גבר. בחור שיש לו קושי של בחורים.

ושהוא מרגיש מאוד קרוב אלייך וחשובה לו ההכלה שלך הקשר איתך,

ולכן הוא רצה להיות אמיתי איתך ולשתף אותו בקושי גדול שלו למרות שבטח ממש הפחיד אותו לשתף והפחיד אותו שלא תכילי אותו או לא תרצי אותו.

על דבר כזה עם מישהי שלא נשואה לו.

וזה לא "זוגיות" ולא "בני זוג" עד שיתחתנו. לאשליות המוטעות הללו יש מחיר יקר.

בחורה לא צריכה להיות "קשובה ומכילה" לדברים כאלה, וגם לא צריכה "להבין" בזה כלום.

אם הבחור רצה לשתף בבעיה שיש לו בכללי (וזו ההנחה שלי, כי אחרת באמת זה ממש לא במקום), אז יפה שהוא כנה. במקרה כזה, כבר הצעתי בתגובה השניה מה לעשות.

[אלא אם כן, הבחור מרגיש, כמו שכתבתי, שיש לו בעיה מיוחדת שלדעתו היא צרייכה לדעת, לצורך ההחלטה שלה.

במקרה כזה, יתכן שהוא בכלל טועה - ומנפח לבעיה אפשרית דבר שאינו כך. יתכן שהוא צודק ויודע על מה לדבר. היא כנראה לא תוכל לברר ולהבין ישירות]

"שואל רב" מקודם. לא כולם מאותו הווי חיים.

אם הוא חושב שיש בעיה, ובגלל זה אמר - אז אמר..

לא טאקטי כ"כ, אבל מילא.

[ואם, תיאורטית, יש לבחור בעיה רצינית באמת - ללא קשר למקרה הספציפי - אז אכן עדיף שיאמר, בניסוח נכון. מוטב מאשר בעיות אח"כ]

זה לא שייך ל"אנושי". זה שאת כותבת כך - רק מחזק עד כמה זה לא שייך...

כי את פשוט לא תופסת את המשמעת מהצד השני. מדברת כמו בת...

וגם הלכתית - ברור שזה אסור. אין כל שינוי  בגדרי הצניעות בתקופה שמכירים כדי לבדוק אם מאתים להתחתן.

בוודאי ש"נורמות" משתנות, לצערנו... הרי יש גם כאלו בעולם שבכלל ההבדל בין נישואין ללא נישואין לא כ"כ ברור אצלם. את התוצאות המרות לא קשה לראות.

אנחנו מדברים בהנחה של בסיס משותף של נורמות צניעות והלכותיהן.

[הכל - כנ"ל - במה שלא נצרך עניינית לקראת נישואין]

"מעליבה"..

ההיפך - זה נכתב בחיוך.

כי ברור שאת בת, אז תדברי כבת... זה להמחיש את הקושי להבין את הצד השני.

ואכן - את לא מבינה מה ה"ראש" של בן בענין זה.

וזה לגמרי לא בדרי הצניעות וה"שייך". לא בעניינים כאלה בן אמור "לשתף" סתם כך, מישהי שאינה אשתו.

והסברתי בהודעה להלן, שבמקרה זה, אני לא חושב שמה שאמרת הוא אפשרות לגיטימית..

חוץ ממה שנצרך עניינית לקראת הנישואין.

[ואני גם חושב שלפעמים בנות לא מבינות עד כמה זה לא שייך..]

אמירות כאלה עושות צחוק מהתורה וההלכה, גם אם בלי כוונה. 

באף מדע אדם לא היה אומר, בלי לדעת, שהוא "מאמין שיש מי שיאמר"...

כמובן, אף אחד כאן לא יכול לומר לך אישית מה לעשות ואם לשאול או לא. זה עניינך.

אבל בהיות שכתבת ש"אין צורך לשלול דעות אחרות" - אז במקרה זה אני כן שולל:

1. כי לדעתי זה אסור הלכתית, שלא לצורך מובהק.

2. כי את לגמרי לא מבינה את ה"ראש" של בנים בענין זה.

3. כי זה דבר בלתי צנוע בעליל. ויש כאן אי הבנה של המשמעות של ההבדל בין מציאות של נישואין, לבין בלי זה. וכבר אמרתי, זה שיש בעולם גם יותר קיצוניים בהרבה באי ההבנה הזו, אבל זה לא מכשיר את הענין.

זה בסהכ עניין אחד.

מה עם לשון הרע?

מה עם כיבוד הורים?

מה עם מידת הכעס?

מה עם עוד אלף ואחד דברים שהיא לא יודעת עליהם והוא מנצל את התמימות שלה עכשיו?

אני חושב שכרגע בעניין שמירת הברית זה בעיקר בינו לבין ה'. 

שלא שמר על עצמו כמו שהיא שמרה על עצמה? למה היא מספרת לו את העניינים האלה?

אני חושב שזה ממש לא עניין להשוואה ולשיתוף.

יש דברים שהשתיקה יפה להם וזה אחד מהם.

זה שעניין המין יחסית מושתק בציבור שלנו זה מגיע מסיבה מסוימת.

ייתכן שהגיע הזמן לעשות קצת שינויים אבל הבסיס הוא שעניין כזה קדוש, אינטימי וחשוב צריך לשמור עליו מאוד.

לא צנוע, יכול להוביל לדברים לא טובים

יש מספיק נושאים לדבר עליהם שיגרמו לקרבה בין השניים

הם עדיין לא נשואים, שידבר על הנושא עם החברים, הרב, אח ולא חסר עוד אנשים..

צניעות היא ערך בפני עצמה. לא רק אמצעי בכדי.

השאלה של מה, מתי, כמה, למה ולמי.
צניעות היא לא רק הסתרה. אלא ביסוד, כפי שכתבתי במקום אחר היא תנועה נפשית של נתינת ערך לתוכן הפנימי של הדברים על פני הרובד החיצוני.
כדי לבצע את זה יש צורך בהסתרה של תוכן חיצוני שעלול להפריע לראות את התוכן הפנימי כפי שהוא.
ההסתרה היא לשם גילוי בזמן ובצורה הנכונים, כאשר יש גם דברים שאין להם מקום לגילוי כלל.
אין קדושה בהסתרה לשם הסתרה ולא בגילוי לשם גילוי.
רק בהסתרה לשם גילוי במקום הנכון. או גילוי של דברים שאין להם מקום להיות מוסתרים או הסתרה של דברים שאין להם מקום להיות מגולים.

או שתוכיחי אותן או שהן לא רלוונטיות. 

אני אישית חושב שאנשים לא מבינים מה זו צניעות ואת התוכן האמיתי שלה(למעשה, בגלל שאנחנו חיים בעולם שהתוכן שלו הוא חוסר צניעות, הצניעות האמיתית זרה לנו, וכדי ללמוד אותה צריך להשקיע ולחקור בה ולהבין מה היא ומה יסוד התוכן שלה, ומתוך כך מתבארים הדברים בצורה ישרה) ומי שרוצה יעיין במהר"ל, רמח"ל, מדרשי האימהות ועוד.

תחושות אישיות הן חסרות תוכן- אחד מרגיש כך והשני כך, היום מרגישים כך ומחר אחרת.

לא הסברת את עצמך כלל, אלא כתבת "אני מרגישה" ולכן אמרתי- יופי, את מרגישה, זה לא

רלוונטי לדיון רציני.
אם תגידי- אני רואה\חושבת\מרגישה שהדרך שבה מתייחסים לצניעות היום שהיא X גורמת למצב כזה או אחר וזה קורה בגלל Y- אפשר לדון, עד כמה זה נכון, מה ההשפעות של זה, האם זה טוב או רע.

אני לא יודע למה את קוראת צניעות במתכונת הנוכחית שלה, אז קשה לי לענות לך.
אמרתי למעלה שאני חושב שהיחס היום לצניעות והעובדה שאנשים לא מכירים את כל התוכן

שלה אלא נצמדים להגדרות הלכתיות חיצוניות(שהן חשובות מאוד ואין לזוז מהן, אך הן לא עיקר התוכן של המידה הזו, אלא נגזרת מוכרחת שלו), פוגעת בנו גם מצד העובדה שחסרה צניעות אמיתית וגם בגלל שבגלל חוסר הבנה של התוכן הפנימי, נפגעת השמירה של הנגזרות החיצוניות.
אין לי מושג לאיזה בעיות את רואה בנוער בעקבות הצניעות אז גם על זה אני לא יכול לענות לך.

אולי זה הגיוני שהוא רוצה לשתף, טבעי לגמרי.

אבל זה פשוט לא מתאים..

זה לא אומר משהו דווקא בקשר אליה כעת. אולי סיפר על משהו כללי.

קשה לדעת מה זה אומר ספציפית בכוונה שלו. ומה יכולות להיות ההשלכות. 

ואין שום ענין כמובן שהיא "תבין בזה" כעת.

לכאורה, העצה הכי טובה, זה לבקש אותו שהוא יסביר לרב שהיא מכירה וסומכת, אדם מבוגר ומיושב, מהכוונתו ומה ההשכלות - ולפי זה יוכל לייעץ לה.

ששמירת נגיעה זו הבעיה הוא פשוט שיתף אותי בקושי ואני לא יודעת מה זה אומר. מה זה הקושי הזה? כמה זה חמור? 

לא להסתקרן מה זה שמירת הברית, זה עניין גברי, בעיה הלכתית יש בדבר זה העניין שלו לטפלבעצמו אצל רבנים או יועצים של ''עצת נפש'' בדיסקרטיות לגמרי.

לפעמים בחורים מתמסכנים או בעיה הלכתית כדי לשכנע את הבנות 

סיכום: אם זה חשוב לך תגיד לו בצורה הכי ברורה אני מעונינית לשמור על הטהרה עד החתונה וכו'

בהצלחה וסליחה אם הגזמתי!

שהוא כנראה לא יודע שיש דברים שלא אומרים לבחורה בפגישה,

כי גם ככה לא תבין אותו

מעבר לזה - כלום.

לכולם קשה, אם קצת ואם הרבה...   ברוך ה' שאנחנו בריאים בנפשנו

זה יכול להיות מנעד רחב. מסתם משהו ללא קשר לאחרי נישואין (שזה סביר), עד דברים שעלולים אולי להפריע.

ואם בחור אומר כך - זה יכול להיות סתם כי הוא טוב ותמים, וחושב שחייב "ליידע" כל דבר.. וזה גם יכול להיות כי הוא חושב שיש לו משהו חריג (כנ"ל, מסתבר שבד"כ לא. אבל בגלל שראה לנכון לומר).

אז יכולה לומר: תראה, אני לא מבינה בזה, וגם לא רוצה להבין. אבל - אתה חושב שזה דבר שיכולה להיות לו השלכה לנישואין?  אם יגיד שכן, שתציע שיסביר לרב מבין-ענין במה מדובר, והיא תתייעץ עם הרב הזה..

שזו סתם אמירה בין מגוחכת לנאיבית. ומה הקשר שאומר לך דבר כזה...

מה שכתבתי, היה לגבי פותחת השרשור.

לאשה אין המשיכה הזאת, 

היא לא תדע מה חריג ומה נורמלי..

אם הוא יכול להתחתן, שיתחתן.

אם לא, שלא יתחתן.

אם הוא יגיד לה, היא סתם תאכל עליו סרט.

99% שהיא תעיף אותו

כאילו איך לנסח את זה? ככה שזה לא עובר גבול.. גם ככה הנושא לא כל כך נוח לי

נכון. - לקראת נישואין וזוגיות

ממש עזרתם לי. אני באמת אדבר עם רב שמכיר גם אותו וגם אותי טוב. ושוב תודה רבה לכם!!  

לסמוך עליה, וגם לשים את השכל בתמונה לא בנפרד

בגדול, חושב שצריך משהו משמעותי כדי להבין בדייט ראשון.

תשתפי קישור לשם?

גם לי יש ילדים בשידוכים. ילדים גדולים....לכן אני בודקת באתרים הנראים לי מתאימים. זה הכל.

יש את אסף זולדן הוא תותח

ואז לקבל המלצות מגורמים שמכירים אותך במציאות

אבל מי שמכיר אותי במציאות לא מכיר מאמנים/יועצים. וגם אלו שכן הכירו, ההמלצות שלהם לא היו הכי..

שהוא מעגלי

משאיר נזקים לאורך הדרך

והמטרה לא מושגת

המרַצה מתבאס לעשות משהו שפחות לטעמו

המעשה יוצא עקום

כי עוגה עושים באהבה

המרוּצה לא באמת מרוצה

ואז המרַצה שוב נכנס לפעול

זה מתחיל במילה טובה,

ויכול להיות גם טירחה מאומצת,

נסיעה רחוקה או הוצאה כספית גבוהה.

האם הצד השני מכיר בזה?

"העושה טובה למי שאינו מכיר בה..."?

או "המפייסו בדברים..."?

לרוב נשים חכמות פיקחות ומבינות שהגבר משקיע או מקדיש מזמנו, מתאמץ ומנסה.

ואם היא לא שמה לב לזה? אז חבל על המאמץ.

הראש והלב שלה במקום אחר.

וגם גברים מבחינים בזה במוקדם או במאוחר ;)

נתינה היא חשובה מאוד, בטח בזוגיות.

ריצוי זה גרוע. כי ריצוי מונע בדרך כלל מפחד.

באופן אירוני הריצוי לא מתמקד בשני, אלא בעצמי. בפּנים- אני רוצה לרָצוֹת את השני כדי שלא יקרה א' ב' ג'..

ואז זה בדיוק הפוך מנתינה. כי אני בעצם הסיפור, לא הוא.

וזה יוצר שני אפקטים-

א. לא נעים לצד השני לקבל ככה. זאת לא נתינה אמיתית, וזה מורגש.

ב. זאת נתינה שהיא באה עם מחיקה עצמית. מה שגרוע בתווך הארוך (לשני הצדדים אגב).

בגדול בחוויה שלי, אלמנט דומיננטי של ריצוי יכול להרוס זוגיות.

(לעומת נתינה שהיא חלק הכרחי ובלתי נפרד מזוגיות)

התחום של יחסים הוא תחום של "מדעי החברה" ולכן הוא תחום מאוד לא "מדע מדוייק"

זה לא באמת משנה באיזה הגדרות נשתמש. השאלה האמיתית מה התוכן.

אם שמת לב, התוכן של הדברים שכתבת הוא לא סותר בכלל את תוכן דברי.

ההבדל זה המושגים השונים, אז דיון על מושגים הוא קצת מפספס את המסר שרציתי להעביר.

אז מה ניסיתי לעשות פה?

לקחתי מילה שההקשר הנפוץ שלה הוא שלילי.

התייחסתי למילה הזאת על פי המשמעות המילולית שלה גרידא.

ריצוי = לגרום לאדם להיות מרוצה.

בלי להטעין על זה שום הקשר, גם לא את ההקשר הנפוץ.

תקני אותי אם אני טועה, זה נראה לי הפירוש המילולי של המילה.

בהקשרים אחרים, ריצוי במובן הרזה של הדבר, יכול להיות תואם לסיטואציה ואפילו טוב.

למה אני בוחר לדבר ככה?

בעיני, כל דפוס התנהגות/מחשבה יש בו הגיון מסויים.

לכן במקום לשלול את הגיון הפנימי של המחשבה/התנהגות לא טובה, כדאי הפוך - למצוא מה כן הגיוני בו.

ואז ממילא כאשר אני מבין מה הגיוני במשהו מסויים, אני מבין את ההקשר הנכון שלו ולדעת איך להשתמש בו.

זה גם נראה לי מביא המון אמפתיה וחמלה ביחס לטעויות ויותר קל וכיף ככה ללמוד מטעויות

@אנוני.מית @oo @שנונימי @נעמי28

כלומר, זה מה שאתה עושה בפועל, אבל המניע הוא בכלל לא הצד השני ולא טובתו, המניע הוא שאתה תהיה אהוב, שאתה תקבל אישור ולא דחייה.

זה ה-הבדל.

אתה מרכז הסיפור, לא הוא.

זאת תכונה שמאמצים בילדות, בשלב כל שהוא הבנת שכדי לשרוד ולהרגיש אהוב אתה צריך לרצות, לשמח, להיות מושלם, לא להיות נטל.

אפשר לעשות טובות, אפשר לעזור,

כדי לנהל מערכות יחסים טובות חייב לפעמים להתגמש

אבל בריצוי המניע הוא לא אותו מניע וזאת הבעיה.

לריצוי אין גבול, בריצוי אתה מרגיש שחוק, קורבן, שנלקח ממך ולא שנתת.

לפעמים זה בסדר לגרום לשני להיות מרוצה בשביל טובה אישית,

נשמע לי מאוד אנושי.

מסכים שכדאי שזה יהיה במינון נמוך מאוד.

כדי להבין האם אתה סתם עושה טובה למישהו או מרצה

מה יקרה אם תסרב? אתה יכול להגיד "לא" בלי להרגיש אשם? אתה מרוקן אחרי הנתינה הזאת? חצית את הגבולות שלך בנתינה הזאת? צברת "נקודות זכות" אצל אותו אדם עם הנתינה ואתה מצפה לקבל בתמורה אישור ואהבה?

זה לגמרי בסדר לגרום לשני להיות מרוצה ולעשות לו טובה

השאלה מה המניע, המחירים, מה הגבולות שנחצו ומה המינון.

ומה מטרת השאלה שלך באופן כללי? לי זה היה נשמע כמו ניסיון הכחשה לריצוי.

לא שאלתי מה האינדיקציה לריצוי.

ניסיתי להביא מקום שבו המילה ריצוי מקבלת הקשר חיובי.

אז אם את פתוחה לשמוע על זה מעולה.

בכלל לגרום לאדם להרגיש רצוי ולגרום למישהו להיות מרוצה, זה לא משהו שהייתי מזלזל בו.

ולמה אני מתעקש על זה?

כי אני מרגיש שיש פה כוח בעל עוצמה במציאות. יש פה כלי אדיר. להשפיע על רצון של מישהו אחר זה וואו. לכן חשוב גם לדעת לעשות את זה נכון.

זה מכוון גם אליך -

המסר שלי לא בא לסתור את תוכן דבריך אלא להוסיף - לקראת נישואין וזוגיות

ורצון לשלוט על איך שהאחר רואה אותי.

וחלק מהריפוי בה הוא לשחרר שליטה.

זאת עוצמה שלילית, גם למרצה וגם למרוצה - שלרוב מרגיש את הריצוי ולא מעריך את המרצה, והמרצה במעשים שלו מגשים בעצם את הפחדים הכי עמוקים שלו, ולא מוערך ולא אהוב.

נראה שאתה מנסה למצוא משהו חיובי בתנועה שאולי נראית טובה אבל לא מגיעה ממקום נכון וטוב.

אבל המילה לרצות לא כוללת את השליטה בהכרח.

זה מניע אחד שיכול להיות לריצוי.

לאדם להרגיש רצוי ולגרום למישהו להיות מרוצה

זה אכן יכול להיות דבר טוב

אני חושבת שההבדל בין ריצוי 'טוב' לריצוי רע

נמצא בפרמטרים של התוצאה

האם האדם המרצה אוהב את עצמו ואת המעשה כשהוא מרצה

ומה קורה ביום שהוא מפסיק לרצות באופן זמני/ קבוע

אני עושה את הריצוי הטוב הרבה

סמול טוק עם עשרות אנשים ביום בעבודה/ תוקפת את הבוס ברשימת נושאים לדיון על הבוקר/ מקשיבה לילדים גם אם אני פחות בעניין ועוד ועוד

נכון שהמניע שלי הוא ריצוי (ולפעמים עוד דברים)

אבל אני אוהבת את המעשים הללו

רואה בהם משחק פסיכולוגי

של עלות תועלת

ואז ביום שאני עצבנית אש/ מבואסת/ עייפה מדי

ולא עושה את כל זה

אז החיים ממשיכים כרגיל

ואף אחד לא בא בטענות (אולי הילד הקטן צריך תיווך 'אני צריכה שקט')

בריצוי רע

האדם המרצה מרגיש רע אחרי המעשה

וביום שהוא מחליט להפסיק

הוא מקבל שפכטל

העיסוק בריצוי את השאלה - איך אני ביחס לרצון של בן/בת הזוג.

זיהוי הרצון של הזולת הוא דבר שאיננו מובן מאליו ונשמע דבר טוב ויעיל.

אממה, בסוף הרצון הוא עניין אישי, והעניין הזוגי הוא מפגש בין שני רצונות, לכן ביטול אחד מהם הוא בהחלט לא בריא.

אבל הוא כולו בראש שלי.

רצון זה דבר חשוב מאין כמותו. רצונו של האדם הוא כבודו (לכן נראה באנשים "מרצים" חסרי כבוד, ויתור על רצון מפורש כויתור על הכבוד).

אממה - הרצון הוא דבר דינמי, מי שיש לו מנה רוצה מאתיים.

לכן גם לרצונות של שני בני הזוג, כל אחד לבד והרצון המשותף, כבודו במקומו מונח - גם הוא מוגבל.

ככל שלאדם יש רצון גדול יותר והוא מפתח אותו, ככה הוא יודע להתחשב ברצון הזולת כמה שראוי.

רצון קטן גורם ל"ריצוי" שלא טוב.

שאדם מפתח יכולות

(בין השאר לזהות רצון ואופן פעולה של הזולת

ולבחור מה מהם מתאים לו לעשות/ לשתף פעולה)

הסטנדרטים שלו עולים

(הרצונות/ הציפיות שלו עולים)

במערכת יחסים זוגית

זה חייב לבוא משני הצדדים

פיתוח יכולת דומה

ואז הסטנדרטים דומים

אחרת זה עוד קונפליקט לאוסף

יש את צביה רחמין

ואת מרים לנדסברג

(אמור להיות לי איפה שהוא את המספר שלהן אחפש)

• שיהיה גבוה, אבל לא שחצן.

• חתיך, אבל שלא יידע שהוא חתיך.

• חכם, אבל שלא יתקן אותי.

• עשיר, אבל שיהיה עניו.

• תורני, אבל שלא יהיה "כבד".

• קליל, אבל רציני.

• מצחיק, אבל שידע מתי להפסיק.

• רגיש, אבל גברי.

• גברי, אבל מחובר לרגשות.

• ספונטני, אבל מתכנן הכול מראש.

• כריזמטי, אבל צנוע.

• מנהיג, אבל שייתן לי להוביל.

• אוהב לטייל, אבל גם אוהב להישאר בבית.

• ספורטאי, אבל שלא יהיה מכור לחדר כושר.

• בשל רגשית, אבל עם נשמה של ילד.

• חברותי, אבל שלא יהיו לו יותר מדי חברות.

• שיהיה לו תואר.

• רצוי שניים.

• ועדיף שגם יעשה מילואים בלי להתלונן.

• שיהיה לו עסק מצליח או עבודה בהייטק.

• אבל שיסיים לעבוד בארבע כדי להיות עם הילדים.

• שיאהב ילדים.

• אבל שלא ייתן להם מסכים.

• שידע לבשל.

• ושלא יעשה מזה עניין.

• שיקום מוקדם לתפילה.

• אבל גם יישאר ער לדייט עד חצות.

• שילמד דף יומי.

• וגם שיספיק לקרוא ספרי פסיכולוגיה.

• שיהיה מחובר לרב.

• אבל שיחשוב בעצמו.

• שידע לרקוד.

• אבל לא יותר טוב ממני.

• שיאהב מוזיקה.

• אבל שלא ישמיע טראנסים באוטו.

• שיהיה כריש במשא ומתן.

• אבל עדין איתי.

• שיזכור כל תאריך חשוב.

• בלי שאני אזכיר.

• שידע להחליף גלגל.

• לתקן ברז.

• להרכיב איקאה.

• להבין במשכנתאות.

• להשקיע בבורסה.

• ולהוציא את הזבל בלי לבקש.

• שיהיה עמוק.

• אבל גם זורם.

• שידע להכיל.

• אבל גם להציב גבולות.

• שיכבד את ההורים שלי.

• ויאהב את האחים שלי.

• ויצחק מהבדיחות של אבא שלי.

• שיהיה בן 29.

• עם ניסיון החיים של בן 45.

• והאנרגיות של בן 23.

• בלי מטענים.

• בלי אקסיות.

• בלי דרמות.

• ועם אינטליגנציה רגשית של מטפל זוגי.

• וכמובן... כימיה. כי אם אין כימיה — כל השאר לא משנה.

כמובן ג'נרטתי את המקבילה לגברים (חלק חמודים, חלק קצת פספס והייתי עורכת יותר)

שתהיה צנועה, אבל נראית כמו דוגמנית.

תורנית ומשכילה, אבל שאין לה ידע הלכתי יותר ממני.

חכמה ושנונה, אבל שלא תנצח אותי בוויכוח.

זורמת וקלילה, אבל שתקפיד על קלה כבחמורה.

שתפרגן לי מול החברים, אבל שלא תגרום לזה להיראות כאילו היא מחנכת אותי.

נשית וענוגה, אבל שתדע להרים ספות כשמנקים לפסח.

דעתנית ומבינה, אבל שתיתן לי להרגיש הראש בבית.

עצמאית, אבל שתחכה להחלטה שלי.

שתרצה לפרנס את לימוד התורה שלי, וחס וחלילה לא שתפתח קריירה.

שתעשה תואר פרקטי.

עדיף בהוראה או חינוך מיוחד.

אבל שתרוויח כמו בהייטק כדי לשלם שכר לימוד לישיבות.

שתעבוד חצי משרה.

כדי שתהיה בבית כשאני חוזר מסדר ערב.

שתאהב ילדים.

שתגדל שבט של שמונה ילדים.

אבל שלא תיראה עייפה לעולם.

שתדע לבשל כמו אמא שלי.

ושלא תשתמש באבקת מרק.

שתכין חלות כמו במאפייה.

ותלמד את כל הסגולות להפרשת חלה.

שתאהב אורחים בשבת.

ותארח 15 חברים מהישיבה בהתראה של שעה.

ותשמח לשטוף את כל הכלים במוצאי שבת בלי להזעיק אותי.

שתהיה מחוברת לרבנית שלה לתמיכה רגשית.

אבל שתסכים עם הרב שלי בכל נושא.

שיהיו לה אידאלים לתמוך בחצי שנה רצוף מילואים.

אבל שלא תדרוש ממני לגור בגבעה.

שתדע לשיר זמירות שבת.

אבל שלא תשמיע קול ליד חברים שלי.

שתאהב מוזיקה יהודית עמוקה.

אבל שלא תביא לי שירי קרליבך של שלוש שעות.

שתעשה ספורט ותשמור על כושר.

אבל בצניעות ובלי לעשות מזה עניין.

שתדע לנהוג בצורה בטוחה.

אבל שתיתן לי לנהוג תמיד.

שתדע לקפל את הציצית היטב בלי שהפתילים יסתבכו בכביסה.

ותגהץ לי את החולצות הלבנות בלי קמט אחד.

שתהיה עמוקה מחשבתית.

אבל שתסתפק בוורטים פשוטים על הפרשה.

שתדע להכיל את הספקות שלי.

אבל שתהיה יציבה כמו סלע אמוני.

שתכבד את ההורים שלי.

ותאהב את השטויות של אחים שלי.

ותצחק מהווארטים הנאמרים בשולחן שבת של אבא שלי.

שתהיה בת 21.

עם בגרות נפשית של בת 50.

והמראה הרענן של בת 16.

בלי היסטוריה של דייטים.

בלי חפירות של 'לאן הקשר הולך' - שפשוט תזרום עד האירוסים.

ועם יכולת הקשבה של פסיכולוגית קלינית אחרי יום עבודה.

וכמובן... שיהיה ענווה ופשטות. כי אם אין פשטות — איפה כל התורניות?

יש שיר כזה

אגב זו תשובה לכל אתגר

חתן מתוק מדבש*

אני חושב שכולנו רוצים לבנות בית ורק מחכים לזה

שיעור ד' זה לא צעיר

לא צריך לקחת אותי כפרוייקט כדי לשדך לי?

אבל אני כופר וצעיר מכדי להכיר בחורות שיתאימו לך

זקן בעלז. ואולי אתה לא מכיר בחורות שיתאימי לי אבל אולי את הסגנון כן

את הסגנון ודאי שאני מכיר, אבל את הבחורות לא

מתחיל שיעור ג'

להכיר בנות בסגנון זה כבר משהו אחר. השאלה יותר מי יכול לעזור לי להכיר