את

את שיושבת שם בפינה

חושבת שאני לא רואה

את

את שצוחקת

את לא מבינה

כמו תמיד

את

את שאומרת 

לשתוק

את לא את.

את

כן את.

שלום לך

נסיכה לבושה בשחור.

השקיעה אבדה מזמן,

מרהיבה ועצובה.

לא רציתי שתלך,

כספתי שתעטפני לנצח,

והיא- הלכה,

כדרך הטבע.

ועתה, עמוק בחושך,

יושבת להביע אהבתי,

ועומק געגועיי.

נוטלת ידיים,

ופותחת דף חדש,

וסועדת, לשם שמיים.

ד"ש לשבת,

מלכת היופי והאור,

שלום לך,

נסיכה לבושה בשחור.

בעיה רצינית שככה זה כאב

תודה רבה לכם!!

@נחמיה17

@מתנחלת גאה!

משהו בי כמעט שקע,

זה הפה שלי שכמעט פלט צעקה

והרגליים הוליכו אותי ללא רשות

למקום בו הלב מקבל התחדשות.

ראיתי אותה, את הנסיכה,

גלימתה כסתה את הנוף כליל,

לבושה צבעוני, שלהבת אש חיוכה

ואני נעה ברוח, משב רוח קליל.

אל מול יופייה פי פעור,

ורגליי המרדניות תקבלנה שיעור.

הלב מצא את שביקש

ומראה הזריחה על דלתי נוקש.

אך כעת, מהשקיעה אני נפרדת,

כי פונים אחרוני מלווי נסיכת האור.

על מפתן ליבי עומדת

ולחשי הוא "שלום לך, נסיכה לבושה בשחור".

כמו תמיד אני הולכת לאיבוד

הולכת לכאן בערפל אבוד

הוא לא יודע איפה הוא מסתתר

אני מרגישה את זה בתוכי

הוא משתלט עליי 

לוקח ממני את הטוב שבי

רוצה את הצד החיבי

כן זה מכשול

ועוד מכשול

שלום לך, נסיכה לבושה בשחור

בבשלות היא מוצאת את הבוסר

בשלמות מבחינה היא בחוסר

בשקיעה היא נכספת לסוף

לחושך המריר שאותה יעטוף

שיפתה אותה לברוח

שיסביר שזה ברור שאין לה כוח

שיצעק לה לוותר ושאין תקנה

שישלח חיצי רעל - מגננה 

שייתן לה להתחבא תחת כותרת

שכזאת היא לעולם לא תהיה אחרת

היא יודעת שאיתה ייחשף כל הקור

שלום לך, נסיכה לבושה בשחור

אהבתי ממש.

שוב הגעת,

משגעת,

עם האש בוערת בעיניים,

והמבט המשכר.

כמו תמיד.

מציצה, נעלמת,

מסתורית וברורה 

בעת ובעונה אחת,

כמו שרק את יכולה להיות.

ערפל ברור.

שוב, הגעת,

בלי שום שאגה אדירה,

או קרקוש נעליים כבדות.

את, המבט, וזהו.

שלום לך, נסיכה לבושה בשחור.

רוחש בה שובל, הכיס נכלם,

ולשלם למאהבה- אימה לו דרך.

נבל ומת אכרע לפנַיך- ומת עולם.

מילים מלוע תמו כי נפל ערך.

אתמול, בנכר,

דולה מי אהבה אמלמל

"שלום לך, נסיכה לבושה בשחור"
 

(הלך ניבי קדם אחור | רוח אם דק יבין כֻלה.

 זה פלינדרומי)

החרוזים

זה גם מפתיע כזה. לא ברור מה יהיה הסוף. מסתורי...

אולי לא ככ הבנתי את המשמעות אבל ממש מרגישים שהעברת את מה שרצית להעביר...

יש מסביב זה סוגשל הילה כזאת... לא ככ מצליחה להסביר אבל משהו מיוחד כזה... אחר מזווית שונה..

זה מיוחד בצורה יוצאת דופן!

היי, אתה! עצור מיד!

אנא תן לי רגע מזמנך

אל תשאירני פה לבד

הנך רגע ולרגע אינך

שתי עינים יש לך כשלי

בא קרב ואל תחשוש

ראה כי כמוך גם אני

וגם לי יש כיפה על הראש

שתי שפתיים לי יש

אף שפתיך שתיים

מח בראשי פועל

לבנתיים

וגם לך יש דעה

וגם לך יש סוד

וגם לך יש שכל בקודקוד

אז בא נדבר רק לרגע

תן לי מעט משעותיך

ראה גם לי מילים אליך

ולך יש "אתה" במילותיך

לו יכלו מיליי לחדור סומק לחייך

כי נימוס חל נראה אדון

מעט עזות זריתי בלבבך

בז לסגירות של אבדון

נא הושט לי אוזן ולכה עמי

אל נא תפול מבושה סחור סחור

נסוכך שמן מור ב"שלום לך"

נסיכה לבושה בשחור.

תוכלי לפרט מה טוב?

כי אחרי שבקשתי להגיב אז זה לא אומר לי המון שזה טוב...

למרות שהגיוני לומר שהיית כנה מאוד. אז תודה.

כשקוראים את זה זה ממש רץ בעיניים, אהבתי את המשמעות, את רעיון בכללי שהכנסת בבתים של השיר, זה מזמין לקרוא את זה, קצר וקולע

ממש!

ובכללי אתה כותב ממש טוב!

כתוב טוב עם הרבה משמעות

מצד אחד זורם מהר, כייפי וקליל

ומצד שני כתוב בשפה גבוהה 

מיוחד!

והיא שוב כאן,

פוגעת,

יורה חיצים.

מדייקת למטרה- ושורפת.

אני יושב עם הגיטרה, ומביט בה שורפת אותי, מעקצצת, מלחששת.

מול ים עטוף בשקיעה, כל חלומותיי נגנזים, כמו השמש ששוקעת.

הרוח מלטפת את פניי המלאות חטטים ושריטות.

אני משתוקק, לשוב אליה, אך עם זאת, שונא אותה.

היא שבה אליי בחלומות, מפתה אותי.

וכשאני בא- היא שורפת שוב, והפצעים נפתחים והיא זורה עליהם מלח בנדיבות.

זהו.

הפעם לא אשבר לה.

מחקתי את המספר שלה מהטלפון, וניגנתי לי שיר עצוב.

היי שלום לך, נסיכה לבושה בשחור.

בעיה רצינית שככה זה כאב

הנה השביל המוכר, הכמעט מוכר.

שביל רעוע, משבריו אינם מנסים להסוות עצמם. 

עומדים נחושים ואפילו לא מאפשרים לעבור באלגנטיות.

אינני מבינה מה מחפשים. 

שואלת את ההמון, הוא מהדהד לי חזרה

אבל תשובה אין.

ערפל סמיך, ענן מכביד. 

עדיף ללכת לאיבוד. להאבד.

כדאי לאהוב? ננסה.

רוח סערה. התנודדתי ונסובתי.

השקיעה הפכה לנצח.

שלום ולא להתראות לך, נסיכה לבושה בשחור.

חשבת על רעיון מדהים! מלא אופטימיות ותקווה.

משמח מאוד לקרוא מציף געגועים.

אם את בקטע לשמוע ביקורת בונה הייתי משנה ניסוחים לשוניים לדוג':

"ושהדלת נפתחה" הייתי כותבת: "וכשנפתחה הדלת" או "לכשנפתחה הדלת".

אבל אין ספק שהרעיון שלך עמוק ויפיפה!

בהצלחה!!

לקחנו אותו בידיים למרצע הוא נשך וקילל אהבנו אותו אהבה יתרה משלנו בגורל חייו הוא נישק אותנו בדמעות והמשיך לקלל ולבעוט (נשברה גם צלע) ורצענו לו את האוזן והיטבנו את הנרות וחבשנו תעלומות

הוא הבטיח שיש עכביש בתוך המזוזה והבטחנו לו שנבדוק

הוא יושב על הספה וקורא תהלים והאוזניים שלו שומעות עכשיו הכל

כשאנחנו אוכלים הוא משתעל ומבקש את המלח בדמעות כבושות

מצאנו אותו מתפלל מתחת לאדמה

הוא תלש לעצמו כנפיים של עטלף מהגב ואמר תהלים

הבטחנו לו שיהיה בסדר

בלילות עצמותיו נשתברו והוא אמר בקול נואש ששוב ריסק נבואה

הושבנו אותו מול הטלוויזיה הבאנו לו סירים של פסטה

הוא בורח מדי פעם מתחת לאדמה

עצמותיו משתברות לריסוק נבואות

הוא יכל לזרוק חץ ולעבור אבל הוא תולש לעצמו את הכנפיים וקובר אותן יפה

החיות מסתכלות מלמעלה וצוחקות

אני חושב לתת לו כדורים

לפעמים אני חושב שהוא לא טוב לעולם

דמיינתי אותו נושא כנף ובכיתי גם אני

החיות מסתכלות גם עלי

על גב העכביש להחזיק בשערות

גם מכאן אפשר לשאת תפילה

ילד לך בדרך הישרה, היה שם מדביר

תסתום את האף ותנשק את הראונדאפ שבאדמה

חפש אותי באבן הטוען

תנקה אותי מהקורים

עברתי דרך יערות חבטו בי ענפים

שרתי עם עכבישים שכחתי מהשמש

עכביש

אוצר מדרשים, אלפא ביתא דבן סירא, אלפא ביתא אחרת לבן סירא | Sefaria Library

עכביש

הבאתי איתי לגן עדן מזוודה

אספתי כל חיי אבנים

שחורות מפוחמות

זרקו הכל הלבישו אותי לבן

קשרו אותי למיטה שם לצרוח

להודות ולהלל

אבנים יורדות למטה ולא רוצים אותם כאן

הילדים מדקלמים אלהי נשמה

משרפות

החזן של יום כיפור מוריד את הקיטל שלו ותולה על המדף, המדף

במקלחת הגדולה שלו שוחים שלושה היפופוטמים מחוייכים שחיכו לו שרים שירים מהתפילה

פשט ירד וטבל עלה ונסתפג

להונסתפג, ר

לתאנה נשרו העלים

היא מתה מבפנים

החזן של יום כיפור משתחווה להיפופטם גדול ואפור

פותח את הלוע המלא עכבישים

הקירות צוחקים כשהוא לובש את הקיטל

ומטיילים על הקירות

ט

עוונות

לתאנה נשרו השיניים

היה נא מצליח דרכי

ר

יש בו מאפיינים ארספואטיים, אבל הרבה מעבר לזה.

שיר שמתאים יפה לעשרת ימי תשובה, ולא רק...

שה' ימלא כל משאלותייך לטובה

אמן. גם לך.

המצוי הראשון. מיכאל אברהם.

אתה לא תרגיש יותר את אלוהים לעולם, אך אולי תדע אותו.

הנה, אני מרגיש אותו

ומה הקשר למצוי הראשון ולרב מיכאל אברהם?

לעתיד וראית את ימח שם עראפאת עוד 50 שנה?

מאיפה הקביעה של ךשהוא עוד לא ירגיש לעולם את אלוהים?

ולמה לעזאזל השרשור הזה מופיע בראשי

לך מפה יצר הרע לך

מחכה להמשך

מה אהבת?

את הרוב כנראה שלא הבנתי, אבל אהבתי את גנדלף, ואת תאר את אשר עיניך רואות, ובכללי את ההיגיון החסר היגיון של הסיפור

רואים שלא קראת עד הסוף את הטרילוגיה

או ליתר דיוק עד העמצה

לצערי לא ממש אוכל לדאוג לך לחלק שני לפני סוכות

ככה שתעלץ להשאר כרגע עם לספור את הכבשים שלך בגבעה

זה כנראה חשוב יותר מהסיפור שלי

והוא פרסם את הפרומפט ולא את התוצר 😆

התחברתי לדיוק של הריקוד המהוסס

אבל השאלה הגדולה זה בעצם האם להיעלם זו בעיה. כלומר, שאנחנו תלויים במי שסביבנו או שזה סבבה להעלם לפעמים.

אני פחות בקטע לפשט את הדברים שאני כותבת..

לא אישי כמובן

@משה @כְּקֶדֶם

🙂

על דרך ההיעלמות ולא הגילוי

הגילוי מפחיד מי שרוצה שינסה להצטרף להיעלמות

מה פירוש נעלם?

פירושו: הלך לכל הרוחות

כמו השיר

"אני אף אחד מי אתם

האם גם אתם אף אחד

אם כך יש שניים מאיתנו

אל תגלו"

שיר מעניין

מסתורי משו

השפעה פנימית נסתרת