אומרים להם שזה איזשהו מבדק למשרד החינוך.

לא אומרים להם בכלל שזה מבחן מחוננים, גם כדי שלא יכנסו ללחץ. 

רק לבנות שעברו - ספרו והסבירו להן על המבחן המשך.

רוב הבנות בכיתה בכלל לא יודעות שהבת שלי הולכת למחוננים, גם כשהיא בפועל הולכת, כי זו תוכנית אחר הצהריים אצלנו.

אני חושבת שצריך לדבר על זה שבכיתה לא יעשו מזה עניין, ולדבר עם הילדים שגם עם עברו - לא השוויץ.

אבל זה תלוי בחינוך מהבית - יש כאלה שתמיד ישויצו.. ותאמיני לי שבסופו של דבר בילדים האלה הם המפסידים הגדולים. מלהשוויץ לא יוצא הרבה.

והסיבה שעושים לכל הכיתה - כי רוצים לאתר מכלל הכיתה את התלמידים המצטיינים. מכל כיתה נבחרים רק 4 לדעתי, גם אם יש הרבה יותר שעברו את המבחן טוב - אז תדעי גם ששלב א' הוא פשוט שלב יחסי - 4 שקבלו הכי טוב מכל הכיתה, ולכן זה גם עניין קצת של מזל (כמו בכל המבחנים האלה) וגם עניין של מי הילדים שבכיתה שלו.

שלב ב' הוא מבחן ארצי ולכן הציונים משוקללים לכלל התלמידים בארץ.

ובכל מקרה, אני לא רואה שהתוכנית היא הרבה יותר מחוגי מדע ותאטרון וכאלה, אפשר להגיע לחוגים כאלה גם ללא ה"כותרת" של מחוננות. הרבה פעמים זה גם יותר משתלם מבחינה כספית, וגם לא צריך להפסיד בית ספר וכו.

את לא חייבת לשלוח את הבן שלך לאף מקום.
יש כאלו שרוצים בזה ואין להם אפשרות או סתם לא ילכן למבחנים בכוחות עצמם.
לא צריך להיות קיצוני גם לכיוון השני.
לעודד מצויינות לימודית זה דבר טוב כל עוד מבהירים שיש מצויינות גם בתחומים אחרים ולחזק גם את השאר.
זה עוזר לקדם ילדים ממשפחות שלא יכולות לממן לימודי מחוננים לבד. זה עוזר גם למדינה להתפתח ולגלות כשרונות צעירים ועוד.

דוקא בגלל שהם חכמים

והתכנית הזו עוזרת להם למצוא את עצמם במקום אחר, בתכנית שברמה שלהם ושמפתחת את היכולות שלהם. 

זה חשוב מאוד למצוא לילדים האלה גם מענה. זה נראה מתנה להיות מחונן,אבל יש ילדים שזה לא פשוט להם בכלל. שמשעמם להם בכיתה ועוד כל מיני בעיות חברתיות והתנהגותיות. לתת להם מערכתי שמתאים לרמה שלהם עם ילדים ברמה שלהם,זה חשוב. כמו שלתת לילד שהיכולות שלו נמוכות והוא צריך עזרה והוראה מתקנת. 

כמובן שזה צריך להיעשות ברגישות הראויה מצד המערכת. וכדאי גם מצד ההורים. 

הורה שעיניו בראשו ישמע מהילד שהוא משתעמם ויוסיף לו חוגים ואולי יבקש מהמורה לתת לו חוברת העשרה לעבוד עליה כשמשעמם לו.

למה צריך עוד מבחנים לכולם?

טוב, אני מרימה ידיים.

אני מקווה שלבית יעקב זה לא נכנס ולא יכנס בזמן הקרוב, שלא אצטרך לסבול את זה אצלי..

דרך אגב אולי אני פשוט למדתי בבית ספר קצת אליטיסטי וברמה גבוהה ולכן לכולן היה טוב. או שהכיתה שלי היו סתומות..

ילד מחונן - זה נכון שצורת ההסתכלות שלו היא לפעמים אחרת ויש לו את הצרכים שלו,

אבל האבחון של זה הרבה יותר פשוט ולרוב רואים סמפטומים הרבה לפני המבחן מחוננות עצמו (על הילדים שלי ראיתי כבר בגיל 3 מי ממש מחונן ומי חכם אבל פחות - זה די בולט).

יש ילדים שהקושי יותר בולט אצלם (ולרוב הם גם בנים ובכורים...) ויש כאלה שפחות.

ויש כאלה שיש להם קשיים ללא קשר למחוננות ובנוסף לזה הם מחוננים.

תפקיד האבחון הוא לאפשר למי שעובר מסגרת לימודים קצת שונה בה הם נחשפים לילדים דומים ולתת להם אפשרות התפתחות אחרת, אבל בית ספר האם נשאר אותו דבר לפני ואחרי הבחינה. והתווית לא תמיד עושה להם טוב, אצלי, בכל מקרה, הם לא מספרים. הם לא רוצים שיקראו להם "חנונים".

הלוואי ואם יש אישור שהילד מחונן יבנו לו תוכנית למידה אחרת בבית ספר האם - לרוב זה לא קורה ושם הוא מבלה את רוב ימיו...

אני לא רואה סיבה לעשות את האבחון במידה ולא מעוניינים לשלוח למסגרת נוספת של מחוננות.

מה שצריך - זה לנסות לאתגר בבית, וגם לעבוד על הקשיים בבית - כמו עם כל ילד אחר. כל אחד עם מה שהוא צריך. רוב הילדים המחוננים הם נורמאליים לחלוטין - עם קשיים סביב נקודות מסויימות כמו כל ילד אחר. להגיד שכל צורת החשיבה שונה לחלוטין - זה קצת מוגזם בעיני (וגדלתי בבית של הרבה מחוננים וגם ילדי ואחיינים לא מעטים הם מחוננים משני צידי המשפחה שלי ובעלי - והרוב המוחלט נורמאליים לחלוטין.. או שאני כל כך רגילה לצורת החשיבה הזו שזה נראה לי נורמאלי - אבל לא נראה לי...)

וגם מבחני חשבון כללים. המבחנים האלו בדיוק באים לבדוק ליקויי למידה ונערכים לכולם

דווקא כדי למנוע את הלחץ הנפשי, למנוע הקפצת כיתה, כדי ללמוד ללמוד ולהשקיע- דבר שלא חוזר אחר כך

לא הידע שהם רוכשים הוא הקריטי, אלא המסגרת שבה הם מאותגרים ולומדים ללמוד ולהשקיע, המענה הרגשי והחברתי שהמסגרת אמורה לתת להם, השחרור מהלחץ שמגבוה, המקום שנותן את הצרכים שבזכותו הם יכולים להשאר בכיתה שלהם.

מה שכתבת רק מוכיח את זה..

כמו שחשוב לדעת על ילד שיש לו קשיים בתחומים שונים (למידה\ריכוז\רגשי\חברתי) כדי שיוכלו לטפל בבעיה, כי צריך לדעת לעלות על הבעיה כדי לטפל בה, (וילד לא מטופל יכול להיות ילד בסיכון)

כך גם חשוב לדעת על ילד מחונן כדי לטפל בזה.

מחוננות היא סוג של חינוך מיוחד וצריכה טיפול בהתאם כדי שהילד לא יהיה בסיכון

ב"ה שהיום יש את המבחנים האלו כדי לבדוק את הילדים ולדעת אם להמליץ לשלוח אותם להמשך בדיקה ואז לטיפול מתאים, ילד מחונן צריך צרכים שאין בבית הספר ואם הוא לא מקבל אותם זה יכול לפגוע לו בהמשך החיים. וטוב שיש מבחן כזה שאולי גורם להורים שלא יחשבו לבדוק את זה לדעת ולטפל.

מה שנכון, הדרך שבה עשו את זה בבית הספר שלכם גרועה מאד. התוצאות אמורות להגיע להורים ובכלל לא לילדים- הם לא אמורים לדעת מי עבר ומי לא. ובטח שאין מה להשוויץ ולהתגאות בזה, זו תכונה שה' נתן שבהחלט יכולה לעמוד לרעתו של הילד.

לילד שלך את יכולה להגיד שה' נותן לכל אחד תכונות אחרות שיכולות להיות טובות ויכולות פחות. זה שהוא לא מחונן רק לטובתו. ילד מחונן הרבה פעמים לא לומד להשקיע בילדות, כי הלימודים הולכים לו בקלות, ואז הוא לא מצליח בעבודה כי הוא לא למד להשקיע, ואין מה לעשות- עבודה תמיד דורשת השקעה. 

הילד שלך בזכות זה שהוא לא מחונן ילמד להשקיע, וככה גם יצליח בחיים (ואם הוא עם מידות טובות ואוהבים אותו בכלל זו נקודה לטובתו הרבה יותר מכל מחוננות שהיא). יש לו פוטנציאל גדול יותר להצלחה.

ולכן אין לו מה להתבייש בתוצאות של המבחן.

אין מה להתלהב ממחוננות. החכמה היא לראות בכל ילד את הנקודות הטובות שלו, לטפח אותם ולעזור לו לטפל בתכונות שזקוקות לטיפול

יכול להיות יצירה קלילה, סתם ערב שכל אחת מביאה משהו טעים, אוכלים ומדברים.

זה נקרא סיורי טבע עירוני. מגלים צמחים ובעלי חיים.

פיתות על הטאבון ביער..

זה עולה מעט כי זה רק תשלום למדריך.

החלטתי בשלב מסויים להגיע לסעודה מתוך גישה פנימית: אין לי ציפיות מאף אחד. אני לא אחראי על אף אחד. אני מתחיל שלום עליכם אחרי הודעה מספקת, מי שלא רוצה שלא יהיה. אני מקדש - מי שלא נמצא שיקדש לעצמו או שלא יקדש בכלל. אחרי כל כך הרבה סעודות שבהן ניסיתי להחזיק בכוח, לשלוט בסיטואציה, להשליט ''צורה של שולחן שבת'' - חלאס, זה לא שווה את הכעס.

אלה ילדים גם של הקב''ה ומנקודה מסויימת שייקח אחריות... או כמו שרבי נחמן אומר: ''וכן כשמגיע שבת או יום טוב, אזי אני מוסר כל ההתנהגות וכל הענינים והתנועות של אותו השבת או היום טוב להשם יתברך, שיהיה הכל כרצונו יתברך. ואזי איך שמתנהג באותו השבת ויום טוב שוב אינו חושב וחושש כלל שמא לא יצא ידי חובה בהנהגת קדושת אותו היום, מאחר שכבר מסר הכל להשם יתברך וסמך עליו יתברך לבד''

בקיצור, לשחרר וזהו. לאורך זמן השחרור הזה מביא לשיפור במצב. 

שיחות משפחתיות, צחוקים ודאחקות.

אולי התוכן מועבר בצורה מעיקה?

זה נשמע מאד מעיק.

למה לא פשוט לאכול ביחד, לפטפט ולספר חוויות מהשבוע שחלף?

אני מבינה את האידיאל שאתה רואה לנגד עיניך אבל נשמע שזה עושה יותר נזק מתועלת

מאוד מאוד מבינה אותך💔

מאוד כבר אמרתי?

אבל הכי חשוב שתהיה להם חוויה טובה משולחן שבת.

אל תכביד עליהם

תקליל

שישמחו בשולחן שבת, שיהיה כיף, קולות של צחוק, טעם מתוק וזכרונות טובים

צריך שילד יזכור חוויה חיובית משבת , שולחנו, וכלליותו .

תשחרר

שיעור כללי תעביר במקום אחר

בנוסף שים לב יש לך טווח גדול של גילאים

יש דרך!! בגישת "שפר" להורות תוכל למצוא דרך לשפר את סעודת השבת, לשפר את מערכת היחסים בתוך הבית, להבין את הדינמיקה שבין הורים וילדים ומכאן, השמים הם הגבול. חבל לסבול כשאפשר ליהנות מגידול הילדים. גישת שפר, המפתח להורות אחרת. 

אם כי ידיעה זאת, לא עוזרת במיוחד...

קח ממנו כמה טיפים. מנסיון.

1) תעלה נושא עם אמוציות לדיון, והם המדברים. ולא הקהל. אתה מנהל הדיון. 

2) תציב דרישה וציפייה, שאין שלילי בסעודה. רק חיובי !

3) תגרום לחוויה בשולחן, שירה חידונים וכו'

4) תעשה קואליציה עם שניים מהילדים בשירה או בדיון, השאר יצטרפו בהמשך.

5) תעשה קידוש מיד, אנשים רעבים הם אנשים עצבנים.... גם אתה.

6) תהיה אתה רק בחיובי ולא בשלילי.

8) תנמיך ציפייה, ותוציא מראש את כל התמונות והסירטונים והתיאורים מהידברות וכו' ששולחן שבת יש אוירה מדהימה ומשפחתית... לרוב זה לא כך, כל מה שבא ברוך הבא.

9) מסתבר שרוב הריבים הם על אותם דברים פחות או יותר כל שבוע, אוכל, מקום, וכו', תשב עם עצמך או אשתך ותפתור את הבעיות לפני שבת. [כגון חלוקת מקומות שונה]

10) בד"כ יש ילד אחד או שניים שהם עושים את הבלגן - תבודד אותם... בעדינות כמובן. ובלי לפגוע.

11) אם יש לך ילד עם הפרעת קשב ריכוז שייקח ריטלין גם בשבת.

12) אם יש לך הפרעה קח ריטלין לפני הסעודה ..... זה עובד. [וגם אם אין לך הפרעה.... זה עושה את העבודה...]

אם תרצה עוד, פנה אלי באישי.

לגבי ההקנטות- האם הן ממש מעליבות? האם ילדים יוצאים פגועים? אם כן זה (ורק זה) מצריך ומצדיק מלחמת חורמה. אם כולם בסבבה, תזרום.

לגבי זה שהילדים קמים- אנחנו מאוד קיצרנו את הסעודה תמורת זה שהם לא קמים.

יש לך אחריות על דברים מסויימים, ולילדים יש אחריות על דברים מסויימים (כמו כל דבר בחיים).

נראה שאתה עושה את מה שלדעתך מוטל עליך.

אתה לא יכול לשלוט על אחרים (קדרא דבי שותפי..)

תזרום עם הדברים הטובים שאתה עושה ואל תפנה למקומות שבהם אין לך ממילא שליטה

1. תדאג שלך ולאשתך יהיה כיף וטוב בשולחן. תיהנו, תאכלו טוב, תפטפטו בכיף, תספרו דברי תורה.

אנשים רוצים לבוא למקום שטוב בו, ושולחן שבת צריך להיות עונג, לא מטלה.

תנסי לשכול מכל שאר ההגדרות ופשוט לדאוג שיהיה לכם כיף, וכל השאר מפסידים...

2. אפשר להוסיף דברים שכיפיים לבני הבית, ואפילי לשאול מה אוהבים..

סבב של מה היה טוב השבוע, שירה ב2 קולות/סולו של שירים כיפיים והווי משפחתי.

3. לגבי הגדול שמקניט, זה בדרך כלל ככה או רק בסעודה? התנהגויות של הצקות או מריבות על מקום בשולחן זה מגיע מחיפוש מקום במשפחה, מתחושת מצוקה מול המקום שלי וכו.

כן כדאי לנתב אותו למקום שירגיש משמעותי, ושיש לו מקום ומשמעות במשפחה. אפשר לבקש ממנו להכין דבר תורה, לשיר איתך איזה שיר, לעזור בהגשה, או סתם לפרגן לו על משהו.

בכללי לשים לב שהוא בטוב, ומה קורה לו.

ילד שמציק זה ילד שמשהו מציק לו.

4. כמובן תפילות!!

לק"י

אמהות

הריון ולידה

ועוד

יש שם פסיכולוגים גברים מצוינים, אבל לא דתיים אם זה חשוב

אף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם כי אנחנו עם קטן.

לכן הנביאים אומרים שבעתיד הגויים יסייעו לנו כלכלית כמו שהאומן והמניקה עוזרים לתינוק קטן "והיו מלכים אמנייך ושרותיהם מניקותייך"

היא המדינה המערבית היחידה שהאוכלוסיה שלה מתרבה בעוד שאוכלוסיית המדינות המערביות האחרות צונחת.

ישראל היא מדינה שיש סיכוי לדור שלנו להזדקן בה בכבוד כי יש לה צעירים שישלמו מיסים למחלקת הרווחה.

כבר היום ישראל יכולה לקיים את התעשייה שלה ללא מהגרים (ברוב ענפי התעשיה, יש עבודות בבניין ובמוסכים ובסיעוד שזה יותר קשוח).

ישראל צפויה להגיע ל24 מליון נפש עד שנת 2100 ויש הערכות שזה יקרה עוד לפני כן.

בקיצור הבאת ילדים לעולם זה ברכה לישראל.

לא נראה לי שיום אחד נהיה מליארד כמו הסינים.

ואם מתישהוא נמנה מליארד, אז הסינים ימנו 500 מליארד (ויגורו בכוכבים אחרים או לא יודע מה יהיה. ובכלל השאלה אם ארץ ישראל יכולה הלכתית להתפשט על כל העולם, או שהטבעים ישתנו בעתיד או הטכנולוגיה בעתיד הרחוק תאפשר לנפח את כדור הארץ או לא יודע מה יהיה). בכל מקרה תמיד נהיה עם שמהווה אחוז קטן כמותית מהאנושות, ואף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם

אנחנו נכנסנו לגור בקראוון כשהיו לנו שני ילדים, ועברנו ממנו עם שלשה ילדים, והיה סביר.

לא זוכר כמה מ"ר הוא היה, אבל היו בו שני חדרי שינה - אחד לנו ואחד לילדים, שהיה בו מקום להשכיב את שלשת הילדים במרווח.

והיתה חצר גדולה שהילדים שוטטו בה בכל זמן שמזג האוויר איפשר את זה....