


תודה לכם!90210


גם גברים משתנים מאד אבל מקבלים התייחסות אחרתמעין אמונה
מתקרחים... משמינים... לא מקפידים על היגיינת פה.. לא מקפידים על לבוש.. ועוד
בעיניי זו תופעה הרבה יותר נפוצה מאשר השתנות של נשים.
אבל אני לא מכירה שום אישה שזה יגרום לה להסתכל על גברים אחרים ביישוב...
רוב הנשים מפגינות רגישות
יודעות להסתכל פנימה אל הנפש ולהתייחס לדברים האמיתיים של האדם. רבדים עמוקים יותר.
להבדיל בין עיקר לטפל
זה מעניין..
זה מצב לא תקין בהחלטדי שרוט

גם גברים צריכים לטפח את עצמם.

 

אין פה סתירה. ואם אישה לא תמשך לבעלה בגלל הדברים האלה זה לגיטימי בעיני. אישה לא עשויה מקיר.

תגובהמעין אמונה
מה לא תקין? שגבר מתקרח?
אני קוראת לבחורות הרווקות לשים לב היטב לעניין הזה ולא להתפתות לבחורים שטחיים.. גם אם אתן יפהפיות עכשיו שימו לב שהבחור מעוניין באישיות שלכן ולא בעיקר ביופי החיצוני והחולף...
Right....די שרוט
אדגיש את דברייגם שואל

אני מאוד מקפיד על ניקיון, הגיינה ,ריח פה, סדר, מקלחות כושר, שמור ומקבל על זה מחמאות 

 

אשתי במהותה באמת יפה, והתחתנתי איתה מתוך אהבה גדולה ומתוך משיכה חזקה אבל עברנו תקופה קשה מאוד אחרי לידה של ריחוק בגלל מצב לא פשוט שהיא הייתה, ובמשך תקופה ארוכה היינו רחוקים ונדחיתי והיא הייתה ב 0 תפקוד ואני תיפקדתי במקומה וגם חטפתי על הראש עשרות פעמים על לא עוול בכפי. 

אשתי ברוך ה' מרגישה יותר טוב

 אבל.. בסופו של דבר הזמן עשה את שלו , ואני צריך להתאמץ לחזור כדי לרצות להיות בקרבה איתה, אחרי שפשוט איבדתי תקווה שזה יחזור והייתי ממש מבואס מזה. וכל היום הייתי לחוץ כי היא הייתה היסטרית ולחוצה ובמצב לא משהו.

 

עכשיו שאני מנסה לחזור , היא מזניחה את עצמה... כאילו איבדה מודעות לנושא 

יכולה לא להתקלח שבוע. לא מקפידה על הגיינת הפה, לא איכפת לה לבוא אלי לרצות במגע כשהיא אכלה עכשיו עמבה... והעלתה במשקל ללא קשר ללידה, וממשיכה לעלות, וכשאני מציע כושר. היא נגד, היא אומרת שהיא לא תעשה ! נקודה ! .שזה מה שמתסכל אותי .אם הייתה נכונות מצידה הייתי יותר רגוע, אבל מרגיש לי שהיא מפספסת. כי כשמשהו בי מפריע לה (והיו כמה כאלו ) היא מיד אמרה לי וציוותה עלי לשנות , אם זה לבוש, אם זה גם שהעליתי במשקל במזמן מסויים, אמרה לי, לא התחתנתי עם בחור מלא " זה לא מתאים אני מבקשת שתקפיד על התזונה שלך, וזה פחות יפה לך ככה. תוריד קצת וכו.. ועוד דברים. וכל מה שהיא אומרת אני עושה כי זה חשוב לי. 

 

ולמה שהיא לא תתייחס ותתחיל להפנים שנושא הגיינה זה מאוד חשוב בין בני זוג, ויש לנו מה ללמוד מהציבור החרדי ,ששם יש מודעות לזה מצד הנשים.

 

ואני חייב להגיד שאני בעל מקסים ונהדר ואוהב ומסרתי נפשי בשבילה והיא מודעת היטב לכך ולא מרגיש שאני דורש יותר מידי... 

 

חשוב לי להדגיש, 

אין לי שום טענות אן בעיה  עם השינוי של  הגוף אחרי הלידה, זה טבעי ואני בהחלט לא מלין על זה, אני מלין על מה עושים עם זה. משאירים ככה ומזניחים ונותנים לגוף להיות בלוי בגיל כזה צעיר ? 

לא ניראה לי  ! 

מזניחים את ההגיינה כאילו אנחנו בני 80 שישנים בחדרים נפרדים .

לא ניראה לי. 

 

ושוב לגבי נשים אחרות.. אני חייב להגיד לכם שבתקופות שהיה לי ולאשתי טוב, לא הסתכלתי כלל, להיפך.. נשמרתי מאוד. 

 

היום אני מסתכל בהקשר של .. כל הכבוד לזאת... היא כן משקיעה וכו.. ואשתי לא.. 

 

 

אז עכשיו שאלתי היא 

 

איך אפשר להגיד לה בצורה ברורה, קשה לי עם איך שהגוף שלך ניראה היום (לא ניראה לי שאפשרי להגיד דבר כזה , זה רצח !) ו

ואיך אפשרי לרתום אותה לקחת את עצמה בידיים שתצטרף לנשות היישוב הספורטיביות ותחזור לעצמה וגם תשתפר בנושא ההגיינה ..

 

זה מן שיחות שאימהות / רבניות / יועצות נישואין עושות 

ולא הבעל 

 

ואני מסכים שלשמח אותה זה רעיון טוב ומקרב אבל זה מלכודת כי אז היא מרגישה מספיק אהובה ובטוח אז שוב מזלזלת... ומזניחה יותר... 

 

טוב שבאת לעשות סדר..שוקולד פרה.

 

אתה מתאר כאן בעיה הרבה יותר עמוקה- היא לא קשובה לך.

גם אם לא היית מקריב כ"כ הרבה, גם אם היית בעל 'רגיל' וזוג 'רגיל'- הקשבה תמיד צריכה להיות. הקשבה מתוך אכפתיות ורצון לשמוע.

 

העובדה שהיא אומרת לך "מפריע לך? לך תדפוק את הראש בקיר" יכולה לתסכל גם את האדם הרגוע ביותר.

ובפרט שמה שאתה מבקש הוא לתועלת הזוגיות (שלא לדבר על התועלת שלה...)

 

השאלה שנשאלת כאן היא מה רמת השיח ביניכם ועד כמה מותר להשמיע דברים שהם לא פוליטיקלי קורקט. האם יש ביניכם אינטימיות? רוך? האם אתה מרגיש שאתה גם מקבל בקשר?

עכשיו זה נשמע אחרת לגמריי..אמא של אלה
סליחה . בהצלחה..
אתה צודק,ד.

כי זה כבר לא מדבר רק על "תביעות בשמיים" בצד הזה בלבד - אלא על השתדלות שלא ליצור מצב של דחיה. ובוודאי שאשה מצווה להשתדל ככל יכולתה למצוא חן בעיני בעלה גם מבחינה זאת, ובוודאי לא ההיפך.

 

השאלה הבסיסית, האם עצם ההזנחה הזאת לא באה בגלל מצב רוח ירוד שעדיין לא לגמרי עבר.

 

אם היא היתה במצב סביר מבחינה נפשית, אז באמת אפשר לדבר על הדברים, בעדינות. 

אם היא עדיין לא, אז הדעת נותנת שצריך לראות איך היא חוזרת להרגיש טוב יותר, נפשית. גם לצורך האפשרות לדבר על זה, והמוטיווציה.

 

 

 

האמת הכותרת למעלה מאד מטעהניקיתוש
שינוי הגוף לאחר לידה.
אז נכון שאולי זה הטריגר
אבל לא להתקלח שבוע!!!!!!!!
נשמע לי ממש מטורף. ולא קשור ללידה כלל, אלא דיכאון.
אתה אומר שהייתה תקופה קשה והיא יצאה מזה.
בטוח? היא טופלה?
משהו שם ממש לא ברור לי.
וכן, אתה צריך להגיד לה. (כמו שהיא אמרה לך בעבר, אגב. ואתה עדיין איתה)
לא לחבר את זה בשום אופן על זה שזה שאריות מהלידה ואחריה.
פשוט, מה שהיית מצפה היום.
הוא שאמרתי למעלה. שמנה ומטופחת זה יפה ומגרה.
רזה ומוזנחת, לא בטוח שהיית יותר מבסוט מזה.
אז תתחילו לדבר, לפתוח עיניינים.
ואם היא הייתה יפה, מטופחת נכון יותר לאמר, בעבר. אז בטח היא אוהבת את זה.
הקושי שלך מאוד מובןקוראי שמו
א. לאיך שהיה מנוסח למעלה לא הגבתי, מה שאחרים כתבו הספיק.
ב. אחרי ההבהרות שלך - דבר ראשון, הקושי מאוד מאוד מובן, גם התסכול.
ג. עברת ואתה עובר תקופה קשה, יש לך תמיכה? רב, חבר (מספיק נאמן) אולי שווה לחשוב גם על איש מקצוע. לא קל להעזר באנשים אבל הכרחי. אתה חייב חיזוק.
ד. לגבי אשתך - לפעמים התופעות משתנות, אבל המצב הקשה, באופן מהותי נשאר. איני איש מקצוע, אבל נשמע שהיא בסוג של דיכאון. מי שלא מתקלחת שבוע, חייבת טיפול פסיכולוגי.

בהצלחה, ממש לא קל.
עכשיו כבר יותר ברורשם שם
ההודעה הראשונה שלך יצרה לי קצת אנטי.
אני כן הייתי מעלה בעדינות ובנועם את עניין ההגיינה.
לגבי טיפוח, אולי אפשר להציע לה יום עם סטייליסטית והיא תקנה בגדים שיתנו לה להרגיש טוב עם עצמה. אולי זה יעשה לה חשק להמשיך לדאוג למראה שלה.
בהצלחה לכם!
לענ"דפאז
דבר ראשון תפרגן.
צחצחה שיניים? תספר שזה ממש נעים לך ריח רענן וכו
התלבשה יפה? שמה עגילים? התאפרה?
תחמיא.
תחזק אותה על כל דבר קטן שהיא עושה.
זה נשמע שהיא עברה תקופה קשה וצריכה בטחון לחזור לעצמה ולקבל את עצמה.

אני חושבת שצריך למצוא דרך לומר לה את הדברים בצורה לא פוגעת רגישה ועדינה
בדגש על זה שאתה אוהב אותה.
ואגב כמו שאתה יודע טיפוח חיצוני קשור גם לטיפוח פנימי...
ואולי זה גם נושא שכדאי להעלות
שאתה דואג לה שתשקיע בעצמה פיזית ורוחנית


מעבר לזה;
אני חייבת לכתוב שבהחלט כל נושא ההסתכלות על נשים אחרות
ובכלל השוואות
הוא בעיני עצוב גרוע ומצער
דבר שלא אמור לקרות.
ועזוב רגע את זה- בסופו של דבר רק מביא *לך* תסכולים וכאבי לב!


אני לא יודעת באיזה צורה כבר בקשת או אמרת לה לעשות כושר וכו ולמה הגיבה כמו שהגיבה.
אולי נפגעה?
האם זה נאמר בצורה נעימה שאפשר לקבל?
יש דברים שטוב שלא יאמרו משיאמרו...


בכל מקרה אם זה כ"כ משמעותי לך זה דבר שצריך להגיד לה. אבל בצורה מאד מאד רגישה.


ולסיום; אולי תציע לה לעשות איתך הליכה בערבים?
וכך גם אתה תלך וגם תרויחו זמן איכות יחד
אתה מתאר דכאון.לעניין0
זה הדרך לפתרון...

ובאמת קשה להמשך לאדם בדכאון, על כל המכלול
הביקורתיות, חוסר הסבלנות, תחושות הכאב והאין אונים, חוסר התפקוד, התלות, וההגיינה.
(כמובן שלא כל האנשים בדכאון מתנהגים כך, זה מה שאתה מתאר ספציפית)

הייתי מתייחסת לזה כהתמודדות עם דכאון אחרי לידה ולא דווקא התמודדות עם מראה חיצוני אחרי לידה.


לפני כמה זמן היא ילדה?
^^^ואולי היא כל היום מטפלת בילד?ואולי היא מיואשת מראש?רק אמונה


הכל טוב ויפה אבל.דבר ראשון כל הכבוד לאשתך שיצאה מזהרק אמונה

היא לא תזלזל יותר אם היא תקבל רוח והבנה

היא לא

למה אתה תופס את חוסר ההגינה כזילזול?

 

זה רק מסכנות שלה

לא קראתי כל מה שהגיבו פהאמא ל6 מקסימים
אבל אתה כותב שאתה עושה כושר והיא לא.
אז אולי יתאים לה (ולכם) לעשות כושר זוגי ביחד בבית. יש מאמנים שמפרסמים שהם באים לבית ועושים לזוג כושר ביחד. כמובן זה תלוי בתקציב, אבל אולי ביחד זה יכול לעודד, וגם לקדם קשר זוגי
איך לומר לה..90210

לא בטוח שזו שיחה לאימהות/רבינות וכו'- לרוב הן לא מתעניינות בכך.

 

מה שכן, לטעמי אתה בהחלט יכול לעשות זאת. אתה מבקש לצאת איתה לבית קפה ולאחר הסידור לילדים וכו' אתם מתיישבים נינוחים וזה השיח (לדוג'):

 

מאמי, אפשר שאלה קטנה?

 

בטח..

 

את יודעת מה אני מרגיש כלפייך?

 

מסמיקה..

 

רציתי לבוא לכאן היום להגיד לך שאת כל עולמי. את היחידה שלי. ואם לומר זאת בשלוש מילים: אני אוהב אותך אהבת נפש. סליחה שיצאו לי ארבע..

 

מה נסגר איתך?

 

למה את שואלת?  את כבר לא שם?

 

בטח שאני שם נשמה יקרה שלי..

 

אני אומר את זה ומדגיש את זה כי אני מרגיש שקצת התרחקנו לאחרונה, את גם מרגישה?  אני מרגיש ששגרת החיים היפה שלנו קצת נהרסה במירוץ של החיים, נכון יקרה שלי?

 

כן, תשמע, נו, אבל זה נורמלי לא?

 

לא מאמי. לא אכפת לי מה קורה אצל השכנים. אצלנו זה יהיה אחרת. אנחנו נחיה חיים מלאים וטובים של שותפות ושמחה ולא של קרירות וניתוק..

 

התלבטתי הרבה אם לשתף בנקודה שהפריעה לי, את תרצי לשמוע?

 

בטח..

 

בטוחה, אני מפחד שתיפגעי, למרות שאין ממה. את רוצה בכל זאת?

 

כן.. ברוור.. אין מה להסתיר..

 

אז ככה, קודם כל שתדעי שאני ממש אוהב אותך איך שאת. באיזשהו מקום, טיפה מפריע לי, וזה באמת בעיה שלי ולא שלך, לי באופן אישי, טיפה מפריע שאת קצת פחות משקיעה בגוף היפה שלך. אני שמח בך גם כך, אבל כואב לי שאישה יפהפיה כמוך לא מלטשת את היהלום שיש לה ביד..

 

וכאן זה כבר אתם תמשיכו. זה באמת קשה, אך חובה לטעמי.

 

בהצלחה!

איזה יפה רשמתרק אמונה


התרגשתי לקרוא את הצעתך. יפה !!גם שואל


אהבתי!!פאז
תודה!90210


נשמע שהיא מזניחה את עצמהמקורית 1
ויש לזה כנראה רקע נפשי שאולי התפתח אחרי הלידה? סתם מעלה השערה.. אולי היא בדיכאון? אולי זקוקה לעזרה? אמרת לא מתקלחת שבוע לא מודעת לעצמה .. נשמע קצת בעייתי כאילו משבר נפשי..
אנחנו לא שמענו אותה...יליד 82
מזניחה את עצמה -זה בעייני הבעל

האם זו הזנחה אמיתית
או רק בעייני הבעל -תיאום ציפיות
לא יודעת..מקורית 1
לי נשמע שבנאדם שלא מתקלח במשך שבוע לא נמצא במצב נפשי הכי יציב.. זה מראה משהו ,זה לא שייך בעיניו או לא..
לא בהכרחחוזרת
יכול להיות שהיא מותשת ולא מספיקה להכנס להתקלח בתוך כל הבלאגן היומיומי. בכזה מצב- שבעלה יתכבד ויוריד ממנה עול כדי שהיא תספיק להתקלח. (ויכול להיות שהיא תעדיף לנוח בזמן הזה כי היא לא מספיק לישון. אז שיתן לה מספיק זמן)
מה שלומכם? דיברת איתה?הודיה60


תודה על ההתעניינותגם שואל

הקשבתי להרבה מהקולות פה 

ואני בדיאלוג איתה על הכל.

 

לגבי הגיינה וניקיון וכו. שוחחנו על זה והיא אמרה שתשתדל יותר, ומבינה שזה חשוב 

לגבי כושר, יש לה התנגדות עמוקה שזה בא ממני, וזה יבוא רק ממנה בזמן שהיא תמצא לנכון. 

אני בלי קשר מנסה לשחרר את זה ולקבל אותה כמות שהיא (עם תיקוני ההגינה כאמור) וזו הזדמנות עבורי לתקן את כל נושא דמויי הגוף שאנחנו מורעלים בהם מגיל קטן בטלוויזיה ובפרסומות ונוצר לנו דימוי של אישה יפה והכל זה שקר ומלא פוטושופ ושטחיות 

 

 

לא סתם ה' זימן לי את זה

 

ובלי קשר אני מנסה לשמח אותה ולתת לה מחמאות על זה שהיא יפה ומידי פעם לקשר את זה לדברים שהיא עשתה , כגון, אחרי מקלחת וכד' 

 

 

אשריך!!פאז
כל הכבוד, תצליחו!הודיה60


כיף לשמע!90210

ותמיד תשנן לעצמך- יש לך צרות של עשירים. אשרי הזוג שעניינים קטנים (יחסית..) כאלה הם בעיותיו.

כל הכבוד!...ד.


משמח(וכנראה היא לא רוצה להיפרד מהתינוק נכון?)רק אמונה


לצערי זה נכון.....נביעה
קרחת
כרס
שיניים מסריחות .
מניסיון(כן, בגיל 34 הדברים האלה כבר נמצאים..)
זה לא הכי פשוט.
צריך לב.
ב"ה שבנינו משהו ב12 שנה של נישואין.
ושהוא ממש הבסיס של חיי
החצי שלי שמשלים אותי.
שאני אוהבת אותו באמת

כי אם לא- היה לי מאוד קשה...
.
ויודעים מה?
כן, עליתי 13 קילו מאז החתונה,(וואו..)
ב7 לידות
ואני עדיין נראית טוב,
אפילו יותר טוב מתמיד...כן..
כתור צעירה יותר לא הייתי מטופחת כמו שאני עכשיו
לא היה לי סגנון יפה של בגדים, שמלות, נעליים, איפור, תכשיטים, קרמים...
כמו שיש לי עכשיו.
אני פי מאה נשית יותר.
וב"ה אנחנו מודעים ליתרונות ולחסרונות שיש בכל אחד, ויש.
ומנסים להתמקד בטוב
(אפילו אם זה, למשל, לשים שמלה אחרי לידה, כשביחד- שמכסה את הבטן המדלדלת, ומגלה מה שיפה, זה חכמת נשים....)
עוד דבר חשוב:לחץ לא יעזור והפוך זה רק הורסרק אמונה


הייmotiml77
ניסית אולי להציע לעשות ביחד פעילות ספורטיבית?
לא שיחהמעין אמונה
שיחה בשלב זה עלולה להחריף את העניין, ליצור אנטי ולהעמיק את הרגשות השליליים.
לדעתי אפשר להביא לשינוי רק בדרך אוהבת וביחד. קודם כל, להתקרב קצת אחד לשני ולהגיע לאווירה יותר נעימה. אח''כ לפעול בעניין. אני מעלה כאן כמה רעיונות תיקח מה שמתאים לכם ולסגנון שלכם..
1. לקנות לה מתנות של טיפוח ויופי. למשל ערכה של ללין, אביזר איפור שהיא אוהבת או פעם אהבה, תכשיט חמוד, בגד נחמד או כרטיס זיכוי בחנות בגדים שהיא אוהבת. תצרף פתק אוהב ותציעי לה אם בא לה שתצטרף אליה ותבחרו יחד את הבגדים.

2. לקבוע זמן איכות יחד. שתעשו ביחד באופן קבוע משהו ששניכם אוהבים ונהנים. בהמשך תציע שהפעילות המשותפת תהיה ספורטיבית. רכיבה משותפת על אופניים (יש מקומות שמשכירים) אימון זוגי, הליכה ביחד, וכדומה.

3. תיזום פעילויות משותפות מקרבות. אני לא יודעת אם מקלחת זה משהו שמקובל עליכם. אם לא, אפשר בריכה פרטית ביחד ,זה יכול להיות ממש כיף ומצחיק וגם מאד מקרב מבחינה מינית. תקנה לה בגד ים יפה ותלכו ביחד..
תקנה לה ליום של המקווה אביזרי לבוש חמודים, פיג'מה כיפית..
אצלנו בעלי החליט שהוא אחראי לארגן לי את התיק של המקווה.. ואז כשאני מתארגנת שם אני מגלה לי כל מיני מתנות למשל תחתונים מצחיקות שהוא קנה... מוצאת את עצמי לובשת אותם... חחחח.

4. לצאת ביחד לסיבוב קניות. תגיד לה שהחלטת לפנק אותה.. תקנו בגדים, נעליים, מוצרי יופי וכו' . תקנה בפירגון ובכיף, תעזור לה לבחור. תסיימו באיזו מסעדה באווירה כיפית. אל תחשוב על ההוצאה הכספית.. טיפול זוגי יעלה לך יותר.

אחלה עיצות.רק על השורה האחרונה-טיפול זוגי גם יעזור יותררק אמונה


דברים שכדאי לך לדעתרפואה שלמה
1. בחסר שינה הגוף מתקשה לשרוף שומנים. חוץ מהתשישות ואי הרצון לעשות ספורט יש גם בעיה מטבולית. כדאי מאד לפתור את בעיית חסך השינה.
2. אם אשתך מטופלת בתרופות אנטידיכאוניות, אלו עשויות לגרום לעליה במשקל, אפילו בintake קלורי רגיל. לעומת זאת פעילות גופנית מתונה כמו הליכה תעזור לרדת *גם תחת הטיפול התרופתי*.
3. בעייפות הגוף מבלבל בין רעב לצורך בשינה. עוד סיבה לאפשר לה שינה טובה.
4. לגבי ההגיינה, אם תוכל לעבור על האמבטיה כך שתראה נקיה ומזמינה, מברשות /משחות שיניים חדשות, מי פה, סבונים מפנקים, מלחי אמבט. יש סיכוי טוב שהיא תרצה להשתמש כשהיא יודעת , שיש לה פסק זמן ושאתה שומר על הילדים.
5. יבוא יום והיא גם תטפל בבעיית המשקל, ובבטן הרופסת.
עצוב לי לקרוא שישמתלהבת

גברים שמפסיקים להמשך לאמא לילדיהם  אחרי שגופה משתנה.

 

זה עבודה על מידות של הבעל ולא של האישה

קצת הוצאת דברים מהקשרםאישה ואמא

תקראי פה מה הוא כותב ותביני את הבעיה

 

אדגיש את דבריי - נשואים טריים

ונקודה למחשבהמתלהבת

לדעתי הזנחה של המראה החיצוני זה דבר נפשי. אם האישה תרגיש טוב וביטחון באהבה של בעלה היא כבר תחזור בעצמה להשקיע .

אהבה שלא תלויה בדבריליד 82
אהבה לאשה ללא תלות במראה או במצב הרוח
נכון זו עבודה
אבל שתרגיש שאתה אוהב ...
תראה שהכל יסתדר לטובה
מאחלת לך שלעולם לא תביני מה זה דיכאון אחרי לידהאישה ואמא

ולמה הכלל שקבעת -

אם האישה תרגיש טוב וביטחון באהבה של בעלה היא כבר תחזור בעצמה להשקיע .

לא תמיד נכון

כתבתי לדעתי.ואיך את יודעת שלא היה לי? תרגעי קצת בבקשהמתלהבת


יש כאן ערבוב מושגיםהודיה60

משיכה ועבודת מידות זה שני ענינים לא קשורים

עבודת מידות של הבעל זה לעבוד על לכבד את אשתו, לעבוד על להעריך אותה, לעבוד על עין טובה, על התנהגות סבלנית ועוד. גם במצבים פחות נעימים כמו אישה בהריון/אחרי לידה עם כל הקפריזות של התקופות האלה. זה עבודת המידות

 

משיכה קשורה לחלקים אחרים בנפש. 

העניין של עבודת המידות בהקשר של משיכה זה עבודת המידות של כל אחד מבני הזוג לבוא לקראת השני, לעשות דברים שיעזרו לשני להמשך אליו, זו הנתינה הכי טהורה שיש.

אישה ששמה לב למה שחשוב לבעלה ובעל ששם לב למה שחשוב לאשתו גם אם זה כרוך ב"עבודת המידות" כמו להתגבר על עצלות או על רצון שגוי ש"י/תקבל אותי כמו שאני"

 

אני מדברת באופן כללי, לא יודעת מה קורה אצל פותח השרשור, יש מצבים שאישה מזניחה את עצמה כי היא בדכאון וזה מצב שצריך לטפל בו בצורה אחרת. אבל מצב תקין זה שאישה מטפחת את עצמה לכבוד בעלה

 

ואישה שמשתדלת לטפח את עצמה למרות שנתוני הגוף שלה השתנו בעקבות הלידה - בדר"כ בעלה ימשיך להמשך אליה. משיכה היא לא נטו מראה של הגוף, זה קודם כל משיכת הלב. 

 

מסכימה איתך ממשרק אמונה


בתור התחלה להזכיר לעצמך כל הזמן את הטוב שיש בהמתנות קטנות**
ואת הסיבות שהתאהבת בה והחלטת להתחתן איתה, אח"כ להיזכר בדברים הטובים שחוויתם יחד במהלך הזמן, וכך להגביר את המחשבות החיוביות עליה ולהתמקד באהבה בה.

מבחינת עבודה עצמית שלך- כן, עליך להבין שאחרי לידה הגוף משתנה ולא תמיד קל או יש כח להשקיע ולעשות ספורט כדי לחזור למימדים בהם האישה הייתה לפני החתונה ולפני הלידות.

מבחינת מה אפשר לעשות עם אשתך- לא להעיר, לא להתעצבן, לא להרתיע.
כן להציע מקלחות משותפות (כיף זוגי!), להביא בייביסיטר ולצאת ביחד להליכות (זמן איכות מיוחד), לקנות לה במתנה בושם.
ולא לעשות השוואה לנשים אחרות! הרסני עבור הנפש שלך ועבור הנפש של אשתך.
ציינת 2 בעיותעונה חדשה
משקל
והגיינה

לגבי משקל - חוץ מפעילות גופנית משותפת לא יודעת מה להציע

לגבי הגיינה - תלך לללין תקנה לה ערכה של טיפוח ולך איזה בושם עדין אפשר משהו גם לתינוק ותשתמשו כל המשפחה.. זו מתנה רגישה שנראה לי תעשה חצי מהעבודה

בהצלחה
"יכולה לא להתקלח שבוע. לא מקפידה על הגיינת הפה, "נעימת הליכותאחרונה

וואו. קשה מאד. קשה להבין איך היא לא מודעת לזה. כואב מאד.

 

נושא של היגיינה זה בסיסי.

זה מצב שאדם מזלזל בעצמו. ועצם זה מעצים את הדחייה כלפיו...

בנוסף כשמישהו מתנהג כך זה גם משדר צפצוף ארוך על הזולת... וזה מקומם. יש מה שנקרא "כבוד הבריות" כמדומני...

 

כל כך חבל. 

אולי יש בת משפחה/ מכרה/ רבנית  שתדבר איתה על זה בעדינות?

מתוך שיחת נשים מתוקה כזו... לנסות להאהיב עליה מחדש את הניקיון גוף, קרמים, בישום. היא גם אמורה להנות מזה.

 

איךתתעלמו ממני

עוזרים לבת/בן זוג שלא רוצים לעזור לעצמם?

קשה מאוד. כואב מאודהסטוריאחרונה

לפעמים אפשר לזעזע, אבל הרבה פעמים המקסימום שאפשר לעשות - זה להיות נוכח כשצריך. שהיא/הוא ידעו שאם ירצו עזרה את/ה שם.

וכן, הבדידות במצב כזה היא נוראה, חשוב שגם לך תהיה תמיכה.

בהצלחה רבה

ואז הבנתי שהוא נגדי. 😵נגמרו לי השמות

הוא בעצם נגדי ולא בעדי כמו שחשבתי כל הזמן.

הוא מציג מצג שווא, תרתי משמע.

מציג ש"אני כאן בשביל להועיל, בשביל לעשות לך את החיים יותר טובים ומאושרים וקלים"

אבל הוא רוב הזמן משקר.

ואז אמרתי לעצמי רק להתבונן

להתבונן בו, ובי, ובהאם הוא באמת בעדי? האם הוא באמת גורם ליותר אושר?

והתחלתי רק להביט.

פעם אחת הבטתי וראיתי שבאמצע שיחה מאוד משמעותית עם הילד הוא הפריע לי. ותפס את מקומו של הילד. ובעצם בא על חשבונו. ועל חשבוני. ועל חשבון הערך שלי באימהות.

המשכתי להביט, מה היה לו כ"כ דחוף להפריע לי כך לקשר עם הילד? אז הוא ענה: "אה בטח שזה חשוב. הרי שמעת "ביפ!" של הודעה, או צילצול, או אפילו לא שמעת כלום רק ראית אותי - את הריבוע השחור הזה שאני. 

הטלפון שלך.

המסך.

המסיח.

שכל הזמן גורם לי להיסח.

באמת כששמו כן הוא אמרתי לו: "אתה מסיח. ואתה ממסך. אתה מסיח אותי מהחיים האמיתיים שלי. ואתה ממסך את כל מה שבאמת חשוב.

אתה הטלפון שלי.

אבל אני הבנתי אותך, אתה רק מתחפש שאתה בעדי בעוד רוב הזמן אתה ממש נגדי.

ונכון שיש לך גם בני משפחה אחרים בדמות מסכים אחרים, אבל אתה הראש. אתה הכי.

וכולכם באתם אליי לשם מה? 

איך אני אזכור איתך מה עיקר ומה תפל?

אני רוצה לזכור שקודם העיקר.

ורק אח"כ התפל, כשיש פנאי.

אבל אתה? אתה כל הזמן משקר לי אחרת.

פעם אתה אומר לי שהודעה באיזו קבוצה נידחת יותר חשובה מההתלהבות של הבת שלי כשמספרת לי משהו, ואני מקשיבה לך, והולכת אליך, ולא אליה. גם אם עצרת אותי באמצע. אני הולכת שבי אחריך.

אתה באמת שובה, אבל במובן הרע של המילה, אתה לוקח בשבי את הערכים ואת האידיאלים ואת מה שעיקר ואת המהות ואת מה שחשוב לי!"

ופעם אחרת אני מדברת עם חברה פנים מול פנים ואז אתה שוב עושה את זה. הפעם אצלה. והיא עונה או מתעסקת וגוללת עוד ועוד, ופעם אני, ואיפה השיחה פנים מול פנים שלנו נעלמה? למה אתה תמיד מקום ראשון בעצם? למה אתה תמיד בא על חשבון ההווה שלי והחיים האמיתיים שלי?

וכשאני ממשיכה להביט אני רואה שפעם אחרת אתה פשוט גונב לי את הזמן. כן. אתה לא רק מסיח ולא רק ממסך אתה גם גנב.

פעם רציתי לכתוב עליך פתק "גזלן זמן" וככה להשאיר אותך בצד, בפינה. עם השלט שראוי לך.

אתה יודע כמה זמן גזלת לי בחיים?

למשל יום שישי, שהוא כ"כ קצר, ומה אני צריכה את כל הגלילה האינסופית הזו בך ואז להגיע עם לשון בחוץ ולחץ אטומי לשבת?

ומוצאי שבת, ורק יצאה השבת וכבר אתה אומר לי: "הו תראי כל מה שהפסדת! מהר מהר תתעדכני ותמשכי ותגללי עד לפנות בוקר כי הרי יש כ"כ כ"כ הרבה מה..."

ואתה גוזל לי זמן עם המשפחה שלי. וזמן לזוגיות שלי. וזמן לילדים שלי. וזמן לעצמי. וזמן למחשבות. וזמן לעשייה.

כן, אתה גורם לי בעצם להיות צרכנית בלבד

ולא יצרנית

מי אתה? אתה באיזו תחבולה לעשות את כולנו צרכנים?

ואיפה כל היצרנים שבנו?

אנחנו כבר פחות ופחות יוצרים. מעצמנו. ורק צורכים. אותך. וממך.

נהיית המורה שלנו, הרב שלנו, המנהיג שלנו. אתה מחליט הכל, ואנחנו אחריך, כן, שבי אחריך...

אתה חושב שזה כל מה שראיתי בהתבוננות עליך? לא. מסתבר שיש לך עוד הרבה רע בשרוול, במסך. כזה ריבוע קטן אתה וכ"כ מזיק?

אתה יודע למה עוד אתה גורם לי?

אתה גורם לי לחיות במקטעים. הכל מקטעים ולא מסודר.

אתה משליך את הסדר והבהירות לפח וכל הזמן מורה לי לעבוד במקטעים.

"אוקיי אז תבשלי, בסדר, אני לא מונע ממך, בבקשה - תבשלי".

ואז אני מבשלת. אבל אז - אתה שם. על השולחן, או קרוב, ומצפצף, וגם שאתה על שקט אתה עדיין שם קורא לאצבעות ללחוץ עליך ולראות "מה פיספסתי בזמן שהכנתי את התבשיל הזה?"

ואז ככה במקטעים במקום לבשל רצוף - אני אומנם מבשלת - אבל כפול 2 מהזמן וכפול 10 בחוסר ריכוז ובחוסר פניות, והכל בגללך.

המקטעים הבלתי פוסקים האלה, בכל נושא שהוא ולא רק בבישול, כשאני באמצע עשייה אתה מגיע וקוטע.

והמקטעים האלה הם כ"כ מבלבלים

אין ריכוז

אין בהירות

אין פניות

אין צלילות הדעת

אין ישוב הדעת

יש הסחה

יש בילבול

יש מיסוך

מקטעים מקטעים כאלה שגם מבלבלים 

וגם מסיחים מהחיים עצמם

וגם טורדים כשכבר כן עושים משהו אחר

כי "מה עכשיו אני מפספסת"? 

אז תמיד יהיה הלחץ הזה להספיק ולא לפספס במסך שום דבר, בשום תחום

כאשר במהות בעצם מפוספסים החיים עצמם.

אז נכון, רציתי לכתוב עליך "גזלן זמן"

כי הבנתי והבנת גם אתה כבר שלא רק זמן אתה גוזל

אלא גם ריכוז, גם חיים, גם מהות, גם חשיבה, גם יצרנות ולא רק צרכנות, גם החלק הגבוה באדם, אדמה לאלוק, הרי כמה יצרתיות ועוצמות יש בנו כבני אדם!

אבל אתה כמו במזימה כלל עולמית לנתק אותנו בני האדם מעצמנו בכוח.

אבל בכוח מפתה שמתחפש לטוב.

ממש כמו עשיו אתה בפרשת השבוע. רק מתחפש לטוב. אבל אתה רע.

אז אולי עד שבאמת אכתוב עליך איזו מדבקה כזו של גזלן זמן (ואולי לא מדבקה אבל לפחות בראש שלי?), לא משנה, בינתיים החלטתי להתחיל בפועל:

קודם כל לזהות שאתה נגדי. רוב הזמן. ולא בעדי. ואתה לא תעבוד עליי יותר!

ואז כל יום לראות: מה יש לי להספיק היום?

ומה חשוב לי שאעשה ושיקרה היום?

ורק אחרי בירור כל הרצון

ורק אחרי בירור כל המהות של החיים עצמם

ורק אחרי כל ההספקים גם שכל מה שיש לי להספיק טכנית -

רק אז אפשר להקדיש זמן תחום גם לך, הטלפון, המסך. וגם אז לצרוך בך רק תוכן שמקדם אותי.

אבל הבירור הזה הוא כבר נפרד ואני אמשיך להתבונן גם בו, אבל קודם כל זה.

אז לפחות להיום, אנסה את זה.

כי זה חשוב.

כי אני רוצה בעצם להיות בעדי

ולא נגדי.

כהתחלהנגמרו לי השמות

לקחתי לי 3 תחנות קטנות ביום.

א. לקחתי לי את ברכת המזון.

ממש לשים אותך בחדר אחר בזמן הזה, או מינימום לכסות אותך במגבת שלא אראה אותך - ולברך.

ב. בזמן עם הילדים כשחוזרים מהמסגרות לפחות - אתה או בחדר אחר או מכוסה במגבת. שלא רואים ולא שומעים אותך.

ג. בבוקר או לפני השינה להביט החוצה לשמים ופשוט לנשום את האוויר, להביט, ולהינות מיופי הבריאה, אפילו דקה אחת כזו. כשאתה לא נמצא ולא נוכח ולא בהישג יד ועין ואוזן בכלל.

ורחוק מהעין ורחוק מהאוזן ורחוק מהיד - רחוק מהלב.

כצעדים ראשונים זה עולם ומלואו לברך בפניות הזו, לדבר בפניות הזו, לנשום בפניות הזו, חיים!

איזה כיף לחיות באמת

את החיים עצמם 😊

ואפשר גםנגמרו לי השמות

לזכור בתוך סימן היכר עם הומור:

"צדיק, כבר הנחת?" (תפילין)

"צדיקה, כבר הנחת?" (את הטלפון בצד)

וככה נזכור בכל יום האם כבר "הנחנו"

המסך הוא מסךמשה

עוצמת ההתמכרות שלו היא בעיקר בגלל היכולת המטורפת שלו והעוצמה שלו. והתועלת שבו.

רק שעכשיו אני עושה משהו אחר.....

נכון,נגמרו לי השמות

כמו בהרבה דברים שיש להם פוטנציאל טוב גדול וגם פוטנציאל רע/פגיעה גדול ותלוי בנו בעצם לאן ניקח את זה.

ניסיתי להתייחס לנקודה הזו בפסקה שכתבתי בסוף: "ורק אחרי כל ההספקים... - רק אז אפשר להקדיש זמן תחום גם לך, הטלפון, המסך. וגם אז לצרוך בך רק תוכן שמקדם אותי.

אבל הבירור הזה הוא כבר נפרד ואני אמשיך להתבונן גם בו, אבל קודם כל זה."

כלומר התייחסתי כאן לעצם הגזילה של הזמן שבאה *על חשבון* דברים אחרים וחשובים לנו, ערכים שחשובים לנו, מהות ומטרות והחיים עצמם, שהרבה פעמים המסך (ובעיקר הטלפון במקרה שעליו כתבתי אישית) פשוט שואב ושובה וגוזל את הזמן שלנו לחיים עצמם.

וברור שכשכן מקדישים זמן למסך (לטלפון במקרה הספציפי הזה) יש בו פוטנציאל טוב ופוטנציאל פחות טוב והכל תלוי בנו מה ואיך נשתמש בו ולא רק כמה.

כלומר אחרי הכמה שלא יבוא על חשבון החיים עצמם, אתקדם גם לאיך ולמה בתקווה ובהשתדלות שגם המה וגם האיך יהיו תמיד ממוקדים רק לטובה ב"ה.

(כמו בעצם הכתיבה כאן של הפוסט הזה שבו השתמשתי במסך, ובתקווה שלטובה, והמיקוד שלי מול עצמי שזה יהיה במקומות כאלה שהם לטובה ועם תועלת ולא במקומות חסרי טעם וחסרי תועלת של גלילה אינסופית במשהו לא מקדם ולא תורם או חלילה במקרים יותר גרועים של שימוש במרחב הזה לרעה חלילה או כל תחום אחר שבו ניתן להשתמש באותו טלפון או באותו מסך גם לטובה וגם לרעה חלילה).

כאשר המטרה המרכזית שהייתה לי בהתבוננות הזו היא ליצור מציאות שבה אני האדם שולט ומנהל את המסך (הטלפון כאן) ולא הוא מנהל אותי ולא הוא שולט בי ובזמן שלי.

וזה כמובן נכון גם למה ולאיך - כל עוד אני מנהלת ושולטת במה ובאיך והמה והאיך לא מנהלים אותי - מצוין.

פשוט לצערנו הרבה פעמים המסך, הטלפון, שואב גם זמן, גם מה וגם איך והוא בעצם מנהל אותנו ולא אנחנו אותו (בתחפושת כמובן שאנחנו כן, אבל זה רק מצג שווא כאמור כמו שניסיתי להעביר בכתיבה).

הייתה לי שיחה מעניינת על זה השבועמשה

לבחורה בצד שני של השיחה (אחות של שכן) יש ילד בגיל של הבן שלי. היא התחזקה וכתוצאה מזה מתעקשת שלבן שלה לא יהיה סמארטפון. מסיבות דתיות (לה עצמה יש).

אממה, הבחור חנון כבד. כמוני. לא מסתדר עם הכיתה שלו, לא מסתדר עם העולם. הפסיק ללכת לבית הספר כי ממש רע לו שם והמצב שלו התדרדר דרמטית.

סמארטפון עם רשת חברתית שמתאימה למצב שלו ועם חברים ברמה גבוהה היה משדרג לדעתי פלאים את החיים שלו. הוא לא היה צורך שם זבל בגלל תכונות הנפש שלו, הוא היה צורך שם תוכן שמעניין אותו וכל הקונפליקט עם בי"ס היה נעלם כשהיו לו חברים במקום אחר.

מבלי להתייחס למקרה הספציפי הזה,נגמרו לי השמות

(ורק כי אפשר לצלול שם לעוד המון עומקים ורבדים נוספים, מציאת איזונים, מציאת יתרונות נוספים, התאמה באמת לאותו ילד וכן הלאה),

זה בדיוק זה - ודאי שניתן להפיק גם הרבה מאוד טוב מהמרחב הזה. זה נתון ודאי ומאוד גדול ועוצמתי כמו שכתבת מבחינת התועלת שלו.

רק פשוט שנזכור (בכתיבה כאן כיוונתי לעצמי בראש ובראשונה, שאני אזכור) להגיע למציאות שאנחנו רואים את התמונה השלמה בבהירות, מבינים מה היתרונות וגם מה החסרונות של המרחב הזה, ומגיעים למצב שבו אנחנו מנהלים את זמן המסך ואת המסך עצמו ולא הוא אותנו. גם בכמה, גם במה, וגם באיך.

ובתוך זה כמובן דואגים שלא נפספס את החיים עצמם, את הערכים שלנו, את המשפחה שלנו, את הילדים, את עצמינו, את היצירתיות שלנו ולא רק הצרכנות וכן הלאה.

זה נכון כמובן גם לסמארטפון. להגיע לכך שנרוויח את התועלת מבלי להיפגע בדרך. לראות גם את המחירים, לעשות מה שניתן כדי להימנע מלשלם את המחירים (כמו סינון תוכן והגבלת זמן וכו') ואז בתוך מרחב בטוח אפשר יותר להינות גם מהתועלת שניתן להפיק.

רק שאם המרחב עצמו לא בטוח או גורם לי לגזל זמן או לפיספוס החיים עצמם - פעמים רבות יצא שכרי בהפסדי. וכדאי באמת לחתור ל"גם וגם" הזה - גם יצירת מרחב בטוח מכל הבחינות, גם יצירת מציאות שאני שולטת ומנהלת את הכמה והמה והאיך שלי, גם שהערכים שלי והחיים שלי עצמם לא מתפספסים, וגם שאני מגיעה לתועלת מהמסך.

וכאמור יש עוד הרבה מה להאריך

ועוד משהו על סמארטפוןמשהאחרונה

מי שקורא את הפורום המקביל של הרגישים שמע אצלי ולא רק אצלי את המושג "הצפה".

במצב הצפה, הגוף סובל מאוד ממשהו ומוכן לעשות הכל כדי להפסיק את הסבל. הרבה מאוד פעמים "הכל" זה הסלולרי הזה.

כלומר, העניין זה בכלל לא הטלפון. הוא לא מעניין. הוא סתם. העניין זה שיש לי עכשיו הצפה ואני סובל. בשנות התשעים כשהיה לי רע בבי"ס הייתי מסתובב עם רדיו ושומע חדשות בהפסקה (כן החדשות של שנות אוסלו הארורות). אז המורה החרימה לי את הרדיו. זה לא פתר את הבעיה. הבעיה הייתה שהיה לי רע בהפסקה ושבכללי המקום הזה היה לי מקום לא בטוח. סביר להניח שאם הייתי היום ילד בבי"ס הייתי מסתובב עם סמארטפון גלוי או סמוי בשביל לברוח מאותה בעיה. ואז המורה הייתה מחרימה אותו. זה נחמד, זה לא היה פותר את הבעיה.

כמובן שמה שצריך לעשות במצב הזה (וזה במידה רבה המקצוע השני שלי) זה למצוא את שורש ההצפה. ולפרק אותה בעין אוהבת ולא ב"מלחמה עם המכשיר הנייד". הוא סתם מראה.

בעלי נהיה ירוק משוגעאנוני.מית

אנחנו משפחה רגילה לגמרי. זוג וכמה ילדים. בעלי לאחרונה נתפס לכל הסיפור הירוק והחליט שאוטו זה דבר מזהם ותופס מקום וכל זה. אמרתי לו שבשבילי זה קו אדום ואני זקוקה לרכב. אז הוא הפסיק ליסוע איתי.

בשבוע שעבר היה לנו מפגש עם הילד אצל איש מקצוע.

הבעל החליט להגיע עם הילד באופניים. עד כאן מתוק וחמוד. הגיעו רכבו על הכביש (אני רועדת מפחד שיקרה להם משהו), קשרו את האופניים. הגיעו בזמן.

אני בינתיים חיפשתי חניה. לא מצאתי. חניתי בסוף בחניון רחוק והגעתי באיחור. מבטים של "אמרתי לכם" ו"מגיע לך" רגילים.

בדרך חזרה אני מגלה ששכחתי כרטיס אשראי ואי אפשר לצאת מהחניון הזה בלעדיו. אני כותבת לבעלי שיבוא להוציא אותי מהחניון והוא שלח אותי להסתדר לבד ולנסות לשלם עם הפלאפון ושזה בעיה שלי שבכלל יצאתי עם רכב למקום שלא צריך. טוב, ניסיתי וזה עבד בסוף. אבל הרגשתי כל כך רע עם הסיטואציה. הייתי שם לבד ואף אחד לא בא לעזור לי רק בגלל ש"העזתי" לצאת עם רכב לארוע.

מאז שהבעל נתפס לאופניים הוא והילד הבכור חוגגים על זה. זה ממש נחמד שאבא ובן רוכבים, אבל שאר הדברים שקורים. הוא לא מוכן יותר לקחת את האוטו למוסך כי הוא "שלי" (מי בדיוק סוחב לו את הקניות?) וכל מיני דברים כאלה. אז כאילו הוא לא מפריע לי לנהוג אבל בפועל הוא משאיר אותי לבד עם הארוע, ועם להעביר טסט, וכל הדברים האלה.

אי אפשר לטייל כי צריך להביא את האופניים (אני לא יציבה וכבדה מכדי לרכב עליהן) ואחרת הם פשוט לא רוצים לבוא. אין לי כח להיסחב באוטובוסים או לחכות להם וללכת אליהם, פשוט לא רוצה.

אויש נשמע לא פשוט בכלל.קל"ת

מבינה מה את אומרת, הוא סוג של מפעיל עלייך מניפולציה.

זה כמו הרי שזוג נשוי 2 הצדדים מכבסים את הבגדים של שניהם, שוטפים כלים של שניהם ולא כל אחד כשלעצמו. כך גם לגבי הרכב..גם אם כביכול בשימוש הוא רק "שלך" הוא כן צריך לשתף פעולה בתחזוק שלו ולסייע לך כשאת עם הרכב.

ניסית לדבר איתו שיחה נינוחה וגלויה על העניין?

בלי להכנס לסוגיות, זה מעבר לג.ג רגיליםהעני ממעש

ממה נובע

מה עד כעת התול של הבית

והיחסים ביניכם ועם / מול הילדים

כדאי לעבוד בשני כיוונים:נגמרו לי השמות

הכיוון הראשון - בינך לבין עצמך פנימה.

לנסות לראות רגע את המעבר, את הבפנים של בעלך.

כיוון שנשמע שנוצר אצלך מעין ציור של הדבר עצמו "להיות ירוק" כמשהו שלילי או לפחות לא חיובי, והמוח מצמיד לכך את המילים "ירוק משוגע" / "הסיפור הירוק... וכל זה" כלומר יצירת משמעות של איזה משהו לא הכרחי במקרה הטוב ומעצבן, שטותי, מוגזם, "חופר", ומיותר במקרה הפחות טוב.

עצם הגישה והתפיסה שיש לנו במוח על הדברים יכולה להקרין גם פנימה באיך נחווה כל דבר שקשור לזה, וגם להקרין החוצה בפן הזוגי באיך בן/בת הזוג ירגישו שאנחנו חושבים על הנושא.

והכל כמובן קשור להכל.

לכן מיקוד רגע פנימה להבין - על איזה צורך פנימי זה יושב לבעלי?

איזה ערך הוא רואה בכך, בפנים של זה?

(למשל ערך של שמירה על הסביבה, של גדילה כאדם שלפתע דברים חשובים שלא ראיתי קודם או לא ייחסתי להם חשיבות קודם תופסים מקום, ואני כבןאדם משתנה ומתפתח בוחר רגע לעצור ולתת מקום לערכים האלה שבתוכי, וכן הלאה...)

איפה אני יכולה דווקא להעריך את הצעד הזה שלו, לראות בו שורש חיובי של ערך או אידיאל שהוא מנסה לממש כך?

וגם לעשות את אותו דבר על עצמך.

על הצרכים שלך כאן.

מיקוד פנימה ולראות - ואיפה כאן הצרכים שלי?

מהם כאן הערכים שלי?

מה כאן חשוב לי ויקר לי?

(למשל אם זה ערך של שותפות, ביחד משפחתי, יכולת לצאת בהרכב משפחתי בקלילות יותר כדי ליצור זמן וחוויות זוגיות ומשפחתיות, ערך של ניראות וכן הלאה...)

לאחר מציאת הצורך והערך הפנימי של כל אחד מכם ניתן להתקדם הלאה ביתר בהירות.

וכאן זה הכיוון השני: בינך לבין בעלך. כלומר בדינמיקה הזוגית.

כאן כדאי (שוב, לאחר שמבוררים ומעובדים עם עצמנו, כל אחד עם עצמו ועם הערכים והצרכים שלו, במובן היותר פנימי של הדברים) לפתוח בצורה מסודרת ובתקשורת מקדמת את הנושא הזה של "הירוק":

כלומר ממש ליצור מרחב שיחה רגוע, בפניות שלמה, ופשוט לשמוע ולהשמיע אחד לשנייה ואחד מהשנייה.

לשמוע, לעומק, להבין, לעומק, לתת ניראות לכל הבפנים הזה שבסעיף הראשון, לשמוע מבעלך למה (ל' בקמץ) זה בכלל חשוב לו? מה שם משמעותי עבורו? מה זה גורם לו להרגיש?

וחשוב שההבנה וכל השיחה תהיה אצל שניכם ממבט סקרן שבא להקשיב לשני/ה על מנת להקשיב, ולא להקשיב על מנת לענות ולא ממבט ביקורתי/מאשים.

וכמובן לאחר שאת שומעת זאת מבעלך - תאמרי גם את את כל הלמה שלך - את כל מה שזה גורם לך להרגיש, את כל מה שחשוב לך, את הלב שלך.

ובאמת לזכור שאנשים גדלים, משתנים, מתפתחים, וזה בסדר גמור שערך שלא היה עד עכשיו בקדמת הבמה אצלנו פתאום כן יהיה. זה לא משהו רע, אלא גדילה והתפתחות.

לכן לראות זאת ברובד היותר פנימי של מציאת המשמעות וכל הפנימיות של הדברים אצל בעלך יכול לעזור גם לך וגם לו וגם לכם כזוג.

ועל גבי זה ודאי גם למצוא את הערכים שלך ולתקשר אותם נכון.

ובצורה כזו, שאתם מתקשרים את הלב, בשפה של צרכים, בשפה של דיוק צרכים וערכים ומבט פנימה יותר ולא רק לרובד החיצוני - ניתן להגיע גם לפתרונות שיהיו טובים ונכונים *לשניכם*.

כלומר למצוא כאן את ה*גם וגם* ולא את ה"או או". למצוא איפה גם בעלך מרגיש שהערכים שלו יכולים להתקיים, וגם את מרגישה שהערכים שלך ומה שחשוב לך יכול להתקיים, יחד. ולא אחד על חשבון השני.

ב"הצלחה רבה יקרה

ומוסיפה דוגמא מהדברים שכתבתנגמרו לי השמות

לאיך זה יכול להיראות בפועל:

יש בדברים שכתבת הרבה מאוד תתי נושאים שכדאי לפתוח כל אחד מהם בצורה מסודרת.

גם העניין עם החניון.

גם העניין עם המוסך.

גם העניין עם הטסט.

גם העניין עם הטיולים.

גם העניין עם הנסיעות באופניים על הכביש שזה מפחיד אותך.

וגם העניין עם הנסיעות בכלל.

ממש לתת לכל אחד מהם מקום לעומק שבו שניכם מספרים מה חשוב לכם בכל דבר ואתם מוצאים את הפתרון שנכון לשניכם ולמשפחה כולה. שוב עם הרבה וניראות לצרכים של כל אחד ולמשמעות פנימה של הדברים כמו שפירטתי בהודעה הקודמת.

אז אם ניקח לדוגמא רק את עניין המוסך או הטסט,

כתבת: "הוא לא מוכן יותר לקחת את האוטו למוסך כי הוא "שלי" (מי בדיוק סוחב לו את הקניות?) וכל מיני דברים כאלה. אז כאילו הוא לא מפריע לי לנהוג אבל בפועל הוא משאיר אותי לבד עם הארוע, ועם להעביר טסט, וכל הדברים האלה."

אם נבודד רגע את הצרכים של כל אחד מכם:

את:

רוצה שותפות (כמו שהייתה לך עד עכשיו) עם לקיחת האוטו למוסף ולהעביר אותו טסט. אלו דברים שמאוד עוזרים לך שבעלך עושה ומוריד מעלייך ולא את צריכה לעשות אותם. יכולים להיות כאן עוד צרכים כמובן, אבל גם אם זה "רק" זה זה בסדר גמור. מותר לך להרגיש ככה ומותר לך לרצות עזרה ממנו בדברים האלה.

ובעלך:

יש משהו פנימי בתוכו שגרם לו לרצות להשתדל יותר בנושא השמירה על הסביבה והירוק, לכן מבחינתו לא כדאי אוטו, ומכיוון שאת רוצה עדיין את האוטו זה כמובן בסדר, אבל אולי הוא לא רוצה להיות "חלק" באוטו הזה שעבורו מסמל כרגע את האי-שמירה על הסביבה כמו שהיה רוצה לשאוף אליו. וזה גם בסדר גמור. מותר לו שיהיה לו ערך כזה ומחשבה כזו ורצון כזה.

אבל מה עושים כאשר זה מתנגש?

מה עושים שאם הוא לא לוקח את האוטו את נפגעת מזה ומרגישה לבד בודדה במערכה?

כאן באמת חשובה גם הניראות וגם התקשורת במציאת מה נכון לכם כאן.

אבל מתוך מקום שכן רואה ומכבד אחד את הצרכים של השני/ה. אחד את הערכים של השני/ה.

בעלך אותך ואת הצורך שלך בשותפות ולא להיות בודדה ולבד במערכה

ואת אותו ואת הצורך שלו להשתדל ככל יכולתו לשמור על הסביבה ועוד כל מה שיש שם בפנים, למצוא עוד את הערך שיש לו שם והמשמעות שיש לו שם.

כמו שקול פנימי בתוכך רוצה לומר לו: "בעלי היקר. אני מרגישה ככה כל כך לבד מאז שאתה לא רוצה את האוטו. ממש ממש לבד. בודדה במערכה ונשארת לבד ומאחור עם כל כך הרבה דברים ומקומות. עם האוטו, עם הטיולים, עם ההרגשה הזו שאני לבד. וזה מכאיב לי מאוד. אני לא רוצה להיות לבד, אני רוצה אותך איתי."

וקול פנימי בתוך בעלך שרוצה לומר לך: "אשתי היקרה. אני עובר כרגע דברים עם עצמי, וחלק מהתהליך שאני עובד חידד לי ערך או אידיאל שיש לי פנימה של לשמור על הסביבה וכל החשיבות והמשמעות של זה. זה כ"כ בוער בי כרגע ואני מנסה להשתדל כמה שאני יכול. נכון אני רק אדם אחד אבל ממש חשוב לי להשתדל כמה שאני יכול בשביל העולם שלנו, והעתיד של הילדים שלנו. ואולי יש לי שם עוד עומקים שמבקשים לצאת ולקבל ניראות והייתי רוצה לספר לך אותם, לספר לך את הלב שלי פנימה ומה עובר בתוכי פנימה והייתי רוצה שתראי את זה, שתראי אותי. ותמשיכי להעריך אותי גם אחרי שתדעי, כי חשובה לי ההערכה שלך אותי כאדם, זה מאוד יקר לי".

ואז על גבי הניראות הזו אפשר לחשוב יחד:

אולי אני הבעל כן אקח את האוטו למוסך, למרות שאני לא רוצה אוטו, אבל כן כדי לעזור לאשתי ולהקל מעליה ולתת לה את ההרגשה שהיא לא לבד כי זה משמעותי עבורה?

אולי אני האישה אשלם לאיזה אדם שמעביר את האוטו טסט (יש אנשים שממש עובדים בזה ויש לכל מוסך כמעט איזה מישהו כזה שמעביר את הרכבים טסטים) וכך גם אני לא אצרך להעביר וגם בעלי לא?

וכן הלאה לחשוב על פתרונות נוספים שיכולים להתאים לכם כאן.

תודה על זה !אנוני.מית

עכשיו כשאני מתייחסת לזה שוב אני חושבת שאולי זה נושא שהוא נפגע בו עד שהוא שינה כיוון ונהיה ירוק. כתבתי פה למטה. סחבתי הריונות קשים וכאלה והייתי זקוקה לאוטו בשביל פשוט לחיות. מדי פעם הוא היה לוקח את האוטו לסידורים אבל המשמעות של זה הייתה שהייתי תקועה יום שלם בבית ואף אחד מאיתנו לא אהב את זה.

אני אכן בודדה במערכה. לפני כן הרגשתי שהוא תומך בי ומחזק אותי ועוזר לי בזה שהוא מוותר על האוטו ועכשיו בעצם הוא פשוט ויתר עליו סופית ואז אני לבד "עם הרכב הזה שלך".

בשמחה, ואכן כדאינגמרו לי השמות

תמיד לצלול יותר לעומק של הדברים, כי בד"כ ההתנהגות או האמירה שאנו פוגשים ופוגשות מבחוץ זה רק "קצה הקרחון" ורק המעל לפני השטח של סיפור יותר רחב ויותר עמוק שנמצא שם מתחת לפני השטח.

וכאשר מצליחים לראות אותו בבהירות ובהבנה עמוקה זה עוזר גם להבנה עצמה כמובן, אבל גם לקירבה ואפילו גם לפתרונות.

לכן גם כאן, כדאי מאוד לשוחח בנינוחות עם בעלך על כל המקום הזה גם אצלו. ממש מההתחלה כמו שכתבת. ואיך הוא הרגיש, ואיך הוא מרגיש בהווה, ובכלל כל מה שיש בתוכו בנושא הזה, והמבט הסקרן והמשקיב הזה יכול לפתוח המון. ממש המון. וכמובן גם את לו

תגובה מהממת!יעל...

התגובה היחידה בעיניי בשירשור הזה, שבאמת מקדמת

ויכולה לתת כלים מעשיים לפותחת.

בניגוד לשאר התגובות, שרק מעצימות את הכעס והתסכול כלפי הבעל..

תודה רבה 🙏נגמרו לי השמות

סליחה שאני אומרפשוט אני..

אבל נשמע כאילו בעלך בן 16, הגיע לשלב שהוא צריך למרוד ולהרגיש מוסרי ונעלה, וכמו בן 16 טיפוסי - אין חשיבה על ההשלכות, הנפגעים והמציאות.

אולי הוא מזהם פחות את העולם, אבל אשתו עצובה ותקועה עם הרכב בחניון. באיזה עולם ערכי מעוות זה עדיף?

שמחה שיש קול שאומר את זהמישהי נשואה

יש נטייה כל הזמן לצייד את האשה ב:

תבדקי עם עצמך בלה בלה בלה....

ואולי לפעמים יש בעל שמתנהג לא בסדר?

בדיוק כמו שיש מצב שאשה מתנהגת לא בסדר?

ולא לא תמיד זה עניין של

בוא תבדוק עם עצמך איפה אתה צריך להשתנות

חוץ מהילד הזהנפשי תערוג
עבר עריכה על ידי נפשי תערוג בתאריך ג' בכסלו תשפ"ז 2:14

איך הוא "מזיז" את שאר הילדים ממקום למקום?

כי גם אוטובוס מאוד מזהם.

או שהוא ירוק ומתחסד על חשבונך ועל חשבון הילדים.

להעביר טסט,

תני למוסך לעשות את השירות הזה.

יעלה עוד כמה מאות שח אבל יהיה לך ראש שקט.

ותשלחי אותו לעשות קניות בסופר עם אופניים.

הוא מכבס את הבגדים?

הוא יודע איזה זיהום סבון הכביסה מייצר?

נכנס לשירותים? זה גם מזהם

גם לשטוף ידיים וכלים עם סבון.

אם ירוק, אז עד הסוף. לא?

מזון. גם אם הוא אורגני. ממש מזהם בתהליך היצור

עדיף ללכת ללקט עשבי בר.

אבל בתכלס,

כדי לא להתכנס רק בכעס עליו

תנסו יחד להבין מה מפעיל אותו לדבר הזה?

רצון בחופש?

רצון לשמור על הכדור?

להיות מוסרי יותר?

חיסכון כספי?

רק אחרי שתבינו את היסוד לכך,

תוכלו למצוא את עמק השווה בניכם

יש לי שאלה מעניינת לפנימשה

לפני כל הסיפור הירוק הזה - איך היו היחסים בניכם?

כלומר, יש לכם רכב אחד. אני מבין. אתם שניים. יש לכם ילדים. איך הייתה הדינמיקה שלכם?

איך הדינמיקה עם הילד?

הרכב היה בעיקר אצליאנוני.מית

הוא היה רוצה ליסוע איתו לעבודה ואני הייתי צריכה אותו כדי להקפיץ ילדים למסגרות ולחוגים. אז הוא נסע באוטובוסים ודי קיטר על זה.

מתישהו הוא עבר לאופניים והאמת שטוב לו. יוצא מוקדם בבוקר בבגדי ספורט ומתקלח בעבודה. ממש גילה את האור .

בתרגום לעברית פשוטהמשה

הירוק הוא ככל הנראה (בהסתייגות, בלי להכיר אותו) קשקוש שהוא מספר לעצמו כדי לא להודות שאין לו כח להתעמת איתך או שהוא הבין בשכל שאת זקוקה לרכב יותר ממנו ואין לו כח להתמודד עם זה.

כלומר לא איתך - הוא לא יכול לקחת לך את האוטו כי את (כמו שכתבת בעצמך פה למעלה) בהריון וסובלת. אז הוא מבזבז זמן ומתעצבן ובסוף זה מגיע לידי אין לי כח לאוטו הזה בכלל. אידיאליזציה למצב שהוא בקונפליקט פנימי מולו.

  1. הוא לא יבקש ממך את הרכב כי כל מה שהסברת פה שאת זקוקה לו. הוא יודע את זה .

  2. אבל הוא ימשיך לכעוס. הוא לא ויתר בלב שלם. הוא בעצם נכנע

הוא פשוט כועס בשקט וזה מתבטא ביחס שלו לכל הסיטואציה.

הוא רצה את האוטו, לא קיבל, אז הוא מצא לעצמו פיתרון אחר נפלא (שעושה לו גם בריאות ואושר בחיים, שעה רכיבה בבוקר זה בריאות ממש, טוב, חוץ מאוגוסט) ועכשיו הוא חוזר בתשובה שגילה את האור ואומר שאף אחד לא צריך מכוניות רק כדי שהוא לא יצטרך להתעמת עם הצורך והרצון שלו שהוא בעצמו לא מעיז להעלות.

ועכשיו הוא יתחיל למצוא לעצמו אימוני כושר ותחרויות אופניים רחוקות כדי לעשות אידיאליזציה מהסיטואציה. וזה נפלא כי הוא יהיה גבר בריא ואולי גם הבן שלך יצטרף אליו לזה.

מה מצב השיח ביניכם?shindov

לענ"ד, תפנו לרב בעל השכלה במדעי הטבעshaulreznik
עבר עריכה על ידי מנהל בתאריך ז' בכסלו תשפ"ז 1:35

למשל רב שיודע דבר או שניים על פיזיקה, זיהום אוויר וכיו"ב. אולי הוא יצליח לרסן את בעלך ולעזור להגיע לעמק השווה.

מה עניין להכניס ולערב רב?זמירות

במסגרת לימודי ההסמכה הסטנדרטיים לרבנות לא לומדים כלים טיפוליים או מקצועיים לפתרון סכסוכים זוגיים

הם צריכים ייעוץ זוגי מקצועי - ואכן ניתנה כאן (לעיל) התייחסות של יועצת מקצועית מנוסה מאוד

נכון, אבל יש כאן היבטים מדעייםshaulreznik

נניח שמראים לבעל ה"ירוק" באותות, במופתים, במחקרים ובגרפים, שהמכונית המסכנה שלו לא בדיוק תמיט שואה על כדור הארץ, ושאם הוא רוצה להיות עקבי, עליו לוותר על שימוש בחשמל ובשאר הטכנולוגיות?

שוב, מה הקשר להיות האדם שמוכיח זאת בעל סמיכהזמירות

לרבנות ונושא בתואר רב?

איך רב קשור לעניין?נפשי תערוג

גם שאתה הולך למוסך אתה מחפש מוסכניק שהוא רב?

גם רופא שהוא רב?

למה לא רופא שהוא מוסכניק?

אוליקל"ת

רק בגלל שהרבה פעמים דוסים יותר מחזיקים מדמויות רבניות.

לא שאני מצדיקה את הגישה או חושבת שזה נכון..

יש כאן ממד דתיshaulreznik

בבחינת "דייך מה שאסרה עליך התורה".🙂

מי אמר שהוא עושה את זה בגלל סיבה דתית?נפשי תערוגאחרונה

קפצתי לשאלה מהפורום השכן..פצלשן

איך יודעים מהי רמת המשיכה המספיקה בשביל להחליט להתחתן?

במשך מספר שנים שאני מחפש, הספקתי לפגוש כאלה שהיה ברור לי מהתחלה שיש לי אליהן משיכה חזקה.

לעומתן, היו כאלה שאהבתי אותן מבחינת אופי, וגם המראה היה אחלה, אבל לא הרגשתי משיכה חזקה אליהן (וכמובן לא היתה שום דחייה. כנראה, זה פשוט לא היה הסגנון שמדליק אותי באופן טבעי). כן היה לי רצון לתת חיבוק פה ושם, אבל לא היה לי רצון חזק להתקרב אליהן או לגעת בהן, גם אחרי חודשיים-שלושה. מישהו אמר לי שזו משיכה מספיקה בשביל להתחתן. כנראה שלדעתו המשיכה תתפתח אחרי החתונה, אחרת לא מבין איך זה מספיק. אבל מי אמר שהיא באמת תתפתח? ואולי היא לא?

ברור לי שעם אחת אני ארגיש משיכה חזקה ועוצמתית יותר ועם אחרת משיכה פחות חזקה. השאלה מה הרף הנדרש בשביל להחליט להתחתן?

ועוד שאלה בתור בעלי ניסיון.. ייתכן שלפני החתונה תיהיה משיכה חזקה ואחרי החתונה יתברר שאין באמת משיכה? ולהיפך גם ייתכן?

>>שימושית

לגבי השאלה האחרונה- משיכה זה דבר דינאמי ויכול להיות מצב שהיה משיכה לפני ואחרי החתונה לא ופחות מזה, וכמובן להיפך.

אם יש דחיה ואפילו אם פשוט אין משיכה אז לא חושבת שאפשר וראוי לבנות על אחרי החתונה אבל אם זה רק לא משיכה חזקה אני לא חושבת שזה נכון להוריד על זה.\

נסיוני האישי - שלא בהכרח משליך על מקרים אחריםהברדיצ'בר

אני רק יכול לשתף שהייתי באותה התלבטות כשיצאתי עם מי שהפכה לאשתי, ושההתלבטות האחרונה שנותרה לי לפני שהצעתי נישאוין היתה סביב השאלה האם רמת המשיכה כלפיה מספיקה. ובפועל - מהר מאד אחרי החתונה כל החששות התפוגגו. וגם כיום, אחרי סך שנים וסך לידות - אני לא יכול לדמיין משיכה חזקה יותר לאשתי. היא בעיניי יפיפייה ומושכת ברמה הגבוהה ביותר.

גם אצלי זה הדבר היחיד שאני מתלבט עליופצלשן

אז מה עזר לך להחליט שזה מספיק בשביל להתחתן?

כמה דברים עזרו ליהברדיצ'בר

קודם כל אני רוצה לענות על שתי שאלותיך האחרונות שהצגת בפתיחת השרשור:

כן, וכן.

לכן מה שעבד לי - לא בהכרח יעבוד לאחרים.

ובכן, מה עזר לי?

קודם כל הרבה תפילות וביטחון ב-ה'.

דבר שני - מוכנות נפשית לתת הכל ולבנות קשר של אהבה ונתינה והתמסרות גם על הצד שהמשיכה תתברר כקטנה ממה שאליו ציפיתי. וזה בנוגע גם לציפייה של המשיכה שלי כלפיה, וגם שלה כלפיי. ברוך ה', לא התאכזבתי.

ודבר שלישי - חישוב הסיכויים, האם במכלול העניינים/תכונות ושיקולים סביר להניח שאצליח למצוא מישהי אחרת טובה ממנה. ועבורי התשובה היתה ברורה שאין כמעט סיכוי לכך.

גם בכל דבר לא מושלם שראיתי אצלה - ערכתי השוואה בינה ובין דמות דמיונית של האשה המושלמת שאותה כיניתי - 'דמיונה' - וכל פעם הזכרתי לעצמי שדמיונה היא דמיונית והסחתי את דעתי מהנושא.

לא כל כך הבנתיפצלשן

החלטת להתחתן בידיעה שאולי לא תיהיה משיכה?

תפילות, מוכנות נפשית וחישוב סיכויים יכולים לעזור להתלבטות באופן כללי.

אבל אם יש נושא ספציפי שייתכן והוא חסר, איך הנ"ל עוזרים לפתור את ההתלבטות? צריך לתת לנושא מענה ספציפי..

היה ברור לי שתהיה משיכה,הברדיצ'בראחרונה

רק היה לי חשש שזו תהיה משיכה ברמה נמוכה, שאולי תהיה בבחינת 'פוחת והולך' עם הזמן.

ברוך ה' לא היה כך. אך אני מרגיש שהנכונות שלי להסתפק בפחות היתה מועילה לי במידה וחששותי היו מתממשים. אך חשוב לי להדגיש - אצלי זה לעולם לא הגיע למצב שהיה צריך לעמוד למבחן.

אם אתה מרגיש 'שיכות' אליה, זה בהחלט מספיקהסטורי

לא אומר להתחתן בלי רצון, בלי שמרגישים קשר נפשי. אבל לפעמים מרוב התבחבשות בכל מיני הגדרות סתם נתקעים ומסתבכים.

אם אתה מרגיש שיכות, חיבה, טוב לך איתה, יש לך צפיה לפגישות ולשיחות הטלפון - יש את זה. מעולם לא העסקתי את עצמי כרווק בשאלות הללו ויש משיכה, בהחלט.

כמובן, העבודה האמתית היא אחרי החתונה. כשיש מתחים, המשיכה יורדת וכשיש השלמה ושמחה הדדית - גם המשיכה עולה.

אתה חושב שהיא תישאר צעירה ונאה?אריק מהדרום

הבט על חמותך לעתיד, זו האידיקציה הטובה ביותר לאיך שהיא תראה בעוד 30 שנה.

הבט על אם חמותך לעתיד, זו האינדיקציה הטובה ביותר לאיך שהיא תראה עוד 60 שנה.

איך זה קשורנעמי28

כשאישתו תהיה בת 60 גם הוא יהיה בן 60 אחרי זוגיות ארוכה וקשר עמוק ואחר.

כרגע הוא מתחתן עם מה שהיא היום, והשאלה שלו סופר לגיטימית וחשובה.

זה באמת נושא שלוקחים עליו סיכון בעולם הדתי ומקווים לטוב.

יש משהו בדברייך, מצד 2 גם בקשר לקראת נישואין אפשרמתוך סקרנות

לנסות להתחבר למכלול של האישיות, ולראות אם זה מגביר משיכה.

אני כמובן לא המומחה הגדול, ואלו שאלות שגם אני שואל את עצמי, אבל מרגיש שיש לכל הפחות איזו שהיא בחירה גם בנושא זה...

מאוד אינדבדואלישבורת,לב

אני אישית לא הייתי מתחתנת ככה בשום אופן וגם לא הייתי מתקדמת.

אבל זה לא משנה מה כל אחד אחר מרגיש, משנה רק מה שאתה.

אם הייתי במקומך הייתי משקיעה בבירור עם מטפל לפני הכרעה כזאת גורלית.

צריך להיזהר עם מטפלים..קל"ת

לבדוק לפני ולפנים למי הולכים..יש כאלה שרק עושים נזק..

צודקת. ורק אעיר בהקשר זההברדיצ'בר

שגם מטפלים תותחים ומומחים עלולים לטעות לפעמים.

ובוודאי שאפשר גם לטעות ביישום של ההדרכות/ העצות שלהם.

דוגמה מהמקרה שלי:

התסביך אליו אני נקליתי כחודש לפני שבחרתי להתארס התעצם פי כמה בעקבות הרצאת זום בו אמרה מטפלת ותיקה ובעלת מוניטין דברים לא מדוייקים בנוגע להבדל בין משיכה אצל בנים ובנות: שאצל בנים זה כביכול ברור ודיכוטומי, ומתברר בצורה ברורה תוך פגישות ספורות. בעוד אצל בנות - זה נזיל ומשתנה וכדאי לתת צ'אנס וכיוצא בזה.

כמה סרטים אכלתי בגלל הדברים האלה, ממטפלת שלמען הסר ספק - אני עדיין מחזיק מאד ממנה וחושב שהיא תותחית על בתחום שלה. אגב גםם קיבלתי ממנה (לא באופן פרטני) הרבה מאד כלים טובים ותובנות חשובות בתקופה שיצאתי.

סקרנת אותי, פניתי אליך באישי ברשותך.מתוך סקרנות

מאוד להזהר. נכון.🍀שבורת,לב

זאת שאלה לגבריםנעמי28

אני מניחה שזה שונה מנשים

מהצד שלי הספיק לסמן וי על משיכה בדייטים,

לא הגדרתי כמה ומה החוזק שלה, לי זה עבד.

וזה לשני המינים- גם לזוגות אוהבים עם כימיה טובה המשיכה משנה צורה כל הזמן וצריכה תחזוק, שלב הפרפרים והצפת ההורמונים מוגדר בערך כ3-4 חודשים. לאחר מכן המשיכה תלויה באיכות הקשר מבחינה רגשית ופסיכולוגית

צודקת בהחלטהברדיצ'בר

משיכה היא נדבך חשובשוקולד פרה.

אבל לדעתי הנשית, היא לא הכל.

אולי אצל גברים המשיכה היא הלב של הקשר, אבל גם אז- מי ערב לך שהיא תאהב מגע? שהיא תרצה את אותה רמה של קשר פיזי כמוך?

זה מאוד מתסכל עבור חתן צעיר לגלות שיש משיכה, אפילו בעוצמה, אבל שהצד השני פחות בעניין של מגע.

לכן, השאלה צריכה להיות,

ואני אכתוב פה קצת חשוף, מקווה שהמנהלים לא ימחקו אותי-

היא האם היא סגורה בקשר למיניות, או יותר פתוחה ובקשר (עם עצמה) בנושא.

עד כמה היא נינוחה בקשר לזה. לא נבהלת או בורחת או פוערת עיניים.

זה משהו שאפשר להרגיש אותו, וזה משהו שבעיניי כן שווה לדבר עליו בשלבים מאוד מתקדמים של הקשר.

אני מכירה נשים שלא סובלות מגע.

זה משהו שהן לא יגידו אותו בפגישות, אבל זה קריטי ממש לחיי נישואין.

זה משהו שהופך אח"כ לפצע עמוק בזוגיות. כי באופן טבעי, כשמתרגלים אחד לשני והחידוש פג, מה שנשאר זו הנטייה הטבעית של הנפש.

ואם הנטייה הטבעית שלה זה לריחוק גופני- זה מתכון לתסכול של שנים...

מיניות ומשיכה הופכים אחר כך לסוג של תקשורת. זו תקשורת שמשלימה ומעמיקה את התקשורת הקיימת.

יש ביניכם צחוק, כיף, הומור, פתיחות, עניין זה בזו- זה הלב.

יש משיכה אבל מרחק וקצרים בתקשורת- הקשר ייטה יותר לכובד וכך גם ברובד הגופני.

מקווה שהועלתי

לא חושבת שבחורה בהכרח יכולה לדעת על עצמהפצלושון

לפני החתונה, כשהיא עוד לא הייתה בקשר זוגי

זה אפשרי, בוודאישוקולד פרה.

אפילו אפשר להרגיש בזה. אבל זו באמת שאלה של בשלות.

חבוטנפש חבוטה

מרגיש כל כך חבוט

מכל הבחינות.

נפש

גוף.

ורוח.

זוגיות בסימן שאלה ענק

תפקוד בסימן שאלה ענק

איך קמים כל בוקר?

לא מרגיש אבא

לא מרגיש בן זוג

לא מרגיש.

פרקתי.

דבר אלינו איש יקרדי שרוט

בתרגום לעברית שלימשה

אני גרוע בתור (אבא|בן זוג|מתפקד)

מי אתה בכלל? אתה מסתכל על עצמך מנקודת המוצא של עצמך או מנקודת המוצא של אנשים אחרים סביבך?

בהחלטנפש חבוטה

זוכר ויודע מה היו היכולות שלי

מנקודת המבט שלך או שלהם?משה

מתי זה התחיל?משה

ומי הפעיל אצלך את כל המנגנון הזה של "דחוי" ו "חבוט" ו"כושל"? זה לא תמיד היה שם.

לא אמרתינפש חבוטה

את המילה דחוי.

לא מרגיש גם כזה

אז בסדר. חבוט וכושלמשה

והכי חשוב

בהצלחה !

תודהנפש חבוטה

זה עדין כואב גם כשאתה רושם את זה

שתדע שיש עוד כליםמשה

אני לא חופר פה יותר כי לא הוגן לעשות לך את זה, אבל יש דרך להתמודד עם המצב הקיים

ורגשות תמיד מותר להרגיש. לא לשפוט אותם. זה לא "אני חבוט" אלא "אני אדם רגיל ויש בי עכשיו מחשבה ורגש שאני חבוט".

אם יש יכולותשבורת,לבאחרונה

אפשר לחזור אליהם,

זה מצב הרבה יותר טוב מאחד שאין לו יכולות.

יש זמנים כאלה של עייפות.

מותר להיות מותש ולנשום לרגע מהכל.

טוב שאתה מדבר על זה.

איזה כאב.שוקולד פרה.

גם לי היו תקופות חשוכות כאלו.

תנסה להיזכר בעצמי המיוחד שלך. מה אתה מביא לעולם?

ועוד משהו- יש מישהו שיודע על מצבך?

תודהנפש חבוטה

כן יודעים.

אנשי מקצוע.

מנסה להיזכר מה הבאתי לעולם

הייתי שםוהנה חלום

לאחר המילואים הבלתי נגמרים ולא הצלחתי לחזור לעצמי, לזוגיות ולהורות. הבור חשוך מאוד אבל יש תקווה.

לצד הטיפול אישי ומשפחתי, לי אישית מאוד עזרו הטיפולים גופניים-רגשיים כגון Rebirthing ויוגה-תרפיה.

זה מעולה שאתה בטיפול, אל תשכח שיש תקווה וצמיחה בסוף

כמה כואב וקשה נגמרו לי השמות

שולחת חיזוק גדול ותפילה שתראה ישועה שלמה במהרה ממש בכל התחומים, בחסד וברחמים ובטוב גלוי ב"ה 🙏

וטוב שכתבת שיש לך ליווי ועיטוף מאנשי מקצוע, זה מאוד חשוב שתרגיש שיש לך את המענה ואתה לא לבד, ומקבל כוח והכוונה וליווי ועיטוף וכלים.

שיהיה רק טוב ב"ה

ושיכנס עוד ועוד אור לחיים ותוכל להביט אחורה ולראות איך גם מהתקופה הקשה והחבוטה הזו אספת עוד לימוד ועוד צידה לדרך שעוד תעזור גם לך וגם לסובבים אותך 🙏

ובינתיים להתחזק גם בכל מה שנותן לך כוח אמיתי, ובחוזקות ובעוצמות ובטוב שיש לך ובך, ובטוב שכן נוכח כרגע בחיים, ולראות מה עוד יכול לחזק שם.

תודה רבהנפש חבוטה

מעריך את המילים

כמה זמן זה ככה? נשמע קשה ממשלאחדשה

יודע לומר נק' מפנה?

מספרנפש חבוטה

נקודות מפנה..

רצף של דברים קשים ומאכזבים

מה קרה? ומה קורה?shindov

הרבה דברים קרונפש חבוטה

כרגע בעיקר דעיכה נפשית.

צריכה עזרה עם סינון מחשב לילדיםירדנית

משהו פה לא עובד לי כמו שצריך

מדובר על גילאי 10-14, יש רימון.

הם צריכים את המחשב כדי לעבוד בטימס, לשמוע שירים ביוטיוב, לפעמים צריכים AI ללמוד למבחנים.

איך אני משגיחה על כל זה?

שיחות בטימס לפעמים הילדים ביניהם שולחים סרטונים, אין לי איך לעקוף את זה.

כנל יוטיוב, רוצים לשמוע שירים אבל לא מתאים לי שיסתובבו ביוטיוב, יש דברים (שלא לומר רוב הדברים) שלא מתאימים להם.

AI גם כן רואה שיחות שלא מתאימות..

אנחנו לא בקטע של צנזורה אבל מרגישה שבתקופה האחרונה זה יצא לי משליטה.

מחפשת פתרונות טכניים לפתור את זה, אשמח לשמוע איך זה אצלכם. שאהיה רגועה גם שהילדה נכנסת לחדר ללמוד עם חברה במחשב. כי היום זה היה ממש לא מוצלח

אני טכנופובית פלוס פלוס אז אם אפשר בהסבר למתקשיםירדנית

שום דבר רע בצנזורה במקרה הזהחושבת בקופסא

היית נותנת לאדם זר ברחוב לחלק לילדים שלך חוברות שאת לא יודעת מה כתוב בהן?

רק כדאי לדייק אם הכוונה לכל תוכן שהוא לא למידה וניצול זמן ממש, או תכנים בעייתיים בפני עצמם, כי אלו שני דברים שונים.

כי אם יש לכם רימון ברמה המתאימה, לא אמורים להיות בעיה מבחינת התוכן.

אבל אם רוצים שהמחשב ישמש ללמידה ולא לפנאי, (אני לא יודעת איך עושים את זה בפועל, אבל אני יודעת שזה קיים) אפשר דרך רימון או דרך תוכנה אחרת לחסום אתרים ספציפיים, או הפוך לעשות רשימה של אתרים מותרים בלבד, ואז לחסום גישה ליוטיוב ולai.

פתרון פחות קיצוני הוא להיכנס להגדרות בתוך האתרים האלו, ולחסום אותם כמה שיותר. לשים את חשבון היוטיוב ליוטיוב קידס (מגן מפני תכנים בוטים במפורש, אבל מתיר שטויות ממיסות מוח, שכנראה גם כן כדאי לא לראות)

בצ'אט מצאתי בטעות שיש בתוך ההגדרות שלו אפשרות למנוע ממנו לדבר על תכנים בוטים (ולא ברור לי למה זה לא מופעל כבררת מחדל).

והכי פשוט זה זה להגביר את החסימה ברימון או פלטפורמה חוסמת אחרת.

לגבי מה שחברים שולחים- אולי תמימה, אבל חברים לא ישלחו דברים גסים ממש, לפחות לא בפלטפורמה כזו שמיועדת ללימודים ובפיקוח המורה? עוד אין לי ילדים, אבל אני קצת מזדעזעת מהרעיון של לתת לילדים להמשיך להיות חברים של ילדים שחשודים ברצינות בדבר כזה, אם יש רצון, הם ימצאו דרך אחרת להראות את זה ועצם החברות נשמעת לי בעייתית.

שולחים שם שורטים וכל מיני שירים/זמרים/קליפיםירדנית

שאני לא מעוניינת שיחשפו לזה.

איך ישמעו שירים? לא התחברו לספוטיפיי לצערי.. אבל אולי אם אגיד שאין ברירה.

רימון ברמה בינונית לא חוסם את מה שאני רוצה שיחסום..

רימון ברמה הגבוהה יותר מצריך ממני לפתוח להם את מה שהם צריכים כל רגע.

בטימס אין לי ממש שליטה על מה קורה בקבוצות, וכבר לא מתאים להם שאני עוקבת אחרי השיחות שלהם, שזה סה"כ מובן

אם יש שירים ספציפיים שהם שומעיםהשם שלי

אפשר להוריד את השירים למחשב, ואז לחסום את היוטיוב.

באזור האישי ברימון אפשר לחסום\לפתוח אתרים מסוימיםפתית שלג

כרצונך

ואם החברים שולחים קישורים לסרטונים שהזכרת- ברמת סינון גבוהה כנראה שגם זה ייחסם.

אין כל כל פתרוןמסתתר

אין כ"כ פתרון, מה שכתבת נכון. זה או קצת מדי או יותר מדי. אולי ב"חזקים ברשת", ובארגון "לוקחים אחריות", יש להם פתרונות..

יש תוספים בחנות כרום לדפדפן במחשבנקדימון

שאפשר לחפש שם תוספים עם דירוג גבוה וכמות הורדות של עשרות אלפים (כדי שיהיה לזה אמינות, ואמינות ביצועית).

יש כל מיני תוספים שמסננים שורטס ורילסים ביוטיוב ורשתות חברתיות, תכנים למבוגרים או הימורים וכדומה, חוסמי פרסומות למיניהם. זה קצת התעסקות (אבל לא נוראית), אבל אולי חבר/ה טוב/ה יוכלו לעזור. או לחילופין, הדרכה טכנית את יכולה לבקש ממצב ai בחיפוש גוגל.

וכמו שגם אמרו, אם מדובר על אתרים יותר ספציפיים אז אפשר לחסום ברשימה אישית באזור האישי של רימון, או להעלות רמת סינון לאתרים המסויימים.

אגב, לגוגל יש אפשרות של בקרת הורים (לא ניסיתי אך ראיתי שקיים), ואז את יכולה לחבר את החשבונות של הילדים אלייך ולהגדיר כל מיני דברים. זה גם דבר ששווה לבדוק עליו, ואולי הוא יפתור חלק מהבעיה.

לגבי ai, אין ממש דרך היום לשלוט בזה. לכן נטפרי, למשל, חוסמים את זה גלובלית.

תודה, אנסה לשבת על זהירדנית

(הזדמנות טובה להכיר לך תודה שבזכותך נכנסו להכיר את עמיחי ונינו הי"ד וישבתי והראתי גם לילדים, מה שמראה לי כמה רחוק אפשר להגיע עם חינוך ילדים ולאן אני שואפת)

בשמחהנקדימון

לא הכרתי אותו לפני כן, אבל הנשמה המיוחדת הזו באמת מרימה את העיניים שלנו אל האינסוף.

אלוף אתהפתית שלג

בשביל שירים הייתי עושה ספוטיפיי וחוסמת את יוטיובמרגולאחרונה

ובמקרים שהמורים שולחים סרטון לימודי מיוטיוב- תפתחי לרגע, או תתני מהטלפון שלך נקודתית לזה.

ספוטיפיי יש גם פודקאסטים שעקרונית יכולים להיות לא ראויים אבל לא נראה לי שיש להם סבלנות לזה חחח.

שירים שיוצאים עולים תוך שניה לספוטיפיי. גם שירים חסידיים ושירי קודש יש שם.

ואם הילדים שולחים בטימס קישורים לסרטונים, אז אפשר לחסום אתרים אחרים (כמו טיקטוק, יוטיוב וכו), ואז הם לא יוכלו לצפות בהם.

מה קרה לפאות?פשוט אני..

כשהייתי ילד, ילדי ונערי הציבור הדתי התחלקו בין כמה סוגי פיאות:

פיאות קצרות שמגיעות בדיוק עד לעצם הסמוכה לאוזן, או קצת יותר ארוכות שמגיעות עד לגובה התנוך.

פיאות מעט ארוכות יותר, אשר גולגלו בחן מאחורי האוזן.

וכמובן פיאות ארוכות עוד יותר שכבר לא יכולות להתחבא מאחורי האוזן אלא משתלשלות בגאווה במורד הפנים.

בשנים האחרונות, אני רואה יותר ויותר נוער דתי, כולל כאלה מבתים שעל פניו נראים דוסים, כולל מהתנחלויות ויישובים דתיים מובהקים לאורך ורוחב הארץ, עם תספורת שבה המכונה עוברת עם מספר 0 מעל גובה האוזניים ולא משאירה פיאות כלל. כלומר בחלק העליון של הראש יש שיער כרגיל, אבל בצדדים יש שיער רק בס''מ העליונים ומתחת לזה יש גאלח.

בתקופתי, בבתי ספר דתיים לא היו נותנים לתלמידים להיכנס כך לכיתה, וילד שהיה מסופר כך היה צריך להתבייש במראהו החריג. זו הייתה נחשבת תספורת שלא רק שאינה דתית, אלא היא גם לא מייצגת את הציבור החילוני הנורמטיבי, אלא בעיקר ערסים.

אז איך קרה שאבות שלא מחסירים תפילה במניין ולא מדלגים על לימוד תורה עם ילדיהם, מאפשרים להם להסתפר כך?

איך אימהות המחזיקות בעוז בית יהודי כשר ומשפחה לתפארת, נותנות לילדיהן לגלח את הפאות?

תמונה מתוך AI לשם המחשה

חוץ ממה שאפשר לצחוק על התמונה של הבינהחושבת בקופסא

שהנער הגיבעוניסט מתברר מקפיד (חוץ מעל נזירות מלאה של אי תספורת בכלל) גם על קצוות השרוול כארבע כנפות ושם גם בהן ציציות.

התשובה היא כנראה הגיל של הילד. זו תספורת שהיא "באופנה" בקבוצות מסוימות, והילד רוצה להסתפר ככה, ובשלב מסוים ההורים לא מחליטים לילד איך להסתפר. וכנראה שזו תספורת די מנייסטרים בציבור החילוני עכשיו.

גם אחי השמיניסט החצוף מסופר ככה, ולדעתי זה נראה מכוער וערסי, וחבל על הפאות המתולתלות שהיו לו בילדותו. מה לעשות, אי אפשר להכריח אותם בגיל הזה.

במקרה הבינה גם תפסה לך את הגילאים של הילדים בצורה הדרגתית: מילד חמוד יהודי קטן, שעובר שלב של גיבעוניסט, ואז הופך לערס שמתסובב עם החבר'ה בשתיים בלילה ומשאיר זבל ברחוב.

היום התספורת הזאת יותר טרדנית בכל הציבורברגוע

אבל אני דווקא רואה תופעה הפוכה מקבילה- הרבה יותר נערים מגדלים פאות ארוכות

אני דווקא רואה יותר ילדים עם פיאותניק חדש2

בטח בהשוואה למה שהיה בילדות שלי.

חולשה בחינוךנקדימון

הנערים פשוט לא מקשיבים להורים.אמא טובה---דיה!

כמו נערות אצלינו מבתים סופר דוסים שהולכות עם שרוול קצר ושסע כמעט עד למעלה.

זה לא כי ההורים מרשים. זה אף על פי שהם לא מרשים.

אני חושב שלהרבה מאוד ילדים קטנים חרד"לים יש פיאותמשה

אולי בגיל ההתבגרות יש צורך לשנות משהו והפאות נבחרות כקרבן.

מרד גיל הנעוריםנפשי תערוג

אינטרסטינגימח שם עראפת

איך הילדים שלך מסופרים?

מי אמר שהם מסכימים או מעודדים?shindov

היום לא שואלים.

אני לא מדבר על בני 18פשוט אני..

אפילו בגיל 12 אני רואה את זה, בגיל שבו ילדים עוד לא אוכלים שניצל בחוץ בלי לבקש רשות מההורים

יש לי רעיוןנפשי תערוג

ב"ה בשנים האחרונות יש תופעה של התחזקות המונית

אם שאני הייתי נער. ללכת עם ציציות בחוץ זה היה רק מי שממש דוס או חזק.

הרוב היו הולכים עם פתילות בפנים (ואני מוציא רגע את עניין ספרדים אשכנזים כי זה לא קשור)

כיפה. רוב מי שהתפלל איתנו בבית כנסת. לא היה הולך עם כיפה ביום יום. גם כאלה שהקפידו על אורח חיים דתי.

היום ב"ה אנחנו רואים שגם חבר'ה שעדיין רחוקים מאורח חיים דתי מלא, יכולים להסתובב עם כיפה או ציציות בחוץ

יכול להיות שהוא לא יקפיד על שמירת שבת וכו' אבל עדיין ביום יום הוא יסתובב עם כיפה וציציות בחוץ (מכיר כמה כאלה)

יכול להיות שנערים שאתה רואה שייכים לזרם הזה

זה לא זרם דתי קלאסי

זה יותר מסורתי +

אני לא מדבר על מסורתיפשוט אני..

אלא באמת על טובי בנינו ממשפחות מאוד מאוד דתיות

גיל 12רקאני

זה לגמרי גיל ההתבגרות

אם ילד בן 12 מתעקש להסתפר ככה

אני יכולה להבין את ההורים שמעדיפים לא להיכנס למלחמות על תספורת

לדעתי פאות זה הכי יפה בעולם

אבל אם הילד שלי יתעקש להוריד אני אגיד לו את דעתי ואתן לו להחליט על עצמו

תלוי איזה תספורתנפשי תערוג

אם זה קצר אבל עדיין בגבול ההלכה. ניחא

אבל גלח מלא של הפאה שזה איסור דאורייתא ממש אני אישית (ורוב הדתיים שאני מכיר) לא הייתי מסכים

מסכימהרקאני

אני לא כל כך מכירה את ההלכה הזאת בתור אישה....

אבל יכול להיות שהם כן משאירים קצת ופשוט לא רואים את זה?

בגדול ההלכה היאנפשי תערוג

שאסור להקיף פאת הראש

משמע שאסור לגלח מאיזור הרכה ועד סוף העצם שליד האוזן.

אסור שיהיה מגולח. צריך שיהיה שיער ממשי. והפוסקים נתנו הגדרה של סביב 4-5 מ"מ לפחות.

(לא כתבתי את כל ההלכה אלא בגדול את עיקר הדברים)

רקה, לא רכהירושלמית טרייה

הכל תלוי במזלזוזיק העכבראחרונה

אפילו ספר תורה שבהיכל.

יש הרבה דוגמאות בהסטוריה להלכות שפשוט לא הקפידו עליהם בתקופות מסויימות. בדרך כלל זה חלף.

למשל, יש הרבה עדויות שבליטא לפני השואה גם נשים של גדולי ישראל לא הקפידו על כיסוי ראש.

גם היום, נראה לי שמקפידים הרבה יותר מפעם על שירת נשים אבל הרבה פחות על חצאיות לפי ההלכה.

לא יודע מה גורם לזה...

בעיות שכניםggg

יש לנו שכן מבוגר שגר לבד, בן אדם נחמד וגם נדיב עם הרבה חסד. אלא שבזמן האחרון הוא התחיל לשמוע פודקסטים או שאולי זה טלוויזיה בתוכניות של דיבורים, לא יודעת מה, הוא שומע ממש חזק עד שזה נכנס לנו לסלון ואני משתגעת מהרעש הזה. זה כמה שעות ביום לפעמים ואני פשוט מתחילה לסגור חלונות מרוב יאוש (אבל זה לא לגמרי עוזר).

ממש לא נעים לי לגשת ולדבר איתו. אולי הוא יעלב, אולי הוא לא שומע כל כך טוב. אני לא יודעת מה הסיבה לשמוע כלכך חזק. מה עושים?

מן הסתם, לדבר איתו זה השלב הראשוןפשוט אני..

ואם לא נעים לדבר איתו,

אז פשוט תתרגלי לרעש...

אם הוא אדם טוב ונעיםמתואמת

אז מן הסתם הוא עושה את זה לגמרי בחוסר מודעות, והוא ישמח שיאמרו לו אם מפריע.

פשוט לגשת אליו, לומר לו בחיוך שאתם נהנים לשמוע לפעמים את מה שהוא שומע, אבל לפעמים העוצמה קצת מפריעה לכם, ואוחי אם אפשר לשמוע באוזניות - זה יהיה מבורך.

קצת לא נעים ברגע הראשון, אבל הבעיה תיפתר בסוף.

וכמובן, תמשיכו לשמור איתו על יחסי שכנות חביבים ופתוחים גם אחר כך, כדי להראותלו שאין לכם בעיה איתו, אלא שמדובר רק במשהו נקודתי שרציתם לפתור.

אם הוא מבוגרמתיכון ועד מעון

אולי יש לו ירידה השמיעה ולכן לא שם לב שזה כ''כ חזק

ננסה לדבר איתו. בטח אשלח את בעלי..ggg

השאלה היא כמה מבוגר..קל"ת

😅 50/60 או יותר 80/90?

אם הוא מאד מבוגר אז לא הייתי פותחת את זה מולו גם אם הוא מאד סימפטי..

לנו יש רעש של סקסופון מהשכן..רוצה להתחלף?😜

נראה לי מעל 80ggg

יש לנו שכנה מבוגרת ששרה עם הגברהחושבת בקופסא

בתחלה חשבנו שהיא שמה שירים, אבל הכל אותו קול. יש פלייליסט קבוע שכולל שירי ארץ ישראל הישנה והטובה, let it go, רק תפילה אשא, הלוליה hello silence my old friend, ועוד כמה קלאסיקות מלפני 15 שנה מינימום.

בעיקר בימי שישי או בערבים. אנחנו לא יכולים לצפות את זה. אם אלו היו שירי מסיבות אולי היה לנו יותר אומץ, אבל כרגע אנחנו לגמרי מתפדחים לדבר איתה על זה.

גם מה נעשה? בזמן שהיא שרה היא בטח לא תשמע דפיקות בדלת, ובזמן אחר זה לא קשור.

מצטרפת לשאלה.

כמורה לליקוי שמיעהחיוך2019אחרונה

אני משערת שיש לו ירידה בשמיעה ולכן הוא לא שם לב אפילו שזה כל כך גבוה. אם זה מאד מציק שווה לדפוק להתעניין בשלומו ליצור קשר נעים ואז בעדינות לעלות מודעות שלו לעניין. אולי יש לו מכשירי שמיעה ואיתם הוא יכול לשמוע בפחות ווליום? אולי לשמוע באוזניות? אולי בשעות שיותר נוחות?

זה שיח שצריך קודם להגיע ממקום חברי ומתעניין וממקום מכבד לנסות למצוא פתרון