בני עשה את המבחנים ולא עבר אותם . הילדים שעברו את המבחן חלק מהם יצא שהייתי בבוקר בכיתה והם השוויצו ליד כולם .ששאלתי את הבן שלי בבית לגבי המבחן . הוריד את הראש ואמר לא עברתי. איזה הרגשה אוימה . חיבקתי ואמרתי הכול בסדר אתה ילד חכם נבון והכי עצוב שאמר לי שהילד שעבר את המבחן עושה בלאגן בכיתה אז חבל הוא עזב את זה ואימא רשמה בקבוצה מי שעבר את המבחנים שתפנה אליי בפרטי וכו הרגשה שלי כאילו שרצתה להראות שבנה עבר. אני לא מתרגשת יודעת מי הילד שלי . אבל למה לעשות את זה בבית ספר בין כה וכה הבנתי שאת המבחן המשך עושים חיצוני ופרטי . למה להכניס את זה לבית ספר בכלל . ולגרום לילדים הרגשה כזו בני קיבל הצטיינות אבל הפסיקו גם את זה ודןאגים שכמעט כולם ייקבלו הקטע עם המחוננים נותן הרגשה לא נעימה
לא בהכרח שהילדים האלו יאובחנו כמחוננים. זה למיון ראשןני בלבד. אחר כך הולכים למבחנים נוספים מחוץ לביה"ס. צריך לדבר עם המורה כדי לבער את התופעה ולבדוק דרכים למנוע התנהלות כזו בעתיד.
המורים מאוד מדברים איתם על לא להשוויץ בנושאים כאלה גם בספורט לא לקרוא בקיראות בוז למפסיד אבל בעייתי לשלוט בהכול שהמורה לא נמצא מאמינה שכך הוריהם חינכו אותם אצלי הילד גם שמקבח תעודה הצטיינות לא עושה מזה סיפור
מבינה אותך מאוד ומכירה את התופעה. אז פשוט להסביר לילד שזה לא הכל בחיים. להסביר לו שכל אחד חזק בדבר אחר והמידות הטובות ודרך הארץ הם הכי חשובים. להתגאות ולבאס אחרים זה בדיוק הפוך ממידות טובות ואת גאה בו שהוא לא כזה...
אבל א. כל הילדות מקבלות את תוצאות במבחן במעטפה סגורה להורים. ב. יש לי ילדה שעברה וילדה שלא. זה לא אינדיקציה לחכמה או לכישלון. זה אינדיקציה למי חזק בחשבון קוריאה. זה הכל. אז כ''כ לא צריך לעשות מזה ענין
לא אומרים להם בכלל שזה מבחן מחוננים, גם כדי שלא יכנסו ללחץ.
רק לבנות שעברו - ספרו והסבירו להן על המבחן המשך.
רוב הבנות בכיתה בכלל לא יודעות שהבת שלי הולכת למחוננים, גם כשהיא בפועל הולכת, כי זו תוכנית אחר הצהריים אצלנו.
אני חושבת שצריך לדבר על זה שבכיתה לא יעשו מזה עניין, ולדבר עם הילדים שגם עם עברו - לא השוויץ.
אבל זה תלוי בחינוך מהבית - יש כאלה שתמיד ישויצו.. ותאמיני לי שבסופו של דבר בילדים האלה הם המפסידים הגדולים. מלהשוויץ לא יוצא הרבה.
והסיבה שעושים לכל הכיתה - כי רוצים לאתר מכלל הכיתה את התלמידים המצטיינים. מכל כיתה נבחרים רק 4 לדעתי, גם אם יש הרבה יותר שעברו את המבחן טוב - אז תדעי גם ששלב א' הוא פשוט שלב יחסי - 4 שקבלו הכי טוב מכל הכיתה, ולכן זה גם עניין קצת של מזל (כמו בכל המבחנים האלה) וגם עניין של מי הילדים שבכיתה שלו.
שלב ב' הוא מבחן ארצי ולכן הציונים משוקללים לכלל התלמידים בארץ.
ובכל מקרה, אני לא רואה שהתוכנית היא הרבה יותר מחוגי מדע ותאטרון וכאלה, אפשר להגיע לחוגים כאלה גם ללא ה"כותרת" של מחוננות. הרבה פעמים זה גם יותר משתלם מבחינה כספית, וגם לא צריך להפסיד בית ספר וכו.
את לא חייבת לשלוח את הבן שלך לאף מקום. יש כאלו שרוצים בזה ואין להם אפשרות או סתם לא ילכן למבחנים בכוחות עצמם. לא צריך להיות קיצוני גם לכיוון השני. לעודד מצויינות לימודית זה דבר טוב כל עוד מבהירים שיש מצויינות גם בתחומים אחרים ולחזק גם את השאר. זה עוזר לקדם ילדים ממשפחות שלא יכולות לממן לימודי מחוננים לבד. זה עוזר גם למדינה להתפתח ולגלות כשרונות צעירים ועוד.
אני חושבת שההתפתחות החברתית ולהיות רגיל ונורמלי הרבה יותר חשובים בגיל הזה. מי שנורא נורא גאון גם ככה יגיע לזה, יעשה תואר ראשון תוך כדי התיכון וכו'. אבל מי שסתם יותר חכם יחסית, נראה לי כל כך עדיף שפשוט יהנה מהגיל הזה ומלהיות תלמיד טוב בקלות. המון הזה ממש חותך בצורה חדה שלא לצורך בעיני. מה גם שבגלל שזה נעשה כל כך נפוץ הרבה מחוננים כביכול הופכים לתלמידים פחות בולטים בהמשך. מתלווה לזה לחץ נפשי שגם הוא עלול לפגוע מאד. ומה כל כך חשוב ללמוד בכיתה ג' שאי אפשר ללמוד מאוחר יותר.
בקיצור, אני נגד נגד.. ונגד להקפיץ כיתה.. ראיתי הרבה אנשים שנפגעו מזה בבגרות החברתית.
והתכנית הזו עוזרת להם למצוא את עצמם במקום אחר, בתכנית שברמה שלהם ושמפתחת את היכולות שלהם.
זה חשוב מאוד למצוא לילדים האלה גם מענה. זה נראה מתנה להיות מחונן,אבל יש ילדים שזה לא פשוט להם בכלל. שמשעמם להם בכיתה ועוד כל מיני בעיות חברתיות והתנהגותיות. לתת להם מערכתי שמתאים לרמה שלהם עם ילדים ברמה שלהם,זה חשוב. כמו שלתת לילד שהיכולות שלו נמוכות והוא צריך עזרה והוראה מתקנת.
כמובן שזה צריך להיעשות ברגישות הראויה מצד המערכת. וכדאי גם מצד ההורים.
אני אישית לא מכירה כאלה אלא רק כאלה שנפגעוירושלמית טרייה
..מזה שקיבלו יחס שונה כמחוננים. ייתכן שיש כאלה כמו שאת אומרת. הם מיעוט שבמיעוט מתוך קבוצת הילדים שמוגדרת היום כמחוננים.
האמא לילדים שאובחנו כמחוננים. לא רואה מזה נזק, אנחנו ממש לא בית תחרותי, לא עושים מזה עניין. לא מכניסים להם לראש שהם חייבים להצליח וכו.. מצידי שיעסקו במה שמעניין אותם בהווה ובעתיד . וגם כשהתינוק המחוננת רצתה ללמד ריקוד לאומנות ולא חוגי מחוננים , זה בסדר גמור מבחינתי. ב"ה אין להם בעיות חברתיות , אבל חלקם היו משועממים קשות בבית הספר. עד כדי תסכול ושנאת לימודים. לא חבל? את מכירה מחוננים שניזוקו מאבחנתם כמחוננים. זה לא סקר כללי בנושא. אני מכירה מחוננים שהרויחו מכך. אולי זה תלוי בעוד גורמים כמו הכישורים החברתיים שלהם ויחס ההורים למחוננות(לדוגמא : הורים שלוחצים
הורים שלוחצים על ילד מחונן ללמד ולהצטיים גם על חשבון פעילות חברתית, הדרכה בסניף וכו... לוחצים על מסגרות עם תואר בגיל צעיר שלא באמת מעניינות את הילד וכו...
הם פשוט משתעממים בשקט, ומגיעה למסקנה שלימודים זה דבר משעמם . ובנוסף לא מתרגלים להשקיע, להתאמץ , כי הכל קל. ( ב"ה שיש אנגלית שהם שונאים אבל לפחות שם חייבים לעבד כדי להצליח). ולכן יש בעיני מקום לתת להם העשרה שתאתגר אותם, ולא רואה פסול בלאתר ילדים מחוננים כדי לתת להם מענה בתוך מסגרות רגילות. וחלק מהעבודה החינוכית של בית הספר וההורים זה ללמד את הילדים לא להשויץ בכשרון שלהם, אני תמיד אומרת להם שזו מתנה מה' ואין מה להתגאות בזה, ההפך זה מחייב אם ה' נתן להם שכל זה אומר שחלק מתפקידם בעולם זה להשתמש בו נכון ולהיטיב איתו לאחרים. אין עניין להתגאות במשהו שלא אתה עשית והשכל שלהם הוא מתנה מאת ה' ולא משהו שהם התאמצו עליו.
אבל אני מעריכה השיקול של משרד החינוך הוא לא לפספס מחוננים שהוריהם לא פנויים לתת להם העשרה מכל מיני סיבות. המענה שמקבלים הוא לא מדהים( ובאזור שלנו רק השנה יש מענה לציבור דתי). לגבי זה שלכולן היה טוב, כנראה לך היה טוב, את לא באמת יכולה לדעת איך היה לכולן, בטוח היו בנות שהיה להן קשה ובנות שהיה להן קל מידי. אולי באמת עדיף לא לומר שזה מבחן מחוננים ולדבר אחריו רק עם הילדים שעברו ולהסביר להם כדי לא ליצור תחרות בכיתה. דרך אגב- בגילאי תיכון יש פחות בעיה עם זה כי המסגרת באופן טבעי נותנת יותר מענה למגוון רמות( מגמות, יחידות שונות בבגרות) ויש מגוון של ישיבות , כך שיותר קל למצוא דברים שיאתגרו ילדים מחוננים.
מדובר על פעם בשבוע, מכירה הורים של מחוננים שלא רוצים את ההעשרה, גם אנחנו לא שלחנו תקופה מסוימת אחרי שהחלטנו לא לשלח יותר למסגרת הקיימת של מחוננים שאינה דתית עד שפתחו מסגרת דתית. לי היה חשוב לדעת אם הילד מחונן , גם אם לא אשלח למסגרות של משרד החינוך. האיתור נותן אפשרות, אף אחד לא יכול לכפות הורה לקחת אותה, אבל משרד החינוך רוצה להקצות משאבים לילדים המחוננים וצריך דרך לאתר אותם ולתת הזדמנות לכל ילד, יש גם מחוננים עם לקויות למידה או בעיות קשב שעלולים להטעות, ואם לא יבחנו את כולם לא יאתרו אותם.
זה דרך חשיבה שונה לחלוטין מילד רגיל. וזה ממש לא מתבטא רק בפן הלימודי, כל ההבנה החברתית שלהם שונה, במהותה. המוח שלהם עושה הקשרים הרבה יותר מהר והמון פעמים יש להם קושי בביטוי עצמי ויצירת קשרים חברתיים. ילד כזה שלא מאובחן זה ילד שיש לו סיכוי הרבה יותר גדול להיות מנודה חברתית, מהסיבה המאוד פשוטה שהוא לא מבין את חברים שלו והם לא מבינים אותו.
צריך להתייחס למחוננות באותה רצינות כמו שמתייחסים ללקות למידה, כמו שלא היית דוחה איבחון של לקויות למידה ככה אסור לדחות איבחון של מחוננות.
אז ברור שצריך לעשות את זה בזהירות, ומתפקידו של המורה להסביר גם לתלמידים וגם להורים אם צריך, אבל האיבחון חשוב
(כל מה שנכתב הוא באופן כללי וכמובן שיש יוצאי דופן.. )
ילד מחונן - זה נכון שצורת ההסתכלות שלו היא לפעמים אחרת ויש לו את הצרכים שלו,
אבל האבחון של זה הרבה יותר פשוט ולרוב רואים סמפטומים הרבה לפני המבחן מחוננות עצמו (על הילדים שלי ראיתי כבר בגיל 3 מי ממש מחונן ומי חכם אבל פחות - זה די בולט).
יש ילדים שהקושי יותר בולט אצלם (ולרוב הם גם בנים ובכורים...) ויש כאלה שפחות.
ויש כאלה שיש להם קשיים ללא קשר למחוננות ובנוסף לזה הם מחוננים.
תפקיד האבחון הוא לאפשר למי שעובר מסגרת לימודים קצת שונה בה הם נחשפים לילדים דומים ולתת להם אפשרות התפתחות אחרת, אבל בית ספר האם נשאר אותו דבר לפני ואחרי הבחינה. והתווית לא תמיד עושה להם טוב, אצלי, בכל מקרה, הם לא מספרים. הם לא רוצים שיקראו להם "חנונים".
הלוואי ואם יש אישור שהילד מחונן יבנו לו תוכנית למידה אחרת בבית ספר האם - לרוב זה לא קורה ושם הוא מבלה את רוב ימיו...
אני לא רואה סיבה לעשות את האבחון במידה ולא מעוניינים לשלוח למסגרת נוספת של מחוננות.
מה שצריך - זה לנסות לאתגר בבית, וגם לעבוד על הקשיים בבית - כמו עם כל ילד אחר. כל אחד עם מה שהוא צריך. רוב הילדים המחוננים הם נורמאליים לחלוטין - עם קשיים סביב נקודות מסויימות כמו כל ילד אחר. להגיד שכל צורת החשיבה שונה לחלוטין - זה קצת מוגזם בעיני (וגדלתי בבית של הרבה מחוננים וגם ילדי ואחיינים לא מעטים הם מחוננים משני צידי המשפחה שלי ובעלי - והרוב המוחלט נורמאליים לחלוטין.. או שאני כל כך רגילה לצורת החשיבה הזו שזה נראה לי נורמאלי - אבל לא נראה לי...)
אלא רק מי ש"חשוד" . אני מאמינה שרוב הילדים, והאנשים בעולם הם נורמטיביים, לא עם לקויות למידה , ולא מחוננים. לא נראה לי נכון לבדוק את כולם כדי למצוא את הבודדים. בטח לא כשזה מלווה בלחץ וקנאה
יש מבחני קריאה וכתיבה בסוף א'- תחילת ב' לכולםשוקולד לבן
וגם מבחני חשבון כללים. המבחנים האלו בדיוק באים לבדוק ליקויי למידה ונערכים לכולם
מהקפצת כיתה. ככה הילד נשאר במסגרת החברתית תואמת גיל ומבחינה לימודית הוא מקבל לימוד תואם לרמתו. בנוסף, בגלל שבשנים האחרונות לכיתות ה"רגילות" נכנסים תלמידים שבעבר היו חינוך מיוחד (שזה נושא בפני עצמו) + בעיות התנהגות שנהיות יותר ויותר קשות נוצר מצב שמחונן הרבה פעמים לא מקבל כלום בגן/ כיתה מבחינה לימודית במשך שנים. הבעיה שנוצר מצב של ילדים שלא מקבלים מיומנויות למידה. אלה עלדים שהמדינה צריכה אותם ואת הכשרונות שלהם שהרבה פעמים לא באים לידי ביטוי גם בבגרות בגלל חוסר במיומנויות למידה.
עבדתי בצעירותי כאופר והילד הבכור היה גאון גם במוזירה מחונן למד על כול כלי נגינה לבד היה לא מוצא אץ עצמי בכיתה רץ בחומר חיזר הביתה מוקדם כי אין מה לעשות איתו הפרצוץ שלו הינ תמיד מבואס היה ילד בישן אז לא ידעו מה לעשות עם ילד מחונן זה טוב לאיתור ויש משפחות שבכלל לא ידעו על ילדהם עד המבחן יד מקומות שיש עכשיו כיתות רק למחוננים זה עוזר גם חברתית שאתה עם מישהו שדומה לך בהמון
מניסיון כאמא, בסך הכל מדובר באחר צהריים( למצטינים) או תוכנית בוקר( למחוננים) שכוללת כמה חוגים. אין שום לחץ. מצד שני יש לי ילדה מחוננת שביסודי השתעממה נוראות בכיתה, עד כדי שאיבדה ממש ענין בלימודים,וילד נוסף שמספר ממש בהתלהבות על מה שלמד במחוננים וחלק מהלימודים בבית הספר משעממים אותו. מסכימה שלשלח ילד מחונן למוסד לימודים תחרותי ושעושים תואר תוך כדי לימודי תיכון, זה הרבה פעמים, גם לילד מחונן , עומס יתר ויכול לפגע בהתפתחות חברתית וכו.. ולגבי שאלת הפותחת, ממש חבל שכך ילדים מדברים, בסך הכל נבחרים 5 מכל כיתה וחלקם לא יעברו את השלב השני ממילא. כאמא חשוב לדעת ְְמי שמאותר כמחונן זה בסך הכל ( אם אני לא טועה) 3אחוז העליונים באזור מגוריך, ומצטינים 5אחוז העליונים. ( בשלב השני) יש עוד הרבה מאוד ילדים חכמים שלא עוברים את המבחן( בתי הבכורה, והציונים שלה יותר גבוהים משל אחיה ה"מחוננים"). כדאי שתסבירי לו שהוא חכם ופשוט לוקחים את אלה שקיבלו את הציונים הגבוהים ביותר בכיתה ויכול להיות דיברה לו נקודה. אם את חושבת שבכל זאת הוא מחונן, יש לך זכות לערער ולבקש בכל זאת להבחן בשלב השני, יש לי חברה שעשתה זאת ואכן בנה אובחן כמחונן. גם אם לא, יש בבית הספר עוד תוכניות למצטינים ברוב בתי הספר יש תוכנית" אמירים" שלא תלויה בלעבור את המבחן הזה אלא ההמלצה של המורה. ויש חוגים בסגנון מה שלומדים במחוננים בכל מתנ"ס.
מגיבה לכולם הרגע חזרתי מישבית וועד הורים אימהות שישבו והתגאו בילדים שלהם שהם מחוננים רק ששכחו לציין כמה הם מופרעים וכמה הם לא נותנים לשום ילד חלילה בכיתה לענות תשובה לא מכלילה אבל לפחות שניים בכיתה כך. אז יותר חשוב התנהגותית ושנית הורים שממש היה מבייש להיות לידם הילד שלי והילד שלי .חבל שזה כך
ברור שאחרי כך יגיעו לבד- אבל למה לסבול כל שנות בית הספר? משום מה, לגמרי ברור שמערכת החינוך צריכה לתת מענה למתקשים, אבל לא חושבים שיש צורך להתייחס גם לחריגים מהקצה השני של הסקאלה.
הרבה פעמים מתקשים גם מבחינה חברתית וגם מתקשים לפתח הרגלי למידה כי בסופו של דבר הם הרבה פעמים מבינים מאד מהר או יודעים כבר מה שכולם לומדים ואז לא יודעים מה זה להתאמץ כדי ללמוד מה זה לשבת להקשיב לשבת לעשות שיעורים ללמוד למבחן ואז מגיעים לתיכון או לאקדמיה ומגלים שהם בבעיה או שהם מגיעים לחיים האמיתיים ומגלים שהם בבעיה...
מחוננים נכללים בקטגוריה של חינוך מיוחד וגם להם מגיע שיאפשרו להם כעל האפשר כלים התפתחות ולימודים שיאתגרו אותם לפחות כמה שעות בשבוע.
לגבי הצורה של הבחינה וההתנהלות של ההורים זה בהחלט חבל וכדאי להסב את תשומת ליבה של המורה שמבחנים כאלה לא נועדו להעשות בכזאת צורה.
שזה קשור להורים.. אבל אולי לאור מה שנוצר צריך להציג בצורה אחרת את המבחן ואת ההצלחה בו בסופו של דבר המטרה היא לא לבאס את כל מי שלא מחונן אלא לאתר את אלה שאולי כן...
אצלנו נראה לי עשו משהו דומה (כשהייתי ילדה) ופשוט אמרו שזה מבחן כלשהו וזהו. אחר כך מי שהתאים קיבל זימון לאיזה העשרה ונראה לי בכלל לא סיפרו שזה קזור אחד לשני..
דווקא כדי למנוע את הלחץ הנפשי, למנוע הקפצת כיתה, כדי ללמוד ללמוד ולהשקיע- דבר שלא חוזר אחר כך
לא הידע שהם רוכשים הוא הקריטי, אלא המסגרת שבה הם מאותגרים ולומדים ללמוד ולהשקיע, המענה הרגשי והחברתי שהמסגרת אמורה לתת להם, השחרור מהלחץ שמגבוה, המקום שנותן את הצרכים שבזכותו הם יכולים להשאר בכיתה שלהם.
הבעיה היא לא במבחן אלא בזה שמפרסמים את התוצאהשוקולד לבן
כמו שחשוב לדעת על ילד שיש לו קשיים בתחומים שונים (למידה\ריכוז\רגשי\חברתי) כדי שיוכלו לטפל בבעיה, כי צריך לדעת לעלות על הבעיה כדי לטפל בה, (וילד לא מטופל יכול להיות ילד בסיכון)
כך גם חשוב לדעת על ילד מחונן כדי לטפל בזה.
מחוננות היא סוג של חינוך מיוחד וצריכה טיפול בהתאם כדי שהילד לא יהיה בסיכון
ב"ה שהיום יש את המבחנים האלו כדי לבדוק את הילדים ולדעת אם להמליץ לשלוח אותם להמשך בדיקה ואז לטיפול מתאים, ילד מחונן צריך צרכים שאין בבית הספר ואם הוא לא מקבל אותם זה יכול לפגוע לו בהמשך החיים. וטוב שיש מבחן כזה שאולי גורם להורים שלא יחשבו לבדוק את זה לדעת ולטפל.
מה שנכון, הדרך שבה עשו את זה בבית הספר שלכם גרועה מאד. התוצאות אמורות להגיע להורים ובכלל לא לילדים- הם לא אמורים לדעת מי עבר ומי לא. ובטח שאין מה להשוויץ ולהתגאות בזה, זו תכונה שה' נתן שבהחלט יכולה לעמוד לרעתו של הילד.
לילד שלך את יכולה להגיד שה' נותן לכל אחד תכונות אחרות שיכולות להיות טובות ויכולות פחות. זה שהוא לא מחונן רק לטובתו. ילד מחונן הרבה פעמים לא לומד להשקיע בילדות, כי הלימודים הולכים לו בקלות, ואז הוא לא מצליח בעבודה כי הוא לא למד להשקיע, ואין מה לעשות- עבודה תמיד דורשת השקעה.
הילד שלך בזכות זה שהוא לא מחונן ילמד להשקיע, וככה גם יצליח בחיים (ואם הוא עם מידות טובות ואוהבים אותו בכלל זו נקודה לטובתו הרבה יותר מכל מחוננות שהיא). יש לו פוטנציאל גדול יותר להצלחה.
ולכן אין לו מה להתבייש בתוצאות של המבחן.
אין מה להתלהב ממחוננות. החכמה היא לראות בכל ילד את הנקודות הטובות שלו, לטפח אותם ולעזור לו לטפל בתכונות שזקוקות לטיפול
שגם לילדים מחונננים יש קשיים וזה באמת בדרך כלל ככה . לא הכל ורוד בלהיות מחונן קשה להם המון פעמים להבדיל בין עיקר לטפל. כתב באלגן. עונים לפעמים כלכך הרבה ידע ולא לעניין כמו שביקשו מהם. אז בסדר הילדים מתלהבים השאלה אם הם יודעים את ההשלכות. זה בכלל לא ורוד להיות מחונן
אישית, הייתי משנה למשהו כמו "איך אפשר לבקש מבית הספר לחנך לענווה" או "איך לגרום לילד להעריך את עצמו ולהתמודד נכון גם עם חוסר הצלחה". הבעיה היא לא במבחני המחוננים, שהם דבר מבורך לדעתי, אלא בתגובת הילדים והגישה של הכיתה.
למשל קריית יובל, איך זה לזוג צעיר עם ילד, יש שם קהילה דתית לאומית וצעירים? יש שם גרעין תורני?
הבנתי שיש איזה קשר להר המור, אז זה יפריע למישהו שבא מישיבות אחרות..?
כמה ציטוטים מעוצבים שמעוררים מחשבה על דרכי החינוךhameiri13
חינוך אינו מתרחש רק בין כתלי הכיתה. הוא נבנה בבית, במטבח, בחצר ובזמן המשותף עם הדמויות המשמעותיות בחיי הילד. דרך משחק, עשייה ותנועה, ילדים קולטים ערכים, אווירה ואמונה. הפוסט שלפניכם מזכיר שחינוך עמוק מתרחש מתוך חוויה, קשר ושמחה — ומעודד הורים וסבים להיות שותפים פעילים בבניית עולמם הפנימי של הילדים.
כמה ציטוטים מעוצבים שמעוררים מחשבה על דרכי החינוך שלנו
לא כל למידה חייבת להתרחש במסגרת פורמלית. ילדים גדלים דרך התנסות, שמחה וקרבה. במיוחד כאשר המבוגרים סביבם חיים את הערכים שהם מבקשים להעביר. חינוך אמיתי הוא אווירה — לא רק מילים.
תמונה 1
הטקסט המקורי: How Do I involve Kids in Cooking?
Assign Simple Tasks. Make it educational. Prioritize safety. Encourage creativity. Celebrate their efforts.
תרגום לעברית: איך משלבים ילדים בבישול?
תנו להם משימות פשוטות. הפכו את העשייה ללמידה. שמרו על בטיחות. עודדו יצירתיות. העריכו את המאמץ שלהם.
פסקה מסבירה: המטבח הוא מקום של חינוך שקט. כאשר ילד שוטף ירקות, מערבב או מודד — הוא לומד אחריות, דיוק ושיתוף פעולה. בחברה החרדית, שבה הבית הוא מרכז החיים, זו הזדמנות להעביר ערכים של מסירות, נתינה ושמחה בעשייה. הלמידה אינה רק טכנית — היא חינוכית ונשמתית.
תמונה 2
הטקסט המקורי:
Playing is the highest form of research.
תרגום לעברית: משחק הוא הדרך הגבוהה ביותר שבה ילד חוקר את עולמו.
פסקה מסבירה: דרך משחק ילדים בודקים גבולות, לומדים להתנסות ומתמודדים עם אתגרים קטנים. במקום לראות במשחק בזבוז זמן, אפשר להבין שהוא כלי חינוכי עמוק. כך הילד מפתח ביטחון עצמי, יצירתיות וחוסן — תכונות שיסייעו לו גם בלימוד התורה ובהתמודדות עם החיים.
תמונה 3
הטקסט המקורי: Why Cook With Kids? Cooking with kids is a fantastic way to combine fun, learning, and family bonding.
תרגום לעברית: למה לבשל עם ילדים? כי זו דרך נפלאה לשלב הנאה, למידה וחיבור משפחתי.
פסקה מסבירה: כאשר נכד עומד ליד סבתא ולומד מתכון משפחתי, הוא לא רק לומד לבשל — הוא סופג מסורת. דרך רגעים פשוטים כאלו עוברים סיפורים, זיכרונות וערכים. זהו חינוך שאינו נאמר במילים גדולות, אלא מועבר באווירה של חום וקשר.
תמונה 4
הטקסט המקורי: How does PLAY support learning?
Focus Problem-Solving Confidence Collaboration Creativity Resilience Flexibility Imagination Communication
תרגום לעברית: כיצד משחק תומך בלמידה?
ריכוז פתרון בעיות ביטחון עצמי שיתוף פעולה יצירתיות חוסן גמישות דמיון תקשורת
פסקה מסבירה: משחק בונה כלים לחיים. ילד שלומד לשתף פעולה במשחק, יידע לשתף פעולה גם בלימוד. ילד שמתמודד עם קושי במשחק, מפתח עמידות. חינוך נכון רואה במשחק לא רק שעשוע — אלא הזדמנות לעצב אישיות יציבה, אחראית ובעלת יראת שמיים פנימית.
תמונה 5
הטקסט המקורי: Play is the way children learn what no one can teach them. Lawrence Cohen
תרגום לעברית: דרך המשחק ילדים לומדים דברים שאי אפשר ללמד במילים. – לורנס כהן
פסקה מסבירה: יש ערכים שלא מועברים בהרצאה אלא בחוויה. סבלנות, נתינה, התמודדות עם אכזבה — כל אלו מתפתחים באופן טבעי דרך משחק והתנסות. כאשר המבוגר משתתף, מחייך ומעודד, הילד לומד שמותר לו לנסות, לטעות ולצמוח.
תמונה 6
הטקסט: המטבח המשפחתי אינו רק מקום להכנת אוכל — אלא מקום של חינוך.
המקום שבו ילדים לומדים סבלנות, כבוד הדדי, ונתינה.
פסקה מסבירה: הבית הוא בית הספר הראשון והמשמעותי ביותר. דרך עשייה יומיומית פשוטה מועברים ערכים עמוקים. סבים, סבתות והורים שמקדישים זמן רגוע ומשמח, בונים יסודות יציבים לדור הבא. חינוך מתוך שמחה וחיבור משפחתי יוצר ילדים בטוחים, מחוברים ושורשיים.
הי אני אמא ל4 ילדים מקסימים ורוב היום משתדלת לשמור על בית נקי , כמה שאפשר ...
הבעיה היא כזו- כשההורים שלי באים אלינו לשבת עם אחים שלי הקטנים , הם בני 5 ו6 ...אבל הם עושים הרבה בלאגן בבית ומלכלכים לי בטירוף כמו למשל אם יש ממתקים אז הם אוכלים בבלאגן , מורחים על הספה ואז פתאום נשפך להם משהו ודורכים על זה, או ששותים שוקו וזה נשפך לי על הספת בד שלי ...וכל הבית נראה פשוט כמו אחרי מלחמה כשהם פה ....
העיניין הוא שאמא ואבא שלי לא אומרים להם כלום !
וזה מאוד קשה לי ....אני לא רוצה להיות כמו איזה שוטרת בבית עליהם ולהגיד להם לא לאכול בצורה כזו ולחנך אותם כי זה גם יכול לפגוע בהורים שלי (ככה אני מרגישה ) . אבל מצד שיני אני לא רוצה בית שבור ומלוכלך אחרי שהם באים זה לא נעים בכלל.
אני אפילו מרגישה סוג של כעס כלםי ההורים שלי באיזה שהו מקום ...למה הם לא יודעים להעמיד את אחים שלי במקום ולתת גבולות ... שחכתי לציין שאחים שלי גם צורחים בבית בלי סוף , בשבילהם זה משחק אבל אני פשוט מתעצבנת מכל המצב הזה שבסוף נופל עלי ועל בעלי ...
בדרך כלל המצב הפוך - אנשים מגיעים להורים שלהם לשבת (ואז לפעמים להורים קשה עם הבלגן של הנכדים...) ככה שאצלכם המצב לא רגיל.
אולי אם הם יבואו לזמנים קצרים באמצע שבוע יהיה קל יותר "למגן" את הבית מפניהם... (כמו למשל כיסויים על הספות)
עוד אפשרות - בכל פעם שהם עושים משהו שלא מקובל עלייך לומר בקול ובנעימות: "בבית שלנו לא אוכלים על הספה, נכון, ילדים?" (לפנות לילדים שלך ל"אישור") אולי בסוף זה יחלחל לאחים שלך...
בכל אופן, כל הכבוד לך שאת מצליחה בשגרה לתחזק בית נקי עם ארבעה ילדים קטנים!
בתי הגדולה בת 8, ילדה מהממת מכל הבחינות- נעימה לחברות ולמשפחה, נדיבה, חכמה, באמת מותק. מצד שני, היא דוחה כל דבר לרגע האחרון. נגרר מזה שהיא מאד מבולגנת. מה רציתי לומר על זה:
1. אני מאד מבינה את היתרון של התכונה הזו- היא רוב הזמן עושה מה שהיא אוהבת ולא משימות ש*צריך* לעשות, וזה כיף גדול!
2. מצד שני, באחד מבני המשפחה הבוגרים (היותר מורחבת) יש את התכונות הללו. והן גורמות לו נזק מתמשך! אותה דמות לא מנצלת את הפוטנציאל שלה בשום תחום, מאבדת דברים על ימין ועל שמאל, מפוטרת מעבודות תוך תקופה קצרה. בקיצור- זו לא ההתנהלות המועילה בעולם הזה!
3. בבקרים עוד הצלחנו למצוא פיתרון- אני אומרת לה "את יודעת מה השעה ומה המשימות שלך, תעשי את זה בקצב שלך ואני לא מאשרת איחורים". ואז היא מתעדפת את המשימות שלה- לפעמים לא אוכלת א. בוקר אזלוקחת שקית לבי"ס, אבל סה"כ מגיעה די בזמן.
4. אבל עד שהיא הולכת לישון היא מורחת את הזמן ואז גם אני כבר משתגעת וגם היא עייפה בבקרים והולכת לישון לא תמיד בתחושה נעימה.
5. אני לא רוצה להתעצבן עליה, מצד שני אני ממש מפחדת שהתכונות האלו יהרסו לה את החיים הבוגרים.
לעיתים קרובות דחיינות היא תוצאה של קושי אמיתי בניהול זמן, בתיעדוף משימות באופן יעיל ובעוד מיומנויות הקשורות לתפקודים ניהוליים- שזו היכולת שלנו לנהל את עצמנו וקשורה בהחלט לקשב
אגב, גם הדמות המבוגרת שתארת יש לה דפוסים שדומים לאנשים עם הפרעת קשב.
ויש מה לעשות באופן חלקי, אפשר לעזור לה ללמוד לנהל את הזמן, לתעדף מטלות ועוד...
וגם, כאמא לילדה עם דפוס דומה אפשר גם להבין שהיא שונה ויש לה את הקצב והדפוס שלה עם הרווחים וההפסדים שלה
א. נשמע שיש כאן מטענים רגשיים שהם יותר שלך וכדאי לעבד אותם בינך לבין עצמך.
זה לגיטימי שאת דואגת לבת שלך, רוצה שהיא תצליח בחיים, חוששת שלא תדע להתנהל ולבטא את הפוטנציאל שלה ושיהרסו לה החיים הבוגרים.
יחד עם זה כשאת בסוג של חרדה סביב כל המטענים האלה, זה מעמיס עליה ופחות מאפשר לך להיות פנויה אליה ולראות את הצורך שלה ולהגיב בצורה נקיה בלי כל הקולות מאחורה של היא תהיה כמו הדוד ומה יהיה איתה.
הקולות האלה הם טבעיים, יש לנו כהורים חששות שונים על הילדים שלנו, שנובעים מהרצון העמוק שלנו שיהיה להם טוב.
אבל הדרך להתנהל איתם נכון זה עיבוד רגשי שלנו עצמנו, ולא השלכה שלהם על הילד.
ב. יש לא מעט אנשים דחיינים שסך הכל מסתדרים.
לרוב ההמנעות נובעת או מפחד מסויים, או מתעדוף אחר. יש אנשים שהאדרנלין של הדד ליין עוזר להם להיות יעילים ולכן קל להם יותר לעבוד ברגע האחרון.
נראה שסך הכל אם היא כן מצליחה בסוף לתעדף ולהגיע בזמן המצב יחסית בשליטה. כן כדאי בהזדמנות לנסות לעזור לה לראות איך להתנהל בלי שתצטרך לותר על דברים שהייתה מעדיפה להספיק.
ג. לילדה בת 8 יש צורך בלא מעט שעות שינה, ובדרך כלל גם בסמכות הורים שתעזור ותכוון אותה לשינה והתארגנות, ולא תשאיר את ההתנהלות מול זה רק לה.
בנוסף, נשמע שזה מפריע גם ללוז שלך ולפניות שלך בערב, שגם זה ערך בפני עצמו, כך שצריך פה פשוט דד ליינים וסיוע להתארגנות מצידך.
מציעה לשבת איתה יחד ולנסות לתכנן את הערב בצורה משותפת, כשאת מציבה כעובדה באיזה שעה
היא צריכה להיות במיטה מאורגנת (באופן שיהיו לה מספיק שעות שינה ותוכל לקום בקלות), ומה מבחינתך צריך להיעשות קודם; נניח להתקלח, להתלבש, לאכול ולארגן מערכת.
אפשר לשאול אותה אם יש עוד דברים שרוצה להספיק בלילה (נניח לקרוא או לשחק)
ולנסות לחשוב יחד כמה זמן היא צריכה להתארגנות, מתי יתאפשר לה לעשות דברים נוספים (לדוגמא אם היא רוצה לקרוא וצריכה לישון ב20:30, אז היא יכולה לקרוא החל ממתי שתסיים את כל ההתארגנות ועד אז).
פשוט לחשוב יחד איך לתכנן, לשאול אם יש משהו שהיא צריכה עזרה, ולעזור לה להתרגל, למשל להזכיר לה מה השעה בשבע וחצי, ושראיתן שזו השעה שצריך להתחיל להתארגן בה, להזכיר בשמונה שעוד חצי שעה וכן הלאה.
אפשר להכין יחד לוז חמוד ומקושט, יש גם כאלה שאפשר לסמן בהם וי על מה שבוצע.
ככל שתראי שהיא מצליחה לקחת אחריות ולנהל את הזמן, תוכלי להרפות מהדברים ולהשאיר לה לעשות את זה לבד.
אתחיל מקיצור הדברים, שהכל עומד על השאלה האם הקשיים הם אלה שמנהלים לנו את החיים או שאנחנו מנהלים את החיים איך שאנחנו רוצים למרות הקשיים או שאנחנו לוקחים את הקשיים ומשתמשים בהם כדי למנף לנו את החיים..
אתחיל מגילוי נאות שלי יש את זה, וזה עובר בתורשה.
לאשתי יש את זה (וגם לחלק ממשפחתה), לאמא שלי יש את זה, לסבא שלי יש את זה, לחלק מהאחים שלי יש את זה וללא מעט בני דודים שלי יש את זה.
אני יכול להגיד על עצמי, אמי וסבי שהצלחנו להגיע להישגים נאים הרבה מעל הממוצע עם הקושי הזה (שלושתינו מכניסים משכורת של מעל 25000).
זה אמנם לא היה קל, אבל עם גישה נכונה והתמדה ניתן להצליח ואף להצטיין.
(אני ואשתי למדנו לתואר יותר שנים מהצפוי והרצוי, אך בסוף הצלחנו, והבוסים שלנו מאד מרוצים מאיתנו.)
כשהתחתנו, בהתחלה הבית היה מבולגן ונראה לא טוב, ושנינו היינו מתוסכלים מכך.
התלבטנו האם נכון ללכת לטיפול או לחשוב על דרך יצירתית להתגבר על כך.
בסוף החלטנו על שורה של צעדים שעזרה לנו מאד.
1. קנינו רובוט שוטף שואב
2. החלטנו לקחת עוזרת
3. בנינו בית שהתפעול שלו קל ונוח
4. כל כמה זמן אנחנו כן מחליטים שאנחנו מאפסים חלק מהבית
את הזמן שהעוזרת והרובוט חוסכים לנו, אנחנו משקיעים בהתפתחות אישית ומקצועית, מה שעוזר לנו עם הזמן להכניס יותר כסף מהעלות של העוזרת.
ועל הדרך חוסכים את התסכולים..
אז לענ"ד, כל עוד היא לא סובלת מזה וגם היא לא מגיעה למצב שהיא בלתי נסבלת לסביבה, אז לא הייתי רץ לקבל אבחונים ולטפל בזה.
אם המצב הוא כזה שהיא מבינה בעצמה שהיא סובלת או שהיא ממש בלתי נסבלת לסביבה, אז כן הייתי מתחיל אבחון וטיפול.
אני גם חושב שכדאי להוריד ממנה את רף הציפיות שלך ואת החששות שלך מהעתיד הלא ידוע שלה שיהיה בין כך לטובה או לרעה (בתקווה שלטובה).
באופן כללי, דעתי היא שעדיף להתמקד בחיובי ולתת כלים שיעזרו בחיים מאשר להיות מובלים ע"י החששות שלנו או של ההורים שלנו (אם נסתכל עלייך מהכיוון של הבת שלך).
רק כאשר הרופא בהסדר עם חברת הביטוח - כל ההתעסקות של האישורים והניירת מתבצעת ישירות בין הרופא והביטוח. אבל רוב הרופאים לא אוהבים את הטרחה הכרוכה בעבודה ישירה מול הביטוח. זה מוסיף להם המון בלבול מוח, התעסקות רבה, שמתורגמת בסופו של דבר בהוצאות להעסקת עובדת שזה התפקיד שלה.