כלומר שהלימוד הוא לא כי 'אמרו לך' או כי צריך או כי ככה מצופה ממך או כי ככה כולם עושים,
אלא תראה את הלימוד כעניין ואינטרס שלך, התקדמות שלך, מרחב אישי שלך,
וזה קשור גם לצורת הלימוד, שאולי אתה צריך למצוא את הדרך שמתאימה לך בלימוד, וזה לא חייב להיות שינוי מהותי, רק משהו שתרגיש שאתה מבטא את עצמך בלימוד, שיש בו גוון אישי שלך (אם תרצה פירוט בפרטי)
מבקש אמונהשעוזרים לי:
1 - לחפש ולמצוא למה אני לומד תורה, ופרטים שלה וכו'. וללכת עם זה גם בזמנים כאלה. זאת אומרת שהכול מתחיל מהרצון. ואחרי מסע משמעותי שמחבר אותי - המסקנות שלו מלוות בשרשור מהיר בתחילת הסדר.
מקווה שמובן למרות שקיצרתי.
2 - לחפש ולמצוא את העולם הרגשי שלי. הרבה פעמים הרבה קשיים ואתגרים, גם כזה של שגרה - יושבים על דפוסי חשיבה וכו' שלא קשורים בכלל ללימוד אלא אספתי אותם בדרך החיים עד כה. ככל שמודעים אליהם ומכוונים לשחרור מהם זה עוזר.
בהצלחה!
בכל פעם שאתה נכנס לבית המדרש תגיד ,מה טובו" זה עוזר מאד.
וכשאתה מתפלל את התפילה "ונהיה אנחנו וצאצאנו "בכונה ובאמת מהלב. זה עשה לילדים שלי פלאות.
יש את התפילה של החזון איש, ללימוד התורה בחשק ושלא יכנס היצר הרע עם תחבולותיו.
ופעם בשבוע את איגרת הרמב"ן.
בהצלחה
מטרת הלימוד היא לא לימוד.
אין לקב"ה חפץ בגוגלים צייתנים מלאים מידע כרימון.
מטרת התורה היא הבאת היהודים ואח"כ העולם ליצירת קשר חי עם הקב"ה.
לכן הוא שתל בעולם הגשמי גילוי שמימי - את התורה.
וכששותים מהשיקוי הזה יודעים, מרגישים ומכירים את הקב"ה.
ידיעת התורה השכלית היא פן אחד מתוך הסיפור הגדול.
כמובן ניתן לא להתאמץ לפתוח את הדלת אליו למרות ששותים אלפי ליטרים.
תזכור שגם בלי הרגש מה שאתה עושה הוא חשוב. מנסיון התחושה הזאת מביאה לחשיבה מעמיקה קצת יותר במעשים היומיומיים ועל ידי כך גם מתחברים רגשית לאט לאט,ככה זה משברחנוכה
בהצלחה לך
וזמן נחמד
ויחידה:
הוא התחנן לד' שיתגלה אליו. יום אחר יום.
הוא למד תורה כל היום אבל מה שהיה מונח
בבסיס ובמטרת כל עסק התורה שלו היה - הגעה לקשר עם הקב"ה.
זאת הייתה המחשבה שנמצאה תמיד בירכתי המוח שלו בזמן לימוד התורה.
אני מקווה שזו הוכחה מספקת לחבר'ה שטוענים לימוד תורה לשם תורה. בלבד.
כי אם שלמה היה לומד כל היום והלילה תורה אבל לא מבקש את פניו של הקב"ה - לא היה מקבל התגלות.
ככה לענ"ד.
שווה לאמת את זה עם ראש הישיבה.
תקשיב לזעקת המלבי"ם:
ולדוד היו בקשות רציניות מרודפים רציניים ביותר...
ולמרות זאת כל מה שהוא רוצה זה לראות את פני ד':
לְךָ אָמַר לִבִּי בַּקְּשׁוּ פָנָי אֶת פָּנֶיךָ יְהוָה אֲבַקֵּשׁ.
"לך אמר לבי", ר"ל הגם שבפי אני מבקש ענינים אחרים, הצלה מהאויב וכדומה,
הלא "לבי" כבר "אמר לך" את עיקר בקשתי,
לבי אמר לך, כי ""בקשו פני את פניך ה'"",
זאת "אבקש", רק "זאת אבקש" והיא עיקר בקשתי "שפני יבקשו את פניך",
שפני לא יבקשו שום דבר רק השגת פניך,
שהוא הדבקות וההשגה של פני ה',
והיא כל מגמתי, וא"כ.
כי מטרת הבית מדרש היא להביא את האדם למצב של בית תפילה - לראות פני ד'.
יודעים את כל הספרים ישר והפוך אבל כשיש מפגש עם הסופר
אומרים לא לא לא זה כבר מוגזם מדי אנחנו כאן בשביל ללמוד בהצטיינות את החומר.
למה? כי צריך ללמוד את החומר. תורה לשם תורה. נקודה.
דבקות? קשר? לא בבית ספרנו.
יש לנו תורה. היא מביאה אותנו לקב"ה.
למה אני צריך את הסיפור הזה
מתפלל 3 פעמים בית מקדש בית מקדש.
למה זה טוב? מי צריך את זה?
מה חסר לי?
מדינת הלכה. כמו שצריך. וזהו.
תורה. תורה. נקודה.
והנה עוד הוכחה שהתורה לא נגמרת ומתחילה בתורה.
כל 18 מדברת על בית המקדש.
למה?
כי העולם כולו צריך להגיע לקשר עם רבש"ע. ע'י ביהמקש.
בבוקר ובערב לבקש מהקב"ה
אנא אני אשתדל למלא את היום השלי בעמודים
עשה שאצליח שהם יביאו אותי למטרה שששתלת אותם בעולם -
להרים אותי ואת האנושות - אליך. שאזכה לראות את פניך.
העולם נברא לא בשביל ההתעסקות גרידא. מכונת כביסה של עמודים. בלופ אינסופי.
העולם נברא לשם ייחוד קובה ושכינתה. איחוד שמיים וארץ. נתן לנו עיסוקים שירימו אותנו אליו.
לא סתם שנרוץ במעגל עסוקים בדברים טובים. ונקח מדבקות סמייילי בסוף כל יום.
קח את זה לת"ח ותיק אצלך והוא יכריע. זה יהיה הכי קצר.
ותשאל על העולם בלי ועם ביהמקש.
משום מה לזה אתה לא מתייחס.
אם היית כותב ראיתי בראשונים שכתוב כך וכך
זה היה מכבד אותך יותר.
אין עניין להקטין ולהשפיל את בן השיח שלך.
לא ראיתי את הרב אליהו שולח מישהו לעיין או אומר לו בעקיפין שהוא בעצם סתם _____
אותם:
מה המטרה כשאתה לומד תורה?
לדבריך דבקות. ע"י דבקות - ז"א רצון תמידי להתאחד עם רצון ד' ואז להגיע לקשר חי עם ד'. קול פנימי שמדריך אותי בחיי. בקשו פניי. זה מה שד' רוצה.
למה לי רב זבחיכם. באים, עושים את המוטל עליהם והולכים. הידים והראש מתעסקות. והלב לא מעניין אותו בכלל קשר לקב"ה.
זה מה שרציתי? שתסמנו וי יפה בתוך הריבועים שהורדתי לארץ?
(לילדיכם אתם גם רק נותנים אוכל אבל לא מתקשרים אליהם נפשית?)
לא. אני רוצה שתגיעו אליי. שתחושו אותי.
אז למה בכלל צריך נבואה?
הרי יש לנו 3 עמודים ונתגדר בהם ושלום על ישראל עד הפנסיה.
ואני אומר (ע''פ נפש החיים ואורות התורה) שהמטרה בלימוד תורה היא להרבות תורה. לשמה-לשם התורה.
לדבריך השאלה ששאלת בהחלט קשה.אםם כל העניין הוא דבקות- וע'י תורה מגיעים לזה - בהחלט קשה למה צריך בית מקדש.
אבל לדברי אין קשר בין הדברים. (כאן טמון המפתח)
אתה צריך בית מקדש כי זה עמוד העבודה, ותורה היא עמוד אחר - 'על שלושה דברים העולם עומד...'.
לא אמרתי לא לדעת את נותן התורה, וץאבל ככשאדם לומד תורה להרבות תורה - וזה עצמו חלק מידיעת הבורא
את זה.
אתה מדבר על יראה במובן של "אוקיי אני ניגש להתעסק בדבר הכי חשוב בעולם
בוא נהיה רציניים"
ולא היא.
אני אומר: יראה היא ראיה. ראיה של הקב"ה.
אנא ה' עשה שאראה אותך מציץ מן החרכים של המציאות הארצית שלי.
כי אנחנו מדברים כבר ימים ארוכים
ואני לא מצליח להגיע לנקודה שתרד לסוף דעתי העניה והפשוטה עד מאד.
כי אני אומר, שבמה שאתה אומר, חסר מרכיב מהותי והוא:
ר צ ו ן ל ק ש ר חי והגעה למצב פנימי שאתה מרגיש שהבורא מכוון אותך בחייך.
וזוהי מטרת כל עסק העמודים.
זה שאתה מבקש שהלימוד יהיה אחלה - זה מצויין.
וזה שאתה מבקש שתרבה תורה - זה שופרא.
וזה שאתה ירא ונהיה רציני מאד - עשר.
אבל העיקר חסר -
אנא ד' אני רוצה לראות את פניך. ולא רק להשאר במדרגה של לקיים צווים בצייתנות של עובד נאמן מאד שמבריג ברגים בדיוק רב ובהקפדה
אבל תכל'ס לא מענינת אותו פגישה עם הבוס אחד על אחד
והבוס ממתין בחדרו לשווא "מתי כבר הוא יכניס בליבו רצון להתאחד איתי?"
והוא צופה בו במצלמות בורר חסה ולומד לפנות בוקר וכו וכו אבל את העיקר הוא לא רוצה לרצות.
לפי נפש החיים כדי שאשנה את הניסוח.
פשוט זה לא עיקר הענין.
אני לא דיברתי על רגש (שמחה, עצב, רעב) אני מדבר על
הגעה למצב הכרתי רוחני של קרבת א-לוקים.
(אחרת לא היו קוראים לו א-ל חי. )
ונניח ולא למדתי מה זה כזה קריטי שאתה לא מסוגל להמשיך לדבר?
אדרבה, למדת? החכמת? תתמצת את הפרק ותסביר אותו במילותיך
למה לא אוהבים את הקב"ה?
כי אוהבים את התורה יותר. אז אין מקום לקב"ה.
תגלול לסוגריים משמעות ברכת התורה
http://www.daat.ac.il/daat/mahshevt/tifeeret/hakdama.htm
מפני מה אין תלמידי חכמים מצויים שיוצאים מהם תלמידי חכמים?
מפני שאין מברכין בתורה תחילה. |
כי אף אם היו מברכין בפה, מכל מקום דבר הזה, שהוא נתינת התורה, צריך לברך הש"י בכל לבו, ובזה יש לו האהבה הגמורה אל השי"ת. ואף אם הוא תלמיד חכם והוא צדיק גמור רחוק הדבר הזה שיברך הש"י בכל לבו על נתינת התורה כפי הראוי. ועוד, כי התלמיד חכם, לבו דבק אל התורה כי חביבה התורה על לומדיה, ובשביל אהבתם לתורה, דבר זה מסלק אהבת המקום בשעה זאת שבאים ללמוד, כי כאשר באים ללמוד תורה ואהבתם אל התורה, אין בלימוד שלהם האהבה אל השם יתברך במה שנתן תורה. כי אין האהבה לשנים, כי כל אהבה היא דבקות בנאהב, ואם דבק בזה אינו דבק באחר. ולפיכך אהבת התורה שהיא חביבה עליהם, דבר זה מסלק שאין הברכה בכל לבו אל השי"ת במה שנתן התורה. |
מפני מה אין תלמידי חכמים מצויים שיוצאים מהם תלמידי חכמים?
מפני שאין מברכין בתורה תחילה. |
כי אף אם היו מברכין בפה, מכל מקום דבר הזה, שהוא נתינת התורה, צריך לברך הש"י בכל לבו, ובזה יש לו האהבה הגמורה אל השי"ת. ואף אם הוא תלמיד חכם והוא צדיק גמור רחוק הדבר הזה שיברך הש"י בכל לבו על נתינת התורה כפי הראוי. ועוד, כי התלמיד חכם, לבו דבק אל התורה כי חביבה התורה על לומדיה, ובשביל אהבתם לתורה, דבר זה מסלק אהבת המקום בשעה זאת שבאים ללמוד, כי כאשר באים ללמוד תורה ואהבתם אל התורה, אין בלימוד שלהם האהבה אל השם יתברך במה שנתן תורה. כי אין האהבה לשנים, כי כל אהבה היא דבקות בנאהב, ואם דבק בזה אינו דבק באחר. ולפיכך אהבת התורה שהיא חביבה עליהם, דבר זה מסלק שאין הברכה בכל לבו אל השי"ת במה שנתן התורה. |
הקשוחים ביותר האנטומיה היא אותה אנטומיה:
הקב"ה שוכן בלב.
לא נותן כלום לתת לו וילה רחבת ידיים במרחבי הראש הגדול שלנו.
צריך לפנות לו מקום בלב.
מה שנכון לאשה ולילדים נכון גם לגבי הקב"ה.
אנחנו לא רק לומדים אותם ומצייתים לבקשותיהם.
אלא מתקשרים אליהם בכל ימי נפשנו.
וחושבים כל היום איך אפשר להדק את הקירבה.
הי
מחפש לבן שלי ישיבת הסדר בסגנון קרוב יותר למכינה, פחות לימודי גמרא ושילוב של הכנה פיזית.
תודה
אם הוא מחפש דוקא הכנה פיזית לצבא הוא יוכל למצוא את זה בעיקר במכינות.
יש מכינות בסגנון קרוב לישיבה, עם רמות לימוד שונות. ישיבות בסגנון של מכינה אני לא בטוח שקיים.
ישיבות לעומת זאת בדרך כלל מתמקדות בהכנה הרוחנית והערכית לצבא ופחות בפיזית.
ואם הוא מחפש בעיקר פחות לימודי גמרא, יש ישיבות הסדר שאפשר למצוא בהן את זה. או פחות לימודי גמרא, או הנגשה משמעותית הרבה יותר, וסגנון שונה של התלמידים.
לא מכיר אישית, אבל נשמע מתאים למה שכתבת
ומה הוא רוצה?
אם לא מתאים לו לשבת ולשקוד על תלמודו, למה לעשות מסגרת של הסדר?
(כמעט אשאל, מה ההצדקה לעשות פחות מכולם צבא, למי שלא יושב ושוקד על תלמודו?)
כמובן, יש ישיבות הסדר פחות עמוסות ושיש בהן יותר לימודי אמונה וכד'. אולי מעלה אפרים תתאים, אבל צריך לדייק מה רוצים.
הוא פחות מתחבר ללימודי גמרא, אני מעדיף שיתגייס במסגרת הסדר כדי שיתגייס ביחד עם החבר'ה גם אם הוא יחליט לחתום ויתור בהמשך.
אם היתה מכינה עם גיוס של החבר'ה ביחד זה היה השילוב המושלם.
סליחה שאני לא בדיוק עונה לשאלתך, אבל עד כאן לא כתבת מילה אחת על מה הוא רוצה, רק על מה אתה רוצה. אם מה שאתה מחפש, זה מה שהוא רוצה, תתעלם מהמשך ההודעה שלי, תבדקו אולי ישיבת ההסדר מעלה אפרים יכולה להתאים.
זה יפה וטוב שאתה רוצה שהוא ילמד בישיבה, אבל צריך להפנים שלכיתה א' אנחנו רושמים את הילד, לכיתה ט' בשיח עם הנער, עדיין אנחנו רושמים. לשיעור א' הבחור בוגר ורושם את עצמו למקום שליבו חפץ.
טוב מאוד אם יש לכם שיח פתוח וכנה, כזה שאתה מצליח להיות קשוב לבנך ולמה שמעניין אותו, למה שמטריד אותו למה שמשמעותי לו בחיים ואתה גם יכול להכווין אותו, לעזור לו למקד נכון לשוחח על סדרי עדיפויות וכד'.
אבל, אין יותר גרוע מהורה שמנסה לכפות על ילדיו הבוגרים את חלומותיו שלו, כשזה לא מתאים לבחור עצמו. לאורך השנים ראיתי יותר מידי פעמים, שדווקא אלו שלהורים שלהם היה מאוד ברור מה הבחור אמור לעשות כשלבחור זה לא התאים - בעטו הכי רחוק וההורים הפסיקו להיות בשבילם כתובת משמעותית, לא רק בנושא הספציפי, אלא בכלל.
ברור שזה בתיאום אתו, אני לא יכפה עליו משהו שהוא לא רוצה.
מאחר ויש כל כך הרבה ישיבות בסגנונות שונים, חכמת המונים והמלצות אישיות זאת דרך לףשיכולה לעזור לקבל החלטה
ישיבות גם שולחות נציגים לדבר בישיבות התיכוניות ולהציג את עצמן, שינסה לראות למה הוא מתחבר.
נהריה - יש אפילו חדר כושר
איתמר אווירה קרובה מאוד למכינה ישיבתית,
אני לא רוצה להוציא שם רע אבל רוב ישיבות ההסדר אין לימודיפ רציניים אז הם דיי דומות למכינות (יש זמן לאימונים פייזים וכמובן מנטלים והכנה לצבא מכל הבחינות גם ההלכתית וגם תמיכה של רמים בזמן השירות) ... כמעט כל ישיבת ההסדר בלי 3 סדרי גמרא....
האלה שיותר קרובות לישיבות גבההות (אווירה יותר רצינית) זה ישיבות כמו מעלה אדמים, הגוש, כרם ביבנה, מדברה כעדן שבי חברון וכו'
החסרתי הרבה שיובת זה בהערכה גסה מאוד שהשם יסלח לי , כל השאר בערך זה באמצע בין ממש רציני לבין אווירה של מכינה
יש כשבעים ישיבות הסדר, יש בהן סגנונות שונים ומגוונים. חלקן באמת עם הרבה לימודי אמונה ואווירה יותר משוחררת. בחלק גדול, רבות מאוד ממה שציינת יש בהחלט שלושה סדרי גמרא ולימוד רציני מאוד.
(לא שזה מאוד משנה, שבי חברון היא ישיבה גבוהה, גם מדברה כעדן מוגדרת כישיבה גבוהה, למרות שאפשר לעשות שם הסדר והרוב עושים בשלב מסויים מאוחר מהסדר רגיל).
אך אין בכוונתי להוציא לעז וידוע שיש ישיבות עם יותר או פחות שבאבניקים ואווירה יותר או פחותץ לוחצת וכזה
מכיר מלא שעשו הסדר משני הישיבות הנל ואני יודע שכל שיעור שם עושים יוצאים הרבה להסדר אח שלי היה איתם במחלקה . לכן אני הזכרתי אותם בתור ישיבות ההסדר , יש לי גם חברים שעזבו ישיבות כמו מרכז ובית אל בשביל לעשות ההסדר...
לכן אני אומר שמבחינתי ישיבה שאפשרי לעשות בה ההסדר בלי לעזוב את הישיבה היא הסדר לא משנה לי איך קוראים לה מבחוץ, לצורך הדוגמא ישיבת איתמר נקראת ישיבה גבוהה
אך למעשה הרב יהושוע וון דייק יותר מסתם מעודד את הבחורים לעשות ההסדר (יצא לי לעשות איתו שיחה בנדון) ויוצא שבשיעור אולי אחד או שניים עושים גבוהה והשאר ההסדר....
אשמח לדעת מה נותן לכם מוטיבציה ללימוד גמרא בישיבה?-בתוך אחד שקשה לו ממש ללמוד לימודי גמרא והלכה בגלל שזה מרגיש לי קצת מנותק ממני
מעדיף לא לפרט
אתה?
לא מפרט
רק צריך להתקין בוט שימנע מלכתוב הודעות בזמן הסדרים..
אולי נחייה אותו?
יושב בזמן סד"ע ומסתכל בפורומים של ערוץ 7.
איך יוצאים מזה?
נראה לי שישבת כאן כבר מסדר בוקר.
אבל יאללה תעלה סוגיה שהיית אמור ללמוד היום, או הסוגייה אחרונה שלמדת לפני המשבר, ונתחיל להתפלפל כמו בני ישיבות.
אני כאן
תחילת גיטין.
תקנת בפנובפ"נ,
מה קורה אם לא קויימה?
זה מסובך אחי,
לפי רבה - אם בית הדין חושש שהגט לא נכתב לשמה, אז אין המון מה לעשות... והחשש מתעצם לגעת תוספות (ב שבני חו"ל חולקים על ההלכה "וכתב לה - לשמה". כמובן ש"לאחר שלמדו" זה יותר קל כמו שהגמרא אומרת בהמשך. (אגב נדמה לי שהראב"ד פוסק כדעת רבה, כלומר שרבה אית ליה דרבא אז תכלס חוששים לשני הדברים).
לפי רבא, בגדול העניין יותר קל, כי הבלגן הוא למקרה שיהיה ערעור (כי אם אין ערעור אנחנו לא חוששים מעצמינו, כי משום עיגונה הקילו בה רבנן, כמו שכותב התוספות בתחילת הדיבור האחרון בדף ב.). עכשיו תראה, בעיקרון רשי בדף ג. נותן שני פירושים מה עוזר הפנוב"נ לפי רבא: 1. מרגע שהשליח אומר, הבעל יתבייש לערער. 2. הבעל עצמו כבר לא יהיה נאמן. ככה שתכלס אם לפי הפירוש הראשון, אז אין כאן עניין גדול.
מצד שני, צריך לקחת בחשבון את מחלוקת התוספות בדף ג. (בדעת ר"י), שגם אם הבעל מערער לא מאמינים לו, לעומת דעת הכפתור ופרח (נדמה לי איפשהו בפרק י) שאם הבעל עודה בלגן אז מאמינים לו ופוסלים את הגט. כך שהאמירה של בפנוב"נ או הכרחית או כמעט חסרת משמעות, ואז זה בעיקר כמו שאומר התוספות ש"בעל מידק דייק" הכוונה שמתלכחילה הוא מדייק ונזהר, וזו המטרה של האמירה.
הקיצור, לפי רבא זו תקנה שבאה להגן על מצבים מסובכים ולא ממש פותרת בעיות ספציפיות. אז זה לא נורא כל כך. אבל לפי רבה זה די בלגן אם הבחור לא אמר... (למרות שבפיכח ונתחרש לא גזרו חכמים, כך שאולי זה לא סוף העולם, כי רוב בקיאים הם).
שלג דאשתקדמתוך רצון לא רק לקשקש מהזיכרון...
אז ככה, אם השליח לא אמר בפני נכתב וכו', זו מחלוקת בין רבי מאיר לחכמים בברייתא בדף ה:, והלכה כדעת חכמים שזה לא נורא רק שיחזור ויעשה את הפעולה ויאמר.
ולגבי השאלה מה קורה אם הבעל מערער אחרי שאמר בפנוב"נ, אז ראיתי שכבר בירודלמי יש התייחסות לזה ונאמר כך: "אמר ר' יוסי: חומר שהחמרתה עליה מתחילה שיהא צריך לומר בפני נכתב ובפני נחתם, היקלתה עליה בסוף שאם בא ועירער עררו בטל".
מבחינתי באמת הדיון מתחיל מהמח' תנאים הזו;
לפי ר"מ כל המשנה בגיטין ממטבע שטבעו חכמים הגט פסול, שזה מעניין כי לכ' מדאורייתא כשר, בעצם, היא עדיין נשואה ומותרת לבעלה הראשון? רק כי השליח לא אמר בפנופ"נ,
לפי חכמים - כשר, אז מה התוקף של התקנה? מה קורה אם לא מקיימים אותה? הכל טוב?!
הרי הברייתא בעצמה ממשיכה "כיצד יעשה...". השאלה היא מה קורה אם הוא לא עשה את זה.
מצד שני, באמת לא מובן מה הטעם של רבי מאיר. הרי תכלס מדובר בחשש רחוק, כי רוב הדיינים בקיאים בלשמה (וכאן רבי מאיר לא אמור לחשוש למיעוטא, כפי שמסבירה הגמרא), ומן התורה עדים החתומים על השטר נעשה כמי שמחקרה עדותם בבית דין. אז למה היא פסולה מן התורה?
(נדמה לי שיש תוספות בדף ה על חלק מהנושאים האלה, אבל אני כבר צריך ללכת לישון כדי לקום מחר לסדר בוקר )
אבל לא מספיק הייתי מרוכז בו,
לפתע עלתה לי התובנה שבעצם הסוגיא שלי בסדרי בוקר בשבועות האחרונים היא זו; 'ריחיים בצווארו ויעסוק בתורה'?!
מסכת גיטין אחת ה.... פשוט אחת המדהימותתת!!!
יש בה כל כך הרבה פרטים והיבטים, שהסיכוי להתעמק ולהבין הכל, זה כמעט אפסי. תסתכל רק על הסוגיה של רבה ורבא, איך אותה מדנה יכולה לקבל משמעות גם של שאלה הלכתית עקרונית (לשמה) וגם של שאלה עובדתית (קיום השטר) ואתה עומד מול משנה עם 100 דוגמאות (גבולות הארץ? סמוכות ומובלעות? עולי בבל ועולי מצרים - לפי רהינו תם?) ועוד משפטים דו משמעיים ושאלות טכניות של שליח להולכה, הבאה וקבלה; אישה שהביאה, עבד שהביא, בעל שהביא; עד נעשה דיין; עדי חתימה או עדי מסירה (וכמה שיטות מפשרות...). חתיכת סלט לא הגיוני, וזה עוד לפני שכל המצב מתהפך - לאחר שלמדו, מלתא דלא שכיחא וכו וכו.
נראה לך שאפשר לעשות את זה תוך כדי שינה? או תוך כדי ריחיים על צווארו???
עזוב אותך, אל תנסה לבלוע הכל. קח את מה שהכי הכי חשוב בישיבה: האווירה, החידוש, היצירתיות והרעיונות שעולים. אהבת תורה מהברק שלה. זה ימלא לך מצברים וזה מה שחשוב לך עכשיו!!
אתה הרי מכיר את הסיפור על "עולא אקלע לבבל" (בתענית וגם בפסחים), שבהתחלה היה מאוכזב איך אנשים שככה חוגגים לא לומדים תורה, אבל בדיעבד הוא הבין שהאנשים כל כך סובלים שצריך להודות שמישהו בכל זאת לומד תורה...
תשמח שאתה מנסה, שאתה משקיע, שאתה רוצה. תשמר את זה! בסוף תצליח ובענק!!!
ואל תשכח שאתה גם חייב: "וכי עני היית יותר מהלל?" (הסיפור הידוע ביומא)
אני בן 25 מחפש עכשין ישיבה ברמה גבוהה כמו שיח יצחק באפרת למי שמכיר,
כרגע מחפש באזור הצפון.
מבקש לא להכנס לדיונים על ישיבות ומה טוב ומה פחות
אלא לגופו של עניין אם משהו יכול לעזור לי
תודה רבה לכולם
היית יכול כבר לתקן את הטעות בכותרת, על הדרך
..
אז בצפון נראה לי זה מעלה גלבוע (לא כזה מכיר אבל נראה לי).
במרכז יותר אז יש את הר עציון, מעלה אדומים, ירוחם, עתניאל, מחנים, אורות שאול בתל אביב.
אם אתה מחפש משהו כמו שיח (סגנון הרב שגר אם אני לא טועה?) אז נראה אולי מחנים או עתניאל? לא זוכר בדיוק. בצפון לא יודע אם יש כזה סגנון אולי יש במעלה גלבוע אבל לא יודע באמת. ולא יודע מה הסגנון בנהריה או עכו
וכן מחנים
מישהו שאני מכיר שלמד במחניים, אם זה חשוב
או מעלה גלבוע?
אבל אני לא מספיק בקיא בהגותו ובישיבה הנ"ל..
יש את ישיבת ראש פינה
ימח שם עראפתו
ממליץ מאוד לבדוק את ישיבת חב"ד במגדל העמק.
מקום שלומדים בו ברמה מאוד גבוהה, עם סגנון חשיבה שמדמה את הסגנון המקורי של חסידי חבד לדורות - עם חקירה מעמיקה ודורשת אמת מוחלקת... שווה לנסות!
אם הכוונה לרמת לימוד גבוהה אז יש את קרית שמונה באזור הצפון והמון ישיבות באזור המרכז וירושלים
מישהו יודע אם אני חותם ויתור ואני באמצע מיונים (ספציפית עתודה) אז יגייסו אותי ישר או שהצבא נותן להמשיך להתמיין?
מי שבקיא יודע בכתבי בעל ה"שפת אמת" על התורה והמועדים(ואולי גם בספרים אחרים) ויכול להמליץ על בין 3-4 קטעים יסודיים וחשובים בלימוד תורתו לכבוד יום פטירתו ב-ה בשבט אשמח שישלח בהודעת וואטסאפ(ואם אין אז סמס) למספר 050-220-3441
רלוונטי עד ראש חודש שבט תשפ"ה, תודה מראש
אם זה דיכאון אמיתי, כדאי לשתף דמות מקצועית וגם רופא צבאי.
ואולי למכינה
ארץ השוקולדההחלטות שתקבל יכולות להיות משמעותיות ובלתי הפיכות, ולכן קודל כל חשוב שתשים לב לזה ותשקול צעדים בזהירות.
כמו שאמרו פה, ייתכנו כמה סוגי קשיים:
1. קושי בלימוד ובסף הדרישות הישיבתיות - כנראה מרבית האנשים חוטפים איזה שוק כשהם מגיעים לזה, אבל זה טבעי. האם ניסית לדבר עם ר"מ בישיבה שרתה נמצא בה? יכול להיות שבירור פנימי כזה יעזור לך להתפקס ולמצוא את המסלול שיהיה טוב לך.
2. חוסר התאמה עם הישיבה - זה קורה. למרות שחיפשנו ועשינו שבושים, אולי בחרנו לא נכון. יכול להיות שמעבר לישיבה אחרת זה כל מה שאתה צריך. סגנון לימוד אחר, סגנון חברתי אחר, סגנון אחר של גישה, מיקום אחר, וכדומה. אולי ישיבה גבוהה ולא הסדר, אולי מכינה ולא ישיבה. יש כל מיני אופציות, ואולי אתה צריך משהו מהאפשרויות האחרות.
3. רצון לצבא - יכול להיות שפשוט הצבא מדבר אליך חזק. זו גם אפשרות. באופן אישי אני חושב שתקופה בישיבות/מכינות זה חשוב לעיצוב העולם הפנימי שלך (מידות, תפישת עולם, עולם רעיוני), להרחבת ההשכלה התורנית שלך (הלכה, גמרא, ספרות אמונית, וכו), וליציבות מנטלית שנולדת משני הדברים הקודמים.
אגב, אם בעניין הצבא מה שמפריע לך זה העניין של שירות מקוצר, אז זה פתיר. אחרי שתסיים את תקופת הישיבה שלך, אתה בהחלט יכול להתגייס באופן רגיל. אבל בשביל זה אתה צריך ישיבה גבוהה או מכינה.
ואם אף אחד מאלה לא נראה לך מתאים, אולי הבעיה היא אחרת ושווה לשקול לפגוש איש מקצוע. אבל אלה החלטות שלא כדאי לקבל לבד, כדי לא לעשות טעויות אימפולסיביות.
בהצלחה רבה!
ארץ השוקולדאחרונה
