את

את שיושבת שם בפינה

חושבת שאני לא רואה

את

את שצוחקת

את לא מבינה

כמו תמיד

את

את שאומרת 

לשתוק

את לא את.

את

כן את.

שלום לך

נסיכה לבושה בשחור.

השקיעה אבדה מזמן,

מרהיבה ועצובה.

לא רציתי שתלך,

כספתי שתעטפני לנצח,

והיא- הלכה,

כדרך הטבע.

ועתה, עמוק בחושך,

יושבת להביע אהבתי,

ועומק געגועיי.

נוטלת ידיים,

ופותחת דף חדש,

וסועדת, לשם שמיים.

ד"ש לשבת,

מלכת היופי והאור,

שלום לך,

נסיכה לבושה בשחור.

בעיה רצינית שככה זה כאב

תודה רבה לכם!!

@נחמיה17

@מתנחלת גאה!

משהו בי כמעט שקע,

זה הפה שלי שכמעט פלט צעקה

והרגליים הוליכו אותי ללא רשות

למקום בו הלב מקבל התחדשות.

ראיתי אותה, את הנסיכה,

גלימתה כסתה את הנוף כליל,

לבושה צבעוני, שלהבת אש חיוכה

ואני נעה ברוח, משב רוח קליל.

אל מול יופייה פי פעור,

ורגליי המרדניות תקבלנה שיעור.

הלב מצא את שביקש

ומראה הזריחה על דלתי נוקש.

אך כעת, מהשקיעה אני נפרדת,

כי פונים אחרוני מלווי נסיכת האור.

על מפתן ליבי עומדת

ולחשי הוא "שלום לך, נסיכה לבושה בשחור".

כמו תמיד אני הולכת לאיבוד

הולכת לכאן בערפל אבוד

הוא לא יודע איפה הוא מסתתר

אני מרגישה את זה בתוכי

הוא משתלט עליי 

לוקח ממני את הטוב שבי

רוצה את הצד החיבי

כן זה מכשול

ועוד מכשול

שלום לך, נסיכה לבושה בשחור

בבשלות היא מוצאת את הבוסר

בשלמות מבחינה היא בחוסר

בשקיעה היא נכספת לסוף

לחושך המריר שאותה יעטוף

שיפתה אותה לברוח

שיסביר שזה ברור שאין לה כוח

שיצעק לה לוותר ושאין תקנה

שישלח חיצי רעל - מגננה 

שייתן לה להתחבא תחת כותרת

שכזאת היא לעולם לא תהיה אחרת

היא יודעת שאיתה ייחשף כל הקור

שלום לך, נסיכה לבושה בשחור

אהבתי ממש.

שוב הגעת,

משגעת,

עם האש בוערת בעיניים,

והמבט המשכר.

כמו תמיד.

מציצה, נעלמת,

מסתורית וברורה 

בעת ובעונה אחת,

כמו שרק את יכולה להיות.

ערפל ברור.

שוב, הגעת,

בלי שום שאגה אדירה,

או קרקוש נעליים כבדות.

את, המבט, וזהו.

שלום לך, נסיכה לבושה בשחור.

רוחש בה שובל, הכיס נכלם,

ולשלם למאהבה- אימה לו דרך.

נבל ומת אכרע לפנַיך- ומת עולם.

מילים מלוע תמו כי נפל ערך.

אתמול, בנכר,

דולה מי אהבה אמלמל

"שלום לך, נסיכה לבושה בשחור"
 

(הלך ניבי קדם אחור | רוח אם דק יבין כֻלה.

 זה פלינדרומי)

החרוזים

זה גם מפתיע כזה. לא ברור מה יהיה הסוף. מסתורי...

אולי לא ככ הבנתי את המשמעות אבל ממש מרגישים שהעברת את מה שרצית להעביר...

יש מסביב זה סוגשל הילה כזאת... לא ככ מצליחה להסביר אבל משהו מיוחד כזה... אחר מזווית שונה..

זה מיוחד בצורה יוצאת דופן!

היי, אתה! עצור מיד!

אנא תן לי רגע מזמנך

אל תשאירני פה לבד

הנך רגע ולרגע אינך

שתי עינים יש לך כשלי

בא קרב ואל תחשוש

ראה כי כמוך גם אני

וגם לי יש כיפה על הראש

שתי שפתיים לי יש

אף שפתיך שתיים

מח בראשי פועל

לבנתיים

וגם לך יש דעה

וגם לך יש סוד

וגם לך יש שכל בקודקוד

אז בא נדבר רק לרגע

תן לי מעט משעותיך

ראה גם לי מילים אליך

ולך יש "אתה" במילותיך

לו יכלו מיליי לחדור סומק לחייך

כי נימוס חל נראה אדון

מעט עזות זריתי בלבבך

בז לסגירות של אבדון

נא הושט לי אוזן ולכה עמי

אל נא תפול מבושה סחור סחור

נסוכך שמן מור ב"שלום לך"

נסיכה לבושה בשחור.

תוכלי לפרט מה טוב?

כי אחרי שבקשתי להגיב אז זה לא אומר לי המון שזה טוב...

למרות שהגיוני לומר שהיית כנה מאוד. אז תודה.

כשקוראים את זה זה ממש רץ בעיניים, אהבתי את המשמעות, את רעיון בכללי שהכנסת בבתים של השיר, זה מזמין לקרוא את זה, קצר וקולע

ממש!

ובכללי אתה כותב ממש טוב!

כתוב טוב עם הרבה משמעות

מצד אחד זורם מהר, כייפי וקליל

ומצד שני כתוב בשפה גבוהה 

מיוחד!

והיא שוב כאן,

פוגעת,

יורה חיצים.

מדייקת למטרה- ושורפת.

אני יושב עם הגיטרה, ומביט בה שורפת אותי, מעקצצת, מלחששת.

מול ים עטוף בשקיעה, כל חלומותיי נגנזים, כמו השמש ששוקעת.

הרוח מלטפת את פניי המלאות חטטים ושריטות.

אני משתוקק, לשוב אליה, אך עם זאת, שונא אותה.

היא שבה אליי בחלומות, מפתה אותי.

וכשאני בא- היא שורפת שוב, והפצעים נפתחים והיא זורה עליהם מלח בנדיבות.

זהו.

הפעם לא אשבר לה.

מחקתי את המספר שלה מהטלפון, וניגנתי לי שיר עצוב.

היי שלום לך, נסיכה לבושה בשחור.

בעיה רצינית שככה זה כאב

הנה השביל המוכר, הכמעט מוכר.

שביל רעוע, משבריו אינם מנסים להסוות עצמם. 

עומדים נחושים ואפילו לא מאפשרים לעבור באלגנטיות.

אינני מבינה מה מחפשים. 

שואלת את ההמון, הוא מהדהד לי חזרה

אבל תשובה אין.

ערפל סמיך, ענן מכביד. 

עדיף ללכת לאיבוד. להאבד.

כדאי לאהוב? ננסה.

רוח סערה. התנודדתי ונסובתי.

השקיעה הפכה לנצח.

שלום ולא להתראות לך, נסיכה לבושה בשחור.

חשבת על רעיון מדהים! מלא אופטימיות ותקווה.

משמח מאוד לקרוא מציף געגועים.

אם את בקטע לשמוע ביקורת בונה הייתי משנה ניסוחים לשוניים לדוג':

"ושהדלת נפתחה" הייתי כותבת: "וכשנפתחה הדלת" או "לכשנפתחה הדלת".

אבל אין ספק שהרעיון שלך עמוק ויפיפה!

בהצלחה!!

הכל שר, מזמזם, הומה

מיילל, רועש, סואן

דומה הדבר הזה

למשהו

אך דומם הדבר ההוא

מכבר.

זה גדול

תקיעת שופר,

קול תרועה.

הנה הוא בא,

הנה הוא בא.

אבל הוא לא ענה,

וגם לא צלצל.

צחוק של ילדים,

רחובות מלאים.

מי זה הוא האיש,

שחוצה את הכביש?

קול מבשר,

אנחה גדולה.

משיח בא.

משיח בא.

אַסְלָה תַּמָּה

אַסְלַת הַחֵן

מְצֻפֶּה בְּפּוֹרְצֵלָן

קוֹרֵאת לִי: הֵן!

קִלּוּחֵךְ קוֹלֵחַ נִיחוֹחֵךְ פּוֹרֵחַ

וְכָל כֻּלֵּךְ אוֹמֶרֶת אַהֲבָה. 

בָּרְחָה לִי אַסְלָתִי הַתַּמָּה

נִשְׁבְּרָה הִיא בְּצֵל הַמַּעֲמָסָה

נָפְלָה שְׁדוּדָה

מִי יַרְכִּיבֶנָּה שׁוּב לְמַעֲנִי.

מִקּוֹל שְׁרַבְרַבֵךְ

בּוֹקַעַת זְעָקָה

שֹׁד וָשֶׁבֶר! אָסוֹן נוֹרָא!

נָפְלָה הָאַסְלָה

לֹא תּוֹסִיף קוּם

עַכְשָׁו אֲנִי לֹא שׁוֹמֵעַ כְּלוּם וְהַכֹּל בְּצֶבַע חוּם.

הכלבים בשכונה שלנו נובחים הרבה

מפריעים ללמוד תורה

נובחים נביחות שבעל פה

אין להם מורא

יש אחד מרוט

נכנס לפעמים בצעד ארוך

לא נובח, מחרחר

אין תחרות

הרבה פעמים הוא מאחר

היום ניסיתי שוב, והשיר כביר

מרתק אותי הרקע

היו מניעות העלמות את רגליהן בכיוון מזרח והעלמים היו נפלאים בעיניהם אל תוך אגם

דוּר דוּר עלסו הפרפרים,

גוף גוף שחקו כעוללים

דווי דווי עלו החכמים

שור שור עמלו החסידים

צוף צוף, הגו משוררים!

עמדתי בשער ולא נתנו לי להיכנס.

"משפצים כאן",

הם אמרו.

אז חיכיתי על מפתן השער,

הדקות והשעות עברו.

המשכתי להגיד את פרקי התהילים,

שיפעלו שם.

יעוררו רחמים.

על נהרות בבל ישבנו, גם בכינו.

והמואזין קורא לגויים.

והם, ימח שמם- עוברים.

והבאים וההולכים, השואלים והמבררים-

מסתכלים עליי. נועצים.

ודמעות רבות,

אם אשכחך ירושלים.

והקריאת מואזין ממשיכה.

ולי- אין עדיין כניסה!

כך מרגישה גלות.

ואחרי כמה דקות והמתנה של מספר שעות,

אמרו לי: "את יכולה להיכנס עכשיו".

ונכנסתי.

והרגשתי,

ככה מרגישה גאולה.

ככה מרגישה תקווה.

כתבת יפה.

לפני כארבעה חודשים כתבתי פתק בטלפון, כותרתו שיר של יום ומהותו שיר אחד כל יום.

ידעתי שחלדו גלגלי שפתי וזמן רב יקח עד שאכתוב שירה שוב, לומר שהתמדתי תהיה אמת חלקית מאוד, אך עם הזמן התדירות גברה ובימים האחרונים הרגשתי כאילו נמהלתי שמן ועברתי ממלמול שקט לדיבור מפורק, תכף נשורר.

אני הייתי אחת ולעצמי, חשבתי להציע לכם, אם תהיה היענות, לפתוח שרשור שיקרא שיר של יום ויהווה קריאה לאתגר. כל יום ישורשר בו שיר אחד בלבד, מי שתופס תופס, אם שניים פרסמו יחדיו - זכינו כולנו, אבל אם מישהו כבר כתב את השיר היום, יש להמתין למחרת. חושבת שאפשר לנסח כמה חוקים, אתם יכולים להעלות אותם, למשל: לא ניתן לשתף בשיר שנכתב אתמול.

הקיצור! מה אומרים? @כולם ללא יוצא מן הכלל גם אתם המספרים סיפורים

לגבי מקום..

סיפורי מעשיות, אבדת בת מלך.

תודה. מחזקים דברייך.

התפעמות שכזאת אסור לה שתישאר במחשכים.

כנביא האוגר נבואתו הנכספת להתגלות.

"והבור ריק אין בו מים"

..

או שטעות למחוק?

אני מוצא את עצמי נע בין שני הקצוות האלה.