אומרים להם שזה איזשהו מבדק למשרד החינוך.

לא אומרים להם בכלל שזה מבחן מחוננים, גם כדי שלא יכנסו ללחץ. 

רק לבנות שעברו - ספרו והסבירו להן על המבחן המשך.

רוב הבנות בכיתה בכלל לא יודעות שהבת שלי הולכת למחוננים, גם כשהיא בפועל הולכת, כי זו תוכנית אחר הצהריים אצלנו.

אני חושבת שצריך לדבר על זה שבכיתה לא יעשו מזה עניין, ולדבר עם הילדים שגם עם עברו - לא השוויץ.

אבל זה תלוי בחינוך מהבית - יש כאלה שתמיד ישויצו.. ותאמיני לי שבסופו של דבר בילדים האלה הם המפסידים הגדולים. מלהשוויץ לא יוצא הרבה.

והסיבה שעושים לכל הכיתה - כי רוצים לאתר מכלל הכיתה את התלמידים המצטיינים. מכל כיתה נבחרים רק 4 לדעתי, גם אם יש הרבה יותר שעברו את המבחן טוב - אז תדעי גם ששלב א' הוא פשוט שלב יחסי - 4 שקבלו הכי טוב מכל הכיתה, ולכן זה גם עניין קצת של מזל (כמו בכל המבחנים האלה) וגם עניין של מי הילדים שבכיתה שלו.

שלב ב' הוא מבחן ארצי ולכן הציונים משוקללים לכלל התלמידים בארץ.

ובכל מקרה, אני לא רואה שהתוכנית היא הרבה יותר מחוגי מדע ותאטרון וכאלה, אפשר להגיע לחוגים כאלה גם ללא ה"כותרת" של מחוננות. הרבה פעמים זה גם יותר משתלם מבחינה כספית, וגם לא צריך להפסיד בית ספר וכו.

את לא חייבת לשלוח את הבן שלך לאף מקום.
יש כאלו שרוצים בזה ואין להם אפשרות או סתם לא ילכן למבחנים בכוחות עצמם.
לא צריך להיות קיצוני גם לכיוון השני.
לעודד מצויינות לימודית זה דבר טוב כל עוד מבהירים שיש מצויינות גם בתחומים אחרים ולחזק גם את השאר.
זה עוזר לקדם ילדים ממשפחות שלא יכולות לממן לימודי מחוננים לבד. זה עוזר גם למדינה להתפתח ולגלות כשרונות צעירים ועוד.

דוקא בגלל שהם חכמים

והתכנית הזו עוזרת להם למצוא את עצמם במקום אחר, בתכנית שברמה שלהם ושמפתחת את היכולות שלהם. 

זה חשוב מאוד למצוא לילדים האלה גם מענה. זה נראה מתנה להיות מחונן,אבל יש ילדים שזה לא פשוט להם בכלל. שמשעמם להם בכיתה ועוד כל מיני בעיות חברתיות והתנהגותיות. לתת להם מערכתי שמתאים לרמה שלהם עם ילדים ברמה שלהם,זה חשוב. כמו שלתת לילד שהיכולות שלו נמוכות והוא צריך עזרה והוראה מתקנת. 

כמובן שזה צריך להיעשות ברגישות הראויה מצד המערכת. וכדאי גם מצד ההורים. 

הורה שעיניו בראשו ישמע מהילד שהוא משתעמם ויוסיף לו חוגים ואולי יבקש מהמורה לתת לו חוברת העשרה לעבוד עליה כשמשעמם לו.

למה צריך עוד מבחנים לכולם?

טוב, אני מרימה ידיים.

אני מקווה שלבית יעקב זה לא נכנס ולא יכנס בזמן הקרוב, שלא אצטרך לסבול את זה אצלי..

דרך אגב אולי אני פשוט למדתי בבית ספר קצת אליטיסטי וברמה גבוהה ולכן לכולן היה טוב. או שהכיתה שלי היו סתומות..

ילד מחונן - זה נכון שצורת ההסתכלות שלו היא לפעמים אחרת ויש לו את הצרכים שלו,

אבל האבחון של זה הרבה יותר פשוט ולרוב רואים סמפטומים הרבה לפני המבחן מחוננות עצמו (על הילדים שלי ראיתי כבר בגיל 3 מי ממש מחונן ומי חכם אבל פחות - זה די בולט).

יש ילדים שהקושי יותר בולט אצלם (ולרוב הם גם בנים ובכורים...) ויש כאלה שפחות.

ויש כאלה שיש להם קשיים ללא קשר למחוננות ובנוסף לזה הם מחוננים.

תפקיד האבחון הוא לאפשר למי שעובר מסגרת לימודים קצת שונה בה הם נחשפים לילדים דומים ולתת להם אפשרות התפתחות אחרת, אבל בית ספר האם נשאר אותו דבר לפני ואחרי הבחינה. והתווית לא תמיד עושה להם טוב, אצלי, בכל מקרה, הם לא מספרים. הם לא רוצים שיקראו להם "חנונים".

הלוואי ואם יש אישור שהילד מחונן יבנו לו תוכנית למידה אחרת בבית ספר האם - לרוב זה לא קורה ושם הוא מבלה את רוב ימיו...

אני לא רואה סיבה לעשות את האבחון במידה ולא מעוניינים לשלוח למסגרת נוספת של מחוננות.

מה שצריך - זה לנסות לאתגר בבית, וגם לעבוד על הקשיים בבית - כמו עם כל ילד אחר. כל אחד עם מה שהוא צריך. רוב הילדים המחוננים הם נורמאליים לחלוטין - עם קשיים סביב נקודות מסויימות כמו כל ילד אחר. להגיד שכל צורת החשיבה שונה לחלוטין - זה קצת מוגזם בעיני (וגדלתי בבית של הרבה מחוננים וגם ילדי ואחיינים לא מעטים הם מחוננים משני צידי המשפחה שלי ובעלי - והרוב המוחלט נורמאליים לחלוטין.. או שאני כל כך רגילה לצורת החשיבה הזו שזה נראה לי נורמאלי - אבל לא נראה לי...)

וגם מבחני חשבון כללים. המבחנים האלו בדיוק באים לבדוק ליקויי למידה ונערכים לכולם

דווקא כדי למנוע את הלחץ הנפשי, למנוע הקפצת כיתה, כדי ללמוד ללמוד ולהשקיע- דבר שלא חוזר אחר כך

לא הידע שהם רוכשים הוא הקריטי, אלא המסגרת שבה הם מאותגרים ולומדים ללמוד ולהשקיע, המענה הרגשי והחברתי שהמסגרת אמורה לתת להם, השחרור מהלחץ שמגבוה, המקום שנותן את הצרכים שבזכותו הם יכולים להשאר בכיתה שלהם.

מה שכתבת רק מוכיח את זה..

כמו שחשוב לדעת על ילד שיש לו קשיים בתחומים שונים (למידה\ריכוז\רגשי\חברתי) כדי שיוכלו לטפל בבעיה, כי צריך לדעת לעלות על הבעיה כדי לטפל בה, (וילד לא מטופל יכול להיות ילד בסיכון)

כך גם חשוב לדעת על ילד מחונן כדי לטפל בזה.

מחוננות היא סוג של חינוך מיוחד וצריכה טיפול בהתאם כדי שהילד לא יהיה בסיכון

ב"ה שהיום יש את המבחנים האלו כדי לבדוק את הילדים ולדעת אם להמליץ לשלוח אותם להמשך בדיקה ואז לטיפול מתאים, ילד מחונן צריך צרכים שאין בבית הספר ואם הוא לא מקבל אותם זה יכול לפגוע לו בהמשך החיים. וטוב שיש מבחן כזה שאולי גורם להורים שלא יחשבו לבדוק את זה לדעת ולטפל.

מה שנכון, הדרך שבה עשו את זה בבית הספר שלכם גרועה מאד. התוצאות אמורות להגיע להורים ובכלל לא לילדים- הם לא אמורים לדעת מי עבר ומי לא. ובטח שאין מה להשוויץ ולהתגאות בזה, זו תכונה שה' נתן שבהחלט יכולה לעמוד לרעתו של הילד.

לילד שלך את יכולה להגיד שה' נותן לכל אחד תכונות אחרות שיכולות להיות טובות ויכולות פחות. זה שהוא לא מחונן רק לטובתו. ילד מחונן הרבה פעמים לא לומד להשקיע בילדות, כי הלימודים הולכים לו בקלות, ואז הוא לא מצליח בעבודה כי הוא לא למד להשקיע, ואין מה לעשות- עבודה תמיד דורשת השקעה. 

הילד שלך בזכות זה שהוא לא מחונן ילמד להשקיע, וככה גם יצליח בחיים (ואם הוא עם מידות טובות ואוהבים אותו בכלל זו נקודה לטובתו הרבה יותר מכל מחוננות שהיא). יש לו פוטנציאל גדול יותר להצלחה.

ולכן אין לו מה להתבייש בתוצאות של המבחן.

אין מה להתלהב ממחוננות. החכמה היא לראות בכל ילד את הנקודות הטובות שלו, לטפח אותם ולעזור לו לטפל בתכונות שזקוקות לטיפול

ולא מתקשרים אליהם ישירות לטלפון.

בכל אופן, עוד כחודש יש לנו תור לפסיכיאטר פרטי שקיבלנו עליו המלצות, והוא מקבל בתל אביב. אחרי התור אוכל להמליץ עליו באופן אישי כנראה...

אבלאם אפשר בכל זאת מספר...

את ד''ר ליעד רוטשטיין

ד''ר מאיה אליעזר

במרכז, פרטיות

מלאכת ההורות היא אומנות

בהצלחה😀

נראה שתאומים גם לא פעיל כל כך.

כתבתי לה דברים מהיכרות על ירושלים והרווחה. אני לא כל כך מכירה פה את הכללים.

בהחלט מבין אותך

אולי לנסות לדבר עם ההורים לפני שהם באים שישימו לב אליהם.

גם בשבילך, להפריד בין "סתם" לכלוך שאחרי שבת אפשר לנקות לבין מעשים שהורסים ריהוט שזה כבר קריטי יותר.

בדרך כלל המצב הפוך - אנשים מגיעים להורים שלהם לשבת (ואז לפעמים להורים קשה עם הבלגן של הנכדים...) ככה שאצלכם המצב לא רגיל.

אולי אם הם יבואו לזמנים קצרים באמצע שבוע יהיה קל יותר "למגן" את הבית מפניהם... (כמו למשל כיסויים על הספות)

עוד אפשרות - בכל פעם שהם עושים משהו שלא מקובל עלייך לומר בקול ובנעימות: "בבית שלנו לא אוכלים על הספה, נכון, ילדים?" (לפנות לילדים שלך ל"אישור") אולי בסוף זה יחלחל לאחים שלך...

בכל אופן, כל הכבוד לך שאת מצליחה בשגרה לתחזק בית נקי עם ארבעה ילדים קטנים!

לקבוע שעה שבה היא צריכה ללכת לישון.

ושתנהל את המשימות שלה עד אז.

כדאי לבדוק מה עומד מאחורי ההתנהגות הזאת.

זה יכול להיות קושי בהתארגנות, קשב וריכוז וכו'.

לפעמים זה משתפר עם הזמן, כשגדלים שצריכים לקחת יותר אחריות.

ב"ה זה לא נראה קשב וריכוז או קושי בהתארגנות, נטו דחיינות. היא ידעת לסדר מאד יפה רק לא בא לה לעשות את זה ברגע הראשון.

מקווה שיתאזן קצת...

תודה!

לעיתים קרובות דחיינות היא תוצאה של קושי אמיתי בניהול זמן, בתיעדוף משימות באופן יעיל ובעוד מיומנויות הקשורות לתפקודים ניהוליים- שזו היכולת שלנו לנהל את עצמנו וקשורה בהחלט לקשב

אגב, גם הדמות המבוגרת שתארת יש לה דפוסים שדומים לאנשים עם הפרעת קשב.

ויש מה לעשות באופן חלקי, אפשר לעזור לה ללמוד לנהל את הזמן, לתעדף מטלות ועוד...

וגם, כאמא לילדה עם דפוס דומה אפשר גם להבין שהיא שונה ויש לה את הקצב והדפוס שלה עם הרווחים וההפסדים שלה

למה? כי כשהיא רוצה היא מארגנת מעולה.

יצא שבדיוק היום היא אירגנה (מיוזמתה האישית, אני עוד ישנתי...) את 3 האחיות שלה. כולל תסרוקת, דאגה שיתלבשו ושיצחצחו שיניים.

לכן זה נראה לי משהו אחר.

זה שיש למישהו יכולת שיש מוטיבציה לא סותר את קיומו של קושי במצב בו אין מוטיבציה.

מתחברת להצעות המעולות של @נעמי28

כי אם כן - היא לא עושה את זה בכוונה...

ומצד שני - אפשר ללמד אותה דרכי התנהלות מותאמים לקשיי קשב, ואז היא תוכל לצמוח לתפארת.

לא להשליך עליה חיים של מישהו אחר.

תכונות דומות לא מביאות לחיים דומים.

היא לא הוא, יש לה בוודאות עוד שלל תכונות, יתרונות ויכולות, שיכולות להביא אותה לכל מקום שהיא תבחר.

הדרך הכי טובה לבן אדם לקחת אחריות היא שלא לוקחים בשבילו את האחריות.

כשהוא מתמודד עם התוצאה של המעשים והבחירות שלו.

ועכשיו זה בדיוק הזמן לתת לה לטעות וללמוד לקחים בעצמה - כשטעויות שתעשה הן מינוריות ולא משמעותיות.

תנו לה לאחר, לפספס, אל תנסו להעיר לה כל הזמן או להזכיר לה שוב ושוב.
 

והכי חשוב לא להתנהל מתוך חרדה שאולי היא תהיה אותו אדם שאתם מפחדים שהיא תהיה.

כי היא כנראה לא, אבל אם תקחו את האחריות במקומה אולי היא באמת לא תלמד לקחת אחריות ותהיה כזאת.

היא עייפה? כשזה מפריע לה, היא תלמד לקחת אחריות, כשזה רק מפריע לך - היא לעולם לא תלמד, במקרה הטוב תציית עד שתתבגר.

נשמע שאיך שאתם מתנהלים בבוקר זה כיוון מעולה.

אם זה מפריע *לה* ומקשה *עליה* והיא זאת שלא מצליחה להתמודד עם זה למרות שמנסה, אולי כדאי לחשוב על דרכים שיעזרו לה.

חיפשתי כיוון מחשבה חינוכי עבורי, איך להתנהל מולה. 

שאני לא אשת מקצוע, וגם אין לי ניסיון במקרים כאלה בגיל כזה.

(עם מבוגרים יש לי, כששחררתי, לקחו אחריות).

יכול להיות שהיא עדיין קטנה וכן צריכה הכוונה, אבל לדעתי הכוונה כזאת שלא לוקחת בשבילה את האחריות.

אולי למשל "אני רואה שקשה לך להתארגן מוקדם בלילות ולכן בבקרים ואת עייפה, אם תרצי נוכל לשבת על תוכנית ביחד"

אולי משהו כזה, שהאחריות תישאר בידיים שלה ולא את זו שמתזכרת אותה 10 פעמים.

בהצלחה🤍

א. נשמע שיש כאן מטענים רגשיים שהם יותר שלך וכדאי לעבד אותם בינך לבין עצמך.

זה לגיטימי שאת דואגת לבת שלך, רוצה שהיא תצליח בחיים, חוששת שלא תדע להתנהל ולבטא את הפוטנציאל שלה ושיהרסו לה החיים הבוגרים.

יחד עם זה כשאת בסוג של חרדה סביב כל המטענים האלה, זה מעמיס עליה ופחות מאפשר לך להיות פנויה אליה ולראות את הצורך שלה ולהגיב בצורה נקיה בלי כל הקולות מאחורה של היא תהיה כמו הדוד ומה יהיה איתה.

הקולות האלה הם טבעיים, יש לנו כהורים חששות שונים על הילדים שלנו, שנובעים מהרצון העמוק שלנו שיהיה להם טוב.

אבל הדרך להתנהל איתם נכון זה עיבוד רגשי שלנו עצמנו, ולא השלכה שלהם על הילד.

ב. יש לא מעט אנשים דחיינים שסך הכל מסתדרים.

לרוב ההמנעות נובעת או מפחד מסויים, או מתעדוף אחר. יש אנשים שהאדרנלין של הדד ליין עוזר להם להיות יעילים ולכן קל להם יותר לעבוד ברגע האחרון.

נראה שסך הכל אם היא כן מצליחה בסוף לתעדף ולהגיע בזמן המצב יחסית בשליטה. כן כדאי בהזדמנות לנסות לעזור לה לראות איך להתנהל בלי שתצטרך לותר על דברים שהייתה מעדיפה להספיק.

ג. לילדה בת 8 יש צורך בלא מעט שעות שינה, ובדרך כלל גם בסמכות הורים שתעזור ותכוון אותה לשינה והתארגנות, ולא תשאיר את ההתנהלות מול זה רק לה.

בנוסף, נשמע שזה מפריע גם ללוז שלך ולפניות שלך בערב, שגם זה ערך בפני עצמו, כך שצריך פה פשוט דד ליינים וסיוע להתארגנות מצידך.

מציעה לשבת איתה יחד ולנסות לתכנן את הערב בצורה משותפת, כשאת מציבה כעובדה באיזה שעה

היא צריכה להיות במיטה מאורגנת (באופן שיהיו לה מספיק שעות שינה ותוכל לקום בקלות), ומה מבחינתך צריך להיעשות קודם; נניח להתקלח, להתלבש, לאכול ולארגן מערכת.

אפשר לשאול אותה אם יש עוד דברים שרוצה להספיק בלילה (נניח לקרוא או לשחק)

ולנסות לחשוב יחד כמה זמן היא צריכה להתארגנות, מתי יתאפשר לה לעשות דברים נוספים (לדוגמא אם היא רוצה לקרוא וצריכה לישון ב20:30, אז היא יכולה לקרוא החל ממתי שתסיים את כל ההתארגנות ועד אז).

פשוט לחשוב יחד איך לתכנן, לשאול אם יש משהו שהיא צריכה עזרה, ולעזור לה להתרגל, למשל להזכיר לה מה השעה בשבע וחצי, ושראיתן שזו השעה שצריך להתחיל להתארגן בה, להזכיר בשמונה שעוד חצי שעה וכן הלאה.

אפשר להכין יחד לוז חמוד ומקושט, יש גם כאלה שאפשר לסמן בהם וי על מה שבוצע.

ככל שתראי שהיא מצליחה לקחת אחריות ולנהל את הזמן, תוכלי להרפות מהדברים ולהשאיר לה לעשות את זה לבד.

בהצלחה. 

אתחיל מקיצור הדברים, שהכל עומד על השאלה האם הקשיים הם אלה שמנהלים לנו את החיים או שאנחנו מנהלים את החיים איך שאנחנו רוצים למרות הקשיים או שאנחנו לוקחים את הקשיים ומשתמשים בהם כדי למנף לנו את החיים..

אתחיל מגילוי נאות שלי יש את זה, וזה עובר בתורשה.

לאשתי יש את זה (וגם לחלק ממשפחתה), לאמא שלי יש את זה, לסבא שלי יש את זה, לחלק מהאחים שלי יש את זה וללא מעט בני דודים שלי יש את זה.

אני יכול להגיד על עצמי, אמי וסבי שהצלחנו להגיע להישגים נאים הרבה מעל הממוצע עם הקושי הזה (שלושתינו מכניסים משכורת של מעל 25000).

זה אמנם לא היה קל, אבל עם גישה נכונה והתמדה ניתן להצליח ואף להצטיין.

(אני ואשתי למדנו לתואר יותר שנים מהצפוי והרצוי, אך בסוף הצלחנו, והבוסים שלנו מאד מרוצים מאיתנו.)

כשהתחתנו, בהתחלה הבית היה מבולגן ונראה לא טוב, ושנינו היינו מתוסכלים מכך.

התלבטנו האם נכון ללכת לטיפול או לחשוב על דרך יצירתית להתגבר על כך.

בסוף החלטנו על שורה של צעדים שעזרה לנו מאד.

1. קנינו רובוט שוטף שואב

2. החלטנו לקחת עוזרת

3. בנינו בית שהתפעול שלו קל ונוח

4. כל כמה זמן אנחנו כן מחליטים שאנחנו מאפסים חלק מהבית

את הזמן שהעוזרת והרובוט חוסכים לנו, אנחנו משקיעים בהתפתחות אישית ומקצועית, מה שעוזר לנו עם הזמן להכניס יותר כסף מהעלות של העוזרת.

ועל הדרך חוסכים את התסכולים..

אז לענ"ד, כל עוד היא לא סובלת מזה וגם היא לא מגיעה למצב שהיא בלתי נסבלת לסביבה, אז לא הייתי רץ לקבל אבחונים ולטפל בזה.

אם המצב הוא כזה שהיא מבינה בעצמה שהיא סובלת או שהיא ממש בלתי נסבלת לסביבה, אז כן הייתי מתחיל אבחון וטיפול.

אני גם חושב שכדאי להוריד ממנה את רף הציפיות שלך ואת החששות שלך מהעתיד הלא ידוע שלה שיהיה בין כך לטובה או לרעה (בתקווה שלטובה).

באופן כללי, דעתי היא שעדיף להתמקד בחיובי ולתת כלים שיעזרו בחיים מאשר להיות מובלים ע"י החששות שלנו או של ההורים שלנו (אם נסתכל עלייך מהכיוון של הבת שלך).

כשרופא שיניים עובד עם ביטוח מסויים, אין את הטרחה הבירוקרטית של מילוי טפסים וקבלת אישורים לטיפולים יקרים.  

לפי הניסיון שלנו במשפחה, ביטוחי השיניים תומכים בטיפולים אצל כל רופא, פרטי או דרך קופ"ח.  מגישים ומקבלים את מה שהביטוח מכסה.  

אבל רוב הרופאים לא אוהבים את הטרחה הכרוכה בעבודה ישירה מול הביטוח.  זה מוסיף להם המון בלבול מוח, התעסקות רבה, שמתורגמת בסופו של דבר בהוצאות להעסקת עובדת שזה התפקיד שלה.  

במשרה מלאה, עם כל העלויות של העסקת עובד.  

בכל אופן, לטעמי, האם הרופא כן/לא בהסדר עם ביטוח, לא צריך להוות שיקול האם ללכת אליו לטיפול.

השיקול צריך להיות רק המוניטין המקצועי שלו.